• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט כסלו התשפ"ד (02.12.2023) פרשת וישלח

רק 770, לא בשום מקום אחר!

עלינו להישמר ולהיזהר כפל כפליים מהשכלות ופלפולים הגורמים לסטות, חלילה, מדרך המלך' • 'לחפש את הנקודה הליובאוויטשית (ולא רק החב׳׳דית), הכתובה שחור על גבי לבן בקונטרס בית רבינו שבבבל, ולא לסטות ממנה ימין או שמאל׳ • פארבריינגען חסידותי מאת הרה"ח חיים ע"ה אשכנזי, רווי סיפורים, משלים ופתגמים חסידיים, הסובב סביב נקודה מרכזית ברורה: בית רבינו שבבבל
רק 770, לא בשום מקום אחר!
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

 

שמועה הרווחת בין החסידים אודות ראשית ימי נשיאותו של אדמו״ר המהר״ש מספרת שעל אף שלאביו - אדמו״ר ה״צמח צדק״ - היו למעלה מחצי מליון חסידים, לרבי מהר״ש לא היה מניין בליובאוויטש בתקופה הראשונה שאחרי קבלת הנשיאות. החסידים - רובם ככולם - נהרו אחרי הסתלקותו של הצמח צדק אל בניו הקדושים, אשר כמעט כל אחד מהם כיהן כאדמו״ר: מי בקאפוסט, מי בניעז׳ין ומי בליאדי, רעציצע ובאברויסק. רק אדמו״ר המהר״ש שהיה הצעיר ביותר בין הבנים נשאר בליובאוויטש, ועמו מתי מעט מן החסידים.

האחים המשיכו כל אחד במקומו את שלשלת הנקודה החב״דית שהתבטאה בלימוד חסידות וכו', למשך דור אחד או שני דורות, ויותר לא נשאר מהם המשך. היחידים שנותרו להמשיך את השושלת היו אנשי המיעוט השולי שנשאר אצל אדמו״ר המהר׳׳ש. הם היו נקראים חסידי ליובאוויטש, וזאת בפשטות - כי נשארו בליובאוויטש. מכל ה׳משכילים׳ השפויים שפנו ללמוד חסידות בעמקות בענפים החב״דיים של בני הצמח צדק - לא נשאר איש הממשיך בדרך חב״ד.

ההמשך ידוע: הרבי מלך המשיח שליט׳׳א מתאר את עשר הגלויות שגלתה ליובאוויטש: מליובאוויטש לרוסטוב וכו׳ וכו', עד שהגיעה ל-770, גימטריא של ״פרצת״, גימטריא של ״בית משיח״ (כלשון הרבי מלך המשיח שליט"א), המקום הקבוע בגלות האחרונה. מכאן, אומר הרבי מלך המשיח שליט"א, נתחבר לבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש. כל זאת לפי הכתוב בשיחה המפורסמת הנקראת ״בית רבינו שבבבל".

במילים ברורות אמר זאת הרבי מלך המשיח שליט"א לעשיר אחד, אשר מסופר שהביע את נכונותו לתת כסף על מנת לבנות מחדש את כל המבנים בליובאוויטש, ועל ידי זה להחזיר עטרה ליושנה. אמר לו הרבי מלך המשיח שליט"א: ליובאוויטש זה כאן!

אפילו כאשר אחד מעסקני חב״ד הציע לרבי לבנות מקווה בליובאוויטש - שלל זאת הרבי בתוקף. גם כאשר השליח בבופולו, הרב נתן גורארי׳ הציע לרבי כמה תוכניות שונות לבניית מוסדות בליובאוויטש - שלל הרבי בתוקף את כל התוכניות, והורה לבנות מוזיאון בלבד. וכך הווה.

קריעה - ולא רק של ממחטה

בעצם, תופעה דומה היתה גם לאחר הסתלקותו של אדמו״ר הזקן: גדולי ועצומי חסידיו של אדמו״ר הזקן חיפשו את ה׳נקודה החב״דית׳ ומצאו אותה אצל ר׳ אהרן מסטראשעלע ואצל ר' שלמה פרייד'ס. רק חלק של חסידי אדמו״ר הזקן המשיך להתקשר לבנו - אדמו״ר האמצעי, מייצג ה׳נקודה הבורוכוביטשית' - (אדמו״ר הזקן היה מכונה בורוכוביטש על שם אביו רבי ברוך) וזו התגלתה במלא תפארתה בימי נשיאותו של אדמו״ר האמצעי (כידוע בתולדותיו ואכמ״ל).

מסופר על אותם ימים שהיו מגדולי החסידים - כמו ר׳ משה וילענקער ור' זלמן זעזמער ועוד ועוד - שהתלבטו מאד מה לעשות ולאן ללכת, כי הדא״ח (דברי אלוקים חיים) של ר׳ אהרן מסטראשעלע נאמר באופן מופלא ומושך מאד. חלקם - לאחר שהלכו לר׳ אהרן - רצו לחזור ולהתקשר לאדמו״ר האמצעי ולא קיבל אותם.

שניים מהם, אשר היה מנוי וגמור עמם להשאר אצל אדמו״ר האמצעי, החליטו פעם ללכת ולשמוע מאמר חסידות אצל ר' אהרן. אך היות שחששו שמא יימשכו אחריו, מצאו עצה: הם יעמדו בסמוך, ויחזיקו משני צדיה של ממחטה. אם אחד מהם יראה שהוא נלהב יתר על המידה - ימשוך בממחטה כדי לאותת לחברו שיש לברוח משם. והנה, בעת אמירת הדא״ח של ר׳ אהרן התמלאו שניהם התלהבות רבה, והחלו למשוך את הממחטה זה מעברה האחד וזה מעברה השני עד שנקרעה - והם נשארו בסטראשעלע ולא שבו.

תוצאות ההתפלגות של חסידי אדמו״ר הזקן ידועה: מאלו שהלכו לסטראשעלע - למרות שעסקו במלוא הלהט והחיות בתורתו של אדמו״ר הזקן - לא נותר המשך. ואילו אלו שהיו נאמנים לאדמו״ר האמצעי והמשיכו אתו אל ליובאוויטש, זכו להמשיך את שושלת החסידות ה׳ליובאוויטשית'.

לא לזוז מן ה'נקודה'

כיצד מתבטאת ההנהגה ה׳ליובאוויטשית׳ המתבקשת בדורנו? כשהרבי מלך המשיח שליט"א אומר, מדפיס ומפרסם שהגלות האחרונה שאליה גלתה ליובאוויטש היא 770, אז אי אפשר להתחכם ולהחליט על מקום חדש. זאת - בלי להפחית ח״ו מערכו ומעלתו של כל מקום של קודש, כמו הכותל המערבי, ציון הרשב״י וציוני הרביים, או ביתו של הרבי הרש״ב ברוסטוב.

כיום, לאחר ג׳ תמוז, אנו צריכים להישמר ולהיזהר כפל כפליים מהשכלות ופלפולים הגורמים לסטות, חלילה, מדרך המלך. עלינו לחפש את הנקודה הליובאוויטשית הכתובה שחור על גבי לבן בדברי אותה שיחה ידועה (בית רבינו שבבבל), ולא לסטות ממנה ימין או שמאל. כי לאור נסיון העבר אין זה הגיוני שנעשה שוב אותה טעות שעשו חסידי חב״ד גדולים ועצומים כחסידי אדמו״ר הזקן והצמח צדק, שחשבו שה׳נקודה׳ היא חב״דית - (חכמה, בינה, דעת) ועל כן קרה מה שקרה - שנעלמו מן המפה, גם החב״דית. אז אין צורך להתווכח פעם נוספת על אותה נקודה, כי מבחן התוצאה מוכיח מה היא הדרך האמיתית.

דרך אגב, מה כוחה של ה׳נקודה׳ המדוברת נוכחנו לראות בעודנו בחורים, כשלמדנו בישיבת "תורת אמת". כשר׳ אליעזר ננס ע״ה עלה לארץ ישראל לאחר שישב עשרים שנה בבתי הכלא הסובייטים, נכנסנו אליו כדי לשמוע ממנו על מסירות נפשו. אך הוא רצה גם - ובעיקר - לשמוע מאתנו מה התרחש אצל הרבי מלך המשיח שליט"א בשנים שהוא היה מאחורי מסך הברזל.

בעת שסיפרו לו שאחרי הסתלקות אדמו״ר הריי״צ הייתה סברא אצל חסידים מסויימים להתקשר ל״חתנא דבי נשיאה" הרש״ג (ר׳ שמריהו גורארי ע״ה), הגיבה מיד זוגתו של ר׳ לייזער ע״ה ואמרה: איך אפשר היה להעלות על הדעת כזו סברא לא הגיונית, והרי שמו לא שניאורסאהן, והרבי מלך המשיח שליט"א הרי שמו שניאורסאהן?! אז קלטנו איך מאירה אצל אשה חסידית הנקודה הליובאוויטשית, הרווייה אמונה תמימה בדברי משה רבינו שבדור, ומתרחקת ת״ק פרסה מהתחכמויות וחישובים שכליים.

באופן מעשי עניין זה התבטא - לדוגמא - במוסדות החינוך שבהם התחנכו בני החסידים. לפני עשרות שנים היו רבים מאנ״ש, ובפרט בארץ הקודש, אשר שלחו את בניהם ללמוד בכל מיני ישיבות או תלמודי תורה ליטאיים. הם סברו שמספיק עבור החינוך החסידי של הבן שיהיה לו שיעור קבוע בחסידות. חלק נכבד מהם לא המשיך בדרך חב״ד וליובאוויטש, למרות שאת ה׳נקודה החב״דית' היה להם - הם לא היו מקושרים לליובאוויטש. נוהג זה נמשך עד שהרבי מלך המשיח שליט"א פירסם את דעתו כמה וכמה פעמים במכתבים ובהתוועדויות שמי שרוצה להתקשר אליו יעשה זאת על ידי לימוד במוסדות חב״ד, וכך אומנם מקפידים אנ״ש לעשות עד היום, גם אם זה כרוך בקשיים רבים.

ה'נקודה' - אך ורק ב-770

׳נקודות חב״דיות׳ יש בכל מיני מקומות בכל העולם, הרבי מלך המשיח שליט"א אמר בהתוועדות שישנם ציונים של הרביים בכל מיני מקומות בעולם (רוסיה, אוקראינה, ארצות הברית) על מנת לקשר גם יהודים שנמצאים שם עם הקב״ה, אך על אף כל זה ועם כל זה ודוקא בגלל זה, הרי מדגיש אד״ש במפורש ש׳ליובאוויטש׳ זה 770.

אי אפשר להחליט ברוב קולות ודעות ש-770 יהיה במקום אחר, כי רק הרבי בעצמו יכול לקבוע זאת, והוא אומנם קבע בשיחה מוגהת שמפרטת בבירור כשמש בצהריים ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שב-770 קיימת ה׳נקודה׳: היא ״בית רבינו שבבבל".

ואכן, במשך כל השנים לא ראינו שהרבי יורה או הציע להקים בית כנסת או מוסדות תורה בסמיכות לאהל הק' של כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע.

אלא מה, מי שמחזיק את עצמו למבין (וסבור שהוא חב״ד) וחושב שהשכל שניתן לו הוא בשביל לקבוע ולהחליט על דעתו הבלעדית שדברי הרבי זה לא סוף פסוק (ח״ו), וניתן לחפש נקודות אור אחרות, הרי זה כמו מי שמקרב את התורה לבריות ולא את הבריות לתורה.

אדם כזה מרשה לעצמו - חלילה - להגמיש את דרישות ההלכה ואולי אף לדלג פה ושם על סעיף או שניים, כדי להקל על המתקרבים לתורה. הוא חושב שהוא מייצג את הצד המואר - הנאור שבתורה, אך בעצם כל כולו חושך כפול ומכופל, ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן לכל: אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם, והתורה והוראותיה אינם מסורים לשיקול דעתנו.

לכן שיהיה ברור - מי שמחפש את הנקודה החב״דית יכול לנסוע להאדיטש ולניעזין, לליובאוויטש, לרוסטוב למנטפיורי ואף לרשב״י, וגם לילך אצל האבות בחברון ועוד ועוד. בכל המקומות הללו יתכן שיתפלל באריכות, ילמד דא״ח, יאמר לחיים, יקרא ק״ש שעל המטה כראוי וכו' וכו'. אך ה׳נקודה הליובאוויטשית' עדיין תשאר ניצבת איתנה במקום שהרבי קבע, ומזמין גם אותו לבוא לשם.

זה לא פנטזיה

גם הצחוק והלעג של ליצני הדור - הצוחקים מכל הקדוש לישראל - על הקביעה הזאת ועל כל אנ״ש המחזיקים כך בפועל ממש, אינם משנים את המציאות המוצקה ש-770 היא ליובאוויטש.

על כגון דא מספרים אודות הפרופסור פישל שניאורסאהן שהיה בעל כשרון ובעל מוחין אך לא כל כך שומר תורה ומצוות. (הוא היה ידיד קרוב של זקני החסידים בדור הקודם). פעם ישב אחד מזקני החסידים ולמד עמו בשער היחוד והאמונה. הוא בכשרונו הבין זאת טוב מאוד ואף היה מסוגל להסביר את הנלמד בטוב טעם. למרות זאת, כששאל אותו החסיד לאחר שסיימו את הלימוד מה הוא אומר על הנקודה המתבארת בשער היחוד והאמונה ש״אין עוד״ וכו', אמר שזו פאנטזיה יפה. החסיד, אשר התאמץ מאד ללמדו באר היטב מהי האמונה האמיתית, לא טרח להשיבו כאיוולתו. במקום זה הוא קם וסטר לו...

אם כן, ליצנים היו תמיד, המסוגלים לשתות מים חיים ולאמר שזו ׳פטה מורגנה׳ - חזיון שווא, חלילה. לכן אין מה להתפעל ולהתרגש מכת הליצנים, אלא להפך. כשרואים מי עומד מאחורי הדיבורים של החלשת האמונה - זה מחזק יותר ויותר.

השבח וההודיה להשי׳׳ת על שהרבי מלך המשיח שליט"א זיכנו בשיחה הנ״ל - בית רבינו שבבבל (שיחה שהרבי עצמו גילה כלפיה חיבה מיוחדת, בעצם העובדה שלאחר הוצאתה לאור הכניס אותה בין דפי סידורו, ומאז לא הוציאה משם!). כי לו יצוייר שהרבי לא היה מגלה לנו שיחה זו, הרי באמת היה מקום להפרד וללכת איש איש אל המקום שממנו הוא שואב את ההשכלה החסידית. כי לפי סברת הנקודה החב״דית הרי כולם יונקים מאותו שורש, אם כן למה צריך לקבוע מקום מיוחד אחרי ג' תמוז? העיקר זה הפצת המעיינות ולימוד החסידות שהתגלתה על ידי כל אחד ואחד מהרביים בדרכו שלו.

כמו כן, אלמלא ידענו שהשכינה שורה בבית רבינו שבבבל אשר ב-770, היינו נוסעים לכל אחד מהציונים הקדושים כי כולם צדיקים וכולם קדושים, וכל אחד מהם יש בכוחו לפעול גדולות ונצורות בעבודת ה׳ ולפעול ניסים ונפלאות בכל המצטרך בבני חיי ומזונא רויחא. במיוחד כיום, כשכבר אין קושי ויש כמעט ׳כרטיס חופשי חודשי׳ לביקור בכל המקומות שהיו ערש החסידות ומהם נפוצה לכל העולם.

אלפי הוכחות חיות

אך הרבי מלך המשיח שליט"א רוצה שנשאר מקושרים אל ה׳נקודה של ליובאוויטש׳ וזה אפשרי רק במקום אחד והוא 770. כמו שהיה פשוט ומובן כל זה לפני ג׳ תמוז ויש צורך להדגיש שזה היה פשוט וברור אצל כולם בלי יוצא מן הכלל, כולם ידעו שליובאוויטש, רבי נטו, מקום המקדש ששם ומשם מושתת כל העולם, בחינת היחידה שבעולם - היה והווה 770. אף אחד מחסידי חב״ד לא היה לו שום ספק וספק ספיקא שבעולם על זה. בפרט לאחרי שזכינו בשיחה הנ״ל של בית רבינו שבבבל, הרי איך אפשר לחשוב אחרת?

ומי שלא מספיקה לו השיחה והוא מחפש הוכחות ממשיות, הרי מעשה רב - (בעצם רבים) יוכיח. שהרי משנה לשנה הולך וגדל במספרים משמעותיים מספרם של הנוהרים ל-770 עד כדי אלפים רבים. הם בני כל הגילאים - אנשים ונשים, בחורים וגם בנות, ילדים וטף. הם בני כל המגזרים - חסידים ואנשי מעשה, כל סוגי המקורבים מכל קצווי תבל, אנשים שלא ראו את הרבי מלך המשיח שליט"א מעולם ואפילו אנשים שלא שמעו ממנו עד עתה. יש מהם המחפשים תענוגות בני אדם ויש המחפשים את הרבי בכל רגע בחיים, כולם באים ל-770.

הם באים לא רק ליום ולא רק ליומיים: לתשרי שלם - חמשה שבועות עם כל החגים היפים והנעלים החלים בהם. ימים של חג אשר בהם, בנוהג שבעולם, מקובל שכל אחד רוצה לבלות בטוב ובנעימים עם משפחתו, להתרווח על כורסתו, לישון על מיטתו ולאכול "בשר ודגים וכל מיני מטעמים״. ימים שבהם נוהג כל יהודי להתפלל בבית הכנסת שיש לו בו מקום קבוע עבורו ועבור בני ביתו, בסידור מאיר עיניים ועוד ועוד אביזרי נוחות.

כאן, ב-770 מוותרים על כל זה. המרבה - במשך כל ה׳תשרי', והממעיט - המגיע לפחות לשבוע, אין להם לא מיניה ולא מקצתיה מכל הנ״ל. להפך - מנת חלקם כוללת טלטולים, דחיפות, היפך המנוחה, והסתפקות בטעימה כלשהי להחיות את הנפש.

אנשים אלו מזכירים לנו את בני עדתו של ר׳ לייב שיינין, מחסידי הרבי רש״ב, שהיה רב בקהילה עניה וחי בדוחק רב. פעם אספו אנשי העיירה ביניהם סכום כסף והביאוהו לרב עבור צרכי ביתו, והוא נטל את הכסף ונסע עמו אל הרבי. כששב, קבלו אנשי העיירה בפניו על מה שעשה בכסף, והוא השיב להם: מה היא נסיעה לרבי אינכם יכולים להבין, אז אין לי מה לענות לכם...

כמוהם גם, למשל, מתנגד - שאין לו ולא היתה לו השגה ברום המעלה של נסיעה לרבי, לא הבין גם לפני ג׳ תמוז מדוע נסענו ל-770, ואף צחק ולעג על כך. אך מי התחשב בזה?

משל ידוע משווה את ההשגות של המתנגד עם השגותיה של פרה שהיתה מקבלת בכל מוצאי שבת מעדן מיוחד במינו: המים שרחצו בהם את הסירים מתבשילי השבת, שהיו מלאים שומן והיה חבל לשפוך אותם. פעם שכחה בעלת הבית ושפכה את המים הללו, והפרה אשר נכזבה תוחלתה לקבל את מעדן המלכות שלה העלתה בדעתה שכנראה בעלת הבית מקנאה בה על המשקה שהיא זוכה בו כל שבוע ועל כן החליטה לשתות אותו בעצמה.

הנמשל מובן - אי אפשר להסביר לפרה שמה שאצלה זה מעדן, אצל בני אדם הוא מעורר גועל. מתנגד, החושב שהמעדן שלו (החג של "אכלו משמנים, שתו ממתקים") הוא הכי נעלה, לא קולט ואינו מבין את העונג הנעלה שבשהות במחיצת הרבי, עם כל הויתורים על נוחיות המענגת והמשמחת את הגוף. על כן לא חשב ר׳ לייב שיש מקום להתווכח ולהסביר לבני קהילתו את אשר לא יוכלו לקלוט.

בחורי ישיבה או פרופסורים

אך כיום - מחשבות ׳מתנגדיות׳ שכאלו נשמעות לא רק אצל מי שלא זכה לטעום מאילנא דחיי. כפי ששמעתי שאחד מהראשי הישיבה בישיבותינו בארצות הברית התפאר בפני אחד מזקני החסידים שהוא המשיך את סדרי הישיבה אצלו בראש השנה כדי שלא יהיה צורך שהבחורים יסעו ל-770. אמר לו אותו חסיד: תראה, הגיעו לכאן (ל-770) אלף בחורים ושילמו כל אחד אלף דולר על מנת להיות פה בראש השנה. אז אשאיר לך להחליט מי בדיוק הנורמלי - האלף הללו או הכמה עשרות בחורים שלך!

משמעות דבריו של אותו ראש ישיבה היא שגם היום יש כאלו 'פרופסורים', אשר בדומה לפרופסור פישל שניאורסאהן אומרים ש״בית רבינו שבבבל" היא פאנטזיה מעניינת (ח״ו) שיש לתת עליה אה הדעת על מנת למצוא את הפסיכיאטרים המתאימים שיחקרו תופעה זו לעומק. שיבדקו באיזה תסביכים נפשיים נמצאים האלפים הללו מכל קצוי תבל, הבאים להדחק על יד כ"ק אד״ש, ולעמוד על גבי פירמידות - ראש על ראש - ארבע שעות מסביב להתוועדות של שמחת תורה, וכל זאת בהעדר נוחות מינימלית כפי שנוכח לראות כל מי ששוהה שם...

יתכן שהדוחק והעדר תנאי שהיה בסיסיים הם בגלל אותה סיבה שבגללה מבואר בגמרא מדוע אין חמי טבריה או תמרים ושאר דברים מענגים בירושלים. הרי היא עיר הבירה והיה צריך להיות בה כל טוב, כמקובל בעיר בירה של מלך וקל וחומר בעיר הבירה של מלך מלכי המלכים הקב״ה! עונה הגמרא שזה כדי שלא יאמרו שעולים לירושלים בגלל הטוב הגשמי, אלא בגלל שהיא מקום השכינה.

תמהונים או אבירי מסירות הנפש

דבר זה מתקיים ב-770 בהידור דהידור - אין שם בתי מלון מפוארים, ואין להאריך בדבר המפורסם. התופעה הזו מדהימה עוד יותר אם נביא בחשבון שלא באים לשם אנשים חסרי דיור או חסרי תרבות ומשכונות מצוקה וכדו' הבאים - בחלקם הגדול, לפחות - עוזבים בתים מטופחים, סעודות חג מכובדות, ואף על פי כן הם באים למקום שבגשמיות אי אפשר להנות בו במנוחת הנפש, אפילו לא בעמידה על רגל אחת - כי גם לזה אין מקום עבור כל הקהל הקדוש.

אפשר כמעט לאמר שתשרי הוא באמת תשרי של תמהוניים. חסידי ליובאוויטש, המיעוט השולי הלוקח את דבריו של הרבי אודות בית רבנו שבבבל בשיא הרצינות, הצליח בקסמיו להפנט אלפים מכל המינים והסוגים, ולעשות שיעמדו בחרדה בעת התקיעות, בהתעלות נפשית בעת המארש, בריקודים בשמחת תורה שעות על גבי שעות, יתפללו במניין עם הרבי מלך המשיח שליט"א, וישבו שעות על גבי שעות בהתוועדויות מכל גווני הקשת על מנת לשמוע עוד משהו ועוד משהו מה״פנטזיות״ של ״המיעוט האחוז טרוף״.

עד כדי כך מגיעה ה״תמהוניות" (במרכאות כפולות) שהצעירים נלחמים מי יזכה לילך למקום רחוק יותר לתהלוכות בשמחת תורה - זאת אומרת כ-3-4 שעות לכל כיוון. כך שביום שמחת תורה אפשר לפגוש מאות רבות של צעירים, צולעים ברגליהם מפאת היבלות והבועות שצמחו מההליכה הממושכת, ואף אחד לא מתלונן אלא להפך – באים עם זה בגאווה ל-770 כדי שאד״ש יראה: עשינו את שביקשת, עשה למענך שנראה אותך תיכף ומיד, וממילא בשנה הבאה עלינו לטובה בוודאי נהיה ביחד.

מי שלמד את השיחה אודות ״בית רבינו שבבבל״ אינו תמה על תופעה ייחודית זו. יחד עם זה שאינו מתפלא, הוא ממשיך להיות נפעם ומרוגש איך השיחה שהודפסה מחוללת נפלאות, ונוסכת בכל אחד השתוקקות והמשכות לבית רבנו..

אף אחד לא משתמש בפאנטזיות כדי לשכנע, אלא רק משפיעים ושאר שלוחים ומקושרים לאד״ש לא מתביישים ומבארים בעל פה ובכתב לכל הרוצה לשמוע, שזהו המקום שאיווה אד״ש למושב לו והוא המקום האחרון שלשם גלתה השכינה והוא יהיה הראשון בכל רגע להתחבר לבית המקדש, כמבואר בשיחה הנ״ל.

על אף כל מיני אחים מבשרנו המנסים בכל מיני דרכים לטעון שאין מה לעשות שם, ולמרות שהם אומרים שזה היה פעם מקום קדוש - והכי קדוש, אך זה היה לפנים בישראל וכיום, זמנית או באופן קבוע זה הפך למוזיאון, למזכרת של מה שהיה ואיננו, חלילה - למרות כל התעמולה בסגנון זה אין האמונה התמימה מתערערת. להיפך: ״כאשר יענו״ - מלשון עינוי, מלשון ענייה ואמירה ומלשון עני בדעת - ״כן ירבה וכן יפרוץ״ - כן תגבר הנהירה ל-770. כי כמו הנר שנמשך למקורו, כמבואר בתניא, כך ״נר ה׳ נשמת אדם" נמשך אל הרבי מלך המשיח שליט"א המקשרו למקורו. אדמו"ר הזקן מבאר שהנר אינו חפץ מצד עצמו להימשך אל מקורו, להפך - זה הפך המציאות שלו, מכיוון שבמקור הוא מתבטל. אך מה יעשה והמקור המאיר בו - מושכו אליו כמגנט?

זה הוא פשר התופעה המפליאה של ״תשרי" אצל הרבי מלך המשיח שליט"א: שם נוכח ומאיר אורו של המקור, ומושך אותנו בקרניו כמו בחבלי עבותות אהבה אליו.

ואנו אין לנו אלא לרחם על אחינו, עצמנו ובשרנו, שעדיין כל מה שלא מסתדר אצלם עם הנקודה החב״דית הרי זה פאנטזיה. יהי רצון שנזכה הם ואנחנו וכל כלל ישראל לראות את הנקודה הליובאוויטשית בהתגלות מלכנו משיחנו היכן שהבטיח להתגלות, כלשון הרמב״ם ״בונה בית המקדש במקומו״ ותיכף ומיד ממש.

בשנה הבאה… | אוהד בר סלע

ראש הממשלה - אתה נלחם ברבי שליט"א מלך המשיח

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...