דעה / כינוס של 'לבת האמונה'

שח לי חבר:

הבוקר ילדי הקט אומר לי: אבא, נכון כאשר אתחתן משיח כבר יבוא לפני. עניתי לו: משיח יכול לבוא כבר היום. הילד לא מרפה: אבל עד שאתחתן זה בטוח. נכון?

פתאום נפל לי האסימון -ממשיך החבר - הרי משיח חייב לבוא בסופו של דבר. והמשיח יבוא כאשר נעשה מה שצריך. ואם אנחנו לא נעשה זאת, הבאים אחרינו יעשו זאת, ואז יבוא המשיח.

מסקנה: אותו סיכוי שמשיח יבוא בעוד מאה שנים כאשר יבוא מישהו ויעשה מה שצריך, זה אותו סיכוי שמשיח יבוא היום כאשר אנו נתאפס על עצמינו ונעשה מה שצריך.

זוהי תובנה יפה וחשובה, ומעוררת לעשות מה שצריך.

אבל. אבל.

הנה עוד תובנה חשובה, חשובה מאין כמוה:

לפעמים ברור לנו, שעד שנהיה בגיל 100 יבוא משיח, ולעיתים אפילו עד גיל 80, ואם אנחנו ממש בקטע (ב"אקסטזה משיחית") אז אפילו אפילו אנחנו בטוחים שעד שנהיה בגיל 60 משיח יבוא.

אבל כאשר באים ואומרים לנו משיח יבוא היום, משהו פתאום לא מתחבר לנו.

ל-מ-ה???

כל מיני בבות למיניהם מספרים לנו שנה הבאה יבוא משיח, ועד חודש פלוני… אך מעטים המה האנשים שבטוחים שמשיח יבוא היום.

מאי האי?

שני גישות הן: האחת טוענת, אין סיכוי שיהיה בית מקדש, כבר אלפיים שנים עברו וזה לא קרה. אפילו עכשיו כשכבר אנחנו בארץ, תראה את המצב הפוליטי, תראה שזה - ביהמ"ק - לא מענין כמעט אף אחד, אלה עסוקים במשנתם, ואלה בפלפולם, אלה במנגלם ואלה בדגלם…

הגישה השניה טוענת הפוך: אלפיים שנים לא התייאשנו, אז עכשיו להתייאש??? עכשיו כשכבר חזרנו, ואך פסיעה מפרידה בינינו לקודש הקודש.
יש כבר את הכוח והיכולת הפיזיים לבנות בית מקדש, צריך רק פקודה אלוקית.

העם היהודי ברובו נמצא בתווך בין שתי הגישות, עיתים האמונה פורחת ומלבלבת (כדוגמת ימי הקורונה העליזים) ולעיתים הפוך.

אמרו חכמינו ז"ל "הרוצה לשקר ירחיק עדותו".

ככל שהאדם פחות חדור באמתיות ענין הגאולה, כך הוא ידחה וירחיק את הענין. זה לא שהוא כופר, חלילה, הוא מאמין שהמשיח בוא יבוא, אך הוא דוחה אותו לשנה הבאה. זאת מפני שהענין לא חדר לתוך תוכו באמת לאמיתו.

מזה נבין את דברי הרבי מלך המשיח שליט"א ריבוי פעמים בהתוועדויות, משיח יבוא עוד לפני שנתפלל מנחה, ועוד לפני שנברך ברכת מזון… הרבי מלך המשיח שליט"א מבטא בזה את אמונתו הגדולה שאוטוטו משיח בא ו"כבר בא".

***

שבוע שעבר, אור לג' תמוז התקבצו ובאו לכינוס בבת ים אלו המאמינים והחדורים בלהט הגאולה הקרובה. כותרת הכינוס "עצרת גאולה ומשיח" כשמה כן היא, בתוך הכינוס מתפרצת לבה רותחת של אמונה לוהטת. כאן מחדירים במלוא העוצמה את הציפיה והאמונה ש"הנה הנה משיח בא" "מראה באצבעו ואומר זה".

במשך שנה שלימה מבעבעת האמונה על אש נמוכה, בכל רחבי הארץ איש איש במקומו, איש איש ולפי מדת להיטותו. לעיתים קצת גולשת לה האמונה, אך לעיתים יש את אלו החוששים מפני "לַבַּת הגאולה", הם אלו הדואגים להנמיך הלהבות… ה' יכפר בעדם.

והנה מגיעים ל"עצרת גאולה ומשיח", כאן יש מַבְעֶרִים של אמונה, ה"לַבַּה" מתפרצת מאליה באש שלהבת מתלהבת. "אָט אָט אָט" "וכבר בא".

אז מה היה בכינוס?

"יפה ותמה תורה תמימה - נתעלסה בגיל ואהבים"
"אעופה אשכונה - ואולי אמצא דוד"

קשה לתאר במילים. פעם הבאה תבואו, ואולי תבינו.

הנה על קצה המזלג:

אַי אַי - אַי אַי אַי - אַי אַי אַי אַי אַי הֵי.
אַי אַי - אַי אַי אַי - אַי אַי אַי אַי הֵי.
"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"