מיומנו של אברך ב-770, חלק שלישי: יחידות כללית

בשבת קודש ש"פ בשלח, לאחר ההתוועדות עם הרבי מלך המשיח שליט"א, התוועד הרה"ח השליח יהודה שיחי' גינזבורג. הוא בא עם אחד המקורבים (לצורך הענין נקרא לו אבי) שאף הוא חסיד אמיתי של הרבי מלך המשיח שליט"א. 

ומה הוא מספר? סיפור שכולו פשטות טוהר ומתיקות.

לפני שלוש שנים הגיע החסיד אבי ל-770, לרבי מלך המשיח שליט"א. בעידנא דריתחא הוא קיבל על עצמו החלטה טובה להניח תפילין ר"ת. ואכן כאשר הגיעו ארצה, רכש השליח המסור הנ"ל תפילין ר"ת ומסר אותם לידידנו אבי היקר שהחל להניח אותם מידי יום חול.

כעת הם הגיעו שוב לרבי, בדרך במטוס בעודם מתכוננים לתפילת שחרית, קולט אבי החסיד שהוא שכח את התפילין בבית. מה עושים? לשליח פתרונים: הסכת ושמע, אני אניח התפילין רש"י שלי, ואתה תניח התפילין ר"ת שלי, ולאחר התפילה נעשה החלפות, אני אניח ר"ת ואתה תניח רש"י. 

אבי החסיד לא מבין: למה לעשות החלפות? 

השליח: כי צריך להניח גם רש"י.

אבי טרם הבין: אבל אם התפללתי עם ר"ת, מה לא טוב? מה בעצם חסר? 

השליח נאלם דום: מה? וכי מה לא ברור? כל יום מניחים שתי זוגות תפילין. וכי לא כך אתה נוהג? 

אבי התותח: לא. אף פעם לא אמרת לי. 

השליח: אז רגע, שאני אבין. אני קניתי לך תפילין ר"ת, איפה התפילין רש"י שלך? מה אתה עושה איתם מאז שקניתי לך הר"ת?

אבי המתוק: מה הפירוש, הרי ברגע שהיה לי תפילין חדשות ומהודרות, תפילין ר"ת בכתב רבינו הזקן. החלטתי לתרום את התפילין רש"י הישנות לבית הכנסת. 

א-ל-ו-ק-ו-ת.

אין צורך לספר, שהשליח לבינתיים הספיק לבלוע את לשונו ולהאלם דום. ואין צורך לבאר, שהענין תוקן על אתר ומעתה אבי מניח שני זוגות תפילין. ואין צורך להוסיף, שסיפור אלוקי שכזה, לא יכול להיות לו חיקוי. וד"ל וק"ל.

***

ומכאן אני צועד לנושא מרתק כשלעצמו: 

כבר בלילה הראשון, רק הגעתי ל-770, שמעתי קריאת התורה, התפללתי מנחה, והנה תיכף כבר מתחיל מעריב עם הרבי מלך המשיח שליט"א. מנגינת היחי העריבה מתנגנת באוזני, פורטת על נימי לבבי, ורגלי מתחילות לקפצץ בעוז גיל וחדוה "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" לַי לַי לַי לַי לַי לַי לַי. 

בעוד "חדוא תקיעא בליבאי מסידטרא דא"

בו בזמן "בכיה תקיעא בליבאי מסיטרא דא"

אוי רבי, עד מתי? מתי נזכה לראות את פניך? מתי נתקהל אל בית המקדש על ענני שמיא? עתה הגענו להיראות אצל מלכנו, אך "רצוננו לראות את מלכנו". "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" "ותחזינה ענינו".

בעת ריקודי היחי הנלבבים לאחר התפילה, עודי מהרהר במחשבתי על האושר הצרוף להיות בתוך מעגלי הקדושה, בליבי מתנגנות להן המילים "שלא יעבור לעולם" "שִבתי בבית ה' כל ימי חיי" "ינחני במעגלי צדק" "נפשי ישובב" (ויש גורסים: יסובב) "לאורך ימים".

והנה ניגש אלי אחד התמימים ואומר לי:

הערב 'יחידות כללית' לאורחים החוזרים לאה"ק.

הלוֹ, רק הרגע באתי. נו שוין. מה תגיד לו. 

מה אומר ומה אדבר? 

אני מרגיש זקן תרח, אני עוד מתקופת הסמכי"ם, אז רק התחילו לקרום עור וגידים החידושים של התמימים, בתחילה כוס של ברכה, אח"כ פתחו שביל, ומשם פרץ השגעון (בחינת "שטותא דקדושה". כדלהלן) לכל הכיוונים. 

חשוב להדגיש: היסוד לכל השגעונות הללו, מבוסס - לכל לראש - על ההנחה הפשוטה שהרבי מלך המשיח שליט"א נמצא ב-770, זה מקומו של נשיא הדור האחרון לגלות, וכך יהיה עד שיועתק על ענני שמיא למקומות הנצחי בצמוד לבית המקדש בקרוב ממש (כמבואר בקונטרס בית רבינו שבבבל). ברור הדבר שכל עוד זכינו לראות "מלך ביופיו" ב-770 לא היה כל חידוש ולא שום שיגעון בתפילה עם הרבי או שביל לרבי. 

אך בצוק העיתים כאשר "החושך כיסה ארץ וערפל לאומים" ו"אין איתנו יודע עד מה" הגיע שלב שבו חיילי בית דוד צריכים לעמוד על המשמר, לשמור על ה"קונטרס בית רבינו שבבבל", לשמור על הקביעה הפשוטה והאלמותית, מקומו של נשיא הדור השביעי הוא ב-770 עד ביאת גואל צדק. הגיע שלב שבו עולה מנסרת בחלל העולם הטענה ש"עזב הרבי את הארץ" "חנטו חנטיא ספדו ספדניא", כעת המאבק הוא על עצם נקודת הענין ש"לא עזב צאן מרעיתו", ולכן תיכף ומיד לאחר ג' תמוז, כבר אז צצו השגעונות, היו כמה חסידים שהחלו לסדר כסא לרבי מלך המשיח שליט"א עבור התפילות מידי יום, התוועדויות מידי שבת, ברכת הבנים מידי שנה. 

כבר אז נחלקו התמימים לב' מחלקות: היו את המשוגעים שהקפידו על כל תפילה עם הרבי מלך המשיח שליט"א, והיו את הנורמלים שהגיעו רק ל"ברכת הבנים"… (בהלצה ובחיוך של חיבה הייתי מוסיף אומר: מחלקה אחת פתוחה ממנה אפשר לצאת ולהתנרמל עוד ועוד, ומחלקה אחת סגורה על מנעול ובריח ששום משוגע לא יברח . .)

המשוגעים דאז היו אומרים, ש"אחת בשנה" (בסמוך ונראה ליום הכיפורים) מתגלית בחינת "אחת היא יונתי" (גילוי היחידה), ואז גם הנורמלים מבינים שהרבי מלך המשיח שליט"א נמצא ב-770 ומגיע לברך את בניו התמימים. (סוף כל סוף זה הרי שיחה מפורשת של הרבי מלך המשיח שליט"א, שמקומו של נשיא הדור הוא ב-770, והרי גם האפיקורוס'ל צם ביום כיפור ונוסע רק באופנים כי אולי בכל זאת . .) 

אכן, התשתיות של ה"שטותא דקדושה" הונחו כבר בשנות הנוני"ם, אבל התמימים לא עוצרים באדום כידוע, ובשנות הסמכי"ם החידושים החלו להערם מידי יום. "בקעה מצאו התמימים הצעירים והתגדרו בה".

בשלב זה מתחילים הזקנים שבחבורה (חלקם עכ"פ) להילחץ, המצב מתחיל לצאת מפרופוציות, תיכף מאבדים שליטה . . עוד מעט יכינו לרבי ארוחת בוקר וזה לא עלתה על דעתנו כלל וכלל. (יש אפילו שהחלו לדבר בגלוי שהרבי שלהם הוא לא הרבי שלנו ועוד גיבובי שטויות למיניהם, ואין כאן מקומם). 

וכאן חשוב להבהיר: 

התפיסה העיקרית עליה גדלו התמימים של הנוני"ם והסמכי"ם היא, שהרבי מלך המשיח שליט"א הוא בדוגמת משה רבינו בהר סיני, הוא חי וקיים בגוף גשמי. ולכן למרות שאיננו רואים בעיני בשר, הוא הרבי הוא נשיא הדור, הוא ואין בלתו (לאפוקי סברא פראית שרצתה להעמיד עגל וכו').

לתפיסה זו יש רמז בכתובים, בשיחת ה"דבר מלכות" ג' תמוז נ"א, בהערה 113 (תקלטו, זו השיחה האחרונה שזכינו לשמוע מהרבי מלך המשיח שליט"א בתאריך ג' תמוז, בה הרבי מניח את היסוד לכך ש"השמש לא שוקעת" בג' תמוז) ובה הרבי טורח לציין שג' תמוז הוא אחד מן הימים שמשה רבינו נמצא בהר סיני. הלא דבר הוא. 

כעת, אם הרבי כרגע הוא בדוגמת משה רבינו בהר סיני, לא צריך לארגן לו שביל ב-770. כך לא צריך לארגן לו ארוחת בוקר. לפי זה הוא גם לא מחלק דולרים. וכן הלאה. 

אך אם נמשיך בקו זה, נייתר גם את הכסא בעת התפלה, ההתוועדות, וכך גם יהיה מיותר לסדר את מעמד ברכת הבנים המרטיט כל לב ת-מ-י-ם. 

אכן. יהיו כמה שישישו וישמחו אם יפסיקו את כל השגעונות הללו. בדרך כלל הם אלו האוחזים בגישה שעזב הרבי את 770 (למחצה שלישי או רביע). בעקבותיהם הולכים ובאים עוד כמה מלומדים ("משיחיסטים נורמלים" - יש חיה כזו) שרגש הבושה מציף אותם כאשר הם רואים את צעירי הצאן, התמימים, עושים - לפי דעתם המלומדת - שטויות. 

אוייש. חיבוטי נפש. חי וקים, נמצא ב-770, הולך בשביל, אולי כרגע הוא נמצא במקום אחר, אולי הוא נסע לציון כדרכו מקדם, אולי הוא גם פה וגם פה. נו מה יהיה? 

יש שיצרו חלוקה כזו: הרבי ב-770 זה ודאי וודאי, זה הרי כתוב שחור על גבי שיחה-קונטרס. אי לכך, להכין הכיסא לתפילות זה בסך הכל להכין כלי, אבל אני לא קובע שהרבי כאן ברגע זה ממש. כך ברכת הבנים, כך ההתוועדות דשבת קודש. 

יוצרי השיטה הזו הוסיפו ופירגנו: אפילו שביל, ניחא. יעשו לו שביל כהכנה ואולי נזכה להתגלותו המיידית, אז הרבי מלך המשיח שליט"א יבוא ויעבור בשביל שהכנו לקראתו. 

אבל לקחת דולר? היתכן? וכי מי שמך לקבוע היכן בדיוק עומד הרבי? ואולי הוא לא רוצה לתת לך? ו . . 

עד כאן ברמה השכלית. אך יש מבני הישיבה שטוענים "קא מכסיף לן סבא", (כמבואר במאמר באתי לגני תש"י) מה אתה "מרקד אתלת" אתה עושה לנו בושות. גם אנחנו משיחיסטים ומכריזים "יחי" כמוך, אבל השגעונות הללו מביישים אותנו, את הרבי, את המשיח, את היחי. 

נו שוין. אפשר להמשיך בחיבוטי הנפש הללו, וכי מה יש לעשות? הרי הן הם - חיבוטי הנפש הללו הם - מנת חלקם של התמימים בזמן השיא, רגע לפני ההתגלות. 

מה אומר ומה אדבר? 

אני בתפיסת עולמי מבין שהרבי ב-770, אינני יודע כיצד ואיפה למקם את הרבי. בעיני כל משבצת ב-770 היא חתיכת רבי. 

כשאני עומד בשביל אני עוצם את עיני, מצייר בעיני רוחי את הרבי מלך המשיח שליט"א צועד לעבר הפרוכת ומנשק, עולה במדרגות ומתיישב. 

אם פתחתי לרגע את עיני, והנה אני רואה נער ת-מ-י-ם צעיר, שתוך כדי שירת יחי מסובב פניו וגופו, כאומר, ברגע זה הרבי מלך המשיח שליט"א עבר בשביל, אני יודע שגם נער ת-מ-י-ם זה אף הוא מצייר בעיני רוחו את הרבי, ומה ההבדל ביניננו? אף אני משוגע כמעט כמוהו, רק שאני עושה זאת בעיניים סגורות, והוא עושה זאת בעיניים פקוחות. הוזה בהקיץ. 

***

באתי ל'יחידות כללית'. 

לא, אני אישית לא לקחתי דולר, אבל כן, עמדתי ללמוד שיחה, (ה'יחידות כללית' דשנת ה'תנש"א, שיחה להאורחים שבאו לכבוד י"א שבט אל הרבי), ולהתייחד עם הרבי מלך המשיח שליט"א ב-770. התבוננתי בתמימים וקהל אנ"ש שנעמדו במשך שעה פחות או יותר "לצייר פני הרב" ב-770. והרי זאת האמת לאמיתתה. ומה החילוק בין חסידים זאטוטים אלו הרוצים לעשות נחת רוח לקונם, לבין חסידי הדורות הקודמים (שהמנגדים עלבו בהם ללא רחם) שהתבוננו ב"אין עוד מלבדו" "והנה הוי' ניצב עליו". זה אמת וזה אמת. זו תורה וזו שכרה. 

תוך כדי חיבוטי הנפש עלה במוחי רעיון (אם תרצו - אל - תקבלו):

בהמשך ההערה 113 דשיחת ג' תמוז נ"א הנ"ל הרבי מלך המשיח שליט"א מפלפל האם משה רבינו היה רעב במשך ה-40 יום או שהיה נס שלא נזקק לאכול כלל או יתירה מזו שהנס היה מהותי ועמוק יותר, שלמרות שמה רבינו הוא אדם גשמי, מציאותו נעשית כעין מציאות מלאך שלא רק שאינו זקוק לאכילה אלא יתירה מזו שלא שייך לאכילה. יעויין שם ויעויין בהנסמן שם. 

וחשבתי לעצמי, שפה בהערה זו, טומן הרבי מלך המשיח שליט"א את כל חיבוטי הנפש של התמימים ואנ"ש המקושרים לרבי, המחזיקים ב"קונטרס בית רבינו", אך הם לא יודעים כיצד בדיוק במצב להתנהג ולהתנהל בזמן בו משה רבינו עולה להר סיני כדי להביא את התורה החדשה, ובה בשעה נשגבה זו ("די הכסטע צייט") הוא נשגב נעלם ונכסה מצאן מרעיתו . . 

זה אומר הוא רעב, אבל יש נס והוא לא אוכל כרגע. שני לעומתו טוען, הוא לא רעב, נס מיוחד. שלישי טוען, הוא אמנם חי וקיים בגוף גשמי אך הוא בדוגמת מלאך. ואלו ואלו במלל ממללים, ומקבלין דין מן דין, ונותנים רשות זה לזה. להקדיש ולהתקדש בשלוש קדושות ולהכריז ולפרסם "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

ולא הרי ה"יחי" של זה, כהרי ה"יחי" של זה, הצד השווה שבהם שכולם אהובים, כולם ברוכים, כולם גיבורים, כולם דגולים, כולם טהורים, כולם קדושים, כולם ת-מ-י-מ-י-ם.

העיקר הוא שמציירים פני הרב, ביחידות או בציבור, בהתוועדות או ביחידות כללית, בוידיאו או בהקיץ. 

אני בהחלט יכול להבין את הזקנים שבחבורה (מהנוני"ם מהסמכי"ם מהעיינ'ס ואפילו מהפיי"ס) שנרתעים מהשגעונות, אך מה לעשות שצעירי ה-ת-מ-י-מ-י-ם (ולא אחד ולא שניים) נמשכים בלהט בדיוק לנקודת השגעון הזו. וכל זה אך ורק כדי לחוש עוד קצת את הרבי ב-770, האם שייך שלא להתפעל מטהרה פשוטה שכזו? 

אַי,"אמר רבי זירא, קא מכסיף לן סבא"? 

עולם הפוך ראיתי, במאמר באתי לגני הסבא, רבי יהודה ברבי אילעי, הוא זה שעושה בושות לצעירים. בנדון דידן הצעיר הוא זה שעושה בושות לזקנים. 

נו שוין. בסוף רואים "עמודא דנורא", מי שדבק באמת האלוקית שלו, בבחינת "שטותא דקדושה" שלא על מנת לקנטר ולעצבן, וכן על מנת לחיות עם הרבי מלך המשיח שליט"א, אי סוף סוף (והוא קרוב) רואים בעיני בשר איך "אהני לי שטותיה" "אהני לי שיטתיה".

ואם נחזור לענין הראשון, צריך לציין: 

לא כל שגעון הוא נחלת הכלל, למרות שיכול להיות שהוא טהור פשוט ואלוקי, כאותו סיפור עם אבי והתפילין ר"ת, וכהשמפניות של הצרפתים. 

אין בידי אבן בוחן, חסידו-מטר (הקצנו-מטר) שיבחן מה מתי כיצד והיכן. לפי דעתי אבן הבוחן צריכה להיות בעיקר אישית בלבב פנימה, מקום עמוק - לפני ולפנים - בו אין חיקויים, ידע איניש בנפשיה מה מוסיף לו בהתקשרות, ומה גורם אצלו להוסיף "מחיל אל חיל" בקיום הוראותיו של מלכינו משיחנו נשיאנו. 

המשך יבוא.

הטור משקף את דעתו האישית של הכותב, אין המערכת אחראית על הנכתב. לתגובות: misraeli770@gmail.com