הר הבית מול בורות או אי הבנה

"בן גביר עלה להר הבית" רעשו הכותרות לאחרונה, ומיד קמו לידיעה זו מיימינים ומייללים (על משקל משמאילים).

חלק מהמייללים היו כמובן שמאלנים ברמ"ח ושס"ה, וחלקם הם חרדים בנשמתם ובאופיים.

אף אני הקטן כתבתי טור עליו קיבלתי תגובות רבות וחלקן חרדיות נזעמות, בסגנון: כיצד אתה מחזק ידי מי שעולה להר הבית באיסור/נגד דעתו של הרבי מלך המשיח שליט״א?

אינני מתכוון להתווכח עם איש, בטח לא עם חרדי זועם, שהחרדיות שבתוכו זועקת ומתפרצת, כך שאין סיכוי שאפילו ישמע קצהו של הסבר המנוגד לתפיסת עולמו שהתגבשה מכבר, ועל כן לקחתי נשימה ארוכה, נתתי לגל לחלוף.

עתה, משחלף הגל הזועם, מצאתי זמן לכתוב ביאור שיכול לתת מענה הגיוני, והוא מיועד למי שבאמת רוצה להבין עמדתו ושיטתו של הרבי מלך המשיח שליט״א בענין הר הבית.

***

יש מצוה ויש תוכיות ופנימיות המצוה, ו"לא הרי זה כהרי זה", מצוה היא מעטפת חיצונית לרצון ה' הפנימי.

ביאור הדבר: תרי"ג מצוות ניתנו לנו בסיני, מצוות רבות ומגוונות על סעיפיהן השונים. יש מצוות בזמן (שבת כיפור ושאר החגים), יש מצוות במקום (מקדש ובתי מקדש מעט, ארץ ישראל ושאר הגבולין), ויש מצוות באדם (החל מברית מילה הנחקקת בבשרו והלאה בריבוי מצוות על גופו כתפילין ציצית ועוד).

מצוה אחת עשויה מעור-קלף של בהמה (תפילין מזוזות וכיו"ב), מצוה שניה מן הצמר (ציצית, בגדי כהונה ועוד), שלישית מן הפירות-תבואה (מעשרות, ערלה ועוד), רביעית מן החול (כיסוי הדם ועוד) חמישית מן הזהב, שישית מן וכו' וכו' וכו'.

מגוון מרהיב של ענינים שונים ומשונים, אך הצד השווה שבכל המצוות הוא שבתוך כל מצוה שורה רצון ה' הפנימי. רצון ה' הלך ירד ונשתלשל ריבוי מדריגות עד שנתלבש בצורת רמ"ח ושס"ה אלו שנכתבו בתורה הקדושה.

על פי יסוד זה מביא הרבי מלך המשיח שליט״א את הסברו של הגאון הרוגוצ'ובי "העוסק במצוה פטור מן המצוה", מפני שבעת העסק במצוה אחת הוא כבר תופס רצון ה', וכאילו הוא תופס את כל המצוות כולן, כי מהות המצוה היא רצון ה' שבתוכה, ולכן אינו נזקק לעזוב מצוה אחת עבור חברתה.

על פי יסוד זה נבין את הדבר הפשוט כל כך, שטועים בו אנשים רבים כל כך.

"פיקוח נפש דוחה את כל התורה", חוץ מג' עבירות.

מעתה ישאל השואל: וכי חיי האדם חשובים יותר מן התורה? והרי אמר הקב"ה (מדרש רבה פרשתנו - וארא ו.א.) "שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין, וקוצה ממך (מן התורה) איני מבטל". ואכן מצינו בג' עבירות שאדם חייב למות למען שמו יתברך, ולפי זה חייבים אנו להבין: למה בשאר מצוות התורה אומרים לנו שחיי האדם קודמין לתורה?

זהו שלא, חיי האדם לא קודמין לתורה (קרי: רצון ה') אף פעם.

התורה היא המבוא (הדרך להגיע אל) לרצון ה', והוא הוא (רצון ה') השולט במרחב חיי היהודי בחייו ובחיים שלאחר חייו. רצון ה' הוא המילה הראשונה והוא המילה האחרונה, החל מיצירת הילד ברחם אמו על פי חוקי הטהרה, המשך בברית מילה שפוגשת את האדם בתחילת דרכו וכלה ב"שמע ישראל" שלפני מותו. האדם שנברא בצלם אלוקים, וקיבל נשמת חיים באפו, ונמצא בעולמו של הבורא, מוטל עליו לברר במשך ימי חייו ולגלות מהו רצון ה', ועל פי זה להתוות את דרכו בעולמו.

אלא שהתורה עצמה, המגלה לנו מהו רצון ה', היא היא הקובעת "וחי בהן". כלומר: חלק מהותי בהגדרת רצון ה' השורה בתוך התורה ומצוותיה היא, שעל מצוה פלונית יחיה האדם ועל מצוה אלמונית ימות האדם.

סיכום: רצון ה' תמיד קובע ומדריך את האדם כיצד להתנהג. ובזה יש חילוקים, לעיתים הרצון מתלבש במצוה הבאה על חשבון חיי האדם כמו ג' עבירות. ועיתים שרצון ה' קובע שחיי האדם ידחו מצוה מסויימת. והכי חשוב: גם כאשר המצוה נדחית מפני האדם, גם בעת זו (רק) המצוה (המעטפת החיצונית היא ש) נדחית, אך זהו רצון ה'.

***

משהבנו זאת, נתחיל להפנים שהקב"ה הוא לא בהכרח חרדי, הוא דווקא מאוד יצירתי ("אין צור כאלוקינו" - אין צייר כאלוקינו. חז"ל).

החרדי תופס את התורה, (קרי: רצון ה') בצורה שטחית. החברה החרדית מתווה את הדרך, ומה שכולם עושים, אף הוא (החרדי המצוי) עושה.

מהנהגה שכזו נולד ה"חסיד שוטה" שבירושלמי, (המובא בתוס' במסכת סוטה כא:) חסיד זה רואה תינוק טובע בנהר ואומר אחלוץ תפילין מפני כבודן ואח"כ אציל אותו. הגמרא הבבלית (סוטה שם) לא חוסכת, היא מביאה דוגמא מרתקת יותר שתמחיש לנו את הבעתיות שבמבנה החרדי הרגיל: חסיד שוטה זה רואה אשה הטובעת בנהר, ומיד הוא צועק, אוי געוואלד "שמירת העיניים", זה לא דרך ארץ לגעת באשה, להציל אותה…

זהו, שהקב"ה הוא לא חרדי מבני ברק או מאה שערים, וגם לא מכפר חב"ד…

לעיתים הוא יאמר לנו "חלל עליו שבת אחת - כדי שישמור שבתות הרבה". ולעיתים הוא יאמר לנו יתירה מזו (כפי שההלכה קובעת) חלל עליו שבת אחת גם אם לא ישמור - החולה - שבתות הרבה. (אולי תהיו בהלם -כך לפחות היה אצלי - כשתגלו שחרדי מצוי בימינו חושב שאסור לחלל שבת בשביל חולה שאיננו שומר שבת… עד שהוא מגלה שהוא טועה…)

ולאידך: לעיתים הוא יאמר לנו למסור נפש (למות) אפילו על "ערקתא דמסאני" (שרוך נעל, הוא ביטוי הנאמר לגבי הזוטות שבמנהגי ישראל).

לעיתים הוא יאמר לנו "והגית בו יומם ולילה" כאותו מתמיד… ולעיתים הוא יאמר לנו "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית"…
ולעיתים בכלל "ביטולה זהו קיומה"…

***

ומכאן להר הקודש והמקדש, הר הבית, אליו אנו מכוונים פנינו ג' פעמים ביום, אליו עלו אבותינו ג' פעמים בשנה.

אכן ישנו צו (מצוה) המגביל כניסת יהודים להר הבית, וזה תלוי בכמה פרטים והלכות. יש מקומות שמותר רק לכהן גדול ביום הכיפורים, ויש מקומות שמותר גם לכהנים טהורים, ויש מקומות שמותר גם לשאר שבטי ישראל שנטהרו באפר פרה אדומה, ויש מקומות שמותר אפילו בזמן הגלות לאחר טבילת טהרה במקוה (וגם בזה כמה תנאים).

יהודי שלא נטהר כהלכה ועלה למקומות מסויימים (ויש בזה דיעות) חלילה וחס יכול לעבור על איסור שעונשו כרת. משמעות הכרת היא לומר שמדובר באיסור חמור מאוד.

ובהיות שריבוי יהודים לא יודעים פרטי ההלכות וגם בפרטי המקומות יש קצת דעות היכן בדיוק מקום המזבח ולפי זה משתנה כמה פרטי הלכות וכו'. לכן קובע הרבי מלך המשיח שליט״א בנחרצות שלא לעסוק בנושא הזה, ומי שעוסק בזה צריך לדעת שאם חלילה יעלו יהודים להר הבית למקומות אסורים או מתוך בורות או בזדון, הקולר תלוי במי שמעודד העליה להר.

יחד עם זאת, עלינו לזכור: זו רק מצוה, דהיינו המעטפת החיצונית של רצון ה'.

ועתה, בבואנו לברר מהו רצון ה' הפנימי בענין הר הבית, עלינו לשאול את עצמינו: כאשר "שועלים הלכו בו", ערבים-מחבלים צמאי דם ותאבי רצח הולכים בהר בית ה' וצועקים בקול גדול "איטבח אל יהוד", האם זהו רצון ה'?

אין לנו ביזיון גדול מזה, טרקלין של מלך, מלך מלכי המלכים, ועתה מהלכים בו חיות טרף, ומכריזים בפה מלא שהולכים לרצוח את בנו יחידו של המלך. ויתירה מזו: איתא בחז"ל "כל הנוגע בהם (בישראל) כאילו נוגע בבת עינו של הקב"ה", והמרצחים הללו מכריזים שכל שאיפתם ומשימתם היא לנקר למלך את בבת עינו (קרי: להרוג עוד יהודי).

ואין פוצה פה ומצפצף.

והרי בידינו (בידי ממשלת ישראל) הדבר לשלוט בהר הבית, לעצור את הביזיון הזה, אך התודעה נמצאת בגלות.

הנה דוגמא עצובה לתודעה כוזבת: בלהט הויכוח על הכותל הרפורמי, התראיין אחד מחברי הכנסת החרדיים, וטען בלהט נגד מתווה הכותל הרפורמי, וכך אמר: הכותל המערבי הוא המקום הכי קדוש לעם היהודי.

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

אני יכול להבין ואפילו מסכים עם מלחמת החורמה שקידש הח"כ המכובד נגד הרפורמים עוכרי הדת והיהדות. אבל גם בשעת ריתחא זו אסור להוציא הבלים מהפה…

והנה דוגמא נוספת: רב מכובד בישראל נפגש עם גורמים ערביים בקטאר, וכששאלוהו בענין הר הבית, הוא טען שלנו היהודים אסור לעלות לשם, וממילא לפי דעתו יש להשאיר את השטח בידי הוקף.

רחמנא ליצלן.

טרקלין של מלך מלכי המלכים. שועלים הלכו בו. מרצחים פראיים צווחים בקולי קולות 'איטבח אל יהוד' ומסיתים בפועל ממש לרצוח עוד ועוד בנים של המלך. והרב המכובד (שהוא בעצמו בנו של המלך) טוען שצריך להשאיר את המצב בצורה זו.

"וכדי ביזיון וקצף".

ֿ***

בעיצומה של מלחמת ששת הימים נשמעה ההכרזה: "הר הבית בידינו" הכריז מוטה גור, בו ברגע רעדו מהתרגשות כל בית ישראל בכל קצוות תבל.

בעקבות הכרזה זו, קבע הרבי מלך המשיח שליט״א לצאת מירושלים בערב פסח (בהיות שהוסר שלטון הגויים שמנע מיהודים להקריב קרבן פסח בהר הבית. ובהיות שלפי הרמב"ם אפשר להקריב קרבן פסח גם כאשר אין בית מקדש על מכונו. ובהיות שמי שלא נמצא בריחוק מקום ("בדרך רחוקה") מהר הבית בערב פסח, שזה אומר שמבחינה גיאוגרפית הוא יכול לילך ברגליו ולהקריב קרבן פסח, באם אינו עושה זאת הרי הוא חייב כרת).

כעבור תקופה די קצרה, הורה הרבי מלך המשיח שליט״א בצער שאין צורך לצאת מירושלים בערב פסח, בהיות שהר הבית לא בידינו. הר הבית מוחזק בידי ממשלת זדון שמסרה ומוסרת בהווה את אחזקת ההר בידי הווקף, ואלו מנעו וימנעו בכל מחיר מיהודים לממש את מצוות התורה להקריב קרבן פסח.

כבר לפני כחמישים שנה, כאשר ממשלת ישראל דאז העמידה שוטרים למנוע כניסת יהודים מהר הבית התבטא הרבי מלך המשיח שליט״א שזו פראות, וזה מעיד על גודל חשכת הגלות. הרבי הזכיר את המדרש ששלושה מקומות נקנו בכסף מלא (מערת המכפלה, שכם, הר הבית) ועליהם הגויים באים בטענה…

אמת. הרבי לא מעודד את העליה להר הבית, מחשש שיבואו למקומות של איסור כרת ועל-כל-פנים ספק איסור כרת.

אך הרבי רוצה שישלטו בהר יהודים. הרבי רוצה שיהיה ברור לכל באי תבל שזהו המקום המקודש ביותר לעם היהודי, והוא לכל לראש שלנו.

הנה שאלה מעניינת: האם חיילי צה"ל שכבשו את הר הבית במלחמת ששת הימים, האם הם עברו על איסור כרת? או שבעת מלחמה שונה הדבר מטעמי פיקוח נפש?
‏
‏הנה שאלה נוספת: באם יהודי עלה להר הבית, בזדון, למקומות שהם כרת, ובאו מחבלים ופצעו אותו, האם מטעמי פיקוח נפש יהיה מותר לכוחות רפואה להציל את היהודי הפצוע?

ישנה טענה מגוכחת, שאלו העולים להר הבית מציתים אש מלחמה, ויהודים עלולים למות בגלל זה.

מילא, שמאלנים יטענו טענה זו, נו, זה הלך הרוח וסגנון המחשבה שלהם. אך חסיד חב"ד שיפול בפח הזה?

המחבלים צמאי הדם, לא צריכים תירוצים כדי לרצוח יהודים.

הם בסך הכל צריכים להריח חולשה, וכשזו תבוא או אז יהיו להם כבר מספיק תירוצים.

דומני, שהשר איתמר בן גביר דווקא בעלותו להר הבית, כמובן למקומות המותרים, לאחר טבילה כדת וכדין. דווקא בזה הוא משדר חוסן לאומי, וזה עשוי להטיל פחד על האוייבים שלנו, ובכך באופן עקיף למנוע רצח יהודים.

מצ"ב שיחה של הרבי מלך המשיח שליט״א, בה מדבר הרבי באופן ברור ומפורש על כך שיש מקומות בהר הבית שמותר גם בזמן הגלות לעלות.

נכון שזה לא עיסוקו של הרבי מלך המשיח שליט״א, וממילא זה לא הענין שלנו (חסידי חב"ד) לעלות להר, אך זה לא מתפקידנו לצאת במחול שדים נגד השר איתמר בן גביר בגלל שהוא כן עולה להר הבית לפי דעת רבותיו. ואדרבה, דווקא בזה הוא מראה את שייכותנו להר הקודש, ודווקא בזה הוא משדר חוסן לאומי-יהודי.