משתוקקים לעלות להר הבית - יחד עם משיח צדקנו

"הר הבית בידינו"

מודה ומתוודה, טרם זכיתי לחונן ולנשק את עפרה של "ציון המצויינת", עפר הקודש של הר בית ה'. על עפר קדוש זה נאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" כמסופר ב"ערוך" שכאשר יצאו בני ישראל לגלות בבל לקחו איתם הגולים מעפר ומאבני הר הבית ולקחו איתם לגלות, ובהם בנו את "בי כנישתא דשף ויתיב" בנהרדעא.

חלום חיי "לעלות ליראות ולהשתחוות" לפני היכל הקודש, חלום זה טרם התגשם והתממש.

חלום זה ירשתי מאבי שירש מאביו ומאבי אביו עוד בהיותם בארצות הגולה, שהתפללו לכיוון ארץ ישראל לכיוון ירושלים לכיוון הר הקודש, אף בתפילתם התחננו "ותחזינה עיננו בשובך לציון", חלום זה זהו חלומו של כל יהודי מכל קצוות תבל "שיבנה בית המקדש" "ושם נשיר שיר חדש" "ברננה נעלה ברננה נתשחוה".

ולמרות שאינני עולה להר בית ה', רואה אני לנכון לחזק את ידי השר איתמר בן גביר בעלייתו להר הקודש.

תמצית הענין היא זו:

זוכר אני עוד מנערותי, את ההתרגשות הגדולה את הרטט וחרדת הקודש שאחזתני, כאשר צפיתי בוידיאו של הצנחנים חיילי צה"ל שזכו לשחרר את הר הבית. צמרמורת אוחזת בי אף היום כל אימת אשר אני צופה בוידיאו ושומע את קולו של מוטה גור בוקע מתוך סרט ההקלטה "הר הבית בידינו, אני חוזר: הר הבית בידינו. עבור".

נכון. זה אמנם לא הגאולה האמיתית והשלימה, אבל זה היה פתח אמיתי לקראת הגאולה.

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א ציין שבמלחמת ששת הימים תקע הקב"ה בשופר גדול להעיר את הנידחים והאובדים והיתה אז שעת הכושר לגאולה השלימה אלא שהפולטיקאים המדופלמים והדיפלומטים שלנו מיהרו למסמס את הלהט האלוקי שאחז ואפף את כל בני ישראל בכל קצוות תבל.

במקום לתרגם את הניצחון להוספת אמונה במקוה ישראל ה', בחרו הדיפלומטים להראות כוחם הדיפלומטי. זה הלך ומסר את מפתחות הר בית ה' לווקף המוסלמי, וזה שלח נציג לוושינגטון לדווח לממשל האמריקני שתמורת פיסת נייר שכתוב עליה המילה שלום נהיה מוכנים להחזיר לערבים את אבותינו ישיני חברון ממערת המכפלה המשך בית הלחמי מקום קבורתה של האמא הגדולה 'מאמע רחל' בואכה שכמה קבר יוסף.

הדיפלומטים היהירים הפנו עורף לכל קודשי ישראל, ומשם נפתח הפתח לאוסלו ושות'. ההבנה הזו חילחלה לצערי גם בשכבות הציבור החרדי שהיו שחשבו בטעות שאפשר לעשות שלום עם הערבים. ייאמר לזכותו של הרב עובדיה שלמרות שבתחילה פסק שמותר "שטחים תמורת שלום" ובזמן ממשלת רבין אפשר לטעות אוסלו לעבור בכנסת (באמצעות הימנעות ש"ס), בסוף הכריז "אני אדבר שלום, וכי אדבר, המה למלחמה" ומאז התנגד באופן פומבי נגד נסיגות נוספות. 

בשנה הראשונה אחרי מלחמת ששת הימים, הורה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א לצאת בערב פסח מירושלים. 

זאת למה? 

לפי ההלכה (כמבואר ברמב"ם) מותר להקריב פסח גם בהיות הבית - בית המקדש - חַרֵב, וההלכה קובעת שמי שלא נמצא "בדרך רחוקה", קרי: מי שיכול (מבחינת מיקומו הגיאוגרפי) להגיע ברגליו ביד' בניסן (יום הקרבת קרבן פסח) להר הבית ולהקריב קרבן פסח, ולא עושה זאת חייב "כָּרֵת".

אלא שבמשך שנות הגלות שלטו בהר הקודש גויים, ואנו היהודים היינו אנוסים מלהקריב בפועל קרבן פסח. אך מאז נשתחרר הר הבית מעתה אין אנו אנוסים, יכולים אלו הנמצאים בירושלים לעלות להר הבית ולהקריב קרבן, אך בהיות שלא ברור לנו היכן מקומו המדוייק של המזבח (בהלכות בית הבחירה ד.ד. מציין הרמב"ם ששלושה נביאים עלו מבבל, האחד מהם הראה את מיקומו המדוייק של המזבח. אנו טרם זכינו לנביא זה, אי לכך) יש לנו בעיה טכנית המונעת מאיתנו הקרבת קרבן פסח. נמצא שחל עלינו (אלו הנמצאים בערב פסח - יד' ניסן - בטווח הליכה רגלית מן המקדש) חיוב הקרבת הקרבן אך יש בידינו שגגת הלכה (חוסר ידיעה מכונה בהלכה "שגגת תלמוד"), וההלכה קובעת: "שגגת תלמוד עולה זדון".

אי לכך, הורה הרבי מלך המשיח שליט"א לצאת מירושלים לבל יתחייבו "כָּרֵת".

כעבור שנים בודדות אמר הרבי מלך המשיח שליט"א בצער ש"הר הבית לא בידינו", כלומר: אין יכולת בידינו להקריב קרבן פסח, אנוסים אנחנו מפני הווקף ששולט שם וממילא אין חיוב "כָּרֵת" למי שלא מקריב, וממילא אין צורך לצאת מירושלים בערב פסח. 

תקוותי הגדולה שנזכה השנה שיבוא משיח "והוא נביא גדול" ויגלה לנו את מקומו המדוייק של המזבח, ונזכה להקריב כבר היום קרבן תמיד של בין הערביים, ובבוא הפסח נזכה כולנו יחד "כל בית ישראל" להקריב קרבן פסח. 

אך גם אם חלילה תתעכב גאולתנו השלימה, תקוותי שנדע היטב לשלוט בהר הקודש, ולכל הפחות באופן שיחייב אותנו היהודים לצאת מירושלים מחשש "כָּרֵת".