אני שלך: המסע לגאולה של הזמר הצעיר

סינגל שני ואיכותי של מנחם שוקרון פרץ אל מרחבי הרשת, העיר אוזניים מנומנמות וגרף 100k צפיות בתוך שבוע. השיר, ששמו 'אני שלך', נכתב ב- 15 דקות של פרץ השראה שניקזו את סיפור חייו של האמן.

כשאנחנו תופסים את מנחם לשיחה, הוא אחרי יום עמוס שהתחיל בערוץ 14 והמשיך בערוץ הידברות, בהם רואיין עם חיוכו הגדול, כובעו החב"די והגיטרה, שהפכו לסימני הזיהוי שלו.

מאיפה התחיל הכל?

"האהבה למוזיקה היא משהו שנולדתי איתו. מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי למוזיקה וכתיבה. אבל לא תמיד זה הגיע לביטוי. למעשה, מוזיקה והמשפחה שלי הולכות כבר שנים יחד. סבא שלי היה מתופף, הדודים עסקו במוזיקה, גם אבא שלי מוזיקלי מאוד וכולנו נולדנו עם זה.

בשלב מסוים, אחותי למדה לנגן על פסנתר ואצלי התעורר רצון עז ללמוד לנגן בגיטרה. הצלילים ממש קראו לי, והרגשתי שמצאתי את שאהבה נפשי. אך אבא שלי ניסה לכוון אותי ללימוד התורה. הוא תמיד שינן באוזניי כי בורכתי בכשרונות ועלי לעסוק ולהשקיע בלימוד התורה. "אל לך לעסוק בעניינים שוליים", אמר.

אני זוכר את אבי יושב שעות על גבי שעות מעל ספרי קודש. אני חושב שהמראה הזה נחרט בי והפך לחלק ממה שאני היום. אבא, שרצה לראות אותנו הולכים בדרך התורה, דאג שהאטמוספירה שלנו תהיה מושתתת כולה על אדני התורה.

בתהליך החזרה בתשובה של אבא שלי - בצעירותו המאוחרת, הוא הרגיש צורך להתנתק ממקומות מסוימים בעבר שלו כדי להתקדם באופן מלא לחיי תורה ומצוות ולימוד תורה אינטנסיבי. כך יצא שכאשר הבעתי את משיכתי לגיטרה ולנגינה, הוא התנגד, כי סבר שבכוחו של תחביב כזה לכבוש את כל ליבו של נער בגילאי העשרה המוקדמות.

כמו אבא טוב, אחרי תקופה מסוימת, כשראה שהרצון באמת 'בוער' בי, החליט להפתיע אותי וקנה לי גיטרה. הייתי אז בשיעור ב' בישיבה קטנה, בסביבות גיל 15. זה נשמע אולי מצחיק, אבל אני ממש מתרגש לזכר אותה גיטרה ראשונה. מבחינה כספית היא לא הייתה שווה הרבה, בטח שלא בהיבט אומנותי. אך לערך הסנטימנטלי שלה עבורי, אין כל מחיר. התאריך והסיטואציה צרובים היטב בזכרוני.

אך עם הגיטרה החדשה, אבי לא הסכים לשלוח אותי לשיעורי גיטרה העלולים להסיח אותי לגמרי מלימוד התורה. עוד יבוא הזמן. שם התחיל המסע שלי אל הגאולה הפרטית שלי, יד ביד עם הגיטרה. לחבר אותה לחיי התורה והמצוות וההתקדמות הרוחנית בישיבות 'תומכי תמימים', כדי שזו בעתיד תהפוך לאמצעי רב עוצמה לשליחותו של הרבי שליט"א מלך המשיח, ולא תסיח את דעתי מהבנייה האישית והרוחנית.

ומה מתפתח מאותו ערב?

כבר באותו לילה למדתי לנגן ארבעה שירים, ביטוי לתשוקה העזה שלי אל הצלילים. אבל אז נכונו לי האתגרים. בהתרגשות אופיינית לגילי, הגעתי עם הרכש החדש לישיבה, שמח וטוב לב. אך אז נודע לי, למורת רוחי הצעירה, שגיטרה אינה מקובלת בישיבות להיותה גם כלי קליל ו'סחבקי' המשמש בחפלות ומסיבות.

"מה... אבל אבא קנה לי גיטרה…" פתחתי במסע שכנועים עם כל מי שיכולתי כדי לאשר את התחביב החדש שלי בגבולות הישיבה. בסוף היה מי שהבין את הצורך, וכך קרם עור וגידים חדר מוזיקה מיוחד, שבו התכנסנו מידי הפסקה כמה מוזיקאים צעירים, כנר, מתופף ואנוכי הגיטריסט. תענוג עילאי.

בהמשך הדרך, בישיבה הגדולה, נכונו לי אתגרים גדולים יותר שכמעט גרמו לי לזנוח את הגיטרה. שם הורשיתי לנגן רק זמן קצר מידי שבוע, ולא הועילו כל תחנוני וכל המסע שערכתי לטיהור שמה של הגיטרה בעולם הישיבות. כמעט והתפשטה בי עצמי הרגשה שהגיטרה היא כלי שאינו ראוי ואינו מתאים, והרגשתי שאני 'חורג מהגבולות' בעת שאני מנגן בה.

ואז הגיע המפנה. 'קבוצה' היא שנת הלימוד בבית מדרשו של הרבי שליט"א מלך המשיח בניו יורק, והיא ידועה כשלב-מעצב-חיים המשפיע ללא היכר על חיי הבחורים שעוברים דרכה. ביום בהיר אחד טפח על שכמי יוסק'ה לוין, יהודי הפועל עם בני נוער, ואמר לי "מנחם, צריך שתבוא עם הגיטרה לשבת עם בחורים צעירים שצריכים חיזוק רוחני ומנטלי. אתה תצליח לנגוע בהם".

שם התחיל לנבוט תפקידה רב העוצמה של הנגינה והיצירה בחיי ככלי שליחות מרכזי. ראיתי את הלבבות נפתחים, שנערים שחווים קשיים כאן מרגישים חיבור ושייכות. ראיתי שינוי מתחולל, והבנתי שלגיטרה, לצלילים וליצירה, יש יעד חשוב בהכנת העולם לקבלת פני משיח, כמו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו.

מה מביע הסינגל החדש שלך?

מקופל בתוכו המון. על הכאב של אנשים שחלומותיהם התנפצו, שלא הצליחו לבצע את השליחות המיוחדת שלהם, ועל התהליך הגאולתי הזה של שימוש נכון בכישרון שתמיד נמצא שם. "מה שחי בי עכשיו - עוד יחיה לנצח, מה שמת בי מזמן - לא היה חי מעולם" אני אומר שם, וזה בעצם רעיון מתורת החסידות שאומר שמה שחי ומחובר הוא תמיד שם, תמיד קיים, וחובה עלינו להשתמש בו ולגאול אותו.

הגלות משולה לעובר בבטן אימו והגאולה ללידה. כשיש כשרונות לא מנוצלים, הם חנוקים בתוכנו ואז גם אנחנו בגלות, כי לא הבאנו לפועל את כל הכלים שהשם העניק לנו לבצע את השליחות שלנו. הביטוי שלהם הוא כמו לידה, זו גאולה פרטית שמביאה את הגאולה הכללית של כל עם ישראל.

באיזה שלב הבנת שהשליחות שלך נמצאת במוזיקה?

במהלך השירות הצבאי, קיבלתי תפקיד של מופיע ומרצה בפני החיילים, תפקיד שעד היום אני מבצע במילואים. בהופעות והמפגשים עם החיילים ראיתי עין בעין מה שעושים ניגונים חסידיים עתיקים בכלי עדכני ובשפה מוזיקלית עכשווית. ראיתי חיילים קיבוצניקים שמתרחקים מכל סממן דתי, פורשים ובוכים בגלל ניגון. זה לא ניגן להם על רגש, לא הזכיר להם משהו או העלה אסוציאציה. זו הנשמה שלהם.

עד לא מכבר, עסקתי בחינוך בבית ספר ממלכתי-דתי. הייתי פותח עם התלמידים את היום עם ניגון חסידי סוחף מלווה בגיטרה ושמחתי יחד איתם. כשהתחלתי לפתח את הקריירה המוזיקלית, כתבתי לרבי שליט"א מלך המשיח באמצעות אגרות הקודש וביקשתי את עצתו וברכתו.

התשובה הותירה אותי בהלם, ותוכנה היה ברור: להתעסק אך ורק בשליחות המוזיקלית. הייתי המום שבעתיים, כי ידעתי שלרוב הרבי שליט"א מלך המשיח לא 'משחרר' אף אחד מהשליחות החינוכית. כאן הבנתי שעלי להשקיע את כל כולי בדבר הזה, המהווה נתיב ישיר לליבם של מאות אלפי יהודים שנחשפים לשירים, לקליפים ולהופעות.

כח מיוחד יש לניגוני חב"ד, כמו שהזכרתי קודם, ואני רואה כחלק מהשליחות שלי את המשימה החשובה להגיש את הניגונים החב"דיים, הכל כך נשמתיים, אלוקיים, עמוקים ומלאי עומק ורגש - ב'עברית מדוברת' ובצורה הכי מקצועית ונוגעת באנשים. נדבך נוסף הוא ליצור מתוך זה, מתוך שעות של לימודי חסידות, תורתו של הרבי שליט"א מלך המשיח ועיסוק במבצעיו הקדושים ומתוך ניגוני חב"ד העמוקים. היצירה האישית שלי מקבלת גוון אחר לגמרי, ועם ובלי להתכוון היא מעבירה את התוכן הזה.

מתקדמים לגאולה

מנחם נמצא בהכנות אחרונות לקראת יציאה למסע הופעות בארץ ובעולם עם הרכב מוזיקלי אותו בנה יחד עם אנשי הצוות שלו. להכין את סביבתו ואת העולם כולו לקבלת פני מלך המשיח.

גאולה שאין אחריה גלות

התהליך אותו עבר הזמר הצעיר, מייצג את המסע שעבר עם ישראל בדרך לגאולה האמיתית והשלימה. ביציאת מצרים, בגאולה הראשונה, עם ישראל היה צריך לברוח ממצרים, להתנתק ולמחוק כל זכר להווית הגלות כדי להתנקות מהסיאוב ולקבל את התורה.

אך הגאולה העכשווית, בדורנו, תפקידה לגאול דווקא את העולם עצמו, לא לברוח ממנו אלא לרתום אותו לשירות הקדושה. כי גאולה היא בעצם 'גולה' בתוספת א'.