הלכות ומנהגי ראש השנה ה'תשפ"ה

בשיחת יום ב' של ראש השנה תשנ"ב, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח: "יש לעורר על דבר לימוד ההלכות הצריכות לימים אלו, שבהם יש כמה וכמה שינויים בתפילה וכמה מנהגים וכו' – שילמדו הלכות אלו בשולחן ערוך. 

או, כפי שמצינו לאחרונה, שמדפיסים בלוחות השנה כמה וכמה הלכות השייכות לאותו הזמן, הלכות הצריכות, שתועלת מיוחדת בזה בפרט לאלו שאין להם ספרים מאיזו סיבה שתהי', או שיש להם ואינם יודעים היכן לחפש וכיו"ב, שעל ידי העיון בלוחות אלו. . שמלוקטים בהם המנהגים וההלכות הצריכות - מוצאים בנקל את ההלכות האמורות. 

ולכן - דבר נכון ביותר הוא שכל אחד ואחד יעיין בלוחות האלו, באופן שכל ההלכות של ימים אלו יחקקו בזכרונו, מפני שלפעמים כשמתעוררת שאלה בזה נמצאים במעמד ומצב שאסור להפסיק ולשאול, או שאין את מי לשאול, ויתירה מזו – לפעמים אינו יודע כלל שצריך לשאול".

בשורות הבאות נשתדל להביא כמה דינים והלכות מצויות, בקשר עם ערב ראש השנה וראש השנה הבא עלינו לטובה, ובפרט הדינים המיוחדים שיש בשנה זו שמראש השנה מגיעים מיד לשבת שובה.

ערב ראש השנה

התרת נדרים: נאמר בגמרא (נדרים כג, ב) "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני לנדור יהא בטל". על פי זה נוהגים בערב ראש השנה לערוך התרת נדרים, כדי להיכנס לראש השנה נקיים מהעוון החמור של נדרים.

המנהג הוא שנשים אינן עושות התרת נדרים בערב ראש השנה, וסומכות על אמירת כל נדרי ביום כיפור. אמנם, אם יודעת שיש לה איזה נדר או הנהגה מסוימת הדורשת התרה – ודאי תעשה התרה, ועליה לפנות לרב שיעשה לה התרת נדרים ספציפית, ולא כללית.

עירוב תבשילין: ראש השנה הבא עלינו לטובה חל בימים חמישי וששי (3-4/10/24), ולכן יש לעשות 'עירוב תבשילין' ביום רביעי כ"ט אלול (2/10/24), מבעוד יום לפני כניסת החג.

יש לקחת ביד ימין חלה או לחמניה שלימה בשיעור של כ56 גרם (כביצה) לפחות, וחתיכת בשר, דג או ביצה שיש בהם שיעור של 27 גרם (כזית) לפחות.

נכון לכתחילה לזכות את הפת והתבשיל עבור אחרים גם כן, ואז לעשות 'עירוב תבשילין' גם עבורם. לכן יש לקחת את הפת והתבשיל ולתת ביד אדם אחר שאינו מבני ביתו על מנת שהוא יזכה בהם כנציג כל הקהל, ויאמר "אני מזכה לכל מי שרוצה לזכות ולסמוך על עירוב זה".

הזוכה נוטל את העירוב ומגביהו טפח, וחוזר המזכה ולוקח את העירוב ומברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצות עירוב". ולאחר מכן יאמר "בדין יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולתקנא ולמעבד כל צרכנא, מיומא טבא לשבתא לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".

מי שלא מבין ארמית יאמר את התרגום: "בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".

יש לשמור את עירוב התבשילין עד שיגמרו להכין ביום שישי (היום השני של ראש השנה) את כל צרכי השבת - כולל הדלקת נרות שבת, ולכן אם נדרש לשמירתם להכניסם למקרר – יש להכניסם למקרר. רק לאחר החג, במהלך סעודות השבת, נוהגים לאכול את החלה והתבשיל.

כתיבת פ"נ: נוהגים לכתוב 'פדיון נפש' עבורו ועבור בני ביתו, ולשלוח לרבי שליט"א מלך המשיח באמצעות האגרות קודש, לשנה טובה ומתוקה.

יש לטבול במקווה ביום הכתיבה, כמו כן נוטלים ידיים ונותנים צדקה לפני הכתיבה.

אמירת תהלים: ממכתב הרבי הריי"צ: "בשני ימים של ראש השנה, משעה קודם תפילת המנחה של ערב ראש השנה, עד תפילת ערבית במוצאי ר"ה, הנה כל אחד ואחד מכם - ישקוד באמירת תהלים לילה ויום, כי בשני ימים אלו צריכים להיזהר מדיבור חול עד קצה האחרון, למעט בשינה, ולהרבות בתפילה ובתחנונים מקרב ולב עמוק, ובכל רגע פנוי לומר תהלים".

הדלקת נרות: יש להכין נר גדול לצורך העברה מאש לאש בלילה השני של ראש השנה, ובערב שבת קודש הסמוכה לחג.

גם בערב החג צריכים להדליק נרות לפני השקיעה, ולברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של יום הזיכרון", וברכת "שהחיינו".

ראש השנה

סעודות החג: בליל יום טוב הראשון לאחר הקידוש – נוטלים ידים לסעודה, טובלים פרוסת "המוציא" בדבש ואוכלים ממנה, לאחר מכן טובלים תפוח מתוק בדבש, ומברכים "בורא פרי העץ" ואומרים לפני האכילה "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אוכלים רימון וראש של כבש או דג, אבל אין אומרים "יהי רצון" אלא רק על התפוח.

בליל יום טוב השני בשעת הקידוש – מניחים פרי חדש על השולחן ומסתכלים בו קודם ברכת "שהחיינו", אבל גם אם אין פרי חדש – מברכים שהחיינו. לאחר הקידוש לפני נטילת ידיים – מברכים על הפרי החדש ברכה ראשונה (בלי ברכת שהחיינו) ואוכלים ממנו. נוהגים לאכול מהפרי כזית ולברך ברכה אחרונה "על העץ" או "בורא נפשות". 

תקיעת שופר: אין לאכול קודם תקיעת שופר, וראוי גם שלא לשתות לפני תקיעת שופר. אך כתבו הפוסקים, ש"מי שלבו חלוש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעום – יאכל, ואחר כך ישתה מעט. ומכל מקום יש להם לעשות בצנעה מפני המון עם שלא יקלו ביותר".

נשים נוהגות לשמוע תקיעת שופר, אך יכולות לאכול או לשתות לפני כן, מכיון שאינם חייבות בתקיעת שופר מן הדין (אם כי יש שהחמירו גם להן, אמנם בודאי יכולות להקל באכילת מזונות ופירות ושתיה).

כל תקיעה או שברים צריך להיות בנשימה נפרדת, חוץ מה"שברים תרועה" שבתשר"ת. יש לשמוע כל תקיעה, שברים או תרועה מתקיעות החובה, מתחילתה ועד סופה.

רוב הנשים קיבלו על עצמן להחמיר לקיים מצות תקיעת שופר, ומעיקר הדין די להם לשמוע שלושים קולות, דהיינו ג' פעמים תשר"ת, וג' פעמים תש"ת וג' פעמים תר"ת שזה החיוב מן התורה, אבל נכון לכתחילה במידת האפשר שתשמע גם שאר התקיעות של תפילת מוסף.

אשה שחלתה ואינה יכולה לקיים מצוות שופר, אם כוונתה להפסיק לתמיד מלשמוע תקיעת שופר, חייבת לעשות התרת נדרים. ואם רק בשנה זו שחלתה ומחמת אונס אין באפשרותה לשמוע שופר ובדעתה לשנה הבאה לחזור למנהגה, אינה צריכה התרה.

ברכה: לכתחילה יברך האדם היוצא בתקיעה זו ידי חובתו. באם ישנם כמה אנשים – אחד יברך בקול ויוציא את כולם ידי חובה.

נשים יכולות לברך כאשר הן שומעות תקיעת שופר. אך התוקע אינו יכול לברך עבורם, באם כבר יצא ידי חובתו, אלא הן יברכו לעצמן. באם אינן מעוניינות לברך, יתקע עבורן ללא ברכה. אם התוקע לא יצא ידי חובה, יכול לברך בעצמו בכל אופן.

אמנם כל זה הוא למנהג בני אשכנז על פי הרמ"א שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, אבל למנהג בני ספרד על פי השולחן ערוך, אין הנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא בכל אופן.

קטן אינו יכול לתקוע לאשה ולהוציאה ידי חובתה, וכן אשה לא תתקע לקטן שהגיע לחינוך להוציאו ידי חובתו, אבל יכולה לתקוע לאשה אחרת.

תפילת מוסף: גם נשים חייבות בתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים.

תשליך: השנה עושים 'תשליך' ביום ראשון של ראש השנה, ונשים נהגו כן לקיים את מנהג ה'תשליך', אך כשהולכות לתשליך יש להיזהר שלא יבואו לידי ערבוביא ח"ו.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה אמיתית ושלימה