השמחה הייחודית לעת הפטירה

ל"ג בעומר, תאריך הסתלקותו של התנא רבי שמעון בר (בן) יוחאי, הוא יום שמחה גדולה. כדי להבין את משמעות השמחה, יש להבין את המשמעות הנכונה של כל פטירת אדם.

שעת פטירה היא הרגע בו מסתיימת שליחותו של האדם בעולם הזה. נשמתו עולה למרומים, ויחד עמה – כל הזכויות הרוחניות שצברה בעולם הזה. הזכויות המצטברות מהוות יחד יריעה אחת שלמה של קיום שליחותה האלוקית של אותה נשמה, והיריעה הזו מעניקה לנשמה התעלות רוחנית. באמצעותה, מגיעה הנשמה למדרגות אלוקיות גבוהות.

התעלות זו אינה חד פעמית. בכל שנה מחדש, בתאריך בו נשלמה שליחותה האלוקית של הנשמה, היא זוכה להתעלות נוספת.

משמעות חזקה הרבה יותר יש לעליות הללו כאשר מדובר בנשמת צדיק. זכויותיו הגדולות של הצדיק יוצרות יריעה מיוחדת בממדיה של קיום הרצון האלוקי, ובהתאם – מתעלה נשמתו, בכל שנה מחדש, למדרגות נשגבות במיוחד.

זו בעצם הסיבה לשמחה ביום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. כצדיק כה מיוחד, יש לנשמתו בכל שנה ביום הפטירה התעלות ייחודית, שמהווה עבורה סיבה לשמחה גדולה. רבי שמעון הותיר צוואה כי הכול ישתתפו בשמחתו, ולכן כולנו שמחים בל"ג בעומר.

שמחה גדולה זו מאפילה אפילו על צער החורבן והגלות. מסופר על גדול בישראל, שנהג לשאת בכל יום תפילה מיוחדת על חורבן הבית, וכאשר נשא תפילה זו בל"ג בעומר – נענש! רבי שמעון בר יוחאי גילה סודות השייכים לרובד הטמיר של התורה, שיתגלה בשלמותו בזמן הגאולה השלמה, ולכן יש לשמחתו זיקה לשמחת הגאולה.

(מועבד על פי לקוטי שיחות חלק א עמוד 286)