הלב שלא הכרתם

טק טק, טק טק, טק טק. הוא אינו מתעייף, לא מפקיר את השטח, ולעולם לא מסופק ממה שיש. בעיה אחת יש לו, שגם הוא חלק מהמסיבה הזאת.

בתוקף תפקידו לחלק חיים לכולם, הוא עושה זאת בנדיבות וללא תמורה, אך גם הוא צריך את החיים בדיוק כמוהם.

הוא את שלו עשה, עכשיו הם צריכים לעשות את שלהם.

זה הלב שלנו. הדפיקות שלו נשמעות בכל רגע, רק שנדע להקשיב. אם נעקוב אחר מערכת היחסים לב-איברים, נגלה תופעה מדהימה של תלות דו-צדדית.

הלב הוא משאבה קטנה שזורקת את הדם בעוצמה לכל הגוף. הדם נטען בריאות בחמצן טרי, משם הוא חוזר אל הלב ונזרק במהירות לכל הגוף לחלק את החמצן המבוקש לכל דורש. לאחר שמסתיימת החלוקה החשובה, הנוזל האדום כבר לא שווה הרבה. חובה עליו לחזור לבסיס בזריזות, שם הוא יטען בחמצן חדש טרם יצא לסיבוב נוסף.

זו אם כן משמעות הדפיקות שאנו שומעים כל רגע. האם אנו קשובים אליהן? מה הן אומרות לנו?

המשאבה המשוכללת הזו, תוצרת בורא עולם, היתה יכולה לעמוד מהצד וליהנות מהתפוקה המדהימה שלה. אבל לא, הלב אינו יכול לעמוד מהצד.

מדוע? כי הלב עצמו גם הוא אחד מהאיברים. בדיוק כמו כולם, גם הוא מוכרח לקבל את הדם שהוא עצמו מחלק. אם הלב לא יתרום את עצמו לאיברים, גם הוא לא יקבל. הוא נותן להם והם נותנים לו, והמנגינה הזאת אינה יכולה להפסיק לרגע.

אדם שיקום בבוקר ויחליט שהוא מלך, לא ירוויח מכך כלום. גם אם אשתו תחשוב כך זה לא יועיל הרבה למלכותו. אפילו אם הם יתלו שלט על דלת הכניסה "כאן גרים בכיף מלך ומלכה", עדיין זה לא משכנע את תושבי המדינה. ומדוע? כי מה שיכול לעשות אותו למלך אלו רק אנשים אחרים. כאשר הם יחליטו, זה כבר יקרה. באותו רגע הוא יהפוך להיות המלך שלהם.

כאשר העם מקבלים עליהם מישהו כמלך, הלב מתחיל לפעום ומערכת היחסים לב-איברים נכנסת לפעולה. הם ממליכים אותו והוא מולך עליהם.

יש לב ויש לב. מלכת אנגליה לצורך הדוגמה, יושבת אי שם בארמון. מה היא עושה? מה העקרונות שלה? עד כמה תושבי אנגליה קשורים נפשית אל המלכה כמו שהם קשורים לבני משפחתם? פחות.

כשמדברים על מלך יהודי, תפקיד הלב מקבל משמעות שונה לגמרי. עובדת מלכותו אינה מצטמצמת בידיעת העם שהוא היושב על הכסא בארמון ובידו שרביט. מדובר על קשר נפשי הדוק וחם. דפיקות הלב נשמעות בקול בכל רחבי הממלכה.

אצל רב"י - ראש בני ישראל, שנבחר מאת השם להנהיג את העם - אצלו המנגנון פועל באופן משוכלל עוד יותר. כל דפיקה דפיקה. הדם זורם בחוזקה אל האיברים וחוזר מהם בקצב מיידי. הם אינם יכולים בלעדיו והוא אינו יכול בלעדיהם. ההתמסרות, ההתקשרות והאהבה שוברת שיאים וחוצה מושגי אנוש.

גם ההכרזה המפורסמת "יחי המלך" קשורה בזרימת הדם. הראשון שהכריז את ההכרזה היה אדם הראשון שהכריז כך כלפי השם. בתקופה מאוחרת יותר השתמשו בה כלפי מלכים, ובימינו היא משמשת כקריאת קודש ביטול והתמסרות אל הרבי שליט"א מליובאוויטש - מלך ישראל וגואלו.

כאמור, אצל מלך סתם דפיקות הלב הינן סמליות לחלוטין עבור הידיעה שיש מי שיושב על הכסא אי שם. מלך ישראל מעניק למושג משמעות שונה. והרבי שבכל דור זהו כבר עניין אחר לגמרי. כל מלך צריך את העם, השאלה עד כמה עמוק הקשר ביניהם, וכמה הם זקוקים זה לזה. ועדיין לא דיברנו על המשיח.

לכאורה, מה יכול להיות יותר מזה? הרי בין רבי ועם ישראל קיימת זרימת דם ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. אז מה יכול להיות למעלה מכך?

כעת קבלו את מחזור הדם שלא הכרתם. אני את שלי עשיתי, עכשיו עשו אתם כל אשר ביכולתכם. הלב את שלו עשה, עכשיו אנחנו. מה אנחנו? אנחנו הלב! היום זה לא מסתכם בכך שהאיברים מחזירים את הדם ללב ונותנים לו את החיים בחזרה. היום הם צריכים בעצמם לתפקד כמוהו.

מה משמעות הדבר? עד היום משלוח הדם אל הלב התנהל בכוח הלב. הוא זורק את הדם בעוצמה ומכוח זה הדם חוזר אליו. שימו לב היטב לתגלית המדהימה: המשיח צריך את העם כמו הלב לאיברים, אך המערכת עובדת אחרת. בעבר, הדם חזר אליו באופן אוטומטי. בכוח הזריקה ממנו, הדם חזר אליו חזרה. היום, האיברים צריכים לזרוק את הדם ללב. העבודה משותפת, כל איבר הוא לב. זה לא יעבוד אחרת.

משמעות הדברים היא שלא מספיק להזדהות איתו, להמליך אותו, לאהוב אותו, ללמוד את תורתו, לקיים את הוראותיו, להתמסר ולהתקשר אליו. לא, זה לא מספיק. תפקידנו לחבוש את הכתר ולהחזיק את השרביט.

'שותפות', 'אחריות' - אלו הן מילות המפתח החדשות. בתוך כל יהודי מנצנץ המשיח הכללי ונותן לו כוחות לגילוי המלכות.

חשיבת העבר שהמלך סוחב את העגלה לבדו ואנו רצים אחריו, מקבלים את הדם ונהנים מהמחזוריות - הלכה חלפה לה מן העולם. זהו זה, האחריות עלינו. כל יהודי הוא משיח, כל איבר הוא לב.

סיבת השינוי נעוצה בעובדה שהמשיח את שלו עשה ועכשיו תורנו. הוא הכין את העולם לגאולה באופן מושלם. מה שנשאר, שאנחנו נכנס לעניין ונכיל סוף סוף את המציאות הקיימת.