כרונולוגיה של משיח

זה מתחיל בטוהר האלוקי העליון. לבריאה אין משמעות בטוהר הזה. אבל כבר ברגעי בראשית הראשונים, נחצבות אותיות קדושות שיודעות הכל: "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים".

מעל ליקום מימי של בריאה נזילה (חסרת צורה עדיין) כבר מרחפת תאווה גדולה, שהיא - תהיה לו. סוד התנועה האלוקית שמהווה את ממדי המציאות כולם.

מי את, רוח-אלוקים? מה אתה רוצה, רצון אלוקי חובק כל?

"רוח אלוקים - זו רוחו של מלך המשיח" קובע בפשטות המדרש-רבה. והוא רוצה "להיות לו יתברך דירה בתחתונים . . לדור עם בריותיו".

להתוודע אל כולם דווקא כאן, בעולם הפיזי, על הפלנטה הכחולה שלנו.

זה אומר שלרחף בעולמות רוחניים נשגבים מבינת אנוש זה לא העניין. אלא "לרדת", להעביר את עצמך דווקא אל מודעותו המוגבלת של התחתון שביקומים, ולהיות להם גלוי ונגיש.

כתוב שהנכונות העליונה היתה קיימת מלכתחילה, אבל בתחתונים היתה בעיה לקבל את כל הטוב הזה, שהיה עוצמתי ומרוכז מידי. והאמת? גם העליונים היו אגרסיביים ולא התחשבו. משהו בקשר נקרע ונשבר.

ואז חלחלו אל היקום רחמים רבים היה ברור שאם לא רוצים פיצוץ חוזר צריך מישהו שיקח את השידוך הזה תחת אחריותו. היה ברור גם שהוא צריך לב רחב כזה, שיוכל להכיל בתוכו את שני ההפכים. אחד כזה שלא עליונים ולא תחתונים מפחידים אותו, כי אין על גביו אלא זה שמעלה ומטה שווים אצלו. וקוראים לו משיח.

תחנה בדרך

ואנחנו יצאנו מגן העדן לדרך ארוכה. להדביק את הכלים שנשברו וללקט אורות שברחו למעלה. לבנות מרחב עצמי עם קצת יותר אופי, שיאפשר פגישה עם האינסוף התאב - מבלי להתאיין. זוהי בעצם המשמעות הפנימית של כל מה שקורה איתנו בכמעט ששת אלפי השנים שחלפו מאז.

במתן תורה זה קרה. "וירד השם על הר סיני", ומשה עלה אליו. וכל העם רואה את הקולות, שאומרים בדיוק מה הוא יתברך רוצה מהחיים שלנו ומה לא, ואנחנו הרגשנו אותו לגמרי והסכמנו בשמחה. אבל בדומה לנחש הארור שהרס את ההתגלות האלוקית שם בגן, כך הופיע הפעם עגל זהב שיודע אפילו לדבר. ואנו גורשנו שוב מהאלמוות ששוחזר לרגע, והמשכנו להתגלגל במדבר. נושאים עימנו משכן להשם, שניתן לבנותו וגם לפרק אותו. למרבה הפלא, השכינה לא עזבה והמשיכה לנדוד איתנו. לוחות הברית שהניח משה בארון ממשיכים להעיד על בריתו הנצחית של עם ישראל עם אלוקיו בקודש הקודשים של בית המקדש עוד אלף שנים אחר כך, ובעצם - עד עצם היום הזה, גם כאשר הכל גנוז במחילות עמוקות עקלקלות שבנה שלמה המלך בעומק הר הבית.

שליחות חסויה

אבל זה לא מספיק. התאווה להתגלות לכולם בכל העולם הוציאה אותנו לשליחות חסויה בת כמעט אלפיים שנה ברחבי העולם כולו. אנו נושאים את הגילוי האלוקי לכל מקום אליו אנו מגיעים. בין אם מודעים למטרת המבצע המוזר הזה ובין אם עדיין לא, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא - זה בדיוק מה שאנו כולנו עשינו כאן באלפיים שנות ה"גלות" האחרונות.

לא רבים יודעים את סודה זה של הגלות, ש-לא, כבר מזמן היא איננה עונש ובאמת אף פעם לא הייתה יותר מעלילה. הגלות היא שליחות מחופשת, עם מטרה מוגדרת מאד. להפיץ את האמונה בהארה הגדולה שעתידה להגיע. אמונה עזה בהתגלות האלוקית שתתרחש כאן, עלי אדמות. לזכך הכל לקראתה וללמד את בני-האדם מה צריך לעשות כל אחד מהם, כדי להיות ראוי לה.

ניצוץ מאש האמונה הגדולה נמצא בקרבו של כל יהודי, זה ברור.

אבל בכל דור ישנו גם אדם אחד שמסוגל להכיל את כל הניצוצות כולם.

את אש השם עצמו

בהיותו אלוקי בעצם, נמצאת אישיות-העל הזו גם בתוך מסגרת הזמן, וגם מעליו. וממילא הרי הוא נביא הדור, ומשיח היחיד שבדור. אנשים כאלה היו (רשימה חלקית) האבות הקדושים, משה רבינו, רשב"י ומנהיגי ישראל האמיתיים לדורותיהם. בדורות האחרונים הם מוכרים כאדמור"י חב"ד, כל אחד בדורו. וזאת כמובן, עם כל הכבוד לכל הצדיקים האמיתיים שליוו וסייעו תמיד ביד ה"חד-בדרא" (האחד-שבדורו).

בדור שלנו, איש-האלוקים / נשיא-הדור / נביא-הדור / משיח-שבדור הוא הרבי שליט"א מלך המשיח. אבל - הבדל משמעותי מאוד קיים בינו לבין כל צדיקי-העל מהדורות הקודמים:

הוא היחיד מכולם שהכריז על דורו כ"דור האחרון לגלות, שהוא גם הדור הראשון לגאולה". ובכך (בין היתר) הורה על עצמו כמנהיג הגאולה הראשון והאחרון, שהוא המשיח.

מהות של משיח

ממכתב מפורסם שכתב לפרזידנט של ארץ ישראל דאז, יצחק בן צבי, ניתן להבין משהו מחווייתה האישית של רוח-אלוקים הנרקמת בתחתונים, כפי שבאה "לדור עם בריותיו". נוחתת מגבהי ה"על פני המים" ונמצאת כאן בעולם הזה, ועוד איך.

"מיום הולכי ל"חדר" ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה. גאולת עם ישראל מגלותו האחרון". מדובר בגיל שבין שנתיים לשלוש, גיל שמאופיין בחיבור ההכרה העוברית של טרום-הלידה (שהיא מודעות-על), עם ניצני ההכרה הנחותה של נשמה ש"נולדה" כשהיא כבולה בגוף. ועוד ביולוגי, שהוא כמו כתונת משוגעים - כובל את יכולת החווייה האלוקית שלה ובולם את חושיה. גוף שהופך אותה לעיוורת-חרשת. לא רואה ולא שומעת אלוקות. געוואלד.

אבל כאן ניתן לראות בבירור את תחושת-השליחות המיוחדת של הנשמה האדירה הזאת, כשהיא בוקעת חומה בלתי עבירה בדרך-כלל שתוחמת ומפרידה בין עולמות. היא מצליחה לשאוב מידע חסוי ממימד העל-מודע, ומשקה בו את כלי השכל והרגש הדוויים של "הבריות". רק מי שטובל את נפשו בשיחותיו הקדושות, יודע כמה מתוק האור הזה.

בהמשך המכתב מתחזק עוד האור ופורץ את הגבלות ההכרה כולן, שימו לב: "וכחלק מעתיד מזהיר זה וכחלק מגאולה (נצחית) זו, יהיה "נשיא זה מלך, לא נשיא שבט (פוליטיקאי או מנהיג עדה כזו או אחרת) - אלא (אחד כזה) שאין על גביו (שלא מפחד ולא עושה חשבון לאף אחד) אלא (מלבד ל) השם אלוקיו". אדם שנמצא בקשר בלתי אמצעי מתמיד עם אלוקיו, ומבטא את מלכות השמים, עלי אדמות.

"גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות, הגזרות והשמדות". שתבטל את הגלות לא רק במובנה הגיאוגרפי, אלא את הגלות הרגשית המרה, הטראומטית, שעדיין סובלת בגלל כל מה שהיה. גלות מחפירה ששום הבטחות לעתיד - ורוד ככל שיהיה - אין בכוחן לרפא, חוץ מאחת. מההבטחה הזו.

רק משיח יצליח להביא את האנושות כולה להכרה ברורה ומושלמת בחסד האלוקי שפעל כאן גם בתוך הגזרות והשמדות. מה שהרגיש כה מחריד במהלך ההיסטוריה העקובה מדם שלנו - עם ישראל, כמו גם בחיינו האישיים. רק הוא יביא את העולם כולו לשחרור גמור מכל הטראומות וההתחשבנויות הקשות שנבעו מ... חוסר הבנה. הנה תראו: "והכל יהיה באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - יאמר ביום ההוא "אודך השם כי אנפת בי". יתברר לפתע שהכל היה באמת - רק טוב. שהפחד והזוועות היו פירוש שגוי למציאות אלוקית לאין שיעור. שמה שחשבנו שקרה - לא קרה. והיה בדיוק להיפך.

ההבנה החדשה תפרוץ כרגש עז של תודה עצומה, ודווקא על הרגעים הקשים.

הילד הזה גדל להיות משיח

בכל מאמריו, שיחותיו ומכתביו הכלליים והפרטיים מחזיק הרבי שליט"א מלך המשיח בקו ברור, ומודיע שאנו נמצאים עתה ערב הגאולה שהגיעה לשלב האל-חזור. מכוון את כל מי שהוא יכול להגיע אליו שיעשה ומהר את מה שרק הוא והיא יכולים וחייבים לעשות על מנת לזרז ולהאיץ את סוף הסבל, את התגלות השם עלי אדמות.

לפני כשלושים שנה, הגיע התהליך לשיאו, ודווקא כאשר הכל נראה כמו ההיפך הגמור. משהו ממה שקורה עכשיו ניתן להבין לאור הנאמר במקורותינו הקדושים.

"נגלה וחוזר ונכסה"

המקורות מתארים את הליך-הגאולה כמקביל להתרחשויות שסבבו את יציאת מצרים ומתן תורה. גם אז, לאחר שהתגלה משה רבינו ("נגלה"), הוא נעלם שוב מעיני כולם ("וחזר ונכסה מהן") ועלה להר סיני הבוער באש. שהה שם ארבעים יום וארבעים לילה ולא ירד בזמן בו הם חשבו שהוא אמור לשוב. אמונתם התערערה ועשו שטויות שעולות לכולנו ביוקר עד עצם היום הזה. לאחר מכן, אכן שב בדיוק כפי שהבטיח.

"כך משיח יזכה לאותה הנשמה, ויכיר בעצמו שהוא המשיח... ואחר כך יתגנז…" ולאחר זמן יתגלה שוב. והפעם - התגלות שלמה. לכולם, לתמיד.

ובינתיים, מסביר האר"י הקדוש, אנו חווים כאן מחדש את ניסיון האמונה בו נכשלנו אז, בזמן בו נעלם משה, והם - לא עמדו בניסיון.

הם דמיינו לעצמם את "הלווית" משה בשמיים, ורקדו סביב עגל נואל.

לדור שלנו זה לא יקרה.