פדה בשלום נפשי ותנופה חדשה... סקירה של נס ההצלה של הרבי שליט״א מלך המשיח

(רשימה היסטורית זו נערכה ע"פ הנמצא בספרי תולדות חב"ד המתארים את סיפור ההצלה ואחר העיון במסמכים הרשמיים של עורכי-הדין של "אגודת חסידי חב"ד" )צילומם הגיע לידינו באדיבותו של הרה"ת ר' שאול שמעון שי' דויטש).

ידיעות ראשונות

בסופה של שנת תרצ"ט, עם פרוץ מלחמת העולם השני' ועם הידיעות הראשונות על תחילת השתלטותו של הצורר הנאצי ימ"ש במדינות אירופה, עשתה "אגודת חסידי חב"ד" בארצות הברית – בניצוחם של הרה"ח ר' ישראל ג'ייקובסון והאחים ר' חיים שניאור זלמן ויקותיאל (סם) קרמר – מאמצים כבירים להציל את כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע, שנשאר במצור בעיר ווארשא, אליה הגיע בדרך עקירתו מן העיירה אטווצק. חלק גדול מהידיעות שהגיעו ממנו הועברו לארצות-הברית באמצעות חתנו ובתו – כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית חיה מושקא ע"ה – אשר התגוררו באותה תקופה בפאריז וקיבלו את החדשות מניצולים שהצליחו למלט עצמם מן המצור הוורשאי.

באותה תקופה החלו הניסיונות להציל גם את שאר בני משפחתו של האדמו"ר נ"ע. לצורך הקלת קבלת רשיונות ההגירה לארצות-הברית הוזקקו עסקני "אגודת חסידי חב"ד" לדעת פרטים שונים הקשורים לאלו אותם ביקשו להציל, כתאריכי לידה רישמיים וכיו"ב, ואלו הועברו אליהם מפריז – באגרת מיום כ"ח בתשרי – ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.

באגרות נוספות, שנכתבו על-ידו בתקופת החדשים חשון-כסלו, זירז כ"ק אדמו"ר שליט"א את אותם העסקנים להשתדל בקבלת אישורי הכניסה האמריקניים עבור חותנו האדמו"ר נ"ע ובני משפחתו.

השגת רשיונות אלו היתה כרוכה בקשיים, למרת שעסקני "אגודת חסידי חב"ד" הפעיל השתדלות גדולה בדרגים הגבוהים של השלטונות האמריקניים. כל המאמצים הושקעו בעיקר בכיוון אחד: הצלתו של האדמו"ר נ"ע שהי' נתון בסכנה גדולה. אלא שבתקופה בה נאלצו לחכות לאישורים השונים לצורך הצלתו מפולין הכבושה, קיבל עורך-הדין מאקס רוד – מי שהטיפול בנושא הצלתו של כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע במשרדי ההגירה בוושינגטון הופקד בידיו הנאמנות – הוראה מהרב ג'ייקובסון להשקיע מאמץ מיוחד אף בסידור הרשיונות עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א. שהייתו בפאריז, שעדיין טרם נכבשה ע"י הנאצים, הקלה לכאורה את סיכויי הצלתו ובין נימוקי ההוראה הוזכרה התקוה כי הצלתו של החתן, הידוע בכשרון ארגון מיוחד, תעזור בסופו של דבר להצלתו של חותנו האדמו"ר נ"ע. תזכורת להוראה זו קיבל העו"ד ראד באגרת שכתב אליו העו"ד סעם קרעמר ביום כ"א חשון ת"ש.

בחודש כסלו ה'ש"ת הוחל בטיפול מעשי בנוגע להצלתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א. הוחלט לסדר עבורו את המסמכים הנחוצים להגשת בקשת כניסה. על שמו של יהודי בשם מאיר ב. הארטאן – בעצמו צאצא למשפחה חב"דית שחש מחויבות נפשית לעזור בהצלתה של משפחת בית הרב – נשלח לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולרבנית ע"ה אישור המעיד על הבטחת תמיכה כספית עם הגעתם העתידה לארצה"ב ("אפידייביט"). באישור התמיכה הוזכרה גם העבודה שכ"ק אדמו"ר שליט"א מתמחה במקצוע הנדסת החשמל, דבר שיקל עליו את ההתבססות בארצה"ב וימנע את חשש הממשלה שמא יפול עלי' למעמסה. מצויידים באישור זה הלכו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית ע"ה למשרד הקונסול האמריקאי בפאריז והגישו בקשה, כיוצאי מדינת רוסיא, לקבלת אשרת כניסה ("ויזה") רגילה לארצות-הברית.

ידעו אז כי הטיפול באשרות שכאלו, שמספרן הי' מוגבל, עשוי להמשך כחצי שנה, אלא שהתהפוכות שעברו על אירופה בתקופה זו לא הניחו לעסקנים להמתין בחיבוק ידים. הם השתדלו לפעול לזירוז הענין אולם הידיעות שהגיעו לארצה"ב לא הצליחו להבהיר מה הי' המענה הקונסול האמריקאי בפאריז על בקשת הזירוז הללו. נסיונותיו של העו"ד ראד ליצור קשר עם הקונסול שם לא הועילו ואי לכך שיגר בקשה אל הר' ג'ייקובסון – ביום ט"ו טבת – לשלוח מברק אל כ"ק אדמו"ר שליט"א ולברר האם נתקבל ה"אפידייביט" ואם כן מהי תשובתו של הקונסול.

בקשות הגירה מיוחדות

בשלב מסויים החליטו העסקנים הנוגעים בדבר – ע"פ הסכמת כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע – להגיש בקשות לאשרות כניסה "מיוחדות" עבור האדמו"ר נ"ע ועבור מקורביו. בבקשות אלו תוארו אנשי הקבוצה לא סתם כרבנים מן השורה אלא כאנשים ממעמד הירארכיגבוה וכמנהיגים בעלי שיעור קומה רוחני אשר הצלתם נחוצה ליהדות העולם. הסכמתם של נציגי ה"סטייט דפארטמענט" לקביעת קבוצה שכזו הצליחה להנתן הודות להשתדלותם של העסקנים. הגשת הבקשה לאשרה הקבוצתית נעשתה בריגא, כשאר בין שמות המקורבים נמנה כמובן גם כ"ק אדמו"ר שליט"א. ליד שמו צויין תפקידו הרבני והוזכרה העובדה שעסק בניהול עסקנות ציבורית, בנוסף לעבודתו בעריכת הקובץ התורני 'התמים' שהופיע בווארשא בין השנים תרצ"ה-תרצ"ט ואשר הוצאתו נפסקה עם פרוץ המלחמה. כ"ק אדמו"ר שליט"א תואר בהקשר זה כהוגה דעות ממדרגה ראשונה וכמי שעשוי לתרום רבות בשטח מדעי היהדות.

בכ"ה טבת נתקבל במשרד "אגודת חסידי חב"ד" מברק מחתנו של האדמו"ר נ"ע, הרה"ח ר' שמרי' גורארי' ע"ה, ובו מוזכרת בקשת חותנו לדאוג בדחיפות לאשרות כניסה עבור שני החתנים האחרים: "שניאורסאהן – כ"ק אדמו"ר שליט"א – בפאריז והורנשטיין בטריאסט".

באמצע חודש שבט נערך דיון בין העסקנים האם להתמסר מיד לסידור הגירתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, או שמא להמתין מהחשש דלהלן: בבקשת האשרה הרגילה השתמשו כאמור בהזכרת מקצוע הנדסת החשמל, כך שגילוי ה"סתירה" בין שני סוגי הבקשות – זו הרגילה וזו המיוחדת – עלול הי' לפגוע במאמצי ההצלה של קבוצת המקורבים כולה ואף של כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע עצמו. נוספה לכל זה גם היראה שמא סיבוכים בהצלת מי שנשא אף הוא את שם המשפחה "שניאורסאהן" עלולים להזיק להצלתו של האדמו"ר נ"ע. גם העובדה שבמשך כל השנים, מאז יציאתם את רוסיא, היו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית ע"ה חסרי אזרחות של מדינה כלשהי, הקשתה על הטיפול בהשגת הרשיונות עבורם. מסקנת הדיון היתה, ע"פ עצתם של עורכי-הדין, להמתין תקופה קצרה עד שיוסדר סופית ענין הרשיון של כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע והצלתו מריגא ורק אח"כ לחדש את המאמצים להצלת חותנו מפאריז.

בתאריך ד' אדר-ראשון נתקבל מברק מכ"ק אדמו"ר נ"ע המודיע שנתקבלו אשרות הכניסה עבורו ועבור הנמצאים עמו. בהתאם לכך נצטווה העו"ד בוטלר (שהחליף את העו"ד ראד) להשתדל בוואשינגטאן להשגת אשרת כניסה "מיוחדת" עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א כמי שנמנה עם קבוצת המקורבים. ביו"ד אדר ב' הודיע העו"ד בוטלר לעסקנים החב"דיים שעדיין לא הצליח לברר את תוצאות בקשת ההגירה של כ"ק אדמו"ר שליט"א. אעפ"כ הרי שכעבור עשרה ימים, בכ' אדר ב', הודיע להם העו"ד כי החליט להגיש ל"סטייט דעפארמענט" בקשה חוזרת בענין האשרות המיוחדות לקבוצת המקורבים שעדיין נשארו באירופא, כולל גם עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א.

הצלת כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע

אחר שבדרך נס הצליחו להנצל מעברי פי התופת הנאצית, הגיעו כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע, חלק מבני משפחתו ומעט מהמקורבים, לריגא – ביום ראשון, ה' טבת ה'ש"ת – שם שהו קרוב לשלושה חודשים, עד ליום כ"ד אדר-ראשון, בו יצאו בספינה "דראטינגהאלם" בדרכם לארצות-הברית. עוד בהיותו בספינה ששיגר האדמו"ר נ"ע אגרת לאחד מעסקני ירושלים ובה בקשה לדאוג למשלוח מצה שמורה לפאריז עבור חתנו – כ"ק אדמו"ר שליט"א.

עם הגיעו לחוף מבטחים בעיר ניו-יורק – בתשיעי לאדר שני ה'ש"ת – פתח כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע בסידרה של מאמצים להצלתם של שאר אחיו היהודים שנשארו בעמק הבכא ובד בבד גם בפעילות מסועפת להצלת בני משפחתו הקרובים, שתי בנותיו וחתניו, גלגלי הצלתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א שונעו מעתה על-ידי חותנו, בדאגה ובמסירות ללא קץ.

העברת המסמכים לפאריז

קודם כניסתם של הנאצים לפאריז, באביב ת"ש, דאג כ"ק אדמו"ר שליט"א להגשת מסמך המעיד על רישומו לצבא הצרפתי, דבר שהקל עליו בעתיד את ההליכה ברחוב: לא פעם נעצר ע"י שוטרים בדרישה להזדהות והתעודה שהחזיק פטרה אותו מחקירת והטרדות, או ממעצר כמשתמט גיוס.

בכ"ה אייר ה'ש"ת התקיימה בארצות-הברית פגישה בין העו"ד בוטלר ונציגי ה"סטייט דעפארטמענט". בוטלר ביקשם לשלוח מברק לקונסול בפאריז ולברר את ענין האשרה עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א כחבר קבוצת המקורבים שהוגשו עבורם בקשות לאשרות מיוחדות. נציגי ה"סטייט דעפארטמענט" הודיעו לו בשם הקונסולי' בפאריז כי התיק ובו מסמכי הבקשה המיוחדת של כ"ק אדמו"ר שליט"א, שנמסרה בריגא, כבר הועבר משם לבורדו שבצרפת ומשם הוא אמור להגיע לפאריז.

באותה תקופה נתקבלה במזכירות כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע ידיעה מכ"ק אדמו"ר שליט"א, בה נאמר כי התיק אמנם הגיע כבר לפאריז אך כנראה שישנם עדיין בעיות להשגת רשיון הכניסה לארצה"ב. בהתאם לכך ביקש בוטלר את נציגי ה"סטייט דפרטמנט" לברר את הענין אצל הקונסול בפאריז.

בכ"ח אייר נתקבל לראשונה מכתב מהקונסול בפאריז המבהיר את עמדתו: הוא אינו שבע רצון מהוכחת תפקיד הרבנות של המבקש, בשעה שידוע לו שהלה נושא בתואר מהנדס. העו"ד בוטלר פנה איפוא בבקשה לעסקני "אגודת חסידי חב"ד", להמציא לפניו מסמכים נוספים המוכיחים את היותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ראוי לאשרה מיוחדת.

באותה תקופה כתב כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע לאחד החסידים: "במענה על מכתבו . . אודות חתני הרה"ג מוהרמ"מ שליט"א שניאורסאהן ורעיתו בתי תחי', הנהו כעת בפאריז השי"ת ישמור אותם בתוך כלל אחב"י שי' ברוחניות ובגשמיות. הניירות הדרושות לביאתם למדינה זו כבר ת"ל נסדרו ותקוה טובה כי בעזה"י יוכלו לבוא צלחה והשי"ת יעזרם בגשמיות וברוחניות".

בריחה מציפורני הנאצים

בתחילת חודש סיון כבשו הנאצים ימ"ש את פאריז והחלטתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א היתה נחושה: להתרחק מפאריז. גנרל בכיר בצבא צרפת פנה אז אל כ"ק אדמו"ר שליט"א בהצעה לשהות, עד יעבור זעם, בטירתו ששכנה מחוץ לעיר. כוונתו של הגנרל – שנמנה עם הידידים – היתה לטובה, אך מסתבר כי הצעתו זו נבעה מן העובדה שהצרפתים עדיין לא יכלו לתאר לעצמם את טירוף הכיבוש הנאצי. אלא שכ"ק אדמו"ר שליט"א חזה את הנולד וסירב לקבל הצעה זו. הוא העדיף עלי' את הבריחה – מעבר לגבול הכיבוש הנאצי – אל העיר ווישי.

כמה ימים לפני חג השבועות עזבו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית ע"ה את פאריז, באחת הרכבות האחרונות שהצליחו לצאת את העיר. רק לאחר שעלה בידם להבריח את הגבול, תוך סיכון עצמי גדול, הגיעו לעיר ווישי בערב חג השבועות.

טרם צאתם את פאריז השמיע כ"ק אדמו"ר שליט"א דרשת פרידה בפני חוג שומעיו, בה עודד את הנשארים ועררם על החיוניות בבטחון בה' ובעבודתו בכל התנאים. לקיום הדרישה האחרונה לא הי' צורך להביא הוכחות שהדבר אפשרי: הנהגתו האישית של כ"ק אדמו"ר שליט"א יכלה לשמש לשם כך דוגמא למופת. באותה עת כבר נפוצו עליו בין יהודי פאריז סיפורי מופת, בנוסף לידיעות על גאוותו היהודית שאין בה פשרות ועל מסירות-נפשו לקיום מצוות בכל ההידור האפשרי.

בתקופה זו – וכן מאוחר יותר, כשעבר לניצה – נהג כ"ק אדמו"ר שליט"א לרשום ראשי-פרקים מדברים שנשא ברבים. באותה תקופה רשם כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע ביומנו: "א. ח תמוז, שעה עשירית לילה. היום נתבשרנו בתלגרם מבתנו מרת חי' מושקא ובעלה חתנינו הרב רמ"מ שליט"א כי נמצאים המה בווישי – צרפת – ושלום להם".

התקוה כי עתה קרוב מעוד בואו של חתן האדמו"ר היתה כה חזקה, עד כי בתקנון הרשמי של "אגודת חסידי חב"ד" בארצה"ב – שנקבע בי"ט תמוז ה'ש"ת – הופיע שמו בין 20 חברי ההנהלה שתחת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע.

"הדברים יגעים"

בווישי שהו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית ע"ה במשך מספר חדשים. בהודעה ששיגר גיסו, הרש"ג ע"ה, אל העו"ד בוטלר – שנכתבו בתאריך ל' אב – נאמר שעדיין לא נתקבלה התשובה המיוחלת מאת הקונסול בפאריז וכי הועברה בקשה ל"סטייט דעפארטמנעט" להעביר את תיק המסמכים של כ"ק אדמו"ר שליט"א לניצע. המסמכים אכן הועברו לשם.

בכ' אלול הודיעו נציגי ה"סטייט דעפארטמענט" על מברק שקבלו מהקונסול של ניצע. במברק זה, אותו שילם כ"ק אדמו"ר שליט"א, מודיעם הקונסול על כוונתו לתת לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולרבנית ע"ה אשרות כניסה מיוחדות, אלא שכנראה נתקלים הם בקשיים להשגת אשרת יציאה מצרפת.

בתחילת שנת תש"א – בי"ב חשון – נודעו עסקני ההצלה על קשיים נוספים והפעם שוב בהשגת אשרת כניסה לארצה"ב. לפי הידיעות שקבלו השלטונות האמריקאיים מהקונסול בניצע התברר שאחר עיון נוסף בתיק המסמכים גילה הקונסול כי המבקש רשום בו כמהנדס, היודע גם פרק במדע הפיזיקה ואף ידוע כ"עתונאי" (זאת על סמך ההודעה על עזרתו בעריכת 'התמים'). לפיכך – הודיע הקונסול – רואה הוא את בקשת ההגירה בגדר של בקשת אגרה רגילה, ולא של כזו, מיוחדת, בה הוא צריך להיות רשום בתפקיד רבני. אלא שאף באישור האשרה הרגיל הערים הקונסול של ניצע קשיים: לדבריו הי' צורך באישור תמיכה ("אפידייביט") חדש, שכן זה שהוגש להם לא הי' מקרוב משפחה ואף לא נאמר בו בצורה ברורה למשך כמה זמן מובטחת התמיכה.

בתגובה לידיעות אלו הודיע העו"ד בוטלר – בתאריך י"ד חשון – לעסקני "אגודת חסידי חב"ד" כי בתוכניתו להמשיך לפעול ברגים הגבוהים ב"סטייט דעפארטמענט" לעמוד על דעתם והסכמתם מכבר לסדר את כ"ק אדמו"ר שליט"א כראוי לאשרה מיוחדת, על אף הקשיים שעורר הקונסול הודעות בסגנון זה, מבוטלר לעסקנים, נמסרו גם בכ"ב וכ"ח חשון.

יחד עם פעילותו של העו"ד בוטלר, שהונעה ע"י עסקני "אגודת חסידי חב"ד", הפעיל כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע עסקן נוסף בדמותו של עורך-דין נמרץ מוואשינגטאן, בן לאחד מחשובי החסידים, ר' אשר רבינוביץ שמו, שנטל חלק נכבד בהצלתו שלו, באגרת שכתב לו האדמו"ר נ"ע – בו' כסלו תש"א – מופעים הדברים הבאים: "ליידער איז פון די אלע גרויסע הבטחות און די זיסע רייד וואס מען זאגט אייך, נאר דערוויל גאר נישט איופגטאן. איך בין זייער צובראכען און האב גרויס צער פון דעם" [=לצערי, מכל ההבטחות הגדולות והדיבורים הנעימים שנאמרים לכם, עדיין לא יצא כלום. אני מאד שבור מכך ויש לי, בשל כך, צער גדול]. בהמשך מופיעה בקשה להשפיע על הקונסול בניצע לדאוג הן לאשרות ההגירה האמריקאיות והן בסיוע להשגת אשרות יציאה ממשלת צרפת. בט"ו כסלו תש"א כתב כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע איגרת אל ר' אלכסנדר ריינין, שהיה אז במארסיי, ובה הוא דן במשלוח מעות אל כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית עבור כרטיסי נסיעה מצרפת לארצה"ב. האיגרת נכתבה בהסוואה וכ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית מכונים בה: "אַ נאָמען נאָך דעם צמח צדק און די פרוי זיינע נאך דעם צמח צדק'ס פרוי" [=קרוי אחר שמו של הצמח-צדק ואשתו אחרי אשתו של הצמח-צדק]. באיגרת זו מוזכר הרב אלתר דובער חסקינד שהתעסק בהשגת הניירות עבורם.

בי"ג כסלו תש"א נשלח מכתב מאת "אגודת חסידי חב"ד" אל הקונסול בניצע ובו "אישור רבנות" עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א. פעילות ההצלה של כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע עמדה בקשר מברקים עם כ"ק אדמו"ר שליט"א, כאשר הנמען למברקים בניצע נושא את השם "אברם". באגרתו של רבינוביץ, נכתבה יומיים אחר-כך – ט"ו כסלו – יש התייחסות למכתב שבו "אישור הרבנות", בצירוף בקשה להזמין לחץ מה"סטייט דעפרטמענט" על הקונסול כדי שהדברים אכן יפעלו. האגרת מסתיימת בברכה: "והשי"ת יעזרנו להוושע כי יבאו בנותינו וחתנינו יחיו כשורה וצלחה בגשמיות וברוחניות". באגרת אחרת מאותו יום כותב האדמו"ר נ"ע: "ועד כמה הדברים יגעים אפשר לראות מזה כי זה . . איזה חדשים אשר הבטיחו למסור הרשיונות להרמ"ש ורעיתו יחיו ועדיין לא בא אל הפועל טוב".

אשרות הכניסה לארצות-הברית

בכ"ב כסלו הגיע ר' אשר רבינוביץ מוושינגטאן לנ.י. ודיווח לכ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) על פעילותו להצלת חתנו. את התרשמותו מההתקדמות הענינים סיכם האדמו"ר נ"ע למחרת, באגרת מהתאריך כ"ג כסלו: "אבל אותי הנה עוד טרם הרגיע הדבר".

בערך אז נתקבלה בקשה מכ"ק אדמו"ר שליט"א להעביר את תיקי המסמכים, המטפלים בבקשת ההגירה, מניצע למארסיי. באותה עת לא היתה ידועה בארצה"ב הסיבה לבקשה זו וכ"ק אדמו"ר שליט"א נשאל על כך מחותנו, כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע במברק מיום י"ד טבת.

[התשובה לשאלה זו עדיין אינה ברורה, בעיון בספרות היסטורית המאוחרת, בה מתוארת אישיותו של הקונסול בניצע, מצטיירת דמות אנטישמית שניצלה כל אפשרות בכדי להצר את צעדי היהודים. לעומת זאת ידוע שהקונסול במארסיי הי' מאוהדי היהודים].

את הבקשה האחרונה העביר לוואשינגטאן הרש"ג ע"ה, שביקר שם בי"ט שבט. בהשתדלות בדרגים גבוהים הצליח עורך-הדין של "אגודת חסידי חב"ד" לשלוח מחדש את כל סידרת מסמכי ההגירה למארסיי, כשהוא מודיע על כך במכתב מיוחד לקונסול שם. בכ"א שבט הודיע העו"ד בוטלר במכתבו לרש"ג כי ה"סטייט דפרטמנט" הודיע מפורשות לקונסול במארסיי שאין לו לדרוש אישור על תמיכה כספית לאחר ההגירה, מאחר שמבחינתם הדבר כבר מאושר.

בענינים שכאלו – מודיע העו"ד – נשמע בדרך כלל הקונסול לדרישת ה"סטייט דפרטמנט", אלא שאעפ"כ נשלח למארסיי גם אישור התמיכה הישן ("אפידייביט"), אך מבלי להודיע על כך במברק לקונסול, כדי שלא לעכב את ההליכים.

באגרת שכתבה הרבנית ע"ה – בכ"ו אדר תש"א – מופיעה סוף סוף הידיעה כי הקונסול האמריקאי הבטיח לתת את אשרות הכניסה לארצה"ב. לכשתתקבלנה אלו – כותבת הרבנית – יוכלו הם לנקוט בצעדים המתאימים לקבלת התעודות, התקוה היתה איפוא, כפי שכותב כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע באגרת מיום ט' ניסן: "בתנו ח"מ ובעלה הרב רמ"משי' עודםבצרפת, ומקויםשאחר חה"פ יבואו צלחה לכאן". אכן, בכ' בניסן קיבלו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית ע"ה במארסיי את אשרות הכניסה לארצה"ב. חלק עיקרי מפעולת ההצלה הבלתי נלאית הוכתר איפוא בהצלחה.

השגת כרטיסי ההפלגה

תוכנית הנסיעה לארצה"ב עברה דרך פורטוגל. העיכובים שנתעוררו אז מתוארים באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע ביום ח' אייר תש"א: "...חתני הרב הגאון מוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א שניאורסאן ובתי רעיתו מרת מושקא תחי' הנמצאים כעת בעיר ניצא, ותודה לאל כבר יש להם רשיונות כניסה למדינה זו להצלחה והמניעה היא רק מטראנזיט וויזות פורטוגליות ומקומות באחת הספינות הגדולות – מחלקה שני' – ההולכות בזמן היותר קרוב". הודות להשתדלות ומאמציו של האדמו"ר נ"ע סודרו להם רשיונות המעבר לפורטוגל ונקנו אף כרטיסי נסיעה. בי"א סיוון כתב האדמו"ר נ"ע: "מחכים אנחנו להתבשר כי בתנו מרת חי' מושקא תי' ובעלה חתנינו הרה"ג הרמ"מ שליט"א נסעו צלחה מצרפת לליסבון ומשם יבואו בעזה"י צלחה אלינו בשמחה וטוב לבב".

מסופר שלאחר שהושגו הכרטיסים לספינה שהפלגתה אמורה היתה להיות אחרונה, הגיע פתאום מברק בהול מכ"ק אדמו"ר נ"ע ובו הוראה מפתיעה לבל יסעו באותה הפלגה. רק מאוחר יותר התברר כי נוסעי אותה הספינה נשבו בידי האיטלקים.

שוב נעשו מאמצים להשיג כרטיסי נסיעה שבהתאם לנסיבות היו שלא בנמצא. בסופו של דבר סודר הענין הודות להשתדלותו של הרה"ח ר' מרדכי ביסטריצקי ע"ה שהתגורר בארצה"ב: ברשותו היו שני כרטיסים, אותם רכש עבור חמיו הרה"ח ר' לוי לוגוויר וחמותו מרת רחמה. הזוג לוגוויר ברח מאנטווערפן לניצע ונתקל בסירוב לקבל אשרות כניסה לפורטוגל. ביוםשקודם ההפלגה מפורטוגל עדיין שהו בני הזוג בספרד וכשראו שהם לא מצליחים בשום אופן להגיע לעיר הנמל הודיעו על-כך לחתנם שבניו-יורק. בלילה שקודם ההפלגה ביקר ר' מרדכי בבית כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע והודיעו שברשותו שני כרטיסי נסיעה בספינה שתפליג בבוקר מפורטוגל לארצה"ב והוא מוכן למסור אותם עבור בתו וחתנו. ההצעה נתקבלה ובעקבות הוראה מתאימה שנשלחה לפורטוגל שונו השמות בכרטיסים מ"לוגוייר" ל"שניאורסאהן" ונשלחה על-כך הודעה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א. בני הזוג לוגוייר נשארו אפוא באירופה ומאוחר יותר נספו במחנה ההשמדה באושוויץ – הי"ד. מאוחר יותר דרש כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע מר' מרדכי שיסכים לקבל ממנו את מחיר הכרטיסים, כיוון שברצונו לשלם זאת מכספו.

בתאריך י"ז סיון עלו כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית על סיפונה של הספינה "סורפא פינטא", שהפליגה מליסבון שבפורטוגל בדרך לארצות-הברית. הנסיעה היתה מסוכנת מאד ורק בחסדי ה' לא נפגעה הספינה מירי הנאצים. מעל סיפון הספינה שלח כ"ק אדמו"ר שליט"א מברק לחותנו האדמו"ר נ"ע בו הודיע על  עזיבתם את שטח המים הטריטוריאליים של אירופה.

כ"ח סיון – ב"חצי כדור התחתון"

ביום שני, כ"ח סיון התש"א, בשעה 10:30 בבוקר, עגנה הספינה בנמל ניו-יארק. מצב בריאותו של האדמו"ר נ"ע לא איפשר לו לקבל בעצמו את פני בתו וחתנו, אך הוא דאג לשלוח לקראתם משלחת נכבדה ובה חשובי זקני חסידי חב"ד. לא הי' קץ לשמחתו של האדמו"ר נ"ע על כי מאמצי ההצלה נשאו פרי והוא דאג לשתף בשמחה זו אף את המקורבים אליו, תוך כדי שהוא מגלה להם מעט מזעיר מתכונותיו של חתנו הנעלה. ע"פ הוראתו אף יצאו כל תלמידי הישיבה לקבל את פני כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית ע"ה עם בואם לבנין "770".

בפגישה נרגשת נפגש כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע עם חתנו כ"ק אדמו"ר שליט"א ובתו הרבנית ע"ה. בתקופה הראשונה לבואם הם נשארו להתגורר בבנין "770".

זמן קצר לאחר מכן, בליל שישי, ב' תמוז, נאות כ"ק אדמו"ר שליט"א לבקשת קהל החסידים, שהיו מודעים לעובדה שאירוע חשוב קרה בבית הרב, לכבדם בהשתתפותו בהתוועדות שנערכה לרגל בואו. למעלה משש מאות הצטופפו סביבו חסידים ותלמידי הישיבה בבית-המדרש שב"ליובאוויטש", שותים בצמא כל מלה שיוצאה מפיו. לרבים מהם הי' ברור כי באותו יום הסתיימה, מבחינה מסויימת, תקופה ארוכה של הסתגרות ובדידות וכי נכונו מעתה ימים חדשים ותמורה מהפכנית בכל הקשור להפצת החסידות ב"חצי כדור התחתון".

אף בידיעה מיוחדת שנדפסה בירחון התורני 'הפרדס', גליון חודש תמוז תש"א, פורסמה עובדת ביאתו צלחה של ה"חתנה דבי נשיאה", בצירוף האיחול: "יהי בואו לברכה ולהצלחה, להרמת קרן התורה" ולתפארת חב"ד.

ואכן עם בואו של כ"ק אדמו"ר שליט"א התחילה תנופה חדשה בהפצת התורה והיהדות, תחילה בארצות-הברית ומאוחר יותר בעולם כולו, וזאת עם יסודו של אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע את המוסדות המרכזיים: "מחנה ישראל" – שמטרתו המוצהרת היא "חיזוק היהדות וקיום התורה והמצוות מעשיות: לעורר לבות ישראל ולקרבם לתשובה, תורה ומעשים טובים", ועמה גם השאיפה "לפרסם האמת אשר לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה שלמה ע"י משיח צדקנו": הוצאת הספרים "קרני הוד תורה" (קה"ת) – תחתי' גם ספריית "אוצר החסידים ליובאוויטש" – ו"מרכז לעניני חינוך" (מל"ח) שתפקידו הי' לדאוג לחנוך בני ובנות ישראל ברוח ישראל סבא– ומסירת ניהולם לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א.

חגיגת התאריך המציין את המהפך הנפלא שחל עם בואו של כ"ק אדמו"ר שליט"א לארצות-הברית נתאחרה במידה מסויימת: בשנת תשי"ז נרשמה בביאורגפיא הרשמית שלו (בהקדמת לוח 'היום יום') רק הידיעה כי בשנת "תש"א – סיון – בא לעיר ניו- יארק". מאוחר יותר, בשנת תשמ"ג, עם פרסום אגרות הבשורה של כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע שנכתבו בכ"ח סיון, נתפרסם ברבים התאריך המדויק.

שלוש שנים אחר כך, בשנת תשמ"ו, נערכה בחצרות קודשנו התוועדות חסידים רבתי לרגל יום זה, כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א משתתף בה באמצאות משלוח קנקן משקה. מני אז מציינים המוני חסידי חב"ד בכל פזורותיהם את התאריך כ"ח סיון כיום-טוב, יום המסוגל להתוועדויות חסידיות ולקבלת החלטות טובות בנוגע להגברת הפעילות להפצת המעינות חוצה.