ב' ניסן • יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע

הסתלקותו

ביום חמישי בלילה, כ"א באדר תר"פ, אדמו"ר הרש"ב היה נראה עייף וחלש מהרגיל. למחרת ביום שישי בבוקר, החמיר מצבו וחומו עלה. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמו"ר הרש"ב, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקשאדמו"ר הרש"ב לעשן ולפתע חש שלא בטוב וכמעט שהתעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשון, כ"ד באדר, נזקק אדמו"ר הרש"ב לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחים.

ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם ציפתה אשת אדמו"ר הרש"ב, מרת שטערנא שרה שניאורסון ובנם, אדמו"ר הריי"צ, יחד עם החסיד הרב שמואל גוראריה. הפרופסור שהחמיר באבחנתו, הביע חשש למחלת ה'טיפוס' הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כן, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאן. ההחלטה הייתה שכדי להקל על אדמו"ר הרש"ב יש לשנות את שיטת טיפול.

למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של אדמו"ר הרש"ב. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב יחיאל צבי גוראריהועמד קרוב למיטתו של אדמו"ר הרש"ב. לפתע השתנה גוון פניו של אדמו"ר הרש"ב לאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, כמו בזמנים בהם היה בדבקות. הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו את זרועו של אדמו"ר הרש"ב ובדקו את הדופק. לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי הטבע היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאת.

בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו.. במוצאי שבת בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב את עיניו והביט באדמו"ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של אדמו"ר הרש"ב היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי לזאל (חדר היחידות) ונהיה ביחד". אדמו"ר הריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "התפעלות? התפעלות? מוחין! מוחין!".

אדמו"ר הרש"ב הועבר על מיטתו לאולם הגדול. רעייתו, מרת שטערנא שרה הגישה לו כוס קפה. שפתיו של אדמו"ר הרש"ב החלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. אחד המקורבים שהטה את אוזנו שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם אדמו"ר הזקן בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני הסתלקותו, אף הוא במוצאי שבתקודש.

לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע אדמו"ר הרש"ב את ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשות. אדמו"ר הריי"צ שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. הוא הרכין את ראשו עד שידיו של אביו היו מעל ראשו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש נכדותיו - בנותיו של אדמו"ר הריי"צ. כל הנוכחים בחדר, מלבד בני המשפחה התבקשו, על ידי אדמו"ר הריי"צ, לצאת.

במשך כל תקופת מחלתו, היה אדמו"ר הרש"ב אפוף במחשבותיו ופניו הביעו רצינות יתירה. אפילו בת שחוק קלה לא נראתה על פניו, מלבד אי-אלו פעמים נדירות.

ביום ב' ניסן תר"פ, שעה ארבע לפנות בוקר, ניכר שאלו היו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה. לפתע הוא פקח את עיניו, הביט בבנו יחידו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות ומיד נעצמו שוב. תנועה קלה נוספת. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה.

הלווייתו 

זקני ומכובדי אנ"ש ערכו את ה"טהרה" וסיפרו שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב היה עטוף, מלבד התריכים, גם בטלית השבת עמה התפלל בימיו האחרונים.

בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, לכיוון בית העלמין הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. את ארונו נשאו רק תלמידי התמימיםובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, פנה אדמו"ר הריי"צ אל הרב אברהם ברוך פבזנר, הרב אליעזר קרסיק ואל עוד חסיד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים בליובאוויטש.