מנהגי ל"ג בעומר

בקרב קהילות ישראל נהוג לכנות יום זה בשם "ל"ג בעומר", למרות שבשאר ימי הספירה נוהגים לכנות את מספר הימים בצירוף האות ל' (דוגמת "ח"י לעומר", וכן הוא בנוסח התפילה שלאדמו"ר הזקן).

כאשר נשאל הרבי שליט"א מלך המשיח על ידי הרב שלמה יוסף זוין לפשר השינוי, השיב שההקפדה הייתה רק בנוסח התפילה שהינו מדוייק ומנופה, אבל במכתבים ובמטבעות לשון לא הקפידו לדייק ולומר דווקא באות ל' ולא באות ב'.

לעומת זאת, במקום אחר הסביר שהטעם לכך הוא כי "ל"ג בעומר" הינו בגימטריא "משה", והדבר מתאים עם תוכנו של היום, שהוא יום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי שהיה נשיא הדור ומשה שבדור.

אחד הדברים המאפיינים את ל"ג בעומר, הוא העליה ההמונית לרשב"י במירון, לשם עולים מכל החוגים ומכל הקהילות, ושמחים ורוקדים בשמחתו של רשב"י. חסידי חב"ד נוהגים כבר עשרות שנים לנצל את ההזדמנות הזו להפצת היהדות והפצת המעיינות, והפצת בשורת הגאולה. בתמונה לעיל, מירון אמש ממעוף הציפור. 

מנהגי היום

• יום זה הוא יום שמחה, כפי שכותב אדמו"ר הזקן: שישו ושמחו בה' בכל לב ונפש, ולעשות יום משתה ושמחה בח"י אייר... ולהלל ולרנן בשירות ותשבחות לה' מספר תהילים כגון "תהילה לדוד" וכה"ג...
• ביום זה מנגנים ב-770, את הניגון הנה מה טוב על הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". ששייך לרבי שמעון. כמו כן הורה הרבי שליט"א מלך המשיח לקבל ביום זה החלטות טובות בפרט בעניין של אהבת ישראל.
• נוהגים לאכול ביום זה חרובים זכר לעץ חרובים שגדל במערה, וממנו ניזונו רשב"י ובנו, הרבי שליט"א מלך המשיח סיפר שבבית הוריו נהגו לאכול חרובים ביום זה, אף שהיה מצרך נדיר באותם זמנים.
• נוהגים לאכול ביצים קשות שקליפתן נהיתה חומה בזמן הבישול, וכך נוהג הרבי שליט"א מלך המשיח.
• נוהגים המוני ישראל ביום זה לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, הרבי שליט"א מלך המשיח הורה לחסידיו הנמצאים בקרבת מקום לעלות למירון, ובעיקר על מנת לערוך שם פעילות הפצת המעיינות.
• הנולד בתקופה שבין פסח לל"ג בעומר נהוג לעשות את התספורת בל"ג בעומר, והנולד בין ל"ג בעומר לשבועות, עושים את התספורת בערב חג השבועות.
לכתחילה לא נוהגים לערוך חתונה בל"ג בעומר, ובדיעבד, עדיף לעשות ביום ל"ג בעומר ולא בליל החג.
• יש הנוהגים לשחק ביום זה ב"חץ וקשת" זכר וציון לנאמר שבימיו של רשב"י, לא נראתה הקשת בשמים, המראה על המצב שלילי בהנהגת עם ישראל.
• מנהג ישראל אשר השתרש במשך הדורות, להדליק מדורות אש ביום זה, המקור למנהג אינו ברור, ולכאורה הוא מכיוון שכל ענינו של רשב"י היה להאיר את העולם, ע"י גילוי פנימיות התורה, וכל ענינו של רשב"י היה אור.