• ב"ה ימות המשיח!
  • ח' ניסן התשפ"ד (16.04.2024) פרשת מצורע

מבצע אחדות המשפחה י' שבט תשל"ד

הסיבה שהילדים הולכים לאיבוד ליהדות, כי בתוך המשפחה הם לא מרגישים את החמימות שצריכה להיות במשפחה, חסרה האחדות, ויחס חם ולבבי מהאמא
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

בהמשך לפתיחת מבצע מזוזה, י' שבט תשל"ד, הרבי שליט"א מלך המשיח מדבר על ענין מוזנח שצריך תיקון, חיזוק קשרי המשפחה ע"י סעודות שבת מאוחדות, ויחס האמא לביתה שלה. 

תמליל הכתוביות:

כמדובר קודם בנוגע שתהיה בכל בית יהודי מזוזה, ותהילים, חומש, סידור, וקופת צדקה, שענין המזוזה הוא, כמדובר קודם בארוכה, שזה משכין את שמירת הקב"ה על כל הבית, והשמירה בשני האופנים. מה יהיה בצאתך, ומה יהיה בבואך, מה כן יכנס ומה ייצא, וּלְמַה לא יתנו לעבור בכיוון זה, או בכיוון הופכי,  אז זה גם איך שהענינים בתוך מבנה הבית.

שכללות ענין הבית כפי שהוא בגשמיות, כך זה גם בפנימיות הענינים, שענין הבית בגשמיות, בפנימיות הענינים, בית ברוחניות זה ענין המשפחה.

ולכן, כשאומרים "איש וביתו באו", לא הכוונה לבית – עצים ואבנים ועפר, אלא איש ומשפחתו. וכמדובר קודם, " וַיִּבֶן לָהֶן בָּתִּים ", שזה הענין של משפחה.

וזה מה שדובר פעם בארוכה שאחד הענינים שבו תלוי קיום של עם בכלל, ושל עם בני ישראל במיוחד, שלדאבוננו לגמרי הוזנח, זהו קיום המשפחה.

אפילו אלה שמשתדלים על פי דרך התורה והמצווה. ומתכוונים לזה באמת, הם משתדלים שיהיו שיעורים בתורה, לימוד התורה, קיום המצוות הידור בקיום המצוות, ועד אפילו אלה שלא רוצים לוותר ח"ו אפילו על יהודי שנמצא בריחוק הכי גדול ברוחניות, ומשתדלים איתו ועד במסירת נפש, אבל חסר, על כל פנים, במידה חשובה, על אחת כמה וכמה כאשר זה איננו במידה הצריכה להיות, להחזיק משפחה בישראל.

אז אפילו כשהאבא והאמר והילדים הולכים כולם בדרך אחת, בדרך התורה והמצווה, אז אין בזה את אותו ענין, שהם יילכו בדרך התורה והמצווה גם כמשפחה.

וכמדובר פעם בארוכה, בשעה שמנו את היהודים ואחר כך מסרו את המנין, כמה היו בני ישראל, "שש מאות אלף ושלושת אלפים ושלוש מאות וחמישים", אז מסופר בחומש, וחוזרים על זה שוב, בכל שבט בפני עצמו, שאופן המנין היה "למשפחותיהם לבית אבותם". הם נמנו כמשפחה.

הענין מודגש יותר על פי קבלה, וחסידות מבארת זאת בארוכה, שמצוות פריה ורביה זה לכל הפחות בן ובת, כתוב על זה הרמז ששם הוי' הוא הרי אותיות י-ה-ו-ה, שאותיות י-ה נקראות בקבלה "אבא ואמא",  או כפי שמבואר בתניא, שזה בדוגמת שכל האדם שהוא מוליד את מידות האדם, אהבה שבאדם, חסד שבאדם, או את המידות ההופכיות, שמידת החסד והקירוב זה בדוגמת זכר, ובמידת הצימצום, והריחוק זה "אישה עינה צרה באורחים" זה בדוגמה של בת,

 ואז, בשעה שקיימים אב ואם, ובן ובת, יש אז את שם הוי' בשלימותו, - י' שזה ספירת החכמה, שמכונה "אבא", כי הוא האב כפי שמבאר בתניא מדוע זה מכונה בשם "אבא", אות ה' של שם הוי' זה "אמא" בדוגמת האם, ספירת הבינה, ואחר כך יש את ז"א ומלכות, אותיות ו-ה שבשם הוי'.

מזה שהחומש, וגמרא ופוסקים מדגישים את קדושת שם הוי' בשלימותו דווקא, ועד שסיום וחותם של פ' בשלח "יד על כס י-ה", שצריך להיות השם שלם והכיסא שלם, ולכן נצטווינו "מלחמה להוי' בעמלק מדור דור", שדווקא על ידי זה מגיעים לתכלית של השם שלם, אז בשעה שנמצאת משפחה כמציאות חדשה, בדיוק כמו שם הוי' כיבכול, זה לא  ענין של ד' אותיות נפרדות, שנכתבו ביחד, אלא זו נהיית מציאות חדשה של שם העצם, שם המפורש וכו'. וזה מדגיש גם על פי תורת הסוד את הענין של חשיבות ענין המשפחה.

ולא צריך "מעשה רב", על פי דין זו ראיה הכי גדולה בשעה שמביאים מעשה בפועל, כשרואים את הענין בפועל, רח"ל, את היפך הבניין שנהיה בגלל שבנים ובנות ואב ואם הם ארבעה עולמות נפרדים.

אפילו כאשר הם, כאמור, הולכים כולם בדרך התורה והמצווה, יכול להיות שהאבא הולך להתפלל בבית כנסת אחד, והאמא מתפללת בבית כנסת שני, והבן והבת הולכים לבתי כנסת נפרדים ועל דרך זה בנוגע לקיום המצוות,

ואף על פי שלכאורה כולם לומדים את תורת ה', וכולם מקיימים את מצוות ה', אבל אינו דומה הענין כפי שזה נעשה בצירוף כולם יחד כמשפחה בישראל, או כפי שכל אחד עושה בפני עצמו.

וגם כפשוטו, שכל אותם קשיים שישנם בין אבות ובנים עם כל השמות היפים או לא יפים שנותנים לזה בשפת המדינה, זה בגלל שאפילו בשעה שהם קיבלו חינוך טוב, היתה חסרה ההדגשה שצריך להסביר "כבד את אביך ואת אמך", "ושננתם לבניך", שזה לא ענין של "גזרה גזרתי וחוקה חקקתי",

וזה לא ענין שיכול להיות רק לאחרי מאה ועשרים שנה בעולם הבא, אלא שעל ידי "ושננתם לבניך", ו"כבד את אביך ואת אמך", נהיית מציאות חדשה, מציאות של משפחה על פי הלכה, ואז מקבל האב חשיבות גדולה ביותר כפי שהוא האב נפרד מבניו וביתו, ועל דרך זה בנוגע לאם, ועל דרך זה בנוגע ליחס בן ובת לאב ואם שלהם.

שאחת העצות בזה היא, שזה בלאו הכי דבר גדול, שבשבת יהיו כולם ביחד.

היות ותמיד יש ענינים מצד הנהגת העולם שמבלבלים, מה שהאב מתעסק, זו לא אותה התעסקות של האם, או הבן או הבת וכך זה גם בדרך הטבע,  והרי גם יש לזה יסוד בשולחן ערוך, אבל כאשר מתיישבים לסעודה הראויה לשמה שזו סעודת שבת, אז נמצאים כולם ביחד, ואז אין את אותם ענינים המפרידים של "עובדין דחול", שזה מביא אחר כך את הצירוף וחיבור ודביקות כל בני המשפחה ביחד כמציאות אחת,

שבכל ששת הימים שלאחרי זה, אעפ"י שאז לאב יש את הקביעות עיתים שלו בתורה כבעל עסק, ולבן יש הקביעות עיתים בתורה כבחור ישיבה כל היום כולו, ועל דרך זה החילוק, אם, "כאמה בתה", אבל הענינים המחברים ומצרפים כולם יחד, גוברים על החילוקים בנוגע להתעסקותם הפרטית. כי אלו אותם פרטים, שעל ידם רואים שבצירוף כולם יחד ביום השבת ובפרט בסעודת שבת, שכל פרט משלים ומוסיף בפרט של השני.

שזה נאמר אפילו על אלו שהן האב, והן האם, והן הבן והן הבת הולכים כולם בדרך התורה והמצווה בדרך הישר, ורק שחסר אותו ענין של משפחה כמציאות משפחה.

על אחת כמה וכמה כפי שרואים בפועל, שישנו החילוק לא רק בנוגע לשיעורים בתורה או לענינים "במה הווי זהיר טפי" - באיזה מצוה,  זה גם חילוק בנוגע לכל הגישה לתורה ומצוותיה.

שטוענים שזה דור אחר, הנהגה נפרדת, ודרישה שונה, במילא צריך להיות פתרון אחר.

ועד בנוגע לפועל, וכפי שדובר פעם על כל פנים בקיצור, שמה שרואים, כפי שמכנים זאת כאן, [="פער הדורות"] שדרישות הנוער בדור הקודם שרח"ל אבוד ליהדות ועד שהלך לאיבוד  אפילו מטוב וקדושה כי נהיו "נבוכים הם בארץ", תועים ואינם יודעים אפילו מה הם מחפשים, זה נהיה בגלל שנתנו להם ללכת לתעות לבדם במילא התחילו לתעות לבדם, כי האב ואם עסוקים, הוא בעניני פרנסה והיא בעסקנות ציבורית במילא הבן ובת צריכים "לדפוק על הקירות" וקירות בגלות חושך כפול ומכופל,

אז צריך לדאוג לזה בנוגע לנוער של דור זה, וגם ח"ו מלהתייאש אפילו מאחד מהנוער של הדור שלפני זה, כי גם אותם אפשר, "אין לך דבר העומד בפני התשובה" תשובה כפשוטה, להחזיר אותם בחזרה לחיק משפחתם, שזהו ענין "למשפחותיהם לבית אבותם", ועד "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך",

שההתחלה בזה היא על ידי שישתדלו מיום שישי ערב שבת, על אחת כמה וכמה ליל שבת, שיתאספו האב והאם, ובנים ובנות ביחד, באותו חדר, באותו שולחן, ולדאוג שידברו באופן שבתי על עניני השבת, וזה פועל שאחר כך תהיה משפחה בריאה ביום השבת, שתהיה אחר כך משפחה בריאה במשך כל השבוע.

שום דבר לא נעשה מעצמו, על אחת כמה וכמה ענין שהתרגלו אליו, בהרגל של כמה שנים שהתנהגו בדרך זו, שלגמרי לא היה מונח בבית ענין המשפחה, אז עכשיו, על כל פנים מכאן ולהבא, צריך לדעת שזה דורש שימת לב, ואחר כך יגיעה, ואחר כך השתדלות פעם אחר פעם, ואז יש את ההבטחה שיהיה "יגעת", אז בוודאי יהיה "ומצאת".

וכאן המקום להעיר מה שדובר בנוגע לתפקיד המיוחד ואחריות מיוחדת, וזכות מיוחדת, שיש לנשים ובנות ישראל, בנוגע לכך שמשפחה תתאחד כמשפחה זה כולו תלוי כמעט רק בעקרת הבית.

אם יהודי ח"ו עומד בחלישות, זה לא יעזור ששאר בני המשפחה ישתדלו לעזור, כי היא מביאה את החמימות והקירבה והלבביות למשוך ולאחד את כל בני המשפחה כמשפחה,

ולכן גם כאן המקום להעיר שאחרי שתפסו רח"ל על החורבן שנהיה בחיי משפחה, וכמדובר קודם, שכמה וכמה נפשות יקרות מהנוער שנאבדו מצד שהיה חסר להם את ענין המשפחה, כי במשפחות שלהם לא היה את הענין כמשפחה, אז על מה חושבים ובמה מונחים, איך לנתק עוד אישה מתפקידה העיקרי שהיא צריכה להיות עקרת הבית, ולעשות ממנה שהיא עוד יותר תהיה מונחת בעסקנות ציבורית ב"טמפל" [=רפורמי] רח"ל, אם זה שיקראו לה לעלות לתורה, או לצרף אותה למניין וכו', ובזה הן מתעסקות ומנהלות מלחמות, שזה עוד אחת מהתחבולות של "הצד שכנגד", לא לאפשר לאישה יהודיה להתבונן באחריותה הכל כך חיונית שבה מונח כל עתידו של עם ישראל, להחזיק את משפחתה כמשפחה, שהילדים לא יחפשו את החמימות במקום אחר כאשר היא נלחמת להיבחר כגבאי בבית הכנסת ולהיות חזנית בבית הכנסת, או רח"ל להיות מורה דרך, "ראביי" בישראל, וכיוצא בזה,

אלא שתהיה מונחת בעיקר, שבזה מתבטא השחרור שלה מהחיקוי וריצה אחרי עמי הארץ עובדי עבודה זרה!! שאצלם היה ענין שהיו סוחבים נשים הן יהיו העיקר בעובדי עבודה זרה,

- שהיא תפסיק את הריצה אחרי עובדי עבודה זרה ותראה שאישה יהודיה תהיה האישה של עקרת הבית ותרגיש!! את האושר האמיתי, האושר הניצחי על ידי שהיא תמלא את תפקידה בשלימותו,  ויהיה "עולמה תראה בחייה",  תראה בפועל נחת אמיתי מה היא פעלה ע"י החזקת משפתה שלה,

וע"י שמראה דוגמה חייה למשפחות שסביבה, איך צריך להיראות, ובמה אישה יהודיה צריכה להיות מונחת, בעיקר העיקרים שיהיה בית חמים, בית יהודי, בית של תורה, בית לבבי,

ואז יקימו משפחות בישראל, כמדובר קודם, "בתי כהונה ובתי מלכות" עם כל הפרטים שבדבר,  וכמדובר קודם, זה לא ענין של פליטת הפה, אלא ענין בדיוק. דבר פלא שבעבודת עבודה זרה, עיקר אלה שעבדו בבתי הבעל והאשרה וכו', סחבו לשם נשים ובתולות. ואלה הן שעשו זאת!!

- והיו גם אנשים.בדיוק ההיפך ממה שזה בבית המקדש ומשכן.והטעם בזה , לא בגלל שזה פחות,בדיוק ההיפך!

ה"ושכנתי בתוכם", "בתוך כל אחד ואחד מישראל", לכאורה היה יכול להיכתב בגלוי ענין המשכן ומקדש, [=בתוכו] וברמז "כל אחד ואחד מישראל", אבל בחומש כתוב הפוך. בגלוי כתוב "בתוכם"!

ורק שנוסף לזה, דרך מה נהיה "ושכנתי בתוכם", צריך לעשות בשביל זה משכן. שזו היא הסיבה והעצה שעל ידי זה יהיה "ושכנתי בתוכם".

שאיפה זה "ושכנתי בתוכם", יהודי נמצא במקדש רק ביום! בלילה היו "שערי המקדש ננעלים". להיכנס למקדש צריך כמה תנאים. ועד כפי מה שכתוב בקוהלת: "עקור רגלך מבית רעך".

הוא הולך ישר לבית המקדש?! אין דבר כזה ישר ללכת לבית המקדש! צריך להיות לשם השתחוואה, לשם הקרבת קרבן, עם כל הזהירויות בנוגע לטהרה והכנה וכו'. ואפילו אז יש מקומות שמותר להיכנס ומקומות שאסור, ואיך להיכנס, ואיפה להיכנס עם כל הקדושות והחומות והמחיצות, איך שהיתה הפרוכת בבית המקדש.

מה שאין כן מה ש"בתוכם", שאז נהיה כמדובר קודם, מציאות אחת שזה אב ואם ובנים ובנות וכולם שולטים בתוך ה"בתוכם". ודווקא שם עשו את האישה לעקרת הבית כל כבודה בת מלך – פנימה, דווקא בביתה.

ובזה מתבטא עניין החשיבות ואחריות שלה שהיא מכונה עקרת הבית, ועד שאומרים, שמציאות הכהן הגדול בבית המקדש, זה בעיקר ע"י שאשתו מתנהגת ב"כבודה בת מלך פנימה", ולכן קמחית זכתה, שהיו לה שבעה כהנים גדולים.

וכאמור, סיפור בתורה הרי זה הוראה, שאף על פי שעכשיו "מפני חטאינו גלינו מארצנו" ו"חרב בית מקדשינו". אבל הענינים ברוחניות כולם בשלימותם, על אחת כמה וכמה ענין של "ושכנתי בתוכם",

ולכן בפועל כאמור לעיל יותר קל להתחיל בלאסוף את המשפחה ביחד בערב שבת או בליל שבת, "מעלי שבתא", ואחר כך לעשות כן קצת גם במשך ימי השבוע, ובזה מונח עיקר התפקיד ועיקר האחריות ועיקר הזכות, על נשי ובנות ישראל,

ודווקא באופן כזה שיהיה באופן שקראו בפרשת בשלח שמיד כאשר משה רבינו "אז ישיר משה ובני ישראל", אז מיד "ותקח מריםאחות אהרן", מרים הנביאה, התוף בידה, ותען להם, וכל הנשים אחריה, ומעמידים אנשים ונשים ובנים ובנות, לקבל את פני משיח צדקנו בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה!! -לחיים.

חמישים שנה למבצע מזוזה י' שבט תשל"ד

ב' ניסן • "צריך שהעם יכריז יחי המלך"

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...