כח אייר לנשים ובנות בלשון רכה ואוהבת

לקראת חודש סיון נוהג הרבי שליט"א המלך המשיח הרבי שליט"א מליובאוויטש במשא במיוחד לנשים ובנות איך להתכונן לחג מתן תורה. בני ישראל יצאו ממצרים ע"י נשים צדקניות שהיו באותו הדור, ובדורנו הגאולה באה ע"י נשים צדקניות שבדורנו - האחרון לגלות והראשון לגאולה, ע"י חינוך הבנות להתכונן להיות "עקרת הבית" בהקמת משפחה יהודית

האמירה לנשים לפני מתן תורה קודמת - לפני הגברים, היות וכשרון ויתרון הנשים בחינוך ע"י גישה רכה ולבבית שמתקבל יותר ע"י המחונך, חיונית לקיום והמשכיות של עם ישראל.

= = = =

תמליל התרגום:

שיחת כ"ח סיון תנש"א, לנשי ובנות ישראל.

= = = = 

כמו תמיד בזמן זה בשנה מנצלים דווקא זמן זה לענין של כנס נשים ובנות ישראל;

שהביאור העיקרי בזה הוא, כפי שכתוב בסיפור של מתן תורה, כפי שהקב"ה אמר למשה רבינו איך להכין יהודים לקבלת התורה כי הגיע זמן מתן תורה, זמן נתינת התורה; נתינת התורה לבני ובנות ישראל לכל העם היהודי;

ואומרים גם "מורשה קהלת יעקב"; שבנוסף לכך שהקב"ה נותן זאת כמתנה, קודם כל, זה ענין של ירושה מאז האבות והאמהות, אברהם יצחק ויעקב, והנשים שלהם, שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה, זלפה, שהן ייסדו, ומהן יצא אחר כך כל עם ישראל, כל שנים עשר השבטים, יחד עם שבט לוי כשבט השלושה עשר, או לכתחילה, אחד משנים עשר השבטים.

ומזה התפתחו לאחר מכן כל יהודי וכל היהודים עד סוף כל הדורות כולל גם דור הגאולה, שאז יהיה "מקדש אדני כוננו ידיך", ו"תורה חדשה מאיתי תצא", שהקב"ה נותן מחדש את כל התורה, ועוד יותר, הוא נותן ענינים חדשים בתורה שרק אז הם יתגלו מהקב"ה עצמו ויתחדשו מהקב"ה עצמו;

שההכנה לזה היא הרי, גם דרך מעשינו ועבודתינו, ע"י שיהודים מתנהגים בהכנה, כמו שהיתה ההכנה למתן תורה בפעם הראשונה וגם כך מסופר בתורה שבעל פה, שליהודים היתה תשוקה וגעגועים מתי כבר יהיה - שמחכים ליום מתן תורה, ולכן אחר כך יצאה מזה המצוה של ספירת העומר, שמתחילים מיד "ממחרת השבת";

הכוונה למחרת היום שיצאו ממצרים, מתחילים מיד  לספור  ביום שלאחרי זה בתחילת הלילה, שזה בתפילת ערבית – ואחרי התפילה יש מיד את מצות ספירת העומר; שספירת העומר, אלו הימים שסופרים עד חג השבועות, שזה הזמן של מתן תורתנו.

זה משתקף, ונלקח מהענין שבשעה שיהודים יצאו מארץ מצרים, מיד נודע להם ממשה רבינו ש"בהוציאך את העם הזה ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה", ענין יציאת מצרים הוא, כדי שלאחר מכן יעבדו את הקב"ה, שיוכלו לעבוד את הקב"ה וידעו איך לעבוד אותו, ושתהיה "הסכמה וברכה" של הקב"ה לזה, וצריך דווקא את "ההר הזה" שזה לא במצרים, זה מאד רחוק משם, במדבר, בסיני ששם היה מתן תורה;

אבל זה קשור עם היום, וההתחלה והרגעים הראשונים, של היציאה ממצרים, וביחד עם זה יציאה מהמנהגים של מצרים, ומאופן החיים שהיה בעם-מצרים, העם שבארץ מצרים שהיה "מושל בכיפה", העיקר של כל העמים באותו זמן, היתה להם המלוכה על כל העמים, המלך העיקרי של כל העמים, וההנהגה העיקרית של כל העמים שהיתה אצל העם המצרי והמלך המצרי, פרעה מלך מצרים;

וכל הענינים משתקפים לאחר מכן בכל שנה, ויותר מזה, בכל דור שכל דור הרי בדוגמת, וכולל בתוכו את כל היהודים, במילא כולל בתוכו גם את, כל המצבים של העם היהודי, מאז שהעם היהודי נהיה לעם, שזה היה במתן תורה, שאז היה "בחרתנו מכל העמים", הקב"ה בחר את היהודים מכל העמים שבכל העולם; והם מיד התכוננו, ומיד בפועל ביצעו את עניני ההכנה לקבלת התורה, ואחרי ימים ספורים היה מתן תורה מהקב"ה עצמו;

וכך, זה נראה ומשתקף, בכל דור בפני עצמו, ועד יותר בפרטיות, בכל שנה בפני עצמה. וכך גם בימים בהם חוגגים את חג "זמן חירותינו", שזהו זמן יציאת מצרים, שאז יהודים השתחררו משעבוד ארץ מצרים; ובין זה  לחג שבועות  ישנה ספירה שיהודים סופרים את הימים, מתי כבר יגיע הזמן של מתן תורה, הזמן של "תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

ושואלים על זה את השאלה, מה ההסבר של ספירת ימים בטבע בני אדם, שסופרים דבר, שאם לא יספרו אותו, יתכן שיחסר משהו או שאולי יהיה משהו נוסף מיותר על מה שצריך, בשעה שיודעים שצריך לספור זאת, אז דואגים לכך שיהיה כמה שצריך להיות, לא יותר, ועל אחת כמה וכמה לא פחות. ושייך לדבר על זה  בדברים שיכולים ללכת לאיבוד, או שיכולים להתווסף. אבל בענין הימים עצמם, מה אדם עושה או כיצד הוא מתנהג, אין לזה שום השפעה על מספר הימים!

יכול להיות שיש לזה השפעה על האדם, אם הוא עושה שהימים יהיו ממולא בתוכן טוב, או חס ושלום ימים ריקנים, או עוד יותר גרוע, שישנו יום שבו היה מעשה או דיבור או מחשבה, שהם ענינים בלתי רצויים, מה שאין כן, היום עצמו, שאת זה סופרים בשעת ספירת העומר – לא סופרים הרי את המצוות, או את ה"לא מצוות" היפך מהמצוות, שעשו בימים אלה או בלילות אלה; סופרים אך ורק, כמו שהנוסח הוא, "היום יום ראשון", ו"היום שני ימים" שעבר יום אחד, או שני ימים או יותר ימים, וכך שבוע אחד או שני שבועות, או יותר, וכלל לא מזכירים האם היו בהם הרבה מצוות או האם היו בהם הרבה ח"ו ענינים שלא קשורים עם מצוות, או ענינים יותר גרועים; אלא רק סופרים את הימים!

ועונים על זה, שבזה מבדילים על דרך "אתה בחרתנו מכל העמים", שהקב"ה הבדיל את היהודים מכל העמים אז בוודאי שהם "הרוויחו" זאת, וזכו [היהודים] שהקב"ה "מתלהב" מהם, ולא רק שקב"ה רוצה [את היהודים] אלא שהוא "מתלהב" מהם, וזה הרצון וחפץ האמיתי שלו; עד כדי כך, שבזה מונחת ההתנהגות של כל יהודי שבטוח אצלו, בטוח שצריך להנהיג את כל רגעיו ובוודאי כך כל ימיו, וכל השבועות שלו צריכים להיות ממולאים באלוקות בהנהגה בפועל, בהתנהגות בפועל ממש לפי רצון הקב"ה;

לא על זה צריך לחדש ולעשות על זה ברכה מיוחדת כפי שעושים על ספירת העומר היות וזה דבר פשוט, ובטוח, ורגיל ולא שייך לומר שיש בזה איזה חידוש;

אין חידוש במה שיהודי לומד תורה ומקיים מצוות וכך גם בנוגע לנשים, וכן בנוגע לילדים, גם להם יש את המצוות שלהם שהן קשורות עם נשים בדיוק כמו עם אנשים, שאלו הן כל המצוות שאין הזמן גרמא  שהן לא קשורות עם יום מסויים או עם זמן מסויים בשנה. אלא שאין הבדל באיזה יום ואיזה זמן בשנה; שבמצוות אלו שווים האנשים ונשים בתכלית השוויון בדיוק אותו דבר כמו אצל האנשים, כך זה גם אצל הנשים;

אחרי זה יש את המצוות שאין הזמן גרמא, וגם בזה הדין, החל מהמצוות שקשורות עם חג הפסח, שזו מצוות אכילת מצות, ומצוות שתיית  ד' כוסות, שזה הרי כן קשור עם זמן מסויים בשנה, ורואים שכך מתנהגים על פי שולחן ערוך, שאנשים ונשים שווים באכילת שלוש מצות, ועל דרך זה גם במצוות שתית ד' כוסות בפסח – בליל הסדר.

ועל דרך זה גם בנוגע לחג השבועות שבטוח שבזה שווים אנשים ונשים; ואדרבה, בחג השבועות אין שום מצות מיוחדות מלבד המצווה שזה זמן מתן תורתנו במילא צריך להיות מוכנים לקבל את התורה; ובנוגע לקבלת התורה, אנו מוצאים שדווקא בזמן - וענין חג השבועות בשעה הקב"ה אמר למשה רבינו, שהוא יכין את היהודים לקבלת התורה – לחג השבועות, הוא הורה לו שקודם צריך להיות "אמור אל בית יעקב", ורק אחרי זה "דבר אל בני ישראל";

וכפי שחכמינו מפרשים את חילוק הלשונות שבשעה שמזכירים "בית יעקב" ביחד עם "בני ישראל", אז "בית יעקב" הכוונה לאותן הנשים ואותן הבנות ששייכות לעם היהודי כל אחת מהן, וכולן ביחד; ו"בני ישראל" הכוונה לאנשים, הבנים, שהם שייכים לעם היהודי, והם כולם נכללים בשם "בית ישראל". ובזה אומרים עוד יותר, שהסדר בזה צריך להיות, הענין שמקודם צריך להיות "אמור אל בית יעקב", ורק אחרי זה "ותגיד לבני ישראל", והחכמים מפרשים זאת, שבשעה שהקב"ה דיבר למשה רבינו, הוא הורה לו שלא ידבר אל כל עם ישראל בבת אחת, כולם ביחד, ובשעה שהקב"ה אמר את עשרת הדברות ואחרי זה כמה ענינים שבתורה, זה היה מיד, ויחד, לאנשים ולנשים;

אפילו שמוזכר בפסוק "דבר אל בני ישראל", אבל בנוגע לעשרת הדברות, אז היו כל האנשים וכל הנשים וכל הילדים, כולם ביחד והם כולם ביחד שמעו בבת אחת את כל עשרת הדברות; החל מהמילה הראשונה, שזו המילה "אנכי", עד למילה האחרונה של עשרת הדברות - "לרעך", עם כל המילים שביניהם, ובזה לא היה שום הבדל בין אנשים ונשים וטף, בשמיעת אותם מילים של "אנכי הוי' אלוקיך", עד "כל אשר לרעך".

וזה גם הלימוד בנוגע לכל שנה, שדווקא כאשר בא חג השבועות שמתחיל מיד ביום הראשון עם הקריאה בתורה של עשרת הדברות, מתחילתם ועד סופם, כולל גם העניין שהיה צריך להכין את היהודים לשמיעת עשרת הדברות, שעל כך מדברים הפסוקים שקוראים לפני שמגיעים לספר על עשרת הדברות; ואז היה הפוך: שלכתחילה נאמר למשה רבינו להכין מקודם את הנשים, שהן יהיו מוכנות אפילו שבשביל זה צריך לדבר איתן ב"לשון רכה", בדיבור רך, דיבור נעים, ודיבור שמח, כדי שזה יופנם אצלן יותר מהר, ובמילא יותר עמוק, ויותר באופן לבבי, היות ודרכן, זה צריך להגיע לכל העם היהודי, בימים של מתן תורה, בשעות של מתן תורה, ועוד יותר, ע"י הנשים מגיע לכל היהודים במשך כל הדורות כולן, כולל גם דור הגאולה, הדור שלנו שהוא הדור האחרון של הגלות, והדור הראשון לגאולה על ידי משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש;

וכבר אז היה שלכל לראש צריך להכין את הנשים, שהן יהיו חדורות בתודה שהקב"ה נותן ליהודים תורתו חכמתו ורצונו של הקב"ה, והולך לתת זאת לכל יהודי ולכל היהודים; והולך לתת להם הן כיחידים, והן כמשפחות; והן כשבטים, והן "בית אבות", וכל העם היהודי כולם ביחד;

וזה אחד הענינים שמסביר מדוע החלו להתכונן למתן תורה דווקא דרך נשים ובנות, כי כפי שרואים גם בטבע האדם, שכאשר רוצים לדאוג לכך שהבית יתנהג באופן מסויים, זה הרי תלוי בעיקר על עקרת הבית, על האישה, ה"בעלבוסטע" בעלת הבית, ולכן אחד הטעמים שהיא מכונה "עקרת הבית", היות והיא עיקר של הדירה, של הבית;

אפילו אלו שעדיין לא התחתנו, אבל הן מתכוננות לזה, שבקרוב יבוא הזמן, שאז גם להן יהיה שידוך טוב, ו"בנין עדי עד", והיא תהיה "עקרת הבית" בביתה הפרטי; במילא כבר מכינים לזה את הילדה קטנה שהיא תדע איך היא צריכה לגדול ולהתפתח, כדי שכאשר היא תגדל היא תהיה עקרת הבית בתכלית השלמות;

ויש לומר שזה גם אחד מהטעמים שלפני שבא ענין מתן תורה, חג השבועות, יש את שתי הפרשות - "בהר", ו"בחוקותי", ואחרי זה גם את פרשת "במדבר סיני", (תמיד יש את שלושת אלה, ולפעמים יש עוד, וכמדובר כמה פעמים), וזה גם, כי תורה קשורה עם שתי תכונות בנפש: כדי שיהודי יהיה בו התוקף ורוחב הלב שהוא יבסס אצלו את לימוד התורה שלו ויקיים מצוות שמדוברות בתורה באופן שזו מצווה של הקב"ה, הוא והיא מקיימים את ציווי הקב"ה, ומנהיגים כך את כל הבית, במילא גם מובן, שזה שייך לתכונה לתכונות ולאופי של אישה בכלל ובפרט של אישה יהודיה, שיש לה השפעה ועליה תלויה כל הנהגת הבית והחינוך, אפילו של הבנים בבית, על אחת כמה וכמה של הבנות שבבית;

ונוסף בחינוך הבנות, שהן מתכוננות לחנך את הילדות שיהיו להן, שיידעו, שיש להן שליחות מהקב"ה; כאשר הבת גדלה ועוד לפני כן שמתחילה ללמוד להדליק נר בערב שבת וערב חג, שבשעה שהיא מדליקה אפילו נר אחד ויחיד, זה מאיר את כל החדר שהדליקו בו את הנר, ואם זה חדר גדול, או כמו באותו זמן שהיו חיים באוהלים, האוהל כלל בתוכו, כמה וכמה ענינים על דרך דירה שמחולקת לחדרים אחדים, ובנוגע לאוהל, היה באותו האוהל כמה וכמה ענינים; אעפ"י שמצד הצניעות, היו משפחות כאלה שהיה להן אהל נפרד לאנשים, ואוהל נפרד לנשים, (אבל זה היה יוצא מן הכלל, ולא כל אחד יכל שיהיה לו);

במילא מובן גם שמזה באה השליחות של כל אישה וכל הנשים - של נשים יהודיות, במשך כל הדורות כולם, שכך יחנכו קודם כל את עצמן, כי בנוסף לכך שהורים מחנכים את הילדים, יש גם חוב קדוש ומצווה קדושה, שכל אחד צריך לעשות כל התלוי בו או בה, להוסיף בחינוך עוד ועוד; ואחרי זה לדעת, כולל בנוגע לנשים, שצריכות להכיר ולפעול כדי שאחר כך יתווסף להכיר בצורך בחינוך שלה עצמה, כדי שמזה יתווסף בחינוך כל הבית;

וכל זה קשור ג עם ספירת העומר, אעפ"י שבמצוות ספירת העומר, בכללות הנשים לא כל כך מחוייבות, אבל יש להן את הענין שהן יודעות מהמצווה, והן מחנכות ועוזרות לאבא או לאח הגדול, שהוא חס ושלום לא יפסיד אף ספירה והן מסבירות לו, כי יש להן את כח ההסברה שנמצא בעיקר מצד זה שבשביל זה צריך חוש בחינוך, וצריך בשביל זה גישה רכה, במילא זה יתקבל יותר טוב, ויתקבל יותר עמוק פנימיות אצל המחונך או המחונכת;

במילא מסתמכים בעיקר, ובפרט, כמו שהילד גדל, ונהיה בן חמש שנים, או שש, או יותר; שייך רובו ככולו של החינוך לאמא וגם לאחות הגדולה; והן מתכוננות לכל הענינים באופן הכי טוב, ובגישה רכה, ובחיות, וביחד עם זה, בגישה לבבית; במילא, החינוך שבא מהנשים ומאחיות גדולות, נכנס מהלב שלהן, ללב המחונכים או המחונכות, אלו שהן מחנכות, וזה עוד יותר מוסיף שיהיה להן השפעה מתמדת על כל השנה הגם שחג השבועות זה רק תחילת השנה ורק יומיים  =בחו"ל , וגם ימי הספירה הם רק שבעה שבועות, ואחר כך זה צריך לפעול, שכל השנה תהיה שנה של תורה ומצוות, במילא זו תהיה גם שנה של פרנסה טובה, כמו שרק עכשיו קראנו בפרשה ש"אם בחוקותי תלכו", אז יהיו כל הברכות בגלל ש"את מצוותי תשמרו", שאז יהיו כל הברכות שמזכירים בפרטיות, גם הברכה של "ואולך אתכם קוממיות", שמגיע זמן, ומעמד ומצב שיהודים הולכים בראש מורם, כי אין עליהם עול מלכות האומות כי הם כבר השיגו את ענין גאולה האמיתית והשלמה;

שגם בזה יש לנשים צדקניות שבכל דור שליחות מיוחדת, כמדובר כמה פעמים, שכתוב שהאריז"ל מסר שבדיוק כמו שהיה ביציאה ממצרים, ש"בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים", וכך גם בדור האחרון של הגלות, והדור הראשון של הגאולה, אז גם נצא מהגלות לגאולה האמיתית, ותבוא הגאולה האמיתית והשלמה, ע"י נשים צדקניות ובנות צדקניות שיהיו בדור האחרון של הגלות;

במיוחד שיש להן רחמנות ורכות, כפי שזה קשור ונמצא בטבע של אישה ובת אפילו של ילדה קטנה, כפי שזה גם משתקף שאפילו ילדה קטנה, על אכו"כ גדולה,  הרי היא מאירה את החדר שבו היא מברכת על הנרות בערב שבת ובערב יום טוב של חג השבועות במיוחד, כמדובר פעמים רבות, היא מאירה את כל החדר שבו היא הדליקה את הנר, ובשעה שהנר מודלק בחדר גדול, או כפי שנהוג אצל יהודים, בחדר שאוכלים בו את סעודת השבת וסעודת יום טוב באותו שולחן,  הנר מאיר, ומבהיר שהאכילה תהיה כמו שיהודי צריך לאכול, ואיך אישה יהודיה צריכה לאכול, וילדים יהודים צריכים לאכול ולשתות, שזה צריך להיות דווקא מאכלים כשרים ודווקא משקאות כשרים, וזה נהיה אחר כך "דם ובשר כבשרו", מזה הגוף היהודי נבנה ונהיה חזק באופן כשר, ובאופן טהור, ובאופן קדוש,

וזה עוד יותר מזרז, שעוד יותר בהקדם, ותיכך מיד ממש שדור הגאולה - הדור שלנו נהיה הדור האחרון של הגלות, במילא בא מיד, ברגע מיד אחרי שנפגשנו, ומדברים בענינים, מיד בא הרגע של גאולה האמיתית והשלמה על ידי דוד משיח צדקנו, שאז גם הזמן שהאבות והאמהות אברהם יצחק ויעקב; ושרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה, מיד בתחיית המתים הם באים מיד, כי הם מהראשונים שאיתם יהיה ענין המתים, והם הולכים בראש ובראשונה, ונשיא הדור שלנו הרבי חמי בראש ובראשונה במיוחד בדור שלנו, הולכים מיד, ביחד עם משיח צדקנו, ועם כל הצדיקים, ועם כל יהודי וכל היהודים מכל הדורות, לארצנו הקדושה, ושם ירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש ובבית המקדש, ושם גופא יש גם את ענין התורה והלוחות, שמקומם הרי בקודש הקדשים, שזה הפנימיות והעיקר של "ועשו לי מקדש" שכתוב מיד אחרי זה;

שההתחלה של "ועשו לי מקדש" ברוחניות היא, "ועשו לי ארון", שמשווים זאת למה שבתחילה צריך לעשות את ענין הארון כדי שיוכלו להניח שם את הלוחות הראשונות, ואת הלוחות האחרונות עם כל הענינים, שהם נמצאים ברמז, או גם, ביחד עם ספר התורה, שבוודאי היה מונח ליד הארון, או בתוך הארון כפי שדובר בארוכה בהתוועדויות קודמות וכו'.

ויהי רצון שכל אחת מכן בתוך כלל ישראל, במילא תמסור את כל הדברים שדוברו כאן, הרי אלו ענינים שנוגעים לכל אישה יהודיה ולכל ילדה יהודיה, לא משנה באיזה מקום הן נמצאות, או באיזה ארץ הן נמצאות, אפילו שנמצאות כמו שאנחנו, בגלות, ובגלות עצמה נמצאים במקום של הרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות וישיבות כמו כאן ויש גם מקומות שיש שם פחות מענינים אלו בינתיים, ומחכים שיהודים יבואו, ויוסיפו בזה,  או יהודים משם יצאו משם, ובפרט על ידי משיח צדקנו, ועל ידי שאישה יהודיה מעמידה את ביתה כפי שדובר פעמים רבות, שצדקה היא המצווה העיקרית שלה,

ולכן גם, כמוזכר פעמים רבות, שדבר טוב שגם ב"בית התבשיל", באותו חדר בדירה ששם בעלת הבית שם היא לגמרי "בעלבוסט'ע", שזה אותו חדר שם מכינים את המאכלים או המשקאות שאחר כך אוכלים, ומהם נהיה "דם ובשר כבשרו", שיהיה בכל "בית התבשיל", בכל kitchen כפי שנקרא במדינה זו ששם גם תהיה קופת צדקה, וכל אישה לפני שמתחילה לעסוק להכין את האוכל שלה עצמה או להכין את האוכל לבני הבית, לכל לראש היא מתחילה מזה, אם זה יום חול - ע"י הכנסת כסף בקופת הצדקה; ואם זה יום חג השבועות, או של חג בכלל, או על אחת כמה וכמה יום השבת, ע"י שהיא עושה החלטות טובות בנוגע לצדקה שתתן לאחרי השבת והחג, ומתחילה מיד ע"י שמהמאכלים ומשקאות שהיא מכינה ומבשלת למשפחתה שלה, אז חלק חשוב מזה, וחלק עיקרי בזה, שלכן זה צריך להיות דווקא מהמאכלים הכי טעימים שהיא הכינה, גם לעניים שבישראל, לאלו שצריכים שיעזרו להם בחגים ובימי השבתות, במאכל ומשקה לשבת ויום טוב; היא לוקחת בזה חלק לא רק ע"י שנותנת לזה כסף, במילא לעני יש עדיין טרחה ללכת לקנות את הענינים, אלא שהיא נותנת בפועל ממש ענינים של מאכל ומשקה, כדי לחסוך את הטירחה לתת כסף, שלאחר מכן צריך הנזקק ללכת לקנות, ולבשל, וכו', אלא יש לו צדקה מוכנה שהוא יכול מיד להשתמש בה בסעודת חג ובסעודת שבת;

וזה מבטיח שגם כל אלה שהחליטו כך, על אחת כמה וכמה כל אלה שמבצעים את ההחלטה בפועל ממש, בעשיה בפועל, נמצאים במעמד ומצב של עשירות של עשירות ברוחניות, אז וודאי שזו העשירות הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם, בשעה שיש לו עשירות של רצון חזק לעזור למיש צריך עזרה, איזה עזרה שלא תהיה. וגם עשירות בפשטות, שהקב"ה נותן פרנסה לאיש או פרנסה על דרך הנהוג במדינה זו, שיש כמה נשים ובנות שגם הן נוטלות חלק בפרנסה, ע"י שיש להן משרה, או תפקיד או שליחות שמשלמים לה על זה, באופן טוב, ואופן שמח; במילא הם צריכים לתת צדקה מהכסף שהם עצמם הרוויחו, במכל שכן וקל וחומר שהרי צריך להשפיע על הבעל ועל הבן הגדול, ועל הילדים הגדולים בכלל שהם יתנו מהרווחים שלהם לצדקה, אז בטוח שהאישה מראה בזה דוגמה חיה ונותנת מהרווחים שלה, ואדרבה, היא מתחילה להשתמש ברווחים שלה, באופן שלכל-לראש היא נותנת מהרווחים שלה לצדקה; ומה שנשאר מזה, וקופת הצדקה כבר התמלאה, ורק אז נותנת את הכסף להוצאות ביתה - הוצאות בעלה ובני ביתה, כמדובר פעמים רבות.

ויהי רצון, שהיות ועומדים כבר אחרי חלק הגדול של ספירת העומר, וכבר היה לנו בשבת שלפני זה, בשבת מברכים ר"ח סיון, ומיד מחר מתחיל ר"ח סיון, שערב ראש חודש מתחיל כבר כיום בלילה, בתפילת ערבית, וכבר הכינו את כל הענינים והקב"ה כבר הכין את כל ברכותיו ולא מחכה עם ברכותיו עד שיהודים יקיימו את מצוות צדקה אחרי ר"ח, אלא לכל-לראש נותן הקב"ה את ברכותיו מידו המלאה הפתוחה הגדושה והרחבה ומובן שכך, היות ונשים מחליטות שיתנו צדקה מהרווחים שלהן גם באופן רחב, ובאופן גדול, ואופן לבבי ובאופן עמוק; כמוזכר פעמים רבות

ואז, כמוזכר קודם לכל יהודי יש פרנסה כמוזכר קודם בדוגמת "הר", לא שסתם יש לו פרנסה כמו שצריך, אלא יש לו "הר" שלם של פרנסה וזה מחולק ע"י האישה באופן צודק, ואופן טוב, והצדקה ניתנת באופן של "בחוקותי", שהנתינה חקוקה אצל האישה, ולכן היא נותנת, כי אצלה בלב חקוק כי הרי בלב יהודי חקוק שלכל לראש יהודי צריך להחליט באופן תקיף לעזור לכל אלה שצריכים לעזרתך או לעזרתו או לעזרה של בת קטנה, כפי שרואים זאת בפועל; שלפעמים האמא כלל לא יודעת איפה חסר ענין הצדקה, ואחרי זה באה ילדה ומספרת לה, שבמקום פלוני בבית זה וזה חיה משפחה, שכאשר היא שיחקה שם עם ילדי אותה משפחה, היא ראתה שבבית חסרה רחבות, וחסרים ענינים שאצלם בבית - יש אותם, ובבית ההוא הם אינם, והיא באה בטענות לאמא, היתכן?!  איך את מרשה זאת, שבבית יהודי שני יחסרו דברים שהם דברים טובים ונחוצים, והראיה - שאצלם בבית יש את זה ומשתמשים בהם בחיי יום-יום. וזה גם כמוזכר קודם

שכל אותם דברים באופן של "בחוקותי", שזה חקוק בחיי המשפחה, שאופן חיי המשפחה כמוזכר מקודם, תלוי בעקרת הבית וכך היא מחנכת את הבנות הגדולות שגם הן מתכוננות לזה שכך הן יחנכו את בתיהן שלהן, ועל ידי זה כל יהודי סופרים כל יהודי בפני עצמו, אעפ"י שבפרשת במדבר כתוב שספרו רק יהודים בני עשרים שנה ויותר, וספרו רק את הזכרים, אבל היו גם אלה שלא היו צריכים להיות "צבא" בישראל אלא ענין "בית יעקב", וענין "בני ישראל" כמוזכר קודם; שבזה ההיפך, העיקר הוא, שצריך להתחיל, כמוזכר קודם מ"אמור אל בית יעקב", לנשים יהודיות, וילדות יהודיות, ורק אחרי זה מגיעים לאנשים, וכולם ביחד מתכוננים לקבלת התורה, ומתכוננים למתן תורה, בפרט מראש חודש, וערב ראש חודש שמתחיל היום מתפילת ערבית, ואחרי זה זה נמשך עד ראש חודש ואחרי זה במיוחד ב"ימי הגבלה", ובמיוחד בזמן מתן תורתנו, שהשנה ההקדמה לזה היא ענין השבת קודש, שעוד לפני שהבעל מתפלל תפילת ערבית, כבר האישה והילדה הקטנה שהן מאירות את החדר שהבעל נמצא בו, וגם את כל החדרים סביב סביב במצווה של   להאיר בנרות שבת קודש ויום טוב,

ובפרט כפי שנוהגים, שנרות החג קשורים גם עם הברכה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ובחו"ל עושים את הברכה בשני ימי החג הן בלילה הראשון והן בלילה השני, וזה נהיה שלושה ימים רצופים של קדושה ומאירים את הבית עם נרות שהודלקו ע"י האישה והילדות הקטנות; ונהיית חזקה של שלושה ימים רצופים, וזה מחזק יותר את החזקה של "אוריאן תליתאי לעמא תליתאי", של מתן תורה שמתחלקת לשלושה חלקים: תורה, נביאים וכתובים, והיא ניתנה לעם שגם מתחלק לשלוש: כהנים ולויים וישראלים שכולל גם את כל הגרים; וניתנה גם בזמן שאז בהדגשה יותר איך שכל דבר צריך להיות דווקא בענין של חזקה, שכל יהודי עומד בחוזק ותוקף, ומי נותן בבית את החוזק – עקרת הבית, ומאירה את כל הענינים, שידעו בדיוק מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות; וכך היא גם מחנכת, וכך מנהיגה כמו שבמנהגי חב"ד, שאפילו ילדות קטנות אפילו לפני בר מצוה, ומה טוב, מיד שיש לה שכל והיא מבינה את פירוש הברכה שהיא עושה בהדלקת הנרות, שהיא כבר תתחיל את הדלקת הנרות משבת זו וימי חג השבועות שאחרי השבת שיהיה לה את החזקה של שלושה לילות רצופים שזה נהיה שלושה ימים רצופים;

וזו נהיית ההכנה כמדובר קודם, לגאולה האמיתית והשלמה, שמכונה בפסוק "ביום השלישי -  יקימנו ונחיה לפניו", שתיכף ומיד ממש, בא "יום השלישי" של בית המקדש השלישי, שזה בית המקדש שיבנה, כפי שאומרים בתפילה של ספירת העומר, "במהרה בימינו", יהיה "סלה ועד", בית המקדש נצחי בזמן נצחי, כמדובר פעמים רבות, ועוד ועיקר, ע"י שעושים כל אחת מכן לשליחה לנתנינת צדקה, ולאחר מכן כל אחת מוסיפה עוד מהכסף שלה, כדי עוד יותר להוסיף בצדקה, נוסף עוד יותר בזירוז ובמהירות, שהקב"ה מביא את הגאולה האמיתית והשלמה, תיכף ומיד ממש מבלי לחכות אפילו לתפילת ערבית, ואפילו להכנות לתפילת ערבית, ובפרט כשאוחזים כבר אחרי תפילת המנחה, שאז מקבלים את המענה מהקב"ה על כל הבקשות, ובפרט על הבקשה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שיהיה "מהרה תצמיח", "מהרה" כפי שיהודים מפרשים "מהרה" תיכף ומיד ממש;

ובא מיד כפי שסיימנו בתפילת המנחה, "אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך", שכל אחד מאיתנו בתוך כלל ישראל, כפי שקראנו בהקדמה לפרקי אבות, בשבת שלפני זו וכך נלמד גם בשבת הקרובה, ובשבת שלאחריה, שהיא גם השבת של ערב שבועות, שרואים בגלוי ש"עמך כולם צדיקים", שכל אחד ששייך לעם היהודי הוא בדרגת צדיק; וגם אלה שמאיזה סיבה שתהיה חסר להם משהו ביהדות, אז הנשים מנצלות את כשרונן בחינוך, וכך גם מכינות את הילדות שלהן שהן יכינו את חברותיהן ואת כל המשפחות סביבן, שיהיה בית יהודי עם הנהגה יהודית שמיוסד על עניני צדקה, ומיוסד בנוגע לערב שבת וערב יום טוב, להאיר את הבית עוד קודם שזה נעשה ע"י הבעל בבית, כמדובר קודם;

ונהיה מיד "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", שעוד בזמן הגלות, על דרך שהיה אז "במושבותם" בארץ מצרים, כבר היה אור אצל היהודים, עד כדי כך שהם ראו, איך לקבל כלי כסף וכלי זהב בפשטות, וכך יהיה עם כל אחת מכן בתוך כלל ישראל, שבפשטות יהיה לבעל, או למפרנס במשפחה, אם זו האישה או הבעל, יהיה להם פרנסה בהרחבה, ביחד עם כלי כסף וכלי זהב וכל עניני השמלות ששייכים לזה;

ועוד והוא העיקר, שתהיה תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלמה כמדובר קודם, עוד היום, ובפרט שעומדים בערב ראש חודש,  שכל ערב ראש חודש מכונה בשם "יום כיפור קטן", שהקב"ה כבר כיפר, על כל הענינים הבלתי רצויים, ובמילא נהיה כל יהודי, הן אנשים והן נשים, בדרגת צדיק, הן ילד קטן, והן מבוגר במכל שכן וקל וחומר, נהיה כל אחד מהם בדרגת צדיק, במילא הרי מובן "שעתיד לאתבא צדיקייא בתיובתא"  - משיח צדקנו, מחזיר כל יהודי וכל היהודים ע"י שהם כבר עשו תשובה מחזיר אותם לארצנו הקדושה, ושם לירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש כמוזכר לעיל, עד לקודש הקדשים;

ועוד והוא העיקר, כמוזכר קודם, מסיימים בעשיית כל אחת לשליחה לענין של  צדקה, ובהוספה שכל אחת תתן מעצמה, וזה יזרז יותר מה שאתן כבר מכונות נשים צדקניות מדור האחרון של הגלות; שנהיות גם הנשים הצדקניות של הדור הראשון של הגאולה, שמהדור האחרון בגלות נהיה גם הנשים צדקניות של דור הראשון לגאולה, ובמהרה בימינו, ממ"ש!

(בסוף חלוקת הדולרים הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח להוסיף):

שתהיה לכן שבת שמחה, וחג שמח, וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!