אל"מ זאב רז: כך השמדנו את הכור העיראקי, האמריקאים לא האמינו שזה אפשרי

היום לפני 42 שנים היינו עדים לניסים עצומים בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק. אתר הגאולה מגיש את נאומו של אל"מ (במיל) זאב רז שעמד במרכז הכינוס של ג' תמוז בבת-ים בשנת תשע״א ע״י האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה.

בנאומו הוא מספר את הניסים הגדולים בתקיפה עליה פיקד בעצמו, בפני קהל האלפים, חשף מר רז מקצת הניסים, שהותרו לפרסום. כשהוא מגלה של שורת "השגחות פרטיות" שהובילו להרס הכור שאיים על שלומם של מליוני יהודים בארץ הקודש.

בתוך דבריו, חשף אל"מ רז את נס "שמש בגבעון דום" שאירע באופן אישי לטייסים, בעת טיסתם ארצה, כאשר במשך שעה וחצי לא שקעה להם השמש, וכל הטייסים כולם, חשבו על התגשמות הפסוק והנס שקרה אז לבני ישראל, כיצד הוא קורה לנגד עינהם, כשאותה שמש, שבתחילת טיסתם עמדה לשקוע, המשיכה להאיר להם כל הזמן מכיוונה של ארץ ישראל (במערב).

לאחר הכינוס, התגלה כי רז, לא ידע כלל על הקשר המיוחד שבין יום ג' תמוז, בו נערך הכינוס, לבין "שמש בגבעון דום" שקרה בדיוק ביום זה. מתברר כי ההשגחה העליונה הובילה לפיו את המילים על סיפור הנס.

תמלול הנאום המלא

אני זכיתי זכות גודלה שנבחרתי אחרי שהייתי מפקד טייסת פנטומים בסוף שנות ה70 להיות מפקד טייסת הf16 הראשונה וככה התגללו הדברים. חזרנו מארצות הברית באביב של 1980 כשנה לפני המבצע.

מיד מפקד חיל האויר דוד עברי קרא לי ואמר לי שזה המטרה שעכשיו מטרידה את כל ההנגה של המדינה. הכור הזה שבונים בעיראק, בגדד, אמר שצריך לבדוק עם אפשר להשמיד אותו עם הf16.

צריך להסביר למה בכלל אפשר לעשות את זה ולא איך איך אפשר לעשות את זה.

באותו תקופה לא היה לנו תדלוק באויר למטוסי הf16, רק שנה יותר מאוחר ב82 שנה אחרי המבצע, קיבלנו מהתעשייה האווירית את מערכות התדלוק באויר. האמרקאים סירבו למכור לנו את זה, כי זה נחשב אצלם דבר אסטרטגי.

אבל מנחם בגין שהיה סגן ראש הממשלה וגם שר הביטחון באותם שנים, הבין שהוא לא יכול לחכות עד שמערכות התדלוק באוויר היו מוכונות. כי הכור עמד להיות פעיל, כשהכור הוא פעיל, הוא חם ואתה מפציץ אותו יש הרבה קרינה בסביבה, כמו שקרה בצ'רנוביל באוקראינה. וזה כמובן מנחם בגין לא רצה לקחת על עצמו. זה דבר נורא. והילדים בבגדד לא היו אשמים בדבר הזה.

ולכן היינו צריכים לעשות את זה בלי תדלוק באויר, זה היה מאוד מאוד גבולי.

אני חזרתי מהמטה של חיל האויר לטייסת קראתי לקצין הניוט הצעיר סרן אילן רמון, שאח״כ היה האסטרונאוט הישראלי הראשון ולצערנו איבדנו אותו בתאונה הנוראה בחלל.

אז הוא היה סרן צעיר, בלי שום נסיון מבצעי של שחרור חימוש בשטח אויב, הפעם הראשונה שהוא שחרר פצצה בשטח אויב זה היה בבגדד.

ביקשתי ממנו לבדוק האם ניתן לטוס לבגדד וחזרה בלי תדלוק באויר כמובן. הוא עשה את הבדירה הזאת כמה שעות עם המחשבים שלו והמפות. הוא חזר אלי ואמר לי זה קצת מחוץ לטווח, כלומר אפשר להגיע לשם אבל לחזור זה בעיה.

וכאן התחילו הניסים והנפלאות, אנחנו מצאנו דרכים שונות ומשונות. אחר-כך שסיפרנו את סה לטייסים האמריקאים ששנה קודם הדריכו אותנו איך לטוס על המטוס, היה להם קשה להאמין לנו הם היו בטוחים שעשינו את זה עם תדלוק באויר, לקח לנו שבועות רבים לשכנע אותם שעשינו את זה בלי תדלוק באויר הם לא האמינו שהדבר הזה אפשרי.

צריך להדגיש שהמטוס הזה לא היה חדש רק אצלנו בישראל, היה חדש בכל העולם ב1980-81 ולמרות זאת כבר בשנה הזאת הצלחנו להוציא ממנו הרבה מאוד ביצועים ממה שכל אחד אחר בעולם אמריקאים ואירופאים הצליחו להוציא ממנו.

והמבצע הזה הוא דוגמא, אנחנו התכוננו למבצע הזה במשך כמה חודשים, באחת הטיסות הרמטכ״ל באותו זמ רפול (רפאל איתן) טס איתנו בתט האחורי והתרשם שהדבר הזה ניתן לביצוע ונתן לנו אור ירוק לצאת למבצע.

אנחנו יצאנו למבצע לא מהבסיס שלנו אלא מהבסיס של עציון ליד אילת, כדי לקצר את הטווח.שיהיה לנו אפשרי לא יכלנו לעשות את זה מהבסיס שלנו.

וכאן מגיע הנס השני היו באותה תקופה בגלל שהמטוס היה חדש, מוממחים אמריקאים שעזרו לנו למכונאים שלנו לתחזק את המטוס. וכולנו ידענו שאחד מהתפקידים של האמריקאים זה לשים לב לדברים חרגים ולדווח עליהם, היה להם גם תפקיד של אנשי מודעין.

ואחד הדברים שמשום מה לא קרו זה שהם לא משו לב שיצאו מפה שמונה מטוסי f16 עם שלושה מכלי דלק ועם שתי פצצות של טונה ועם טילי אויר איור מצבעיים לא טילי אימונים בקצה הכנף, יצאו מהבסיס ולא חזרו כי נחנתו בבסיס אחר ויצאנו משם, ומשום מה המחומחים האמריקאים האלה (שאח״כ ננזפו קשות) לא שמו לב לדבר הזה.

דבר נוסף שקרה אנחנו כל האימונים שעשינו מאותו בסיס בעציון הייתה רוח דורמית וכשיש רוח דרומית המטוסים ממראים דרומה כדי שיהיה להם רוח באף, זה עוזר להם לקצר את ההמראה וההמראה הייתה מאוד כבדה עם הרבה פצצות, משקל מאוד כבד של המטוס. ולכן בכל האימונים המרנו דרומה.

דווקא ביום של המבצע בערב חג השבועות, הרוח הייתה צפונית המראנו צפונה. כשאתה ממריא צפונה מעציון ופנה ימינה מזרחה לסעודיה כדי להגיע לעיראק, יוצא לך לעבור קצת קרוב לעקבה שעל יד אילת (עקבה עיר ירדנית) באותו זמן המלך חוסיין נמצא בכבודו ובעצמו נמצא על יד עקבה בספינה ביאכטה שלו. והוא רואה שמונה מטוסי קרב ישראליים, עוברים לו ליד נמוך ליד מעל היכאטה בכיון מזרח.

הוא כמובן מיד מודיע למוצב הפיקוד הירדני בעמאן, הבירה, שעברו פה שמושנה מטוסי קרב ישראליים בגובה נמוך לכיון מזרח, לכיון סעודיה.

הדיעה הזאת לא הגיע לאן שהייתה צריכה להגיע, בדרך נס!

המודעין שלנו, שמע את השיחה הזו של חוסיין לעמאן, היה מאוד מודאג מה יהיה עם האינפורמציה הזו, אינפורמציה מידע יקר מפז, שום דבר לא עבר ולא הגיע לאן שהיה צריך להגיע!

אנחנו טסנו שעה וחצי בגובה נמוך, הכוונה שלנו הייתה להפציץ קצת לפני השקיעה כדי שיהיה לנו מספיק אור מעל המטרה.

עברנו מסעודיה מנופים אדומים סגולים מאוד יפים של הרים שבאמת נוף יוצא מן הכלל ביופיו, לעיראק שזה ארץ מדברים ושטוחה. ראינו (כמו שראינו קודם בסרט) ראינו אנשים כבישים ראינו בניינים. שעה וחצי זה הרבה זמן, אף אחד לא בטייסת שלנו ולא במטה של חיל האוויר ולא בממשלה לא האמין שכל שמונה המטוסים יחזרו.

אנחנו יצאנו למבצע מתוך ידיעה שפחות או יותר שניים מאיתנו לא יחזרו, אולי מישהו יפול בשבי העיראקי, אולי מישהו בכלל לא יחזור אף פעם, אולי מישהו ינטוש את המטוס וההליקופטרים שלנו יאספו אותו. עד כדי כך שרפול הרמטכ״ל, שקודם הזכרתי אותו שהשתתף באחד האימונים שלנו בטיסה בתא האחורי, הוא בא לתדריך לפני שיצאנו ואחרי שאני גמרתי להגיד את דברי, מפקד חיל האוויר אמר את מה שהיה לו להגיד, הוא ישר התחיל לדבר על השבי העיראקי, כולנו היינו משוכנעים שלפחות טייס אחד יפול בשבי העיראקי, והוא אמר לנו שאם מישהו מכם נפל בשבי לא נורא אם הוא יספר את מה שהוא יודע, מה שאתם יודעים זה בכלל לא חשוב, זה שום דבר, העיקר שיחזור לי שלם ובריא, ככה הוא אמר.

אנחנו ידענו שהוא מדבר בצורה כזו כי הבן שלו שהיה טייס באותו בסיס, טייס כפיר, נהרג בתאונה כמה ימים קודם, והוא היה כמובן כולו בכאב של האסון  הנורא הזה שקרה לו.

גם רפול וגם בגין וגם מפקד חיל האוויר שלנו עברי וכולנו, אף אחד מאיתנו לא חשב שכל השמונה יחזרו.

באחד הסרטים שראינו פה (בכינוס) זה היה סרט של אילן רמון שפעם ראשונה בחיים שלו משחרר פצצה בשטח אויב, הוא חשב שמכיון שהוא השמיני והכי קל לתפוס אותו, המטוסים העיראקים שנסעו ליירט, את מי הם יתפסו? יתפסו את האחרון.

ולכן אפשר לראות בסרט שלו איך הוא מתמרן נגד מטוס שהוא חושב שמסכן אותו, אבל אף מטוס איננו שם!

אתם שמעתם פה את אחד הטייסים אומר אין מטוסי אוייב אין מיגים מעל בגדד. אנחנו לא האמנו למראה איננו שבאנו לשם ולא היה אף מטוס אויוב.

צריך לזכור שהייתה מלחמה בין איראן לעיראק בעיצומה! האיראנים כבר ניסו כמה שבועות קודם להפציץ את הכור הזה ולא הצליחו.

ולכן אנחנו היינו בטוחים שלא תיהיה שום הפתעה. גם לפי כל החישובים שלנו העיראקים היו צריכים לגלות אותנו על מסכי המכ״ם למרות שבאנו בגובה נמוך. בסיבות רבע שעה לפני ההפצצה. רבע שעה זה המון זמן. ביחוד עם יש פיטרול מעל בגדד אבל גם אם אין פיטרול.

ואף מטוס לא בא, אף מטוס לא ניסה ליירט אותנו, לא בדרך הלוך לא מעל המטרה ולא בדרך חזרה, שזה היה מסוכן כי היינו מוכרחים לטפס לגובה של שניים עשרה קילומטרים בשביל לחסוך בדלק. לא יכלנו לחזור בגובה נמוך כמו שבאנו.

וזה שלב מאוד מסוכן שאתה שעה וחצי בגובה שניים עשרה קילומטר ואף מטוס אויב עיראקי או ירדני או סעודי לא בא ליירט אותנו. והדבר הזה באמת היה מפעים.

והדבר הכי מעניין המטוסים האלה היו מטוסים חדשים עם מנוע אחד עם מערכת אלקטרונית, היום זה כבר ברור לכולם במאה עשרים ואחד שהמטוסים שמי שמטיס אותם בעצמם זה המחשב הטיס אומר למחשב מה הוא רוצה והמחשב הוא זה שמטיס אותו, אז זה היה דבר חדש ומהפכני.

ולכן אחד הדברים שחששנו שפשוט יהיה איזה תקלה טכנית, בלי קשר לעיראקים, איזה מנוע יכבה, איזה מערכת אלקטרונית תקלקל, משהו חשמלי או הידראולי. מטוס חדש לך תדע מה יקרה פה. כל שמונת המטוסים שטסו את על השלוש שעות האלה בלי אף תקלה ולו הקטנה ביותר!

ואחד הטיסיים שראינו פה בסרט אמר את הביטוי שנכנס להסטוריה ״המטוסים האלו יש להם נשמה״ כי הם ידעו שעכשיו בשלוש שעות האלה אסור שיהיה אף תקלה ולו הקטנה ביותר!

אנחנו חוזרים לבסיס, נוחתים כבר היה אחרי השקיעה, מתדלקים וחוזרים לבסיס שלנו בצפון הארץ, ואז בטיסה הזו פתאום מופיעות כל התקלות הקטנות שמופיעות בכל טיסה רגילה. כאילו שהמטוסים יודעים שעכשיו זה בסדר, עכשיו כבר מותר להם להתנהג כמו בטיסה רגילה.

עוד דבר שאני רוצה לספר לכם זה על הדרך חזרה הזאת, השעה וחצי שטסנו בגובה ארבעים אלף רגל. מכיון שהפצצנו קצת לפני השקיעה, שטסנו חזרו השעה וחצי בכיון מערב, השמש נעמדת על האופק והיא מסרבת לשקוע כי המטוסים טסים ורודפים כיאלו אחרי שהשמש שוקעת. והשמש לא שוקעת שעה וחצי אתה טס ואתה רואה את השמש עומדת על האופק.

וכל אחד משמונת הטייסים מי שדיברנו בינינו על זה, שתקנו כל הטיסה כמעט, ודאי בדרך הלוך אבל גם בדרך חזור, חשב על הפסוק מהתנ״ך שאתם מכירים בעל-פה ״שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון״. וכולנו זוכרים למה השמש נעמדה היא נעמדה כדי לנצח את הקרב נגד ארבעת המלכים, והיא נתנה צאנ׳ס נתנה הזדמנות לעם ישראל לנצח במלחמה.

למחרת היה חג השבועות אנחנו חגגנו את חג השבועות עם המשפחות שלנו, אנחנו ידענו שהמששלה שלנו לא תודיע שאנחנו עשינו את זה. הופתענו שהמששלה שלנו כן יצא עם הודעה ומנחם בגין אמר לנו שלמרות שהוא חשב לא להודיע הוא החליט שדבר כזה היא אפשר לעבור עליו ככה בלי להודיע והוא יצא בהודעה מסודרת. האמריקאים כפי שחלק מכם אולי זוכרים הגיבו בכעס רב היה גינוי באו״ם, ועצרו את אספקת מטוסי הf16 וניתקו את יחסי העבודה בין הcai המודיעין האמריקאי לבין המוסד שלנו. כעבור כמה חודשים כמובן הכל הסתדר ונרגע.

ורק עשר שנים אחרי זה במלחמת המפרץ האמריקאים חידשו את אספקת מטוסי הf16 וחידשו את יחסי העבודה בין המוסד לבין המוסד שלהם הcai.

ורק עשר שנים אחרי זה במלחמת המפרץ האמריקאים הודו אחרי שהם ראו את כל הטילים שנפלו על תל אביב ועל חיפה ועל הכוחות האמריקאים בכווית.

תארו לכם שהטילים האלה היו טילים עם נשק גרעיני כי עשר שנים אחרי המבצע שלנו, אם לא היינו עושים את המבצע הזה היה להם טילים עם ראש נשק גרעיני. ובעצם המבצע הזה שהצליח באופן המופלא והניסי שאחנו עכשיו שמענו. הוא זה שמנה את האסון הזה שהיה יכול לקרות עלינו לפני עשרים שנה בדיוק.

תודה רבה לכולנו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

בתמונות: זאב רז, צוות התקיפה שהשתתף במבצע, רז מקבל את צל״ש הרמטכ״ל, הכור לאחר הריסתו, רז על בימת הכבוד בכינוס (קרדיט: דובר צה״ל, האגודה למען הגאולה)