• ב"ה ימות המשיח!
  • ט' סיון התשפ"ד (15.06.2024) פרשת נשא

השחקן המצליח עזב את עולם הקולנוע לטובת לימודים בישיבה

הזמר והשחקן אסף הרץ, שעבר לאחרונה תהליך של חזרה בתשובה, משתף בפאנל "אחד על אחד" עם הרב איתי גבאי על הנסיעה הספונטאנית ל770, הויתור על עולם המשחק והמעבר לתומכי תמימים
השחקן המצליח עזב את עולם הקולנוע לטובת לימודים בישיבה
צילום: דוב בער הכטמן
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ
 
 

במהלך קונגרס משיח בארץ הקודש שנערך בשבוע שעבר ע"י האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה, התקיים פאנל "אחד על אחד" בין אסף הרץ - שחקן, דוגמן ומוזיקאי שחזר בתשובה לאחרונה, לבין הרב איתי גבאי, משלוחי הרבי שליט"א מלך המשיח בתל אביב.

במהלך הפאנל שוחחו השניים על תהליך החזרה בתשובה. אסף סיפר על הנסיעה הספונטאנית שלו ל770, על עזיבת עולם המשחק והמעבר לישיבת תומכי תמימים ברמת אביב.

אסף הרץ: לפני ראש השנה, נפגשתי פנים אל פנים ודיברתי אתך, והתחלנו ללמוד תניא. ומאותו רגע משהו קרה. משהו התחיל לקרות פתאום, משהו ירד למציאות. 

הרב גבאי: איך אז, אסף הרץ שחקן מוכר, "לרקוד עם כוכבים", "פסטיגל", שישו ושמחו אמרו פה, תיאטרון, הצגה שרצה 300 הצגות, 

אסף: הרבה הצגות שרצו. 

הרב גבאי: זה המון. פתאום ברגע אחד אומר לחברה

שלום עליכם. שישו ושמחו, תפגשו אותי בישיבה. איך דבר כזה קורה.

אסף הרץ: קודם כל זה קרה בשמחת תורה, אחרי כבר תקופה שהתחלתי ללמוד ולהתחיל לשמור תורה ומצוות, פתאום הדברים התחילו להתבהר. 

ובשמחת תורה, בהקפות של שמחת תורה, החלטתי שאני הולך על 'לכתחילה אריבער', שאני עוזב את המקום הזה, ומתחיל להיכנס עד הסוף לעבודת השם.

הרב גבאי: ואז מה, אתה מודיע בתיאטרון יום אחד בהיר.. פיניטו לה קומדיה..

אסף הרץ: יש צחוקים ויש חלאס.

הרב גבאי: מסיימים את הענין הזה, ותוך כדי, אתה בעצם, עושה גם איזה סוג של הסבה מקצועית אם אפשר לקרוא לזה.

אסף הרץ: אני מגיל מאוד צעיר כותב מוזיקה, מנגן, מלחין, שר, וזה באמת תמיד היה יותר קרוב אליי, כי זה דבר שאני יוצר בעצמי. אז היצירה הזו תמיד רצתה לצאת.

אבל איך שהוא הגעתי למשחק, בגיל 16, (זה גם סיפור להתוועדות ארוכה, אבל זמננו קצר) תמיד הייתי מוציא שירים, והייתי עושה את זה, אבל המשחק לקח לי את רוב הנפח, זה מאוד הצליח, הייתי בכל המקומות האלה, ותמיד הייתי מוציא את השירים.

אבל אמר לי חבר משהו יפה. תמיד שהייתה מוציא את השירים, הדמות, והשירים לא היו מתחברים.

כאילו בסופו של דבר, השירים זה אתה הרבה יותר. הניגון הוא קולמוס הנפש, כמו שאמר אדמו"ר הזקן. ותמיד הייתי מביע את הלב שלי ככה. 

מצד שני הייתי מופיע במקומות, בתור שחקן, איזה דמות, הייתי נראה אחרת לגמרי, וזה אף פעם לא תפס. היום אני מבין למה. כשהדמות לא מתחברת אל מי שמדבר, זה לא תופס.

ועכשיו פתאום נהיה ה'אתהפכא' הזה, והשירים, פתאום מגיעים!

איך להסביר? זה ההסבר היחידי שלי שהדמות מתחילה להסתדר עם הבן אדם.

הרב גבאי: אז הדמות מתחילה להתחבר, והדמות הזו נראית כמו חב"דניק מבית. .

ואחרי אחרי שמחת תורה בשוק הפשפשים, שכל שוק הפשפשים על הרגליים, אסף הרץ מודיע בתיאטרון יום אחד בהיר שהוא לא מגיע. 

למרות שמנסים לעשות לכבודו "התאמות", לסנן משהו בתפקיד, נסדר לך את זה שלא תצטרך לבוא במגע עם נשים, וכל מיני דברים ואסף הרץ אומר: חברה זה לא קשור, זה לא בשבילי, אני הפסקתי עם זה, זה לא קשור אליי, אני עובר שלב.

זה בערך השיח שהיה שם, שהיית מוכן במידה מסויימת לוותר עוד על כל התופעות שמצטרפות לזה, ואתה מחליט להיכנס לישיבה, ככה, ביום אחד בהיר.

אסף הרץ: מגיע לישיבה. ישיבת רמת אביב, הרב יוסי גינזבורג. נמצא שם, ופתאום מגיע לדבר העיקרי. שלא הגעתי לרבי. 

הרב איתיי, אני אוהב אותך מאד. אנחנו מתוועדים כאן, לחיים, לחיים. אחרי שנה איתך, כבר הבנתי שאני צריך לראות עוד משהו. עוד חסידים. עוד שלוחים.

ואתה בן אדם עסוק. כמה אני יכול 'להציק' לו. בוא נלמד זה, בוא נלמד זה. בן אדם עסוק, הוא אמן גדול, עם תערוכות, וגלריות, והכל קורה, התחלתי להרגיש קצת כמו.. נזקק.

וגם כל הזמן טפטפו לי תלך לישיבת תלך לישיבה. וכל פעם אמרתי לא, עדיין לא שייך. 

ואז הגעתי לישיבה ופתאום, כבר נפתחו לי העיניים. פתאום יש הרבה! לא כמו איתי! כי אין תחליף! אבל יש מחליף.. כל יהודי הוא עולם מלא. כל אחד הוא מיוחד. ואתה קולט שכל אחד יהלום, 

ואז, רק אחרי אחרי שלושה שבועות שאני שם בישיבה, שני חברים שלי מהישיבה ביקשו ממני להסיע אותם לשדה תעופה. הם נוסעים לרבי. 

אז בדרך לשדה, יוצאים ל-י' שבט לרבי, אני לא תכננתי לנסוע לרבי. אפילו לא חשבתי על זה.

...

אסף הרץ: נכון היה עכשיו [=בפרשות השבוע] את כל הענין עם בית המקדש.. את בית המקדש ממה עשו? מכל העבודה זרה של העולם. זה בית מקדש! זהב, כסף, ונחושת!! כל העבודה זרה של העולם.

אז זה, אני חושב, מאוד מאוד חשוב. זה המצלמה שלנו, אבל אם ניקח את העבודה זרה של מצלמות, וואלה אתם יודעים איזה מצלמות יש?! 

אפשר להתחיל בבית המקדש השלישי ככה.. בעזרת השם.

הרב גבאי: אז החבר'ה טסים לרבי, ואסף הרץ בסך הכל נהג.

אסף הרץ: כן, רק נהג. בדרך עוצרים אצל החבר, אבא שלו הכין סנדוויצים, במקרה או שלא, הוא הכין תשעה סנדביצים, מלא, לא מבינים למה כל כך הרבה. אומר אתם תהיו רעבים, תהיו רעבים.

פתאום צצה לי מחשבה בראש, למה שאני לא אסע?

מה מה אני צריך צריך לעשות. רק לדבר עם שני אנשים. אחד - עם אמא. שלא תילחץ. ועם חבר שישמור לי על הדירה, יש דברים, יש עניינים.

מדבר עם שניהם, מקבל את האישור, פותח אגרות קודש, הרבי כותב לי שם: "בי"ט כסלו צריך לנסוע להתוועדות במקום שלא היה בחיים"..

אני אומר, אוקיי, נסגר הסיפור. עכשיו, אין לי כרטיס, צריך אישור של קורונה, צריך כל מיני עניינים. אבל - אין. אנחנו נוסעים. לוקחים את הדברים, נוסעים.

מזמינים כרטיס, בדרך מסתדר הכל, עולה למטוס. ברוך השם מגיע לסבן סבנטי.

בניו יורק הייתי, אבל בבית המקדש [הכוונה ל770, א.ה.] עוד לא הייתי.

ואז, פותח את הדלתות, בעולם שממנו אני מגיע, הכי קרוב לזה זה עולם הקוסמים של הארי פוטר.אני לא יודע מי כאן מכיר, אבל זה עולם מקביל.

פותח את הדלתות, החברים שלי אומרים לי יאללה "קולע", נותן "קולע", בכניסה ל770, ובאמת ברוך השם, הרבי לא נשאר חייב.

עכשיו שלא תחשבו שהכל היה אורות, למה אני מגיע עם אורות גדולים, אבל ידוע שחבד זה לא "פינת ליטוף", ישר כמה 'סטירות לחי', ככה שאני אגיע לשבת, ככה יוריד את כל האף.. ואת כל השטויות שיש לי בראש, גם שאני חושב שאני מושלם, ושאני כזה בן אדם טוב, עדיין, תוריד, תוריד, תוריד, הכל טוב, תדע איפה אתה נמצא.

בוא נגיד שבשישי אני יושב מול הכיסא של הרב תפילה מעט לפני קבלת שבת, התחלתי להתפלל שחרית. . לפני קבלת שבת . . בוכה, בוכה לרבי. . וברוך השם ברוך השם כל הדברים שם הכל היה פלא עצום, וגם פיצוץ הפרשה. [=של החזרה בתשובה]

הרב איתי גבאי: ואז אתה זוכר לפירסום יותר מאשר 'לרקוד עם כוכבים'. 

אסף הרץ: יותר מ'לרקוד עם כוכבים', זה הכי קטע. כי אני באמת לא חיפשתי לעשות שום דבר. לאט לאט. אני פועל על המוזיקה שלי, על העניינים שלי, על הדברים, אבל עושה 'הברגה הפוכה'. שמעתי פעם סיפור של הרבי על 'הברגה הפוכה'. תתחיל ממך, והעולם משתנה.  

אז שניה לפני שאנחנו חוזרים מהמטוס, ככה, בהרגשת הלב, אני מעלה פוסט (שהייתי ב770) עם תמונה של הרבי, וקצת ממש שככה, חוויתי ב770, עולה למטוס, 20 שעות עם עצירה בדרך, נוחת, פותח את הטלפון, מבול. מבול של של הודעות, שיחות, בקשות, עניינים, שלא היה כדוגמתו.

וברוך השם. הרי אני עושה מוזיקה. ובדיוק הוצאתי שיר עם קליפ שמתאר בדיוק את המסע. אני מחפש איך לפרסם אותו, אבל יש גבול הכבוד היכולת שאתה יכול לעשות. אני לא מפעל. (בעזרת השם שנהיה...).

אני מעלה שירים ורוצה לגעת כל פעם ביהודי אחד, ובעוד בן אדם, ופתאום הרבי עוקף לך את כל העולם, לך תבין, ו..בום. מנחית את הכל.

הרב גבאי: וברגע שהרבי מנחית את הכל, או אוליי מרים את הכל למעלה, אז איך אנשים מגיבים? אנשים מתחילים אוי ואבוי אסף הרץ.. 'קדיש' אמרו עליך? לא אמרו? מה?

אסף הרץ: מה שמדהים שזה בדיוק הפוך. כמות הקידוש השם שקיבלתי בהודעות, והחיוביות של עם ישראל, הגילוי אהדה זה דבר שהוא קודם כל מאוד מרגש, הוא מרחיב את הלב, והמציאות משתנה.

המציאות משתנה. אנשים קרובים אליי, אנשים רחוקים ממני, 

היום אני אומר משהו אישי. [מביט למצלמה] הנה אמא שלי, אם את רואה, אמא שלי באה אליי מעצמה, אני לא מדבר איתה על הדברים האלה בכלל. 

והרי להורים הכי קשה עם מהלכים מאוד קיצונים, וזה היה קיצוני. 

אבל היא באה אליי היום, אומרת לי, אסף אני רוצה להתחיל לשמור שבת.

זה לא שאני עכשיו אמרתי לה משהו, אנחנו רק מתנהלים. 

כי אין מה לעשות. כתוב לנו כמה זכירות. שאנחנו צריכים לזכור. אבל עכשיו שתי זכירות שעולות לי שאני לומד בישיבה, 

הזכירה הראשונה הבסיסית, לזכור את יציאת מצרים. כל הזמן לזכור את יציאת מצרים.

לנו זה ברור, אבל יש באמת את המקום הזה של מצרים גם היום, וגם לתמיד, ובעזרת בגאולה זה כבר יהיה. 

אבל המקום, שאתה עבד לו, ליקום הזה שאנחנו עבדים לו, העולם, ההעלם הזה, ואז שאתה גם קצת יוצא ממצרים, אז לזכור את עמלק, ולהחריב אותו. 

את המקום הזה שיוצא, ורואה כבר את האור, רואה כבר את הרבי, רואה את העניין, ואז הוא (העמלק) אומר לך "אה, אתה לא חייב עד הסוף".

יש עולם, עדיין צריך להתנהל בצורה מסויימת בעולם, צריך לעשות כל מיני דברים, צריך..

אבל אתה הולך עם זה עד הסוף, ואתה רואה, כי בסופו של דבר, הרבי הוא מעל העולם. 

הקדוש ברוך הוא וכל העניינים.

ובסופו של דבר, הוא דיבר פה מקודם הרב, [=בפתיחת הכינוס] על לעבוד את השם נכון, אבל חשוב באמת - בשמחה.

להיות באמת שמח, וגם להראות שזה מקום שהוא שמח.

הפעם הראשונה שנפגשנו, בסעודת ערב שבת אצל הרב גבאי, עכשיו נזכרתי, עוד לפני שהתחלנו ללמוד תניא.

נפגשנו בסעודה, ואז ראיתי פעם ראשונה בחיים "יהודים של הרבי" נקרא לזה, יהודים של שמחה, עם הילדים, ועם ה'משקה', לשניה אחת לא זז המראה הזה ממני, מדברים תורה, ומדברים אמת, וישר נפתחתי ואמרתי וואוו!

אני חייב לספר לחברים שלי!! יש מקום שאתה יכול לשבת בו, להנות, לשמוח, להיות עם המשפחה שלך, להגיע לרמת התרוממות, מאוד מאוד גבוהה, 

כמו שלפני זה [לפני החזרה בתשובה] אתה מגיע רק שכולם הולכים הצידה ועושים הפקרות, מה שנקרא,

בשביל מה שותים בעולם ה'רגיל'? למה שותים? כדי לאבד את עצמך.

ולמה אנחנו שותים משקה? 

- להתחבר!

בדיוק. ואת זה אפשר לעשות עם כולם!

אז כולם מוזמנים!! לקונגרס!

יחי המלך המשיח!

רב ישיש או ילד קטן - כל אחד הוא שליח!

אתפריעו ואתגליין - חיים נצחיים בלי הפסק בינתיים

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...