קיבוץ גלויות כבר התחיל בפעולתו של מלך המשיח

פרשת השבוע, ויקהל נקראת בשנה זאת בפני עצמה. יש בכך חידוש מיוחד ולימוד בעבודת היהודי לקונו: בשנה זו כאשר פרשת ויקהל נקראת כפרשה בפני עצמה, הרי היא העבודה והשליחות העיקרית לגלות בכל פרטי הנבראים וגם בעבודת היהודים, איך שלכולם מטרה כללית אחת והיא שהם לא נבראו אלא "לשמש את קונם".

כאשר נרגשת מטרה זו בשווה אצל כל היהודים וכולם מתאחדים סביב שליחות זו. מתגלה שכללות עם ישראל - גוף אחד שמורכב מחלקי נשמות עם ישראל, שיחד עם היות כל אחד מהם 'חלק אלוקה ממעל ממש'. כולם מתאימות 'כי אב אחד לכולנה'.

וכך נוצרת מציאות של ויקהל - אנשים, נשים וטף ע"י ש'ויקהל משה את כל עדת ישראל' כולם נכללים כאחד במציאותו של משה - נשמה כללית אחת.

רואים זאת בדורנו, כאשר נשיא הדור הרבי שליט"א מלך המשיח, שהוא כמשה רבינו (גואל ראשון כגואל אחרון). מקהיל את כל קהל עדת ישראל מארבע כנפות הארץ לארץ הקודש, כולל מתימן ומסוריה, על ידי שנלחם מלחמות ה' וניצח במלחמת עמלק, בכך שנפל מסך הברזל של ברית המועצות וכל יהודי חופשי לנפשו לנסוע לארץ ישראל ובאופן של חסד ורחמים ובגלוי.

בדורנו, עמלק היה מיוצג ע"י שלטון הרשע של ברית-המועצות וגם אם נותרה מדינה אחת או שנים שעדיין היו צריכים לברוח משם מתוך סכנה, בזמן הנוכחי גם תימן וסוריה מתירות ליהודים לצאת משם באופן חופשי - ללא סכנה. מכיוון שכך המצב הוא ברוב מדינות העולם, הרי זה משפיע גם כן על אלו שצריכים לברוח ממקומם כגון מדינת איראן שיינצלו מסכנת המדינה ויגיעו לארץ הקדש. יתירה מכך הצלתם ניכרת במנוחת הנפש והגוף מיד בהגיעם לארץ.

קיבוץ גלויות

קיבוץ הגלויות זו פעולה עיקרית שנעשית על ידי מלך המשיח, מיד לאחר שמנצח במלחמות ה' ובונה מקדש במקומו.

עניין זה של קיבוץ גלויות משתקף במצוות מחצית השקל שבשבת זו - שבת שקלים: נאמר בפסוקים של פרשת שקלים: "זה יתנו מחצית השקל בשקל הקדש, עשרים גרה השקל". וישנו פלא גדול מדוע הפסוק מתחיל בשוויו של שקל שלם, בעוד שהנתינה היא רק מחצית. היה לו לומר זה יתנו עשר גרה השקל.

אלא שבזה ישנה הוראה בעבודת כל אחד ואחת מישראל - שבהתחלת עבודתו צריכה להיות הידיעה שכל עניניו10  כחות נפשו הם אך ורק מחצית, וכדי להיות יהודי שלם, עליו להתאחד עם יהודי נוסף ודווקא בזה היא שלימותו ששניהם יחד נעשים שקל הקדש.

ועד מציאות של הקהל את כל בני ישראל - קיבוץ גלויות ע"י משיח צדקנו, מצוות הקהל בשלימותה, הקהלת כל היהודים אל ארץ הקודש.

אך מכיוון שקיבוץ גלויות זה נעשה ע"י משיח צדקנו מיד לאחר שבונה מקדש במקומו, במקומו של משיח בזמן הגלות, בבית רבינו שבבבל "תניין לבית המקדש", ועל ידי שמכוון מקומו של מקדש נודע היותו משיח וודאי ומיד ש"בנה מקדש במקומו" - הרחבת בית רבינו שבבבל. נהיה בדין זה של משיח וודאי.

ואז תיכף ומיד מקבץ את נדחי ישראל ויורד "מקדש ה' כוננו ידיך השם" בבית רבינו, על ענני שמיא. ותיכף ומיד, כולם על ענני שמיא נוסעים לארץ ישראל, ויורד מקדש ה' במקומו המדוייק בהר המוריה, יחד עם כל יהודי העולם, כולל אלו שבאוקראינה - שגם אצלם נפעל הכלל "בשובה ובנחת תיוושעון", תיכף ומיד ממש, ע"י הרבי שליט"א מלך המשיח, שפועל קיבוץ גלויות סופי ומוחלט בירושלים עיר הקדש בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.