נקודה בפרשה: בין בחירה למקדש

על מקום המקדש כתוב בפרשתנו "והיה המקום אשר יבחר ה' . . שמה תביאו . . עולותיכם וזבחיכם". מהמילים "אשר יבחר ה'" מובן שהמעלה של מקום המקדש היא מפני שהקב"ה בחר במקום זה, אבל לפני בחירת הקב"ה היה ניתן לבחור במקומות אחרים, כי אין מעלה מיוחדת במקום זה כשלעצמו לגבי שאר המקומות.

מעלת מקום המקדש

אך לעומת זאת, הרמב"ם בהלכות בית הבחירה כותב על המזבח החיצון "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אתו ממקומו לעולם" ואחר כך ממשיך הרמב"ם למנות את מעלותיו של המקום – עוד קודם שבחר בו הקב"ה "הוא המקום שבנה בו אברהם את המזבח . . שבנה בו נח . . שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון . . ומשם נברא" ומזה מובן שקיימת מעלה במקום הזה לפני בחירת הקב"ה ולא רק מפני שהקב"ה בחר בו.

ואכן ישנם מפרשים האומרים שקיימת מחלוקת בנושא זה – האם הקב"ה בחר בהר המוריה ולכן הוא נהיה מקום נעלה, או שמכיוון שהמקום הוא כבר מיוחד ונעלה הקב"ה בחר בו. והרמב"ם סובר שהמקום היה מקודש עוד קודם לכן (הוא המקום שבנה בו אברהם את המזבח וכו') ולכן הקב"ה בחר במקום זה דווקא לבנות לו את בית המקדש.

אך יש להבין כיצד זה מסתדר עם פשטות הלשון בפסוק "במקום אשר יבחר ה'" שמזה מובן לכאורה שמעלתו של המקום היא רק מפני בחירת ה'.

בית הבחירה

אלא צריכים לומר שגם הרמב"ם סובר שמעלתו של המקום נובעת רק מפני שבו בחר ה', וזה שאדם הראשון ואברהם אבינו וכל השאר, הקריבו במקום זה דווקא קרבנות, זה מכיוון שהם ידעו בנבואה שהקב"ה עתיד לבחור במקום זה להשרות בו את השכינה, ולכן הם הקריבו שם קרבנות.

ולפי זה מובן למה הרמב"ם קורא להלכות אלו בשם "הלכות בית הבחירה" (ולא "בית המקדש" וכדומה, כמו שכתוב בפסוק "ועשו לי מקדש" וכפי שהרמב"ם אח"כ קורא גם להלכות "כלי המקדש") כי הרמב"ם סובר שמעלתו של המקום נובעת מכך שבקדוש ברוך הוא בחר במקום זה.

כל זה יובן עוד יותר על פי ההסבר מהו ההבדל בין "בחירה" ל"מקדש":

כאשר אומרים על משהו שהוא "קדוש" הרי החפץ עצמו הוא קדוש, אבל מכיוון שהחפץ מוגבל לכן גם הקדושה שנמצאת בו היא מוגבלת. לעומת זאת "בחירה" אינה מצד החפץ אלא מצד הבוחר, ולכן זה לא משתנה לפי הגדרים וההגבלות של החפץ. ובעניננו – כאשר הקב"ה בוחר בהר המוריה הרי המקום מקבל קדושה בלתי מוגבלת, כי הקב"ה אינו מוגבל.

במקום המדוייק

ולכן בנוגע לבית המקדש והמקום שבו בחר ה' קיימים יחד שתי המעלות:

מצד אחד - הקב"ה בחר במקום זה ולכן "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אתו ממקומו לעולם" כי יש לו קביעות ונצחיות בלתי מוגבלת, אבל זה לא תלוי מצד המקום, אלא מצד הבוחר - הקב"ה שבחר במקום זה.

ומצד שני - יש במקום זה גם קדושה מצד עצמו – גם בלי בחירתו של הקב"ה במקום זה, מפני ששם אברהם אבינו ואדם הראשון הקריבו את קרבנותיהם.

אבל גם זה שהמקום קדוש מצד עצמו (כי אברהם אבינו ואדם הראשון הקריבו שם קרבנות) הרי זה גם כן מצד זה שהקב"ה בחר במקום זה (כי הם ידעו בנבואה שה' יבחר במקום זה לעתיד).

(ע"פ לקו"ש חלק י"ט שיחה ב' לפ' ראה)