הוראה שהצילה

סיפורי ניסים בהתוועדויות בבתי חב"ד ברחבי העולם, הינם מחזה נפוץ. מידי פעם נכנס אדם, שבחזותו החיצונית, אינו נראה כחסיד מן המנין, אך באמתחתו סיפור או יותר, החושפים את הקשר האישי שיש לכל נשמה מאנשי הדור - לרבי שליט"א מלך המשיח.

כך קרה בשבוע שעבר בבית חב"ד בפושקר שבהודו, לשם נכנס אחד המטיילים וסיפר סיפור מופת.

"קוראים לי איתן חג’ג’. את הסיפור הזה, שהייתי עד לו באופן אישי, כבר סיפרתי עשרות פעמים בלב פועם, אבל כל פעם מחדש הוא מרגש אותי כאילו קרה אתמול.

לפני כחמש־עשרה שנה, אחותי ילדה תינוק פג. השמחה הגדולה הפכה מהר מאוד לדאגה כבדה. התינוק אושפז בפגייה בבית הרפואה 'סורוקה' ותוך זמן קצר התברר שהוא נדבק בחיידק מסוכן במיוחד. הרופאים לא ייפו את המציאות: 48 השעות הקרובות קריטיות, ואין ודאות שהוא ישרוד.

אחותי התקשרה אליי, קולה רועד. זה היה בדיוק בל"ג בעומר - ליל ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. בלי הרבה חישובים אמרתי לה: "תגידי לבעלך שיבוא אליי. נוסעים לרשב"י". מדובר בנסיעה ארוכה במיוחד, ובנוסף לזה צריך לקחת בחשבון שהם לא ישנו כל הלילה, מותשים ודואגים. אמרתי לו: 'אתה תנוח, אני נוהג'.

כל הדרך הוא ישן לצדי. כשהגענו למירון, ראינו מיד את מה שמי שהיה אי פעם בהילולא יודע: המונים, דוחק, ים של אנשים סביב הציון. להגיע פנימה נראה כמעט בלתי אפשרי. אבל אז ראיתי משהו שלא אשכח לעולם.

גיסי אמיר, שבדרך כלל הוא אדם מאוד שקט, הפך לפתע ללוחם. הוא פשוט נלחם כמו אריה. מטפס, נדחק, מדלג מעל אנשים - מתוך אמונה בוערת. ראיתי מול העיניים אבא שנלחם על החיים של הבן שלו. הוא האמין בכל ליבו שהצדיק יכול לפעול ישועה.

הוא הגיע עד הציון, מקום שאני עצמי לא הצלחתי להגיע אליו. שם הוא התפלל מעומק הלב, והתחייב שבעז"ה אם הילד יחיה - הם יקראו לו על שם רבי שמעון בר יוחאי.

כשירדנו מהציון, בדרכנו החוצה, פגשנו את דוכן חב״ד הפועל שם בכל שנה. במקום ניתן לכתוב לרבי שליט"א מלך המשיח ולקבל את ברכתו באמצעות האגרות קודש, הענין כבר ידוע בקרב באי ההילולא שרבים מהם כבר ראו ניסים במקום זה.

אחד הבחורים ניגש אלינו והציע לנו לכתוב גם כן לרבי שליט״א מלך המשיח. אמרתי לאמיר: "בוא נכתוב גם לרבי שליט"א מלך המשיח - צדיק יסוד עולם".

אמיר כתב מכתב בו הוא תיאר את המצב. בו במקום לקחנו את אחד הכרכים שהיו מונחים שם, והכנסנו את המכתב לתוכו כשאנו פותחים כדי לקרוא מהי התשובה. אני זוכר את הרגע הזה בבהירות מוחלטת. המשפט הראשון בתשובה היה: "הצדיק שמח שקראת לבנך על שמו".

בהמשך המכתב הופיעה הוראה ברורה ומעשית: להוציא את הילד מהחדר שבו הוא נמצא ולהעביר אותו לחדר אחר, והכול יהיה בסדר.

אמיר חזר מיד לבית הרפואה. הוא ביקש מהרופאים להעביר את הילד לחדר אחר. להפתעת כולם - הם הסכימו. תוך 48 שעות בלבד, מצבו של התינוק השתפר באופן בלתי מוסבר. החיידק נעלם. סכנת החיים חלפה. זמן קצר לאחר מכן שוחררו מבית הרפואה. הילד הזה היום בן שבע־עשרה. חי, בריא ונושם ברוך השם.