לא לעצור במלחמה מול לבנון

כל הדיון ההלכתי בענין זה - היה שייך רק לפני שהתחילו במלחמה זו: האם מבחינה הלכתית היו צריכים להתחיל במלחמה אם לאו (למרות שגם אז אין מקום לספק בדבר -מפני דעתם הברורה של אנשי הצבא היות והם המומחים על-פי תורה, לקבוע בעניני בטחון); אבל לאחרי שהחליטו להתחיל במלחמה זו, וכבר נכנסו לשטח של לבנון, והגיעו עד לעיר-הבירה - הרי בודאי בהכרח לסיים את הפעולה במהירות הכי אפשרית, היות והחיילים הנמצאים במלחמה הם במקום סכנה, ולכן צריכים להשתדל לסיים זאת במהירות האפשרית, שאז יצאו מכלל סכנה, ויוכלו לשוב לבתיהם!

כאשר מתחילים במלחמה ובהמשכה מהססים לכאן ולכאן ולא מסיימים את המלחמה לגמרי - הרי זה דומה לרופא המתחיל לעשות ניתוח ומפסיק באמצע: כבר התחילו במלחמה, ודם יהודי נשפך כבר (בדוגמת 'ניתוח' כפשוטו, רחמנא-ליצלן), ולמרות זאת מפסיקים באמצע, מבלי לסיים את הפעולה שעבורה יצאו למלחמה!

משאירים את החיילים במקום סכנה למשך זמן ארוך ביותר, מבלי לדעת מה ילד יום, ומצווים עליהם שלא להשתמש בכלי הנשק שברשותם אלא אם כן מתקיפים אותם - בה-בשעה שישנו פסק-דין מפורש בשולחן-ערוך אורח-חיים סימן שכ"ט: "נכרים שצרו . . יוצאים עליהם בכלי זיין". שהלכה זו היא ביחס לכל מקום ומקום, גם בחוץ לארץ (ובפרט כאשר מדובר אודות ענין הקשור עם בטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש).

וכאמור - כל זה נעשה בהתאם לשיקולים פוליטיים, שלא 'להרגיז' את הגוי וכיוצא-בזה, למרות שיודעים שהדבר גורם לקרבנות נוספים, ונוסף לזה - ישנה גם "גושפנקא הלכתית" של אלו האומרים שזוהי "דעת תורה", רחמנא ליצלן!

אותה טעות של מלחמת יום-כיפור

אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות חמורה זו - להעדיף את דעתם של הפוליטיקאים על דעתם של אנשי הצבא המומחים בעניני בטחון - טעות זו נעשתה גם במלחמה יום-הכיפורים:

דעתם של כל אנשי הצבא, פה אחד, היתה שחייבים לערוך 'גיוס' ולהתייצב עם כלי נשק כדי להיות מוכנים מבעוד מועד להתקפה שעלולה לבוא. ולמרות זאת, העדיפו את דעתם של הפוליטיקאים שצריכים להראות לכל הגוים שעם ישראל הוא עם שרודף שלום צדק ויושר, ולכן לא חושבים בכיוון של מלחמה.

ומה היתה התוצאה בפועל ממש - אלפי פצועים ומאות קרבנות רחמנא ליצלן, שהיו יכולים לחסוך בדרך הטבע, אם היו מתנהגים על-פי חוות-דעתם של אנשי הצבא, להתכונן למלחמה זו באופן המתאים!

וכמדובר כמה-פעמים - למרות שזוהי טעות שנעשתה כבר כמה-וכמה פעמים -במלחמת יום-הכיפורים, במלחמת ששת הימים, במלחמת סיני (כאשר חזרו מתעלת סואץ) וכולם ראו מה הם התוצאות של התנהגות בשיטה זו. למרות זאת, לא לומדים מאומה מטעויות העבר, וממשיכים להתנהג באותה שיטה, כפי שהתנהגו במלחמת שלום הגליל!

(משיחת שבת פרשת חיי-שרה תשמ"ג)