שמחה למעלה מכל החשבונות

ביום שני בערב, זה התחיל בבת אחת. מאי שם הובאה מערכת הגברה קטנה, המנגינות השמחות התפשטו בחלל האויר, וריקודי השמחה יצאו לדרך - ריקודי חודש אדר, הנמשכים מידי ערב, במשך שני החודשים הבאים עלינו לטובה. בבתי כנסיות רבים, בבתי הספר ובישיבות חב"ד, בבתים פרטיים ובמקומות נוספים, הצטרפו למעגלי השמחה, בהתאם להוראתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, להרבות בדברים המשמחים בחודש זה, ובהתאם לתשובותיו המפורסמות בדבר חשיבות קיום מעגלי ריקוד אלו. 

על שמחה זו, המשיל הרבי שליט"א מלך המשיח את הלימוד מהלכות בשר וחלב, שם אנו מוצאים שבאם נפלה חתיכה קטנה מאוד של דבר מאכל חלבי לתוך תבשיל בשרי, הרי שבאם יש פי שישים ממנו בתוך הסיר, טעמו בטל, והמאכל מותר (כמובן שבאופן מעשי חובה לשאול רב לגבי כל מקרה). כך גם אנו, על ידי שישים הימים של השמחה בחודשי אדר, נבטל את כל הענינים הבלתי רצויים, כך פסק.

ההבדל בין דוד לשאול

אחד המקרים הראשונים של גילויי שמחה מתפרצים בלי חשבון, מתארים את המראה הנשגב, בעת הבאת ארון ברית ה', מבית עובד אדום-הגיתי לעיר דוד בירושלים. בראש החוגגים נטל חלק, לא פחות ולא יותר... דוד המלך בכבודו ובעצמו. עליו נאמר "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'".

מי שצפתה במחזה ולא אהבה את מראה עיניה, היתה אשתו מיכל, מי שגדלה בבית המלוכה, ביתו של שאול המלך, שהתנהגותו של בעלה, המלך הנוכחי, נראתה היתה לה כמוזילה את מעמדו. היא ביטאה זאת במילים: "מה נכבד היום מלך ישראל, אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הריקים".

הויכוח הזוגי הזה, מלמד על גישות שונות ביחס אל השמחה. מחד כפי שביטאה זאת בת האצולה, ביתו של המלך שאול, המכירה אירועים, בהם שמחים אבל לא יוצאים מההגבלות. גם שמחה גדולה נשארת היא בתוך כללים מוגדרים ואין לו לאדם להביע את שמחתו בהתפרצות של ריקודים סוערים, כירכורים ופיזוזים. 

ומאידך דוד המלך, שבחר לענות לה במשפט: "לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו . . ושחקתי לפני ה'". במילים אחרות, יש הבדל בין הדרך בה צעד אביך, לבין הדרך שלי, ולכן "בחר בי מאביך...". בעוד שאול המלך עבד רק לפי השכל, דוד המלך מגלה דרגה גבוהה ביותר של התקשרות להקב"ה, למעלה מטעם ודעת.

עצי השדה מוחאים כף

על כוחה של השמחה ניתן ללמוד מהפסוק: "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון", אותו מסבירה תורת החסידות, כי הדרך לצאת מכל הבעיות, מכל הבילבולים, ומכל ההגבלות הינה על ידי שמחה הפורצת את כל הגדרים. מעניין לציין את המשכו של הפסוק: "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל־עצי השדה ימחאו־כף", אותו מסביר הרד"ק: "יכו כף לשמחה, כמו שכתוב "ויכו כף ויאמרו יחי המלך" - המחבר בין ענין השמחה להכרזת "יחי המלך". על השמחה בטהרתה, כבר הודיע הרבי שליט"א מלך המשיח כי היא הדרך להבאת הגאולה האמיתית והשלימה, ובלשונו "ינסו ויווכחו", אין מתאים מחודש השמחה כדי להווכח בהתגלותו תיכף ומיד ממש.