מה מתגלה בתוך החושך?

אור כלוא

פריצת דרך מדעית יצאה לדרך. טכנולוגיה חדשנית שפותחה בטכניון מאפשרת מדידה בזמן אמת של "גלי רפאים". "גלי רפאים" הוא שמם המבעית של גלי-אור הכלואים על פני משטחים. מצב אומלל כזה הוא אחד הביטויים למערכת היחסים הבעייתית השוררת בין אור לחומר. שניים אלה ידועים ביחסי הגומלין הגרועים שלהם. כידוע לכולם, חומר עוצר אור וגורם לו להפוך לצורת אנרגיה  אחרת. 

זו הסיבה שלוח פח,  למשל, מתחמם באור קרני השמש. החומר עצר את האור וגרם לו להפוך לחום. דוגמאות נוספות להתעללות חומר באור מספקת הגרוויטציה ("כח משיכה") שלו. מאסות חומר גדולות מסוגלות לכופף אור. במעברו לידן  מתעקם האור ומאט את מהירותו, שלא לדבר על מה שקורה למהירות המופלאה שלו כאשר הוא מנסה לנוע בתוך חומר... ועד למצב הטראגי של אור כלוא בחומר.

"גלי רפאים" אינם יכולים להתגלות משום שהאנרגיה שלהם זורמת על פני השטח בלבד, ואינה  מסוגלת לפרוץ ממנו החוצה (אפילו לא לעבר גלאי המיקרוסקופ, שגרירי  העין  האנושית בשטח המיקרו), וממילא לא ניתן "לראות" אותם או לחקור את השדה האלקטרומגנטי שלהם.

מחקר חדש ממעבדתו של פרופ' גיא ברטל - ראש המעבדה למחקר פוטוני מתקדם  בטכניון שהתפרסם כתב העת היוקרתי Nature Photonics,  מציג גישה חדשה, שתאפשר התמודדות עם אתגר "האור הבלתי נראה". וזאת  על ידי  הצפת המשטח באלומת אור רחבה שבאה מלמעלה. 

פעילות הגומלין בין האור ה"חדש", למשטח החומר עליו "זוחל" האור הכלוא, מאפשרת שיחזור מלא של השדה-האלקטרומגנטי שבו נעים אותם גלי רפאים. סוף סוף, האור הכלוא מתחיל לצאת אל האור.

אם החזקת מעמד עד כאן, תוכל/י לרשום לעצמך שתי נקודות ולהישאר אתנו, כי הנה זה בא! חשיפת משמעותם האמיתית של הדברים, שהיא (תמיד) הכוונה האלוקית, אשר לשמה הם נבראים. 

הדרך לשם עוברת דרך השדה הרוחני. הדקו חגורות, אנחנו ממריאים. 

לכל תרחיש פיזי, ישנה מקבילה רוחנית

בתורת החסידות והקבלה מובן היחס שבין חומר לאור (מסה אנרגיה), כמשל ליחס שבין המציאות, לבין הכוח האלוקי שממציא/בורא אותה.

עצם קיומו של כל נברא מותנה ב"ניצוץ" אור אלוקי שמהווה ומחיה אותו ללא הרף, ובלעדיו אין לו קיום. 

לא כל מציאות מקבלת בברכה את ניצוץ האור האלוקי, לו היא חבה את עצם קיומה. ישנן מהויות שאינן מודעות אליו כלל, ויש שאף כופרות בקיומו, בו בזמן שבו הוא בורא אותן יש מאין. זו בעצם הגדרתה היסודית ביותר של הקדושה לעומת הטומאה. הקדושה חשה במקור חייה, מודה לו ובטלה בפני רצונו יתברך, בעוד הטומאה - כשמה כן היא - אטומה בפני תחושת האור האלוקי. 

במקרה הטוב  תהיה לה הכרה עמומה בקיומו כאובייקט טרנסנדנטי, מרוחק ומנותק מעולמה. במקרה הפחות טוב, היא עשויה אף לכפור בקיומו ולהיות בטוחה שהיא קיימת בזכות עצמה.

מסיבות השמורות עימו, ממשיך (בינתיים) הקב"ה להחיות את עולמות הטומאה. ניצוץ הקדושה נבלע בהווייתה העויינת כאותו אור כלוא. אור בלתי נראה,  שאינו מסוגל  לבטא את עצמו כפי שהוא באמת, ולהאיר. 

כשבוי בשרות אותן ישויות קטלניות, נאלץ האור לעבוד בשרות הטומאה מבלי יכולת להחלץ מהשבי הרוחני האכזרי ולחזור לעצמו. האוייב שואב ממנו בעל כרחו את כוחותיו העילאיים ומשתמש בהם למטרותיו האפלות. 

אפלה

זהו מצבו של העם היהודי בגלות הפיזית והרוחנית. תקופה שאותה תארו הנביאים וחז"ל בעלי רוח הקודש במילים "חושך יכסה ארץ וערפל לאומים", עידן ה"חושך כפול ומכופל" כאשר רוב בני האדם "שמים אור לחושך, וחושך לאור". מילים המתארות איך למרות שהריבונו של עולם מהווה ומחיה כל אלקטרון וכל בדל מחשבה, ונוכחות מוחלטת של אינסוף אלוקות נמצאת בכל מקום, הרי הוא נסתר מעיני ומתודעת רוב בני-האדם יותר מאי פעם. וממילא כוחות האופל חוגגים בשלל צבעים, בדיוק כפי שחזו חז"ל: החוצפה תשבור שיאים .. פני הדור (המנהיגים) כפני הכלב ופני הכלב כפני הדור.. בת קמה באמה וכלה בחמותה (התפוררות מושג המשפחה).. נערים פני זקנים ילבינו (תשקורת).. המלכות תהפוך למינות (לכפירה) וכהנה רבות. אך לא לעולם חוסן.

ואותם שניבאו את הקטסטרופה, ראו גם את הסוף הטוב, והבטיחו כי  "קץ שם לחושך". וברוך השם, הקץ  הזה קרוב מאד, כפי שכתוב: "כל הספרים מלאים בדבר זה". באינפורמציה מדהימה על גילוי אלוקי  פתאומי שיאיין את החושך. אלומה אדירה של אור חדש, אור אלוקי מופלא עליון, שישטוף את הבריאה כולה באחת, וישחרר את הכל. 

"אור חדש על ציון תאיר"

שילטון האימים של החומר והחומרניות שהביאו על העולם עלטה מוסרית ורוחנית בת אלפי שנים – יתפוגג באחת. ולמרות שמרגע הבריאה הראשון הכל התקדם לקראת הרגע הזה, בכל זאת הוא יהיה הפתעה אדירה. 

תודעה חדשה ומשוחררת תאיר את העבר באור בהיר, והאמת הכלואה תצא אל האור הזה. בני האדם יקלטו שבאמת- הכל היה טוב, ואפילו טוב מאד, תמיד. ואנחנו - לא ראינו את המציאות נכון. לא ראינו, כי האור היה כלוא. והיה צריך אור-חדש, אור-אינסוף, כדי להשתחרר ולשחרר  את כל העולם מחלום הבלהות של השיעבוד לתפיסה החשוכה, מהגלות הרוחנית. סוף סוף לא רק עיני השכל, אלא גם ובעיקר עיני הבשר הגשמי – תראנה אלוקות. תחזנה באמת המוחלטת, שעד לאותו רגע היתה נסתרת לחלוטין. 

המראה הזה ילווה בתגלית אישית מטלטלת, מכיוון ריגשי לא צפוי: וואי! אלוקים היה כאן כל הזמן! הטוב המוחלט היה המציאות היחידה, האמיתית, תמיד, מעולם לא היה כאן שום דבר אחר.. ואנחנו חשבנו ש.. 

סוף לא צפוי כזה לא היינו מעלים בדעתנו הקודמת, החשוכה, השגויה כל כך. מחוויות הסבל, הכאב, הטראומה לא ישאר זכר.

הכל ישתחרר!   

פיצוץ של אור משוחרר בלב יעלה על גדותיו ויפרוץ החוצה בצחוק אדיר. נצחק כמו שבחיים לא צחקנו. 

תאורו של הצחוק הזה הינו נבואה שמבטיחה כי "אז ימלא שחוק פינו" שזה אומר שאי אפשר לצחוק יותר משנצחק אז. זה יהיה צחוק חובק כל שימלא את החיים עד הסוף. נשמע משוגע? כן, אבל "שטות דקדושה". משוגע בקדושה הוא אדם שאכן פועל  באופן לא הגיוני, אבל במובן המיטבי. הוא  עוזב את ההגיון הישן ומסקנותיו, כי לפתע הדליקו את האור והוא רואה שעד עתה.. ראה רק צללים ופינטז לו פירוש דימיוני.

ויותר מזה, להשתגע נכון זה לצאת מהקופסא, החוצה מכל תפיסה שכלית באשר היא בכלל, כי לא משנה מה חשבתם על אלוקים, כשפתאום ידלק האור הוא יתגלה באמת, זה יהיה משהו לגמרי חדש, שידרוש מרחב פנימי פנוי לחלוטין מכל התפיסות שהיו שם לפניו. 

לפי כל הסימנים, זה הולך להיות מרתק.