למשל: אם נדמה גרעין של אטום למשהו בגודל של זבוב מעופף במרכזו של איצטדיון גדול, אזי האלקטרון שלו (חלקו השני של האטום, קטן לאין שיעור מהגרעין) יסתובב אי שם בגבהי שורת היציע האחרונה.. וביניהם? ריק. וכך גם פנימה יותר אל החלקיקים האלמנטריים (יסודיים) יותר שמרכיבים את תת-חלקיקי-הגרעין, גם שם מצויים ביניהם מרווחים ריקים אדירים ביחס לגודלם.
אחת השאלות העתיקות ועדיין הכי בוערות בפיזיקה (תיכף אחרי זו ששואלת – אז ממה אנחנו עשויים בעצם?!) היא שאלת ה-אז מה מחבר בין חלקיו - הכה מרוחקים זה מזה - של האטום? מה שומר על קשר בין מרכיביו השונים ומונע מהם לעוף לכל הכיוונים, מה מונע מהחומר להתפרק / להתאיין? מה שומר על "הכוכבים במסילותיהם" / במסלוליהם המדוייקים?
הפיזיקאים קוראים לדבר הזה "הכח-הגרעיני / החזק", ו"גרוויטציה".
והשאלה הזו הניבה מגוון תיאוריות עתיקות וחדישות. היוונים הקדמונים האמינו שהיקום מלא בתווך מסתורי (אתר). תפיסתם זו נזנחה לפני כ-400 שנה לערך, כאשר בעקבות תקרית התפוח המפורסמת ניסח איזיק ניוטון את חוקי-הכבידה שלו בו הוא קובע שגופים בעלי מסה (חומרים) נמשכים זה לזה ממרחק, גם ללא מגע / רצף של תווך שיעביר את "כוח המשיכה" ביניהם. הרעיון גרם למהפכה של ממש בתפיסה המדעית של ימי הביניים ששללה עד אז אפשרות של השפעה מרחוק ללא מדיום (לפחות איזה חוט!) שיעביר את ההשפעה הזו.
פיזיקאים של היום כבר הפכו את הכל מחדש (הסבר תיכף) אבל האמת היא שהחידוש איננו שלהם.
ארבע מאות שנה לפני ניוטון תאר הרמב"ם "חומר-זך" ("שקוף", בלתי נראה) ביטוי שמתאר מציאות פיזיקאלית שממלאת את היקום ומכילה גם את החומר המוכר לנו (כוכבים) כחלק ממנה. למבנים היסודיים שלה הוא קורא "גלגלים", משום שהם אנרגטיים, נעים ומניעים זה את זה וממילא את גרמי השמיים ה"קבועים" בתוכם (מופיע ב"ספר המדע" שלו).
למרבה הפלא, דבריו הם תיאור מדוייק של מה שנקרא היום בפיזיקה מודרנית "שדות". תיאוריות אחרונות מדברות על שניים-עשר סוגים של שדות, מאלקטרומגנטיים ועד קוואנטיים, למרות שתאורטיקנים רואים גם אפשרות שקיים בעצם רק שדה אחד, שאנו מתייחסים אליו מזוויות שונות. השדה "מורכב" ביסודו מארבעת מימדי המרחב-זמן (תאורטיקנים מדברים כבר על עשרה מימדים) ואכן נחשב היום למבנה היסודי של היקום הפיזי. איש איננו יודע להגדיר מהו "שדה", אך ברור שהוא "עובד": התנועתיות המדהימה שלו (של מה שנקרא עד היום "ריק"!) היא שמניעה את הכוכבים ואת חלקיקי החומר במסלוליהם. אבל זה עוד לא הכל. תיאוריות חדישות רואות את עצם קיומו של החומר כ"ערור" (מצב או התרחשות, תנודה) של השדה עצמו.
(כן ודאי, הרמב"ם אמר כבר שהם ישויות חיות ותבוניות, אלא מה)
פנימיות-התורה (תורת חסידות חב"ד) מגדירה את היקום המוכר של חומר וכוחות פיזיקליים בשם: "עולם העשיה הגשמי" או: שדה.
כן, שמעתם טוב.
את תעלומת מהותו של ה"שדה" המסתורי המאחד וכולל כל, פותר לא אחר מאשר אליהו הנביא בחיבורו "פתח אליהו", שהוא אחד המקורות הקדומים ביותר של תורת-הקבלה והחסידות, ומופיע בספר הזוהר הקדוש:
"ריבון עלמין, דאנת הוא חד ולא בחושבן..." (אדון העולם, אתה הוא האחד, שאיננו בחשבון עשר הספירות / סך כל האפשרויות המוכרות, אלא האחד שמאחד את כולן ואת הכל - בו).
"לית מחשבה תפיסה בך כלל" (המחשבה / השכל האנושי והעל-אנושי אינם יכולים לתפוס / לקלוט שום דבר ממך כלל...)
"אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין" (אתה הוא שהוצאת / בראת עשרה תיקונים / מימדים, שהם כמו כלים המשמשים אותך)
"לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין" (על מנת להנהיג בהם את העולמות / יקומים שאינם גלויים לנו, ואת העולמות / יקומים הגלויים)
"ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון" (ואתה הוא שקושר אותם זה לזה, ומחבר / מאחד / מייחד אותם כך, שלמרות שהם נראים כמורכבים מחלקים שונים וכוחות שונים, הם קיימים ופועלים וחיים ומאוחדים ומושרשים כולם רק באחד המאוחד שהוא אתה)
עכשיו חשוב לדעת שהזמן הוא ישות רבגונית ובעלת איכויות שונות. לפני שלש מאות שנה לערך הסביר רבי שניאור זלמן מחולל חסידות חב"ד את הפוטנציאל הפנטסטי הגלום ביחידת-הזמן המוכרת לנו כחודש אלול, במשל פשוט ועמוק.
בזמן הזה. אומר הרבי שליט"א מלך המשיח, שימו לב: המלך נמצא בשדה!
ואם לא די בתעלומה מה לירום-הודו לרדת מכס מלכותו אל השדה היבש, ועוד מוותר שם על כל גינוני המלכות, ובין הפלאחים המחוספסים צרובי הפנים מפגין לבביות וסימפאטיה. וכל מי שרוצה רשאי לגשת אליו ולבקש, ומתקבל בסבר פנים יפות וללא כל תנאים.
משלים מסוג זה מדווחים בלשונו של עולם נמוך, על התרחשויות שנקלטות רק בעל מודע. עם זאת הם מצליחים לתאר מציאות אובייקטיבית בדיוק נמרץ.
כאן מכוון הנמשל כלפי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שבנקודת אלול במימד - הזמן בוחר לחצות את הפער האינסופי בין הבורא לנבראים, ולהתגלות אליהם ב"שדה" שלהם.
ביסוד המודעות המטושטשת שכפויה על הנשמה, בעודה נעולה בתפיסות המגושמות גוף חומרי-ביולוגי, בשדה ה"עולם" הפיזי. כאן - עולם מלשון העלם, מה שמעלים על העובדה שהמציאות היחידה הקיימת באמת היא מציאותו יתברך. שכל מה שקיים, ונראה כאין סוף פרטים נבדלים, הכל "קשור אליו, הכל ממנו ובו".
העולם מעלים על המציאות הפשוטה שהכל זה אלוקות ואלוקות זה הכל.
והסיבה לטיול האלוקי המוזר הזה אל השדה היא רחמים. אינסוף רחמים ואהבה ללא תנאי. רצון כן להיטיב להעלות ולהשיב את המיינד שלנו - אליו יתברך. איננו יכולים לעשות זאת בעצמנו, לכן הוא מגיע אלינו. הנוכחות האלוקית בחיי היום יום במהלך שלושים ימי החודש הזה היא הצעה שאי אפשר לסרב לה, צ'אנס אדיר לפרוץ את גבולות היוניברס הקשוחים, ליצור מפץ גדול ולצאת אל המרחב העצמי. אל שדה חדש של גאולה פרטית וכללית.
וזה קורה עכשיו. הוא כאן. רוצו!
תגובות