• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט אייר התשפ"ד (27.05.2024) פרשת בהר

נסי מלחמת יום הכיפורים – גדולים יותר מנסי מלחמת ששת הימים

חמישים שנה למלחמת יום כיפור. אבישי איפרגון במאמר מיוחד על בסיס מסמכים שהותרו לפרסום בשנים האחרונות, על הנסים הגדולים במלחמת יום הכיפורים ועל נביא הדור הרבי שליט״א מלך המשיח
נסי מלחמת יום הכיפורים – גדולים יותר מנסי מלחמת ששת הימים
חייל מתפלל בימי מלחמת יום הכיפורים (צילום: דובר צה״ל)
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

ידוע שהרבי שליט״א מלך המשיח התבטא בקשר למלחמת יום הכיפורים, כבר עם פרוץ הקרבות, שהנסים שלה יהיו יותר גדולים מהנסים שהיו במלחמת ששת הימים.

בהשקפה ראשונה, לא ברור מדוע אכן הנסים הללו כה גדולים, שהרי ידוע לכולנו שמלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה ביותר, שבה עם ישראל ניצב מול אחד האיומים הקשים בתולדותיו, כאשר צה"ל לחם בתנאים של הפתעה אסטרטגית, מול צבאות ערביים גדולים וחזקים שהצליחו להפעיל "תכנית הונאה" ולתקוף בתנאים ובזמן הנוחים להם.

אולם, ככל שאנו מעמיקים בנתונים, בעדויות הלוחמים והמפקדים, ובמחקרים של צה"ל (וגם של ארה"ב – ראה בהמשך), אנו מבינים יותר ויותר את חומרת האיום ממנו ניצל עם ישראל, את לחימת הגבורה ומסירות הנפש שנדרשה מהחיילים, ואת גודל נסי ההצלה האלוקית.

יחסי כוחות חסרי תקדים

ע"פ המחקר הרשמי והמפורט של צה"ל1 (שעותק שלו נמצא בידי כותב שורות אלו), בערב המלחמה, בכל רמת הגולן, היו פרוסים רק כ- 200  חיילי רגלים ישראלים (ללא שום נשק נ"ט) – כאשר מולם ניצב כח עצום של שש חטיבות חיל רגלים סוריות, מתוגברות ביחידות קומנדו, יחידות נ"ט, ויחידות סיור מובחרות – ובסה"כ כ- 10,000 חיילים סורים.  

יחסי כוחות של 50  נגד אחד!

יחסי הכוחות הנוראים היו גם בתחומים נוספים:

מול 44 קני ארטילריה ישראלית,  פרסו הסורים קרוב ל- 1000 תותחים ומשגרי רקטות!

בשעה 13:55 פתחה סוריה במלחמה, בהפגזה ארטילרית אדירה, במהלכה הומטרו מספר כביר של כ- 25,000  פגזים על רמת הגולן.  

באותו זמן, 132 מטוסי קרב סורים חדרו לישראל במפתיע,  ופגעו קשות במוצבי המודיעין (תל-נידא, תל פארס, החרמון ועוד) ובמפקדות צה"ל. בהפצצה הסורית על מפקדת האוגדה בנפח, נפגעו עשרה חיילים.

ההפתעה הביאה לכך שמטוסי חיל האוויר הישראלי לא הספיקו כלל להיכנס לקרבות אוויר, ולכן הם לא יירטו שום מטוסי קרב סורים במהלך ההפצצה הסורית (מטוס אחד בלבד הופל, וגם זה היה רק לאחר שכבר הפציץ בשטח ישראל). 

למעשה, רוב מטוסי הקרב של ישראל היו אז בתהליך של פריקת החימוש שהוטען עליהם, לשם ביצוע "מתקפת מנע" – מכה אווירית מקדימה – אותה רצה הרמטכ"ל להנחית על צבאות ערב. 

אולם, היות וראש הממשלה ושר הבטחון לא אישרו לו לבצע את המכה הזו, למרות שכבר היה מידע מודיעיני מוצק שהגיע ממקורות המוסד על המלחמה שעומדת לפרוץ, לכן התקיפה האווירית בוטלה, ורוב המטוסים היו, כאמור לעיל, בתהליך של פריקת הפצצות ושינוי התצורה שלהם, כאשר האזעקות הושמעו והמלחמה פרצה.

עובדה זו גרמה לריתוק רובם של מטוסי הקרב הישראלים בזמן הקריטי של פריצת הקרבות, ולכן, המתקפה האווירית הסורית-מצרית יצאה לפועל כמעט ללא הפרעה!

במשך שנים רבות זועק הרבי שליט״א מלך המשיח על כך שהדרג המדיני לא אישר לצה"ל ולחיל האוויר לתקוף ראשונים, וזאת בשל החשש של "מה תגיד אמריקה". 

במהלך השנים נחשפו כל דיוני הקבינט, הממשלה, וכן התראיינו בנושא זה כל בכירי הצבא והממשל – מכולם עולה מסקנה אחת – הדרג המדיני בישראל אכן פחד מ"מה יאמרו הגוים", ובשל כך היה מוכן שישראל "תספוג" את המכה הראשונה, ולא איפשר לצה"ל לתקוף ראשון את אויביו, וזאת בניגוד לכל  הגיון ובניגוד לכל תורת לחימה שהיא, וכפי שאנו מצווים: "הבא להרגך – השכם להורגו".

בנוסף לכך, עיכב הדרג המדיני גם את גיוס המילואים. בעוד שהרמטכ"ל דרש גיוס ומלא ומיידי, שר הבטחון הסכים שיגויסו רק 2 אוגדות. בהמשך, ולאחר ויכוחים ודיונים שנמשכו שעות ארוכות, התקבלה "פשרה" על גיוס 4 אוגדות וכל חיל האוויר. 

במחקר הרשמי של צה"ל2, מובא שההתנגדות לגיוס מלא, הביאה לעיכוב של כמה שעות, יקרות מפז, בגיוס המילואים המלא. 

ברור מאליו שהעיכוב בגיוס המילואים, הביא לכך שהם הגיעו לחזית באיחור גדול, שהביא לכך שקווי ההגנה נפרצו במהירות, וחיילי צה"ל עמדו בנחיתות נוראית מול כוחות אויבים גדולים מהם פי עשרות! 

כפי שכתבתי לעיל, בשיחות קודש רבות, הרבי שליט״א מלך המשיח מתייחס לכך שהדרג המדיני הוא שמנע הן את ה"מכה המקדימה" אותה דרש הרמטכ"ל להנחית, והן את הגיוס המהיר והמלא של צה"ל. 

הרבי שליט״א מלך המשיח לומד מכך לקח חשוב ביותר: אסור לעם ישראל להשתית את בטחונו על "מה יאמרו הגוים". 

בשיקולי בטחון צריך לשמוע אך ורק לדעתם של מומחי הצבא העוסקים בכך בפועל (ולא למדינאים ופוליטיקאים, למרות ששירתו בעבר בתפקיד בכיר בצבא), ולכן, גם בעניני שלימות הארץ, השיקול חייב להיות תמיד בטחוני-צבאי, ולא פוליטי-מדיני.

מתקפה חמורה לעומק השטח ברמת הגולן

תוך שעות בודדות מתחילת הלחימה, נכבש מוצב החרמון, ויכולתו של המודיעין הישראלי לספק מידע על הלחימה בצפון, ספגה פגיעה חמורה ביותר.

חטיבה השריון הצה"לית מספר 188 (עוצבת "ברק"), קיבלה אחריות על דרום הרמה, ואילו חטיבה 7 לחמה בצפון רמת הגולן, בקרבות הנוראים שקיבלו לימים את הכינוי – קרבות "עמק הבכא". 

בגבורה עילאית ניצב קומץ לוחמי הסדיר מול השטפון הסורי. 

בדרום-מרכז הרמה, כ- 60 טנקים ישראלים, תחת פיקודה של חטיבת "ברק", כמעט ללא סיוע אווירי, ניצבו מול גלי פלדה שוצפים שמנו בסה"כ מעל 700 טנקים סורים! 

במסירות נפש ובסייעתא דשמיא מופלאה, מעטים מאוד מול רבים מאוד, נפגע רוב השריון הסורי שתקף בגל הראשון (היו אלו גדודי השריון שהיו מסופחים לכל אחת מחטיבות החי"ר הסוריות שתקפו בגל זה).  

אולם, הלחימה מול הכוחות הסורים העדיפים כמותית, הביאה לנפגעים רבים בקרב כוחותינו, עשרות טנקים של חטיבת "ברק" יצאו מכלל פעולה, והתחמושת והדלק החלו לאזול. ואז, ברגעים קשים אלו, לאחר שמערך ההגנה הישראלי נחלש והותש, הזרימו הסורים לדרום-מרכז הרמה בשעות הערב את כוחות "הדרג השני".  

כוחות אלו יועדו מראש לחדור לרמת הגולן, רק בשלב השני של הלחימה, לאחר שהכוחות של ה"דרג הראשון" פרצו כבר את קו ההגנה של צה"ל, יצרו מעברים מתאימים עבור כוחות ה"דרג השני", וגם התישו את יחידות צה"ל שהגנו עליו בחירוף נפש, מול העדיפות הסורית הכמותית המוחצת.

הכוחות הסורים של ה"דרג השני" כללו 4 חטיבות רעננות, מצוידות היטב ומוכנות לקרב - חטיבה ממוכנת מס' 132, ושלוש חטיבות שריון (חטיבות 43, 51, 46). עוצמת השריון של 4 חטיבות אלו הייתה כ-330 טנקים,  וזאת מול מספר זעום של 30-20 טנקים ישראלים כשירים שנותרו בגזרה זו!  

קומץ הטנקים הישראלי,  נותר עם תחמושת מצומצמת, כמעט ללא סיוע ארטילרי ואווירי, כאשר מפקדים ולוחמים רבים נהרגו או נפצעו, וצוותי הטנקים היו מותשים אחרי הלחימה הארוכה מול הכוחות הגדולים של הגל הראשון. 

אולם, כעת הם נאלצו לאזור מחדש את כוחותיהם האחרונים, ולהתמודד עם הכוחות הסורים החדשים שזרמו כעת לזירה, ואיימו לשטוף אותם, ולפרוץ קדימה לעבר ערי הצפון ולעומק ישראל ח"ו.

יחסי הכוחות הנוראיים הללו, רק הלכו והידרדרו במשך השעות הבאות.  

הסורים, שהבחינו בבירור בקריסת מערך ההגנה הישראלי בדרום הרמה, הזרימו לעבר הפירצה שנוצרה, כוחות שריון רבים נוספים, ובנוסף לארבעת החטיבות הנ"ל, חדרו בשעות הבוקר לדרום רמת הגולן כוחות גדולים נוספים - דיוויזית השריון האיכותית מספר 1, ואיתה גם חטיבת השריון העצמאית מס' 47,  ולהן כ-330 טנקים נוספים!

הסורים מגיעים למפקדה המרכזית

במהלך הקרבות, הצליחו הסורים לפרוץ את קווי ההגנה בדרום הרמה ובמרכזה, ואף הגיעו למפקדה העיקרית של צה"ל ברמת הגולן, שהייתה בנפח, ומפקדי צה"ל הבכירים ששהו בה נאלצו להתפנות בחופזה, מחשש לנפילה בשבי בידי הסורים.

בקרב הנואש מול הכוחות הסורים הגדולים, שהגיעו למפקדה המרכזית בנפח, נהרגו שלושת המפקדים הבכירים ביותר של חטיבה 188 שהייתה אחראית כנ"ל על גזרה זו - מפקד החטיבה, וכן סגנו, וגם קצין האג"ם של החטיבה.

ה' יקום דמם. 

לפנות בוקר ניתנה הוראה מהפיקוד העליון, לכל מחנות ומפקדות צה"ל ברמת הגולן לשרוף את החומר הסודי שברשותן (מפות, צפנים וכו'), וזאת מחשש לנפילה מיידית של המפקדות בידי הסורים. 

שר הבטחון דיין, שהגיע לפנות בוקר לפיקוד צפון, ונוכח בעצמו בחומרת המצב, הורה להכין באופן מיידי את גשרי הירדן לפיצוץ, וזאת בשל חשש כבד מהשתלטות סורית על גשרים אלו, שתיתן לצבא סוריה את האפשרות לפלוש במהירות לעומק צפון ישראל ח"ו. 

הוא גם פנה בבהילות למפקד חיל האוויר כדי שיפעל "למנוע את חורבן הבית השלישי". חיל האוויר אכן הפנה טייסים רבים לתקיפות "התאבדות" על השריון הסורי,  מטוסים ישראלים רבים נפגעו מאש הנ"מ הסורית, אולם החדירה הסורית לדרום הרמה לא נעצרה, וכוחות גדולים המשיכו לזרום לתוכה. 

אולם, מסיבה שאינה ברורה עד היום (והייתה נושא לדיונים ומחקרים רבים) – הצבא הסורי נעצר במקומו, לא ניצל את הצלחתו הברורה, ולא פרץ קדימה לעבר נהר הירדן וערי הצפון. 

החטיבות הסוריות חדרו לעומק רמת הגולן – ועצרו במקום

חטיבה ממוכנת 132 הסורית, חדרה לדרום הרמה כבר בסביבות 21:00 בערב, ולא נתקלה בכל התנגדות, הגיעה לאזור תל א-סאקי, נעצרה במקומה ולא התקדמה, על פי המחקר המקיף והמפורט של צה"ל3, עד לשעות הבוקר!

חטיבת השריון 46 הסורית, שחדרה אף היא בשעות הערב לדרום רמת הגולן, השמידה 2 סוללות תותחים ישראליות על אנשי צוותן, ה' יקום דמם. גם חטיבה זו יכלה לנוע קדימה, אולם היא נשארה בעמדותיה, למשך שעות ארוכות מאוד, ורק בבוקר היא נכנסה למגע אש עם כוחות המילואים של צה"ל – מול חטיבה 179 של צה"ל, שהייתה חטיבת "הגיוס המהיר", והטנקים שלה נכנסו לקרב מול חטיבה זו בשעות הבוקר, ודחקו אותה לאחור. 

ע"פ המחקר המקיף של צה"ל4, חטיבת השריון 46 הסורית הייתה אמורה להשתלט על גשר אריק, לחצות אותו, ולהיערך ממערב לו, וכח קדומני שלה נכנס בקרב עם גדוד 96 של חטיבה 179, הקרב היה בשעות הבוקר המוקדמות. בהמשך לקרב זה, נכנס הגדוד בסביבות שעה 10 בבוקר עם עיקר הכח של חטיבה 46, הסב לו אבדות כבדות, וגרם לנסיגתו.

כאמור לעיל, למרות שהכוחות הסורים פרצו בשעות הלילה, וגם לחמו בשעות הלילה, הם לא התקדמו ממקומם בשעות הלילה לעבר גשרי הירדן, וגם לא ירדו לעבר הכנרת בציר גמלא, ובכך הם איפשרו לכוחות המילואים של צה"ל, להתגייס, להתחמש, להגיע עד רמת הגולן, ולהיכנס איתם לקרב.

כך גם לגבי חטיבות השריון 51 ו- 43 – שלא התקדמו, ולא פרצו קדימה, לעבר היעד שהוצב להן מראש – גשר בנות יעקב5

שתי החטיבות הסוריות הללו נעצרו למעשה במקומן, ובכך התאפשר לכוחות המילואים של צה"ל להגיע לימ"חים, להצטייד בטנקים ולזווד אותם בתחמושת, דלק ומזון, ולנוע במהירות לעבר רמת הגולן. 

כך גם לגבי יחידות השריון הסוריות שחדרו לדרום רמת הגולן בשעות הבוקר – דיוויזיה מספר 1, וחטיבה עצמאית משוריינת מספר 47. 

חטיבה 47 חצתה את הגבול לישראל בסביבות תשע בבוקר, ללא שעיכב אותה שום כח, וזאת לאחר קריסת המערך הצה"לי בדרום הרמה. החטיבה התקדמה לעבר ציר גמלא, שדרכו יכלה להגיע בקלות לאזור הכנרת. אולם, במקום לנוע קדימה לעבר הכנרת, נעצרה החטיבה בראש מעלה גמלא, בשטח רמת הגולן, ולא המשיכה להתקדם, למרות שכנ"ל לא עמד מולה שום כח של צה"ל, והיא נעה בשטח ללא שום הפרעה, בשעות הבוקר של יום ראשון, ויכלה בקלות להמשיך ולהתקדם, תחת חיפוי מסיבי שהיה לכוחות הסורים של סוללות נ"מ ניידות חדישות מדגם 6-SA  שפגעו קשות בכל מטוס ישראלי שניסה להפציץ את הסורים.  

על פי המחקר הצה"לי4, חטיבה 47 נעצרה במקומה למשך שעות ארוכות, ורק בסביבות השעה 15:00 הגיעו טנקי השרמן הראשונים של אנשי המילואים, ביחד עם טנקי ה"שוט" של גד' 39 (שהיה גדוד מילואים של חטיבה 188), למגע אש עם הטנקים הסורים של חטיבה 47, שהיו ממוקמים בסך הכל 7 ק"מ מהכנרת4!

התקדמותה של חטיבה 47 הסורית בעומק רמת הגולן לא נתקלה למעשה בשום מעצור עד לשעות הצהריים המאוחרות, ועד היום לא ברור מהי הסיבה לכך שהיא נעצרה במקומה, ולא ירדה לעבר הכנרת, שהייתה,  כאמור, במרחק של קילומטרים ספורים בלבד ממנה.

המפנה בחזית רמת הגולן – ביום י"ג תשרי

עם כניסת כוחות המילואים ללחימה, בשעות הבוקר והצהרים כנ"ל, התחדשה הלחימה במלוא עוזה בדרום הרמה ובמרכזה (שעד אז, ולאורך כל שעות הלילה וגם בשעות הבוקר המוקדמות, הייתה כמעט ריקה מכוחות ישראלים).

ביום י"ג תשרי (ה- 10/10 למניינם) היה המפנה בחזית הסורית, וזאת עם הצלחתה של מתקפת הנגד הגדולה, שהסתמכה בעיקר על כוחות המילואים, שהגיעו לזירה טיפין טיפין, פעמים רבות ללא חימוש וציוד מלא, עם תקלות טכניות רבות, אבל עם נכונות אמיתית למסור את הנפש למען עם ישראל. 

מדהים לציין שיום י"ג תשרי, שבו חל כנ"ל המהפך בזירה הצפונית, הוא יום ההילולא של הרבי מהר"ש, רבי שמואל – אדמו"ר חב"ד (הרביעי בשושלת הקודש של אדמו"רי חב"ד),  שדרכו הייתה "מלכתחילה אריבער" [=מלמעלה] – לפרוץ קדימה ולדלג מעל כל המכשולים, ולנצח את המניעות והעיכובים בכל מצב.  

מדוע לא ירדו הסורים לכינרת?

נקדים ונאמר שאין לשאלה הזו תשובה ברורה עד היום. 

היו שטענו, שהסורים לא תכננו זאת. אולם יש להטיל ספק רב בטיעון זה, היות שניצול הצלחה הינו עקרון לחימה יסודי ביותר, גם אם הדבר לא תוכנן מראש, הצבא הסורי שפרץ את מערך ההגנה הישראלי בדרום הרמה, והחדיר מאות טנקים לעומק רמת הגולן, היה אמור לנצל את הצלחתו הרבה, ולהתקדם הרבה יותר ח"ו. 

בנוסף לכך, במחקר הרשמי של צה"ל, המסתמך על מפות שלל, מוצגות התכניות הסוריות המפורטות שכללו השתלטות על גשרי הירדן, והגעה לכינרת, להלן ציטוט ממחקר המקיף של צה"ל:

"בתכנית המתקפה הסורית... הוגדרה המשימה כלהלן:

'כיבוש רמת הגולן, השמדת כוחות צה"ל הערוכים בה וייצוב קו הגנה לאורך הירדן על ידי 3 דיוויזיות חי"ר ועוד 2 דיוויזיות שרייון בעתודה"6.

תכניות אלו גם תורגלו היטב ע"י הצבא הסורי לפני המלחמה, והן מוכיחות שהסורים כן תכננו להגיע אל גשרי הירדן ואל הכינרת.

יתירה מכך. במחקר הצה"לי מובא שעל פי פקודות המבצע שנתפסו שלל היו אמורות יחידות סוריות לעבור את הירדן, ולהתבסס בצידו המערבי – באזור היישוב אלמגור. כמו כן, גדוד מחטיבה 46 היה אמור לקדם חסימה (מול כוחות המילואים של צה"ל) – באזור ורד הגליל7!

מסמכי שלל שנתפסו, ואושרו לפרסום בשנים האחרונות, מוכיחים אף הם מעבר לכל ספק, שזה היה אכן התכנון הסורי – להגיע לגשרי הירדן ולכנרת. 

בין מסמכי השלל הללו8: פקודת המבצע של חטיבה 85 הסורית, פקודת המבצע של חטיבת השריון 51 הסורית, ופקודת המבצע של דיוויזיה 7 חי"ר הסורית.

ולכן, לסיכום, אין בסיס לטענה שהסורים לא תכננו מראש להגיע לכנרת ולגשרי הירדן. 

ההיפך הוא הנכון – הצבא הסורי תכנן זאת היטב ואף תרגל זאת לפני המלחמה.

גם התירוץ ש"נגמר לסורים הדלק" (או שאזלה התחמושת), הינו משולל יסוד לחלוטין, וזאת משום שכנ"ל הסורים הטילו לקרב בשעות הערב של הלחימה הראשון 330 טנקים רעננים שכמעט ולא נתקלו בשום התנגדות, ועוד 330 טנקים נוספים הוכנסו ללחימה לקראת הבוקר, ובסך הכל 660 טנקים, עם מלאי דלק ותחמושת מספיקים ללחימה של שעות ארוכות. 

גם חיל האוויר לא עצר את הסורים. 

העובדות בשטח הן, שלמרות תקיפות חיל האוויר, הסורים המשיכו להתקדם ולהתפרס הן בדרום רמת הגולן והן במרכזה, ויכלו להתקדם ולפרוץ קדימה עוד יותר, בחיפוי הדוק ואפקטיבי של סוללות טילי נ"מ  6 –SA  ניידות, שליוו את הכוחות הסורים. 

יש לציין שטיל נ"מ חדיש זה כמעט ולא היה מוכר לחיל האוויר עד למלחמה, ולא היו ברשותו של חיל האוויר שום אמצעי שיבוש יעילים מולו. 

מחקר מרתק של חיל האוויר האמריקני שהוסר ממנו הסיווג, מראה בבירור9 את מיעוט הפגיעות של חיל האוויר בשריון הסורי. המומחים האמריקנים בדקו 435 טנקי אויב שננטשו בשטח ישראל, ועל פי הבדיקות שלהם עולה שמתוך כל הטנקים הללו, רק 3 טנקים בלבד נפגעו בוודאות ע"י חימוש ששוגר ממטוסים!

גם מחקרים ישראליים עדכניים מהשנים האחרונות, שעסקו באופן מפורט ביותר בפעילותו של חיל האוויר במהלך המלחמה, הגיעו למסקנה דומה10.

מפקד פיקוד צפון במהלך מלחמת יום הכיפורים, האלוף יצחק חופי, התייחס למאמץ האווירי בימים הראשונים של המלחמה (שהיו הקשים ביותר כנ"ל) ואמר:

"הסיוע של חיל האוויר לא הורגש, ולא סייע לעצור את השטף. אני לא יכול לומר שלא היה סיוע, אך הוא לא היה משמעותי, לא השפיע על מהלך הקרבות, והכוחות הקרקעיים לא קיבלו עזרה לה היו זקוקים"11

גם כוחות המילואים, שהגיעו כנ"ל טיפין טיפין אל החזית, לא היו יכולים לעמוד מול הסורים אילו הם היו פורצים קדימה לעבר הכנרת וגשרי הירדן במלוא כוחם ח"ו, ולכן ברור שלא ניתן לתלות את עצירתן של החטיבות הסוריות במשך כל הלילה (ואף עד לשעות הצהריים), בכוחות המילואים הקטנים שהתייצבו מולן באותן שעות קריטיות. רק בהמשך, הגיעו כוחות המילואים הגדולים יותר, שאכן דחקו את הכוחות הסורים לאחור.

נסים עצומים בחזית הדרום

שאלה דומה מתעוררת בחזית הדרום. 450 הלוחמים במעוזים, ניצבו מול כ- 90,000 חיילים מצרים –  ביחסי כוחות של 200 חיילים נגד אחד!   

ביום הקרבות הראשון נפגעו כ- 200 טנקים ישראלים (מתוך כ- 300), והשריון המצרי יכל בקלות לפרוץ קדימה,  בחיפוי טילי נ"מ 6-SA  ניידים – היות ואוגדות המילואים של פיקוד הדרום רק החלו להתגייס, והיו רחוקות מלהגיע לשטחי סיני.

אבל בפועל גם הצבא המצרי נעצר מעצמו, ולא התקדם... 

כל זה רק ממחיש לנו, את העובדה שאכן, כדבריו של הרבי שליט״א מלך המשיח, במלחמה זו היו נסים גדולים יותר מאשר במלחמת ששת הימים, וזאת משום שיחסי הכוחות במלחמת יום הכיפורים היו גרועים בהרבה, כי היא פרצה בהפתעה וצבא המילואים לא היה מגויס (בניגוד למלחמת ששת הימים), אך גם כשכוחות צה"ל הסדירים והקטנים נשחקו, ולא היה מי שיעצור את האויב בדרך הטבע,  האויב נעצר מעצמו בכל זאת...

ובמלים אחרות: במלחמת ששת הימים הנס היה נצחון המעטים מול רבים.

ואילו במלחמת יום הכיפורים הנס היה, שגם כאשר כבר לא היו מעטים רחמ"ל, והחזיתות בדרום ובצפון נפרצו לגמרי, בכל זאת האויב נעצר בשתי החזיתות... נעצר מעצמו ולא פרץ קדימה בניגוד לכל הגיון צבאי...

נסי וחסדי ה' הגלויים למען עמו ישראל!

המפנה בחזית המצרית – מבצע הצליחה של צה"ל לתוך מצרים – היה ביום כ' תשרי. 

מעניין לציין שגם יום זה קשור אל הרבי מהר"ש. זהו היום שבו הרבי מהר"ש - רבי שמואל - הינו האושפיז החסידי [כידוע שהאדמו"רים הסבירו שבכל אחד מימי חג הסוכות, כאשר מגיעים אל הסוכות של עם ישראל האושפיזין הכלליים – אברהם, יצחק יעקב וכו' - מגיעים ביחד איתם גם אדמו"רי החסידות – הבעש"ט , הרב המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן בעל התניא וכו'].  

ביום סגולה וברכה זה, כ' תשרי, החל מבצע הצליחה שהביא למיטוט המתקפה המצרית, ולסיומה של מלחמת יום הכיפורים. 

ובמבט גאולתי – הנסים של ימינו גדולים אף יותר, היות והשונאים שלנו בחזיתות השונות, גם נלחמים אחד נגד השני, ומפילים את עצמם במהפכות הרבות שהיו באזורנו בשנים האחרונות שהביאו לפירוקם של צבאות גדולים שאיימו עלינו בעבר (בראש ובראשונה הצבא הסורי שהתפורר במלחמת האזרחים, וכך גם הצבא העיראקי והלובי). 

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"!

גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת חב"ד 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון, מתמחה בחקר צבאות ערב 

מקורות:

1. תולדות מלחמת יום הכיפורים, צה"ל – המחלקה להיסטוריה, סא"ל ד"ר אלחנן אורן – משרד הבטחון  [להלן – תולדות מלחמת יום הכיפורים].

2. שם, עמ' 105.

3. שם, עמ' 144. 

העובדה שחטיבה 132 לא נתקלה בשום התנגדות במהלך החדירה שלה לדרום רמת הגולן, מובאת במחקר המקיף של סא"ל צבי עופר על הלחימה של חטיבה 188 - זהו מסמך צה"לי בסיווג סודי, שהותר לפרסום: "המטה הכללי - אג"מ-תוה"ד, 'ברק' ביום הכיפורים – חטיבה 188 במערכת ההגנה על רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים – כרך א' " – עמוד 195 ועמוד 200.

4. תולדות מלחמת יום הכיפורים, עמ' 160.

5. היעד של 2 החטיבות הללו היה התייצבות על קו הירדן - חטיבה 51 הייתה אמורה להשתלט על גשר בנות יעקב, וחטיבה 43 על האזור שמצפון לו – ראה מפה 5 המפורטת בסוף המחקר הרשמי של צה"ל, וכן ראה אטלס מלחמת יום הכיפורים – בהוצאת צה"ל – אגף מבצעים/מה"ד היסטוריה, שנת תשמ"ג – מסמך סודי שהותר לפרסום בשנים האחרונות.

חטיבה 51 נתקלה במהלך הלילה בכוחות קטנים בלבד של צה"ל, ואם היא הייתה ממשיכה בתנועתה ח"ו, סביר להניח שהיא הייתה מצליחה לגבור על ההתנגדות שכוחות אלו יכלו להציב לה. 

ראה במחקר של סא"ל צבי עופר (הובא לעיל בהערה 3) – עמוד 208, שאת התנועה לעבר גשר אריק חסמו רק 4 טנקים של צה"ל! (המחלקה של ניצן יוצר, חטיבה 679).

6. תולדות מלחמת יום הכיפורים, עמ' 86.

7. תולדות מלחמת יום הכיפורים, עמוד 88, וכן הערה 54 בעמוד 117.

8. מסמכי השלל מובאים באתר: "המרכז למלחמת יום הכיפורים", ב"חומרים ערביים על מלחמת יום הכיפורים" – "צבא סוריה – מסמכי שלל": "פקודת מרשם להתקפה של חטיבה משוריינת 51 במלחמת יום הכיפורים". "פקודת מבצע מספר 1 להתקפה של חטיבת חי"ר ממוכן 85 ". "הנחיות הארגון ושיתוף הפעולה של כוחות דיוויזיית חי"ר ממוכן 7 להתקפה".

9. המחקר האמריקני היה בעבר מסווג "סודי ביותר", אבל כבר לפני שנים לא מעטות הוסר ממנו הסיווג והוא זמין ברשת – 249 WSEG REPORT

[תאריך פרסום המחקר – אוקטובר 1974].  לפירוט הבדיקות של הטנקים שנפגעו ראה עמ' 85 במחקר.

10. ראה במחקר המקיף על מלחמת יום הכיפורים - "מלחמה משלו" של אורי בר יוסף, עמ' 163: "המאמץ לבלום את התקדמות הכוחות הסורים בדרום רמת הגולן, באמצעות תקיפות ספורדיות, לא השפיע באופן ממשי על התקדמותם".

11. הראיון עם אלוף פיקוד הצפון הובא בבטאון חיל האוויר, גליון 153.

לנצל את סגולת חודש אלול

ה' באייר, הרב מייזליש חשף: "ראיתי בעיני את הניסים וההחמצה הגדולה"

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...