• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ב אדר א' התשפ"ד (21.02.2024) פרשת תצוה

מלחמת המפרץ, פרק שלוש עשרה: נסים במטחים האחרונים לאזור המרכז

בכתבה זו מובאים הנסים בשני המטחים האחרונים שנורו לעבר אזור המרכז, ונחשפות בה תכניותיו של צה"ל לפעולה בתוך עיראק, ביחד עם חשיפת הכנותיה של עיראק לתקיפת ישראל, לא רק ע"י מטוסים כי אם גם ע"י מטוסי קרב וכוחות יבשה • כתבה שלוש עשרה בסדרה
מלחמת המפרץ, פרק שלוש עשרה: נסים במטחים האחרונים לאזור המרכז
סוללת טילי נ.מ (הוק) של חיל האוויר במלחמת המפרץ
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

לאחר כמעט חמישה שבועות של הפצצות כבדות מהאוויר, שבהן נפגעו קשות התשתית האסטרטגית העיראקית, וכוחות היבשה המוצבים בכוויית, היה ברור שהדרך סלולה לקראת פתיחת המערכה היבשתית.

הצבא האמריקני עמד להשלים את היערכותו לביצוע המתקפה האדירה, ומאות אלפי חיילים, ואיתם אלפי טנקים, נגמ"שים ותותחים, עשו את דרכם במדבר לעבר עמדות התקיפה שתוכננו להם. מולם היו פרוסים מאות אלפי החיילים העיראקים, שאמנם ספגו אבדות משמעותיות בהפצצות, אבל על פי נתוני המודיעין שמרו עדיין על רוב כוחם.

השאלה המרכזית, שהדירה שינה מעיני המפקדים האמריקנים, וגם בישראל, היתה – האם סדאם חוסיין יורה על שימוש בנשק כימי במהלך הקרב הקרקעי?

למתכננים הצבאיים היה ברור שצבא עיראק יקלע למצוקה קשה בקרב הקרקעי, ובמיוחד לאור התכנית המבצעית ששמה דגש על השמדת גייס העלית של "משמר הרפובליקה" – 8 דיוויזיות איכותיות, שהיו הכח המוביל בצבא עיראק, והיו גם משענתו של המשטר. מה יעשה סדאם כשיווכח לדעת שצבא עיראק קורס, ובפרט כשיראה "שמשמר הרפובליקה" מושמד?

חשש כבד במטכ"ל מתקיפה כימית עיראקית

ממסמכי צה"ל שהותרו לפרסום בשנים האחרונות1 עולה בבירור שבפיקוד העליון בישראל היה חשש גדול מהפעלת נשק כימי נגד ישראל דווקא תוך כדי המערכה היבשתית שעמדה להיפתח.

ממסמכים אלו עולה, שבהערכת מצב שנערכה בראשות סגן הרמטכ"ל ובכירי צה"ל2, כחודש לאחר פתיחת המלחמה, הציג ראש חטיבת המחקר של אגף המודיעין, תא"ל קותי מור, את התמונה הבאה: 

השמדת אמצעי הלחימה של צבא עיראק עומדת על בערך 15-20 אחוז מכלל סדר הכוחות העיראקי, וכוללת בערך 700-800 טנקים [מתוך כ- 3500-4000 שהיו בכוויית – א.אפרגון], 500 נגמ"שים, ו- 600 כלי ארטילריה. 

חיל האוויר העיראקי אינו מהווה עוד גורם של ממש במלחמה – כי גרעין מטוסי האיכות שלו הוברח לאיראן, וחלק נוסף מהמטוסים הושמד, והשאר אינו ממריא. חיל הים העיראקי גם הוא לא פעיל.

תא"ל מור הסביר, שסדאם מעריך שארה"ב תיאלץ לצאת למתקפה קרקעית, שבה יהיה לצבא עיראק סיכוי להחזיק מעמד [בניגוד למערכה האווירית], לכן הוא מתכונן לשלב המכריע מבחינתו – המערכה הקרקעית. 

במהלך שלב זה, הסביר ראש חטיבת המחקר, יחליט סדאם ה"אם להסלים את המערכה, על ידי שימוש באמצעים שונים שבהם נמנע מלהשתמש עד כה"

רח"ט מחקר הוסיף, ש"אם יעריך שהוא ניצב בפני איום קיומי, הוא עלול להשתמש במה שהוא כינה "הפתעות", ויש להניח שהכוונה לאחד או יותר מאמצעי הלחימה הבאים: חל"ך [חומר לחימה כימי], חומר לחימה ביולוגי (חל"ב), או פצצה רדיולוגית".

גם ראש מחלקת המחקר של להק מודיעין אוויר, שפרס את התמונה מבחינתו של חיל האוויר, הציג את החשש מהפעלת נשק לא קונבנציונלי בזמן הקרוב3:

"האמריקאים עורכים 2500-2600 גיחות מדי יום, כמחציתן גיחות תקיפה והשאר גיחות סיוע מסוגים שונים". ראש מחלקת המחקר מחקר הסביר, שלאחר שהצליחו האמריקנים להשמיד כ- 150 "דירים" [=מחסות מבוצרים בהם אוחסנו מטוסי הקרב], החלו העיראקים להבריח את מטוסיהם לאיראן. כמו כן נפגעו לעיראק שדות תעופה רבים. אולם, הוא הוסיף "יש ידיעות על אפשרות של שיגור מטוס או שני מטוסי מיג 25 – שישאו חומר לחימה ביולוגי או פצצה רדיולוגית, תוך טיסה בגובה רב".

איום בחדירה בגובה רב של מטוס מיג 25

דברים אלו חושפים את החשש שהיה בישראל ממטוס המיג 25. למטוס זה ישנה יכולת יוצאת דופן של טיסה בגובה רב מאוד, ובמהירות עצומה. לכן חיל האוויר הישראלי לא הצליח ליירט מטוסי קרב כאלו, שנשלחו ע"י ברית המועצות למצרים במהלך מלחמת ההתשה, והם הצליחו לחדור לשטח ישראל כ- 20 פעם, לערוך גיחות צילום ולהשיג מודיעין רב, ולחזור לשטח מצרים ללא פגע! 

בהמשך קלט את המטוסים הללו חיל האוויר הסורי, והוא הוציא לפועל גיחות צילום רבות איתם, בעוד שחיל האוויר הישראלי, וטילי הנ"מ מדגם "הוק", לא הצליחו ליירטם.

ישראל הצליחה ליירט מטוס מדגם זה רק לאחר מבצע מיוחד4, שניתן לו השם "מבצע גוזל" - שבו הוצב מארב אווירי למטוס סורי מדגם זה, ביחד עם מארב של טילי הוק שהועלו במיוחד לג'בל בארוכ (הר גבוה בלבנון, חלק מהרי השוף). טילי ההוק הועלו להר הגבוה, על מנת שיוכלו להתמודד עם הגובה הרב שבו טס המיג הסורי. ביחד עם שיפור טכני מקורי של אחד מאנשי הנ"מ הישראלים, הצליח סוף סוף נסיון היירוט. הייתה זו ההפלה הראשונה בעולם של מטוס מדגם זה. 

כאמור, בישראל חששו מחדירה של מטוס עיראקי מדגם זה, בגובה רב ובמהירות גבוהה, לשם ביצוע תקיפה בנשק לא קונבנציונלי. על פי מסמכים נוספים של צה"ל, כשבוע לפני כן, הפנה חיל האוויר בקשה מיוחדת לחיל האוויר האמריקני לפגוע דווקא במטוסי מיג 25 שהיו מוצבים בשדה התעופה בחבאניה5.

מטוס סוחוי 24 – איום בחדירה מתחת למכ"ם

היה מטוס נוסף ממנו חששו בישראל – סוחוי 24. מטוס זה היה באותו זמן אחד ממטוסי התקיפה החדישים ביותר של ברית המועצות, ועיראק רכשה ממנו טייסת שלימה. מטוסים אלו תוכננו במיוחד לטיסה מהירה, בגובה נמוך מאוד, כך שמערכות מכ"ם [שמשדרות את האלומות שלהן בזווית של הגבהה – כלפי השמים] – לא יקלטו אותם. 

מפקד חיל האוויר האלוף אביהו בן נון, הציג בפגישה עם כתבים זרים6, שנערכה ערב פתיחת המלחמה, את החשש מהמטוס. האלוף בן נון הסביר שלמטוס עיראקי לוקח בסך הכל 25 דקות להגיע לישראל מבסיס 3-H  שבמערב עיראק, והוסיף: "מטוסי הסוחוי 24 של חיל האוויר העיראקי מסוגלים, בטיסה נמוכה, להגיע מבגדאד לתל אביב, ולחזור ללא תדלוק".

ואכן, שנים ספורות לאחר מלחמת המפרץ, גילה מי שהיה ראש המודיעין הצבאי העיראקי במהלך המלחמה, שלקראת פתיחת המלחמה, הכינה עיראק 15 מטוסי סוחוי 24 , עמוסים בפצצות כימיות, בבסיס חיל האוויר אל-בכר (בלד)7

בחסדי ונסי ה' הגלויים לא נעשה שום שימוש בנשק נורא זה, והפצצות נפרקו מהמטוסים בהמשך. 

בנס מדהים נוסף, החליטה עיראק להעביר, כבר לאחר כמה ימי הפצצות אמריקניות, את רוב מטוסי העלית שלה – לאיראן. ככל הנראה, קיוו העיראקים שאיראן תחזיר להם את המטוסים, ולאחר המלחמה הם דרשו אותם בחזרה, אולם, איראן לא הסכימה להחזירם, וטענה שהם מהווים חלק מהפיצויים אותם חייבת לה עיראק, בשל המלחמה שהייתה ביניהן... 

כבר לאחר כעשרה ימים מפרוץ המלחמה, דווח במטכ"ל הישראלי8, על כך שעיראק העבירה לאיראן את מטוסי העלית האיכותיים שלה – וביניהם את כל הטייסת של מטוסי הסוחוי 24, ואיתם עוד מטוסי יירוט חדישים מדגם מיג 29, וכן מטוסים איכותיים שסופקו לה ע"י צרפת מדגם מיראז 1-F [כמו כן נראה9 שהועברו גם מטוסי מיג 25], ובכך, נחסך מישראל האיום הכבד שהיה נשקף לה ממטוסים אלו, שהיו עלולים להישלח אליה, כאשר הם חמושים בנשק כימי או ביולוגי שהיה מצוי בידי עיראק.

בהערת אגב נציין, שהימצאות מטוסים אלו כיום בידי איראן, אינה מהווה איום חמור, הן משום שאיראן רחוקה מישראל הרבה יותר מאשר עיראק, והן  משום שלאחר 32 שנה ממלחמת המפרץ, המטוסים הללו רחוקים מלהיחשב כאיום מתקדם... מה גם שידוע שאיראן נתקלה במשך השנים בקשיים רבים בשמירה על שמישותם ותפעולם התקין, וגם אין לאיראן את אותו מאגר של נשק כימי וביולוגי שעמד אז לרשות עיראק, וסיכן את ישראל. 

יצוין כי מטוסים עיראקים כבר חדרו בעבר לישראל. במלחמת ששת הימים, למרות העליונות האווירית שהפגין חיל האוויר, הצליחו לחדור  מטוסים עיראקים לישראל כבר ביום הראשון למלחמה. שלישיה של מטוסי 'האנטר' ניסו להפציץ את בסיס רמת דוד, אך לא הצליחו, וירו רקטות על נהלל. בהמשך חדר לפחות מפציץ טופולב עיראקי אחד (ויתכן שהיו שניים) לישראל10, והטיל 3 פצצות כבדות על נתניה. בנסי וחסדי ה', הפצצות לא התפוצצו, אך הן הרסו בנין חדש של בנק הפועלים, וגרמו לנזקים כבדים נוספים, 5 אזרחים נפצעו.

בהמשך, מטוס הטופולב עבר מעל מגידו ומגדל העמק (ככל הנראה במטרה לתקוף את בסיס חיל האוויר ברמת דוד), ושם הוא ספג פגיעות נ"מ וכן טיל אויר-אויר, אולם, כאשר הוא נפל, הוא התרסק על מחנה "עמוס", וגרם לאסון כבד – 14 חיילים נהרגו, ועשרות נפצעו. בתקיפת תגובה של חיל האוויר הישראלי על בסיס 3-H  העיראקי, הוא הצליח להשמיד מטוסי קרב רבים, אבל המחיר היה כבד – 2 מטוסי ווטור, ומטוס מיראז' ישראלי, הופלו, 2 טייסים נהרגו, ושניים נפלו בשבי העיראקי, והוחזרו לאחר המלחמה11

שני המטחים האחרונים לאזור המרכז

כאמור, צה"ל המשיך לראות במטחי הטילים איום חמור, בשל החשש שמא דווקא לקראת המערכה הסופית של הקרב היבשתי, או במהלך מערכה זו, ישאף המשטר העיראקי לפגוע בישראל באמצעות נשק לא קונבנציונלי ח"ו. 

גם בשלב מתקדם זה של המלחמה, יכולת השיגור העיראקית עדיין לא נפגעה, ולמעשה, על פי מקורות רבים ומוסמכים ביותר, שום משגר טילים עיראקי נייד לא נפגע עד במהלך המלחמה12, כך שעיראק יכלה עדיין לשגר טילים על ישראל, והאיום לא הוסר, מה גם שמערכת הפטריוט כשלה לחלוטין בהתמודדות עם שיגורים אלו, כפי שפורט באריכות בכתבות הקודמות.

ימים ספורים לפני תחילת הקרב היבשתי, בדיון שנערך במטכ"ל13, ביום שני ד' אדר (18/02 למנינם), אמר ראש הזירה המרכזית באגף המודיעין: "מבחינת עיראק, אמור היום להיות יום מיוחד, משום שהגיעו אל סיפו של המהלך היבשתי... שבו תושג ההכרעה". 

ראש הזירה הוסיף ואמר שבמידה וביקורו של שר החוץ העיראקי טארק עזיז במוסקבה, לא יתקבל ויביא להסדר מדיני, אזי "תצא עיראק למערכה היבשתית, שבה היא מבטיחה הפתעות קטלניות ושימוש בכלי נשק קטלניים".

למחרת אותו דיון במטכ"ל, ביום שלישי (ה' אדר), נורה טיל סקאד לעבר אזור המרכז. הטיל נפל באזור צומת מורשה. על פי מסמכי צה"ל שהותרו לפרסום הטיל כלל לא יורט, משום שטילי פטריוט שנורו לעברו התפרקו בדרך ולא פגעו בו14!

בחסדי ונסי ה' יתברך, למרות שהטיל נפל באזור צומת מורשה, הוא לא גרם לנפגעים וגם לא לנזק משמעותי15. לפי מקור מקצועי נוסף16, טיל הסקאד הזה היה "נפל", ולכן הוא לא התפוצץ, למרות שהוא נפל על הקרקע בלא שיורט ע"י טילי הפטריוט, שכאמור סבלו בעצמם מכשל טכני חמור, והתפרקו באוויר.

לסיכום: ע"פ מסמך צה"ל שהותר לפרסום שוגרו לעבר הסקאד 2 טילי פטריוט, וכאמור הם לא פגעו בו, אך בנסי וחסדי ה' הוא לא התפוצץ משום היה "נפל".

לאחר ארבעה ימים, במוצאי שבת, ט' אדר (23/02), נורה המטח האחרון לעבר אזור המרכז. גם במטח זה שוגר טיל אחד בלבד, שנחת באזור הישוב בית נחמיה – בין העיר יהוד לבין נמל התעופה בן גוריון17

לפי מסמך בסיווג סודי ביותר, שהותר לפרסום, לא שוגרו לעבר טיל זה שום טילי פטריוט18. בחסדי ונסי ה' יתברך, טיל זה, למרות שנפל באזור המרכז ולא יורט, לא גרם לשום נפגעים, אלא לנזק קל ביותר בלבד19 (שריפה בשדה קוצים בשטח פתוח). 

חיל האוויר וצבא היבשה העיראקי נערכו לתקיפת ישראל

כפי שהובא לעיל, בישראל היה חשש גדול מתקיפה אווירית עיראקית. על פי הערכת אמ"ן20, כפי שנמסרה לרמטכ"ל כחודש וחצי לפני תחילת המלחמה, יכלה עיראק לשגר לעבר ישראל כבר בפתיחת המלחמה בין 6 ל- 10 טילים [ואכן כך היה בלילה הראשון של שיגורי הטילים], ואז בכל 24 שעות מטח נוסף של 6 טילים. 

לפי ראש חטיבת המחקר, יש להעריך שלטילים יכולים להיות ראשי נפץ כימיים או ביולוגיים. על פי אותה הערכה, עיראק תוכל לשלוח לתקיפה אווירית בין 16 ל- 40 מטוסי קרב (תלוי מהיכן ימריאו).

סדר הכוחות של חיל האוויר העיראקי היה נרחב ומנה כ- 700 עד 750 מטוסי קרב21, וכפי שהובא לעיל היה גם חשש משמעותי ממטוסי מיג 25 מגביהי טוס ומהירים, וכן ממטוסי סוחוי 24 בעלי יכולת חדירה בגובה נמוך.

ואכן, ממידע רב שנחשף בעיראק עצמה לאחר מלחמת המפרץ22, ובמיוחד ממידע שהושג לאחר כיבוש עיראק והפלת המשטר, עולה בבירור שבשנתיים שלפני מלחמת המפרץ, נערכה עיראק למלחמה כוללת, באמצעות חיל האוויר וכוחות היבשה, נגד ישראל! 

כבר באותה תקופה, לאחר סיום המלחמה נגד איראן, נפגש סדאם חוסיין עם מפקד גייס העלית של "משמר הרפובליקה", והטיל עליו "משימה חדשה" – להתמודד עם ישראל. לאחר פגישה זו, החלו יחידות גייס זה לבצע סדרת תרגילים לשיפור כשירותן לקראת התמודדות זו, ומפקדי משמר הרפובליקה – מפקדי חטיבות, דיוויזיות, והפיקוד הבכיר של הגייס – נשלחו לירדן, ושם סיירו מול החזית הישראלית על מנת להכירה מקרוב!

הירדנים ערכו למפקדים העיראקים סיורים לאורך גבול ישראל, כדי שיוכלו ללמוד מקרוב את היערכותו של צה"ל, פריסת היישובים, ומערך הביצורים הישראלי. כאשר חזרו מפקדים אלו לעיראק, הם החלו בתרגול יחידותיהם לקראת המלחמה הקרבה ובאה23.

בנוסף, במסגרת הכנות אלו, הוטל על חיל האוויר העיראקי לבחור מטרות תקיפה בשטח ישראל. בישיבות התכנון העיראקיות הוחלט על בחירת 16 מטרות מרכזיות – מחציתן לתקיפה ע"י מטוסי קרב, והשאר ע"י כח הטילים. המטרות שנבחרו, כללו את הכורים הגרעיניים של ישראל [בדימונה ובנחל שורק], מפעלי צבא ומפעלים כימיים, בסיסי חיל האוויר, בסיסי חיל ים, ומטרות חשובות נוספות שהוגדרו כתומכות במאמץ המלחמתי.

במסגרת הכנות אלו נדרש המודיעין העיראקי להשיג מידע על המטרות, ומנהלות המודיעין והמטרות השקיעו מאמץ ניכר, והפיקו מודיעין ומפות מדויקות של היעדים, כולל נ"צ ברמת דיוק טובה. כמו כן, הוקצו כבר הכוחות למשימות, תוכננו צעדי הונאה, ונערכו אימונים ותרגולים שנועדו לבדוק סוגיות מבצעיות וטכניות שונות.

אחד הצעדים העיראקים, שאותר ע"י ישראל, היה טיסות סיור של מטוסי מיראז 1-F , שהגיעו מעיראק, ופעלו בירדן, במסגרת "טייסת משותפת" שהוקמה עם הירדנים. מטוסי הקרב העיראקים טסו לאורך גבול ישראל-ירדן, והשיגו מודיעין על ישראל. בישראל חששו שהטיסות מהוות הכנה לתקיפה על הכור בדימונה, והמחאה הישראלית הביאה ללחץ אמריקני על ירדן, שבסופו של דבר השעתה את המשך הטיסות העיראקיות המאיימות. 

בנסי ונפלאות ה' יתברך, לא הוצאו תכניות אלו אל הפועל, ולמרות האימונים וההכנות העיראקיות, חיל האוויר העיראקי וגייס משמר הרפובליקה לא פעלו נגד ישראל.

ישראל נערכת לפעולה בשטח עיראק

נפילות הטילים הנמשכות בשטח ישראל, הביאו יותר ויותר להבנה שפעולה ישראלית נגד עיראק היא בלתי נמנעת, ויש להמשיך ולהתכונן לקראתה.  

לקראת פעולה אפשרית זו גייסה ישראל את כל כוחות המילואים של חיל האוויר, והעמידה בכוננות גבוהה את יחידות הנ"מ. בנוסף גויסו חטיבות חי"ר ושריון, גדודי ארטילריה, חטיבות צנחנים ויחידות עלית.

אחת הסיבות המרכזיות לכך שמתקפה זו לא יצאה אל הפועל (מלבד הלחץ האמריקני הכבד) היא שירי הטילים המסיבי על ישראל גרם, כמעט בכל השיגורים, למספר קטן של פצועים ישירות מהטיל. גם כאשר היה מספר הנפגעים גבוה יותר (כמו בטיל הראשון שנפל ברמת גן), רובם הגדול נפגעו באורח קל. 

עובדה זו הקלה את הלחץ מעל הדרג המדיני, ונתנה לו את מרחב התמרון שלו הוא היה זקוק, על מנת שלא לצאת לפעולה עתירת סיכונים, שבה ישלחו אלפי חיילים למדינת אויב רחוקה, ותוך סיכון להידרדרות למלחמה מול עיראק, ירדן וסוריה ביחד.

תכניות הפעולה של צה"ל בעיראק שנחשפו

בשנים האחרונות פורסם מידע נוסף על ההכנות הישראליות לפעולה נגד עיראק, ובין היתר התגלה כי הגייס הדרומי של צה"ל - גייס 441  [שכלל בתוכו כמה אוגדות] עמד לפעול בחזית המזרחית24

אוגדות  340 ו 370 של פיקוד מרכז, ואוגדות נוספות, עסקו בהכנות לכניסה לשטח ירדן ולחימה מול כוחות עיראקים25.  

כל אוגדה צה"לית כוללת כמה חטיבות חי"ר ושריון (לרוב 3-4 חטיבות, ולעתים גם 5-6 חטיבות), וכוחה של אוגדה נע בין 12,000 ל- 18,000 חייל, בנוסף למאות טנקים, ומאות רבות של נגמ"שים, תותחים, ורכב קרבי אחר. מכאן עולה שצה"ל התכונן להפעלה של כח גדול מאוד מול עיראק, במקרה של הידרדרות המצב, ובמיוחד מול תרחיש אפשרי של הכנסת כוחות עיראקים לירדן.

עוד התגלה כי צה"ל אכן התכונן להצנחה או הנחתה באמצעות מסוקים ומטוסים של כ- 1200-1500 לוחמי יחידות עלית – שלדג, סיירת מטכ"ל, וכן יחידות של אוגדה 98 (אוגדת העלית של צה"ל שמורכבת מחטיבות צנחנים וקומנדו) במערב עיראק26

היו בישראל מי שתמכו בביצוע פעולה ישראלית במהלך המערכה הקרקעית, לקראת סיום המלחמה, וזאת משום שלהערכתם, כבר לא היה סיכוי שהקואליציה נגד עיראק תתפרק בשל פעולה כזו, כי היה ברור שעיראק על סף תבוסה, ולכן הייתה זו שעת הכושר להכות בעיראק. אולם, המערכה הקרקעית הסתיימה באופן לא צפוי במהירות רבה, 4 ימים בלבד לאחר שהחלה! 

העובדה שבנסי וחסדי ה' הגלויים  והנפלאים המערכה הקרקעית הסתיימה כה מהר, והצבא העיראקי הענקי קרס במהירות כה עצומה, הביאה לבסוף לכך שתכניות צה"ל לתקיפה בעיראק, לקראת סיום המלחמה, לא יצאו לפועל, ולכן לא היה צורך בפעולה המסוכנת, הרחק מגבולות ישראל. 

גם כל תכניותיו של הרודן העיראקי, לתקוף את ישראל באמצעות מטוסי קרב וכוחות העלית של "משמר הרפובליקה" לא יצאו אל הפועל, והם ספגו מכות נאמנות, עד כדי סף קריסה, מכוחות הקואליציה הבינ"ל.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"!

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

כותב שורות אלו שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, וגם ערך מחקר מקיף, בהוראת גדולי ישראל, בנושא נסי מלחמת המפרץ

מקורות:

1. חלק נכבד מהמסמכים הללו התפרסם בספרו של אלוף משנה שמעון גולן – "טילים על ישראל, מודן הוצאה לאור בע"מ, משרד הבטחון, צה"ל – המחלקה להיסטוריה. אל"מ גולן הינו ראש התחום לחקר "הרמה האסטרטגית" במחלקה להיסטוריה של צה"ל, וניתנה לו גישה למסמכים מסווגים שעסקו במלחמה. 

להלן – "טילים על ישראל, שמעון גולן".

2. שם, עמ' 269-278.

3. שם, עמ' 272.

4. ראה ויקיפדיה "מבצע גוזל" – ובמקורות הרבים שהובאו שם.

5. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 260.

6. עיתון חדשות, א' שבט, שנת תשנ"א (16/01/1991), עמוד 2.

7. ראה מלחמות בבל החדשה, אל"מ פנחס מלובני – מבכירי אגף המודיעין בצה"ל, הוצאת מערכות, צה"ל, משרד הבטחון, עמוד 570.

8. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 220.

9. לפירוט המטוסים שהועברו מעיראק לאיראן, ראה מלחמות בבל החדשה שבהערה 7, עמוד 564, ובהערה 12 שם.

10. לפירוט החדירות העיראקיות לישראל ראה "כרעם ביום בהיר", דני שלום, עמ' 557 ואילך. לתקיפת הטופולב (או שני הטופולבים) – ראה שם בעמוד 569-570.

11. שם, עמ' 582-588.

12. ראה במאמרו של רס"ן רועי נאון – להק מודיעין אוויר של חיל האוויר – גליון מערכות 374-375 עמ' 39, 33, 30. דבריו של רס"ן נאון מייצגים ככל הנראה את הערכת להק מודיעין של חיל האוויר – ולפיה לא נפגע אפילו משגר נייד אחד!

וכך הובא גם במקורות רבים ונוספים, כולל מקורות אמריקנים רשמיים:

סופה בשמי עיראק – מערכות, משרד הבטחןו – עמודים 95,100. זוהי מהדורה עברית, של ספר שחובר ע"י בכירי החוקרים האמריקנים שמונו על מנת לסכם את המחקר הגדול על מלחמת המפרץ – "סקר הכח האווירי במלחמת המפרץ" (GWAPS  - GULF WAR AIR POWER SURVEY – 5 חלקים – ניתן להורדה ברשת).

קשת עילם – תא"ל עוזי עילם – ידיעות אחרונות - ספרי חמד- עמ' 414. תא"ל עילם היה במלחמת המפרץ ראש מפא"ת, ובהמשך היה יו"ר הועדה לאנרגיה אטומית של ישראל. 

סוף המשחק – סקוט ריטר (מבכירי פקחי האו"ם בעיראק), גפן הוצאה לאור, עמ' 41.

מערכת החץ וההגנה אקטיבית נגד טילים בליסטיים - ראובן פדהצור – מרכז למחקרים אסטרטגיים על שם יפה, אונ' ת"א – עמ' 41.  פרסום מאוקטובר 1993. וראה שם שהוא מציין למספר  מקורות - מאמר ב"הארץ", תחקיר של רשת CBS, וגם למאמר של הפרשן הצבאי הותיק רון בן ישי: "הבלוף שהותיר את ישראל מחוץ למלחמה" – ידיעות אחרונות, כ"ב טבת תשנ"ג (15/01/1993 למנינם), המוסף לשבת, עמ' 13.

מערכות, משרד הבטחון, גליון 335, עמ' 41 – מתוך מאמר של אריק ארנט – עמית תכנון בכיר באגודה האמריקנית לקידום תכניות מדע ובטחון בין לאומי.

מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - עורכים: עמוס גלבוע ואפרים לפיד –  הוצאת משכל, עמ' 201. 

בגובה העיניים - רב אלוף (מיל') דן חלוץ - הוצאת משכל, עמ' 180. 

מלחמות בבל החדשה, משרד הבטחון, מערכות – ההוצאה לאור, אל"מ (מיל') פסח מלובני – מבכירי אמ"ן – עמ' 571-572. 

57. p 90 '-91'  THE MIDDLE EAST MILITARY BALANCE  

המאזן הצבאי של המזרח התיכון – המרכז למחקרים אסטרטגיים ע"ש יפה, אונ' ת"א.

בטאון חיל האוויר – גליון תמוז תשנ"ג, עמ' 88.

אנציקלופדיה יפעת, חוקר התעופה דני שלום, עמ' 1271.

13. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 307.

14. שם, עמוד 320. לא מצאתי שום הסבר על תקלה זו של התפרקות הפטריוט, ויתכן שהכוונה היא שהפטריוט התפוצץ (ובמילא התפרק) לפני הזמן שהיה מתוכנן לפגוש בו את הסקאד. כך או אחרת, מדובר בכשלון נוסף של מערכת הפטריוט.

15. מעריב, ו' אדר (20/02), עמוד השער.

16. ראה TECHNICAL DEBATE OVER PATRIOT

עמ' 20-21.  וראה בהערה 66 במסמך הנ"ל, שע"פ מקורות בישראל התקלה הייתה במרעום של הסקאד, שבגללה הוא לא התפוצץ (בלי קשר לפטריוט, שכלל לא פגע בו).  

17. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 329.

18. זהו מסמך צה"לי בסיווג סודי ביותר שהותר לפרסום בשנה שעברה, וניתן למוצאו ברשת: מלחמת המפרץ, קבלת החלטות ברמה האסטרטגית, המטה הכללי אמ"ץ-תוה"ד, סא"ל (מיל') ד"ר שמעון גולן – עמוד 3 (סיכום מטחי הסקאד וירי הפטריוט לעברם).

19. "חדשות", י' אדר (24/02), עמוד השער. מעריב מאותו תאריך, עמודים 1-2. 

20. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 93.

21. לקוח מהדו"ח הסופי שהגיש הפנטגון לקונגרס על מלחמת המפרץ: FINAL REPORT TO CONGRESS CONDUCT OF THE PERSIAN GULF WAR עמ' 51.

וראה גם חיבור של חיל האוויר האמריקני על המלחמה: THE USAF IN THE PERSIAN GULF WAR On Target Richard G. Davis Air Force History and Museums Program

עמ' 129 [עמ' 141 בדפדפן ה PDF]. וראה שם בעמוד 312 [עמ' 300 בדפדפן] שהיו לה 750 או יותר מטוסי קרב. 

המספר 700 מופיע גם בהערכה של תא"ל עמוס גלבוע, מבכירי אמ"ן, בעיתון מעריב ט"ז שבט  (31/01/1991),  מוסף "סערת המדבר", עמוד 1. 

המספר 700 היה ככל הנראה ההערכה הרשמית של אגף המודיעין, שכן ראש חטיבת המחקר של אמ"ן הציג אותו לרמטכ"ל במהלך המלחמה (טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 283).

הנתון של 700 מטוסי קרב נראה האמין ביותר, משום שהוא מובא גם בספר האמריקני המיוחד, שמסכם את הממצאים של "מסמכי השלל", שנתפסו בעיראק לאחר כיבושה. ראה PROJECT IRAQI PRESPECTIVES עמ' 373. 

22. מלחמות בבל החדשה, אל"מ פנחס מלובני, מבכירי אמ"ן, עמ' 514-516.

23. ראה במקור בהערה 22 לעיל, וראה שם בעמ' 525 הערה 14, שחטיבת שריון של משמר הרפובליקה ביצעה תרגיל ראשון בדרום עיראק, כהכנה למלחמה נגד ישראל, כשנה וחצי לפני מלחמת המפרץ.

24. ראה בערך על גייס 441 בויקיפדיה: "לשיאה הגיעה הפעילות במהלך מלחמת המפרץ 1990-1991 בשל חשש מהתפתחויות בחזית המזרחית".

25. אוגדה 370 – ראה גליון 59 של "שריון", עמ' 50: "בהיותה אוגדת שריון של פיקוד המרכז...מלחמת המפרץ...הייתה אמורה להשתתף...במתקפה... מדרום לים המלח לעבר ציר ה H כדי לפגוש שם חיל משלוח עיראקי שמגמתו ישראל...מדובר היה בתנועה בת מאות ק"מ, ברובה בשטח מדברי צחיח...".

אוגדה 340 – ראה "חטיבה 130 – 40 שנה של מורשת קרב" – דברים מפורשים של המח"ט אל"מ יעקב זעירא בעמ' 38-39, על כך שאוגדה 340 ואוגדה סדירה נוספת היו אמורות להגיע מישראל לשטח מערב עיראק ולהילחם שם.

26. ראה: "המבצע הסודי של הקומנדו הישראלי במערב עיראק", ידיעות אחרונות, רונן ברגמן, גליון ט' שבט תשפ"א (22/01/2021).

*כל המידע במאמר זה מבוסס על מקורות גלויים

מלחמת המפרץ, פרק שנים עשר: טילים לעבר הכור הגרעיני בדימונה

החטופים ששוחררו: הברכה של הרבי שליט"א מלך המשיח

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...