מלחמת המפרץ, פרק שנים עשר: טילים לעבר הכור הגרעיני בדימונה

במהלך ההכנות לקראת מלחמת המפרץ, אחד הנושאים המרכזיים היה – היערכות לקראת תקיפה עיראקית אפשרית על הכור בדימונה. עד לשנים האחרונות היה נושא זה לוט בערפל, אולם מסמכים מסווגים רבים של צה"ל שהותרו לפרסום, חושפים לפנינו פרטים רבים של היערכות זו¹. המסמכים הללו כוללים רישום והקלטות מקיפות של כל תקופת המלחמה², וכן הקלטות של הדיונים והערכות המצב במוצב הפיקוד העליון של צה"ל, וחומרים מלשכת שר הבטחון, ולשכות הרמטכ"ל וסגן הרמטכ"ל.

חומרים יחודיים אלו מאפשרים לנו הצצה אל "מאחורי הקלעים" בתקופת המלחמה, ובין היתר נחשפים בהם הנושאים הבאים:

1. כיצד נערכו בישראל לקראת תקיפה של הכור הגרעיני בדימונה?

2. כמה טילים נורו בפועל לעבר הכור הגרעיני, ועד כמה הם סיכנו אותו?

3. מה היו תרחישי התגובה על תקיפת הכור בדימונה?

גם כותב שורות אלו ערך מחקר גדול על מלחמת המפרץ, ובמיוחד על הנשק הכימי וביולוגי של עיראק, וההכנות לשימוש בו נגד ישראל, וכן על התפתחות מערך הטילים העיראקי ופעילותו במלחמת המפרץ ולאחריה, וממצאים מרתקים מתוך מחקר זה יובאו בהמשך³. 

האיום על הכור בדימונה

אחד הדברים המענינים שנחשפים במסמכים המסווגים שהותרו לפרסום, הוא "משחק המלחמה" שנערך במטכ"ל כהכנה לקראת המלחמה שבפתח⁴. 

"משחק" זה נערך כשלושה שבועות לאחר הפלישה, והשתתפו בו כל אלופי המטכ"ל, ואיתם בכירי אמ"ן ובכירי חיל האוויר. את הדרג המדיני ייצג במהלך המשחק אלוף (במילואים) מאיר עמית.

במסגרת משחק המלחמה תורגלו מספר תרחישים בסיסיים:

1. תקיפה עיראקית באמצעות טילי סקאד או מטוסים.

2. צבירת כוחות יבשה עיראקים בגבול עיראק-ירדן.

3. כניסה מסיבית של כוחות עיראקיים לירדן ותנועה שלהם לכיוון מערב – לעבר ישראל.

תרחיש ראשון – תקיפה טילית על הכור בדימונה ו/או על ערים בישראל - 

תרחיש זה חולק לשני תת-תרחישים: 

א. תת תרחיש ראשון - שיגור של 2 מטחים של טילי סקאד לעבר הכור הגרעיני בדימונה:

בכל מטח ישוגרו, לפי התרחיש, 3 טילי סקאד. ע"פ התרחיש, ירי שכזה, לפי ההערכה במטכ"ל, לא היה פוגע ישירות בכור, אלא רק גורם לו נזקים קלים. 

[הערכה זו נעשתה על רקע חוסר הדיוק הגדול של טיל הסקאד. אולם, בכל אופן, מעצם הצגת התרחיש של תקיפת הכור, ברור שבישראל העריכו שעיראק "מוכנה ללכת רחוק" ולקחת סיכונים גדולים, שהרי אם הכור היה סופג פגיעה קשה, היה יכול להיגרם אסון המוני ח"ו!].

וכאן הוצבה הדילמה לפתחם של אלופי המטכ"ל – כיצד מגיבים במקרה שבו נגרם לכור רק נזק קל?

ראש חטיבת המבצעים תא"ל מאיר דגן, ועימו ראש להק מודיעין של חיל האוויר תא"ל יואל פלדשו, מפקד חיל האוויר האלוף אביהו בן נון, וכן מפקד המפח"ש (מפקדת חילות השדה) האלוף אורי שגיא, וגם ראש אמ"ן האלוף אמנון שחק – טענו שאין להגיב על תקיפה שכזו, בשל העובדה שבתרחיש נגרם רק נזק קל, ובעיקר משום שהאינטרס הישראלי העליון הוא שמירת הקואליציה הבינ"ל ועל ידי כך הנחתת מכה אנושה על עיראק. 

תגובה ישראלית עלולה להביא לפירוק הקואליציה נגד עיראק, משום שמדינות ערב ינטשו אותה. האינטרס העליון של ישראל הוא שהקואליציה תישמר, והיא זו שתילחם נגד עיראק. 

אמנם, היו בכירים במטכ"ל שצידדו בתגובה ישראלית גם על פגיעה קלה בכור בדימונה, אולם הדעה הרווחת במטכ"ל הייתה שלא להגיב במקרה זה, וזאת למרות הפוטנציאל החמור שלו, היות ובשורה התחתונה לא נגרם נזק משמעותי, ולישראל יש אינטרס מאוד חזק וברור שלא להביא לפירוק של הקואליציה שמכה קשות את עיראק.

ב. תת תרחיש שני - תקיפת מרכזי האוכלוסיה בישראל:

וזאת באמצעות ירי מטחי טילים על באר שבע, חיפה ותל אביב, במשולב עם תקיפת הכור באמצעות מטוסי קרב, ואף שימוש בנשק כימי.

מול תרחיש זה, הדעה הרווחת במטכ"ל הייתה שעל ישראל להגיב. 

אולם, הרמטכ"ל בעצמו אמר בפתח דבריו, שאין ביכולת ישראל להסיר את האיום העיראקי עליה, ושאין בכוחו של צה"ל להשמיד את חיל האוויר של עיראק ואת כח הטילים שלה, ולכן, מטרת התגובה אינה השמדת והסרת האיום, אלא רק שיקום ההרתעה. 

ראש להק מודיעין אוויר טען שמול תרחיש זה על ישראל להגיב בתקיפה במרכז בגדאד. גם ראש להק אוויר תא"ל אמיר נחומי אמר שבתרחיש שכזה ישראל חייבת להגיב, ולהערכתו תגובה זו אכן תביא למלחמה מול "חזית מזרחית" [דהיינו מול ירדן, סוריה ועיראק ביחד], ולכן עדיף שהתגובה תהיה במצב שבו כבר יש מלחמה בין עיראק לבין הקואליציה. 

מפקד המפח"ש טען אף הוא שעל פגיעה במרכזי אוכלוסיה ישראל חייבת להגיב, אולם יש להגביל את התגובה כך שהיא לא תוביל להסלמה נוספת, אלא רק תמחיש את יכולתה של ישראל, כמו כן יש לתקוף לדעתו רק במערב עיראק [האזור שממנו שוגרו הטילים].

ראש אגף תכנון האלוף דני יתום אמר שאם התקיפה העיראקית תסתכם בפגיעה בכור, אזי אם ארה"ב תתנגד בתוקף לתגובה, יש להבליג, משום שהאינטרס הישראלי הוא למוטט את סדאם. אך אם יותקפו מרכזי אוכלוסיה – ישראל חייבת להגיב, גם אם ארה"ב תתנגד לכך. 

גם מפקד חיל האוויר סבר כי במקרה של תקיפת מרכזי אוכלוסיה יש להגיב, וגם אלוף פיקוד צפון יוסי פלד טען שישראל אינה יכולה להבליג על פגיעה בעורפה האזרחי.

בסיכומו של משחק המלחמה, קבע הרמטכ"ל כי הדילמה הישראלית היא כיצד לשקם את ההרתעה, מול הצורך לשמור על המשך הפעולה הבינ"ל נגד עיראק. ולכן, אמר, יתכן שישראל תיאלץ לעכב את תגובתה לזמן מה, אבל היא אכן תצטרך להגיב. לכן, סיכם, יש להשלים את כל הפעולות הנדרשות להכנת העורף, וגם לגייס גיוס מילואים חלקי⁴.

היערכות מול האיום העיראקי 

בשל המעורבות העיראקית העמוקה במלחמות נגד ישראל⁵, תקפה ישראל והשמידה את הכור הגרעיני העיראקי בשנת תשמ"א, בערב חג השבועות (יוני 1981 למנינם). עיראק לא הגיבה על השמדת הכור, מכיוון שהיא הייתה נתונה במלחמה קשה עם איראן, אולם, סדאם חוסיין הכריז אז: "את תגובתנו... נדחה לעתיד, עמנו לא ישכח מעשה איבה זה"⁶. 

ולכן, ההערכה בצה"ל הייתה שיתכן וסדאם ינסה להוציא לפועל מתקפת נקמה על הכור בדימונה, ויתכן שגם את הכור בנחל שורק. 

הכור בנחל שורק הינו כור גרעיני שפחות מוכר בציבור הישראלי, שרגיל לשמוע בעיקר על הכור בדימונה. זהו כור גרעיני שהוקם בשפך של נחל שורק, ממערב לעיר יבנה. כור זה הינו כור אזרחי, שהוקם במסגרת התכנית של "אטום למען שלום" של נשיא ארה"ב אייזנהאואר. הכור הוקם לפני כ- 60 שנה והופעל באמצעות אורניום מועשר אמריקני במשך 15 שנה. ישראל המשיכה להפעיל את הכור בכוחות עצמה למטרות אזרחיות, ועל פי פרסומים זרים, נעשה בו שימוש גם להכשרת כח אדם עבור פרויקט הגרעין הצבאי של ישראל בדימונה. 

בתקופה שקדמה למלחמת המפרץ הכור בנחל שורק היה פעיל, ובישראל חששו מכך שהוא יותקף ח"ו.

במסמך מסווג שהותר לפרסום, של מחלקת התכנון של אג"ם-מבצעים⁷, מובא שהוטל על צה"ל להיערך לקראת תקיפה עיראקית שתצא לפועל כבר ב- 24 השעות הראשונות למלחמה – ע"י טילים ארוכי טווח או ע"י חיל האוויר העיראקי. באותו מסמך נכתב שלא ידוע האם התקיפה תהיה בנשק רגיל או בנשק כימי / ביולוגי, או בשילוב של סוגי נשק אלו. 

באותו מסמך מובא שאחד הצעדים בהם נקטה ישראל כחלק מהיערכותה למלחמה, היה "הדממת הכורים" – דהיינו הפסקת הפעילות של הכורים הגרעיניים בנחל שורק ובדימונה. 

מעניין לציין, שבאותו מסמך ישנה גם התייחסות לתכנית מגננה מול מצרים וכן בפיקוד הצפון (ביחד עם עוד הכנות למלחמה כוללת – כמו הקצאת עתודות המטכ"ל, תכנית הקצאת מסוקי הקרב ומסוקי ומטוסי התובלה, הפעלת מוצב הפיקוד העליון, תכנון אבטחת צירים ומתקנים חיוניים, הפעלת צנזורה ועוד צעדי הכנה למלחמה בהיקף נרחב)⁷.

ישראל נערכה ביסודיות מול האיום החמור לתקוף את הכור הגרעיני בדימונה (ויתכן שגם את הכור בנחל שורק) – הכורים עצמם הודממו כנ"ל [דהיינו שפעילותם הושבתה, על מנת שאם יותקפו אזי לא יהיה אסון גרעיני ח"ו], וגם הגנת הנ"מ תוגברה⁸.

מטח לעבר דימונה וטיל אחד לחיפה

במטח השנים-עשר על ישראל שוגרו 4 טילים – מספר חריג של טילים בתקופה זו בה שוגר בדרך כלל רק טיל אחד כל פעם. מטח זה נורה במוצאי שבת ב' אדר בשעה 20:15 (16/02/1991 למנינם).

המטח כלל טיל אחד לאזור חיפה, ושלושה טילים לעבר דרום הארץ. הטיל לעבר חיפה, נפל לים. על פי מסמך סודי ביותר של צה"ל, שהותר אף הוא לפרסום⁹, שוגרו לעברו 2 טילים בנסיון ליירטו, אולם אין שום מידע על כך שאכן הראש הקרבי נפגע, ובמסמכי צה"ל מובא רק שהטיל נפל לים באזור עכו¹⁰. 

יש לציין כי המערך הצה"לי שתפקידו היה לאתר את מקום הנפילה היה נרחב, וכלל מסוקים, ובכללם מסוק גילוי וזיהוי, תצפיות, חמ"ל של פיקוד העורף, מידע מהמערכות האמריקניות, ומידע ממערכות המכ"ם של סוללות הפטריוט¹⁰. 

הטילים לאזור הדרום נפלו בשטח לא מיושב - טיל אחד נפל בתוך ירדן בקו ישיר לדימונה, השני נפל 7 ק"מ מדרום לעיר ערד, והשלישי 7 ק"מ מדרום מזרח לישוב יטא¹¹. לעבר טילים אלו לא שוגרו שום טילי פטריוט, כפי שעולה מהמסמך הצה"לי שמסכם את שיגורי הפטריוט⁹.

בחסדי ה' מכל הטילים הללו לא נגרמו נפגעים וגם לא היו נזקים.

למחרת השיגורים הנ"ל לעבר הדרום, פרסמה עיראק ששיגרה 3 טילי "חוג'רת אל- סג'יל" לעבר הכור בדימונה. והנושא הועלה לדיון בפורום מטכ"ל¹².

ראש הזירה המרכזית באמ"ן אמר בדיון המטכ"לי, שהירי לעבר דימונה כולל שני מאפיינים הסלמתיים – הראשון הוא בכך שעיראק טוענת שירתה לעבר הכור, כי ישראל היא זו שסיכלה את המאמצים של עיראק להגיע לשלום [דהיינו שישראל סיכלה, כביכול, את הצעת עיראק לסגת מכוויית ולהגיע להסדר מדיני, ולכן באשמת ישראל המלחמה נמשכת – א.אפרגון], וכן כי שוגרו טילים מיוחדים מסוג שונה, לעבר הכור בדימונה. 

ראש הזירה הוסיף, כי צעד זה מתווסף לאיום של עיראק "להשתמש בהפתעות" [עיראק איימה לקראת המערכה היבשתית שהיא תשתמש בנשק קטלני ושהיא "מכינה הפתעות" לצבא הקואליציה – א.אפרגון], וכל זה מחזק את ההערכה שכאשר סדאם יחוש שהוא "עם הגב אל הקיר" אז הוא ישקול שימוש בנשק לא קונבנציונלי. 

חשוב להדגיש כי למרות שבישראל העריכו שעיראק תשאף לפגוע בכור בדימונה (ולכן הוא הודמם ותוגברה הגנת הנ"מ עליו) אך, מכל מקום, סוללות הפטריוט לא נפרסו כלל באזור הכור. ככל הנראה בשל העובדה שהסיכוי לפגוע בכור באמצעות טיל סקאד – שהוא נשק לא מדויק – הוא קטן מאוד, ולכן עדיף להגן על ריכוזי האוכלוסיה (והתעשיה) שבאזור המרכז ובחיפה. 

במהלך המלחמה פעלו בישראל שש סוללות פטריוט, מתוכן ארבע נפרסו באזור המרכז, ושתים הוצבו באזור חיפה¹³. סוללה שביעית הגיעה מהולנד לקראת סוף המלחמה, והוצבה בהר איתן¹⁴, סמוך למבשרת ציון, במטרה להגן על אזור ירושלים (סוללה זו לא שיגרה טילי פטריוט במהלך המלחמה).

הטיל ששוגר לעבר הכור – מסוג מיוחד

הטיל ששוגר לעבר הכור בדימונה, כונה במקורות נוספים חיג'ארה (האבן), היה זה טיל מיוחד בעל ראש בטון. היו בארץ ששיערו שראש הבטון של הטיל היה משום "שנגמרו לעיראקים הטילים", אולם האמת הייתה שונה לחלוטין. 

כחלק מהמחקר שערך כותב שורות אלו על מלחמת המפרץ, התבררו העובדות המדויקות, וזאת על פי מסמכי משלחות האו"ם שפעלו בעיראק במשך 8 השנים שלאחר המלחמה. משלחות אלו פירקו את עיראק מנשקה הלא קונבנציונלי, ונטרלו גם את מערך הטילים המפותח שעמד לרשותה (עשרות משגרים ניידים ונייחים, מתקני פיתוח, מערכי ייצור, מחסנים וכו'), וזאת בהתאם להחלטת האו"ם מספר 687 שנתנה לפקחי האו"ם מנדט ויכולת לפעול בתוך עיראק. 

בתחקור של מהנדסי הטילים העיראקים, התברר שלעיראק באותו שלב במלחמה, היו עדיין עשרות טילים עם ראשי נפץ, אולם היא בחרה להשתמש דווקא בטיל עם ראש בטון, משום שהייתה לו יכולת מיוחדת לבקע את כיפת הכור ח"ו¹⁵! 

מראיונות עם אותם מהנדסים, שהיו אחראים על פיתוח וייצור האל-חוסיין (טיל הסקאד המשודרג בעל הטווח המוגדל), התברר כי הם הגיעו למסקנה שחלק מעוצמת הפיצוץ בראש נפץ רגיל "מתבזבזת" מסיבות טכניות שונות, ולכן על מנת לבקע מטרה "מוקשחת", כמו בונקרים ומבנים מבוצרים אחרים, עדיף להשתמש בראש חדירה מיוחד שיתבסס על האנרגיה הקינטית ולא על חומר הנפץ. 

לכן, יוצרו 10 ראשי קרב מיוחדים ממולאים ב- 230 ק"ג בטון שחוזק במוטות פלדה. כמו כן שונה המבנה הפנימי של הראש הקרבי על מנת לשפר את כושר החדירה שלו. במהלך המלחמה שוגרו בסך הכל 5 טילים חמושים בראשי קרב מיוחדים כאלו לעבר הכור בדימונה על מנת לחדור אותו ח"ו!

עוד 4 ראשי קרב כאלו הושמדו ע"י פקחי האו"ם לאחר המלחמה, ועיראק השמידה בעצמה ראש קרבי אחד נוסף^15.

לסיכום: מול שלושת הטילים לדרום לא נורו טילי פטריוט, כי הם לא היו פרוסים בדרום, ולכן גם בענין זה, של הגנת אזור הדרום והגנת הכור בדימונה – לא היה לפטריוט כל תפקיד, כפי שלא היה לו כל תפקיד בהגנה מפני הטילים שנחתו בשומרון, וזאת בשל העובדה שהוא היה יכול להעניק הגנה רק לאזור מוגבל. בחסדי ונסי ה' כל הטילים לאזור הדרום נחתו בשטחים לא מיושבים, וגם לא נפלו בקרבת הכור הגרעיני בדימונה.

הטיל לעבר חיפה

כאמור לעיל, המטח ה- 12 כלל גם טיל אחד ששוגר לעבר חיפה. הירי העיראקי החוזר ונשנה לעבר חיפה בוצע לא רק בשל היותה מרכז אוכלוסין צפוף, אלא גם בשל העובדה שהיו בה מטרות אסטרטגיות – מתחם בתי הזיקוק, הנמל המרכזי של חיל הים, וגם מפעלים ובהם מיכלי ענק של חומרים רעילים. במטח הראשון לעבר ישראל, כוונו 3 טילים לעבר חיפה. אחד הטילים שנורו לחיפה נפל במרחק של 400 מטר בלבד ממיכלי הברום הענקיים¹⁶, שכל פגיעה בהם יכולה להביא לאסון כבד ח"ו! 

לכן, כאשר נערכו בישראל לקליטת הסוללה החמישית, הוחלט בדיוני המטכ"ל, שהיא תוצב באזור חיפה, וזאת בשל הימצאותם שם של מפעלים רבים "שפגיעה בהם עלולה ליצור תוצאות דומות לפגיעה של טיל נושא חומרי לחימה כימיים"¹⁷.

דהיינו שהיה צורך חיוני למנוע פגיעה במיכלים רבים שהיו פזורים באזור חיפה, שהכילו חומרים רעילים (אמוניה, ברום וכו'), משום שפגיעה במיכלים אלו יכלה להוביל להתפזרות של כמויות עצומות של חומר רעיל, ולאסון כבד ח"ו. ולכן, בהמשך אכן הוצבה בחיפה סוללה נוספת.   

בחסדי ונסי ה' יתברך, כל הטילים שנפלו בחיפה, לא פגעו בשום מטרה אסטרטגית, למרות שחלקם אכן היו קרובים לבתי הזיקוק ולמפעלים, וחלקם גם גרמו נזקים קלים לבסיס חיל הים.  

מלחמה של נסים ונפלאות

הגמרא במסכת נדה (דף ל"א) מפרשת את הפסוק בתהלים:

"לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו" – מדוע כתובה המילה 'לבדו'?

מהי משמעותה בהקשר של הנפלאות המוזכרות בפסוק?

והגמרא מבארת – "שאין בעל הנס מכיר בניסו". זאת אומרת, שישנם נסים ונפלאות רבים, שהקב"ה עושה לנו אותם, ואנו כלל לא מודעים להם, אלא רק הקב"ה 'לבדו' יודע עליהם. נסים נסתרים אלו מלווים את כולנו, והקב"ה עושה אותם לכל אחד ואחת מאיתנו. לעיתים, אנו זוכים לכך שהנסים הללו גם מתגלים. 

כך קורה גם לגבי מלחמת המפרץ, ככל שעוברות השנים הולכים ומתגלים הנסים והנפלאות הגדולים שאירעו במהלך המלחמה, ומתברר שעם ישראל ניצל בנסים ממזימות נוראיות (וביניהם התכנון העיראקי לבקע באמצעות הטילים את כיפת הכור בדימונה ח"ו). 

מהנסים מול עיראק – אל הנסים מול איראן

בימים האחרונים התפרסם שאיראן ממשיכה לפעול במהירות להשגת נשק גרעיני, ושהיא התקדמה באופן משמעותי בתהליך העשרת האורניום. כתוצאה מכך שוב עולה בשיח הציבורי נושא המתקפה האפשרית על איראן.

דווקא בימים אלו יש לזכור ולהזכיר את אירועי ונסי מלחמת המפרץ. הרבי מלך המשיח שליט"א חזר והבטיח לפני המלחמה ש"ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם" – ואכן, דבריו הקדושים התגשמו במלואם, ועיראק קרסה במהירות, בלא שהשתמשה בארסנל הכימי והביולוגי שעמד לרשותה. 

בארץ הקודש היו נסים ונפלאות גדולים, והאבדות מטילי הסקאד היו נמוכות מאוד ביחס להערכות ולצפי של המומחים. בחסדי ונסי ה' הגלויים גם מלחמה אזורית לא התלקחה, וירדן וסוריה לא הצטרפו לעיראק.

גם כיום, כאשר איראן מנסה להשיג נשק גרעיני, דברי קודשו של הרבי מלך המשיח שליט"א צריכים לעמוד מול עינינו:  

ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם, והשגחתו של הקב"ה עליה הינה מיוחדת ולטובתו הגלויה של עם ישראל! 

זאת ועוד, ההכרה בנסים הגדולים של תקופת מלחמת המפרץ, צריכה להביא אותנו להודאה לה' יתברך, הן על הנסים הנ"ל והן על הנסים וההצלחה רבת השנים של המאמצים מול איראן, ולחיזוק של האמונה והבטחון בכך שעם ישראל כולו, ובמיוחד בארץ הקודש, מושגח ונשמר בשמירה אלוקית מיוחדת.

עלינו להתחזק בשמחה ובבטחון בה' יתברך, בהודאה על הנסים והנפלאות, ולהוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור, ומתוך שמחה וטוב לבב נזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש! 

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

כותב שורות אלו שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, וגם ערך מחקר מקיף, בהוראת גדולי ישראל, בנושא נסי מלחמת המפרץ

מקורות:

1. חלק נכבד מהמסמכים הללו התפרסם בספרו של אלוף משנה שמעון גולן – "טילים על ישראל, מודן הוצאה לאור בע"מ, משרד הבטחון, צה"ל – המחלקה להיסטוריה. אל"מ גולן הינו ראש התחום לחקר "הרמה האסטרטגית" במחלקה להיסטוריה של צה"ל, וניתנה לו גישה למסמכים מסווגים שעסקו במלחמה. 

להלן – "טילים על ישראל, שמעון גולן".

2. רישומים והקלטות אלו נעשו ע"י אלוף משנה בני מיכלסון – ראש המחלקה להיסטוריה, שהיה צמוד לרמטכ"ל במשך כל המלחמה.

3. חלק הארי מתוצאות המחקר שלי הובא בחוברת "הגיע זמן הגאולה" של מטה משיח בשנת תשע"ה, ותקציר שלו הובא בחוברת "הנצחון המופלא" של התאחדות החסידים בשנת תשפ"א. 

4. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 44-50.

5. על מעורבות עיראק במלחמות ישראל ראה בפירוט בכתבה השניה בסדרת הכתבות. וב"העימות העיראקי-ישראלי", עורך: שאול שי, מערכות, משרד הבטחון.

6. מלחמות בבל החדשה, אל"מ פנחס מלובני, מערכות – משרד הבטחון, ראה עמודים 176, 211.

7. טילים על ישראל,, שמעון גולן, עמ' 106-107.

8. שם, עמ' 20.

9. מסמך בסיווג סודי ביותר שהותר לפרסום, וניתן להשיגו ברשת: 

מלחמת המפרץ, קבלת החלטות ברמה האסטרטגית, המטה הכללי אמ"ץ-תוה"ד, סא"ל (מיל') ד"ר שמעון גולן – עמוד 3 (סיכום המטחים וירי הפטריוט לעברם). 

10. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 304-305.

11. שם, עמ' 319, הערה 428.

12. שם, עמ' 307.

13. שם, עמ' 224, מתוך דברי מפקד חיל האוויר. וכך מובא גם בכל המקורות, הצבאיים והעיתונאיים.

14. שם, עמ' 333.

15. על פי מסמכי משלחת האו"ם שפעלה בעיראק לאחר המלחמה. ראה THE MISSILE PROGRAM-UNMOVIC.

עמ' 81 – 83 בדפדפן ה PDF [עמ' 423-425 במסמך עצמו, שכולל את כל דוחות האו"ם].

16. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 167. וראה עוד שם בעמוד 224 את דברי אלוף פיקוד הצפון שחשש במיוחד מפגיעה במיכלי הברום, האתילן והכלור, שהיו במפעלים.

17. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 208.

*מידע במאמר זה מבוסס על מקורות גלויים