מלחמת המפרץ, פרק תשיעי: שלושה מטחים לעבר השומרון

החל מיום י"ב שבט החל בישראל מצב שכונה "שגרת חרום". במסגרת מצב זה התאפשרה חזרה ללימודים של תלמידי כיתות י' ומעלה. כל התלמידים נדרשו להגיע עם מסכת אב"כ לבית הספר, ולהיכנס מיד לחדרים האטומים שהוכנו עבורם, במידה ותישמע אזעקה. הורי הילדים התבקשו לעזור להם להגיע בדרך הקצרה והבטוחה ביותר, ולתלמידים נאמר שאם תהיה אזעקה בדרך לבית הספר, הם צריכים להיכנס לבית סמוך ולחבוש את המסכה. 

בחסדי ה', במשך כל השבוע הזה (י"ב עד י"ט שבט), נורו רק מטחים קטנים, שכולם נפלו בשומרון בשעות הערב (כאשר רוב האזרחים נמצאים בבתיהם ולא בבתי הספר או בדרכים), ללא נפגעים וללא נזקים.

בסך הכל נפלו בשומרון 4 טילי סקאד (שנורו בשלושה מטחים), וטילי פטריוט לא שוגרו לעברם באף הזדמנות¹.

פירוט שלושת המטחים לשומרון

המטח השביעי במלחמה, שבו שוגר טיל אחד בלבד, היה בי"ג שבט (28 לינואר למנינם). הטיל הבודד נפל באזור דיר-בלוט, שבמערב השומרון, לא רחוק מראש העין. 

כאמור לעיל לא היו נפגעים וגם לא נגרם נזק בחסדי ה'.

דובר צה"ל אמר שלא שוגרו לעבר טיל סקאד זה טילי פטריוט².

שלושה ימים לאחר מכן, ביום חמישי ט"ז שבט (31 לינואר) נורה המטח השמיני, וגם הוא כלל רק טיל אחד, שנחת באזור קיביה שבמערב השומרון³.

גם לעבר טיל זה לא שוגרו טילי פטריוט, והוא נחת ללא נזק וללא נפגעים. 

לאחר יומיים, במוצאי שבת י"ח שבט (02/02), נורה המטח התשיעי, והוא כלל שני טילים, שגם הם נפלו בשומרון⁴. הטיל הראשון של המטח הזה נפל בסביבות השעה 20:30 בערב, והטיל השני נפל לאחר חצות (03/02). טילי פטריוט לא שוגרו לעברם, וגם לא היו נפגעים או נזק, בחסדי ה' יתברך.

הסיבות לצמצום הירי לעבר ישראל

בצה"ל וגם בצבא האמריקני העריכו שהעובדה שמספר הטילים המשוגרים הצטמצם, ושהם נופלים הרחק מתל אביב, קשורה להגברת המאמץ האמריקני לפגיעה במשגרים שבמערב עיראק, ולכך שהמערכה הכוללת נגד עיראק נותנת פירות גם בתחום זה⁵. 

בישראל העריכו שישנן סיבות נוספות לצמצום הירי, וביניהן מזג אוויר חורפי קשה, ושימור כח עיראקי לשם הנחתת מכה מטח כבד בעת מצוקה או מטח נושא נשק כימי⁶.

וביחד עם זאת, השמדת המשגרים עצמם התקדמה בקצב איטי, למורת רוחה של ישראל, שדרשה כל העת שארה"ב תחסל לחלוטין את המשגרים הנייחים (שקל לחסלם כי הם קבועים במקום), ושתגדיל את המאמץ לחסל את המשגרים הניידים. מבחינת ישראל, העובדה שמשגרים נייחים רבים לא הושמדו, ושהמשגרים הניידים בקושי נפגעו, היוותה סכנה ממשית, כי היה ידוע שיתכן ועיראק תשתמש בהם לשיגור נשק כימי או ביולוגי ח"ו. 

על פי דיווחים מאותו זמן⁷, עד ליום ששי י' בשבט (25/01) הושמדו רק 8 משגרים נייחים מתוך 30!

כעשרה ימים לאחר מכן, בפגישה שנערכה בין ראש מטה חיל האוויר לגנרל האמריקני ארמסטרונג, מסר הגנרל שעד ליום הפגישה (03/02), השמידה ארה"ב 19 מתוך 30 המשגרים הנייחים⁴, כך ש- 11 משגרים נייחים היוו עדיין סכנה ממשית לישראל.

הכשלון האמריקני בהשמדת המשגרים הנייחים היה ניכר, משום שמדובר במשגרים קבועים (מחוברים לקרקע) שמיקומם ידוע היטב, חשופים תחת כיפת השמים, היה עליהם מידע זמן רב לפני המלחמה⁸, והם היו כמעט ללא אמצעי הגנת נ"מ. ולמרות כל זה, 3 שבועות מאז תחילת המלחמה, 11 מתוכם עדיין היו פעילים!

רק בחסדי ה' יתברך לא נעשה שימוש במערך השיגור הנייח, שהיה רחב היקף, לאורך כל המלחמה⁹.

המערך הנייד – לא נפגע לאורך כל המלחמה

לגבי המשגרים הניידים התמונה באותם ימים לא הייתה ברורה. ארה"ב טענה שהיא השמידה מספר משגרים, אולם לא היה לכך אישור ודאי. לאחר המלחמה התברר באופן מוחלט, שאף משגר נייד לא הושמד. במהלך כל המלחמה, כוחות האוויר דיווחו בסך הכל על השמדת 80 משגרים ניידים, וכוחות הקומנדו של בריטניה וארה"ב, דיווחו על השמדת 20 נוספים, ובסך הכל דווח על השמדת כ- 100 משגרים ניידים במשך כל המלחמה. 

אולם, לאחר המלחמה התגלה שדיווחים אלו היו שגויים, מנופחים ומוגזמים, היות שהתברר בבדיקות שנערכו ע"י פקחי האו"ם בעיראק, וע"י עשרות אלפי המסמכים שנתפסו שם (ובמיוחד לאחר מלחמת המפרץ השניה וכיבושה הסופי של עיראק), שלרשות עיראק עמדו בזמן המלחמה בסך הכל 14 משגרים ניידים¹⁰... 

חלק מהדיווחים הללו נבע מפגיעות במשגרי דמה שהציבו העיראקים, וחלק נכבד אחר נבע מטעויות בזיהוי (לעתים הותקפו בטעות מיכליות דלק, משאיות ועוד). היו גם מקרים שבהם הושמדו משגרי רקטות קצרות טווח, אך לא משגרים של טילי סקאד, שכאמור לא נפגעו.

כאמור לעיל, בבדיקות לאחר המלחמה, התברר שאף משגר נייד לא הושמד, וזוהי עובדה מוסכמת, שפורסמה גם ע"י גורמים אמריקניים רשמיים^11. היות שהעיראקים השתמשו במלחמה רק במשגרים הניידים, הרי שלמעשה, מערך השיגור המבצעי שלהם כלל לא נפגע, וכל המשגרים הניידים היו זמינים לפעולה עד לסוף המלחמה. 

העובדה שמערך השיגור העיראקי נותר בשלימותו לאורך כל המלחמה, מדגישה לנו את גודל השמירה האלוקית על עם ישראל, שהרי למרות שאמריקה כשלה בהפצצות על מערך השיגור הנייד, ומערכת הפטריוט כשלה אף היא במשימתה, ואפילו במקלטים לא יכולנו להשתמש אלא רק ב"חדר האטום" שבבית – נפלו בישראל מעל 40 טילי סקאד ובנסים ונפלאות עצומים, האבדות היו קטנות מאוד ביחס לכל ההערכות.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"!

פירוט מטחי הטילים עד לתקופה זו

במהלך מלחמת המפרץ שוגרו לישראל טילי סקאד ב- 15 מטחים¹. תוצאות הירי של כל מטח פורטו בכתבות הקודמות, ביחד עם ביצועי מערכת הפטריוט, וזאת בהסתמך על מסמכי צה"ל שהותרו לפרסום.

בשני המטחים הראשונים טילי הפטריוט עדיין לא היו בארץ, ולמרות הטילים הרבים ששוגרו בהם, בחסדי ונסי ה' יתברך לא היו אבדות בנפש. היו כמה עשרות פצועים קל, שבדרך כלל שוחררו לבתיהם עוד באותו יום.

במטח השלישי – טיל בודד שלא יורט ע"י הפטריוט, נפל ברמת גן, וגרם לנזק ולנפגעים רבים (רובם הגדול נפצעו קל). 

במטח הרביעי – טיל בודד שלא יורט ע"י הפטריוט, נפל בחיפה.

במטח החמישי – יורטו 1-2 ראשי קרב בלבד, מתוך 8-9 ששוגרו, נגרמו נזקים כבדים וגם אבדות בנפש – בעיקר מהטיל שנפל ברמת גן. נזקים קשים נגרמו גם בשל טילי הפטריוט שפגעו במלון "דן פנורמה" בתל אביב, וגרמו להרס בניין ברחוב עוזיאל ברמת גן.

במטח הששי – כל 5 הטילים נפלו בשטחים פתוחים (ולא נראה שיורט אף ראש קרבי).

במטחים השביעי ועד התשיעי – נפלו בסך הכל 4 טילים בשומרון, בלא ששוגרו לעברם טילי פטריוט, משום שהם היו מחוץ לטווח היירוט האפקטיבי של הטיל. בחסדי ונסי ה' לא היו נפגעים ולא נגרם נזק מאף אחד מהטילים הללו.

מדוע ירו העיראקים את טילי הסקאד לעבר השומרון?

כאמור, ההערכה בצה"ל ובארה"ב הייתה שהשיגורים לעבר השומרון, שהיו מצומצמים בהיקפם, ונחתו הרחק מתל אביב, נבעו מכך שהעיראקים "נדחקו לאחור", ע"י התקיפות האמריקניות במערב עיראק. 

אולם, עיראק נתנה לכך הסבר אחר לגמרי... 

7 שנים לאחר מלחמת המפרץ, פורסם בעיתונות הערבית יומנו האישי של מפקד חיל הטילים העיראקי במלחמה – האלוף (פריק) חאזם אל-איובי. בסדרת כתבות חשף אל-איובי את פעולותיהם של משגרי הטילים העיראקים תחת פיקודו לפני ובמהלך המלחמה. ספרו זכה לניתוח מעמיק של המודיעין בישראל¹¹. 

על פי הסברו של אל-איובי, הטילים ששוגרו לעבר אזור השומרון, נורו לעבר הישוב "תקוע", שבו, על פי המידע שהיה לעיראק, נערכו משגרי טילים ישראליים לפעולה נגד עיראק.

זאת אומרת, שעל פי הסברו של מפקד חיל הטילים העיראקי, הוא תקף למעשה מה שהעריך כהכנה ישראלית לשיגור טילי יריחו לעבר עיראק¹²!

פעמים רבות במהלך המלחמה, ועוד לפניה, אמרה עיראק, שישראל מתכוננת לתקוף אותה, באמצעות טילים ומטוסים. עיראק מבחינתה האשימה את ישראל בהשמדת הכור הגרעיני שלה, וטענה שישראל מתכננת עליה תקיפות נוספות. גישה עיראקית זו מתאימה לדבריו של המפקד העיראקי. 

אולם, יש להטיל ספק בדברים אלו של אל-איובי, משום שטיל הסקאד הינו נשק מאוד לא מדויק, ובוודאי שאין לו שום סיכוי לפגוע במטרה כמו משאית נושאת טילים, ואפילו לא במתחם שיגור כלשהו, ולכן ספק אם שיגורים אלו אכן כוונו לעבר משגרי טילים ישראלים.

גם קצין המודיעין הישראלי, שניתח את ספרו של איובי כותב שהסבר זה דחוק. ובגרסה מעודכנת יותר של מאמר זה, הוא כתב שההסבר העיראקי הזה בעייתי כי תקוע אינה בשומרון אלא ביהודה¹³.

טילים ארוכי טווח של ישראל

כאמור לעיל, בעיראק טענו שישראל נערכת לשגר טילים ארוכי טווח לעברם. 

במשך שנים רבות נמנעת ישראל מלאשר או להכחיש את הימצאותם של טילים ארוכי טווח בארסנל שלה. וזאת, למרות שחברת "דאסו" הצרפתית פרסמה באופן רשמי, שהיא ייצרה עבור ישראל טילי יריחו לטווח של 500 ק"מ. החברה פרסמה גם תצלומים וגם פרטים טכניים על טילים אלו. 

בספר "טילים על ישראל" שיצא לאור על מלחמת המפרץ, נכתב ע"י אל"מ (מיל') שמעון גולן, ועבר בדיקות מעמיקות ע"י הצנזורה, ישנו לכאורה אישור לכך שיש בידי ישראל טילים כאלו. 

האישור לכך עולה מתיאור מפורט שישנו בספר הנ"ל¹⁴, של פגישת הרמטכ"ל עם פרשנים לעניני צבא ובטחון. הפגישה נערכה חמישה ימים לאחר תחילת מלחמת המפרץ, ובה השתתפו הפרשנים יואל מרקוס ורון בן ישי. 

במהלך הפגישה דובר על הפעולה הישראלית הצפויה בעיראק, ורון בן ישי אמר לרמטכ"ל שלנוכח הבעיות הצפויות במעבר מטוסים ישראלים מעל ירדן (או סעודיה), יכולה ישראל להגיב בירי טילי קרקע-קרקע [במקום באמצעות מטוסי קרב]. 

להלן הציטוט מתוך הספר: 

"למיטב ידיעתו, אמר, יש לצה"ל טילי קרקע-קרקע היכולים לפגוע באזור 3 –H 2-H [האזור בעיראק ממנו שוגרו הטילים], הוא ביקש לדעת אם יש בידי צה"ל טילים שביכולתם לפגוע במטרות מעבר לאזור זה, ונענה בחיוב"¹⁴. 

דהיינו, שבתשובה לשאלתו של רון בן ישי, ענה הרמטכ"ל שאכן יש לישראל טילים כאלו!

זוהי לדעתי פעם ראשונה שהצנזורה מאפשרת פרסום שכזה, המהווה לכאורה אישור לכך שיש לישראל טילים ארוכי טווח שיכולים להכות בעיראק, ושטילים כאלו היו ברשותה כבר במלחמת המפרץ, לפני 32 שנה.

ארץ ישראל – המקום הבטוח ביותר בעולם

ככל שעוברות השנים, מתגלים יותר ויותר הנסים הגדולים שהיו במלחמת המפרץ.

לפני המלחמה, הרבי מליובאוויטש שליט״א מלך המשיח חזר והבטיח כי לא ייעשה שום שימוש בנשק כימי נגד ישראל, ואמר שלא יצטרכו את מסכות הגז. 

הרבי שליט״א מלך המשיח גם הבטיח שיהיו נסים ונפלאות, וקישר זאת לראשי התיבות של אותה שנה: תשנ"א – "תהא שנת נפלאות אראנו".

הרבי שליט״א מלך המשיח נימק זאת בכך ש"ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם", ופירט זאת באומרו שזה נובע מכך שבישראל נמצא מקומו של בית המקדש, וגם משום שמיליוני יהודים כן ירבו דרים בישראל, וכן כי יש עליה השגחה מיוחדת של הקב"ה - וכמפורש בתורה - "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים, י"א). 

כל דבריו הקדושים של הרבי שליט״א מלך המשיח התגשמו במלואם.

למרות שהיה לעיראק ארסנל כימי וביולוגי עצום, היא לא השתמשה בו כלל, ולמרות שמערך השיגור שלה נשאר בשלימותו לאורך כל המלחמה, ושיגר עשרות טילים שבדרך כלל לא יורטו ע"י הפטריוט – נגרמו מכך אבדות נמוכות מאוד ביחס לכל ההערכות של צה"ל.

התורה היא נצחית, ולכן ברור שגם כעת ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם, וכפי שמפורש בחומש דברים (שהובא לעיל) שיש עליה השגחה אלוקית מיוחדת.

ההכרה בנסים הגדולים של מלחמת המפרץ, צריכה להביא אותנו להודאה לה' יתברך, ולחיזוק של הבטחון בכך שעם ישראל כולו, ובמיוחד בארץ הקודש, מושגח ונשמר בשמירה אלוקית מיוחדת.

אחד היסודות העיקריים בחייו של כל יהודי הוא ההודאה לקב"ה על חסדיו התמידיים. מיד בקומנו בבוקר, לפני כל פעולות היום-יום, אומרים אנו את תפילת ההודאה "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי...", ובכך מביעים אנו את ההכרה שהיסוד של כל היום הוא ההודאה לה'. גם בתפילות עצמן, ובברכות שתקנו לנו חז"ל, משקל גדול להודאה לה', המבטאת את אמונתנו בבורא עולם ובהשגחתו המתמדת והמטיבה עמנו. 

חשיבות מיוחדת ישנה להודאה על נסים

חז"ל מספרים¹⁵ כי חזקיה המלך שלא הודה כראוי על הנסים שנעשו לו ולדורו (שניצלו מצבאו האדיר של סנחריב - שצר על ירושלים והושמד כולו באופן נסי, וחזקיה עצמו גם התרפא מחוליו) – נענש בכך שהקב"ה לא עשה אותו למשיח, ולא הביא את הגאולה כבר בימיו. 

מדברי חז"ל אלו, לומד הרבי שליט״א מלך המשיח שעלינו להכיר בנסי ה', להודות ולשבח עליהם ואף לעסוק בפרסומם, על מנת לזרז את ביאת גואל צדק במהרה בימינו ובקרוב ממש. 

ובלשונו הקדושה של שליט״א מלך המשיח: 

"ומזה מתקבלת הוראה עיקרית... דבר נכון ביותר הוא... לפרסם אצל עצמו ואצל הזולת, ובכל מקום ומקום – את הניסים שהקב"ה עושה עמנו, מתוך ידיעה שבזה קשורה הגאולה האמיתית והשלמה!"¹⁶.

לכן יש להוסיף בהודאה על הנסים והנפלאות, להתחזק בבטחון בה' יתברך, להוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור, ומתוך שמחה וטוב לבב נזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. 

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

כותב שורות אלו שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, וגם ערך מחקר מקיף, בהוראת גדולי ישראל, בנושא נסי מלחמת המפרץ

מקורות:

1. מקור – מסמך צה"לי בסיווג סודי ביותר שהותר לפרסום בשנה שעברה, וניתן למוצאו ברשת: מלחמת המפרץ, קבלת החלטות ברמה האסטרטגית, המטה הכללי אמ"ץ-תוה"ד, סא"ל (מיל') ד"ר שמעון גולן – עמוד 3 (סיכום המטחים וירי הפטריוט לעברם). 

2. עיתון חדשות י"ד שבט (29/01) – עמוד השער. וכן בעיתון חדשות י"ז שבט (01/02) – שם נאמר במפורש שהם לא שוגרו כי זה היה מחוץ לטווח שלהם. 

וראה גם במקור שלעיל בהערה 1, שטילי פטריוט אכן לא שוגרו מול אף אחד מהטילים שנורו לשומרון.

3. "טילים על ישראל" – אל"מ שמעון גולן, מודן הוצאה לאור בע"מ, 

משרד הבטחון – ההוצאה לאור, צה"ל – המחלקה להיסטוריה. עמ' 236.

להלן – "טילים על ישראל".

4. שם, עמ' 243.

5. שם, עמ' 243-244.

6. שם, עמ' 258.

7. עיתון חדשות, י"ד שבט (29/01), עמ' 10.

8. ראה מערכות, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, גליון 374-375, עמ' 41, הערה 15 – שכבר בחודשים מרץ ומאי 1990 פורסו בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט דיווחים על בניית בסיסי הטילים הנייחים בעיראק. דהיינו שהיה ידוע על המשגרים כמעט שנה לפני המלחמה.

9. שם, עמ' 33.

10. שם, עמ' 34. 

11. ראה במקור שהובא לעיל בהערה 8 - מאמרו של רס"ן רועי נאון – להק מודיעין אוויר של חיל האוויר – גליון מערכות 374-375 עמ' 39, 33, 30. 

דבריו של רס"ן נאון מייצגים ככל הנראה את הערכת להק מודיעין של חיל האוויר – ולפיה לא נפגע אפילו משגר נייד אחד.

וכך הובא גם במקורות רבים ונוספים, כולל מקורות אמריקנים רשמיים:

סופה בשמי עיראק – מערכות, משרד הבטחןו – עמודים 95,100. זוהי מהדורה עברית, של ספר שחובר ע"י בכירי החוקרים האמריקנים שמונו על מנת לסכם את המחקר הגדול על מלחמת המפרץ – "סקר הכח האווירי במלחמת המפרץ" (GWAPS - GULF WAR AIR POWER SURVEY – 5 חלקים – ניתן להורדה ברשת).

קשת עילם – תא"ל עוזי עילם – ידיעות אחרונות - ספרי חמד- עמ' 414. תא"ל עילם היה במלחמת המפרץ ראש מפא"ת. בהמשך היה יו"ר הועדה לאנרגיה אטומית. 

סוף המשחק – סקוט ריטר (מבכירי פקחי האו"ם בעיראק), גפן הוצאה לאור, עמ' 41.

מערכת החץ וההגנה אקטיבית נגד טילים בליסטיים - ראובן פדהצור – מרכז למחקרים אסטרטגיים ע"ש יפה, אונ' ת"א – עמ' 41. פרסום מאוקטובר 1993. 

מערכות, משרד הבטחון, גליון 335, עמ' 41.  

מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - עורכים: עמוס גלבוע ואפרים לפיד – הוצאת משכל, עמ' 201. 

בגובה העיניים - רב אלוף (מיל') דן חלוץ - הוצאת משכל, עמ' 180. 

מלחמות בבל החדשה, משרד הבטחון, מערכות – ההוצאה לאור, אל"מ (מיל') פסח מלובני – מבכירי אמ"ן – עמ' 571-572. 

57., p 90 '-91' THE MIDDLE EAST MILITARY BALANCE  

המאזן הצבאי של המזרח התיכון – המרכז למחקרים אסטרטגיים ע"ש יפה, אונ' ת"א.

בטאון חיל האוויר – גליון תמוז תשנ"ג, עמ' 88.

אנציקלופדיה יפעת, חוקר התעופה דני שלום, עמ' 1271.

12. מקור שבהערות 8, 11 – מאמר בגליון מערכות 374-375, עמ' 34.

13. שם. וראה בגירסה המעודכנת יותר למאמר, שפורסמה ב"העימות העיראקי ישראלי" – משרד הבטחון, ההוצאה לאור – עמ' 165.

14. . "טילים על ישראל" – אל"מ שמעון גולן, מודן הוצאה לאור בע"מ, 

משרד הבטחון – ההוצאה לאור, צה"ל – המחלקה להיסטוריה. 

תיאור הפגישה והמידע על הטילים שבידי ישראל – עמ' 181.

15. ראה מסכת סנהדרין, דף צ"ד עמוד א'.

16. התוועדויות, שנת תשנ"ב חלק א', עמ' 408.

* כל המידע במאמר זה מבוסס על מקורות גלויים