מלחמת המפרץ, פרק שמיני: המטח השישי – נסים בי"א שבט

בימים אלו מציינים אנו 32 שנה למלחמת המפרץ הראשונה ולנסים הגדולים שאירעו בה. זו הייתה המלחמה הראשונה (והיחידה עד כה) שבה העורף היה החזית. העורף האזרחי – מרכזי האוכלוסיה של ישראל – היה חזית הלחימה היחידה, כיוון שצה"ל לא פעל בעיראק, וזאת בעיקר בשל לחץ אמריקני כבד.

האיום על העורף הישראלי באמצעות טילי קרקע-קרקע הלך והתפתח עם השנים, ובצה"ל עקבו אחריו וחיפשו מענה לבעיה שהלכה והחריפה. כבר לפני 50 שנה, לקראת מלחמת יום הכיפורים, הוצבה במצרים חטיבת טילי סקאד, שנרכשה מברית המועצות, וכללה 9 משגרים. 

במהלך מלחמת יום הכיפורים, נאלצה ישראל לתקוף מטרות אסטרטגיות בעורף סוריה – בבירתה דמשק – וזאת בשל המצב החמור בחזית, והרצון בישראל להביא להוצאתה של סוריה ממעגל הלחימה. אולם, למרות שהיה מצב חמור גם בחזית הדרום, ישראל נמנעה לחלוטין מתקיפת מטרות דומות בעורף המצרי, וזאת בשל איומיו של נשיא מצרים לתקוף את ישראל בטילי סקאד, בתור תגובה לתקיפה ישראלית שכזו¹. 

שעות ספורות לפני כניסת האש לתוקפה, שיגרה מצרים טיל סקאד לעבר בסיס צה"ל באל-עריש, ושני טילים נוספים לעבר ראש הגשר של הצליחה הישראלית, על אדמת מצרים. הטילים נפלו ללא כל התראה, ו- 7 חיילי צה"ל, מגדוד 410 של חטיבה 600, נהרגו בתקיפת הסקאד הזו על ראש הגשר². 

לאחר מלחמת יום הכיפורים סופקו טילי סקאד גם לסוריה ולעיראק. הארסנל העיראקי הלך והתרחב, הן באמצעות רכש, והן באמצעות פיתוח של גרסאות שונות לטיל הסקאד המקורי שהטווח שלו (280 ק"מ), היה קטן מכדי לאיים על ישראל ועל איראן – אויבותיה של עיראק. עיראק הצליחה, בסיוע מדענים זרים, לפתח את ה"אל חוסיין" לטווח של כ- 650 ק"מ, ואת ה"אל עבאס" לטווח ארוך אף יותר. 

במהלך "מלחמת הערים" בין עיראק לבין איראן³,  תקפה עיראק באמצעות טילי סקאד את טהראן, איספהאן, טבריז, שיראז וקום. במשך תקופה של חודש וחצי שוגרו 189 טילי סקאד לעבר ערי איראן המרכזיות, והחיים בהן שובשו באופן קשה, הרס רב נגרם, ואזרחים רבים נמלטו מהערים. לפי ההערכות המקובלות, כמיליון אזרחים איראנים נמלטו רק מטהראן!

איראן השיבה לעיראק בשיגור כמה עשרות טילים לעבר בגדאד ומוסול. "מלחמת הערים", והפגיעות הרבות שספגה איראן במהלכה, הייתה אחד הגורמים למוכנות האיראנית לסיים את המלחמה עם עיראק.

היערכות בישראל לאיום הטילים

בישראל עקבו מקרוב אחר האירועים הללו. עוד לפני הפלישה לכוויית, העריך אגף המודיעין שלעיראק ישנה היכולת לתקוף מרכזי אוכלוסיה בעומק ישראל באמצעות טילים ארוכי טווח4. 

לאחר הפלישה העריך ראש אמ"ן4 כי כאשר תתחיל לחימה בין ארה"ב לסדאם, יהיה זה נכון מבחינתו לתקוף את ישראל מוקדם ככל האפשר, על מנת לפורר את הקואליציה הבינ"ל שתילחם איתו. גם ראש אג"ת העריך כי יתכן שישראל תותקף בתוך שעות מפתיחת המלחמה⁴. בישראל החלה היערכות ממשית לקראת אפשרות למתקפה עיראקית על העורף, בטילים ו/או במטוסי קרב.

יצוין, כי ע"פ הערכת אמ"ן⁵, כפי שנמסרה לרמטכ"ל כחודש וחצי לפני תחילת המלחמה, עיראק יכולה לשגר לעבר ישראל כבר בפתיחת המלחמה בין 6 ל- 10 טילים [ואכן כך היה בלילה הראשון של שיגורי הטילים לעבר ישראל], ואז בכל 24 שעות מטח נוסף של 6 טילים. לפי ראש חטיבת המחקר, יש להעריך שלטילים יכולים להיות ראשי נפץ כימיים או ביולוגיים. 

על פי אותה הערכה, עיראק תוכל לשלוח לתקיפה אווירית בין 16 ל- 40 מטוסי קרב (תלוי מהיכן ימריאו).

לאור הערכת אמ"ן שלכל טיל יתכן שיהיה ראש נפץ כימי או ביולוגי, נקבע שכל זירת נפילה של טיל תיבדק באמצעות ערכת "סיגלית" לגילוי נשק כימי, ובאמצעים נוספים לגילוי נשק ביולוגי. תוך כחצי שעה כבר הייתה אבחנה לגבי הנשק הכימי, אולם, על מנת לשלול את הימצאותו של נשק ביולוגי היה צריך לפחות 4 שעות⁶.

היעדר התראה על שיגורי טילים

אחד התחומים המרכזיים שהיה לוקה בחסר בישראל, היה היעדר מערכת התראה על שיגורי טילים. באותה תקופה, מערך הלוויינים הישראלי עשה את צעדיו הראשונים בלבד, וגם מערכת ה'חץ', ביחד עם מערכת המכ"ם שלה ("אורן ירוק") הייתה בשלבי פיתוח ראשוניים. לכן, היה ברור שבכל מקרה של ירי טילים עיראקים לעבר ישראל, הם יפלו בישראל בהפתעה⁷. 

ברור מאליו שכאשר טילים נופלים בהפתעה על אוכלוסיה אזרחית, יש לכך מחיר כבד ביותר, כי אין לאזרחים שום אפשרות להתגונן ולתפוס מחסה, להגיע למקלט וכו'. יש לכך גם השפעה פסיכולוגית קשה, כי החשיפה לאיום היא תמידית. לאור זאת, ביקשה ישראל בדחיפות סיוע אמריקני, באמצעות התראה שתימסר ע"י לווייני ה DSP שיכלו לאתר שיגורי טילים ברחבי העולם.

כשבועיים לפני המלחמה הותקנה מערכת תקשורת שכונתה "עומק" – בין הדרג הצבאי הבכיר בישראל לבין  מקבילו האמריקני. בישראל יכלו להשתמש במערכת זו רק שר הבטחון, הרמטכ"ל וסגנו, ומספר מפקדים בכירים בלבד. 

המערכת האמריקנית הותקנה במחנה מטכ"ל, והחלה לתפקד בפועל יומיים לפני פרוץ המלחמה. בין תפקידיה המרכזיים ביותר היה העברת ההתראה האמריקנית על שיגור טילים לעבר ישראל. בכל מקרה של שיגור, כך סוכם מראש, יצעקו האמריקנים "התרעה"⁸.  

ההתרעה שהייתה מועברת ע"י מערכת "עומק", הייתה מופנית באופן מיידי למערך הג"א על מנת שיפעיל את הצופרים, וכן למוצב השליטה המרכזי של חיל האוויר⁹.

מערכת הפטריוט מועברת בבהילות לישראל

כמובא בכתבות הקודמות, עם נפילות הטילים הראשונות הוחלט על החשת מערכת הפטריוט לישראל. אולם, די במהירות התברר שמערכת הפטריוט אינה מספקת את המענה הראוי. בחלק מהמקרים נגרמו נזקים גדולים, פצועים רבים ואף אבדות בנפש, והיה ברור לחלוטין באותם מקרים שהפטריוט כשל. 

למרות כשלונות אלו, טענה יצרנית הטיל ריית'און בתחילה (לאחר המלחמה) שאחוזי ההצלחה שלו עמדו על 96 אחוז¹⁰. 

אולם בהמשך, וככל שנאספו הנתונים המדויקים מהתחקירים שנערכו, הורידה יצרנית הטיל את הערכתה לכ- 61 אחוז הצלחה בלבד¹¹, כאשר נתון זה מהווה שקלול של אחוז ההצלחה של הפטריוט בישראל - שהיה 40 אחוז הצלחה בלבד, ביחד עם אחוז ההצלחה של הפטריוט בסעודיה (שהגיע לטענת היצרנית ל- 70 אחוזים). 

ובמלים אחרות, גם לדברי היצרנית, רוב השיגורים של הפטריוט בארץ (60 אחוז) נכשלו במשימתם ליירט את הסקאד.

מי שהיה ראש אכ"א, במלחמה, ולפני כן סגן מפקד חיל האוויר, האלוף רן גורן, העריך עוד לפני תחילת המלחמה, שיעילותו של הפטריוט תהיה כ- 30 אחוז בלבד¹².   

בביקור של שר הבטחון בארה"ב תוך כדי המלחמה, בו הוא נפגש עם שר ההגנה האמריקני צ'ייני, הוא אמר לו במפורש שטילי הפטריוט אכזבו, והתגלו כבלתי יעילים מול הסקאד. על פי דברי סגן הרמטכ"ל (שהיה בביקור), הביעה ישראל את עמדתה שהפטריוט אינו מיירט אפילו 20 אחוז מראשי הקרב¹³!

כפי שהובא בפירוט בכתבות הקודמות, על פי המסמכים המסווגים הרבים של צה"ל שהותרו לפרסום, הפטריוט נכשל לחלוטין במבחנו הראשון (הטיל לרמת גן) והשני (הטיל לחיפה), ובמטח הגדול ביותר במלחמה (שכלל 8-9 טילי סקאד) הוא יירט לכל היותר ראש קרבי אחד או שניים!

יתירה מזו, כפי שהובא בכתבה הקודמת, חלק מטילי הפטריוט נפלו בעצמם על הקרקע, פגעו במבנים, ולעתים גרמו להרס חמור!

תא"ל עזריאל נבו, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה יצחק שמיר, אמר: "מה שקרה בהרבה מקרים, זה שהפטריוט היה הטיל שנפל ועשה את רוב הנזק. לפעמים יותר נזק מהסקאד"¹⁴. 

המטח הששי – מוצאי שבת י"א שבט

למחרת המטח החמישי, שנורה ביום ששי לאחר כניסת השבת, שוגר המטח הששי, במוצאי שבת י"א שבט (26/01).  

המטח כלל חמישה טילים – 4 שוגרו לעבר ת"א, ואחד לעבר חיפה. 

בשלב זה היו מוצבות בישראל 6 סוללות פטריוט – 4 באזור ת"א, ושתים באזור חיפה. בהערכת מצב אצל שר הבטחון שנערכה לפני המטח¹⁵, פירט מפקד כוחות הנ"מ את פריסת 6 הסוללות, וראש מטה חיל האוויר אמר שיש לפתור את הבעיה של המחסור בטילי פטריוט מהדגם הטוב יותר 2-PAC [וכמובא בכתבה הששית, שארה"ב שלחה לישראל 80 טילים מהדגם הישן יותר – 1-PAC]. 

על פי הרשימות של נציגות מחלקת היסטוריה במוצב הפיקוד העליון¹⁵, כל הטילים נפלו במקומות לא מיושבים באזור המרכז וליד חיפה. באזור המרכז - טיל אחד נחת ליד סמינר לוינסקי, טיל נוסף מדרום לבסיס התובלה בבית נבאלה, וטיל שלישי נחת בים מול הרצליה [לא ברור היכן נחת הטיל הרביעי]. 

הטיל שנורה לצפון, נחת ליד כפר גלים, הנמצא במבואות הדרומיים של חיפה.

כל 5 הטילים כמעט ולא גרמו לנזקים, בחסדי ונסי ה' הגלויים. 

רסיסים מהטיל נפלו בכמה כפרים ערביים בצפון, ודווח על שני תושבי שפרעם שנפצעו קלות מרסיס שנפל ליד מכוניתם¹⁶. היה זה מספר נפגעים נמוך ביותר ביחס למספר הטילים.

על פי מסמך צה"ל שהותר לפרסום בשנה שעברה¹⁷, שמסכם את כל מטחי הסקאד, ואת מספר טילי הפטריוט שנורו לעבר כל מטח, שוגרו לעברם בסך הכל 10 טילי פטריוט, אמנם אין מידע מפורט על תוצאות השיגור, אולם נראה שניתן להעריך מה היו התוצאות של 10 נסיונות היירוט הללו, מתוך הדברים שנאמרו בישיבה של פורום מטכ"ל, שנערכה ביום שני, יומיים לאחר מטח זה¹⁸, וכפי שיובא בהמשך. 

בישיבה זו עדכן ראש אמ"ן שארה"ב מקיימת נוכחות אווירית כמעט רציפה מעל אזורי השיגור של הטילים במערב עיראק, והיא גם תוקפת אתרי אחסון של נשק כימי. להערכת אמ"ן התוצאות על תקיפת מחסני הנשק הכימי הן קלושות, כי הם חפורים בעומק של 10 מטרים מתחת לאדמה, ומוגנים בשכבות בטון וחול עבות. 

ראש אמ"ן עדכן שהפלסטינים מעבירים מידע לעיראק על תוצאות הפגיעות של טילי הסקאד, וגם ממליצים להיכן לכוון את המטחים הבאים.

מפקד חיל הים עדכן, שבמטח החמישי של הטילים, נגרמו נזקים קלים לבסיס ההדרכה של חיל הים בחיפה, ללא נפגעים.  קצין הרפואה הראשי עדכן שמתוך 206 נפגעים מתחילת המלחמה, נותרו רק 7 בבתי הרפואה, וכל השאר כבר שוחררו לבתיהם [נס מדהים בפני עצמו!]. אלוף פיקוד הצפון תיאר את תוצאות הפגיעות באזור חיפה.

הפטריוט רודף אחרי מטרות שווא וגם פוגע במבנים

מפקד חיל האוויר פירט בישיבה זו את פעילות החיל בהיבט ההתקפי לקראת פעולה בעיראק, ואת פעילותו בהיבט ההגנתי. כאלף גיחות סיור בוצעו מתחילת המלחמה, על מנת להגן על שמי ישראל מחדירת מטוסים עיראקים שעלולים לשאת נשק כימי, וחיל האוויר מחזיק מטוסים רבים באוויר בכוננות, גם מול ידיעות על כך שטייסת מתאבדים עיראקים מוכנה לצאת לתקוף את ישראל. 

לדברי מפקד החיל, מערך הפטריוט שיגר בסך הכל 43 טילים עד עכשיו¹⁹ מול 13 טילי סקאד בסך הכל [כולל על המטח הששי, שהרי ישיבה זו נערכה לאחר מטח זה – א.אפרגון].

לדבריו, 13 טילי פטריוט נורו על מטרות לא אמיתיות [=מטרות שווא] - מדברים אלו עולה שכמעט שליש מטילי הפטריוט (13 מתוך 43) שוגרו לשווא! 

מפקד חיל האוויר הוסיף ואמר באותה ישיבה, שבסך הכל, בכל המטחים, טילי הפטריוט "העסיקו" 16 מטרות אמיתיות  [מדבריו אלו של מפקד החיל נראה בבירור שמטרה "אמיתית" היא לאו דוקא הראש הקרבי, שהרי שוגרו בסך הכל 13 טילים, ואילו מספר המטרות הוא 16, ולכן ברור שמטרה "אמיתית" יכולה להיות גם חלק מגוף הטיל, שהתפרק ממנו, כמו המנוע למשל, וכך עולה גם מהמשך דבריו של מפקד החיל שיובאו לקמן].

מתוך 16 המטרות הללו, אמר מפקד החיל, הושמדו 3 מטרות. 

כעת, ננסה להסיק מספר מסקנות מדבריו של מפקד חיל האוויר: ראשית, צריך לומר שזהו מספר נמוך מאוד של מטרות מושמדות – 3 מתוך 16 הינו שיעור פגיעה נמוך ביותר של פחות מ- 20 אחוז! נתון זה משקף היטב את ביצועיו הגרועים של הפטריוט. 

שנית, היות שידוע לנו כבר, שבמטחים השלישי והרביעי הפטריוט לא השמיד שום ראשי קרב, ורק במטח החמישי הוא הצליח להשמיד רש"ק אחד או שניים לכל היותר (וכפי שפורט בכתבות הקודמות), לכן ניתן להסיק שבמטח הששי, הושמדו לכל היותר 2 מטרות, כי הרי בסך הכל הושמדו רק 3 מטרות בכל המטחים שהיו עד אז. כאמור לעיל מטרה היא לאו דוקא הראש הקרבי, אלא היא יכולה להיות גם מנוע או חלק אחר, ולכן גם אם נאמר שבמטח הששי הושמדו 2 מטרות, יתכן שהן אינן הראש הקרבי. 

שלישית, יתכן גם שהפטריוט לא השמיד שום מטרה במטח הששי, אלא השמיד רק 2 מנועים (או חלקים גדולים אחרים) במטח החמישי שבו היו עשרות שיגורי פטריוט, וכן ראש קרבי אחד באותו מטח (כזכור ראש קרבי אחד הושמד מעל ת"א).

ובשורה התחתונה, היות שהפטריוט הצליח להשמיד רק 3 "מטרות", לכן יתכן ש 3 המטרות הללו היו כולן במטח החמישי (שהיו בו הרבה מטרות), ואף לא מטרה אחת במטח הששי!

וגם אם נניח שהושמדה מטרה אחת (או שתים) מהמטח הששי, הרי יתכן מאוד שמטרה זו אינה הראש הקרבי, אלא חלק אחר מגוף הטיל, כמו שקרה בדרך כלל²⁰.

לסיכום: מתוך 10 טילי הפטריוט ששוגרו לעבר 5 טילי הסקאד, רק חלק קטן פגעו במטרה כלשהי, אם בכלל. וגם אלו שכן פגעו, היה זה לאו דוקא בראש הקרבי.

בהמשך אותה ישיבה, הוסיף המפקד שחיל האוויר מצא בעיות רבות בפטריוט – בתפעול שלו, בתוכנה, ובחומרה. התברר, למשל, שכאשר טיל הסקאד מתפרק, כל חלק שלו נחשב במחשב הפטריוט כמו טיל בפני עצמו. הפטריוט, הוסיף, אינו פוגע תמיד בראש הקרבי, ואינו מנטרל אותו. כמו כן טילי פטריוט משוגרים נגד מטרות שווא, ובכלל זה מטרות בגובה נמוך – דבר הגורם לפגיעה של הפטריוט במבנים²¹.

מדבריו של מפקד חיל האוויר הללו שוב עולה שאכן הפטריוט פגע בבנינים, וכאן גם מובאת אחת הסיבות לכך – משום שפטריוט זיהה בטעות מטרות שווא בגובה נמוך, ולכן הוא טס במסלול נמוך ופגע במבנים!

לדבריו, הליקויים נלמדו, וכבר הוכנסו שיפורים רבים. 

כמו כן אמר המפקד שבישראל נותרו 63 טילי פטריוט מהדגם 2-PAC , ו – 60 טילי 1-PAC   [היות שבכתבה הששית הובא שארה"ב סיפקה לישראל 80 טילים מהדגם הפחות טוב - שהוא 1-PAC  - לכן מובן שכבר נעשה שימוש ב- 20 טילים כאלו, שהם מהדגם הפחות מתקדם ופחות מותאם נגד טילים, עובדה שבוודאי תרמה לתוצאות הלא טובות של היירוטים].

חשוב לציין, שאין שום ספק כי חיל האוויר הישראלי עשה עבודה מצוינת בתפעול הפטריוט, והבין במהירות את הליקויים החמורים שיש בו, אולם לא ניתן היה להתגבר על כל הליקויים הללו תוך כדי המלחמה, משום שרובם הצריכו שינויים מהותיים בחומרה ובתוכנה, ורק לאחר המלחמה תיקנה יצרנית הפטריוט את כל הליקויים.

מי"א שבט והלאה – שינוי לטובה

כאמור לעיל, חמשת הטילים במטח הששי, ככל הנראה כלל לא נפגעו מטילי הפטריוט (וגם אם טיל או שניים נפגעו, היה זה כנראה לא בראש הקרבי), למרות זאת, טילים אלו לא גרמו לנפגעים או לנזק בחסדי ונסי ה' יתברך! 

כאמור, הטילים שוגרו במוצאי שבת י"א שבט – יום הסגולה והברכה המיוחד לכל עם ישראל – יום קבלת הנשיאות בגלוי ע"י הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט״א, שאז מלאו לה בדיוק 40 שנה – ורואים בבירור את הנסים הגדולים שהיו ביום זה, כאשר כל הטילים של המטח הששי, כמעט ולא גרמו לנפגעים או לנזק, וזאת למרות שהיה זה אחד המטחים הגדולים שנורו לעבר ישראל!

נסים גלויים. 

יתירה מזו, החל מיום י"א שבט ואילך, כמעט כל המטחים שנורו לעבר ישראל עד סוף המלחמה (11 מתוך 12), כללו רק טיל אחד, וכולם היו כמעט ללא נפגעים, בחסדי ונסי ה' יתברך. 

"יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

כותב שורות אלו שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, וגם ערך מחקר מקיף, בהוראת גדולי ישראל, בנושא נסי מלחמת המפרץ

מקורות:

1. "הסקאד שהרתיע את ישראל", שמעון גולן, מערכות - משרד הבטחון, גליון 457, עמ' 55-61.

2.  על שתי גדות הסואץ, אברהם אדן, ירושלים, עמ' 284. 

3. ראה מלחמות בבל החדשה, משרד הבטחון, מערכות – הוצאה לאור, אל"מ (מיל') פסח מלובני, עמ' 392-395.

4.  "טילים על ישראל" – אל"מ שמעון גולן, מודן הוצאה לאור בע"מ, 

משרד הבטחון – ההוצאה לאור, צה"ל – המחלקה להיסטוריה. 

להלן – "טילים על ישראל".   הערכת אגף המודיעין – עמ' 15.

הערכת ראש אמ"ן – עמ' 28.  הערכת ראש אג"ת – עמ' 100.

5. שם, עמ' 93.

6. שם, עמ' 145.

7. שם, עמ' 68.

8. שם, עמ' 107-108.

9. שם, עמ' 116.

10.  ראה ב DEBATE OVER PATRIOT  PERFORMANCE IN THE  TECHNICAL  

GULF WAR George N. Lewis & Theodore A. Postol

עמ' 1. וראה גם בויקיפדיה באנגלית על טיל הפטריוט, את דברי הנשיא בוש.

11. ראה במסמך שבהערה הקודמת – בעמ' 28-29. וכן ראה במסמך הרשמי של חברת ריית'און. RAYTEONS RESPONSE TO WGBH FRONTLINE GULF WAR

12. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 153.

13. שם,, עמ' 288-289, 296.

14. מתוך ראיון לרגל 30 שנה למלחמת המפרץ, ישראל היום, ניר וולף, 07/01/2021, עודכן 21/01/2021.

15. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 217 [גם בעמ' 224 מובא שהיו כבר אז 6 סוללות].

16.  מעריב, י"ב שבט (27 לינואר), עמוד 3. 

17. מסמך בסיווג סודי ביותר שהותר לפרסום, וניתן להשיגו ברשת. 

מלחמת המפרץ, קבלת החלטות ברמה האסטרטגית, המטה הכללי אמ"ץ-תוה"ד, סא"ל (מיל') ד"ר שמעון גולן – עמוד 3 (סיכום המטחים וירי הפטריוט לעברם). 

18.  לפירוט הישיבה ראה "טילים על ישראל", שמעון גולן, עמ' 219-226. 

19. נראה שפירוט הטילים הוא:  2 מול הטיל במטח השלישי לרמת גן,4 מול הטיל לחיפה במטח הרביעי, 27 במטח הגדול ביותר, 10 במטח הששי שעליו מדובר בכתבה זו. ולפי זה מפקד חיל האוויר לא כלל את שני טילי הפטריוט ה"עקרים" במטח הגדול.

20. מפקד חיל האוויר דיבר גם על כך ש 5-6 מטרות הוסטו ממסלולן, אולם לא ברורה התועלת של הסטה זו, שהרי כל הטילים נפלו באזור המרכז, ומלכתחילה לטיל הסקאד אין אפשרות להיות מונחה במדויק לעבר מטרה כלשהיא, ולכן לא ברור אם יש משמעות חיובית להסטתו כי היא רק תגרום לכך שיפול בנקודה אחרת באזור המרכז. 

ואכן, באנציקלופדיה יפעת של חוקר התעופה הוותיק דני שלום, עמ' 1271, מובא שחלק טילי הפטריוט פגעו בטילי הסקאד, אולם ההשפעה היחידה שהייתה לכך היא שטילים שהיו מיועדים ליפול על תל אביב, נפלו למעשה על רמת גן! 

בשונה מכך, בסעודיה כן הייתה משמעות להסטה של הרש"ק, כי הפטריוט נדרש להגן שם על בסיסים ושדות תעופה, שהם שטחים קטנים בהרבה מאשר ערים גדולות כמו ת"א רבתי וחיפה - ראה טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 252.

21. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 224.

* כל המידע במאמר זה מבוסס על מקורות גלויים