מלחמת המפרץ, פרק רביעי: טילי הפטריוט מגיעים לישראל

בימים אלו מציינים אנו 32 שנה למלחמת המפרץ הראשונה ולנסים הגדולים שאירעו בה. מול הירי של טילי הסקאד, הוצבו בישראל טילי הפטריוט – שסופקו לה בבהילות ע"י ארה"ב לאחר נפילת מטחי הסקאד הראשונים, וזאת בעיקר על מנת להניא את ישראל מרצונה לתקוף את עיראק בתגובה על שיגור הטילים¹.

כמובא בכתבות הקודמות, מערך השיגור העיראקי כמעט ולא נפגע במהלך ההפצצות האמריקניות. על פי מסמכי צה"ל שהותרו לפרסום2, בדיון שנערך בחדר הרמטכ"ל, בשעות הערב המאוחרות של יום שני (ליל ז' שבט) – חמישה ימים לאחר תחילת המלחמה, אמר ראש להק מודיעין של חיל האוויר, תת אלוף יואל פלדשו, שלפי הדיווחים של האמריקאים הם פגעו עד עכשיו רק בשני משגרים נייחים מתוך 30!

ראש להק המודיעין הוסיף שהסיבות לחוסר ההצלחה האמריקני הן מזג האוויר החורפי, אבל גם העובדה ש"הם לא מכסים את כל האתרים". דברים אלו של ראש להק מודיעין מלמדים אותנו, שהפעילות האווירית של האמריקאים לא הייתה מעל כל אתרי השיגור, ומובן מאליו שכאשר אין פעילות, אזי הכוחות העיראקים לא נפגעים, וגם חופשיים לתקוף את ישראל. זוהי אחת הסיבות לכך שישראל המשיכה לדרוש שארה"ב תאפשר לה לתקוף את האתרים ולחסל את יכולת השיגור העיראקית או לפחות לצמצם אותה משמעותית.

למחרת בבוקר, דיבר הרמטכ"ל בפני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, וגם הוא אמר שהאמריקאים פועלים מול משגרי הטילים "בקצב איטי במידה רבה מכפי שאפשר היה להבין מהבטחותיהם טרם המלחמה"². 

ואכן, בניגוד להבטחות האמריקניות, קצב שמדת המשגרים הנייחים היה נמוך ביותר (כנ"ל בתוך 5 ימי לחימה הושמדו שני משגרים בלבד), ונשאר נמוך גם בהמשך. עד לסוף אותו שבוע, ארה"ב השמידה רק 8 משגרים³, דהיינו שבמשך שבוע וחצי היא הצליחה לפגוע רק ברבע מהמשגרים הנייחים, למרות שהם קבועים במקומם, נמצאים גלויים תחת כיפת השמיים, חשופים לאורך כל שעות היממה, וכמעט ללא אמצעי הגנה!

משימת השמדתם של המשגרים הניידים הייתה קשה עוד הרבה יותר. משגרים אלו הוסתרו בדרך כלל בשעות היום, יצאו ממקומות המסתור שלהם לזמן קצר בלילה, שיגרו במהירות, וחזרו למקומות המחסה. המשגרים הניידים המשיכו לחמוק בהצלחה מהמטוסים האמריקנים עד לסוף המלחמה ואף אחד מהם לא נפגע⁴. 

טילי הפטריוט מגיעים לארץ

כאמור לעיל ארה"ב הציעה להעביר לארץ באופן מיידי 2 סוללות פטריוט, על צוותן המלא, וישראל הסכימה לכך. 

הגעת הסוללות האמריקניות לארץ הייתה צעד חסר תקדים – לראשונה נזקקה ישראל לארה"ב שתגן עליה באמצעות חיילים אמריקנים שיוצבו בתחומה. תמיד הגנה ישראל על עצמה בכוחות עצמה, וכאן נאלצה ישראל לחסות תחת מטריה זרה. מעל 500 חיילים אמריקנים הוצבו בסוללות שהגיעו (ביחד עם צוותים ישראלים שסיימו כבר את רוב הכשרתם על המערכת). עובדה זו הגדילה את התלות הישראלית בארה"ב, והיה ברור שהיא תגביל את חופש הפעולה הישראלי, וגם תפגע בתדמיתה של ישראל כמדינה חזקה בעלת יכולות מתקדמות, שמגנה על עצמה ללא צורך בסיוע זר.

הסוללות עצמן לא הגיעו "בחינם". ישראל שילמה על החכרתן 20 מיליון דולר (סכום נאה לאותה תקופה, ששיקף חמישית מעלותה של סוללה)⁵. שעות בודדות לאחר לאחר נפילת המטח השני בארץ, הגיעו מטוסי התובלה האמריקנים ופרקו את שתי הסוללות. אחת מהן הוצבה בתל אביב, והשניה בחיפה. בימים הסמוכים הגיעה סוללה נוספת, והוצבה אף היא בתל אביב⁶.

אצל רבים בארץ הייתה תחושה שכעת סוף סוף נמצא הפתרון המיוחל לאיום של טילי הסקאד. התדמית הזו לא הייתה משוללת יסוד. הפטריוט נחשב באותם ימים למערכת היירוט המתקדמת בעולם. בהשוואה למערכת הנ"מ הקודמת שהייתה בידי ישראל – טיל ה"הוק" – היה הפטריוט קפיצת מדרגה של ממש. הטווח המקסימלי של טיל ההוק היה 40 ק"מ, ואילו הטווח של הפטריוט הגיע עד 160 ק"מ (בדגם 2-PAC) – פי ארבעה!

כמו כן, לפטריוט היה מכ"ם חדיש מסוג PHASED ARRAY - "מערך מופע". מכ"מים מסוג זה היוו בזמנו מהפך של ממש. בניגוד למערכת מכ"ם רגילה שמורכבת מאנטנה (בצורה של "צלחת") שמסתובבת במהירות סביב צירה, 360 מעלות, ומשדרת אותות לכל הכיוונים, הרי שמערכת הפטריוט נבנתה בצורה שונה לחלוטין. מכ"ם זה אינו מסתובב, אלא קבוע במקומו. אולם, הוא מכיל כ- 5000 אנטנות, שכל אחת מהן משדרת אותות למרחב האווירי, ללא תלות באנטנות האחרות, וביחד הן "מכסות" מרחב גדול. 

היתרונות למערכת כזו הם בולטים - ראשית יש הרבה פחות תקלות, משום שאין צורך לתחזק את המערכת המסתובבת במהירות ומועדת לבלאי גבוה. שנית, גם אם חלק מהאנטנות ייחסמו ע"י לוחמה אלקטרונית או יתקלקלו, עדיין יהיו אלפי אנטנות אחרות שיוכלו לבצע היטב את המשימות. שלישית, העובדה שמדובר באלפי אנטנות נפרדות, מאפשרות למכ"ם הפטריוט לעקוב בו זמנית אחרי מאות מטרות, ו"להעסיק" (דהיינו לנעול ולשגר חימוש, ולהנחות אותו למטרתו) עשרות רבות של מטרות בו זמנית.

היכולות יוצאות הדופן הללו, ביחד עם העובדה שארה"ב ביצעה כמה ניסויי יירוט מוצלחים של הפטריוט נגד טילי סקאד, הם שנתנו לציבור בארץ את הרושם שמדובר במערכת שתביא להגנה מוחלטת מול האיום החדש וההרסני של טילי הסקאד שנחשפו אליו תושבי ישראל. 

מערכת הפטריוט – לא מותאמת ליירוט טילים

אולם, למרות שהפטריוט היה מערכת מצוינת נגד מטוסים, התאמתו ליירוט טילים הייתה מוטלת בספק מהרגע הראשון. 

ראשית, רק חלק מניסויי היירוט שלו נגד טילים הצליחו⁷. שנית, לא היה ידוע מה תהיה יכולתו מול טילים בעלי מאפיינים שונים מהסקאד, שהרי טיל האל-חוסיין העיראקי ששוגר לישראל, היה שדרוג של טיל הסקאד, וכפי שאכן התברר, הוא היה מטרה קשה בהרבה ליירוט (הן משום שהוא היה מתפרק באוויר והן בשל מהירות החדירה הגבוהה מאוד שלו).

שלישית, הטווח הארוך של הפטריוט היה רק מול מטוסים, ואילו מול טילים, היה לו טווח אפקטיבי נמוך בהרבה (בערך 15-20 ק"מ בלבד), והוא יכל להגן רק על שטח מוגבל. רביעית, היה ברור שהצלחתו החלקית בניסויים, פירושה למעשה, שבקרב אמיתי, הצלחתו תהיה נמוכה בהרבה, משום שבתנאי ניסוי, תמיד דואגים המהנדסים ואנשי המערכות, לכך שיהיו את התנאים הטובים ביותר לתפקוד, כדי שאכן המערכת שלהם תצליח במידה המקסימלית, אבל בתנאי שדה קרב – המציאות היא קשה, תובענית, מלאה בתקלות ושיבושים, ולכן היה ברור לאנשי המקצוע בצה"ל שסיכויי ההצלחה של המערכת נמוכים.

במחקרו המקיף של אל"מ שמעון גולן, מובא שבעדכון של פורום מטכ"ל, שנערך לאחר המטח השני ולאחר שסוללות הפטריוט נחתו בארץ, אמר ראש אגף כח אדם, האלוף רן גורן, שהיה בתפקידו הקודם סגן מפקד חיל האוויר, שלהערכתו סיכויי הפגיעה של הפטריוט הם לא יותר מ 30 אחוז⁸! 

וזאת, בין היתר, משום שהוא פותח ונבנה ליירט מטוסים ולא טילים.

נראה שגם הרמטכ"ל, רב אלוף דן שומרון, היה שותף לדעה זו. בשיחה שנערכה לקראת סיום המלחמה⁹, גילה הרמטכ"ל שכאשר האמריקאים הציעו את סוללות הפטריוט בתחילת המלחמה, הוא המליץ לשר הבטחון שלא לקחת אותן, משום שסבר שהתועלת מהן תהיה שולית, וכן כי לא רצה לשבור את העקרון של אי הבאת חיילים זרים להגן על ישראל. 

הרמטכ"ל אמר שאכן השר אכן קיבל את המלצתו. אולם עם נפילות הטילים הראשונות, כאשר היו שמועות שבסעודיה יש הצלחה לפטריוט, הוחלט כן לקבל את הסוללות. הרמטכ"ל סיכם ואמר: "בדיעבד, התברר שאכן הגישה הראשונית הייתה נכונה". דהיינו שאכן התברר שהתועלת של הפטריוט הייתה שולית.

הפטריוט – "גלולות הרגעה"

בראיון שנערך במלאת 30 שנה למלחמת המפרץ, עם מי שהיה בזמן המלחמה דובר צה"ל, תא"ל נחמן שי, הוא התייחס בפירוט רב למערכת הפטריוט: 

"לא יכולנו לומר את זה אז, אבל הפטריוטים עבדו רק בתור גלולות הרגעה".

תא"ל שי הוסיף הסבר לדבריו המדהימים, ואמר:

"טילי פטריוט יודעים לפגוע במטוסים, הם לא טילים נגד טילים. אבל החלטנו לקבל אותם משני שיקולים: האחד - שאם האמריקנים מציעים, אז לוקחים, כי מי יודע איך תתפתח המלחמה. והשני - שאולי זה יעבוד". 

דובר צה"ל דאז המשיך וסיפר ש "הטילים העיראקים... חלקם התפרקו באוויר. זה גרם לכך שהם הופיעו על מסכי המכ"מים כמו כמה מטרות .האמריקנים היו יורים שני פטריוטים על כל סקאד. הם גמרו את המלאים שלהם בתוך יומיים. 

בהתחלה היתה בישראל שמחה גדולה, היה המון אור בשמיים, ואמרנו לכולם - 'הסקאדים הושמדו'. בדיעבד התברר שלא...".

ואז הוסיף שי ואמר שהטיל העיראקי גם לא נפל לארץ "בצורה נורמלית" [וזאת משום שהיה מיושן וכנ"ל גם התפרק באוויר – א.אפרגון], ו "לכן הפטריוטים רדפו אחריו עד האדמה"10. 

מתוך דבר תא"ל שי, שהיה מעורב עמוקות במאורעות המלחמה, ניתן להוציא כמה מסקנות:

1. הפטריוט לא היווה מענה אמיתי לאיום של טילי הסקאד, אלא נועד בעיקר להרגעת הציבור. היכולת שלו ליירט טילים הייתה מוגבלת כי הוא מיועד ליירוט מטוסים, והוא לא "טיל נגד טילים [כמו טיל החץ למשל, שמיועד ליירט טילים, או כמו "כיפת ברזל" שמיועדת ליירט רקטות]. ולכן, גם בצבא חשבו רק ש"אולי זה יעבוד" כדבריו של תא"ל שי.

2. בנוסף ליכולתו המוגבלת של הפטריוט, הייתה בעיה נוספת שהקשתה עליו עוד יותר – טיל הסקאד המיושן התפרק באוויר לכמה חלקים, ביניהם המנוע, חלקים מגוף הטיל, וגם הראש הקרבי שמלא בחומר נפץ. לכן, הטיל היה נראה על מסכי המכ"ם לא כמטרה אחת, אלא כמו כמה מטרות, ולכן טיל הפטריוט פגע פעמים רבות בחלק של גוף הטיל, אבל לא בראש הקרבי, שהמשיך לנוע במהירות והתפוצץ על הקרקע, וגרם לנזקים רבים ולאבדות.

3. לפי תיאורו של תא"ל שי, בהתחלה, היה נראה שהפטריוט אכן מיירט את המטרות, כי "היה נראה אור בשמים" – דהיינו שהיו רואים בשמים את הפיצוצים של טילי הפטריוט, ונוצר הרושם המוטעה, שהיה יירוט מוצלח. אולם, המציאות האמיתית הייתה, שהפטריוט היה פוגע בדרך כלל, באחד החלקים האחרים של טיל הסקאד, ולא בראש הקרבי.

על פי בדיקות שונות, ההתפרקות נגרמה בשל העובדה שהטיל היה מיושן, וגם בשל העובדה שהעיראקים שינו לו את ההלחמות והחיבורים המקוריים של ברית המועצות, כי הם רצו להוסיף לו דלק, על מנת להאריך לו את הטווח מ- 280 ק"מ, לטווח ארוך בהרבה של 650 ק"מ, ולכן, בגלל השינויים הללו, הסקאד היה מתפרק לכמה חלקים במהלך תהליך הנחיתה שלו, ואז הראש הקרבי (שהכיל מאות ק"ג של חומר נפץ) היה ממשיך לכיוון הקרקע, ביחד עם שאר חלקי הסקאד שנעו בנפרד ממנו, והמכ"ם של הפטריוט היה מזהה את החלקים הללו בתור טילי סקאד נוספים, והיה מתביית עליהם, במקום על הראש הקרבי. 

עובדות אלו גרמו לכך שבטיל הראשון שנפל על רמת גן, הכריזו סוללות הפטריוט על "יירוט מוצלח", ואילו הראש הקרבי המשיך בדרכו, פגע ישירות בבניין, והביא לנזק ולנפגעים (כמפורט בכתבה הבאה בסדרה).

לאחר המטח השני, ששוגר ביום שבת בבוקר, הייתה הפסקה של יומיים, ובימים ראשון ושני לא שוגרו טילים לעבר ישראל. המטח השלישי נורה ביום שלישי (ז' שבט, 22 לינואר) בשעות הערב, והוא כלל טיל אחד בלבד ששוגר לעבר אזור המרכז, מול שתי סוללות פטריוט שהיו מוצבות להגנת אזור זה. 

היה זה מבחנן הראשון של סוללות הפטריוט, שהגיעו לארץ רק לאחר המטח השני, והוא יתואר בהרחבה בעזרת ה' בכתבה הבאה בסדרה (כתבה זו על המטח השלישי תפורסם בעזרת ה', בסמיכות לתאריך בו נורה מטח זה).

נסים ונפלאות

העובדה המדהימה היא, שלמרות שמערך השיגור העיראקי בקושי נפגע, וטילים נפלו בישראל לאורך כל המלחמה (למרות הצבת הפטריוט), והאזרחים גם לא נכנסו למקלטים (אלא לחדר האטום), הרי שמספר הנפגעים מהטילים היה נמוך מאוד. לפני המלחמה הוערך שמכל טיל שיפול יהיו עשרות הרוגים ופצועים ח"ו. אך מספר האבדות בפועל היה נמוך בהרבה, ובדרך כלל כמעט כל הנפגעים היו פצועים קל ושוחררו לבתיהם באותו יום.

בסעודיה לעומת זאת, טיל אחד שנפל בדהראן על בסיס צבא, לקראת סיום המלחמה, הביא ל- 28 הרוגים, ו- 97 פצועים. עובדה זו ממחישה לנו היטב את גודל הסכנה הטמונה בסקאד, ואת ההבנה שמיעוט האבדות בארץ הקודש היה רק משום שכדברי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א:

"ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם", וכמפורש בתורה - "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים, י"א). 

ההכרה בנסים הגדולים שהתרחשו במלחמת המפרץ, צריכה להביא אותנו להודאה לה' יתברך, על נסיו ונפלאותיו אתנו מדי יום ולאורך כל היום. הודאה על הנסים, מדגיש הרבי שליט"א מלך המשיח, מזרזת את הגאולה, שתבוא בקרוב ממש.

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

כותב שורות אלו שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, וגם ערך מחקר מקיף, בהוראת גדולי ישראל, בנושא נסי מלחמת המפרץ

מקורות:

 1. ראה במחקר המקיף של חיל האוויר האמריקני על המלחמה:

THE USAF IN THE PERSIAN GULF WAR - On Target Richard G. Davis    

עמ' 230 בספר [עמ' 242 בדפדפן ה PDF]. וראה גם עיתון חדשות, ה' שבט (20 לינואר) בעמוד השער: "דוברים אמריקנים רשמיים מסרו כי אספקת טילי הפטריוט נועדה, בין היתר, לשכנע את ישראל להימנע מתגובה". 

ראה גם בספר "שותפים לדבר מעשה", ספרית מעריב, יוסי מלמן ודן רביב, עמודים 294-295 , 302. וכן בכתב העת של צה"ל "יסודות" – מאמרו של שמעון גולן, עמ' 152, וראה גם את דבריו המפורשים של הרמטכ"ל בענין זה ב"טילים על ישראל" שמעון גולן, עמוד 204.

2. ראה "טילים על ישראל" – אל"מ שמעון גולן, מודן הוצאה לאור בע"מ, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, צה"ל, המחלקה להיסטוריה. 

דברי ראש להק מודיעין הובאו בעמ' 174 בספר, ודברי הרמטכ"ל בעמ' 176.

3. עיתון חדשות, י"ד שבט (29/01), עמ' 10. הנתונים הם עד יום ששי י' שבט.

4. יש לכך סימוכין רבים, וביניהם: מאמרו של רס"ן רועי נאון – להק מודיעין אוויר של חיל האוויר – גליון מערכות 374-375 עמ' 30, 33. וכן אנציקלופדיה יפעת לחקר התעופה והחלל בישראל, של חוקר התעופה דני שלום, עמ' 1271.

5. עיתון חדשות, ה' שבט (20/01) עמ' 2.

6. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 151, וראה גם עמוד 185.

7. עיתון חדשות, ה' שבט (20/01), עמוד השער.

8. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 153.

9. שם, עמוד 322.

10. ישראל היום, ניר וולף, 07/01/2021, עודכן 21/01/2021 . 

* כל המידע במאמר זה מבוסס על מקורות גלויים