השיחה ההיסטורית למשלחת מצוייני צה"ל

בכ"ג מנחם אב תשל"ו (1976), הגיעה לביקור אצל הרבי שליט״א מלך המשיח קבוצה של נכי צה"ל, אשר היו בעיצומו של טיול בניו-יורק שאורגן על ידי שלטונות הצבא. הנכים הגיעו אל בית-מדרשו של הרבי שליט״א מלך המשיח ברחוב איסטערן-פארקוויי 770 באמצעות עשרה רכבים גדולים, שנשאו אותם בכסאות-הגלגלים מבית-המלון.

בבואם אליו, הרבי שליט״א מלך המשיח צעד בין כסאות-הגלגלים, לחץ את ידיהם, חייך אליהם בלבביות והחליף עמם מלות היכרות וברכה, ולאחר-מכן הרבי שליט״א מלך המשיח נשא לפניהם דברים - לא לפני שהתנצל על שהוא מדבר אתם בהברה אשכנזית.

וכך אמר להם (תוכן):

"התנהלותכם היא הוכחה שה' נתן לכם כוחות מיוחדים להתגבר על מגבלותיכם ולעלות בכך על הישגיהם של אנשים אחרים. אינכם נכים או מוגבלים אלא אנשים מיוחדים, כיוון שיש לכם פוטנציאל שאין לאף אחד מאיתנו. לכן אני מציע, שמהיום והלאה לא יקראו לכם 'נכי צה"ל' אלא 'מצויני צה"ל' - הגדרה יותר מדויקת של מהותכם".

היחס שהרבי שליט״א מלך המשיח הראה לחיילים אלה שאיבדו איברים בהגנתם על עם ישראל, היה חם, שמח ואופטימי. אחדים מהם סיפרו לאחר-מכן, שהיתה זו הפעם הראשונה שלא נפגשו ברגשי רחמים או אשמה מצד הזולת, אלא בתגובה טבעית חמה. עם-זאת, כאשר הרבי שליט״א מלך המשיח חזר אל חדרו, מזכיריו האישיים ראו עליו את הרושם הקשה והכאב שנותר בו מהפגישה. רק לאחר שבוע, סיפר המזכיר, התאושש הרבי שליט״א מלך המשיח מחווית המפגש.

לא נכה - אלא מצוין: השיחה המלאה

בס״ד. שיחה למצוייני ישראל, יום ה', כ״ג מנ"א, ה׳תשל"ו.

(בתחילה אמר: אדבר בהברה אשכנזית כי הורגלתי בה, אבל תקותי שכולם יבינו אותי).

מנהג ישראל הוא אשר כשיהודים נפגשים הרי הם פותחים בברכה, ועיקר הברכה הרי היא השלום, וכהמנהג לפתוח באמירת שלום עליכם.

ובפרט כשנפגשים יהודים ממקומות שונים וממדינות שונות, ובמיוחד יהודים הבאים מארה"ק - "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (עקב יא, יב) - עם יהודים הדרים לע״ע בחוץ לארץ, הרי זה מתלווה ג"כ בשמחה מיוחדה, המדגישה (וקשורה בזה) אשר למרות שנמצאים אנו בזמן הגלות, כי מפני חטאינו גלינו מארצנו, ועד שחלק מעם ישראל דרים בחו"ל, עם כל זה ולמרות זה, אין המקום מפריד ביניהם באמיתיות ובפנימיות הענינים.

וכשהם נפגשים, הרי זה מדגיש כי למרות אשר עם ישראל הוא "מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג, ח), בכל זאת הרי זה "עם אחד" ומיוחד, על-ידי ש"דתיהם שונות מכל עם" - דתי תורה אחת, הניתנה לעם ישראל מה' אחד, וזה מאחד אותם ומייחד אותם מבין כל עמי הארץ, על-ידי ההדגשה שביכולתם להתרומם מעל למקום ומגבולות המקום.

ועד שכאשר יהודים נפגשים, הרי אין זה דברים נפרדים שנפגשו במקרה, אלא להיפך, זה דבר אחיד - "עם אחד" אשר על-ידי מקרה מפוזר ומפורד הוא, וכשנפגשים יחד, הרי מתגלה האמיתיות והפנימיות שלהם - שהם עם אחד, למרות שנמצאים הם בתפוצות הגולה, או בארץ הקודש במקומות שונים.

וזה מעורר נקודה נוספת, שכמו שישנה יכולת ביד כל אחד ואחת מעם ישראל להתרומם מעל למדידות והגבלות המקום, הרי ביכולתם גם כן להתרומם מעל למדידות והגבלות הזמן, זאת אומרת שעל ידי זה נזכרים הם על אמיתית נצחיות עם ישראל, שהוא עם אחד במשך כל הדורות, מיום עמדנו - כל נשמות עם ישראל - במעמד הר סיני, ועד סוף כל הדורות.

וזה מסביר גם כן את התוקף של עם ישראל הנצחי, אשר למרות שהוא "המעט מכל העמים" - הרי הוא מעם רק במקום פלוני או בזמן פלוני, אבל לאמיתתו של דבר, כל היהודים - מעת מעמד הר סיני ועד סוף כל הדורות - ערבים הם זה בזה (שבועות לט, סע"א), ועד שנעשים מציאות אחת - עם אחד, שלכן גם בכמות רב הוא ועצום בערך שאר כל העמים.

על ידי זה באים לעוד מסקנא, שהיכולת להתרומם מעל למדידות המקום והזמן, הרי זה מפני שמתכונות העם היהודי הוא להגביר הרוחניות על הגשמיות, ולהגביר האיכות על הכמות, ולכן למרות היותם עם אחד, המעט מכל העמים, בכל זאת לא רצו להתבולל ולהטמע בין העמים בשום פנים ואופן, אף שבתקופות מיוחדות היה זה קשור במסירות נפש ממש. וגם בתקופות הרווחה כשהזמינו אותם ולחצו עליהם להסיר המחיצות שבין עם ישראל לשאר העמים, על-ידי שיחיו חייהם כמו שאר כל עמי הארץ, הרי הם עמדו על העיקר והעיקרון - ובכל התוקף - שהם עם אחד ומיוחד, למרות שבכמות (באיזה תקופה שתהי') הם היו המעט, הגבירו הם את האיכות על הכמות, ועד שהאיכות הגבירה את הכמות - לזכך אותה ולבררה ולהרימה לדרגת האיכות.

ובזה גם כן נקודה מיוחדת: כשחסר למישהו בכמות מאיזו סיבה שתהי', אין זה סיבה וביאור כלל להיות ח״ו נופל ברוחו, כי אם אדרבה, כיון שחסר לו משהו בכמות (בגשמיות) שלא באשמתו, או על-ידי שעשה דבר טוב, ועד למסירות נפש - שהגין על עם ישראל במקום מסויים או בשטח מסויים, ובפרט בארץ הקודש -

הרי זו היא הוכחה אשר הקב״ה - בורא האדם - נתן לו או לה כוחות רוחניים מיוחדים, שביכולתו או ביכולתה להתגבר על מה שנהיה חסר לעיני בשר בגשמיות ובגוף, ואדרבה, ביכולתו להראות שלא רק שהוא בשוה לשאר בני אדם אשר סביבו, כי אם יש בו גם יתרון רוח, אשר מתגבר הוא על החסרון הנראה לעיני בשר, ומראה אשר יכול הוא להשיג עמדה, ולעלות בענינים חשובים וענינים טובים, ובהישגים שלמעלה מהישגים של אדם מן השורה - אדם על דרך הרגיל.

ולכן אין דעתי נוחה מזה שנותנים למישהו את השם "נכה", שזה מראה על נתיחות וירידה, כי אם אדרבה, צריך להדגיש בזה שהוא משהו מיוחד ומצויין על-ידי בורא האדם, אשר נתן לו כוחות מיוחדים יתירים על הכוחות שישנם לאדם מן השורה, ולכן דוקא ביכולתו להתגבר על קשיים ומניעות שאין ביכולת לאדם מן השורה להתגבר עליהם.

ולכן הייתי מציע - כמנהג יהודי להעיר ולהציע גם בענינים שלכאורה אינם שלו - שישנו את השם, ויקראו "מצויינים" בישראל, אם מצויינים ע״י המלחמה, או מאיזה סיבה שתהיה,

וזה גם כן יזכיר על מאמר חכמינו ז"ל, שבהיות עמינו בני ישראל בגלות הראשון - גלות מצרים, הנה גם שם נאמר עליהם "ויהי שם לגוי גדול עצום ורב" (תבוא כו, ה), ופירשו חכמינו "מלמד שהיו ישראל מצויינים שם" (הגדה של פסח).

ואין זה רק שינוי השם, כי אם גם ביאור המצב לאמיתתו, כי בזה מדגישים על ידי השם עצמו, שיש בהם משהו מצויין ומיוחד, שלכן יש להם את הזכות להראות דוגמא חיה - ומתוך שמחה ובטחון עצמי - שכל אחד ואחת מבני ישראל באיזה מצב שיהיה בגשמיות ובמצב הגופני, הרי נשמתו היא - בלשון רבנו הזקן מייסד תנועת חסידות חב"ד - "חלק אלוקה ממעל ממש" (תניא רפ״ב), וחלק אלוקה זה הנמצא בכל אחד ואחת, הוא מתגבר סוף סוף על הגוף, ועד שהגוף מתנהג וחי ע"פ הוראת נשמתו - חלק אלוקה הנמצא בתוכו ושוכן בקרבו ומושל ושולט עליו.

וזה מביא להדגשת עוד נקודה יסודית בתורת עם ישראל בכלל, ובמיוחד על פי ביאור תורת החסידות - על פי מה שנאמר (תהלים ק, ב) "עבדו את ה' בשמחה": כי מאחר שכל חיי האדם הרי זה עבודה נמשכת להקב״ה, בורא האדם ומנהיגו, הרי כיון שהוא נמצא במצב זה כל ימי חייו, הרי זוהי ראיה והוכחה כי ישנם בידו וניתנו לו הכוחות להיות בשמחה כל משך ימי חייו.

וכאשר פוגש הוא בחייו איזה קושי ואי נעימות או הרבה יותר קשה מזה, הרי זה מעורר בו את הכוחות הנסתרים, שיתגלו ויפעלו בפועל, ויראה גם לאחרים שהוא נמצא במצב של שמחה, וממלא את תפקידו - להרבות אור ורוחניות וקדושה בעולם.

ועד שיראו כל עיני בשר אשר ה' הוא אלקי כל הארץ - מלך העולם, על ידי שהוא אלקי ישראל, והם שלוחיו להביא את הציוויים שלו והאורח חיים על פי תורת ה' - לכל אחד ואחד מבני העולם. וכאמור, לעשות כל זה מתוך שמחה.

כאמור לעיל שביכולת כל אחד ואחת מבני ישראל להתרומם מעל להגבלות המקום והזמן, אבל בכל זאת, תפקידו הוא לפעול זאת בתוך מסגרת הזמן והמקום; והרי המקום בו אנו נמצאים עתה הוא בית תפלה ובית תורה, והזמן בו אנו נמצאים עתה, הרי הוא סיום וחותם של חודש אב, שהוא חודש החורבן, ומתקרבים אנו ועומדים בערב שבת קודש מברכים חודש אלול, שהוא חודש ההכנה לשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה.

ומבאר רבנו הזקן (לקו״ת ראה לב, ב) אשר בחודש אלול, שאז כל אחד מכין את עצמו לקבל כתיבה וחתימה טובה, הרי הקב״ה מקיל ומסייע בידו להשיג מטרה זו, ובלשון רבנו הזקן - אשר אז הקב״ה בדוגמת מלך הנמצא בשדה:

כשהמלך נמצא בהיכלו, הדי לא כל אחד יכול לגשת אליו ולבקש ולהציע בקשותיו ומה שחסר לו, מה שאין כן כשהמלך נמצא בשדה, הרי אין צורך לבקש רשות משומר הפתח ומסריסי המלך ועבדיו, כי אם כל אחד ואחת נגש ישר למלך, וכפי שהוא לבוש בלבושי איש שדה, והמלך מקבל פניו בסבר פנים יפות, ושומע את בקשותיו בסבלנות ופנים שוחקות, וממלא סוף סוף את הבקשות שלו.

ויהי רצון אשר בסיום וחותם חודש אב, יהיה זה גם כן סיום של כל עניני חורבן, ועל ידי שכל אחד ואחת יבנה את בית המקדש הנמצא בפנימיות לבבו של כל אחד ואחת מישראל, על ידי שחייו יהיו מוארים באור תורה וברוחניות ובקדושה - הרי זה יקרב גם כן את סיום תקופת החורבן, ועד שיהיה קץ לגלות, ותהיה אתחלתא דגאולה, ועד לבנין בית המקדש בביאת משיח צדקינו, ועד אז יתברך כל אחד ואחת בשנה טובה ומתוקה.

כדרך וכמנהג יהודים, הרי מסיימים גם כן בבקשה, ובודאי תקבלו בסבר פנים יפות את בקשתי לכל אחד ואחת: בהמשך למאורעות שקרו לאחרונה באוגנדה ובאיסטנבול (ולפני זה ולאחרי זה) על ידי מחבלים, הרי זוהי הוראה להגביר את עניני הבטחון כפשוטם בגשמיות, שזה קשור גם כן על ידי הגברת עניני הבטחון הרוחניים, שלכל לראש זהו ענין מצות מזוזה -

הנה בקשתי שכשתחזרו לארץ הקודש, ידייק כל אחד ואחת מכם לבדוק את המזוזות שתהיינה כשרות וקבועות באופן שתהיה המצווה מתקיימת כדרוש.

ויחשב לי לכבוד גדול באם תקבלו ממני מתנה על ידי באי כוחי בארץ הקודש - באם תהיינה פה הכתובות של כל אחד ואחת מכם, אזי כשתחזרו ארצה, יבקרו אתכם באי כוחי שם עם מזוזות, ויסייעו לבדיקת המזוזות ולקביעת המזוזות. 

ואז בודאי יקויים הכתוב בנוגע למזוזה שזה מעודד ומגלה אשר הקב״ה הוא שומר על כל אחד ואחת מבני ובנות ישראל בכל מקום שהם נמצאים, ובלשון הכתוב - בלשון דוד מלך ישראל - "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח).

רצוני - כפי שהתחלתי על דבר מנהג ישראל - לסיים גם כן במנהג ישראל, אשר המנהג הוא כשנפגשים להושיט יד ליד. ובזה מדגישים גם כן את החילוק בין הידים ידי עשו, לידי בני ישראל - אשר ידי עשו קשורים במלחמות ובחבלנות והיזק וכיוצא בזה, מה-שאין-כן כשבני ישראל נפגשים, הרי מושיטים הם יד ליד רעהו, להראות על ידי זה שהם מתאחדים יחד.

וכפי הרמז שתורתינו ניתנה על-ידי עשרת הדברות, שהיו כתובות חמש על לוח אחד, וחמש על לוח שני, הרי כשמאחדים יד עם יד - חמש אצבעות עם חמש אצבעות ביחד, הרי זה מרמז ומזכיר גם כן על עשרת הדברות, וגם על עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, ועל השגחתו של הקב״ה על כל אחד ואחת בכל מקום שנמצא.

ולכן קודם צאתי וסיומי, אתכבד לסיים באמירת עליכם שלום, ושיהיה נסיעתכם לארץ הקודש בזמן שהוקבעה בשעה טובה ומוצלחת, ותהי׳ גם כן - בלשון המקובל - עליה לארץ ישראל, עליה בכל המובנים, הן בנוגע להסתדרות בענינים הפרטיים, והן בנוגע להסתדרות בענינים הכלליים.

ועד לתכלית הברכה, אשר יקיים ה' יעודו, "ונתתי שלום בארץ" (בחוקותי כו, ו), ושלום בכל העולם כולו, ויתקיים היעוד "ושכבתם ואין מחריד" (שם), "וישבתם לבטח" (שם ה), "ואולך אתכם קוממיות" (שם יג), ובקרוב ממש יזכה כל אחד ואחת מאתנו בתוך כל כלל ישראל, לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ובברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ולהתראות בקרוב ממש ביחד עם משיח צדקנו, ביחד עם כל בני ישראל הפזורים ומפורדים בין העמים, אשר קהל גדול ישובו הנה לארץ הקודש, בקרוב ובשמחה, ותהיה לה' המלוכה, מתוך שלום ומנוחה, ושמחת עולם על ראשם.

אתכבד גם כן ליתן לכל אחד ואחד שקל - במטבע מדינה זו - לצדקה, ותודתי נתונה מראש, אם כל אחד ואחת מכם יתרום זאת לצדקה בבואו ובעלייתו חזרה לארה״ק.

ויתברך כל אחד ואחת מכם בכל המצטרך בגשמיות וברוחניות גם יחד, וכפי שאמרתי מראש, בסיסמה של כל עם ישראל הנצחי, הגברת הרוחניות על הגשמיות, הגברת הצורה על החומר, והגברת הנשמה על הגוף, ויהיה זה נצחון האמיתי של תורת ישראל בארץ ישראל ובכל העולם כולו, על ידי שכל עמי הארץ ידעו אשר צדקו בני ישראל במאבקם עד עתה על קיומם וייחודם, והיותם עם מפוזר ומפורד, אבל ביחד עם זה - עם אחד החי ע"פ תורתינו - תורה אחת, הנתונה מה' אחד.

בברכה ובתודה רבה על הכבוד הגדול שנתכבדתי על ידי הביקור שלכם, ויהי רצון שרבות פעמים תצליחו להביא שמחה ואור ויהדות בכל מקום שתבקרו - הן בחו"ל, ולאחרי זה גם בארץ הקודש.

(נתן לכל אחד את ידו לאמירת עליכם שלום, ונתן לכל אחד ואחד שטר א' של דולר).

טרם צאתו אמר: לשנה טובה ומתוקה.