סיום השבעה לקצינים שנהרגו: מכתב ניחומים מרתק

הבוקר קמו משפחות אהרון ואלחרר מה'שבעה' על קרוביהן - רב־סרן אופק אהרון ורב־סרן איתמר אלחרר זכרונם-לברכה.

אופק ואיתמר נהרגו בשבוע שעבר בשל טעות בזיהוי: במהלך סיור לילי הם סברו שגנבים מתקרבים לגדר הבסיס, וירו באוויר. לוחם אחר שהיה שם, חשב שמדובר במחבלים וירה לעברם. השניים נהרגו במקום.

הכאב גדול, ורבים עברו בבית המשפחות על מנת לנחמם, אך מי לנו מנחם ראוי מאשר "מנחם משיב נפשי" - הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א.

בערב ראש השנה תשכ"ח (1967), אירעה תאונה מצערת שגרמה למותו של ילד בן 11: גור שרון, בנו של אריק שרון (שהיה אז אלוף בצה"ל) שיחק בבית הוריו בתל אביב. בבית היו פזורים נשקים רבים, אחד מהם היה רובה ציד איטלקי ישן. הילד שיחק עם הרובה, שמשום מה היה טעון באבק שריפה, וברגע אחד נפלטה יריה מהרובה, שהרגה את גור במקום.

לאחר סיום ה'שבעה', שלח הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א מכתב ניחומים לשרון. הנה המכתב המלא:

ב"ה, י"ג תשרי, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

מר אריאל שי' שרון

שלום וברכה!

נצטערתי רבות לראות בעתון ע"ד האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך ע"ה. ואין אתנו יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר בעת המלחמה ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כב' הי' מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו, רבים ביד מעטים וכולי, והנה דוקא בבית ובעת מנוחה – ארע אסון כזה. אבל מצד שני אין כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא, כיון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי.

פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי. ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.

לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם, ועוד יותר, על ידי אי-ההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל"ששת הימים" כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושבי' ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לנצחון לא ישוער.

אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר כל ישראל חברים, הרי הפירסום אליו זכה מר – גילה מה שהי' במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקדש ויהודי הדר בחו"ל, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.

עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כ' גרם בלב כמה וכמה מאחינו בנ"י על ידי הנחת-התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.

נקודת נחמה אפילו באסון גדול כהאמור, ועוד יותר מנקודה, מתבטאת בנוסח המסורתי והמקודש על ידי עשיריות דורות של תורה ומסורה של עמנו –

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

אשר בהתבוננות ראשונה תמוה הקישור שבין שני הענינים. אלא שכאמור בזה הוא עיקר הנחמה בתוכנה הפנימי, אשר כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערבי ובית מקדשנו בחורבנו מאלו הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער. וכן הוא גם באבל היחיד והמשפחה, אשר מהנחמה בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי בסגנון חכמינו ז"ל כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה.

ועוד נקודה ועיקר, נחמה בכפלים, אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים ויקבץ נדחי ישראל מכל קצוי תבל על ידי משיח צדקנו ויביאם ברנה לראות בשמחתה של ציון וירושלים, כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו והקיצו ורננו שוכני עפר, ותגדל השמחה, שמחה אמתית, בהפגשם כולם יחד בעת תחית המתים.

ובזה עוד נקודה שלישית, אשר כמו שבנוגע לציון וירושלים שלטה יד הרומים, וקודם לכן יד הבבלים, רק בבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים כסף וזהב, אבל בית המקדש הפנימי שבלב כל אחד ואחת של ישראל אין יד האומות יכולה לשלוט בו ונצחי הוא, כך הוא גם בנוגע לאבל היחיד, אשר יד המות שולטת אך ורק בהגוף ועניניו, 

ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו הוא ובני ביתו שי' מכל צער וכאב, ובפעולותיו בהגנה על ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין ומצוה גוררת מצוה ועוד מצוה – ימצא ניחומים.

בכבוד ובברכה,

מ. שניאורסאהן

הנחמה הטובה ביותר

בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, כאשר יתגלה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א - אשר שמו רמוז במקורות "מנחם משיב נפשי", תהיה לכולנו את הנחמה המושלמת, על ידי כך שכל המתים יקומו לתחייה, בקיום הייעוד "בלע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", אמן.