הנסיגה מלבנון – טעות אסטרטגית והפקרת הצפון

הנסיגה של צה"ל מרוב השטח הלבנוני היא החלטה שמביאה עמה שורה של אתגרים ביטחוניים ואסטרטגיים. בעוד שהציבור בישראל מקבל אותה בשתיקה יחסית, יש צורך לבחון לעומק את המשמעויות שלה, מעבר להשלכות המיידיות והגלויות לעין. ההבדל בתחושות הציבוריות בין הנסיגה מלבנון לבין הנסיגה מעזה נובע מהבדלים בתחושת האיום הנוכחי ומהאופן שבו חיזבאללה בוחר לפעול.

השליה של השקט הזמני

בצפון, בחסדי שמיים, לא התרחש טבח מזעזע כפי שחווינו בדרום. העובדה הזו גורמת לכך שהנסיגה נתפסת כנסלחת יותר, אך היא מטעה. חיזבאללה, בשונה מחמאס, משקם את עצמו באופן שקט ומחושב, מתחת לרדאר, תוך שימוש באסטרטגיה ארוכת טווח שמטרתה להביא לפגיעה קשה בעתיד. ה"הכלה" של חיזבאללה כלפי התקיפות הנקודתיות של צה"ל אינה מעידה על חשש מצידו, אלא על הבנה אסטרטגית עמוקה: הוא מעדיף לספוג פגיעות שוליות בטווח הקצר כדי לשקם את כוחו ולהפתיע אותנו בעתיד.

מראית עין של שליטה

החיסולים הממוקדים והתקיפות של מעברי הגבול בין סוריה ללבנון יוצרים אשליה של הפעלת יד קשה. אך במציאות, חיזבאללה לא הפסיק את פעילותו לרגע. במשך כל החודשים האחרונים הוא התעצם, התחמש, והכין את עצמו ליום פקודה. לישראל הייתה הזדמנות פז – ואולי אף הכרח היסטורי – לחסל את האיום מצד חיזבאללה אחת ולתמיד, אך היא בחרה שלא לעשות זאת. בכך, הנסיגה הפכה לא רק לטעות אסטרטגית, אלא לקיבוע של מציאות מסוכנת שתביא עמה מחיר כבד בעתיד.

האזהרות מתממשות

הרבי שליט"א מלך המשיח מזהיר פעמים רבות שלא לנהל משא ומתן עם הערבים, משום שכל ויתור יביא לטרור נוסף. ההיסטוריה מוכיחה כי כל נסיגה של ישראל מובילה ישירות להתחזקותם של ארגוני הטרור ולגלי טרור קטלניים. האמונה שבפשרות ניתן להשיג שקט לטווח ארוך התבררה כמוטעית שוב ושוב, והמציאות בצפון אינה יוצאת מן הכלל.

המחיר של הדחייה

הדבר הוודאי ביותר במזרח התיכון הוא שהאויבים שלנו אינם נעלמים, אלא רק מתחזקים אם לא מטפלים בהם כראוי. ההתעצמות השקטה של חיזבאללה היא הסכנה האמיתית. הארגון לומד מניסיון העבר, מתאים את עצמו למציאות החדשה, ובונה את כוחו במתווה שלא יאפשר לישראל להיערך בזמן הנכון.

ההיסטוריה מלמדת שכאשר ישראל בוחרת לסגת ולשמור על "שקט תעשייתי", המחיר העתידי הוא דמים רבים. התקווה היחידה שנותרה היא שההתפכחות והחזרה ללחימה אמתית תתרחש לפני שנשלם את המחיר הכבד ביותר היל"ת. ישראל חייבת להפסיק לפעול מתוך הנחה שהשקט הוא קבוע ולהבין שהמאבק טרם הוכרע. אם לא ננקוט בצעדים נחושים עכשיו, נמצא את עצמנו מול איום גדול בהרבה בהמשך ח"ו.