טיפול לב / אוהד בר סלע

בליל שמיני עצרת ה'תשל"ח באמצע ההקפות התרחש אירוע לבבי עם כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, שהיה מלווה בדבריםבלתי-רגילים ופלאיים רבים עליהם נכתב רבות בדברי ימי הדור השביעי. בראש חודש כסלו באותה שנה יצא הרבי שליט״א מלך המשיח מ770 אל ביתו בפעם הראשונה ומאז מצויין היום הבהיר בכל מרחבי תבל כיום שמחה והתוועדות וקבלת החלטות טובות.

לרגל קדושת היום ובעקבות למידה מקרוב על אירועי לב והשלכותיהם אביא בזה מספר נקודות שעלו במחשבתי ונקווה שיהיו לרצון לפני הקוראים הנכבדים. ראשית נפתח במשל אותו למד הרבי שליט״א מלך המשיח מפעולת המזרק ומספרים אשר דיבר עליו עם אחד הרופאים ואף ביקש שיחזרו על הענין בתוספת ביאור בהתוועדות החסידים באותו שמחת תורה.

שאל הרבי שליט״א מלך המשיח את הרופא: כאשר באים ליטול דם מהאדם, מה גורם ליציאת הדם, דקירת המחט או החלל הריק שבמזרק? השיב הרופא כי החלל הריק (הואקום) הוא הגורם לשאיבת הדם החוצה.

הרבי שליט״א מלך המשיח המשיך וסיפר לרופא כי פעם בא אליו יהודי ואמר לו כי הוא כלי ריקן מתורה ומצוות, והרבי ענה לו כי אדרבה ביכלתו למשוך כוחות גדולים וחזקים מנשמתו וממילא הוא כלי לכל עניני טוב וקדושה.

כבר בעת התרחשות האירוע הלבבי למד הרבי שליט״א מלך המשיח הוראה בעבודת ה' והמלצת טוב על יהודי ובמיוחד דרך נוספת להוספה בטוב וקדושה. בהמשך המאמר מובאים ב'דעת תחתון' עוד תשע נקודות הנוגעות ללב ונלמדו מאירוע לב ודרכי הטיפול בו.

1. אתה כבר לא הנושא

ברגע שמתחיל האירוע לב, ואתה פוגש את הצוות הרפואי שמזהה שאתה עובר אירוע לב אתה נמוג מהסיפור. אתה פשוט לא נחשב, לא שומעים אותך ולא מתעניינים בדעתך. האירוע הלבבי נהפך ללב העניןוכולם רצים סביבך ומטפלים בך למרות שאתה בעצמך כבר לא יכול להשמיע ציוץ, או לבקש בקשות או להביע דעות.

כך גם בשליחות. יש להתעסק בלב הענין ולא בהרגשת המטופל או המטפל. כמובן שהכל נעשה במקצועיות, אדיבות ולפי כללים קבועיםבדוקים ומקובלים. אך בסופו של דבר החשיבות העליונה היא הענקת הטיפול הנכון בזמן הנכון לפציינט.

2. לטפל בלב הענין

באירוע חירום רפואי ישנם הרבה גורמים שיכולים לתת סיוע. ממתנדבי ארגוני ההצלה, צוות האמבולנס, הפרמדיקים בנט"ן, אנשי קופת החולים, רופא שהיה במקרה במטוס ועוד. אבל אם יש קצת מזל כמו שאומרים ויש שם "חכם אחד" בשטח. שלא רק רץ בעצמו ומגיש עזרה, אלא גם דואג ומכוון לאן יעבירו את החולה להמשך הטיפולהדחוף.

כמובן שחדר מיון או מחלקת טיפול נמרץ היא המתבקשת וכולם עושים עבודת קודש. אבל יכול להיות אפילו איש צוות צעיר, שקצת מושך בחוטים או שולח את תוצאות האק"ג למקומות הנכונים ויכול להביא לכך שהנפגע יגיע היישר למחלקת טיפול נמרץ לב הטובה ביותר באיזור ובעיקר שיהיו מוכנים שם לקראתו עם הטיפול הנכון ולא יתעכב במיונים ובדיקות נוספות.

כפי הביטוי המפורסם "רץ ברשת", ישנם הרבה קבלות, שיעורים וצדיקים המקיפים כל אחד ואחת. תפקיד השליח או החב"דניק המקומי הוא לחפור קצת יותר, לנער קצת את הסביבה ולדאוג לאנשיו לטיפול הטוב והמהיר ביותר. להביא בפניהם ולהכיר להם את הטיפול הראוי והמותאם להם ובעיקר לראות שהם מגיעים לשם בביטחה ונכנסים בפועל לטיפול. ולא רק לזרום עם הסגולות המקומיות.

3. להיות מונחים בעניין

כשנכנסים לצינתור חירום אתה יכול פתאום להרגיש שאתה נמצא באמצע סרט. אנשים רבים סובבים סביבך, שואלים שאלות, מדברים איתך בבת אחת, מחכים לתשובות שלך בנושאים שונים. נוגעים בך, מזיזים אותך, מלבישים אותך, מעבירים אותך, מצמידים לך דברים לגוף ופשוט שמים אותך במרכז.

אתה בהחלט יכול "להיכנס לסרט", לחשוב על מה שאתה רוצה או לדמיין כאוות נפשך. אבל תכל'ס אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. אפילו לא להשתעל או להתנשף יותר מידי, כי הרופאים המכובדים שסביבך עובדים באינטנסיביות על משהו שמאוד חשוב לך. על הלב שלך. ואתה חייב להתאים את עצמך ולהיות חלק מהעניין, להישמע להוראות שלהם ובעיקר לא להפריע להם עם דברים אחרים.

גם בחיים הרגילים זה ככה. הרבה פעמים יש לחצים, אתגרים, משברים, טרדות, אפילו טרדות של שמחה. אבל חייבים להבין ולהישאר בעניין שהכי חשוב לנו ונוגע לעצם חיינו. נוגע ללב שלנו וללב כל קהל ישראל. פשוט לשים לב לדבר החשוב ביותר ולא להרפות ממנו בכל מצב.

4. לגעת בעתיד

בכלל צינתור היום זה דבר בלתי ייאמן. בן אדם עם התקף לב חמור יכול לצאת אחרי פחות משעה, לאחר שפתחו לו כמה סתימות והשתילו לו כמה סטנסים ושיחקו לו בלב, תוך כדי שהוא רואה את זה על המסך מולו בלי שנשאר לו אפילו צלקת.

כאשר מנגד ישנם מחלות או תופעות רפואיות שלכאורה נחשבות הרבה יותר פשוטות ועדיין לא נמצא להם מזור או מרפא או טיפול שמקל עד הסוף. כמובן שישנם הרבה סיבות ובראשם מסובב הסיבות, אך כאשר העולם המערבי הבין כי ענין הלב הוא אחד מגורמי התמותה השכיחים ביותר, הוא פנה מכל עסקיו או לפחות מרובם ופשוט השקיע בזה.

מכוני לב הוקמו בכל אוניברסיטה בינונית ומעלה. קרנות מחקר, מענקי ענק, ניסיונות ומאמרים בלי סוף במשך שנים רבות. בכל העולם מיטב המומחים עסקו בזה באופן אינטנסיבי ועדיין עוסקים כדי לשפר את רפואת הלב עוד ועוד. הפניית טובי הכוחות, המוחות ומשאבים רבים כל כך לנושא הספציפי הזה גרמה פשוט לעתיד לקרום עור וגידים וחיי רבבות אם לא מליונים ניצלו והוארכו בזכות זה.

מישהו דיבר אולי על לטכס עצה? על עשייה כפי היכולת? על הדבר היחידי שנותר? יש רופא בקהל?

5. אירוע לכל החיים

לאחר אירוע לבבי, החיים משתנים, פשוטו כמשמעו. או לפחות אמורים להשתנות. יש לקחת תרופות מסוימות ברמה יומיומית שחלקם יישארו איתך עד מאה ועשרים. התפריט משתנה וישנם מאכלים שפשוט מסכנים אותך בסכנה מיידית, כמו פעולות מסוימות שכבר לא תוכל לעשות אותם או רק באופנים אחרים לגמרי מהרגילות שלך.

אני לא מדבר על דיאטה או שינוי הרגלים לא בריאים שבודאי חיוניים וחשובים ועוד ניגע בהם. אלא פשוט על זה שאחרי שכבר הגעת למצב הנוגע ללב, החיים שלך משתנים ויש דברים שכבר לא תוכל לעשות יותר ומנגד יש דברים או פעולות שתהיה חייב לנקוט בהם באופן יומיומי לכל החיים.

ככה זה, שיש משהו שמזיז לנו, שיש משהו שמזעזע אותנו בגשמיות ורוחניות, שיש משהו שנוגע לנו עד עצם הנפש, אז החיים משתנים, ההרגלים משתנים, המעשים משתנים. בסור מרע ועשה טוב. כי זה נוגע לנו לחיים.

6. המסר חייב לעבור!

היינו יכולים לחשוב כי בן אדם השוכב בטיפול נמרץ לב לאחר צינתורמורכב ואסור לו לרדת מהמיטה לשום צורך במשך יום או יומיים עקב חשש להפרעות בקצב הלב, יזכה ליחס מתחשב ושברירי ולדיבור עדין והססני מאנשי הצוות הרפואי המסורים.

אך מרגע הכניסה למחלקת הטיפול נמרץ, דקות ספורות לאחר שהסתיים הצינתור מתחילה הפגזה והרעשה כבדה של דיבורים תקיפים על לב המטופל. כמה ילדים יש לך? אתה לא רוצה לגדל אותם? יש לך אבא אחר בשבילם? אתה לא רוצה להיות סבא? אתה לא רוצה לחיות? אתה לא דתי? הרי כתוב 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'? אתה מעוניין לחזור לפה שוב? ובפעם הבאה זה יהיה יותר קשה... וככה ללא הפסקה ומנוחה בכל בדיקה, החלפת אינפוזיה או ביקור רופאים עשרות פעמים ביממה.

פתאום אין כלים דתיקון, אין באופן המתקבל, אין חשש להרחקה או לפרפור חדרים מרוב לחץ. יש מסר חיוני והכרחי הנוגע לחיי אדם. ותפקיד כל אחד ואחת מאנשי הצוות הוא להביא את המסר הזה לכל מטופלי הדור. כי זה עניין של חיים.

7. מסר יחיד ואחיד

בהמשך לנקודה הקודמת, יש עוד משהו לחדד. כמובן שלכל מטופל יש את הדברים עליהם שמים הדגשים המתאימים לו: תעשה דיאטה, תימנע ממאכלים מסוימים, תקפיד על פעילות ספורטיבית, תפחית בשעות עבודה, תטפל ברמות הסוכר, תעצור את העישון, תשמור על מינימום שעות שינה מידי לילה ועוד, וכמובן שיש גם מטופלים כאלה שנאלצים להדגיש להם את כל ההדגשים.

כל אחד ואחת מהצוות הרפואי הנכנס לחדר – הסניטר, האחות, האח הבכיר, התורן לילה, הסטז'ר, הרופא בסבב, הרופא הבכיר, המנהל מחלקה וכו'. גם אין זה משנה אם זה גבר או אישה, יהודי או ערבי, עולה מרוסיה או מאתיופיה, מהפריפריה או מהעיר הגדולה. כולם כולל כולם מדברים איתך על ההדגשים האלה.

גם שנוצרת קצת כימיה והשיחה נוטה לפסים אישיים בשעת לילה מאוחרת, הנושא של דרכי הטיפול והישנות המקרה חלילה חוזר שוב ושוב ולא יורד מסדר היום או הלילה. כל אחד ואחת שנכנסים לחדר המטופל במחלקת טיפול נמרץ לב יודעים שיש להם מסר להעביר, ואת הזמן המוגבל שיש להם עם המטופל הם חייבים לנצל כדי להעביר, לחדד ולהגיד שוב ושוב ושוב.

אין משעמם, אין נדוש, אין "ריענון", אין מסרים רכים או מותאמים או דרכי שכנוע מטופשות שאף פעם לא מגיעות לנקודה. יש מסר יחיד חד וברור, וכל מפגש אפילו קטן של שתי דקות מנוצל שוב להעברת המסר החשוב הזה. זאת העבודה והשליחות והמסר חייב לעבור ולהיחקק.

8. טיפול מקצועי

יחד עם כל הנאמר לעיל בשתי הנקודות הקודמות והחשובות מאוד. כדאי וחשוב גם לשים לב למקצועיות הטיפול. כמובן שכולם מגישים טיפול מקצועי, אדיב ונאות – הרי על זה לא מדובר בכלל. כולם למדו, עברו הכשרה ישיבתית או סמינרית, יצאו למבצעים במשך שנים, קראו ולמדו את השיחות וכו' וכו'.

אבל יכול להיות מצב של רופאה מכובדת שסיימה את לימודיה כמצטיינת שכבה באוניברסיטה נחשבת, אך בבואה לבצע בדיקה מסוימת – נניח אקו לב – היא תסתבך עם הציוד, תתלונן על איכות המחשב, תנזוף שהמטופל לא משתף פעולה כראוי, תמרח את הזמן ותקטר עם עמיתה ובסוף גם תגיד שלא בטוח שהבדיקה יצאה טוב עקב כל התלונות המוזכרות לעיל.

לעומתה יכולה להיות סוג של "טכנאית" מערי הפריפריה, שהתמקצעה במכללה מקומית וכל תפקידה וגדולתה מסתכמים בהפעלת מכשירי בדיקה רפואיים. אך כשהיא תיכנס לחדר היא תשרה אווירה נעימה, תטפל בציוד בשקט ובמהירות, לא תעיר לאף אחד ובתוך עשרים דקות תסתיים הבדיקה כיאות והתוצאות יישלחו למנהל המחלקה.

ועוד משהו בנוסף לחשיבות של ההתמקצעות שלנו ובפרט בחומר ובדרכי הפעולה של השליחות היחידה. אל תחכו לפרופסורה שלכם, לתואר, להערכה, לתעודה. יש לכם ידע גם אם הוא חלקי, יש לכם יכולת גם אם נחשבת "נמוכה" או פשוטה. תעבירו את זה הלאה.

9. אז שימו לב

הגענו לנקודה האחרונה והחשובה מכולן. לאחר כל הדיבורים, הטיפולים, השיחות, הנזיפות, הסדנאות, המפגשים, קריאת המאמרים, קניית התרופות, סידור הכדורים, תליית המתכונים ועדכון החברים. כעת הגיע הזמן לעשות. בפועל. ממש.

ועוד משהו חשוב. אי אפשר לשנות את המסר. אי אפשר להחליף את דרכי הטיפול. אי אפשר לשנות את השליחות. אתה לא יכול להחליט במקום לא לאכול מאכל מסוים אתה תפסיק לאכול מאכל אחר. אתה לא יכול להחליט שבמקום לעשות את המלצות הרופאים המתאימות למצבך תתחיל לעשות את המלצות השכנים. אתה לא יכול לחשוב שאולי במקום כדור כזה תתחיל לקחת כדור אחר. גם אם הוא נראה לך יפה יותר, גדול יותר או זול יותר.

שליח הוא מי שמתעסק בשליחות של המשלח. נקודה. שליח הוא מי שמעביר את המסר של המשלח. נקודה. שאר הדברים הם יכולים להיות גם יפים, מעניינים וחשובים, אבל הם לא השליחות והמסר של המשלח שלו.

מי שיודע לשיר שירים יפים לאחר כל 'מי שברך' בבית הכנסת של בית הרפואה, בלי לחזור על אותו שיר פעמיים, הוא באמת בעל כישרון מדהים בזמרה. אך השאלה היא בשביל מה הגיע לכתחילה לבית הכנסת, האם בשביל פיתוח קול או בשביל להגיד שבת שלום ליהודי ולהתעניין במצבו, לתת את הטון בבית כנסת ולהכיר להם את המשלח או להעניק שירותי תפילה וקריאת התורה תוך ניהול הסכסוך עם שאר העסקנים הרפואיים במקום.

שליח זה מי שמתעסק בעניינים שהמשלח שלח אותו אליהם וכל שינוי יכול לדרדר ולדרדר עד שנגיע למצב שחלילה נזרוק יהודי מבית הכנסת ביום הכיפורים שחל בשבת. עלינו לזכור כי הדבר הכי עיקרי הוא העשייה בפועל וכל שינוי בדרכי הטיפול יכול להחזיר אותנו חלילה אל המחלקה לטיפול נמרץ. אם נספיק להגיע בזמן.

ומסיימים בטוב לאחר כל התזכורות והמטלות, עם עוד סיפור שמספרים מהימים ההם, שמספר ימים לאחר האירוע בשמיני עצרת, זקני החסידים נכנסו לרבי מלך המשיח שליט"א וביקשו ממנו שלא יכביד עליו את העבודה, כמו קבלת אנשים ליחידות וכו'.

והרבי שליט״א מלך המשיח ענה להם: "ברענגן משיח איז נאך שווערער!"... [להביא את משיח זה עוד יותר קשה...].

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

(תודה מיוחדת לצוות המסור של מרכז הלב במרכז הרפואי תל השומר שסייעו לכותב להגיע לתובנות הנ"ל.)