בשביל מה("מ) | הת' ברוך משה מקמל

הטור הנוכחי עבר מורדות ועליות, שינויים וניתוחים פלסטיים רבים, עד שמצא את הגירסה להדפסה. מול ניסוחים ישנים עומדת מציאות חדשה, זו שלא היתה נחלת הכלל בחודשיים האחרונים. מול שאלות ותמיהות, עמדו תלמידי התמימים ופילסו דרך למלך המשיח, גם אלו שלא מצאו בזה ענין, אינם יכולים שלא להיסחף מול גלי האמונה. ואל דאגה, זה בהשגחת הבד"צ.

***

הבוקר ההוא זכור לי כמו אתמול בלילה. עמדתי על בימת ההתוועדויות ב770 מכין את עצמי לתפילת שחרית במנין כ"ק אדמו"ר שליט"א, מישהו לידי זרק: "תראה את השביל". ספונטנית הבטתי לקידמת 770, המחזה היה מרהיב. קבוצת בחורים שעמדו זה מול זה יצרו שביל מבימת קריאת התורה המרכזית עד לבימת התפילה של הרבי שליט"א מלך המשיח. איש לא האמין כמה צפוף יהיה השביל מספקולציות, תוך כמה ימים.

כמו תמיד זה התחיל בלעג ובחיוכים ציניים מצד אלו שאמונה היא המטרד שלהם, והמשיך במתלבטים למיניהם שפעולת ראוה שכזו היא לדעתם מפגן כח יותר מאשר כבוד לרבי. בליל הדיעות שנשמע היה מרתק; סימן השאלה שעמד בין הדיעות וסביבו נכרכו הצדדים היה, האם ה'שביל' הוא עוד פן באמונה, עוד אמצעי להחצנת הבטחון כי הרבי שליט"א מלך המשיח אכן עובר דרכו לתפילות השונות, או שמא, זוהי קיצוניות מיותרת שאינה מוסיפה אם לא מפחיתה בערך המאמינים.

אגב, בנוגע לכיסא כ"ק אדמו"ר שליט"א, לא זכורים חילוקי דיעות כה קשים. אפשר שההבדל ביניהם, שהשביל מגביל את התנועה בקידמת 770 לדקות ארוכות, וב770 תנועה זורמת היא דבר מתבקש. בין כך, הנושא שהפך שיחת היום היה ללא ספק השביל, מכאן ואילך רק התהדקו המצדדים, והפכו את השביל לחלק בלתי נפרד ממנין כ"ק אדמו"ר שליט"א.

***

אי שם בקרן זוית היה מונח בתודעתי כי בשלב מסוים, במוקדם או במאוחר אאלץ לגעת בנקודה רגישה זו. היה ברור לי כי מהלכם העז של החיים החסידיים, השוקקים, לא יעברו בשתיקה ללא מיצוי מלא של נושא שנוי וטעון שכזה. הצרה במצב כזה, שכל אחד מגובש בדעתו ומגובה במקורות משלו, מול זה אי אפשר לעמוד, רק בעל דיעה מוסמך עתיד לתת את התשובה.

אכן, זה מה שעשיתי. בעיצומו של חודש תשרי פניתי למשפיע שלי, יהודי חסידי שדור המשפיעים הנוכחי הוא יוצא חלציו הרוחני, הוא גידל חסידים וחינך משפיעים ואכן אליו בהחלט יכולה להגיע שאלה זו על סיפוקה. למען האמת, עוד לפני ששאלתי אותו, כבר ידעתי בערך את התשובה שיתן לי - מתוך היכרותי איתו - אך רציתי לשמוע את הדברים ממנו.

פניתי אליו ביום שישי אחד, ב - 770, הצבתי בפניו את הדילמה, ושאלתי לדעתו. לאחר שהייה קצרה של חשיבה, שלדעתי לא היתה נחוצה, אמר כי לדעתו, כל דבר שמחזק ומבטא את האמונה, הוא חיובי ובמדה מסויימת אף נחוץ בימים אלו. לא טעיתי. ואם טעיתי היה זה שחשבתיו למתון יותר, שיערתי שיאמר כי אין לשלול תופעה כזאת, אך מכאן ועד להפוך אותה לנחוצה, הדרך הקצרה שעשה השאירה אותי מופתע.

בשלהי חודש תשרי שאלתי את הרבי שליט"א מלך המשיח בענין שהסתפקתי בו, התשובה שקיבלתי נגעה בהקשר מאלף לנושא שיחה שהיתה לי עם בן כיתתי בנושא השביל. דקות ספורות קודם לכן חלק עימי ידידי את דעתו בנושא המדובר ביותר, הוא טען שזוהי הנהגה חדשה בליובאוויטש שאינה נותנת דבר מלבד פתיחת חזית חדשה, אופוזיציה נוספת. מאחר ואת דעתי כבר גיבש לי המשפיע, השבתי לו כי דבר שבהתקשרות נחוץ בימים אלו, ואילו תמימים חשים מקושרים יותר בפעולה זאת, הרי שהיא חיובית. אם בהנהגה זו, מצליחים לסחוף באמונתם צופים מתרגשים, הרי שכדאי הדבר.

במכתב שקיבלתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א בדקות שאחרי היה מסר מרגש: הרב זוין ז"ל כתב לרבי שצעירי אנ"ש הנהיגו מנהג חדש בקשר להגבהת ספר תורה. אם עד כה היה נהוג שהמגביה מתיישב עם ספר תורה כשהוא פתוח, הרי שמעתה החליטו הצעירים כי על המגביה לגלול את הספר על בימת הקריאה וכשהוא סגור להתיישב. המנהג החדש חרה לרב זוין; "הרי זקני החסידים נהגו אחרת..".

במכתב מפורט משיב לו הרבי שליט"א מלך המשיח: "במה שכתב אודות מנהגי הגבה וכו' - כנראה ממכתבו כבר הנהיגו זה בבית הכנסת איזה פעמים, ובטענה שכן נוהגים בבית הכנסת בו התפלל כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע,

- והנה אף שלכתחילה אולי צדקו טעמי כבוד תורתו לשלילת שינוי המנהג, ובפרט שכן נהגו זקני אנ"ש בדורות שקדמו בבואם לאה"ק ת"ו. אבל הבעיה עתה - האם יש לנגוע בנקודת ההתקשרות של מי שהוא לרבותינו נשיאינו, אפילו באם מתבטא היא ביותר על המידה. ויש לקשר לזה גם סיפור חז"ל (סוכה לב סוף ע"ב) מהדר כו' הואיל דנפיק מפומי' - אף שבודאי בעל הפסק דין עצמו, רב כהנא, לא הידר שיהיה דוקא תרי וחד, אלא רק דנפק מפומי', ולכן על תלמידו להדר לנהוג מתאים לדבריו, שבזה מתבלטת השייכות, וכל שכן בנידון דידן, ענין שבפועל. ועוד, הרואה - השינוי יעורר אותו הטעם ויקבל המענה, שזהו מנהג אבותינו נשיאנו כו', וכמרז"ל עד חברון. וכנ"ל עיקר הנקודה בהאמור הוא, להחזיר עתה המנהג לכמו שהיה הרי זה מחליש העמדה שצריך להשתדל להתנהג במנהגי בית הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר...

דעתו של הרבי שליט"א מלך המשיח מדברת במכתב בעד עצמה; כשהחלו כבר מנהג מסויים המבטא התקשרות, הרי שאין לעצור אותו. להיפך, אלו שלא יבינו על מה ולמה, יוכלו לקבל הסבר שזהו מחמת התקשרות לרבי, וכי זוהי אמונה מוחשית, הרבי ממש מגיע לבימת התפילה שלו, ולכבודו השביל.

התרגשתי מאד. התשובה קלעה אל השערה וחתמה מבחינתי את הדיון. להחליף דיעות זה מענין, אך להחליף את הדיעה, כבר לא. הרבי שליט"א מלך המשיח מעונין.

בעודי עומד ומתרגש, חולף על ידי הרב ראפ, משגיח ה"קבוצה". שיתפתי אותו במכתב, הוא עיין, חייך, וביקש צילום. ברור היה לו, כמו לי, שהמכתב הזה פותח צוהר להשקפה חסידית, כיצד צריכים להביט על מנהג שנוהגים בכדי לבטא אמונה והתקשרות. הוא הוסיף ואמר: אינני מבין את הבעיה, זוהי הנהגה שהיתה קיימת והופסקה. אילו היה מדובר בחידוש שאין לו על מה שיסמוך, מילא. אך זוהי פעולה שנהגה מידי תפילה או שיחה. אדרבה, התקופה בה הופסק השביל זוהי הנהגה חדשה שאין לה מקור.

***

חודשיים לאחר כינונו כבר תמו גם ספו השאלות והתמיהות, גם נסיונות רוחניים שעמדו נעלמו כמו הנהר שראה אברהם בדרך לעקידה. כיום, אין לאיש שאלות ראשי ההיררכיה החב"דית, אנשי ההלכה וההשפעה למיניהם מצאו גם הם את נקודת ההתקשרות במהלך שמובילים תלמידי התמימים.

גם בגשמיות הנציחו תלמידי התמימים את עבודתם. את הדרך למלך המשיח הם סללו במלחמתם נגד אלו שחרפו עקבות משיחך, ובעמידה איתנה מול נסיון אמונה מפנים דרך למלך המשיח.

אכן, בשבילם נברא העולם...