למי איכפת משני אסירים זועפים?

את הטור הזה אני כותב, כמה שעות לפני שמתחיל 'מבצע חנוכה'. 8 ימים, 192 שעות של חג, שינוצלו בע"ה להאיר את העולם.

לא אתחיל בסיפור, גם לא באפיזודה, אלא ישר לעניין.

בדיוק לפני 50 שנה, בשבת חנוכה תשל"ד (1973) שהייתה באמצע מלחמת יום כיפור, עורר אותנו הרבי שליט"א מלך המשיח על נקודה מיוחדת, אולי הכי מיוחדת שאפשר.

מה מסופר בפרשת השבוע (וישב)?

שיוסף הצדיק עובר התעללות מהאחים שלו, מתגלגל לבית פוטיפר, שם אשתו נטפלת עליו והוא מוצא את עצמו בכלא.

ומה קורה שם?

מגיעים לשם שני שרי פרעה, שר האופים ושר המשקים.

מצאו אבן בלחם של פרעה, וזבוב בכוס היין שלו.

ואז? יוסף שואל אותם "מדוע פניכם רעים היום"...

הם מספרים לו את החלומות והוא פותר להם, כמו שאתם בטח מכירים.

אבל השאלה זועקת! "מדוע פניכם רעים"? ברור שפניהם רעים. יכול להיות מישהו במאסר עם פרצוף שמח?

ומה איכפת ליוסף בכלל, כשיש לו צרות משל עצמו!

***

רק הרבי שליט"א מלך המשיח, באור הגדול שנותן לנו, באהבת ישראל, ואהבת כל אדם, האין סופית והבלתי רגילה שלו נותן לנו את האור הזה:

יוסף הוא איכפתי. איכפת לו מכל אחד, גם משרים של פרעה המלך הרשע.

הוא דואג להם, הוא רוצה שיהיה להם טוב, גם במצב שהוא עצמו - רע לו.

ומה שלא פחות חשוב, זו התוצאה.

נכון. יוסף בהתחלה "מבקש טובות", הוא מבקש משר המשקים שיזכור אותו, ויבקש מפרעה שיוציא אותו מהכלא, והוא נענש על כך (שבטח באדם ולא בטח רק בה') ונשאר עוד שנתיים בכלא.

אבל אחר כך?

פרעה קורא לו לפתור חלומות, הוא הופך משנה למלך מצרים, ומצליח להשפיע על כל העולם כולו.

מציל את העולם מרעב, והופך את מצרים לאימפריה.

והכל בזכות מה? שהוא איכפתי. מכל אחד.

וגם כשלו עצמו יש בעיות.

***

צריך לתת את הנמשל, את המוסר השכל? הוא ברור מאוד.

חנוכה זה זמן של אור. בואו נהייה איכפתיים. מהשכנים, מהסביבה, מהחיילים, ממשפחות חיילי המילואים, מהמפונים מקו האש, ומכל אחד ואחת.

נהיה איכפתיים, נאיר עוד נשמות ועוד לבבות שבורים.

אנחנו נרוויח בגדול, וכל העולם ירוויח.

חג שמח ומאיר, ושבת שלום ומבורך!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!