יוצאים מהקונספציה | אוהד בר-סלע

כחודשיים ימים אנו נמצאים במצב חירום לכל עם ישראל בכל מקום שהם. שרויים במצב שבו מאות אלפי חיילים נמצאים בשדה הקרב כפשוטו, כחמש חזיתות פעילות צרות על ארץ ישראל ויושביה וגם בתפוצות ישנן הצקות ויותר מזה לכל סממן יהודי.

אין שטח או תושב בארץ שלא מושפע מהמצב באופן פעיל, מעולל ויונק ועד לבאים בימים. גם החיים עצמם מושפעים ועוד יושפעו ממה שקרה בשמחת תורה האחרון. בכל תחומי החיים תתבטא ההשפעה, מהמצב האישי והנפשי ועד למצב הציבורי ובכל האפיקים, החל מהפן החינוכי והמשפחתי ועד לכלכלי והתרבותי.

רבים סבורים כי הקונספציה (תפיסת עולם, השקפה) השתנתה ללא היכר בקרב יושבי הארץ ובפרט אצל המכונים 'שמאלנים'. אך הדבר כלל אינו בטוח בלשון המעטה, כפי שנראה הן בקרב הדיבורים של מנהיגי המדינה, הן בקרב תושביה והן בקרב מהנדסי התודעה שלא יצאו לחופשה של "אחרי החגים", אלא שופכים עשרות מליונים כדי לקדם ולתחזק את הקונספציה הישנה או לפחות סוג של דיאט קונספציה.

ואני הקטן שואל: מה איתנו? האם אנחנו יצאנו כבר מהקונספציה שלנו?

במצב כזה שקורה אחת לכמה דורות ובע"ה לא יקרה יותר אף פעם היל"ת. מצב נורא ואיום, אך שהביא עימו משבים של רוח התעוררות, רוח של יהדות, רוח של פתיחות אמיתית להקשבה, הכלה והפנמה. האם אנחנו מיטיבים לנצל אותו?

הרי זה ממש ממש דברי המדרש אותו מביא הרבי שליט"א מלך המשיח "וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים: להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך? ואומר להם [הקב"ה לישראל]: בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם".

האם אנחנו יצאנו מחלומות "השלום" שלנו ונכנסנו למוד של מלחמה. מלחמת תנופה להבאת הגאולה.

מיקוד מטרה

אולי כבר הגיע הזמן שנתעורר ונבין את תפקידנו. לרדת מהעצים של מיזמים חברתיים או שיעורי דעת ומשמעות לחיים ולחזור להיצמד לספר השליחות, ללקוטי שיחות, לאגרות הקודש. לנשיא הדור – המשיח שבדור, שפונה אל כל אנשי הדור ויש לו משהו אקטואלי ואמיתי לכל אחד ואחת כפשוטו ממש.

אולי התבלבל אצלנו קצת האמצעי עם המטרה, הבית תמחוי עם ליל הסדר, החת"ת עם הדף היומי, השיעורים בתורתו של נשיא הדור למדיטציה יהודית או 'סתם' לימוד חסידות לעיון כהשכלה. אולי גם אנחנו רצינו להיות קצת 'נורמלים' וזרם לגיטימי ככל הזרמים בית ישראל.

אולי הגיע הזמן שנבדוק קצת במראות ונחזור למסלול או נתקרב מעט או ניצמד יותר לנתיב של ה"דרך הישרה", של ה"שליחות היחידה", של "הזמן גרמא ימות המשיח" ועוד ועוד מאות פעמים ועוד. לפחות. פשוט לעמוד מול המרפסת ולהיזכר בכל ההתוועדויות של תשנ"ג-נ"ד.

לעזוב כבר את ההרהורים והגיהוקים, להשליך את ההתלבטויות והמעקשים. את התירוצים והמאבקים הקדושים. להבין שגם אם יש עוד כמה "עבירות" בצקלוננו, גם אם אנחנו לא בינונים של התניא כדבעי למהווי, אבל אנחנו בשום אופן לא כמו אותו יהודי שספינתו חישבה להיטבע והוא זרק דבר ראשון למים את הטלית והתפילין. גם אם אנחנו לא מושלמים אבל יש מסר שחייב לעבור ואי אפשר לעצור, כמו ולפני כל מסר או פעולה אחרת שאנחנו רוצים לעשות.

אפשר וזכינו לשיבתה של תקיעת השופר הגדולה עליה התבטא הרבי שליט"א מלך המשיח לאחר מלחמת ששת הימים וחובה עלינו לנצלה ולהשמיעה לכל אנשי הדור. כי לא ידח ממנו נדח. האם אנחנו יכולים לפספס זאת? האם מותר לנו לפספס זאת חלילה?

מרחב מוגן

ההתעוררות הברוכה אוחזת וניכרת בכל יהודי תבל וגם בקרבנו וזהו דבר טוב ומבורך ביותר. מכל העדות ומכל המגזרים זורמים תרומות כספיות, מיזמי חסד, ערבי הווי, משלוחים, ציציות ודיאודורנטים. אבל אנחנו יודעים מפיו הקדוש והטהור של הרבי שליט"א מלך המשיח "כי הדבר היחידי שנותר בעבודת השליחות הוא לקבל פני משיח צדקנו"! 

אנו נמצאים מספר ימים לאחר חג החגים י"ט בכסלו ומספר ימים לפני חנוכה. כבר כל בר דעת מבין כי הדברים אותם העניק לנו ברוב חסדו הרבי שליט"א מלך המשיח, הינם יסוד עיקרי ואמיתי לטובת כל תחומי חיינו והם המרחב המוגן של חיינו!

רואים בחוש כיצד היציאה עם הילדים לחלוקת והדלקת חנוכיות במרכז המסחרי הקרוב, מוסיפה בשמחה שלהם, בחינוך שלהם, בביטחון העצמי, בתחושת המשפחתיות, בקשר הבינדורי, בתודעת השליחות, בבריאות הנפשית, בלקיחת אחריות, בתחושת הבגרות יותר מכל ערב לביבות ומריבות או משחק קליקרים חינוכי במתנ"ס.

כל בני זוג יכולים להעיד כיצד הביקורי בית המשותפים בבתי השכנים בערבי חנוכה, הוסיף להם בקשר האישי, בקשר הבינאישי, בקשר הזוגי, בהתרת תסבוכות, בהערכה ההדדית, בהעמקת תחושת האחדות, בשמחה הפנימית, ברוגע ובביטחון, בשלום בית, באחווה וברעות יותר מכל ייעוץ זוגי או סמינר הורי.

כל קהילה שהתגייסה ביחד ליציאה למבצעים של הרבי שליט"א מלך המשיח, רואה בפועל ממש את הגיבוש החברי, את אחוות החסידים, את מיזמי החסד, את הגידול הטבעי, את הרצינות בתפילות, את הפריחה הקהילתית, את ההתקשרות והחסידישקייט ועוד יותר מכל ערב גיבוש או קומזיץ קהילתי.

אנחנו רואים בחיינו על כל צעד ושעל את הדרכתו וראייתו למרחוק של הרבי שליט"א מלך המשיח שדואג וחושב עלינו ללא הרף, וגם הדברים שאנחנו עושים כביכול בשבילו או מוותרים למענו הם למעשה בשבילנו ולמעננו. אז בודאי שבדבר כזה מרכזי ועיקרי בעולם היהודי ובעולם כולו עלינו לשנס את מותנינו ולהתמסר לשליחותו הק' להכין את אנשי מקומנו לקבלת פני משיח צדקנו.

הפיתרון היחיד משיח בן דוד

באחת השיחות בקשר עם י"ט כסלו מבאר הרבי שליט"א מלך המשיח, כי אחד החידושים של י"ט כסלו הוא שהגויים עצמם הבינו "כי הגדיל ה' לעשות בארץ" ומהי המעלה של רבי בישראל. ראינו רק בשבוע שעבר איך נבחר מושל המדינה בארגנטינה והדבר בראשון שמכריז בטלוויזיה המקומית שהוא נוסע לניו-יורק להודות לרבי מליובאוויטש...

כתוב במדרש תהלים פרק י"ז שהאלפים מחיילי בית דוד שנפלו בזמן דוד המלך למרות מעלתם הרוחנית הגבוהה, לא נפלו אלא בגלל שלא תבעו בנין בית המקדש. זאת למרות שלא היה בימיהם ולא נחרב בימיהם ולכן תקנו חכמים לבקש בשלושת התפילות היומיות את שיבת ציון ובנין ירושלים.

הבה נשכיל ונבין שבידינו הדבר! ואנחנו לוקחים על עצמנו לעשות כל שביכולתינו בענין. כולנו ביחד נצא בחנוכה הזה, חג הניצחון, בשליחותו של הרבי שליט"א מלך המשיח ונעסוק במרץ רב במבצע חנוכה עד דלא ידע.

לכל דירה וחנות, לכל פיצוציה ובית אבות, צומת מרכזית וקניון, בית פרטי ובנין רב קומתי, בעורף ובחזית. נלך ונדליק את אור האמונה ואור הגאולה בעם ישראל ונאמר להם אל תתיראו, הגיע זמן גאולתכם! נחתים על קבלת המלכות, נכתוב בשורות טובות לרבי על החלטות לזירוז ההתגלות, נחלק עלונים עם מסר הגאולה, נכריז קבל עם ועדה שהנה זה בא!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

שתים, שלוש – שא-גר.