דרושים מלטשי יהלומים

סיפור שנחשפתי אליו לאחרונה תפס אותי מאד.

הרב מוטלה גורליק היה ילד בסמרקנד, הם הוכרחו ללמוד חלק מהיום אצל הגוים, אחד המורים היה מורה לגאוגרפיה.

יום אחד הילדים בכיתה ישבו בהפסקה והסתכלו על המפה של רוסיה, הם חיפשו את העיירה ליובאוויטש. הם שמעו כמובן הרבה סיפורים על ליובאוויטש והיו בטוחים שזו עיירה עצומה וענקית והנה הם כלל לא מצליחים למוצאה במפה.

המורה נכנס ושם לב שהילדים מתעניינים במפה, מיד הוא "הרים לעצמו" וחשב כמה שהוא מורה מוצלח, שהשפיע על התלמידים להתעניין בגאוגרפיה אפילו בזמן ההפסקה...

הוא ניגש לילדים ושאל במה הם עסוקים ומה הם מחפשים?

הם ענו לו שהם מחפשים את העיירה ליובאוויטש, הוא ענה שאם העיירה לא נמצאת במפה זו יש אצלו בחדר ספר אטלס מדויק יותר ויש סיכוי ששם יוכלו למצוא.

הם ניגשו לחדר, המורה הוציא את המפה המפורטת ובאמת הם מוצאים את העיירה, אלא שלאכזבתם הרבה, ליובאוויטש נראתה במפה מאד בקטן, הילדים שאלו את המורה כיצד זה יכול להיות?

מהסיפורים שהם שמעו, עיירה זו אמורה להיות ענקית. המורה ענה להם שיכול להיות שאלו שיצרו את המפה הקטינו את העיירה בכוונה, וזאת מכיוון שעיירות שיש בהם מפעלים סודיים ולא רוצים לחשוף אותם, בכוונה הקטינו אותם במפה.

הם החליטו לבדוק את התאוריה של המורה וניגשו לאחד מזקני אנ"ש שהתגורר בעבר בעצמו בליובאוויטש, הם שאלו את אותו חסיד זקן האם בליובאוויטש היה מפעל סודי?

הוא ענה להם שהם צודקים באמת היה שם מפעל סודי לליטוש יהלומים.

הילדים התפעלו ושאלו האם הוא היה אי פעם במפעל? הוא ענה להם שכן בוודאי, כל יום, הם שאלו האם לקח קצת יהלומים משם? והוא ענה שלא! וזאת מכיוון שהוא היה קטן ולא הבין את החשיבות של היהלומים.

הוא כמובן התכוון לתומכי תמימים ולתורת החסידות שהיא המפעל הסודי לליטוש יהלומים.

לעניות דעתי סיפור זה טומן בחובו את היסוד של תורת החסידות.

ובשניים

א. בתורת החסידות יש יהלומים, אך כדי לזכות ולקחת את אותם יהלומים, יש צורך בעבודה יש צורך בליטוש יש צורך לקחת יהלום=עניין בחסידות ולעבד אותו עד שהוא יהיה מלוטש עד שהוא יהיה שלך.

כמו שאמר הרבי הרש"ב שלומדים 40 מאמרים אז לומדים חסידות, אך כשלומדים מאמר אחד 40 פעמים החסידות לימדה אותך!

מה ההבדל?

כאשר אדם לומד חסידות יכול להיות שהוא והחסידות ישארו שני דברים נפרדים, זה לא יקלט והאדם לא יחיה עם זה.

אבל כאשר החסידות מלמדת אותך זה בוודאי יביא לשינוי בחשיבה במידות וכו...

זו נקודה ראשונה.

חסידות היא יהלומים וצריך ללמוד אותה באופן של "אבדתם מהרה" לאבד את המהירות, לקחת נושא אחד שרוצים לחיות איתו, ללעוס אותו להפשיט אותו ולהוריד אותו לחיי היום יום...

וזה קורה כאשר חוזרים פעם ועוד פעם ביגיעה עד שהדברים חודרים ופועלים את פעולתם.

הנקודה השניה היא: שחסידות מגלה שהיהודי בעצמו הוא היהלום!

כמו הסיפור הידוע שאותה אישה שאלה את הרבי שליט"א מלך המשיח כיצד הוא לא מתעייף לעמוד שעות כה רבות במהלך 'חלוקת הדולרים'?

והרבי שליט"א מלך המשיח ענה לה "שסופרים יהלומים לא מתעייפים" אם נתבונן לרגע בסיפור נראה, שיהלום הוא יקר, יהלום הוא חזק, הוא לא נשבר, יהלום הוא בעל ערך, הוא לא נעלב! לא כועס! ולא שומר טינה! כי הוא יודע מה הוא שווה!

ניתן לומר שהרבי שליט"א מלך המשיח רוצה שדבר ראשון נבין על עצמנו שיש לנו ערך עצום לא מותנה בשום דבר ערך אמיתי שלא נשבר חזק ואיתן שיכול לעמוד בכל אתגרי החיים.

בפשטות זו הנשמה האלוקית חלק אלוקה ממעל ממש כמו השם בעצמו שלא מתרגש ולא נעלב ולא כועס וכו'...

כך בכל אחד מאיתנו החלק אלוקה כל כך חזק שאי אפשר להוריד ולהשפיל אותו בשום אופן.

לפיכך צריך האדם לתקוע בנפשו מה העיקר ומה הטפל?

להבין שהעיקר שבו היא הנשמה.

יש סיפור על אדם שהלך לגן החיות והוא התחיל להתבונן בחיות אחת החיות שעניינה אותו היתה הזברה הוא החל לחשוב האם הזברה היא סוס שחור עם פסים לבנים? או סוס לבן עם פסים שחורים?

לא משנה שהוא באישפוז היום, הזברה היא לא העניין, מה שמשנה זה איך האדם תופס את עצמו, האם העיקר אצלי זה הנפש הבהמית או העיקר זה הנפש האלוקית?

לפי אדמו"ר הזקן בפרק כט בתניא ניתן להבין שהעיקר היא הנפש הבהמית, "היא היא האדם עצמו" אלא מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח בדבר מלכות ובעוד מקומות שבאמת עיקר האדם היא הנפש האלוקית.

והגדרה זו היא קריטית מכיוון שכשם שהאדם מגדיר את עצמו כך הוא חי ופועל, אבא שמגדיר לעצמו שאבא טוב זה אבא שמביא כסף הביתה, לשם הוא מכוון, לפרנס וכו'...

אבא שמגדיר לעצמו שאבא טוב זה לשבת עם ילדיו ללמוד איתם לחנך ולהעניק ערכים לשם בדיוק הוא יכוון את עצמו...

אם ההגדרה שלנו כלפי עצמנו שאני באמת נפש בהמית רק מה יש לי גם נפש אלוקית ממילא אני עסוק בעיקר בענייני הבהמות אוכל שתיה כסף ואגו ומה לעשות מידי פעם הנשמה מציקה קצת אז אני זורק לה איזה עצם קחי איזה תפילה וכו'... או שאני מסתפק בלהרגיע את עצמי שאני מספיק דתי מניח תפילין וכו'...

אבל כאשר העיקר אצלי היא הנפש האלוקית חלק אלוקה ממעל ממש אז השמים הם לא הגבול אני פועל בעולם באופן של לכתחילה אריבער כי באמת מלכתחילה אני מעל העולם יש פסוק בתהילים שאומר "לך יום אף לך לילה" מסביר הרב המגיד

לך יום כאשר כל המטרה שלי כולי עסוק רק בלך בך הקב"ה זה יום אבל אם זה אף לך דהיינו גם לך גם אתה אלוקים מעניין אותי זו בחינה של לילה ולכן היום בפרט בדור עקבתא דמשיחה שמצד אחד הוא הכי נמוך ונחיתי ומצד שני כל הדורות עומדים עליו

ורואים בחוש שהבעיה העיקרית של הדור היא הנחיתות אני לא שווה אני לא אוהב את עצמי אני לא מעריך את עצמי וגו'...

אנחנו צריכים אנשים שמתמחים בליטוש יהלומים זו עבודה לכל דבר זה לא מספיק לשנן כותרות

צריך ללמוד את הנושא לעומק בצורה מקצועית צריך לשים כמגמה את הלימוד שלי ולהוציא ממנו הוראות מעשיות כיצד אני מעצים את עצמי ואת הסביבה מכל שורה של חסידות לעבוד על כך ברובדי הלבושים לחשוב ליטוש לדבר ליטוש ולפעול ליטוש!

זו השליחות של הדור.

במשל של אדמו"ר הזקן שבן המלך היה חולה וכתשו את האבן אולי טיפה אחת תיכנס מסביר אדמו"ר הזקן שזה בעצם פיקוח נפש שטיפה אחת של חסידות תיכנס זה לא מותרות זה פיקוח נפש אם לא בן המלך חס ושלום...

יש אנשים שנראים חיים אבל בלי חסידות... איך אומר המשפט "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" וזו גם ההכנה הכי טובה לגאולה מכיוון שבגאולה הולך להתגלות הערך האמיתי של בני ישראל ערך אלוקי העבודה עכשיו היא לגלות זאת וללכת עם הערך הזה כבר עכשיו בגלוי ולכן היום יותר מתמיד דרושים מלטשי יהלומים שיחיו עם תורת הבעש"ט "שארץ חפץ אמר השם" וזה יביא את הגאולה ששם יתגלה הערך האמיתי של כל יהודי...

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!