חשיבות לימוד שיחות ה'דבר מלכות' דווקא בתקופתנו

מספר המשפיע הרב החסיד ר' מענדל פוטרפס:

הי' זה בשנים הראשונות לנשיאותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, כאשר הוא התחיל בעבודת הקודש של ארגון המחתרת המסועפת של הישיבות, ה"חדרים" וכל שאר ענייני הקדושה, בכל רחבי ברית-המועצות.

המצב הי’ אז קשה מנשוא, שכן אנשי ה"יעווסקציא" (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית), שקראו לעצמם חברת מפירי הדת, עשו כל אשר לאל ידם כדי לפגוע ולהרוס כל חלקה טובה במוסדות התורה. "חוק חינוך חובה" הכריח את כל ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממשלתיים, שהיו כמובן מלאים בכפירה מוחלטת וב"חינוך מחדש" כנגד האמונה בה' ובתורתו.

הקומוניסטים, היו שיכורי ניצחון מהצלחתם לכבוש את המדינה ולהשליט בה את הקומוניזם בכל התחומים, והם לא בחלו בשום אמצעי כדי להשליט את שיטתם יותר ויותר. במיוחד הקומוניסטים היהודים, חברי ה"יעווסעקציא", רצו להוכיח יותר מכולם את נאמנותם לשיטה החדשה, והם פעלו בנחישות בכל השיטות ובכל האמצעים כדי להשיג את מטרתם הזדונית והנלוזה.

מחד הם הפעילו כוח ברוטאלי נגד כל העומדים בדרכם ונגד כל מי שלא נכנע להוראותיהם. ומאידך נקטו בכל אמצעי השכנוע השכלי והרגשי, כאשר הם עורכים משפטי ראווה ובכל הזדמנות שמים את היהודי שומר המצוות, ובפרט את בחורי הישיבות, ללעג ולקלס, כ"פרזיטים", "אוכלי לחם חינם", "מוצצי לשד דמם של העמלים" וכיוצא באלו.

הרבי הריי"צ החל אז בעבודה נפלאה, באמצעות שלוחיו ותלמידיו הנאמנים, אשר נסעו מעיר לעיר ומכפר לכפר, עוררו יהודים, ארגנו מניינים לתפילות, סידרו שיעורי תורה למבוגרים, סיפקו מכונות לעבודה במלאכת יד כדי לאפשר ליהודים שלא לחלל את השבת, דאגו למקוואות על-מנת לשמור על טהרת המשפחה היהודית וכו'. אך גולת הכותרת הייתה הקמת "חדרים" ללימוד תורה ע"י תשב"ר – תינוקות של בית רבן. דבר זה הי’ כמובן לצנינים בעיני ה"יעווסעקציא" שניסו להילחם בו עד חורמה, אבל בעזרת ה' לא יכלו להם.

באותה תקופה הי’ הרבי הריי"צ מדבר ומעורר בכל הזדמנות שרק הייתה, אודות דבר אחד ויחיד – תשב"ר, תשב"ר, תשב"ר. שכל חסיד יתעסק במציאת קבוצת ילדי תשב"ר וילמד אותם א-ב.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שחסידים היו אז נוהגים לומר באותה תקופה – על משקל דבריו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק אודות אדמו"ר האמצעי, שאילו היו חותכים את אצבעו לא הי’ זורם ממנה דם אלא חסידות – שאילו היו חותכים את אצבעו של הרבי הריי"צ אז לא הי’ זורם ממנה דם אלא "תשב"ר".

האם אתה שייך לרבי?

באחת ההתוועדויות של הרבי הריי"צ באותה תקופה, בה נכח גם ר' מענדל וגם חברו הטוב החסיד ר' אבא פליסקין, תבע הרבי, כדרכו בכל אותה תקופה, אודות העבודה הנדרשת – לשים הצידה את כל העניינים ולהשליך עצמם בעבודת הקודש של ארגון ולימוד חדרים לתשב"ר.

באותה התוועדות נכח גם החסיד המפורסם ר' איצ'ה דער מתמיד.

ר' איצ'ה הי' איש קדוש במלוא מובן המילה, חסיד מופלא, מתמיד עצום, למדן וגאון גדול, עובד ה' בכל לבו נפשו ומאודו, וגם שליח של רבותינו נשיאינו "לזרוע רוחניות ולקבץ גשמיות", כידוע ומפורסם.

ר' איצ'ה השתתף באותה התוועדות, בה הרבי הריי"צ לא פוסק מלתבוע, לבקש ולהפציר בכל לשון של בקשה: "תשב"ר, תשב"ר, תשב"ר". והנה לפתע פונה הרבי ישירות אליו, אל ר' איצ'ה, ואומר לו:

"הער זיך איין, איצ'ה! טוסטו אין תשב"ר, ביזטו מיינער. און טאמער נישט, ביזט טאקע איצ'ה, אבער…" (הקשב ושמע, איצ'ה! אם אתה פועל בתשב"ר, אזי הנך שייך אליי. אך אם לא, אמנם אתה איצ'ה, אבל…)

כלומר: יכול אתה להיות גדול ונפלא בכל העניינים, בנגלה, בחסידות, ב"השכלה", ב"עבודה", בחזרת דא"ח, בשליחות הרבי בהפצת המעיינות יחד עם איסוף כספים עבור ענייני הרבי וכו' וכו'. ובכל זאת, כאשר הרבי תובע משהו מסוים (אז הי’ זה תשב"ר), אזי, למרות כל גדולתך והפלאתך, אם אתה עוסק במה שהרבי תובע עכשיו – אתה "שלי", ובאם לאו…

יכול אתה להיות קשור ודבוק בדברים הגדולים והנפלאים ביותר, ענייני קדושה ואלקות, ענייני עבודת ה' והתקשרות ושליחות. אולם כאשר הרבי דורש תשב"ר, תהי' מי שתהי', אם רוצה אתה שייכות לרבי, עליך להניח הצידה את כל העניינים ולעסוק בתשב"ר. באם ח"ו אינך עושה כך, הרי למרות כל מעלותיך הגדולות והנפלאות – האם עתה שייך אתה לרבי?

הדבר היחיד שנותר

ברור לכולנו מה הרבי מלך המשיח שליט"א תובע עכשיו. מהו הנושא היחיד שצריך לעמוד במרכז ולהיות ה"נקודה" של כל הפרטים כולם.

בפעם האחרונה לעת עתה בה שמענו שיחת קודש ב"כינוס השלוחים העולמי", קובע הרבי שליט"א את תפקידם ועניינם של השלוחים כולם, כמו את תפקידו ועניינו של כל אחד ואחד.

הרבי דורש ותובע ללא הרף להניח הכל הצידה, ולדעת להכיר מהו "הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות"

והרבי מדגיש: זה לא פרט חשוב, ואף לא כלל חשוב, וגם לא רק העיקר, אלא הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות הוא – קבלת פני משיח צדקנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהוא "המשיח היחיד שבדורנו", בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את כולנו מן הגלות!

ולכן, תובע הרבי: כל העניינים וכל העבודות צריכים להיות מלאים וחדורים לגמרי בעניין זה. כסיסמת כינוס השלוחים "כל ימי חייך" הינם אך ורק בכדי "להביא לימות המשיח". והרבי חוזר על כך שוב ושוב כמעט בכל השיחות של תשנ"ב.

וכמובן, אין פירושו של דבר לוותר ח"ו על שום פרט שהי' קודם. חייבים לשים דגש על כל הפרטים הכי קטנים, ולא לוותר ח"ו על שום נקודה. אלא שהכל, כל הפרטים בעבודת השליחות, צריכים להיות חדורים ומלאים בנקודה זו של קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

תקופה חדשה

תקופה חדשה זו, בה כל ההדגשה היא מסביב למשיח, התחילה בעצם הרבה לפני כן.

בשבת הראשונה אחרי "דידן נצח", שהי' ביום הבהיר ה' טבת תשמ"ז, דיבר הרבי מלך המשיח שליט"א כי מעתה, מיום שלישי שהוכפל בו כי טוב – ה' טבת חל אז ביום שלישי בשבוע – מתחיל זמן חדש ותקופה חדשה. מעתה לא נותר אלא עניין אחד ויחיד: "עמדו הכן כולכם לבניין בית המקדש השלישי בגאולה האמיתית והשלימה".

ידוע שיחסו של הרבי שליט"א למשפט הספרים לא הי’ כאל משפט רגיל, אלא הרבה הרבה מעבר לכך. הרבי ראה זאת, והוא דיבר על כך במפורש ובאריכות במיוחד, כ"פטרבורג", כהשתקפות של משפט שנערך למעלה, על הדרך המיוחדת אותה סולל הרבי שליט"א בדור השביעי.

דרך זו אמנם היא מבוססת ומיוסדת על כל הדורות הקודמים, אבל היא מתקדמת הלאה בצעדי ענק אל המטרה והתכלית, להמשיך את השכינה לא רק מרקיע לרקיע, אלא מן הרקיע לארץ. למלא את העולם כולו אלקות, גם את התחתון והחיצוני ביותר, את החוצה שאין חוצה חוץ הימנו. שגם מתוך האינטרנט והוידיאו, מה"טיימס סקוואר" ומהתחנה המרכזית, מתאילנד ומטוקיו ומניו-זילנד, מכל השלטים והסטיקרים וה"גימיקים" למיניהם – תפרוץ ותבקע האלקות, היהדות והחסידות, המלך המשיח והגאולה.

על דרך הקטרוג שהי’ לפני י"ט כסלו, בימי שבת אדמו"ר הזקן בפטרבורג, גם כעת היו למעלה טענות. הייתה טענה שהעולם עדיין לא מוכן לזה. וזה הוביל לכך שבאותו משפט העיזו לטעון שזו אינה ליובאוויטש המקורית, "ליובאוויטש איז נישט אקטיב"!

והרבי שליט"א הגיב: למרות שכולם רואים שזו טענה מגוחכת ומופרכת מעיקרה, אבל מכיוון שהראו לנו מלמעלה גם טענה כזו, צריכים אנו ללמוד גם מכך הוראה. וההוראה היא, שעכשיו צריכה להיות כזו אקטיביות ופעילות בליובאוויטש, עד שכל מה שנעשה עד עתה ייחשב כ"לא אקטיב"!

וכשם ש"אחרי פטרבורג" התחיל רבינו הזקן את דרך חסידות חב"ד באופן רחב וגדול ועמוק הרבה יותר מאשר הי’ לפני כן – כך אחרי ה' טבת התחיל הרבי בהכרזה שזהו זמן חדש ותקופה חדשה, תקופה שבה לא נותר עוד מאומה, אלא לעמוד הכן לקראת משיח.

עד כדי כך הייתה עוצמת הדברים, שהרבי הוצרך להבהיר ולהדגיש מיד שאין הכוונה ח"ו להפסיק באיזשהו נושא, והכל חייב להימשך בכל השטורעם וביתר שאת, אלא שעתה ההדגשה היא שהכל צריך להיות מלא וחדור באותה נקודה אחת ויחידה, משיח וגאולה.

לומר בפירוש את המציאות האמיתית

ואם יטענו, אומר הרבי אז, שאלו הם "ווילדע רייד", דיבורים פראיים, אין לחשוש מכך, מכיון שכן היא האמת על פי תורת אמת. את האמת הזו יש לומר בבירור ובקול רם ולא להתחשב במה יאמר על כך העולם, בפרט שעתה העולם כבר מוכן לכך, כך שכאשר ייאמרו הדברים בתוקף ובדרכי נועם, הם יתקבלו ויפעלו פעולתם.

וכמו כן, ממשיך הרבי ואומר באותה שיחה, כאשר ישנם הטוענים ש"ספדו ספדייא וחנטו חנטייא" – צריך לומר בפירוש את המציאות האמיתית על פי תורת אמת, ולא לחשוש מה יאמר על כך העולם. מכיוון שכך היא האמת על פי תורת אמת, הרי שצריך לומר זאת בפירוש, מה גם שהעולם כבר מוכן לשמוע ולקבל זאת, כאשר יאמרו זאת בתוקף ובנעימות, כדרכה של תורה.

וכן בנוגע לארץ ישראל, יש לומר בפירוש את המציאות האמיתית על פי תורת אמת, בה מאמינים גם הגויים, על פי מה שכתוב ב"בייבל". שכן העולם מוכן לקבל את הדברים.

כך דיבר הרבי בתחילת אותו זמן שהגדיר כ"זמן חדש ותקופה חדשה". אלא שהדברים לא השתנו בבת אחת, אלא אט אט בסדר והדרגה.

במשך כל שנות הנשיאות עד אז דיבר הרבי שליט"א כל הזמן שנשאר לנו רק "לגמור לצחצח את הכפתורים האחרונים" לקראת הגאולה. ואילו מאז – כמה שבועות אחרי ה' טבת, בסדר והדרגה, ביטויים נחרצים פחות ואחר כך יותר ויותר, ובפרט מתחילת שנת ה'תשמ"ח, החל הרבי לדבר בסגנון אחר – שכבר סיימנו גם לצחצח את הכפתורים האחרונים ועתה צריך רק לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש. כך, יותר ויותר, החל הרבי לדבר ללא הרף על כך ולמלא את כל ההתוועדות ואת כל המציאות בענייני משיח וגאולה, עד שכל סגנון השיחות השתנה לגמרי.

הדברים קיבלו תאוצה מיוחדת, בכל המובנים הנ"ל, במיוחד החל מהסתלקות הרבנית חי' מושקא נ"ע, בכ"ב שבט תשמ"ח. גם תאריך זה מציין הרבי שליט"א במפורש כהתחלת התקופה החדשה.

ועוד יותר החל מיו"ד שבט תש"נ, מלאת ארבעים שנה לנשיאות, שאז אומר שוב הרבי כי מתחילה כאן תקופה חדשה, של "קאים אינש אדעתיה דרביה", שכן עתה "נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע".

עד לסגנון המיוחד והדרישות והתביעות המיוחדות של "עשו כל אשר ביכולתכם", והולך ומוסיף בתקופה שלאחר מכן, ככתוב ומבואר ומפורסם על גבי ה'דבר מלכות' משיחות תנש"א-תשנ"ב.

עד לשנים תשנ"ג-תשנ"ד, שאז הייתה ההסכמה הפומבית לעיני העולם כולו – הסכמה שלצידה גם עידוד בכל תוקף עוז, ובשעה שלעיני בשר הי' זה כרוך בייסורים קשים, כידוע ומפורסם – להכרזת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

נוגע לעצם מציאותנו וחיינו

העובדה שזהו זמן חדש ותקופה חדשה – הוגדרה ע"י הרבי עצמו לא פעם ואף לא פעמיים. העובדה שהדרישות והתביעות עתה הם לא (רק) מה שדרשו מאתנו קודם – נאמרה גם היא במפורש ובהדגשה ע"י הרבי שליט"א עצמו.

הרבי מדגיש ואומר גם לחסיד הגדול המפורסם והנפלא שפעל במשך שנים רבות כאשר כל כולו מסור ונתון לגמרי בכל פרטי חייו ובכל מציאותו אל הרבי: כל זה נפלא, אבל לא מספיק לגבי מה שנדרש עתה. אם תעסוק במה שתובעים עכשיו – אתה "שלי" ובאם לאו…

כל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו אליבא דנפשי':

אם אני מתעסק בכל העניינים הגדולים והנפלאים של עבודת ה' והתקשרות ושליחות וכו' וכו', אך לא בעניין זה, עלי לשאול את עצמי: האם אני שייך אכן אל הרבי?

גם אם הייתי באמת בדרגתו של ר' איצ'ה דער מתמיד, ואני באמת מתעסק בכל העניינים הגדולים והנפלאים של עבודת ה' והתקשרות ושליחות וכו' וכו'. אבל כאשר הרבי תובע שכל העניינים וכל העבודות – "כל ימי חייך" – צריכים להיות מלאים וחדורים לגמרי בעניין "להביא לימות המשיח", כאשר הדבר היחיד שנותר הוא "קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש", האם היחס שלי לדברים אלו מאפשר לרבי להתייחס אלי באופן של "ביזטו מיינער [=אתה שלי]"?

על כל אחד לשאול את עצמו ללא הרף: "אייכה?", האם היום אני שייך לרבי והולך יחד עמו קדימה לאן שהוא מוליך אותנו, או שמא אני נותר מאחור, עם כל ה"פעקליך" שבהם הדברים הטובים והישרים והאמיתיים והנכונים, אבל…

"דער רבי וועט זיכער אויספירן" – הרבי בוודאי ובוודאי ישלים את רצונו. הוא ימלא את תכלית הכוונה, ויביא את הגאולה האמיתית והשלימה לעיני כל בשר תיכף ומיד ממש – אלא שנתנו לנו את הזכות והאפשרות להשתתף בכך.

כאשר הרבי מוסר נפשו לשם השגת המטרה הנכספת – ומאידך מדגיש לנו ש"אני את שלי עשיתי ומעתה אתם תעשו כל אשר ביכולתכם", "האחריות להביא את משיח צדקנו מוטלת על כל אחד ואחת, האנשים והנשים והטף", הענין של משיח צריך להיות ענין אישי של כל אחד בעצמו, ואין להסתפק בכך שנשיא הדור פועל בכך, ועוד ביטויים מופלאים שמדגישים את גודל הזכות וגודל האחריות להשתתף בכך –

הרי הדבר צריך להיות נוגע לנו, לעצם מציאותנו וחיינו, זה צריך להיות עניין אישי שלנו, ועלינו להתעסק בו בכל לבבנו בכל נפשנו ובכל מאודנו.

העיקר – הכרזת "יחי אדוננו"

לכל לראש, צריכה להיות אצלנו הדגשה מיוחדת ללמוד ולחיות אותן שיחות שבהן קובע הרבי את התפקיד המיוחד שלנו בתקופה זו. ודווקא כמות שהן, "באותיות-הרב", כדלקמן בארוכה.

ובהמשך לציווי והוראה זו ללמוד ענייני גאולה ומשיח, ובפרט בתורתו של נשיא דורנו, שזו "הדרך הישרה, הקלה והמהירה מבין כל דרכי התורה להביא התגלות וביאת המשיח בפועל ממש",

נצטווינו פעמים אין ספור גם לצעוק ולהכריז ללא הרף, ולא רק "מפני הציווי", ודווקא מתוך שמחה וטוב לבב, למרות, ודווקא בגלל, שזה כל כך נוגע וחשוב וכואב ואיכפת – "עד מתי?! עד מתי?! עד מתי?!"

והרבי עצמו מבאר שעיקר הסיבה שמרעישים על "עד מתי" הוא משום שה"עד מתי" כולל בתוכו את הכרזת "יחי המלך" בנוגע למלך המשיח.

כלומר: הרבי עצמו אינו מדבר כל כך הרבה פעמים על הכרזת "יחי המלך" הנוגעת כל כך להתגלותו של משיח – משום שענין זה צריך לבוא מלמטה, על ידי העם. שהרי זהו כל תוכנה של הכרזת "יחי המלך", שהעם מקבל עליו אותו אדם למלך.

וממילא מובן ופשוט שבהכרזה זו נוגע ונחוץ לדעת מיהו אותו מלך אותו אנו מקבלים – כי בלי זה אין כלל משמעות להכרזה שאנו מקבלים מלכותו של מי שאיננו יודעים מי הוא. ולכן אמנם בכל הפעמים בתנ"ך שמדובר על הכרזת "יחי המלך" מפורש שמו של המלך אליו קוראים "יחי המלך".

ובכל זאת הרבי אומר לנו פעמים ספורות שהדבר חשוב וחיוני ומוכרח, כי אילולא זאת לא היינו יודעים שאכן הדבר מוטל עלינו ונדרש מאתנו.

אך תוך כדי כך הוא מוסיף ואומר שכל מה שהוא מרעיש כל כך הרבה אודות ההכרח לצעוק "עד מתי", שהיא הזעקה והבקשה מהקב"ה על הגאולה, זהו משום שנחוצה הבקשה והדרישה כביכול מן המלך המשיח עצמו שאנו מקבלים עלינו את מלכותו ומבקשים ותובעים שיבוא ויגאלנו.

וממילא מובן שעיקר ההדגשה אצלנו צריכה להיות דווקא על הכרזת "יחי המלך". ולא "יחי המלך" סתם, אלא דווקא מתוך הדגשה את מלכותו של מי אנו מקבלים – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!

דווקא באותיות הרב

אבל לכל לראש, כאמור, צריכה להיות אצלנו הדגשה מיוחדת ללמוד ולחיות אותן שיחות שבהן קובע הרבי את התפקיד המיוחד שלנו בתקופה זו. ודווקא כמות שהן, "באותיות-הרב".

כפי שמספר המשפיע ר' מענדל פוטרפס:

הרב החסיד ר' שמחה גורודצקי הי' נוסע כ"שד"ר" בשליחות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע לאסוף כספים עבור הישיבה והפצת היהדות ברוסי' ולחזור דא"ח בכל מקום ומקום.

[ראה באריכות בספר "יהדות הדממה" כיצד הרופאים כבר אמרו שאין לו שום סיכוי לחיות יותר מכמה חודשים, המשפיע הרב החסיד ר' אלחנן דוב ("חוני") מורוזוב רצה לשלוח אותו הביתה, אך הוא החליט לנסוע אל הרבי, לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, שאמר לו לנסוע בשליחות זו לטובת הישיבה והבטיח לו אריכות ימים. וכן הי', שהאריך ימים ונפטר בשיבה טובה, בגיל שמונים וכמה, בכפר-חב"ד].

הסדר שלו הי', בבואו למקום כלשהו הי' אוסף את מי שהי' אפשר לסמוך עליו לאסיפה-התוועדות, חוזר מאמר חסידות, מתוועד, חוקר ודורש ואוסף מידע אודות מצב ענייני היהדות במקום, מה דורש תיקון ומה אפשר לעשות, מנסה לעזור לארגן ולעשות מה שאפשר בחיי היהדות במקום וכן אוסף כספים לצורכי הישיבה והפעילות להחזקת והפצת היהדות.

פעם, באחת מנסיעותיו, חשב ר' שמחה לעצמו: הרבה מקהל הנאספים הם אנשים פשוטים שלא למדו בישיבות וכדומה. הם אינם מבינים כלל את מאמרי החסידות שאני חוזר. אם כן הרי התועלת בזה היא הרבה פחות ממה שאפשר לפעול. החליט אפוא ר' שמחה שהפעם לא יחזור חסידות במובן המקובל, באופן צמוד למקור, באותיות הרב, כפי שנאמרו ונכתבו המאמרים, אלא הוא יבחר קטעים מובנים יותר, יסביר אותם בצורה מעניינת, עם דוגמאות משלים וסיפורים שימשכו את לב השומעים שיקשיבו ויבינו ויתעוררו מזה ביראת שמים. ואמנם כך עשה, ואכן הקהל מאד נהנה והתעורר וכו'.

בשובו מהנסיעה אל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, הי' נמצא ביחידות שעות ארוכות ולפעמים אפילו ימים שלמים. הרבי הי' חוקר אותו ומברר אצלו את כל פרטי הפרטים מה קורה בכל מקום. לאחר מכן היו במרכז שיסד הרבי (שמזכירו הי' הגאון החסיד הרב שלמה יוסף זוין) "מצליבים מידע", ודואגים למלאות את החסר ולשלוח את מי שצריך לאן שצריך כדי לחזק יותר את היהדות בכל מקום לפי עניינו.

באותה פעם, תוך כדי שהוא עומד לפני הרבי ומדווח על פעילותו, שואל אותו הרבי לפתע (כמובן בלי שסיפר לפני כן מאומה): האם חזרת בנסיעתך דא"ח?

ר' שמחה התבלבל לגמרי מהשאלה הבלתי צפוי', ואמר: "עפעס גיזאגט" (=אמרתי משהו). אך הרבי אינו מרפה, והוא מבקש ומצווה: "וואס עפעס", מה בדיוק אמרת?

ראה ר' שמחה שהרבי יודע הכל ולא יוכל להתחמק, התנצל וסיפר מה שחשב, שאותם אנשים אינם מבינים את המאמרים, ולכן חזר שם רק קטעים נבחרים מעובדים במילים פשוטות, עם דוגמאות ומשלים וכו'.

אמר לו הרבי: חזור ואמור עכשיו מה שאמרת שם.

לא הייתה לר' שמחה ברירה, והוכרח לחזור על הכל כפי שאמר זאת במקום שליחותו.

הרבי הקשיב בעניין, ובמשך כל הזמן שר' שמחה דיבר הי' חיוך נסוך על פני קדשו.

כשסיים ר' שמחה, אמר לו הרבי: נו, א שיינע דרשה (דרשה יפה) בכללות, למרות שבכמה מקומות אין קשר בין ענין לענין. אך להבא אל תעשה כך. חסידות צריך לחזור באותיות הרב, כפי שנאמרה. דווקא כך הנשמה שומעת והדברים פועלים ומשפיעים.

ואף שכידוע אין מדייקים כל כך באותיות בחזרת מאמרים שהם "תורה שבעל פה" כמו בספר התניא שהוא "תורה שבכתב", אך בכל זאת, גם כשחוזרים מאמרי חסידות ושיחות קודש, צריך להישאר צמוד למקור, ולא לומר רק קטעים נבחרים מעובדים על פי דברי הרב.

להחזיק חזק ב"דבר-מלכות"

ב"מלחמה" בה אנו נמצאים כדי להביא לניצחון המלא בגאולה האמיתית והשלימה,

בשלב הסופי והאחרון, לאחר שכבר, בלשון הרב, נגמרה עבודת הבירורים, גמרו כבר גם לצחצח את הכפתורים האחרונים, ונשאר רק "לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש", וגם את זאת כבר עשו,

בזמן שכל ענייני הגאולה כבר נמשכו ונמצאים למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי, וצריך רק לפקוח את העיניים (ושהקב"ה יפקח את עינינו) ולראות שהעולם כולו זועק שיהודי ימצא כבר בגאולה האמיתית והשלימה.

ואף על פי כן, מכיוון שלמרות הכל "עדיין לא בא", לפחות לעיני-בשר שלנו, הרי עלינו "להרעיש" ולעשות הכל כדי להביא לידי כך שהדברים אכן יבואו גם בפשטות לעיני-בשר, ובמיוחד ב"דבר היחיד שנותר בעבודת השליחות – לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש".

ברגעים אלו, רגע לפני שלימות הגאולה האמיתית והשלימה לעיני בשר, עלינו לאחוז ב"נשק" ולהיצמד אליו היטב היטב, להחזיק חזק חזק בדבר-מלכות שהיא ה"קליאמקע" (ידית הדלת) של הרבי ולא לזוז מזה.

 בוודאי שצריך לפרסם ולהסביר, להוציא חוברות ועלונים, עיתונים וחומר הסברה, מדבקות וסטיקרים, שאלות ותשובות וסיפורי חסידים וכו' וכו'.

אבל שום דבר לא יכול להיות בשום אופן תחליף לדברי הרב האורגינלים כמות שהם – ללמוד שוב ושוב, בעצמו ועם כל מי שרק אפשר, את ה"דבר-מלכות", את השיחות המוגהות, שנחתמו בטבעת המלך, משיחות תנש"א-תשנ"ב.

התשובה לר' ניסן נמצאת במאמר

המשפיע המפורסם הרב החסיד ר' ניסן נעמנוב הי' חסיד ומקושר בכל נימי נפשו אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. כשארעה ההסתלקות, ביו"ד שבט ה'תש"י, עמד ר' ניסן לחתן את בתו, והחתונה עמדה להתקיים בסיום שלושים ימי האבלות. ר' ניסן הי' כה שבור מההסתלקות, שלא הי' מסוגל להעלות על דעתו בשום אופן לערוך חתונה בזמן כזה, וכמעט שהחליט לדחות את החתונה.

אבל כידוע דחיית חתונה הוא דבר שלא עושים אלא במקרים שממש אין ברירה. וכאשר גברו הלחצים מכל המשפחה והידידים החליט ר' ניסן לשאול את הרבי שליט"א מה לעשות, האם לערוך את החתונה בזמן או לא.

הרבי שליט"א עדיין סרב אז בתוקף לקבל את הנשיאות, אבל עוד לפני כן הי' מתכתב הרבה עם ר' ניסן בענייני הכלל.

והרבי עונה: "לפי עניות דעתי ישמח את החתן וכלה בניגוני חב"ד וכיוצא בזה. וכל המשמח כו' זוכה כו'. ונזכה במהרה בימינו לזמן דקול חתן וכלה משמח חתן עם הכלה.

"ידוע שאצל הנשיאים, ובפרט שמעתי שאצל אדמו"ר מהר"ש נ"ע, הנה בעת אמירת המאמר הי' אומר מילות בודדות שהיו שייכות רק לפרטים מן השומעים, וכל אחד ואחד הי' שומע רק השייך אליו. אלא שכ"ק אדמו"ר נ"ע ביקש את אביו שהוא ישמע גם את כל המילות הנ"ל, וניתן לו – כך שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ.

"והנה גם במאמר שליום ההסתלקות ישנם כמה וכמה בעל שם'סקע ווערטער, ופתרון שאלתו כמו שכתבתי לעיל הוא לפי עניות דעתי שם ריש פרק ה'.

[=הכוונה למבואר שם בגודל העניין של שמחת חתן וכלה, שהרבי שליט"א מפרש זאת כהוראה לערוך את החתונה בזמן].

"ובטח ישמע – דערהערן – מה שכתוב בריש פרק ה', וישמיע להחתן וכלה ולכל המסובין.

"ואחתום בברכת מזל טוב מזל טוב לחתן ולכלה, שיעלה הזיווג ליפה, ויבנו בית נאמן בישראל בדור ישרים יבורך בגילוי בנין עדי עד. בברכת מזל טוב".

"דער רבי האט אלץ באווארנט"

ואם הדברים אמורים בנוגע לשאלה פרטית בענין פרטי כמו עריכת חתונה, שגם את זאת הרבי מוצא במאמרים האחרונים שניתנו אז, הרי על אחת כמה וכמה שאלות כלליות ובפרט השאלה העיקרית מה הרבי דורש מאתנו לעת כזאת.

וכפי שחזר הרבי שליט"א שוב ושוב ללא הרף בשנת תש"י, אחרי הסתלקותו של הרבי הריי"צ, על המילים "דער רבי האט אלץ באווארנט" (הרבי הבהיר את הכל מראש).

וכן הדגיש הרבי אז ללא הרף כי את "התשובות לכל השאלות ששואלים" הנני מחפש וגם מוצא במאמרים ושיחות של הרבי הריי"צ שנאמרו בשנה האחרונה בו קיבלו ממנו מאמרים ושיחות.

והרבי מוסיף ואומר: "והלוואי היו מדקדקים אנ"ש, ובפרט התמימים, בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אפילו בשיחותיו, ובפרט אלו משנת ה'שי"ת והשנה שקדמה לה".

ואם הדברים אמורים אצל הרבי הריי"צ, כאשר הייתה הסתלקות, והי' דור חדש ותפקידים חדשים, והי' ממי לקבל הוראות ועצות, מהרבי שליט"א מלך המשיח נשיא הדור השביעי –

על אחת כמה וכמה עד אין קץ אצלנו, שהרבי חי וקיים כפשוטו ממש ורק עינינו לא ראו, ובדור זה עוברים בלי הפסק כלל לגאולה האמיתית והשלימה.

וגם במחשבות הפרועות ביותר לא עולה על דעתו של אף אחד שכאילו יש מקום אחר ממנו אפשר היום לקבל הוראות והדרכות,

הרי בוודאי ובוודאי ש"דער רבי האט אלץ באווארנט", שהרבי הבהיר את הכל מראש.

אין לזה שום תחליף

ולכן ה"כלי" למצוא היום מה הרבי שליט"א רוצה מאתנו היום, הן בעניינים הכלליים והן בעניינים הפרטיים, הוא בעיקר הלימוד והדיוק – "והלוואי היו מדקדקים" – ב"דבר-מלכות" משיחות תנש"א-תשנ"ב.

שמזה מובן, ועל-אחת-כמה-וכמה פי כמה-וכמה, שכל זמן שלא זכינו לשמוע מאמרים ושיחות נוספים, צריך להיאחז ולהחזיק חזק חזק ב"דבר מלכות" משיחות תנש"א-תשנ"ב, ללמוד זאת בעצמנו בעיון כמה וכמה פעמים, לדקדק בזה, להשתדל ללמוד זאת עם כל מי שרק אפשר, ולהפיץ זאת בבתי-כנסת ובכל מקום אפשרי, כך שכל יהודי יוכל להגיע לזה.

וכל זה מדובר אפילו לפני שלמדנו, ואפילו אילו לא היינו יודעים על שום דבר מיוחד בשיחות אלו, הרי מכיוון שאלו הן השיחות האחרונות לעת עתה אותן שמענו מהרבי שליט"א, עלינו ללמוד אותן שוב ושוב ולדקדק בהן ללא הרף ולחפש ולמצוא בהן את כל התשובות לכל השאלות, הן הכלליות והן הפרטיות.

אך כל זה מודגש עוד הרבה יותר, כאשר הרבי שליט"א יוצא מגדרו כביכול, ובמשך כל אותן אחד עשרה חודשים, מכ"ח בניסן תנש"א ועד ז"ך באדר תשנ"ב, כמעט ולא עובר שבוע שבו הרבי לא מעורר ומזכיר שוב ושוב את גודל העניין בלימוד ענייני גאולה ומשיח, תוך הדגשה שזו "הדרך הישרה, הקלה והמהירה מבין כל דרכי התורה, להביא התגלות וביאת המשיח בפועל ממש". ובפרט "במאמרים ולקוטי שיחות של נשיא דורנו".

ותוך כדי כך הרבי מדגיש שזה במיוחד כדי "לדעת ולהכיר המעמד ומצב שבו נמצאים עכשיו, שעומדים על סף הגאולה ממש ומורים באצבע הנה זה משיח בא" –

שדברים אלו, לדעת ולהכיר המעמד ומצב שבו נמצאים עכשיו, אינם כתובים בשום מקום אחר, גם לא במאמרים ולקוטי שיחות ובשיחות מן השנים שעברו!

אלו דברים מיוחדים מאד שנאמרו אך ורק בשנים האחרונות, כאשר הרבי שליט"א לא פוסק מלהכריז "הגיע זמן גאולתכם", "נגמרה עבודת הבירורים", "כבר סיימו הכל, גם לצחצח את הכפתורים", "צריך רק לפקוח את העיניים" וכו' וכו'.

הדבר מודגש עוד יותר בכך שכאשר, על פי דברי הרבי הנ"ל, עמד בקיץ תנש"א ה"ועד להפצת שיחות" להוציא לאור "לקוטי שיחות בענייני גאולה ומשיח", עיכב הרבי את הדפסת החוברת השני' אצלו עד ג' שבט תשנ"ב והורה להוסיף בהם דווקא שיחות מהזמן האחרון!

שום דבר אחר, ויהא זה הדבר הנעלה והנשגב ביותר, אינו יכול להוות תחליף ללמוד מידי שבוע בשבוע את ה"דבר מלכות" של אותו שבוע במילואו, מתחילתו ועד סופו. ללמוד אותו היטב עם כל ההערות, ולדקדק בו. ללמדו בשיעור ובציבור וגם ביחיד ובחברותא. לחזור עליו כמה פעמים ולחשוב ולהתבונן בו וגם "להתפלל" עמו, לחיות עמו ולהחיות בזה נפש כל חי. וגם כאשר ישנם שתי שיחות או שלוש, לא לוותר על אף אחת מהם וללמוד את כולם היטב, ולדקדק בהן ולחיות עמהן וכו'.

לא לוותר בשום אופן

ו"מאויבי תחכמני" – אפשר ללמוד מהנפש הבהמית, כמה כוחות היא משקיעה, בכל הצורות והאופנים האפשריים ובכל התירוצים והאמתלאות, שילמדו הכל, אפילו תורתו של הרבי שליט"א, ואפילו ענייני גאולה ומשיח, ולאחרונה אפילו חוברות בשם "דבר מלכות" עם שיחות אחרות דווקא, ובלבד שלא ילמדו את ה"דבר מלכות" משיחות תנש"א-תשנ"ב כדבעי. שמזה מובן עד כמה עלינו להתעקש בכל הכוחות דווקא ללמוד זאת.

זהו דבר הנוגע בנפש ממש. ומבחינת סדר עדיפויות, צריך הוא להיות קודם לכל לימוד אחר – ואפילו לפני לימוד ענייני גאולה ומשיח במקומות אחרים, ואפילו לפני לימוד ה"לקוטי שיחות בענייני גאולה ומשיח", שאמנם חלקו הגדול הוא ה"דבר מלכות" השבועי, אבל לא תמיד ישנה שם כל השיחה.

צריך להחליט במפורש, וכתנאי קודם לכל, שלא לוותר בשום אופן על לימוד בכל שבוע את כל ה"דבר מלכות" כולו, על כל פרטיו, לחיות עמו ולהחיות בו את כל הסובבים. ולזכור היטב ששום דבר, יהא נעלה ונשגב ואמיתי וקדוש ככל שיהי', אינו תחליף לכך.

ועצם ההחלטה בזה תביא לכך שנשמע תיכף ומיד ממש "תורה חדשה מאתי תצא" מהרבי שליט"א מלך המשיח, בהתגלותו לעין כל, ונלמד את ה"דבר מלכות" החדש מ'שנת הקהל' ה'תשס"ט כולנו כאחד ומלכנו משיחנו בראשנו בגאולה האמיתית והשלימה.

ואתה מבין?!

ולאלו החוששים ש"לאו כל מוחא סביל דא", והדברים עמוקים מדי ליהודי שלא למד חסידות ובפרט מי שידיעותיו ביהדות מצומצמות בכלל וכו'.

– שמעתי פעם מהרב החסיד ר' שמעון הכהן שי' פרידמן אודות הגאון הרב החסיד ר' גרשון ע"ה חן, שהיה חסיד של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. ר' גרשון הנ"ל שימש כרב בעיירה ברוסי', הי' מגדולי הרבנים החסידותיים, הי' רב באלכסנדריא של מצרים ובסוף ימיו הי' רב בעיר חיפה באה"ק.

בהיותו פעם ב"יחידות" אצל הרבי (מוהרש"ב) נ"ע, שאל אותו הרבי: האם אתה חוזר מאמרי חסידות לפני תושבי העיירה בה אתה מכהן כרב? ויען ר' גרשון: רבי, הם הלא אנשים פשוטים מאד, אינם מבינים מאומה, ואיך אחזור לפניהם חסידות?

ענה לו הרבי בשתי מילים חריפות: "ואתה מבין?!"

וכאמור בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע שלדברי הרב יש כוח מיוחד "לקחת" יהודי, גם אם אין הוא מבין כל כך, הרבה יותר מכל ההסברים היפים. אמנם צריך גם את העיבוד וההסברים וכו', אבל בפירוש גם אותם, נוסף על העיקר שהוא דברי הרב.

ונוסף לכך, כבר התפרסמו כמה וכמה סיפורים שקרו בפועל מיהודים שחזרו בתשובה והגיעו ליהדות ולחסידות ולכל העניינים רק מחוברות "דבר מלכות" שהסתובבו בקיבוץ, כאשר בתחילה לא הבינו הקוראים כמעט אף מילה מהנכתב שם!

להשתדל שיגיעו לכל יהודי

לרבי מלך המשיח שליט"א יש את הדרכים שלו איך להגיע ליהודי ואיך "לקחת" אותו – יש מי שהדרך לקשר אותו היא על-ידי ה"אגרות-קודש", אחר מתקשר ע"י ביקור ב-770. שלישי על-ידי מים מהמקווה של הרבי או מ"כוס של ברכה", "דולרים" וכיוצא-בזה. ולא אנו מי שנחליט מי, מתי והיכן.

אבל אצלנו חייבת להיות ההדגשה של רבותינו נשיאינו שההתקשרות העיקרית אליהם היא קודם כל על ידי ה"אותיות עצמיים" של דברי הרב בשיחות, באגרות-קודש ובמאמרים בכלל, ועתה בפרט ב"דבר מלכות" תנש"א-תשנ"ב.

אשר על כן, הזכות והחובה על כולנו להשתדל – כמובן ופשוט בצורה היותר מכובדת – ששיחות אלו אכן יגיעו לכל מקום בו מצויים אחינו בני ישראל, לכל מקום שיש סיכוי כלשהו (גם אם הוא לא כל כך גדול, כמו הסיפור הנ"ל מאלו שמצאו בקיבוץ את ה"דבר מלכות" והתקרבו דרכו) שמישהו יפתח ויקרא זאת. והאור כי טוב, או יותר נכון ה"עצם" שנמצא בהם יאיר את נפשו ואת חייו ב"אורו של משיח", ועד ב"עצם מציאותו של משיח" אשר "כתב ונתן את עצמו" בתוך דברי תורתו – כידוע בפירוש "אנכי" ראשי תיבות "אנא נפשי כתבית יהבית".

ובוודאי שעלינו בעצמנו, אנשים נשים וטף, ללמוד, ולחזור וללמוד, ולחזור ולשנן שוב ושוב את השיחות האלו, ואין "דלק" חזק יותר מהם – "הדרך ישרה, הקלה והמהירה מבין כל דרכי התורה" – להניע את הגלגלים של רכבת הגאולה ולהביא בפועל ממש את התגלות הרבי מלך המשיח שליט"א לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

יישר כוחם של הוצאת "ממש" שכבר הוציאו לאור כמה וכמה דברים שמסייעים מאד ללמוד היטב ולדקדק בדבר-מלכות, כמו הדבר-מלכות עם פיענוחים, הסיכומים ועוד, נוסף לכמה וכמה ענייני משיח וגאולה נפלאים. ועתה הגיע הזמן להוציא את השיחות עצמן לאור באותיות מאירות עיניים, מנוקד ומבואר, כדי לתת חשק לכל אחד לגשת אל הקודש, ללמוד ולדעת ולחיות את המסר המיוחד של הרבי שליט"א מלך המשיח לכולנו ולכל אחד ואחת מאתנו בשעה גורלית זו.

וכאמור, כדברי הרבי שליט"א, זו "הדרך ישרה, הקלה והמהירה מבין כל דרכי התורה להביא התגלות וביאת המשיח בפועל ממש" ותיכף ומיד ממש.

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!