טור אישי / אבא, בוא לסעוון סעוונטי

סעוון סעוונטי. המקום שאף פעם לא מפסיק לרחוש חיים, לא משנה באיזו שעה או באיזה חודש בשנה.

השבוע, כמו בכל שנה, המונים החלו לגדוש את בית הכנסת המפורסם של הרבי מלך המשיח שליט"א, לקראת חג הכתרתו ביו"ד שבט. המעבר בין השקט היחסי למהומה שנוצרה לקח שעות ספורות. בערב החג הגיעו מאות אורחים מהארץ והעולם, בהם קבוצות של תמימים מישיבות שונות, משפחות, רבנים ומשפיעים, וסתם חב"דניקים.

בעודי יושב על ספסל העץ הישן ולומד מתוך מאמר 'באתי לגני', הבחנתי באב ובנו, שהגיעו מן הסתם לרגל הנחת התפילין, לומדים יחד מתוך ספר. מתוך דפי המאמר שלמדתי - שם מסביר אדמו"ר הריי"צ על ההתבוננות שמביאה להתפעלות - הבטתי על האבא והילד, והתמלאתי רגשי התפעלות:

האבא מן הסתם עובד בעבודה כלשהי, והנסיעה לניו יורק מהווה עבורו קושי רב. גם הילד, שכנראה עדיין לא ישן אף פעם ב'דירת אורחים' עם שמיכה דקה, ואכל לחמניה עם טונה בתור ארוחת צהריים, הקריב מעצמו למען הנסיעה הזאת.

שניהם יושבים מאושרים. האבא זחוח מרוב נחת, והילד מקבל ממנו את מלא תשומת הלב. הקשיים היום יומיים לא עומדים בראשם, והאבא מסביר לבנו בהתלהבות על 'ויהי בשלח פרעה את העם'..

במוחי התרקם משל: אדם קם בכל בוקר לטפל בצמחים הגדלים בפרדס שלו. בחודש ניסן, הגיעו אנשים מהעיר כדי לברך את ברכת האילנות והביעו בקול את התפעלותם מיופי הפרדס. הדבר גרם לבעל הפרדס להתפעל ולאהוב את הפרדס שלו מחדש. כך הם התמימים שלומדים דרך קבע ב-770; מקבלים חיות מחודשת דרך התבוננות באורחים שמתרגשים להגיע פעם בשנה.

השנה, הגיעו אורחים בכמות גדולה יותר משאר השנים. אפשר לקשור זאת עם הפוסט קורונה, אבל ברור שהסיבה העיקרית היא שהשנה היא שנת 'הקהל'. משפחות שלמות מגיעות לכאן, מי לתשרי, מי לחנוכה, מי לי' שבט, ומי בסתם תאריך שהסתדר עם מקום העבודה..

כולם נהנים פה, כולם מרגישים את זריקת החיים שמקבלים כשמגיעים ל-770. חסידים אומרים "רבי לא שנא - חייא מנין?" - וזו לא קלישאה. מי שמגיע ל-770 כדי לקבל כוחות מהרבי מלך המשיח שליט"א, מקבל אותן בצורה מוחשית ממש. הן כאן זהו כור ההיתוך של חסיד!

כמה אברכים גילו באוזני את תחושת ההתעלות שהם מרגישים כשהם באים לסופ"ש ב-770. לא חוויתי זאת בעצמי, אבל הפנים הזוהרות שלהם אומרות הכל..

בסיום תפילת ערבית של ליל יו"ד שבט הגיע אלי אחד התמימים והתלונן על הצפיפות. "יאללה שייסתיים יו"ד שבט כבר". עניתי לו: הצפיפות הזאת דומה למשל המלך שנהנה להתלכלך בבוץ של בנו הקטן. הצפיפות הזאת מורגשת משום שאלפי חסידים עזבו את עסקיהם בארץ (או בכל מקום ממנו הגיעו) כדי להתחבר במשך ארבעים ושמונה שעות עם מלך המשיח בכבודו ובעצמו. הגיעו מכל גווני הקשת החב"דית והיהודית, מבלי הבט על המראה החיצוני - כי כולם מבינים שאת המלך מכתירים בארמון!

בקיצור, ידידיי, עשו לעצמכם טובה, תבואו עם המשפחה לבית המקדש בשנת הקהל. זה כיף בגשמיות וברוחניות.