ארץ ישראל היא הפתרון, לא הבעיה

ארץ ישראל היא הפתרון, לא הבעיה

במשך שנים רבות התייחסו כל מדינות ערב ללא יוצא מן הכלל, ליהודים בארץ כאל בעיה שצריך רח"ל למחוק, וכולן השתתפו באופן פעיל בלחימה נגד המדינה. מאז האביב הערבי, המצב התהפך, כאשר היום כמעט כל מדינות ערב מכירות בכך שישראל היא הפיתרון, לא הבעיה.

במשך שנים רבות התייחסו כל מדינות ערב, ללא יוצא מן הכלל, לישראל כאל ה"בעיה". גם מדינות שהיום נחשבות קרובות אלינו - כמו מרוקו - השתתפו באופן פעיל בלחימה נגד ישראל בזמנים הקשים ביותר עבורה - במלחמת יום הכיפורים.

אבל, בעשור האחרון, מאז שהחלו אירועי האביב הערבי, המצב השתנה באופן דרמטי.
קריסתם של המשטרים בחלק מהמדינות, ועלייתו של האיום המוסלמי-קיצוני (דאעש, אל-קאעידה, החות'ים ודומיהם), ביחד עם החמרת האיום האיראני על מדינות האזור, הביאו להבנה של כמעט כל המדינות הערביות, שישראל היא כבר אינה ה"בעיה" אלא היא ה"פתרון".

נכון, אמנם, שקשרים חשאיים התנהלו בין ישראל לבין מדינות ערביות ומוסלמיות רבות, אבל הם נשמרו בסודיות מוחלטת, והיחס אליהם היה כאל "סודות מדינה" - שנשמרים בחשאיות הגדולה ביותר. אולם, בשנים האחרונות, הולכים ומתחממים היחסים הגלויים בין ישראל לבין מדינות ערב.

הביטוי החזק ביותר לכך הוא כמובן "הסכמי אברהם" - עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן.
אולם, גם מדינות שלא חתמו עדיין על הסכמים אלו, מתייחסות לישראל באופן שונה. בלוב, למשל, בנו של הגנרל חפתר - שהוא אחד המועמדים החזקים ביותר לנשיאות המדינה, ובעל כח צבאי גדול יחסית - ביקר בארץ. גם מועמדים אחרים במדינה זו הביעו דעות חיוביות לגבי ישראל, ואף צידדו בנורמליזציה עימה. בהתחשב בהיסטוריה הלא-רחוקה של לוב - שהונהגה בידי משטר קדאפי במשך עשרות שנים והפעילה טרור אכזרי נגד ישראל - מדובר במהפיכה אמיתית.

גם מצרים, שחתמה על הסכמי השלום, אבל השאירה אותם בהקפאה עמוקה - של שלום קר ואפילו קפוא - ביקשה מישראל לאחרונה לתווך בינה לבין אתיופיה, בסכסוך העמוק ביניהן בקשר לסכר העצום ההולך ונבנה, שעתיד להשפיע על אספקת המים למצרים, ועלול להוביל ללחימה של ממש בין המדינות. הפניה המצרית לישראל, ממחישה את העובדה שגם מצרים רואה בישראל את הפתרון לבעיותיה האקוטיות.

מרוקו, אחת המדינות שחתמו על הסכמי אברהם, מבקשת בימים אלו ממש סיוע צבאי בטחוני מסיבי מישראל, ומעונינת בנשק ישראלי חדיש בהיקפים גדולים של מאות מיליוני דולרים - הן על מנת להתמודד עם הטרור, והן על מנת להציב כח צבאי ראוי מול אלג'יר, שכנתה של מרוקו ואויבתה מזה שנים רבות. לאלגי'ר מערכות נשק חדישות רבות מתוצרת רוסיה - כולל צוללות, מטוסי קרב חדישים, וסוללות טילי נ"מ מדגם 300-S . לכן, מרוקו מבקשת מישראל מערכות נ"מ חדישות שיוכלו להתמודד עם האיום האווירי, ומל"טים מתאבדים ו"ומשוטטים" שיוכלו לפגוע קשות בנ"מ ובכח השריון הגדול של אלג'יר. גם כאן, ניכר בבירור שמרוקו רואה בישראל את הפתרון לבעיות הקיומיות שלה.

גם סודאן, שעברה מהפיכה בחודשים האחרונים, מסתייעת בישראל לשם השגת פשרה בין הצבא לבין הממשלה שהודחה, ועל פי פרסומים שונים משלחת של המוסד עוסקת בכך בהצלחה רבה. זאת אומרת, שבזכות ישראל חוזרת היציבות לסודאן - שהייתה במשך שנים רבות מדינת אויב מובהקת לישראל, ודרכה עברו שיירות עמוסות ברקטות איראניות ארוכות טווח אל החמאס (דרך מצרים ומדבר סיני).

יש פרסומים לא מעטים גם על העזרה שמבקשות מדינות ערב מישראל בתחומי החקלאות, ההיי-טק, וכמובן שהן מבקשות מישראל גם לסייע בשיפור יחסיהן עם ארה"ב.

העולם משתנה במהירות מול עינינו, והחושך שלו הופך לאור.

וביחד עם זאת, גם ברגעים האחרונים של הגלות - שבהם אנו נמצאים - צריכים לשמור ולחזק את כל מרכיבי עוצמתנו הגשמיים והרוחניים - וזה גופא גם מביא את מדינות ערב לרצות בקרבתנו.

תורת החסידות מסבירה שאת נרות החנוכה מדליקים דווקא בחוץ, ודווקא בחושך - וזאת על מנת להאיר את החושך - ולהפוך אותו לאור. נדליק כולנו נרות חנוכה, ונזכה כמה שיותר יהודים במצווה נפלאה זו, וביחד נביא כולנו את האור הגדול, שיהפוך את חשך הגלות, ונזכה ביחד לגאולה האמיתית והשלימה, ובקרוב ממש.

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת "דרכי תמימים" ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון