חשבון נפש מחסידים אל חסידים

חשבון נפש מחסידים אל חסידים

אל אחינו החסידים - ובראשם התמימים מקבוצה תשפ"א, תלמידי התמימים בכלל, אנ"ש בכל אתר ואתר וכל המקושרים לאילנא דחיי הוד כבוד קדושת אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח שי' לעולם ועד, אנשים, נשים וטף...

על הנדון: החובה החסידית הכי מהותית ויסודית ובסיסית

שלום וברכה:
נפתח בסיפור שסופר כאן ב770 בהתוועדות י"ב תמוז עם ר' אברמק'ה קוזלינר:
בלב ים סוער עמדה אוניה שהגלים הגבוהים איימו להטביעה בכל רגע, בלית ברירה רב החובל הודיע שעל כל אחד לזרוק חפצים מהאוניה בכדי להקל על משקלה. כל הנוסעים החלו להשליך חפצים לים, והיו שם כמה יהודים שמיד זרקו לים את הטלית והתפילין... ורק אח"כ הם חשבו האם לזרוק גם את "הסנדויצ'ים" ואת ה"סושי"...
כלפי מה הדברים אמורים:
נמצאים אנו בזמן מיוחד לאחר חגי הגאולה ג' תמוז וי"ב י"ג תמוז ובשיא ההכנות לקראת חודש החגים – תשרי, חודש השביעי בליובאוויטש שבליובאוויטש, ישנם כאלה ששואלים את עצמם מה יתרחש בעוד חודשים מספר, האם המוני בית ישראל יזכו לעלות לרגל אל הרבי שליט"א מלך המשיח השנה בחודש תשרי או שמא המצב אינו מאפשר?

ב"ה, רובם של אנ"ש חסידי חב"ד מאמינים באמונה שלימה שהרבי שליט"א מלך המשיח חי וקיים, ומבינים את הצורך הבסיסי של כל חסיד לנסוע אל הרבי לחודש השביעי, אך הפעם, ישנם החושבים, אולי שונה המצב ומצד כל מיני טעמים נאלץ להישאר איש בביתו בחודש תשרי.
לקראת תשרי תשנ''ג, וכן לקראת תשרי תשנ"ה הספיקות (ספק בגימט' עמלק) היו נחלת רבים, דבר שהשפיע על הרבה חסידים שנשארו בביתם, ומנגד היו חסידים שלא ויתרו, עמדו במבחן ונסעו בכל מחיר לרבי שליט"א מלך המשיח - דבר שהלך והתפשט ועד שהיום כבר ברור לכולם שנוסעים תמיד בכל מצב.
היום זה ברור לכל. אלא שעכשיו, עקב הטלטלות שעובר העולם מאז נכנס "נגיף הקורונה" לחיינו, נכנסים חששות לרבים מאתנו - "אולי השנה לא ניסע", "אולי בהזדמנות אחרת", "כבר הייתי ביו"ד שבט שבעים שנה אז רק הפעם אולי לא".
לחילופין, אצל הנהלות של ישיבות מסויימות נכנס הרעיון שאולי כדאי לעשות שיעור ד' ואז בשנה הבאה לשלוח שתי קבוצה'ס (ובפרט שכבר היה לעולמים, כשקבוצה ה'תשל"ח הגיעו לקבוצה בחודש מנחם-אב עד חודש חשון ה'תש"מ), וכך ממשיך הקלוגינקער ומספק אינספור תירוצים.
אבל לא! אצלנו חסידי חב"ד ברור שלרבי שליט"א מלך המשיח נוסעים בכל מחיר.
חסידים! אם רבי לא שנה, חייא מניין?! חייבים להגיע לרבי שליט"א מלך המשיח בכל מחיר! אמנם יכול להיות שזה יהיה כרוך בחיוב בידוד בחזרה לארץ ועוד אבל לרבי שליט"א מלך המשיח נוסעים!!!

הנחה בסיסית זו נמצאת בליבו ומוחו של כל חסיד! ומי שלא ברור לו כמה נחוצה הנסיעה, ובכל מחיר, צריך לבדוק את ה D.N.A החסידי שלו.
ובחזרה להתוועדות עם ר' אברמק'ה קוזלינר:
ישנם כאלה שכאשר יש צרות, קודם כל "מבטלים את הנסיעה לרבי שליט"א מלך המשיח", ואחרי זה חושבים על שאר הדברים.
בי"א ניסן ה'תשמ"ב הרבי שליט"א מלך המשיח הורה, שכל מי שחשב לנסוע לכאן לי"א ניסן, שלא יגיע, וייתן את הכסף לצדקה. ר' בומי פרינדלנד (מנחלת הר חב"ד) הגיע לר' מוטל קוזלינער ואמר לו, "יש לי כבר חזקה של כמה שנים שאני נוסע לרבי שליט"א מלך המשיח לי"א ניסן, מה אני יעשה"?, ר' מוטל אמר לו - תתייעץ עם ר' מענדל. ר' בומי הלך להתייעץ עם ר' מענדל, ר' מענדל ישב וחשב ואמר לו: אני לא יכול להחליט בזה, לך תתייעץ עם ר' זלמן בוטמן מתל אביב, ותאמר לו – שיספר לך את הסיפור עם החסידים של הרבי הצ"צ.
ר' בומי הלך לר' זלמן בוטמן, ואמר לו שר' מענדל שלח אותו אליו, והוסיף כי ר' מענדל אמר לו לבקש ממנו שיספר את הסיפור של החסידים של הצמח צדק. ר' זלמן סיפר לו כך:
הייתה תקופה שהי' פחד מהלשנות על הצ"צ מצד הגזירות ואסיפות הרבנים וכו', והייתה הוראה מהצ"צ לא לבוא לליובאוויטש בכלל. למרות זאת, הגיעו שני חסידים לליובאוויטש - הרשב"ץ והרד"ץ חן.
שניהם נכנסו ליחידות לרבי הצ"צ, קודם כל נכנס הרשב"ץ, והרבי הצ"צ שאל אותו: הרי אמרו לא לבוא, למה באת? אז הוא ענה: למדתי חסידות והתעוררה לי שאלה דחופה, ולא יכולתי להתאפק! הרבי הצ"צ קיבל את זה. אחר כך נכנס הרד"ץ, ושוב הרבי הצ"צ שואל אותו: הרי אמרו לא לבוא, למה באת? אז הוא ענה: רציתי לראות מה שלום הרבי ולא יכולתי להתאפק! ור' אברמק'ה אמר, שהרבי הצ"צ נהנה מהתשובה של הרד"ץ יותר משל הרשב"ץ...
ר' בומי כמובן הבין מה התשובה ואכן נסע לרבי שליט"א מלך המשיח לי"א ניסן ה'תשמ"ב, וכאשר הוא הגיע לרבי שליט"א מלך המשיח בירך בקול "שהחיינו", והרבי שליט"א מלך המשיח ענה "אמן" בקול והי' נראה קורת רוח מהעניין…
בסיום התוועדות י''א ניסן הודה הרבי שליט"א מלך המשיח לכל האורחים שבאו, וחילק תניא לכל הנוכחים.
כשהרבי שליט"א מלך המשיח הי' בפאריז בשנת ה'תש"ז כדי להביא את אמו הרבנית חנה, הוא התוועד עם החסידים. באותה תקופה הייתה הוראה מהרבי הקודם, לא להגיע. בפשטות זה הי' מצד שהבריאות לא הייתה כדבעי. הרבי שליט"א מלך המשיח התוועד ואמר הרבה לחיים, ואמר כך: בעניין הזה לא צריך לציית, צריך להגיע לרבי!

מורי ורבותי האומנם? השנה בתשרי ה'תשפ"א לא נבוא לרבי שליט"א מלך המשיח?! אז יש האומרים נו, השנה אני יתפלל יותר טוב, ממילא אני לא רואה ולא שומע, ובעז"ה כולי תקווה שבשנה הבאה בירושלים הבנויה אזכה לקיים את הציווי של שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר, על כל פנים פעם אחת...
אבל לא! חסידים צריכים לבוא אל הרבי שליט"א מלך המשיח בין אם יהיה מיטה נוחה וארוחת בוקר טרייה ובין אם לאו, בין אם יהיה ארגון אש"ל ובלעדיו (וכמובן שהגשמיות של האורחים חשובה מאוד, ואין לזלזל בנושא זה, אך חס ושלום שזה יהיה המונע אותנו מלנסוע).
חייבים לנסוע לרבי שליט"א מלך המשיח בלי קשר לכלום, גם במחלת ה'טיפוס' נסעו וגם היום ניסע.
מגיעים שמועות שישנם כאלה שרוצים לארגן קמפוס גדול לכל ישיבות חב"ד בארץ הקודש ובשיתוף פעולה עם אירגון אש"ל הכנסת אורחים ואת"ה העולמי, היש הוי' בקרבנו אם אין? הרעיון הנ"ל מזכיר קצת את מה שמסופר בספר מלכים א', (פרק י"ב, פסוקים כ"ו-ל'), "ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד; אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה; ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים; וישם את האחד בבית א-ל ואת האחד נתן בדן; ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד דן".
רבי יש אחד, וכתובתו היא 770 איסטערן פארקוואי ברוקלין ניו יורק. לשם נוסעים, ומשם מקבלים כוחות. אין משהו אחר!
כל חסיד עומד כעת בפני מבחן - כמה הנסיעה לרבי חשובה? האם כל השנים באמת "נסענו לרבי" או שרק חיפשנו אוירה שמחה בהקפות והמארש? האם מסירות הנפש של חסידי חב''ד בכל הדורות היא נחלת העבר, או שגם אנו נעמוד בנסיון?
בקריאה מעומק לב ומתוך אהבת ישראל כנה אנו קוראים לכל אחינו אשר נמצאים בכל קצוות תבל, לבוא אל הרבי שליט"א מלך המשיח – לעלות לרגל ודוקא לחודש תשרי. ובטח שעצם ההחלטה התקיפה תהיה ה"מכה בפטיש" להתגלות מלכנו - הרבי שליט"א מלך המשיח לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

התמימים, חיילי בית דוד, מקום המקדש גופי' דלעתיד - בית משיח 770.
יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!!

נ.ב. חשוב להדגיש: אנו לא מזלזלים חלילה בהוראת הרבנים, אבל הרבנים את המוטל עליהם עשו כפי שנדרש מרבנים על אתר לפסוק, אבל כחסידים את המוטל עלינו נעשה - להגיע אפילו במצב כזה אל הרבי שליט"א מלך המשיח, שיוליכנו קוממיות לארצנו תיכף ומיד ממש.