יצא קצת ארוך || אוהד בר-סלע

יצא קצת ארוך || אוהד בר-סלע

מתקפת היהדות הנאמנה שפוקדת את אזורנו, הרימה אפילו אצלי גבה אחת או שתים. מי האמין שזה שמגיע כל שבת באמצע קריאת התורה, עם כיס עמוס גרעינים ושבחיקו שלל עיתונים יילחם בעוז - דוקא הוא - נגד המניינים האסורים על פי תורה.

מי חשב שהמקוצץ יפה הנפש שלא שומר מרחק של דאבל מטר בירקות, יהיה זה שיגן בתעצומות על האפליה וההכפשה נגד ציבור היראים. מי פילל כי דוקא ההוא שדיאודורנטו מריח למרחקים, יאזור בעוז מותניו, יתמסר למצוות הטהרה וילשין על כל מקווה שאינה מצויה ע''פ הוראת כל גדולי התורה. אכן, רוח של אמונה עוברת על עולמנו...

מצד שני, אפשר לכתוב על כל אנשי החסד ההירואים שעושים לילות כימים למען עמך ישראל. על כינוסי תורה, שיעורים והתוועדויות חובקי עולם שמאורגנים במסירות מעוררת השתאות והשתתפות. על רבנים וגדולי תורה שמתמסרים להלכות הנצרכות ופוסקים נאמנה לצאן מרעיתם.

על כל מחלקי ותורמי הקמחא דפיסחא שגם השנה עשו מלאכתם נאמנה. על החסד ואמת שמרעיפים על בני ברק הנצורה, על חסידים ואנשי מעשה שמאבדים עצמם לוואצאפ במאות הודעות ותזכורות מידי יום - החל מסוף זמן קריאת שמע ועד לזמן ספירת העומר.

אפשר לכתוב על אנשים יראים ושלמים שנחטפו לבית עולמם ואפילו להלוי' נורמלית של מנין בטלנים לא זכו. ומנגד על ירידה מפתיעה בעקומת המתים בארץ ישראל בחודש האחרון, ובכלל על בתי רפואה שהתפוסה בהם ירדה באחוזים גבוהים, ועל מתנדבי מד''א ו'הצלה' היושבים בטל מחוסר קריאות ב''ה.

על שכנים שהשלימו כדי להשלים מנין במרפסת, על סיומי מסכת בחברותא טלפונית, על קריאת שם לבת במדינה אחרת, על ההתחממות הגלובלית שנעצרה, על העוצר בביצים שהופר בהצלחה, על שירים מרגשים לסבא וסבתא, על מחיאות כפיים במרפסת עם ערב קריוקי, על ברית מילה בהדרכה באמצעות הזום. סתם האחרון זה בצחוק.

ומה עם המורים והמורות שמידי יום מבלים מרחוק שעה או שתים עם תלמידי כיתתם, וההורים היגעים שמאבדים את עצמם בביתם עמוס המסכים. המשפחות הברוכות הסגורות ב2-3 חדרים או סתם זוג צעיר עם תינוק לבד בפרברים.

בתקופה מופלאה, כן, פשוט מופלאה זו ועמוסת אתגרים עד להתפקע. רציתי להאיר על דבר שכבר נכתב עליו מעט. על ליל הסדר.

לא במצרים, לא באינקוויזיציה, לא בשואה ולא במחתרת הארצישראלית. אלא פה אצלנו בסביבה, בכפר הגלובלי הקטן שזכינו ואפשר שלא ברצוננו אנו נמצאים בדור הזה. אנו ששמענו והתוודענו לבשורת הגאולה של כ''ק אדמו''ר מלך המשיח שליט''א ולנבואתו ש'הנה זה משיח בא - וכבר בא'.

בעמדנו בערב שביעי של פסח, החג שמסוגל במיוחד לגאולה האמיתית והשלמה. לאחר שעברו מספר ימים מליל הסדר בהם שמעתי ואגרתי חוויות שונות ממקומות ומשפחות שונות. הייתי רוצה להביא מספר מילים ואפיזודות אליכם; ואם אפשר אז גם מילה בצד לבורא עולם. ונתחיל בפתיחה המסורתית:

*אוי, רבונו של עולם!*
הבט וראה את עמך ישראל - צאן קדושים - המשוועים לגאולה, מצפים לחסדך וחפצים לשמוח בבית מקדשך. עשה למענך אם לא למעננו עשה למענך והושיענו. בבקשה!

ואני אפרט:

עשה למען עמך ישראל שהתכונן רבות לליל הסדר והיה בטוח שהלילה הוא הלילה המיוחל והסופי!

עשה למען אב רצוץ שבאמצע ההכנות לליל הסגר, כשפיקוד העורף נושף בערפו רץ ודאג להכין בגדים חדשים להתגלות.

עשה למען אמא שעצרה בשיא הנקיונות הקדחתניים בין זאטוטים מתרוצצים וקישטה עם הבנות תופים כמו אימותיה במצרים.

עשה למען בלעבוסים דשנים שהצליחו לצאת מהשגרה של 2000 השנים האחרונות ו"לנסות מעט יותר".

עשה למען הנשים הצדקניות שהתלבשו במיוחד ו''שמו פאה" למרות הסדר הביתי וישבו במשך שעות ארוכות בציפיה דרוכה.

עשה למען תינוקות של בית רבן שנרדמו עם החליפה החדשה רכוסה ימין על שמאל שכתמי מיץ ענבים סגול מכסים את חולצתם הצחורה לכבוד המשיח.

עשה למען יונגעלייט שלמרות הגזירה שאיש בל ייצא מפתח ביתו יצאו מהבית באמצע הסדר ונשאו עיניהם השמימה לבדוק אם כבר רואים את 770 באוויר.

אוי רבונו של עולם, ראה את עמך ישראל ושלח לנו כעת את הרבי שליט''א מלך המשיח שיגאל אותנו ויאמר לצרותינו די!

יצא קצת ארוך הגלות הזאת. לכן אנו מוותרים על הזמן שנותר עד לסעודת משיח. מבקשים מתחננים וזועקים: מיד ממש, נאו!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!