אנחנו רוצים את ההתגלות

נאום הרב זמרוני ציק, כינוס י' שבט ה'תשס"ז, היכל התרבות בתל אביב.

ברשות כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח. לחיים לחיים, שנזכה תיכף ומיד ממש להתגלות המלאה והמושלמת של הרבי שליט"א מלך המשיח. מכאן עולים ביחד לבית המקדש השלישי ומגיעים לקודש הקודשים ביחד עם כל עם ישראל מתוך שמחה וטוב לבב תיכף ומיד ממש. לחיים.

מקובל בידינו שמה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול, אפילו המלאך רפאל אינו יכול לפעול. ההתוועדויות החסידיות שלנו היום, הם מאוד מאוד מגמתיות וממוקדות; יש רק עניין אחד ויחיד שמעניין אותנו בראש, בלב, ובכל רמ"ח האיברים: האם היתה כבר ההתגלות המלאה והמושלמת, או שעדיין אנחנו צריכים לפעול עוד איזשהו עניין.

שאל אותי לפני כמה דקות מישהו: נו, איך היה? אמרתי לו ברוך ה', אבל, היתה ההתגלות? האם זוכים כבר לראות את הרבי שליט"א מלך המשיח בעיניים הבשריות שלנו, איך שהוא מגיע ומרים אותנו כעת על ענני שמיא? אם עדיין לא זכינו לראות, עדיין לא חשים את זה ועדיין לא מרגישים את כפשוטו ממש, במושגים התחתיים שלנו, זאת אומרת שעדיין אנחנו צריכים לשבת כאן ולפעול איזשהו עניין.

מהיכן יש לנו את התחושה הזו, שבוערת אצל כל חסיד חב"ד ואצל כל יהודי שקצת מתקרב אל הרבי שליט"א מלך המשיח, שלמרות כל מה שיש לנו, הרי אם חסרה ההתגלות כפשוטו ממש, אז העיקר חסר מן הספר. מאיפה זה בא לנו?

עניינו של נשיא הדור אינו לרכוש מעלות לעצמו. כל ענייניו של נשיא הדור זו מסירות נפש אחת גדולה לכל אנשי הדור. הרבי שליט"א מלך המשיח במכתבו המפורסם למר בן-צבי, בו הוא מסביר מדוע הוא לא פונה אליו בתואר נשיא, הוא כן דורש ותובע ממנו גילוי כוחות נעלים שיש לו. הרבי שליט"א מלך המשיח אומר שם את המילים המפורסמות: "מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה וכחלק מגאולה זו יהי' "נשיא זה מלך, לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה' אלקיו". גאולה הזו תהיה על ידי נשיא: לא איזה תפקיד ייצוגי שאנחנו חווים היום, ורואים היום את התוצאות, אלא נשיא ש"אין על גביו אלא ה' אלוקיו".

"מיום הולכי אל החדר", אומר הרבי, "ועוד קודם לזה" - גיל שלוש, שנתיים. ילד יהודי שכל עולמו איך לפעול גאולה שתהווה הסבר על כל השמדות ועל כל הגזירות שעברו על עם ישראל. מניין לילד כזה בכלל מה עבר על ישראל? לא מדובר בילד מן השורה, מדובר בגואל אחרון, שזהו ראשית התגלותו!

את המעלה הזו, ש"מיום הולכי אל החדר ועוד קודם לזה", הרבי מעניק לכל אחד ואחת מאנשי הדור, שמה יהיה עולמו הפנימי? תיאור וציור הגאולה האמיתית והשלימה! להרחיב ולהעמיק את התיאור הזה בדמיון הכי הכי אפשרי, ולדרוש מעצמנו בכל רגע למדוד את התיאור הדמיוני הזה אל מול המציאות המוכרת לנו - האם זה התממש? האם זה התרחש כבר במציאות או לא? כל זמן שזה לא התממש כפשוטו ממש, מנין יכול לקחת חסיד רגיעה ונינוחות ורגיעת נפש להמשיך כרגיל, כימים עברו? מנין יכול כל אחד מאיתנו להיות רגוע ושליו, להיות שקוע בענייניו הפרטיים? והרי כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמיה דמלכא קדישא", לפני ירידת נשמתו של הרבי שליט"א מלך המשיח לעולם, הרבי שאל: מי ומי ההולכים? מי הולך איתי? הוא בחר את הנשמות, מי מועיל ומי לא מועיל, ומי שירד בדור הזה, הרי זו בחירה עצמותית של עצמות ומהות אין סוף נצח סלע ועד, שהחליט שהוא זה שיסייע להבאת הגאולה.

מניין לנו הקלות הזאת, להעסיק את עצמנו בעניינים של מה בכך, ולשכוח מהעניין העיקרי, בשביל זה הרבי שליט"א מלך המשיח בחר להוריד את הנשמה שלך בדור השביעי ולתת לך את ההגדרה "כל השביעין חביבין"? חביבות היא אינה פרי חוכמה, אינה פרי של איזשהו מאמץ שלך, זה מין סימפטיה שאין לה מקום בשכל, היא למעלה מטעם ודעת! ההחלטה שאתה תרד ותביא את הגאולה היא החלטה אלוקית שהיא למעלה מהבנה והשגה.

כל אחד מאיתנו הולך עם הטבעה חיובית שיש עליו: הוא זה שיביא את הגאולה האמיתית והשלימה!

ולכן הרבי פונה אלינו בכאלה משימות; כ"ח ניסן ה'תנש"א: לפלא שלא פעלו עדיין את הגאולה האמיתית והשלימה. וכל אחד מאיתנו מסתכל מאיתנו מסתכל על הרבי שליט"א מלך המשיח ואומר: מה? מה אנחנו שייכים? תגיד לי להזיז את האוורסט - יותר קל מאשר להביא את הגאולה האמיתית והשלימה. והרבי אומר: להזיז את האוורסט זו לא בעיה, אני מתפלא איך אתם: אני, אתה, כל אחד מאיתנו, איך לא הבאנו את הגאולה האמיתית והשלימה?

הרבי הסיר את הכפפות והודיע לנו שהמשימה הזו, להביא את הגאולה האמיתית והשלימה, זו לא איזו הבטחה אלוקית על שכר: זה מבצע, זה עניין שאנחנו צריכים לבצע אותו. "בכוחם של אלה הנמצאים כאן לפעול את העניין". מי שלא חש את זה, מי שלא מאמין בזה, חסר לו בהתקשרות לרבי שליט"א מלך המשיח. לרבי יש אמון אדיר, אין סופי, בכל אחד מאיתנו: אני רגוע שאתה פועל את העניין, אומר לנו הרבי שליט"א מלך המשיח.

ואנחנו נעמוד ונכריז שאנחנו לא יכולים חס ושלום?! כל אחד מאיתנו יש לו את היכולת להיות זה שיכריע את הכף! צריך להיות רק "משניעור משנתו", כל אחד מאיתנו, כמה שהוא פעל ועשה, זה עדיין בבחינת "ישן" שצריך לקום משינה.

על מלך המשיח נאמר הוא עתיד להתערא בארעא דגליל. "להתערא", משמע שעד עכשיו הוא ישן? מופיע בספרים הקדושים שאי הכי נמי: אצל מלך המשיח גופא, הגילוי של יחידה ששייך אצלו, לפני ההתגלות ואחרי ההתגלות, זה על דרך אדם שישן.

מה אנחנו נאמר על עצמנו? זאת אומרת שכל אחד מאתינו הוא היה בבחינת ישן עד לרגע זה! צריכה להיות החלטה פנימית איתנה שלא עוד! אסור לנו לוותר לעצמנו, אסור לנו לוותר לרבי שליט"א מלך המשיח. אין לנו כתובת אחרת.

בהתוועדות הזו אנו פונים לרבי שליט"א מלך המשיח, מבקשים ודורשים, אנא, תתגלה תיכף ומיד, ממש ממש ממש!

ידוע בחסידות שהעבודה היא מעין ההמשכה. כשרוצים להמשיך משהו מסויים, העבודה צריכה להיות מעין ההמשכה. כמו שכל אחד מבין בפשטות, כשאדם רוצה לבקש מחברו הסבר באיזה עניין, איזה סוגיה בחסידות, לא יגיע ויאמר לו שהוא לא אכל שום דבר מהבוקר, כי אז חברו לא יתן לו את ההסבר שרצה, כי אם יתן לו משהו לאכול.

אנחנו רוצים את ההתגלות. אין לנו משהו אחר. העבודה שלנו צריכה להיות בעניין של הגילוי - לגלות את הרבי שליט"א מלך המשיח, לעצמנו ולעולם כולו. לגלות את תורתו הפילאית, תורתו של הרבי שליט"א מלך המשיח. בשיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח ישנו אין סוף. לאחרונה יצאה הסדרה 'דבר מלכות פענוחים', מי שרק שם את ידו על הדבר הקדוש הזה, מתחיל להבין אפס קצהו מה זה תורתו של משיח. כשלומדים 'דבר מלכות', צריך ללמוד את זה עם פענוחים.

אנחנו מתחילים לגלות את תורתו של הרבי שליט"א מלך המשיח לעצמנו. אנחנו חייבים בכל הזדמנות לדבר על ה'גילוי' של הרבי. לדבר על הרבי כעל מציאות גלויה. הכרזת 'יחי אדונינו' זה המטבע לשון הבסיסית, העיקרית, והיחידה. כשמעירים אותך באמצע הלילה, המשפט הראשון שאתה אומר זה 'יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד', וכשמעירים אותך בפעם השניה - גם אז זה המשפט שאתה אומר. וכך גם בפעם השלישית. אין לנו משהו אחר!

ולכן, כולנו צריכים להתאחד בנקודה הזו: לפעול את ההתגלות המלאה והמושלמת של הרבי שליט"א מלך המשיח.

בשנת תש"י, כשחסידים ראו שהרבי לא רוצה לקבל את הנשיאות, התבטלו יותר ויותר אל הרבי, קיבלו החלטות טובות, והראו לרבי: אין לנו אפשרות אחרת, רק אתה!

כתוב שקבלת המלכות על ידי המלך היא עניין עמוק ביותר. הרצון למלוכה הוא הרצון העלום ביותר בנפש האדם, וכדי לעורר אותו צריך לפעול דבר שכביכול אינו במציאות.

במציאות כזו עלומה, שרק התבטלות מוחלטת של כל אחד מאיתנו, היא זו שתפעל את העניין הזה.

ולכן אני מציע, שלמרות שכבר הכרזנו את הכרזת הקודש 'יחי אדונינו' כמה פעמים במשך היום, נכריז שוב פעם, יחד, את הכרזת הקודש, ונקבל את מלכותו של הרבי שליט"א מלך המשיח עלינו, מתוך שמחה עצומה וביטול גדול:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!