90 דקות // איילת לאש בטור זועק בעקבות הלינץ' בשומרון

90 דקות אחרי שהזעיקו אותם • 90 דקות, אלוקים אדירים, שהם בין חיים למוות, נודרים נדרים, אומרים שמע ישראל, רואים את המוות בעיניים • 90 דקות שיכלו להגמר, לולא השגחה פרטית ונסי ניסים, בטבח של 25 יהודים, לקח לצבא להגיע • איילת לאש בטור זועק שפרסמה ברשת החברתית בעקבות הלינץ' בשומרון • הטור מלא

ביום שאחרי, אני מתעדכנת בפרטי האירוע אתמול, והלב שלי מתפוצץ.

הפער בין איך שהתקשורת מציגה את המקרה, בין איך שמערכות המדינה תופסות, לבין המציאות.

כשהחלו עשרות ערבים להתקהל, החליטו שני המבוגרים בקור רוח, שאחד יכניס את הילדים לתוך מערה (מלאת קוצים) ויגונן עליהם בגופו, עם אקדחו האישי, בעוד המבוגר השני יצא עם נשק ארוך כדי להבריח את המחבלים.

אחרי ירי הרתעתי מתמשך, כשהערבים לא באמת נרתעים ומתפזרים אלא להיפך, מנסים להתקרב לילדים, אחד המחבלים שם נפגע ומת.

בינתיים במערה, הילדים שומעים צעקות "הוא מת! הוא מת!" כשהם בטוחים שהנפגע הוא המלווה השני שיצא להגן עליהם. 
אבא של אחד הילדים שבמערה.

חלק מהערבים חוזרים לכפר כדי להזעיק עוד מתפרעים, המואזין שם קורא לאנשים לצאת ולפרוע ביהודים.

הם חוזרים עם כוחות גדולים של פורעים שרוגמים אותם כל הזמן בסלעים.

הערבים מגיעים למערה וצועקים על היהודים שם: רצחנו לכם את המבוגר, עכשיו נשחוט את כולכם.

הם מרוקנים אותם מתיקים ופלאפונים, ודורשים מהמאבטח להכניס את הנשק לתיק אם הוא לא רוצה שהם ישחטו את כולם במקום. הם הודיעו שהם ירצחו רק את המבוגרים, ואת הילדים יחטפו, אבל בתנאי שיכניס את הנשק.

המאבטח (גם הוא אבא של אחד הילדים), שבטוח שחברו בינתיים הרוג, מכניס את הנשק לתיקו.

לכל מי ששואל את עצמו למה הוא לא ירה?? 
באקדח יש מקסימום 20 כדורים. כמות המחבלים שהתאספה שם בינתיים היתה פי כמה. קרב אבוד לכאורה.

הם חוטפים את נשקו, מרססים את המערה בגז פלפל, רוגמים את הילדים בסלעים, פוצעים את המאבטח, תוך כדי שהוא מגונן על הילדים בגופו.

תשעים דקות, תשעים דקות! זה הזמן שלקח לצבא להגיע. 

90 דקות אחרי שהזעיקו אותם.

90 דקות, אלוקים אדירים, שהם בין חיים למוות, נודרים נדרים, אומרים שמע ישראל, רואים את המוות בעיניים.

90 דקות שיכלו להגמר, לולא השגחה פרטית ונסי ניסים, בטבח של 25 יהודים, לקח לצבא להגיע.

וגם אחרי 90 דקות אלו, הכוחות שהגיעו, לא דרשו מהמחבלים להחזיר את הציוד, לא תפסו את חוטף הנשק. לא עצרו במעצר המוני את כל המחבלים, אימפוטנציה לתפארה.

מדאיג, מדאיג מדאיג.

לא ככה צריכה להתנהל מערכה, לא ככה צריכה להתנהל מדינה.

ועוד אחרי כל הזוועה שעברו, נחקרו ההורים במשטרה עד השעות הקטנות של הלילה,כשהם מואשמים בגרימת מוות. במקום צלש.

במדינה שפויה, הנענשים היום היו אנשי הכפר, לא היהודים. אצלנו זה ההיפך.

אנחנו, במו ידנו, ברפיון שלנו, מתדלקים את האוייב.

זה מדאיג, מדאיג מדאיג.

נ.ב. (כמה מילים שכתבה על רצח החייל בערד)

ביום חמישי האחרון נשחט למוות חייל. כמה אנשים פה יודעים בכלל איך קוראים לחייל הזה?

אבל את השם אבו חדייר כולנו מכירים, זה בטוח. כלב נשך אדם בסך הכל. תראו איך התרגלנו.

(והבושה כמובן היא לראש הממשלה, לשרים, נשיא המדינה, כל חברי הכנסת והתקשורת, שטחנו לנו את המוח חודש עם הודעות נו נו נו והתנצלויות כשערבי מת, אבל מדפדפים האלה בחוסר עניין משווע כשחייל נשחט ע'י ערבי).