שלא נשקע בשמן של ההערינג // דעה

"ואתה, חיילצ'יק, אתה חושב לא היינו בסרט הזה? היינו. אני אומר לך, אם לא תחליט עכשיו החלטה תקיפה שמיד אחרי הצבא אתה יוצא לשליחות, החיים הרוחניים שלך גמורים! תרדמת עמוקה אני אומר לך, תרדמת!" • מענדל אמיתי בטור החודשי המרתק באדיבות מגזין "פנסאים" מס' 16 • לקריאה

שבת מברכים אב התשע"ז
קהילה חבדית ידועה במרכז הארץ.

המגשים הזורמים מהמטבחון לתוך בית הכנסת - שנראו מבטיחים במיוחד - שיכנעו את אחרוני מפטפטי 'המנין לצעירים' להצטרף ולהסב להתוועדות.

רק החלה עולה נעימתו של ניגון, ומיד הפשילו גם המאריכים בתפילה את טליתם והתיישבו, הן שבת מברכין זו, ומצוותה בתהילים והתוועדות. השולחן ערוך בכל טוב ועל הגשמיות מופקד מיכאל כ. - מבעלי הבתים רחבי הלב והאמידים במנין שבבעלותו קייטרינג מכובד ואין כמוהו בסידור ההתוועדות על הצד הטוב ביותר. הוא מתרוצץ שם הלוך ושוב בשרוולים מופשלים ושוטח על השולחן כבמטה קסם צלחות לעשרות, מטיאס והערינג לסוגיו, ירקות בתחמיץ, חומוס הבית שסוד גדול טמון בהכנתו, חציל בצורות מגוונות ועוד עוד.

ריח הטשולנט המיתמר מן המטבח מתערבל בריחו של קוגל שזה עתה מוגש ועל אלו גובר ועולה ניחוחו החריף של ה'משקה'. הפתעות של ממש טומן מיכאל להתוועדויות אלו, יש שיתכופף וישלה מתחת לשולחן בקבוק יקר, יש שישלח ילד מזדמן "להביא מהמקרר קופסה קטנה מהמדף העליון" ובה סלט להיט חדש לכבד בו את המקורבים לצלחת ויש שיגיש תבנית עטויה ובה מעדן נדיר.

אחרי ניגון או שנים שמיקד את האוירה, נשפכו – כמו מאיליהן – מילים של התוועדות מפיו של מענדל ר. - המשפיע הלא מוכתר של המנין. הוא דיבר על הפרשה, התאריכים דחודש אב, ותיבל בסיפורים. אך לאט לאט אבדה תשומת הלב וההתועדות הפכה ל'שולם זוכר' מצוי, זה בכה ואלו בכה, אברכצ'יק אחד עם זקנקן בהיר העביר בלהט חוויות מהטירונות שעובר בימים אלו ליושב לצידו, אברך אחר, שחור-זקן ובעל מבט ממולח גולל באוזני ידידו מצע כלכלי של חברה מפורסמת תוך שהוא מפליא בידענותו בנבכי העסקים והשוק הפורח.

הגדיל לעשות מיכאל מיודענו, שלאחר כוסית או שנים נתרווח אחור בכסאו, וכמו התיר חרצובה או שנים מלשונו ופיזר מילין מילין מרתקות של מעשיות מהעולם הגדול, מתובלות בהומור של בעלי בתים ושזורות בחוט של ציניות. אמנם לב יהודי חם ורחב היה לו למיכאל, אלא שעסקו עם בריות שבשוק ועל לשונו סגנונם ומיליהם. מטבורו של שולחן נשמעו מילותיו של שניאור, חתנו הטרי של מיכאל שפניו עדינות כפני תמים עול ימים, כשהוא מספר על מעשיו בימים אלו של ה'שנה ראשונה' - ניהול משרד הקייטרינג של חותנו. שניאור זה, חריף כפלפל וחד כסכינו של שוחט, בקי בלימוד, ולא פחות בהוויות העולם. ושלא תטעו בו בתכשיט, גם ללימוד תורה קובע הוא זמן וחברותות והוא ממוסרי השיעורים הבלתי מוכתרים של המנין, אך ציפו לו גדולות ונצורות כשליח או מנהיג קהילתי, מינימום מגיד שיעור.

"דייי!" צרחה מפלחת נפלטה מפיו של אברך ג'ינג'י עבדקן רחב גוף וחבטה אדירה נחתה מידו על השולחן. מקפיצה את קופסאות ההערינג ומתיזה שמן. הג'ינג'י הבריא הלז, חיים-שאול א. שמו, גר אמנם גם הוא בשכונה החבדית, אך מצודתו פרושה על כל מרכז העיר. שני דוכנים של תפילין הוא מאחזק בהרצל ואין בעל עסק שלא מכיר את תואר פניו. יודעי דבר מלחשים עליו שהוא מאלו שבשבת האופרוף שלהם, בשיאה של ההתועדות, נשבעו אמונים שלא יניחו לעצמם לשקוע בשמן של ההערינג, שיפעלו ויפעלו עד שהרבי יתגלה, גם אם לא יצא לשליחות, השליחות תהיה בחייו ותעטוף את סדר יומו. ועתה, אחרי פעם או פעמיים של לחיים, פרק את תיסכולו: "די! ממתי נהיינו כל כך תקועים בעצמנו?! ממתי נכנסנו לכזאת תרדמת חורף, ממתי?!" ואז פנה לשניאור: "ממתי נהיית בעל עסק, איפה אתה בתוך השליחות של הרבי, איפה?! מה, מתחתנים וזהו?! נותנים גט לרבי?! חס ושלום!" הס של תדהמה הושלך בהתועדות ועוד לפני שהספיק אי מי להתעשת ולהגיב, המשיך: "ואתה, חיילצ'יק, אתה חושב לא היינו בסרט הזה? היינו. אני אומר לך, אם לא תחליט עכשיו החלטה תקיפה שמיד אחרי הצבא אתה יוצא לשליחות, החיים הרוחניים שלך גמורים! תרדמת עמוקה אני אומר לך, תרדמת!" פניו הסמוקים של חיים שאול בערו ודמעות עמדו בזווית עיניו.

התגובה לא איחרה לבוא, מיכאל נזקף כתרנגול אלי קרב, מי יגע בחתן שלו?! ובכלל מה רע בתלמוד תורה עם דרך ארץ?! גם החיילצי'ק התחיל לגבב טענות על שליחות בצבא ועל פרנסה, חיים-שאול הוסיף והכביר מילים של רבי ושל שליחות, אך רק שניאור השפיל את עיניו ושתק, שתיקה ארוכה ומהורהרת. לבסוף הגביה ראשו ואמר בנחרצות "חיים-שאול, אני איתך בדוכן כל יום שישי". "לאא!" נהם חיים-שאול, "אתה פותח דוכן נוסף בהרצל!"

*

נסתיימה ההתוועדות, חלף ריח האלכוהול וההערינג ושבו החיים למסלולם, זחיחות הדעת למנין של הצעירים ושניאור למשרד של חמיו. רק דוכן תפילין חדש אחד הוקם בהרצל ועוד אברך אחר נשבע שלא יתן לעצמו לשקוע בשש"ה.