לכרך הראשון: קראתי ואין עונה כרך א'

 

 

"קראתי ואין עונה"

מנצלים את ה״עם חכם ונבון" לרמות את עצמם ואחרים שחברון שייכת לאחרים!

בימים אלה מתרחש דבר מבהיל ביותר, ובפרט בנוגע לחברון. ענין שלא יאומן כי יסופר: התאספו יחד כמה עשרות מישראל - ובמה מתעסקים ועל מה מנצלים את שכלם -לדון מהו ענינו של חברון - האם חברון נכבשה מאחרים, או שמא היא משוחררת משלטון זר!

ולא מתביישים מעצמם ומאחרים. אפילו לא מתביישים מהגויים שיודעים על-כל-פנים את הנאמר בתורה¹ שבכתב, שאת חברון, מערת המכפלה עם השדה שסביבה - קנה אברהם אבינו עוד קודם מתן תורה, ושילם על זה ארבע מאות שקל כסף. ואף יודעים אודות כיבוש יהושע וכיבוש עולי בבל - ובכל זאת נעמדים אותם יהודים קבל עם ועדה, ובאסיפה מיוחדת מראים חריפות של "עם חכם ונבון"^{1 2} - כיצד מטהרין את השרץ, שסברא זו היא למטה מטה באין ערוך מה'שרץ'.

ולא רק שמטהרים את הענין, אלא על מה מנצלים ה"עם חכם ונבון" את שכלם -במקום לנצלו ל"ובחרת בחיים"³, מתאספים כמה עשיריות מישראל, ואז אין ברירה לשכינה אלא לשרות עליהם [שעל עשרה מישראל שורה השכינה] ואם היה מלאך היה בטל במציאות אל-מול השכינה, אך הוא שנתנו לו שליחות לרדת נשמה בגוף ולעשות לו יתברך דירה בתחתונים - מהפך זאת ומנצל את השכל שנתן לו הקב"ה, לרמות את עצמו ואת הסובבים אותו, בכך שמכריז שחברון שייכת לאחרים - ומכריז על חברון כעל "שטח" שנעשה משוחרר.

לא מזמן קיבלתי מכתב מיהודי מניו-יורק. יהודי תמים המונח בלימוד. שהגיע עד כדי-כך, שהוא התייגע ואסף מאמרי חז"ל שמהם ניתן להביא ראיה - לפי טפשותו - שהיות וכבשו את השטחים, ומכיון שחתמו חוזה ו"נצח ישראל לא ישקר"⁴ - ממילא אסור להתחרט!

כיצד חותמים חוזה על שטחים השייכים לכלל ישראל?!

מה זאת אומרת שחתמו חוזה?! - הרי זה דבר שלא שייך להם?! זוהי נחלת כל עם ישראל. וכשמגיע מישהו - הרי עם כל המעלות והכוונות הטובות שיש לו - זה עדיין לא נותן לו בעלות ורשות למכור נכסים השייכים לשני ואפילו כשהשני הוא יחיד. בפרט כאשר ה'שני' הם אנשים רבים. ועל-אחת-כמה-וכמה כשה'שני' הם לא רק אנשים רבים של הדור הזה, אלא אנשי כל הדורות הקודמים, החל מההבטחה בברית בין הבתרים⁵ - אז, אמר הקב"ה לאברהם אבינו "נתתי - כבר נתתי", וכפי שמובא בכמה מפרשי חז"ל⁶ שמאז אכן נהיה "נתתי" - מעשה בפועל!

בתחילה חתמו על שטר, ואחר-כך מתעקשים שמכיון ש"לא ישקר" - ממילא מוכרחים להחזיק בשקר זה אשר באמצעותו לקחו רחמנא-ליצלן מעשרות דורות של בני ישראל את מה ששייך להם ונתנו זאת לשני.

אפילו אלו המאמינים שבצד השני ישנם גם חסידי אומות העולם - האם אתה בעל-הבית לתת נכסים וקרקעות ששייכים לעשרה דורות לפניך, ושיהיו שייכים לכל הדורות שלאחריך עד סוף כל הדורות?!

הקב"ה בחר בישראל מבין העמים, ובארץ^-ישראל מכל הארצות ובאופן של נחלת עולם! אמנם לאחר מכן "מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתינו"⁷. אך כמדובר כמה פעמים, ההדגשה שבזה היא, שאפילו בשעה ש"נתרחקנו" עדיין היא

"אדמתינו"! וגם כשיש רחמנא-ליצלן מעמד ומצב של "חטאינו", עדיין זוהי "ארצנו"!

שזהו בזמן הזה - זמן הגלות. ולעת עתה, רחוקים עדיין מה"אתחלתא דגאולה"⁸, וכפי שרואים את הירידה רחמנא-ליצלן מדרגא לדרגא! לא היה עד עכשיו כזה מצב שיעשו אסיפה מיוחדת של כמה עשיריות מישראל ושידברו בדיון רשמי על חברון, האם היא שטח משוחרר או שטח כבוש! והגרוע ביותר, שהעולם עומד מסביב ושותק!

• 5) לך-לך טו.

• 6) בראשית-רבה פמ"ט. ובכ"מ.

• 7) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 8) ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

2

ובכך מראים היהודים לעין-כל שהם סוברים רחמנא-ליצלן, שחברון אינה שייכת ליהודים, ורק בטעות - כבשו אותה! ושולחים שלוחים, המציעים שיקחו זאת בחזרה, ובכך מבטלים הם בעצמם את הטענה בה רוצים לרמות את עצמם - שסיבת הויתורים היא מחמת הלחצים שלוחצים עליהם, מאחר שגלוי וידוע, שהם מרצונם מציעים את הויתורים.

אין זה "כיבוש השטחים" אלא "שחרור והחזרת השטחים" לבעליהם!

וההוכחה הגדולה לכך היא, שמיד לאחר ש"כבשו את השטחים" (כך הם קוראים לזה אך האמת היא ששחררו והחזירו בגלוי, לעיני כל העמים, את הנכסים והגבולות לבעליהם האמיתיים) - עוד קודם לכל הלחץ וכשאף אחד מהגויים לא חלם שידברו עם ישראל על לקיחת השטחים בחזרה - שלחו אנשים בשליחות מיוחדת, ובכוונה בחרו לשליחות זו יהודי שומר תורה ומצוות, כדי שידעו שהצעה זו באה בשם התורה, רחמנא-ליצלן!

ושלוחים אלו הציעו לתת לערבים בחזרה את כל מה שכבשו במלחמת ששת-הימים. אז, לאחרי הנצחון הנסי והגלוי - לא רק שלא היה לחץ מוושינגטון, אלא אפילו מהערבים לא היה לחץ - הערבים ששמחו על כך שלא נוגעים בהם ולא עושים להם את מה שהם תיכננו לעשות באם הם היו כובשים - כלל לא העלו על דעתם ללחוץ! ואותם יהודים הם היחידים שהתעקשו על כך, ולצערינו יש להם דעה גם עכשיו, אלא שעתה נשענים הם גם על משענת קנה רצוץ - שמדוע הם עושים זאת כיון שישנו לחץ. אם אתה עושה זאת בגלל לחץ - מדוע אם-כן רצית להחזיר גם בשנת 67 כשלא היה לחץ?! וכשהיו בחירות היית צריך לומר שכשבוחרים בך - בוחרים אחד כזה שלא חזר בו מדעתו.

הקב"ה נותן אפשרות לאדם לעשות תשובה, מבלי הבט על כך שבמשך 119 שנה ושס"ד ימים היתה הנהגתו שלא כדבעי - אם הוא שב מדרכו, ואז לא רק ש"אין מזכירין לו דבר וחצי דבר"⁵, אלא עוד זאת ש"זדונות נעשו לו כזכויות"⁶. אך במה דברים אמורים -כשהוא התחרט על העבר, ואפילו אם לא התחרט על העבר - על-כל-פנים צריך שתהיה קבלה טובה על להבא.

ואילו הוא אומר בפירוש "אכלתי ואוכל עוד"! ולא רק שהוא אומר, אלא עושה מזה שיטה, עם לחץ על היהודים, שיסכימו לכך. ואחר-כך כשבאים לגויים ומדברים איתם, אומר הגוי שהוא לא מבין מה לוחצים?! הוא אפילו לא חלם שיציעו לו את זה! הוא אמר זאת רק מן השפה ולחוץ. שזה היה במשך השבועות האחרונים.

הגיע לכאן בא^-כח מישראל. וכשהיה בעיר הבירה - וושינגטון, כאשר נציג העיתונאים לא היה לידו, שאלו אותו: היתכן, על מה אתה מדבר?! אנחנו לא חלמנו שתוותרו בגלל הדרישות שלנו, אמרנו את זה רק כלפי חוץ!

איני יודע אם הוא ימסור זאת כשהוא יחזור לארץ^-ישראל - כי אז יוצא שהוא לא מילא את שליחותו, ומזה גם מובן שהיתה לו טעות בהערכה.

וכאמור, כבר מיד לאחר הנצחון שהקב"ה נתן באופן ניסי במלחמת-ששת-הימים שלחו את ההצעה: קחו בחזרה את כל השטחים, כולל חברון וירושלים העתיקה! אז, בשונה מהיום, גם את ההגבלה על ירושלים העתיקה לא עשו וגם אותה הציעו למסור (וגם אם לא היו מציעים למסור את ירושלים העתיקה אלא רק שטחים אחרים - אוי ואבוי!). ואת כל זה ניסו לקשר ולעשות בשם התורה.

ה'מזל' היה שהקב"ה הראה נס ועמי הארץ לא רצו לקחת!

וסיבת סירובם היתה כיון שלהם אין בחירה - הם מתנהגים כפי רצונו של הקב"ה. ליהודי יש בחירה חופשית - ולכן בחר בזה, אך לגוים אין בחירה והקב"ה מחליט בעבורם! אך גם היהודי מצווה לבחור "ובחרת בחיים"³ - אמנם החובל בעצמו פטור בדיני אדם, אבל כאן הוא חובל ביהודי שני, וחובל בכל היהודים, כולל כל היהודים במשך כל הדורות!

וכאמור, אין פוצה פה ומצפצף!

גם הגויים יודעים שחברון היא חלק עיקרי בארץ ישראל!

וזוהי ההוראה הנלמדת מיום ההילולא של בעל יום ההולדת ויום ההסתלקות (כ"ק אדמו"ר האמצעי):

בעומדו תחת שלטון ה'צאר' בממשלה שבה היו רדיפות הדת והתורה (נוסף על הרדיפות שהיו בפרנסת בני ישראל, וכידוע גודל הדחקות שהיתה בימיו בפרנסה כפשוטה)

- הוא גבה כסף מהיהודים, מהעניים. ובכסף זה ציוה לקנות שטחים בעיר האבות חברון, ואמר שזו תהיה נחלתו מכיון שזה שייך לו עם כל הפרטים שאין כאן מקומם.

וההוראה הנלמדת מזה:

אפילו שעומדים במעמד ומצב בדומה למעמד ומצב שהיה בגשמיות בתקופת ה'צאר' ברוסיה - אזי, מבלי להסתכל על רצונותיו, על הטבע שלו, על החינוך שלו ועל המלעיגים שסביבו - צריך שיהיה ליהודי את התוקף לומר בגלוי שאין מה להתווכח מהי חברון! חברון שייכת לארץ ישראל לגבולותיה!

חברון היא בתוך ארץ ישראל והיא ענין עיקרי בארץ ישראל, עם כל הפרטים שבזה. והגויים יודעים זאת לא פחות מהיהודים. וכאמור לעיל, שלפני כמה שבועות טענו לנציג הממשלה בישראל בעת ששהה בוושינגטון: אתם נותנים יותר ממה שמצפים מכם!

ויש להדגיש מה שרואים בפועל: ישנו עדיין שטר הקניה של אדמו"ר האמצעי בנוגע לשטח של חברון. וזאת מלבד ה"שטר קניה" התקיף והגדול ביותר - שזהו מה שכתוב בתורה. וכמו-כן הוא לא רק בנוגע לחברון.

בנוגע ל׳שמיטה׳ פשוט לו שהשטחים הם ארץ ישראל, אז איך הוא מתיר להחזיר אותם?!

לאחר-מכן נוסף עוד ענין:

באים לאותו רב שממנו רוצים להוציא את הפסק-דין אודות מסירת השטחים, ושואלים אותו אודות השטח שהוא רוצה, רחמנא-ליצלן, לפסוק שמותר למוסרו חזרה - את השאלה הבאה: מכיון שנמצאים עתה בשנת השמיטה כיצד אם-כן יש לנהוג באותו שטח בשמיטה? על-זה הוא עונה: עם^-הארץ אתה! מה בכלל אתה שואל שאלה שכזו?! - תסתכל ברמב"ם, תתבונן בכל הפוסקים, תסתכל בתורה-שבעל-פה ובתורה-שבכתב ותראה ששטח זה הוא חלק מארץ^-ישראל - הארץ המקודשת וחלה עליו חובת שמיטה. כך עשו לפני שבע שנים. וכך עשו בעשר שמיטות לפני שבעים שנה, וכך עשו במשך כל הדורות - בשטח זה נהגו בקדושת שביעית, מכיון שזו ארץ היהודים - זוהי ארץ קדושה!

ובאותו יום שהוא אומר בנוגע לשמיטה שזוהי "עם-ארצות" לעשות מכך ספק. ואומר על כך שאין זה דבר המצריך פלפולים ובית-דין אלא זהו דבר המפורש בתורה שבכתב שיש לנהוג בשטח זה מנהגי שמיטה מאחר וזה ארץ ישראל - בה-בשעה הוא פוסק פסק-דין שאת אותו שטח - מותר למסור!!!

והעולם מסביב עומד ושותק!!! אדרבה: הם שמחים ויש להם הנאה מזה שיהודים מתפלפלים בתורה ומוכיחים שהתורה יכולה ללכת אחרי הצדק והיושר של אומות^-העולם, האומר שאין לגעת בשטח ש(כלשונם) כבשו ממי שזה שייך לו!

וכאמור, זהו פיקוח-נפש בנוגע לחברון ובנוגע לשאר השטחים. ואם את חברון בה לא נותנים ליהודים להתיישב, ורובם ככולם שם לא יהודים - אין למסור - על-אחת-כמה-וכמה בנוגע למקום שחיים שם יהודים, ומעמידים אותם רחמנא-ליצלן בסכנה בפועל! וכמדובר כמה-פעמים אודות פסק-הדין הברור¹¹, שכאשר באים אפילו על עסקי "קש ותבן" ויש חשש שמא "תפתח הארץ לפניהם" - דבר העלול לגרום סכנה אפילו ליהודי אחד ויחיד -ואפילו כשהם רק "ממשמשים ובאים" - הדין הוא, אפילו בשבת, שצריכים לקחת נשק ולעמוד בכל התוקף ולומר: לא!

אך בפועל, ההנהגה היא בדיוק הפכית: לוחצים שיקחו את אותם שטחים! אלא שעושים זאת בחשאי. ואחר-כך מתחילים לחלק: בנוגע לשמיטה - יכול הינך לשמור על שטח זה, אך בנוגע למסירתו אל תעמוד מנגד - והוא אכן מסכים לכך. והראיה היא: שהוא כותב את זה!

וכאן מתעוררת השאלה: אם אכן התוצאות כל כך ברורות - כיצד באמת מגיעים למצב בו כותבים דבר שכזה?!

הלימוד זכות היחיד הוא, כדלהלן:

ישנו מאמר המבאר את סיבת היות שמו של הבעש"ט - "ישראל". שזהו על-דרך המבואר בכמה מקומות בחסידות שכשישנו רחמנא-ליצלן אדם מעולף ושום רפואה כבר לא עוזרת לו - אזי ישנה עצה, שילחשו לו באזנו את שמו הפרטי. ומכיון ששמו של האדם קשור עם עצם הנפש שהיא למעלה מהכוחות הגלויים שלה כפי שהם מתפשטים בגוף - אזי מעצם הנפש נמשך לכוחות המלובשים בגוף עד לכוחות הגלויים, עד שהוא מתעורר מעלפונו.

11) שו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו.

6

עד לדורו של הבעל-שם-טוב מצבו הרוחני של עם ישראל לא היה כל כך ב׳התעלפות'. כיון שעד אז לא היו עדיין הדורות של אחרוני האחרונים - מצבה של היהדות לא היה כל כך ירוד, ובמילא הרגישו את הכאב של הירידה ועדיין יכלו לסבול זאת. אך לאחר שהיו ״ראשונים כמלאכים״⁷ ואחר-כך ״אחרונים כבני אדם״ - הגיעו אחרוני האחרונים (שזה היה בזמנו של הבעל-שם-טוב) - ואז מצב היהדות נעשה נמוך עוד יותר - מצב של 'עלפון'.

ולכן (דווקא אז) שלחו מלמעלה את הבעל-שם-טוב ששמו ישראל, שהתגלותו היתה כעין ׳קריאת השם׳ של עם ישראל. קריאת השם - ״ישראל״ - שעוררה את עם ישראל מעלפונו הרוחני.

וזהו הלימוד זכות אותו ניתן ללמד עליהם: סיבת היותם של אותם אנשים מועטים עתה, במצב של 'התעלפות' רוחנית היא, כיון שראה הקב״ה שאם הם ירגישו את גודל הכאב אזי הם לא יוכלו לשאת זאת - לכן נתנם במצב של 'התעלפות' - שבגינו הם כותבים את כל הדברים המבהילים הנ״ל!

זהו הלימוד זכות היחידי אותו ניתן למצוא למעמד ומצב איום ומבהיל שכזה! - אוי ואבוי שיש כזה מעמד ומצב שבגינו צריכים להגיע לכזה תירוץ!!!

* * ו

כינוס של עשרות רבנים - ואף מילה על פיקוח-נפש!!

כשמתאספים כמה עשיריות מישראל אשר

 

כולם שומרי תורה-ומצוות, המצבירים את הפרשה בכל שבת ושבת, גם בשבתות בהם מדובר על גבולותיה האמיתיים של ארץ-ישראל, וחלק מהם קוראים את העיתונים

ויודעים מהו מצב העולם עתה. וכינוס ואסיפה זו היא לשם חיזוק התורה והיהדות - אז היתכן ששלשה ימים הם היו ביחד ודיברו על כל הענינים הכי חשובים, וקבלו החלטות טובות, אך על המעמד ומצב הקשור עם פקוח-נפש ממשי של יותר מכמה עשרות מבני ישראל - לא מזכירים?!

ואין פוצה פה ומצפצף!!!

ואחר-כך מדפיסים דו"ח, בו מזכירים את ההחלטות הטובות שקיבלו, מבלי להזכיר אפילו מלה אחת ויחידה אודות פיקוח-נפש של בני-ישראל!

אינך רוצה להזכיר זאת בגלוי?! - מה הפירוש שזה לא בגלוי, הרי זה נתפרסם בכל העולם כולו, ואי-אפשר לעשות סוד מכך!

התירוץ היחיד שענו לי על כך, הוא: מאחר שהם כבר אחרי בר^-מצוה - לך ושאל אותם! שאלתי, וענו לי: הוא כבר עשה... שאלתי: מה אכן נעשה בענין זה של פיקוח-נפש? ענה לי: אין כאן המקום להאריך בזה, ובהזדמנות שניה הוא ידבר אתו גם על ענין זה של פיקוח-נפש - אך בינתיים ישנם עוד הרבה החלטות אחרות וטובות שקיבלו ואותם יבצעו בפועל.

אמרתי לו - אתה יכול לשאול אותו: הרי ישנו דין בשולחן-ערוך שזה ששותק או זה המחכה עד שיבואו אליו וישאלו אותו על פיקוח-נפש - אזי על-זה פוסק השולחן-ערוך¹³ ש"הנשאל מגונה"! ואף הוא יודע מדין זה!

מכיון שהוא היה יהודי שיודע ללמוד, הוא ענה לי גם על זה: כתוב בגמרא¹⁴ "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע - כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע" וכיון שיודע שלא יתייחסו לכך - דבר שאינו נשמע - ממילא לא פוסק אודות זה. על כך טענתי: הרי זה לא על-פי שולחן-ערוך?! - "לא תעמוד על דם רעך"¹⁵ פירושו, על-פי השולחן-ערוך, שאפילו כשיש ספק, וספק^-ספיקא, ואלפית הספק, שמא המחאה תועיל - אזי הוא מוכרח למחות!

וכאמור, כאן לא עוסקים בפלפולים. היו זמנים בהם לא היתה ברירה, ואז התווכחו כיצד הבול נדבק. וכמדובר פעם בארוכה: בזמן 'משפט בייליס' ברוסיה - גם לאחר שהובררו העובדות לאשורן, התווכחו האם צריך להאשים אותו או לא. וכשפנו לקטיגור

• 13) שו"ע או"ח סשכ"ח ס"ב.

• 14) יבמות סה, ב.

• 15) קדושים יט, טז.

8 ואמרו לו: היתכן?! - הרי כתבו לך מכתב, ושם נמנו כל הראיות לכך שהאשמה מושללת כל יסוד?! - אזי מכיון שלא היה לו מה לענות, ענה: אבל אתם יודעים באיזו מעטפה היה המכתב מונח? - במעטפה עליה הודבק הבול כשהפנים כלפי מטה (אז היה נושא הבול את דמות דיוקנו של ה'צאר')! זו היתה התשובה שענה הקטיגור במשפט בייליס! הבול הודבק כשהפנים למטה!

אך בעניננו - מי מדבר על בול עם פנים למעלה או פנים למטה?! כאן אין שום מקום לפלפולים ואינך צריך לשאול אף אחד! השולחן-ערוך נדפס בצפת על^-ידי מרא דארעא דישראל, ה"בית^-יוסף", ושם יש פסק-דין ברור. ואינו פוסק חוק ללא טעם שאז יכולים להתווכח מהו הטעם, אלא הוא אומר את הטעם: "תפתח הארץ לפניהם"!

ולכן מביאים זאת גם הפוסקים שמדברים על דיני חוץ לארץ. אמנם במסכת עירובין⁸ יכולים להתווכח אם זה שייך על עיירות ישראל שבארץ ישראל או גם בחוץ לארץ, אבל מפרשי הש"ס והשולחן-ערוך מביאים את זה בנוגע לדיני חוץ לארץ גם בזמן הזה ללא שום נפקא-מינה, והכניסו זאת בהלכות שבת, עם הטעם: "תפתח הארץ לפניהם"!

וכיון שכך, אין מקום לתרץ שהמדובר הוא אודות שטח כזה או שטח אחר, שטח כבוש או שטח משוחרר, מאחר שהדין נאמר גם בנוגע לחוץ לארץ שהיא לא "ארצינו" ו"אדמתינו", שם אין שום שטח שהיה מלכתחילה של היהודים - ואף-על-פי-כן פוסקים שם, שמכיון שנמצאים כך וכך יהודים (ובשביל פיקוח-נפש מספיק יהודי אחד ויחיד), אז אפילו שארץ זו שייכת באמת לאחרים, כיון שזה חוץ לארץ, מכל-מקום כיון שכעת יושב שם יהודי וישנו חשש ש"תפתח הארץ" - ממילא ישנו דין זה עם כל התוקף!

חברון היא "עיר האבות" ולכן גם בוושינגטון התפלאו על הרצון למוסרה!

ולסיים בדבר טוב: העיר חברון נקראת "עיר האבות" גם בפי עמי הארץ שקוראים זאת בתנ"ך, ולמרות שאינם יודעים מהו ענינה של "תורת חיים" - הוראה בחיים, מכיון ש"מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל"⁹, אך בכל זאת, יודעים הם שהפירוש בתנ"ך הוא כפשוטו.

ומזה השתלשל שלפני כמה שבועות התפלאו בוושינגטון על זה שנותנים יותר ממה שרצו!

וזה בא בהמשך להאמור לעיל, שמזה גם ההוראה עם הנתינת כח עם התעוררות מיוחדת שנכנסים ליום הגאולה של אדמו"ר האמצעי, שזה קשור עם יום ההולדת ויום ההסתלקות שלו, שאז "כל עבודתו אשר עבד בו במשך ימי חייו עומד בגלוי, ופועל ישועות בקרב הארץ", אפילו "בגלוי" שנמשך למטה מקליפת^-נוגה כפי שהוא אומר באגה"ק, אבל צריכים שהיהודי לא יפריע! ואחר-כך היהודים ודאי יעזרו, והעיקר ש"הקב"ה עוזרו", שאז תהיה התעוררות מיוחדת, ומחברון מתפשט שבכל מקום שיש יהודי זה נעשה "ארץ".

(מעובד ע"פ שיחת אור ליום ועש"ק ויצא יו"ד כסלו תש"מ)

"דינא דמלכותא דינא" - אינו שייך כשזה סותר לשולחן ערוך!

ישנם כאלו המלבישים כל דבר באיצטלא של יראת שמים, ולכן טוענים: מכיון שנמצאים בארצות-הברית - צריכים לציית למושל המדינה, ובמילא צריכים לשאול אותו כיצד להתנהג, ובמיוחד שהדין הוא¹ - "דינא דמלכותא דינא".

אך, כשזה נוגע לשולחן-ערוך, שהרי על-פי השולחן-ערוך ארץ ישראל שייכת ליהודים בגבולותיה המפורטים בתורה. וזאת, נוסף לענין העיקרי, שישנו דין בהלכות שבת^{10 11} (שזה מודגש ביותר בשנה זו שהיא שנת השמיטה, שנה שכולה שבת) שאפילו אם היה שטח בחוץ לארץ בדוגמת השטחים שבסיני - שהם מחוץ לגבול - ויש שם סכנה "שמא תפתח הארץ לפניהם", ואפילו אם זה רק "חשש", ואפילו כשהם רק "ממשמשים ובאים", והם אומרים מפורש שהם רוצים להכנס באופן עראי לקחת לא יותר מ"תבן וקש" ואחר-כך ילכו למקומם - אזי הדין הוא שצריכים ליטול נשק בשבת, ולעמוד בכל התוקף.

דין זה שייך גם בחוץ לארץ, ושייך לכל הזמנים ולכל המצבים בהם האדם נמצא, ואפילו אם הוא כבר ירא^-שמים - יש לו את הזכות לעמוד בתוקף בעניין עיקרי של התורה ומצוותיה - פיקוח^-נפש! מכיון שכאן מדובר ב"שמא תפתח הארץ לפניהם", והוא מתעקש בתוקף על השטחים שבסיני שעל^-ידם יכולים לבוא לסכנה ש"תפתח הארץ לפניהם", ובפרט בשטחים שנמצאים בתוך ארץ ישראל.

אך כאן מתעוררת השאלה: הרי ישנו פסק הסותר לכאורה את הדין האמור, והוא: שצריכים לציית למלכות מכיון ש"דינא דמלכותא דינא"?!

ושתי תשובות בדבר:

• א) "דינא דמלכותא דינא" תקף רק בענינים שהם לא בסתירה לשולחן-ערוך, אך כאשר זהו נגד דין בשולחן-ערוך אין כל תוקף ל"דינא דמלכותא".

• ב) יתירה מזו: זה ש"דינא דמלכותא דינא" וצריכים לקיימו - אין הכוונה שצריכים לקיים את הדין בגלל שזהו דין המלכות, אלא צריכים לקיימו בגלל שהוא דין מפורש בשולחן-ערוך (ש"דינא דמלכותא דינא") - ולכן הוא מקיים את ה"דינא דמלכותא".

ומזה מובן, שלא שייך שה"דינא דמלכותא" יהיה בסתירה לשולחן-ערוך - היות וכל הסיבה שהוא מקיים את ה"דינא" זהו מפני שזה דין בשולחן-ערוך.

דוגמא לדבר: כשרופא מומחה אומר לאדם, שבשביל רפואת פלוני, עליו לעשות מלאכה בשבת או ביום-הכיפורים - שאז הדין שצריך לעשות את המלאכה, ואדרבה: על-ידי עשיית המלאכה מיתוסף בשמירת השבת, וזה נהיה דין בהלכות שמירת שבת - הנה הוא לא עושה את המלאכה בגלל שהדוקטור אמר לו לעשות מלאכה, אלא בגלל שעל-ידי שהדוקטור אמר לו לעשות את^-זה - זה נעשה דין בהלכות שבת, ולכן הוא עושה זאת בגלל שהשולחן-ערוך פסק שצריך לעשות.

וכן הוא בנוגע לעניני בטחון: שכששואלים אצל מומחה לעניני בטחון, והוא עונה (ולא משנה כיצד הוא מתנהג בשאר הענינים, מכיון שיש חזקה ש"אומן לא מרע אומנתו"³ ובפרט שזה "מילתא דעבידא לאיגלויי") ואומר שהעניין הזה נוגע ל"תפתח הארץ לפניהם" - אזי נוהגים כך לא בגלל שאותו 'גנרל' ואותו מומחה אמר כך, אלא מכיון שכך הדין בשולחן-ערוך, שבמצב כזה יש לנהוג כפי הוראתו של מומחה הביטחון.

אך אותו אחד שאמור להיפגש עם הגוי - חושב מה יהיה הלאה, שהרי לדעתו, הגוי ילחץ, וישראל זקוקה לטובתו - לו מבהירים: דוקא כשעומדים בתוקף - כדרישת התורה, ולא מצד "כחי ועוצם ידי"⁴ - אלא אומרים ללא בושה ועם כל הכבוד שציוותה התורה שבמקרה הזה יש לנהוג הפוך ממחשבתו של מושל המדינה - רק זה יביא לתוקף המדינה שלו, נוסף לתוקף שזה יביא לארץ ישראל ולעם ישראל.

אפילו הגויים שואלים: ׳היתכן - היהודים רוצים להחזיר שטחים?!

נמצאים כעת בזמן 'מוזר' ובמצב איום ונורא:

• 3) ראה חולין כז, א ואילך. ובתוס' שם.

• 4) עקב ח, יז.

12

כשהגיעה משלחת ישראל לוושינגטון ושם הביעה את הסכמתה לתת למצרים את בארות הנפט בעלמה וכיוצא-בזה - התפלאו מאוד האמריקאים: היתכן?! - איך אתם מוכנים לתת כזה דבר?!

אפילו מצרים לא שיערה שישראל תקיים את ההסכם, שכבר מראשיתו לא היה לו כל תוקף, מאחר ותוכנו הוא נגד היהודים היכן שרק יימצאו. ומי שחתם על זה אינו בעל^-הבית על אותם שטחים, אלא "לה' הארץ ומלואה"¹² - "וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"¹³. ולמרות שאין זה בגבולות ארץ ישראל, בכל זאת זה חלק בחוץ לארץ השומר על ארץ ישראל, ועל^-ידי מסירתו יכול חס-ושלום להווצר מצב ש"תפתח הארץ לפניהם".

ואף את הזמן שנקבע להחזרת השטחים - הקדימו בכמה חודשים. ולא זו בלבד, אלא שמתייחסים לזה כ"הישג", היות והחזרת השטחים מוקדם יותר תגרום שגם השלום יהיה מוקדם יותר. וכבר חישבו שהחודשים בהם הוקדם ההסכם עלו בעוד כמה מליוני לירות, היות והוסכם שהנפט שישאבו המצרים מאותם בארות שהיהודים עצמם כרו (והפעילו אותם על-ידי המכונות שנקנו בכסף יהודי) - יקנו היהודים בחזרה ועוד במחיר יקר יותר מהתעריף הרגיל של הנפט.

בכלל כל ההסכם הזה, הוא נגד וושינגטון וחברותיה שאינם מעונינות בהתחזקותה של מצרים, מפני שאז מצרים לא תזדקק כל-כך לארה"ב.

השתמשו עם תכונת ה"עם קשה^-עורף", בכדי להיות קשה^-עורף נגד השכל הפשוט, נגד השכל הישר, והעיקר נגד שכל התורה. ולא נותנים להם "סתם" את השטחים, אלא "מהדרין מן המהדרין" - כמה חודשים קודם הזמן שסוכם, כדי שיאמרו עליהם שהם "רודפי שלום".

מה זאת אומרת "רודפי שלום"?! - הרי זה בא על^-חשבון נשמות יהודיות ופיקוח^-נפש?! וכן בנושא הכסף - במקום לתת את הכסף למוסדות תורה, או לעניני בטחון -נותנים אותו למצרים עבור הנפט.

ועד כדי^-כך הגיעו, שכאשר אחד מבאי-כחה של הממשלה חזר מחוץ לארץ עשו 'רעש' מדבריו, שרואים שהיהודים הם עם כל-כך "יקר" ורודף שלום, עד שמוכנים לשלם מאות מליוני דולרים תמורת נפט ששייך להם, וכל-זאת מרצונם ללא לחץ [אלא שארצות-הברית כלל לא מעונינת שיעמדו בהסכם זה - ולא מפני "אהבת מרדכי" אלא פשוט מפני שהם לא רוצים שמצרים תסתדר ללא עזרתה] - עד לדבר הנורא ביותר: כשחתמו על החוזה האומלל הנקרא על שמו של דוד - עשו מסיבות עם שרים ורבנים מוזמנים, ונתנו מזל-טוב, וציוו לעשות מסיבות גם בחוץ לארץ על אותו הסכם שאימלל את היהודים וגם את הגויים.

והלואי שיפסקו הצרות שנוצרו מההסכם, היה-לא-תהיה - צרות שלא מדווחות בעיתונים בכדי שאף אחד לא ידבר עליהם, ורק כשעיתונאי לא^-יהודי מגלה אותם ומפרסם אותם ב'טיימס' - אז אין ברירה אלא לגלות זאת.

משתמשים בתכונת ה״עם קשה עורף" בכדי להילחם בתורה!

ו"מצוה גוררת מצוה"⁷: מנצלים את הקשיות^-עורף והמסירות^-נפש המושרשים ביהודי כדי למנוע מיהודים לגור בשכם (שהיא מהמקומות הספורים שעם-ישראל קנה בכסף מלא - וזה נכתב אף בתורה שגם הגויים מודים בנכתב בה, ועליה טענו כל הזמן שהיא שייכת ליהודים), בחברון ובירושלים העתיקה (אותה קנה דוד המלך מארונה המלך, ושילם עבורה בכסף שגבה מכל השבטים - ולכן היא נחלה שאינה מתחלקת לשבטים - שזה לא מדובר על ירושלים החדשה שמחוץ לחומה, אלא על ירושלים העתיקה ומקום המקדש).

עד שהגיעו לכשלון הגדול (בו איבדו את

 

התוקף ואת הקומה זקופה) אשר אירע בימים

האחרונים עם ראש-עיריית שכם.

או שלא מתחילים את הפעולה מלכתחילה, או שמתחילים ומסיימים - ואילו שם כבר התחילו עם החלישות של "ונהי בעיננו כחגבים"⁸, ולכן מיד כשרמזו לאחר^-מכן ממקום מסויים כך וכך, החלו לדון לכאן ולכאן, והסיום נעשה על-ידי שכתבו על דף בארוכה את הטעמים לכאן והסברות לשם, שכולם יודעים שלא זה המצב, ולא אלה הסיבות.

• 7) אבות פ"ד מ"ב.

• 8) שלח יג, לג.

14

שהטעם היחיד לזה, הוא: "ונהי בעינינו כחגבים"!

כתוב בספרי מוסר שכשהיצר^-הרע מגיע לאדם ואין לו שום דרך להכשילו לעשות ההיפך מרצון ה', אזי הוא מביא לו היתר מפורש מהתורה: שכתוב בגמרא¹⁴ "עבר ושנה נעשה לו כהיתר"! ואם-כן, היות שכבר חטא בדבר שלש פעמים - הרי הגמרא אומרת שלגביו אין זה איסור, אלא "לו" - זה נעשה "כהיתר"!

כל-זה טוב ויפה כשהכל הוא ב'דרך הצחות', כששני בחורי-ישיבה מתנצחים ביניהם בדברי חידוד - אך כאן מדובר אודות עניין של פיקוח^-נפש.

ובימים האחרונים לא הסתפקו בכשלון של                             r

^{1          1}         הנפט ב׳עלמה׳: שדות הנפט שבעלמה נמסרו

מסירת שדות הנפט ב"עלמה" שבכל יום בה׳ כסלו תש״מ - 25.11.1979.

משלמים למצרים כספים שנאספו על פתחי נדיבים והיו אמורים להגיע למטרות טובות ותמורת זאת משולמים כספים אלו עבור אותו נפט שהם עצמם נתנו לגויים - אלא יתירה מזאת: את הכספים מזרימים לאותו 'כיס' שכבר פורסם שהוא עומד בקשרים עם רוסיה הסובייטית. זהו גם אחד הטעמים מדוע וושינגטון לא רצתה בהסכם הזה, מכיון שהיא מעונינת שמצרים תזדקק לה, ושלא יהיה להם חופשיות שיוכלו להזדקק למי שרוצים (שעל-ידי הסכם זה ניתנת להם חופשית זו) וניתן להבין באיזה אופן זה יכול להשפיע, היה-לא-תהיה, על ארץ הקודש.

מי שרוצה לדבר נגד ההסכמים - משתיקים אותו!

ואין פוצה פה ומצפצף - כל ההסכמים עוברים 'חלק', לא מפרסמים אודותם ומי שרוצה לומר משהו נגד זה - מיד משתיקים אותו. ולא זו בלבד, אלא ממשיכים למסור ואף מלבישים זאת באיצטלה של יראת^-שמים - כיון שחתמנו על הנייר ו"נצח ישראל לא ינחם ולא ישקר"¹⁵ - ממילא אין אנו יכולים להפר זאת! - מה זאת אומרת "חתמנו", הרי הצד שכנגד הפר את ההסכם שעות ספורות בלבד לאחר חתימתו?!

וכשם ש״מצוה גוררת מצוה״ כך גם ״עבירה גוררת עבירה״⁷ - שלא זו בלבד שאין הם מפסיקים אלא הם ממשיכים - ״אכלתי ואוכל עוד״ - בשם מי הם חותמים ? !

כעת כיון שכבר אין על מה לשאת-ולתת, היות והם תובעים הכל - אזי כאן הגיעו היהודים התמימים של ארצות-הברית, שאינם מבינים בזה, והם אלו שלוחצים על ישראל להמשיך בכניעה ובנתינה.

וזאת, למרות ששמעו מהגויים בוושינגטון שזו השטות הגדולה ביותר שעשו, היות ועל-ידי-זה נמצאים בסכנה. - דברים אלו נאמרו על-ידי המפקדים האמריקאים לנציג ישראל בוושינגטון שהגיע כמה וכמה פעמים, כשמטרתו היא למצוא^-חן בעיניהם, אך הם בפועל אמרו לו: איננו רוצים שתתנו למצרים, היות וזה מגביר את כוחם על חשבון החשיבות של ארצות-הברית. אך על הטענה שהסכם זה מחליש את כחה של ארצות-הברית, עונים: כיון ש״נצח ישראל לא ישקר״, ואנו ״רודפי שלום״ - לכן, בכדי לכונן שלום ׳בשביל הנכדים' לא עושים חשבונות.

הלואי שהדרך הזאת תחזיק מעמד עד הנכדים!

אינני רוצה לבטאות בפה כמה שהמצב הוא איום ונורא! - לא רק המצב העכשווי, אלא גם מה שמתכוונים לעשות בעתיד - הוא איום ונורא, היה-לא-תהיה. שכל-זה נגרם על-ידי שמוסרים להם עוד ועוד דברים.

ויהי רצון, שכשם שראינו אצל בעל הגאולה

 

שכאשר הלשינו עליו שהוא הולך נגד הממשלה, ולכן הושיבו אותו במאסר - בכל-זאת, כשיצא הוא פירסם¹¹, שהצדקה ששלח לישראל (שהיתה תחת שלטון הטורקים) - היא זו שעמדה לו לשחרורו מהכלא. ואמר זאת, למרות הכתוב¹² "אל תתגרה בגוי קטן", וודאי בכל הממשלה. במילא רואים מזה, ש״אל תתגרה" אינו סותר לעמידה בתוקף, אלא דווקא על-ידי התורה מגיעים לתוקף.

• 11) אגה״ק סס״ד.

• 12) ראה פסחים קיג, א.

16

וכן בעניננו: אותם יהודים הגרים בארצות-הברית, שאליהם מגיע היצר^-הרע ומשכנעם שינצלו את כח השפעתם להשפיע על היהודים לוותר על חלקים נוספים, ולחזק את דעת המדינאים בוושינגטון הרוצים ללחוץ על היהודים שבארץ ישראל בזה שמסירת חלקים היא עניין של שלום - עליהם לדעת: היות ונפסק פסק-דין ברור בשולחן-ערוך שזה גורם ל"תפתח הארץ לפניהם" ממילא יהודי צריך לעמוד נגד זה, כיון שזה עניין של פיקוח-נפש. ולכן, עליהם ללכת בכח התורה - אשר "לא תהיה מוחלפת"¹⁶ - לממשלה ולעומדים בראשה ולהסביר להם את^-זה, ואזי יהיה כפי שאמר אדמו"ר^-הזקן: 'זכות ארץ ישראל היא שעמדה לי'.

וכשהולכים בכח התורה, ובאים לוושינגטון, לאולבני, ללונדון או לפריז, ומסבירים להם שאמנם 'מתפללים בשלומה של העיר'¹⁷, אך יש להם התחייבות כלפי מושא התפילות - שהוא הקב"ה. וניגשים אליהם בשיא התוקף - ולא מתוך תחנונים - מכיון שזה לא דבריו אלא התורה מדברת מפיו, ומסבירה שליהודי אין ברירה, מכיון שהשולחן-ערוך פוסק שעל-ידי-זה "תפתח הארץ לפניהם", ולכן צריך לאחוז בנשק - אזי "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן" - עד לזה שהם יסייעו לבטחון היהודים.

יהודי מוכרח לנהוג כרצון התורה!

אלא שישנם יהודים "מסיתים ומדיחים" - שהם תחילת העניין של "א^-ל זר אשר בקרבך"¹⁸ - וכמדובר, שאחד הלימודים מהגאולה הוא, שצריך לעשות גם בחוץ-לארץ -ארץ ישראל, וכן לסייע לארץ הקודש באופן שהתורה רוצה; בין אם הוא רוצה ובין אם לא - הוא שייך ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש"¹⁹ על-ידי שנולד יהודי או התגייר כהלכה, ולכן הוא מוכרח לעשות כרצון התורה, ולדבר בכל התוקף בכל מקום שיש לו השפעה, שזה דין של התורה הקשור בפיקוח^-נפש שעל-זה אף^-אחד לא יכול להתווכח.

ואז גם היהודים יתנהגו כך, ויעזרו ליהודים לשמור על חייהם - שזה נעשה רק על-ידי קיום הוראות התורה, ורק על-ידי-זה היהודים יהיו בתוקף ולא בחלישות (כעתה, שנתנו למצרים הרבה חלקים).

ויהי רצון, שנצא מכל הענינים הבלתי^-רצויים שהיו עד עכשיו, שנגרמו על-ידי שניצלו את הקשיות^-עורף ל"ונהי בעיננו כחגבים", ונעמוד בכל התוקף של "ואולך אתכם קוממיות"¹⁷, שזה קשור לנאמר בתחילת הפרשה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" - ואז יהיה כל^-טוב, החל מ"ונתתי גשמיכם בעתם"¹⁸ שזה קשור גם לארץ ישראל, וכפי שמסביר הרמב"ן (שם) שזהו המקור לכל הברכות, וזה נמשך על-ידי כל היהודים בכל מקומות פזוריהם.

ובקרוב ממש יתקיימו כל היעודים הללו כפשוטם, שיהיה "ונתנה הארץ יבולה", ואפילו

אילני סרק יתנו פירות. וכן ברוחניות, שאפילו אלו שאין בידם מעשים טובים - שהם

הפירות - הרי בימות המשיח גם הם יתנו פירות.

כן תהיה לנו בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו, שיהיה אור בסוף הגלות כפי שהיה לבני ישראל בצאתם ממצרים "אור במושבתם"¹⁹, ולאחרי-זה "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"²⁰ -בקומה זקופה²¹.

(מעובד ע"פ שיחת י"ט כסלו תש"מ)

• 17) בחוקותי כו, יג.

• 18) שם, ד.

• 19) בא י, כג.

• 20) בשלח יד, ח.

• 21) ראה רש"י בחוקותי כו, שם.

18

גם כשנמצאים בגלות יש ללמוד מהנהגת יוסף במצרים - "שם שמים שגור בפיו"

(דובר אודות הנהגת יוסף - שלמרות היותו במעמד עבד, התנהג כפי שלמד אצל אביו, וזה גרם שאדוניו הפקידו על כל ביתו).

ההוראה מזה לכל יהודי:

כש"יוסף הורד מצריימה"¹ החלה ראשית גלות מצרים, כמאמר רז"ל^{20 21}: "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל" ורק "זכותו גרמה לו" והגיע למצרים באופן של כבוד, על^-פי בקשת "אדון לכל מצרים"²² - שההתחלה בזה היתה על-ידי "ויוסף הורד מצריימה" - גלותו למצרים, שזה הביא לירידה של יעקב ובניו למצרים.

גלות מצרים היא תחילת ושורש ומקור לכל הגלויות שלאחריה, וכמאמר רז"ל²³ "כל המלכיות (גלויות) נקראו על שם מצרים".

זוהי ההוראה מהנהגת יוסף: גם כשיהודי נמצא בגלות - הוא צריך להתנהג באופן ש"שם שמים שגור בפיו"²⁴, עד שגם אומות^-העולם העומדים סביבו יבחינו "כי ה' אתו".

וזו הדרך היחידה על-ידה יהיה "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"²⁵ עד ש"ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו"²⁶: לא רק שאינן "מצירות לישראל", אלא אדרבה: (הן מסייעות ליהודים בענינם עד ש)הן מוסרות להם את עסקיהם שיתעסקו אתם, אפילו כשאנו נמצאים בימים האחרונים של הגלות, כשהמעמד ומצב הוא שאומות-העולם הם ה"מלכותא" והם המושלים (שלכן "דינא דמלכותא דינא"²⁷ בענינים שאינם נוגעים ליהדות).

שכל זה נפעל רק באם הנהגת היהודי היא באופן ש"שם שמים שגור בפיו" - שבכל הענינים שמתעסק עם הגוי, הוא מתנהג על^-פי הוראות הקב"ה שנמסרו בתורה.

וכשהיהודים מתנהגים על^-פי התורה - אזי מקיימים הם גם את הוראת התורה - הפסק^-דין הברור בשולחן ערוך⁹ שאסור למסור שטחים שעל-ידם נגרם חשש סכנה ליהודים, אלא אדרבה: צריכים להתייצב בתוקף המתאים - "יוצאים עליהם בכלי^-זיין".

ותוקף זה באופן ש"שם שמים שגור בפיו" - לא מצד "כחי ועוצם ידי"¹⁰, אלא מצד כחו ועוצם ידו של הקב"ה, ולכן לא מתחשבים במה שאומרים שהיהודים הם 'חלשים' ו'מעטים', היות והולכים בשליחותו של הקב"ה.

וודאי שאז "תיפול עליהם אימתה ופחד"¹¹ עוד קודם שיצטרכו להשתמש בכלי^-זיין, ויסתפקו בזה שיחזיקו את הכלי^-זיין, ועד שאפילו גם לא יצטרכו להחזיק את הכלי^-זיין אלא יצאו ידי^-חובה בזה שידברו בתוקף המתאים.

ועל-ידי הנהגה זו יבטלו את ה"לחצום לחץ גדול"¹², ועל^-אחת^-כמה^-וכמה שיבטלו את ענין ה"מתיוונים" - אלה הרוצים שיהיה "ככל הגויים בית יהודה"¹³, רחמנא ליצלן - היות והיהודים מתייצבים עם "גאון יעקב" - עם המעמד שיש להם מזה שהקב"ה "יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה"¹⁴ וה"גאון יעקב" ניכר אצלם בחיי היום^-יום, בכל הנהגותיהם.

ומגיעים למעמד ומצב של "חנו - כ"ה"¹⁵ - מעמד ומצב של חניה.

זאת אומרת: שהגם בהמצאם בגלות - הם עומדים באופן של חניה, כפי שהגמרא אומרת¹⁶: "כיון דכתיב¹⁷ על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כמאן דקביעי להו דמי" - כיון שמתנהגים "על פי ה'", ממילא נמצאים במצב של חניה ומנוחה. ואז יהיה "לכל בני ישראל היה אור במושבותם" עוד בהיותם במצרים ובימי הגלות - על-ידי שמוסיפים ב"נר מצוה ותורה אור"¹⁸, לימוד התורה וקיום המצוות.

• 9) או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 10) עקב ח, יז.

• 11) בשלח טו, טז.

• 12) ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"א.

• 13) יחזקאל כה, ח.

• 14) תהלים מז, ה. ועוד.

• 15) תקו"ז תי"ג (כט, א).

• 16) עירובין נה, ב.

• 17) בהעלותך ט, יח.

• 18) משלי ו, כג.

20

 

 

שלום יכול להיות רק ע״פ התורה; מסירת שטח מארץ ישראל - עד התורה וההלכה!

[דיבר אודות בניית 'שיכון חדש' בארץ הקודש]:

בניית שיכון חדש, לכל לראש זהו ענין השייך שלימות הארץ, ואין לשער את שכרו של הבונה בארץ ישראל. ומלבד השכר ישנו כאן ענין המחזק בפשטות את ארץ ישראל.

ובנוסף לכל-זה: בניית שיכון חדש (והדומה לזה) בארץ ישראל מראה לכל העולם כולו, שאותם אלה המדברים שטויות, שאפשר למסור אפילו משהו מארץ ישראל לגבולותיה (היה-לא-תהיה) - אזי, לא הם בעלי-הבתים על ארץ ישראל!!!

ובפרט שגם אומות-העולם לא בעלי-בתים על-זה! - אומות-העולם כבר אמרו בגלוי שלא הם חשבו וקיוו שימסרו - זאת מכריחים יהודים; יהודי אחד מכריח יהודי שני לומר שבשעה שימסרו שטח מישראל, יקרבו את השלום.

והנה, מאחר שהתורה ניתנה "לעשות שלום בעולם"¹, אם-כן השלום מוכרח להיות עלפי התורה! ומסירת שטח הגורם ל"תפתח הארץ לפניהם"² (שכך המצב בעניננו) - הוא היפך התורה והשולחן-ערוך!

ולכן, "שלום" זה, הוא היפך התורה - ולכן מ"שלום" זה לא יצא טוב לאף אחד! -שזהו אחד הביאורים מדוע הגויים אינם לוקחים זאת, מאחר ש"מזלייהו חזי"³ - מזלם למעלה רואה שאם הם יקחו את השטחים יגרם להם רק חוסר-מזל, ולא פחות גרוע מחוסר המזל של היהודים.

ההבדל הוא, שאצל הגויים חוסר-המזל מתבטא רק בכך. ואילו אצל היהודים ישנו חוסר-מזל נוסף, והוא שעושים היפך ציווי הקב"ה!

כל ההפחדות שהיהודים רוצים להפחיד את-עצמם - עליהם לדעת שפחד זה הוא עוד פחות מהפחד שישנו מ"קול עלה נדף"⁴. היות וגם ה"עלה נדף" (אשר מהם פוחדים), התחילו לפרסם בגלוי שכלל לא חשבו שימסרו להם את כל שמסרו בפועל.

• 1) סיום וחותם הל' חנוכה.

• 2) שו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 3) ראה מגילה ג, א.

• 4) בחוקותי כו, לו.

22

הפחד האפשרי היחיד - הוא כפי הכתוב בפרשתינו²⁸: "את האלוקים אני ירא". וכשפוחדים מהקב"ה - אזי, יראה זו מבטלת את כל היראות והפחדים מדברים אחרים. אפילו אם אלו פחדים שיש בהם ממש, ובפרט שהפחדים הם מ"קול עלה נדף" בלבד ועל-אחת-כמה-וכמה בעניננו - שהמדובר בפחדים שהם פחות מ"קול עלה נדף".

והזעקה עתה היא אחת ויחידה: לעשות פעולה "המעשה הוא העיקר"²⁹! - כל ההחלטות יפות וטובות - אולם העיקר שיהיה "מכת הפטיש על הסדן" (טאפארו דא פלאחו), שיהיה אפשר למשש זאת בידיים.

ובמעמד כמה-וכמה עשיריות מישראל, ובבית-הכנסת, ובמקום קדוש ד' אמות של תורה, של תפלה ושל הלכה - היכן שהרבי נשיא דורנו למד בחיים חיותו בעלמא דין נגלה וחסידות, והתפלל באותן ד' אמות - אז מודיעים ('דבר פראי') בהסכם כל הקהל כולו, עם כל הענינים הקשורים בזה, שייסדו שיכון חדש של עולי חב"ד ואנשי חב"ד, הן בירושלים עיר-הקודש והן בעוד מקום אחר בארץ הקודש.

(מעובד ע"פ שיחת ה' דחנוכה תש"מ)

ביאור ענינם של "ארבע כתות" במעב הנוכחי

[דיבר על הד' כיתות שהיו על הים, וביאר את טענתם, ואחר-כך אמר]:

מהיהודים נדרש שיהיה "ויסעו", שתוכנו הוא - להפסיק ללכת בדרכים הבלתי^-מובנות כלל וכלל שהלכו בהם עד עתה, ולהתחיל להתנהג בהנהגה אחרת המפורטת בתורתנו הקדושה, תורת חיים ותורת אמת שניתנה ונקראת על שמו של משה; ובתורה עצמה, השלימות היא - "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"¹ - ההלכות הפסוקות בשולחן ערוך.

ויש לומר על-דרך הצחות - מה שהפוסקים האחרונים מפרשים על הפסוק² "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" - שפסקי^-הלכה פוסקים כהרמ"א (רבי משה איסרליש). חלילה מלהתנגד לזה ולהסביר את דבריו לא כפשוטם וודאי שלא לעשות ההיפך מפסקיו.

והמדובר כאן הוא, על פסק-הדין הברור בשולחן ערוך הלכות שבת סימן שכט, שכאשר "נכרים ממשמשין ובאין" - למרות שעדיין לא הגיעו, אלא יש רק ספק וספק^-ספיקא (שכך הדין בפיקוח^-נפש, וזה סימן שמדבר בעניין פיקוח^-נפש בשבת) - נוטלים כלי^-זיין, אפילו בשבת, היות וישנו חשש - ולו הקלוש ביותר - ש"תפתח הארץ לפניהם".

ותמורת זאת, מתייגעים למצוא 'פשעט'לך', עושים אסיפות בהם מכריזים נגד הרמ"א בכל מיני לשונות, אך היות והרמ"א פסק - זה נעשה הלכה פסוקה, חתוכה והוראה נצחית, "ודבר אלקינו יקום לעולם"³, מפני שכך פסק הקב"ה.

הקב"ה הראה נס ונתן ליהודים שטח בו יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות, אפילו שזה שטח שאינו בגבולות ארץ ישראל, וודאי בחלקים ששייכים לארץ ישראל לגבולותיה. ודאי שאסור רחמנא ליצלן לדבר אודות ויתור על עוד שטחים - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום"⁴! אף אחד אינו יכול למסור אף טפח אמה ו'שעל' מארץ ישראל בכללות, ובפרט מהמקומות שאומות^-העולם לא יכולים להונות אותנו.

יש להבהיר: כשם שקודם מתן^-תורה היו ארבעה כתות על הים - אף עתה ישנם הכיתות

• 1) סוטה כה, א.

• 2) בשלח יד, ח.

• 3) ישעי' מ, ח.

• 4) שם ח, י.

24 הללו, אך יש לשלול זאת [אז, לא היה פלא גדול לטעון כך - אך היום, לאחר מתן-תורה וההיווכחות בתוצאות אותם כיתות - פלא בכלל שיש לשלול זאת].

כיתה הא':

ישנם המשכנעים אחרים שהשיטה להשאר ביהדות היא - "ניפול למצרים" - נוטלים בידיהם שטחים ומוסרים אותם למצרים. יודעים הם שהמצרים אינם מסתפקים ב"תבן וקש" אלא רוצים ודורשים הם הרבה יותר, ואף אומרים זאת במפורש.

כיתה זו כבר מסרה כמה ענינים, רחמנא ליצלן, שיש בהם עניין של פיקוח^-נפש כפשוטו!!! שאין הכוונה רק על פיקוח^-נפש במובנו הפשוט, אלא הכוונה גם על דברים המפעילים דברים שונים - כגון נפט, שנזקקים לו בכל מיני מצבים ובמיוחד במצב של פיקוח-נפש - ולמרות זאת מסרו יותר מתשעים אחוז מהנפט שהיה בידינו, בטענה: "ניפול למצרים", נסתמך על הבטחותיהם!

כיתה הב':

ישנה כת נוספת, הטוענת שצריכים למלחמה - להגן ולהפיל אימה כשיראו שמתכוונים ברצינות, ועל-ידי שיעמדו בתוקף - "תפול עליהם אימתה ופחד"³⁰, ולא מצד "כחי ועוצם ידי"³¹, אלא "בגדול זרועך" של הקב"ה, מכיון שכך נפסק בשולחן ערוך של הקב"ה.

גם לכיתה זו יש לומר: בגשמיות לא יצטרכו להלחם - ה' "יסדר" שכבר ילחמו בינם לבין עצמם, כך שהיהודים כלל לא יצטרכו ליטול בזה חלק; החלק של היהודים הוא, להיות מוכנים כפי שהיה ביציאת מצרים "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"³² -שיצאו עם חמשה מינים של כלי נשק. אכן, כשנמצאים בגלות כה חשוכה - נצרכים להגיע לכאלה לבושים.

כיתה ג':

ישנה עוד כיתה הטוענת שיש לסמוך על הנס. וזאת, למרות שכתוב בשולחן ערוך שצריך להתכונן עם נשק.

אנשי כיתה זו לא שייכים לזה, כיון שהם סומכים על הנס, ואף עושים טובה ומתפללים. סיבת התנהגותם באופן שכזה נובעת מכך ש"לא ברכו בתורה תחלה"⁸. כלומר, שאמנם לומדים הם תורה אך לא חושבים אודות נותן התורה - הקב"ה - שציוה שצריך ליטול כלי נשק היות ואם יתנו להם חלקים "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם" - אצלם, זה לא מונח כך, הם "סומכים על הנס"!

כיתה הד':

הם אלה שאומרים "ואנחנו נצווח" - על-ידי קול התורה וקול התפילה! - אמנם צריך שתהיה תפלה ותורה - אך השולחן-ערוך פוסק שמצוה שהזמן^-גרמא דוחה לימוד התורה, וצריך לעשות את המצוה כי הזמן^-גרמא, ועל-ידי-זה נפעל יתרון בלימוד התורה שבא לאחרי קיום המצוה שהזמן^-גרמא.

הדרך הישרה!

ועל כל אלה לנהוג באופן של "ויסעו" - הזנחת ההנחות שהיו עד עתה. ומכיון ש"אין לך דבר העומד בפני התשובה"⁹ - הקב"ה מסייע בידו לעשות תשובה. ואת כל האנשים ששכנע אותם לנהוג שלא כפי הדרך הנכונה - מחפש אותם ואומר להם "דברים שאמרתי לפניכם (כפי שאמר אחד האמוראים) טעות הם בידי"¹⁰, מכיון שראה בשולחן ערוך כיצד באמת יש לנהוג.

ואז הולכים "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"¹¹, יחד עם התורה שמאחדת את היהודים, יחד עם חלקם בעולם, כש"כספם וזהבם אתם"¹², ובאופן של "ונצלתם את מצרים"¹³ - מבררים את הניצוצי קדושה מכל מקום שהם, והולכים לקבל את פני משיח צדקנו - באופן של "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"² - בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת י' שבט תש"מ)

• 8) בבא-מציעא פה, ב.

• 9) רמב"ם הל' תשובה פ"ג הי"ד.

• 10) ראה עירובין קד, א. וש"נ.

• 11) בא י, ט.

• 12) ישעי' ס, ט.

• 13) שמות ג, כב.

26

הקב״ה אמר שצריכים את א״י - ואילו אותו רב טוען שלא צריכים אותה!

היות וחיים בעולם עם רעיונות פראיים - אזי נתחדש לאחרונה רעיון חדש והוא: העובדה שהתורה ניתנה במדבר זוהי ראיה שלא צריכים את ארץ ישראל.

שאותם הוגי רעיונות אלו - יביטו בחומש, ובחומש עצמו בעשרת הדברות¹ אשר ניתנו במתן תורה (שהם בפשטות היסודות דהיהדות) - ויראו שלאחרי ארבעה הדברות הראשונות מגיעים לדיבור "כבד את אביך ואת אמך" (ובדיבור זה אפילו אומות-העולם "נחה דעתם" היות שעד אותו דיבור הם טענו "כבוד עצמו הוא דורש"^{33 34}) אשר מיד ממשיך: "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך".

כלומר: הקב"ה אומר שבשעה שיהיה "כבד את אביך ואת אימך" לא יקבלו יותר הצלחה בלימוד התורה, ולא יקבלו עולם-הבא ("לחזות בנועם ה'"³⁵), אלא יקבלו את השכר - לחיות בארץ ישראל הגשמית.

ולא סתם לחיות על ארץ ישראל אלא "יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" - שיחיו עד מאה ועשרים שנה ועוד יותר בארץ ישראל כפשוטו!

למרות שהיהודים ידעו אשר הנשמה יוצאת מהגוף, היא מקבלת שכר נצחי - למרות זאת בכדי לקבל על-עצמם את הציווי של "כבד את אביך ואת אמך", לא אמרו שהם יקבלו על-זה שכר רוחני, גן-עדן, עולם-הבא, ש"י עולמות (או אפילו שי"א עולמות), אלא "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" - כלומר שהם יקבלו את ארץ ישראל הגשמית.

וזהו השכר היחידי שהקב"ה מצא צורך לכתוב.

ולכן, כאשר אחד מגיע ואומר שלא צריכים את ארץ ישראל הגשמית רחמנא-ליצלן, שילך וישאל את הקב"ה אם צריכים זאת או לא!

וכן שיביטו בתוך החומש ששם מסופר, כאשר היהודים יצאו ממצרים, אומר הקב"ה ליהודים⁴ "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה . . ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים גו'"! - ארבעה לשונות אלו אינן מספיקות, שהרי מיד ממשיך⁵ "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה". ולכאורה, הקב"ה הרי כבר הוציא את בני-ישראל ממצרים - מה הם עוד צריכים?! - על-זה אומר הוא ששלימות הגאולה היא כשיגיעו לארצינו הקדושה דווקא!

והיות וה"והבאתי אתכם אל הארץ" בא בהמשך ליציאת-מצרים. לכן, כשם שאת יציאת מצרים צריכים לחיות באופן תמידי כמו שנאמר⁶ "בכל דור ודור חייב אדם לראות את-עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים", באותה מידה, יש לחיות באופן תמידי את ההליכה לארץ ישראל.

אם הרב אינו מעונין להראות את מקורותיו - יש לדעת שהוא פסק נגד ההלכה!

וזה שהשני שואל: הרי התורה ניתנה במדבר ולא בארץ ישראל?! - יש לענות לו על-זה שזוהי כבר שאלה בת אלפיים שנה! שהרי המדרש⁷ שואל את השאלה, וגם עונה עליה -שאם התורה היתה ניתנת בארץ ישראל, אזי יהודי ארץ ישראל היו אומרים שהתורה שייכת רק להם. ולכן התורה ניתנה דווקא במקום הפקר, במדבר - בכדי להראות שהתורה שייכת גם ליהודי חוץ לארץ.

מופרך לגמרי לומר שכיון שהתורה ניתנה במדבר - זוהי ראיה שלא צריכים את ארץ ישראל, אלא אדרבה: דוקא בארץ ישראל נמצאת תכלית השלימות שאליה יכולים היהודים להגיע (גם בלימוד התורה שלהם), וכמאמר-רז"ל⁸: "אין תורה כתורת ארץ ישראל".

וכאשר רב מוסמך נעמד ואומר שלא צריכים את ארץ ישראל (ואומר זאת למרות שזה קשור עם פיקוח-נפש של ריבוי יהודים ולמרות שהרמ"א פוסק כך בפירוש בשולחן-ערוך

• 4) וארא ו, ו-ז.

• 5) שם, ח.

• 6) פסחים פ"י מ"ה.

• 7) ילקוט-שמעוני יתרו רמז רפו. ועוד.

• 8) בראשית-רבה פט"ז. ויקרא-רבה פי"ג, ה. ועוד.

28

הלכות שבת) - הרי שצריכים לשאול אותו "מאיזה טעם דנתוני"³⁶! - יש לדרוש ממנו שיראה את כל המקורות לפסק-הדין שלו.

ובאם הוא אינו רוצה לומר מהיכן הוא לוקח את מקורותיו - צריכים כל אלה העומדים סביבו לדעת שהוא עושה היפך ההלכה!!!

גם כאשר הרב פוסק בדין של שווה-פרוטה, ואפילו כשאחד מבעלי הדין הוא איש פשוט ביותר - הנה כששואל את הרב "מאיזה טעם דנתוני" - אזי צריך הרב לפתוח ולהראות לו את כל המקורות שמהם לקח הוא את הדין!!! - ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר זה מגיע לדין של פיקוח-נפש - אז וודאי שהרב צריך להראות את כל מקורותיו לפסק שלו, ובאם לא - צריכים כולם לדעת שהוא עושה היפך ההלכה, רחמנא-ליצלן!

לפני מספר שנים, דובר שכשמגיעים לענין של רפואה - הרי אף אם הדוקטור אינו מניח (שני זוגות תפילין וגם אם אינו מניח) אפילו זוג תפילין אחד - הדין הוא שכאשר הוא אומר שצריכים לחלל את השבת עבור ענין של פיקוח-נפש (וכן אם אומר שצריכים לחלל את יום-הכיפורים) - אזי חייבים לציית לו.

אמנם, אין הכוונה שמחללים שבת ויום-הכיפורים כיון שכך הרופא ציוה - אלא כיון שכך אומרת התורה. אולם התורה עצמה מצווה שיש לחלל את השבת כשהרופא אומר לעשות זאת.

ומדברים אלו - נעשה רעש ופטפוטי דברים: מה פירוש שצריך לציית לרופא, הוא הרי אינו שומר תורה-ומצוות?!

וכשאמרתי להם, שיפתחו את השולחן-ערוך, ויראו שאכן כך הוא הדין (שצריכים לציית לרופא מומחה) - הם ענו לי, שאינם רוצים ללכת להסתכל! - מפני שעסוקים בדברים אחרים וממילא אין להם זמן!

מקרה זו חוזר על עצמו גם עכשיו, בנוגע לשטחי ארץ ישראל: כשאומרים לאותם "רבנים" שפסקו שמותר למסור את השטחים - שיש לשאול מומחה לעניני צבא האם השטחים הינם בגדר של "עיר הסמוכה לספר" (ואם ימסרום זה יהיה ענין של פיקוח-נפש), שאז זה פסק-דין ברור שאסור למוסרם - עונים הם שכלל לא מתכוננים (לא היום, ואף לא מחר) לשאול את המומחה (לענינים אלו)!

בשו"ע וברמ"א³⁷ נפסק ש"בעיר הסמוכה לספר" - אפילו כשהנכרים באים "על עסקי קש ותבן" בלבד, "יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת", ו"אפילו לא באו עדיין אלא (רק) רוצין לבוא"! - ואילו הוא אוחז אחרת.

ולא זו בלבד: אלא כאשר שואלים אותו "מאיזה טעם דנתוני" - כלל אינו רוצה לומר מהם מקורותיו לפסק דינו!

היות והקב"ה נתן לו בחירה חפשית - לכן הוא יכול לבחור שלא לשאול מומחה לעניני צבא. ולא לומר "מאיזה טעם דנתוני" - אך תלמידיו מוכרחים לדעת שרבם עשה היפך ההלכה!!!

הדין ש״יוצאים עליהם בכלי זיק" - תקף גם בזמן שלום!

לאחרי-זה נוספה טענה חדשה:

שהדין בהלכות שבת מדבר רק בזמן מלחמה אולם בזמן "שלום" - הדין ש"יוצאין עליהם בכלי זיין" - אינו רלוונטי. ובפרט שזהו שלום שיש עליו עדים, ואף ערב, ולא סתם אלא ערב שהוא מעצמה (= 'סופר פאוור').

אולם כל זה היה יכול להיות נכון באם לא היה טעם למה אכן צריכים לצאת "עליהם בכלי זיין", ולחלל עליהם את השבת. ובמקרה כזה היה ניתן להתווכח האם פסק-דין זה רלוונטי בעת "שלום" או לא.

אולם ברגע שכתוב בפירוש טעם לדין זה (שכאשר גוים באים "אפילו על עסקי תבן וקש" ואפילו "לא באו אלא רוצים לבוא" אז "יוצאין עליהם בכלי-זיין") שזהו משום -"שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם" - ממילא אבן הבוחן היחידית לראות מתי דין זה חל, הוא אם "נוחה הארץ ליכבש לפניהם" או לא. ובאם-כן - אזי הדין חל ולא עוזרים שום סברות הגיוניות (כמו שדין זה אינו רלוונטי לתקופת שלום), היות וישנו טעם מפורש כיצד לבדוק האם ההלכה חלה.

ובעניננו: היות והכל מודים שהשטחים הם בגדר של "עיר הסמוכה לספר", ובאם ימסרום תהיה "הארץ נוחה ליכבש לפניהם" - לכן, יש לצאת "עליהם בכלי-זיין".

בנוסף להנ״ל - כעת כלל אין שלום!!!

נוסף לעובדה שגם בעתות שלום חל פסק-דין זה - הנה עתה אין כלל "שלום". וכעת כבר אפשר לגלות שעשו גיוס של חצי מליון אנשים לצבא, והעמידו אותם על אחד הגבולות בכדי שלא יהיה כלום. פעולה זו גילתה שצריכים לעשות כפי שהרמ"א פוסק, ש"יוצאין עליהם בכלי זיין".

וכן, מאז הסכם ה"שלום" שנחתם לפני כשנתיים, התרבו המקרים בהם חודרים מחבלים לשטחי ישראל הרבה יותר ממה שהיה לפני ה"שלום"! - אך את רוב המקרים מעלימים, ורק מקצת מהם - מגלים.

שמכל זה רואים עד כמה נהיה "שלום".

הטבע הוא, שכאשר נכנעים ללחץ אחד - זה מזמין לחץ נוסף, וכן הלאה. וכמו-כן בעניננו: בתחילה נכנעו ללחץ וויתרו על הנפט (שזה גרם להפסד כספי גדול מאוד), אחר-כך נכנעו ללחץ מארצות-הברית. וכשהערבים רואים כיצד ישראל נכנעת ללחץ אחר לחץ -הם מקבלים תוקף לתבוע עוד ועוד - ומזה באות כל התוצאות הקשות בדמותם של ריבוי מחבלים ומקרי חבלה וכדומה.

ולכן, אין מנוס, אלא מלהתנהג כפסק השולחן-ערוך (והרמ"א) שכאשר נכרים מגיעים ל"עיר הסמוכה לספר" - יוצאים עליהם בכלי זיין. כלומר, אנשי צבא שיגנו על הארץ.

ומלבד הענין של פיקוח-נפש, צריכה להיות גם הגנה על ארץ ישראל הגשמית, כמדובר קודם, שכבר בעשרת-הדברות כתוב בפירוש שיהודים מוכרחים את ארץ ישראל הגשמית!

וכפי שהרמב"ם אומר שיהודי מוכרח גשמיות - בני חיי מזוני ורוויחי בפשטות! -ובפרט ארץ ישראל הגשמית שזוהי תכלית השלימות שישנה אצל יהודים ואצל התורה. כלומר: אפילו יהודי העוסק בתורה אין לו להסתפק בתורה בלבד - אלא הוא צריך כל הזמן לדעת ששאיפתו היא להיות "על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך"¹¹. באם אין לו את הענין של ישיבה על ארץ ישראל - אזי חסר לו בלימוד התורה שלו!

אך כיון שנמצאים עדיין בזמן הגלות ו"אין סומכין על הנס"¹², וצריכים להגיע לדרכי הטבע בכדי להגן על ארץ ישראל - לכן צריכים שאנשי צבא יעשו זאת!

אולם חס-ושלום מלומר שיש תורה ויותר מזה לא צריך! - חייבים את ארץ ישראל!!!

לא זו בלבד שאסור למסור את א״י - אלא צריכים להכיר על-כך תודה לקב״ה!

והנה, בשעה שנותנים ליהודי טובה גשמית חייב הוא להודות על כך:

וכפי שהגרא מספרת¹³ ש"רצה לעשות חזקיה משיח", אך היות וחזקיה לא אמר שירה על הנס שאירע עמו - לכן לא נהיה משיח, ולכן נמשכת הגלות כבר למעלה משלושת אלפים שנה! ולכן נמצאים אנו בשנת ה'תש"מ בחושך כפול ומכופל!

וכל זאת, לא משום שחזקיה לא הכיר בניסו. אדרבה: חזקיה הכיר בנס שאירע עמו -אלא כל זאת אירע רק משום שלא מסר שירה בפיו!!!

וכן הוא גם בנוגע לארץ ישראל: לא רק שחס-ושלום מלומר שלא צריכים אותה, אלא צריכים להכיר בטובה שהקב"ה עשה עבור היהודים!

לכאורה, מדוע מדברים אודות ענינים אלו?! - הרי כיון שנמצאים בשבת עליה נאמר¹⁴ "וקראת לשבת עונג" - אזי לכאורה צריכים לדבר רק אודות ענינים של "עונג", ולא על ענינים המצערים, ובפרט כשנמצאים במקום קדוש?!

(ובפרט כשנמצאים בשבת מברכים-חודש אדר שזה מראה שאפילו כאשר יהודים נמצאים במצב ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן"¹⁵ - בכל זאת "קיימו וקיבלו היהודים"¹⁶).

• 11) עקב יא, כא.

• 12) ראה פסחים סד, ב. זח"א קיא, ב.

• 13) סנהדרין צד, א. (בלילה אחד הומתו כל צבא סנחריב שצר על ירושלים ומנה 185,000 חיילים).

• 14) ישעי' נח, יג.

• 15) מגילה יד, א.

• 16) אסתר ט, כז.

32

הביאור בזה: סיבת הדיבור אודות כך הוא - בכדי שלא ישאר שום רושם ושום מחשבה (הן למעלה והן למטה...) שישנו קא-סלקא-דעתך אצל יהודים שלא צריכים לנהוג כפי שנפסק בשולחן-ערוך.

לפרסם לעין כל: למרות שרב זה סמוך ״איש מפי איש״ - בכ״ז הוא לא פוסק!!!

וכיצד פועלים כזה רושם למעלה ולמטה?! - על-ידי שיפרסמו זאת לעין כל, שלמרות שזהו דין מפורש, שכאשר מגיעים לכזה מצב מוכרחים לשאול אצל מומחה באותו ענין -הרי שאותו רב לא שאל מומחה בענינים אלו.

ומכיון שכך - הרי שהוא מוציא את-עצמו מלהיות פוסק!

יש להכריז לעין-כל - שלמרות שרב זה הוא סמוך "איש מפי איש" - אולם היות והוא עצמו מודה שהוא לא שאל מומחה לאותו ענין, וכששואלים אותו "מאיזה טעם דנתני"⁹ -הוא אינו רוצה לענות - לכן הוא מוציא את עצמו מלהיות פוסק בישראל!

הטעם לזה שהוא אינו עונה "מאיזה טעם דנתני" - הוא פשוט משום שאכן אין לו כל מקור לדין זה! היות ופסק זה הוא היפך השולחן-ערוך, היפך הירושלמי והיפך הגמרא (בעירובין) בבבלי!

והטעם היחידי שהוא אומר שיש למסור שטחים - זה משום שכך החליט מראש, ולכן לא שייך לשנות זאת! - כך הוא החליט, ולך תעשה לו משהו!

והסיבה לכל הצרות - עד לפיקוח-נפש - היא שנאת חנם ושנאת אחים! - שישנם כאלו הגורמים לשנאה ומחלוקת בין יהודים!

וכפי שהגמרא מספרת³⁸ שעל-ידי שנאת חנם נחרב בית-המקדש, כיון ששנאה ומחלוקת אצל יהודים היא היפך היהדות והיפך התורה:

תורה ענינה שלום כמאמר-חז"ל³⁹ "כל התורה כולה ניתנה לעשות שלום בעולם" -ודוקא כאשר ישנו שלום בין יהודים, אז מצליחים. אך כאשר ישנם כאלה המסתובבים ומפיצים שנאת חינם ומחלוקת בין יהודים - זה גורם שיעשו היפך פסק-דין ברור בשולחן-ערוך, עד כדי-כך שמביאים יהודים לידי פיקוח-נפש רחמנא-ליצלן!

ומכיון שישנה שנאת חנם, צריכים לבטל זאת על-ידי אהבת חנם, בכך שיאהבו יהודי רק בגלל שהוא יהודי.

ויהי-רצון שלא נזדקק לדבר עוד אודות ענינים אלו, היות ויתגלה בעולם איך כל הענינים נוהגים על-פי התורה, ויתקיים "דבר אלוקינו יקום לעולם"¹⁹.

והיות שהגמרא פוסקת²⁰ ש"כלו כל הקיצין" - אזי שיבוא כבר משיח צדקנו "וילמד את כל העם כולו" גם עם אנשים פשוטים. והוא, יראה להם את כל המקורות למה שלומדים, ולא יאמר להם: אתה הנך איש פשוט ואינני מחוייב להראות לך את המקורות! - וכן הוא לא ידרוש שיעמדו לפניו, אלא הוא ירד לכל יהודי וילמד עמו כל התורה כולה - אפילו את האל"ף בי"ת.

ויתקיים מה שנאמר בפרשתינו²¹: "ושמתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר ועד הנהר" עד "כי ירחיב ה' את גבולך"²² - בגאולה האמיתית והשלימה שתגיע דווקא על-ידי פעולה הפכית משנאת חינם, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת משפטים, מברכים-החודש אדר (פרשת שקלים), תש"מ)

• 19) ישעי' מ, ח.

• 20) סנהדרין צז, ב.

• 21) כג, לא.

• 22) ראה יב, כ.

34

כשיהודי אוחז ב׳ידית׳ של נשיא הדור - בכוחו להפיל פחד על אומות העולם!

[דיבר אודות בניית שיכון חדש בירושלים¹]:

כאן המקום להעיר, שמקווים שלכל-הפחות, היום (ראש-חודש אדר) יוכלו להתחיל כבר בבניית השיכון בירושלים עיר-הקודש (אודותיו דובר ביו"ד שבט).

היות ונמצאים בעולם בו מונחים בדיפלומטיה, בפיסות נייר ובכתיבת ניירות, וצריכים לעבור את כל 'סדר ההשתלשלות' בשביל לקבל נושא מסויים - אז בעוונותינו הרבים נגרם צער רב, והמשרדים שצריכים למסור את הרשיונות לבניית השיכון בירושלים - הציגו דרישות שונות ומשונות: שיציגו בפניהם כל-מיני סוגי ניירות וערבויות.

ובינתיים עובר עוד יום ועוד יום, והצד שכנגד אינו נח אלא רק מגדיל את תביעותיו ודרישותיו. ובני-ישראל מפחדים ממנו - היפך הוראת המגילה ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"^{40 41}.

הנהגה זו לא היתה הנהגת מרדכי בלבד, אלא "הגידו לו את עם מרדכי"⁴². כל יהודי בעת שאוחז ב'ידית' של מרדכי שבדורו (נשיא הדור) - אז בכוחו ויכולתו (ואדרבה: בזה מתבטא תקפו) - ש"לא יכרע ולא ישתחווה". ואדרבה: "שמעו הולך בכל המדינות", וזה יפיל את פחד היהודים עליהם (על אומות-העולם) שלא יתעסקו - לא עם חברון, לא עם יהודה, לא עם שומרון, ועל-אחת-כמה-וכמה לא עם ירושלים עיר-הקודש.

אלא אדרבה: כיון שנפל פחד היהודים עליהם, הם רואים שהיהודים אוחזים ביידשקייט לא מצד "כחי ועוצם ידי"⁴³. ואמנם כיון ש"אתם המעט מכל העמים"⁴⁴ - צריכים היהודים להגיע לעזר וסיוע ממדינות שונות - אולם יחד-עם-זה יודע היהודי שהוא מודה בכל

התורה כולה [שזה מתבטא בכך שהוא כופר בכל העבודה-זרה כולה, ובפרט שהוא כופר

בדיבורים שמהם משמע שה'גוישקייט' הוא בעל-הבית בכל העולם - היות והקב"ה הוא בעל-הבית היחידי על העולם]. ולמרות ש"דינא דמלכותא דינא"⁶ - זהו רק בנוגע לדברים שאינם קשורים ליהדות (ולכן בהם הוא מוותר), אולם בשעה שזה נוגע לבטחון ושמירת עם ישראל - שלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ - אזי אף אחד מאומות-העולם אינו בעל-הבית עליו, ואדרבה: "שמעו הולך בכל המדינות", הוא נהיה בעל-הבית על כל העולם.

אולם, ישנם יהודים שכל-כך התרגלו למנהגי ודרכי העולם - עד שההרגל נעשה טבע שני⁷, ולכן אינם מסוגלים לאשר משהו לפני שמציגים בפניהם עשרות 'ניירות'. ולא מסתפקים בזה אלא אף מכנסים אסיפות וועידות, ורק לאחר חודשיים של המתנה - נותנים את החלטתם.

וכל-זאת, כאשר הכל מוכן כבר - הכסף, הרצון והענין. ולמרות זאת - הם ממתינים ואינם עושים את מה שנחוץ לטובתם, לטובתנו, לטובת כלל ישראל ולטובת כל שבעים אומות-העולם - בניית שיכון חדש בירושלים עיר קדשנו, קרית מלך רב.

ויהי-רצון שכשנכנסו לחודש אדר - הוא החודש "אשר נהפך להם"⁸ - הרי ש'יהפכו' את כל הסדרים שהיו עד עכשיו, ומיד יתנו רשיון, ואת כל העזרה שצריכים לתת, ושיכריזו על-כל-פנים שבימי סגולה הללו, ימי הפורים האלו - התחילו כבר לבנות בפועל את השיכון הזה בירושלים.

וכן כך צריך לעשות ולבנות כל יהודי מד' אמותיו - שגם כשיכנס אליו לא יהודי, הוא יראה שזהו בית יהודי היות והיהדות מופצת ונראית בכל פינה על-ידי קופה, ספר ומזוזה. ואין הכוונה שהיהודי יראה זאת כבית במובנו המצומצם - בבית הפרטי - אלא כל יהודי כאשר הולך ברחוב - אינו צריך להכריז שהוא בן אברהם יצחק ויעקב, היות ורואים זאת עליו "כל רואיהם יכירום כי זרע ברך הוי' המה"⁹.

ויהי-רצון שאותם ענינים העומדים כעת בדיבור - ירדו מטה במעשה, תיכף ומיד!

(מעובד ע"פ שיחת ראש חודש אדר תש"מ)

• 6) גיטין י, ב.

• 7) תניא פי"ד.

• 8) אסתר ט, כב.

• 9) ישעי' סא, ט.

36

הוראת המגילה: "לא יכרע ולא ישתחווה" לפני הגוי!

אחת ההוראות הנלמדות מסיפור המגילה היא:

לכל יהודי ישנו כח מיוחד ש"בשעתא חדא וברגעא חדא" - לא רק שיוכל לשנות את

הנהגתו להנהגה אחרת, אלא - יוכל להפוך את הנהגתו לגמרי וכהמובא במגילת אסתר¹ -

"ונהפוך הוא".

ובעניננו:

בעת מלחמת ששת^-הימים "ראו כל אפסי ארץ"^{45 46} את הנסים הגלויים שאינם מלובשים כלל בדרכי הטבע - שעשה הקב"ה לעם ישראל.

נס זה היה צריך לגרום ל"ארים נסי על ההרים"⁴⁷ - "נס" מלשון הגבהה - להגביה את היהודים על-ידי יהדותם, ולהכיר בכך שזה נס ומתנה מן השמים. וממילא, צריכים היו מיד להרבות ביהדות על-ידי בניית בתי^-כנסיות ובתי^-מדרשות, מקוואות^-טהרה, ועל^-אחת^-כמה^-וכמה ליישב את ארץ ישראל.

תמורת זאת - עוד תוך כדי הנס כבר שלחו שלוחים, התנהגו כ"עבדים כנעניים", ומיהרו לוושינגטון להתחנן שיקחו את השטחים אותם נתן הקב"ה בניסים גלויים, אך אותו גוי, שבגלל ה"לב מלכים ושרים ביד ה'"⁴⁸ - היה מחסידי אומות^-העולם - סירב לקחת בחזרה!

אין כל חילוק מה היתה סיבת סירובו - התוצאה "המעשה הוא העיקר"⁴⁹ - שהיה נס בתוך נס, שאותם גויים סירבו לקחת את השטחים שהיהודים קיבלו מן השמים ורחמנא-ליצלן הסכימו לוותר עליהם!

והמשיכו לרדת מדחי אל דחי: כיון שלא הצליחו לפעול על הגויים שיקחו הכל, החלו בשיטת 'צעד אחר צעד', לתת להם מעט מעט, כשבראש ובראשונה - הציעו לתת להם את ירושלים העתיקה!

וכשהגיעו לשלב של מסירת הנפט ואז החלו אנשים לזעוק: כיצד אתם מוסרים את הנפט?! - הרי על-ידו מפעילים מכונות ובתי-חרושת ובו גם תלוי בטחון מליוני היהודים הגרים בארץ - נמצאו הטיפשים שהסכימו לכתוב בעיתונים שמסירת הנפט לא תזיק לבטחון, כיון שיש מספיק נפט לכמה שנים - שקר זה, לא רק שהינו בגדר של "מילתא דעבידא לאיגלויי", אלא כלל אינו שייך במציאות: אדם נורמלי שאינו משוחד על-ידי אינטרסים מסויימים - אשר יברר מה זה נפט, כיצד ניתן לאחסנו ולכמה זמן יחזיק האחסון - לא היה מדפיס בעיתון שקר שכזה, וטעמו בצידו: כיון שהעיתון אינו נזרק, אלא נשמר בארכיון - הרי שלאחר שבוע, חודש, שנה או יותר, שאז יווכחו שאין זה מציאותי - יראו לו את הדברים שאמר, ויטענו: הרי כתבת שיש נפט במקום מסויים המספיק לכמה שנים?!

אך כאשר האנשים ראו את הכתוב בעיתון אשר ישנו נפט המספיק לכמה שנים, טענו: היות וזה הודפס בבירור 'שחור על^-גבי לבן', כנראה שיש בזה קורטוב אמת, כי אחרת - לא היו מדפיסים זאת.

וכשהצד שכנגד הבחין שבישראל נמצאים במצב של "יכרע וישתחווה" וכבר נתנו חצי - אף שאמרו שלא יוותרו על עוד - פתחו בתביעה חשאית שהפכה לגלויה: כשם שכבר ויתרתם על חלק שיש בו נפט, ואף אמרתם שיש מספיק נפט - לכן אתם צריכים להמשיך להיות 'אנשים טובים' ולתת עוד קצת, ללא מריבות.

עוד לפני החתימה עם המצרים הציעו אוטונומיה בגדה המערבית!

וכדי לקדם את חתימתם של המצרים על ההסכם - לכן, עוד קודם לחתימה כבר הציעו היהודים, שבגדה-המערבית - יהודה ושומרון - תהיה אוטונומיה! - משמעות האוטונומיה היא, שהיהודים יהיו שם - לא 'בעלי^-בתים', אלא - באי-כחם של אומות^-העולם לשמור על השטח עד שיגיעו לידי החלטה סופית.

ולמרות שהציעו זאת - דאנו שזה לא יודפס בעיתונים! - מדוע התחרטתם - הרי אתם לחמתם נגד האוטונומיה?!

ואילו היהודים לא היו מקלקלים על-ידי שליחת השלוחים למלך או לשר הרוצים בטובתם של ישראל (שהסיבה לכך היא מכיון ש"לב מלכים ושרים ביד ה'") - לא היינו נמצאים במצב כה איום ונורא בעניני בטחון - כפי שנמצאים עתה!

ועד כדי כך התדרדרו - שלפני שלשה ימים הדפיסו במיוחד שלפי השקפתם - המצב הבינלאומי של ישראל אף פעם לא היה כל כך טוב כפי שהוא עתה. והיות שלא רצו להיראות שוטים ולהיות לצחוק בעיני כולם - לכן הוכרחו להוסיף שאין זו דעת כולם אלא דעת אחדים מהם. אך מכל-מקום, ישנם אנשים הטוענים ומשכנעים שמצב זה הוא מצב טוב בה-בשעה שאין זה כך כלל וכלל! - הם החליטו שהם יכולים 'לעבוד' על העולם, לתת ולתת, עד - "אל תפתח פה לשטן"⁵⁰ - למה שזה יכול להביא.

אך זה לא יעלה בידם, כיון שלכל יהודי ישנה הנקודה העצמית שלו, שלא נותנת לו מנוח, וחודרת ותופסת אותו, ומגלה את פנימיות רצונו, שהוא (כפסק הרמב"ם⁵¹) - לעשות את רצון הקב"ה; ורצון הקב"ה הוא - שארץ ישראל לגבולותיה תהיה שייכת ליהודים!

ואפילו כשנמצאים בחוץ-לארץ - רצון הקב"ה הוא: כאשר באים גויים ודורשים "תבן וקש" - 'אבן^-הבוחן', לדעת כיצד לנהוג - היא ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך באופן ברור. אין צורך להגיע לחכמת בשר^-ודם ולהסבריו - היות והקב"ה מסר את התורה למשה, והיא נמסרה הלאה איש מפי איש, דור אחר דור, עד ה"בית^-יוסף" והרמ"א בשולחן ערוך (כפי הרמז השגור בפי האשכנזים [ובדורינו גם בפי הספרדים] - "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"⁵² - רמ"א).

ובפרט שבדבר זה מסכימים הרמ"א והבית^-יוסף - שאין חילוק כיצד מבקשים ומדוע מבקשים את ה"תבן וקש" - אלא כשיש חשש ש"תפתח הארץ לפניהם", צריך לאחוז נשק אפילו בשבת ואפילו כשהם רק "ממשמשין לבוא"!!

וכשרוצים לפרש שדין זה נאמר רק כאשר נכרים צרים על ישראל ומכריזים שיפתחו במלחמה (אלא שמלחמה זו היא על "תבן וקש", שאז צריכים להתכונן ולעמוד נגדם) ולא במקרה בו יושבים יחדיו שלשה נציגים, סביב שולחן עגול, וטופחים על השכם, ומבטיחים לעזור אחד לשני - הרי זה היפך דעת הבית^-יוסף והרמ"א!!!

אין צורך להסתכל בנושאי^-כליהם בכדי לדעת זאת - הם עצמם כותבים בפירוש, שהדין אינו בא למנוע מלחמה מיידית, או לגרום שיטפחו על השכם ולא יריבו - אלא טעם הדין הוא: "שמא תפתח הארץ לפניהם"!

הם אומרים במפורש: אנו רוצים את כל הארץ, כל יהודה ושומרון וירושלים העתיקה!

ובפרט, שכאן אין צורך להבין דבר מתוך דבר (שמתוך שהם רוצים "תבן וקש" - תפתח הארץ לפניהם), אלא הם אומרים זאת במפורש: אותם אלה המכונים בפי כמה יהודים "אחים" ו"ידידים^-טובים" אומרים בפירוש שאינם מסתפקים ב"תפתח הארץ", אלא רוצים את כל הארץ!

ואפילו ה"מתונים" שבהם אומרים שהם רוצים את כל יהודה ושומרון, עזה וירושלים העתיקה!!!

ואולי אחרי שיקבלו את כל זה - יהרהרו בדבר, האם לעשות שלום אמיתי, או למצוא כבר מה לעשות.

וכאמור: במעמד ומצב כזה, אפילו בחוץ-לארץ, פוסקים הבית^-יוסף והרמ"א, שאין כל חילוק אם הם מגיעים עם אנשי^-צבא או עם דיפלומטים, שולחים שלוחים, או יושבים בתוך בנין סביב שולחן עגול, סועדים, שותים תה וטופחים על השכם באחוות-אחים - אלא, הבחינה היחידה היא - האם "תפתח הארץ לפניהם" או לא!

וכאמור, דין זה חל אפילו כשהמצב המדובר הוא בחוץ-לארץ, על^-אחת^-כמה^-וכמה כשמדובר אודות ארץ ישראל, שם נוגע הרבה יותר ה"תבן וקש" וה'שעל' - היות והיהודים בארץ ישראל מקובצים ומצומצמים בשטח מאוד קטן - לכן, כל תזוזה יכולה מאוד להזיק, רחמנא-ליצלן!

ובפרט שכאן, הם אומרים במפורש מהי כוונתם ואת מה הם רוצים!

ולמרות זאת חוגגים ושמחים באמרם שלעולם לא היה מצב כה טוב עד שאפילו ישנה שגרירות מצרית בארץ ישראל. בכלל, מתעלמים שזה פתח פתוח למרגלים היכולים להימצא בבנין השגרירות ובבנין הסמוך, מכיון שכל מי שיגיע לבנין הזה יצטרכו לנהוג בו בכבוד ובדרכי נועם ושלום.

אין צורך לשער מהם התוצאות מכך - כל מי שרק רוצה יכול לדעת מה קורה בשגרירות ארצות-הברית בירושלים העתיקה בנוגע לבטחון ארץ הקודש, ומטעמים מובנים לא דשים בזה בעיתונות (ותבוא עליהם ברכה, שלא מפיצים מיד בעיתונים ענינים בלתי-רצויים), אך אנשי-הבטחון יודעים מה קורה שם.

אך מה שרוצים כעת לפתוח שגרירות שאסור להתקרב לשם ולעשות ביקורת - (אכן אין ברירה, אך) צריכים לדעת שזה דבר ומקור להביא ענינים של "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו״⁵³ מאותו בנין, הי׳-לא-תהיה!

ולא נמצא אחד ויחיד שיזכיר אודות זה, ואף לא עושים שום פעולה שתמנע את זה!

ההנהגה עד עתה היא בדומה לאחד שהכניס את אצבעו לקערה מלאה מים רותחים, וכאשר הרגיש שנכווה - נשב עליה בפיו, אך מיד לאחר מכן שב וקרב את אצבעו לקערה!

וכך    מתנהגים    עתה,    רחמנא-ליצלן:

 

בתחילה נתנו שטח בסיני, כולל את אבו^-רודס ושטחי הנפט, וכאשר מיד ראו את הצרות^-צרורות שנגרמו מכך - מיד החלו לעשות רוח, בדמות שליחת המשקיפים, בכדי שוושינגטון תביא עוד קצת כסף ונשק. אך מיד לאחר כמה חודשים - החלו שוב למסור שטחים, וכבר בעשרים-וארבע שעות הראשונות הכניסו המצרים לשטח ההוא מטוסים צבאיים, אלא שישראל ביקשה מהעיתונאים להעלים עובדה זו - מה נוגע כיצד זה מתפרסם בעיתונים ? ! - תעשה משהו לבטחון המדינה!!!

הרי כבר נכוות פעם אחת - מדוע אינך מחזיק את עצמך חזק^-חזק בכדי לא להיכוות שוב?!

הבטיחו למתיישבים שיהיו שם לעד - אך הפרו את ההבטחות!

ולאחרי-זה עשו דבר - "שומו שמיים" על הצרות שזה גורם עד-עתה: בהתחלה הראו דוגמא להתיישבות יהודית, והבטיחו להם שיהיו שם לעד ולעולמי^-עולמים, ומיד כשהגיעו מחו"ל - אותם מתיישבים ערכו להם קבלת^-פנים, והשקיעו בה בגוף, בממון, ובעיקר -בנשמה.

ולאחר^-מכן הראו דוגמא כיצד אינם מתחשבים בהבטחות שהבטיחו, וציוו והכריחו אותם להתפנות מאותם התיישבויות שהבטיחו להם לעין^-כל שלא יפנו אותם משם, עם כל מיני הבטחות.

וכשטוענים כלפיהם אודות המרמה שעשו - כנראה שהעיתונאים אינם מדפיסים זאת -אומרים מיד: מה אתם מספרים לנו מה הבטחנו ואמרנו לכם ושעשינו כך וכך - הרי אתם עצמכם יישבתם אותם ב"ימית" ומסביב לה, והבטחתם הכל, וכעת אתם מפנים אותם משם!

ואתם מצדיקים את עצמכם, בטענה שהבטחתם לצד השני ואינכם יכולים להפר את ההבטחה?!

וכפי הסדר ד"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", וכן הלאה - "מי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות" - החלו שוב ללחוץ! ולא כבעבר, שהמתינו כמה חודשים בין לחץ ללחץ, אלא מיד החלו לדרוש דברים. ואיימו, שאם לא יתנו להם - הם יעשו כך וכך.

הודפס בעיתונים שיש הרי עסק עם בני^-אדם - נשאלת השאלה: אם פתאום נהיית איש של פרנציפ, שאתה אומר שעבור שלום צריך לעשות הכל - מדוע פינית את "סעטלמענט" וביטלת את הבטחתך ונתת את זה. ומדוע אתה אומר למסור הכל בחמש שנים, אם זה דבר טוב - תעשה את זה בחמשה ימים?!

היה המעשה בשכם, שאמרו לראש-העיר כך וכך, ואח"כ אף הראו לו באצבע (רמזו לו) - היתכן שאינך מקשיב? אך לאחר^-מכן ביטלו את זה קבל עם ועדה. קיוו לתקן זאת, שכאשר יגיע משהו אחר יעמדו בתוקף - אך זה עתה הראו הפוך.

יכולים לתפוס את הרוצחים (בחברון) אך מפחדים מה״חלוגות הגבוהים"...

וגם זה לא עזר, והיה המעשה בחברון, שעד עתה לא תפסו את מי שירה (בבחור^-הישיבה יהושע סלמה הי"ד - ראה בארוכה שיחת מוצאי ל"ג בעומר ש.ז.) - כולם יודעים ומודים שהמשטרה והשב"כ נמצאים שם, וכשרוצים למצוא - מוצאים, ויודעים להיעזר בערבים - מדוע אם-כן לא מוצאים? - מפני שיודעים, שכשאר ימצאו זה 'יזיז' בחלונות הגבוהים!

הם עושים חשבון לעצמם: הרי אם נמצא את הרוצחים, נצטרך לנהוג בהם באופן כזה שבושה לנהוג בו בפני כל העולם - עדיף אם-כן, שיחשבו שאנו 'בטלנים' שאינם יכולים למצוא רוצח מאשר שנמצא אותו.

זה בדיוק כאדם החייב חוב, ועומדות בפניו שתי ברירות: או לשלם את החוב, או שיוותרו לו על החוב. ובמקום זאת, נוהג הוא בדרך שלישית: הוא מוחל לעצמו על החוב. -הם עצמם כבר מחליטים, שאם המצרים ינהגו כך וכך - אזי הם כבר ימצאו איזו אמתלא והסבר, וידאנו שזה יפורסם בעיתונות ויתקבל אצל האנשים בעולם, ועל-ידי-זה יפסיק הלחץ.

כך היה בשכם ובחברון: שני מקומות אלו נקנו על-ידי היהודים בכסף מלא, כנכתב בתורה^-שבעל^-פה ובתורה^-שבכתב, ועל שני מקומות אלו נכתב במדרש, שהם מקומות שצריכים להזהר בהם היות והם מוכנים לדברים בלתי^-רצויים. כך היה בשכם ולאחר-מכן בחברון.

בתחילה הכריזו בשיא התוקף שכשם שלערבי יש רשות להתיישב בירושלים, בתל^-אביב ובכל מקום שיהיה - כך גם ליהודי תהיה הרשות להתיישב בחברון (על-פי האמת צריך להינתן הרשות ליהודים להתיישב גם ברבת^-עמון, באלכסנדריה ובבגדד, שכך דרך כל העולם, אך כאן מדברים על חברון) שהשליטה בה נתונה בידי היהודים ומאז ומתמיד שייכת ליהודים - היות ואברהם קנה זאת ב"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"⁵⁴. ובפרט, כטענתם, שכעת יש שטר בעלות על כך שחברון שייכת ליהודים - ולכן, הכריזה הממשלה שהיא תתן את כל ההגנה ואת כל האפשרויות לגור בחברון במנוחה - היות וכך צריך להיות על-פי החוק.

וכשהערבים ראו שמתכוונים ברצינות - מיד ירדו שלב-אחר-שלב בתביעותיהם.

אמנם בתחילה הגיעו להחלטה שלא יישבו - אך בפועל, ישבו באופנים שונים. אך אחרי^-הפרגוד באו אליו בטענה: אתה עצמך אמרת שתעשה הכל עבור שלום, ואתה עצמך אמרת שחוזה קעמפ^-דייוויד אין למעלה ממנו - ואם-כן מדוע פתאום שינת את דעתך והעמדת את השלום בסכנה בשביל חברון?! - מדוע צריכים להתמקח על חמש או עשר בתים?!

היישוב היהודי בחברון עדיין מחזיק קצת - אך לא מכיון ש"לא יכרע ולא ישתחווה"¹¹, אלא בעזרת תירוצים וסיבות. אמנם, יש לקוות שה' יעזור וימצאו תירוץ נוסף אך התוקף צריך לבוא מסיבה אחרת!

מהמגילה למדים, שלמרות שהיהודים "נהנו מסעודתו" - ובפרט כאן שזו לא היתה סעודה של רשע אלא של שליח לעשות טובות ליהודים - בכל-זאת - מלמדת אותנו המגילה - כאשר לאחרי זה נמצאים במעמד ומצב של "עם מרדכי" - הרי הנקודה העיקרית (של עם מרדכי) היא "לא יכרע ולא ישתחווה" - זה מה שהחזיק את היהודים במשך אלפיים שנות גלות, ועל-ידי-זה שמרו על "דתיהם שונות מכל עם"¹².

מסירת אבו-רודס - ״תחילת נפילה - ניסה"

וכאמור, אף שישנו הכלל בתורה¹³ ש"אין צועקין על העבר" - מסירת "אבו^-רודס" שזה היה "תחילת נפילה - ניסה"¹⁴ ולאחר-מכן החזרת שדה^-הנפט "עלמה" ואת "ימית" - אך על-כל-פנים, ראו לפני כחצי שנה - שאז עמדו בתוקף - שההתמקחות היתה שלא בערך יותר טובה מעכשיו.

הרי בסופו-של-דבר, בכל מקרה יאלצו להפסיק לוותר - ואם-כן, שיפסיקו עכשיו, בכדי שמשהו יישאר בידינו.

וכמדובר כמה פעמים, שלא די בהכרזת הכרזות - מכיון שראינו שהכריזו הכרזות ומיד למחרת התחרטו. הדרך היחידה היא: לעשות מעשה בפועל - ליישם את מה שהכריזו, וזה מראה שהתכוונו באמת, והראיה שעשו מעשה.

• 11) אסתר ג, ב.

• 12) שם, ח.

• 13) ברכות נד, א.

• 14) סוטה מד, ב. פירש"י שופטים כ, ט.

44

ליישב את הגבולות כדי שלא "תפתח הארץ לפניהם"!

אכן, כעת קשה יותר ליישב את כל הגבול מאשר לפני שלש שנים - אך לא מדובר כאן אודות בניית ישובים ומרכזים, אלא לעשות רק בניה על הגבול שעל-ידו לא תוכל הארץ להיפתח לפניהם, וזו גם תהיה סיבה טובה לא להחזיר, היות ואין בונים כדי להרוס ולגרש, אלא בונים מבצע על הגבול (שהוא פרוץ) כדי שלא "תפתח הארץ לפניהם" - וכאמור שאת זה יכולים לעשות בימים ספורים.

וכאמור, אף שזה קשה הרבה יותר מאשר לפני שנה - אך זה מה שיש לעשות. מה-גם שעל-ידי עמידה בתוקף זו - המצב יהיה הרבה יותר טוב מאשר אם ימשיכו בויתורים ולא ישמרו על הגבול.

ולעשות זאת תוך כדי הדגשה לצד שכנגד, שלא רוצים לגרש אף אחד, לא רוצים לבנות ישובים חדשים או ערים חדשות - אלא רק לשמור על הגבול!

אך לאידך, כלל לא צריכים להסביר מדוע יש לשמור על הגבול - היות ואת זה כולם יודעים, ואף לא צריכים להביא ראיות לכך ממעשי המחבלים, רחמנא-ליצלן - שאותם בלאו-הכי מעלימים ומסתירים בכדי שלא יירד מצב^-הרוח, ואף מפרסמים שמעולם לא היה מצב בינלאומי כה טוב בין ישראל לעמים, עד כדי כך, שטוענים שמסירת הנפט היא טובה לישראל, ואף האיומים שמאיימים מדינות ערב על ארצות-הברית בכדי שילחצו על ישראל - זה גם לטובה, כטענתם. וזאת אומר בפירוש אותו אחד המכונה כ'מסבירן משרד החוץ'.

אך האמת היא שהלוואי ולא היינו מגיעים למצב בו אנו נמצאים עתה - מצב גרוע ביותר! - הלוואי שהיו נעצרים ומסתפקים בזה שהם מחזיקים בנפט של אבו^-רודס ועלמה (בנוסף לכל ה'עומק אסטרטגי' וכל מה שקשור לתכניות מלחמה) - שגם זה גרוע ביותר, אך ידוע פתגמו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (הריי"ץ - בשם זקנו הוד כ"ק אדמו"ר המהר"ש): "אם טוב הוא טוב - יותר טוב הוא לא יותר טוב"?! - וכן להיפך.

וכאן לא הסתפקו במה שויתרו - אלא בתחילה ויתרו על אבו^-רודס, לאחר-מכן הגיעו למצב גרוע יותר - העניקו להם את עלמה, ואחר-כך גרוע יותר - זריקת היהודים מימית, וכך המשיכו בדרך זו עד שהגיעו לסיפור בשכם, ועכשיו לסיפור בחברון - מוותרים על ערים ומרכזים - שמאחורי^-הפרגוד כבר ויתרו עליהם שנים קודם.

פסק השו״ע - תקף אף ב״תבן וקש" ובפרט כשהם אומרים בגלוי מהי כוונתם!!!

על בטחון הארץ אי-אפשר לוותר! - ולכן, היות וכל המקומות האלה קשורים לבטחון הארץ - לא ניתן לוותר עליהם! - ואשר לכן, יש ליישב את כל הגבולות (הן את הגבול המזרחי, הן הגבול הצפוני, והלוואי שלא יחשבו על עוד גבולות) בטענה האמיתית המיוסדת על השולחן^-ערוך¹⁵ הפוסק שכשיש אפשרות ש"תפתח הארץ לפניהם" - צריכים למנוע זאת, אפילו בשבת, אפילו כשרק "ממשמשין לבוא" ואפילו כשזה רק בשביל "תבן וקש".

ואין כל חילוק היכן מדברים אודות הויתורים: סביב שולחן עגול, או בחזית. ובפרט כעת שהם כבר אומרים במילים ברורות מהי דרישתם ואת מה הם רוצים.

ויהי רצון, שעל^-כל^-פנים מכאן ולהבא - היהודים יעשו את הקב"ה לבעל^-הבית. ויתירה מזו: שהוא יהיה גם בעל^-הבית על מה שנעשה בעבר - אלא שלשם כך צריכים את עבודת התשובה, שתשובה מהפכת את המעשים שנעשו בתחילה היפך רצון ה' - לזכויות.

אך בכדי שהעבר יתוקן, ראשית כל, מכאן ולהבא יש להתנהג בצורה הראויה - שמעתה והילך לא ימסרו שטחים ואף יציבו שמירה קפדנית על הגבול. וכשיבקשו מהם למסור את השטחים - יעמדו בתוקף - "לא יכרע ולא ישתחווה".

לקבל בחזרה את כל השטחים - גם את אלו שכבר החזירו לערבים!

אך גם תשובה זו אינה עדיין תשובה שלימה, אלא "תשובה מיראה" - תשובה שלימה תהיה בשעה שיעשו "ונהפוך הוא" - שיחזרו בהם גם בנוגע לענינים שאירעו בעבר - והוא: שיקבלו בחזרה את כל הדברים שהיו שייכים ליהודים, כולל גם את כל השטחים של ארץ ישראל לגבולותיה.

שזה צריך להיעשות בדרכי שלום - על-ידי שיראו שמתכוונים לכך באמת, ועומדים עלזה בתוקף, והראיה שעשו מעשה בפועל - וממילא זה יביא שזה יהיה בדרכי נועם, ולא תיפול שערה ארצה מראשם של היהודים, ואדרבה: זה ימנע מהמחבלים מלעשות את מה

• 15) הלכות שבת סשכ"ט ס"ו.

46

שהם עושים עתה, רחמנא-ליצלן, מעשים שלמרות שנמנעים מלפרסם אותם - זה לא משנה את היותם.

זוהי ההוראה שצריכים ללמוד מימי הפורים - שאנו "עם מרדכי", ולכן "לא יכרע ולא ישתחווה" וכפי הכתוב במגילה⁵⁵ ש"לא יסופו מפי זרעם". כלומר, שתכונה זו - שיהודי "לא יכרע ולא ישתחווה" - נמשכת עד סוף כל הדורות! - נבחרי ונציגי הציבור - צריכים לנהוג כך כפשוטו! - ו"יפה" - לא רק יום אחד קודם, אלא - "שעה אחת קודם"⁵⁶.

ומפורים מגיעים לשושן^-פורים, שזה תוספת יום על היום^-טוב. ובפרט בירושלים העתיקה, שהיא ירושלים האמיתית, מוקפת חומה. ובשונה משאר חלקי ירושלים עליהם יש שקלא^-וטריא מה נקרא "סמוך" ומה נחשב "נראה" - על ירושלים העתיקה אין שום שאלות, אלא קוראים בה את המגילה בחמשה עשר באדר - שושן-פורים.

ויהיה "מסמך גאולה לגאולה"⁵⁷ - גאולה פרטית על-ידי שלימות התורה, שזה יביא לידי "משלוח מנות איש לרעהו" - לימוד עם אותו אחד שחסר לו משהו בתורה, וודאי שיעשו "מתנות לאביונים"⁵⁸ - לאלה שאין להם מושג ביהדות אך בעצם נפשם הם "תאבים לכל דבר", לא רק לענינים הפשוטים שביהדות, אלא גם לשלימות - קיום מצוות בהידור, ולימוד התורה בשלימות עם פנימיות התורה.

וזה יאחד את היהודים, ואז יתאחדו שלשת השלמויות - שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ, וזה יביא ל"מסמך גאולה לגאולה" - גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

ואז יחגגו את חג המצות בירושלים העתיקה, בבית^-המקדש הנצחי, ובינתיים יהיה "ילחם מלחמת ה' וינצח" - שמשיח צדקנו יסיים את הגלות ויביא את ה"אתחלתא דגאולה" יחד עם הגאולה השלימה, "ויבנה מקדש במקומו"⁵⁹, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת פורים תש"מ)

לא יכרע ולא ישתחווה״ - פועל ש״נפל פחד היהודים עליהם"!

מגיעים אנו מימי הפורים, שיסוד הנס של פורים היה ה"לא יכרע ולא ישתחווה"¹ של מרדכי ושל כל היהודים שעל-ידי ה"לא יכרע ולא ישתחווה" נפעל ש"נפל פחד היהודים עליהם"² ועד ש"שמעו הולך בכל המדינות"³.

ומכיון ש"ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"⁴ - אזי מזה נלמדת הוראה לכל הדורות הבאים: על-ידי ההנהגה באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" זה פועל ש"נפל פחד היהודים עליהם".

ועל-זה ישנם הטוענים: הכל טוב ויפה - אך היות ואנו מה"עם חכם ונבון"⁵, במילא אנו מבינים בשכל את כל הענינים, ולשם מה צריכים להראות אותם (בכך שלומדים הוראה מימי הפורים)?!

אך מה שמבינים בשכל אינו דומה כלל למה שרואים בעיני בשר. ואף המציאות היא, שמנס מתפעלים יותר. והגם שבליובאוויטש לא התפעלו ממופתים, ו"הם היו פזורים תחת השולחן ולא היה זמן להתכופף ולהגביהם" - זאת מכיון שהיו טרודים בענינים אחרים. אך מכל-מקום, מצד חושך הגלות, ומכיון שהנשמה נמצאת בגוף - זקוקים לנס כדי לעורר את האדם. כל בן^-אדם - אם רק יתבונן, ויתבונן במטרה לראות את האמת, מה שקרה אתו אתמול ושלשום - יראה שקרו עימו נסים גלויים.

ואפילו במדינה זו (ארצות-הברית), שלא זקוקים לנסים שלמעלה מדרך הטבע עבור פרנסה וכיוצא-בזה - אף-על-פי-כן, אם רק יתבונן, יבחין שקרו אתו נסים גלויים, ואדרבה, במדינה זו יותר מבכל מדינה אחרת. - זה מדובר אודות נסים הקורים ליחיד בחיי היום^-יום. אך ישנם גם נסים כלליים השייכים לרבים, ולדוגמא: נס פורים, עם כל השתלשלות הענינים עד ל"נפל פחד היהודים עליהם".

• 1) אסתר ג, ב.

• 2) שם ח, יז.

• 3) שם ט, יד.

• 4) שם, ד.

• 5) ואתחנן ד, ו.

48

גם בימים אלו ממש אירע נס גלוי של "נפל פחד היהודים עליהם". החל מי"ג אדר, שאז היה "להקהל ולעמוד על נפשם"⁶⁰ ולאחרי-זה סיום הנס ב"שושן פורים".

הנס שארע לאחרונה בקשר להצבעת ארצות-הברית נגד ישראל

והנס שאירע זה עתה יש לו קשר מיוחד עם ירושלים, היות ומשם יצאה ההחלטה -להתנהג ההיפך מ"לא יכרע ולא ישתחווה" - לתת את אבו^-רודס ואת שדה^-הנפט בעלמה -שבו נמצא חלק גדול מהנפט שארץ^-ישראל צריכה לקיומה. וכן ההחלטה לסלק יהודים מישובם שבנו בממונם, בגופם ובנשמתם - עובדות שהעמידו ריבוי יהודים בסכנת פיקוח^-נפש!

והיות שירושלים היתה מקום הקלקלה, ומשם הגיע ה"יכרע וישתחווה" - לכן קרה הנס ב"שושן פורים" דווקא - כדי שיפרסמו ויכריזו ש"לא יכרע ולא ישתחווה".

הנס שאירע בי"ג באדר, ואחר-כך בט"ו באדר, הוא כדלהלן:

בשבת האחרונה, י"ג אדר, הצביעה ארצות-הברית על גזירה שהיא נגד היהודים - שעל-זה כולם אומרים פה^-אחד, שכלל לא ניתן להבין מדוע הם הצביעו בעד גזירה זו, שהרי בארצות-הברית ידעו שעל-ידי הגזירה הזאת יהיה "רעש" בעולם, והם יאלצו להתחרט -ולמרות זאת הצביע נשיא ארצות-הברית בעד הגזירה.

ואפילו לפי הפרשנים האומרים שלא עשו זאת בכוונה, אלא שחל שיבוש במסירת המסר - זה גופא למעלה (או למטה) מדרך הטבע - היות ולנשיא יש שבעה שרים ולכל אחד מהם שבעה מזכירים - ולכן אין זה מדרך הטבע שיחול שיבוש כזה במסירת המסר. ועל-אחת-כמה-וכמה אם זה לא היה עקב שיבוש, אלא בכוונה - ודאי שזה למעלה (או למטה) מדרך הטבע.

כל-זה התרחש בי"ג אדר - אז עדיין לא ידעו מה יהיה אחר-כך וכיצד להתגבר על-זה -על-דרך מה שהיה בי"ג אדר בזמן אחשוורוש שהחזיקו במלחמה - "נקהלו לעמוד על נפשם"⁶¹ - ולא ידעו מה יקרה בסוף, ורק מפני שהתנהגו באופן ש"לא יכרע ולא ישתחווה" -השתנה כל המצב ו"נפל פחד היהודים עליהם", ועד שאחשוורוש אמר למרדכי ואסתר "כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך"⁸.

וכך בדיוק אירע עכשיו, לאחר מה שאירע בי"ג אדר: היות ואצל היהודים היה העניין של "לא יכרע ולא ישתחווה" בי"ד אדר (פורים) ובט"ו אדר (שושן פורים), ועוד קודם לזה (בתענית אסתר ובשבת זכור) היתה התעוררות אצל היהודים - זה פעל שיהיה "נפל פחד היהודים עליהם". ואכן, בט"ו אדר הביע מושל המדינה חרטה על מה שהצביע, וזה התפרסם לעין^-כל, עד שזה פורסם בכל ה"שבע ועשרים ומאה מדינה", וכתבו אודות זה בכל העיתונים.

הבעת חרטה זו היא למעלה מדרך הטבע אף מההצבעה עצמה: היות וכאן ראו במוחש כיצד "נפל פחד היהודים עליהם"! ראו לעיני בשר את כל המאורעות שהתרחשו בזמן המגילה. ואין צורך להסתכל במגילה בכדי לדעת את ניסיה - אלא פותחים את העיתונים ורואים את כל הנסים של המגילה כפי שהם כתובים בלשון המדינה. וכהפתגם הידוע: כשמשיח יבוא - זה יתפרסם בעיתונים.

כלומר, היות שנמצאים בדור של "עקבתא דמשיחא", אזי נעשה שכל המגילה תכתב בעיתונים, כדי שכל אחד יוכל להבין שעל-ידי ש"נפל פחד היהודים עליהם" הם התחרטו על כל מה שהצביעו יומיים קודם, בדיוק כפי שאירע אז.

אך כנראה יהיו את אותם אלו שמיד יאמרו אשר לא "יד ה' עשתה זאת"⁹, אלא הכל נעשה על-פי דרכי הטבע. גם בזמן המגילה היו כאלו שניסו להסביר את כל המאורעות בדרך הטבע - שאחשוורוש פשוט כעס על ושתי. אך כשמתבוננים במאורעות שאירעו בזמן המגילה, נוכחים לדעת שזה למעלה מדרך הטבע.

ההוראה מהנס - להפסיק להתפעל מהגויים ומלחציהם!

וכן בעניננו: כשמתבוננים קצת בכל הפרטים שאירעו כאן רואים שאין לזה שום הסברה על-פי הטבע; הן מה שלכתחילה הצביעו, ועל-אחת-כמה-וכמה מה שבסוף התחרטו

• 8) שם ח, ח.

• 9) ישעי' מא, כ. איוב יב, ט.

50

ובטלו את הגזירה. וכפי שכתבו בכל העיתונים שזה היה משום ש"נפל פחד היהודים עליהם", וכן יהיה "נפל פחד היהודים עליהם" עד סוף כל הדורות.

היות והקב"ה עשה כזה נס גלוי בזמנינו - אין הכוונה שיסתפקו בזה ולא יעשו כלום, אלא הכוונה היא לפעול הלאה שתבוא התעוררות מכיוונם של היהודים, שיתחילו להתנהג באופן ש"לא יכרע ולא ישתחווה" - בכל התוקף!

 

ובפשטות: שיפסיקו להתפעל מהגויים, מעניני גויים ומהלחצים של הגויים, אלא יישבו את כל גבולות ארץ ישראל תיכף ומיד. לא כפי שנהגו עד עתה, החל מ"מלחמת ששת^-הימים", שמיד לאחר הנצחון (שהיה על-ידי נסים גלויים מהקב"ה) הגיעו בדחיפות למסקנא שיש להחזיר את כל השטחים. ואחר-כך שני יהודים שאיבדו את^-עצמם לגמרי בפני הגויים - עשו את החלטת האו"ם '242' -

ממנה סובלים צרות^-צרורות עד היום הזה, היה^-

לא^-תהיה!

אחד משני היהודים הללו בא מרוסיה, וגר ב'תחום המושב', והצטבר אצלו פחד עצום מהגויים, ולא רק מהמושל שגר בלנינגרד, אלא מכל גוי שגר בשכנותו. אחר-כך כשהגיע לארצות-הברית, עלה לגדולה ואף עשה כמה טובות ליהודים וליהדות - אך הפחד העצום מהגויים שהצטבר בעיירתו, נשאר אצלו גם במדינה זו.

היהודי השני הגיע מהקצה ההפכי: הוא תינוק שנשבה בין הנכרים, וגדל בסביבה לא יהודית, והיה מוקף רק בגויים ובענינם. ולכן, בשעה שהסתכל על העולם עשה חשבון על אצבעותיו שהגויים מרובים מהיהודים באין-ערוך. וכשישב היכן שנמצא, ראה -שכשמרימים את הידיים, אז "הידיים ידי עשיו" הם בריבוי גדול, ואילו יד יעקב יש רק אחת; והוא לא ידע שאצל יעקב העיקר הוא "הקול קול יעקב" שזה באין^-ערוך למעלה מ"הידיים ידי עשיו"⁶² - ולכן איבד עצמו לגמרי בפני הגויים.

וכן היה לאחר-מכן בקעמפ^-דייוויד ("מחנה דוד"): נבהלו מהגויים ונכנעו ללחצים. שזה בדיוק ההיפך מההנהגה שהיתה צריכה להיות ב"מחנה דוד".

והביאור בזה: כשמזכירים את השם "דוד" - מיד מייחסים זאת גם לגלות, היות וכולם יודעים את הסיפור של דוד וגלית - גלית היה מגודל מאוד ולא הגיע 'סתם', אלא הגיע עם כלים - "כובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש", כמפורט בתנ"ך¹¹.

מה-שאין-כן דוד היה קטן, והיו לו לא יותר מאשר אבנים קטנות - אך כיון שזרק אותם עם ה'לב היהודי' - קיבל אותם גלית במצחו, "ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה".

והנה, בדיוק כפי שהתרחש אז אצל דוד וגלית, שלמרות שגלית היה איש מדות - כפי שמעידה התורה - בכל-זאת דוד לא התפעל ממנו והלך נגדו בלבו היהודי, "בשם ה' צבאות אלוקי מערכות ישראל" - הרי כך בדיוק היו צריכים להתנהג גם כשהגיעו ל"מחנה דוד" (קעמפ^-דייוויד) - לא להתפעל מהגויים. ולמרות זאת, שכשהגיעו ל"מחנה דוד" התנהגו בהנהגה הפוכה מהנהגת דוד עם גלית - אבדו את^-עצמם לגמרי בפני הגויים ונכנעו ללחציהם.

ועד, שהציעו מעצמם לתת כמה דברים - אותם לא גילו בשעת^-מעשה, אלא רק לאחר-מכן. ועד כדי^-כך, שכשהיום מגיעים למצב בו לא נכנעים ללחצים ולא רוצים לתת -אומרים הגויים: הרי אתם בעצמכם הצעתם זאת, אז מדוע כעת אתם לא רוצים לתת את^-זה?!

יישוב הגבולות בפועל יראה לגויים ש״אין על מה לדבר"!

ולכן 'מרעישים' כבר כמה שנים - החל ממלחמת יום^-הכיפורים - שיש ליישב את כל גבול ארץ^-ישראל. ודוקא כך יוכיחו לגויים שמתכוונים באמת שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים, ושצריך לשמור על כולה מפני פיקוח^-נפש.

אבל כל זמן שלא מיישבים את כל הגבול בפועל ממש - אלא רק מדברים, (שבדיפלומטיה הדיבור לא שווה כלום - כידוע) מבינים הגויים שמפחדים לעשות זאת, ולכן הם ממשיכים ללחוץ עוד יותר, היות והם רואים שדרכם צליחה.

מה^-שאין^-כן כאשר יישבו את הגבול בפועל ממש - ראשית: זה יגביל אותם עצמם שלא יוכלו להתחרט מזה. ועוד ועיקר: זה יראה לגויים שאין מה לדבר על-זה, מכיון שזה כבר

11) שמואל-א יז.

52 לגמרי מאוכלס, והם יבינו שאין טעם ללחוץ מכיון שזה כבר לא יועיל.

ולמרות שכעת לא כל^-כך קל ליישב את הגבול כפי שהיתה האפשרות מיד לאחר מלחמת יום-הכיפורים, ואפילו לא כפי שהיתה האפשרות לפני שנה או חצי שנה - אך הרי "אין צועקין על העבר"⁶³ וגם כעת עדיין לא מאוחר לעשות זאת, והרבה יותר קל לעשות זאת עכשיו מאשר מחר ומחרתיים.

ולכן צריך לנצל את ההזדמנות מיד, וליישב תיכף ומיד את כל הגבולות!

אין כל קושי ליישב את השטחים, הן משום שאף ערבי לא גר שם - ולכן אפשר ליישב את הגבול בריבוי יהודים, יחד עם אנשי^-צבא האוחזים בנשק. והן משום שהצבא מוכן לעשות זאת ולא יתנגד להצעה כזו - בנוסף לעובדה שההוצאות ליישוב הגבול באופן כזה אינן כה גדולות. ואפילו באם ישנן כמה עיירות ערביות על הגבול - אפשר ליישב בכל שאר הגבול, מצפון ומדרום לעיירות אלו.

ולכן צריך לעשות זאת תיכף ומיד, ודוקא זה יבטיח בכל התחומים, מכיון שזה יראה באופן ברור לכל אחד שאין כבר מה לדבר אודות שטחים אלה - היות והם מיושבים.

וכאמור, אם היו עושים זאת לפני כמה שנים - לא היו מדברים היום כלל אודות מסירת שטחים, אך לכל^-הפחות שיעשו זאת עכשיו, ועל^-ידי^-זה יימנעו הדברים שעלולים להווצר מחר או מחרתיים.

ואדרבה: הגויים עצמם משתוממים מדוע לא אכלסו את הגבול עד עתה.

לא מדובר כאן על בניית ערים באופן שדורש זמן רב - כמו שאחד אמר שזה יקח שלוש שנים והשני אמר חמש שנים - היות שעד שיעשו זאת, באפשרות הגויים ללחוץ חזק, ויכנעו ללחץ, וכלום לא יצא מזה.

וכפי שרואים זאת בפועל: כל עוד שזה נשאר בדיבור ולא נעשה בפועל - הגויים לא מתפעלים, ולוחצים לחץ נוסף, בידעם שהיום אפשר לומר כך ומחר אפשר לומר בדיוק ההיפך, כפי שכבר היה כמה וכמה פעמים, החל מהענינים שהתדברו עליהם ב"מחנה דוד", שמיד למחרת אחד אמר כך והשני אמר בדיוק הפוך.

ניתן ליישב את הגבולות תוך כמה שעות!

אך כשיעשו מעשה בפועל ויישבו את כל הגבולות במשך כמה שעות ספורות ולא במשך כמה שנים - אז "אין אחר מעשה כלום"¹³ ולא יוכלו לעשות כלום כדי לשנות זאת.

ודוקא אז יהיה גלוי לעין^-כל שלא מדברים 'סתם', אלא מתכוונים באמת - שבכדי שלא "תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם", לכן יש להגן על^-עצמם והדרך היחידה לעשות זאת היא: על-ידי יישוב כל הגבול בהרבה אנשים יחד עם חיילים חמושים.

ופעולה זו ניתן לעשות על-ידי שעוקרים את הרגשי^-נחיתות שיש בפני הגוי ו'גוי'שקייט', ולא מתפעלים מה"גוי קטן", היות ויודעים שמדובר כאן בפיקוח^-נפש, שעל-זה יש פסק^-דין ברור בתורה שכשנמצאים במצב של פיקוח^-נפש - למרות שנמצאים עמוק בתוך הגלות, בחושך כפול ומכופל - אסור להתפעל מהגויים, ואפילו אם הוא "גוי גדול" -אלא צריכים לקחת כלי-נשק ולהיות מוכן להגן על-עצמם מכל הסיכונים.

וזה פסק^-דין ברור לא רק ליהודים אלא גם לגויים, צריכים רק לומר להם זאת בכל התוקף וגם הם יסכימו לזה בכל התוקף, מכיון שהם יראו שזה אמת - ומאמת כולם מתפעלים.

ולא כמו אותם אלה שכאשר רק רואים גוי - מתבטלים לגמרי ממציאותם, בגלל הרגשי^-נחיתות שיש להם כלפי ה'גוי'ישקייט' הנמצא בתוכם. ואף-על-פי שמצד הזמן הנה הנה בא משיח צדקנו - אבל במצב נפשו הוא אוחז רחוק מ"אתחלתא דגאולה", היות ונפשו נמצאת בעומק החושך הכפול ומכופל של הגלות. ולמרות שכ"ק מורי^-וחמי אדמו"ר אמר¹⁴ שהנשמות לא הלכו בגלות (אלא רק הגופים) - זהו כפי שהעניין מצד^-עצמו, אך היות ויהודי הוא בעל-בחירה - יש לו את הבחירה להמשיך ולתקוע גם את נשמתו בגלות!

ולכן הוא מרגיש נחות לגמרי בפני הגוי, מפני שסובר שהוא צריך לרוץ אחרי הגוי ודוקא כך הוא נעשה למציאות. ועל-זה אומרים לו: תדע שאתה יהודי ו"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם"¹⁵ ונתנו לך שליחות למסור את הפסק^-דין של השולחן-ערוך והרמ"א, שאפילו כשנמצאים בזמן הגלות, ואפילו לא בארץ הקודש אלא מחוצה לה - כאשר ישנו

• 13) בבא-מציעא יז, א.

• 14) ראה לקו"ד ח"ד תרצ"ב, א.

• 15) שמואל-א טו, כט.

54

מעמד ומצב של פיקוח^-נפש, צריכים ליטול כלי^-נשק ולהישמר מכל הסיכונים.

והעיקר הוא - שיממשו זאת בפועל, ומה שיותר מהר, ולא לחכות עד שיעשו מסיבות וועדים. וכן שלא יתפעלו מ"מה יאמרו הבריות" באו"ם - שהם טוענים שליישב את הגבול זו לא דרך טובה לגשת לעניין, וזו לא דרך דיפלומטית - היות שיודעים ש"לי הכסף ולי הזהב נאם הי צבאות"⁶⁴, וכמו-כן "לי השכל", ולכן הדרך הנכונה והישרה על-פי שכל זה דוקא כאשר מתנהגים כפי ציווי הקב"ה.

ושיפסיקו לתרץ תירוצים, שלא עשו מכיון שזה הבטיח כך והשני הבטיח כך, שאוי^-ואבוי על כל התירוצים ואף רואים בפועל לאן מובילים התירוצים - לעוד ועוד וויתורים. וכשהגוי רואה שרק מתרצים תירוצים, ובפועל מוותרים לו כל מה שהוא רוצה - הוא דורש יותר, כי אין לו מה להפסיד, ועד שהם דורשים הכל, כפי שהם אומרים בפירוש.

ולכן הדרך היחידה היא להתנהג כפי שפוסק הרמ"א בשולחן ערוך, שכשמדובר אודות עיר הסמוכה לספר, צריכים לאחוז בנשק ולעמוד בגבול, לשמור על כל השטחים. ודווקא כשמתנהגים כפי שפסק הרמ"א בשולחן ערוך⁶⁵ - מתקשרים עם משה (ר' משה איסרליש) עד למשה רבינו - ואזי בטוחים שודאי נצליח. ויקויים "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"⁶⁶, וכידוע ש"יד רמה" (על דרך הצחות) מרמז על הרמ"א, שכשבני-ישראל נאחזים ברמ"א -"יוצאים ביד רמה" מהגלות לגאולה האמיתית והשלימה.

הטענה שלבני-ישראל מספיק המדבר והתורה - ההיפך מנוסח התפילה!

ובנוגע לאלה הטוענים שליהודים מספיק המדבר והתורה, ולא צריכים את כל שטחי ארץ ישראל, רחמנא ליצלן - שידעו, שזה ההיפך מהתפילות שיהודים מבקשים כבר דורי-דורות מהקב"ה שלוש פעמים ביום "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ו"לירושלים עירך ברחמים תשוב", והיפך תפילת יום-טוב "מפני חטאינו גלינו מארצנו"! - שאלה הם תפילות שאנשי^-כנסת^-הגדולה קבעו שבני-ישראל יבקשו, ושבני-ישראל מבקשים זאת בפועל כבר אלפי שנים עד היום הזה!

ומי שטוען שלא צריך את ארץ ישראל, ומתבטא ביטויים שונים על פסק^-דין הרמ"א -יהי לו אשר לו, אך "אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר"¹⁹.

ואם רוצים להתווכח אתו - שיאמרו לו להביט בסידור בתפלת "שמונה^-עשרה" של ימות החול, ובתפילות שבת ויום-טוב - ויראה מה בני-ישראל מבקשים בכל יום! - וכל טענותיו גורמות רק לבלבול ואינן מועילות לא לתורה, ולא לעבודה, ולא לגמילות^-חסדים.

וצריך לדעת שעל פסק^-דין הרמ"א אין מה להתווכח, ולחדש פירושים ופשטל'ך - היות ופסק-דין זה נכתב יחד עם טעם: "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

ויהי רצון, שיהיה "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" על-ידי משיח צדקנו, שהוא יבטל את כל הגויים ואת כל הגוי'שקייט, והוא יביא את ה"אתחלתא דגאולה" ואחריה את הגאולה האמיתית והשלימה, ויקויים "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"²⁰ בקרוב ממש ובשמחה וטוב^-לבב.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת תשא (פרשת פרה) תש"מ)

• 19) תהלים כ, ח.

• 20) מיכה ז, טו.

56

כששואלים את אותו רב מנין לו שצריך להחזיר השטחים - אין לו תשובה!

בהפטרת פרשת פקודי מובא אודות ירושלים הפסוק¹: "לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית כו'". פסוק זה - וכן "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"^{67 68} -קשורים לענין שהזמן גרמא:

נמצאים אנו בהעלם והסתר, ובחושך הגלות הכפול ומכופל שהתגבר כל-כך, עד שמגיע יהודי בעל זקן ומנצל את כח ה'בחירה החפשית'⁶⁹ שניתנה לו עבור "ובחרת בחיים"⁷⁰ - כדי לבחור ולומר ששטחי ארץ ישראל, עד לירושלים עיר-הקודש - בהם בחר הקב"ה, "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - צריכים לתתם רחמנא-ליצלן, לגויים!

ועוד יותר: אותו יהודי טוען שכך יש לעשות על-פי התורה!

בכך גדל עוד יותר החושך הכפול והמכופל של הגלות - שהרי מטרת התורה היא לפעול "אתהפכא חשוכא לנהורא"⁷¹, שהתורה תאיר את העולם - ותמורת זאת, הוא לוקח את התורה ומשתמש בה להרבות ולהעמיק את החושך כפול ומכופל.

לא נשמע אף פעם כדבר הזה!!!

ואף מביא 'פשטע'לך' לסברה מבהילה זו: היות והתורה ניתנה במדבר, זוהי ראיה שאין צריכים את השטחים של ארץ ישראל.

שיפתח את הספר הקרוי 'מכילתא' אותו כתבו תנאים, ויראה שם⁷² את הסיבה לכך שהתורה ניתנה במדבר ולא בארץ ישראל: בכדי שיהודי ארץ ישראל לא יאמרו שהתורה שייכת רק לארץ ישראל - אלא התורה שייכת לכל היהודים, גם ליהודי חוץ לארץ, וגם לאותו יהודי הנמצא במדבר^-שממה.

וכששואלים אותו מהיכן הוא למד בתורה שצריך להחזיר שטחים - הוא לא עונה!

גם כאשר ילד קטן מגיע לברר אצל 'גדול בישראל' מקור לפסק-דין שפסק - מחוייב אותו רב לענות מה מקורו לדין שפסק!

אם הוא עונה שאין לו פנאי להשיב, ואין זה לפי כבודו - צריך הוא לדעת שזה היפך הנהגת התורה, והיפך אהבת^-ישראל - הקשורה ל"ואהבת את ה' אלוקיך"⁷, ועל-ידי הנהגה כזו, הוא דוחה יהודים מהיהדות, היות ועל-פי תורה "לא הביישן למד"⁸, אלא התלמיד מוכרח לשאול את רבו מה שאינו מבין, ועיקר העיקרים - שרבו חייב לענות לו.

ועד, שמסופר בגמרא⁹ שר' פרידא למד עם תלמידו 400 פעמים אותו ענין, בכדי שיבין. זאת אומרת: למרות שהוא למד עם תלמידו 399 פעמים, והתלמיד עדיין לא הבין - בכל-זאת לא התפעל ר' פרידא, ולמד אתו פעם נוספת.

ואילו בנדון^-דידן - אפילו פעם אחת הוא אינו מעונין להסביר לתלמיד!

אצל אומות-העולם יש אמנם כזה אחד, שמה שהוא יגיד - יקבלו ללא פיקפוקים. אך אצל היהודים, אמנם "כל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה"¹⁰ (שזה נלמד במכילתא מהפסוק¹¹ "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שהאמונה בה' קשורה באמונה במשה), אך יחד עם זה, צריך התלמיד לשאול, כשיש לו שאלה, אפילו את משה רבינו - ומשה רבינו צריך לענות לו, ואף להראות לו את המקור! - זוהי דרך והנהגת התורה.

ואין המדובר דוקא כשבא תלמיד גדול, או גאון גדול, ושואל מה המקור לדבריו של הפוסק - אלא אפילו כשבא יהודי פשוט מהשוק ושואל "מהיכן דנתוני" - מוכרח הרב לענות לו.

ואם הוא עונה (שהוא לא ישיב מהיכן מקורו היות) ודבריו הם "הלכה למשה מסיני" -אזי הוא צריך לציין מתי בדיוק הוא עמד על הר סיני, ולהראות בדיוק את המקום שעמד בהר סיני, כשהקב"ה מסר לו זאת.

• 7) ואתחנן ו, ה. עקב יא, א.

• 8) אבות פ"ב מ"ה.

• 9) עירובין נד, ב.

• 10) סנהדרין קי, א.

• 11) בשלח יד, לא.

58

ואם המדובר הוא בסתם הלכה, וכששואלים אותו מה מקורו - מוכרח הוא להראות את המקור. והתירוץ שאין לו פנאי לכך, ואינו לפי כבודו - זה לא תירוץ על-פי תורה, היות ועל-פי תורה הוא מוכרח להראות את המקור, כשהתלמיד שואל אותו.

הרי על-אחת-כמה-וכמה כשהמדובר הוא שמראים לו שבתורה מפורש בדיוק להיפך ממה שפסק - שכשמגיע מצב של פיקוח-נפש, אזי ב"עיר הסמוכה לספר", צריך ליטול "כלי^-זיין", למרות שהגויים באים "על עסקי תבן וקש" - ודאי שאז צריך הוא לענות מה ה"מקור" לפסק-הדין שפסק.

חרטת ארצות-הברית מגזירתה גגד ארץ ישראל - נס משמיים!

ומזה באים להוראה הנלמדת מהדברים שנפגשים בהם בחיי היום^-יום.

כמדובר בארוכה (בשיחה הקודמת), שבימי הפורים האלה אירע נס בדיוק כפי שאירע בפורים הראשון:

בי"ג אדר שנה זו, ארצות-הברית הצביעה על גזירה נגד ארץ ישראל; ולאחר-מכן, על-ידי שהיהודים התנהגו באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה"⁷³ - "נפל פחד היהודים עליהם"⁷⁴, ובי"ד אדר (פורים) ובט"ו אדר (שושן פורים) - מושל המדינה הביע חרטה על מה שהצביע.

שזהו דבר מופלא ביותר: שאף פעם לא קרה ש"מושל בכיפה" יאמר בפרסום הגדול ביותר: "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי"⁷⁵, ואפילו מלך 'קטן' ושר 'קטן' - לא עשו זאת אף פעם, וודאי שלא "מושל בכיפה". ואילו כאן הוא אמר, שמה שעשה קודם - היה טעות. ולמרות שיכל לעשות זאת בשקט ובחשאי - עשה זאת בפרסום הכי גדול.

הטעם היחיד להנהגתו הוא - ש"נפל פחד היהודים עליהם". "פחד" זה נגרם כתוצאה מכך שהיהודים התנהגו באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה". ולמרות שבתחילה היו כאלה ש"נהנו מסעודתו" של המלוכה, שהתבטלו תמורת כסף וכבוד - בכל-זאת, הגיעו גם הם אחר-כך לתנועה של "לא יכרע ולא ישתחווה" - שזה מיד פעל ש"נפל פחד היהודים עליהם".

ולמרות שמושל המדינה חזר^-בו רק בגלוי, אבל לא חזר^-בו בעצם. מכל-מקום, עצם זה שחזר בו, ואפילו שזה רק כלפי חוץ - הוא דבר גדול ביותר. ואם היהודים ימשיכו להתנהג, גם לאחר המעשה, באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" בתוקף - זה יפעל עליו שמה שעשה רק בגלוי, יהיה אצלו דבר אמיתי.

וכך היה גם בזמן המגילה:

למרות שהמן נתלה ביום השני של פסח - מכל-מקום, בכל ה"שבע ועשרים ומאה מדינה" היה ספק האם אכן אחשוורוש חזר^-בו ממה שאמר קודם-לכן להמן "והעם לעשות בו כטוב בעינך"¹⁵, או שמא לא.

רק (שנה לאחר תליית המן) כאשר היהודים עמדו בי"ג אדר באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה", ו"נקהלו לעמוד על נפשם" - שהם נטלו כלי-נשק וניהלו מלחמה עם שונאיהם - רק אז הגיע הנס לשלימותו!

זאת אומרת: היות והיהודים לא הסתפקו בעמידה באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" רק בשעת הגזירה, אלא המשיכו לעמוד באותו תוקף גם במשך כל השנה כולה, ועד שניהלו מלחמה עם שונאיהם - זה פעל שהנס יהיה בשלימות.

ומזה מובן בנוגע לעניננו: למרות שיש האומרים, שזה שמושל המדינה חזר^-בו מהצבעתו נגד ארץ^-ישראל - הוא כלפי חוץ - אזי זה עצמו (שהוא חזר בו ואפילו שזה רק בחיצוניות) דבר^-פלא. ואם היהודים ימשיכו גם הלאה לעמוד באותו תוקף - ודאי זה יפעל שהחיצוניות תהיה דבר אמיתי, ויהיה באמת "נפל פחד היהודים עליהם", בדיוק כפי שהיה "בימים ההם".

שזה נעשה דוקא על-ידי שהיהודים מתנהגים באותו אופן כפי שמרדכי התנהג בזמנו:

מבלי להתחשב בכך שהוא "יושב בשער המלך" ושנעשה אחר-כך משנה למלך -כשהגיע לענין שנוגע ליהודים וליהדות, לא התפעל משום דבר, והראה שלא "כחי ועוצם

15) אסתר ג, יא.

60

ידי עשה לי את החיל הזה"⁷⁶ אלא "וילבש שק ואפר"⁷⁷, וציווה על היהודים להתענות -"צומו עלי"⁷⁸, ועד שקיבץ ילדים יהודים, ועד שהגיעו למצב שהיו צריכים להגיע ל"נקהלו לעמוד על נפשם"⁷⁹, ועשו זאת כפי שהשולחן-ערוך מלמדינו.

הרבנים צריכים להתנהג כמרדכי ויוסף - לא להתפעל מהגוי!

ועל-דרך התנהגות של מרדכי בזמן אחשוורוש, ושל יוסף בזמן פרעה, כך צריכים להתנהג הרבנים בזמן הזה - לא להתפעל מכלום.

וכששואלים רב 'בטלן' המסתגר בחדרי^-חדרים - האם על-פי הלכה צריכה הממשלה לממן את הישיבות - הוא עונה: ודאי שכן! וכששואלים אותו, האם אפשר לפרסם זאת בשמו? הוא משיב: לא צריכים ללכת ולפרסם מכיון שהוא בעצמו ילך ויפרסם.

וכששואלים אותו לאחר-מכן: האם מותר לוותר על שטחים שזקוקים להם בכדי למנוע פיקוח-נפש? הוא משיב: אחרתם, מכיון שכבר פירסמתי את הדין, שהקב"ה כבר מזמן פסק בשולחן-ערוך שלו שזה אסור. ולא זו בלבד: אלא ההשואל כזו שאלה הוא "שופך דמים", והנשאל כזו שאלה הוא "מגונה" (כפסק ההלכה⁸⁰ "הנשאל מגונה") מפני שעוד קודם היה לו לפרסם ברבים - באופן כזה שלא יהיה אחד ויחיד שלא ידע מהדין הזה - שזה אסור!

ודוקא כשמתנהגים באופן הזה - ממלאים הם את תפקידם כראוי.

ה"רעש" שעשו אודות זה - עזר ופעל שלא ישתקו אלא יאמרו בבירור את פסק^-הדין, ועד שלכמה רבנים היה את האומץ לשלוח מכתבים למושל המדינה.

רב אינו צריך להחריש בטענה שבין^-כה לא יקשיבו לפסק הזה ורק כשיבוא השני לשאול יגיד לו את הפסק - אלא בתור רב מוכרח הוא למחות (כפי שעשו אותם רבנים ששלחו מכתבים למושל המדינה למרות שידעו שזה לא יועיל) ולא להתפעל מכך שאולי לא יקשיבו לזה.

ולכן, על הרבנים גם למחות אודות הפיקוח-נפש שיש בארץ ישראל ולומר את פסק-הדין הברור בשולחן-ערוך הלכות שבת סימן שכט, שכאשר מתקרבים גויים ל"עיר הסמוכה לספר . . על עסקי תבן וקש . . ואפילו לא באו אלא ממשמשים לבוא - יוצאין עליהם בכלי^-זיין ומחללין עליהם את השבת".

ואילו כעת נוצר בארץ ישראל מצב שכמותו לא היה מעולם: רב פסק שבשביל פיקוח^-נפש צריך להחזיר שטחים!

הוא כלל לא מתענין אצל מומחי הבטחון האם זה ענין של פיקוח-נפש! - היפך פסק התורה שקודם שפוסקים דין בנוגע לענין מסויים יש לשאול אצל המומחים לדבר!

וכשבאים אליהם בטענות מדוע אינם שואלים מומחים - הם עונים ששאלו אצל מומחים - וכששואלים אותם: מי הם המומחים אותם שאלתם? - הם לא עונים!

וגם אם הם ביררו אצל המומחים - צריך לברר האם הם הציגו את השאלה הנכונה או שמא סיפרו למומחים 'סיפורי סבתא' - שהרי בנושא זה הם מערבים ענינים אחרים כמו "ג' שבועות"⁸¹ ו"אתחלתא דגאולה"⁸², יחד עם כל עניני השקר שאין להם שום קשר לענין שדנים עליו, שהוא - פיקוח-נפש ממשי של שלשה מליון יהודים בארץ הקודש!

ולציין שההדגשה אינה רק על ארץ הקודש - היות והפסק-דין בשולחן-ערוך הוא אודות "עיר הסמוכה לספר" שזה שייך גם בחוץ לארץ ואפילו במדבר שממה (שנמצאים בו יהודים).

והטעם לזה שכשהגויים באים "על עסקי תבן וקש . . יוצאים עליהם בכלי^-זיין ומחללין עליהם את השבת", מבואר בפירוש: "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

יש להתנגד למסירת שטחים - אף אם זה יפריע להפצת המעינות!!!

זוהי 'אבן^-הבוחן' היחידה האם מותר לתת שטחים או לא: האם כשימסרו שטחים "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", או לא!

שאלת מסירת השטחים לא תלויה בשום דבר אחר - לא קבלת כסף לישיבות, קבלת כבוד, או שזה יפריע להפצת המעיינות ולמבצעים - השאלה היחידה היא: האם "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

ואם-כן, כפי שהמציאות בפועל לדעת כל המומחים - אסור למסור שום שטח, אלא צריך לעמוד עם כלי^-נשק ולהגן על כל השטחים. ומכיון שזה פסק-דין ברור בשולחן-ערוך - אין מה להתווכח על זה!

ואם בנוגע לשלמה המלך כשרצה ללמוד את הפסוק⁸³ "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" עם טעם הדבר, "עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה ואמר: למה אמר הקב"ה לא ירבה לו נשים - לא בשביל שלא יסור?! אני ארבה לי לא יסור!" - אמר הקב"ה: יאבד שלמה ואלף כיוצא-בו, אך מהתורה - לא תיבטל אפילו אות אחת⁸⁴ - הרי על-אחת-כמה-וכמה בעניננו, שאותו 'רב' אמר דבר הנוגע לשלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ.

וכאן רואים את עומק החושך הכפול והמכופל שנמצאים בו: עד עכשיו שללו את טענת הגויים "ליסטים אתם" היות ו"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - ואילו עכשיו נוצר מצב שיהודים טוענים "ליסטים אתם".

אבל ברור שגם את^-זה הקב"ה ישלול, וסוף-כל-סוף אותו רב יתחרט ויאמר: "דברים שאמרתי טעות הן בידי" היות ובשולחן-ערוך כתוב הפוך ממה שאמרתי. מהשולחן-ערוך אי^-אפשר להתעלם, וודאי שלא ללכת נגדו!

באם הוא 'יזכה' - הוא עצמו יודה שטעה; ואם לא - תלמידיו יגלו את טעותו, ואחד מהם יפרסם שמה שאמר אינו אמת, ועל-ידי-זה יצא מתלמידיו היפך הענין של יראת^-שמים.

למרות שאותו אחד אמר לאחר-מכן שאף^-פעם לא אמר דברים כאלה אודות החזרת שטחים - אבל תלמידיו אומרים זאת בשמו. אותם תלמידים הם כ"דתן ואבירם" - שכל רצונם הוא ללבות מחלוקת בין יהודים. יודעים שלאחרונה הם היו כאן בניו-יורק ואף

יודעים את שמותיהם, אך כהרגלי אינני מזכיר שמות, היות ואין בזה כל תועלת, ובפרט שאותם אלה שצריכים לדעת מי הם - יודעים.

ומכיון שאומרים זאת בשמו, והוא יודע זאת - הרי הוא צריך למחות ולהכריז שזה לא אמת.

אך הוא טוען, שאם יפרסם זאת יהיה חילול ה'! - הרי החילול ה' יהיה של אותם "דתן ואבירם"! - לזה הוא חושש, אך לחילול שם^-שמים וחילול השולחן-ערוך - אינו חושש!

וכאמור, הסיבה שהם אומרים כך בשמו, היות והם "דתן ואבירם", והם מנסים תמיד -אולי יצליחו - לגרום מחלוקת בין יהודים.

לפני ביאת משיח - "מתרוצצים שולי הקדירה״ - ומנסים להמשיך את הגלות!

וכהמשל הידוע, שלפני שנר נכבה - הוא קופץ. וכן בלילה - החושך הכי גדול בלילה הוא לפני עלות השחר. וכן בבישול - ממש לפני שנגמר בישול המאכל מתחילים להתבשל שולי הקדירה. והנמשל: לפני ביאת משיח צדקנו - מתחילים שולי הקדירה להתרוצץ, אולי יוכלו לעכב ולהמשיך את הגלות - עוד רגע. ומנסים לעשות זאת על-ידי שמטילים מחלוקת בין יהודים, מכיון שלעתיד^-לבוא לא יהיו מחלוקות - לכן הם מנסים 'לחטוף' זאת בימי הגלות האחרונים.

וההוראה שצריכים ללמוד מזה בפנימיות: בימי הגלות האחרונים, צריכים להתחזק יותר בענין של "אהבת^-ישראל" שזה קשור לאהבת ה'. מהמנגד לומדים כיצד להתחזק באהבת ישראל. וודאי שהם לא יצליחו להנהיג את מה שהם רוצים, ואדרבה: הם יעשו תשובה.

ויהי-רצון, שמהנס שאירע בימי הפורים האלו ילמדו את ההוראה המתאימה: לעמוד בתוקף בנוגע לירושלים עיר^-הקודש, ועל-אחת-כמה-וכמה שיעמדו בתוקף בנוגע לפיקוח-נפש של כל ארץ^-ישראל, שזה חמור יותר ורציני יותר מהענין של ירושלים.

ועל-ידי שהיהודים יעמדו בתוקף בכל הענינים, כולל הענין של "אהבת^-ישראל" - זה יביא את משיח צדקנו, שהוא "מלך מבית דוד, הוגה בתורה . . כדוד אביו, כפי תורה

שבכתב ושבעל-פה"⁸⁵ - והוא לא יכתוב בתורה את מה שהוא רוצה, אלא כפי שהוא לומד את אמיתית התורה - מה שהתורה רוצה וזה חודר אצלו במחשבה ובדיבור ועד למעשה. "וילחום מלחמת ה'" - הוא ילחם בשביל לבצע את רצונותיו של הקב"ה. ואחר-כך "ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל" - עד שיביא את ה"אתחלתא דגאולה" ואחריה את הגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש בעגלא דידן.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מברכים-החודש ניסן, תש"מ)

הסיבה שהבטחון והכלכלה מתנענעים - היות ומתנענעים בעגיגי יהדות!

נמצאים בזמן אשר בו כל הענינים מתנענעים - הן בנוגע לעניני בטחון והן לכלכלה ופרנסה.

הסיבה לזה היא - היות ומתנענעים גם בעניני יהדות ותורה ומצוות.

והיות ונמצאים בכזה מצב - צריכים להגיע, יותר מתמיד, לשמירה של "שומר ישראל" - ומצב זה גופא מעורר עוד יותר את ההבטחה ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹. ובפרט בנוגע לארץ ישראל שכלפיה יש גם את ההבטחה "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"².

כאמור, הסיבה שמתנענעים בנוגע לבטחון וכלכלה, היא מכיון שמתנענעים בנוגע לעניני יהדות.

במקום להחזיק חזק בדרך הישרה, שהיא הדרך של תורתנו הקדושה, תורת אמת ותורת חיים - במקום זה, מתנענעים: פעם בדרך האמיתית - דרך התורה, ופעם, רחמנא-ליצלן, בדרך אחרת.

ובזה - ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך הלכות שבת סימן שכ"ט שההנהגה צריכה להבטיח את המצב הבטחוני, ולמרות שישנו פסק-דין ברור - בפועל מתנענעים.

בשעה שעושים את מה שכתוב בתורה - אזי וודאי שישנו את כח התורה "אין עוז אלא תורה"³, שנהיית שלילה גמורה של "תפתח הארץ לפניהם".

והיות שמצוה גוררת מצוה⁴, לכן קיום הדין הנ"ל בשלימותו - מביא שיוסיפו ביתר שאת וביתר עוז בקיום כל המצוות.

. . היות שצריכים לפעול גם בדרכי הטבע, ואצל יהודים דרכי הטבע קשורים לתורה למצוות - אז תמורת זה שישנם יהודים שמתנענעים רחמנא-ליצלן, ומביאים זאת לידי

• 1) תהלים קכא, ד.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) שיר-השירים-רבה פ"ב.

• 4) אבות פ"ד מ"ב.

66

מעשה בפועל - עד שהם מביאים שאף אצל הגויים יהיה נענוע - שזה מוסיף עוד יותר בלבול בכל הענינים שבעולם.

• . . לכן, הפעולה שכל יהודי צריך לעשות בכדי לשלול ולבטל את הנענוע הוא - להחזיק חזק יותר (ההיפך מנענוע) בתורה ובמצוות - הן בנגלה והן בחסידות. ובעיקר - במעשה בפועל.

• . . וזה יכריח אשר במקום מה שהיה עד היום, שהתנענעו בנוגע למצב הבטחוני - הרי שמהיום ישנו את המצב מן הקצה אל הקצה, ויתחילו לעמוד בתוקף.

• . . וכשהיהודים יעמדו בתוקף - יתבטלו במילא הבלבולים מצד אומות-העולם - היות וכל הבלבולים באים מצד זה שהיהודים מתנענעים.

ועל-ידי כך, לא רק שאומות-העולם לא יפריעו, אלא (בימים האחרונים של הגלות יהיה - "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁸⁶) - אף הם יעזרו ליהודים בכל עניניהם.

(שיחת י"ג ניסן תש"מ - נדפס בלקו"ש חכ"ב - מוגה)

לילדי ישראל ישגו הכוח לפעול כלפי רעיון מסירת השטחים - "ותופר" - הפרה מעיקרא!

על כל יהודי ויהודי לנהוג באופן של "עוצו עצה ותופר"¹:

ראשית - כלפי ה"אל זר אשר בקרבך"², היצר-הרע; ולאחרי-זה בעניני העולם - שכל יהודי כשהולך בשם ה' "עמנו אל" (ולא בתוקף של עצמו "כוחי ועוצם ידי"³) הרי שבכוחו לפעול שיהיה "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום".

זוהי הסיבה - שחדלו באופן זמני מלמסור עוד שטחים, היות וה"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז"⁴ של ילדי ישראל התערב בזה ופעל שיהיה "להשבית אויב ומתנקם". וה"מפי עוללים" התבטא בכך שילדי ישראל זעקו "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום" והמשיכו "כי עמנו אל" - היינו, שהכל בכוחו של הקב"ה, "יד ה' עשתה זאת"⁵!

אך ה"תופר" צריך להיות עקירת והפרת הדבר מעיקרו. ולא כפי שעושים - שמוסרים שטחים, מפסיקים למוסרם, ושוב מוסרים.

ומסירת שטחים זו - היא טפשות שאין כמוה! - מעשה זה הוא נגד התורה, נגד השולחן-ערוך, נגד ההגיון הפשוט ואפילו נגד ההגיון של אומות-העולם (שלהם אין שום קשר עם "נפש השנית בישראל" שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"⁶) שתמהו כיצד ישראל מוסרת ענינים שאין שום הגיון במסירתם!!!

תמורת ההנהגה באופן של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"⁷ (שזאת משום ש"אנחנו בשם ה' אלוקינו נדגול" ו"נזכיר" שמזה נהיה "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"⁸ - באותו יום) - הנה תמורת זאת, התנהגו באופן של "ונהי בעינינו כחגבים"⁹, והחלו לפחד מהגויים!

• 1) ישעי' ח, י.

• 2) ראה שבת קה, ב.

• 3) עקב ח, יז.

• 4) לשון הכתוב - תהלים ח, ג.

• 5) ישעי' מא, כ. איוב יב, ט.

• 6) ראה תניא רפ"ב.

• 7) תבוא כח, י.

• 8) תהלים כ.

• 9) שלח יג, לג.

68

וכאמור, גם לילדים היהודים ישנו הכוח לפעול שיהיה "ותופר" במלואו - שיתנו בחזרה את הדברים השייכים ל(כל ה)יהודים, שעליהם אף-אחד אינו יכול לוותר היות ובעל-הבית היחיד על שטחים אלו - הוא כלל ישראל!

ורצונו האמיתי של כלל ישראל הוא לנהוג כפסק התורה - הפוסקת בצורה ברורה שארץ ישראל ניתנה "נחלת עולם לעם עולם" מ"אלוקי עולם" - "ברצונו נתנה להם"^{87 88} ו"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"¹¹.

וכיצד יפעלו הילדים שיהיה "ותופר"? - על-ידי שישירו וינגנו - שניגון מורה על שמחה (הפורצת גדר), וכידוע ביאור כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר⁸⁹ שכשיוצאים למלחמה, יוצאים עם ניגון של נצחון (שזהו אחד מתכסיסי המלחמה כיצד להשיג נצחון בטוח).

אמנם ניתן גם להשיג את הנצחון כשעומדים עם כלי-נשק (שזה כידוע רק הלבוש הטבעי, מאחר שהנשק האמיתי הוא "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁹⁰ וכן תורה, מצוות ותפילה) - כפסק השולחן-ערוך אולם זה לא שייך לילדים יהודים! - לא הם צריכים לעסוק בענינים אלו. ענינם הוא לשיר "עוצו עצה" ו"דברו דבר". להראות ש"עמנו אל" (וזאת, על-ידי שהם עושים את ההשתדלויות לקבל חינוך כשר על טהרת הקודש, בכדי שהם "ילכו מחיל אל חיל"⁹¹ - מלשון 'חיילים' - חיילי בית-דוד).

וכשיוסיפו ביתר שאת וביתר עוז בענינים הנ"ל. ובהכרזת נצחון לפני כל עמי הארץ ש"עמנו אל", ונוהגים באופן של "שמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"⁹², שהיכן שיהודי הולך אז "ה' אלוקיו עמו", במילא מתקיים הענין של "ותרועת מלך בו"⁹³. שפירושו של "תרועת" הוא, שבירה - שבירת כל הענינים הבלתי רצויים. או אז, בלי שום ספק (שכפי שהפסיקו עתה להיכנע, אזי גם-כן) יהיה ה"תופר" - עקירת כל הענינים מעיקרם. כלומר, שיתחילו לקבל בחזרה בדרכי נועם ובדרכי שלום.

וגם אם ישנו מצב של "וסכסכתי" בין אומות-העולם - זה לא נוגע באף יהודי. אלא אומות-העולם מסוכסכים רק בינם לבין עצמם.

[אחר-כך הורה לכל הילדים לומר 'לחיים' ולשיר "עוצו עצה ותופר"].

* * *

מסירת השטחים - מקח טעותן המצרים לא מקיימים ואין בכוונתם לקיים...

ישנם פוליטיקאים התמהים: היתכן?! - כיצד ניתן לבקש בחזרה את כל השטחים שכבר מסרו?!

ראשית: מלכתחילה זה היה מקח טעות; מלכתחילה מסרו הם שטחים שלא הם היו בעלי-הבתים עליהם (אלא שטחים השייכים לכל עם ישראל. לא רק ליהודים החיים בדורינו זה, אלא לכל היהודים מאז ברית בין הבתרים. ולכן לכל יהודי מראש ועד סוף כל הדורות, ישנה הזכות לחוות דיעה בנוגע לארץ ישראל. בפרט שזהו פסק-דין בתורתינו הקדושה) והמוסר דבר שאינו שייך לו - מלכתחילה המסירה אינה מסירה. מה-גם ששטחים אלו פגעו בבטחון ישראל (וכמדובר כמה-פעמים, די שזה יפגע ביהודי אחד, ובפרט שבעניננו זה לא פוגע ביהודי אחד בלבד...).

שנית: שטחים אלו נמסרו, תוך התנאת תנאים מסויימים, שעל המצרים למלא. אולם בפועל, המצרים לא קיימו שום תנאי!

שלישית: (לא רק שהמצרים לא קיימו את התנאים בעבר, אלא גם לא מקיימים אותם בהווה. ולא זו בלבד, אלא) הם אומרים במפורש שכלל אין בכוונתם לקיימם בעתיד!!!

שלוש סיבות אלו, מוכיחות שכל מסירת השטחים היתה מלכתחילה 'מקח טעות'.

ולכן, יש להמשיך בכיוון הנכון ולאט לאט יחזירו את כל מה שמסרו בטעות. וכל זאת ניתן לעשות כשידברו בתוקף, ויוכיחו לעולם שמתכוונים באמת למה שעושים!

רק על-ידי יישוב יהודים בכל הגבולות - ניתן להוכיח לעולם שאנו מתכוונים למעשינו באמת!!! - היות ומפעולה שכזו - לא ניתן להתחרט, כיון שיישוב הגבולות הוא מעשה בפועל!

ולכן, (אין להסתפק בהחלטות ובהצהרות גרידא, אלא) יש ליישב יהודים על כל הגבולות ולא באופן עראי אלא באופן של קבע! - ואין לתכנן עבור פעולה שכזו תוכניות וכדומה, מאחר שעבור זה נדרשים חודשים ואף שנים. אלא לעשות זאת בבת-אחת, בין רגע!

וכשיעשו זאת לכל אורך הגבול יחד עם הצהרה ברורה שזה מטעמי בטחון, וכיון שכך פסק הקב"ה בשולחן-ערוך⁹⁴, ושאם לא יעשו כך הרי שזה פיקוח-נפש ויחד-עם-זה יכניסו לשם אנשי צבא (היות וצריך לבוש טבעי, כמדובר) - הרי כשאומות-העולם יראו שזה נעשה (ובפעולה זריזה) - יבינו שמפעולה זו כבר אי-אפשר להתחרט ולכן - יסכימו לכך.

וכאשר כל זה יתבצע בדרכי התורה ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"⁹⁵ - הרי שכלל לא יצטרכו להגיע לענינים של היפך השלום, אלא תספיק ההפחדה שבאמצעותה "ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". יתירה מזו: רק פעולה תקיפה זו, היא הדרך היחידה, הברורה והבטוחה ביותר ל"נתיבותיה שלום" - שלום אמיתי ובר קיימא.

וזוהי ההכנה הקרובה לקיום ההבטחה ש"בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם", "ונתתי גשמיכם בעתם", ול"ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"⁹⁶, ואפילו אילני סרק שעד עתה לא היתה להם שייכות (מצד סיבת שונות ומשונות) לפירותיהם של צדיקים (אלו מעשים-טובים) - הם גם-כן יתנו "עץ השדה ייתן פריו".

וכל זה יביא את ה"קץ שם לחושך"⁹⁷ - החושך הכפול והמכופל של הגלות, שהחושך הוא בחוץ - "החושך יכסה ארץ"⁹⁸ - אולם "לכל בני ישראל היה אור במושבותם"⁹⁹ על-ידי-זה שיש "במושבותם" את ה"נר מצוה ותורה אור"¹⁰⁰ - וזה (ה"נר מצוה ותורה אור") יביא מיד את ה"קץ שם לחושך" - הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת י"ד אייר, פסח-שני, תש"מ)

על-ידי ש״ראו כל אפסי ארץ כי שם ה׳ נקרא עליך״ - "ויראו ממך!

מאחר ובכל שמחה צריכים להזכיר את ירושלים, כנאמר¹: "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", וענין זה צריך להיות תחילת וראשית השמחה - "ראש שמחתי", ויתירה מזו: עניין זה צריך להיות באופן של "אעלה" - שזכירת ירושלים תעמוד למעלה מכל עניני השמחה - לכן גם כשמתכנסים ביום שמחתו של רבי שמעון בן יוחאי, שזו שמחה גדולה -צריך להתחיל את "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" במאמר של רשב"י, שממאמר זה ניתן ללמוד הוראה בנוגע למצב העכשווי בירושלים [היות ומאמר זה הוא חלק מהתורה-שבעל^-פה - לכן הוא הוראה נצחית לכל הדורות]:

"כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן"^{101 102} - כל הדברים הטובים שאומות^-העולם עושים בשביל היהודים - הם עושים זאת בשביל טובתם העצמית.

מזה מובן, שבכדי שאומות^-העולם יעזרו ליהודים - זהו רק כשהם מתכוונים ויודעים שזה לטובתם העצמית. אך כאשר משכנעים אותם ומסבירים להם שטובתם דורשת אחרת, הרי אז בטל ה"חסד לאומים" - העזרה שמקבלים מהם. והיות ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹⁰³ - צריך שהקב"ה יחדיר להם את ההשקפה האמיתית שכשהם יעזרו ליהודים גם להם יהיה טוב.

ולכן, צריך לדעת ש"אנו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים"¹⁰⁴, שהוא עושה את הכלים המתאימים שאומות^-העולם יקלטו את האמת (שהעזרה ליהודים היא לטובתם), ואז הם יעזרו ליהודים בכל צרכיהם.

ומכיון ש"אנו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים", מובן מאליו שצריך לחזק את הקשר עם "אבינו שבשמים", על-ידי הוספה בלימוד תורתו וקיום מצוותיו.

והיות והקב"ה משלם "מדה כנגד מדה", ובמדה טובה הקב"ה נותן הרבה יותר ממה שעשו, לכן, כשיהודי מוסיף בקיום רצון הקב"ה - הקב"ה מוסיף לו "כמה פעמים ככה" ב"יעשה רצונך כרצונו"⁵ - לתת ליהודי את המצטרך "בעין יפה".

ומכיון שהשפעת הקב"ה היא באותו ענין שפועלים בו - מובן, שבכדי לפעול ש"יעשה רצונך כרצונו" בנוגע לבטחון ארץ ישראל - הרי לכל^-לראש, יש לקיים את הוראת הקב"ה באותו ענין:

שזוהי הלכה מפורשת בשולחן ערוך אורח^-חיים⁶, שאסור לתת לאינו^-יהודי דבר היכול לפגוע בבטחון ארץ ישראל.

וכשיהודי עומד על כך בכל התוקף - מכיון שאין זה התוקף שלו, אלא התוקף של הקב"ה שכך כתב בתורתו. וכאשר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך"⁷ - שאומות^-העולם רואים שעם ישראל עומד בתוקף על הוראות הקב"ה, ואינו מסתיר זאת, אלא "נקרא עליך" - שמראה לכולם שהוא עומד בתוקף על הוראות הקב"ה - אזי ממילא "ויראו ממך" - אומות^-העולם יראים מהיהודים. עד ש"תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך" - כחו של הקב"ה - "ידמו כאבן"⁸ - שהם נעשים כאבן דומם שאינו יכול לפעול לבד, וכל הנהגתו היא רק כפי רצון האדם המחזיקו.

העמידה בתוקף תפעל שהגויים יקיימו שליחות הקב"ה: עזרה ליהודים בכסף ובנשק

הם לא יוכלו לעשות דבר לבד, וודאי לא נגד היהודים, ואפילו לא לאיים על היהודים, אלא לעשות את שליחות הקב"ה בלבד - שהיא: עזרה ליהודים בכסף, בנשק ובהתערבות דיפלומטית, ועד שכל מציאותם תהיה "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁹ -שעוד במצב שהם ה"מלכים" וה"שרים", והיהודים עדיין בגלות - כל מציאותם תהיה לעזור ליהודים בכל המצטרך.

• 5) ראה אבות פ"ב מ"ד.

• 6) הלכות שבת סשכ"ט ס"ו.

• 7) תבוא כח, י.

• 8) בשלח טו, טז.

• 9) ישעי' מט, כג.

74

החל ב"ונתתי שלום בארץ" - שזהו ראשית-הכל, כיון ש"השלום שקול כנגד הכל"^{105 106} -שיהיה שלום בכל מקום שנמצאים בו יהודים, ועל^-אחת^-כמה^-וכמה "בארץ" - בארץ הידועה, ארצנו הקדושה, הארץ שכל העמים קוראים לה "ארץ הקודש". ועד לסיום

הברכות - "ואולך אתכם קוממיות - בקומה זקופה"¹¹.

והדרך לזרז את קיום היעוד "ואולך אתכם קוממיות - בקומה זקופה", היא על-ידי שעוד בזמן הגלות מתנהגים באופן כזה - לא מתביישים ביהדות, אלא הולכים בקומה זקופה. וכאמור לעיל, ש"שם ה'" צריך להיות "נקרא עליך".

וכשהולכים בכיסוי ראש ברחוב בין אנשים שאינם^-יהודים, או אפילו כשיושבים בישיבה של שרים או ישיבה של האו"ם. וכששואלים אותו: מדוע אתה מכסה את ראשך? -אינו מתבייש אלא עונה: אני מתנהג כך היות וכתוב¹⁰⁷ שכיסוי הראש קשור ליראת-שמים, היינו, שירא מהקב"ה שנמצא בכל מקום, וגם במקום ששם מתנהלת האסיפה.

ומכיון שגם בהיותו שם, הרי הוא ירא מהקב"ה ששומע את כל מה שאומר - לכן לא ידבר חס^-ושלום מלה שהיא היפך האמת, אלא יאמר את האמת שארץ ישראל ניתנה על-ידי "אלקי עולם" ל"עם עולם" - שעברו את כל הגלויות וכל הקשיים - באופן של "נחלת עולם" - ירושה תמידית!

ובמשך כל הדורות, כל ארץ ישראל היתה שייכת לכל יהודי בפרט, ולכל היהודים בכלל, ואף אחד לא יכול ליטלה מאתנו, היות וכך קבע הקב"ה ו"דבר אלוקינו יקום לעולם"¹⁰⁸.

ועל-ידי שילכו בקומה זקופה, יפסיקו להבהל ולפחוד מהגויים ומה'גוי'שקייט', ובפרט לאחר שראו שכשרודפים אחר הגויים - הם מנצלים זאת להזיק ליהודים, רחמנא ליצלן.

ועד המאורע שאירע ביום השבת ב"עיר

 

האבות" לא הרחק מאברהם יצחק ויעקב.

והלואי שזה לפחות יפעל שינוי עיקרי בהנהגת היהודים - שינוי מקצה לקצה: במקום שימשיכו באותה תנועה, לתת לגויים ול'גוי'שקייט' - שיעמדו בתוקף ב"גדול זרועך" של הקב"ה, ע"י שיחזיקו בתוקף בתורתו הקדושה שהיא החוזק האמיתי של היהודים - "אין עוז אלא תורה"¹⁴.

ועל-ידי שיחזיקו חזק בתורה ובמצוותיה, ובפרט במצוה הקשורה לחינוך ילדי ישראל -מקרבים את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת ל"ג בעומד - בעת ה'פאראד' - תש"מ)

14) שיר-השירים-רבה פ"ב, ג. ובכ"מ.

76

שיחה זו נאמרה ימים ספורים לאחר רצח ששה יהודים ליד 'בית-הדסה' (ליל שבת-קודש פ' אמור תש"מ). בשיחה זו קובע הרבי כי אי-התגובה לרצח קודם שאירע בעיר, הוא הגורם לרצח שאירע כעת.

כשנותנים מתנה (ארץ־ישראל) צריכים להכיר טובה עבורה ולא להיות כפוי טובה!

ידוע ציווי התורה¹ "אל תתגרה בגוי קטן", ובפרט שכך יש לנהוג בחושך הכפול והמכופל של זמן הגלות.

אך יחד עם זה - מצוה התורה שיש להתנהג באופן של "ואולך אתכם קוממיות"^{109 110} -ש"עבדי אתם ולא עבדים לעבדים"¹¹¹, לא כפופים לאף אחד ולא עבדים של אף אחד, אלא עבדים לקב"ה בלבד. שכשנוהגים כך מגיעים למצב של "עבד מלך כמלך"¹¹², ועד (כגירסא השניה) ל"עבד מלך - מלך" ללא כ"ף הדמיון. וזאת היות והוא מתנהג בהתאם לעבדו של המלך, בשומרו את שני הציוויים: "לא תתגרה בגוי קטן" - הוא לא מתגרה באומות אחרות. אך יחד עם זה - הוא לא מוותר כקוצו של יו"ד על שום דבר הקשור ליהדות, תורה ומצוותיה.

ועל-אחת-כמה-וכמה שאינו מוותר על מה שהקב"ה הראה בו נס גלוי - ועד שכל יהודי ואפילו אומות^-העולם, אומרים ש"יד ה' עשתה זאת"¹¹³ - וזה: הנצחון של "מלחמת ששת הימים", שבאופן ניסי, למעלה מדרך הטבע לגמרי, הקב"ה החזיר את ה"נחלת עולם" -(שעוד קודם היתה שייכת ליהודים, אלא ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו"¹¹⁴) - ליהודים - לא באופן רוחני, אלא בצורה גשמית - הקב"ה לקח את הארץ הנבחרת שהיתה תחת ממשלה של עובדי עבודה^-זרה, ונתנה לעם הנבחר.

אך בפועל הגיעו ל"גלינו מארצנו" - שמורידים מעצמם את הבעלות על הארץ. אמנם הקב"ה לא נתן להם את הארץ לגמרי, אך נתנה באופן ניסי בכדי שהם יהיו ה'בעלי-בתים' שם.

ועל-זה באה ההוראה מהקב"ה: כשנותנים מתנה - צריכים להכיר טובה עבורה, ולא לומר שהיא דבר נחות ולא עיקרי ואפשר להסתדר בלעדיה ולכן אין להחזיק בה - אלא כל שעל מארץ ישראל הוא גדול באיכות (ואפילו בכמות) - היות וזה שעל מ"ארץ הצבי"⁷. וכפי שהגמרא⁸ מסבירה, שכשם שצבי כאשר מתווסף לו יותר בשר - מתרחב העור ממילא, כך כשמגיעים לאותו מקום יהודים ועניני יהדות - המקום מתרחב עד להתרחבות בגשמיות, כפי שהגמרא מספרת מעשה שהיה.

והיות וקיבלנו את הארץ מתנה מאת הקב"ה בעצמו - לכן אסור עלינו להיות כפויי^-טובה, רחמנא ליצלן. כפיות טובה היתה חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת (מלבד החטא שבאכילה), והיא היפך אמירת התודה לה' במצוות ביכורים, בה אומרים את ה"והגדת" שמשמעותה היא הכרת טובה והודיה לה' על המתנה שהנחיל לו, ועד להבטחה שלשנה הבאה (ועד סוף כל הדורות) הוא ישנה ויביא שוב ביכורים, על-ידי שיקח את המתנה גם לשנה הבאה, ויתנהג על-פי התורה.

שכל הנ"ל הוא שלילת מסירת הארץ מצד כפיות טובה בלבד.

אך כעת התרבה כל-כך החושך כפול ומכופל של הגלות עד שהגיעו למצב (שלא זו בלבד שלא מכירים טובה, אלא יתירה מזו הגיעו למצב) של פיקוח^-נפש!!!

ובהקדים: בכדי שלא יהיו ספיקות כיצד לפרש את הגמרא, ואיזה סברות עמוקות ללמוד בה - נתן הקב"ה את השולחן-ערוך בו יהיו פרוסות ההלכות בצורה ברורה וללא כל ספק מהי ההלכה.

הדין דלקמן הוכנס בהלכות שבת, והדין: בשעה שנוצר מצב שיש ספק ואפילו ספק^-ספיקא שתפתח, חס-ושלום, הארץ ותהיה נוחה ליכבש בפניהם - אזי צריכים להתייצב נגדם עם נשק, למרות כשכל מטרתם היא קש ותבן.

• 7) דניאל א, טז,מו.

• 8) כתובות קיב, א.

78

התורה נצחית - ושום שוחד לא ישנה זאת!

הלכה זו היא פסק^-דין ברור של מלך מלכי המלכים הקב"ה בתורתו - "התורה הזאת לא תהיה מוחלפת"¹¹⁵ - שום שוחד, שום כסף, שום כסא ושום ציבור - לא ישנה אפילו כקוצו של יו"ד מתורתו של הקב"ה, בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל-פה, שעל שניהם פסק הרמב"ם בספרו היד החזקה, שהאומר על התורה שבעל^-פה שאין היא תורה מן השמים -כופר בעיקר!

והדין ברור: כשיש חשש ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם" - צריכים לאחוז בנשק!

אך החושך כה כפול ומכופל עד כדי כך, שגם במצב כזה לא תפסו את^-עצמם לנהוג עלפי שולחן-ערוך, אלא מחפשים מוצא בדרכים דיפלומטיות, עושים וועדות ומארגנים אסיפות, נושאים^-ונותנים ומתקוטטים על הכסאות - אך בפועל, מכל הדיבורים לא יוצא שום דבר! ועדיין נוחה הארץ להיכבש לפניהם.

הרי מיד נוכחו לדעת שהם לא תובעים "תבן וקש" בלבד אלא שטחים - ולצמיתות. בתחילה הם דרשו שטח מסויים, כשעבר זמן מסויים - דרשו שטח נוסף, ועד שדרשו את ירושלים, ובכל-זאת לא היה די^-תוקף לומר שזה מופרך לגמרי היות וכך כתב הקב"ה בתורתו - "התורה הזאת לא תהא מוחלפת" - שהיא נצחית בכל המקומות ובכל המצבים, כולל דין זה שאסור למסור להם דבר העלול לגרום ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

אך בפועל נתנו להם נפט, נתנו להם שטחים, נתנו להם הרים וגבעות!  ענינים

המעמידים בסכנה את כל מי שנמצא בארץ ישראל! עד שכך אומרים כל המומחים הגויים לעניני צבא בחוץ לארץ - וזה אף פורסם בשמם בכתבי^-עת הן בחוץ לארץ והן בארץ [גם מומחים יהודים מארץ ישראל אמרו זאת - אך חלקם הורדו מכיסאותיהם, חלקם הוצרכו להתחרט ולהסביר שלא לכך התכוונו, ועל חלקם הטילו אימה עד^-כדי^-כך שמלכתחילה הם שתקו!].

ישנם הטוענים: הרי צריכים שלום, והצד שכנגד הם אוהבי ישראל, ועד שהערבים הנמצאים במקום פלוני רק מצפים לרמז מהיהודי שהוא רוצה שלום, ומיד הם ירוצו ויפלו על צווארו וינשקוהו ("וישקהו" ללא נקודות מעליו אלא נשיקה אמיתית) וזה יבטיח שלום לבנים ולנכדים.

ובכדי להוריד טעות זו - יש לדעת שהאומרים כך אינם "טועים" (אלא 'שקרנים'), היות וכל אלה שעתה מדברים כך באופן חפשי - הם אלה שטענו בתחילה שזוהי סכנת נפשות ממש!!!

וכדלקמן:

לא מגיבים ולא רוצים למצוא את רוצח הבחור יהושע סלמה!

דבר איום אירע בעיר חברון: ירו על בחור

 

ה'-יקום-דמו - שלא היה לו נשק - באמצע העיר! עובדה זו כשלעצמה מראה במי מדובר, ועם מי יש לנו עסק. מלבד העובדה שעוד קודם לרצח כבר אמרו בגלוי ראש העיר וראשי שאר העיירות מה הם רוצים - רק שכעת זה הגיע למעשה בפועל. והיה^-לא^-תהיה לטעון שהגיע השלום, וכל הערבים - ובפרט אלו היושבים בעיר העקובה מדם - יהיו אוהבי ישראל!

ודאי ש"יד ה'" היתה בזה בכדי שסוף-כל-סוף יראו את האמת ה"בולטת לעיני השמש" ואף כל אומות^-העולם מבחינים בה. אך ישנם אנשים ספורים, שלדאבוננו "יצרם אנסם", והם לא נבהלו אפילו ממאורע זה - ולא זו בלבד, אלא הם יודעים עד היום הזה היכן נמצא מי שביצע את הרצח.

מפורסם בכל העולם כולו שהבלשים המובחרים, היודעים לפעול דברים נסתרים, ענינים שעבורם מוכרחים לערמומיות ולתחבולות, וכמו מציאת משהו בצד שכנגד - הם אלה הקשורים ל'מוסד' ולשב"כ.

והנה, עברו כמה שבועות רצופים ועם כל שירותי הבטחון המהוללים - עדיין לא מצאו את מי שירה באותו בחור^-ישיבה!! הסיבה היחידה לכך שלא מצאו אותו, היא: שלא רוצים למצוא את הרוצח, היות וחוששים מ"מה יאמרו הגויים" ואם ימצאו אותו יהיו מוכרחים לעשות לו משהו - לכן לא 'מוצאים' אותו.

ולמרות שרצח זה התרחש באמצע העיר ולא במדבר, ובעיר שיש בה אנשי-קשר ומשתפי^-פעולה מבין הערבים, שהם יודעים את כל הידיעות המתרחשות לפנים מהפרגוד -80

בכל-זאת מכריזים: לא יודעים, לא מוצאים. ולא עושים מאומה נגד מי שירה על יהושע סלמה ה'-יקום-דמו!

ועד^-כדי^-כך התדרדרו: למחרת המאורע - ירד הנושא מסדר^-היום בעיתונים. הפסיקו לדבר כליל על כך שיש התחייבות בטחונית למצוא את הרוצח ומסייעיו, ולהגיב בפעולה מעשית ראויה בכדי שיהיה "למען ישמעו וייראו"¹¹⁶.

וביותר אינו מובן: ידוע, שכאשר חיפשו את "יוסל'ה" [שוכמאכר] - כלל לא התחשבו בעולם. הסיחו את דעתם מבטחון שלשה מליוני יהודים בארץ הקודש, ותמורת זאת שלחו מרגלים לכל העולם כולו - תוך בזבוז הון כסף - בכדי למצוא את "יוסל'ה" הידוע. ואילו כעת, כשמדובר אודות שפיכות^-דמים בעיר האבות - כבר עברו שבועות, ו"אין פוצה פה ומצפצף" היכן נמצא הרוצח!

וכל הויכוח הוא רק, אם רצו או לא רצו מלכתחילה למצוא את הרוצח, היות ופחדו מכך שודאי ימצאוהו, כיון שיודעים את כל הדרכים למוצאו - כמו שמצאו את כל מי שרצו למצוא - על-ידי המרגלים הנמצאים במחנות הערבים ובעריהם, כידוע ומפורסם - אינני מגלה כאן סודות, אלו דברים הידועים לכולם.

ישנה דעה נוספת, לפיה יודעים מי הרוצח וכבר יודעים היכן הוא נמצא, אך אם יפרסמו זאת יהיו מוכרחים ללוכדו, אך היות ופלוני בן פלוני עלול להתרגז מכך - לכן החליטו להמנע בכלל מלדבר אודות זה, וממילא ישכחו מכל הענין וכך יחזור לשרור השקט והשלווה, ובלשונם - "שלום על ישראל" - הזהו השלום שתמורתו רוצים הם לוותר על הכל?!

אכן, הם רוצים לוותר על הכל - לא כדעת הטועים שזה יפסק בירושלים עיר הקודש -אלא מנוי וגמור עמם להחזיר את ירושלים!!! הם רק ממתינים לזמן המתאים שהרוחות ירגעו, ואז יכינו נוסח - בעזרת כמה דיפלומטים ופוליטיקאים - עבור דברים מסויימים, כך שיגישו זאת בכזה 'מגש' - שידברו אודות דברים אחרים וצדדיים מבלי הדגשת הנקודה האמיתית, שמוסרים את ירושלים עיר הקודש, וכך אף לא ירגיש בזה, וממילא אף אחד לא יתלונן על-זה.

המתירים למסור השטחים - מתירים גם את מסירת בני-ברק, כפר-חב״ד וקרית-צאנז!

וכאמור, אין מדובר כאן אודות קדושת ירושלים, אלא על "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם". ואותם אלה האומרים שמותר למסור שעל בגולן, ביהודה ושומרון וכיוצא^-בזה -הרי בכך הם פוסקים את אותו דין בדיוק גם על הר^-הבית, על ירושלים העתיקה, על ירושלים החדשה, על בני^-ברק, על כפר^-חב"ד, על קריית^-צאנז ועל כל חלק בארץ ישראל -שעל כל אלה חל הדין שכשרוצים למוסרו - או אפילו שעל ממנו - אזי זה גורם ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

אך בפועל, באים ומשכנעים אותם שיפרסמו שדין זה הוא רק אודות יהודה ושומרון ואין הוא קשור להלכות שבת, אך בפועל זהו היפך הנאמר בשולחן ערוך שכל הטעמים הנ"ל חלים גם על בני^-ברק, על כפר^-חב"ד, על תל-אביב, על חדרה, על נצרת, על ירושלים העתיקה ועל ירושלים החדשה וכן על כל ארץ ישראל כולה, היה^-לא^-תהיה!

היות והשתיקו את רצח סלמה ה'-יקום-דמו, ושכנעו את עצמם שעל-ידי שישתיקו זאת יהיה שקט, והגדילו לעשות ואמרו שעל-ידי-זה לא רק שיהיה שקט, אלא גם "שלום על ישראל" וזוהי הדרך לשלום אמיתי, רחמנא ליצלן - זה פתח את הפתח למה שאירע בשבת^-קודש האחרונה בעיר האבות חברון¹¹⁷!!

כבר עברו שלושים ושש שעות מאז, ועדיין לא שומעים על מעשה בפועל - רק עושים אסיפה אחת ואסיפה שניה.

 

וכיצד הענישו את המסית?! לקחו אותו וזרקו אותו בין אחיו הערבים. במקום להשאיר אותו בחברון תחת משמר גירשו אותו לבין אחיו הערבים שם הוא חופשי לומר את דעותיו, להסית ולהדיח - וכל זאת הוא אומר בתור ראש העיר חברון, עיר האבות! - מדוע מניחים לו לצאת, הרי שם יכול הוא להזיק הרבה יותר לארץ ישראל מאשר במצב בו הוא נמצא תחת משמר?!

והסיבה שהשתיקו זאת אינה בגלל היהודים - אדרבה: ביהודים הם אינם מתחשבים כלל. לא מפריעה להם העובדה שיבואו כמה 'ילדים' ויעשו רעש - יניחו להם להרעיש ולאחר^-מכן ימשיכו להתנהג כרצונם, אמנם בתחילה לא תהיה ברירה ויניחו ל'ילדים' לתפוס שטח, אך לאחר כמה שבועות כבר יצוו עליהם להסתלק.

הסיבה לכך שהם משתיקים זאת: הם פוחדים שמא ישמעו בוושינגטון שאין להם תוקף, עד^-כדי^-כך, שיורים ביהודי צעיר והורגים יהודים - באמצעות יריות ורימוני-יד - באמצע הלילה, במקום פתוח שגרים שם שישים או שבעים דיירים.

אומות-העולם מסתכלים עלינו כמו "סמרטוטים"!

ואירועים אלו מתפרסמים בחוץ לארץ עוד קודם שזה מתפרסם בארץ, היות ובארץ מנסים לעשות מזה סוד או לפחות לדחות את הפירסום בכמה שעות, ורק כשזה פורסם כבר בחוץ לארץ - לא נשארה להם כל ברירה והוכרחו לפרסם זאת. וכך - למרות שלא רצו בכך - ראו בארצות-הברית איזה 'סמרטוטים' הם! דורכים להם על הראש והורגים להם יהודים באמצע עיר האבות - והם לא מגיבים במאומה!

ואפילו אם היה להם את התוקף לפעול כנדרש - עדיין לא היו נחסכים כל הקרבנות והדם שנשפך, רחמנא-ליצלן, מאז תחילת חתימת החוזה האומלל של 'קעמפ^-דייוויד', שמאז התרבו המחבלים וקרבנות המחבלים, כידוע ומפורסם (ולמרות שהצנזורה של ארץ הקודש אינה מניחה לפרסם זאת - יודעים זאת בחוץ לארץ, וכך בסופו-של-דבר גם בארץ הקודש יודעים מכך).

ואותם אלה שאמורים להכריע את הכף יודעים מזה - ובכל-זאת, ממשיכים באותה שיטה, שהיכן שרק נמצא גוי - לכל^-לראש מכריזים "ואנחנו כורעים ומשתחווים"! ולאחר^-מכן מחכים לרמז ממנו, מה מותר לעשות ומה אסור. וכשהוא מרמז שאפשר לכתוב בעיתונים שעומדים בתוקף - מדפיסים בעיתונים שעומדים בתוקף!

ואחר-כך כשהגיע יהודי תמים ותבע: "תעשו משהו בפועל"! - לא היתה ברירה, והיו חייבים לעשות משהו. ומה עשו?! שחררו את אותו ערבי מהשמירה שעליו, וכביכול "גירשוהו" - הובילוהו לבין הערבים, והוא חזר מיד 'לעבודתו' - לעשות עם חבריו מה שעליו לעשות כעת רחמנא-ליצלן. וכשחשבו שעדיין אין זה מספיק, עשו 'טובה' ליהודים: פוצצו בתים!

מובן איזה רושם זה יוצר אצל מנהיגי המחבלים, וכיצד 'יבהלו' מכך, בשעה שרואים שבמקום לפגוע בהם בצורה ישירה - מפוצצים בתים, "שפך חמתו על עצים ואבנים"¹²!

אמנם, אמת הוא שלפי מצב הממשלה, גם פיצוץ בתים הוא מעשה גבורה - שהרי זה היפך טבעם ורגילותם במשך שנים רצופות, בהם התרגלו להוביל את היהודים, היהדות וארץ ישראל בתור עבדים למצרים, עבדים לפלישתים, עבדים לערבים, ובפרט עבדים לאדונים (שמהם מקבלים כסף ונשק) היושבים בארצות-הברית.

וממשיכים לנהוג כפי שהיה בחטא עץ הדעת - "אכלתי ואוכל עוד" - מבטיחים שימשיכו להתנהג בהתאם להתנהגות שהיתה עד עתה, שחס^-ושלום לעשות דבר העלול להרגיז את פלוני בן פלוני.

וכשקיבלו את ההחלטה בנוגע לחברון - שאלו, מדוע לא עושים כלום במעשה בפועל?! וענו בחשאי, שאי^-אפשר לעשות מעשה בפועל היות ולא רוצים להתגרות בוושינגטון!

והגרוע שבדבר: הלאו את המצפים לפעולה מעשית, ולמעשה - לא עשו כלום בכדי להראות את התוקף - שאת התוקף אפשר להבהיר רק על-ידי מעשה בפועל.

הרצח בחברון - תוצאה מאי-תגובה על הרצח הקודם!

וכאמור, בשבת-קודש האחרונה ראו את התוצאות מכך שלא הגיבו - האירוע בעיר האבות חברון. ועדיין לא לכדו אפילו לא אחד ויחיד שנטל חלק בזה, למרות שיש מודיעין, וישנן ידיעות, ויודעים מה לעשות בכדי למצוא מישהו, וכשתופסים מישהו - יודעים כיצד להגיע לשני, ועד שמגיעים לאותו אחד שירה בראש.

אמנם "גדול הוא הרועה ששומר את הכבשה הנמצאת בין שבעים זאבים"¹³, וישנו הענין של "וצויתי את ברכתי"¹⁴ - אך עבור כל זה - צריך כלי המלובש בדרכי הטבע.

• 12) לשון המדרש - איכה-רבה פ"ד.

• 13) מדרש-תנחומא תולדות ה.

• 14) בחוקותי כה, כא.

84

שזהו גם הפסק-דין של השולחן-ערוך. - אמנם כולם יודעים ש"גדול הוא הרועה", ושהמגינים האמיתיים הם התורה והמצוות - אבל גם רבי יוסף קארו וכל המפרשים ידעו מזה, ובכל-זאת זה לא מנע מהם מלפסוק יחד עם מאות רבנים, פסק^-דין המודפס גלוי ומפורש - שמסירת שעל אחד מהשטחים זהו סכנת נפשות ופיקוח^-נפש ממש!

והרי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹¹⁸, ועל^-כן לא צריכים לראות ולהתחשב בשטויות ובטעויות שעשו וש"יצרו (של פלוני בן פלוני) הוא שאנסו"¹¹⁹ - והקב"ה ירחם ברחמיו הגדולים בלא להתחשב בשום חשבונות, בפרט, שכידוע "כלו כל הקיצין", וישנם יהודים - ש"יצרם אנסם" - שכבר אינם יכולים לחכות ומוכרחים לצאת מן הגלות.

(מעובד ע"פ שיחת מוצאי ל"ג בעומר תש"מ)

כשנוגעים בשלימות הארץ - נוגעים בשלימות עיני ה׳.

[דובר אודות ה'מבצעים']:

החל מהמבצעים הידועים: מבצע אהבת ישראל; מבצע חינוך; מבצע תורה; מבצע תפילין; מבצע מזוזה; מבצע צדקה; מבצע בית מלא ספרים - יבנה וחכמיה; מבצע נרות שבת קודש; מבצע כשרות האכילה ושתיה; מבצע דטהרת המשפחה והמבצע של ביטול החוק האומלל 'מיהו יהודי'. ובעיקר המבצע של ביטול ועקירה מהשורש (עד שלא ישאר שום רושם כלל) של מחשבה אודות נגיעה בשלימות ארצינו הקדושה - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹.

והיות שהוא והשגחתו אחד (ולכן - במקום שעיניו של הקב"ה, שם הוא נמצא) - מובן שכאשר נוגעים רחמנא-ליצלן בשלימות ארצינו הקדושה - נוגעים כביכול בשלימות עיני ה'.

(מעובד ע"פ שיחת יום ב' פרשת בהעלותך, אור לי"ב סיון, תש"מ)

טענות המרגלים חוזרות על עצמן מפי "שלום עכשיו"

בפרשתינו¹ מסופר אודות פרשת המרגלים. מסיפור זה ניתן להפיק הוראה פשוטה בגשמיות לימינו אלה.

ובהקדים:

מעשה המרגלים אירע בעת שבני ישראל לא היו בארץ ישראל - הם היו במדבר, שם לא חסר להם דבר: אכלו מן - לחם שאין בו פסולת, שתו מים מבארה של מרים ונהנו מענני הכבוד שהרגו את הנחשים והעקרבים, יישרו את דרכם וגיהצו את בגדיהם.

ולכן, כשעמדו להכנס ולכבוש את ארץ ישראל, ולשם כך שלחו את המרגלים - שיבקרו קודם את הארץ - אזי הם חזרו וטענו שעדיף להשאר במקום בו נמצאים כבר כל הענינים המועילים ולא להסתכן בכניסה לארץ, היות ו"עז העם היושב בארץ", ו"ארץ אוכלת יושביה היא".

המרגלים רצו למנוע את בני ישראל מסכנה. - אך בפועל אירע בדיוק להיפך: המרגלים - הם אלה שהביאו את הסכנה לכל בני ישראל!

מזה למדים הוראה לזמנינו, בארץ ישראל כפשוטה - במכל^-שכן וקל-וחומר:

כאמור, אז - בני ישראל היו במדבר, ושם היו להם כל הדברים הטובים - ולכן טענו המרגלים שעדיף להשאר שם ולא להכנס לארץ.

ואילו כיום - שהקב"ה מסר את ארץ ישראל ליהודים, והיהודים נמצאים שם בפועל [לא חס^-ושלום באופן של 'עצמאות' היות אף פעם לא היו תלויים כל כך בעזרה שמקבלים מאומות^-העולם, כפי שהמצב עתה - אך על-כל-פנים ברוחניות, יש ליהודים שם את כל הבעלות (ואף בגשמיות היהודים הם ה'בעלי^-בתים בפועל בכמה וכמה ענינים)] - אזי מגיעים כאלה יהודים שצועקים "שלום עכשיו"! ואליהם מצטרפים גם הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים, האומרים שצריכים למסור לערבים חלקים מארץ ישראל שהם תחת בעלות היהודים.

1) פרק יג.

86

הם אינם אומרים "שב ואל תעשה" כטענת המרגלים, כלומר להישאר תקועים במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל - אלא, הם אומרים למסור בפועל את הבעלות שכבר ישנה על ארץ ישראל!

וטענת "שלום עכשיו" - וכן טענת הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים - היא בדיוק כטענת המרגלים בשעתו "עז העם היושב בארץ", שלכן אין לכבוש וליישב את ארץ ישראל!

״שלום עכשיו״ טוענים: הערבים יותר חזקים מהיהודים - ולכן יש למסור להם את הארץ!

מאחר ובירושלים מתגוררים 60,000 ערבים, הרי הם הרבה יותר חזקים מהיהודים המתגוררים שם - "חזק הוא ממנו", ולכן לא צריכים לאפשר ליהודים להתגורר בירושלים העתיקה.

ואם כבר מתגוררים שם יהודים - צריכים לשלחם משם בכח. ועד שצריכים למסור את כל ירושלים העתיקה, כולל הר הבית וקדש-הקדשים - לערבים!!

וכך טוענים גם בנוגע לחברון: היות ומתגוררים שם 50,000 ערבים, הרי הם הרבה יותר חזקים מהיהודים המתגורים שם. ונוסף לזה, גם יש להם יחס לאברהם אבינו, שנמצא במערת המכפלה בחברון - ואם-כן, לא צריכים גם שם לאפשר ליהודים להתגורר, ואת היהודים המתגוררים שם - לשלוח משם!

ועל^-דרך^-זה טוענים שצריכים למסור את כל השטחים שהערבים רוצים, כיון ש"עז העם היושב בארץ" ו"חזק הוא ממנו" - הם חזקים מאתנו!

ונוסף לזה, "כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות . . ושם ראינו את הנפילים בני ענק הנפילים" - האחד רוצח גדול, השני גזלן גדול, השלישי גנב גדול, הרביעי דיפלומט גדול, ואחר יודע הרבה שפות, וכיוצא^-בזה.

ונוסף לכל טענות אלו, הם גם מכריזים "שלום עכשיו"! - מלבד כל הטענות יש לצדם גם את תוקף ענין השלום, ש"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"¹²⁰, ועוד באופן של "שלום עכשיו" - עתה יהיה "שלום על ישראל"¹²¹.

ונוסף לזה, הם גם צועקים שמסירת כל השטחים לערבים, הוא מעשה של צדק ויושר, ובמילא, אכן צריכים לתת את כל שטחי ארץ ישראל לערבים.

ועל^-ידי^-זה - הם טוענים - ימנעו סכנה מכל היהודים, כיון שהיא "ארץ אוכלת יושביה": אם 'יגרו' את הערבים ולא יוותרו למה שהם רוצים - הם "יאכלו" את היהודים היושבים בארץ ישראל.

מה^-שאין^-כן כאשר יוותרו להם, וימסרו להם את השטחים שהם רוצים - יהיה שלום ו"שלום עכשיו"!

והטוענים זאת - הם יהודים, עדה קדושה מישראל, על^-דרך המרגלים בזמנם. ואפילו הקומוניסטים המצטרפים אליהם - הם יהודים, היות ו"ישראל אף^-על^-פי שחטא - ישראל הוא"⁴.

ובכח זה שהם "עדה קדושה" מבני ישראל, באים הם וטוענים כיום שהערבים יותר מדאי חזקים מכדי שנוכל לכבשם - "עז העם היושב בארץ", יחד עם שאר טענות "שלום עכשיו" האמורות לעיל, וכן טענות הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים.

טענות אלו הם תרגום מדויק מטענת המרגלים בשעתו!

אך כשם שאז ראו את מה שהמרגלים המיטו על בני ישראל, שדוקא הם העמידו בסכנה ממש - על^-דרך^-זה מובן - בנוגע למה ש"שלום עכשיו" מביאים עתה על היהודים ועל ארץ ישראל, שהם הינם ה"מהרסייך ומחריבייך"⁵ של העם היהודי ושל ארץ ישראל, רחמנא ליצלן (כפי שמוכח מזה גופא שאליהם הצטרפו גם הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים).

ולמרות שהם צועקים "שלום עכשיו" והרי אין לך דבר יותר גדול מהשלום - אבל לאידך - "אין שלום אמר ה' לרשעים"⁶: יודעים מה כוונותיו של אש"ף, וכפי שהם אישרו את^-זה עוד הפעם לאחרונה באסיפה, שכוונתם היא לצוות על כל היהודים ללכת מכל ארץ ישראל!!

• 3) לשון הכתוב - תהלים קכה, ה. קכח, ו.

• 4) סנהדרין מד, א.

• 5) לשון הכתוב - ישעי' מט, יז.

• 6) שם מח, כב.

88

ואין זה סוד - הם אומרים זאת בגלוי, וזה הודפס בכל מקום, וכל אחד יודע מזה. ואין זה דבר חדש - כבר 32 שנה (החל מתש"ח) שהם מכריזים זאת!

ואם^-כן, מובן שכל הסכם שיסכמו אתם לא יוביל לשלום!

ואפילו כאשר מוותרים להם, בתנאי שיחתמו על פיסת נייר שעושים שלום לפי שעה -כרצון "שלום עכשיו" - לא רק שזה אינו מועיל, אלא זה מביא סכנה בפועל על היהודים!

כפי שראו בפועל: בעת מלחמת "ששת^-הימים", היו יהודים שטענו שלא רוצים לכבוש את ירושלים העתיקה. ולאחר מכן כשכבשו בהכרח את ירושלים העתיקה ואת שאר השטחים - שלחו מיד שלוחים לוושינגטון, ללונדון ולפריז, שידעו שרוצים למסור הכל לגויים.

הרי היא מתנה שהקב"ה נתן לבני-ישראל - ומתנה זו באו יהודים למסור לגויים?!

והסיבה היחידה שלא מסרו את השטחים בפועל - היות והגויים אינם בעלי בחירה, אלא "לב מלכים ושרים ביד ה'"¹²² - הקב"ה לא הניח לגויים שיקחו זאת!

מאז שראו הערבים את רצון היהודים לוותר - החלו בטרור!

אך הערבים ידעו מהשלוחים ששלחו, וזה חיזק אותם ונתן להם יותר תוקף במעשי^-הטרור שלהם הנמשכים עד היום הזה, ומתחזקים יותר ויותר, רחמנא ליצלן.

ולא כדעת הטועים, החושבים שהטרור החל לאחרונה - זהו שקר גמור! - הטרור נמשך כבר לצערנו מדי חודש בחודשו מאז מלחמת ששת^-הימים, היות והערבים קיבלו תוקף כאשר נוכחו לדעת שהיהודים מפחדים ושולחים שלוחים שרוצים לוותר!

וכן היה הלאה: בכל פעם שהיהודים כבשו משהו מהערבים - רדפו יהודים אחרי הגויים למסור מה שכבשו, ורוצים שלום ורוצים "צדק ויושר".

וכל פעם זה נתן יותר תוקף וחיזוק לערבים. ועד שהגיע למצב כזה שהרגו יהודי, בחור^-ישיבה, בחברון, במרכז העיר¹²³!

ומהאמור לעיל מובן כיצד "שלום עכשיו" מביא סכנה ממשית על היהודים ועל ארץ ישראל, רחמנא ליצלן, ולמרות זאת - ממשיכים הלאה לדרוש למסור עוד שטחים לערבים, תמורת פיסת^-נייר שעליה כתוב שעושים שלום.

ולא מסתפקים בשטחים הרבים שכבר נתנו להם, שבאותם שטחים ישנו נפט שזקוקים לו וזה אף החליש את הבטחון ועוד ענינים, רחמנא-ליצלן.

וכל זה עושים בטענה שבתמורה מקבלים "שלום עכשיו". וכיון שיהודים הם "עם חכם ונבון"⁹ - הם ודאי יסתדרו בשלימות ללא הנפט וללא שטחי-הבטחון.

וכאמור, זוהי אשלייה הכי גדולה שתמורת הויתורים מקבלים שלום - הרי רואים בפועל מהי כוונת הערבים!

ואפילו אם נאמר (המציאות היא ודאי לא כך, כנ"ל) שמקבלים תמורת זה שלום אמיתי לפי^-שעה - כפי שטוענים "שלום עכשיו" - הרי ידוע, שכאשר מדברים אודות דבר המהלך ונמשך, לא מסתכלים רק על המצב בהווה אלא מסתכלים כיצד זה ימשך וישתלשל בעתיד, היינו, לאיזה כיוון זה ילך:

אפילו אם מצב הדבר שמהלך ונמשך אינו טוב בהווה, אך הוא מוביל לדבר טוב -מתחשבים בדבר שאליו הוא מוביל; ובאותה מידה אם המצב העכשווי הוא דבר טוב, אך הוא מוביל למצב לא טוב - גם כאן מתחשבים בדבר אליו הוא מוביל.

ועל^-דרך^-זה בנידון^-דידן: רואים בפועל לאן מובילה הגישה של וויתור לערבים. ואפילו אם ישלו את עצמם שבינתיים זה שלום, "שלום עכשיו" - אין זה משנה, היות ורואים שזה מוביל לכיוון בלתי^-רצוי, כיון שכוונתם אינה לשלום, אלא לשלח את כל היהודים מארץ ישראל, כנזכר לעיל!

ואבן^-הבוחן בכל דבר שמסתפקים בו כיצד להתנהג - הוא כפי מה שכותב משה רבינו, זאת^-אומרת תורת משה - השולחן ערוך.

וכפי שהיה צריך להיות אצל המרגלים, שלפני שהם טענו "עז העם היושב בארץ" - הם היו צריכים לגשת מיד למשה ולשאול אותו, להסתכל מה כתוב בתורת משה.

9) ואתחנן ד, ו.

90

היינו, שגם כאשר עושים חשבונות על^-פי שכל, ומגיעים למסקנא ש"עז העם היושב בארץ", ומצד צדק ויושר צריך לתת לערבים שטחים - צריך לפתוח את השולחן ערוך "הישן" (שמשה רבינו קיבל מהקב"ה, ולכן הוא נצחי והוראותיו נצחיות בכל הזמנים) ולראות מה דעת השולחן ערוך בנוגע לאותו ענין.

והיות והשולחן ערוך ניתן על-ידי הקב"ה שהוא מנהיג את העולם ויודע את כל חשבונות הצדק והיושר, ואדרבה: הוא טבע הטוב ו"טבע הטוב להיטיב"^{124 125} - ודאי שכאשר מתנהגים בדרך השולחן ערוך יהיה טוב אמיתי לכל אנשי תבל.

אמנם הקב"ה נתן שני אופנים כיצד להתנהג: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'"¹¹ - אך יחד עם זה הוא נתן לנו את השולחן ערוך בכדי לעזור לאדם לבחור בחיים - "ובחרת בחיים"¹²⁶.

ואם עושים חס-ושלום היפך ממה שמשה רבינו אמר בשולחן ערוך - זה על^-דרך הדין בשולחן ערוך¹²⁷ שאחד המשווה עצמו למשה רבינו - דינו מלקות. כאשר אדם עושה כפי המונח אצלו ולא כפי המונח אצל משה רבינו בשולחן ערוך - הוא מראה בזה שדעתו ומציאותו משתווים למשה רבינו!

ואפילו בכזה מצב - יש לדעת שהקב"ה הוא "טבע הטוב להיטיב", הוא אותו ה' שהיה במתן^-תורה ואותו ה' שהיה בבית^-המקדש - והוא ודאי יוביל ויפעל את כוונתו מכיון ש"דבר אלקינו יקום לעולם"¹²⁸, החילוק הוא רק בזמן - האם הוא יפעל זאת קודם או יותר מאוחר.

וכאשר יהודי מחליט לבחור בחיים - הרי הוא "מונע" מהקב"ה לפעול זאת לבד.

ההוראה מחג הגאולה י״ב-י״ג תמוז: מסירות נפש עבור השולחן־ערוך:

ההוראה שלמדים מחג הגאולה י"ב^-י"ג תמוז - שיהודי אחד התייצב בכל התוקף נגד מלוכה אדירה, ועד שהיו שטענו על-זה: איזה מין סדר הוא זה להיכנס למצב סכנה?!

איי, מה יהיה עם תלמידים ? - לזה הקב״ה ידאג.

הוא העמיד עצמו במסירות^-נפש בפועל, ושלח שלוחים כדי להחזיק את היהדות אצל שניים^-שלושה מליוני יהודים שהיו באותה תקופה במדינה ההיא.

ומזה נלמדת ההוראה, עד כמה צריך להתייצב בתוקף עבור תורת משה ועבור השולחן ערוך שמשה קיבל מהקב"ה.

זוהי הוראה ברוחניות הענינים. אך כמדובר קודם בארוכה ישנה הוראה משבת פרשת שלח ומחטא המרגלים גם בגשמיות - כפי שזה שייך בזמננו בגשמיות בארץ ישראל כפשוטה:

כשם שאז טענו המרגלים "עז העם היושב בארץ" - שסכנה לכבוש ולהתיישב בארץ ישראל - על^-דרך^-זה, טוענים היום מספר יהודים שצריך "שלום עכשיו", ומצטרפים אליהם הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים, וטוענים: כיון שהערבים הם רבים וחזקים, צריך לתת להם מה שהם רוצים ולא ליישב את השטחים.

ומהמשך הסיפור בתורה אודות המרגלים - יש ללמוד הוראה נצחית גם לטענות של "שלום עכשיו" בימינו, כמדובר לעיל בארוכה.

היות והתורה היא נצחית ("דבר אלוקינו יקום לעולם") ובאופן של "פעולה נמשכת", וכיון שהתורה היא תורת חיים - הרי היא נותנת הוראות כיצד להתנהג בחיים לעולמי^-עד.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת שלח תש"מ)

אין כל דמיון בין המרגלים ל״שלום עכשיו״ - הדמיון הוא רק בעצם החטא...

בכמה וכמה הזדמנויות הושוו אנשי "שלום עכשיו" למרגלים. אך יש להבהיר, ובהקדים, שעם היות, שלא ניתן לומר "להבדיל" - היות ושניהם יהודים, בכל-זאת, הדמיון ביניהם הוא לא 'דמיון', וכדלהלן:

המרגלים השתייכו ל"דור דיעה"¹ ובאותו "דור דיעה" - הם נבחרו על-ידי משה רבינו להיות נשיאי העדה.

גם חטאם - חטא המרגלים - לא היה 'סתם' חטא. וכמבואר בלקוטי-תורה^{129 130} שהמרגלים היו מעולם המחשבה או (על-כל-פנים) מעולם הדיבור¹³¹ וחטאם התבטא בכך שלא היו מסוגלים לסגת ולרדת ממדריגתם.

ואף על מה שאומרת המשנה¹³² ש"המרגלים אין להם חלק לעולם-הבא" - מבואר¹³³, שמקומם נעלה יותר מעולם הבא ולכן לא ניתן לתת להם 'עולם-הבא' - מאחר שזהו שכר נחות יותר ממדריגתם הם [שמזה מובן עד כמה נעלית מדריגתם: מעלת עולם-הבא היא כה גדולה, עד שאפילו "חלק" מעולם-הבא נחשב לשכר רב וכנאמר¹³⁴ - "כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא" (כיון שהיהודים הינם - "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"¹³⁵ מהקב"ה). ולמרות זאת, בנוגע למרגלים אומרים ש(לא רק חלק מעולם-הבא, אלא) כל עולם-הבא קטן מידי עבורם, ולכן "אין להם חלק לעולם-הבא"!].

והנה, גם לפי הפירוש הפשוט ב"מרגלים אין להם חלק לעולם-הבא" - שזה אכן היה עבורם עונש. אולם יש להדגיש, כי לאחר שנגמר העונש, אז מובן שהם נתעלו חזרה למדריגתם¹³⁶ היות ומטרתו של עונש מהתורה ("תורת חסד") - אינו עבור העונש, אלא בכדי להשיל ולהוריד את העבירות המסתירות על נפשו של היהודי - בכדי שיוכל לקבל שכר.

נוסף לזה: הגמרא מספרת בבבא-בתרא⁹ שרבה-בר-בר-חנה ראה את ה"מתי מדבר" (שזה כולל גם את המרגלים) ו"דמי כמאן דאיבסמי" ("בפנים צהובות כשתויי יין"¹⁰) שזה מראה שהיה אצלם את הענין של "נהנין מזיו השכינה" (ועל-דרך הסיפור שצהבו פניו של ר' אבהו כיון שהוא מצא "תוספתא עתיקתא"¹¹) - ומכל-זה מובן ש(גם לפי הפירוש כפשוטו) יש להם חלק לעולם-הבא.

. . מכל הנ"ל מובנת גודל מעלתם של המרגלים. ובמילא מובן שכלל לא ניתן להשוות את "שלום עכשיו" והקומוניסטים (ולהבדיל הערבים), למרגלים עצמם.

וזה שכן השוו בין המרגלים ל"שלום עכשיו" - הוא מצד חטא המרגלים עצמו:

החטא של "שלום עכשיו", החטא של הקומוניסטים (והחטא של, להבדיל, הערבים -היושבים בכנסת) - הוא כמו חטא המרגלים, כמדובר כמה-פעמים בארוכה¹².

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת קרח תש"מ)

• 9) עג, ב ואילך.

• 10) פרש"י שם.

• 11) ירושלמי שבת פ"ח ה"א. שקלים פ"ג ה"ב.

• 12) ראה שיחת שבת-פרשת שלח ש.ז.

94

כשהוריהם של הגויים עדיין אכלו בשר-אדם - היהודים כבר חונכו לצדק ויושר!

בשיעור החומש של יום זה¹ - יום החמישי, מסופר אודות הכנותיהם של היהודים קודם כניסתם לארץ ישראל. ולאחרי-זה ממשיך לספר - כיצד נכנסו בפועל לארץ ישראל; מיד בכניסתם - ציוה הקב"ה ליהודים שלא יגעו במה ששייך לאומות אחרות. יחד-עם-זה הורה הקב"ה^{137 138} שאת ארץ סיחון ועוג שהיו הכניסה, הפרוזדור והמפתן לארץ ישראל¹³⁹ - כן יכבשו, היות וזה שייך לגמרי ליהודים!

מסיפור זה יש להפיק לימוד והוראה, ובהקדים:

בארץ ישראל הרי נמצאים גם אומות אחרות, ולכן בשעה שיגיעו אותן אומות וישאלו את היהודי - איך ביכולתך לומר שכל ארץ ישראל, שייכת לכל היהודים - בשעה שנמצאות שם אומות אחרות?!

וממשיכים לטעון עוד כלפי היהודי: אתה אומר שכאשר תגיע הגאולה תימסר כל ארץ ישראל ליהודים. וממילא כל העם היהודי, עם הילדים בראשם - יכנסו בקרוב לארץ ישראל! - זאת-אומרת שארץ ישראל תיושב לחלוטין ביהודים! - כיצד יתכן שתעשו כזה דבר והרי זה כלל לא שייך לכם?!

ואת זאת מבאר הקב"ה בשיעור החומש של היום - אשר בו מובא: שהקב"ה הורה ליהודים שדבר שאינו שייך להם, אלא לאומות אחרות - שלא יגעו בזה! רק ארצות כסיחון ועוג, שייכים להם לחלוטין!

ומזה יש להפיק הוראה כלפי כל אותם אומות הטוענים שיהודים לוקחים דברים שלא שייכים להם: כשהוריהם וזקניהם עוד היו פראיים לגמרי, רצו ביערות ואכלו בשר-אדם, וכלל לא היו שייכים לשום ענין של צדק ויושר - כבר אז, חינכו את היהודים שיקחו רק דברים ששייכים להם (היות והקב"ה נתן להם זאת) - אך מה ששייך למישהו אחר אסור לקחת!

 

ככל ש׳רשעת הגויים׳ גוברת ותקיפה - כך תקיפה הברית שכרת הקב״ה לאבותינו!

בפרשת עקב¹ נאמר: "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב". כלומר, ש"רשעת הגויים האלה" (בנוסף לברית שכרת עם האבות) היא זו שגרמה לקב"ה לתת את ארץ ישראל ליהודים.

והנה, באותה מידה ש"רשעת הגויים האלה" - עדיין תקפה והולכת וגוברת מדור לדור -הרי שעל-אחת-כמה-וכמה שהברית שכרת הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב - עדיין בתקפה עומדת. ואת השבועה והברית הזו - ניתן לקשר לתחילת הפרשה "והיה עקב תשמעון". שענינו של "עקב" הוא (כפי שמפרשת זאת החסידות^{140 141}) - "עקבתא דמשיחא".

ולכן, היות ונמצאים אנו עתה בזמן של "עקבתא דמשיחא" - לכן, צריך כל יהודי (יותר מתמיד) להכריז ברבים ובתוקף, שארץ ישראל ניתנה באופן של "ברית-עולם" לאבותינו על-ידי הקב"ה (אשר בורא ומהווה את העולם בכל רגע ורגע מאין ואפס - ליש, ובפרט את ארץ הקודש, אשר עליה יש השגחה מיוחדת מאת הקב"ה - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹⁴²).

ולכן, יש לבטל כל משא-ומתן ואפילו מחשבה אודות מסירת חלקים מארץ הקודש ("ארץ הצבי" ו"ארץ טובה ורחבה") רחמנא-ליצלן.

ועל-ידי שיעמדו בתוקף, ובפרט שעל-זה יש את הכח והתוקף של הקב"ה - "גדול ונורא" - על-ידי-זה הופכים את ה"נחש שרף ועקרב"¹⁴³ - שלא רק שהם לא יפריעו ויפגעו ביהודים (הפרעה המתבטאת בכך שהם מעונינים שבני-ישראל ימסרו את ארץ הקודש) -אלא (כשהם יראו יהודי הולך בתוקף התורה והקב"ה, אזי) הם אף יסייעו להם וכנאמר: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"¹⁴⁴.

 

הליכה בקומה זקופה - היא הדרך היחידה לשלום!

[דיבר אודות שלימות העם ושלימות התורה]:

כך גם נגיע לשלימות הארץ, שהארץ הקדושה שהקב"ה נתן לגוי קדוש, לנחלה - תהיה בידו בשלימותה, וכפי שכתוב בתחילת הפרשה¹: "כי תבוא אל הארץ . . וירשתה וישבתה בה" - הארץ כולה לגבולותיה בשלימותה.

וזה יביא שיהיה "ונתתי שלום בארץ"^{145 146} - שלום אמיתי, על-ידי קיום כל התורה כולה, ובכללה - קיום ההלכה הברורה בשו"ע הל' שבת, סימן שכ"ט, שכל יהודי ויהודי מוכן להגן על כל שטח הנמצא בידי יהודים בכל מקום ומקום, מבלי לוותר לגוי. ולא כהאומרים שיש להשיג את השלום דווקא על-ידי ויתורים לגויים - שכן השלום יושג רק על-ידי קיום מלא ותקיף של התורה וההלכה הנ"ל בהלכות שבת (במיוחד בשנה זו - שנת השמיטה).

וכפי שהקב"ה קבע ופסק בהחלטיות בתורה שבכל מקום בו נמצאים יהודים, בין בארץ ובין מחוצה לה - כשגויים באים ודורשים ויתורים, גם אם המדובר הוא רק על "תבן וקש" - גם אז יש לעמוד ולהגן ולשמור על כל שטח שבידי היהודים בשלימותו, מבלי לוותר.

זוהי הדרך היחידה והבטוחה לשלום אמיתי - שלום מן הקב"ה "ונתתי שלום בארץ"; שלום ושלימות בכל מקום בו נמצא יהודי ומקיים תורתו ומצוותיו, ואז גם נהיה "ואולך אתכם קוממיות"¹⁴⁷ - הליכה בקומה זקופה מבלי להירתע; אמנם, התורה אומרת שבענינים שאינם מנוגדים לתורה ומצוות הרי "דינא דמלכותא דינא"¹⁴⁸ - אבל גם זה, הוא רק בענינים שאינם נוגעים לתורה ואף זה רק בגלל שהקב"ה עצמו אמר לנו לקיים במקרים אלה את דין המלכות, ולא משום שאנו מפחדים מן הגוי - אך יחד-עם-זה התורה מצווה לקיים את כל המצוות וכל ההלכות שבתורה, ובכלל זה ההלכה המובאת בהלכות שבת שבנושא של פיקוח-נפש התורה מצווה אשר "יוצאין עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת".

(מעובד ע"פ שיחת יום ג' פרשת תבוא - לילדי מחנות הקיץ - י"ד אלול תש"מ)

עד לחתימת החוזה האומלל - היה בידינו נפט בחינם!

ישנו מעשה טפשות שכעת זהו הזמן לדבר עליו, והיות ובעבר כבר נעשה מעשה כעין זה - לכן יש לחשוד שיעשו זאת אף עתה, וכדלהלן:

למרות שנשאר עדיין ברשות ישראל שטח ובו נפט (שאותו לא החזירו למצרים) -מצהירים טפשים אלו שהיות ויש 'לשמור על המילה' - לכן צריכים לתת גם נפט זה למצרים. וזאת, למרות שהמצרים כלל לא קיימו את הבטחותיהם!

עד עתה, כבר נתנו תשעים אחוז מהנפט שהיה ברשות ישראל! - כיום, מודים כולם שבמקרה ולא היו נותנים למצרים את הנפט - לא היו זקוקים להגיע לסיוע של קבלת נפט מבחוץ!! היות ונפט זה, יכול היה לספק את צרכיה של ישראל.

ישנם אמנם רמאים שרצו 'למכור' לציבור בישראל - ש(מלבד הנפט שמסרו למצרים) השאירו נפט רזרבי שיספיק לתקופה של כמה חודשים - אך כעת, מודים כולם שהמקסימום שניתן לאנור אפילו בארץ רחבת ידיים כארצות-הברית - הוא רק למשך חודשים ספורים (ובישראל: למשך שבועות ספורים).

כעת התגלה שמאז שישראל מסרה את הנפט - כבר שילמה יותר משנים וחצי בליון דולר עבור קניית והכנסת נפט חלופי לארץ ישראל.

ולא זו בלבד: חלק גדול מהכסף ששולם - שולם עבור אותו נפט שנשאב כעת מהשטחים שנמסרו למצרים לפי החוזה האומלל שנעשה בקעמפ-דיוויד!

עד לחוזה אומלל זה, היה לנו נפט בחינם, ואז גם יכלו לשכלל זאת. ואילו כעת, לא זו בלבד שמתחננים לקבל מנפט זה - הנה גם משלמים על-זה שנים וחצי בליון דולר!!!

וכסף זה שמשלמים עבור הנפט, הוא הרבה יותר מהכסף שיקבלו מארצות-הברית במשך שנתיים אלו!

כבר אז, הזהירו אותם שלא יעשו כך! - אתם מוסרים את הנשק שלכם לאלו שמצהירים יום אחר יום שרק במקרה שישראל תמשיך לתת - הם ישבו בשקט!

וכעת, לאחר החתימה: הן ארצות-הברית לא מלאה את התחייבויותיה (בנוגע לנגב ומענקים נוספים) והן מצרים.

הנכרים לא צרים רק על עיירות ישראל - אלא על כל ארץ ישראל לגבולותיה:!!

ולאחרי כל-זה עדיין ישנם יהודים הטוענים דבר מבהיל, שאנו לא נמצאים במצב של "נכרים שצרו".

אך על כך נפסק בשולחן-ערוך¹, שאפילו במצב בו הם מעונינים בלא יותר מקש ותבן, ואף אומרים שלאחר שיקבלו את הקש והתבן הם חוזרים למקומם - הדין הוא ש"יוצאין עליהם בכלי-זיין" אפילו בשבת, ודין זה חל לא רק בארץ ישראל, אלא גם בחוץ לארץ (כפי שהגמרא^{149 150} אומרת בפירוש שב'נהרדעא', שהיא בבבל קיים אותו דין).

טוענים הם, שכעת אין את המצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל", היות ובמקרה של "נכרים שצרו" ישנו חשש שמא תהיה מלחמה. מה-שאין-כן עתה: כעת נפגשים שני ידידים אחד מצרי והשני ישראלי (יחד עם ידיד שלישי אמריקאי), ואף אחד אינו חושב על מלחמה! - אף אחד אינו מנסה להפחיד באמצעות מלחמה או נשק - בסך-הכל משוחחים ביניהם שני מלוכות כיצד להגדיל את הידידות בין המדינות!

. . המצב העכשווי גלוי וברור: כל גבולות ארץ ישראל, הן מצרים בדרום, הן סוריא בצפון, והן ירדן במזרח - כל ארבעת הרוחות של ארץ ישראל מיושבים עם צבא עוין - "צרו כותים על ישראל" - כולל הגבול עם מצרים!

פעם עוד רצו להעלים זאת. אך בשנתיים האחרונות כל-כך חדלו מלהתבייש, עד שחדלו מלהסתיר זאת! - כולם יודעים וזהו דבר גלוי, שעל גבול ישראל ומצרים הרי נוסף לפקידי המכס (שיושבים שם באפס מעשה היות ומצרים אינה מאפשרת, לבינתיים, מעבר חופשי של סחורות בן ישראל למצרים - ולכן לאנשי המכס אין מה לעשות. קורה שישנו אחד 'יוצא מן הכלל' ואז ישנה עבודה לחצי שעה) - נמצאים שם גם שומרי הגבול! - אך אין המדובר ב'שומרי-גבול' המוצבים בין שני מדינות שאינן חוששות ממלחמה! - בגבול ישראל מצרים מוצבים מחנות צבא שלמים!

לא ניתן לעשות מכך כל סוד - די בנסיעה על הגבול בכדי לראות זאת במוחש!

אך קיים חילוק בין סוריה וירדן (הגובלות עם ישראל ממזרח ומדרום) למצרים: סוריה וירדן אומרות במפורש שרק במקרה וישיבו להם את השטחים, וישיבו להם את ירושלים העתיקה ויתנו שלטון לאש"ף, ויעניקו שוויון זכויות לערביי ירושלים החדשה - הרי שרק אם ימולאו כל התנאים האלה - לא תהיה מלחמה!!!

אך אם לא תבצעו תנאים אלו - מצהירות סוריה וירדן - עליכם לדעת, שנפתח במלחמה (רחמנא-ליצלן היה-לא-תהיה) - כנגד היהודים!

הכרזת המלחמה כבר אינה בגדר עתיד! - כבר עכשיו מבצעים מלחמה, אלא שהיא מתבצעת על-ידי המחבלים! - המחבלים אינם מקבלים כסף מאנשים בודדים, אלא הם ממומנים ישירות על-ידי 'מממשלות הכותים' - המלוכות הערביות השוכנות באפריקה ובתימן!

מצב זה - הוא ענין של "נכרים שצרו" במפורש! - ולא "צרו" בלבד, אלא הם כבר מנהלים מלחמה!

המצב בגבול מצרים: "נכרים שצרו" ולא סתם, אלא "מחנות צבא שצרו"!

על גבול מצרים המצב זהה לחלוטין! - אלא שמנהיג מצרים פועל בדרכים אחרות:

אין הוא פותח מיד במלחמה, אלא קודם מחכה שיקבל את כל מה שהובטח לו ללא מלחמה - שזהו הנפט וכיוצא-בזה. ולאחר-מכן יהיה לו הרבה יותר קל לנהל מלחמה, כשכל מרחבי הדלק והבטחון - אינם ברשות ישראל!

אך ישנם שמתפלאים על-כך: הרי הוא "רודף שלום", ואם-כן מדוע שירצה במלחמה?! - ועל-כך המענה ברור: הוא רוצה שטחים, הוא מעונין בדברים שנמצאים בשטחים והוא מעונין שישיבו לו את המכונות.

ובכדי לקבל דברים אלו בחזרה עומדות בפניו שני אפשרויות: האפשרות הראשונה, היא להלחם על כך, כפי שעשה קודמו (נאצר) בעת מלחמת יום-הכיפורים. אך לאחר שראה שדרך זו אינה בטוחה, החליט לנסות את האפשרות השניה, והיא: לקבל את כל השטחים ואת כל הנפט - ללא מלחמה. ולאחר-מכן, אף פעם לא יהיה מאוחר מלפתוח במלחמה.

ולכן, גם בגבול המצרי ישנו מצב של "צרו כותים על ישראל"! - ואין-זה "צרו" באופן סמלי בלבד, שעומד חייל בודד או שנים כדי להודיע ששטח זה שייך למצרים - אלא נמצאים שם מחנות צבא שלמים.

וכדי שלא תיווצר טעות אשר יחשבו שאינם מתכוננים למלחמה - שולחת מצרים נשק לגבול ישראל מידי יום ביומו!!! - אם אתם אכן אוחזים ב"שלום" - אם-כן מדוע אתם שולחים לשם כל-כך הרבה נשק?! - עדיף שתשלחו מכונות עבור בניה!

ולמרות שאין כאן המקום להבהיל ולצער את ישראל, מוכרחים להזכיר זאת היות ורואים את גודל החושך הכפול והמכופל של הגלות:

בשעה שקוראים בכל-יום בעיתונים שעל כל שלושת הגבולות עומדים אנשי צבא, שמאפשרים מעבר למחבלים, או ששולחים מתוכם מחבלים אשר עורכים מלחמה בארץ ישראל. וכן בגבול עם מצרים חונים מחנות צבא - עדיין מדמיינים לעצמם שאין זה המצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל"! - מדמיינים הם לעצמם שאין-זה המצב כפי שהיה בנהרדעא, שעליו פסקה הגמרא ש"יוצאין עליהם בכלי-זיין".

אכן, האמת היא שקיים חילוק בין מצבינו היום לסוגיית הגמרא בעירובין: בגמרא מדובר בנוגע למצב ש"צרו כותים", על עיירות ישראל בלבד. אך כיום המצב הוא ש"נכרים צרו" על כל ארץ ישראל! - על כל ארבעת גבולות מכל הכיוונים!

אף כשספק אם דין השו^״ע שייך לעניננו - הרי זה ספק פקו''נ ובפרט שזה פקו''נ וודאי:!!

ורק בחסדי ה' ש"גדול הרועה" ה"שומר את צאן מרעיתו"¹⁵¹ (ו"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹⁵² ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹⁵³) - בינתיים הכל שקט. וזאת, למרות שמאז שנחתם החוזה ב'קעמפ-דיוויד' נהיו יותר מחבלים;

אינני מעונין לקרוא למקום בשם "מחנה (=קעמפ) דוד" - אוי ואבוי שמשתמשים בשמו של דוד המלך לדברים שכאלה! - אוי ואבוי שמתפארים בעובדה שב"מחנה דוד" - רוצים לקיים תנאים אשר הם הפכיים לחלוטין מ"דוד מלך ישראל", מהשולחן-ערוך, מהיהדות ומההגיון הפשוט.

בשום מקום בעולם לא נשמע שמוסרים נשק לזה שפוחדים ממנו!!!

וכשמוסרים להם את הנפט - לא מוסרים להם דבר שבאמצעותו תהיה תאורה, או הפעלת מכונות חשמליות - אלא מוסרים להם נשק!!!

כל המדינות, בראש ובראשונה, מנצלים את הנפט עבור נשק, בטחון, הגנה והתקפה, ורק מה שנשאר - מנוצל עבור שלום!

וכשמתחילים להתפלפל ולומר, שמדובר בשני ידידים טובים, שכל מטרתם היא להגדיל ולחזק את השלום שביניהם - זהו נוסח מבהיל ומצער ביותר!!! - ובפרט, שמצרים מודיעה בפירוש, שרק כאשר ימסרו להם ענינים מסויימים (בנוסף למה שנמסר להם עד עכשיו) - רק אז יהיה אפשרי לדבר בנוגע לשלום! ובאם לא - מבהירה מצרים - הרי שאז על ישראל לדעת שישנם כמה ממשלות ומלכויות ערביות אשר בדעתם יש להתחשב! מה-גם, שהוא חייב לציית לדרישות העם - ולידידים הטובים מסוריא ותימן וכדומה.

ולמרות כל זאת, טוענים שהמדובר בידידים טובים! - הנה, מביאים ראיה, הם אפילו מתנשקים איש על צווארי רעהו! - וכל זאת, כאמור, בשעה שנשיא מצרים מודיע בפירוש את כוונותיו!

ונוסף לכל זה: כל מה שדובר 'מאחורי הפרגוד' בין ישראל למצרים - נמסר לאחר מכן ישירות לאותם אלו שמודיעים בגלוי שהם מנהלים מלחמה בשעה זו.

 

אפילו אם היה ספק בסוגיא של הגמרא בעירובין, ובדין השולחן-ערוך (אם זה שייך למצב הנוכחי) - הרי כאן זה ספק של פקוח-נפש היה-לא-תהיה, של 3 מליון יהודים!

ובפרט שבעניננו הפיקוח-נפש כלל לא בגדר ספק!!!

כשחתמו את החוזה היו צריכים עדיין לקיים איזו התבוננות קלה, למה זה אמור להוביל. אך כעת, כשעברו זמנים אלו, והחלו לדבר בדיבורים ברורים מכל הצדדים - הרי זה יצא מגדר ספק לגמרי, וזהו וודאי גמור!!!

ישראל נותנת שטחים; מצרים נותנת ״הבטחות״ ובמקרה הטוב - פיסות גייר...

לאחר מכן נוספה טענה חדשה: כיצד ניתן לקרוא לזה "צרו נכרים על ישראל", בשעה שמנהיג מצרים הביע חרטה, ומודיע שמעונין להיפגש ולדבר.

קודם לכן - הוא ניהל 'ברוגז' וכלל לא רצה 'לדבר', אך כעת מעונין הוא להיפגש וגם לדבר. ובאם הוא מביע את רצונו להיפגש ולדבר, הרי זו הראיה הברורה ביותר, שהינו הידיד הטוב לעם היהודי. ולכן - טוענים הם - האם צריך 'להתחשבן' עמו על מה שעשה בעבר?! - הרי ברור שיש למסור לו את כל מה שרוצה!

היות ו"דעת" היא לא רק ל"נבון נקל" (כפסוק¹⁵⁴ "דעת לנבון נקל") אלא אפילו ל"אי-נבון"! לכן, מדוע שמנהיג מצרים לא ירצה להפגש?! - הרי כשהוא יפגש יהיו שלשה צדדים:

ארצות-הברית יכולה רק 'להרויח' מכך, היות וזה יוכיח על חוזקם. הם הקובעים המושלים והשולטים, ושני הצדדים מתחשבים שהקביעה של ארצות-הברית היא קביעתה של ידידת אמת.

הצד של מצרים וודאי שרק ירוויח! היות ומה נדרש ממנו?! - הוא הרי לא נדרש לשום דבר! - אף אחד לא דורש ממנו לקיים את כל הפרטים והסעיפים שנחתמו ב"מחנה דוד". אלא רק מתכננים למסור לו עוד ועוד.

אלא מאי? - מאחר וישנם עקשנים (או איך שהם קוראים להם בעלי "מרה שחורה") שאומרים שאסור למסור - לכן 'דורשת' ישראל "נייר חתום" - דורשת היא שמצרים תחתום על הנייר! - אך גם זאת מצרים אינה מעונינת לעשות!!!

ולאחר ש"יחתמו" על הנייר, מה תרוויח ישראל?! - היא תרוויח שמצרים תשלח שגריר. וממילא, כאשר ישראלי ירצה 'ויזה' למצרים, הוא לא יצטרך לעבור דרך תיווכה של מדינה שלישית - אלא יוכלו ללכת 'ישר' לשגרירות מצרים ולקבל את הויזה!

וכך התנהל הדבר עד עתה, הכל נמסר למצרים - ולא התקבלה מהם שום תמורה, חוץ מהבטחה בכתב (ב"מקרה הטוב", כי בדרך כלל הסכימו "רק" להבטחה בעל-פה).

ולכן, מדוע שמצרים לא ירצו להיפגש?! - עד עכשיו הם הרי רק קיבלו. הדבר היחידי שהם עוד יכולים "להפסיד" הוא - שהם יידרשו 'לחתום' בכתב על נייר שעליו יופיע שמהיום והלאה ישראל ומצרים יהיו 'ידידים טובים', ומצרים תשלח שגריר אשר ינפיק ויזות ויאפשר לכל ישראלי לנסוע למצרים!

כמה זמן "שלום" זה ימשך? - זה תלוי בהרגש שעלול להתחלף היה-לא-תהיה בין-רגע!

ולכן, אם מנהיג מצרים לא ירצה להיפגש - זוהי תהיה השטות הגדולה ביותר שיכולה להיות מצידו!

אלא אם-כן תתקיים התקווה שבישראל יחזיקו בשכל הפשוט והישר ויעצרו את ההחזרה, עד שמצרים יקיימו את כל התנאים - שאחד התנאים הוא, לא לבסס את המחבלים, ובפרט שלא להדליף ולמסור להם (או לנציגיהם) את אותם ענינים סודיים שדוברו בין המעגל המצומצם של שלשה אנשים אלו (ארצות-הברית, ישראל ומצרים).

אך לפועל, כולם יודעים והם בעצמם הודו בכך, שמנהיג מצרים בעצמו מעביר להם הכל!

ולא זו בלבד, אלא "אכלתי ואוכל עוד"! - הוא ממשיך ומעביר להם. ומסביר שהסיבה לכך שהוא מעביר להם את המידע החסוי שברשותו, הוא מכיון שקיים לחץ ממאה מליון ערבים, ובמדינתו ישנם לא יותר משלושים מליון אנשים. ונוסף לזה - ממשיך הוא לבאר את טעמו למסירת ה'סודות - היות ונזקקים לסיוע הכספי מאותם מדינות (מה-גם שתושבי מדינות אלו הם מאותו גזע ומאותו סוג דת).

ואף אחד לא יכול להשלות את עצמו שכל הטעמים הנ"ל לא יתבטלו לאחר שייחתם נייר נוסף! - כל הסיבות האלו יהיו בתקפם ובמציאותם גם לאחרי שיחתמו על נייר נוסף ('הסכם האוטונומיה') נוסף על הנייר שחתמו ב"קעמפ-דיוויד".

ולמרות כל זאת, מסתובבים 'חוזים בכוכבים', חולמי חלומות ומחפשים רמזים: שהיות ובמצרים הסכימו להתיישב עוד-פעם מסביב לשולחן ולדבר - זהו סימן שישנה תקוה כלשהי שיוכלו להגיע לאיזה שהוא הישג.

וזוהי ההוכחה שחזרו הענינים לקדמותם. כלומר, שמצרים כבר אינה חושבת להעביר מידע למחבלים ולעשות דברים שהם היפך ה'שלום'.

למרות העובדות הנ״ל - עדיין ישנם הפוסקים שכעת אין "נכרים שצרו"...

הרי הגמרא¹⁵⁵ אומרת במפורש שענין בלתי-אפשרי כמו "לעייל פילא בקופא דמחטא" (הכנסת פיל בחור של מחט) - לא יכול להיות גם חלום! - הדבר כה מופרך, עד שאפילו לא ניתן לחלום זאת!

ואילו כאן - מנהיג מצרים חוזר ואומר, שהוא נתון תחת לחץ של כמה וכמה ממשלות (של אחיו, בני-דודיו וקרוביו - ואינו יכול להתנתק מהם) ומודיע בפירוש - שהתחרט מכל מה שהבטיח.

ולמרות כל זאת, באים יהודים אלו ומדפיסים בתור פסק הלכה, שכל מה שדובר במסכת עירובין ובשולחן-ערוך - כלל לא שייך למצבינו, היות ובעניננו מדובר על שני ממשלות שהם הידידים הגדולים ביותר! - ולכן, פוסקים הם שגבולות ישראל אינם במצב של "נכרים שצרו"!

ויהי-רצון ש"תשועת ה'" הרי היא כ"הרף עין"¹⁵⁶ - במילא עדיין ישנו מקום לעוד כמה-פעמים "כהרף עין" ב(סיום)שנת תש"מ. ובפרט שנמצאים אנו בערב ראש-השנה, והיות שישראל בטוחים ש"אלקים קרובים אליו" - לכן, וודאי שיזכו בדין.

. . ושתהיה תשועת ה' כהרף עין - ובראש ובראשונה, שכולם יקבלו שכל הישר ובפרט אלה הנמצאים בארץ ישראל (וכידוע¹⁵⁷ אשר "אוירא דארץ ישראל מחכים"), ויקיימו את הדין הפשוט והברור אשר אין בו כל ספק! - הדין הכתוב בשולחן-ערוך הלכות שבת סימן שכ"ט.

ואותו רב שהציגו בפניו מקרה של שעורים ופסק כבמקרה של שעורים, ולאחר-מכן התברר שהמקרה הוא של חיטים, הרי ש"שגיאות מי יבין"¹⁰ - ושעכשיו ידע באופן ברור שהמדובר הוא בנוגע לחיטים, ולכן יפסוק את ההלכה בהתאם לזה!

(מעובד ע"פ שיחת ליל ערב ראש השנה, כ"ט אלול, תש"מ)

10) תהלים יט, יג.

108

אומות העולם יפחדו מאיתנו - רק כשנראה תוקף גשמי הבא מצד ציווי הקב״ה!

היות ונמצאים בזמן ש"החושך יכסה ארץ"¹ - לכן ישנם יהודים הטועים אשר נדמה להם, שניתן להשיג שלום שהוא היפך התורה והיפך השולחן-ערוך! - עד לפסק-דין בשולחן-ערוך אורח-חיים הלכות שבת סימן שכ"ט - בהלכה זו כתב הקב"ה בבירור אשר יש להתנהג באופן של "קוממיות", בכל התוקף (לא תוקף של "כוחי ועוצם ידי"^{158 159}, אלא החוזק והתוקף) של התורה.

ורק כשנעמדים בחוזק זה - ניתן להגיע ל"ונתתי שלום בארץ"¹⁶⁰, היות ואז יתקיים ה"תפול עליהם אימתה ופחד"¹⁶¹, כיון שזה (כהמשך הפסוק) "בגדול זרועך". ומה"אימתה ופחד" נוצרת יראת-כבוד, מפני ש"ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"¹⁶², ש('יראו ממך') זוהי יראת-כבוד.

והגם שיוצאים עם נשק גשמי וכדומה - זהו מכיון שכך רוצה הקב"ה שינהגו בזמן הגלות - על-פי דרכי הטבע - וכל זאת, בכדי להרתיע את הגויים מלגעת ביהודים ובדבר השייך להם - ו(מפני שזהו רצון הקב"ה - אזי) גם תוקף שבאמצעות כלי-נשק הוא על-פי השולחן-ערוך.

ורק על-ידי עמידה בתוקף מגיעים ליראת כבוד אמיתית מכיוון כל אומות-העולם, מבלי הבט איך שהם דיברו קודם-לכן. אלא דעתם תתהפך, היות ו"עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום", כיון ש"עמנו א-ל"¹⁶³.

ומבארים בגלוי לכל העמים, הגם שעם ישראל "מפוזר ומפורד בין העמים"¹⁶⁴, כלומר, שאנו נמצאים בגלות. עם-כל-זה, עליהם לדעת, שסיבת היותנו בגלות היא - אך ורק מפני שהקב"ה שלח אותנו לשם, לא חס-ושלום כיון שכך החליטה אחת מהשבעים אומות, אלא רק מפני שכך רצה הקב"ה, ולכן נמצאים אנו בגלות! - וכיון שהקב"ה הוא זה שהכניסנו לגלות, הוא גם זה שיוציאנו מהגלות, ולכן זה יכול להיעשות "בשעתא חדא וברגעא חדא".

ביטול הגלות נעשה על-ידי שלימות התורה - הימנעות מחטאים. וכידוע ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו"⁸.

וברגע שמתבטלת סיבת הגלות - אזי "לא עיכבן אפילו כהרף עין"⁹. וכפי שכתוב¹⁰ "כימי צאתך מארץ מצרים" - כך גם יהיה "אראנו נפלאות" ביציאה מהגלות - ש"בשעתא חדא וברגעא חדא" יבוא משיח צדקנו ויבטל את חושך הגלות. ואז - בתחילה תהיה ה"אתחלתא דגאולה"¹¹; לאחרי זה הגאולה עצמה; ורק לאחר-מכן הקיבוץ גלויות, ועוד קודם לכן ה"יבנה מקדש במקומו"! - כך פוסק הרמב"ם¹² - מורה הנבוכים - בספרו "יד החזקה"! ובשם ספרו זה מרמז הרמב"ם שאין להתחשב בשום חשבונות. וכשהולכים עם כוחו של הקב"ה - זה נהיה "יד החזקה", המתגברת על כל החשבונות, על כל האומות ועל כל העולם.

כלומר: גם בזמן הגלות, הדרך האחת והיחידה שעל-ידה יהיה "ונתתי שלום בארץ" -שלום אמיתי ללא פחדים; "ושכבתם ואין מחריד" שלום בר-קיימא (שיהיה טוב גם ליהודים וגם לאומות-העולם) זהו רק כשהולכים בדרך התורה ש"כל נתיבותיה שלום"¹³ ו"ניתנה לעשות שלום בעולם"¹⁴.

ומכיון ש"דבר אלקינו יקום לעד"¹⁵ - ממילא יבוטלו כל העיצות, רחמנא-ליצלן, לנגוע בשלימותה של ארץ הקודש "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹⁶, שעל-ידי פגיעה בשלימות הארץ פוגעים גם בשלימות התורה.

• 8) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 9) ראה רש"י בא יב, מא.

• 10) מיכה ז, טו.

• 11) ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

• 12) הל' מלכים פי"א ה"ד.

• 13) משלי ג, יז.

• 14) ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ד הי"ד.

• 15) ישעי' מ, ח.

• 16) עקב יא, יב.

110

ועל-ידי השמירה על שלימות הארץ, התורה והמצוות - יתקיים בגלוי הפסוק "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹⁶⁵ - גם בזמן הגלות! - שהשמירה על המצוות כוללת בתוכה גם המצוות הקשורות להלכות שבת, ש(כפי שהוזכר קודם ש)אם "צרים על עיירות ישראל". היינו, שמגיעים גויים לעיר הסמוכה לספר, בה מתגוררים יהודים, בין בארץ הקודש ובין מחוצה לה (וכפי שהגמרא¹⁶⁶ מביאה את הדוגמא מנהרדעא, אשר היתה בבבל), ואומרים שברצונם להיכנס לארץ ישראל אפילו לזמן קצר בלבד - הנה כיון שישנו אפילו ספק-ספיקא ש"תפתח הארץ לפניהם" (ובמיוחד אם הם אומרים זאת) - או אז (הן בנהרדעא והן בארץ הקודש) נעמדים עם כלי-נשק, ומחללים עליהם את השבת.

והיות והולכים בתוקף של "גדול זרועך" - ממילא הם "ידמו כאבן"; שעומדים על מקומם כאבן. ועל-ידי-זה "תפול עליהם אימתה ופחד". ובכך מניחים ליהודים לבצע את שליחותם "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".

(מעובד ע"פ שיחת ח"י תשרי, אור ליום ב', ג' דחוהמ"ס, תשמ"א)

ארץ ישראל בכלל וירושלים בפרט - שייכת לכל יהודי ויהודי מעם ישראל!

[דיבר אודות הכניסה לארץ ישראל]:

. . ובכניסה בשלימות לארץ ישראל, ימצאו שם גם את ארץ הקודש בשלימותה המלאה, את העם היהודי בשלימותו המלאה, ויקיימו את התורה גם-כן בשלימות, כפי שנאמר בהקהל "לעשות את כל דברי התורה הזאת"¹ - לקיים את הדברים הכתובים בתורה.

ובארץ הקודש עצמה - לבוא לירושלים עיר הקודש, אשר היא עיר הבירה של כל ארץ ישראל ושל כל יהודי היכן שרק ימצא. - היות ו"ירושלים לא נתחלקה לשבטים"². היא נרכשה ונבנתה על-ידי דוד מלך ישראל, כך שלכל יהודי - מילדים קטנים ביותר והלאה -יש בה חלק.

ואף אחד לא יכול למסור ממנה שום דבר, כיון שהיא אינה שייכת לו, כל יהודי הינו בעל-הבית על כל ירושלים, עם הכותל המערבי, הר-הבית וכל הענינים הקשורים לירושלים.

(מעובד ע"פ שיחת - לתלמידים ולתלמידות - ג' דחוהמ"ס תשמ"א)

• 1) וילך לא, יב.

• 2) יומא יב, א. מגילה כו, א. ועוד. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ז הי"ד.

112

נחלת עולם - גם בזמן הגלות!

ישנם הטוענים שהיות ובני-ישראל נמצאים בגלות - אם-כן, זוהי ראיה שלאחרי שהקב"ה "נטלה מהם ונתנה לנו" - החזירה שוב לגויים.

המענה לטענה זו טמון במילים "מפני חטאינו גלינו מארצנו"¹. למרות שנשלחנו מארץ ישראל לגלות, עדיין נשארה ארצנו - הארץ שלנו.

הקב"ה אמנם שלח אותנו לגלות, אך זה לא נוגע כהוא זה לבעלותינו על ארץ ישראל -היות והיא נתנה לנו כ"נחלת עולם" ושוב אינה יכולה להינתן למישהו אחר.

וכמשל הידוע ממלך שהגלה את בנו מעל שולחנו - רחמנא-ליצלן לומר שכעת יכניס אליו בן אחר במקומו.

ולמרות שמלכתחילה "נתנה להם" והיתה זו ארץ כנען, אך לאחר-מכן זרק אותם משם -כפי שנאמר "מעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות"^{167 168} - ו"נטלה מהם ונתנה לנו"¹⁶⁹. ומאז, שייכת ארץ ישראל ליהודים. ואף שהיהודים נמצאים במקום אחר ולא בארץ ישראל - זה לא נוגע כלל לבעלות על ארץ ישראל שנשארת בידם.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת בראשית (התוועדות א') תשמ"א)

ארץ ישראל שלנו!

. . עד שיעמדו "קוממיות", עם קומה זקופה עוד בזמן הגלות, שזה יבטל את ה"ונהי בעינינו כחגבים"¹ שמפריע לכיבוש ארץ ישראל, שהינה כבר ארצינו, הארץ שלנו.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת בראשית (התוועדות ב') תשמ"א)

דווקא כשיחזיקו בכל שטחי ארץ ישראל - יהיה שלום!

דבר ברור הוא אשר מה שהקב"ה נתן ברשות ישראל - הרי שיש להחזיק בו בשלימות.

ורק אז יכול להיות מצב של שלום אמיתי, ואדרבה - האופן היחיד לשלום אמיתי - הוא דוקא כשאוחזים ב'שלימות הארץ'; בשעה שמחזיקים, בכל התוקף, כל חלק מארץ ישראל - אשר הקב"ה הביא בגשמיות ליהודים - רק מזה יכול להיות שלום.

ועמידה בדרך זו מהווה הכנה קרובה לכך שהקב"ה יביא את כל ארץ ישראל לגבולותיה ליהודים - אפילו חלקים, שמאיזה סיבה שתהיה, נמצאים בינתיים ברשותם של האינם-יהודים.

ורק כשעומדים בתוקף על השטחים הנמצאים ברשות היהודים - יכול להיות מצב של "ושכבתם ואין מחריד"¹, היות ו"תפול עליהם אימתה ופחד (לא מחמת ה"כחי ועוצם ידי"², אלא) בגדול זרועך - ידמו כאבן"³.

ולא רק שהם לא יגעו ביהודים, אלא אדרבה - "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁴.

(משיחת יום ג', י"ז כסלו, תשמ"א - לקו"ש ח"כ ע' 424 - מוגה)

• 1) בחוקותי כו, ו.

• 2) עקב ח, יז.

• 3) בשלח טו, טז.

• 4) ישעי' מט, כג.

114

השטחים - תשמישי קדושה!

ישנם שטחים מארץ ישראל אשר במשך זמן מסויים - לא היו ברשותם של בני-ישראל, אלא ברשותם של הגויים.

וכשנהיה "עת רצון" אצל הקב"ה, והחזיר בחזרה שטחים אלו לרשות היהודים - הרי יש להתייחס אליהם כאל "תשמישי קדושה" אשר הקב"ה העניק ליהודים, ולכן נדרשת שם שמירה מיוחדת.

וחלילה מלחשוב אודות נתינתם של שטחים אלו - אפילו לשעה קלה - לרשות הגויים! - שטחים אלו לא ניתנו לרשותינו בגלל "כוחי ועוצם ידי (עשה לי את החיל הזה)"¹, אלא שטחים אלו קיבלנו "בגדול זרועך", בכוחו של הקב"ה - בנס גלוי מן השמים.

וכשאוחזים בשלימות את שטחי ארץ ישראל - הן ברוחניות שזה תורה ומצוות. והן בגשמיות - שאוחזים בשלימות בכל שטחי ארץ ישראל (אשר "גושא ואוירא טהור"^{170 171}) ולא מניחים לתת "אף שעל" מהשטחים הנמצאים בארץ הקודש לרשותם של הגויים (שבזה מקיימים את מצוותו של הקב״ה ״אשר קדשנו במצוותיו ןצרנר״) - אזי נעשים קשורים ומחוברים עם הקב"ה, למעלה מכל גלות.

(מעובד ע"פ שיחת י"ט כסלו תשמ"א)

לא לבעוט בניסי הקב״ה!

כל שעל מארץ הקודש - אשר הקב"ה הביא אותו ליהודים בניסים גלויים - הרי שחס-ושלום מלבעוט בניסי ה' ובמתנתו.

. . ופשוט וברור שאסור לתת לגוי חס-ושלום אפילו 'שעל' מארץ ישראל.

(משיחת יום ד', עשרה בטבת, תשמ"א - לקו"ש ח"כ ע' 533 - מוגה)

בתנ״ך מובא בבירור התוצאה מכך שיהודים סומכים על ״משענת הקנה הרצוץ . . מצרים"...

שמירתו של הקב״ה ישנה בכל זמן. בפרט עכשיו (שהעולם רועש ורועד) שזקוקים לזה.

המצב עתה דומה לתקופה עליה מסופר בהפטרה (שנבוכדנצר מלך בבל יצא למלחמה על מצרים היות ו)אז בטחו בני-ישראל על "משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים"¹.

וכמו-כן עכשיו: סומכים כל-כך על 'פרעה' (שפרעה אינו שם של מלך פרטי אחד, אלא כל מושלי ארץ מצרים נקראו בשם פרעה) עד שמוכנים לחתום עמו ״חוזה שלום״. ולא זו בלבד: אלא אכן עשו חוזה ואף חתמו עליו!

אלה שחתמו את החוזה, הם לומדי תנ״ך (ואף עושים פירושים בספרים) - ואם-כן, מן הראוי שיתבוננו בתנ״ך, ויראו אשר כתוב שם במפורש אודות מצב שכזה!

גם אם סיפור זה לא היה מובא בתנ״ך - אזי באם היו רוצים להתבונן מקרוב היו מבינים שלמעשה סומכים על "משענת קנה רצוץ"!

בזמנו, הסיבה שהביא הקב"ה את נבוכדנצר על מצרים היתה "לכבודן של ישראל". אך זאת רק כאשר היהודים אכן מחזיקים את עצמם ב״כבודן של ישראל". אמנם כשאין את זה (ואז ממילא אין מי שבא להלחם על מצרים), אזי הוא אומר שהוא יודע יותר טוב מהקב״ה, יותר טוב מהתורה ויותר טוב מההלכה!

אך אין צריכים כל לימודים חדשים על כך, בשביל לדעת שמסירת שטחים הוא היפך ההלכה. בשולחן-ערוך² נפסק ש״נכרים שצרו על ערי ישראל" אפילו על עסקי קש ותבן צריכים לצאת עליהם למלחמה.

אם הרב המשוחד סובר שיש למסור את סיני - הרי שאז יש למסור גם את ירושלים וב״ב

בנוסף לכך ישנו "רב" (שאינו יודע ברור את המצב) שתמורת שוחד שמקבל עבור המוסד שלו - פוסק שעל-פי הלכה צריכים למסור שטחים. והנה, על-פי תורה כאשר

• 1) מלכים ב יח, כא. ישעיה לו, ו.

• 2) סשכ״ט ס״ו.

116

מקבלים שוחד נפסלים מלפסוק את הדין. אי-לכך, אותו רב על-ידי שקיבל מתנה - פסל את עצמו מלפסוק בדין! והיות שהוא משוחד - הוא פוסק נגד ההלכה!

אומרים הם תירוצים מבהילים שלעולם לא היו נופלים בשכל! עד שאומרים שאין כאן כלל מצב של "נכרים שצרו על ערי ישראל" אלא המצרים הם "אוהבי שלום"!

לומר זאת - זהו שלילת והיפך ידיעת המציאות! - צריכים לומר בתוקף שזהו מצב של "נכרים שצרו"!

אין לזה כל קשר לגאולה, לקדושת הארץ, ול"לא תחנם"¹⁷² - זהו דין שחל אפילו (בנהרדעא ש)בחוץ לארץ!

מסרו את הנשק החשוב ביותר שיכול להיות - את הנפט!

ולמרות כל זאת - פוסק "רב" שעל-פי הלכה צריכים למסור את השטחים! וכל זאת, היות וקיבל שוחד!

לאחר-מכן המציאו תירוץ נוסף להצדקת מעשיהם: הדין של "נכרים שצרו" הוא רק כאשר הם באים לקחת דברים השייכים ליהודים, אך כאן הם פשוט באים לקחת מה שהיה שלהם.

כיצד יכולים לתרץ תירוץ שכזה: הרי הדין של "נכרים שצרו" הוא שאסור לאפשר מצב ש"תפתח הארץ לפניהם", וזאת אפילו אם הם רוצים לקחת רק "קש ותבן" ואפילו אם הם חוזרים אחר-כך למקומם - ובפרט שכאן הם אומרים שהם רוצים להשאר?!

רש"י¹⁷³ מזהיר (ש"כח מעשיו הגיד לעמו"¹⁷⁴) בכדי למנוע טענה של גויים ("לסטים אתם")! ואילו כאן באים יהודים וטוענים זאת! - מי היה מעלה בדעתו שיהודים יטענו כך?!

 

ואם סוברים אותם יהודים שצריכים למסור להם את כל מה שהם תובעים - אם-כן, יש למסור להם את רמת הגולן, יהודה ושומרון, ירושלים העתיקה, תל אביב, חדרה, בני-ברק, וכפר חב״ד!

ובכלל, הרי כולם יודעים מהעבר של מושל מצרים (והוא אף כתב את דברי ימיו) -היתה לו שייכות עם היטלר וחבריו!

תסמרנה שערות הראש מכך שיהודי טוען כלפי אחיו "לסטים אתם"!!!

הנהגה זו היא בדיוק להיפך מהענין של

"ולכל בני-ישראל היה אור"⁶ שאז אפילו בתוך בית המצרי היה ליהודי אור, ואילו עתה - אצל המצרי מואר ואילו אצל יהודים ישנו חושך כפול ומכופל, נתנו כל כך הרבה, ורוצים למסור עוד יותר!

ונוסף לכל זה - היהודי עצמו טוען כלפי אחיו "לסטים אתם"!

ולא זו בלבד, אומרים הם שבהחלטתם למסור את השטחים הם סומכים על 'יהודי עם זקן׳ שפסק להם כך!

התורה הרי כבר פסקה⁷ ש״שוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". כלומר: בנוגע לענינים אחרים הוא יכול להיות יהודי עם זקן, חכם וצדיק - אך בנוגע לנושא הזה התורה פוסקת במפורש "יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"!

והיות שהוא לקח שוחד - ממילא ניטלה בחירתו איך לפסוק!

• 6) בא י, כג.

• 7) שופטים טז, יט.

118

ומי שאומר ששוחד לא מעור ומסלף - הרי הוא הולך נגד התורה! - דוד המלך אמר¹⁷⁵ "שגיאות מי יבין", ולו אינו מתאים לומר זאת!!! - לא הוא ולא תלמידיו מסוגלים לומר ש"שגיאות מי יבין"!

ואין פוצה פה ומצפצף!

הרי מדבר כזה - תסמרנה שערות הראש!!!

וכל זאת למרות שקיבלו מסר מוושינגטון, שיפסיקו לחשוב אודות ענינים כאלה! וכיצד מנצלים את מה שהוא אמר - ממשיכים להתנגד בדיוק כמקודם!

לשמור שמיטה בעיר זו, צריך; להוציא העיר מרשותינו, גם צריך - הסוף סותר להתחלה!

נוסף לכל הנ"ל:

טוענים הם שהיות והיום בני-ישראל אינם שומרים תורה-ומצוות כדבעי - לכן "נטלה ממנו ונתנה להם" - בדיוק להיפך ממה שרש"י לומד עם זה (ש"נטלה מהם ונתנה לנו")!

וזאת בשעה שארץ ישראל נקראת "ארצנו" - גם בשעה שאנו ב(חושך הכפול והמכופל של ה)גלות ("גלינו מארצנו"). שזוהי הסיבה, שגם עתה צריכים לשמור את כל המצוות התלויות בארץ (תרומות ומעשרות [וכבשנה שעברה - שנת השמיטה]).

כששאלו אצל אותו "רב" האם יש להקפיד על מצוות התלויות בארץ ישראל בעיר זו -ענה שיש לקיים מצוות אלו! וכששאלו אותו האם צריכים למסור עיר זו - השיב שיש למסור עיר זו ולהוציאה מרשותינו!!!

כיצד יכול הוא לענות תשובה, שתחילתה סותרת לסופה?!

ואותו רב ותלמידיו לא הסתפקו בזה, אלא מפרסמים את פסק-דינם שעל-פי הלכה יש למסור את השטחים, גם בשפה האנגלית - שפה שגם הגויים מבינים!!!

ולא סתם, אלא פירסמו זאת בעיתון הכתוב באנגלית, ולא בסתם כתבה אלא זה מופיע ב("עדי אריאל" ה)מאמר של העורך הראשי!!! - כל אחד שלוקח את העיתון לקרוא, הרי זה הדבר הראשון שהוא קורא!!!

ואת כל הדברים הנ"ל - המתפרסמים גם בקרב אומות-העולם - הם מפרסמים בשם ההלכה!!!

מה הם מערבים את הקב"ה?! מה הם מערבים את התורה?!

וענין זה נמשך כבר שבועות וחודשים!!!

ואין פוצה פה ומצפצף!!!

אין כאן ענין של להלחם אתו, אבל היות שזה דבר מודפס שכל אחד יכול לראות -ממילא חייבים לעשות הכחשה!!!

גם לא יעלה על הדעת שיאמרו שהם התכוונו אחרת, מאחר שברגע שזה הודפס - כבר לא נוגע כלל 'מה הם חשבו', היות שזה כבר מודפס!

וכשם שאצל תינוק, לפי מעשיו רואים מי הם אביו ואמו (כמאמר-חז"ל⁹ - "שותא דינוקא בשוקא - או דאבוה או דאמי'" (מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע) כמו-כן כאן אלה שעושים זאת (אלה הטוענים שהם 'מעמידים את הדת על תילה') רואים לפי מעשיהם אצל מי הם נתגדלו!!!

. . ויהי-רצון שמה שכתוב בהפטרה (אודות כך שישראל סמכו על "משענת הקנה הרצוץ") - ישאר בעבר בלבד, ושעכשיו יהיה רק לימוד נבואת ירמיה ושלא נתפעל מזה ש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים"¹⁰, עד לגאולה האמיתית והשלימה "יעמוד מלך מבית דוד . . וילחם מלחמת ה' וינצח"¹¹, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ פרשת בא, ה' שבט תשמ"א)

• 9) סוכה בסופה ובפרש"י.

• 10) ישעי' ס, ב.

• 11) רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד.

120

הויתור על הנפט - מיותר, מסוכן, הרחיק את השלום וקירב את המלחמה!

כבר דובר כמה-פעמים שהחוזה האומלל של 'קעמפ-דיוויד' היה ועודנו ביש-מזל, צרה וסכנה עבור יהודים. והיות שכך, לכן גם כלפי כל העולם מהווה חוזה זה - סכנה צרה וביש מזל!

וכל זה - למרות שלכאורה זה הביא 'שלום'! - כעת נתגלה ששלום בין כך היה כבר. והויתור על הנפט וכדומה - לא רק שלא הוסיף כלום ל'שלום', אלא אף הגדיל את סכנת המלחמה. וזאת, כיון שבמסירת הנפט (וכדומה) נחלש מאוד צד אחד - ישראל - שבלאו-הכי הם "המעט מכל הגויים"¹! וזאת, ללא כל צורך כלל!

בושינגטון התפלאו מאוד כיצד ישראל נותנת בידים את הנשק הכי הכרחי (שבימינו אלה הנשק ההכרחי ביותר הוא נפט).

למרות שהם לחצו - היה זה רק לחץ מדומה ותו לא! (אז ידעו מכך רק יחידי סגולה, אך כעת זה כבר התפרסם) אולם אלה שחתמו ידעו מזה - ולמרות זאת, נכנעו ללחץ זה עד שהגיעו למצב ש"היינו בעינינו כחגבים"^{176 177}! - ומלבד זאת שהלחץ היה רק כלפי פנים (ואף זה שהם השתתפו בוועידה היה היות ואינם בעלי-בחירה). הרי ידוע ופשוט, שארצות-הברית היתה זקוקה ל"שלום" זה הרבה יותר מאשר ישראל ומצרים וזאת משום ה"בחירות"!

ולא זו בלבד: המצרים, בראותם שישראל מוותרת על דברים הכי חיוניים, ואף הגדילה

את סכנת המלחמה - הרי שאפשרו לעצמו להגביר את הלחץ עוד ועוד! - חתימה זו

אפשרה למצרים לדרוש "הב הב" - תן עוד יותר ועוד יותר!

והגדילו לעשות: נוסף על-זה שחתמו אז, ונוסף לזה שהבינו שכל זה יביא למלחמה! -עדיין מצהירים שגם על-מה שעדיין לא וויתרו - יוותרו! - גם את המעט שנשאר מהדלק והנפט יתנו למצרים, היות וכך נכתב בפיסת-נייר; פיסת-נייר, אשר חוץ מהיהודים אף אחד לא קיים זאת! - אך את כל פרטי אי-קיום זה מסתירים מהעולם, ובמיוחד מהיהודים!

אמנם אי-אפשר לתת לארצות-הברית הכרת טובה על-כך, אולם הכרת טובה מסויימת יש לתת לו¹⁷⁸ על-כך שהוא התכוין לעשות שלום. אך יחד-עם-זה לא משתנית חומרת העובדה שבשעה שדיברו איתו - הראו לו את מפת ארץ ישראל והוכיחו לו בבירור כי כל שטח שירד (ובפרט - נשק שימסר) יגדיל את הסכנה.

ולכן, לנו יש רק את ההבטחה¹⁷⁹ ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" - הוא לא יניח לזה להתרחש, והוא יביא שתהיה שלימות ארץ ישראל לגבולותיה ובדרך של שלום. וזאת, על-ידי שיהודים יעמדו בתוקף כפי שנפסק בהלכות שבת¹⁸⁰. ובפרט, שהמצב העכשווי קשה הרבה יותר מהמצב המתואר באותו סעיף.

מציאות מסולפת ופסק-דין מסולף!

נוסף לכל זה:

לפני תקופה מסויימת היו כאלו שתיארו לרבנים מצב הפכי בדיוק מהמצב כפי שהוא עתה בפועל. על-יסוד התיאור המסולף, פסקו הרבנים פסק-דין שאכן מתאים למציאות המסולפת אך לא למציאות העכשווית. וכאמור, המצב הנוכחי חמור הרבה יותר מהמצב אודותיו מדובר באותו סעיף בשולחן-ערוך.

והנה, על-זה שקיבל שוחד כבר לא ניתן לפעול - אך היות ומדובר בפיקוח-נפש, ובפרט שהמשוחדים יודעים שהכוונה אליהם, מה-גם שהרבנים יודעים שהם פסקו פסק-דין מסולף על מציאות מסולפת - לכן - על הרבנים לפסוק פסק-דין המבוסס על המציאות הנוכחית והנכונה - מציאות שמובילה לפיקוח-נפש של שלשה מליון יהודים, היה-לא-תהיה.

והיות שאין עניני לנקוב בשמות - לכן, לא אעשה זאת, אך כאמור: המשוחדים יודעים שאליהם אני מתכוין.

(מעובד ע"פ שיחת י' שבט תשמ"א)

מסירת חלק בחו״ל - מזיקה רק ליהודי המקום; מסירת חלק בא״י - מזיקה לכל יהודי העולם!

כל יהודי, כשיעשה את ההכנות לפורים צריך לוודא ולדאוג (שלא רק הוא אלא) שכל בני-ישראל יחוגו את חג הפורים בתכלית השלימות;

ובמיוחד היהודים הנמצאים במצב אשר בו הם זקוקים לעזרה מיוחדת, כמו: יהודים השוהים בבתי אבות, בתי רפואה, בתי כלא. ובפרט יהודים המשרתים ב'צבא הגנה לישראל', אשר עומדים בגופם ושומרים ומגינים במסירות-נפש ממש על גבול ארץ ישראל - בכדי לשמור על "שלימות הארץ" כפשוטו.

ומשלימות גופם (של אנשי הצבא) באים לענין "שלימות הארץ":

אשר אסור להחזיר, חס-ושלום, אף 'שעל' מארץ ישראל; ומסירת החלק הקטן ביותר מארץ ישראל גורמת למצב של פתיחת הארץ לפניהם¹, שזה ענין של פיקוח-נפש ממשי.

ולכן אין לזה כל שייכות לשבועה ש"לא יעלו בחומה"^{181 182} ולציווי ש"לא תחנם"¹⁸³ - היות שענין זה קשור עם פיקוח-נפש. אשר מצד הבטחון של הארץ ויושביה אסור למסור ממנה אף שעל.

בנוגע לשלשת הארצות של קיני קניזי וקדמוני, שבני-ישראל יקבלו לעתיד-לבוא, וכן בנוגע לארץ שבעת העממין אשר הקב"ה עוד לא מסר לבני-ישראל - עדיין יש מקום לעיין האם יהודים צריכים זאת בגלל בטחון ארץ-ישראל.

אך בנוגע לארץ אשר הקב"ה כבר מסר לבני-ישראל - הרי זה דבר ברור שזקוקים לה מצד בטחון, ואין להחזיר ממנה אף 'שעל'.

והנה, נוסף לטעם הקודם שאסור להחזיר מאומה מארץ ישראל - היות שזה פיקוח-נפש, אשר טעם זה שייך גם בחוץ לארץ - מתווסף כאן טעם נוסף, אשר שייך דווקא בארץ ישראל:

כאשר מוסרים משהו מארץ ישראל - הרי זו גזילה של כל העם היהודי בכל מקום שהם!

וזאת, מכיון שהקב"ה העניק את ארץ ישראל לכל-אחד-ואחד מישראל; אמנם בני-ישראל הלכו לגלות - אך החלק מארץ ישראל שהקב"ה מסר להם תמיד נשאר ברשותם.

והיות שארץ ישראל שייכת לכ ל-אחד-ואחד מישראל - גם לאלו הדרים בחוץ לארץ -לכן, אין לאף אחד את הזכות והיכולת להחזיר זאת. היות וארץ ישראל אינה רכוש פרטי של זה שמוסר - אלא שייכת לכל בני ישראל!

ולכן, אם חס-ושלום, מחזירים משהו מארץ ישראל - הרי זו גזילה מכל בני-ישראל. ואף בחוקי העולם אין לאף אחד הזכות למסור משהו אשר שייך לזולתו!

והנה, זהו דבר חידוש ופלא שמוצאים רק בנוגע לארץ ישראל:

בחוץ לארץ - כאשר עוזבים שכונה אחת על מנת לדור בשכונה אחרת - מצד טעמים של שטות - הרי שאז מזיקים לעצמם וליהודים הדרים בשכונה אשר ממנה יצאו⁴ - אבל אין מזיקים לשאר היהודים הדרים במקומות אחרים;

אבל כאשר מוסרים חלק מארץ ישראל - הרי שאז מזיקים לכל יהודי ולכל היהודים בכל העולם כולו, היכן שרק ימצאו - מאחר שארץ ישראל שייכת לכל יהודי ולכל היהודים בכל קצוי תבל, כיון שהקב"ה נתן להם זאת!

לעתיד-לבוא יחלקו אמנם את ארץ ישראל לשבטים - אך כעת (בזמן הגלות), כל 'שעל' מארץ ישראל שייך לכל יהודי ולכל היהודים יחד.

אשר לכן: אסור לאף אחד למסור חס-ושלום שום חלק מארץ ישראל, היות ואין זה שייך לו!

ואותם אלה הטוענים ורוצים למסור משהו מארץ ישראל - זה מכיון שהם יראים ונרתעים מ"קול עלה נידף"⁵; או מכיון שהם נחותים בפני 'גוי'שקייט'; או בגלל שהם לוקחים שוחד, ו"השוחד יעוור עיני חכמים"⁶! - הוא אמנם נשאר חכם, ויש לו עיניים - אך

• 4) לקו"ש חלק ו' ע' 350 ואילך.

• 5) בחוקותי כו, לו.

• 6) שופטים טז, יט.

124

עיניו מכוסות, ולכן משלה הוא את עצמו, אשר רק מה שהגוי אומר - הינו אמת, ודוקא דרך ה'פוליטיקה' היא דרך האמת שעל ידה אפשר להגיע להתנהגות הנדרשת!

ולמרות שהוא עצמו גם יודע ש"השוחד יעוור עיני חכמים" - אך עיניו כה מכוסות - עד שחושב שמה שהוא רוצה - זוהי האמת!

דבר זה פשוט גם ל'בן חמש למקרא'; היחיד שאינו מבין זאת הוא זה אשר השוחד מעוור את עיניו!

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת ויקרא, פרשת זכור, תשמ"א)

אסור לוותר על נס שהביא הקב''ה, בפרט - שהוויתור גורם לסכנה!

התורה פוסקת¹ שכשישנו מצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל" - לא עושים שום חשבון של "אל תתגרה בגוי קטן"² או בגוי גדול - היות ו"נכרים שצרו" מביא לפיקוח-נפש, אשר דוחה את כל התורה כולה - כולל גם את הענין של "אל תתגרה".

ובפרט שאת השטחים האלו קיבלו במתנה ובאופן ניסי מהקב"ה. ולכן, הגם שיש את ה"אל תתגרה" והשבועה של "אל תעלה בחומה"³ - אבל ממה שהקב"ה נתן - אסור למסור אף שעל.

ההנהגה צריכה להיות כפי שהיה בזמן פורים:

אם היהודים לא היו עומדים בתוקף לדרוש יום נוסף (לכלות את האוייבים) - אזי פורים היה יום אחד בלבד! - שלכאורה - למי אכפת אם פורים יהיה רק יום אחד?!

והביאור בזה: אילו פורים היה יום אחד בלבד - אזי היה מתבטל כל הענין של נס פורים. היות וכל הנס היה - שהתבטלה מחשבת המן. אך אם לא היו מבקשים יום נוסף -הרי אז מחשבת המן היתה עדיין תקיפה, וממילא כל הנס שהקב"ה עשה - בהביאו את פורים - היה מתבטל. כי ללא העיקר (ביטול מחשבת המן) - הנס אינו נס.

ואף כל הגזירה הזו (שבעקבותיה הגיע פורים) השתלשלה מהנהגה בה 'ויתרו' על הנס:

ידוע אשר למרות שנלחמו בעמלק - הניחו לאגג לחיות. ובשעות הספורות שנותרו עד ל"וישסף שמואל את אגג"⁴ - הוא עשה מעשה ונולד בן שממנו יצא המן⁵. כלומר: רק בגלל שלא ניצלו את הנס של הקב"ה - והשאירו את אגג בחיים (למרות שמיד לאחר-מכן, נהרג בידי שמואל) - הגיעה גזירת המן.

וכשהגיע נס פורים, לא ויתרו היהודים על הנס - אלא אכן ביטלו בפועל את 'מחשבת המן', והביאו את הנס של פורים לידי ביטוי.

• 1) שו"ע סשכ"ט ס"ו. עירובין מה, א.

• 2) ראה פסחים קיג, א.

• 3) כתובות קיא, א.

• 4) שמואל-א טו, לג.

• 5) ראה פתיחתא לאסתר-רבה ז.

126

ומסיפור זה יש ללמוד הוראה לזמנינו:

הקב"ה מסר לבני-ישראל את שטחי ארץ ישראל באופן ניסי! - וכשנותנים לגויים שטחים אלו - הרי שבכך מבטלים את הנס שעשה הקב"ה.

וכולם מודים אשר שטחים אלו ניתנו ליהודים בנס - ולא מכיון ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"¹⁸⁴;

אי-לכך, מובן ששטחים אלו אשר ניתנו באופן ניסי - לא ניתן למסור!

והנה, גם אם לא היה זה דרך נס - הרי בפועל שייכים שטחים אלו לכל יהודי¹⁸⁵. ואם אפילו פחות משוה-פרוטה השייך לשני - אסור לקחת, הרי על-אחת-כמה-וכמה שכשמוסרים 'שעל' (השייך לשני) למישהו אחר - אז וודאי שזוהי גזילה!

ומלבד כל העובדות הללו (ששטחים אלו נמסרו בצורה ניסית, ושהם שייכים לכל יהודי) - הרי כאן ישנו חשש "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

כלומר, שכשיש מצב של פיקוח-נפש - אין כל מקום ל"אל תתגרה בגוי קטן" (או גוי גדול - שנכרים שצרו על עיירות ישראל הם לא גויים קטנים אלא גויים גדולים) - אלא צריכים להסתכל רק על הנקודה שזהו פיקוח-נפש.

למרות שזה פקו''נ - פוסק רב, בעקבות השוחד שקיבל, שיש למסור שטחים!!

ולמרות כל הנ"ל - באים מספר 'חכמים' - הסבורים שהם חכמים יותר מהתורה -ופוסקים שצריכים למסור שטחים!

ומאחר שהם משוחדים (וכולם יודעים שהם לקחו שוחד) - אזי הם מכניסים בתורה רק את הדינים מהם הם אוחזים!

בתחילה אותו רב - בכלל סירב לפסוק דינים, היות והוא היה 'עסוק' בלימוד 'תורה לשמה'. אך פתאום כשזה הגיע לנושא של פיקוח-נפש - הנה בעקבות השוחד שקיבל -התיר לעצמו לפסוק!

התורה קובעת⁸ אשר השוחד "יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"! וכשלוקחים שוחד - אסור לפסוק שום הלכה, היות ואז נוטה ליבם לטובת המשחד!

ובפרט שבעניננו, יודעים בבירור שהמשחדים נתנו את הכסף רק בתנאי שאותו רב יפסוק שצריכים למסור שטחים! - הם אמרו במפורש שאם יפסוק כך - יקבל את הכסף, ואם לא - לא יקבל.

בשעה שהוא לוקח שוחד לצורך עניניו הפרטיים - הרי שאז עדיין ישנה תקווה שהוא יעשה תשובה - היות ויבוא היצר-הטוב ויעוררו לתשובה.

אך כשהוא לוקח שוחד לצרכי קדושה - הרי שאז אין כל סיכוי שיראה בטעותו. היות ובמקרה כזה, מגיע אליו היצר-הרע, לבוש במעיל ארוך - ומראה לו רשימה ארוכה של תלמידים (בנוסף לרשימת התורה שהם למדו) - אשר אותם מחזיקים בכסף ה'שוחד' הזה שהוא קיבל!

בלי הכסף הזה - טוען אליו היצר-הרע - מי יודע אם היו יכולים לפעול את הדברים האלו!

אך כל זה טוב עד שמגיע התלמיד ושואל - "מאי האי"?! - ומכיון שלתלמיד אי-אפשר לומר שזה בגלל כסף - מתרצים לו, שאדם מסויים אשר פעם היה בצבא - אומר שצריכים למסור את השטחים. ואמנם זה יזיק לבטחון - אך לאידך, ארצות-הברית דורשת שנמסור, ובכדי לא לקלקל את יחסי המדינות - כלומר: לשמור על הפוליטיקה - צריכים למסור את השטחים.

׳רב׳ זה - בנוסף לעובדה שהוא משוחד, הוא גם שקרן וחנפן...

כיצד 'רב' אומר דבר שכזה, והרי הוא אמור לדבר בשם התורה, ולתורה לא נוגע שום פוליטיקה! - לתורה נוגע פיקוח-נפש בלבד!!! - ולכן גם על הרב אסור להתחשב בסיבות פוליטיות אלא עליו לפסוק את הדין על-פי תורה! - ועל-פי תורה - אסור למסור שטחים, היות וזה מזיק לבטחון!

8) שופטים טז, יט.

128

ואף שהוא כבר פסק שיש למסור שטחים - הוא עדיין יכול להתחרט. וכפי שמצינו שאפילו רבא לא חשש לומר "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי"¹⁸⁶! - ואם רבא יכל לומר זאת - וזה אף נדפס בגמרא - וודאי ופשוט שאותו רב בטח יכול לומר "טעות היתה בידי"!

הקב"ה עזר, ואותו אחד שכעת סומכים עליו - הדפיס ספר זכרונות, בו כותב הוא בפירוש (באמירה בעל-פה - ניתן להתווכח אם הוא אמר הוא לא אמר, אך כאן, הוא הדפיס זאת בפירוש) שמסירת השטחים (מה שמסרו כבר, ומה שמתכוננים למסור) - מהווה סכנה בטחונית ("תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם"). וממילא - מסכם הוא - אסור למסור עוד!!!

הדפסת זכרונות אלו, דוקא עכשיו - זה השגחה פרטית. היות והדפסתם עכשיו - אינה מביאה לו, לא כבוד ולא תועלת לבחירות הבאות. אלא סיבת ההדפסה היא - בכדי להראות לנו מלמעלה בצורה ברורה, שכעת כולם יודעים (מאחר שכאמור, זה הועלה על הכתב -והודפס) מהי דעתה האמיתית של ארצות-הברית: שמצד בטחון אסור למסור את השטחים. ובמילא, הרב כבר לא יכול לתרץ לתלמידים, שהוא פוסק שיש למסור את השטחים - בגלל שכך חושבת המדינה השניה!

אדרבה: המדינה השניה בכלל טוענת ש(מצד סיבות בטחוניות) - אסור למסור את השטחים!

וסיבת הדיבור בכל-זה היא לא בשביל לדבר רע על מישהו - ואפשר גם לקרב אותו לתורה ומצוות - אלא בשביל שיתקנו את הענין.

בכלל יש לדעת שעל הקב"ה נאמר^{187 188}: "לא יקח שוחד", ו"אלוקיהם של אלו שונא שוחד".

ולכאורה איזה שוחד אפשר לתת לקב"ה?! - אלא זה מדובר אודות שוחד של תורה: היות ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"¹¹ - לכן סבור הוא שיתן לקב"ה 'שוחד' בדמות תורה ויראת-שמים! - ועל-זה אומרים שהקב"ה "לא יקח שוחד"; אי-אפשר 'לקנות' את הקב"ה חס-ושלום בזה שלוקחים את הכסף ומחלקים אותו לישיבות!

ובנוסף ל'שוחד' שהוא לוקח - הוא גם שקרן; היות והוא טוען שהמצב עכשיו הוא לא מצב של פיקוח-נפש.

ובנוסף לזה שהוא 'שקרן' - הוא גם חנפן.

מעמידים כעת את בנ״י בסכנה מיידית בשביל למנוע פיקוח נפש בעתיד...

והטענה המגוחכת - שמסירת שטחים נדרשת בשביל למנוע מצב של פיקוח-נפש בעוד מספר שנים (היות ואם לא ימסרו שטחים הגויים 'יתרגזו') - הרי זה לא תירוץ, וכדלהלן:

פעם הגיע אלי מישהו ואמר לי שהוא מבקש היתר לחלל שבת. עניתי לו: ממה נפשך?! - אם אתה רוצה לשמור שבת - מה אתה צריך היתר לחלל שבת, ואם אתה לא רוצה לשמור שבת חס-ושלום - אם-כן מה אתה בכלל צריך היתר בכדי לחלל את השבת?!

הוא ענה לי, שכעת הוא לומד רפואה והמבחנים העיקריים נערכים בשבת - אי-לכך -

בכדי להצליח - מבקש הוא היתר לכתוב בשבת. ונימוקו עמו: מאחר שבעוד חמש שנים

הוא כבר יהיה רופא מומחה שיוכל לטפל בחולים (בארבע שנים הראשונות עדיין לא שולחים אותו לחולים) - הנה יכול להיות שהוא יצטרך לטפל גם בחולה מסוכן - אי-לכך, רוצה הוא כעת לחלל שבת בשביל הפיקוח-נפש ש(אולי) יהיה רק עוד חמש שנים.

וכגודל הגיחוך שבזה - מובן גם גודל הגיחוך בטענה שיש עכשיו למסור שטחים -בשביל למנוע את הפיקוח-נפש ש(אולי) יהיה עוד כמה שנים! - בה-בשעה שכשימסרו את השטחים - אזי יהיה מצב של פיקוח-נפש מיידי - "תפתח הארץ לפניהם"!

מנסים למנוע פיקוח-נפש ש(אולי) יהיה בעוד כמה שנים - והמחיר שמשלמים תמורת זאת - הוא פיקוח-נפש מיידי וממשי!

ולכן, היות שמסירת שטחים מובילה לפיקוח-נפש - ממילא אסור למסור שטחים! -וכל זאת, גם כאשר זהו רק ספק פיקוח-נפש. היות ובפיקוח-נפש, גם אם יש מאה ספיקות -הכל לחומרא!!!

פיקוח-נפש דוחה את כל התורה כולה! וגם את הציווי של "אל תתגרה בגוי", היות וישנו החשש של "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

ומפתיע הדבר שדווקא בדין של "אל תתגרה בגוי" - יש לו חיות מיוחדת (והיות שמטבעו יש לו 'דרך-ארץ' בפני הגוי - לכן דווקא בדין זה משקיע הוא את כל מרצו).

'רגש הנחיתות' בפני הגוי - הוא זה שמוביל למסירת השטחים. זוהי הסיבה שגם את ירושלים - אותה קבלו מלמעלה בצורה ניסית - רצו למסור! - בתחילה אמנם לא הודו בכך, אך כעת הודפס בספר הנ"ל שכך באמת היה.

וודאי שלא ניתן לטעון שמחזירים זאת בעקבות לחץ - היות והם רצו למסור עוד קודם שהתחילו לחצים (ואדרבה: רק מכיון שהם הציעו למסור את השטחים בחזרה - החלו הלחצים).

ויהי-רצון שיתקיים "ליהודים היתה אורה - זו תורה"¹⁸⁹, שהאור האמיתי - לא מגיע מפוליטיקה, אלא האור האמיתי - הוא אור התורה. וזאת יראו, על-ידי שיוציאו שולחן-ערוך ויראו מה כתוב בתורה.

אור אמיתי אינו האור כדוגמת ה"שמים חושך לאור"¹⁹⁰ - ועל-דרך אלו המתנגדים לגיור כהלכה, שאלו אשר מתנגדים לגיור כהלכה - הם אותם אלו שמתנגדים לאי-מסירת השטחים. ולמרות שלכאורה אלו שני ענינים שונים - אך הצד השוה שבהם, שהם היפך ההלכה.

ושיהיה "ויקר - זה כבוד" - כבוד אמיתי לא כבוד המדומה (של "חנפנים", "שקרנים", "מספרי לשון הרע" וכל שאר אלו המשתייכים לד' כתות שלא זוכים לקבל פני שכינה¹⁹¹) -אלא כבוד מהתורה, שזוהי האמת.

ושאותם חנפנים ושקרנים יפתחו את השולחן-ערוך, ושם יראו את הכתוב אשר "שויתי ה' לנגדי תמיד" - ויחליטו לשנות את הנהגתם, למרות שזה יעלה להם בקצת 'כבוד'. ואם ישאלום כיצד חזרו בהם מדעתם - אזי שינהגו לפי ההמשך שם "ואל יבוש אדם מפני המלעיגים".

מציאות הגויים - לשמור על היהודים, בדוגמת הכלב השומר על אדונו...

ויש להדגיש: אמנם "לא ברצוננו גלינו מארצנו ולא בכוחותינו נשוב אליה"¹⁵, אך כשהמדובר הוא בנוגע לשטחים שהקב"ה העניק ליהודים במתנה ובדרך נס - יש לעמוד עליהם בכל התוקף.

במיוחד, שכל מציאות הגויים - היא בשביל לשמור על היהודים. וכפי שחנניה מישאל ועזריה אמרו לנבוכדנצר, שכשישנו ציווי של הקב"ה, אזי - "את וכלבך שוין"; הוא אמנם היה מלך, אך כשיש ציווי של הקב"ה - אזי הוא וכלבו - שוים.

וההסבר בזה:

ענינו של הכלב הוא - לשרת את אדונו; הוא שומר על הבית או על העדר מפני גנבים וגזלנים.

ולמרות שבפועל זה נראה בדיוק להיפך - ולדוגמא: במדינה זו הנוהג הוא שהכלב (כשהוא קשור לטבעת ושלשלת ארוכה) הולך בראש ונראה כמורה-דרכו של האדון.

ברם, למרות שהכלב הולך לפני האדון - אך מפעם לפעם בודק הוא, האם האדון עדיין צועד מאחוריו - וכל זאת, היות ובאמת הכלב רק משרת לאדונו.

וכפי שאמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר: למרות שהנך 'מלך' - בכל זאת, לא אתה הוא זה שעושה ומבצע חוקים וכדומה - אלא הקב"ה בחר אותך שתשמור על מה שהוא רוצה. ולמרות שלא תמיד רואים זאת במוחש - אך שורש הכוונה ומציאות הגויים - היא לשמור על היהודים; בדוגמת הכלב.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת צו תשמ"א)

15) לקו"ד ח"ד תרצ"ב, א.

132

כיצד אתה מעונין להתנהג בעדק בשעה שהמצרי היפר מיד את הבטחתו?!

אותם אלו המתאנים ומתנגדים לגיור כהלכה - הם גם אלו שמתנגדים ל"שלימות הארץ"! - מעונינים הם להחזיר שטחים שהקב"ה נתן על-ידי נס לבני-ישראל.

אף שהכל מודים ששטחים אלו קיבלנו לא מחמת "כחי ועוצם ידי"¹, אלא בזכות נס שעשה הקב"ה - וכפי שראו במוחש בעת מלחמת ששת הימים - למרות זאת ישנם יהודים אשר רוצים להחזיר לערבים את השטחים!

שטחים אלו, כלל אינם נכללים בשלשה ארצות שנקבל כשיהיה "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך"^{192 193} (לעתיד לבוא) - אלא אלו שטחים שהקב"ה נתן עכשיו לבני-ישראל, ארץ שבעה עממין, וגם אותם רוצים למסור לגוים!

ולא רק שרוצים למסור - אלא כבר החזירו בפועל - בטענה שעל-ידי-זה יהיה שלום!

היתכן?! - כיצד יכול להיות על-ידי-זה שלום - הרי שטחים אלו נוגעים לבטחון המדינה, ואם מחזירים אותם הרי אז נוצר מצב של פיקוח-נפש ממשי; ולא זו בלבד, אלא מצרים אינה נותנת מאומה עבור זה!!!

וכששואלים אותו - מה הוא קיבל ממצרים תמורת מה שנתן, הוא עונה שהוא קיבל הבטחה חתומה על נייר שיהיה שלום ויחסים טובים.

אך גם אם נאמר שאכן ישראל תעמוד בתוקף על מה שנכתב בנייר - הרי זה רק נייר, וכאשר חותמים על נייר אפשר להתחרט למחרת היום; ואילו אתה הרי מחזיר שטחים כפשוטם, בפועל ממש - שמזה כבר לא ניתן לחזור!

ועוד יותר: השטחים שמסרת אינם 'סתם שטחים', אלא שטחי הנפט שבהם יכולים המצרים להשתמש לא רק להגנה אלא גם להתקפה!

ומה הוא עונה? - שאנו, בתור יהודים צריכים להוכיח שאנחנו עם המתנהג בצדק וביושר, ומקיים את מה שמבטיח!

כיצד יתכן שאתה מעונין להתנהג על-פי צדק ויושר ולעמוד על מילתך - בה-בשעה שבמצרים, מיד לאחר שחתמו על הנייר - כבר התנהגו הפוך ממה שחתמו!

וכמו העובדה הידועה שלמרות שהמצרים סיכמו וחתמו שהם לא יכניסו אנשי צבא לשטח שהוחזר (מדבר סיני)! - למרות זאת, ברגע שקיבלו את סיני לרשותם - מיד הציבו שם מחנות צבא!

וכדי שלא ישתמע שמפירים הם הסכם חתום - מצאו עצה: הם הורו לאנשי הצבא להתלבש בבגדים אזרחיים בעת שטסים לשטחים שהוחזרו להם!

את מי הם מרמים?! - הרי ידוע לכל שהם אנשי צבא!

בשטחים שישראל מסרה למצרים - מתאמנים מחבלים בגלוי...

ולא זו בלבד: המצרים הכניסו לשטחים אלו את מחבלי אש"ף ומאמנים אותם שם בתכסיסי מלחמה ומכשירים אותם להיות טרוריסטים!

באותם שטחים (הנמצאים על גבול ארץ ישראל) שישראל החזירה למצרים - מחנכים מחבלים, במטרה מפורשת לנסוע למקום מסויים, ואף מראים להם את המקום; לא בירדן או בערב הסעודית, אלא במקום פלוני, ולבצע שם מעשי חבלנות רחמנא-ליצלן!!!

ואימוני טרור אלו אינם נעשים בסתר (כפי שבני-ישראל, להבדיל, היו לומדים במרתפים ברוסיה) - אלא מאמנים את המחבלים בגלוי לעין-כל, וכולם יודעים מזה!!!

רק שבעיתונים הרואים-אור בארץ ישראל - אין מרשים לפרסם זאת. אך בעיתוני חוץ לארץ כתבו על כך.

וכאשר שואלים את אותם יהודים שהחזירו את השטחים, מה יש להם לענות על-כך? -עונים הם תירוץ מן המוכן: להד"ם - לא היו דברים מעולם!

וכשמראים להם עובדות אלו - אומרים הם: די בכך שראינו זאת, ואין צורך להמשיך ולדבר על-כך; ישנם דברים חשובים יותר שצריך לדבר עליהם!

אפילו מצרים עצמה אינה רוצה את אש"ף בשטחים אלו - אלא שלחצו עליהם מבחוץ שיקבלו לשם את המחבלים. ועל-דרך מה שמבואר¹⁹⁴ בנוגע לזקני מואב וזקני מדין - "לעולם מואב ומדין שונאים זה לזה" - אבל כאשר היו צריכים להילחם נגד בני-ישראל - כולם התאחדו. וכך הוא בדיוק בנוגע למצרים ואש"ף.

ולמרות כל זאת (שיודעים שאש"ף נמצא שם וכוונתם האמיתית) - מתעלמים מזה (ומעלימים זאת אף מאחרים) וטוענים שעל-ידי החזרת השטחים - נעשה שלום!!!

רחמנא-ליצלן לשלום שכזה!!!

ויהי-רצון שלכל-הפחות מכאן ולהבא - לאחר שראו את כל הצרות שנגרמו ממסירת השטחים - אזי יחדלו לחלוטין מהחזרת השטחים.

מעולם לא היו נחותים בפגי הגוי - כעתה, ועוד קוראים לזה ׳עצמאות׳...

הסיבה העיקרית לכך שיהודים מתעקשים (הן בנוגע ל"שלימות העם" והן) בנוגע ל"שלימות הארץ", היא, מחמת 'רגש הנחיתות' הנורא שיש בקרבם כלפי הגוי.

ולכזה מצב של 'רגש-נחיתות' קוראים הם "עצמאות"!!!

אפילו כאשר היתה ממשלה של גויים, ושוטרים גויים - גם אז לא היו נחותים כל-כך בפני הגוי כפי שהמצב הוא עתה - שהיושבים בממשלה (ובכנסת) והשוטרים - יהודים!

להיהודים אלה אין את התוקף וה"גאון יעקב" שנדרש מיהודי!

יהודי כזה כשרואה את הגוי מחייך אליו - מאבד את עשתונותיו לגמרי, ומוכן לעשות עבורו הכל!!!

תמורת 'חיוך' (או ספק-חיוך) מהגוי - מוכן הוא להכניס לסכנת-נפשות שלש וחצי מיליון יהודים, היה לא תהיה!!!

והנה, מאחר שלנויים אין בחירה - לכן, מוכרח לומר, אשר כל מה שאירע בשטחים כמו: שליחת אנשי צבא מצריים לשם, הכנסת אש"ף ושאר הענינים שחזרו בהם מהבטחתם

• - הוא רק נסיון שהקב"ה העמיד לבני-ישראל - לנסותם עד מתי ועד היכן, יהיו יהודים נחותים בפני הגוים! - עד מתי ימשיכו למסור שטחים - אף שרואים לאיזו סכנה הובילו!

ויהי-רצון שמאחר ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"⁴ - לכן לא ירצו לקחת את מה שיהודים רוצים למסור להם. מה-גם שבאמת הם כלל לא צריכים ורוצים זאת - אלא פשוט היהודים 'דוחפים' שהגוים יקבלו את זה!

ויהי-רצון שעוד בזמן הגלות יקויים "ולכל בני-ישראל היה אור במושבותם"⁵, שבני-ישראל יעמדו "ביד רמה"⁶. ועל-ידי-זה נזכה שגם נצא מהגלות "ביד רמה", בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת שמיני תשמ"א)

• 4) ע"פ משלי כא, א.

• 5) בא י, כג.

• 6) לשון הכתוב - בשלח יד, ח.

136

ניצוצות הקדושה מפוזרות בין אומות-העולם - על היהודים ללקטן!

בכל מקום בו יהודי נמצא, אפילו כשהוא נמצא במקום בו השלטון הוא של גויים - עליו לדעת שסיבת היותו שם היא בכדי לברר את ניצוצות הקדושה שנמצאים בגויים שבאותו מקום.

וזהו הפירוש ב"צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן בין האומות"¹ (לא כדעת

הטועים שהצדקה היא שפיזר את עם ישראל, אלא) - שצדקה עשה עמם בכך שפיזר את

ניצוצות הקדושה בין האומות.

בירור הניצוצות יכול להיעשות בשני צורות:

האופן הראשון הוא כבימי שלמה - שכל ניצוצות הקדושה מכל העולם כולו (כמלכת שבא) נשאבו אליו (כלאבוקה).

האופן השני (שעליו נאמר "צדקה . . שפיזרן בין האומות") הוא כהמצב הנוכחי -שמכיון ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו"^{195 196} - אזי נמצאים בגלות. ובכל מקום בו נמצאים - צריכים לברר את הניצוצות.

ולכן, הגויים פוחדים מהיהודים, היות וה'מזל' שלהם רואה - שכל הסיבה שהיהודים נמצאים ביניהם הוא בכדי לברר את הניצוצות הקיימים שם.

והכח לזה ישנו מזה ש"ארץ כנען" ("נחלת גויים") - שבתחילה היתה אצל אומות-העולם - נתנה הקב"ה לבני-ישראל באופן של ירושה - ל"אחוזת עולם" - "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"¹⁹⁷. וזוהי ההוראה מהמובא בפרשתינו¹⁹⁸ "ונתץ הבית" (שעל-ענין זה מפרש רש"י¹⁹⁹: "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן") - כשנכנסים לארץ ישראל ורואים בית, הנה למרות שהוא שייך לאמורי - היהודים צריכים להיכנס ולשבת שם, ואפילו לנתץ את הבית - וכל זאת, בכדי לאסוף את ניצוצות הקדושה הנמצאים שם.

לשבור ולנתץ את הכנסת!

בהמשך לזה, כאן המקום להזכיר אודות הפראות שישנה לכמה יהודים - אשר למרות העובדה שאת ארץ ישראל נתן הקב"ה ליהודים באופן של "אני נותן לכם לאחוזה"⁵ - בכל-זאת, נלחמים הם בפסוק זה (פסוק שנכתב בתורה שבכתב, שאף הצדוקים והגויים מודים בה) ומצד פחדנותם נותנים הם בפועל חלקים מארץ ישראל.

מסירת שטחים מארץ ישראל אינה נוגדת רק להלכה, אלא היא אף נגד ההגיון הפשוט, ונוגדת (לא רק לשכל ולמדות של נפש-האלוקית, אלא) אפילו לשכל ולמדות של נפש הבהמית; היות ואפילו הפחדן הגדול ביותר לא יכנס מרצונו לרקוד בתוך האש ולא יציג מרצונו את גרונו לשחיטה.

ומעשה זה של מסירת חלקים מארץ ישראל - כמוהו כקפיצה לתוך האש!!!

והנה, אותם אלה שרוצים למסור חלקים מארץ ישראל - למרות שעליה נאמר "אני נותן לכם לאחוזה" - יושבים ב'כנסת'.

וכיון שכך, צריך להיות "ונתץ הבית"!!!

הכנסת הנוכחית היא לא הבית האמיתי, היות ובבית זה יושבים קומוניסטים, מוסלמים ונוצרים - עד שישנם שם כאלו שרוצים למסור את כל ארץ ישראל! - הם צועקים שבשביל שלום הכל כדאי, אפילו מסירתה של כל ארץ ישראל (שעובדה זו התפרסמה לא רק בשבועונים אלא אפילו בעיתונים היומיים)!

ולכן צריך להיות - "ונתץ הבית" - ועשייתו של בית חדש - בית אמיתי!

וכמדובר כמה-פעמים שכעת העולם רועש - ומיום ליום מזדעזע יותר ויותר! עד שהיום כבר הפסיקו לרמות ולטעות, שהחוזה הטראגי שנחתם ב'קעמפ-דייוויד' לפני מספר שנים -הוא דבר טוב.

כעת כבר לא עושים חגיגות לכבוד זה; ואף הפסיקו כבר למחוא כפיים ולטפוח על השכם ולומר 'מזל טוב' על חוזה אומלל זה.

אשר באמת - במקום לקבוע יום זה של החתימה על החוזה האומלל - כיום טוב, היו צריכים לקבוע יום זה כיום מר, איום ונורא, מצער ומבהיל.

חתימת חוזה אומלל זה, היא בכיה! - איני רוצה לומר "בכיה לדורות" היות ומשיח תיכף מגיע - אך מקץ שנתיים ימים - רואים שהלחץ של היהודים למסור שטחים - נהיה רק גרוע יותר!

לעולם לא היה בדברי ימי עם ישראל מצב בו יהודים בעצמם - מציעים לעשות דבר כה מבהיל כמסירת חלקים מארץ ישראל אשר שייכים להם - לרשותם של הגויים!

במשך הדורות עברו היהודים צרות רבות - אולם צרה כזו שמתרחשת מאז לפני שנתיים - לא היתה מעולם!!!

ויהי רצון שה"מטמוניות של זהב" אצל היהודים יבואו לידי גילוי, וישתמשו עם זהב זה עבור בית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-מצורע, ז' ניסן, תשמ"א)

כששואלים התלמידים את רבם כיצד שינה את דעותיו, הוא עונה: "שבו ותלמדו"...

כאשר עוסקים במלחמה ב'גויי'שקייט' (כיבוש הארץ - "אשר ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"¹) - צריכים לסיימה "עד רדתה", אפילו בשבת.

ולא כאותו אחד "גדול בישראל" לבוש 'קפוטה' הטוען:

פעם היה הוא אכן עסוק במלחמה עם 'גויישקייט', אך כעת עסוק הוא בענינים אחרים; ביום שישי אכן נלחם הוא ב'גויישקייט', וכן ביום ראשון - אך בשבת: הוא יתיישב ללמוד תורה, ובמיוחד ש"בשבת ניתנה תורה"^{200 201}!

אם הוא מחזיק את עצמו כבעל-הבית על התורה - הרי התורה אומרת שכיבוש הארץ הוא אפילו בשבת?! ואם-כן איך אתה בתור 'בעל-הבית' על התורה, לוחם כנגד זה, ובפרט שפעם דיברת אודות כך בחיוב?!

ולתלמידיו התמהים על השינוי שהתחולל ברבם (שפעם דיבר אודות חשיבות הענין ואילו עתה שינה את דעתו), וסבורים שזה חילול השם - מתרץ באומרו: 'שבו ותלמדו'!

ועד-כדי כך הגיע המצב: פעם ביקר רב זה בכותל המערבי - וכשראה את האברכים והבחורים מניחים תפילין עם יהודים - לא יכל לעצור בעצמו ואמר לסובבים אותו שזהו דבר חיובי! - כאשר זה הודפס בעיתון גנבו תלמידיו את העיתונים (עיתונים השווים יותר מכדי פרוטה)!

גניבה זו נעשתה בדעתו, בגלוי, בפרהסיא וברבים - ואין מוחה!!!

[את העיתונים הם עדיין לא החזירו וגם אם ירצו אכן להחזירם - זוהי שאלה על שלימות הכפרה, שימורק לגמרי²⁰², היות וזה בגדר "אחטא ואשוב"²⁰³ - ובפרט שבנידון דידן הם כלל לא החזירו!].

פעולה זו נעשתה על-ידי אלו אשר נמנין על הד' כיתות של "ליצים, חנפים, שקרנים ומספרי לשון הרע שאינם מקבלין פני שכינה"²⁰⁴, ואף-על-פי-כן הם נמנים על אוכלי שולחנו! ואף עשו זאת בדעתו! וכמדובר כמה-פעמים, אשר העובדה שאיש אינו מוחה על-כך - חמורה, לפעמים, מהמעשה עצמו!

למרות שזה התרחש לפני כשנה - התאפקתי מלדבר על-כך עד עתה - וזה שאני מדבר על-זה כעת, מכיון שלמדנו היום בפרשת קדושים, "לא תגנובו"^{205 206}.

ומכיון שכעת הם רוצים לדחות ולא לתקן את חוק 'מיהו יהודי' - הרי שלכן הם חידשו את המלחמה נגד מבצע תפילין, נגד הבעש"ט ותורתו ונגד תיקון אותו חוק!

״נכרים שצרו״ - נכתב בהל׳ שבת ולא בהל׳ פקו''נ, היות וזה חלק עיקרי מהשבת!!

ההוראה מאחרון-של-פסח והשבת שלאחריו היא - שיש צורך מיידי להתעסק בכיבוש הארץ ("אשר ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"), בכיבוש יריחו, מנעולה של ארץ ישראל, וזה נוגע גם לענין של "נכרים שצרו על עירות ישראל . . יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת"²⁰⁷. אשר דין זה חל אפילו בחוץ לארץ. ואף הגמרא פוסקת דין זה בנוגע לנהרדעא, שהיתה בבבל - ארץ אשר בה קיימים ענינים שליליים²⁰⁸ - ולמרות זאת נפסק דין זה!

ודין זה נכתב בהלכות שבת, לא בהלכות פיקוח-נפש - אשר לכאורה, ישנו צורך על-כל-פנים לחזור על-כך בהלכות פקוח-נפש, ואדרבה: שם צריך להיות עיקר מקומו, ולא בהלכות שבת, כיון שדין זה הינו רק פרט ב(הלכות) שבת - ולפועל כתוב זה זה בהלכות שבת דווקא?! שהסיבה לזה היא שהלכה זו היא חלק עיקרי מענין השבת, שמצוה להלחם "עד רדתה" ואפילו בשבת!

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ קדושים, מברכים החודש אייר, תשמ"א)

מנהיגי מדינות - לכאורה תרבותיים - מתנהגים בצורה פראית!

המצב הנוכחי בו שרוי כעת העולם - מכריח שהקב"ה יתנהג עם כל יהודי בצורה ניסית. היות ובדרך הטבע בכל יום מצב העולם נעשה גרוע יותר ויותר - ומתרחשים בו מאורעות שאף אחד לא היה מעלה על דעתו את התרחשותם.

אילו היו עוסקים רק בלימוד התורה במקום לקרוא עיתונים - לא היה נגרם 'פיזור-נפש' - מענינים אלו. אך היות וקוראים עיתונים, במקום ללמוד תורה - רואים שבכל יום נוצר עוד מצב בלתי רצוי, שביום שלפניו לא היו יכולים לשער שכך תהיה התפתחות הענינים.

מדובר אודות אנשים ומנהיגי מדינות - שהם לכאורה 'שכליים' ו'תרבותיים' - שיש להם ציור אדם, רמ"ח אברים ושס"ה גידים. ולמרות זאת - מתנהגים הם בצורה פראית!

ורק בחסדו של הקב"ה - ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹ - מתנהלים הענינים למעלה מדרך הטבע!

וכפי שדובר כמה-פעמים שכבר מיד לאחר מלחמת ששת^-הימים, נמצאו 'פחדנים' ששלחו שלוחים להודיע שמוכנים להחזיר את כל מה שכבשו. אך הקב"ה עשה נס והגויים לא הסכימו לקחת.

ואף לאחר-מכן לא למדו מהצרות שנגרמו על-ידי הנהגה כזו בעבר, ושוב חזרו על אותה טעות. וזאת, כאשר חתמו על ה'חוזה' בקעמפ-דייוויד, והתחילו להחזיר לצד שכנגד את הנשק החיוני ביותר, וללא כל תמורה! - חוץ מנייר חתום שאין לו כל ערך, וגם בנוגע לנייר זה גופא ישנם וויכוחים מהו פירושו ומהי כוונתו.

וכשבאים בטענה: היתכן להחזיר את כל הענינים בשעה שרואים שמצרים לא מקיימת את הבטחתה, ומתנהגת באופן הפכי - הרי-זה כשם שמדברים אל הקיר!

ולמרות כל זאת - עדיין שולחים שליחים ומפצירים במצרים שיקחו שטחים נוספים, היות ואצלם העיקר הוא שיוכלו לשבת ליד שולחן עגול, ולהכריז שזהו 'שלום נצחי'!

1) ע"פ משלי כא, א.

142

בעבר הראה הקב"ה נס שהגויים לא רצו לקחת מלכתחילה, בתקוה שעל-ידי-זה ילמדו היהודים כיצד צריכה להיות ההנהגה האמיתית. אך כנראה שזה לא הועיל מאומה. כיון שבפועל, ישראל החזירה לצד שכנגד % כמות מהשטחים, ורוצים להחזיר עוד רחמנא ליצלן - עד שהקב"ה הראה דבר שאף אחד לא שיער: הצד שכנגד לא רוצה לקבל יותר, מאחר שרוצה לקבל את הכל.

וכיון שלעת^-עתה עדיין ישנם חלקים ביד בני-ישראל - ממילא צריך שיהיה "ובחרת בחיים"²⁰⁹, לבחור בדרך הנכונה, והיא: שאסור להעמיד בסכנה את בני ישראל על-ידי פעולה שתגרום ש"תפתח הארץ לפניהם" רחמנא-ליצלן!

וכל מה שחתמו נגד השולחן-ערוך - אין לזה ממשות כלל וכלל, מאחר שהקב"ה הוא בעל-הבית על כל העולם ו"דבר אלקינו יקום לעד"²¹⁰, ומה שחתם - כלל אין זה ברשותו.

(מעובד ע"פ שיחת א' דראש-חודש אייר תשמ"א)

כשנפגשים עם מנהיגי המדינות - לעמוד בתוקף ולתבוע בחזרה את מה שוויתרו!

מבואר בפוסקים¹ שלכל-אחד-ואחד יש חלק ונחלה בארץ הקודש, ועל-ידי-זה יש לו חלק בכל ארץ ישראל.

ומאחר שברכתו של הקב"ה היא באופן של "לו יהיה - ממון הרבה", הרי ודאי שה"ממון" שלו - חלקו בכל ארץ-ישראל (שנכס וממון אמיתי הוא נכסי דלא ניידי, קרקעות) - הוא באופן של "שלימות", ויתירה מזו: באופן של "הרבה".

כלומר, שכל ארץ ישראל היא באופן של "שלימות הארץ" - על-ידי-זה שלא מוותרים חס-ושלום על חלקים מארץ ישראל, ואדרבה: משתדלים לעשות ככל האפשר כדי לקבל בחזרה את כל מה שוויתרו עליו בעבר.

וכשהולכים לפנישה עם מנהיגי מדינות - זה צריך להיות באופן של "אל יבוש מפני המלעיגים"², ולא כדעת הטועים שעל-פי טבע צריכה פגישה זו להביא לוויתורים נוספים חס-ושלום - אכן, על-פי טבע יתכן שכך יהיה, אבל מאחר ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"³, הרי-הוא מתפלל לה' שתוצאותיה של הפגישה יהיו באופן דטוב הנראה והנגלה, ובעת הפגישה צריך הוא לעמוד בתוקף ולא לוותר על שום דבר חס-ושלום. ואדרבה: לתבוע בחזרה את כל מה שויתרו בעבר, ותיכף ומיד.

וללמוד מהנהגת הצד שכנגד - שמה שמקבלים בחזרה, הרי-זה רק התחלה לקבל עוד ועוד, עד שארץ ישראל תהיה באופן של "שלימות הארץ" מדן ועד באר-שבע, "מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר"⁴, "נהר פרת", כפשוטו.

וכל-זה - באופן המותר בזמן הגלות, אבל בתביעה תקיפה ו"ביד רמה"⁵, לא לוותר על אף שעל, ועד ל"שלימות הארץ" האמיתית - כאשר "מיד הן נגאלין"⁶.

(מעובד ע"פ שיחת יום ג', ערב-ראש-חודש סיון, תשמ"א)

• 1) ראה שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקלו. ס' השטרות לר"י ברצלוני ע' 43. אוצר הגאונים קידושין סי' קמו-קנא.

• 2) שו"ע בתחילתו.

• 3) ע"פ משלי כא, א.

• 4) משפטים כג, לא.

• 5) לשון הכתוב - בשלח יד, ח.

• 6) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

144

הלימוד מגביהה בן פסיסא - לא להתפעל!

בשנה זו חלה הקביעות של שבת מברכים חודש תמוז בכ"ה סיון.

במגילת תענית¹. מסופר, מה שהתרחש ביום זה לפני אלפי שנים, ואילו לא היינו יודעים שזה התרחש אז - סבורים היינו שסיפור זה הודפס בעיתוני כ"ה סיון תשמ"א.

והיות וסיפור זה מובא בתורה שבעל-פה - שהיא חלק מהתורה - מובן שמפרטי סיפור זה יש ללמוד כיצד לנהוג כעת.

המאורע שהתרחש בכ"ה סיון הוא כדלהלן:

בני ישמעאל, בני מצרים ובני כנען, פנו בתלונות על היהודים - למי ששלט, ויכל לפעול עליהם - בטענה שהארץ בה דרים היהודים, אינה שייכת להם.

בני ישמעאל טענו אשר היא שייכת להם, היות וישמעאל הוא יורשו של אברהם; בני מצרים טענו אשר כל מה ששייך ליהודים, נלקח על-ידם מהמצרים בעת יציאת-מצרים, ואף הביאו לכך ראיה מהכתוב בתורה^{211 212}: "וינצלו את מצרים". ובני כנען טענו "ארץ כנען שלנו".

דרישתם, אפוא, מגוי זה היתה - אשר יפעל על היהודים שימסרו להם את ארץ ישראל.

בכדי להגיב על טענותיהם שלחו היהודים את 'גביהה בן פסיסא' - אשר לא התפעל מבני ישמעאל, מצרים וכנען, ובהוכחות מהתורה דחה את כל טענותיהם, ולא זו בלבד, אלא אף הוכיח להם שהם צריכים לשלם עוד ליהודים.

כיון שענה את התשובה בסגנון כזה אשר גם גוי הבין אותה, והיות שענה את תשובותיו על-פי התורה - "תורת אמת" - נתקבל המענה אצל אותו גוי. ובעקבות כך אמר (אותו גוי) לבני ישמעאל, בני מצרים ובני כנען: "תשובה ניצחת השיב אתכם אם אתם מחזירין תשובה - מוטב. ואם לאו - הרי אתם לו לעבדים". כששמעו זאת, ביקשו שלשה ימים בכדי לענות לו - וכלשון הסיפור: "הלכו ולא מצאו תשובה מיד הניחו בתיהם כשהם מלאים, שדותיהם כשהם זרועות, כרמיהם כשהם נטועות, הלכו וברחו להם".

ולכן - מסופר במגילת תענית - קבעו יום זה (כ"ה סיון) ליום-טוב [אמנם מגילת תענית נתבטלה אחר-כך³ - אך זהו רק בנוגע לענינים שלילים, אך יום-טוב זה, אף שנכתב במגילת תענית ולמרות היותו רק חלק מהתורה שבעל-פה - מכל-מקום מצויין לעד].

ולכן, יש להפיק מכך הוראה ברורה בכל שנה ושנה בהגיע התאריך כ"ה סיון, ובמיוחד שהמצב עתה, הוא בדיוק רב, כהמצב דאז!

וההוראה היא: שצריכים לנהוג כפי שהיהודים נהגו אז, ולענות על הטענות הנוכחיות - בדיוק כשם שענו אז. ובאם אכן ינהגו כך - לא רק שיערבו לכך שלא ימסרו חס-ושלום מאומה מארץ ישראל - אלא גם מה שכבר מסרו יקבלו חזרה מהם, מפני שזה באמת שייך ליהודים, ורק לפי-שעה נמצא ברשות הגוים.

״שלימות הארץ״ אינה ענין של ליובאוויטש - כך כתוב בתורה!

זה אינו ענין של ליובאוויטש, אלא זה ענין הכתוב בתורה. אך ישנם כאלה המפרשים שהיות וליובאוויטש גורסת כך - הרי זה נהפך לענין השייך לליובאוויטש בלבד, וממילא מדמיינים לעצמם, שכאשר הינם נוהגים היפך הכתוב ב'מגילת תענית' - אינם פוגעים בתורה - אלא בליובאוויטש בלבד. אך בפועל זהו השבח הגדול ביותר עבור ליובאוויטש -כפי שכל יהודי מתייחס בתור שבח לכך שאומרים שאם אין נוהגים כפי הכתוב בתורה -פוגעים בו!

אין כל צורך לעשות מכך מבצע ופעולה מיוחדת - אלא כל אחד צריך להפיק בעצמו את ההוראה הפשוטה והברורה כיצד יש לנהוג כאשר גויים טוענים שארץ ישראל שייכת להם.

אמנם זהו הפסד שעד עתה לא השיבו להם על-כך, ואם-כן מה יום מיומיים?! - אך על-כל-פנים, כאשר ישיבו להם מכאן ולהבא, יחסכו בכך את כל הבעיות.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת קרח, מברכים-החודש תמוז, תשמ"א)

3) ראש-השנה יח, ב.

146

שלום אמיתי - רק על-ידי התורה!

הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי היא - כאשר מתנהגים בדרך התורה שאז לא מחזירים פירור יהדות לעניני 'גוישקייט' רחמנא-ליצלן, ולא מחזירים פירור חינוך יהודי לחינוך של 'גוישקייט', ולא מחזירים גרגיר אדמה מארץ הקודש לעניני 'גוישקייט', ועל-אחת-כמה-וכמה שלא מחזירים זאת לגויים.

וכהוראת פרשת השבוע, פרשת פנחס - "אך בגורל יחלק את הארץ"¹. היינו, שכל ארץ ישראל ניתנה בירושה לכל-אחד-ואחד מישראל ולכל ישראל, באופן של "נחלת עולם", שהרי כל ישראל כולם (שהיו במעמד הר סיני) שמעו ממשה רבינו את הוראות התורה, וביניהם, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל באופן של "נחלת עולם".

(מעובד ע"פ שיחת י"ב תמוז תשמ"א)

הדרך הנכונה - עמידה בתוקף!

כשמתנהגים על-פי רצון התורה - הרי בכך נפעל הענין של "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"¹. כלומר, שכל ארץ ישראל בשלימותה שייכת לכל-אחד-ואחד מישראל, ולכללות עם ישראל כפי שהוא בשלימותו; שהדרך היחידה לפעול ענין זה היא - כאשר עומדים בתוקף בנוגע לכל עניני התורה ומצוותיה, זאת אומרת, שלא מתפעלים ולא מתבטלים בפני אומות העולם, ופועלים את הענין של "לתת להם נחלת גוים", בדרכי נועם ובדרכי שלום.

ובכך נהיה "ונתתי שלום בארץ"^{213 214}, החל מארץ הקודש, ועל-ידי-זה בכל העולם כולו -היות שכל העולם כולו הוא "כח מעשיו", וכמו-שכתוב²¹⁵ "לה' הארץ ומלואה", שזה הולך על ארץ ישראל, ולאחרי זה ממשיך - "תבל ויושבי בה", כל העולם כולו. ולכן פועלים בני-ישראל שכל העולם כולו יתנהג ע"פ רצון הקב"ה, ואז נפעל ענין השלום בכל העולם כולו.

(מעובד ע"פ שיחת כ' מנחם-אב תשמ"א)

לא ניתן לסחור בארץ ישראל, היות והיא שייכת לכל היהודים!!

מבואר בגמרא, בראשונים ובאחרונים אודות זה שארץ ישראל ניתנה לבני-ישראל הן באופן של מתנה ("נותן לך"), והן באופן של ירושה ("וירשתה") - מאחר שכל-אחד-ואחד מישראל חביב אצל הקב"ה כבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם¹.

ועל-פי-זה מובן בפשטות שאין ביכולת אף אחד לפגוע בקשר שבין בני-ישראל לארץ ישראל - כי ארץ ישראל שייכת לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל בתור יחיד, וכל-שכן כאשר מתאספים כמה-וכמה מבני-ישראל.

וכאשר יבוא מישהו וינסה לעשות "מסחר" עם ארץ ישראל - הנה גם כאשר כותבים וחותמים ומפרסמים בכל העולם כולו - אין זה פועל שום שינוי, מאחר שאין זה שייך אליו. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"^{216 217}, לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל בתור יחיד, ולכן אין ביכולת אף אחד לעשות מסחר עם ארץ ישראל, כי על-פי התורה אי-אפשר לעשות "מסחר" בדבר השייך לזולת!

ומובן בפשטות שכאשר יבוא מישהו ויטען שמפני ה"צדק" וה"יושר" רוצה הוא לקחת את הנחלה שהקב"ה נתן לבני-ישראל, ולתת אותה לאינם-יהודים - הרי מובן מהי מדת ה"יושר" שבזה, ואיזה קיום יהיה לענין זה!

אין הכוונה לפגוע בכבודו של מישהו - רק להדגיש שהמחשבה שצריכים להתפעל מהגויים ולוותר להם, נובעת מחושך הגלות, והיות שהוא נמצא בגלות, לכן נדמה לו שצריכים לקחת חלק מארץ ישראל ששייך לבני-ישראל, ולתת זאת לאינם-יהודים, ומה גם שהוא אינו בעל-הבית על זה!

וכל אריכות הדיבור בזה היא למותר - כי "תורת אמת" הבטיחה שאף-על-פי ש"רבות מחשבות בלב איש"²¹⁸ (טבע האדם הוא שלכתחילה חושב באופן מסוים, ותיכף הוא חושב מחשבה הפכית), למרות זאת "עצת ה' היא תקום", ו"דבר אלקינו יקום לעד"²¹⁹. אמנם ניתנה לו הבחירה שיוכל לבלבל את עצמו עם ריבוי מחשבות, אבל כלל אין זה נוגע לפועל, כי "עצת ה' היא תקום"!

ומה שעורכים אסיפות ומטכסים עצות - הנה "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל"⁵.

ויהי-רצון שהיות ונמצאים עתה בחודש אלול, שאז המלך נמצא בשדה - "יערה עליהם רוח ממרום"⁶, ומכאן ולהבא יתנהגו באופן המתאים.

זאת אומרת: גם כאשר צריכים לדבר עם "עשו איש שדה"⁷, ויתכן שהוא אינו "אוהב ישראל" - אין מתפעלים ממנו, כי יהודים יודעים שהם הולכים ביחד עם הקב"ה, ובפרט שבחודש אלול נמצא המלך בשדה, ובמילא - "דבר אלקינו יקום לעד"!

אלא צריכים להשתדל שהענין של "דבר אלקינו יקום לעד" יהיה מלכתחילה, ולא שיעשו פעולה הפכית, ורק אחר-כך יתחרטו מזה ויצטרכו לסמוך על זה שבסופו של דבר "דבר אלקינו יקום לעד". אלא, מלכתחילה צריכים ללכת בדרך האמת - על-פי הוראת "תורת אמת" וזוהי הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי בעולם, מאחר שהתורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"⁸.

וכאשר רוצים לפעול שלום אמיתי, שלום בר-קיימא, עד סוף כל הדורות - הרי זה דוקא כאשר מתנהגים על-פי הוראת התורה, ש"כל נתיבותיה שלום", מאחר שהשלום שנפעל על-ידי התורה קשור עם הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו, שברא את העולם על-פי התורה, כמאמר רז"ל⁹ "אסתכל באורייתא וברא עלמא", ולכן כאשר ההנהגה היא על-פי התורה, נפעל שלום אמיתי ובר-קיימא.

ולא כאותם שמנצלים את ענין הבחירה ללכת בדרכים עקלקלות, בחשבם שיתחכמו על הקב"ה וימצאו דרך טובה יותר לפעול בעולם שלום צדק ויושר - בה-בשעה שבעת מעשה הרי הם מאמינים באמונה שלימה שהקב"ה ברא אותם ואת העולם כולו, ובורא זאת גם

• 5) שם ח, י.

• 6) שם לב, טו.

• 7) ראה תולדות כה, כז.

• 8) משלי ג, יז.

• 9) זח"ב קסא, ב.

150

עתה, אף-על-פי-כן, חושך הגלות גדול עד כדי כך שחושב להתחכם על הקב"ה ולמצוא דרכים אחרות לפעול שלום בעולם (שלא על-פי הוראת התורה)!

וכאמור לעיל שכאשר המלך נמצא בשדה, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ויתירה מזו: מראה פנים שוחקות לכולם - הרי בוודאי שכל-אחד-ואחד מישראל מתנהג על-פי הוראות התורה, ועושה זאת מתוך שמחה וטוב לבב, ובאופן שהוא מודע לאמת רגע אחד קודם, ועל-ידי-זה חוסך לעצמו את כל הבלבולים המיותרים, מאחר שהולך בדרך הישר - דרך התורה.

זאת אומרת, שהנהגתו היא על-פי תורת הבעש"ט^{220 221} על-הפסוק¹¹ "והיה כי תבוא אל הארץ גו'", היינו, שעבודתו בחיי היום יום היא באופן של רצון ומרוצה לקיים רצונו של הקב"ה.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות יהודי שזכה להימצא בארץ הקודש עליה נאמר²²² "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ובארץ הקודש גופא - בירושלים עיר הקודש "קרית חנה דוד"²²³, דוד מלך ישראל - שהוא בודאי התנהג על-פי הוראות התורה, ולא הניח שיהיו ענינים שהם היפך התורה, ועל-אחת-כמה-וכמה לכתוב ולחתום באופן שהוא היפך הוראות התורה, ולומר שימשיך בדרך זו רחמנא ליצלן - למרות שרואה בעצמו את כל הצרות שנוצרו עקב החתימה הקודמת!

מידי שנה משלמת ישראל חצי מליארד דולר על נפט שהיה שלה...

דוגמא לדבר:

קודם שראש הממשלה הגיע לארצות-הברית - התחילו לדבר בגלוי שמתחרטים על כמה ענינים שחתמו עליהם לפני-כן, מאחר שרואים שהחזירו את הכל, ולא קיבלו דבר תמורת זה, זולת 'פיסת-נייר' - אבל לא יודעים כיצד לצאת מהסבך!

ולמרות זאת - ביקשו שלא להאריך בדיבור בענין זה, מאחר שזהו דבר המצער, ובעיקר - כדי שלא ליצור רושם בעולם שיהודים אינם עומדים בדיבורם!

היתכן לחשוש מדבר זה - הרי גם הם לא עמדו בדיבורם, כי לאחרי 24 שעות מחתימת ההסכם, כבר הפרו את ההסכם! אלא שאז העלימו זאת, ועתה מספרים זאת בגלוי!

וכמו-כן בנוגע להחזרת 'שדות הנפט' - שזהו דבר מבהיל ביותר: כלכלת המשק (וודאי צרכי ההגנה) בכל העולם כולו תלויה בנפט, ולמרות זאת הלכו והחזירו זאת בידים!

וכאשר שאלו: היתכן?! - היתה התשובה שיש נפט בכמות המספיקה לשלשה חדשים, ועוד תירוצים כיוצא-בזה - שאין להם מקום במציאות כלל וכלל, וכמו שיאמרו ש-2 ועוד 2 הם - 5! (החילוק הוא רק - שזה פשוט גם בשכלו של ילד קטן, והמדובר - פשוט בשכלו של אדם שיודע אודות נפט).

וכעת גילו כבר שמידי שנה בשנה קונים נפט ממצרים בשווי של 500,000,000 דולר! -והמדובר אודות הנפט שמפיקים משדות הנפט שהיו בידי יהודים, ובארות נפט שהוקמו בידי יהודים!

ויתירה מזו: הספקת הנפט ממצרים לישראל כלל אינה ודאית, כי זה תלוי ב'חסד' של מצרים, וכפי שרואים שבד בבד עם הנסיון להרגיע את הרוחות על-ידי הבטחה (שאין לה שחר) שיש נפט מוכן למשך שלשה חדשים - שלחו שליחים מעבר לים, למכסיקו, לדרום אפריקה ולאוסטרליה, כדי שישלחו משם 'פחם' עבור ארץ-ישראל, כי ישנו חשש שיצטרכו להחליף את הפקת האנרגיה על-ידי נפט, להפקת אנרגיה על-ידי פחם!

הכל מבינים את גודל הטירחא וגודל ההשקעה הכספית וריבוי הזמן הנדרש להחליף את כללות הנהגת המשק וההגנה מאנרגיה המיוצרת על-ידי נפט לאנרגיה המיוצרת על-ידי פחם, ובפרט כאשר מדובר אודות משלוח פחם ממקומות רחוקים, שזה קשור עם כמה-וכמה הרפתקאות מצד ריחוק המקום!

וכל זה אינו דבר שהתחדש זה עתה - ידעו זאת גם מקודם, ולמרות זאת, הלכו והחזירו את בארות הנפט למצרים!

[כאן מופיע קטע נוסף שלא פורסם ב'הנחה' (הובא בספר 'שלום שלום ואין שלום'): "במצרים יתחלף בקרוב מי ששולט במדינה, ואשר מי שיבוא במקומו כבר מתכונן לכך... עלול לקרוא במצרים מה שקרא באירן - נבואה שהתגשמה שבועיים לאחר-מכן, ברצח סאדאת - המו"ל].

וכמו-כן עשו בנוגע ל'מלחמת יום הכיפורים':

״לא כבשו את דמשק כי היו צוקים וסלעים״ - תשובה ליצנית וילדותית...

תיכף לאחר הנצחון שהיה במלחמה זו, הנה במקום לסיים את המלחמה באופן של "עד רדתה"²²⁴ - נעצרו באמצע הדרך (כפי שהיה במלחמת ארם)!

וכאשר שאלו: היתכן?! - היתה התשובה שמאחר וישנם ריבוי סלעים בדרך, אין

הטנקים יכולים להמשיך בדרכם²²⁵!

אינני יודע אם זה שענה תשובה זו הוא "פרא אדם", או שחשב שזה ששומע את התשובה אינו מבחין בין ימינו לשמאלו! תשובה כזו, שהצבא אינו יכול להתקדם מפני שישנם סלעים בדרך - לא עונים אפילו לילד קטן, אם רוצים רק לדבר ברצינות!

ולא זו הדרך להתחמק מטענות צודקות על-ידי אמירת 'ליצנות' או 'בדיחות' וכיוצא-בזה - מאחר שמדובר אודות ענינים הנוגעים להנהגת כל עניני המדינה בכל מקום בעולם, כולל בארץ הקודש, כי בזמן הגלות צריכים להגיע לדרכי הטבע.

[אודות ארץ הקודש נאמר²²⁶ אמנם "למטר השמים תשתה מים". כלומר, שבסופו של דבר צריכים להגיע לברכותיו של הקב"ה, ולא רק בסופו של דבר, אלא אדרבה, ההתחלה היא על-ידי ברכותיו של הקב"ה - אבל הקב"ה רוצה שבינתיים יתנהגו על-פי דרכי הטבע "אדם חורש אדם זורע כו'"].

להשתדל לקבל את השטחים שנמסרו - בחזרה!!!

וכאמור לעיל שהיות ונמצאים עתה בחודש אלול, חודש הרחמים, שאז נמצא הקב"ה בשדה עם כל-אחד-ואחד מישראל, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות מי שיכול לתקן את עניני העבר על-ידי הקבלה טובה על להבא - הרי בודאי שינצלו את נתינת הכח של חודש אלול, ויחליטו מכאן ולהבא להתנהג על-פי הוראות התורה, ולא צריכים לחכות עבור זה עד ראש-השנה, אלא להתחיל זה תיכף ומיד מח"י אלול.

ולכל לראש - לומר עד כאן ולא יותר! אין אנו בעלי-בתים על נכסיו של הקב"ה, ומאחר ש"ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", אין אנו יכולים להחזיר זאת לאינם יהודים!

ואין לטעון ש"אין צועקין על העבר"¹⁷ - כי זהו ענין שנוגע בהוה, וגם בעתיד:

לכל לראש - לא להחזיר שטחים נוספים לאינם יהודים, ויתירה מזו: להשתדל לקבל בחזרה את השטחים שהחזירו לפני-זה.

זאת אומרת: היות שרואים בפועל שכל הענין עתה אינו יציב - צריכים לוודאות שאם ההסכם מתבטל הרי אף אחד לא חולק שכל הדברים חוזרים לקדמותם, מאחר שמלכתחילה היה זה 'מקח טעות'. ולכן, צריכים כל השטחים ליפול לידי יהודים, כפי שהיה לפני-זה.

ומן הראוי לעשות זאת תיכף ומיד, ויפה שעה אחת קודם - ועל-ידי-זה יחסכו כאבי-ראש ובלבולים מיותרים.

וכמדובר כמה-פעמים שהעמידה בתוקף היא הדרך היחידה להגיע לשלום אמיתי - ולא לשלום כזה שמנצלים אותו לענינים של היפך השלום, כפי שרואים בדרום לבנון ובסוריה -שלכתחילה עשו 'רעש' שצריכים לשמוח ולעשות סעודות גדולות היות שהצליחו להשכין שלום באיזור למשך כמה-וכמה דורות, וכעת רואים בפועל שהם מנצלים את השלום הזמני כדי לחזק את עמדותיהם, וכעת החליטו שאין ברירה ומוכרחים לפרסם זאת ברבים!

אף פעם לא היו כל כך הרבה מחבלים כפי שזה לאחרונה - ה'מזל' הוא שתופסים חלק מהם, ולכן אפשר להעלים ולא לספר אודות מספר המחבלים שתפסו!

ולכן, הדרך היחידה להגיע לשלום אמיתי - הרי זה דוקא כאשר מתנהגים על-פי הוראות התורה, כנזכר-לעיל בארוכה.

ואין כאן המקום להאריך בכל הנ"ל - מאחר שזוהי התוועדות חסידית הקשורה עם (יום הולדתם של) הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן ותורת החסידות, אלא חייבים להזכיר ענין

17) ברכות נד, א.

154

שהזמן גרמא, מאחר שישנם כאלו שרוצים להמשיך בדרך של "עוצו עצה" ו"דברו דבר" כמקודם, למרות שרואים את התוצאות של שיטתם!

ויהי-רצון שמכאן ולהבא לא יצטרכו לדבר עוד בנוגע לענינים אלו, ובמילא יוכלו לדבר רק דברי תורה, ש"פיקודי ה' ישרים משמחי לב"²²⁷.

ובעמדנו בערב שבת פ' תבוא - יתכונן כל-אחד-ואחד מישראל לשבת פ' תבוא, על-ידי לבושים המתאימים, שהלבושים האמיתיים של בני-ישראל הם - המצוות, שנקראים בשם לבושים.

ולהתכונן להכתרת מלך מלכי המלכים הקב"ה בראש-השנה - על-ידי ההכנה המתאימה החל מח"י אלול, שהוא יום החשבון בנוגע לעבודת חודש תשרי העבר, וכללות העבודה תהיה באופן דהולך ומוסיף אור, מיום ליום, היינו, שכל יום יהיה מואר עוד יותר באור של "תורה אור", אור התורה והיהדות.

ועל-ידי-זה מתוסף אור גם בעניניו הגשמיים של כל-אחד-ואחד מבני-ישראל - למרות שנמצאים עדיין בזמן הגלות, ועדיין רחוקים מאתחלתא דגאולה²²⁸, כפי שרואים במוחש שהולכים מדחי אל דחי בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות.

וזוכים ש'בשעתא חדא וברגעא חדא' הופך הקב"ה את החושך כפול ומכופל של זמן הגלות בכל העולם כולו, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לבני-ישראל, שעל-ידי שמתנהגים על-פי הוראות התורה, הנה גם כאשר נמצאים במצרים, נמצאים הם במעמד ומצב ש"לכל בני-ישראל היה אור במושבותם"²²⁹, כפי שהיה ב"ימי צאתך מארץ מצרים"²³⁰.

וכפי שלומדים עם בן חמש למקרא ומספרים לו, שכאשר בארץ מצרים היה חושך, ובאופן של "וימש חושך"²³¹, הנה "לכל בני-ישראל היה אור במושבותם", ויתירה מזו: כאשר יהודי נכנס לביתו של המצרי, הנה למרות שאצל המצרי היה חושך, היה אצל היהודי אור - מאחר שהוא הלך עם האור של "תורה אור", על-פי הוראות "תורת משה", ועד שזה פעל אחר-כך שהמצרים נתנו לבני-ישראל את כליהם, כמו שנאמר²³"וינצלו את מצרים".

הוראה מסיפור הגמרא: כאשר עמדו בתוקף - המצרים ברחו...

ולכן, כאשר בני-ישראל מתנהגים על-פי התורה, ומדברים בגלוי על-פי הוראות התורה, הרי זה פועל גם על אומות העולם - כמסופר במסכת סנהדרין²⁴ שכאשר בני מצרים באו לבני-ישראל בטענה "תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו", הנה כאשר יהודי דיבר בתוקף בשם התורה, ואמר "אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר²⁵ "ומושב בני-ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" - הנה כאשר בני מצרים שמעו זאת "מיד הניחו שדותיהן כשהם זרועות . . וברחו".

וסיפור זה הוא "מעשה רב", ומסופר במסכת סנהדרין, שענינה - פסקי דינים, ומאחר שזהו סיפור המובא בתורה הנצחית, מובן שיש בזה הוראה נצחית.

וכאמור לעיל שכאשר המלך נמצא בשדה עם כל-אחד-ואחד מישראל, הרי הוא מסייע לכל-אחד-ואחד לתקן ולהשלים את עניני העבר, עד לאופן של שלימות, ועל-ידי-זה זוכים לשלום האמיתי - מאחר שהולכים בדרך האמת, על-פי הוראת "תורת אמת".

ובשעתא חדא וברגעא חדא נפעל הענין שישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין²⁶. היינו, שיוצאים מהחושך הכפול והמכופל של זמן הגלות "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"²⁷, ותמורת הגלות בעניני גוי'שקייט זוכים לעמוד בקרן אורה, אור התורה והיהדות, וזוכים לאתחלתא דגאולה, ותיכף ומיד לאחרי זה - "מיד הן נגאלין", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת ח"י אלול תשמ"א)

• 23) שם יב, לו.

• 24) צא, א.

• 25) בא שם, י.

• 26) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

• 27) בא י, ט.

156

ויתורים וחנופה - מזמינים לחץ נוסף!

כאשר מדברים עם אומות-העולם - צריכים לומר להם את האמת - על-פי הוראת התורה. אסור ללכת בדרכים של שקר - להתחנף לגוי, לשלוח לו מכתבי חיבה, להתנשק אתו וכדומה, ולומר לו שמוכנים להחזיר לו שטחים נרחבים מארץ הקודש - מאחר שהנהגה זו היא היפך התורה!

שקר זה אינו מועיל מאומה, כי הגוי יודע שדברים אלו הם דברי שקר, ואדרבה: הנהגה זו מחזקת אצל הגוי את רגש הבזיון כלפי יהודים, בראותו שתמורת הענין ד"אתה בחרתנו מכל העמים"¹ ישנם יהודים בעלי 'רגש נחיתות' כלפי הגוי, ויתירה מזו: מפחדים מהגוי, ובגלל פחד זה מוכנים הם לתת לגוי שטחים נרחבים של ארץ הקודש וכיוצא-בזה, למרות שדברים אלו פוגעים בבטחונם של יהודים!

כאשר מתנהגים באופן האמור - פועלים אצל הגוי שידרוש ויתבע דברים נוספים, צעד אחרי צעד - בראותו שתביעתו מתקבלת, ומוכנים לתת לו את מה שדורש, מבלי לתת כל תמורה!

ולאחרי כל זה טוענים שהנהגה זו נובעת מתוך אהבת השלום ואהבת ישראל! - אי אפשר לפעול את ענין השלום על-ידי הנהגה שהיא היפך הוראת משה רבינו, שעליו נאמר^{232 233} ש"אוהב ישראל היה", והיפך רצונו של הקב"ה - ששמו "שלום"²³⁴!

ולמרות זאת, ישנו מי שאומר שהוא "אוהב שלום" ו"אוהב ישראל" הכי גדול, ולכן 'מתחכם' הוא לעומת הקב"ה, וטוען שהוא יפעל בעולם שלום של שקר, על-ידי וויתור לגוי, וויתור על עניני יהדות כלפי "גוי'שקייט", וכיוצא-בזה!

לשם מה הולכים בדברים של שקר?! - הרי יודעים שזהו היפך רצונו של הקב"ה, ולכן לא יועיל הדבר מאומה, כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"²³⁵, ו"דבר אלקינו יקום לעד"²³⁶!!

במקום להודות - מסתירים את התוצאות החמורות!

ועתה פעל הקב"ה - "באופן נסי" - שהעולם כולו מזדעזע באופן מבהיל ביותר, ובודאי שלאור מצב זה 'יתפסו' את כל הצרות צרורות שגרמו יהודים לעצמם על-ידי חתימת ההסכם הידוע ב'קעמפ^-דייוויד':

מאז חתימת ההסכם החזירו את שדות הנפט - שזהו אמצעי בטחון הכי חשוב, ולא רק בנוגע לעת מלחמה, אלא זהו מצרך חיוני ביותר עבור כלכלת המדינה בחיי היום^-יום, ודבר זה - החזירו בידים!

החזירו שטחים השייכים לארץ הקודש - למרות שהקב"ה נתן שטחים אלו לבני-ישראל באופן של נסים גלויים!

וכאשר חשבו שעל-ידי-זה יצליחו 'לקנות' את הגוי - רואים עתה בפועל שההיפך הוא הנכון: על-ידי-זה פעלו שהגוי ימשיך ללחוץ ולתבוע עוד ועוד, בראותו שכל תביעה מצדו מתקבלת, ולכן הוא מכריז ומודיע שמה שמקבל עתה שטח מסויים בלבד, הרי זה באופן זמני בלבד, וצריכים לדעת שהוא תובע עוד חלקים, ואין לדעת מתי יחליט לעצור

מתביעותיו ודרישותיו!

והעיקר - מחזירים את כל הענינים הנ"ל, ומבטיחים להחזיר עוד ועוד, וכל זה - תמורת 'פיסת נייר' בלבד!

ויתירה מזו: הצד שכנגד לא כיבד את תנאי ההסכם, ולאחרי 24 שעות הכניסו אנשי צבא לאותם שטחים שנאסר עליהם להכניס אנשי צבא - על-פי ההסכם שחתמו הם עצמם!

[תירוצם היה שאנשים אלו לבושים בגדים אזרחיים, ועוד 'שטויות' כיוצא בזה - שגם זה שאמר תירוצים אלו ידע שאין בהם ממש כלל!].

ולמרות זאת, התנהגו יהודים ב"חכמה": הם לא גילו אודות ה"סטירת לחי" שקבלו כעבור 24 שעות מהחזרת השטחים - הצד שכנגד קיבל את השטחים בסבר פנים יפות, ותיכף ומיד הפר את תנאי ההסכם! בחשבם שהעלמת העובדות תשנה את המציאות!

5) ראה ישעי' מ, ח.

158

והעולה על כולנה - לאחרי כל זה לא נמנעו מלגרש יהודים מארץ ישראל, תוך כדי שימוש בחיילי צה"ל המוסרים את נפשם להגן על ארץ ישראל והדרים עליה - היות שבהסכם הנ"ל נאמר שאסור ליהודים להתיישב בשטחים אלו!

הצד שכנגד הראה כבר בפועל שאינם מכבדים את תנאי ההסכם, ואילו יהודים מדקדקים על "חוט השערה" בתנאי ההסכם, גם כאשר דבר זה מתנקם בבטחונם של 3 מליון יהודים כן ירבו (על-ידי החזרת הנפט, החזרת שטחים אסטרטגיים, ועוד ענינים -שאין כאן המקום להזכירם)!

הנהגה מתאימה - תועלת לעתיד וגם לעבר!

ואין לטעון ש"אין צועקין על העבר" - כי ישנם כמה ענינים שעדיין אינם בגדר של עבר, ולכן, כאשר יהודים יעמדו בתוקף המתאים, לא יצטרכו להחזיר עוד שטחים לגויים וכו'.

ולא זו בלבד אלא יתירה מזו: לאחרי הנס שהראה הקב"ה - יכולים לתבוע - ובצדק -גם את השטחים שהחזירו כבר, ולכן אין זה כבר בגדר של 'עבר' שלא ניתן לתקן.

ובפשטות: החזרת השטחים היתה מתוך תנאי שהדבר לא יפגע בבטחונם של יהודים -היות שחתמו על הסכם של שלום, אבל עתה - לאחרי החלפת העומד בראש של הצד שכנגד²³⁷ - אין מי שיכול להבטיח שהסכם השלום ימשך!

וכל זה - אפילו אם תמצי לומר שהעומד בראש שלפניו התכוון ורצה באמת את השלום, אע"פ שקרוב לודאי לומר שצעד זה היה רק כדי שיוכל לקבל בחזרה את הנפט והשטחים כו', תוך כדי חישוב שלא כדאי לנסות לקחת זאת בדרך מלחמה, כאשר ביכלתו לקבל זאת בסבר פנים יפות, על גבי 'מגש של כסף'!

[היהודים מחזירים זאת אמנם מתוך כאב לב, צער גדול וכדומה - אבל לא איכפת לו מחשבתם והרגשתם, העיקר הוא שמראים סבר פנים יפות, מתנשקים אחד עם השני, ועורכים חגיגות, וקוראים "אחי אתה" (על-דרך המסופר בתנ"ך⁷ אודות מלחמת ששת הימים שהיתה עם מלך ארם)!]

על-פי האמור לעיל מובן שעתה רואים בפועל (מה שידעו גם בעבר) את השגיאות והטעויות שעשו בעבר - כאשר החזירו בידים את הדברים שבהם תלוי (על-פי דרך הטבע) המצב הכלכלי והבטחוני של היהודים הנמצאים בארץ ישראל!

ולכן, מכאן ולהבא צריכים יהודים להתנהג על-פי הוראת התורה - לעמוד בתוקף המתאים ולא להתפעל מהגוי, ובפרט כאשר מדובר אודות ענינים הקשורים עם פיקוח נפש!

וכפי שרואים בפועל שעל-ידי עמידה בתוקף המתאים מתבטל הלחץ של הגוי -ולדוגמא: כאשר דובר אודות ירושלים עיר-הקודש, נעמדו יהודים בתוקף ואמרו שירושלים חייבת להשאר 'עיר הבירה' של ארץ ישראל, כי כן הוא רצון הקב"ה - התבטל לחץ זה. וכמו-כן מובן שאם היו נעמדים בתוקף המתאים שלא להחזיר את שדות הנפט, היה מתבטל הלחץ בכיוון זה.

ולמרות זאת, ישנם כאלו שמנהלים עדיין משא ומתן בנוגע לירושלים עיר-הקודש -למצוא 'נוסחא דיפלומטית' [שפירושה - שקר] שתאפשר את החזרת ירושלים לערבים חס-ושלום, מבלי שהדבר יעורר רעש ותגובות זעם!

ובודאי שמבלי הבט על כל השגיאות והטעויות שעשו בעבר - הרי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁸.

ויהי-רצון שמכאן ולהבא ידברו עם אומות-העולם בתוקף המתאים, ולהדגיש להם שדברים אלו הם על-פי הוראת הקב"ה בתורתו הנצחית.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ד' דחג הסוכות תשמ"ב)

• 7) מלכים-א כ, לב.

• 8) תהלים קכא, ד.

160

׳מחאה׳ כנגד היצר הרע!

כאן המקום לעורר גם אודות כללות הענין של "שלימות הארץ". ובהקדים:

למרות שב"הושענא רבה" צריכים להיזהר שלא לומר על יהודי שיש לו מחשבה בלתי רצויה חס-ושלום - בכל-זאת, מותר וצריכים לדבר נגד היצר-הרע, שהנהגתו היא באופן של "עוצו עצה", לנסות לפעול על יהודי לחשוב אודות דבר בלתי רצוי, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר רצונו לפעול על יהודי לדבר ולעשות דבר בלתי רצוי - דבר שיפגע בשלימות הארץ - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹.

הנה כל הפעולות של היצר-הרע הם באופן של "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום", ועד שלא נשאר מזה שום רושם כלל - "כי עמנו אל"^{238 239}!

זאת אומרת: כל הענינים הבלתי רצויים שהיו בעבר הרי הם בטלים ומבוטלים לגמרי, וביטולם נעשה מתוך שמחה גלויה, שהיא קשורה עם חסדים הגלויים. ולכן, גם כאשר בני-ישראל נמצאים בימי הגלות האחרונים, הרי מעמדם ומצבם הוא באופן של "לכל בני-ישראל היה אור במושבותם"²⁴⁰.

(מעובד ע"פ שיחת ליל הושענה-רבה תשמ"ב)

רצונו של הקב"ה (שלימות הארץ) - הוא הרצון האמיתי של כל יהודי!

קודם הקפה החמישית אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

נמצאים אנו עתה ב"עת רצון" - זמן עריכת ה"הקפות" של שמיני-עצרת ושמחת-תורה, ולכן זוהי שעת הכושר לבטל ענינים בלתי רצויים. ובפרט שכללות ענין ה"הקפות" קשור עם ענין התורה, והתורה היא בעלת-הבית על מציאות העולם, אפילו על ענינים שהיו בעבר, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לעניני ההוה והעתיד.

ובהקדים:

למרות שאין זה הזמן לדבר בגנותן של ישראל - הרי הענין שידובר לקמן אינו מצד רצונו האמיתי של יהודי (כי כל-אחד-ואחד מישראל רוצה לקיים את רצון הקב"ה) אלא רק מצד זה ש"יצרו אנסו"¹. כלומר, שיצרו מתמודד עמו ולפעמים אונסו לעשות היפך רצונו האמיתי.

ובנוגע לעניננו:

לאחרונה החל היצר-הרע להתנגד לכללות הענין של "שלימות הארץ", "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"², ששלימותה קשורה עם "שלימות העם", כדאיתא במדרשי-רז"ל³ "כשברא העולם חלק הארצות . . ובחר בארץ ישראל . . ובחר לחלקו ישראל . . יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי". זאת אומרת, שהקב"ה נתן את כל ארץ ישראל לעם ישראל באופן של "נחלת עולם".

והנה, מאחר שכך נאמר בתורה, תורה נצחית, "תורת אמת" ו"תורת חיים", היינו, שהתורה נותנת הוראה אמיתית ונצחית בחיים - הרי בודאי שענין זה (שארץ ישראל בשלימותה שייכת לעם ישראל בשלימותו) הוא ענין של קיימא, באופן אמיתי ונצחי.

• 1) ראה רמב"ם הל' גירושין פ"ב ה"כ.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) מדרש תנחומא ראה, ח.

162

ולעומת זאת - כל תחבולות היצר (שמתנגד לענין זה) אין להם מציאות כלל, כי מאחר שזהו היפך רצון הקב"ה, הרי זה ענין של 'שקר', היפך האמת, אפילו כאשר מדברים בלשונות 'דיפלומטיים' וכדומה - ולכן אין לזה מציאות כלל.

ומה גם שזהו היפך רצונם של בני-ישראל - מליארדי יהודים שהיו במשך כל הדורות, שהרי כאשר ישאלו אותם בקשר ל"שלימות הארץ" - בודאי שיאמרו שאינם מסכימים כלל וכלל שיפגעו ב"שלימות הארץ".

ויתירה מזו: גם היצר-הרע בעצמו אינו רוצה לפגוע ב"שלימות הארץ" חס-ושלום, אלא הוא מוכרח לעשות את מלאכתו (לנסות לדבר עם יהודי שיעשה היפך רצון הקב"ה חס-ושלום), ותכלית הכוונה (גם כוונת היצר-הרע) היא - שיהודי יגלה ויראה לעין כל את כחותיו הנעלים, שהוא שייך ל"עם חכם ונבון"²⁴¹, ועד שזה מתבטא גם בעניני עולם-הזה הגשמי והחומרי, שכאשר "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים", הנה "עליך יזרח ה' גו'"²⁴², ולכן אינו נשמע לפיתויי היצר.

ובפשטות: מאחר שהקב"ה נתן את כל ארץ ישראל לכל בני-ישראל עד סוף כל הדורות, הרי בודאי שאף אחד אינו יכול לשנות זאת.

וגם כאשר "יצרו אנסו" ועושה פעולות שהם היפך הענין של "שלימות הארץ", ועד שמדבר עם גוים שיתנהגו באופן כזה רחמנא ליצלן - הנה סוף כל סוף הרי הוא תופס את האמת, ורואה שגרם (גם לעצמו) צרות צרורות!

אבל למרות זאת, מאחר שבני-ישראל קשורים עם התורה, והתורה היא בעלת-הבית על מציאות העולם כולו, כולל גם בנוגע לעניני העבר - הנה כאשר יהודי מחליט שמכאן ולהבא לא ישמע עוד לפיתויי היצר, אלא יתנהג על-פי הוראת התורה ומצוותיה, הרי בכחו ויכלתו לתקן ולשנות גם את הענינים שהיו בעבר.

ולכן, יהודי צריך לדעת שהדרך היחידה שעליו לבחור בה היא דרך התורה ומצוותיה -כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"²⁴³.

פסק-דין משפיע גם על אומות-העולם!

והנה, מאחר שנמצאים אנו עתה ב"עת רצון" - כללות ענין היום-טוב, ובפרט בעת עריכת ה"הקפות" דשמיני-עצרת - שהם באים לאחרי שבעת ימי הסוכות, שבכולם גומרים את ההלל, ובאמירת הלל מודגש הענין של "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים"⁷, והטעם לזה - "כי גבר עלינו חסדו גו'". כלומר, שאומות העולם יודעים ומכירים ש"גבר עלינו חסדו גו'" - הרי זו שעת הכושר לבטל מלכתחילה את כללות ההתנגדות לענין של "שלימות הארץ", ובאופן שיתבטלו גם הענינים הבלתי רצויים שהיו בעבר.

ולכן, מן הראוי שבהקפה זו ("מלך עולמים") ילכו כל הרבנים הנמצאים כאן [הכוונה -לרבנים שעוסקים בפסקי הלכה בפועל (לא רק לימוד התורה בפני-עצמה, למרות שזהו ענין נעלה ביותר)], שעליהם נאמר⁸ "מאן מלכי רבנן", והם יפסקו פסק-דין בנוגע לפועל שכל ארץ ישראל בשלימותה שייכת לעם ישראל.

ומאחר שהפסקי דינים שלהם אינם באופן ד"כחי ועוצם ידי"⁹, אלא בכחו של הקב"ה, כי הם סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, שהוא נסמך ע"י הקב"ה - "מלך עולמים", הנה כאשר הם פוסקים פסק-דין בנוגע לפועל, ובפרט ב"עת רצון", הרי הפסק-דין של "מלכי רבנן" נמשך מ"מלך עולמים", ובמילא הרי זה פועל ב"עולמים", היינו שזה פועל וניכר בכל העולמות כולם, עד עולם-הזה הגשמי והחומרי, ואפילו אצל אומות העולם.

ועל-ידי-זה פועלים שהנהגת כל העולם כולו תהיה על-פי רצונו של "מלך עולמים" -שהוא מורה כיצד צריכה להיות הנהגת כל בני האדם, הן בני-ישראל והן אומות-העולם, וצוה שאומות-העולם יתנהגו עם בני-ישראל באופן של "ועמדו זרים ורעו צאנכם"¹⁰, "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"¹¹. כלומר, שאומות-העולם יסייעו לבני-ישראל בכל עניניהם, ובמיוחד בנוגע לעניני יהדות.

(מעובד ע"פ שיחת ליל שמיני-עצרת תשמ"ב)

• 7) תהלים קיז.

• 8) ראה גיטין סב, א.

• 9) עקב ח, יז.

• 10) ישעי' סא, ה.

• 11) שם מט, כג.

164

פגיעה ב״חלק״ משלימות הארץ - פגיעה בשלימות כולה!

כאן המקום להזכיר גם אודות הענין של "שלימות הארץ", "הארץ" בה"א הידיעה -ארץ הקודש, "ארץ אשר . . עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹.

ובהקדים:

כאשר מדובר אודות "שלימות" בדבר מסויים, הנה כאשר הענין נפעל בשלימותו, אין זה באופן שנוסף פרט מסויים בלבד, אלא על-ידי-זה נפעל עילוי בכללות הענין - שכללות הענין הוא בשלימות.

דוגמא לדבר:

קיום מצות סוכה על-פי דין הוא גם על-ידי ב' דפנות וטפח. וכאשר מקיימים מצות סוכה בהידור, ובונים ד' דפנות בסוכה - אין זו הוספה של דופן ומחצה בלבד, אלא זוהי הוספה בכללות קיום המצוה, שקיום כללות המצוה הוא באופן של הידור, בתכלית השלימות^{244 245}.

כמו-כן הוא בנרות חנוכה: קיום מצות נר חנוכה באופן דמהדרין מן המהדרין הוא -על-ידי הוספת נר בכל לילה. והנה, כאשר מדליק בלילה הב' - שתי נרות, אין זו הוספה של הנר השני בלבד, אלא גם הדלקת הנר הראשון היא באופן נעלה יותר - כי הדלקת נר זה היא על-ידי יהודי שמקיים מצות נר חנוכה באופן של מהדרין מן המהדרין²⁴⁶.

וכן מצינו בהקרבת הקרבן תמיד של יום-הכיפורים - שתוספת הקדושה של יום-הכיפורים מתבטאת גם בהקרבת הקרבן תמיד של יום זה, למרות שבכל יום מקריבים קרבן תמיד.

ועל-דרך-זה בנוגע לכלי שרת שצריכים להיות מלאים דוקא - הנה כאשר מוסיפים את הטפה האחרונה לכלי, שעל ידה נעשה הכלי מלא, הרי אין זו הוספה של טפה אחת בלבד, אלא על-ידי-זה נפעל עילוי ושלימות בכל הכלי, שהוא כלי מלא. וכן מובן שכאשר ישנו כלי מלא ומוציאים ממנו טפה אחת, פוגמים בכל הכלי, מאחר שמבטלים את שלימות הכלי.

ועל-דרך-זה מובן בנוגע לשלימות הארץ:

למרות שבזמן הגלות ארץ ישראל אינה בשלימותה - הרי היא שייכת לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל, גם אלו הנמצאים בחוץ^-לארץ. וכמובא בספרים⁴ שלכל-אחד-ואחד מישראל יש אמה על אמה, או ד' אמות על ד' אמות, בארץ ישראל.

ומאחר שענין השלימות אינו נפעל בבת אחת (בדוגמת כלי שרת ששלימותם נפעלת על-ידי-זה שמוסיפים עוד טפה ועוד טפה) - מובן שגם כאשר ארץ ישראל אינה בשלימותה עדיין, צריכים להשתדל לפעול את הענין של שלימות הארץ, וודאי שלא לפגוע בשלימות הארץ על-ידי-זה שנותנים "שעל" (לא רק אמה) מארץ ישראל לאינו^-יהודי, שבזה פוגעים בשלימות ארץ ישראל כולה!

ישנם כאלו הרוצים לישא חן בעיני אומות העולם, ולכן סבורים הם שצריכים לתת לאומות העולם חלקים מארץ ישראל!

בריש פרשת בראשית מבאר רש"י⁵ "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם . . הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ואם-כן, גם אומות העולם יודעים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. וכמבואר במדרשי-רז"ל⁶ שהקב"ה אמר "יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי". ולמרות זאת, ישנם יהודים שנותנים חלקים מארץ ישראל לאומות העולם! - אמנם בחרו בו ברוב קולות, ונותנים לו כבוד, אבל מי נתן לו רשות לגזול חלקים מארץ ישראל, השייכים לבני-ישראל, ולתתם לאומות העולם?!

וויתורים ונסיגות הם ההתגרות בגוי!

והטענה הידועה "אל תתגרה בגוי קטן"⁷, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות

• 4) ראה שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקלו. ס' השטרות לר"י ברצלוני ע' 43. אוצר הגאונים קידושין סי' קמו-קנא.

• 5) א, א.

• 6) מדרש-תנחומא ס"ח.

• 7) ראה פסחים קיג, א.

166

"גוי גדול" - הרי דובר כבר כמה-פעמים שהכניעה ללחץ אחד גורמת ללחץ נוסף כפי שראו זאת בעבר!

וכמדובר כמה-פעמים, שבכל פעם שיהודים נתנו שטחים נוספים לאומות העולם - הרי זה דבר פלא ב'וושיגטון', כי שם לא האמינו שיהודים יחזירו אמנם שטחים אלו! באופן רשמי לחצו הם אמנם שצריכים להחזיר שטחים אלו, אבל לחץ זה היה רק כדי לישא חן בעיני פלוני, ומתוך תקוה שהיות ובני-ישראל הם "עם חכם ונבון"²⁴⁷, הרי בודאי שלא יתנהגו באופן שהוא היפך הצדק והיושר, על-ידי גזילת שטחים (אפילו "שעל" אחד) השייכים לבני-ישראל באופן ד"נחלת עולם", ולתתם לאומות העולם!

ולמרות זאת, מתנהגים יהודים באופן דהיפך הצדק והיושר - מחזירים שטחים אסטרטגיים, מחזירים נפט, ומגלים סודות הקשורים עם ייצור נשק - ועל-ידי-זה מסכנים את בטחון היהודים היושבים בארץ הקודש!

וכמדובר כמה-פעמים שעל-ידי שנכנעים ללחץ של אומות העולם ומסכימים להחזיר שטח מסויים, הרי זה מעורר אצלם את החשק והתאוה ללחוץ ולתבוע שיחזירו להם שטח נוסף, וכן הלאה! - מה-שאין-כן אם היו נעמדים מלכתחילה בתוקף המתאים שלא מוכנים להחזיר אף שעל!

כאשר היה הלחץ לחתום על "חוזה השלום" ב'קעמפ^-דייוויד', לא היה הכרח לוותר על כל השטחים והנפט. הלחץ שהיה בשעתו מצד נשיא ארצות-הברית - היה רק שלא לעזוב את המקום מבלי להשאיר "חוזה שלום" חתום, אבל לא היה הכרח שתמורת חתימת "חוזה השלום" יחזירו את הכל!

היתה אפשרות לעמוד בתוקף המתאים ולומר שלעת עתה חותמים על "חוזה השלום", ומבטיחים להחליף 'שגרירים', לפתוח את הגבולות בפני 'תיירים', והעיקר - להתנשק וליפול איש אל צוואר השני, ולומר "אחי הוא" - אך בנוגע לשטחים - ידברו על זה באחרית הימים!

אלא שלא היה להם את התוקף המתאים לומר שלעת עתה לא מדברים על החזרת שטחים, ולכן חתמו על "חוזה השלום" תוך כדי סיכון בטחונם של היהודים היושבים בארץ הקודש!

הפיגועים האחרונים - תוצאה של הוויתורים!

טענתם היחידה היא - שלמען ה״שלום" מוכרחים לעשות כל דבר, ולכן, מותר לסכן את בטחון ארץ ישראל למען ה״שלום״! - אין הלכה כזו שלמען ה״שלום" מותר לסכן את בטחון ארץ ישראל, אדרבה: פיקוח נפש דוחה את כל הענינים!

והרי רואים במוחש שמאז חתימת "חוזה השלום" התרבו מעשי החבלה על-ידי המחבלים - באמרם בפירוש שמעשי חבלה אלו הם כתוצאה מחתימת "הסכם השלום", בראותם שעל-ידי לחץ מסויים יכולים הם להשיג כל מה שדורשים! ולכן אומרים הם "אכלנו ונאכל עוד"!

ומעשי חבלה אלו מסתיימים בקרבנות

 

רבים של נפשות מישראל היה-לא-תהיה -

ועד למאורע שאירע זה עתה באנטוורפן, שהיא עיר ואם בישראל - ויהי-רצון שמכאן ולהבא לא יהיו עוד מאורעות כאלו.

וכמו-כן ישנם מקרים של מעשי חבלה שמעלימים ולא מפרסמים אודותם, כדי שלא לגרום בהלה בציבור, ולכן יוכל הציבור לישון בשקט ובשלוה, ללא ידיעת מאורעות אלו -כך שהציבור לא יוכל לטעון ולהרעיש עולמות: היתכן שממשיכים באותה שיטה של נסיגה וכניעה ללחצים, כאשר רואים במשך כל הזמן את התוצאות החמורות הבאים כתוצאה מהנהגה בשיטה זו! - וכדי למנוע את טענת הציבור כולו, מעלימים מקרים של "קטלא פלגא" (כתוצאה ממעשי חבלה אלו), ועד שמעלימים אפילו מקרים של "קטלא כולה"⁹ רחמנא ליצלן!

9) ראה בבא-בתרא סה, א.

168

וכאמור לעיל שכאשר המחבלים רואים שיהודים נכנעים לכל לחץ קטן - הרי זה מעורר אותם להוסיף במעשי החבלה שלהם, ולתבוע ולדרוש דברים נוספים. ולכן, בהכרח שיהודים יעמדו בתוקף המתאים, ולא יכנעו לשום לחץ, ובאופן של "למען ישמעו וייראו" ¹⁰ שיהודים הם עם תקיף, ויש להם גם את הכלים הגשמיים הדרושים לעמידה בתוקף!

ועל-אחת-כמה-וכמה שאסור להכנע ללחץ ולהחזיר ענינים הנוגעים לבטחונה של ארץ הקודש, וענינים הקשורים עם פיקוח נפש ממש היה-לא-תהיה - על ענינים אלו אסור לוותר כלל, אלא רק כאשר מדובר אודות ענינים שאינם קשורים עם בטחון ארץ הקודש, ענינים שאינם פוגעים בשלימות הארץ, שלימות העם, ושלימות התורה.

אין להתחשב ב׳הצהרות׳ על עתיד טוב

וכמדובר כמה-פעמים שכאשר מדובר אודות ענין הקשור עם פיקוח נפש בהוה - הרי זה דוחה את כל הענינים, גם כאשר אפשר לעשות 'חשבון' שעל-ידי-זה יוכלו להציל מישהו בעתיד.

ולדוגמא: כאשר רוצים לקחת אבר מאדם חי כדי להציל חיי חולה בעתיד (לאחרי משך זמן) - הרי זה בדוגמת הורג נפש, כי "מה לי קטלא פלגא מה לי קטלא כולה".

וכן בנוגע לעניננו: אסור להעמיד יהודים בסכנה של פיקוח נפש בהוה, על יסוד 'השערה' שעל-ידי ה"שלום" ימנעו פיקוח נפשות בעתיד - לאחרי ג' דורות, עבור הנכדים והנינים!

פעם^{248 249} פנה אלי אברך שלמד רפואה, בבקשת היתר לעבור בחינות בכתב ביום השבת. כי במקום שלמד רפואה נהגו לערוך את הבחינות ביום השבת, כאשר הבוחנים פנויים מההרצאות, ויש להם פנאי לערוך את הבחינות - ולכן, אין לו ברירה, והוא מוכרח לעבור בחינות בכתב ביום השבת.

שאלתי אותו: הרי אתה יודע שישנו איסור סקילה על כתיבה בשבת, וכיצד עולה בדעתך שאתן לך היתר לכתוב בשבת - כיצד אפשר לתת היתר על זה, ומה יעזור ההיתר, כאשר הדבר כרוך עם איסור סקילה?!

וענה לי: זהו ענין של פיקוח נפש - כי כאשר יעבור את הבחינות שנערכות ביום השבת, יקבל תעודת הרופא, וכאשר יעסוק ברפואה הרי בודאי שיזדמנו לו מקרים הכרוכים עם פיקוח נפש ממש, ויוכל להציל חיי אדם כתוצאה מכך שעבר את הבחינות ביום השבת!

ולכן, לדעתו ברור שזהו דבר המותר, כי פיקוח נפש דוחה את כל הענינים, כולל שמירת שבת, ופנייתו אלי היתה רק כדי לאשר את סברתו!

הנה כשם שכל אחד מבין בפשטות שה'פלפול' הנזכר-לעיל הוא פלפול של הבל, כמו כן מובן בנוגע לעניננו - שאסור להעמיד יהודים בסכנת פיקוח נפש בהוה, על יסוד 'הצהרות' שרוצה להשלות את עצמו שעל-ידי-זה ימנע פיקוח נפש עבור הדורות הבאים!

וכמובן בפשטות שהחזרת שטחים אסטרטגיים והחזרת הנפט - הרי זה ענין הכרוך עם פיקוח נפש בהוה ממש, כי על-ידי-זה מסכנים את בטחונם של היהודים היושבים בארץ הקודש מיד (ולא לאחרי כמה חדשים ושנים)!

וכמדובר כמה-פעמים שהנפט הוא דבר המוכרח להתנעת טנקים ומטוסים, והחזרת בארות הנפט (באופן שצריכים להגיע לחסדי זרים ולקנות נפט) גורמת שיחסר נפט (לא בעוד כמה חדשים, אלא) למחרת! וכמובן בפשטות שאין אפשרות להחזיק נפט בכמות כזו שיהיה מן המוכן עבור כמה חדשים - אלא על-ידי שמחזיקים את בארות הנפט באופן שישנה אפשרות לשאוב את הנפט מן המעיין!

כאשר שאלו רבנים אם מותר להחזיר שטחים תמורת ה"שלום" - הנה אלו שפסקו שמותר, הרי זה רק משום שלא העמידו בפניהם את השאלה לאמיתתה, מאחר שלא סיפרו להם שהחזרת השטחים גורמת סכנת פיקוח נפש בהוה, ואילו ה"שלום" אינו אלא הבטחה על גבי הנייר בלבד, ועל-אחת-כמה-וכמה שהבטחה זו אינה מחייבת מאומה את ה'מחבלים', כולל את הערבים שגרים בארץ הקודש (שיהודים מספקים להם את כל צרכיהם, מעניקים להם חינוך במכללות, למרות שיודעים) שאחר-כך מצטרפים הם לשורות המחבלים!

ולכן, בהכרח שמכאן ולהבא יעמדו בתוקף שלא להחזיר שום ענין שיכול לפגוע בבטחון של בני-ישראל - נוסף על זה שהכניעה ללחץ אחד, מעוררת את הרצון והחשק לתבוע וללחוץ עוד יותר!

והטענה שאין צועקין על העבר - הנה עתה ישנה שעת הכושר להתחרט ולדרוש בתוקף להחזיר את כל הענינים שויתרו עליהם בעבר, ועל-אחת-כמה-וכמה שמכאן ולהבא לא ימשיכו להתנהג כפי שהתנהגו בעבר, היפך מ"מצוה גוררת מצוה"²⁵⁰!

(מעובד ע"פ שיחת יום שמחת-תורה תשמ"ב)

התרפסות יהודים שומרי מצוות - נזק כפול ומכופל!!!

כאשר 'סאדאת' הופיע במקום מסויים - היה מודיע מראש שלא יכינו עבורו "דבר אחר", מאחר שאינו אוכל זאת, ואף הודיע שלא יכינו עבורו "יין", מאחר שאינו שותה זאת - והנהגה זו פעלה שכיבדוהו, ואמרו עליו שהוא 'אדם גדול', ולא היה כמוהו בדורנו -היפך הנהגה הנזכרת-לעיל!

ולעומת זאת - כאשר 'בא^-כוחו' הופיע בפני עשרות יהודים שומרי תורה-ומצוות בחייהם הפרטיים - הרי הם נעמדו לכבודו, כדי לכבד את זכרו של ה"מנוח" [שאינני יודע באיזה מדור הוא נמצא עתה], בידעם שיפרשו זאת כאות הסכמה שהוא עומד על גביהם!

וכמובן בפשטות שכאשר נכנס אדם שלמטה ממנו במדרגה - הרי בודאי שלא יקום לכבודו, וכן כאשר נכנס אדם השוה אליו, גם לא יקום לכבודו, אלא דוקא כאשר נכנס אדם גדול וחשוב ממנו, ולדוגמא: רב או ראש ישיבה מפורסם - הרי אז הוא נעמד לכבודו.

ואם-כן, כאשר הוא קם לכבודו של ה'בא^-כח' של ה"מנוח" - הרי הוא מפגין בזה את הסכמתו שהוא העומד על גביו!

ועושים זאת בפני כל עם ועדה, בידעם שיושבים כתבים ועיתונאים זרים, שהם מצלמים ומנציחים את המאורע, ואחר-כך יפרסמו זאת במקום הרצוי ובמקום שאינו רצוי, זאת אומרת, אפילו אם יהודים לא יפרסמו זאת, הרי זה יתפרסם על-ידי אומות העולם!

ואחר-כך הוא בא וטוען: מה אומרים היהודים שהם ה"עם הנבחר"¹, וארץ ישראל שייכת להם - הרי יהודים שומרי תורה-ומצוות נעמדו לכבודו, והראו בכך שהוא עומד על גביהם?!

אשר לכן - הוא מכריז ומודיע שתביעתו היא להחזיר את ירושלים לידי הערבים!

וטענתו היא - שאין לו ברירה: היות והוא מוקף עם מאה מליון ערבים, שהם רוצים שעיר בירתם תהיה ירושלים העתיקה - הנה בכדי שסופו לא יהיה כסוף קודמו^{251 252}, מוכרח הוא לפעול בכיוון זה!

ולאחרי כל זה באים כאלו ואומרים שהעיקר הוא שנמצאים במעמד ומצב של "שלום". כלומר, שאפשר להתדבר על כל הענינים כולם, כולל החזרת ירושלים לידי הערבים חס-ושלום!

פתגם זה יפה הוא, ואף אפשר לכתוב עליו 'ספר חקירה' שלם - אבל לא כאשר מדובר אודות ענין של פיקוח-נפש של כמה וכמה מבני-ישראל!

והרי פיקוח-נפש אינו קשור לעניני דת, גם אצל אומות-העולם הרי זה ענין חמור ביותר!

התמורה לכל הוויתורים - ביקור בפירמידות!!

וכמדובר כמה-פעמים אודות גודל הטעות בחתימת "חוזה השלום" - שמחזירים את כל הענינים הקשורים עם בטחון, נפט, שטחים אסטרטגיים, ללא קבלת כל תמורה, מלבד "פיסת נייר"!

כעת מפרסמים כבר שעשו שגיאה וטעות חמורה ביותר בחתימת "חוזה השלום", מאחר שרואים כבר שלא קבלו שום תמורה על כל מה שנתנו לערבים - ולמרות זאת משתדלים שלא לדבר על זה, באמרם שנקלעו למעמד ומצב כזה שאי אפשר כבר לשנות מאומה, ולכן חייבים לכבד את כל פרטי ההסכם!

עושים אסיפה עם הצד שכנגד, וה"הישג" אליו שואפים להגיע הוא - לנסות לדחות את מועד ה'נסיגה' בכמה ימים ספורים! לא עולה על דעתם כלל להודיע שמכאן ולהבא לא יחזירו שטחים נוספים, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא עולה על דעתם כלל לתבוע שרוצים לקבל את השטחים שהחזירו מקודם לכן, מאחר שזה היה "מקח טעות"!

וכאמור לעיל שההחלטה היא שחייבים לכבד את כל פרטי ההסכם, ולהחזיר את כל השטחים שהסכימו להחזיר. אך מאחר שאין זה 'מעשה סוחר' להחזיר הכל בבת אחת, מנהלים משא ומתן שה'נסיגה' תהיה בכמה שלבים, ומנסים לדחות זאת בעוד יום או יומיים!

מוותרים על כל הענינים הקשורים עם בטחון - למרות שבמשך 30 שנה מסרו נפשם על ענינים אלו!

וכל זה - בכדי להראות לאומות העולם שיהודים עומדים בדיבורם, ומכבדים את כל פרטי ההסכם שחתמו עליו - למרות שהצד שכנגד הפר את התנאים תיכף ומיד!

וכמדובר כמה-פעמים שתיכף ומיד לאחרי שהחזירו חלק מהשטחים למצרים, הפרו המצרים את תנאי ההסכם, והכניסו לשם אנשי צבא - לכתחילה ללא מדים, ואחר-כך גם עם מדים!

וכאשר ניסו לדבר על זה ׳מאחורי הקלעים' (כי לא רצו שזה יתפרסם) - טענו המצרים שלא כדאי לקלקל את יחסי השלום בשביל דבר פעוט כזה, ובהזדמנויות המתאימה ידברו אודות ענין זה!

וכאשר לחצו שוב שצריכים להפסיק להפר את תנאי הסכם השלום - הציעו המצרים שתמורת זאת מוכנים הם לתת "מחווה", והיא: במקום להמתין שבועיים כדי להשיג 'אשרת כניסה' למצרים - כפי שהיה נהוג עד עתה - מוכנים הם לתת 'אשרת כניסה' במשך יומיים בלבד! ואם תמצי לומר - ישנה אפשרות שיסכימו לתת 'אשרת כניסה' במשך יום אחד בלבד!

וסוף^-כל^-סוף יגיעו "ימי האושר" - שלא יצטרכו 'אשרת כניסה' כלל כדי להכנס למצרים, כי ה״שלום" יהיה באופן נעלה כל כך עד שיוכלו לצאת ולהכנס בחפשיות!

ואז יוכלו להסתובב נערים ונערות יהודים עם נערים ונערות מצריים - עם כל התוצאות העלולות לבוא כתוצאה מזה!

ה"הישג" היחידי שהושג על-ידי "הסכם השלום" הוא - שנותנים רשות ליהודים לבוא

ולבקר במצרים, ולראות את הבנינים היפים, ואת העתיקות. זאת אומרת: סוף-כל-סוף זכו להגיע למעמד ומצב שאפשר להחליף 'תיירים' בין שתי המדינות.

 

התיירים שבאים ממצרים לארץ ישראל -"נער יספרם", ואילו התיירים שבאים מארץ ישראל למצרים - הנה לולי הקשיים לקבלת 'אשרת כניסה', היו מאות אלפי יהודים נוסעים לבקר באלכסנדריה של מצרים, ובשאר

174

מקומות, ומבזבזים שם עשרות אלפי שקלים!

יהודים נוסעים למצרים כדי "לזכות" לראות את האתרים ההיסטוריים שבמצרים, ו"לזכות" להצטלם על גבי גמל סמוך ל'פרמידות' - מקום קבורתו של פרעה שעינה את בני-ישראל, או פרעה שקיבל את העשר מכות, ומבזבזים כסף כדי לקנות 'מזכרות' לזכור את היום המאושר ש"זכה" להצטלם על גבי הגמל סמוך ל'פרמידות', ואחר-כך יראה את התמונות לבניו ולנכדיו!

ותקוותו - בעזרת השם - שלתקופת הימים יסע שוב לבקר במצרים, והפעם - עם כל בני משפחתו!

ולמרות שמצד תנאי הכלכלה משתדלים שלא להוציא כספים מארץ ישראל, אף-על-פי-כן, מבזבזים על הטיולים במצרים עשרות אלפי שקלים, ולא זו בלבד שחייבים לבזבז את כל הכסף שהכינו לקראת הטיול [כי אם יחזור מהטיול עם סכום כסף, יאמרו עליו שהוא 'בטלן', ולכן לא הצליח לבזבז את כל הכסף], אלא לווים כסף נוסף עבור הוצאות הטיול, יותר ממה ששיערו מראש!

הסבא שלו היה יהודי 'בטלן', הוא גר בעיירה קטנה שהיתה בקושי ד' אמות על ד' אמות, או מאה אמה על מאה אמה, והיה בקי בש"ס, והכיר רק את אנשי עירו, ועזר לכל-אחד-ואחד מהם כפי יכלתו - אבל מעולם לא יצא ל"עולם הרחב", וודאי שלא היה יכול לתאר לעצמו שיסע לטייל בארץ מצרים, ולראות את ה'פירמידות'!

אבל הוא אינו 'בטלן' כמו סבו - הוא "זכה" לבקר במצרים, ולהצטלם על גבי גמל סמוך ל'פירמידות'!

ובזבז כסף רב על טיול זה - למרות שהיה יכול לתת את הכסף עבור החזקת ישיבה, ואז אותם מנהלי ישיבה לא היו נזקקים ל"שוחד" אותו קיבלו תמורת שתיקתם על פיטור^-עובדים שאינם רוצים לחלל את השבת!

הכל תלוי ברצון הגוי, רחמנא-ליצלן

וכמדובר כמה-פעמים שאין לטעון ולומר שזהו דבר שהיה בעבר, ואין אפשרות לתקן זאת - כי זהו ענין שנוגע גם לעתיד, מאחר שאלו שהחזירו את השטחים אומרים "אכלתי ואוכל עוד", וכאשר הגוי רואה שמתפעלים ממנו וממלאים את תביעתו, מובן בפשטות שזה מעורר את רצונו לתבוע עוד ועוד!

דברתי בעבר עם יהודי בעל השפעה גדולה, שהיו לו חלק בדיונים אודות חתימת "הסכם השלום", ואמר לי שחתימת ההסכם היתה תחת לחץ כבד ביותר - למרות שהיו יכולים להסכים עקרונית לחתימת "הסכם שלום", ובנוגע לפרטי התנאים שבזה - לדון במעמד ומצב של מנוחה, ללא לחץ!

ושאלתי אותו: הרי עתה רואים את התוצאות של חתימת הסכם זה - ואם-כן, כיצד חושבים להתנהג בעתיד באותו אופן, ומדוע לא משנים את אופן ההנהגה?! - ואמר לי: שנקלעו עתה למצב שאין ניתן לשנות זאת, ומוכרחים לקיים כל תנאי ההסכם.

ושאלתי אותו: מה יהיה הסוף?! - וענה לי: ה' יעזור! - שמחתי מאוד לשמוע שהוא מאמין ובוטח בה', אבל אמרתי לו שה' רוצה לעזור כאשר עושים פעולות בדרך הטבע בהתאם לרצונו!

ושאלתי אותו: עד מתי ימשיך מעמד ומצב זה והנהגה זו?! - ואמר לי: ה' יודע -נפרדנו אמנם בידידות, אני מאמין בה' והוא מאמין בה', אבל בנוגע לפועל, אם ימשיכו באופן הנהגה זו, הרי אלו שמחליטים עד מתי תימשך הנהגה זו - יהיו ה'מחבלים' (אש"ף')!

תמיכה בישיבות - תמורת אי-מחאה!

והתשובה לכל ענינים אלו היא - שהכל כדאי למען ה"שלום". ועד שלמען ה"שלום" כדאי אפילו להתנהג היפך רצון הקב"ה. וכמסופר בפרשתנו³ אודות דור הפלגה, שלמרות שאמרו "נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה", בכל זאת "לא נאבדו מן העולם", מאחר ש"היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם".

אבל בנוגע לעניננו - רואים בפועל שישנה מריבה גם במפלגה אחת גופא, וכל שני אנשים שבמפלגה רבים ביניהם על כל דבר קטן וגדול, מלבד כאשר מדובר אודות "כפיה דתית", שבזה מאוחדים כולם!

3) רש"י יא, א. ילקוט-שמעוני נח ס"ב.

176

ומחלוקת זו ישנה גם ב"עולם התורה" - מעולם לא היה חושך כפול ומכופל ב'עולם התורה' כפי שזה לאחרונה:

בכל הדורות היו חילוקי דרגות בין יהודים - היו יהודים שהנהגתם היתה באופן של "צדיק גמור", היו יהודים שהנהגתם היתה באופן של "בינוני", והיו יהודים שהנהגתם היתה באופן הפכי; אבל תמיד היו אחדים שמחו בתוקף על הנהגה בלתי רצויה.

אבל עתה נעשה מצב כזה ש"אין פוצה פה ומצפצף"! - וכל זאת משום שפלוני בן פלוני קיבל צ׳ק עבור הישיבה שלו, כדי שישתוק ולא ימחה על ענינים הקשורים עם פיקוח-נפש של בני-ישראל!

וטענתו היא - שכאן מדובר אודות תלמידי הישיבה שלו, ושם מדובר אודות פיקוח-נפש של יהודי אחר!

התחלקות ופירוד זה - בין תלמידי הישיבה שלו ובין שאר בני-ישראל - לא היתה מעולם!

שלום אמיתי רק על-פי תורה!

וכמדובר כמה-פעמים ש"שלום" אמיתי יכול להיות רק על-פי תורה. וכאשר מתנהגים על-פי התורה מקרבים את הגאולה באופן של "משיח נאו (=עכשיו)", וכאשר מתנהגים באופן הפכי, גורמים שהגלות תמשך רגע נוסף. כלומר, שמעכבים את בני-ישראל ואת השכינה רגע נוסף בגלות!

וכאמור לעיל ששלום אמיתי יכול להיות רק על-ידי הנהגה על-פי רצון הקב"ה - ששמו של הקב"ה "שלום"²⁵³, ורק על-פי הוראת התורה - ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"²⁵⁴.

ויהי-רצון שלאחרי גודל הירידה המתוארת לעיל בארוכה - יתחיל כבר המעמד ומצב של עליה, וכידוע הפתגם²⁵⁵ שזהו גלגל החוזר בעולם. כלומר, שכאשר מגיעים לשפל המדריגה, באופן שאין למטה ממנו, הרי בהכרח שצריך להתחיל ענין העליה.

ובפרט כאשר נמצאים ביום השבת לאחרי חצות, רעוא דרעוין - הרי זה הזמן המתאים להתחלת ענין העליה.

זאת אומרת: גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של "לכל בני-ישראל היה אור במושבותם"⁷, וימי הגלות האחרונים יהפכו לשעות בלבד -עד שנזכה לאתחלתא דגאולה, ולגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו. ואז תהיה ארץ ישראל במעמד ומצב של "שלימות הארץ", יחד עם "שלימות העם" ו"שלימות התורה" - במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת נח תשמ"ב)

• 6) שבת קנא, ב.

• 7) בא י, כג.

178

בזמן הגלות - קשר נעלה יותר לארץ ישראל

כשמדברים אודות ארץ ישראל - צריכים לומר לאומות-העולם בתוקף המתאים שאין להם שייכות כלל לארץ ישראל, כיון שב"ברית בין הבתרים"¹ הבטיח הקב"ה לתת את ארץ ישראל לעם ישראל, ובאופן של "נחלת עולם", מאחר שניתנה על-ידי הקב"ה, שהוא "אלקי העולם".

והנה, בזמן שבית-המקדש היה קיים, וכל בני-ישראל ישבו במנוחה על אדמתם - הרי לכל-אחד-ואחד מישראל היתה בעלות על חלק מסויים בארץ ישראל (שזו היתה נחלתו הפרטית), ונוסף לזה היתה לו שייכות כללית לכללות ארץ ישראל.

אבל בזמן הגלות, הנה קלקלתן זוהי תקנתן - היינו, שכל-אחד-ואחד מבני-ישראל הוא בעל-הבית על ארץ ישראל כולה (מאחר שעתה אין ארץ ישראל מחולקת באופן שכל אחד יודע היכן נחלתו), מבלי הבט היכן הוא נמצא (בארץ ישראל או מחוצה לה) - כי כל ארץ ישראל ניתנה לכללות עם ישראל.

ומובן בפשטות שאף אחד לא יכול לשנות זאת, ולכן אלו שנותנים חלקים מארץ ישראל לאומות-העולם - אין לזה שום ערך וחשיבות כלל, כי "דבר אלקינו יקום לעד"^{256 257}.

ואין זה בסתירה כלל עם האיסור שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות²⁵⁸, "אל תתגרה בגוי קטן"²⁵⁹ - כי בעניננו מדובר אודות ענין שהקב"ה נתן לבני-ישראל למעלה מדרך הטבע, וכפי שכולם מודים שאין זה באופן של "כחי ועוצם ידי"²⁶⁰ חס-ושלום, אלא באופן נסי.

זאת אומרת: היות שנמצאים עתה בסוף זמן הגלות, קודם הגאולה, לכן נתן הקב"ה לבני-ישראל חלקים נוספים של ארץ ישראל. ולכן צריכים בני-ישראל להיות באותם חלקים של ארץ ישראל.

וכמבואר ברמב"ם⁶ שלעולם יהיו בני-ישראל בארץ ישראל. וכפי שמבאר הרגצ'ובי⁷ שהיותם של בני-ישראל בארץ ישראל נוגע לכללות הקיום של י"ב שבטים בישראל, כי החלוקה דמנשה ואפרים לב' שבטים (שאז ישנם י"ב שבטים) היא רק בנוגע לנחלת ארץ ישראל, "ואם-כן, אם לא יהיה שום ישראל בארץ ישראל שוב לא יהיה נפקא מינה כלל (בין מנשה לאפרים), ויהיה שבט אחד, ונמצא דכלה שיבטא", היפך מזה ש"גמירי דלא כלה שיבטא"⁸.

גם הגוי יודע שאין לו נחלה בארץ!

והנה, בענין זה ישנה הוראה מפירוש רש"י בפרשתנו⁹:

אשר בו מבואר שעשו הלך מארץ כנען "מפני יעקב אחיו"¹⁰ - "מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתה לו הארץ הזאת, ולא בפרצון השטר".

זאת אומרת: כללות הענין של ירושת הארץ קשור עם פרצון ה"שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך¹¹ המוטל על זרעו של יצחק". ולכן, היות שבני-ישראל פרעו את ה"שטר חוב", שייכת ארץ ישראל אליהם, ואילו אומות-העולם - אין להם שייכות כלל לארץ-ישראל, כפי שאמר עשו "אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ כו'".

יתירה מזו:

אומות-העולם יודעים גם הם מה שכתוב ב"בייבל" (=תנ"ך), ואם-כן, יודעים הם שכאשר יעקב חזר מבית לבן, הנה למרות שעשו ישב כבר בארץ כנען, ובאופן שהקים שם את כל משפחתו ובנה ערים. למרות זאת, "ויקח עשו . . את כל נפשות ביתו . . ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". כלומר, שעשו (ולא יעקב) הלך

• 6) ספר-המצוות, מ"ע קנג.

• 7) צפע"נ לרמב"ם הל' קדה"ח פ"ה הי"ג.

• 8) בבא-בתרא קטו, ב. וברשב"ם שם.

• 9) לו, ז.

• 10) שם, ו.

• 11) לך-לך טו, יג.

180

לחפש לעצמו מקום אחר. וכדיוק רש"י: "וילך אל ארץ - לגור באשר ימצא", היינו, שעשו בעצמו לא ידע לאן הולך, "לגור באשר ימצא"!

זאת אומרת: למרות שארץ זו נקראת עדיין "ארץ כנען" (ולא ארץ ישראל), ויעקב מגיע זה עתה מ"ארם נהריים" (בית לבן). כלומר, שהוא לא "ישראלי", ועשו וכל משפחתו יושבים כבר בארץ זו משך זמן רב - למרות זאת, כאשר עשו שומע שיעקב בא, הרי הוא לוקח את כל משפחתו וכל קנינו, והולך לחפש לעצמו מקום אחר, בידעו שאין לו שייכות כלל לארץ ישראל, כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל!

ולא זו בלבד שעשו מפנה את ארץ-ישראל והולך לחפש לעצמו מקום אחר, אלא הוא מציע ליעקב את עזרתו - "אציגה נא עמך מן העם אשר אתי"²⁶¹, שיעזרו ליעקב בכל עניניו!

וכאשר הגוי (עשו) מתנהג באופן כזה, הרי זו גם טובתו האישית - כמסופר בהמשך הפרשה שכאשר עשו הלך והתיישב "בהר שעיר", היה כללות הענין של "אלה תולדות עשו . . בהר שעיר - התולדות שהולידו בניו משהלך לשעיר"²⁶² - כמסופר בהמשך הפסוקים אודות "אלופי עשו", ועד ל"מלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל". ועל-פי-זה מובן שכאשר הגוי מתנהג באופן האמור - הרי זו טובתו האישית.

וכמו שכתוב בפרשת בחוקותי²⁶³ "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם גו'", וברש"י שם: "זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה". כלומר, שאומות-העולם אינם יכולים למצוא מנוחה ונחת רוח בארץ ישראל, מאחר שאינה שייכת אליהם (אלא לבני-ישראל בלבד), ולכן טובתם היא שיעזבו את ארץ ישראל, ויניחו לבני-ישראל לדור בארצם!

וכאמור לעיל שאומות-העולם יודעים כל זאת, ומוכנים להתנהג באופן האמור - כפי שאמר עשו "אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ ולא בפרצון השטר". זאת אומרת: היות שעשו הוא בנו של יצחק, אינו מתנהג ברמאות לומר שמקבל על עצמו את פרצון השטר, אלא הוא אומר את האמת: "אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ ולא בפרצון השטר".

ניתוק מהתורה גורר ניתוק משלימות הארץ

וכמדובר כמה-פעמים ש"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"¹⁵: אומות-העולם יודעים שאין להם שייכות כלל לארץ ישראל, אבל ישנם יהודים שאינם רוצים להתנהג על-פי התורה, ולכן פונים הם ומודיעים לאומות-העולם שהם מוכנים לתת להם שטחים השייכים לארץ-ישראל, ומבקשים מהם שלא יעזבו את השטחים של ארץ-ישראל!

הם אינם מוכנים לפרוע את ה'שטר חוב' שיהודי חייב להתנהג על-פי ציווי הקב"ה, ולכן, מתנהגים הם באופן הפכי מהוראת התורה, ונותנים חלקים מארץ-ישראל לגויים.

תשאל את הגוי מה כתוב ב"בייבל" (=תנ"ך), ואז תשמע ממנו שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל!

ואם מתבייש הנך לשאול אצל הגוי - אזי שאל את נכדך מה למד בפרשת השבוע [הוא בעצמו שכח כבר מה שלמד בפרשת השבוע לפני הרבה שנים, אבל נכדו למד זה עתה פרשת השבוע עם פירוש רש"י - ראש הפשטנים] ואז יאמר לך נכדך: סבא! למדתי בפרשת השבוע שעשו לקח את כל משפחתו ואת כל רכושו והלך מארץ כנען מפני יעקב אחיו, באמרו "אין לי חלק . . במתנה שנתנה לו (ליעקב) הארץ"!

וכל זה - נוסף על דברי רש"י בהתחלת פרשת בראשית¹⁶: "כל הארץ של הקב"ה היא . . ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"!

אבל הצרה היא שאינו רוצה להתנהג על-פי הוראת התורה - ובמילא הוא פוגע ומהרס ב"שלימות הארץ"!

וכמדובר כמה-פעמים אודות חתימת "חוזה השלום" ב'קעמפ^-דיוויד' - שמאז המצב הולך ומתדרדר רחמנא ליצלן:

החזירו את בארות הנפט, החזירו שטחים אסטרטגיים, החזירו שטחים נרחבים שבהם אפשר לערוך אימונים עבור הצבא, ומחזירים שדות^-תעופה, ואין פוצה פה ומצפצף -למרות שבכך מסכנים את בטחונה של ארץ ישראל, ומגדילים את הסיכויים לאפשרות של

• 15) ישעי' מט, יז.

• 16) א, א.

182

מלחמה באזור חס-ושלום! - אף פעם לא היה המצב קרוב כל כך למלחמה חס-ושלום, כפי שנעשה לאחרונה!

וכאמור לעיל שאין פוצה פה ומצפצף, ואדרבה: צוהלים, ועורכים 'סעודות שמחה', ולוחצים ידים - מתוך 'אשליה' שזהו מצב של שלום, למרות שגם הם יודעים שאין הדבר כן!

וכמדובר כמה-פעמים שאפילו אומות-העולם לא האמינו שיהודים יוותרו על כל הענינים בצורה ומחפירה כזו. ואפילו הצד שכנגד היה מעוניין יותר לחתום "הסכם" עם אנשים בעלי תוקף, ולא עם אנשים שאין להם דעה עצמית, אלא נכנעים תיכף ומיד לכל לחץ!

ויתירה מזו: לאחרי חתימת "חוזה השלום" - הנה גם כאשר רואים שהצד שכנגד מפר את תנאי ההסכם פעם אחר פעם, מעלימים מהציבור עובדה זו, וממשיכים להתנהג כאילו לא קרה דבר, וממשיכים לקיים מצדם את תנאי ההסכם, באמרם שיהודים חייבים ליצור את הרושם (כלפי אומות-העולם) שהם אנשים נאמנים, ומכבדים הסכם שנחתם על ידם!

האמנם אנו "לא מורדים באומות"?!

והגדילו לעשות - בחתימת "מזכר ההבנה" עם ארצות-הברית נגד רוסיה הסובייטית (במקרה שיכנסו לאזור וכדומה) - שזהו דבר גרוע ביותר שלא היה לעולמים:

ממשלת ישראל לא העיזה מעולם לצאת למלחמה גלויה נגד רוסיה הסובייטית, ודוקא בימים האחרונים לא היה להם דבר יותר טוב לעשות מאשר לחתום על "מזכר הבנה" עם ארה"ב נגד רוסיה הסובייטית! - זוהי באמת מרידה באומות העולם!

והעיקר - שזהו באופן של "מתעבר על ריב לא לו"²⁶⁴. היינו, יציאה במלחמה גלויה נגד רוסיה הסובייטית בענין שאינו שייך כלל לארץ ישראל:

תוכנו של "מזכר ההבנה" הוא - שבמקרה וברית המועצות תכניס 'רגל' למדינות שבאיזור המזרח התיכון, כגון: ירדן, סוריה, ערב הסעודית, תימן, כווית, פרס (אירן), עיראק וכדומה - אזי יעזרו חיילי צה"ל לארצות-הברית במלחמתם נגד ברית-המועצות.

ובשביל זה נוסעים במיוחד לארצות-הברית [תוך חילול שבת] כדי להגיע ל״הישג" של חתימת מסמך זה בשם ממשלת ישראל, ובשם כלל ישראל בכל העולם כולו!

וזאת - למרות העובדה שבחלק ממדינות אלו יש כבר שליטה לברית-המועצות, והעיקר - אין זה ענין השייך לארץ ישראל כלל וכלל!

ולמרות זאת, חותמים על מסמך כזה שיכריחו את חיילי "צבא הגנה לישראל" למסור את נפשם ולהלחם נגד רוסיה הסובייטית, בענין שאינו נוגע כלל לבני-ישראל ולארץ ישראל!

וענין זה בא כתוצאה מפעולה קודמת - שמכריחים חיילים יהודים לגרש יהודים שהתיישבו בחלקים שונים של ארץ ישראל!

ומובן גודל הגיחוך שבחתימת "מזכר ההבנה" נגד רוסיה הסובייטית - לאור העובדה שכאשר ממשלת ישראל צריכה להחליט באיזה ענין שיהיה, שואלים ומתחשבים בדעתם של ה׳קומוניסטים' היושבים בכנסת (שהם באי-כחם של אלו היושבים ברוסיה הסובייטית), ולאידך - יוצאים הם במלחמה נגד רוסיה הסובייטית!

ומה שטוענים שכניסתם של הסובייטים למדינות הנ"ל מהוה סכנה לבטחונה של ארץ ישראל - הרי הם עצמם החזירו בידים את כל הענינים הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל על-פי דרך הטבע (על-ידי החזרת הנפט והשטחים וכוי) ואחר-כך באים הם ״לדאוג״ לבטחונה של ארץ ישראל?!

ולאחרי כל זה ישנם כאלו השואלים ב״תמימות": מדוע מתריעים לאחרונה שמצב העולם הולך ומתדרדר, והעולם נע ומזדעזע ומתפורר - הרי מיום ליום הולך ונחתם הסכם נוסף לטובת בני-ישראל?! - אף פעם לא האמינו אומות-העולם שיגיעו למצב כזה שממשלת ישראל תעיז לחתום על "מזכר הבנה" נגד רוסיה הסובייטית, ואף פעם לא היה מצב כללות העולם קרוב למלחמה כל כך כפי שהמצב הוא לאחרונה בין אוה״ע!

 

וכמדובר כמה-פעמים שאין פוצה פה ומצפצף - לאחד נותנים כבוד, לאחד נותנים (עבור חתנו) כסף - מוסיפים עוד שקל עבור הישיבה שלו, ולאחד נותנים לחתנו נכסים דניידי ונכסים דלא ניידי, כדי שלא יעוררו רעש על כל הנ"ל, ולאחד אומרים שהיות שבין-כה אינו מבין בענינים פוליטיים, מן הראוי שלא יתעסק בענינים אלו, ויסמוך על "פיקחים" ממנו שהם ידעו כיצד להתנהג בנוגע לכל ענינים אלו!

והנה, הקב"ה תובע מבני-ישראל שהנהגתם תהיה באופן של "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו"²⁶⁵ - הפסיקו לקרוא עיתונים! הפסיקו להתעניין בפוליטיקה! אלא תוסיפו ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ובקיום המצוות בהידור!

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת וישלח תשמ"ב)

ארץ ישראל מתנת עולם לעם עולם

כאשר הקב"ה נתן את ארץ ישראל לבני-ישראל, הרי זה באופן של "נחלת עולם", גם בדורנו זה.

ובפרט שבדורנו הרי כל זה שארץ ישראל נמצאת ברשות בני-ישראל - הוא ענין נסי לגמרי, כי לאחרי כל הגזירות שהיו בדור שלפנינו (היה-לא-תהיה), הרי כל-אחד-ואחד מבני-ישראל הוא "אוד מוצל מאש"¹ הגלות, והצלתו היא - כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, בארץ הלזו התחתונה בכלל, ועל-אחת-כמה-וכמה בארץ ישראל, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"².

ובנוגע לארץ ישראל - ישנם גבולות שנקבעו על-ידי הקב"ה, וזוהי כל ארץ ישראל לגבולותיה. ובזה גופא - ישנם שטחים מסוימים שהקב"ה עדיין לא נתן לבני-ישראל, והסיבה לזה היא - "מפני חטאינו גלינו מארצנו"³, ובלשון רבותינו נשיאינו⁴ - לא מרצוננו גלינו מארצנו וכו'.

אבל לאידך - אותם שטחים שהקב"ה נתן כבר לרשותם של ישראל מתוך נסים גלויים (מבלי הבט על המעמד ומצב בנוגע לעניני יהדות) - הרי בודאי שאף אחד לא יכול לשנות זאת, כי זוהי "נחלת עולם", שניתנה ל"עם עולם" מ"אלקי עולם", על-ידי הכריתת ברית ב"תורת עולם"!

ואפילו בנוגע לאותם שטחים שעדיין לא ניתנו לרשותם של ישראל - הנה מאחר שהסיבה היחידה לזה היא "מפני חטאינו גלינו מארצנו", הרי מובן שכאשר "ישראל עושין תשובה מיד הן נגאלין" (כפס"ד הרמב"ם⁵), ואז מקבלים בני-ישראל את כל השטחים השייכים להם.

• 1) לשון הכתוב - זכריה ג, ב.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 4) ראה לקו"ד ח"ד תרצב, א. ועוד.

• 5) הל' תשובה פ"ז ה"ה.

186

ולא זקוקים למלחמה בכלי זיין כדי לקבל שטחים אלו, כי מקבלים זאת בדרכי שלום -שלום המיוסד על-פי התורה, ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"²⁶⁶.

אין סמכות למסור את מתנת ה׳!!

וכאמור לעיל שארץ ישראל ניתנה לבני-ישראל באופן של "נחלת עולם", ולכן אין ביכולת אף אחד לשנות ענין זה. ואפילו מי שמנסה להשלות את עצמו שהוא פיקח יותר מ"תורת אמת" ומ"אלקים אמת" - אין ביכלתו לתת חלקים מארץ ישראל לגויים, כי הוא לא בעל-הבית על דבר השייך לכל בני-ישראל במשך כל הדורות, החל מאברהם יצחק ויעקב, י"ב השבטים, שבעים נפש שירדו למצרים, ששים ריבוא שנכנסו לארץ בכיבוש יהושע בן נון, וכל הדורות שלאחרי-זה עד דורנו זה, כולל בני-ישראל שיהיו בדורות הבאים, עד סוף כל הדורות!

ועל-פי-זה-מובן שאף אחד אינו בעל-הבית להחזיר 'שעל אחד', 'חצי שעל' או אפילו נקודה אחת מארץ ישראל לאינם^-יהודים - כי אין זה דבר השייך אליו, אלא הוא צריך לשאול את דעתם של כל בני-ישראל במשך כל הדורות, והרי כולם מכריזים (מי בגלוי ובפירוש ומי שלא בגלוי) שאינם מסכימים להחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם-יהודים!

ונוסף לזה - ועיקר: כאשר רוצים לקחת חלקים מארץ ישראל, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ולתתם לאינם-יהודים - הרי זו "מלחמה" (לא רק נגד "תורת ה'", אלא גם) נגד הקב"ה בעצמו, שהוא בעל-הבית על ארץ ישראל!

שלום "אמת" - רק על-פי "תורת אמת"!

ואלו ה"דואגים" לפעול למען ה"שלום" - הנה הדרך היחידה להגיע לשלום אמיתי הוא - אך ורק על יסוד "תורת אמת", שניתנה מ"ה' אלקים אמת"²⁶⁷, ודוקא כאשר מתנהגים על-פי דרכי התורה יכולים לפעול שיהיה שלום אמיתי בין ישראל לעמים.

מה-שאין-כן כאשר מתנהגים באופן של 'שקר', ובלשון העולם - מפני דרכי שלום -באופן של 'דיפלומטיה'. וכידוע מה שאמר אחד מגדולי הדיפלומטים - ש'דימפלומטיה' פירושה: אמירת היפך האמת בה בשעה שהאומר עצמו יודע שזה היפך האמת (כי לומר את האמת יודע גם אדם פשוט, ובשביל זה לא זקוקים ל'דיפלומטיה')!

ובפרט שגם אומות העולם מרגישים ויודעים שאומרים להם שקרים - היפך תורת ישראל, ולכן הם חושדים שמה שהיהודים אומרים להם באופן כך הרי זה רק בדיבור בעלמא, ותיכף ומיד מחפשים דרכים ועצות כיצד להתנהג באופן הפכי.

והעיקר - "שקר אין לו רגלים", ולכן, אי אפשר להצליח כאשר הולכים בדרכים של שקר, כי אין לזה קיום כלל.

ואדרבה: כאשר יהודים אומרים לאומות העולם את האמת, על-פי הוראת "תורת אמת" - הרי זה פועל על אומות העולם, וכפי שרואים במוחש בנוגע לאותם ענינים שנעמדו עליהם בתוקף המתאים, מבלי להתפעל מאומות העולם, שכאשר דיברו בתוקף, והלכו בדרך הצדק והיושר - הצליחו בזה!

ויהי-רצון שמכאן ולהבא יתבטלו כל הענינים הבלתי-רצויים, כי יערה הקב"ה רוח ממרום על כל-אחד-ואחד מבני-ישראל, וכל בני-ישראל יתנהגו מכאן ולהבא - על-פי הוראת התורה.

השוחד יעוור חכמים - גם בנוגע לשלימות הארץ

וכמובן שלימוד הוראות התורה צריכה להיות על-פי הלכה, ולא באופן של "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה", באמרו שזוהי ההלכה²⁶⁸!

'הלכה' חייבת להיות בנויה על עדות של אמת, ועל חקירה ודרישה שנעשתה מתוך כוונה לבחון את מצב הדברים לאמיתתם.

ובנוגע לעניננו: כאשר מדובר אודות ענין הקשור עם פיקוח נפש ובטחון של שלש מליון יהודים כן ירבו, יהודים הנמצאים בארץ הקודש - צריכים לשאול את חוות דעתם של המומחים לעניני בטחון!

וכמדובר כמה-פעמים אודות פסק-הדין בשולחן-ערוך אורח חיים בהלכות שבת²⁶⁹ -שאסור לגרום ש"תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", ובעניננו - על-ידי-זה שנותנים לגוים חלקים מארץ ישראל!

וישנם כאלו שמנצלים את השימוש ב"תורת ה'" כדי להלחם נגד פסק^-דין מפורש בשולחן ערוך!

אין להם "סבלנות" ללכת ולברר את חוות דעתם של המומחים לעניני בטחון, ומסתמכים - בנוגע למצב הבטחוני של ארץ ישראל - על דעתו של 'תינוק', שאין בו דעת, למרות היותו כבר לאחרי בר^-מצוה!

ובפרט כאשר מדובר אודות אחד שמקבל שוחד ושומע עדות מפי עדים שקבלו שוחד -הרי "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"^{270 271}, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות אחד שמלכתחילה לא היה חכם!

יודעים מי הם אותם 'עדי שקר' שקבלו שוחד, יודעים את שמם, שם אביו ושם אמו והיכן הוא דר, ועד היום הזה סומכים על עדותם כדי לפרסם ברבים דין הנוגע לבטחונם של^-3 מליון יהודים כן ירבו - באופן של היפך ההלכה!

מנהיגים סדרים חדשים בתורה - לצוות לגנוב עיתונים, להכות, ולומר שכך עלה בדעתי לומר שהדברים בטלים ומבוטלים, ללא הוראת מקור בתורה, בניגוד לפסק דין ברור בשולחן-ערוך אורח-חיים הלכות שבת! - לא היתה כזאת בישראל!!

ובודאי שלא יצליחו בכל זה, ואפילו אם יצליחו בזה - רחמנא ליצלן - לרגע קטן, "מפני חטאינו", הרי בודאי שמיד לאחרי-זה יראו שזהו טיעון שאין לו יסוד בתורה כלל וכלל -כיון שעל-פי פסק התורה (מיוסד על דברי השולחן-ערוך, מסכת עירובין¹¹, ובכל המפרשים) אסור לוותר על שטח השייך לבני-ישראל ולתתו לגוים, כאשר הדבר כרוך בפגיעה בענין הבטחון!

ובפרט שיודעים בפירוש שאותם שפסקו היפך ההלכה לקחו שוחד - אחד מהם קיבל סוג שוחד כזה, והשני קיבל סוג שוחד אחר. ויתירה מזו: אחד מהם אמר בעצמו על מישהו שאין לסמוך על דבריו כי הוא 'לא נורמלי' [כך היה לשונו, ויודעים מי אמר זאת, ועל מי אמרו זאת, ולמי אמרו זאת], ולמרות זאת, לפני כמה ימים ספורים התחשבו שוב בדעתו!

וכל זה - ביודעם שמדובר אודות ענין הקשור עם פיקוח נפש של^-3 מליון יהודים, ולמרות זאת, לא מצאו לנכון לטרוח לברר את חוות דעתם של המומחים לעניני הבטחון -מהו המצב הבטחוני בחודש כסלו תשמ"ב! ולאחרי זה - להתגבר על חולשתו ולומר שהיות ומדובר אודות ענין של פיקוח נפש, הנה מכאן ולהבא (על-כל-פנים) הרי גם הוא מודה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ולכן, אסור לתת לגוים חלקים השייכים לארץ ישראל!

ותמורת זאת - הנהיגו סדר חדש בלימוד התורה ובפסקי הלכות (כנ"ל), כולל - ציווי על גניבת עיתונים וכדומה!

יתמו חטאים - ולא חוטאים

ויהי-רצון שבעמדנו ביום סגולה זה - יקויים כללות הענין של "פדה בשלום נפשי"¹², וכפי שהיה בגאולת י"ט כסלו בפעם הראשונה - "בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך"¹³.

ובפרט שעתה הרי המעמד ומצב באופן שאומות העולם יודעים כבר שאין להם יכולת (ולכן אינם רוצים עוד) לפגוע בבני-ישראל, והיחידים שמנסים עדיין לפגוע בעניני יהדות הם - "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"¹⁴, אותם עדי שקר שקבלו שוחד!

אך אף-על-פי-כן, בודאי שלא יצליחו לפגוע בעניני יהדות, כי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹⁵!

• 12) תהלים נה, יט.

• 13) אסתר א, טז.

• 14) ישעי' מט, יז.

• 15) תהלים קכא, ד.

190

ויהי-רצון ש"יערה עליהם רוח ממרום"²⁷², רוח טהרה, ובמילא יתבטלו כל הענינים הבלתי^-רצויים, ויבערו ממחנה ישראל את כל ארבעה הכתות הידועות²⁷³ - ליצנים, חנפים, שקרנים, ומספרי לשון הרע. זאת אומרת: שיבטלו החטאים ולא החוטאים, כי החוטאים עצמם יחזרו בתשובה - ויפה שעה אחת קודם.

וכפסק הרמב"ם (שהובא לעיל) "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה", היינו, שסוף-כל-סוף יהיו מוכרחים לחזור בתשובה, אלא שניתנה להם הבחירה לעשות זאת רגע אחד קודם, ולעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום.

ועל-ידי-זה - "מיד הן נגאלין", לכל לראש - גאולה מהגלות הפרטי שלהם, וגאולה פרטית זו ממהרת את הגאולה הכללית של כללות בני-ישראל, באופן של "אחישנה"²⁷⁴, היינו, שזוכים לקיום היעוד "קץ שם לחושך"²⁷⁵, בגאולה האמיתית והשלימה.

והנה, גם כאשר נמצאים בחושך הגלות - הנה מאחר שהקב"ה נתן שטחים מסוימים מארץ ישראל לרשותם של בני-ישראל, אין אף אחד יכול לתת שטחים אלו לאינם^-יהודים, כי הקב"ה הוא בעל-הבית על שטחים אלו, והוא נתן זאת לאברהם יצחק ויעקב ולבניהם אחריהם באופן של "נחלת עולם".

וההנהגה באופן האמור - היא הדרך היחידה להבטיח שלום אמיתי ובר-קיימא גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות.

דרך הוויתורים - היפך ההגיון אפילו של הגוי!

וכמדובר כמה-פעמים שאומות העולם עצמם מצפים לשמוע מבני-ישראל את מחשבתם האמיתית - כי אומות-העולם יודעים כיצד צריך להיות קו המחשבה של יהודי בנוגע לארץ ישראל, ולכן כאשר רואים שיהודים מדברים אתם בלשונות דיפלומטיים, ומציעים להם שיסכימו לקחת עוד חלק ועוד חלק מארץ ישראל (כדי לשאת חן בעיני הגוי, ושהגוי יאמר עליו שהוא איש צדק ויושר) - אין אומות-העולם מאמינים למשמע אזניהם, ובטוחים הם שדיבורים אלו הם רק בפה, ומאחורי הפרגוד עושים הם פעולות הפכיות.

ובפרט כאשר אומות-העולם רואים שאין היהודים מדברים בלשון יהודית - הוא אמנם מדבר בלשון הקשור עם אותיות מרובעות, אבל תוכן הדברים הוא באופן של "קול עלה נדף"²⁰!

ובזה רואים שבעקבתא דמשיחא מתקיים מה שכתוב²¹ "ונסו . . ואין רודף", אלא הרודף היחיד הוא - ה'גוי'שקייט' שבחלל השמאלי, המפחיד אותו שמא יחשוב הגוי באופן מסויים, בה בשעה שהגוי אינו חושב כלל אודות ענין זה, כי מספיק לו להתעסק עם ה'צרות' שלו!

וכמדובר כמה-פעמים אודות גודל הטעות שבחתימת החוזה הידוע שנחתם ב'קעמפ^-דייוויד', [אינני רוצה לקרוא לזה בשם 'מחנה דוד' - כי זהו היפך ענינו של "דוד מלך ישראל חי וקיים"²², וזהו היפך ענינו של "מחנה", מחנה כהונה, מחנה לויה, ואפילו מחנה ישראל - אין זה מקום שיהודי יכול להמצא שם באופן של חניה ("מחנה"), כי זהו ענין של שקר],

שעל-ידי-זה העמידו בסכנה את בטחונו של עם ישראל כולו, כי מחזירים את כל הענינים הקשורים באופן טבעי עם בטחון, מבלי לקבל עבור זה שום תמורה. הדבר היחידי שמקבלים כתמורה הוא - תביעה נוספת, "תן לי" עוד יותר! ומצב זה הולך ונמשך עד עתה!

אף אחד לא תיאר לעצמו שיחזירו את שדות הנפט - שזהו אמצעי בטחון הכי הכרחי עבור היהודים הדרים בארץ הקודש - להפקיר זאת, ובמשך 24 שעות עברו שדות הנפט לרשותו המלאה של הצד שכנגד!

ואלו הטוענים שעל-ידי-זה מונעים מלחמות - הנה הכל חפצים ב'שלום', השאלה היא רק לאן מוליכה דרך זו - לשלום או למלחמה!

• 20) לשון הכתוב - בחוקותי כו, לו.

• 21) שם, יז.

• 22) ראש-השנה כה, א.

192

והרי כל אחד שמבין בטבע האדם יודע שכאשר הנתבע נעשה חלש, נעשה התובע תקיף וחזק יותר, ובעניננו: אם יהודים רוצים שאומות-העולם יתחשבו בהם, הרי הם צריכים להראות להם תנועה של תוקף וחוזק (חוזק כזה שאומות-העולם מתחשבים בו). ותמורת זה - לוקחים את אמצעי הבטחון החשובים ביותר ונותנים לצד שכנגד, וכאשר הצד שכנגד רואים עם מי יש להם עסק, תובעים הם עוד יותר ועוד יותר - תוך כדי חישוב שאינם זקוקים למאמץ מלחמתי מאחר שמשיגים את חפצם ורצונם ללא כל מלחמה!

ומובן בפשטות שהנהגה זו אינה מקרבת את השלום - כי אף אחד אינו משתדל לעשות שלום עם מישהו שאין לו כח כלל, ואדרבה: על-ידי הנהגה זו מסכנים את בטחונם של^-3 מליון יהודים כן ירבו, מאחר שמבטלים בידים את אמצעי הבטחון החשובים ביותר!

ובפרט ששאר המדינות הערביות מעודדות את אלו שחתמו על הסכם השלום לפתוח במלחמה עם הצד החלש, ולכן, העדר התוקף, ויתירה מזו: כאשר מבטלים את אמצעי הבטחון, שזה מוסיף עוד חלישות - הרי זה פועל יותר לאפשרות של מלחמה חס-ושלום!

שלום - אפשרי גם בלי וויתורים!

ואין כוונתי לומר שלא היו צריכים לחתום על מסמך האומר שיהודים רוצים שיהיה שלום, ולא רוצים מלחמות - אלא הכוונה שהיו יכולים לחתום על הסכם שלום מבלי לפגוע באמצעי הבטחון הכי חשובים, כי אם היו עומדים בתוקף המתאים, היה נחתם אותו "חוזה שלום", ללא אותם וויתורים מרחיקי לכת!

וכמדובר כמה-פעמים שחתימת "חוזה השלום" לא היתה תלויה בהחזרת שדות הנפט, היינו, שאם יסכימו להחזיר את שדות הנפט, יחתם "חוזה שלום", ולא יהיו מלחמות, ואם לא יסכימו להחזיר את שדות הנפט, לא יחתם "חוזה שלום", ותפרוץ מלחמה (כפי שמנסים לומר אלו שרוצים להטעות את הציבור) - כי "חוזה שלום" היה מוכרח להחתם בגלל האינטרסים של ארצות^-הברית. ולכן, אם יהודים היו מגלים קצת תוקף, ומודיעים שבשום אופן לא יחזירו את שדות הנפט, היתה ארצות-הברית לוחצת על מצרים לחתום על "חוזה שלום" גם ללא קבלת שדות הנפט - כי ארצות-הברית היתה מוכרחת להשיג "חוזה שלום" בכל מחיר!

[ולכל היותר היו יכולים להבטיח שלא יכבשו שטחים נוספים (כפי שהיה עם הארמיה השלישית), או להסכים על ענינים שאינם פוגעים בבטחונם של בני-ישראל, אבל לא לוותר על אמצעי בטחון הכי חשובים].

ולכן, כל הוויתורים היו מיותרים לגמרי, ולא הועילו מאומה להשגת "חוזה השלום", ואדרבה: כל וויתור גרם ללחץ על וויתור נוסף, וכל וויתור החליש את הצד המוותר, וחיזק את הצד שכנגד, ועד שהצד שכנגד מאיים שאם לא יסכימו לוותר, אזי יפתח במלחמה!

וכל זה לא מספיק עדיין כדי ללמוד מטעויות העבר, אלא ממשיכים עדיין באותה שיטה - מחזירים שטחים נוספים, שדות תעופה חיוניים, שטחים נרחבים שבהם נערכים אימוני הצבא וכיוצא-בזה, וכל זה - מפחד "קול עלה נדף"!

וכאמור - אילו היו נעמדים בתוקף המתאים, היה הצד שכנגד מפסיק את הלחץ, כי גם הוא מעוניין במנוחה, אבל בראותו שיכולים להשיג דברים על-ידי לחץ, הרי הוא ממשיך ללחוץ ולתבוע, וכך נחלש הצד המוותר, וכל זה מקרב את סכנת המלחמה רחמנא ליצלן!

(מעובד ע"פ שיחת י"ט כסלו תשמ"ב)

194

אין לאיש רשות לבעוט במתנת ה׳!

ארץ ישראל ניתנה לבני-ישראל בברית בין הבתרים¹ - "ברית עולם", מ"אלקי עולם", ל"נחלת עולם".

ועל-פי-זה מובן שאין ביכולת אף אחד לשנות ענין זה, ואפילו אם נמצא מישהו מבני-ישראל הטוען שמוכן ורוצה לתת חלקים מארץ ישראל לאינם^-יהודים - מובן בפשטות שאין הדבר ביכלתו כלל, מאחר שארץ ישראל שייכת לכל בני-ישראל במשך כל הדורות, ולכן אין ביכלתו להתנהג כבעל^-הבית ולהחזיר אפילו שעל מארץ ישראל לאינם^-יהודים, כי אין הדבר ברשותו. והנהגה זו (לתת למישהו דבר שאינו ברשותו) היא היפך הצדק והיושר (כולל - צדק ויושר של אומות העולם) לגמרי!

ובפרט כאשר מדובר אודות חלקים בארץ ישראל שניתנו מהקב"ה לבני-ישראל באופן של מתנה, בסבר פנים יפות, בחסד חנם, ומתוך נסים גלויים - הרי חס^-ושלום לבעוט במתנתו של הקב"ה, ולהחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם-יהודים רחמנא ליצלן!

נמצאים אנו אמנם בזמן הגלות, ולכן ישנם חלקים של ארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל, ובנוגע לשטחים אלו ישנו הציווי "אל תתגרה בגוי"^{276 277}; אבל כאן מדובר אודות שטחי ארץ ישראל שכבר ניתנו מהקב"ה לבני-ישראל מתוך נסים גלויים, ולכן אין לזה שייכות כלל עם הענין של "אל תתגרה בגוי" - אין זה ענין של התגרות כלל וכלל, כי שטחים אלו ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה!

ישנם הטוענים שהחזרת שטחים לאינם^-יהודים תביא ל"שלום" - לא יתכן שהנהגה שהיא היפך התורה (לבעוט במתנתו של הקב"ה) תגרום לדבר טוב, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא יתכן שהנהגה זו תביא לענין השלום!

ואדרבה: כאשר מתנהגים על-פי התורה, ומסבירים לכולם (כולל אינם^-יהודים) - בסבר פנים יפות - שהיות והקב"ה נתן שטחים אלו לבני-ישראל במתנה גמורה, אין ביכולת אף אחד לשנות זאת - זוהי הדרך להשכנת שלום אמיתי!

כדי לפעול שיהיה שלום אמיתי - הכרח להתנהג על-פי הוראות התורה, "תורת אמת", והוראת התורה היא שצריכים לומר את האמת:

כאשר מדברים עם אינם^-יהודים, אסור לדבר אתם באופן של שקרים, באופן של 'דפלומטיה', אלא צריכים לומר להם את האמת: בברית בין הבתרים נתן הקב"ה את ארץ ישראל לבני-ישראל באופן של "נחלת עולם", ולכן אסור לנו להיות כפויי טובה ולא לקבל את מתנתו של הקב"ה, ועל-אחת-כמה-וכמה שאסור לנו לחשוב (וודאי לדבר) אודות קא-סלקא-דעתך להחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם^-יהודים, היינו, לאחרי שהקב"ה "נטלה מהם ונתנה לנו", יבוא מישהו וירצה ליטול חלקים מארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל ולהחזירם לאינם^-יהודים רחמנא ליצלן!

לא היתה כזאת בישראל! ובודאי שגם בעתיד לא יהיה דבר זה בפועל - כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"³!

ה״פסקים" להיתר מסירת שטחים - יסודם בשוחד ושקר!

וכמדובר כמה-פעמים שישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך⁴ שאסור לסכן את בטחונם של יהודים על-ידי-זה שמחזירים שטחים של ארץ ישראל לאינם^-יהודים - זהו ענין של פיקוח נפשות ממש!!

ולמרות זאת ישנו מי שרוצה לומר שהחזרת שטחים מותרת על-פי תורה - למרות שזהו היפך התורה לגמרי!

הוא שומע עדות מעדים שקבלו שוחד, ומעידים עדות שקר, ועל-פי עדותם - ללא בירור אצל המומחים לעניני בטחון - קובע הוא פסק-דין באופן האמור, היפך התורה לגמרי!

ויתירה מזו: על אחד מהם אמרו כבר (הם בעצמם) שהוא 'לא נורמלי'⁵ (כמפורסם הדבר בארץ הקודש) - ולמרות זאת, ממשיכים להתחשב בדעתו גם מכאן ולהבא! וטעם הדבר -"כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"⁶!

• 3) ישעי' ח, י.

• 4) או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 5) ראה גם שיחת י"ט כסלו ש.ז.

• 6) שופטים טז, יט.

196

וכבר ראו בעבר מה היו התוצאות מהנהגה באופן האמור!!

הדרך היחידה שעל ידה יכול להתקיים ה"עולם קטן זה האדם", באופן ש"העולם עומד" ו"העולם קיים" - הרי זה דוקא כאשר מתנהגים על-פי התורה, ללא קבלת שוחד, וללא עדות שקר - שהם א' מהד' כתות שאינן מקבלות פני שכינה²⁷⁸!! ואין כאן המקום להאריך בדברים שהם היפך זכותם של ישראל, ובפרט כאשר נמצאים ביום התענית.

ויהי-רצון שבעמדנו ב"עת רצון" זו - "יערה עליהם רוח ממרום"²⁷⁹, ואותם שהעידו עדות שקר יחליטו לשוב בתשובה, ולתקן את המצוות - מה שניתן עדיין לתקן - וישנו חלק גדול שניתן עדיין לתקן!

ובפשטות:

אותם עדי שקר צריכים ללכת לאלו שהעידו בפניהם, ולהתוודות על האמת - שהעידו עדות שקר ובזה הכשילו אותם, ולהתחנן בפניהם ולבקש מהם רחמים שיעזרו להם לתקן את המצוות, היינו, היות שעל סמך עדותם (עדות שקר) יצא מכשול - פסק-דין היפך האמת בענין הקשור עם פקוח נפש, לכן מבקשים ומתחננים אותם עדי שקר, שאלו שפסקו את הפסק-דין הנזכר-לעיל (על סמך עדותם) יפרסמו 'גילוי^-דעת' שפסק זה שפסקו קודם היה על יסוד דבריהם של עדי שקר (שקיבלו שוחד), ולכן הדברים בטלים ומבוטלים מעיקרם!!

וכאמור לעיל שהדרך היחידה לפעול שלום (כולל שלום בין בני-ישראל גופא) היא -כאשר מתנהגים על-פי "תורת אמת", והרי התורה אינה סובלת שקר, חנופה, לשון הרע, ועל-אחת-כמה-וכמה הנהגה הפכית מאהבת ישראל רחמנא ליצלן!

וכפי שמסיים הרמב"ם הלכות תעניות²⁸⁰ - "והאמת והשלום אהבו"²⁸¹, היינו, שהנהגת האדם צריכה להיות חדורה בענין האמת. - להודות על האמת זוהי אמנם עבודה גדולה, ואין זה דבר נעים כלל, אבל הקב"ה נותן כח לכל-אחד-ואחד מישראל לשוב בתשובה.

ומאחר שכללות ענין התשובה יכולה להיות "בשעתא חדא וברגעא חדא וביומא חדא" - מובן שגם בענין זה יכולה להיות התשובה תיכף ומיד כפשוטו, היינו, שאלו שעל ידם היה הכשלון דפסק-דין היפך התורה, יבואו ויתחננו בפני אותם שפסקו פסק הנ"ל שיסייעו להם לתקן את המצוות - בנוגע לאותם ענינים שאפשר עדיין לתקן, ולאחר-מכן ימשיכו בתיקוני תשובה בנוגע לאותם ענינים שאין בידם לתקנם.

ואלו שפסקו פסק זה - ילמדו הם את ההוראה משיעור חומש היומי אודות ההנהגה באופן של ענוה וקטנות, היינו, לא להכריז שכולם מוכרחים לציית ולשמוע בקולו, אלא להתנהג באופן ד"ונפשי כעפר לכל תהיה" - כפי שיודע כל יהודי שזוהי הדרך היחידה לבוא למעמד ומצב של "פתח לבי בתורתך"¹¹ (שאז הוא פוסק פסק-דין על-פי רצון הקב"ה ("תורתך"), ולא באופן של "רבות מחשבות בלב איש"¹²).

(מעובד ע"פ שיחת עשרה בטבת תשמ"ב)

• 11) ברכות יז, א.

• 12) משלי יט, כא.

198

שיחה זו נאמרה ימים ספורים לאחר שממשלת ישראל 'סיפחה' את רמת-הגולן לשטח ישראל (י"ט טבת תשמ"ב).

אלפיים שנה ללא רמת הגולן?!

בפרשת וארא נאמר¹: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי ["הרימותיה לישבע בכסאי" (פירש"י)] לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'".

זאת אומרת: ארץ ישראל ניתנה בשבועה, לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל, בכל מקום ובכל זמן, באופן של ירושה - שאין לה הפסק. וכמובן בפשטות שאין ביכולת אף אחד לעשות איזו פעולה ואפילו דיבור בלבד בניגוד לענין זה.

גם הגוים יודעים שארץ ישראל שייכת לבני-ישראל, ואפילו בזמן הגלות, כאשר "מפני חטאינו גלינו מארצנו"^{282 283}, הרי גם אז נקראים בני-ישראל בניו של הקב"ה, ובלשון חז"ל²⁸⁴ "בנים שגלו מעל שולחן אביהם". ולכן, גם בזמן הגלות שייכת ארץ ישראל לבעלותם הבלעדית של בני-ישראל, כי כבר נשבע הקב"ה שכל ארץ ישראל לגבולותיה היא ירושת כל-אחד-ואחד מישראל, ובאופן של "נחלת עולם", ולעתיד לבוא "ירחיב ה' אלקיך את גבולך"²⁸⁵.

וחס-ושלום שיהודי יאמר (אפילו בדיבור בלבד) שיש לו קא סלקא דעתך שיש צדק בדבריו של גוי, ולכן, צריכים להחזיר לו שעל השייך לארץ ישראל - למרות שהקב"ה נשבע ונתן זאת לבני-ישראל באופן של "מורשה"! - חס-ושלום להוציא מהפה דיבורים שכאלה!

וזוהי ההדגשה שבפרשת וארא:

עוד קודם מתן-תורה, וקודם האותות והמופתים שניראו בעשר המכות - כבר נשבע הקב"ה לאברהם ליצחק וליעקב שארץ ישראל תהיה "מורשה" לבניהם ובנותיהם [שהרי גם בנות נוחלות בארץ, ועד שישנה פרשה שלימה בתורה בענין זה - פרשת צלפחד, שהן קבלו ירושה בארץ, כולל חלק הבכורה של צלפחד אביהן] - עד סוף כל הדורות!

להשלים בשאט נפש עם המשך הגלות - היה לא תהיה!!

ולאחרי כל זה - נעמד לו יהודי במעמד עשרה מישראל ויותר, ומכריז ברבים ובפרהסיא שצריכים להחזיר חלקים מארץ ישראל לגוים רחמנא ליצלן, באמרו: כשם שעם ישראל התקיים אלפיים שנה ללא רמת הגולן, כמו כן יתקיים עם ישראל עוד אלפיים שנה ללא רמת הגולן!

לא היתה כזאת בישראל שיהודי - ואפילו אינו יהודי - יאמר שעם ישראל יכול להשאר בגלות עוד אלפיים שנה - היה-לא-תהיה!!!

אנשי כנסת הגדולה תיקנו שכל יהודי יאמר בתפילתו - שלשה פעמים בכל יום - "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "כי לישעותך קוינו כל היום". וביום השבת - שאז אין רוצים להזכיר את צער הגלות - אומרים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" (ועד"ז בכל יום חול), היינו, שכל יהודי יראה בעיניו את ביאת המשיח.

וזוהי תפילתו של כל-אחד-ואחד מישראל לפני הקב"ה, וגם אותו יהודי (שאמר את הדברים הנ"ל) מתפלל כן, ואומר "כי לישעותך קוינו כל היום" - היינו, שמצפה לישועתו של הקב"ה (בגאולה העתידה) ביום זה.

ועל-דרך-זה אומרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף-על-פי שיתמהמה עם-כל-זה אחכה לו בכל יום שיבוא"⁵ - לא כפי שאותם שקרנים רוצים לפרש שהתיבות "בכל יום" הם על "אחכה לו" ("אחכה לו בכל יום"), ואילו "שיבוא" - יתכן שיהיה לאחרי אלפיים שנה ("אל תפתח פה לשטן"⁶)!! - כל אחד שמבין פירוש התיבות, יודע ש"אחכה לו" שייך רק על דבר שצריך לבוא תיכף ומיד - "אחכה לו בכל יום שיבוא"!

• 5) י"ג עיקרים לרמב"ם.

• 6) ברכות יט, א.

200

ולאחרי כל זה - נעמד אותו יהודי ומכריז: עם ישראל יכול להתקיים עוד אלפיים שנה ללא רמת הגולן - פירושו של דבר: אלפיים שנה נוספים בגלות, כפי שעם ישראל התקיים ללא רמת הגולן באלפיים שנות הגלות!!!

הרמב"ם אומר²⁸⁶ ש"הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" - ואותו יהודי מכריז שעם ישראל יכול להתקיים אלפיים שנה נוספים בגלות רחמנא ליצלן!!

ובזה רואים את הענין ההפכי מ"מצוה גוררת מצוה"²⁸⁷:

התורה אומרת²⁸⁸ שהעולם יתקיים ששת אלפים שנה - "שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב". היינו, שלאחרי ששת אלפים שנה לקיום העולם, יהיה הענין של "חד חרוב", שאז יהיה "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"²⁸⁹.

והנה, כאשר כותבים שטרות על-פי תורה, כגון: כתובה, וכיוצא-בזה - כותבים ששנה זו היא: שנת חמשת אלפים שבע מאות ארבעים ושתים לבריאה. זאת אומרת, שהתורה אומרת דברים ברורים שנשארו כך וכך שנים (258 שנים) לסיום ששת אלפי שנות קיום העולם, ולאחרי-זה יהיה "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". היינו, אופן נעלה ביותר בעולם, ועד שנקרא "חד חרוב".

ולעומת זאת - נעמד לו יהודי ומכריז ברבים שיתכן שהעולם יתקיים עוד אלפיים שנה, ולא זו בלבד, אלא - אלפיים שנות גלות, ללא רמת הגולן!!!

התורה אומרת שקיום העולם יהיה רק ששת אלפים שנה - והוא מוסיף עוד למעלה מאלף ומחצה שנים!!!

וכאמור לעיל - היפך הענין ש"מצוה גוררת מצוה": התורה אומרת שקיום העולם יהיה רק ששת אלפים שנה, והוא אומר שהעולם ימשיך להתקיים עוד אלפיים שנה (למעלה מאלף ומחצה שנים יותר ממה שכתוב בתורה); התורה אומרת ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" (כנ"ל מדברי הרמב"ם), ואותו יהודי אומר שהגלות תמשך עוד אלפיים שנה - אלפיים שנה נוספים ללא רמת הגולן!!!

יהודי וגלות - לא הולכים ביחד!

יהודי ומציאות הגלות הם שני הפכים, ולכן, מצד עצם מציאותו של היהודי, לא תיתכן הגלות, וכמאמר רז"ל¹¹ שלא יתכן אצל בני-ישראל מציאות העבדות והגלות, כי הקב"ה אומר "שטרי קודם".

ועל-דרך-זה מובן בנוגע לשייכותה של ארץ ישראל עם בני-ישראל: כאשר באים גוים וטוענים שיש להם שטר בעלות על ארץ ישראל, אומר להם הקב"ה "שטרי קודם", כי הקב"ה הוא בעל-הבית על כל ארץ ישראל (והעולם כולו), והקב"ה נתן את בעלותו על ארץ ישראל לבני-ישראל, וכמאמר רז"ל^{290 291} "אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי".

וגם כאשר בני-ישראל נמצאים בגלות ("מפני חטאינו גלינו מארצנו") - עדיין נקראת ארץ ישראל "ארצנו" (גלינו מארצנו").

והנה, בנוגע לכללות ענין הגלות אמרו חז"ל: "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". היינו, שצריכים לבכות ולקונן על רוע הגלות, ולבקש מהקב"ה שיבטל את ענין הגלות!

וישנה הבטחת הקב"ה שבני-ישראל אינם צריכים לחכות חס-ושלום מאות או עשרות שנים כדי שיוכלו לצאת מן הגלות - אלא בידכם הדבר תלוי, וכפסק-דין הרמב"ם ש"הבטיחה תורה" שכאשר ישראל עושין תשובה "מיד הן נגאלין"!

וכללות ענין התשובה אינו תלוי במשך זמן - כי "בשעתא חדא וברגעא חדא" יכול יהודי לעשות תשובה, ויהודי נוסף עושה תשובה - מבלי להתפעל ולחשוב 'מה יאמרו הבריות' - מאי נפקא-מינא 'מה יאמרו הבריות' - צריכים להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה!

והרי הקב"ה אומר דבר ברור בתורתו שקיום העולם יהיה "שיתא אלפי שני" בלבד, וכן ציוה לכל יהודי להתפלל לפניו "כעבדא קמי מריה", ולומר "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "כי לישעותך קוינו כל היום", ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ואמונתו של יהודי בביאת המשיח צריכה להיות באופן ד"אחכה לו בכל יום שיבוא" - ולכן, כאשר קורה שיהודי מתבטא באופן שאינו רצוי (כנ"ל), מוטלת עליו החובה לחזור בתשובה, מבלי להתפעל ולחשוב 'מה יאמרו הבריות'!

אבל כנראה שאותו יהודי אינו רוצה לצאת מן הגלות, באמרו שהגלות הוא דבר טוב חס-ושלום, ולכן, ברצונו להשאר בגלות!!

אין להתחשב באלו החפצים להישאר בגלות!

ובקשר לזה - ישנה הוראה בסוף פ' שמות:

כללות פרשת שמות מספרת אודות מעמדם ומצבם של בני-ישראל בהיותם בגלות מצרים - החל מהתחלת הפרשה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", וסיומה -סיפור קושי הגלות, עוד קודם שהביא הקב"ה את המכה הראשונה על מצרים (שזה מסופר בפ' וארא).

ובסוף פרשת שמות נאמר²⁹² - "כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" ("על כרחם של ישראל יגרשם"), זאת אומרת: היו יהודים שלא רצו לצאת מגלות מצרים, ועל זה אמר הקב"ה - "ביד חזקה יגרשם מארצו": גוים יגרשו את בני-ישראל מן הגלות!!

על-פי-זה מובן שכל הענינים המנגדים ללימוד התורה כדבעי ולקיום המצוות בהידור, ודיבורים הנ"ל נגד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש - לא יעכבו את ביאת משיח צדקנו, ובפשטות: ביאת משיח צדקנו תהיה תיכף ומיד, "אחכה לו בכל יום שיבוא", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", וטעם הדבר - כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"²⁹³!!

וגם כאשר מדברים באופן האמור במעמד עשרה מישראל ויותר - אין לזה ערך כלל, כי מאחר שדיבורים אלו הם היפך התורה, הרי ישנו כלל¹⁵ ש"אין שליח לדבר עבירה", ובעניננו - דברי אותו יהודי במעמד עשרה מישראל אינם בשליחות הרבים, אלא דבריו של היחיד והפרט בלבד!

ועל הדברים כגון אלו נאמר: "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א^-ל"¹⁶ -הקב"ה נמצא עמנו, עם כל בני-ישראל ועם כל-אחד-ואחד מישראל (כולל יהודי הנ"ל). ולכן, סוף-כל-סוף יהיו מוכרחים כל בני-ישראל (כולל יהודי הנ"ל) להתנהג על-פי התורה והמצוה, ויעשו זאת מאהבה, ומתוך שמחה וטוב לבב, מאחר שישנה הבטחת הקב"ה¹⁷, "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" - הקב"ה בעצמו יכריח אותו לעשות תשובה, ויערה עליו רוח ממרום, ויודה על האמת - שעשה דבר בלתי רצוי (מסיבות שונות ומשונות), ומה שעבר עבר, ומכאן ולהבא - "דבר אלקינו יקום לעד"¹⁸, "כי עמנו א^-ל"!

ומאחר שהקב"ה הוא "שומר ישראל", מושיע וגואל ישראל, גם כאשר בני-ישראל נמצאים "בקרב הארץ"¹⁹ - הרי בודאי שהקב"ה יעשה זאת "בשעתא חדא וברגעא חדא" -"מיד הן נגאלין".

ביטויי חולשה ברבים - התגרות חמורה בגויים!

נוסף על האמור לעיל אודות דבריו של פלוני - ישנו ענין נוסף בזה: הדברים הגיעו לאזניהם של שונאי ישראל רחמנא ליצלן!

ישנו סרט הקלטה מדבריו, וזה הגיע גם לידי אומות-העולם, והדברים תורגמו לאנגלית, ומצטטים דברים אלו - "בשם אמרם" - באו"ם!

ונוסף על תרגום הדברים באנגלית (שזוהי השפה הראשונה המדוברת באו"ם) - תורגמו הדברים (כפי הנראה) גם בשפות אחרות, וכך מופצים דבריו בקרב שונאי ישראל!!!

• 15) ראה קידושין מב, ב. ובריבוי מקומות

• 16) ישעי' ח, י.

• 17) שם כז, יב.

• 18) שם מ, ח.

• 19) לשון הכתוב - ואתחנן ד, ה.

204

אין לך התגרות באומות גדולה מזו!!!

וכל-שכן וקל-וחומר: אם צריכים להזהר שלא להתגרות באומות על-ידי-זה שלוקחים מהם דבר מסויים (כפי שאמר פלוני) - הרי על-אחת-כמה-וכמה שצריכים להזהר שלא לגרות את האומות על-ידי-זה שאומרים להם שיש קא-סלקא-דעתך אצל יהודי לתת לגוי בעלות על חלק (אפילו שעל) בלבד מארץ ישראל - ארץ שהקב"ה נתן בשבועה לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל, באופן ד"מורשה"!

בני-ישראל נמצאים במצור ובשביה, מוקפים ב"שבעים זאבים". ואם-כן, חס-ושלום לגרות את האומות שיכולו לבוא בטענה שישנו יהודי שאמר שהצדק כדבריו של הגוי, ולכן, צריכים לתת לו חלקים מארץ ישראל! - חס-ושלום לומר דבר כזה - "אל תפתח פה לשטן"!!

ואף שדברים אלו נאמרו על יסוד 'עדות שקר' - הרי אצל אומות העולם אין נפקא-מינא מהי הסברת הדברים - הם שומעים את מסקנת הדברים, ומצטטים את הדברים בשם אומרם!

והמצב עתה הוא שהדבר כבר נעשה בפועל (ואי אפשר לשלול זאת באופן של "אל תפתח פה לשטן"): הדברים הוקלטו על גבי סרט הקלטה, וכבר תורגמו והגיעו לידי אומות העולם, והם מצטטים דברים אלו "בשם אומרם"!

והלואי שהדבר יסתיים בציטוט הדברים בלבד, וזאת מאחר ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"²⁹⁴, ולכן בודאי שהקב"ה ישמור ויציל את בני-ישראל מכל אלו שמגרים את האומות, וההצלה תהיה באופן של "וממנה יוושע"²⁹⁵.

הזהירות מפני התגרות באומות - אינה יכולה להיות על ידי הרכנת וכפיפת הראש כלפי הגוים, תוך כדי הבאת משל מ'ימי הביניים' - שכאשר אמרו ליהודי לרקוד לפני הגוי, עשה כן, וקראו לזה 'מה יפית'!!!

ואומרים זאת בתור דוגמא בנוגע לימינו אלו - שיהודים צריכים להתנהג באופן כזה רחמנא ליצלן! והדבר מתפרסם בין אומות העולם! ואין פוצה פה ומצפצף!!!

ובזה רואים את גודל החושך כפול ומכופל של זמן הגלות:

מדברים דיבורים אלו ביום חול, תוך כדי ידיעה שהדברים מוקלטים על גבי סרט הקלטה ותוך כדי ידיעה שישנו מסביבו עולם ובו אומות העולם, שהם שונאי ישראל, שהרי "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב"²², וסוף-כל-סוף יגיעו הדברים אליהם - ואין לך התגרות באומות גדולה מזו!!

הכל מוקלט - נשאר רק להודות!

וכאמור לעיל - הדברים מוקלטים על גבי סרט הקלטה, ואי אפשר להכחיש או לשנות את הדברים - אפילו אם היו רוצים לעשות זאת, ובפרט שכלל אינם מעונינים להכחיש דבריהם אלא אומרים "אכלתי ואוכל עוד"!!

אין זו הפעם הראשונה שדברו דברים ברוח דומה ברבים ובפהרסיא, אלא שבעבר השתיקו את כל המאורע, ואילו עתה - הולכים עושי דבריו ומפרסמים את הדברים!

הלואי שהיו משתיקים את כל המאורע ומפסיקים לדבר אודות ענין זה, אבל תמורת זאת - באים "עדי השקר" שלו, "ליצנים", "חנפים", "שקרנים", ו"מספרי לשון הרע", שכולם "אין מקבלין פני שכינה"²³ - ומחפשים כל מיני תירוצים והסברות, ומנסים לשנות את תוכן הדברים, "לא כך אמרתי אלא כו'" - בה בשעה שאפשר לשמוע את הקלטת הדברים, ולשמוע בדיוק מה אמר פלוני!

אלו המעונינים להגן על כבודו (ולכן מחפשים תירוצים ואופנים כיצד לשנות את הדברים) - היה מוטב שיקבלו 'שכל' ויבינו שאי אפשר להכחיש ולשנות דברים שהוקלטו על גבי סרט הקלטה, ולכן, מוטב להם (כדי להגן על כבודו) להשתיק את הדברים!

ולאותם "שקרנים" המנסים לשנות ולפרש את דבריו באופן אחר - צריכים לומר: במקום להסביר זאת ליהודים, תלכו לאו"ם ותנסו להסביר להם את פירושיכם, ונראה אם תצליחו לשכנע אותם בה בשעה שישנו סרט הקלטה שבו אפשר לשמוע את הדברים באופן מדוייק!!

• 22) רש"י וישלח לג, ד.

• 23) סוטה מב, א.

206

וכאמור לעיל - אלו שרוצים להגן על כבודו, באמרם שזהו "כבוד התורה" - הרי "כבוד התורה" האמיתי הוא שלא יאמרו ש"דעת תורה" היא שהעולם יכול להתקיים עוד אלפיים שנה (היפך דברי התורה שקיום העולם יהיה רק ששת אלפים שנה), ועל-אחת-כמה-וכמה -אלפיים שנות גלות נוספים רחמנא לצלן!! - דיבורים כאלו אינם מנחילים כבוד אמיתי! אם דואגים באמת עבור "כבודו" - אין דרך אחרת חוץ מדרך האמת, על-פי "תורת אמת"!

ולכן, מוטב שפלוני יודה שדבריו בטלים ומבוטלים, ומה שאמר כן - היה בשוגג ובאונס!

וכפי שהגמרא²⁹⁶ מספרת אודות גדולי ישראל - אמוראים - שלא התביישו להודות ולומר: "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי".

ויתירה מזו: אפילו משה רבינו "הודה ולא בוש כו'" - באמרו ש"לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות"²⁹⁷! ולמרות שישנו פסק-דין בשולחן-ערוך שאסור לאדם לדמות את עצמו למשה רבינו (וישנו עונש בזה) - אף-על-פי-כן, משה רבינו הורה וסלל את הדרך עבור כל-אחד-ואחד מבני-ישראל, שעל-פי התורה - צריך להודות על האמת, גם כאשר צריכים לומר שדבריו הקודמים בטלים ומבוטלים!

ובעמדנו ביום סגולה, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, שאז מתגלה הענין של "פועל ישועות בקרב הארץ"²⁹⁸ - ישנה נתינת כח מיוחדת שתהיה "ישועה" לפלוני ("ישועה" הבאה מהקב"ה - "ישועתך") ויוכל לפעול על עצמו (באופן קל יותר ממה שנראה) ולהודות שטעה בדבריו! ולא להתפעל מכל מה שאומרים לו אותם ליצנים, חנפים, שקרנים, ומספרי לשון הרע - שאין מקבלין פני שכינה!

משתמשים ב״חפץ חיים״ - לקיטרוג על עם ישראל!

נוסף על האמור לעיל - משתמשים הם בשמו של ה"חפץ חיים" - כדי לפתוח פה לשטן ולומר דברים אלו - "שומו שמים"!!!

ולא זו בלבד - אלא מוסיפים ואומרים שהיהודים הם האשמים - רחמנא ליצלן - במה שאירע בשנות השואה!

ולא זו בלבד - אלא מוסיפים ואומרים: היות שבארצות-הברית ישנו קיבוץ גדול של בני-ישראל, כמה מליוני יהודים כן ירבו, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", וישנם ריבוי ישיבות, בתי כנסיות ובתי מדרשות, בהם נמצאים יהודים "עובדי ה'", לומדי תורה ומקיימי מצוות בהידור - צריכים הם לדעת שהמאורעות שהיו באירופה בשנות השואה, יכולים לחזור ולהשנות רחמנא לצלן, היה-לא-תהיה, ו"אל תפתח פה לשטן", ואפילו לא לחשוב על ענין כזה, אפילו אצל שונאי ישראל!

ודברים אלו מתפרסמים אצל שונאי ישראל!!!

וכל הנ"ל נאמר ב"חדא מחתא", וכאמור - מקשרים זאת עם ה"חפץ חיים", ולמרות כל זה - אין פוצה פה ומצפצף!

ישנם תלמידים של ה"חפץ חיים" שהם עדיין בעלמא דין, והם יודעים את האמור לעיל, וחלקם היו נוכחים בעת אמירת דברים אלו, ואף-על-פי-כן - אין פוצה פה ומצפצף!!

ה"חפץ חיים" כתב כמה ספרים: משנה ברורה, ועוד, ואחד מספריו נקרא "חפץ חיים", כי בספר זה מבואר בארוכה אודות הענין דשמירת הלשון - בהתאם לכתוב²⁷ "מי האיש החפץ חיים וגו'". ועל שם ספרו זה - נקרא בשם "חפץ חיים".

ובספרו "חפץ חיים" מבאר בארוכה את גודל הענין דשמירת הלשון, ומונה כמה מצוות עשה ומצוות לא תעשה הקשורות עם שמירת הלשון. וכל זה מיוסד על הפסוק "מי האיש החפץ חיים וגו'" - אינני רוצה לפרט מה שכתוב בהמשך הכתובים!!

ולאחרי כל זה - משתמשים הם בשמו של ה"חפץ חיים", כדי לדבר דיבורים הנ"ל -היפך לגמרי מהמבואר בספר "חפץ חיים" אודות גודל הענין דשמירת הלשון!!

בגמרא נאמר בפירוש⁶ "אל יפתח אדם פיו לשטן", ובפרט על-פי המבואר בארוכה ב"חפץ חיים" גודל וחומרת הענין של שמירת הלשון! - ולמרות זאת, משתמשים בשמו של ה"חפץ חיים" לדבר באופן הפכי משמירת הלשון: שקרים, חנופה, ליצנות, לשון הרע, ושנאת ישראל!

27) שם לד, יג.

208

לפי שיטתם - יש למסור לאויבים גם את ירושלים העתיקה והכותל המערבי!!

ובנוגע לטענתם שאסור להתגרות באומות - הרי [נוסף על האמור לעיל שאין לך גירוי האומות גדול מזה שנעשה על-ידי דבריו של פלוני] דובר כמה-פעמים שכלל זה קאי רק בנוגע לשטחים שעדיין אינם נמצאים תחת בעלותם של בני-ישראל, מה-שאין-כן בנוגע לשטחים שכבר נתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה.

אך לפי שיטתם - שכלל זה ("אל תתגרה") תקף גם על השטחים הנמצאים כבר ביד בני-ישראל - אם-כן, בראש ובראשונה תקף כלל זה גם על ירושלים העתיקה, ביחד עם הכותל^-המערבי, וכל הבתי כנסיות ובתי מדרשות אשר שם - כי כשם שאומות-העולם תובעים בחזרה את רמת הגולן, תובעים הם ביתר שאת וביתר עוז את ירושלים העתיקה, היה-לא-תהיה!

וכידוע ומפורסם לכל כאשר חתמו את ההסכם הידוע בקעמפ^-דייויד - הודיע הצד שכנגד שאין מדברים עתה על התביעות שיתבעו הערבים בעתיד [כי לכל לראש צריכים הם לקבל את כל מה שניתן על-ידי לחץ - למרות שמדובר אודות לחץ של "קול עלה נדף"²⁹⁹, כי אם היו נעמדים בתוקף, היה מתבטל הלחץ], אבל זאת צריכים לדעת - שהתביעות של 100.000.000 הערבים בתקפם עומדים! ותביעתם - לחזור לגבולות 1967, כולל החזרת ירושלים העתיקה, ולאחרי-זה ידונו הם מה אפשר לתבוע עוד!!!

וכמדובר כמה-פעמים שהסכמי קעמפ^-דייוויד הם "צרה שלא היתה ליעקב כמוה", ועד היום אין יכולים לצאת מהסבך שנגרם על-ידי חתימת הסכם זה:

לכל לראש - נתנו לגוים בידים את המצרך החיוני ביותר הנחוץ הן לכלכלת ארץ ישראל, והן לבטחון ארץ ישראל! ומוסיפים ואומרים: "אכלנו ונאכל עוד" - מבטיחים לתת לגוים עוד ועוד!

ומה שמנסים להשלות את הציבור שפעולות אלו יקרבו את השלום המיוחל - אי אפשר לקרב את השלום על-ידי פעולות המגבירים את הסכנה למלחמה היה-לא-תהיה, על-ידי-זה שנותנים לשונא את כלי הנשק!!

מגרשים יהודים מארץ הקודש מטעמים של "צדק ויושר" - לא יתכן ש"צדק ויושר" יחייב לגרש יהודים מארץ הקודש רחמנא לצלן!!

הקב"ה תובע מבני-ישראל שיתנהגו על-פי "תורת אמת", ובפרט כאשר מדובר אודות ענינים הקשורים עם ארץ ישראל, ארץ שעליה נאמר²⁹ "אמת מארץ תצמח"! - ישנם כאלו המנסים לקבור את ה"אמת" ב"ארץ", ועל זה אומרים להם שבסופו של דבר "אמת מארץ תצמח", כי אין דרך אחרת מלבד דרך האמת - שדרך האמת קשורה עם הקב"ה, כמאמר-רז"ל³⁰ שחותמו של הקב"ה אמת, וזוהי הדרך המביאה לשלום אמיתי - ששמו של הקב"ה שלום !

והנה, תמורת זה שיהודים צריכים להתנהג בדרך האמת, וכאשר מדברים באופן בלתי רצוי צריכים להודות על האמת ולומר שהדברים בטלים ומבוטלים (כנ"ל בארוכה) - ישנם יהודים שלמרות היותם לומדי תורה וחובבי תורה, רוצים הם לעשות "טובה" לאותו יהודי, באמרם לו: "קצין תהיה לנו", ונותנים לו "יישר-כח" על דבריו, ומוסיפים ואומרים: "עלה בכחך זה"! - הנהגה זו היא היפך הטובה עבורו (כנ"ל), והעיקר - זהו היפך התורה!!

וכאמור לעיל - מתייגעים למצוא דרך כיצד לשנות בדבריו, באמרם ש"מותר לשנות מפני דרכי שלום" ו"מותר לשקר מפני דרכי שלום" - לא עלה מעולם על דעת אף א' שיש לשנות ולשקר מפני "שנאת ישראל"!!

תמורת זאת שצריכים להודות על האמת כו' - מארגנים ועורכים "אסיפות" כדי להחליט כיצד להוסיף בהפצת "שנאת ישראל"!!!

וכידוע שדבר הנאמר בפני שלשה אנשים (בדוגמת אסיפות הנ"ל) - לא שייך בו הגדר של "לשון הרע" - כי הדבר ידוע ומפורסם לכל!

הסכמתם למסירת חלקים מארץ ישראל - נובעת מה״שנאת ישראל" שיש להם!

אין זו הפעם הראשונה שבאותו חוג מתנהגים באופן של "שנאת ישראל":

לפני כמה חדשים באה אשה בעלת תשובה (ויש אומרים שהיא גיורת) אל יהודי הנ"ל,

• 29) תהלים כה, יב.

• 30) שבת נה, א. ועוד.

210

והוא גירש אותה מחדרו! וכאשר לא רצתה לצאת - ציוה למשמשים שלו [אותם "שקרנים" ו"חנפים"] להוציאה מחדרו!

הנהגה זו נובעת משנאת ישראל - היפך הוראת התורה שצריכים להתנהג באופן של אהבת ישראל. ובפרט כאשר מדובר אודות אשה - כמבואר בשולחן-ערוך³⁰⁰ ש"דמעתה מצויה"!

• - יודעים את שמה של האשה, יודעים היכן היה מאורע זה, יודעים בחדרו של מי אירע הדבר, ויודעים מי הם המשמשים שהוציאוה מחדרו!

רק היות שסיפור זה לא התפרסם בעיתונות - חושבים לעצמם אותם יהודים שאפשר להמשיך להתנהג באופן כזה!

למאי נפקא-מינא אם סיפור זה התפרסם בעיתונות או לא - "כלפי שמיא גליא", וכמאמר רז"ל³⁰¹"הפנקס פתוח והיד רושמת"!!!

• - אין הכוונה לפגוע בעולם-הבא של מישהו - שיהיה לכל יהודי "שלש מאות ועשר עולמות"³⁰² - אלא כוונת הדברים היא: כאשר נמצאים בעולם-הזה התחתון, הגשמי והחומרי, צריכים להתנהג באופן של אהבת ישראל "כולנו כאחד"!

דרך התורה היא - "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"³⁰³ - לעשות צדקה וחסד (אהבת ישראל) עם יהודי, ולא לגרש אשה בעלת תשובה מחדרו, ובפרט כאשר מדובר אודות גיורת - כידוע גודל הזהירות באופן ההנהגה עם גר (ועד שיש בזה ריבוי לאוין)!

לא רציתי לספר סיפור זה עד עתה, כי קויתי שיפסיקו בשנאת ישראל שלהם, אבל עתה רואים שהם ממשיכים ללכת בדרך זו!

אותם יהודים יוצאים בתעלומה של שנאת ישראל, הם יוצאים נגד צדיקים - "ועמך כולם צדיקים"³⁰⁴ - ומשדלים יהודים שלא יסכימו שבנותיהם ינשאו לבחורים שלמדו בישיבות אחרות!!! - זוהי "שנאת ישראל טהורה" (היינו, ללא כל ענין של קדושה וכוונה לשם שמים)!

וכמבואר במדרז"ל³⁶ שהנהגה באופן של אכזריות על רחמנים (שנאת צדיקים - "ועמך כולם צדיקים") קשורה עם רחמנות על אכזרים - ועל-פי-זה מובן שההנהגה באופן של שנאת ישראל, קשורה עם הדיבורים אודות הצדק של אומות-העולם בנוגע לחלקים בארץ ישראל!!!

״שנאת ישראל״ - מלחמה בה׳ ובתורתו!

וכן בעניננו:

נוסף על אמירת דברים הנ"ל בשבוע שעבר - הנה במקום להודות על האמת ולהתחרט, עורכים אסיפות כיצד להגביר את התנועה של שנאת ישראל!

לכאורה, אין עניני להיות "שוט" אצל הקב"ה, ואין זה מחובתי למחות ולעורר על דברים שנאמרו בארץ הקודש, בירושלים עיר-הקודש, ובמעמד כמה מגדולי ישראל!!! -אבל אף-על-פי-כן, מדברים עתה אודות ענין זה, כי הם ממשיכים באותם פעולות של שנאת ישראל!

ויתירה מזו: שולחים שליחים מארץ ישראל לחוץ לארץ (לניו-יורק) לראות מה אפשר לעשות בחוץ-לארץ כדי להגביר ולהוסיף בשנאת ישראל!

בנוגע להוצאת ספרי קודש מארץ ישראל לחוץ לארץ, ישנה שקלא-וטריא באחרונים, ומחפשים היתרים על-זה. אבל להוציא "שנאת ישראל" מארץ ישראל לחוץ-לארץ - דבר כזה לא היה מעולם עד לחושך כפול ומכופל של ימים אלו!

נערכה כבר אסיפה בחוץ-לארץ בנוגע לענין זה (כיצד להגביר שנאת ישראל), ונקבע כבר תאריך לאסיפה נוספת! - ותקותם של משתתפי האסיפה היא, אולי לא ידעו שהם השתתפו באסיפה זו!

• 36) ילקוט-שמעוני שמואל רמז קכא.

212

הם שוכחים ש"כבר היה לעולמים": הראשונים שבאים לספר את הפרטים אודות אסיפות כאלו (שבהם מדברים אודות שנאת ישראל) הם - מאותם אנשים שהשתתפו באסיפות אלו, או תלמידיהם!

וטעם הדבר מובן בפשטות: אותם אנשים חדורים בשנאת חנם, והם שונאים גם את אלו שבפניהם אמרו את ה"עדות שקר"! - וכאשר ישנה "שעת הכושר", מתגלה דבר זה בפועל ובגלוי - מרצונם או שלא מרצונם - הם יוצאים מאסיפה זו ומזיקים את משתתפי האסיפה!!!

וכמאמר רז"ל³⁰⁵ "סהדי שקרי אאוגרייהו זילי - השוכרים אותם מבזים אותם וקלים הם בעיניו" - ולכן, אותו "עד שקר" ילך בעצמו ויספר את כל מה שהתרחש באסיפה, והוא יספר את האמת!

וכמדובר כמה-פעמים שאין דרכי להזכיר שמות של אנשים כו' - אבל אלו שהשתתפו באסיפה זו יודעים מי השתתף באסיפה זו, ומה היה תוכן הדברים שנאמרו באסיפה זו!

ומאחר שבאסיפה זו השתתפו יותר משלשה אנשים - יודעים הם שזהו ענין הנעשה בפרהסיא, ולכן, בודאי שהדבר יתפרסם, ולא ימלט שבמשך הימים הבאים לא יתפרסמו יותר פרטים מאסיפה זו!

הרמב"ם פוסק³⁰⁶ להלכה בספרו "יד החזקה" - ש"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", זאת אומרת: אין הכוונה שיש חלק בתורה שענינו שלום ואהבת ישראל, ויש חלק בתורה הקשור עם היפך ענין השלום ואהבת ישראל חס-ושלום - אלא "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם". ואם-כן, כאשר מדברים אודות שנאת ישראל - הרי זו מלחמה בה' ובתורתו!!

האם מישהו התעלף לשמע דברים כאלה?!

לכאורה יכולים לשאול: מהי התועלת בזה שמדברים עתה אודות ענינים אלו - הרי אין צועקין על העבר, ומה יועילו כל הצעקות?!

והתשובה לדבר: כאשר נעשה "דבר מבהיל" הפוגע בבטחונם של בני-ישראל בכל מקום שהם - הנה כל יהודי "נורמלי", שאיכפת לו אודות עם ישראל, אינו עושה חשבונות אם כדאי לו לצעוק, אם צעקותיו תועלנה וכו' - כאשר הדבר כואב באמת, צועקים באמת!!

ואם יבוא מישהו ויאמר שהוא "בעל מוחין גדול", וביכלתו להתאפק ולא לצעוק למרות גודל הכאב - הנה כאשר חותכים (רחמנא ליצלן) את אצבעו הקטנה שברגלו השמאלית, הרי הוא מזדעזע מכאב וצועק! וכאשר שואלים אותו: פעלת משהו על-ידי הצעקה?! -הרי הוא מודה שלא פעל מאומה, אבל אף-על-פי-כן הרי הוא צועק - כי הדבר כואב לו!!!

כאשר הולכים בדרך שהיא היפך האמת - ישנם מאות דרכים כיצד להזיק ליהודי היל"ת; ישנם שבעים אומות, אלו היושבים באו"ם, וכל אלו ה"נסחבים" אחריהם. אבל כאשר הולכים בדרך התורה, ישנו "שולחן ערוך" המגביל ואומר כיצד צריכים להתנהג [ואם הוא רוצה להתנהג היפך דברי השולחן-ערוך - צריך הוא למצוא איזה ביטוי ב"שולחן-ערוך" שיוכל לפרשו כרצונו, כדי להרגיע את מצפונו האישי!]. ולכן, כאשר רואים שיהודי מתנהג באופן מבהיל - הרי אין דרך אחרת אלא לצעוק שהדבר כואב, וצעקה זו היא הסימן שהדבר כואב לו!

ובענין זה - ישנו סיפור שמספרים אודות ה"חפץ חיים":

כאשר מלכות פולין גזרה פעם גזירה נגד היהודים, הלכה "משלחת" של יהודים מכובדים כדי לפעול למען ביטול הגזירה, ולא הצליחו לפעול מאומה.

כאשר באו אל ה"חפץ חיים" כדי לדווח על התוצאות (שלא פעלו מאומה) - סיפרו לו שדיברו עם השר, ואמרו לו את כל הטענות שלהם, אבל הדבר לא הועיל מאומה. אמר להם ה"חפץ חיים": האם מישהו מכם התעלף בשעת מעשה?! - אם הדבר היה נוגע באמת -היה מישהו מכם מתעלף!!

ועל-דרך-זה בנדון-דידן:

נעמד לו יהודים ומדבר ברבים אודות אלפיים שנות גלות נוספים - האם מישהו מהעומדים התעלף לשמע דיבורים אלו??!!

214

אותו יהודי דיבר אודות קיבוץ של מליוני יהודים הנמצאים בארצות-הברית, באופן כזה שלא רוצים לדבר אפילו על שונאי ישראל - האם מישהו מהשומעים התעלף לשמע

דיבורים כאלו??!!

ולא זו בלבד - אלא לאחרי כל זה הולכים ומארגנים אסיפה, ומחליטים לארגן אסיפה שניה ושלישית, כדי למצוא דרכים לחזק ולהוסיף בשנאת ישראל!!

ומובן בפשטות שסוף-כל-סוף לא יצליחו בכל מזימותיהם - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹⁶! "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"¹⁴!

(מעובד ע"פ שיחת כ"ד טבת תשמ"ב)

״נכרים שצרו״ - יוצאים עליהם בכלי-זיין אפילו בשבת - גם בחוץ לארץ!

הנהגת בני-ישראל צריכה להיות באופן של "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר"¹, וכפי שאמר דוד "ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות"².

זאת אומרת: מאחר שבני-ישראל נמצאים בגלות, וכידוע פתגם כבוד-קדושת מורי-וחמי אדמו"ר נשיא דורנו³ "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל" - לכן ישנו ציווי "שלא יעלו ישראל בחומה . . שלא ימרדו באומות-העולם"⁴:

אבל יחד עם זה - כאשר מדובר אודות מצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל", "בעיר הסמוכה לספר", הנה אפילו אם העיר היא בחוץ לארץ "נהרדעא" שבבבל - ישנו פסק-דין ברור בגמרא ובשולחן-ערוך⁵ ש"יוצאין עליהן בכלי-זיין ומחללין עליהן את השבת", וטעם הדבר - "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ ליכבש לפניהם".

זאת אומרת: למרות שביום השבת אסור לעשות "עובדין דחול", ובפרט לצאת עם "כלי-זיין", שזהו איסור מן התורה. בכל-זאת, ישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך הלכות שבת ש"יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת". וכאמור - הלכה זו מפורשת בהלכות שבת. היינו, שפעולת היציאה בכלי-זיין ביום השבת קשורה עם כבוד וקדושת השבת, כמובן ממאמרי רז"ל⁶ "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

ועל-פי-זה מובן שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות, ואפילו בחוץ-לארץ (ב"נהרדעא" שבבבל) - מצווה התורה לעשות פעולות בדרך הטבע, ולצאת בכלי-זיין.

אף דוד המלך נקט בפעולה טבעית, וכמו שכתוב⁷ "ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים . . וישם אותם בכלי . . ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו ותבטע האבן במצחו

• 1) תהלים כ. ח.

• 2) שמואל-א יז, מה.

• 3) לקו"ד ח"ד תרצב, א.

• 4) כתובות קיא, א.

• 5) עירובין מה, א. שו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 6) יומא פה, ב. ובריבוי מקומות.

• 7) שמואל-א יז, מ-מט.

216

ויפול על פניו ארצה" - שעצם לקיחת "חמשה חלוקי אבנים" והשימוש בהם, נחשבת לפעולה טבעית.

ובאמצעות פעולה זו לא רק שנתבטלה גבורתו של גלית הפלשתי, אלא יותר מכך: "ויראו הפלשתים כי מת גבורם³⁰⁷. היינו, שנתבטלה מציאותו לגמרי. ועל זה אמרו הנשים בשירתן "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו³⁰⁸.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת בשלח תשמ"ב)

עמידה בתוקף - הדרך היחידה שאומות-העולם יכבדו את בגי-ישראל!

בני-ישראל צריכים לעמוד בתוקף ובמצב של "לא יכרע ולא ישתחווה"¹ - בנוגע

לשלושת השלמויות - שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ.

יהודים לא מתפעלים מה'גוי'שקייט' הפנימית, ובוודאי שלא מתפעלים מגויים כפשוטם; לא מתפעלים מאיומים ומלחצים - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"²!

ובוודאי ש"נפל פחד היהודים עליהם": כאשר בני-ישראל מתנהגים כ"יהודים". היינו, שכופרים בעבודה זרה ומודים בכל התורה כולה - נופל פחדם על כל העמים הנמצאים סביבם, וכלל לא נזקקים למלחמה חס-ושלום.

ואדרבה: זוהי הדרך היחידה להשכנת שלום אמיתי - הן בארץ הקודש, כמו-שכתוב "ונתתי שלום בארץ"³, ובאופן של "חרב לא תעבור בארצכם", אפילו חרב של שלום⁴. והן בנוגע לכל העולם כולו, כמו-שכתוב⁵ "לא ישא גוי אל גוי חרב".

וכאשר אומות-העולם רואים שבני-ישראל עומדים בתוקף בנוגע לכל הענינים הקשורים עם קיום התורה והמצוות, באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" - הרי זה פועל עליהם שיתנו כבוד ויקר לבני-ישראל, "עם מרדכי"⁶, שהנהגתם היא בדוגמת הנהגתו של מרדכי היהודי - "לא יכרע ולא ישתחווה".

ולכן, בכדי שבני-ישראל יהיו במעמד ומצב של "עם אחד" - "שלימות העם", ויחזיקו בכל ארץ ישראל "שלימות הארץ" - הרי הדרך היחידה לזה היא - העמידה בתוקף של "לא יכרע ולא ישתחווה"!

יהודים צריכים להכריז בפשטות שכל-אחד-ואחד מהם הוא "יהודי" - "כופר בעבודה-זרה ומודה בכל התורה כולה". היינו, שהנהגתו היא על-פי הוראות התורה ("שלימות

• 1) אסתר ג, ב.

• 2) ישעי' ח, י.

• 3) בחוקותי כו, ו.

• 4) תענית כב, ב.

• 5) ישעי' ב, ד.

• 6) אסתר ג, ו.

218 התורה"), ובזה לא שייכים שום חשבונות של דיפלומטיה ופוליטיקה - כי מדובר אודות "תורת אמת" שניתנה מהקב"ה - "אלקים אמת", ו"חותמו של הקב"ה אמת"³⁰⁹ - הקב"ה "חתם" כל דבר שברא בעולם שקיומו יהיה רק כאשר מתנהג על-פי "תורת אמת", שאז יש לו קיום אמיתי.

ומזה מובן שכאשר בני-ישראל מתנהגים על-פי "שלימות התורה", נפעל כללות הענין של "שלימות העם" ו"שלימות הארץ", ומתוך שלום אמיתי, הן בארץ הקודש, ועל-ידי-זה - בכל העולם כולו.

(מעובד ע"פ שיחת י"ב אדר - לילדי צבאות ה' - תשמ"ב)

אי-ישוב חברון וירושלים תיכף לאחר מלחמת ששת-הימים - שגיאה חמורה ביותר!!

. . הרבי חזר ואמר בקול שחובה קדושה להרחיב את היישוב היהודי בעיר העתיקה. אחר דיבר בהרחבה רבה ובפירוט רב שיש לעשות מאמץ גדול ליישב לא רק את הרובע היהודי אלא גם את הבתים ברובע המוסלמי ומבנים סמוכים. "לדעתי", אמר הרבי, "זו לא רק מצוה של יישוב ארץ ישראל, אלא גם משימה דחופה שחייבים לבצעה. כל אחד ואחד חייב לעזור. אנחנו חייבים להוכיח את בעלותינו על ארץ ישראל". הרבי אמר בכאב: "הקב״ה עשה איתנו ניסים, ואין להבין את ממשלת ישראל שאינה עושה את מה שצריך לעשות", ואז סיפר: "עם שחרור ירושלים וחברון פניתי לגורמים רשמיים ברמה הגבוהה ביותר - בחלונות הגבוהים - וחזרתי על פנייתי כמה פעמים בענין הבתים מחוץ לרובע היהודי ובתוך חומות העיר העתיקה, וביקשתי גם שיישבו את הבתים הרבים והשטחים הרבים שבחברון". אומרים לי, המשיך הרבי, "שהדבר נוגד את מדיניות הממשלה שלא להרגיז את הגויים, וגם לגבי ירושלים עונים כך! ממשלות ישראל עשו שגיאה חמורה שמיד עם השחרור לא שמו יד על כל הבתים הללו ולא יישבו אותם ביהודים. דבר זה אי-אפשר להבין!"

"אני סבור", המשיך הרבי, "שעדיין לא מאוחר. אמנם אי-אפשר לעשות כיום מה שהיה אפשר לעשות מיד לאחר מלחמת ששת הימים, אך עדיין לא מאוחר. אם היום כבר לא ניתן לעשות דברים בכוח - אפשר לפעול בכסף. בכל מקרה צריכים לעשות מעשים בפועל - לקנות את הבתים וליישבם ביהודים - כדי שיהודים יתיישבו בירושלים שבין החומות ולא רק באזור החדש, שבו חיות כפי ששמעתי רק 400 משפחות. זה לא מספיק!". כאן ביקש ממני הרבי להיפגש בעניין זה עם השר בורג ואחר שאל אותנו לדעתנו על מדיניות הממשלה ומעשיה. כשענינו שאיננו בקיאים בפוליטיקה במידה מספקת, הרבי השיב: "אני רואה שאתם מתחמקים מלשוחח עמי בפוליטיקה".

המשך בעמי 215 ^

ילדי ישראל המנצחים את ה״יצר" - ישפיעו על אלו הרוצים למסור חלקים מארץ ישראל!

מאחר שהקב"ה נתן את כל ארץ ישראל לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל עד סוף כל הדורות - מובן, שכל הענינים שנעשו בכיוון ההפכי, לקחת חלקים מארץ ישראל ולתתם לגויים, רחמנא-ליצלן - אין להם ממשות כלל כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹!

הקב"ה נתן לבני-ישראל את כל ארץ ישראל לגבולותיה, באופן נצחי - "נחלת עולם" ל"עם עולם" מ"אלקי עולם"; אלא שבנוגע לחלקים מסויימים שבה (אותם חלקים שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל), רצונו של הקב"ה שבאופן זמני יהיו הם ברשות אחרים (אבל גם אומות-העולם יודעים - "מזלייהו חזי"² - שחלקים אלו שייכים לבני-ישראל); אבל כאשר מדובר בנוגע לאותם חלקים שניתנו כבר לבני-ישראל, ובני-ישראל התיישבו שם ועוסקים שם בלימוד התורה וקיום מצוותיה - הרי בוודאי שאין אפשרות לאף אחד לתת חלקים אלו לאומות-העולם, וכל ה"עצות" והדיבורי שטות והבל בכיוון ההפכי (לתת מחלקים אלו לאומות-העולם) - אין להם ממשות כלל, "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום", וטעם הדבר - "כי עמנו אל"!

ומאחר שהקב"ה הוא "בעל הבית" היחיד של הבריאה כולה - הרי בוודאי ש"דבר אלקינו יקום לעד"³!

ויהי-רצון אשר בזכות אותם אלו (ילדי ישראל) שמנצחים את ה"יצר" בכל יום ויום -יצליחו גם אותם יהודים (שעדיין חושבים ומדברים באופן בלתי רצוי - לתת חלקים מארץ ישראל לגויים) לנצח את ה"יצר" שלהם, ונצחון היצר יהיה באופן של "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך - בשני יצריך"⁴, ועד למעמד ומצב של "בכל מאדך" - ללא כל חשבונות וללא חישובים פוליטיים שבלאו-הכי אין להם ממשות כלל, מאחר שהם נגד רצונו של הקב"ה.

• 1) ישעי' ח, י.

• 2) מגילה ג, א.

• 3) ישעי' מ, ח.

• 4) ואתחנן ו, ה. וברש"י שם.

220

ועל-ידי-זה תתגלה אהבת הקב"ה לבני-ישראל - "אהבתי אתכם אמר ה'"³¹⁰ - גם בנוגע לאותם יהודים שמסיבות שונות ומשונות חשבו עצה ודיברו דבר בלתי רצוי (נגד רצונו של הקב"ה), כולל, החזרת שטחי ארץ ישראל לגויים - כי מאחר שהם מנצחים את ה"יצר", ומגלים את ה"חלק אלקה ממעל ממש"³¹¹ שבנפשם, אזי מתגלה אהבת הקב"ה אליהם,

ובאופן של "ישמח ה' במעשיו"³¹². היינו, שהקב"ה יכול לשמוח ולהתפאר בהם, מאחר

שנתגלה אצלם הענין של "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"³¹³. ובקרוב ממש זוכים לגאולה האמיתית והשלימה - באופן של "שלימות העם", "שלימות התורה" ו"שלימות הארץ".

(מעובד ע"פ שיחת ל"ג בעומר תשמ"ב)

לאחר ההערה האישית, הרבי המשיך לדבר על המצב המדיני בארץ ועל הנזק שיהודים מתוכנו גורמים לעם ישראל, כמו קבוצת "שלום עכשיו" וחברי-כנסת הנגררים אחריהם שנלחמים ביהדות התורה, ואז חזר ושאל אותנו: ״ומה אתם אומרים על זה?״ - השבתי שזה אחד הדברים הנוראים שבאו על עם ישראל. אחר הוספתי שמצער הדבר שגם מספר דתיים נגררים אחריהם. הרבי אמר: "לא זו בלבד, אלא שאלה אנשי גלות ברוחניותם ובליבם. לא מספיקה חירות הגוף. העיקר הוא גירוש הגלות שבלב ואלה לא הצליחו להשתחרר ממנה והיא תקועה בלבם. הרבי חזר על הביטוי "גלות בלב" כמה וכמה פעמים וטען שהיא מעכבת את הגאולה... הרבי התבטא: "יש לעשות ולפעול להוציא הגלות מלב היהודים בארץ ישראל, כי אינם בני חורין כל-עוד הגלות בלבם".

יש לציין שהרעיון בדבר גירוש הגלות מהלב היה מוכר לנו מדברי הרבי כבר לפני-כן, משום שבאותה תקופה הרבי הזכיר זאת בהזדמנויות רבות, כאשר דיבר ומחה ללא הרף נגד הסכמי "קמפ-דייוויד". אמרנו אפוא לרבי שרעיון זה חדר לציבור ועשה רושם גדול מאז הרבי השמיע אותו לראשונה, וסיפרנו לרבי שחזרנו על רעיון זה פעמים רבות גם כתושבי העיר העתיקה וגם אני אישית, בפגישותי עם אישים שונים במסגרת תפקידי. כשאמרנו זאת, ניכרה על פני הרבי קורת-רוח ואחר חזר ושאל אותנו: "אני רואה שאתם מתחמקים מפוליטיקה. אימרו לי את דעתכם על ממשלת ישראל, ומדוע ומה חולשתה". - אמרתי מה שנראה לי לפי דעתי באשר לאופן תפקודו של ראש הממשלה והשרים שמה שמאחד אותם הוא רק הרצון לשבת על כיסא של שר... הרבי נאנח אנחה כבדה ואחר שאל: ומה על קולה של היהדות הדתית? איפה היא ואיפה קולה? - עניתי שכוחה של היהדות הדתית קטן, ובכנסת הנוכחית צומצמה בשליש, והוספתי שרבים בציבור מזהים את המפלגות הדתיות בכנסת כקבוצות סחטניות שלא לפי כוחן.

(מתוך יחידות של מר משה שטרן - זי אייר תשמ"ב - נדפס בכפר -חב"ד גליון 670)

אין להתפעל מחתימות על ניירות שטותיים, אשר הפוכים מרצון הקב״ה!

גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, וישנם חלקים מסויימים של ארץ הקודש שנתינתם לבני-ישראל על-ידי הקב"ה מתעכבת עדיין [היות שעדיין לא ניצחו את היצר לגמרי, ונשאר עדיין מקצת מהענין של "חטאינו", ולכן חסר עדיין בשלימות הארץ] - הנה כאשר מדובר אודות אותם חלקים שהקב"ה נתנם כבר לבני-ישראל, ונתנם באופן נסי, הרי בוודאי שבני-ישראל מחזיקים בהם, ואינם נותנים "אף שעל" לאינם יהודים!

ואין להתפעל מכל העצות של אלו הרוצים לתת לגויים חלקים מארץ ישראל, רחמנא-ליצלן, וכן אין להתפעל מדיבורי שטות וחתימות על ניירות של שטות, היפך רצונו של הקב"ה - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹!

ובפרט כאשר ילדי ישראל מוסיפים בכל עניני התורה ומצוותיה, שעל-ידי-זה מתחזק יותר הקשר של בני-ישראל עם הקב"ה, כמבואר בזהר² שהקב"ה תורה וישראל הם דבר אחד, ואז מודגש יותר הענין של "כי עמנו אל", ובדרך ממילא - מתבטלים כל העצות והדיבורים והחתימות שהם היפך רצונו של הקב"ה!

(מעובד ע"פ שיחת ג' סיון תשמ"ב)

• 1) ישעי' ח, י.

• 2) ח"ג עג, א.

222

שיחה זו והבאות לאחריה נאמרו על רקע מבצע 'שלום הגליל' שהחל בט"ו סיון תשמ"ב. בשיחות אלו קורא הרבי לסיים את המבצע במהירות האפשרית, ובכך לחסוך בחיי אדם. הרבי מצביע על הזדמנויות שונות שניתנו משמיים בכדי שיוכלו לסיים את המבצע - אולם לא נוצלו; טעות זו של אי-סיום הפעולה, מדמה הרבי, לטעויות שאירעו בהסכמי קעמפ-דייוויד ובמלחמת יום-כיפור - בהם העדיפו לקבל את חוות-דעתם של המדינאים, ולא את חוות-דעת אנשי הצבא.

הרגש תוקף הגלות - דווקא בארץ הקודש

בהמשך להמדובר אודות כללות הפעולה של מעשינו ועבודתינו (בכל הענינים האמורים לעיל), שעל-ידי-זה זוכים לכניסה לארצנו הקדושה בגאולה האמיתית והשלימה -הרי זה הזמן המתאים להזכיר אודות היהודים הנמצאים כבר עתה בארץ ישראל.

גם היהודים הנמצאים כבר בארץ ישראל - נמצאים בחושך כפול ומכופל של הגלות, שהרי בית המקדש אינו בנוי, וכל המצוות התלויות בזמן שבית-המקדש היה קיים אינן שייכות עתה.

ואף שבטוחים אנו "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו"¹ - הרי פעולה זו צריכה להעשות על-ידי הקב"ה (הנותן שליחות זו למשיח צדקנו). אך בפועל רואים אנו ש"עדיין לא נושענו"^{314 315}, ואם-כן, גם היהודים הנמצאים בארץ הקודש שרויים בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות!

ואדרבה: כאשר נמצאים בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, סמוך למקום 'הר הבית', ורואים את ה'כותל המערבי', שריד בית מקדשנו - אזי מרגישים את חשכת הגלות יותר מאשר בחוץ לארץ!

ומובן, שאין הכוונה בזה לפעול על יהודי נמיכות^-רוח ועצבות חס-ושלום, אלא הכוונה בזה היא - לעודד ולזרז כל-אחד-ואחד מישראל לעשות את כל התלוי בו כדי לבטל את סיבת הגלות, שאז תבוא הגאולה העתידה, ויבנה בית המקדש:

סיבת הגלות היא - "מפני חטאינו גלינו מארצנו"³, ומובן, שכאשר מבטלים את סיבת הגלות ("חטאינו"), מתבטל בדרך ממילא גם המסובב - כללות ענין הגלות.

ולכן, כל פעולה טובה הנעשית על-ידי יהודי, במחשבה, בדיבור או במעשה - ממעטת ומחלישה את סיבת הגלות, וכאשר מצטרפים כמה-וכמה פעולות טובות של כמה-וכמה יהודים ביחד, מבטלים את כללות הענין של "חטאינו", ועל-ידי-זה מתבטל כללות ענין הגלות.

ועל-ידי-זה זוכים לבנין בית-המקדש - העומד בנוי ומוכן למעלה, אלא שהקב"ה ממתין ומבקש מבני-ישראל שיתנו לו את האפשרות (כביכול) להוריד ולהמשיך את בית-המקדש בפועל ממש, על-ידי טהרת לבו של כל-אחד-ואחד מישראל, טהרת ארץ ישראל, טהרת הר הבית - טהרה מענינים שהם היפך רצון הקב"ה, על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות בחיי היום-יום.

ובזה מגרשים את חשכת הגלות, וזוכים לקיום היעוד "קץ שם לחושך"⁴, וזוכים לאתחלתא דגאולה, ותיכף ומיד, באופן של "אחישנה"⁵ - לגאולה האמיתית והשלימה, על-ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

רוצים שוב להחזיר שטחים!

ובפרט בימים אלו - כאשר ארץ ישראל זקוקה לברכה מיוחדת, מפאת המצב המיוחד שבו שרויה ארץ ישראל בימים אלו:

שוב הראה הקב"ה נסים גלויים - שיד ישראל על העליונה, ועד לנצחון למעלה מהמשוער לגמרי, כי הפעולות שהיו אמורות להתבצע במשך ב' ימים בוצעו בפועל במשך יום אחד (ואפילו פחות מזה) בלבד, ועד שכל אנשי הצבא אמרו פה אחד שראו בעיני בשר נסים גלויים למעלה מדרך הטבע - "יד ה' עשתה זאת"⁶.

• 3) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 4) איוב כח, ג.

• 5) ישעי' ס, ב. וברש"י שם.

• 6) לשון הכתוב - שם מא, כ. איוב יב, ט.

224

ולמרות זאת, ישנם כאלו שרוצים לחזור פעם נוספת על הטעות שעשו במלחמות הקודמות (ג' או ד' פעמים) - לפחד מ'גוי'שקייט' ומגוים, ולהחזיר להם את השטחים שקיבלו מהקב"ה באופן נסי!

טעות זו נעשתה בפעמים הקודמות, ותוצאותיה - מלחמה נוספת!

מבואר במדרשי-רז"ל³¹⁶ שאילו זכו ישראל היתה גאולת מצרים גאולה נצחית שאין אחריה גלות. וכן בעניננו: גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, הנה אם יהודים היו מתנהגים על-פי השולחן-ערוך לאחרי הנצחון במלחמות שלפני-זה, ועומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר לגויים חלקים מארץ ישראל שניתנו להם על-ידי הקב"ה באופן נסי, ועל-דרך-זה בנוגע לחלקים שלמרות שאינם שייכים לארץ ישראל, זקוקים לשטחים אלו כדי לשמור על בטחונה של ארץ ישראל (שהיהודים הנמצאים בארץ ישראל יוכלו לישון בשקט ובבטחון, ולא יצטרכו להתחבא במקלטים) - לא היו באים כלל לידי מלחמה זו (שאפילו אם לא רוצים לכנותה בשם 'מלחמה' - הרי לכל הדעות אין זה 'שלום')!

ולמרות שרואים את התוצאות הבאות על-ידי כניעה ללחצים, ופחד מפני גוים - אף-על-פי-כן, ישנם כאלו שרוצים לחזור על טעות זו פעם נוספת!

הסיבה האמיתית לתופעה של פחד מגוים היא - הפחד והשפלות בפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, שזוהי נפשו הבהמית, "א^-ל זר אשר בקרבך"³¹⁷, שאין לך גלות גדולה מזו כאשר אדם מפחד מפני הגוי'שקייט שבקרבו, וככל שיהיה מעמדו ותפקידו האישי באופן מכובד -הרי הוא נמצא בגלות עמוקה ביותר!

הגוי עצמו מעוגין בהשלמת המבצע!!

כמו כן ישנם כאלו 'פוליטיקאים' שבאו עם חשבונות מבהילים, היפך השכל והטבע לגמרי, וטענו שצריכים להפסיק ולא לסיים את הפעולה בהתאם לתכנית שנקבעה מראש (להבטיח שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל) - מפני הפחד שלהם מהגוים!

אנשים אלו ערכו אסיפות, "עוצו עצה" ו"דברו דבר"⁹, והצליחו אמנם לעכב את תהליך הפעולה במדה מסויימת, ולכן נמצאים עתה במעמד ומצב שבו נמצאים!

וכמדובר כמה-פעמים - אלו המתנהגים באופן האמור, עושים מעשים כאלו שהגוים עצמם לא חשבו כלל לתבוע זאת מהם. ועל-דרך-זה בעניננו:

הודיעו מלכתחילה שנשיא ארצות-הברית עוזב את עיר הבירה למשך עשרה ימים, וזו היתה הוראה ברורה שיכולים לערוך פעולה זו ללא כל לחץ מצד ארצות-הברית [שהם היחידים שיש מקום להתחשב בדעתם, מאחר שבדרך הטבע הם נותנים כסף וכלי נשק] למנוע ולעכב פעולה זו, וזאת - למרות שגם כאשר נשיא ארצות-הברית נמצא בגרמניה או באנגליה וכיוצא-בזה, יכול הוא להתקשר טלפונית ולהפעיל לחץ מכל מקום שבו הוא נמצא - ואף-על-פי-כן, לא הופעל לחץ כזה, וזו היתה הוראה ברורה שנותנים משך זמן של עשרה ימים כדי לערוך פעולה זו בשלימותה, ללא כל לחץ מדיני!

ולאחרי כל זה - התערבו פחדנים אלו (הנמצאים בגלות עמוקה ביותר שהיא פחד ושפלות בפני ה"א^-ל זר אשר בקרבך"), ועיכבו את תהליך הפעולה במדה מסויימת, וכאמור: סיבת הדבר היא - פחד שוא מפני הלחץ של אומות-העולם, בה בשעה שהיתה הוראה ברורה שלא יהיה כל לחץ מדיני, כדי לתת אפשרות לסיים את הפעולה בשלימות!

ובפרט כאשר רואים בפועל שהעולם נמצא במעמד ומצב של "וסכסכתי מצרים במצרים"¹⁰. כלומר, שהגוים ושונאי ישראל עסוקים במלחמות שלהם, בינם לבין עצמם, ואין להם פנאי לעסוק בענינים אחרים (שזהו הטעם, בפשטות, לבחירת זמן זה דוקא לשם עריכת פעולה זו) - הרי בודאי שזהו הזמן המתאים לסיים ולהשלים פעולה זו בשלימותה, בדרך הטבע - הרי זו גם אפשרות להשלים זאת באופן הכי טוב ויעיל, תוך מינימום של קרבנות.

לנצל את הפרת ההסכם - לסיום מבצע ׳שלום הגליל׳!

• 9) לשון הכתוב - ישעי' ח, י.

• 10) שם יט, ב.

226

לכאורה, הרי עשרה ימים אלו - כבר עברו, ואם-כן, מהי התועלת בזה שמדברים עתה על ענין זה?! אלא ידוע שתשובה מועילה בכל מקרה, ובפרט כאשר רואים שאפילו לאחרי שחתמו הסכם של הפסקת אש, הפר הצד שכנגד את קיום ההסכם, ובודאי שזהו בהשגחה פרטית - כדי לתת הזדמנות נוספת לסיים את הפעולה בשלימותה.

זאת אומרת: אמנם היו יכולים לסיים את הפעולה בשלימותה במשך עשרה ימים אלו, אך למרות זאת, מאחר שעדיין לא סיימו זאת (מפני אותם פחדנים) - נותן הקב"ה הזדמנות נוספת שיוכלו לסיים את הפעולה בשלימותה, מאחר שהצד שכנגד הפר את ההסכם שחתם עליו.

ולא זו בלבד שכאשר הצד שכנגד מפר את ההסכם יכול גם צד זה להפר את ההסכם, אלא צד זה מוכרח להגיב ולהפר את ההסכם גם הוא, שאם-לא-כן, הרי זו הוכחה שמפחדים מהצד שכנגד, שזוהי היפך המטרה של פעולה זו!

וגם בענין זה - ישנם הטוענים שלא צריכים לפרסם שהצד שכנגד הפר את ההסכם, אלא לשמור זאת בסוד, ולהמשיך לכבד את ההסכם גם כאשר רואים בפועל שהצד שכנגד מפר את ההסכם!

ומביאים ראיות שכך התנהגו לאחרי חתימת הסכמים שונים בשנים שעברו, עד לחתימת החוזה האומלל ב'קעמפ^-דייוויד', שגם כאשר ראו שהצד שכנגד הפר את ההסכם מיד למחרת חתימת ההסכם, למרות זאת הודיעו בפירוש שצד זה ימשיך לכבד את ההסכם!

הרי רואים בפועל מה הם התוצאות מהנהגה זו?! - לא כדאי לדבר אודות ענינים שהם היפך מעלתן של ישראל, אך בכל זאת מזכירים זאת, כדי שלאחרי עשיית טעות זו כמה פעמים, לא יחזרו שוב על אותה טעות!

ולכן, בהכרח לסיים את הפעולה בשלימות, שתכליתה - לעשות את כל האמצעים בדרך הטבע (מאחר שנמצאים אנו עדיין בזמן הגלות) שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל, הן בגליל - בצפון, הן בדרום, הן במזרח והן במערב, בכל ארץ ישראל לגבולותיה. בפרט שבטחונה של ארץ ישראל נוגע וקשור לבטחונם של כל בני-ישראל בכל מושבותיהם.

החלטות בטחוגיות - רק על-פי אנשי הצבא!!

227

כדי להוסיף בנתינת כח שיוכלו לעמוד בנסיון זה - לסיים פעולה זו בשלימותה, ללא כל התפעלות מאותם פחדנים, ובפרט כאשר רואים את התוצאות מהנהגה זו - צריכים להקשיב לדברי אנשי הצבא, שהם המומחים הבלעדיים לעניני בטחון (ללא עירוב שיקולים פוליטיים ומדיניים), שכולם מכריזים באופן ברור שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כי זוהי הדרך היחידה (על-פי טבע) להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש.

ומאחר שזוהי חוות^-דעתם של כל אנשי הצבא, מטעמי בטחון טהורים - הרי חוות^-דעת זו נעשית הוראת הקב"ה בתורתו (בשולחן^-ערוך), שניתנה מחדש ב"זמן מתן תורתנו".

וזוהי הדרך היחידה להשכנת בטחון ושלום אמיתיים. כלומר, שגם קודם שזוכים לתכלית השלימות בענין השלום (בגאולה העתידה), יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד"¹¹.

לא לחזור על טעויות העבר!!

ונוסף לזה:

רק סיום הפעולה בשלימותה, באופן שיובטח בטחונם ושלומם של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש - יכולה להצדיק את הקרבנות שנפלו למען פעולה זו ה'-יקום-דמם, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ופיקוח נפשו של כל אחד מהם דוחה את כל התורה כולה. ולכן, מאחר שהיה הכרח לערוך פעולה זו כדי להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים בארץ הקודש, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כדי להצדיק - עד כמה שאפשר - את הקרבנות הללו. ובפרט שעל-ידי-זה ימנעו קרבנות נוספים, שלא תאבד עוד אפילו נפש אחת מישראל, שהיא "עולם מלא"¹².

ויהי-רצון שבפעם הזו לא יעשו את אותה הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות - אלא יסיימו פעולה זו בשלימותה (כל זמן שפחדנים אלו לא שולחים עדיין שליחים לבקש ולהתחנן שיקחו בחזרה את השטחים - כפי שהיה בפעמים הקודמות)!

• 11) בחוקותי כו, ו.

• 12) סנהדרין פ"ד מ"ה.

228

ולא להתפעל מהפחדנים שמנסים למנוע זאת, ומובן בפשטות שאין מה להתפעל מהם -כי כאשר שואלים אותם: היתכן שאתם דורשים לעשות אותה טעות שנעשתה בפעמים הקודמות, הרי ראיתם בפועל מה היו התוצאות של טעות זו?! - אין להם מה להשיב! וזוהי התשובה הברורה ביותר!

ו"יערה עליהם רוח ממרום"³¹⁸ - שגם הם ישנו את דעתם, וכולם יחד יעמדו "כאיש אחד בלב אחד"³¹⁹ - כדי לקבל על עצמם להתנהג על-פי הוראות הקב"ה בתורתו - "תורת אמת" ו"תורת חיים", הוראה אמיתית בחיי היום^-יום, הן בנוגע לחיים הפרטיים בתור אדם פרטי, ובפרט כאשר מדובר אודות חייו בתור איש^-ציבור, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות ענין כללי הנוגע לבטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכאשר יחליטו גם הם להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה - הרי בודאי שלא יחליטו לעשות את הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות, וגם דעתם תהיה שיש לסיים פעולה זו בשלימותה.

לחזק את רוח (ורוחניות) אנשי הצבא!

ובנוגע לאנשי הצבא, שהם זכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש בגופם -ימשיכו הם במילוי תפקידם ושליחותם להבטיח (בדרכי הטבע) את בטחונם ושלומם של בני-ישראל, ויסיימו פעולה זו בשלימותה.

ומובן, שאנשי הצבא ממלאים את תפקידם ושליחותם באופן ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", "ובשם אלקינו נדגול"³²⁰, לא באופן של "כחי ועוצם ידי"³²¹ חס-ושלום. אלא יודעים שכאשר נמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל של הגלות, רוצה הקב"ה שישתמשו בנשק גשמי, ויעשו פעולות בדרך הטבע להבטחת בטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכשהולכים בכחו של הקב"ה - עוזר הקב"ה שלא יצטרכו להשתמש בנשק בפועל ממש, כי עצם הידיעה שישנם כלי נשק תפיל אימה ופחד על הצד שכנגד, עד שיברחו על נפשם. וכמו-שכתוב¹⁷ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - שענין זה קשור עם קיום מצות תפילין, כדרשת חז"ל¹⁸.

וכפי שידועים סיפורי הצבא - שבכמה-וכמה מקומות כשראו שבאים יהודים, ברחו לכל עבר, ולא היה צורך להשתמש בכלי הנשק.

ובודאי יהיה כן גם בעתיד הקרוב - כאשר ילכו בכחו של הקב"ה, "בשם ה' אלקינו נזכיר" כולל - קיום הוראת הקב"ה שאסור לוותר על שטחים מארץ ישראל (או שטחים החיוניים לבטחונה של ארץ ישראל) שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות (שלכן ישנם שטחים מארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל, כי צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו).

ולכן, צריכים להשתדל לחזק את הקשר של אנשי הצבא לכל עניני יהדות, ולכל לראש -בטחון אמיתי ב"ה' אלקי הצבאות", שהוא המנהיג של כל הצבאות, החל מ"צבאות השם", צבאו של הקב"ה, ובעניננו - "צבא הגנה לישראל", שזכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש ממש.

וכדי לחזק את בטחונם ב"ה' אלקי הצבאות"¹⁹ - צריכים לחזק את הקשר שלהם לכל עניני יהדות, עד למעמד ומצב דקיום כל עניני התורה ומצוותי' בחיי היום^-יום.

ובזה ישנו ענין מיוחד הנפעל על-ידי כתיבת אות בספר תורה לזכותו של כל-אחד-ואחד הנמצא ב"צבא הגנה לישראל" - שבודאי השתדלו לרשום כל-אחד מהם באחד מספרי התורה הכלליים - כי על-ידי-זה מתקשר כל-אחד-ואחד מהם בקשר אמיתי ונצחי עם עוד 304,804 יהודים (כמספר האותיות שבספר תורה), וכאשר הצד שכנגד רואה (כי "מזלייהו חזי"²⁰) שכל יהודי קשור והולך ביחד עם עוד 304,804 יהודים - הרי זה מטיל עליו אימה ופחד, ולא זו בלבד שאינו מתחיל במלחמה, אלא הוא בורח כל עוד נפשו בו.

וכאשר הולכים בכחו של הקב"ה, "בשם ה' אלקינו נזכיר", ומכריזים בכל הזדמנות שכל ענין נעשה "בעזר השם" ו"בסייעתא דשמיא", ומניפים את הדגל של הקב"ה, "בשם

• 17) תבוא כח, י.

• 18) ברכות ו, א.

• 19) הושע יב, ו. עמוס ג, יג. ועוד.

• 20) מגילה ג, א.

230 אלקינו נדגול", היינו, שמכריזים ש"ה' אלקי הצבאות" הולך בראש - אזי זוכים לקיום היעוד "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכמו שכתוב³²²: "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך". וכל אחד מאנשי הצבא ממלא את תפקידו ושליחותו בתכלית השלימות, וחוזר לארצנו הקדושה בריא ושלם בנשמתו ובגופו.

ועל-ידי-זה פועלים שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של בטחון ושלום, וכמו שכתוב "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד . . וחרב לא תעבור בארצכם", "אפילו חרב של שלום"³²³ - חיילי האו"ם וכיוצא-בזה, כי כל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ביד בני-ישראל, באופן של שלום אמיתי. ועל-ידי-זה מתחזק בטחונם בכל מקום שהם.

(מעובד ע"פ שיחת כ"ב סיון תשמ"ב)

היות שהסיפור עם "גכיהה בן פסיסא" אירע בזמן הגלות - מובן שהוא שייך גם לימינו!

בספר 'דבר יום ביומו' המציין את המאורעות שאירעו בכל יום ויום, על הסדר של כל ימות השנה - מובא סיפור שאירע בכ"ה סיון, על-פי המבואר במגילת תענית¹.

ובהקדים:

סיפור זה מובא גם במסכת סנהדרין², אבל שם נאמר שסיפור זה אירע בכ"ד בניסן.

והנה, כאשר רוצים לתווך בין שני מקומות אלו ולומר שאין מחלוקת בדבר - מסתבר יותר לתקן את הגירסא שבגמרא על-פי הגירסא שבמגילת תענית. כלומר, שגם בגמרא צריך להיות התאריך של כ"ה סיון (ולא כ"ד ניסן).

וטעם הדבר: כאשר מתקנים את הגירסא שבגמרא בהתאם לגירסא שבמגילת תענית -הרי התיקון מתבטא בשינוי שני תיבות בלבד: כ"ה במקום כ"ד, וסיון במקום ניסן (מה-גם שבשני התיבות סיון וניסן ישנם ג' האותיות ס', י', ן', כך שהתיקון אינו גדול כל כך). מה-שאין-כן, אם רוצים לתקן את הגירסא שבמגילת תענית בהתאם לגירסא שבגמרא - הרי נוסף לכך שצריכים לשנות מכ"ה סיון לכ"ד ניסן, צריכים לשנות גם את המקום שבו מובא סיפור זה, כי הסדר של מגילת תענית הוא - שבפרק ראשון מדובר אודות חודש ניסן, בפרק שני אודות חודש אייר, ובפרק שלישי אודות חודש סיון. ועל-פי-זה - אם נאמר שהגירסא הנכונה היא כגירסת הגמרא, היו צריכים לכתוב סיפור זה בפרק ראשון של מגילת תענית (ולא בפרק שלישי). ולכן, מסתבר יותר לתקן את הגירסא שבגמרא על-פי הגירסא שבמגילת תענית - כ"ה בסיון.

במגילת תענית מובא סיפור שאירע בכ"ה סיון - בזמנו של אלכסנדר מוקדון, בזמן בית שני.

זאת אומרת: מאורע זה אירע בזמן שמצבם של בני-ישראל לא היה באופן של גאולה שלימה - כי בזמן בית שני היו בני-ישראל במעמד ומצב נמוך יותר מאשר בזמן בית ראשון,

• 1) פ"ג.

• 2) צא, א.

232

כשם שבית שני היה למטה מבית ראשון, שהרי בבית שני חסרו חמשה דברים, ולכן נאמר בו "ואכבד" - חסר ה'³²⁴.

ויתירה מזו: איתא בספרי קבלה שבזמן בית שני היתה ספירת המלכות במעמד ומצב נמוך יותר ממעמדה ומצבה במשך שבעים שנה של גלות בבל.

ואלו השואלים - היכן המקור לזה בנגלה דתורה?! - מפורש בגמרא³²⁵: "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל", ומכיון ש"מלאכי זה עזרא"³²⁶ , שהיה בהתחלת בית שני, מובן - שזמן בית שני היה נמוך יותר אף משבעים השנה של גלות בבל - היות שבכל שבעים השנה של גלות בבל היתה נבואה בישראל (נביאים אחרונים על-כל-פנים), מה-שאין-כן בזמן בית שני, שרק בתחילתו היה מלאכי (עזרא), מהנביאים האחרונים³²⁷.

והנה, כשם שסיפור זה אירע כאשר בני-ישראל לא היו במעמד ומצב של גאולה שלימה, מובן - שסיפור זה שייך גם לימינו אלו, כאשר נמצאים בחשכת הגלות.

ובפרט שסיפור זה שייך במיוחד לימינו אלו, ועד שאין כל צורך לבאר מהי ההוראה הנלמדת מסיפור זה בנוגע לימינו אלו, כי הדבר מובן מעצמו, כדלקמן.

תוכן הסיפור הוא:

"בכ"ה בסיון איתנטלו דימסנאי (עוררין בעלי חמס שהיו רוצים ליטול חלק) מיהודה ומירושלים. כשבאו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו מי ילך וידון עמהם, אמר להם גביהה בן פסיסא . . אני אלך ואדון עמהם . . אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם.

אמרו ישמעאלים: כתוב בתורה³²⁸ "ביום ההוא כרת ה' את אברהם לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואנו מזרעו של אברהם - כיון שישמעאל בן אברהם - ולכן, נחלוק עמכם. השיב להם גביהה בן פסיסא: כתוב בתורה⁸ "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות". וכתוב בתורה⁹ "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" - ברחו להם.

ועוד באו כנענים ואמרו ארץ כנען שלנו היא, שכן כתוב בתורה¹⁰ "ארץ כנען לגבולותיה". אמר להם גביהה בן פסיסא: וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קיים, הרי כתוב בתורה "ויאמר ארור כנען עבד עבדים"¹¹, עבד שקנה נכסים, עבד למי ונכסים למי. ולא עוד, אלא שיש לכם שנים הרבה שלא עבדתם אותנו. אמר להם אלכסנדר: תשובה ניצחת השיב אתכם, אם אתם מחזירין תשובה הרי מוטב, ואם לאו הרי אתם לו לעבדים. אמרו תן לנו זמן ג' ימים. הלכו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו בתיהם כשהיו מלאים, שדותיהם כשהן זרועות, כרמיהם כשהן נטועות, הלכו וברחו להם. תנא: אותו שנה שביעית היתה, ועשו אותו היום יום טוב.

באו המצרים ואמרו בתורתם אנו מביאין עליהם ראיה. שנאמר¹² "ושאלה אשה משכנתה", ס' ריבוא אנשים יצאו מאצלינו כולם טעונין כסף וזהב, שכן כתוב בתורתם¹³ "וינצלו את מצרים". יתנו לנו כספינו וזהבינו. אמר להם גביהה בן פסיסא: כלום אתם מביאין ראיה אלא מן התורה. כתוב בתורה¹⁴ "ומושב בני-ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה". ס' ריבוא היו אבותינו והעבידום בחומר ובלבנים ובכל עבודה חנם בלא שכר, ראו כמה פעולתינו לנו לכל יום ויום סלע לכל אחד ואחד ביום, ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיע למאת שנה עד שהיתה כל מצרים שלהם, הלכו משם בבושת פנים". עד כאן תוכן הסיפור.

כשמדברים עם גוי בתוקף - הוא בורח ואף משאיר ליהודים את נכסיו!

מסיפור זה רואים שכאשר יהודי מדבר עם אומות-העולם באופן המתאים. כלומר, שהוא אומר להם בפשטות ובתמימות שכך וכך כתוב בתורה (ב"בייבל" - כפי שזה נקרא

• 8) תולדות כה, ו.

• 9) שם, ה.

• 10) מסעי לד, ב.

• 11) נח ט, כה.

• 12) שמות ג, כב.

• 13) בא יב, לו.

• 14) שם, מ.

234

בלשונם) - הנה אפילו כאשר הדברים נאמרים על-ידי יהודי פשוט ביותר, ואפילו יהודי "גבן" (כגביהה בן פסיסא), למרות זאת, מאחר שדבריו הם דברי התורה - הרי הדברים פועלים את פעולתם.

ומובן, שזוהי גם טובתם של אומות-העולם - כי כאשר הם הולכים ובורחים להם (כבסיפור הנ"ל), אינם ניזוקים כלל, אלא הם נשארים שלמים בגופם ונפשם, מאחר שהם מתנהגים באופן המתאים אליהם.

ולא זו בלבד שהם הולכים ובורחים להם (ובמילא אין צורך להילחם עמהם), אלא הם עוד משאירים בתים מלאים שדות זרועות וכרמים נטועים - כפי שאוהבים נוהגים, ולא כשונאים, שגם כאשר נאלצים לברוח, שוברים והורסים הם את הכל, כדי שהשונא לא יוכל להנות מדברים אלו.

וההוראה מזה בנוגע לימינו אלו - פשוטה וברורה, ואין צורך לפרט זאת!

ויהי רצון שגם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, יעמדו בני-ישראל בתוקף התורה, ויחזיקו בכל שטחי ארץ ישראל שניתנו להם על-ידי הקב"ה, ועד שגם אומות-העולם יכריזו ששטחים אלו שייכים לבני-ישראל, ולכן מסייעים הם לבני-ישראל בענין זה, על-דרך ובדוגמת היעוד דלעתיד לבוא - "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"³²⁹.

ובקרוב ממש זוכים לשלימות כל ארץ ישראל לגבולותיה, כולל - "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך"³³⁰, ארץ קני קניזי וקדמוני, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שינצח כל האומות שמסביבו - כפסק הרמב"ם³³¹, ולאחרי-זה - יבנה בית-המקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל, שאז "הרי זה משיח ודאי", "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר³³² אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".

וכל זה נפעל על-ידי מעשינו ועבודתינו, שעל-ידי-זה מאירים את העולם באור התורה ומצוותיה - בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת שלח, מברכים-החודש תמוז, תשמ"ב)

סיום מבצע ׳שלום הגליל׳ - ימנע קרבנות!

ידוע שכשעושים מעשה - לא מספיקה התחלת המעשה בלבד, אלא המעשה צריך להיות בשלימותו. ודוקא כאשר המעשה הוא מעשה שלם, אזי מתבטאת השלימות של התחלת המעשה (ועל-דרך לשון חז"ל¹ "המתחיל במצוה אומרים לו גמור", כדי שמעשה המצוה יהיה בתכלית השלימות).

והנה, הדברים האמורים (שהמעשה צריך להיות בשלימות - מעשה שלם) - נוגעים לענין של מעשה בפועל בימינו אלו (בהתאם להוראת רבותינו נשיאנו שכל ענין צריך להתבטא בעבודת ה' במעשה בפועל) - בהמשך להמדובר לעיל (שיחת כ"ב סיון) בנוגע למצב הבטחון בארצנו הקדושה "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"² (למרות שמטעמים מובנים אי אפשר לדבר אודות ענין זה באופן של אריכות הביאור, ולגלות כל הפרטים שבדבר): לדעת המומחים בעניני ביטחון - הנה כדי להבטיח (בדרך הטבע) את ביטחונה של ארץ ישראל ובטחונם של בני-ישראל הדרים עליה, בהכרח לסיים את מבצע "שלום הגליל" בשלימות, ולא להשאיר את הפעולה באמצע, כי בהעדר סיום הפעולה - "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם. . "³!

וכפי שראו בפועל בפעמים הקודמות - שכאשר לא סיימו את הפעולה בשלימות, הנה לא זו בלבד שהדבר לא הביא למנוחה ושלום, אלא אדרבה העדר סיום הפעולה גרם למלחמה נוספת לאחרי כמה שנים, וגם בינתיים לא היה מצב של מנוחה ושלום, כי היו פעולות חבלה על-ידי מחבלים וכיוצא-בזה (למרות שלפעמים ניסו להעלים זאת במסוה של "תאונת דרכים" וכיוצא-בזה), זאת אומרת שהעדר סיום הפעולה (בפעמים הקודמות) גרם לקורבנות נוספים, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא"⁴!

ולמרות זאת, ישנם 'מדינאים' המפעילים לחץ שלא לסיים את מבצע "שלום הגליל" (שזהו מבצע שנועד להבטיח את ביטחונם ושלומם של יהודי ארץ ישראל) - למרות שגם

• 1) ראה מדרש תנחומא עקב ו. ועוד.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) מסעי לג, נה.

• 4) סנהדרין פ"ד מ"ה.

236

הם יודעים מה היו התוצאות מהנהגה זו בפעמים הקודמות!

'מדינאים' אלו נמצאים בגלות פנימית ובטלים כלפי ה"אל זר אשר בקרבך"³³³, ולכן בטלים הם לגמרי כלפי הגויים, בחשבם שעל-ידי-זה יהיה מצב של מנוחה ושלום בה-בשעה שההיפך הוא הנכון, כי כאשר מראים לגוי שמפחדים ממנו, הרי בכך "מגרים" אותו עוד יותר! וכאמור לעיל: 'מדינאים' אלו מעכבים את השלמת מבצע "שלום הגליל", למרות שהיו יכולים לסיים זאת בימים הקודמים במספר קטן יותר של קורבנות!

נשיא ארצות-הברית עזב את "עיר הבירה" למשך עשרה ימים, וזו היתה הזדמנות טובה לסיים את מבצע "שלום הגליל", ללא כל לחץ מצד ארה"ב - כי למרות שכולם יודעים שגם כאשר נמצאים במקום אחר יכולים לדבר ולהפעיל לחץ על-ידי הטלפון (ולא רק שיכולים לדבר אלא מדברים בפועל, ויודעים את כל הנעשה), אף-על-פי-כן ב"עלמא דשיקרא"³³⁴ יכולים להסתפק ב"תירוץ" שהיות ואינו נמצא במקומו - אינו יודע מה נעשה בדיוק, וכאשר יבוא למקומו (לאחרי עשרה ימים) יעשה סוף לדבר.

ולכן, במשך עשרה ימים אלו יכלו לסיים את המבצע בשלימותו, ולהסיר לגמרי את הסכנה (בדרך הטבע) המאיימת על ביטחונם של יהודי ארץ ישראל. וכל זה אפילו מבלי להתחשב בניסים הגלויים שראו אנשי הצבא, היינו אפילו בדרך הטבע יכלו לסיים זאת במשך עשרה ימים! ובפרט כאשר ראו - החל מהיום הראשון - שזהו ניצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי (כפי שאמרו אנשי הצבא), הרי בודאי שהיו יכולים לסיים זאת בפחות מעשרה ימים.

ה'מדינאים' וה'פוליטיקאים' (אלו שלוחמים נגד "מיהו יהודי" ונגד שמירת שבת) ניסו להסביר את הניצחון באופן כזה ואחר; אבל אלו שהיו על-אתר, שהם אנשי הצבא המוסרים את נפשם כדי להגן על ארץ ישראל והדרים עליה (כולל הגנה על ה'מדינאים' היושבים בירושלים ומעכבים את סיום מבצע "שלום הגליל") - ראו כולם שזהו ניצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, ואם-כן בודאי שהיו יכולים לסיים זאת במשך פחות מעשרה ימים.

ואף-על-פי-כן, לא סיימו עדיין את כל הפעולה - בגלל אותם 'מדינאים' המתנגדים לכך וכתוצאה מזה - ישנם עתה קשיים נוספים וקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!

למרות שהיתה הזדמנות לסיים את הפעולה - לא עשו זאת!

וכמו-כן ישנו מבצע נוסף (מבצע סתר) שהורד מסדר היום בגלל אותם 'מדינאים' -למרות שזהו מבצע הקשור עם ביטחונם של בני-ישראל:

אנשי הצבא הגישו תכנית מדוייקת ומפורטת לערוך מבצע מסויים (תוך מינימום של קרבנות) כדי לחסוך את הקרבות על ביירות ועל הכבישים וכו', ובכך היו חוסכים מאות פצועים ועשרות הרוגים הי"ד, ולמרות זאת הוסרה תכנית זו מסדר היום, בגלל התנגדותם של "מדינאים" אלו באמרם "מה יאמרו הבריות"!

[אין כל צורך שהשומעים כאן יבינו אודות איזה מבצע מדובר, אלא הכוונה היא רק -שידעו שענין זה ידוע, ומאחר שאני יודע זאת, הרי פשיטא שיודעים זאת בוושינגטון, בקהיר, בדמשק, בלונדון ובפריז, וכיוצא-באלו!].

ולאחרי זה היתה הזדמנות נוספת לסיים את מבצע "שלום הגליל" וכן לערוך את 'מבצע הסתר' דלעיל: כאשר 'ראש הממשלה' בא לארצות-הברית למשך עשרה ימים, מתוך תקווה שינצלו ימים אלו כדי לסיים זאת, וכאשר יבאו בטענה: היתכן?! - יהיה לו "תירוץ" שכל זה קרה כאשר הוא לא היה בשעת מעשה, ולכן לא היה יכול למנוע זאת (על-דרך האמור לעיל בנוגע לנשיא ארצות-הברית). וכאמור לעיל - אף שכולם יודעים שגם כאשר נמצאים בריחוק מקום מקבלים את כל הידיעות באמצעות הטלפון. בכל זאת, כלפי חוץ מספיק התירוץ הנ"ל.

וכאמור: כוונת נסיעת 'ראש הממשלה' היתה בכדי שאנשי הצבא יוכלו לסיים את הפעולות הנ"ל. וכפי שמצינו בהלכה⁷ את המושג "הלכה ואין מורין כן": זוהי אמנם פעולה המביאה תוצאות טובות (הן בעולם-הזה והן בעולם-הבא), אך בכל זאת, כאשר רוצים להעלות ענין זה באסיפה ב"כנסת", כדי שיפסקו לו האם צריכים לעשות כך וכך - מתחילים

• 7) שבת יב, ב. עירובין ז, א. ועוד.

238

לצעוק, היתכן?! - אין זה הוגן על-פי צדק ויושר - על-פי הכללים של פוליטיקה ודיפלומטיה של ה'מדינאים' באמרם שאין זה מתאים לאנשים "נורמליים"!

כאשר מדובר אודות פעולה שתכליתה שמירת חיי אדם - הרי זו זכותו וחובתו הכי גדולה של כל אדם "נורמלי"! והרי המדובר הוא הן בנוגע לשמירת חייהם של בני-ישראל, והן לשמירת חייהם של הצד השני - שגם הם נבראו בצלם אלוקים!

ולכן אם היו מנצלים את הזמן ש"ראש הממשלה" היה בארצות-הברית, והיו מסיימים את הפעולות הנ"ל - היו כולם מרוצים מזה: אמנם "אין מורין כן" ומשום זה נסע "ראש הממשלה - כדי שיהיה לו "תירוץ" שהוא לא ידע וכדומה. אך אף-על-פי-כן, אם היו עושים זאת בפועל - היו כולם מרוצים מזה היות והדבר היה מביא תועלת לצד השני, שחלק מהם נשארו בחיים (בשונה ממצב בו הדבר נמשך והולך, שאז גם הם נפצעים ונהרגים), ולכן היו כולם מרוצים מזה, והיו מודים על הפעולות הנ"ל!

ולמרות זאת, לא ניצלו ימים אלו כדי לסיים את הפעולות הנ"ל. וכל זאת - מפני אותם 'מדינאים' שהתנגדו לכך!

כבר מספר פעמים טעו והעדיפו להאזין לדעת המדינאים - ועדיין לא לומדים לקח!

אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות כזו - להעדיף את חוות-דעתם של ה'מדינאים' לעומת חוות-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון! - זוהי טעות שחזרה ונשנתה כמה פעמים בחתימת החוזה האומלל של 'קעמפ-דייוויד', במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת סיני - בניגוד מוחלט לחוות-דעתם של אנשי הצבא המבוססת על טעמים ביטחוניים כפי שהם אמרו בפירוש (ואמרו זאת גם במבצע "שלום הגליל") שהדבר יביא לקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!

ב'קעמפ-דייוויד' החזירו שטחים נרחבים החיוניים ביותר לביטחונה של ארץ ישראל (כדי שלא יוכלו לפגוע ממצרים במערבה של ארץ ישראל) - כפי שמכריזים ומרעישים עתה (בנוגע למבצע "שלום הגליל") שבהכרח להרחיק את השונא מהגבול למרחק כזה שלא יוכלו להפגיז את ישובי הגליל - ובכל זאת, החזירו שטחים ביטחוניים אלו!

החזירו את בארות הנפט - שזהו הנשק העיקרי בימים אלו על-פי דרך הטבע (והרי הקב"ה רוצה שכל ענין יהיה בדרך הטבע), ולא רק בשעת מלחמה, אלא זהו מצרך חיוני ביותר שבלעדיו לא ניתן לנהל את המשק!

ויתרה מזו: בארות נפט אלו כלל לא היו תחת בעלותם (של יהודים). ואם-כן, הם אינם בעלי-הבתים החוקיים שיוכלו לתת למצרים את בארות הנפט: על-פי החוק הבנלאומי (לא רק על-פי תורה) שייכים בארות הנפט לאותן חברות שהשקיעו בחפירת הבארות ושאיבת הנפט. ולמרות זאת, החזירו את בארות הנפט ללא בעלות חוקית עליהם. ולכן, יש עתה 'צרות צרורות' מהבעלים החוקיים של בארות הנפט, היות והם תובעים מאות מליוני דולרים עבור בארות הנפט!

ולאחרונה גילו כבר שנוסף על החזרת שטחים בטחוניים והחזרת הנפט - עלה הדבר הון תועפות: 17 בליון דולר! ועדיין אין זה הסוף!

ונוסף לזה - וגם זה עיקר: אנשי הצבא שפכו את דמם עבור שטחים בטחוניים אלו, מתוך אמונה פשוטה שעל-ידי-זה מגינים הם על בטחונה של ארץ ישראל ובטחונם של בני-ישראל, ואם-כן, כאשר מחזירים שטחים בטחוניים אלו - הרי הקרבנות שנפלו מבני-ישראל (שאפילו אחד מהם הוא "עולם מלא") הם ללא כל תועלת בדרך הטבע!

בשביל שיקולים פוליטיים של מדינאים - מאבדים קרבנות מבני-ישראל (שכל אחד מהם הוא "עולם מלא") ללא כל תועלת!

בקשר למלחמת יום הכיפורים הודתה ראש הממשלה דאז שאם היו שומעים לדעתם של אנשי הבטחון והיו מכריזים 'גיוס' בזמן המתאים, היו חוסכים (בדרך הטבע) מאות קרבנות של בני-ישראל! - כפי שהיא עצמה פירסמה זאת בכתב ובדפוס, "למען ישמעו וייראו"!

מאות קרבנות אלו היו בטוחים שעל-כל-פנים מכאן ולהבא לא יחזרו שוב על טעות זו -ואף-על-פי-כן, חזרו שוב על אותה הטעות בחתימת ההסכמים בקעמפ-דייוויד!

כל מה שמסרו למצרים ב׳קעמפ-דייוויד׳ - לשווא!!

וכמדובר כמה-פעמים - כל מה שהחזירו בקעמפ-דייוויד היה מיותר לגמרי, והחזירו זאת על לא דבר:

אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושלא להחזיר שדות הנפט - היו חותמים את "הסכם השלום" גם באופן כזה, והראיה: הצד שכנגד תבע שיחזירו את ירושלים, ולמרות זאת, כאשר עמדו בתוקף והבהירו שזה דבר שלא בא בחשבון - חתמו את "הסכם השלום" גם בלי החזרת ירושלים. ועל-דרך-זה מובן בנוגע לשטחים הבטחוניים ושדות הנפט, שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" באופן כזה!

וטעם הדבר: מצרים היתה אז במצב של בהלה ומבוכה, העדר הכלכלה והעדר הסדר, ונשיא מצרים דאז פחד מפני הפיכה בשלטון (כפי שמפחדים עתה בערב-הסעודית, בסוריה ובירדן), ולכן, היה מוכרח להראות לכל העולם כולו, ובפרט לתושבי מצרים, שהוא השיג "הסכם שלום" עם ישראל. וכן בנוגע לנשיא ארצות-הברית דאז - שהיה מוכרח להשיג "הסכם שלום" בין ישראל ומצרים כדי להציל את יוקרתו האישית בחשבו שעל-ידי-זה ייבחר שנית לתפקיד של נשיא ארצות-הברית. ולכן, בכל מקרה היו מוכרחים לצאת מקעמפ-דייוויד עם "חוזה שלום".

ובהזדמנות זו ניסה נשיא מצרים להשיג הישגים נוספים (מלבד עצם חתימת "חוזה השלום"): הוא ניסה ללחוץ שיחזירו את ירושלים, וכאשר הקב"ה עזר שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים, הרפה ללחוץ על ענין זה, כי השגת "חוזה השלום" היה חשוב עבורו יותר מאשר החזרת ירושלים. ובאותה מידה ניסה להשיג את השטחים ושדות הנפט, אבל מובן בפשטות שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" גם ללא קבלת דברים אלו, כי חתימת "הסכם השלום" היתה חשובה לנשיא מצרים (ולנשיא ארצות-הברית) יותר מאשר השגת שטחים נרחבים במדבר!

זאת אומרת: ככל ש"הסכם השלום" היה חשוב בעיני המדינאים של ארץ ישראל (בחשבם שעל-ידי-זה ימנעו מלחמות), היה הדבר חשוב יותר לנשיא מצרים - כדי להציל את שלטונו במצרים. ולכן, בכל מקרה היה מוכן לחתום על "הסכם שלום", גם אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושדות הנפט, כשם שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים, ובפרט ששדות הנפט וכו' חיוניים לבטחונה של ארץ ישראל (על-פי דרך הטבע) יותר מאשר ירושלים העתיקה!

ולכן: גם אם היו מחזירים למצרים דבר סמלי בלבד - ד' אמות על ד' אמות ממדבר סיני, בחלק הסמוך למצרים (לקהיר) - היו יוצאים גם אז בקול תרועה אודות חתימת "הסכם שלום", והיו מחבקים ומנשקים איש לרעהו, וכל זה היה יכול להיות באופן ששדות הנפט והשטח הבטחוני של מאות קילומטרים המפסיק בים מצרים לישראל [כפי שצועקים עתה בפה מלא שכדי שיוכלו לישון במנוחה בגבול הצפון של ארץ ישראל, מוכרחים שטח של הפסק שיהוה 'רצועת בטחון'] - היה נשאר בידי ישראל!

והטענה הידועה שעל-ידי "הסכם השלום" מנעו עתה חזית נוספת (עם מצרים) - הרי אדרבה: אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר ענינים אלו (היפך ממה שעשו בקעמפ-דייוויד), לא היו צריכים להלחם עתה בלבנון!

וכמדובר כמה-פעמים - כדי למנוע מלחמה על-פי דרך הטבע, הרי זה דוקא על-ידי-זה שמטילים אימה ופחד על הצד שכנגד שיפחד לצאת במלחמה; מה-שאין-כן כאשר נותנים לו את שדות הנפט (שזהו ה"נשק" הכי חשוב) ואת השטחים הבטחוניים, הרי הוא רואה שמפחדים ממנו, ועל-ידי-זה 'מגרים' אותו עוד יותר!

הברירה היחידה: לפרסם את שמם של מעכבי המבצע:

לכאורה: "אין צועקין על העבר", ואם-כן מהי התועלת לדבר עתה אודות הטעויות שעשו בקעמפ-דייוויד וכיוצא-בזה, מהי התועלת לדבר בגנותם של ישראל, ולצער את בני-ישראל על-ידי שמיעת דברים אלו?! - אלא כל זה הוא כדי להזהיר שלא יעשו שוב אותה טעות שנעשתה כבר כמה פעמים - להעדיף את דעת המדינאים על דעת אנשי הצבא שהם המומחים לעניני בטחון!

וכאמור לעיל - בפרטים מסויימים חזרו כבר על אותה טעות גם עתה, כאשר לא סיימו את מבצע שלום הגליל (וכן מבצע הסתר שהוזכר לעיל) בימים הראשונים (כאשר נשיא ארצות-הברית ממקומו, וגם לאחרי-זה - כאשר ראש הממשלה נסע מארץ ישראל לארצות-הברית), בהתאם לחוות-דעתם של אנשי הצבא שעל-ידי-זה יחסכו קרבנות, ולמרות זאת לא עשו כן, מפני התנגדותם של המדינאים!

ומדינאים אלו ממשיכים לעכב את סיום מבצע שלום הגליל, ובגללם נופלים קרבנות נוספים רחמנא-ליצלן, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ונוסף לזה ישנם פצועים רבים!

242

וכל זה - מפני שהמדינאים אינם מוכנים להודות על טעותם בזה שעכבו וממשיכים לעכב את סיום המבצע!

ל"ראש הממשלה" בזמן מלחמת יום הכיפורים היה התוקף להודות בגלוי על הטעות שעשתה בהעדיפה את דעת המדינאים לעומת דעת אנשי הבטחון, שעל-ידי-זה נפלו מאות קרבנות ומאות פצועים ללא כל צורך! - אבל מדינאים אלו אינם מוכנים להודות על טעותם, ולא זו בלבד אלא הם ממשיכים לעכב את סיום המבצע!

והנה, גם לאחרי שכבר נעשתה הטעות (שלא סיימו את מבצע שלום הגליל עד עתה) -הרי מצד רחמיו המרובים של הקב"ה עדיין לא נשללה האפשרות לסיים את הפעולה, ויכולים עדיין לסיים זאת מתוך מיעוט קרבנות, או אפילו ללא קרבנות כלל, וזאת - כאשר ישמעו לדעתם של אנשי הצבא.

אינני משלה את עצמי שכאשר יזכירו למדינאים הנ"ל את הטעויות שנעשו בעבר (בקעמפ^-דייוויד, וכיוצא-בזה) ישנו תיכף ומיד את דעתם ויתחרטו מהשיטה שבה הולכים הם במשך זמן רב;

אודות "יראת שמים" אין מה לדבר עמהם - הם לא מפחדים מהקב"ה, ולא מפחדים מהשולחן ערוך, ולכן יוצאים הם במלחמה נגד "מיהו יהודי", נגד "שמירת שבת", וכיוצא-בזה;

את הבושה מפני בשר ודם [שהרי כולם יודעים שפלוני בן פלוני התנהג כן במלחמת יום הכיפורים, וכתוצאה מזה נפלו קרבנות מיותרים, ולמרות זאת, מתנהג גם הוא בדרך זו] -איבדו הם לגמרי, ולכן, נשארה רק ברירה אחת כדי לפעול עליהם שישנו את הנהגתם:

"הוא וחבריו יכולים לדבר רק בשם הערבים אך לא בשם היהודים":::

לפרסם ברבים שכולם ידעו שפלוני בן פלוני עיכב את סיום מבצע 'שלום הגליל' בעתו ובזמנו, למרות דעתם המוחלטת של אנשי הצבא שחייבים להשלים ולסיים מבצע זה בשלימותו (כפי שפורסם אפילו בעיתוני ארץ ישראל, למרות הצנזורה).

וכאשר כולם ידעו שהוא עיכב זאת, אזי לא יבחרו בו (ולא בתלמידיו ובמפלגתו) בבחירות לכנסת הבאה! ולא יתנו לו לדבר בשמם של יהודי ארץ ישראל [הוא וחבריו יכולים לדבר בשם הערבים (שלהם הביאו תועלת על-ידי עיכוב סיום המבצע), אבל לא בשם יהודים!] - כנראה שזהו הדבר היחיד שיפעל עליהם!

וכולי האי ואולי - יפעל איום זה על המדינאים החפצים להמשיך לשבת על הכסאות, ולתפוס עמדה בחיים הפוליטיים של ארץ ישראל - שיפסיקו לשחק עם חישובים פוליטיים ומדיניים על חשבון בטחונם של היהודים הנמצאים בכל ארץ ישראל לגבולותיה!

והעיקר: היות ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁸ - הרי ההוספה בכל עניני יהדות בודאי תוסיף בהצלחת כל ענינים אלו.

זאת אומרת: אפילו אם הדברים האמורים לעיל לא יפעלו שינוי אצל המדינאים [שגם אז הרי טבע האדם לצעוק כאשר ישנו כאב, למרות שיודע שהצעקה לא תבטל את הכאב] -הרי ישנו דבר שבודאי יכול להועיל: כאשר בני-ישראל יוסיפו בכל עניני יהדות, ובמיוחד ב"מבצע תפילין", שעל-זה-נאמר⁹ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכן בנוגע למבצע של רישום בני-ישראל בספר התורה הכללי, על-ידי-זה שכל יהודי קונה אות אחת בספר תורה, וכן בנוגע ל"מבצע צדקה", שהיא שקולה כנגד כל המצוות, והעיקר (מה שנוגע לימינו אלו) - סגולתה המיוחדת לקרב את הגאולה.

ומובן, שבכל ענינים אלו יכול לפעול כל-אחד-ואחד מישראל (מבלי לבקש רשות מאף אחד), ולעשות זאת באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה.

ובנוגע לפועל:

מן הראוי שכל-אחד-ואחד יוסיף במצות הצדקה, וחלק מזה - לזכותם של יהודי ארץ ישראל (כדי שיתוסף בשמירת הקב"ה עליהם), ובמיוחד - לזכותם של חיילי "צבא הגנה לישראל", שאינם מתחשבים עם חשבונותיהם הערמומיים של הפוליטיקאים והמדינאים, אלא הם עומדים במסירת נפש ממש להגן על ארץ הקודש והדרים עליה, ובזכות מצות הצדקה (שמקיימים לזכותם) יתוסף בהגנתם על-ידי "ה' אלקי הצבאות"¹⁰.

הירא ורך הלבב - שלא יתרברב!!

• 8) תהלים קכא, ד.

• 9) תבוא כח, י.

• 10) לשון הכתוב - הושע יב, ו. עמוס ג, יג.

244

ונוסף לזה - יתנו חלק מהצדקה לזכותם של המדינאים, שיצאו סוף-כל-סוף מהגלות הפנימי והעצמי אצל היצר-הרע, "אל זר אשר בקרבך" (שכתוצאה מזה מפחדים הם מהגוים), ויזכרו שהם שייכים לעם אלקי אברהם יצחק ויעקב, וגם להם ניתנה התורה ומצוותיה, והוראת התורה היא - שכאשר מדובר אודות ענין הכרוך עם פיקוח נפש, צריכים לשאול את חוות-דעתם של המומחים לדבר, ובעניננו: אנשי הבטחון, שדעתם ברורה שהיו צריכים לסיים כבר את מבצע 'שלום הגליל', ועל-כל-פנים - לסיימו עתה.

ולמרות שקשה לתבוע מהם שיעמדו בתוקף המתאים ל"גאון יעקב"¹¹, הרי יכולים לתבוע מהם דבר קל יותר מזה (ובפרט על-ידי-זה שיתנו צדקה לזכותם) - שלא יתערבו כלל בעניני בטחון!

וכמדובר כמה-פעמים בארוכה אודות הכתוב בתורה שבכתב (שאפילו הצדוקים מודים בה) בנוגע לאופן הנהגת המלחמה - שקודם היציאה למלחמה הכריזו "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו"^{335 336}. ולכאורה אינו מובן: כאשר הולכים למלחמה צריכים ריבוי אנשי צבא, ומובן, שכאשר נוסף עוד איש צבא, הרי זה מוסיף בנצחון המלחמה. ואם-כן, מדוע אומרים "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" - לכאורה, מוטב לפעול עליו שלא יהיה "ירא ורך הלבב"?!

והתשובה לדבר, בפשטות: התורה מתחשבת עם טבע בני אדם, ולכן, כאשר מדובר אודות "איש הירא ורך הלבב", אין אפשרות להקדיש זמן כדי לחנכו שלא יהיה "הירא ורך הלבב", כי החינוך לזה דורש זמן רב, והיציאה למלחמה צריכה להיות תיכף ומיד ולכן אומרים לו "ילך וישוב לביתו", כדי שלכל הפחות לא יפריע לנצחון המלחמה - "לא ימס את לבב אחיו כלבבו".

וכמו-כן בנוגע לעניננו: היות שאין זמן לחנך את המדינאים שיעמדו בתוקף המתאים ל"גאון יעקב" [ובפרט כאשר הוא מחזיק את עצמו ל"חכם מכל האדם", והראיה - שבחרו בו לשבת על הכסא] - מבקשים מכל אחד מהם: תעשה טובה לעם ישראל ושב בביתך, "ילך וישוב לביתו"; ישלמו לך פנסיה, יתנו לך מכונית פרטית עם נהג צמוד, יקחו אותך לטיולים, יקחו אותך לישיבות המפלגה - העיקר שלא תתערב בענינים שאין לך שום מושג בהם, ואל תחווה את דעתך בעניני בטחון באופן הפכי מדעתם האחידה של כל אנשי הבטחון, תן למומחים בעניני בטחון לטפל ולקבוע כיצד להתנהג על-פי שיקולים בטחוניים!

מסיימים בטוב!

ולסיים בדבר טוב - נסיים בדברי הרמב"ם¹³: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש . . אשר נדבה רוחו אותו . . לעמוד לפני ה' לשרתו . . יהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם . . ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי". כלומר, שהקב"ה שומר ומגין על גורלו של כל-אחד-ואחד מישראל.

וכדי למהר ולזרז את שמירת הקב"ה על כל-אחד-ואחד מישראל (כולל - על-ידי הפעולה של סיום המבצע כדי להבטיח את בטחונם של יהודי ארץ ישראל) - אתן עבור כל-אחד-ואחד מהמסובים שטר של דולר, כדי לתת זאת (ביחד עם הוספה משלו) לצדקה, בזמן העיקרי של נתינת הצדקה - בבוקר לפני התפילה, או על-כל-פנים קודם תפילת מנחה, ולתת זאת לזכות עצמו ולזכות כלל ישראל, ובמיוחד - לזכותם של חיילי 'צבא הגנה לישראל', שהם יצליחו לסיים את המבצע הנ"ל במיעוט הכי אפשרי של אבידות, ויתירה מזו: ללא כל אבידות.

[ועי"ז יחסכו קרבנות מיותרים גם בצד השני - כאמור לעיל שגם הם נבראו בצלם אלקים, ותפקידו של היהודי לדאוג גם לחייו של כל-אחד-ואחד משאר אומות העולם].

ויסיימו את המבצע הנ"ל בהתאם להוראת התורה שצריכים להתנהג על-פי דעתם של אנשי הבטחון, שלדעת כולם חייבים לסיים זאת בשלימות (כפי שאמרו בפירוש כמה פעמים). ויסיימו זאת ללא בלבולים מהמדינאים שעיכבו זאת עד עתה, וממשיכים באסיפותיהם, ואחריתם מי ישורנו - כי ההוספה בנתינת הצדקה לזכותם תפעל ש"יערה עליהם רוח ממרום"¹⁴ וילכו וישובו לביתם, ויתנו לאנשי הבטחון לנהל את כל הענינים הקשורים עם בטחון.

• 13) הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ג.

• 14) ישעי' לב, טו.

246

והקב"ה יתן תוספת כח מכחו וחכמתו - לכל אלו שרוצים ויכולים לסיים את המבצע הנ"ל, שיצליחו לעשות זאת ללא כל בלבולים, וידעו שאין זה באופן של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"³³⁷, אלא כפי שראו עד עתה נסים גלויים למעלה מדרך הטבע לגמרי, ויקויים היעוד⁹ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ועד שיפחדו להתחיל עם בני-ישראל.

ועל-ידי-זה יבטיחו את בטחונם ושלומם של יהודי ארץ ישראל גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, שהדרך היחידה לזה היא - לא לוותר על עניני בטחון, ולסמוך על 'ניירות' שאין להם ערך כלל (כפי שהתנהגו בקעמפ^-דייוויד, כנ"ל בארוכה), אלא להתנהג על-פי הוראת התורה, "תורת אמת" ו"תורת חיים", הוראה אמיתית בחיים - לשמוע לדעתם של אנשי הבטחון (ולא לשמוע לדעתם של המדינאים, ובפרט לאחרי שרואים את התוצאות שהם הביאו, ועוד ידם נטויה)!

וסוף-כל-סוף הרי המדינאים עצמם יתנו 'תודה' על זה שלא הניחו להם לעשות ענינים בלתי^-רצויים, ענינים הגורמים לתוצאות איומות כפי שהיו בעבר, ולאו דוקא בעבר של קעמפ^-דייוויד, אלא אפילו בעבר הקרוב, לפני 10 ימים, 15^-20 ימים, כאשר עיכבו את אנשי הבטחון שלא יוכלו למלא את תפקידם!

ומתוך דרכי נועם ודרכי שלום, ואהבת ישראל אמיתית (אפילו בין המדינאים ואנשי הבטחון), הקשורה עם אהבת התורה ואהבת הקב"ה, אשר "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁸ - נזכה ללכת בשמחה ובטוב לבב לקראת קיום היעוד³³⁸ "לא ישא גוי אל גוי חרב", בביאת משיח צדקנו בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ג' תמוז תשמ"ב)

ניסים גלויים - על-ידי חיילי ישראל

בדורנו זה, מודגשת ביותר זכותם של כל אחד-ואחד מישראל - כי כל יהודי הוא בבחינת "אוד מוצל מאש"¹. היינו, שלאחרי כל הגזירות המבהילות שהיו - נשאר מאמין בה' ובתורתו.

ובפרט כאשר מדובר אודות היהודים הנמצאים בארץ הקודש, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה"² - כמובן בפשטות גודל הזכות להמצא ב"אוירא דארץ ישראל", ועד שענין זה מתבטא גם בנוגע לגשמיות וחומריות הגוף.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות היהודים שמוסרים נפשם וגופם ממש בכל יום כדי להגן על ארץ הקודש וכל הדרים עליה - שזכותם גדולה ביותר, והם נמצאים במצב הכי נעלה, וכפי שהדבר מתבטא בנסים הגלויים שהקב"ה הראה להם בימים האחרונים, בקשר לפעולות הקשורות עם בטחונה של ארץ ישראל.

ומאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים - הרי רצונו של הקב"ה הוא שכאשר מתחילים לעשות דבר טוב, ובפרט פעולה הקשורה עם פיקוח נפשות (בטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש), צריכים להשלים ולסיים את הפעולה לתכליתה.

ובהקדים המענה על השאלה הידועה - שהקב"ה מראה נס רק על-ידי צדיק הכי גדול, ואם-כן כיצד אומרים שראו נסים גלויים?

והתשובה לדבר, בפשטות:

ישנם עשרות סיפורים בש"ס ומדרשים אודות נסים שנעשו אפילו ע"י בעלי^-חיים, ועל-אחת-כמה-וכמה על-ידי בני אדם, סוג ה"מדבר", וזאת - מבלי הבט על מעמדו ומצבו של זה שעל ידו מחליט הקב"ה לעשות נס לבני-ישראל!

זאת אומרת: הקב"ה אינו מוגבל כלל בשכלו של בן^-אדם, ולכן, כאשר הקב"ה מחליט לעשות נס לבני-ישראל, יכול הוא להחליט לעשות נס זה אפילו על ידי בעל^-חי, או על-ידי

• 1) לשון הכתוב - זכריה ג, ב.

• 2) עקב יא, יב.

248

בן-אדם בכל מעמד ומצב שהוא - כפי שמחליט הקב"ה על ידי מי להראות את הנס, אפילו אם הדבר לא מוצא חן בעיני בשר ודם!

ומאחר שמצינו בתורה עשרות סיפורים אודות נסים שהראה הקב"ה לאו דוקא על-ידי צדיקים גדולים - הרי סיפורי התורה מהווים הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום, שהקב"ה יכול להראות נסים גלויים על ידי מי שהוא רוצה, ללא כל הגבלות בדבר.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות בני אברהם יצחק ויעקב, ובפרט יהודים שעומדים במסירת נפש בפועל ממש כדי להגן על הארץ והדרים עליה - הרי בודאי שהם ה'כלים' הכי מתאימים שעל ידם יהיו נסים גלויים!

וכפי שהיה לאחרונה - שחיילי צבא הגנה לישראל ראו נסים גלויים: בכמה-וכמה מקומות אליהם הגיעו - ברחו מפניהם, "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³³⁹!

ומובן בפשטות שחס-ושלום לומר שנסים גלויים אלו שראו במשך השבועות והימים האחרונים הם מצד "כחי ועוצם ידי"³⁴⁰ דבשר ודם - רחמנא ליצלן מלחשוב כך! אלא ודאי זהו אך ורק כחו ועוצם ידו של הקב"ה, "בגדול זרועך ידמו כאבן"³⁴¹, שרק הוא יכול להראות נסים גלויים (בדוגמת הנסים שראו לאחרונה)!

ניסים נוספים - על-ידי "לב מלכים ושרים"!

נוסף לנסים הגלויים שראו אנשי הצבא - ישנם עוד עניני נסים שלא שיערו כלל שכך יהיו פני הדברים:

הוזכר כבר בהזדמנויות קודמות שנשיא ארצות-הברית נסע ממדינה זו למשך עשרה ימים - שזה היה נס גלוי והוראה ברורה שישנם עשרה ימים שבהם יכולים לסיים את המבצע של הגנת ובטחון ארץ ישראל ללא כל לחץ מצד ארצות-הברית, מאחר שנשיאה אינו נמצא במקומו.

ולאחרי זה היו עוד תשעה ימים שבהם נסע ראש הממשלה מארץ ישראל לארצות-הברית - כדי שיוכלו לסיים פעולה זו במשך ימים אלו, ולא תהיה שום טענה נגדו, מאחר שהוא נמצא מעבר לים.

אבל בעוונותינו הרבים, לא ניצלו ימים אלו במילואן, רחמנא ליצלן!

והנה, מאחר שהקב"ה הוא "א-ל רחום וחנון"⁶, נותן הוא עדיין אפשרות נוספת לסיים את הפעולה הנ"ל - בהראותו נס גלוי נוסף:

כאשר ראש הממשלה בא לעיר הבירה של ארצות-הברית - נפעל שינוי ביחס כלפי היהודים והערבים מן הקצה אל הקצה: אף אחד לא שיער שארצות-הברית תסכים ותתמוך במצב הקיים עתה, שהרי יום אחד לפני-זה היתה התנגדות גמורה לדבר, ואף-על-פי-כן נפעל שינוי מן הקצה אל הקצה. היינו, לא זו בלבד שלא הפעילו לחץ על ישראל, אלא אדרבה: הוסיפו בעזר ובסיוע לישראל!

ואם תמצי לומר - הרי נסים אלו אינם קטנים יותר מהנסים שראו חיילי צבא הגנה לישראל!

ונוסף לזה היה עוד נס (לא קטן יותר): ה"חילופי גברא" במדינה זו (החלפת שר החוץ של ארצות-הברית) נעשית בעצלתיים - שזוהי הוראה ברורה שיכולים וצריכים לנצל ימים אלו באופן המתאים ללא כל לחץ, כי ישנו תירוץ עבור כל "עמי הארץ" שיש לתת שהות זמן עד ששר החוץ החדש ילמד את התפקיד ויוכל למלא את מקומו של שר החוץ הקודם, והוא צריך לערוך היכרות עם כל הגורמים הקשורים בדבר, ולהתרגל לזה.

ומובן, שאין להאריך בענינים אלו, היות והם ענינים שהשתיקה יפה להם!

לנצל את ההזדמנות האלוקית!

והנה, מאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים בכל הענינים האמורים לעיל - הרי אף-על-פי שלא ניצלו את ההזדמנויות הקודמות. אף-על-פי-כן, צריכים על-כל-פנים לנצל את הימים הבאים באופן המתאים. היינו, לסיים את הפעולה שנועדה להבטיח את בטחונם של יהודי

6) לשון הכתוב - תשא לד, ו. תהלים פו, טו.

250 ארץ ישראל שיוכלו להיות במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד"³⁴², כי "חרב לא תעבור בארצכם", אפילו "חרב של שלום"³⁴³ (על-ידי חיילי האו"ם - אוי ואבוי ל"שלום" שהם מסוגלים להביא!).

וסיום פעולה זו תהיה מתוך בטחון אמיתי ובטחון גמור בקב"ה - שאז יראו נסים גלויים גם מכאן ולהבא, ובדרכי נועם ודרכי שלום, היינו, שלא יהיו זקוקים לענין של מלחמה כלל, כי על-ידי יראת הקב"ה אצל כל-אחד-ואחד מישראל, יקויים היעוד³⁴⁴ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ומאחר שהם יברחו - לא יהיה צורך במלחמה כלל.

וכמדובר כמה-פעמים שסיום הפעולה הנ"ל היא הדרך היחידה (על-פי דרך הטבע) כדי להבטיח שעל-כל-פנים מכאן ולהבא יוכלו יהודי ארץ ישראל להיות במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד", גם כאשר נמצאים בסוף זמן הגלות.

(מעובד ע"פ שיחת ז' תמוז תשמ"ב) שיחה זו שהוגהה על-ידי הרבי מסכמת את שלושת השיחות -כ"ב סיון, ג' תמוז, ז' תמוז.

סיום מבצע ׳שלום הגליל׳ - הכרח גמור!

איתא בשולחן-ערוך הלכות שבת¹: "נכרים שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת, ואם באו על עסקי נפשות, ואפילו באו סתם, ויש לחוש שמא באו על עסקי נפשות, ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבא, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת, ובעיר הסמוכה לספר, אפי' אינן רוצים לבא אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

וכמדובר כמה-פעמים שהלכה זו אינה קשורה עם קדושת ארץ ישראל כלל, אלא כן הוא גם בעיירות בחוץ לארץ, ובזמן הגלות - כאשר ישנו מצב של סכנה ופקוח-נפש, חייבים לצאת בכלי זיין כמפורש במסכת עירובין²: נהרדעא שבבבל.

ומזה מובן גודל ההכרח לסיים את הפעולה שנועדה להסיר את הסכנה לבטחונם של היהודים הנמצאים בארץ ישראל, הן בגליל - בצפון, והן בדרום, הן במזרח והן במערב, בכל ארץ ישראל לגבולותיה, שיוכלו לחיות במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד"³ (גם קודם הגאולה). ואין להשאיר את הפעולה באמצע, ועוד, בהעדר סיום הפעולה הרי, בלשון הכתוב⁴ - "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם גו'"!

וכפי שמכריזים אנשי הצבא, שהם המומחים לעניני בטחון, שמטעמי בטחון טהורים (ללא שיקולים מדיניים) חייבים לסיים את הפעולה בשלימותה. וכמדובר כמה-פעמים שהתורה קובעת שבעניני בטחון צריכים להתנהג על-פי חוות^-דעתם של המומחים לעניני בטחון, כשם שבעניני רפואה צריכים להתנהג על-פי חוות^-דעתם של הרופאים.

ונוסף לזה:

• 1) טושו"ע ואדה"ז או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 2) מה, א.

• 3) בחוקותי כו, ו.

• 4) מסעי לג, נה.

252

רק סיום הפעולה בשלימותה, באופן שיובטח בטחונם ושלומם של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש - יכולה להצדיק את הקרבנות שנפלו למען פעולה זו ה'-יקום-דמם, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ופיקוח נפשו של כל אחד מהם דוחה את כל התורה כולה, ולכן, מאחר שהיה הכרח לערוך פעולה זו כדי להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים בארץ הקודש, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כדי להצדיק - עד כמה שאפשר - את הקרבנות שנפלו ובפרט שעל-ידי-זה ימנעו קרבנות נוספים, שלא תאבד עוד אפילו נפש אחת מישראל, שהיא "עולם מלא"³⁴⁵.

הקב״ה "מאותת" - לסיים המבצע!!

ובפרט לאחרי שהקב"ה הראה נסים גלויים בפעולה זו - ניצחון למעלה מהמשוער לגמרי, כי הפעולות שהיו אמורות להתבצע במשך יומיים בוצעו בפועל במשך יום אחד (ואפילו פחות מזה) בלבד, ועד שכל אנשי הצבא אמרו פה אחד שראו בעיני בשר נסים גלויים למעלה מדרך הטבע - "יד ה' עשתה זאת"³⁴⁶.

וכפי שידועים סיפורי אנשי הצבא - שבכמה-וכמה מקומות שראו שבאים יהודים, ברחו לכל עבר, "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁴⁷, ולא היה צורך להשתמש בכלי נשק.

ומאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים בפעולה זו - הרי בודאי שרצונו הוא שיסיימו פעולה זו בשלימותה, בהתאם להוראת התורה להתנהג על-פי דעת המומחים לעניני בטחון.

ובהקדים המענה על השאלה הידועה - שהקב"ה מראה נס רק על-ידי צדיק הכי גדול, ואם-כן כיצד אומרים שראו נסים גלויים?

והתשובה לדבר, בפשטות:

ישנם עשרות סיפורים בש"ס ומדרשים אודות נסים שנעשו אפילו על-ידי בעלי^-חיים, ועל-אחת-כמה-וכמה על-ידי בני אדם, סוג ה"מדבר", וזאת - מבלי הבט על מעמדו ומצבו של זה שעל ידו מחליט הקב"ה לעשות נס לבני-ישראל!

זאת אומרת: הקב"ה אינו מוגבל כלל בשכלו של בן^-אדם, ולכן, כאשר הקב"ה מחליט לעשות נס לבני-ישראל, יכול הוא להחליט לעשות נס זה אפילו על ידי בעל-חי, או על-ידי בן^-אדם בכל מעמד ומצב שהוא - כפי שמחליט הקב"ה על^-ידי מי להראות את הנס, אפילו אם הדבר לא מוצא חן בעיני בשר ודם!

ומאחר שמצינו בתורה עשרות סיפורים אודות נסים שהראה הקב"ה לאו דוקא ע"י צדיקים גדולים - הרי סיפורי התורה מהווים הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום, שהקב"ה יכול להראות נסים גלויים על ידי מי שהוא רוצה, ללא כל הגבלות בדבר.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות בני אברהם יצחק ויעקב, ובפרט יהודים שעומדים במסירות נפש בפועל ממש כדי להגן על הארץ והדרים עליה - הרי בודאי שהם ה'כלים' הכי מתאימים שעל^-ידם נסים גלויים!

ומובן בפשטות שחס-ושלום לומר שנסים גלויים אלו שראו במשך השבועות והימים האחרונים הם מצד "כחי ועוצם ידי"⁸ של בשר ודם (אפילו כאשר מדובר אודות יהודי, ויהודי שיש לו מעלות) - רחמנא ליצלן מהאי דעתא! אלא ודאי זהו אך ורק כחו ועוצם ידו של הקב"ה, "בגדול זרועך ידמו כאבן"⁹, שרק הוא יכול להראות נסים גלויים (בדוגמת הנסים שראו לאחרונה)!

לא מנצלים את ה״סייעתא דשמיא"

נוסף לנסים הגלויים שראו אנשי הצבא - ישנם עוד עניני נסים שלא שיערו כלל שכך יהיו פני הדברים:

הודיעו מלכתחילה שנשיא ארצות-הברית עוזב את 'עיר הבירה' למשך עשרה ימים, וזו היתה הוראה ברורה שיכולים לערוך פעולה זו ללא כל לחץ מצד ארצות-הברית [שהם היחידים שיש מקום להתחשב עמהם, מאחר שבדרך הטבע הם נותנים כסף וכלי נשק] למנוע ולעכב פעולה זו, וזאת - למרות שגם כאשר נשיא ארצות-הברית נמצא בגרמניה או באנגליה וכיוצא-בזה, יכול הוא להתקשר טלפונית ולהפעיל לחץ מכל מקום שבו הוא

• 8) עקב ח, יז.

• 9) בשלח טו, טז.

254 נמצא - ואף-על-פי-כן, לא הופעל לחץ כזה, וזו היתה הוראה ברורה שנותנים משך זמן של עשרה ימים כדי לערוך פעולה זו בשלימותה, ללא כל לחץ מדיני!

ולכן, במשך עשרה ימים אלו יכלו לסיים את המבצע בשלימותו, ולהסיר לגמרי את הסכנה (בדרך הטבע) המאיימת על בטחונם של יהודי ארץ ישראל. וכל זה - אפילו מבלי להתחשב בנסים הגלויים שראו אנשי הצבא, היינו, אפילו בדרך הטבע יכול לסיים זאת במשך עשרה ימים; ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר ראו - החל מהיום הראשון - שזהו נצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי (כפי שאמרו אנשי הצבא), הרי בודאי שהיו יכולים לסיים זאת בפחות מעשרה ימים!

ולאחרי זה היתה הזדמנות נוספת לסיים את מבצע 'שלום הגליל' - כאשר "ראש הממשלה" בא לארצות-הברית למשך עשרה ימים (לערך) מתוך תקוה שינצלו ימים אלו כדי לסיים זאת, וכאשר יבואו בטענה: היתכן?! - יהיה לו 'תירוץ' שכל זה קרה כאשר הוא לא היה בשעת מעשה, ולכן לא היה יכול למנוע זאת (על-דרך האמור לעיל בנוגע לנשיא ארצות-הברית). וכאמור לעיל - למרות שכולם יודעים שגם כאשר נמצאים בריחוק מקום מקבלים את כל הידיעות על-ידי הטלפון, בכל זאת, כלפי חוץ מספיק ה'תירוץ' הנ"ל.

ולכן, אם היו מנצלים את הזמן שראש הממשלה היה בארצות-הברית, והיו מסיימים את הפעולות הנ"ל - היו כולם מרוצים מזה; אמנם "אין מורין כן", ומשום זה נסע ראש הממשלה בכדי שיהיה לו 'תירוץ' שהוא לא ידע. אך למרות זאת, אם היו עושים זאת בפועל היו כולם מרוצים מזה, כי הדבר היה מביא תועלת גם לצד השני, שחלק מהם ישארו בחיים (מה-שאין-כן כאשר הדבר נמשך והולך, שאז נפצעים ונהרגים גם הם), ולכן היו כולם מרוצים מזה, והיו מודים על פעולות הנ"ל;

אבל בעוונותינו הרבים, לא ניצלו ימים אלו במילואן, רחמנא ליצלן!

והנה, מאחר שהקב"ה הוא "א-ל רחום וחנון"³⁴⁸, נותן הוא עדיין אפשרות נוספת לסיים את הפעולה הנ"ל - בהראותו נס גלוי נוסף:

כאשר ראש הממשלה בא לעיר הבירה של ארצות-הברית - נפעל שינוי ביחס כלפי היהודים והערבים באופן דמן הקצה אל הקצה; אף אחד לא שיער שארצות-הברית תסכים ותתמוך במצב הקיים עתה, שהרי יום אחד לפני-זה היתה התנגדות גמורה לדבר, ואף-על-פי-כן נפעל שינוי מן הקצה אל הקצה. היינו, לא זו בלבד שלא הפעילו לחץ על ישראל, אלא אדרבה: הוסיפו בעזר ובסיוע לישראל (למרות שלעת-עתה אין מפרסמים זאת)!

ואם תמצי לומר - נסים הנ"ל אינם קטנים יותר מהנסים שראו חיילי צבא הגנה לישראל!

נוסף לזה היה עוד נס (לא קטן יותר): ה"חילופי גברא" במדינה זו (החלפת שר החוץ של ארצות-הברית) נעשית בעצלתיים - שזוהי הוראה ברורה שיכולים וצריכים לנצל ימים אלו באופן המתאים ללא כל לחץ, כי ישנו תירוץ עבור כל "עמי הארץ" שיש לתת שהות זמן עד ששר החוץ החדש ילמד את התפקיד ויוכל למלא את מקומו של שר החוץ הקודם, והוא צריך לערוך היכרות עם כל הגורמים הקשורים בדבר, ולהתרגל לזה.

ומובן, שאין להאריך בענינים אלו, כי הם ענינים שהשתיקה יפה להם!

והנה, מאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים בכל הענינים האמורים לעיל - הרי אף-על-פי שלא ניצלו את ההזדמנויות הקודמות. בכל זאת, צריכים על-כל-פנים לנצל את הימים הבאים באופן המתאים. היינו, לסיים את הפעולה שנועדה להבטיח את בטחונם של יהודי ארץ ישראל.

הסיבה האמיתית - "הגוי אשר בקרבך"!

והנה, למרות כל האמור לעיל - ישנם מדינאים המעדיפים שיקולים פוליטיים על פני שיקולים בטחוניים:

מדינאים אלו באו עם חשבונות מבהילים, היפך השכל והטבע לגמרי, וטענו שצריכים להפסיק ולא לסיים את הפעולה בהתאם לתכנית שנקבעה מראש - מפני הפחד שלהם מהגוים!

אנשים אלו ערכו אסיפות, "עוצו עצה" ו"דברו דבר"¹¹, והצליחו אמנם לעכב את תהליך הפעולה במדה מסויימת, ולכן נמצאים עתה במעמד ומצב שבו נמצאים!

11) ראה ישעי' ח, י.

256

וכאמור: סיבת הדבר היא - פחד שוא מפני הלחץ של אומות-העולם, בה בשעה שהיתה הוראה ברורה שלא יהיה כל לחץ מדיני, כדי לתת אפשרות לסיים את הפעולה בשלימות!

[ובפרט כאשר רואים בפועל שהעולם נמצא במעמד ומצב של "וסכסכתי מצרים במצרים"³⁴⁹, היינו, שהגוים ושונאי ישראל עסוקים במלחמות שלהם, בינם לבין עצמם, ואין להם פנאי לעסוק בענינים אחרים (שזהו הטעם, בפשטות, לבחירת זמן זה דוקא לשם עריכת פעולה זו) - הרי בודאי שזהו הזמן המתאים לסיים ולהשלים פעולה זו בשלימותה, ובדרך הטבע - הרי זו גם אפשרות להשלים זאת באופן הכי טוב ויעיל, תוך מינימום של קרבנות].

אבל אף-על-פי-כן הפחד שלהם מפני הגויים הוא גדול כל-כך - עד שהם מתנהגים באופן שהגויים עצמם לא חשבו לתבוע זאת מהם!

הסיבה האמיתית לתופעה של פחד מהגוים היא - הפחד והשפלות בפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, שזוהי נפשו הבהמית, "א^-ל זר אשר בקרבך"³⁵⁰, שאין לך גלות גדולה מזו כאשר אדם מפחד מפני ה'גוי'שקייט' אשר בקרבו, וככל שיהיה מעמדו ותפקידו האישי באופן מכובד - הרי הוא נמצא בגלות עמוקה ביותר!

לא לומדים דבר מטעויות העבר!!!

אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות כזו - להעדיף את חוות^-דעתם של המדינאים לעומת חוות^-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון, זוהי טעות שחזרה ונשנתה כמה פעמים: בחתימת החוזה האומלל של קעמפ^-דייוויד, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת סיני - שבכל פעם העדיפו את חוות^-דעתם של ה"מדינאים", למרות שזו היתה בניגוד מוחלט לחוות^-דעתם של אנשי הצבא המבוססת על טעמים בטחוניים, כפי שהם אמרו בפירוש (ואמרו זאת גם במבצע שלום הגליל) שהדבר יביא לקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!

בשביל שיקולים פוליטיים של 'מדינאים' - מאבדים קרבנות מבני-ישראל (שכל אחד מהם הוא "עולם מלא"), ללא כל תועלת!

בקשר למלחמת יום הכיפורים הודתה ראש הממשלה דאז שאם היו שומעים לדעתם של אנשי הבטחון והיו מכריזים 'גיוס' בזמן המתאים, היו חוסכים (בדרך הטבע) מאות קרבנות של בני-ישראל! - כפי שהיא עצמה פירסמה זאת בכתב ובדפוס, "למען ישמעו וייראו"!

והנה, מאות קרבנות אלו היו בטוחים שעל-כל-פנים מכאן ולהבא לא יחזרו שוב על טעות זו - ואף-על-פי-כן, חזרו שוב על אותה הטעות בחתימת ההסכמים בקעמפ^-דייוויד:

בקעמפ^-דייוויד החזירו שטחים נרחבים החיוניים ביותר לבטחונה של ארץ ישראל (כדי שלא יוכלו לפגוע ממצרים במערבה של ארץ ישראל) - כפי שמכריזים ומרעישים עתה (בנוגע למבצע שלום הגליל) שבהכרח להרחיק את השונא מהגבול למרחק כזה שלא יוכלו להפגיז את ישובי הגליל - ואף-על-פי-כן החזירו שטחים בטחוניים אלו!

החזירו את בארות הנפט - שזהו ה'נשק' העיקרי בימינו אלו על-פי דרך הטבע (והרי הקב"ה רוצה שכל ענין יהיה בדרך הטבע), ולא רק בשעת מלחמה, אלא זהו מיצרך חיוני ביותר שבלעדו אי אפשר לנהל את המשק!

ויתירה מזו: בארות נפט אלו לא היו תחת בעלותם (של יהודים שבארץ), ואם-כן הם אינם הבעלי בתים החוקיים שיוכלו לתת למצרים את בארות הנפט: על-פי החוק הבינלאומי (לא רק על-פי תורה) שייכים בארות הנפט לאותן חברות שהשקיעו בחפירת הבארות ושאיבת הנפט, ולמרות זאת, החזירו את בארות הנפט ללא בעלות חוקית עליהם, ולכן, עתה יש צרות צרורות מהבעלי^-בתים החוקיים של בארות הנפט, כי הם תובעים מאות מליוני דולרים עבור בארות הנפט!

ולאחרונה גילו כבר שנוסף על החזרת שטחים בטחוניים והחזרת הנפט - עלה הדבר (קיום החוזה דקעמפ^-דייוויד) על-פי הודעות רשמיות - לעת-עתה בהון תועפות: 17 בליון דולר; ועדיין אין זה הסוף!

והעיקר: אנשי הצבא שפכו את דמם עבור שטחים בטחוניים אלו, מתוך אמונה פשוטה שעל-ידי-זה מגינים על בטחונה של ארץ ישראל ובטחונם של בני-ישראל, ואם-כן, כאשר מחזירים שטחים בטחוניים אלו - הרי הקרבנות שנפלו מבני-ישראל (שאפילו אחד מהם הוא "עולם מלא") הם ללא כל תועלת בדרך הטבע!

המצרים השתוקקו להסכם - בכל מחיר!!

וכמדובר כמה-פעמים - כל מה שהחזירו בקעמפ-דייוויד היה מיותר לגמרי, והחזירו זאת על לא דבר:

אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושלא להחזיר שדות הנפט - היו חותמים את "הסכם השלום" גם באופן כזה, והראיה: הצד שכנגד תבע שיחזירו את ירושלים העתיקה, ואף-על-פי-כן, כאשר עמדו בתוקף והבהירו שזהו דבר שלא בא בחשבון - חתמו את "הסכם השלום" גם בלי החזרת ירושלים העתיקה. וכמו-כן מובן בנוגע לשטחים הבטחוניים ושדות הנפט, שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" באופן כזה!

וטעם הדבר: מצרים היתה אז במצב של בהלה ומבוכה, העדר הכלכלה והעדר הסדר, ונשיא מצרים דאז פחד מפני הפיכה בשלטון (כפי שמפחדים עתה בערב^-הסעודית, בסוריה, בירדן וכו'). ולכן, היה מוכרח להראות לכל העולם כולו, ובפרט לתושבי מצרים, שהוא השיג "הסכם שלום" עם ישראל. וכמו-כן בנוגע לנשיא ארצות-הברית דאז - שהיה מוכרח להשיג הסכם שלום בין ישראל ומצרים כדי להציל את יוקרתו האישית בחשבו שעל-ידי-זה יבחר שנית לתפקיד נשיא ארצות-הברית, ולכן, בכל אופן היו מוכרחים לצאת מקעמפ^-דיוויד עם "חוזה השלום".

ובהזדמנות זו ניסה נשיא מצרים להשיג הישגים נוספים (מלבד עצם חתימת "חוזה השלום"): הוא ניסה ללחוץ שיחזירו את ירושלים העתיקה, וכאשר ה' עזר שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים העתיקה, הרפה ללחוץ על ענין זה, כי השגת "חוזה השלום" היתה חשובה עבורו יותר מאשר החזרת ירושלים העתיקה. ובאותה מידה ניסה להשיג את השטחים ושדות הנפט, אבל מובן בפשטות שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" גם ללא קבלת דברים אלו, כי חתימת "הסכם השלום" היתה חשובה לנשיא מצרים (ולנשיא ארצות-הברית) יותר מאשר השגת שטחים נרחבים במדבר!

זאת אומרת: ככל ש"הסכם השלום" היה חשוב בעיני המדינאים של ארץ ישראל (בחשבם שעל-ידי-זה ימנעו מלחמות), היה הדבר חשוב יותר לנשיא מצרים - כדי להציל את שלטונו במצרים, ולכן, בכל מקרה היה מוכן לחתום על "הסכם שלום" גם אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושדות הנפט, כשם שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים העתיקה. ובפרט ששדות הנפט וכו' חיוניים לבטחונה של ארץ ישראל (על-פי דרך הטבע) יותר מאשר ירושלים העתיקה!

ולכן: גם אם היו מחזירים למצרים דבר סמלי בלבד - ד' אמות על ד' אמות ממדבר סיני, בחלק הסמוך למצרים (לקהיר) - היו יוצאים גם אז בקול תרועה אודות חתימת "הסכם שלום", והיו מחבקים ומנשקים איש לרעהו, וכל זה היה יכול להיות באופן ששדות הנפט והשטח הבטחוני של מאות קילומטרים המפסיק בין מצרים לישראל [כפי שצועקים עתה בפה מלא שכדי שיוכלו לישון במנוחה בגבול הצפון של ארץ ישראל, מוכרחים שטח של הפסק שיהווה 'רצועת בטחון'] - היה נשאר בידי ישראל!

והטענה הידועה שעל-ידי "הסכם שלום" מנעו עתה חזית נוספת (עם מצרים) - הרי אדרבה: אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר ענינים אלו (היפך ממה שעשו בקעמפ^-דייוויד), לא היו צריכים להלחם עתה בלבנון!

וכמדובר כמה-פעמים - כדי למנוע מלחמה על-פי דרך הטבע, הרי זה דוקא על-ידי-זה שמטילים אימה ופחד על הצד שכנגד שיפחד לצאת במלחמה; מה-שאין-כן כאשר נותנים לו את שדות הנפט (שזהו הנשק הכי חשוב) ואת השטחים הבטחוניים, הרי הוא רואה שמפחדים ממנו, ועל-ידי-זה 'מגרים' אותו עוד יותר!

נוסף לזה: ידוע שלמחבלים נמסר מידע צבאי על-ידי מצרים כתוצאה מהסודות שגילו היהודים למצריים בעקבות הסכם השלום.

אולי סוף סוף ילמדו קצת לקח!

לכאורה: "אין צועקין על העבר", ואם-כן מהי התועלת לדבר עתה אודות הטעויות שעשו בקעמפ-דייוויד וכיוצא-בזה, מהי התועלת לדבר בגנותם של ישראל, ולצער את בני-ישראל על-ידי שמיעת דברים אלו?! - אלא כל זה הוא כדי להזהיר שלא יעשו שוב אותה טעות שנעשתה כבר כמה פעמים - להעדיף את דעת המדינאים על דעת אנשי הצבא שהם המומחים לעניני בטחון!

וכאמור לעיל - בפרטים מסויימים חזרו כבר על אותה טעות גם עתה, כאשר לא סיימו את מבצע שלום הגליל בימים הראשונים (כאשר נשיא ארצות-הברית נסע ממקומו, וכן

לאחרי-זה - "ראש הממשלה" נסע מארץ ישראל לארצות-הברית), בהתאם לחוות^-דעתם

של אנשי הצבא שעל-ידי-זה יחסכו קרבנות, ואף-על-פי-כן לא עשו כן, מפני התנגדותם של המדינאים!

ומדינאים אלו ממשיכים לעכב את סיום מבצע שלום הגליל, ובגללם נופלים קרבנות נוספים רחמנא^-ליצלן, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ונוסף לזה ישנם פצועים רבים! וכל זה - מפני שהמדינאים אינם מוכנים להודות על טעותם בזה שעכבו וממשיכים לעכב את סיום המבצע!

לראש הממשלה בתקופת מלחמת יום הכיפורים היה התוקף להודות בגלוי על הטעות שעשתה בהעדיפה את דעת המדינאים לעומת דעת אנשי הבטחון, שעל-ידי-זה נפלו מאות קרבנות ומאות פצועים, ללא כל צורך! - אבל מדינאים אלו אינם מוכנים להודות על טעותם, ולא זו בלבד אלא הם ממשיכים לעכב את סיום המבצע!

והנה, גם אחרי שכבר נעשתה הטעות הנ"ל (שלא סיימו את מבצע שלום הגליל עד

עתה) - הרי מצד רחמיו המרובים של הקב"ה עדיין לא נשללה האפשרות לסיים את

הפעולה (דמבצע שלום הגליל), ויכולים עדיין לסיים מתוך מיעוט קרבנות, או אפילו ללא קרבנות כלל, וזאת - כאשר ישמעו לדעתם של אנשי הצבא.

ויהי-רצון שבפעם הזו לא יעשו את אותה הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות - אלא יסיימו פעולה זו בשלימותה.

ולא להתפעל מהפחדנים שמנסים למנוע זאת, ומובן בפשטות שאין מה להתפעל מהם -כי כאשר שואלים אותם: היתכן שאתם דורשים לעשות אותה טעות שנעשתה בפעמים הקודמות, הרי ראיתם בפועל מה היו התוצאות דטעות זו?! - אין להם מה להשיב! וזוהי התשובה הברורה ביותר!

ו"יערה עליהם רוח ממרום"¹⁴ - שגם הם ישנו את דעתם, וכולם יחד יעמדו "כאיש אחד בלב אחד" - "נגד ההר"¹⁵, כדי לקבל על עצמם להתנהג על-פי הוראות הקב"ה, "ה' אלקי הצבאות", בתורתו - "תורת אמת" ו"תורת חיים", הוראה אמיתית בחיי היום^-יום, הן בנוגע לחיים הפרטיים בתור אדם פרטי, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות חייו בתור איש^-ציבור, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות ענין כללי הנוגע לבטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכאשר יחליטו גם הם להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה - הרי בודאי שלא יחליטו לעשות את הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות, וגם דעתם תהיה שיש לסיים פעולה זו בשלימותה.

שליחותם של אנשי הצבא - בכוחו של ה׳

והנה, אנשי הצבא שזכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש בגופם - ימשיכו הם במילוי תפקידם ושליחותם להבטיח (בדרכי הטבע) את בטחונם ושלומם של בני-ישראל, ויסיימו פעולה זו בשלימותה.

ומובן, שאנשי הצבא ממלאים את תפקידם ושליחותם באופן ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", "ובשם אלקינו נדגול"¹⁶, ואין זה באופן ד"כחי ועוצם ידי"⁸ חס-ושלום, אלא יודעים שכאשר נמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, רוצה הקב"ה שישתמשו בנשק גשמי, ויעשו פעולות בדרך הטבע להבטחת בטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכאשר הולכים בכחו של הקב"ה, ומקיימים הוראותיו [כולל - קיום הוראת הקב"ה שאסור לוותר על שטחים מארץ ישראל (או שטחים החיוניים לבטחונה של ארץ ישראל) שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות (שלכן ישנם שטחים מארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל, כי צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו)] - עוזר הקב"ה שלא יצטרכו להשתמש בנשק בפועל ממש, כי עצם הידיעה שישנם כלי נשק תפיל אימה ופחד על הצד שכנגד, עד שיברחו על נפשם.

• 14) ישעי' לב, טו.

• 15) יתרו יט, ב. וברש"י שם.

• 16) תהלים כ, ו,ח.

262

ולכן, צריכים להשתדל לחזק את הקשר של אנשי הצבא לכל עניני יהדות, ולכל לראש -בטחון אמיתי ב"ה' אלקי הצבאות", שהוא המנהיג של כל הצבאות, החל מ"צבאות השם", צבאו של הקב"ה, ובעניננו - "צבא הגנה לישראל", שזכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש ממש.

וכדי לחזק את בטחונם ב"ה' אלקי הצבאות" - צריכים לחזק את הקשר שלהם לכל עניני יהדות, עד למעמד ומצב דקיום כל עניני התורה ומצוותיה בחיי היום יום.

ובמיוחד - על-ידי קיום מצות תפילין, כדרשת חז"ל³⁵¹ שהכתוב³⁵² "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - קאי על תפילין שבראש.

ועל-דרך-זה ישנו ענין מיוחד הנפעל על-ידי כתיבת אות בספר תורה לזכותו של כל-אחד-ואחד הנמצא ב"צבא הגנה לישראל" - שבודאי השתדלו לרשום את כל-אחד-ואחד מהם באחד מספרי התורה הכלליים - כי על-ידי-זה מתקשר כל-אחד-ואחד מהם בקשר אמיתי ונצחי עם עוד 304,804 יהודים (כמספר האותיות שבספר תורה), וכאשר הצד שכנגד רואה (כי "מזלייהו חזי"³⁵³) שכל יהודי קשור והולך ביחד עם עוד 304,804 יהודים - הרי זה מטיל עליו אימה ופחד, ולא זו בלבד שאינו מתחיל במלחמה, אלא הוא בורח כל עוד נפשו בו.

וכאשר הולכים בכחו של הקב"ה, "בשם ה' אלקינו נזכיר", ומכריזים בכל הזדמנות שכל ענין נעשה "בעזר השם" ו"בסייעתא דשמיא", ומניפים את הדגל של הקב"ה, "בשם אלקינו נדגול", היינו, שמכריזים ש"ה' אלקי הצבאות" הולך בראש - אזי זוכים לקיום היעוד "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". וכמו-שכתוב⁷ "בדרך אחד יצאו אליך ובשעה דרכים ינוסו לפניך", וכל אחד מאנשי הצבא ממלא את תפקידו ושליחותו בתכלית השלימות, וחוזר לארצנו הקדושה בריא ושלם בנשמתו ובגופו.

ועל-ידי-זה פועלים שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של בטחון ושלום, וככתוב "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד . . וחרב לא תעבור

בארצכם"³, אפילו "חרב של שלום"²⁰ - חיילי האו"ם וכיוצא-בזה, כי כל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ביד בני-ישראל, באופן של שלום אמיתי. ועל-ידי-זה מתחזק בטחונם של כל בני-ישראל בכל מקום שהם.

הוספה במצוות - לחיזוק הבוגדים בדבר

דובר כמה-פעמים שכאשר יהודי מוסיף בעניני התורה ומצוותיה בכל מקום שהוא - הרי על-ידי-זה באה הוספה בהמשכת ברכותיו של הקב"ה לכל בני-ישראל, מאחר שכל יהודי הוא חלק מכללות עם ישראל, וכל בני-ישראל הם מציאות אחת - "כאיש אחד בלב אחד", "נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם"²¹.

ואם הדברים אמורים בנוגע לכל מצוה, הרי על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע למצות הצדקה, שסגולתה המיוחדת - שהיא "שקולה כנגד כל המצוות"²², כמבואר בארוכה בספר התניא קדישא²³ שבמצוה זו מודגש ביותר כללות הענין של בירור נפש-הבהמית וחלקו בעולם. היינו, שעל-ידי-זה שהעולם כולו יהיה יותר בהתאם לרצונו של הקב"ה, ועד שמסיים בתניא שם: "ולכן אמרו רז"ל²⁴ שמקרבת את הגאולה" - גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ולכן, כדאי שכל-אחד-ואחד יוסיף בכל עניני יהדות, ובפרט במצות הצדקה (המיוסדת על מבצע אהבת ישראל, שזהו "כלל גדול בתורה"²⁵), ויעשו זאת לזכותם של אנשי הצבא המגינים על ארץ הקודש - שכל זה יוסיף בהצלחת סיום פעולתם בתכלית השלימות.

ונתינת הצדקה תהיה גם לזכותם של אלו שבידם נתונה ההחלטה (על-פי דרכי הטבע) כיצד להתנהג בשעות ובימים הקרובים - שיצליחו לכוין ולהחליט ולעשות בהתאם לרצונו

• 20) תענית כב, ב.

• 21) נצבים כט, ט.

• 22) בבא-בתרא ט, א.

• 23) פרק לו.

• 24) בבא-בתרא י, א.

• 25) ראה רש"י קדושים יט, ח.

264

של הקב"ה (בדוגמת הענין של "ארץ ישראל", "שרצתה לעשות רצון קונה"³⁵⁴), ולעשות זאת בזריזות (באופן של ריצה), ומתוך שמחה וטוב לבב.

והכוונה גם לזכותם של אלו ה"פוסחים על שתי הסעיפים"³⁵⁵, ואינם יכולים להחליט אם להתנהג על-פי רצון הקב"ה, או להתנהג על-פי רצון ה"א^-ל זר אשר בקרבך" (להבדיל) -שיצליחו לעמוד בנסיון זה, ולהחליט להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה, ומתוך שמחה וטוב לבב.

ונוסף על ההוספה במצות הצדקה מתוך אהבת ישראל - יוסיפו גם בשאר המבצעים הכלליים: חינוך, תורה, תפילין, מזוזה, בית מלא ספרים - יבנה וחכמיה, כשרות האכילה ושתיה, וטהרת המשפחה ונרות שבת-קודש ויום-טוב.

ויהי-רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום היעוד "קץ שם לחושך"³⁵⁶, הן חשכת הגלות בחוץ לארץ והן חשכת הגלות בארץ ישראל, ונזכה לאתחלתא דגאולה, ותיכף ומיד - גאולה האמיתית והשלימה, כי "הנה זה בא" - משיח צדקנו, ביחד עם אליהו הנביא, וביחד עם "דוד מלך ישראל חי וקיים"³⁵⁷, כמו-שכתוב³⁵⁸ "ודוד עבדי מלך עליהם . . ודוד עבדי נשיא להם לעולם", שהוא יוליך את כל-אחד-ואחד מישראל, הן היהודים שבחוץ לארץ והן היהודים שבארץ ישראל - לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

(משיחת כ"ב סיון, ג' תמוז, ז' תמוז תשמ"ב - מוגה)

...הרבי מליובאוויטש גילה בקיאות בלתי רגילה בנעשה בישראל בתחום הצבאי, הבטחוני והפוליטי וכן במג יעה הבינלאומיים. בייחוד בכל הקשור לפקידות בוואשינגטון. כן גילה הרבי בקיאות בפרטי פרטיהם של הקרבות שהתחוללו במלחמת ששת הימים. - "יהיה זה המשגה הגדול ביותר שלנו״ - אמר הרבי לאלוף שרון - "אם ניסוג מן הגבולות החדשים. חוסר הבטחון של ממשלת ישראל. חוסר האמונה בכוחנו רק הם העלולים להזמין עלינו לחצים. צריך להפסיק לנסות ולמצוא חן בעיני הגויים. זה לא עזר מעולם ולא יעזור לעולם. צריך שתיפסק ההססנות בישראל. חובה לעקור את הגלות מארץ ישראל. - "אילו היתה הממשלה מחליטה ליישב את השטחים המשוחררים ומוציאה קול קורא ליהדות העולם להתיישב בשטחים אלה, בטוח אני כי חצי מיליון יהודים צעירים היו נענים לאתגר זה".

בהתיחסו לפתרונות שונים שהוצעו, המחייבים נסיגה מלאה או חלקית של ישראל, אמר הרבי מליובאוויטש, תכניות אלה עלולות לגרום החרפת המתיחות בעתיד. "אלה הם פתרונות שבניגוד לדרך הטבע״ - אמר. לדעתו יושבת ישראל כיום בגבולות טבעיים. בצער הוסיף הרבי, כי כל דבר הנדון בממשלת ישראל נודע מיד לגויים. הוא פנה לאלוף שרון בשאלה: "מדוע הצבא לא מביע דעתו בתקיפות בענין הגבולות״? השיב לו שרון: ״זה ענין פוליטי״... - פסק הרבי בהינף יד של ביטול: "זה לא ענין פוליטי זה ענין בטחוני. אני מאמין באמונה שלמה שאנו יכולים וחייבים לשבת בשטחים".

(מתוך יחידות של מר אריאל שרון - נדפס ב"הרבי - שלושים שנות נשיאות" - עי 112)

לסיים המבצע "עד רדתה"!

מכללות פרשת בלק ישנה הוראה, השייכת ביותר לימים אלו ממש. היינו, לא רק שזוהי הוראה השייכת לעבודת ה' מחר ומחרתיים, או הוראה שהיתה נוגעת לעבודה של אתמול ושלשום, אלא זוהי הוראה השייכת לימים אלו ממש (בנוגע למצב בארץ הקודש), שהרי "התורה היא נצחית"¹, בכל זמן ובכל מקום:

"בלק" כפשוטו הוא מציאות של מנגד לבני-ישראל. וכאשר ישנו מציאות של מנגד, צריכים לבטלו מכל וכל. ובפרט לאחרי שמתחילים בשבירת וביטול המנגד, שאז מוכרחים לסיים את הפעולה בתכליתה.

וגודל ההכרח לסיים את הפעולה (לאחרי שהתחילו בה) - מובן מדברי הגמרא^{359 360} "אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת, ואם התחילו אין מפסיקין, וכן היה שמאי אומר עד רדתה אפילו בשבת". זאת אומרת: לאחרי שכבר התחילו בשבירת וביטול המנגד, אזי בהכרח לסיים את הפעולה "עד רדתה", "לשון רידוי, שתהא כפופה לך"³⁶¹ כולל גם הפירוש שעושים מהם מציאות ירודה ופחותה, ללא כל תוקף כלל. וענין זה צריך להעשות "אפילו בשבת", מאחר שההתחלה בזה היתה כמה ימים לפני-זה.

ומאחר שישנו ציווי מיוחד "עד רדתה אפילו בשבת", מובן, שלא זו בלבד שפעולה זו אינה פוגעת בקדושת השבת, אלא אדרבה: קדושת השבת מחייבת פעולה זו, וכמדובר כמה-פעמים שקדושת השבת גופא מחייבת לעסוק בענין של פיקוח נפש גם כאשר הדבר כרוך בפעולה שמצד עצמה היא פעולה של חילול שבת.

״עד רדתה״ - ללא נפגעים!

והנה, מאחר שמדובר אודות סיום הפעולה ד"עד רדתה" ביום השבת - הרי זה נפעל באותו אופן שהיה כיבוש יריחו, מנעולה של ארץ ישראל, כי כיבוש יריחו היה ביום השבת:

יריחו היתה מוקפת חומה, "סוגרת ומסוגרת . . אין יוצא ואין בא"⁴. ומסופר בתנ"ך⁵ שכיבוש יריחו היה על-ידי-זה שיהושע צוה לכהנים "שאו את ארון הבית ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות עברו וסובו את העיר . . הלוך ותקוע בשופרות", "ויהי ביום השביעי (שבת היה⁶) . . ויסובו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים . . ויתקעו בשופרות . . ותפול החומה תחתיה".

וכמו-כן מובן בנוגע לעניננו - שאין צורך כלל להכנס לתוך העיר, כי עצם העובדה שהעיר נמצאת במעמד ומצב של "סוגרת ומסוגרת . . אין יוצא ואין בא"' הרי זה פועל "אימתה ופחד"⁷ על כל אלו שנמצאים בעיר, ועד ש"בשבעה דרכים ינוסו לפניך"⁸! - וכל זה נפעל על-ידי-זה שיודעים שאין זה "כחי ועוצם ידי"⁹ חס-ושלום, אלא "בגודל זרועך" של הקב"ה, ואז - "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן"!

וזהו גם כללות הענין שהולכים עם "ארון הברית", שהוא מורה על הקשר עם הקב"ה באופן של "ברית" - למעלה מטעם ודעת, ומתנהגים על-פי הוראות התורה - תורת משה, כפי שהוראות אלו נמסרות לבני-ישראל על-ידי יהושע משרת משה.

יש להודות על הטעות!

[מאמר המוסגר: כאשר מתנהגים על-פי הוראות התורה - מובן, שכאשר עושים טעות ואומרים דבר שאינו מתאים להוראת התורה, אין כל סיבה שלא להודות על הטעות, מאחר שהוא נמצא במעמד ומצב שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו היא - למלא את הוראות התורה.

ובפרט כאשר מדובר אודות יהודי שמכריז בעצמו שמעולם לא עסק בפסקי הלכות בנוגע למעשה בפועל, וכל עסקו הוא בלימוד מסכתות אלו שלומדים בישיבות (כפי שנתפרסם כבר במכתבים שלו) - אם-כן, מדוע רוצה אתה לפסוק הלכה בענין זה - תשאל

• 4) יהושע ו, א.

• 5) שם ואילך.

• 6) רש"י שם, טו.

• 7) לשון הכתוב - בשלח טו, טז.

• 8) תבוא כח, ז.

• 9) עקב ח, יז.

268

זאת אצל רב מורה הוראה, שעוסק בפסקי הלכות במשך שנים רבות, ושימש רבנים מורי הוראה בישראל, והוא יאמר לך כיצד צריכים להתנהג בנוגע למעשה בפועל!].

גם "הציונים" מודים שאלה ניסים גלויים

וכאמור - צריכים לדעת שאין זה באופן של "כחי ועוצם ידי" חס-ושלום, אלא "בגדול זרועך" של הקב"ה. היינו, שבני-ישראל הולכים בכחו של הקב"ה - "בשם אלקינו נדגול", ו"בשם ה' אלקינו נזכיר"^{362 363}, היינו, שעוד קודם הנפת הדגל ד"בשם אלקינו נדגול", צריך להיות "בשם ה' אלקינו נזכיר". ובפרט לאחרי שאנשי הצבא ראו נסים גלויים ממש, היינו שראו במוחש ש"יד ה' עשתה זאת"¹¹!

ישנם 'ציונים שמאלניים' שעדיין מכריזים שזהו "כחי ועוצם ידי": היות שיש להם 'ממשלה', ולממשלה יש "צבא" - הרי זה כחו ועוצם ידו של הצבא! - חס-ושלום לומר דבר כזה, ובפרט כאשר רואים נסים גלויים שאין להם שום הסברה מצד דרכי הטבע! אפילו ה'ציונים' עצמם (הימניים) מודים שזהו אך ורק בכחו ויכלתו של הקב"ה, "ה' אלקי הצבאות"³⁶⁴, ורק ה'מקולקלים' שבהם אומרים שזהו "כחי ועוצם ידי" חס-ושלום! - לא היתה כזאת לעולמים לומר על נסים גלויים שלמעלה מהטבע לגמרי שזהו "כחי ועוצם ידי"!!

וזהו גם הקשר לפרשת בלק, ששם מדובר אודות העצות והדיבורים של בלק ובלעם נגד בני-ישראל, וכל זה היה באופן של "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א^-ל"³⁶⁵!

ומובן, שענין זה שייך רק לאחרי שישנו מציאות של מנגד - כי לולי זאת אפשר לחיות בעולם ריבוי שנים ולא לראות במוחש ש״עמנו א-ל", ודוקא כשישנה מציאות של מנגד, וישנו "עוצו עצה" ו"דברו דבר" נגד בני-ישראל - הנה כאשר הקב"ה עושה נס באופן של "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום", אזי רואים בגלוי ובמוחש ש"עמנו אל".

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת חוקת-בלק י"ב תמוז תשמ"ב)

יש לסיים המבצע!!!

[דיבר אודות הזריזות ברישום החיילים בספר-תורה הכללי (שזהו ענין הקשור עם פקוח-נפש רחמנא-ליצלן), ואחר-כך אמר]:

כאן גם המקום להזכיר (מענין לענין באותו ענין) אודות העדר הזריזות במבצע שלום הגליל:

לדעת כל המומחים והמבינים והיודעים, יכלו לסיים את מבצע שלום הגליל במשך ימים ספורים בלבד, ובפועל - הולך ונמשך הדבר זמן רב.

במקום לסיים את הפעולה - עוסקים בעריכת אסיפות, שולחים שליחים, מברקים ומכתבים, ומבררים מהי חוות^-דעתם של כל ה'יועצים' למיניהם, ועד היום הזה עדיין לא סיימו את הפעולה בשלימותה. וזאת - למרות שמידי יום ביומו (שלא מסיימים את המבצע) ישנם פצועים נוספים, ולפעמים - יותר גרוע מזה, רחמנא ליצלן!

טענתם העיקרית היא - היתכן לסיים את המבצע בחפזון, הרי צריכים להשיג את דעת הרוב של 120 האנשים היושבים בכנסת, שביניהם - ערבים, קומוניסטים, נוצרים, וכיוצא-בזה!

כאשר מדובר אודות סכנה של פיקוח-נפש אין צורך לברר מהי דעת הרוב, ובודאי אסור להתחשב בדעתם של פחדנים ומוגי לב, אפילו כאשר הם מסבירים שדעתם מבוססת על שיקולים פוליטיים (בהיותם "מדינאים" וכיוצא-בזה) - אלא צריכים לעשות הכל כדי להסיר את הסכנה של פיקוח-נפש (אפילו כאשר מדובר אודות ספק וספק ספיקא בלבד), מבלי לערב בדבר שיקולים פוליטיים!

אותם אגשים - ואותם טעויות!

אלו שמתנגדים ומעכבים את סיום מבצע שלום הגליל - הם אותם אנשים (או תלמידיהם של אלו) שהפעילו לחצים להחזיר את השטחים שהקב"ה נתן לבני-ישראל תוך כדי נסים גלויים במלחמת ששת הימים:

במלחמה הנ"ל ראו נסים גלויים ממש, ועד שאפילו אלו שלא היו שייכים להזכרת שם שמים, הנה לא זו בלבד שהם התחילו להזכיר שם שמים, אלא יתירה מזו: הם הכריזו ואמרו ש"יד ה' עשתה זאת"¹.

ולאחרי כל זה - נסעו הם (או שלוחיהם - "שלוחו של אדם כמותו"^{366 367}) כדי להודיע בוושינגטון שלא חושבים להשאר ולהחזיק בשטחים אלו, אלא רוצים שהערבים יקחו בחזרה שטחים אלו (ועל-כל-פנים רובם ככולם של השטחים)!

מובן שוושינגטון היתה מופתעת מהתפתחות זו, ולא האמינו שם שמתכוונים אמנם ברצינות להחזיר את השטחים, בחשבם שיש כאן איזו 'ערמומיות'. אבל לאחרי שהפצירו שיאמינו להם שאכן זוהי כוונתם, וסוף-כל-סוף ניכרים דברי אמת - הנה כאשר באו לתת שטחים אלו לערבים, היה 'נס' שהערבים לא הסכימו לקבל, מאחר שרצו לקבל עוד יותר!

ולמרות הנהגתם באופן כזה - נשארו לשבת על הכסאות!

ועל-דרך-זה אירע במלחמת יום הכיפורים:

הוזכר בהתוועדות שלפני-זה אודות הספר שהודפס בקשר למאורעות דמלחמת יום הכיפורים, ששם הודתה ראש הממשלה דאז שכתוצאה מזה שלא הכריזו על גיוס מלא, מפני שיקולים פוליטיים (למרות דעתם הברורה של אנשי הצבא המומחים בעניני בטחון) -שילמו מחיר כבד של מאות הרוגים ואלפי פצועים, רחמנא ליצלן!

כיום אי אפשר עוד להעלים את פרטי הדברים שהעלימו בשעתו - כולם יודעים כבר מה היתה דעתם של אנשי הצבא מטעמים בטחוניים, וכולם יודעים מי אלו שאמרו שצריכים להתנהג באופן שהוא היפך ענין הבטחון, מפני פחדם מ"קול עלה נדף"³⁶⁸, בהיותם בתוך גלות פנימית ובשפלות כלפי ה'גוי' שבתוכם, ורוקדים 'מה^-יפית' (כפי שהיה בימים עברו) בפני ה'גוי'שקייט' שבתוכם, בחשבם שבזה מתבטא התוקף והאומץ שלהם!

ובעוונותינו הרבים, קיבלו את דעתם של אלו האחרונים, למרות שזהו למטה מכל ענין של שכל והבנה והשגה, וכאמור - שילמו על זה במחיר כבד של מאות הרוגים ואלפי פצועים, שכמה וכמה מהפצועים עדיין לא נתרפאו לחלוטין עד היום הזה, וכאשר הם הולכים ברחוב ופוגשים את פלוני בן פלוני (שאשם בקבלת ההחלטה להתנהג באופן הפכי מענין הבטחון) - אין לו מה לענות להם!

וכל זה לא מרתיע את אלו שמעכבים את סיום מבצע שלום הגליל מפני שיקולים פוליטיים - שלא ימשיכו להתנהג באותה שיטה שכבר ראו בעבר את תוצאותיה כמה פעמים!

ולא זו בלבד שזוהי שיטתם הפרטית, אלא הם עושים כל אשר ביכלתם לכפות את דעתם על אנשי הצבא, ולהפריע להם לעשות את מלאכתם באמונה, כאשר לדעתם של אנשי הצבא ברור במאת האחוזים שהדרך היחידה להשכנת בטחון אמיתי (ויתירה מזו: שלום אמיתי) היא - לסיים את מבצע שלום הגליל!

וכפי שרואים בפועל שכל הוויתורים והנסיגות בעבר, היוו את ההכנה למלחמה הבאה!

״חזית נוספת״ - טענה דמיונית!

הטענה שחתימת "חוזה השלום" בקעמפ^-דייוויד מנעה עתה חזית נוספת - הרי טענה זו היא שלא במקומה כלל:

אילו היו עומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר את שדות הנפט ואת השטחים האסטרטגיים (החיוניים ביותר לענין הבטחון), היו חותמים את "חוזה השלום" גם באופן כזה, ואז לא היתה מצרים במעמד ומצב של תוקף - ובדרך ממילא לא היו מגיעים כלל לחזית ראשונה, כידוע שרוב הכסף והנשק שבידי המחבלים, התקבל ממצרים!

ויתירה מזו: מצרים הודתה כבר שהעבירה

 

לערבים, ובעקבות זה - למחבלים, מידע צבאי

שהגיע לידה בעקבות חתימת "חוזה השלום", כאשר ישראל ומצרים נעשו "ידידים נאמנים" שאינם מעלימים "סודות" אחד מרעהו!

ולמרות שידעו זאת לפני כמה-וכמה חדשים - בכל זאת המשיכו להחזיר את שדות הנפט, ושטחים בטחוניים, שטח לאחרי שטח, עד שהקריבו את הגבול למספר קילומטרים אחדים בלבד לערים הכי גדולות ומאוכלסות בישראל (הלואי שדבר זה לא יזיק לאף אחד, גם לא לאלו שאשמים בזה)!

כעת טוענים כולם שכדי להבטיח את בטחון הישובים בצפון הארץ, בהכרח שתהיה רצועת בטחון של 45 קילומטר, ואם-כן, נשאלת השאלה: מדוע אתם בעצמכם הבאתם את המצרים שיהיו בסמיכות ממש לישובים של בני-ישראל, על-ידי-זה שהחזרתם בידים שטחים נרחבים (כתוצאה מחתימת החוזה בקעמפ^-דייוויד)?!

סיכון בגי-ישראל - בשם הערק והיושר!

נוסף על האמור לעיל שהיו יכולים לסיים את מבצע שלום הגליל במשך ימים ספורים בלבד - היו כמה נסים גלויים שהראו בעליל את מדת האפשרות לסיים את המבצע ללא שום לחצים פוליטיים:

מיד עם התחלת מבצע שלום הגליל, נסע נשיא מדינה זו (ארצות-הברית) אל מחוץ לגבול המדינה, שזו היתה הוראה ברורה שיכולים לסיים את הפעולה במספר ימים ללא כל לחץ מצדו, מאחר שהוא לא נמצא במקומו.

ולאחרי זה נסע ראש הממשלה מארץ הקודש למספר ימים, מתוך תקוה שינצלו את העדרו כדי לסיים את הפעולה בשלימותה.

ולמרות זאת, המשיכו לערך אסיפות עם הפוליטיקאים, וכאשר פנו אליהם בטענה הנ"ל: הרי אתם מודעים לצרות שגרמתם במלחמת יום הכיפורים על-ידי התחשבות בשיקולים פוליטיים, ואם-כן, מדוע ממשיכים אתם באותה הדרך?! - אזי נשארו חייבים מענה, אך בנוגע לפועל - ממשיכים לכבול את ידיו של זה שבידיו מופקדת האחריות על ענין הבטחון!

מדוע אתה מניח להם לכבול את ידיך?! - הרי בידך הופקדה האחריות על ענין הבטחון, ואם-כן, "אין שליח לדבר עבירה"³⁶⁹ - אפילו בעבירה קלה, ובפרט כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש בפועל ממש!

ונוסף לזה: כאשר ראש הממשלה היה כאן (בארצות-הברית) - אירעו דברים שונים ומשונים: אף אחד לא העלה על דעתו שיבטיחו לו כסף ונשק (ובודאי שלא ילחצו), כדי שיסיים את הפעולה בשלימותה!

ולאחרי כל זה - בשובו לארץ הקודש עורך הוא עוד אסיפה, ומזמין לאסיפה את כל אלו שברשותם להשתתף באסיפה זו! - לשם מה צריך אתה לכנס אסיפה כללית, תזמין לאסיפה את המומחים לעניני בטחון בלבד, וכפי שנקבע לכתחילה שישנה 'ועדה' בת אנשים ספורים בלבד שתפקידה לטפל בנושאים בטחוניים!

וכאן מתחילה הטענה הידועה אודות צדק ויושר (שלכן צריכים להתחשב בדעת הרוב וכיוצא-בזה) - בה-בשעה שהם עצמם אומרים שכאשר מדובר אודות אש"ף הרי הם אינם שייכים כלל למושג של צדק ויושר!

וכאמור לעיל - למרות שהיו עשרה ימים שבהם לא היה נשיא ארצות-הברית בעיר הבירה, ולמרות שהיו תשעה ימים שבהם לא היה ראש הממשלה בארץ הקודש - לא ניצלו זאת כדי להשלים את מבצע שלום הגליל!

ולאחרי-זה היה נס נוסף - שהחילופי-גברא במדינה זו נמשכו זמן רב (כמדובר לעיל בארוכה), וגם הזדמנות זו לא נוצלה להשלמת הפעולה!

וברחמיו המרובים נתן הקב"ה הזדמנות נוספת: נשיא ארצות-הברית נסע מעיר הבירה כדי לחזות בנחיתת החללית ארצה, וזאת - למרות שהנשיא שלפניו ראה זאת מעל מסך הטלוויזיה וכיוצא-בזה, ופירוש הדבר בפשטות (לא רק עבור פוליטיקאים ו'חכמים גדולים') הוא - כדי לתת הזדמנות נוספת להשלים את הפעולה במשך שעות אלו שאינו נמצא בעיר הבירה!

זאת אומרת, שהקב"ה נותן כמה-וכמה הזדמנויות כדי להשלים את הפעולה - 24 שעות, 36 שעות, 48 שעות, ועוד יותר: "עד רדתה ואפילו בשבת" - מתוך כוונה שינצלו זמן זה, ובנוגע לפועל - לא מנצלים את הזמן, אלא עורכים עוד אסיפה ועוד ישיבה, מפרסמים בעיתונים, מארגנים הפגנות אחד נגד השני [יודעים מי נותן את הכסף עבור ההפגנות, אין זה סוד כלל!] - רצונכם לחיות בחלומות, אזי תחיו בחלומות; אבל משום זה לשנות תכנית הקשורה עם פיקוח-נפש - לא היה הדבר לעולמים, ואין זה בגדר האנושיות כלל (לא רק מצד שולחן-ערוך, אלא מצד אנושיות)!

והעיקר - בינתיים מחזיקים את אנשי הצבא ומעייפים אותם, ולאחרי כל הזהירות ישנם פצועים נוספים, ואף אחד לא יודע למה מחכים!

ומובן שאין מה לחכות שהפוליטיקאים ישנו את דעתם - בודאי שמשיח יבוא לפני-זה! הם אינם מוכנים כלל לשנות את דעתם, ואין כל סיכוי שיצליחו לפעול עליהם לשנות את דעתם, כי שינוי דעתו של אדם יכולה להיות כאשר מראים לו במוחש שהוא טעה בדבר מסויים, ואילו בעניננו - הרי הם עצמם יודעים מה היו תוצאות מאופן הנהגתם בעבר (במשך שלשה פעמים), וכאשר מזכירים להם אודות ענין זה אין כל מענה בפיהם, ובכל-זאת, מסיבות שונות ומשונות ממשיכים הם בדרכם!

מהשמים מאותתים: לנצל את הניסים - עכשיו!!

נוסף על האמור לעיל אודות ההזדמנויות שלא נוצלו להשלמת הפעולה - אירע ענין נוסף שהוא בדוגמת 'שוט' שמראים לתלמיד כדי שיטיב את דרכו, כדלקמן.

ובהקדים: בהיותי תלמיד בחדר, היו אומרים שישנו חילוק בין התלמידים בנוגע ליחס שלהם כלפי ה'שוט' של המלמד: ישנו תלמיד שכדי לפעול עליו ענין מסויים, אין ברירה אלא להשכיבו על השולחן ולהצליף עליו עם ה'שוט', כי לולי זאת אינו יודע שהכוונה היא אליו; אבל תלמיד נורמלי - מספיק שמראים לו את ה'שוט' שאוחזים ביד, כדי לפעול עליו שיתנהג כדבעי.

ובנוגע לעניננו - לאחרונה אירע דבר מסויים, שההסבר היחיד בדבר הוא, שזהו בדוגמת ה'שוט' שמראים לתלמיד כדי להזהירו:

ישנם 'תחנות רדיו' בארצות-הברית שיש להם אנשים בעלי קשרים הדוקים לפני ולפנים בוושינגטון, שכל ענינם - להודיע ולפרסם שבעוד שעות ספורות יאמר נשיא המדינה כך וכך. ומובן, שכאשר הם מפרסמים דבר מסויים, בודאי שקודם הפירסום ביררו היטב אודות אמיתיות הדברים, כי מאחר שזהו דבר העתיד להתגלות תוך מספר שעות בלבד, הרי בודאי שלא יפרסמו דברים בלתי נכונים, כי אז יפסידו הם את אימון הציבור.

באותו יום שבו היה נשיא ארצות-הברית אמור לתת הכרזה פומבית אודות מדיניות החוץ, נתפרסמה ידיעה בכל התחנות (ושמעו זאת גם בארץ הקודש) שבעוד מספר שעות יודיע נשיא ארצות-הברית את חוות^-דעתו אודות המצב בלבנון והיחס כלפי ארץ ישראל -בהתאם לרצונם של אש"ף (אינני רוצה לחזור על הדברים שנתפרסמו).

ובפועל ממש - הנה כעבור שעות ספורות בלבד, כאשר נשיא ארצות-הברית נשא את דבריו באופן רשמי, בפומבי ובפרסום הכי גדול - נאמרו הדברים הפוכים ממה שפורסם קודם לכן: אין שום טענות נגד ארץ ישראל; לא עברו על שום הבטחה; היתכן להשוות הפעולה בלבנון לפלישתה של ברית-המועצות לאפגניסטן כאשר אין קשר כלל בין הדברים מאחר שזוהי פעולה של הגנה ולא התקפה, וכיוצא-בזה - היפך הדברים שפורסמו קודם לכן!

וכאמור לעיל - לא יתכן שהדברים שפורסמו קודם לכן ברדיו לא נבדקו כדבעי, כי אומן לא מרעי חזקתו⁵, ולכן, בידעו שכל אומנתו היא לפרסם קודם לכן מה שיארע בעוד שעות ספורות, הרי בודאי שלא יאמר שום דבר על דעת עצמו, היפך דעת מחלקת המדינה, היפך דעת הנשיא, והיפך דעתם של שני מזכירי המדינה - מי שמסוגל לחשוב שהם אמרו זאת על דעת עצמם ולא מתוך ידיעה ברורה - אינו אפילו בגדר "פתי יאמין לכל דבר"⁶!

ולכן, הביאור היחיד למאורע זה הוא - כדלקמן: פרסום זה נעשה מתוך כוונה לבחון מה תהיה תגובתם של העסקנים היהודיים לשמע דברים כאלו, תוך כדי השערה שפרסום כזה יגרום בודאי לתגובה רעשנית מצד העסקנים היהודיים.

ובפועל - לא היה כל רעש כתוצאה מפרסום זה; כל-אחד-ואחד היה עסוק בעניניו הוא - אחד הלך לטייל, אחד הלך לשחק 'גולף', אחד המשיך בעסקיו, והדתיים שבין העסקנים -אמרו תהלים, אבל לא עוררו שום תגובה ומחאה מתוך רעש, מלבד ההסתודדות בינם לבין עצמם היתכן שנשיא המדינה עומד לשאת דברים ברוח זו, ומה יש לעשות לאחרי שידבר באופן כזה.

וכאשר נשיא המדינה דיבר באופן רשמי ובפומבי באופן הפכי ממה שפורסם קודם לכן - היה הדבר הפתעה גמורה, כי בדרך הטבע לא ציפה אף אחד לשמוע דיבורים כאלו, ואין זה אלא נס גלוי מן השמים!

• 5) ראה חולין כז, א ואילך.

• 6) לשון הכתוב - משלי יד, טו.

276

ועל-פי-זה - הצער והפחד שהיה במשך הזמן מאז הפירסום אודות הדברים שידבר נשיא המדינה עד לדיבורו בפועל ממש - הרי זה כמו שמראים לתלמיד שישנו 'שוט' בידי המלמד כדי שיטיב את דרכו!

ומובן, שגם כאשר רואים שהדבר היה באופן של איום בלבד, אין הכוונה שהתבטלה מציאות ה'שוט' - כי השוט עדיין עומד קיים, אלא שנותנים ארכה אחרי ארכה, יום יומיים וכו', ולכן צריכים להזדרז ולסיים את הפעולה בשלימותה, כי בסופו-של-דבר יתכן שהאיום יתממש בפועל!

ולאחרי כל הנ"ל - אין שום תזוזה בנוגע לפועל!

וכאמור לעיל - "אין שליח לדבר עבירה". ולכן, האחריות והאשמה בדבר מוטלת על אותם ב' או ג' אנשים שבהם תלוי הדבר להחליט ולבצע את סיום הפעולה בשלימותה, בהתאם לחוות^-דעתם של המומחים לעניני בטחון.

שקועים בטפל ומזניחים העיקר!

תמורת ההשתדלות לסיים את מבצע שלום הגליל - עוסקים בהשתדלות להסביר ולהוכיח לכולם עד כמה אנשי אש"ף אינם 'אנשים הגונים'! - על זה מבזבזים זמן, כסף, אנרגיה והשתדלות!

וכאשר מנצחים בזה, היינו, שפועלים שפלוני בן פלוני 'יודה' שאנשי אש"ף אינם 'אנשים הגונים', ויתכן אפילו שהוציאו דבר שקר מפיהם, ויתכן אפילו שהפגיזו פעם לעבר אזרחים חפים מפשע - הרי זו חגיגה גדולה ביותר: הצליחו לפעול שפלוני בן פלוני יודה ויכיר בעובדה זו, למרות שעד עתה לא הכיר בזה!

הכל יודעים ומכירים מי הם אנשי אש"ף, ואף אחד לא זקוק לראיות והוכחות שהמדובר הוא אודות "פרא אדם"! - אלא, כאשר שני פוליטיקאים מדברים זה עם זה, אין נפקא-מינא כלל מהי האמת, ולא מתחשבים בזה ששניהם יודעים את האמת לאמיתתה - אלא מדברים בהתאם לכללי הפוליטיקה, היינו, כאשר נשאלת שאלה מסויימת צריך להיות המענה כך וכך; אבל בנוגע לפועל - יודעים הכל מי הם אנשי אש"ף, ובפרט שהם עצמם מכריזים על הדבר בכתב ובדפוס.

[ועד"ז בנוגע לקשר עם רוסי' הסובייטית: הכל יודעים אודות ענין זה, ואין זה בגדר סוד כלל, אלא שסוכם שלא לדבר על הדבר, כדי שלא להרגיז אותם וכו'. וכידוע שכאשר מעירים לאדם על חסרון מסויים, הרי אפילו כאשר חסרון זה אינו אמיתי כועס הוא ומתרגז על הדבר, ועאכו"כ כאשר מעירים לו על חסרון אמיתי!].

ולכן, אין לייחס חשיבות להשתדלות להוכיח לעולם כולו שאנשי אש"ף אינם אנשים הגונים, ואין לחשוב שפעלו משהו בזה שערכו מסיבת עיתונאים שבה הכריזו שאנשי אש"ף אינם צדיקים גמורים, ואפילו לא בינונים - חידוש נפלא! חבל על הזמן שמבזבזים עבור השתדלות זו, ובפרט שהשתדלות זו גורעת מההשתדלות בדברים חשובים באמת!

וכן מובן שאין לייחס חשיבות לשקלא-וטריא האם להותיר למחבלים לצאת עם נשק כבד או נשק קל וכיוצא-בזה - כי בנוגע לפועל ממש אין כל הבדל בדבר: הכל יודעים שאפילו אם המחבלים יצאו בעירום ובחוסר כל, הנה תיכף ומיד בבואם לאחת המדינות ששם אין בעלות עליהם, אזי יציידו אותם בכל כלי הנשק, הן נשק קל והן נשק כבד.

ואם-כן, הדיון בזה הוא רק אם יציאתם תהיה באופן של כבוד או באופן של כניעה. ולכן, למרות שמגיע להם לצאת בעירום ובחוסר כל, ללא כלי משחית בידיהם כלל - הרי כל הוויכוח וההשתדלות בדבר אינה כדאית כאשר זוהי סיבה המעכבת את יציאתם בהקדם האפשרי!

ולכן, בהכרח להשלים ולסיים את הפעולה בזריזות, וכל מה שמעכבים יותר את הדבר -גורמים שהצד השני יעמיד תנאים חדשים מידי יום ביומו, ובדרך ממילא צריכים לערוך אסיפה וישוב הדעת בנוגע לכל תנאי בפני-עצמו, ובינתיים - מרוויחים המחבלים זמן!

ונוסף לזה: אי אפשר לדעת מה ילד יום, ויתכן שככל שמתארך הזמן יותר, מעמידים בספק את האפשרות לסיום הפעולה - אמנם לא מצדם הם, אבל בדרך הטבע יתכן שסיום הפעולה לא תתאפשר מצד מדינות אחרות (וביניהן - מדינה זו, שכבר הראתה את השוט, כנ"ל בארוכה).

לסיים המבצע - לפני "ימי בין המצרים"!

ועוד - וגם זה עיקר (למרות שלכאורה זה דבר של 'בטלנות'): צריכים לנצל את הזמן שנותר עד ג' השבועות כדי לסיים את הפעולה בשלימותה, מאחר שעל-פי תורה ישנו חילוק בין הזמן שלפני ג' השבועות לזמן דג' השבועות.

בודאי יהיו כאלו שיטענו: מהי השייכות של דין בשולחן-ערוך (אודות ג' השבועות) לפוליטיקה, בטחון וצבא?!

הרי הדבר מובן בפשטות: השולחן-ערוך הוא של הקב"ה בורא העולם ומנהיגו, שהוא קבע שההנהגה בעולם עד ג' השבועות תהיה באופן כך, ובג' השבועות - באופן כך, ולכן, צריכים לנצל את הזמן שנשאר עד ג' השבועות, שזהו זמן מסוגל יותר לדבר (כפי שראו בפועל שהיו כמה-וכמה הזדמנויות לסיים את הפעולה, כנ"ל בארוכה).

חשבתי לעצמי אם להזכיר אודות ג' השבועות אם לאו, כי יתכן שיתפסו דוקא על נקודה זו, כדי להחליש את שאר הטענות וההסברים דלעיל - אבל מוכרחני להזכיר נקודה זו, מאחר שזהו ענין עיקרי ביותר.

הם אינם מחפשים אחר האמת, אלא "תואנה הם מבקשים" - כיצד לבטל את הדברים שאינם לפי רוחם, ולומר "איפכא מסתברא"! ולכן, ינסו הם בודאי למצוא את הנקודה החלשה (לדעתם) שבדברים - נקודה זו שאצלי היא החזקה ביותר - ולטעון: אין לערב את השולחן-ערוך עם עניני בטחון!

היתכן לבוא בטענה כזו - בטחון אמיתי קשור ונפעל על-ידי הקב"ה כפי שהם עצמם הודו שבכל המלחמות היו נסים ונפלאות שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, שסיבתם היחידה היא - "יד ה' עשתה זאת"¹!

בכל מאורע שידם היתה מעורבת בדבר - היתה 'נסיגה' (אינני רוצה לומר לשון חריפה יותר מזו); ובכל מאורע שידם לא היתה מעורבת - היה נצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי!

וכאמור לעיל - צריכים לנצל את הימים שנותרו עד ג' השבועות כדי לסיים את הפעולה בשלימותה, ויפה שעה אחת קודם; אם התחילו בזה כבר בי"ג תמוז - תבוא עליהם ברכה, ואם לאו - אזי רגע אחד לאחרי י"ג תמוז מוטב משני רגעים לאחרי י"ג תמוז!

לא איכפת לי אם השייכות של י"ג תמוז למבצע שלום הגליל מובנת על-פי 'פוליטיקה' אם לאו; אלא העיקר שהדבר יתבצע בפועל ממש, כי סוף-כל-סוף אין כל הבדל מהו השכל והחכמה שבדבר, אלא "המעשה הוא העיקר" - להשלים את מבצע שלום הגליל בזריזות, ויפה שעה אחת קודם.

ויהי-רצון שיסיימו את המבצע בשלימותו באופן של יפה שעה אחת קודם כי אין כל הסברה לעכב את סיום וגמר הפעולה.

אין עורך ב״לחימה בשטח בגוי"!

ובקשר לטענה שסיום המבצע בשלימותו על-ידי הכניסה לתוך העיר יגרום לקרבנות חס-ושלום - הרי זו שטות לומר שאין דרך אחרת לכבוש מקום מצומצם כזה מלבד על-ידי התקדמות צעד אחר צעד בתוך העיר, אלא בודאי יכולים לסיים את כל הפעולה מבחוץ, מבלי להכנס לתוך העיר!

ובפשטות: מאחר שנמצאים בעיר זו עצמה (לא בריחוק 40 או 20 מייל, ואפילו לא בריחוק מייל אחד בלבד) - שהרי לא כל העיר ביירות נמצאת בידי המחבלים, אלא חלק מסויים בלבד - ומקיפים את המחבלים מכל הצדדים, והמקום הוא מצומצם (אמנם לא ד' אמות על ד' אמות בלבד, אבל שטח שאינו תופס מקום כלל ביחס לתותחים וכיוצא-בזה המוכנים כבר במקום הנ"ל) הרי בודאי שיכולים לעשות "תל" מכל שטח זה, ללא צורך בכניסה בפנים!

וכאשר הצד השני יכיר בעובדה שהכוונה היא אכן להשתמש בתותחים אלו - הרי בודאי שיכנעו תיכף ומיד, ללא כל תנאי!

הקהל הרי אוהב איזה דבר של 'שטורעם' - הרי ישנה הוכחה פשוטה שנמצאים כבר בתוך העיר ביירות; על השולחן מונח ספר תניא שהודפס בביירות לפני מספר ימים, כך שהיה זמן להביא את ספר התניא לכאן, באופן שיהיה מונח על השולחן בעת ההתוועדות של י"ב וי"ג תמוז!

ומה שיכלו להדפיס את ספר התניא בעיר ביירות - הרי זה משום שאנשי "צבא הגנה לישראל" עשו את ההכנה לדבר וסייעו בהדפסת ספר התניא!

ובד בבד עם הדפסת ספר התניא בעיר ביירות, ערכו התוועדות חסידית עם אנשי הצבא, ואמרו "לחיים" - "לחיים" לאנשי הצבא, ו"לחיים" לכל עם ישראל, ולמדו שם בספר התניא, והתפללו ונתנו לצדקה - בבית הכנסת ובית המדרש הנמצא בביירות מאז ומקדם, עוד לפני שהיתה מציאותם של אנשי אש"ף, וימשיך להתקיים גם לאחרי שתתבטל מציאותם!

וכמו כן מונח כאן על השולחן ספר התניא שנדפס בעיר צור (שחורבנה קשור עם בנינה של ירושלים), וכן הדפיסו את ספר התניא בעיר צידון, וכיוצא-בזה, וממשיכים להדפיס את ספר התניא בעוד כמה מקומות בלבנון.

ומובן שפעולה זו של הדפסת ספרי התניא במקומות אלו ענינה - הפצת המעיינות חוצה בפועל ממש, כולל - לימוד בספר התניא עם אנשי "צבא הגנה לישראל", נוסף על הנחת תפילין, שעל-זה-נאמר³⁷⁰ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

וכאמור לעיל - היות ונמצאים מתוך העיר ביירות, מובן, שיכולים לעשות "תל" מכל השטח שבו נמצאים המחבלים, מבלי לקדם אפילו חייל אחד לתוך שטח זה. מספיק להודיע 5 דקות קודם הפעולה שכל מי שרוצה יכול להתפנות ולעבור לצד השני של ביירות, או לצאת לגמרי מביירות.

ובאופן כזה יכולים לסיים את הפעולה בשלימותה מבלי לאבד אפילו נפש אחת מישראל, ואפילו ללא פצועים, ויתירה מזו: לא יהיה צורך לפגוע אפילו בגויים, ואפילו לא באנשי אש"ף - כאשר הם ישתכנעו שאין זה איום בעלמא, אלא אמנם מתכוונים לעשות "תל" מהשטח שבו הם נמצאים!

האויב סומך על ה״פוליטיקאים הפחתים"!

ולא להתנהג כפי שהתנהגו במלחמות הקודמות - שלמרות שראו נסים גלויים במלחמה, שבה נחל הצד שכנגד מפלה ניצחת, הרי מבחינה פוליטית עשו מזה נצחון עבורם - כך היה לאחרי כל אחת מהמלחמות! והצד שכנגד מקווה שגם הפעם יקרה כך, רחמנא ליצלן, והסיבה לתקווה זו מצדם היא מפני שאלו שגרמו לצרה זאת בעבר, מתערבים בזה גם עתה, ולצערנו, מתחשבים בדעתם, ולא רק כפי שמתחשבים בדעת המיעוט, אלא חושבים אפילו להתנהג כך בפועל!

וכאמור לעיל - הדבר תלוי בידיהם של שנים או שלשה אנשים, שביכלתם להחליט ולבצע את סיום הפעולה "בשעתא חדא וברגעא חדא", ללא כל קרבנות.

ומובן שאין לחכות שה'פוליטיקאי הפחדן' יודה על טעותו במלחמות שעברו, ויודה שהוא אשם בהריגתם ובפציעתם של חיילים רבים - היות ולמרות שבסופו-של-דבר יהיה מוכרח להודות על זה, אין פנאי להמתין עד שיודה על הדבר, אלא צריכים לסיים את הפעולה בשלימותה.

ולכן, אותם שנים או שלשה אנשים שבידם הדבר תלוי - צריכים לעשות כן באופן של הלכה למעשה, ולא לארגן אסיפות כדי לקבל את הסכמת כולם, אלא לעשות זאת באופן של "הלכה ואין מורין כן"⁸ - בהתאם לזה שנמצאים אנו בשבוע שבו קורין פרשת פינחס, שהוא התנהג באופן של "הלכה ואין מורין כן", כמבואר במדרשי-חז"ל.

וזוהי הדרך היחידה למנוע קרבנות משני הצדדים, וזוהי הדרך היחידה לקוות ששוב לא יהיה צורך במלחמות, כי מכאן ולהבא יהיה מעמד ומצב של שלום קיים ואמיתי, גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, וזו תהיה הכנה קרובה לביאת משיח צדקנו - במהרה בימינו ממש.

* * *

דובר לעיל אודות הפעולה שצריכה להעשות על ידי היהודים הנמצאים בארץ הקודש, החל מאותם היהודים שבהם תלוי הדבר (על-פי השגחה פרטית) להחליט באמת שלא להתפעל מה'פוליטיקאים הפחדנים', ולסיים את מבצע שלום הגליל בשלימות, "בשעתא חדא וברגעא חדא", ללא קרבנות משני הצדדים.

וכאמור לעיל - בכדי לפעול זאת, צריכים להראות שמתכוונים אמנם לעשות זאת בפועל ממש, ואז מספיקה הכנת הנשק בלבד כדי להטיל אימה ופחד על הצד שכנגד.

8) ראה שבת יב, ב. ובריבוי מקומות.

282

ובפרט כאשר הדבר קשור עם הנשק האמיתי - "אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", "ובשם אלקינו נדגול"³⁷¹, כפי שהדבר מתבטא במבצע תפילין, וכן בשאר כל המבצעים (כולל ענין הכשרות שבצבא).

ובכללות - עצם העמידה להגן על ארץ הקודש ועל "גוי קדוש" הדר בה, עד כדי מסירת נפש בפועל ממש - הרי זו זכות גדולה ביותר, כי אין דבר נעלה יותר מאשר מסירת נפש בפועל ממש! ואם-כן, עבור פעולה זו עצמה ראויים לנסים גלויים!

ובין הנסים גלויים, נכלל גם ה'נס' שאותם שנים או שלשה אנשים (שבהם הדבר תלוי) ישכחו אודות מציאותם של שאר האנשים, וימלאו את השליחות הקדושה המוטלת עליהם - לסיים את מבצע שלום הגליל, לאחרי שכבר התחילו בזה.

אפילו אם נאמר שהיה מקום לדון אם להתחיל במבצע זה, הנה לאחרי שכבר התחילו בזה, והכניסו את הצבא למעמד ומצב זה - הרי בודאי שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה.

מכשילים את ה״גיתוח" בפעם הרביעית!!!

ומשל למה הדבר דומה - ל"איש הירא ורך הלבב"³⁷² שיכנס לחדר^-ניתוחים ויראה שרופאים מתחילים לבצע ניתוח לחולה רחמנא ליצלן, ובראותו את טפות הדם הראשונות, יתחיל להפציר ברופאים שיפסיקו לנתח את החולה, וימתינו עד שהחולה יחזור לאיתנו מהתחלת הניתוח, ואז ינתחוהו שנית, וכן הלאה, כי כיצד אפשר להמשיך בניתוח כאשר רואים שדמו של החולה נשפך?! - והרי מובן בפשטות מה תהיה תגובתם של הרופאים למשמע רעיון כזה!

וכמו כן הוא בנמשל - בנוגע למצב הבטחוני של 3 מליון יהודים (כן ירבו) הנמצאים בארץ הקודש:

לאחרי שהתחילו בניתוח הראשון, בא "איש הירא ורך הלבב" וצוה להפסיק באמצע הניתוח, באמרו שצריכים לערוך אסיפה, צריכים לברר מהו חוות^-דעתו של פלוני ופלוני

(שאם-לא-כן אין זה דמוקרטיה), וצריכים לשאול בחוץ^-לארץ. וכמו-כן אירע בניתוח השני והשלישי.

ועתה אוחזים בניתוח הרביעי, שכבר נעשה ברובו, תוך כדי הקרבת מאות קרבנות ה'-יקום-דמם, ומאות פצועים, ולמרות זאת ישנם כאלו שעולה בדעתם שבכדי להביא למצב של שלום וכיוצא-בזה, אזי העצה לזה היא - להפסיק באמצע הניתוח, ולא לרפאות את המקום הנגוע, וזאת - לאחרי שנפלו מאות קרבנות, ובמשך הזמן שלאחרי-זה יערכו אסיפות וכינוסים, ויבקרו בכמה-וכמה מדינות, ואז יראו איך יפול דבר!

כיצד מניחים לעשות 'נסיונות' כאלו בנוגע ל^-3 מליון יהודים?! - הרי במשך שלשה פעמים ראו שהנהגה זו גרמה לצרות צרורות?!

וכאמור - אותו מעמד ומצב חוזר ונשנה זה כמה פעמים בהעתק מושלם! ישנם אמנם שינויים מידי פעם, כי לא יתכן שפני הדברים יהיו לעולם באותו מעמד ומצב בדיוק, אבל נקודת ותוכן הענין הוא באופן שוה: תמיד אותם האנשים (או תלמידיהם), ותמיד אותן הטענות - שצריכים להשתדל לישא חן בעיני אומות העולם, ולא להתנהג באופן של "עם לבדד ישכון", וזוהי הדרך לשלום, צדק ויושר!

הכל יודעים שהקב"ה רוצה שההנהגה תהיה בדרך הטבע, ולכן זקוקים לסיוע של אומות-העולם בממון ונשק וכיוצא-בזה - אך המציאות היא שאומות-העולם נותנים ממון ונשק, ללא כל תנאים והגבלות (ורק כלפי חוץ מכריזים אודות הגבלות מסויימות), אלא שמעלימים זאת מ^-3 מליון יהודים, או שמספרים להם חצי אמת בלבד!

ויתירה מזו: לא זו בלבד שאומות-העולם נותנים סיוע בממון ובנשק, אלא הם רוצים ומעונינים שיסיימו את הפעולה בשלימותה, "בשעתא חדא וברגעא חדא", אלא באופן רשמי לא רוצים לפרסם זאת, כי הפירסום מעמיד אותם במצב בלתי נוח, שאז צריכים הם להצטדק אם הם ידעו או לא ידעו, אם הם כעסו או לא כעסו. ולכן, מוטב שלא להתייעץ עמהם באופן גלוי (ומה שעושים בחשאי - הרי עושים זאת בלאו-הכי).

וכאמור לעיל - ישנם שנים או שלשה אנשים שבידם תלוי הדבר להחליט אודות סיום הפעולה, ולכן, עליהם מוטלת כל האחריות שבדבר, היינו, היות שהם התחילו בניתוח זה, שעלה במאות הרוגים ופצועים, וניתוח זה בוצע כבר ברובו - אזי מוטלת עליהם האחריות לסיימו בהקדם האפשרי.

ואם לא יעשו כן - יהיה הדבר בדוגמת הכשלון שהיה במלחמת יום הכיפורים, כפי שהודתה ראש הממשלה דאז שבמשך כל ימי חייה לא תוכל לסלוח לעצמה על זה שהעדיפה את שיקולם של המדינאים לעומת השיקול של אנשי הצבא, ובמשך כל ימי חייה יעמדו לנגד עיניה אותם הרוגים ופצועים שנפלו כתוצאה מכשלון זה!

ובפרט שעתה מדובר אודות מספר גדול יותר של הרוגים ופצועים, ולאידך - בנקל יותר לסיים את הפעולה "בשעתא חדא וברגעא חדא", מבלי להכנס לתוך העיר, אלא מבחוץ בלבד (כנ"ל) ובפרט שישנם גם אלו הנמצאים בפנים, שאין כאן המקום לדבר ולפרסם אודות ענין זה.

סיום המבצע יביא ברכה

ויהי-רצון שעל-ידי סיום הפעולה באופן של "הלכה ואין מורין כן" (כנ"ל) יהיה המעמד ומצב של "המגפה נעצרה"¹¹ (לאחרי שכבר נפלו ריבוי קרבנות) - על-דרך המסופר בסיום הפרשה הקודמת (פרשת בלק).

וכפי שפעולת פינחס הביאה למעמד ומצב של "הנני נותן לו את בריתי שלום"^{373 374} - כמו כן יהיה בנוגע לעניננו, שסיום פעולה זו בשלימותה יביא למעמד ומצב של שלום, באופן האפשרי בזמן הגלות.

וזו תהיה הכנה קרובה למעמד ומצב של שלום אמיתי - כאשר יסתיים כללות ענין הגלות, ותהיה אתחלתא דגאולה, ביחד עם הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, "בשעתא חדא וברגעא חדא".

(מעובד ע"פ שיחת י"ג תמוז תשמ"ב)

לסיים מבצע ״שלום הגליל״ - בדרכי נועם, אולם בכל התוקף!

[דיבר אודות שלימות הארץ]:

יש לסיים לגמרי את הפעולה הקשורה עם בטחונה של ארץ ישראל, לאחרי שהתחילו כבר בזה, ואוחזים כבר קרוב לסיום.

ודוקא משום זה שכבר אוחזים קרוב לסיום ישנם כאלו שנדמה להם שהדבר כרוך בקשיים - וכידוע המשל של בעל הגאולה שדוקא בסיום הלילה, ברגעים האחרונים של הלילה, קרוב לעלות השחר, נדמה שחושך הלילה הולך וגובר ביותר.

ומובן, שאין זמן להמתין עד שיחנכו אותו ויסבירו לו שעוד מעט מגיע עלות השחר, ולאחריו נץ החמה - כי הגאולה צריכה להיות באופן של "מיד הן נגאלין"¹. ולכן, צריכים לסיים את הפעולה, לאחרי שהתחילו בה ואוחזים כבר קרוב לסיומה, וצריכים לסיימה באופן הזריז ביותר.

ובודאי ש"הקב"ה עוזרו"², "הבא ליטהר מסייעין לו"³, ובלשון הכתוב - "הוי' לי בעוזרי"⁴.

זאת אומרת: ישנם ענינים שבהם זקוקים - על-פי דרך הטבע - לעזרה וסיוע מבני אדם, כשם שיהודי זקוק לתשעה יהודים נוספים בכדי שיוכל להתפלל בציבור. ולכן, ישנם ענינים שבהם זקוקים ל'צבא הגנה לישראל', ועד שפעולתם היא בגדר מצוה, ואדרבה: זוהי אחת המצוות החשובות ביותר - מצוה הקשורה עם פיקוח-נפש. אבל יחד-עם-זה - יודעים הם ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", ו"בשם אלקינו נדגול"⁵, על-דרך דגלם של ה"מכבים" שהיה כתוב עליו "מי כמוכה באלים ה'"⁶!

• 1) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

• 2) ראה קידושין ל, ב. בבא-בתרא עה, א.

• 3) זח"ב עט, ב.

• 4) תהלים קיח, ז.

• 5) שם כ, ו,ח.

• 6) בשלח טו, יא.

286

ובפרט כשהם מקיימים מצות תפילין - עליה נאמר³⁷⁵ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", שאז לא זקוקים כלל למלחמה, אלא "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁷⁶!

ובפרט כאשר לכל-אחד-ואחד מהם יש אות בספר תורה. והרי עתה מותר לגלות -שבאור ליום חמשה עשר דחודש תמוז, כאשר "קיימא סיהרא באשלמותא"³⁷⁷, סיימו את כתיבת ספר התורה הכללי הקשור עם 'צבא הגנה לישראל', שהאותיות שבספר תורה זה נקנו על-ידי חיילי צבא הגנה לישראל ובני-ביתם. וכאמור - סיום כתיבת ספר-תורה זה נערך בט"ו תמוז "ברוב עם הדרת מלך"³⁷⁸.

ויהי-רצון שפעולה זו תהיה 'כלי' גמור לכל הענינים האמורים - על-ידי-זה שיניחו להם לסיים את הפעולה, בדרכי נועם ובדרכי שלום, אבל בכל התוקף, עד ש"בשבעה דרכים ינוסו לפניך" (שאז לא יפגעו גם הבורחים).

. . ויהי-רצון שהדיבור בכל הענינים הנ"ל יבוא במעשה בפועל - היינו, שיסיימו את כיבוש הארצות שמסביבות ארץ ישראל (באותם מקומות שהדבר מוכרח כבר עתה) כדי להבטיח את בטחונה של ארץ ישראל, בהתאם להוראתם של המומחים לעניני בטחון -שהרי התורה אומרת שבנוגע לעניני בטחון צריכים לשאול את חוות-דעתם של המומחים לעניני בטחון, ולהתנהג על-פי הוראתם.

ובכך יבטלו את חשכת הגלות - כאשר יפסיקו לבלבל אותם ולהפריע להם, ואדרבה: יסייעו להם למלא את שליחותם הקדושה להגן על בטחון ארץ הקודש ובטחון "גוי קדוש" הנמצאים בה.

וזוהי הדרך לנצחון אמיתי - היינו, נצחון שאין בו מציאות של מנוצחים כלל, מאחר שזהו מעמד ומצב של שלום אמיתי, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ט"ו תמוז תשמ"ב)

לסיים את כל הפעולות המסייעות לבטחון ארץ ישראל!

על-ידי כללות הענין של "שלימות התורה", יחד עם "שלימות העם", זוכים ל"שלימות הארץ", ועד לקיום היעוד¹ "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך", כולל - ארץ קיני קניזי וקדמוני.

ובהקדמה לזה - מוסיפים בכל הפעולות הקשורות עם בטחון ארץ ישראל לגבולותיה. ואפילו כאשר מדובר אודות פעולות הצריכות להיעשות מחוץ לגבולות ארץ ישראל, וכדי להבטיח את בטחונה של ארץ ישראל - על-ידי-זה שגם שם ישנה שליטה מלאה וממשלה מלאה, באופן של "ברצון קיבלו עליהם". ומסיימים את כל הפעולות הטובות שהתחילו לעשות בקשר לבטחונה של ארץ ישראל לגבולותיה, ואשר אוחזים כבר בסיום פעולות אלו.

וכדי לחזק ענינים אלו - צריכים להוסיף עוד יותר בכל הענינים הקשורים עם יראת ה', שעל-ידי-זה זוכים לקיום היעוד² "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ועד ש"בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³.

עד שזוכים לקיום היעוד "קץ שם לחושך"⁴ - כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל"⁵.

(מעובד ע"פ שיחת שבעה עשר בתמוז תשמ"ב)

• 1) ראה יב, כ.

• 2) תבוא כח, י.

• 3) שם, ז.

• 4) איוב כח, ג.

• 5) ישעי' ח, י.

288

להחזיק בכל השטחים שהקב״ה נתן לבני-ישראל!

על-ידי שלימות העם ושלימות התורה - זוכים בקרוב ממש ל"שלימות הארץ", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד³⁷⁹ "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך", ארץ קני קניזי וקדמוני.

וההכנה לזה היא - על-ידי הענין של "שלימות הארץ", באופן השייך בזמן הגלות. היינו, שבני-ישראל מחזיקים באותם שטחים שניתנו להם כבר על-ידי הקב"ה - בכחו ועוצם ידו של הקב"ה.

ועל-ידי-זה זוכים לשלימות כל ארץ ישראל לגבולותיה, בגאולה האמיתית והשלימה.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת מטות-מסעי, מברכים-החודש מנחם-אב, תשמ"ב)

הדרך היחידה להפחיד את האוייב - על-ידי כלי-זיין!

כאשר רוצים להטיל "אימתה ופחד" על האוייב שיפחד לצאת במלחמה, הרי הדרך לזה - על-פי טבע - כאשר מראים לו שנמצאים במעמד ומצב של חוזק ותוקף גדול, שענין זה מתבטא ב"כלי זיין".

זאת אומרת: הטלת אימה ופחד על האוייב שיפחד לצאת למלחמה - אינה נפעלת על-ידי-זה שמדברים עמו ומסבירים לו אודות צדק ויושר, כי לא אכפת לו מצדק ויושר! וכמו-כן אי אפשר לפעול זאת על-ידי חתימות על 'חוזה שלום' (על-דרך החוזה שנחתם ב'מחנה דוד'), שאז מתחיל משא ומתן. אלא הדרך היחידה לפעול שהאויב יפחד לצאת למלחמה, היא - כאשר מגלים תוקף וחוזק, ועל-פי דרך הטבע הרי זה קשור עם "כלי זיין".

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת דברים, שבת חזון, תשמ"ב)

כשיחזיקו בתוקף בשטחים שכבר כיתגו - יקבלו את שאר השטחים השייכים לעם ישראל!

גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים - על בני-ישראל לעמוד בתוקף המתאים בנוגע לכל עניני התורה והמצוות.

ובזה נכללת גם העמידה בתוקף המתאים בכל הקשור להחזקת שטחי ארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, כפסק-דין השולחן-ערוך בחלקו הראשון "אורח חיים", בהלכות שבת סימן שכ"ט (ס"ו) "יוצאים עליהם בכלי זיין . . שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". היינו, עמידה בתוקף מוחלט, תוך ניצול של דרכי הטבע - "יוצאין עליהם בכלי זיין", אף שבפועל ממש לא צריכים להשתמש בהם, היות שהאויבים ינוסו - "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"¹.

והנה, כל ארץ ישראל לגבולותיה נבחרה על-ידי הקב"ה עבור בני-ישראל, העם הנבחר. ומה שהקב"ה נתן ברצונו חלקים מסויימים משטחי ארץ ישראל לאומות-העולם - הרי זה "לרגע קטן" בלבד, והכוונה בזה היא רק - כמו שכתוב² "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם".

ולכן, כאשר בני-ישראל מחזיקים בתוקף בכל שטחי ארץ ישראל שכבר ניתנו לבני-ישראל, ובפרט שנתינתם לבני-ישראל היתה מתוך ניסים גלויים, על-ידי-זה זוכים בני-ישראל לקבל מהקב"ה את כל השטחים השייכים לגבולותיה של ארץ ישראל בשלימותה.

ומובן, שהעמידה בתוקף היא - לא באופן של "כחי ועוצם ידי"³ חס-ושלום, אלא שהולכים בכחו ובשליחותו של הקב"ה, שצוה להכין 'כלים' בדרך הטבע, למרות שיודעים שאת הנצחון הוא זה שמנחיל.

ומובן, שרצונו של הקב"ה שגם אומות-העולם לא ינזקו, כולל אומות-העולם שלעת-עתה אינם 'אוהבי ישראל' - אלא "בשבעה דרכים ינוסו לפניך", שגם האויבים לא ינזקו.

• 1) לשון הכתוב - תבוא כח, ז.

• 2) ראה יג, ד.

• 3) עקב ח, יז.

290

ואלו מבין אומות-העולם שלא ימלטו - יכירו וידעו בחשיבותם של עם ישראל - ולכן, יחשב עבורם לכבוד ולזכות כאשר יוכלו לעזור ולסייע לבני-ישראל. ובלשון הכתוב³⁸⁰: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך".

כלומר, לא רק שאומות-העולם אינם חושבים (ועל-אחת-כמה-וכמה שאינם עושים מאומה) להרע חס-ושלום, לבני-ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ובפרט בארץ הקודש, אלא אדרבה: הם משתדלים לשמור על בני-ישראל ולסייע להם בכל הקשור לבטחונם, כך שכבר בזמן הגלות נפעל היעוד "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", "וחרב לא תעבור בארצכם"³⁸¹ - אפילו חרב של שלום³⁸². היינו, שכל בעלי-העצה, האו"ם וכיוצא-בזה מכל אומות-העולם, שאומרים [ויתכן שכך הוא באמת] שכוונתם ורצונם לענין של שלום -הנה גם ענינים אלו לא יעברו בגבולה של ארץ ישראל.

ועד שזוכים שהקב"ה נותן לבני-ישראל את כל שטחי ארץ ישראל בשלימותה - בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת ח"י אלול תשמ"ב)

חודש אלול יפעל שגם המערערים יאמינו שהקב״ה נתן את ארץ ישראל ליהודים!

על-ידי ההוספה בשלושה הקוין שעליהם העולם עומד (תורה, עבודה וגמילות חסדים) - זוכים לשלימות המשולשת: שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ - וגם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים - נמשכת ברכתו של הקב"ה שיהיה שלום אמיתי בארצנו הקדושה, וכמו שכתוב "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד"¹.

ומובן, שאין להתפעל מטענותיהם של אומות-העולם, וכן אין להתפעל מדבריהם של יהודים שבאו כתוצאה מה'גוישקייט' שבהם, ובעמדנו בימי חודש אלול, אשר אז נמצא המלך בשדה - בודאי יגיעו גם לידי המסקנא האמיתית שהקב"ה הוא בעה"ב על העולם כולו, והוא נתן את כל ארץ ישראל לגבולותיה בתור "נחלת עולם" לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל וכללות עם ישראל עד סוף כל הדורות.

ולמרות שלפי שעה ישנם חלקים מארץ ישראל שלא ניתנו עדיין לבני-ישראל, וצריכים להמתין לביאת משיח צדקנו, שאז ינתנו לבני-ישראל כל שטחי ארץ ישראל - למרות זאת: אותם שטחים שכבר ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, ובפרט שנתינתם היתה מתוך ניסים גלויים, הרי ודאי שהם שייכים ל"עם עולם" כ"נחלת עולם", וברור שבני-ישראל מחזיקים בכל שטחים אלו. וזוהי הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי, באופן של "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".

וגם כאשר בני-ישראל נמצאים בימי הגלות האחרונים - רוצה הקב"ה שיהיה אצלם מצב של שלום ובטחון - "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", ועד שנמצאים במעמד ומצב של "ואולך אתכם קוממיות"².

וכשבני-ישראל מתנהגים על-פי הוראת התורה ומצוותיה, כולל בנוגע לענין עיקרי זה, שמחזיקים בשטחי ארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל באופן של "נחלת עולם" - זוכים לקבל את כל שטחי ארץ ישראל בשלימותה, בדרכי נועם ובדרכי שלום - בביאת משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת כ"ז אלול - לנשי ובנות חב"ד - תשמ"ב)

• 1) בחוקותי כו, ו.

• 2) שם, יג.

292

כשכמה מבגי-ישראל גמעאים ביחד - בכוחם להחליט שארץ ישראל שייכת לעם ישראל!

כאשר מתאספים כמה-וכמה מישראל יחד, ומתאחדים כולם - גדל כוחם ביתר שאת וביתר עוז.

ולכן, הרי זה הזמן המתאים להחליט (כולם יחד כאיש אחד) שכל ארץ ישראל

לגבולותיה שייכת לרשותם ובעלותם של בני-ישראל באופן של "נחלת עולם", כמבואר בפירוש רש"י ריש-פרשת בראשית: "מה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים . . ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

וכולם ביחד מחליטים שבני-ישראל מחזיקים - בתוקף של הקב"ה - בכל שטחי ארץ ישראל שכבר ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה ולא מוותרים על אף "שעל" השייך לארץ ישראל. וכל אלו החושבים באופן אחר - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹, ובודאי ש"דבר אלקינו יקום לעד"^{383 384}!

ומאחר שבני-ישראל הולכים בשליחותו של הקב"ה - הרי הם מקיימים את כל הוראותיו של הקב"ה בתורה, כולל - השמירה על בטחון כל מקום שנמצאים בו יהודים, כפסק-דין השולחן-ערוך בהלכות שבת³⁸⁵: "נכרים שצרו על עיירות ישראל . . יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת . . שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", וכל זה - אפילו כשיש ספק וספק ספיקא (בכל הדינים הקשורים עם פיקוח-נפש), "ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא".

וזהו פסק-דין להלכה למעשה בפועל, ובשולחן-ערוך גופא מופיע פסק-דין זה ב"הלכות שבת". היינו, שקדושת השבת מתבטאת בפעולת ההגנה על בני-ישראל ביום השבת. וכמדובר כמה-פעמים שכאשר התורה מצווה לעשות מלאכה מסויימת (שאסור לעשותה ביום השבת) מפני פיקוח-נפש, הנה פעולה זו עצמה היא חלק מקדושת השבת: "כדי שישמור שבתות הרבה".

וכאשר בני-ישראל מתנהגים בהתאם להוראותיו של הקב"ה - הרי זו הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי ובר-קיימא, היות והקב"ה הוא "מלך שהשלום שלו"⁴.

וענין זה נפעל כבר גם כאשר בני-ישראל נמצאים בזמן הגלות - על-ידי-זה שמתנהגים על-פי הוראת הקב"ה לשמור על בטחונה של ארץ ישראל. ופעולה זו היא הכנה קרובה לקיום היעוד⁵ "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך". היינו, שבני-ישראל מקבלים את כל ארץ ישראל בשלימותה, כולל - ארץ קיני קניזי וקדמוני, ארץ עשר אומות - "שלימות הארץ".

(מעובד ע"פ שיחת ליל ערב ראש השנה תשמ"ג - כ"ט אלול תשמ"ב)

ארץ ישראל - חדורה בגילוי אלקות!

. . ועל-ידי-זה ממהרים יותר את ״שלימות הארץ״ - שלימותה של ארץ ישראל שלא יוכלו לפגוע בחלק הכי קטן (אפילו פירור אחד) שבה, וזאת - לא מיבעי בעניני יהדות, אלא אפילו בענינים גשמיים, וטעם הדבר - היות וזוהי ״ארץ אשר . . תמיד עיני הי אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה". היינו, לא רק ב״ראש השנה" או ערב ראש השנה, לא רק בימים נוראים, שבתות וימים טובים ומועדים, אלא בכל יום ובכל רגע במשל כל השנה כולה - רואים בגלוי שכל ארץ ישראל חדורה בגילוי אלקות, "עיני הי אלקיך בה", ועד כדי כך, שאפילו אינם-יהודים רואים זאת בגלוי. ולכן, לא זו בלבד שאינם פוגעים חס-ושלום בארץ ישראל, אלא אדרבה - הם מגינים על ארץ ישראל מפני ענינים בלתי-רצויים.

(מעובד ע״פ שיחת אי דראש-חודש אלול תשד״מ)

• 4) ראה במדבר-רבה פי"א, ג.

• 5) ראה יב, כ.

294

תפקידם של אומות-העולם לסייע לבני-ישראל!

בשיעור חומש היומי¹ נאמר: "זכור ימות עולם . . שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" -"הראשונות", ש"בהנחל עליון גוים . . יצב גבולות עמים למספר בני-ישראל". היינו שכל קיומם של אומות-העולם ("יצב גבולות עמים, קיימם ולא אבדם") הרי זה רק "בשביל מספר בני-ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים נפש".

ומאחר שכל קיומם של אומות-העולם היא אך ורק לטובתם של בני-ישראל - מובן, מהי התוצאה הנגרמת להם כאשר הם מנסים לפגוע חס-ושלום בבני-ישראל ובעניני יהדות!

ובהמשך נאמר: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". היינו, שבני-ישראל הם נחלתו של הקב"ה, כי נשמת כל-אחד-ואחד מישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש"^{386 387}.

ומפני היותם נחלתו של הקב"ה, לכן נותן להם הקב"ה "נחלת עולם" - ארץ הקודש, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"³⁸⁸, ובפרט בראש השנה - "רשית השנה" כפשוטו, ומראש-השנה נמשך ענין זה על כל השנה כולה, ובפרט -למחרת ראש-השנה.

וממשיך: "ימצאהו בארץ מדבר . . יצרנהו כאישון עינו". היינו, גם כאשר בני-ישראל נמצאים בגלות, שזהו המעמד ומצב של "ארץ מדבר" - גם אז הקב"ה שומר ומגין עליהם באופן של "יצרנהו כאישון עינו". לא רק בדוגמת ה"עין" סתם (אחד האיברים הכי חשובים), אלא "כאישון עינו", החלק החשוב ביותר בעין עצמה - "השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו", ולכן, "כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו"!

ובסיום שיעור החומש היומי נאמר: "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". היינו, שבני-ישראל נמצאים ביחד עם הקב"ה באופן של "בדד".

וזוהי ההוראה הנלמדת מהשיעור חומש היומי:

אומות העולם יודעים ("מזלייהו חזי"⁴) שכל קיומם הוא - בשביל בני ישראל, כמו שכתוב "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". ולכן, לא זו בלבד שאינם מנסים לפגוע חס-ושלום בבני-ישראל, בידעם ש"יצרנהו כאישון עינו", "כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו", אלא אדרבה: הם מסוגלים לסייע לבני-ישראל בכל עניניהם.

ומובן, שהענין של "מזלייהו חזי" נמשך ופועל למטה. וכתוצאה מזה משנים הם את הנהגתם בפועל ממש, ומתחילים להתנהג באופן של "מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁵, גם כאשר נמצאים בזמן הגלות.

והנהגה זו היא גם לטובתם של אומות-העולם - כי כאשר אומות-העולם מסייעים לבני-ישראל בכל עניניהם, יכולים בני-ישראל להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל ג' הקוין שעליהם העולם עומד, ועל-ידי-זה נפעל קיום ועמידת העולם כולו - גם אצל אומות-העולם, היינו, שהעולם יפסיק להזדעזע, אלא יהיה במעמד ומצב של "העולם עומד" ו"העולם קיים".

ואם הדברים אמורים בנוגע ליחס של אומות-העולם לבני-ישראל בכל מקום שהם - הרי על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע ליחס של אומות-העולם כלפי היהודים הנמצאים בארץ הקודש, ובארץ הקודש גופא - בירושלים עיר הקודש.

והיות ש"עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות, ועתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל"⁶, ובזה נכלל הפירוש הפנימי של "ירושלים", מלשון "יראה שלם" - מובן, שיראה זו מתפשטת בכל העולם כולו, כמו שכתוב⁷ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", "נפל פחד היהודים עליהם"⁸.

וכל זה נפעל על-ידי-זה שבני-ישראל עומדים בתוקף המתאים - ובפרט בבואנו מראש-השנה שאז נפעל הענין ד"יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה"⁹ - היינו,

• 4) מגילה ג, א.

• 5) ישעי' מט, כג.

• 6) ילקוט-שמעוני ישעי' רמז תקנג.

• 7) תבוא כח, י.

• 8) אסתר ח, יז.

• 9) תהלים מז, ה. עמוס ו, ח.

296

שבני-ישראל עומדים בתוקף של "גאון יעקב" בנוגע לכל הקשור לשלימות התורה ומצוותיה, שלימות העם ושלימות הארץ.

ובזה נכלל גם השמירה על בטחון הארץ. ולכן, צריכים לסיים את כל הפעולות הקשורות עם בטחון הארץ, באופן של "המתחיל במצוה אומרים לו גמור", שזוהי הוראת הקב"ה בתורתו, והוראה זו היא גם נתינת כח שיוכלו למלא את רצון הקב"ה מתוך שמחה וטוב לבב.

(מעובד ע"פ שיחת צום גדליה תשמ"ג)

297

נחלת עולם - גם בזמן הגלות!

גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות [וכפתגם הידוע¹: "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכחותינו אנו נשוב כו'"] - ישנו הענין של "שלימות הארץ" ביחס לחלקי ארץ ישראל שניתנו כבר לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, בפרט שנתינתם לבני-ישראל היתה מתוך נסים גלויים, ולכן, חלקים אלו נשארים בשלימותם ביד בני-ישראל באופן של "נחלת עולם", ומאחר שזוהי "מתנה" של מלך מלכי המלכים הקב"ה, צריכים להתייחס לזה בהתאם לכך!

וזאת יודעים גם אומות העולם - כפי שמסביר רש"י² לילד בן חמש שנים, שכאשר יבואו אומות העולם ויטענו איזו טענה בקשר לארץ ישראל, צריכים לומר להם: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"³, "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"!

ובנוגע לחלקי ארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה - ממתינים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יוחזרו לבני-ישראל כל חלקי ארץ ישראל - בדרכי נועם ובדרכי שלום

. . בהמשך להמדובר לעיל אודות "שלימות הארץ" - הנה היות שלדאבוננו ישנם עדיין כמה 'עקשנים' - אזי ינגנו עתה "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"⁴. ולכן, בודאי שעקשנותם תתבטל, וגם הם יתנהגו על-פי השולחן-ערוך.

(מעובד ע"פ שיחת ו' תשרי תשמ"ג)

• 1) ראה לקו"ד ח"ד תרצב, א. ועוד.

• 2) בראשית א, א.

• 3) תהלים קיא, ו.

• 4) ראה ישעי' ח, י.

298

שלימות הארץ, העם והגאולה - תלויים בשלימות התורה

גם ברגעים האחרונים של זמן הגלות הקב"ה שומר את בני-ישראל בכל מקום שהם, ובפרט היהודים הנמצאים בארצנו הקדושה.

והנהגת כל בני-ישראל תהיה באופן של שלימות התורה. כלומר, שמקיימים את כל מה שכתוב בתורה, כולל - ציווי התורה שאסור לפגוע חס-ושלום בבטחון של ישוב יהודי, שדין זה אמור גם בנוגע לישובי בני-ישראל בחוץ לארץ, ובפרט שאסור לפגוע חס-ושלום בבטחונה של ארץ ישראל (שבזה נכללים גם המקומות שאינם בגבולות ארץ ישראל, מכיון שזה נוגע לבטחונה של ארץ ישראל).

ולכן, בודאי שבני-ישראל מחזיקים - ובתוקף - בכל חלקי ארצנו הקדושה שהקב"ה החזיר כבר לבני-ישראל, ובפרט שהחזרתם לבני-ישראל היתה מתוך נסים גלויים.

וכשמתנהגים על-פי שלימות התורה, כולל ציווי התורה לשמור על שלימות הארץ -ממהרים עוד יותר את הגאולה, שאז תהיה שלימות הארץ בתכלית, כלומר, כל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ביד בני-ישראל ביחד עם שלימות העם - שאפילו יהודי אחד בלבד לא ישאר חס-ושלום בגלות, היות "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"¹, כלומר, שהקב"ה אוחז בידו של כל-אחד-ואחד מישראל ומוציאו מן הגלות.

וכשמתנהגים על-פי הוראת התורה לעמוד בתוקף שלא יפגע חס-ושלום בטחונה של ארץ ישראל - אזי מתבטלים בדרך ממילא כל הענינים הבלתי רצויים. כלומר, שלא יצטרכו להשתמש בכלי נשק, כי עצם הידיעה שישנם כלי נשק תפעל כבר ש"תפול עליהם אימתה ופחד"^{389 390}. והיות שאחיזת כלי הנשק אינה מצד "כחי ועוצם ידי"³⁹¹ חס-ושלום, כי אם מצד ציווי הקב"ה - אזי "בגדול זרועך (של הקב"ה) ידמו כאבן", כאבן ממש. ויתירה מזו: "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁹², ובמילא לא יפגעו הם עצמם, מכיון ש"ינוסו לפניך".

(מעובד ע"פ שיחת ערב יום-הכיפורים תשמ"ג)

׳צו׳ התורה: לנעול את הארץ!!!

בתחילת שיעור החומש היומי¹ מדובר אודות ברכתו של משה רבינו לשבט דן, שבט נפתלי ושבט אשר, ולאחרי-זה מופיע הפסוק² "ברזל ונחושת מנעליך גו'", שפסוק זה מדבר אודות כל בני-ישראל, כדברי רש"י: "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל".

ותוכן הדברים הוא: "ברזל ונחושת מנעליך - שהיו גבוריהם (של כל ישראל) יושבים בערי הספר, ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה, כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת".

ובזה מודגשת הוראת התורה בנוגע לאופן השמירה על ארץ ישראל - שצריכים לנעול אותה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת ("ברזל ונחושת מנעליך"), כדי "שלא יוכלו האויבים להכנס בה"!

מובן וגם פשוט ששמירתה של ארץ ישראל נעשית על-ידי הקב"ה בעצמו - "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"³; אך אף-על-פי-כן, רצונו של הקב"ה שיעשו גם 'כלים' בדרך הטבע, ולכן, "היו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה כו'".

וכן הוא פסק-דין השולחן-ערוך בהלכות שבת⁴: "נכרים שצרו על עיירות ישראל . . בעיר הסמוכה לספר, אפילו אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת (בכך ש"יוצאים עליהם בכלי זיין"), שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". וזהו תוכן הדברים דלעיל - "גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ומזה מובן במכל-שכן וקל-וחומר שאין לתת שטחים מארץ ישראל לגוים, ואדרבה: "גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה"; ישנם אמנם שטחים השייכים לארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, ובנוגע

• 1) ברכה לג, כב.

• 2) שם, כה.

• 3) תהלים קכא, ד.

• 4) סשכ"ט ס"ו.

300

לשטחים אלו - צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו [ובפרט על-פי פתגם רבותינו נשיאנו³⁹³: "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכחותינו אנו נשוב כו'"]; אבל כאשר מדובר אודות שטחי ארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, ונתינתם היתה עוד באופן דנסים גלויים - הרי בודאי שבני-ישראל צריכים להחזיק בשטחים אלו, ובאופן ש"נועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

וכאשר מתנהגים על-פי הוראתו של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו - אזי נפעל הענין של "ברזל ונחושת מנעליך" בתכלית השלימות. כלומר, שארץ ישראל נעשית "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כך ששום דבר בלתי רצוי אינו יכול להכנס בתוכה -"שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ויתירה מזו: אפילו אם ישנו אדם הנמצא בפנים שהנהגתו היא באופן בלתי אנושי, וברצונו להזיק, רחמנא-ליצלן, על-ידי החזרת שטחים מארץ ישראל לגוים (פעולה הגורמת להרס וחורבן, מבלי הבט על כוונותיו בענין זה) - אין הדבר מועיל לו מאומה, כי היות ומדובר כאן אודות "מנעולים ובריחים של ברזל ונחושת" על-פי התורה, הרי מובן שאין ביכלתו של אף אחד להחליש את תפקידם - לשמור מפני אויב ומזיק!

"מנעולים ובריחים" הנעשים על-ידי בשר ודם - ישנה אפשרות לפתחם או לשברם, או לעקוף אותם מן הצד וכיוצא-בזה; אך כאשר מדובר אודות "מנעולים ובריחים" שעל-פי התורה (שזה נעשה כאשר מתנהגים על-פי הוראות התורה) - אין ביכלתו של אף אחד להחליש ולמנוע מהם למלא את תפקידם בשלימות!

והשמירה של "ברזל ונחושת מנעליך" נעשית באופן שאין צורך במלחמה כלל - שהרי לא שייך לומר שה'מנעול' יצא במלחמה! ונמצא - שענין זה מביא תועלת גם לצד שכנגד, כי כאשר אין צורך במלחמה - אין הרוגים ופצועים גם אצל הצד שכנגד, ופעולת ה'מנעול' היא רק לשמור "שלא יוכלו האויבים להכנס בה", כי "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁹⁴, ופשוט שאינם יכולים לפגוע בפנים חס-ושלום.

עמידה איתנה - מזמינה סיוע מהגוי!

ובקשר לטענה הידועה שמכיון שנמצאים אנו בזמן הגלות צריכים להתחשב גם עם דעתם של אומות העולם, כי בזמן הגלות זקוקים (בדרך הטבע) לעזר וסיוע דמלכי אומות העולם ושרותיהם, ולכן צריכים להכנע חס-ושלום ללחצים של אומות-העולם (כי לולי זאת מי יודע אם ימשיכו בעזר וסיוע) - הנה על זה באה ההוראה בהמשך הכתוב:

"ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך", ומפרש רש"י⁷: "כימים שהם טובים לך, כמנין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם . . הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותו לארצכם".

זאת אומרת: גם כאשר נמצאים בחשכת הגלות, כאשר "החושך יכסה ארץ"⁸, ובפרט בחושך הכפול והמכופל של "עקבתא דמשיחא" - הרי גם זמן זה נכלל ב"מנין ימיך". ולכן, כאשר ההנהגה היא על-פי הוראות התורה, אזי מתקיים הענין של "כימיך דבאך", ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל".

ומזה מובן שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות וזקוקים לעזר וסיוע של אומות-העולם -הנה לא זו בלבד שאומות-העולם נותנים את העזר והסיוע הדרוש, אלא יתירה מזו: אין כל צורך לבקש זאת מהם (ועל-אחת-כמה-וכמה שאין צורך ללחוץ עליהם ולשכנע אותם שיסכימו לתת זאת), כי הם באים מעצמם לתת את כספם וזהבם לארץ ישראל, "כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . מזיבות אותו לארצכם", בידעם שענין זה מהוה תועלת גם עבורם - "כל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם".

וכל זה נפעל על-ידי-זה שבני-ישראל עומדים בתוקף המתאים - באופן של "ברזל ונחושת", בהתאם להוראת התורה.

וכפי שראו בפועל - שכאשר בני-ישראל עמדו בתוקף המתאים, קיבלו את כל הסיוע הדרוש מאומות-העולם; ולעומת זאת - כאשר לא עמדו בתוקף, ונכנעו ללחצים שונים, הנה כאשר הגיע זמן של סכנה והיו זקוקים לסיוע - היו זקוקים להתווכח ולהתדיין על כל

• 7) ברכה שם.

• 8) ישעי' ס, ב.

302

צעד ושעל, וגם לאחרי-זה - לפעמים פעלו, לפעמים פעלו רק למחצה, ולפעמים - אפילו פחות ממחצה, וכל זה - נוסף על הבזיונות שבהם היה מלווה הדבר!

ומכל זה רואים שהנהגת בני-ישראל צריכה להיות באופן של "ברזל ונחושת מנעליך", ואין להתפעל כלל מהלחצים של אומות-העולם, כי אדרבה: כאשר בני-ישראל עומדים בתוקף המתאים, על-פי הוראת הקב"ה בתורתו, אזי אומות-העולם באים מעצמם לתת לבני-ישראל את העזר והסיוע הדרוש להם - "כימיך דבאך . . כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל".

וזוהי ההוראה הנלמדת מהשיעור חומש היומי - יום חמישי של פרשת ברכה, כלומר, שזוהי הוראה השייכת לפרשת "ברכה" - "וזאת הברכה אשר ברך משה גו'"³⁹⁵, מכיון שזוהי הדרך לקבלת ברכותיו של הקב"ה, באופן גלוי "וזאת הברכה", מורה באצבעו ואומר זה.

ואין צורך בלימוד רמזים ו'פשעט'לאך' בפסוקים אלו של פרשת ברכה - כי כל האמור לעיל מובן מפשטות הכתובים ופירוש רש"י בפשוטו של מקרא, והדברים מודפסים בכל החומשים, ואין דרך אחרת לפרש את הפסוקים הנ"ל מלבד הפירוש האמור לעיל פשטות הכתובים. ובפרט כאשר מדובר אודות היהודים הנמצאים בארץ הקודש - שאינם זקוקים שיפרשו להם את דברי רש"י באידיש או באנגלית, אלא מבינים את לשונו של רש"י ללא צורך בפירוש נוסף.

אפילו היצר הרע תמה על ההתרפסות!

אך על-פי-זה נשאלת השאלה: היות והדברים הנ"ל פשוטים כל כך - כיצד יתכן אם-כן שישנם בני אדם שמתנהגים באופן הפכי, היפך היהדות היפך האנושיות והיפך השכל הפשוט?!

והתשובה לדבר: יהודי הוא בעל בחירה. ולכן, ביכלתו לבחור להתנהג באופן שהוא היפך השכל הפשוט ואפילו היפך מחשבתו של היצר-הרע עצמו. כלומר, שהוא מכריח את יצרו-הרע לעשות דבר שאפילו על דעתו (של היצר-הרע) - לא עלה.

זאת אומרת: נוסף לזה שבכל מקום נמצאים בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות - הרי הוא מכניס את עצמו בגלות עמוקה יותר, ומכניס את יצרו-הרע לחושך כפול ומכופל יותר מהחושך של היצר-הרע מצד עצמו!

וכמבואר בספרי מוסר¹⁰ על הכתוב¹¹ "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" - שלכאורה אינו מובן: הלא כל החטאים נעשים על-ידי "יצר הרע" ומפני מה מייחדים שישנו חטא מסויים שהוא "חטאנו לפניך ביצר הרע"?! - והביאור בזה: ישנם ענינים שאינם עולים אפילו על דעתו של היצר-הרע, אבל ישנו מי שחוטא עם היצר-הרע שלו, כלומר, שהוא מכריח את היצר-הרע לעשות דבר שלא היה עולה על דעתו, וזהו "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע"!

ובנוגע לעניננו:

שלשה פעמים נעשתה אותה טעות שהחזירו שטחים מארץ ישראל לגויים, ובכל פעם ראו את התוצאות שנגרמו מכך, רחמנא ליצלן. ולמרות זאת, רוצים לחזור על אותה טעות פעם רביעית ופעם חמישית, למרות שיודעים שהפעם החששות לתוצאות גרועות הם באופן חמור יותר מאשר בפעמים הקודמות!

המצב החמור שבו נמצאים עתה הנו תוצאה של הטעות שנעשתה בחתימת החוזה בקעמפ-דייוויד, שבכך קרבו את מצרים לימית. כלומר, תמורת זה שמצרים היתה רחוקה מגבול ישראל מרחק של מאות קילומטרים, קרבו את מצרים שתהיה על הגבול עצמו! ועתה רוצים להמשיך באופן כזה גם משאר צידי ארץ ישראל, רחמנא-ליצלן!

הנהגה כזו היא היפך השכל הפשוט של הגוי, ועל-אחת-כמה-וכמה היפך שכלו של יהודי, ובפרט כשמדובר אודות יהודי שהקב"ה נתן לו כח להשפיע על יהודים נוספים [הוא חושב - כנראה - שזהו מפני שהוא 'חכם גדול' אבל האמת היא שאפילו אם הוא היה 'חכם' סתם (לאו דוקא 'חכם גדול') לא היה מתנהג היפך חכמת התורה; ולאידך - גם כאשר מדובר אודות 'חכם גדול' הרי זה מפני שהקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל"¹²], אלא

• 10) של"ה שער האותיות אות י'.

• 11) תפילת יום כיפור - נוסח "ועל חטא".

• 12) לשון הכתוב - עקב ח, יח.

304

שהוא מכריח את יצרו-הרע להתנהג היפך השכל הפשוט, למרות שהוא יודע מה היו התוצאות מאופן הנהגה זו בעבר, ולא פעם אחת, אלא כמה פעמים!

ועוד ענין בזה: האם מפני שישנו מישהו החוטא ביצר-הרע שלו - צריך אדם נורמלי להתפעל ממנו, להתנהג כמותו או להתחשב בדעתו, כאשר מדובר אודות ענין הנוגע לרבים?! - הנהגה זו אין לה מקום אפילו כאשר מדובר אודות אדם יחיד, ובפרט כאשר מדובר אודות ענין של בטחון הנוגע לרבים מבני-ישראל!

הנהגה תקיפה - תועלת גם לגויים!

והנה בעמדנו בימים שבין יום-הכיפורים לסוכות - אין להאריך בענינים אלו, ובודאי שמכאן ולהבא יתנהגו כל בני-ישראל על-פי פסק-דין השולחן-ערוך דלעיל, שנקודתו היא - שמירה על בטחונם של בני-ישראל, וכמפורש הטעם - "שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

וכמדובר כמה-פעמים שפסק-דין זה אינו קשור עם קדושת הארץ דוקא, אלא כן הוא גם בחוץ לארץ, ואדרבה: בסוגיית הגמרא³⁹⁶ שבה הובא דין זה, מדובר אודות 'נהרדעא' שבבבל - חוץ לארץ. זאת אומרת, שהמדובר כאן הוא אודות בטחונם של בני-ישראל בכל מקום שהם.

ולכן, אין כל הבדל אם מדובר אודות משא ומתן מסביב לשולחן עגול או מרובע, חילופי מכתבים וטפיחות^-שכם ונשיקות אחד לשני, וכיוצא-בזה; הדבר היחיד שנוגע כאן הוא - "שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם"!

וכאמור - זוהי הדרך היחידה לענין של ברכה - "וזאת הברכה", ובפרט כאשר רואים במוחש מה היו התוצאות של ההנהגה באופן הפכי, ולעומת זאת - כאשר התנהגו על-פי הוראות הקב"ה בתורתו, הצליחו תמיד!

והנהגה באופן האמור היא גם "ברכה" לצד שכנגד - שאין פוגעים בו כלל כי "בשבעה דרכים ינוסו לפניך".

וכאשר הצד שכנגד בא אל ארצו שנותן לו הקב"ה במרחק ממקום ישובם של בני-ישראל (כך שלא יוכלו לפגוע חס-ושלום בשלומם ובטחונם של בני-ישראל), הרי גם הוא מנהל את חייו באופן של "לשבת יצרה"¹⁴, על-ידי קיום שבע מצוות בני-נח.

״גמילת״ הארץ - מסור לכל יהודי באשר הוא!

לכאורה, כל האמור לעיל שייך רק לאותם יהודים ה"יושבים בערי הספר", שהם צריכים לנעול אותה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת, וכן בנוגע לאותם יהודים שבכחם להשפיע על מצב הדברים, שהם צריכים לדעת שההנהגה צריכה להיות באופן של "ברזל ונחושת מנעליך", ואז - "וכימיך דבאך", ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל". מה-שאין-כן כאשר מדובר אודות כל-אחד-ואחד מישראל, כולל - היהודים הנמצאים בחוץ לארץ, שאין להם כל השפעה (לכאורה) על הענינים הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל, ואינם יכולים (לכאורה) לפעול מאומה בדבר.

אך אף-על-פי-כן, היות וזה פסוק בתורה שניתנה לכל-אחד-ואחד מישראל - "מורשה קהלת יעקב"¹⁵, הרי בהכרח לומר שענין זה שייך לכ ל-אחד-ואחד מישראל, כלומר, שכל-אחד-ואחד מישראל יכול לפעול בענין זה באופן התלוי בו, כדלקמן.

ובהקדים:

למרות שכל-אחד-ואחד מישראל מקבל את כל התורה כולה - הרי רואים בפועל שישנם יהודים שלמדו רק חלק מסויים בתורה, ובכך יש להם שייכות גם לשאר חלקי התורה - ע"ד מאמר-רז"ל¹⁶ "הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר", מכיון שעמל בתורה.

וכמדובר כמה-פעמים שלכל יהודי ישנו חלק בתורה השייך במיוחד אליו - כפי שאומרים¹⁷ "ותן חלקנו בתורתך". וכפי שרואים בפועל שישנם חילוקים אצל גדולי ישראל בין 'בעלי הלכה' ל'בעלי הגדה', 'בעלי דרוש' ו'בעלי רמז' וכיוצא-בזה, וזאת - למרות שכל-אחד-ואחד מישראל יורש את התורה כולה על כל חלקיה.

• 14) לשון הכתוב - ישעי' מה, יח.

• 15) ברכה שם, ד.

• 16) סנהדרין מט, ב.

• 17) אבות פ"ה מ"כ.

306

ולכן, כשם שמצינו בנוגע לכללות התורה כולה, כמו כן הוא בנוגע לכל ענין פרטי שבתורה (פסוק בתורה וכיוצא-בזה) - שישנם בו ריבוי פירושים ואופנים. וכמבואר בכתבי האריז"ל³⁹⁷ שבכל ענין בתורה ישנם ששים ריבוא פירושים על-פי פשט, על-פי רמז, על-פי דרוש ועל-פי סוד, כנגד ששים ריבוא נשמות ישראל. ועל-פי המבואר בתניא³⁹⁸ שכל אחד מששים ריבוא נשמות אלו מתחלקת לששים ריבוא ניצוצות שכל ניצוץ הוא נשמה אחת -מובן, שבכל אחד מפירושים ואופנים הנ"ל ישנם עוד ששים ריבוא פירושים ואופנים.

זאת אומרת: כאשר מדובר אודות לימוד הוראה מפסוק מסויים - הנה מילוי ענין זה בשלימותו שייך רק לנשמה כללית, אבל ביחד עם זה ישנו גם לימוד באופן השייך לכל-אחד-ואחד מישראל באופן פרטי.

ועל-דרך-זה מובן בנוגע לעניננו - שההוראה הנלמדת מהפסוק "ברזל ונחושת מנעליך" שייכת לכל-אחד-ואחד מישראל, ובפרט על-פי הדגשת רש"י "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל", כלומר, שאין זה ענין השייך לשבט מסויים (כמו הפסוקים שבהתחלת השיעור חומש היומי), אלא "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל", ולכן, בודאי שביכלתו של כל-אחד-ואחד מישראל לפעול בענין זה, באופן השייך אליו, כדלקמן.

ועד כדי כך - שאפילו ילד קטן בן חמש שנים, שמתחיל ללמוד חומש עם פירוש רש"י, ביכלתו לפעול בענין של "ברזל ונחושת מנעליך", וילדה קטנה - עוד לפני גיל חמש שנים, שגם היא מקבלת את התורה בירושה, והראיה - שלא זו בלבד שמותר לה ללמוד תורה, אלא אדרבה: היא חייבת בלימוד התורה, כפי שמונה אדה"ז בהלכות ת"ת³⁹⁹ כמה-וכמה ענינים בתורה שנשי ישראל חייבות ללמוד, כדי לדעת את ההלכות הצריכות להן בנוגע למעשה בפועל. הלואי היו האנשים בקיאים בכל אותם ענינים שהנשים חייבות ללמוד!...

...מכיון שכל אחד ואחת מישראל (כולל ילד וילדה קטנים) יורשים את התורה כולה, הרי בודאי שהפסוק "ברזל ונחושת מנעליך" שייך גם אליהם, כלומר, שגם הם יכולים לפעול ולסייע בבטחונה של ארץ ישראל, שתהיה באופן של "ברזל ונחושת מנעליך".

הוספה במצווה - ה״געילה" היעילה

וגם כאשר הם נמצאים בפינה רחוקה - מוטלת גם עליהם האחריות לשמירת בטחונה של ארץ ישראל, מכיון שכל ארץ ישראל היא "נחלת עולם" של כל אחד ואחת מישראל, כי כשם שיורש את התורה כולה, כמו כן יורש את כל ארץ ישראל, בהיותו בן אברהם יצחק ויעקב, ובת שרה רבקה רחל ולאה (בדוגמת בת יחידה שהיא בגדר יורש).

זאת אומרת: כאשר כל אחד ואחת מישראל, כולל ילדים קטנים, לומד תורה ומקיים מצוות - הרי הוא פועל את הענין של "ברזל ונחושת מנעליך" עבור כל בני-ישראל (מכיון שכל אחד מתקשר עם כלל ישראל על-ידי קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך"²¹ - כפי שמביא אדמו"ר הזקן בהתחלת סידורו "נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות-עשה של ואהבת לרעך כמוך"). כלומר, שעל-ידי לימוד התורה וקיום המצוות נפעל הענין של "ברזל ונחושת מנעליך", היינו, שארץ ישראל נעשית "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כך "שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ומזה מובן שביכלתו של כל-אחד-ואחד מישראל לפעול ולסייע בשמירת בטחונה של ארץ ישראל באופן של "ברזל ונחושת מנעליך" - כי על-ידי-זה שמוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות, נוסף באמיתית הענין של "ברזל ונחושת". כלומר, שהקב"ה אוסף את כל התורה והמצות ("ברזל ונחושת") של כל בני-ישראל ב'מחסן' מיוחד לכך (כנהוג בצבא), ומשם מחלקו הקב"ה בכל מקום ומקום בהתאם לצרכיו, כך שבכל מקום ומקום שבו נמצאים בני-ישראל נפעל הענין של "ברזל ונחושת מנעליך".

ועל-פי-זה מובן שכל האמור לעיל נוגע לכל אחד ואחת, ופשיטא שאין הכוונה לעורר אצלו חשק לחפש עיתון כדי לדעת את כל פרטי הדברים הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל - כי לא זו הדרך שבה יוכל לפעול משהו למען בטחונה - אלא הכוונה היא שכל-אחד-ואחד יוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות, שעל-ידי-זה ביכלתו לפעול את הענין של "ברזל ונחושת מנעליך" בכל מקום שהוא נמצא, ובאופן של "פועל ישועות בקרב הארץ"²².

• 21) קדושים יט, יח.

• 22) תהלים עד, יב.

308

ויהי-רצון שבעמדנו בסוף ואחרית זמן הגלות - יקויים בקרוב ממש היעוד "קץ שם לחושך"⁴⁰⁰, ועל-אחת-כמה-וכמה שיתבטל לגמרי החושך כפול ומכופל של זמן הגלות, ו"מיד הן נגאלין"⁴⁰¹, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ליל י"ג תשרי תשמ"ג)

אומות-העולם יודעים שארץ ישראל שייכת לבני-ישראל!

אצל אברהם אבינו מצינו שאומות-העולם אמרו לו: "נשיא אלקים אתה בתוכנו"¹. זאת אומרת: למרות שבחיצוניות ובגלוי היה זקוק אברהם אבינו לסיוע של אומות-העולם (כי כך היה רצונו של הקב"ה) - הנה גם במעמד ומצב זה הכירו אומות-העולם והכריזו בגלוי שאברהם אבינו הוא "נשיא אלקים". וכן מצינו אצל הבעש"ט - בידוע כמה סיפורים אודות היחס של אומות-העולם כלפיו באופן של מורא וכבוד. וענין זה נמשך מאברהם אבינו והבעל-שם-טוב - לכל-אחד-ואחד מישראל בכל הדורות. עד לימינו אלו - בנוגע ליחס של אומות-העולם כלפי בני-ישראל. ובמיוחד - כלפי היהודים הנמצאים בארץ הקודש:

למרות שנמצאים בזמן הגלות, שאז זקוקים לעזר וסיוע של אומות-העולם (מפני שכך הוא רצונו של הקב"ה) - הנה גם במעמד ומצב זה יודעים אומות-העולם שכל-אחד-ואחד מישראל הוא "נשיא אלקים אתה בתוכנו", כי "מזלייהו חזי"². והענין של "מזלייהו חזי" פועל על הנהגתם במעשה בפועל - שהם משתדלים לסייע לבני-ישראל בכל עניניהם.

ענין זה (יחסם של האומות כלפי בני-ישראל, ובפרט אלו הנמצאים בארץ הקודש) מודגש גם בשיעור חומש היומי³: "הארץ אשר נשבעתי לאברהם . . לזרעך אתננה": היות שאומות-העולם יודעים שארץ ישראל שייכת לבני-ישראל (כי זוהי "הארץ אשר נשבעתי לאברהם . . לזרעך אתננה") - הרי הם מסייעים לבני-ישראל בכל הקשור לשלימות הארץ. באופן של "והיו מלכים אומניך גו'", וכל זה - גם כאשר נמצאים בזמן הגלות.

וכמודגש בפרשת השבוע (פ' ברכה) - בנוגע לכל ישראל, נוסף על הברכות הפרטיות דכל שבט בפני-עצמו - "ברזל ונחושת מנעליך", היינו, שארץ ישראל היא נעולה באופן שהאויבים אינם יכולים ליכנס בה, ונוסף לזה: "כימיך דבאך - כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל שתהא מבורכת . . וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם כו'"⁴, כמדובר בארוכה בהתוועדות הקודמת.

(מעובד ע"פ שיחת ליל א' דחג-הסוכות תשמ"ג)

• 1) חיי-שרה כג, ו.

• 2) מגילה ג, א.

• 3) ברכה לד, ד.

• 4) שם לג, כה. ובפירש"י עה"פ.

310

בביתו - הנהגה ראויה; אך עם הגוי - היפך התורה!!!

בחג הסוכות מודגשת ביותר תלותם של אומות-העולם בבני-ישראל, עד שכל קיומם של אומות-העולם תלוי בפעולתם ועבודתם של בני-ישראל (הקרבת שבעים פרים בחג הסוכות). ענין זה נוגע ביותר לימינו אלו (ענין שהזמן גרמא):

לא זו בלבד שליהודי אין מה לפחד מאומות העולם, בידעו שהקב"ה נמצא אתו, אלא אדרבה: אומות העולם יודעים גם הם שכל קיומם תלוי בהשפעה שמקבלים מבני-ישראל (על-ידי הקרבת השבעים פרים בחג הסוכות).

ועל-פי-זה מובן באיזה אופן צריכה להיות הנהגת כל-אחד-ואחד מישראל כאשר בא במגע עם גוי, ולא כאותם יהודים השוכחים - רחמנא-ליצלן - אודות "גאון יעקב"¹, ומתבטלים לגמרי בפני הגוי, ומוכנים להתנהג באופן כזה שהגוי אפילו לא היה מעלה על דעתו שיתנהגו באופן כזה - היפך ממה שהגוי היה מצפה מהם! ועל-אחת-כמה-וכמה -היפך דברי ה"שולחן ערוך"!

בחייו הפרטיים יכולה להיות הנהגתו באופן המתאים, אבל כאשר מדובר אודות ההנהגה מחוץ לחייו הפרטיים, כאשר צריך לבוא במגע עם גוי - אזי מאבד הוא את ה"גאון יעקב", ומתנהג באופן הפכי מדברי ה"שולחן ערוך", ובאופן שהוא היפך התועלת של שמירת בטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש, ובטחונה של כללות ארץ הקודש.

ולכן, צריכים לדעת ש"דבר אלקינו יקום לעד"^{402 403}, עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"⁴⁰⁴. וכל זה - גם כאשר "עצה" זו באה מיהודי שהנהגתו היא באופן הפכי מההנהגה המתאימה לאדם השייך ל"עם חכם ונבון"⁴⁰⁵. והיפך החכמה היא עד כדי כך -שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו לראות ולהכיר במאורעות שאירעו אצלו ואצל כלל ישראל ביום זה עצמו ובימים שלפני-זה, שבהם ראו כמה-וכמה ענינים של השגחה פרטית, מבלי הבט על הענינים שעשו באופן דהיפך החכמה!

וכאמור - "דבר אלקינו יקום לעד", "עוצו עצה ותופר . . כי עמנו אל", וזאת - אף שנמצאים עדיין בזמן הגלות, ואף-על-פי שעל-ידי ההנהגה להתבטל בפני הגוי - מכניסים את עצמם ואת אלו המושפעים מהם בגלות עמוקה יותר, רחמנא-ליצלן, על-ידי-זה שמכניסים אותם בגלות פנימית ובהתבטלות מוחלטת ביחס ל'גוי'שקייט'!

בפיהם מכריזים הם וצועקים שזוהי "אתחלתא דגאולה"⁵, אך במעשיהם - הם מרחיקים, רחמנא-ליצלן, את הגאולה, בכך שעושים מעשים 'גלותיים' - היפך התורה והיהדות - בארץ הקודש! - יהודים אלו הם "תינוקות שנישבו" בידי היצר-הרע ובלשון הרמב"ם⁶ "יצרו הוא שתקפו", ועד כדי כך - שהוא מאבד לגמרי את רגש הבושה: בחייו הפרטיים הוא מקיים מצוות, ויחד עם זה - באותם ענינים שביכלתו להשפיע על הסביבה, הרי הוא מתנהג היפך השו"ע והיפך התועלת של שמירת בטחונה של ארץ ישראל!

והנה, בעמדנו ב"עת רצון", "זמן שמחתנו", אשר אז נפעלים כל הענינים על-ידי ענין השמחה - הרי בודאי שיתבטלו כל הענינים הבלתי^-רצויים באופן של שמחה, ועד לשמחה באופן שהיא פורצת כל הגדרים. ומכאן ואילך תהיה הנהגת כל-אחד-ואחד מישראל מתוך "גאון יעקב", בידעו שמלך מלכי המלכים הקב"ה נמצא ביחד עמו, ובהיותו מלך מלכי המלכים, בודאי רוצים כל מלכי אומות העולם למלא את רצונו של מלך מלכי המלכים -"והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁷.

מלכי אומות העולם רוצים להתנהג כ"והיו מלכים אומנייך", ואין לו ליהודי לבלבל אותם על-ידי תחנונים שאינם במקומם ותחנונים שהם היפך האמת (שבלאו-הכי אינם מועילים מאומה, היות ולא מאמינים שאמנם מתכוונים לכך באמת, ולכן, פועל הדבר פעולה הפכית)!

וכאשר יהודים עומדים בתוקף של "גאון יעקב" - אזי מתגלה "גאון יעקב" באופן גלוי לעין כל, ועד שאומות העולם מסייעים לבני-ישראל בכל עניניהם, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ג' דחג-הסוכות תשמ"ג)

• 5) ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

• 6) הל' גירושין פ"ב ה"כ.

• 7) ישעי' מט, כג.

312

גבורת "גועלי" הארץ - כח אלוקי!

כאשר ישנם אלו המרעישים אודות גבולותיה של ארץ ישראל - יש לדעת שגבולותיה של ארץ ישראל נקבעו בתורה על-ידי משה רבינו, והיות ו"משה אמת ותורתו אמת"¹ - הרי זו הוראה אמיתית ונצחית בכל הדורות, ובלשון פרשתנו^{406 407}: "וזאת הברכה אשר ברך משה . . עד הים האחרון" - "עד היום האחרון".

ועל זה נצטוו בני-ישראל לשמור על גבולותיה של ארץ ישראל - הן השבטים שהיו סמוכים לספר - שהיו צריכים להיות גבורים; והן כל ישראל - "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גבוריהם יושבים . . ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה כו'"⁴⁰⁸. כלומר: היות ויהודי מתקשר עם הקב"ה, "רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים"⁴⁰⁹, הרי הקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל"⁴¹⁰, ועל-ידי-זה נעשה כל-אחד-ואחד מישראל "גבור" אמיתי, וביכלתו לשמור על גבולותיה של ארץ ישראל.

ומכיון שהקב"ה מצוה לשמור על ארץ ישראל, באופן של "ברזל ונחושת מנעליך"⁴¹¹, שתהיה "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כדי "שלא יוכלו האויבים להכנס בה" - הרי מובן בפשטות עד כמה מושלל בתכלית הרעיון לוותר ולתת לגוי אפילו "חוט השערה" בלבד משטחה של ארץ ישראל - היפך הוראתו של הקב"ה שצריכים לשמור ולהגן על ארץ ישראל "שלא יוכלו האויבים להכנס בה"!

הגוי עצמו חפץ ב״געילת" הארץ

וכאשר ישנו מי שטוען שמכיון שנמצאים בגלות וזקוקים לעזר וסיוע של אומות העולם, צריכים לוותר על חלקים מסויימים בארץ ישראל (על-פי דרישת אומות-העולם) כדי לישא חן בעיני אומות-העולם, ועל-ידי-זה יבטיחו את המשך העזר והסיוע - הנה על זה באה

ההוראה מהשיעור חומש היומי, שכאשר יהודי מתנהג על-פי רצונו של הקב"ה (לשמור על ארץ ישראל, ולא לוותר לגוי), אזי "וכימיך דבאך":

רש"י מפרש לילד קטן בן חמש שנים ש"כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותם לארצכם". כלומר: לא זו בלבד שאומות-העולם נותנים עזר וסיוע, אלא יתירה מזו - אין צורך אפילו לבקש זאת מהם, מכיון שהם באים ומציעים את עצמם לתת עזר וסיוע, ועד ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . שהן מזיבות אותם לארצכם".

ועד כדי כך ש"הכסף והזהב כלה מהם", כלומר: למרות שנתינת כסף וזהב לבני-ישראל גורמת למחסור אצלם [וישנם כאלו שטוענים: היתכן לתת כסף וזהב עבור יהודים הנמצאים בארץ ישראל בשעה שיש צורך לקצץ בתקציב עבור כמה-וכמה ענינים] למרות זאת, נותנים הם כסף וזהב עבור ארץ ישראל בסבר פנים יפות, ועד שהם מציעים את עצמם לענין זה, וסוף-כל-סוף יגיעו לידי הכרת האמת שעל-ידי-זה הרי הם עצמם מקבלים תועלת, וכדברי רש"י: "שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה" - מארץ ישראל.

על-פי-זה מובן שאין מקום להתפעל מהטענה שצריכים לוותר כדי לישא חן בעיני אומות-העולם, ועל-ידי-זה יבטיחו את המשך הסיוע - כי: נוסף לזה שהלחץ של אומות-העולם (שנותנים את הסיוע) הוא כלפי חוץ בלבד [וכפי שראו בעבר שכאשר וויתרו על דברים מסויימים, רחמנא-ליצלן, עורר הדבר תמיהה הכי גדולה אצל אומות-העולם שהפעילו את הלחץ (כביכול) לוותר בזה, מכיון שהלחץ היה כלפי חוץ בלבד, תוך כדי תקוה שלא יוותרו על דברים אלו, ולא רק מפני טובתם של ישראל, אלא מפני טובתם של אומות-העולם, כי הוויתור על דברים אלו מהוה 'צרה' עבורם], הרי העיקר הוא - ש"כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום . . כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל כו'".

ועל-ידי כללות ההנהגה באופן ד"עושים רצונו של מקום", כולל ביטול ה"חטאינו" -ממהרים ומקרבים עוד יותר את ביטול כללות ענין הגלות (המסובב ד"חטאינו", "מפני חטאינו גלינו מארצנו"⁴¹²), וזוכים לגאולה העתידה, שאז יקויים היעוד "ועמדו זרים ורעו צאנכם"⁴¹³.

זאת אומרת: לא זו בלבד ש"מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁴¹⁴ [שענין זה שייך גם כאשר נמצאים בזמן הגלות^{415 416}], כלומר, שה"מלכים" ו"שרותיהם" הם מאומות-העולם (אלא שהם "אומנייך" ו"מניקותייך"), ויהודי הוא 'משנה למלך' בלבד, אלא יתירה מזו: "ועמדו זרים ורעו צאנכם".

יודעים היטב מה התוצאה ולמרות זאת ממשיכים באותה שיטה!

והנה, מכיון שליהודי ניתנה בחירה - ישנם כאלו שמתעקשים לנצל את השפעתם כדי לעשות ענינים שהם היפך הבטחון של היהודים הנמצאים בארץ ישראל, וגם כאשר רואים את הצרות-צרורות כתוצאה מאופן הנהגתם, ממשיכים הם בדרכם - לסכן ולהזיק לבטחונה של ארץ ישראל!

וכך הולכים וחוזרים על אותה טעות - להתנהג היפך הוראות ה"שולחן ערוך"¹¹ ש"יוצאים עליהם בכלי זיין . . שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", תוך כדי סיכון בטחונה של ארץ ישראל, וגם כאשר רואים את התוצאות של הנהגה זו -שהדבר הביא לקרבנות רבים, רחמנא-ליצלן - ממשיכים להתנהג בדרך זו!

כיום ידוע ומפורסם מה שדובר בדיונים שהתקיימו ערב מלחמת יום הכיפורים:

אנשי הצבא הודיעו שמטעמי בטחון חייבים לערוך גיוס כללי, ובכך ימנעו קרבנות רבים היה-לא-תהיה, או שמלכתחילה לא תהיה מלחמה כלל. וכאן התערבו אלו שהפעילו לחץ שלא יעשו זאת, וטענתם היתה: "מה יאמרו הבריות", צריכים להראות לאומות העולם את 'טיבם' של היהודים, שלא זו בלבד שאינם מתחילים במלחמת התקפה (לכבוש ארצות אחרות), אלא אפילו לא מתחילים במלחמת מנע, וממתינים הם עד שהצד השני יתחיל בהתקפה!

והתוצאות מהנהגה זו - ידועות לכל: מאות קרבנות מבני-ישראל, רחמנא ליצלן, שהיו יכולים למנוע בדרך הטבע אם היו מתנהגים על-פי חוות-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון!

וכעת חוזר ונשנה הדבר במלחמה זו:

על-פי התכנית הראשונה (ראשונה במעלה) שהגישו אנשי הצבא היו יכולים לסיים את הפעולה כולה במשך ימים ספורים בלבד, ובכך היו חוסכים ריבוי קרבנות מבני-ישראל [נוסף על הקרבנות של שונאי ישראל, שגם ביחס אליהם מוטב שינוסו], ורק מפני לחצם של הפוליטיקאים (מסיבות של "מה יאמרו הבריות" וכיוצא-בזה) נמנע הדבר, ומצב זה הולך ונמשך כמה חדשים, ובכל יום ויום נוספים קרבנות מבני-ישראל, רחמנא ליצלן!

וכאמור לעיל - למרות שכולם יודעים מה היו התוצאות מהנהגה זו במלחמת יום הכיפורים, ועד כדי כך שראש הממשלה דאז הודתה (ופרסמה בדפוס) על ה'טעות המרה' שעשתה בזה שהעדיפה את דעתם של הפוליטיקאים על דעתם של אנשי הצבא (שדעתם היתה מבוססת על שיקולים בטחוניים טהורים), ולנגד עיניה יעמוד לעולם שהיא זו אשר גרמה לנפילתם של מאות הקרבנות שנפלו במלחמה זו, ולעולם לא תוכל לסלוח לעצמה על 'טעות מרה' זו [ודבריה תורגמו ונדפסו בכמה שפות, והגיעו לכמה-וכמה ערי בירה של אומות-העולם!] - הנה לאחרי כל זה באים אותם אנשים שהשתתפו ונתנו יד להנהגה זו (או התלמידים שלהם שהולכים בדרכם), וממשיכים להתנהג בדרך זו, בידעם שבכך גורמים הם קרבנות נוספים, רחמנא-ליצלן!

רק אתמול ביקר פלוני ב"בית החיים" שבו קבור אותו חייל שהוא אחראי לנפילתו על הגנת ארץ ישראל במלחמת יום הכיפורים [על-ידי-זה שלא נהג כחוות-דעתם של אנשי הצבא, מפני סיבות של "מה יאמרו הגוים"], והיום מעז הוא להמשיך להתנהג באותה השיטה בדיוק, בידעו שבכך גורם הוא לנפילתם של קרבנות נוספים, רחמנא-ליצלן!

ולמרות זאת - אין פוצה פה ומצפצף! הוא ממשיך לשבת על כסאו, וממשיך בשיטתו להזיק ולסכן, רחמנא-ליצלן, את בטחונה של ארץ ישראל!

וכאמור לעיל - אנשי הצבא הגישו תכנית שבה יכלו לסיים את הפעולה במשך ימים ספורים בלבד, תוך מיעוט של קרבנות (הן מהיהודים והן (להבדיל) מאומות-העולם), ואותם אנשים (או תלמידיהם) ממשיכים להתנהג בשיטה בה התנהגו בערב מלחמת יום

316

הכיפורים - להתחשב בחשבונות של "מה יאמרו הגוים", ולעכב ולסחוב את מהלך הענינים משך זמן רב, בידעם שעל-ידי-זה גורמים לפצועים והרוגים נוספים, רחמנא-ליצלן!

ישנם ה"מתנחמים" בזה שהצליחו לגרש את אש"ף מביירות. - כיום יודעים כבר (מה ששיערו מראש) שמביירות פונו רק מקצת מהמחבלים, וחלק גדול מהם שינו את לבושם וכדומה ונשארו בביירות, ויתירה מזו: אפילו אלו שפונו משם - חזרו לאחרי זה לביירות, וממשיכים לעשות את מעשיהם!

ואותם יהודים עומדים על משמרתם לסייע למחבלים במזימתם, רחמנא-ליצלן, על-ידי-זה שממשיכים לעכב את סיום הפעולה!

שורש הנגע - "הגוי אשר בקרבך"

הנהגה כזו נובעת מרגש^-נחיתות ופחד מפני ה'גוי' שבלבם פנימה - ה"אל זר אשר בקרבך"⁴¹⁷, וזוהי הסיבה לתביעתם וטענתם התמידית: "מה יאמרו הגוים"!

יהודי שמתנהג כן - נמצא בגלות פנימי ועמוקה, בכך שהוא מכניס את נשמתו בגלות; כל בני-ישראל נמצאים בגלות בגופם בלבד, אך הוא מכניס בגלות גם את נשמתו!

ולכן, הרי הוא משתדל למצוא חן בעיני הגוי, ובראותו שלנוי יש "סבלנות" לקבל אותו ולדבר עמו ובפרט כאשר הוא "זוכה" לקבל מהגוי לחיצת^-יד או טפיחה על השכם, וחולק לו כבוד ככל גינוני המלכות - הרי אז מוכן הוא לוותר על הכל, רחמנא-ליצלן, כדי לישא חן בעיני הגוי! וכל זה - למרות ידיעתו שהגוי לא נותן בו אימון כלל, כי הגוי אינו מסוגל להבין כיצד אפשר לוותר על ענינים שהם בבחינת נקודת הבטחון של ארץ ישראל, ולתתם בפועל ליד זרים! ולכן, חושד הוא ביהודי שהוא מעמיד פנים.

הנהגה זו היא היפך הענין של "גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו"⁴¹⁸! הוא חש ומרגיש את עצמו לקטן, ולכן משתדל למצוא חן בעיני הגוי, ולצורך זה הרי הוא כורע על ברכיו - "נשתחוה ונכרעה" - בפני הגוי, תמורת ה"נשתחוה ונכרעה לפני ה' עושנו"⁴¹⁹.

בחייו הפרטיים יתכן שהוא יהודי דתי; אבל כאשר מדובר אודות ענינים כלליים -הנהגתו היא כאילו שלא קיים "בורא עולם", רחמנא-ליצלן!

הקשר עם הקב"ה - טוען הוא - צריך להיות רק "באהליך". כלומר, בחייו הפרטיים; אך "בצאתך", כאשר צריכים לצאת לעולם - נזכר הוא בהנהגתם של ה"משכילים" - ששיטתם היתה לעשות חילוק בין ההנהגה "באוהליך" להנהגה "בצאתך":

"באוהליך" יודע אתה שישנו בורא העולם ומנהיגו, אבל "בצאתך" - יש 'גוי'שקייט', החל מ"אל זר אשר בקרבך", המושל ושולט עליו עד כדי כך שהוא מתנהג כאילו לא היה "בורא עולם"!

צריכים להתחשב - טוען הוא - עם פלוני שיושב בעיר^-בירה זו, ועם פלוני שיושב בעיר^-בירה שניה ושלישית, מכיון שזוהי 'עיר^-בירה'! וכאשר מזכירים לו ש"יש בעל-הבית לבירה זו" - טוען הוא: מה יש לערב 'בטלנות' של "שולחן ערוך" (רחמנא-ליצלן) עם

ענינים הקשורים עם הנהגת העולם?!  - ביחס להנהגות העולם - הוא ה'חכם', הוא

הפוליטיקאי והדיפלומט שיודע את הדרך למצוא חן בעיני הגוי!

כלומר: המחלוקת בנושא זה אינה רק אם לוותר לגוי ולתת לו "שעל" משטחה של ארץ ישראל או שמא לא, אלא נקודת המחלוקת היא - האם "יש בעל-הבית לבירה זו", כלומר, האם הקב"ה הוא "בעל-הבית" (במלוא מובן המילה) בוושינגטון, לונדון, פריז ושאר ערי-הבירה בעולם כולו!

ויהי-רצון אשר בעמדנו במקום קדוש, "בית גדול", שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה ¹⁵ - תתקבל תפלת ובקשת בני-ישראל¹⁶ "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישעותך קוינו כל היום", ותיכף ומיד, כפסק-דין הרמב"ם¹⁷: "מיד הן נגאלין".

ועד אז - יתנהג כל-אחד-ואחד מבני-ישראל באופן של "גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", בידעו שכאשר מתנהג על-פי ציווי השולחן ערוך - הרי זה תחת אחריותו של בורא העולם ומנהיגו ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹⁸!

• 15) רש"י מלכים-ב כה, ט. מגילה כז, א.

• 16) שמונה-עשרה.

• 17) הל' תשובה פ"ז ה"ה.

• 18) ע"פ משלי כא, א.

318

קח הכל - רק אל תזיק לבטחון ישראל!

ומה שאינו מבין זאת בשכלו, ובמשך עשרות שנים התנהגו בעניני העולם כאילו שאין בעל-הבית לבירה זו, רחמנא-ליצלן - "יערה עליו רוח ממרום"⁴²⁰, ומכאן ולהבא ישנה את הנהגתו.

ובודאי יקבל הקב"ה את תפלתם של ישראל שמחשבתם ומזימתם של אלו שהתנהגו באופן האמור לא תפגע חס-ושלום בבטחונם קיומם ובריאותם של יהודים, שלא יהיה -כתוצאה מזה - אפילו פצוע אחד מבני-ישראל חס-ושלום, ועל-אחת-כמה-וכמה - לא יותר מזה.

ואלו שהתנהגו באופן האמור לעיל - הנה מבלי הבט על גודל עקשנותם, ומה שגרמו על-ידי הנהגה זו - "יערה עליהם רוח ממרום", ומכאן ולהבא ישנו את הנהגתם.

מה שמדברים ומדגישים כל כך שעל-ידי הנהגתם גרמו הם כך וכך - הנה מכיון שמדברים זאת במקום קדוש, הרי בודאי שלא תהיה לזה השפעה שלילית חס-ושלום, כי אם על-דרך מה שמצינו בנוגע ל"כוס של ברכה" ש"מצטרף לטובה"⁴²¹ בלבד, ובעניננו -אולי יפעלו הדברים האמורים שאותם שהתנהגו כן ישנו את הנהגתם מכאן ולהבא!

ולכל הפחות - לפעול עליהם שמכאן ולהבא יפסיקו להתערב ולחוות דעה בעניני בטחון!

יתנו לך את כל הכבוד האפשרי; כסא מכובד, תואר של כבוד, דירה, מכונית עם נהג צמוד ומשכורת מכובדת - העיקר שתרחם על יהודים, ותפסיק לחוות דעת בעניני הבטחון -הכבד ושב בביתך!

אתה רוצה לשבת על הכסא - אזי קח את הכסא לביתך, ושב עליו שם! אבל אל תסכן אפילו נפש אחת מישראל, ועל-אחת-כמה-וכמה - עשיריות ומאות מישראל, היה-לא-תהיה!

וכאמור - יכולים להציע לו את כל עניני הכבוד ואפילו לתת לו תואר של "מנהיג ישראל", אבל בתנאי אחד - לבקש ממנו "בקשה נפשית": אל תתערב בענינים הקשורים עם בטחון! ובפרט כשאתה יודע את כל הצרות^-צרורות שגרמת על-ידי הנהגה זו, שמזה סובלים עדיין עד היום הזה!

תעסוק בכל מה שאתה רוצה: תכתוב כתבות, לך לאסיפות, תכין לך אנשים שיטפחו על שכמך, או שמצד עצמם יטפחו על שכמך - הם יודו לך על החסד וטוב ורחמים שעשית עם היהודים ועם ארץ ישראל - בזה שפעלת על עצמך להפסיק להיות מנהיג בעניני צבא!

ויהי-רצון שבקרוב ממש יקויים היעוד שאומרים בהפטרת חג הסוכות²¹ - "והיה כל הנותר מכל הגוים . . ועלו מידי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות".

ובעמדנו ב"זמן שמחתנו" - הנה היות ושמחה פורצת גדר, תפרוץ שמחה זו את גדרי הגלות. ועוד לפני-זה - "לכל בני ישראל היה אור במושבותם"²², גם כאשר נמצאים בארץ

מצרים, ומתוך אורה ושמחה - שמחה של תורה ושמחה של מצוה יוסיפו בני-ישראל

בלימוד התורה והידור בקיום המצוות, וזו תהי' ההכנה המתאימה (ברגעי הגלות האחרונים) לקבלת פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ו' דחג-הסוכות תשמ"ג)

• 21) זכריה יד, טו.

• 22) בא י, כג.

320

התערבות הפוליטיקאים - גורמת לריבוי קרבנות!

בקשר למלחמת "שלום הגליל":

דעתם הברורה של אנשי הצבא היתה שיש לסיים מיד ובשלימות את הפעולה שנועדה להבטיח את שלומם ובטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש. היתה בידם תכנית ברורה כיצד לבצע פעולה זו במהירות האפשרית, ובמינימום של קרבנות (או אפילו ללא כל קרבנות).

אך בפועל - התערבו הפוליטיקאים ועכבו את אנשי הצבא מלסיים את הפעולה

בשלימותה, והורו להם ללכת באיטיות, צעד אחרי צעד, כדי שבאותו הזמן יוכלו לערוך "אסיפות" וכדומה, ועל-ידי-זה גרמו למאות קרבנות, וכל זה - למרות שידעו את חוות^-דעתם של אנשי הצבא שעיכוב הפעולה יגרום לקרבנות נוספים!

עד כדי כך גדולה שפלותם ורגש הנחיתות שלהם כלפי הגוי - שכלל לא איכפת להם שיהיו קרבנות נוספים רחמנא-ליצלן, העיקר שלא להרגיז את הגוי בזה שלא מתייעצים אתו על כל פרט ופרט, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מסיימים את הפעולה כולה מבלי להתייעץ עמו בתחלה!

ומכיון שגם המחבלים מבחינים ברגש נחיתות זה, בראותם שמהססים אם להתקדם או לא - הרי עובדה זו עצמה מחזקת את רוחם, לאחרי האימה ופחד שנפלה עליהם בתחילת המלחמה.

ועד כדי כך - שגם המחבלים הנמצאים במקומות אחרים הרימו את ראשם, באמרם שעתה יכולים הם לנסות שוב לעשות מעשי חבלה, ואמנם עשו זאת בכמה מקומות, רחמנא-ליצלן!

וכאמור לעיל - מעדיפים את דעתם של הפוליטיקאים בעלי רגש הנחיתות כלפי הגוי, לעומת דעתם הברורה של אנשי הצבא כיצד צריכים להתנהג מבחינה בטחונית טהורה (ללא שיקולים פוליטיים). וכמדובר כמה-פעמים שאפילו אותם אנשי צבא שדעתם היתה נוטה לדעתם של הפוליטיקאים - הדגישו בפירוש שגם הם מודים שמטעמי בטחון טהורים בהכרח לסיים את הפעולה במהירות האפשרית!

עיכוב מבצע ׳שלום הגליל׳ - היפך דעת תורה!!

נוסף לזה: ישנם כאלו שתמורת כמה שקלים או עניני כבוד, נותנים הם "גושפנקא הלכתית" להנהגה זו, באמרם שזוהי "דעת תורה"!

כל הדיון ההלכתי בענין זה - היה שייך רק לפני שהתחילו במלחמה זו: האם מבחינה הלכתית היו צריכים להתחיל במלחמה אם לאו (למרות שגם אז אין מקום לספק בדבר -מפני דעתם הברורה של אנשי הצבא היות והם המומחים על-פי תורה, לקבוע בעניני בטחון); אבל לאחרי שהחליטו להתחיל במלחמה זו, וכבר נכנסו לשטח של לבנון, והגיעו עד לעיר-הבירה - הרי בודאי בהכרח לסיים את הפעולה במהירות הכי אפשרית, היות והחיילים הנמצאים במלחמה הם במקום סכנה, ולכן צריכים להשתדל לסיים זאת במהירות האפשרית, שאז יצאו מכלל סכנה, ויוכלו לשוב לבתיהם!

כאשר מתחילים במלחמה ובהמשכה מהססים לכאן ולכאן ולא מסיימים את המלחמה לגמרי - הרי זה דומה לרופא המתחיל לעשות ניתוח ומפסיק באמצע: כבר התחילו

במלחמה, ודם יהודי נשפך כבר (בדוגמת 'ניתוח' כפשוטו, רחמנא-ליצלן), ולמרות זאת,

מפסיקים באמצע, מבלי לסיים את הפעולה שעבורה יצאו למלחמה!

משאירים את החיילים במקום סכנה למשך זמן ארוך ביותר, מבלי לדעת מה ילד יום, ומצווים עליהם שלא להשתמש בכלי הנשק שברשותם אלא אם כן מתקיפים אותם - בה-בשעה שישנו פסק-דין מפורש בשולחן-ערוך אורח-חיים סימן שכ"ט: "נכרים שצרו . . יוצאים עליהם בכלי זיין". שהלכה זו היא ביחס לכל מקום ומקום, גם בחוץ לארץ (ובפרט כאשר מדובר אודות ענין הקשור עם בטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש).

וכאמור - כל זה נעשה בהתאם לשיקולים פוליטיים, שלא 'להרגיז' את הגוי וכיוצא-בזה, למרות שיודעים שהדבר גורם לקרבנות נוספים, ונוסף לזה - ישנה גם "גושפנקא הלכתית" של אלו האומרים שזוהי "דעת תורה", רחמנא ליצלן!

טעות זהה - במלחמת יום-כיפור

אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות חמורה זו - להעדיף את דעתם של הפוליטיקאים על דעתם של אנשי הצבא המומחים בעניני בטחון - טעות זו נעשתה גם במלחמה יום-הכיפורים:

דעתם של כל אנשי הצבא, פה אחד, היתה שחייבים לערוך 'גיוס' ולהתייצב עם כלי נשק כדי להיות מוכנים מבעוד מועד להתקפה שעלולה לבוא. ולמרות זאת, העדיפו את דעתם של הפוליטיקאים שצריכים להראות לכל הגוים שעם ישראל הוא עם שרודף שלום צדק ויושר, ולכן לא חושבים בכיוון של מלחמה.

ומה היתה התוצאה בפועל ממש - אלפי פצועים ומאות קרבנות רחמנא ליצלן, שהיו יכולים לחסוך בדרך הטבע, אם היו מתנהגים על-פי חוות^-דעתם של אנשי הצבא, להתכונן למלחמה זו באופן המתאים!

אותם אגשים - חוזרים על אותם טעויות!!!

וכמדובר כמה-פעמים - למרות שזוהי טעות שנעשתה כבר כמה-וכמה פעמים -במלחמת יום-הכיפורים, במלחמת ששת הימים, במלחמת סיני (כאשר חזרו מתעלת סואץ) וכולם ראו מה הם התוצאות של התנהגות בשיטה זו. למרות זאת, לא לומדים מאומה מטעויות העבר, וממשיכים להתנהג באותה שיטה, כפי שהתנהגו במלחמת שלום הגליל!

אותם פוליטיקאים שהיה להם חלק בהחלטה שלא לערוך גיוס קודם למלחמת יום-הכיפורים, שביניהם יש גם "דתיים" - הולכים ברחוב ופוגשים את האלמנות והיתומים שבעליהם ואבותיהם נפלו במלחמת יום-הכיפורים, כתוצאה שנגרמה על-ידי ההחלטה בהתאם לשיקולים הפוליטיים שלהם, כלומר, שהם (פוליטיקאים אלו) נושאים באחריות לנפילת הבעלים והאבות של האלמנות והיתומים, ועתה יודעים הם שלולי הטעות שלהם לא היו ילדים וילדות אלו "יתומים" והנשים לא היו "אלמנות", אלא נשים נשואות לבעליהם, שהיו ממשיכים לעסוק בקיום מצות⁴²² "פרו ורבו ומלאו את הארץ" -ואף-על-פי-כן, אין הדבר נוגע ללבם כלל, לא נגע ולא פגע!!

בשלמא כאשר מדובר אודות נגיעת הדבר ללבם ביחס לענין התשובה - יכולים עוד לומר שזהו ענין פרטי שלהם; אבל הגרוע מכל הוא - שאותם פוליטיקאים שהדבר לא נוגע אל לבם ממשיכים בדרך זו, כפי שניסו לעכב את סיום מלחמת שלום הגליל, ואכן הם הצליחו וגרמו לאלפי פצועים ומאות קרבנות, רחמנא-ליצלן!

הפחד מהגוי - נחשב אצלם מאתחלתא דגאולה"!

וכאמור לעיל - כל זה נובע מרגש נחיתות כלפי הגוי, שלכן מפחדים שלא להרגיז את הגוי, ומתרפסים לפניו ונופלים לרגליו באופן של תחנונים!

אמנם בזמן הגלות זקוקים לעזר וסיוע של אומות-העולם (כי כך רצונו של הקב"ה) - אך חס-ושלום שתהיה איזו חלישות ב"גאון יעקב"², ובפרט כאשר מדובר אודות ענין הקשור עם בטחונם של כמה-וכמה מבני-ישראל!

ומה גם שבנוגע לעניננו היתה גם וושינגטון מעוניינת שיסיימו את הפעולה במהירות האפשרית (כפי שהיה רמז ברור לכך) - כדי שהערבים לא יספיקו להפעיל לחץ על וושינגטון שזו תפעיל לחץ על ישראל (היות והפעולה תהיה כבר לאחר סיומה) - ולמרות זאת, רגש הנחיתות שלהם כלפי הגוי הוא עד כדי כך, שהם מפחדים אולי הגוי לא יהיה מרוצה (כביכול) מזה שלא התייעצו עמו על כל פרט ופרט, ומפני חשש זה צריכים לעכב את סיום הפעולה, למרות שיודעים שעיכוב הפעולה יביא לקרבנות נוספים!

ולמצב זה קוראים הם "אתחלתא דגאולה"³ - רחמנא ליצלן!!!

אלו שטוענים שזוהי "אתחלתא דגאולה" - נמצאים הם בגלות פנימית ועמוקה עוד יותר, בהיותם במעמד ומצב ש"שמים חושך לאור"⁴! - ואין להאריך בדברים המצערים ומבהילים, כדי שלא להוסיף בצערן של ישראל, ובפרט כאשר נמצאים ביום השבת.

ויהי-רצון ש"יערה עליהם רוח ממרום"⁵, ומכאן ולהבא יתחילו להתנהג על-פי הוראות התורה, ואז ידעו שפסק-דין התורה הוא - שקץ הגלות יהיה על-ידי משיח צדקנו, ועל ידו תהיה אתחלתא דגאולה ושלימות הגאולה.

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ חיי-שרה תשמ"ג)

• 2) לשון הכתוב - תהלים מז, ה.

• 3) ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

• 4) ישעי' ה, כ.

• 5) שם לב, טו.

324

הגוי ירא - מאלה הנוהגים על-פי תורה!

חושך הגלות מכריח את היהודי להזדקק לעזרתם של אומות^-העולם, בפרט כשהמדובר הוא ב"מלכות של חסד" - אך יחד-עם-זה עליו לזכור תמיד את מעלתו:

הוא צריך לעמוד בפניהם בקומה זקופה, ולספר להם על דבר שבע מצוות בני נח שיש לקיימן לא מפני הכרע הדעת אלא משום שכך ציוה הקב"ה, וכאשר הוא בא לבקש מהם ממון או עזר אחר בכלכלה או בנשק, הוא עושה זאת רק משום שכך ציוה הקב"ה, שהיות ואנו נמצאים עדיין בזמן הגלות - צריכים לעזרת דרכי הטבע.

וכאשר הגישה היא באופן של עמידה זקופה - "קוממיות", מביא הדבר לקיום הברכה הנאמרת בפסוק לפני "ואולך אתכם קוממיות"¹ - "ונתתי שלום בארץ"^{423 424}, שלום אמיתי הנובע מכך שהגוי מפחד מיהודי, כמו-שכתוב⁴²⁵ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", היינו לא רק עמי הארץ הגרים מעבר לים, אלא ובעיקר אלה הנמצאים בסמיכות מקום לארץ הקודש.

ויראה זו נובעת מכך שישראל מקיימים את כל המצוות מבלי להתבייש בהם, וכדרשת רז"ל⁴²⁶: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך - ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש", ש"הוקשה כל התורה כולה לתפילין"⁴²⁷. כלומר: כאשר אפשר להורות באצבע ולהגיד - אלו תפילין שבראש, הוא רואה את היהודי מקיים את הוראות התורה בתוקף ובגאון יעקב, הרי זה פועל אצלו ענין של יראת הכבוד, ובמילא אין זה מגיע לידי מלחמה כלל.

ומכך יוצאת בדרך הטבע הברכה הבאה - "וחרב לא תעבור בארצכם - אפילו חרב של שלום"⁴²⁸, משום שהקב"ה מבטיח בעצמו שיהיה "ונתתי שלום בארץ". ו"שלום" זה הוא שלום בר^-תוקף על-פי השולחן-ערוך, ולא שלום כזה שהוא היפך דין מפורש בשולחן-ערוך חס-ושלום.

וכדרך אלו העושים "שלום" המבוסס על הפרת דיני השולחן-ערוך, המסכן (היה-לא-תהיה) את בטחונם של היהודים בארץ הקודש - על-ידי מסירת עניני בטחון וכלכלה ונשק לאומות-העולם.

ובפרט שאף אחד מבין הגויים לא התכונן ולא עלה בדעתו שהיהודים יוותרו כל-כך הרבה, ואין הויתורים אלא בבחינת "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע"⁷, שמגרים עליהם את היצר הרע גם בענינים כאלו שהוא עצמו אינו מעוניין בכך.

גירוי היצר הרע הוא באופן מוגזם והיפך השכל לגמרי הנובע מנפילת רוח ורגש נחיתות בפני כל דבר שריח של גויות נודף ממנו: זהו היפך השכל הפשוט למסור בידיהם של אויבי ישראל ענינים של בטחון בשעת חרום רחמנא-ליצלן, למסור ענינים חיוניים לקיום בדרך הטבע (היות ונמצאים בגלות ויש צורך לעזרת דרכי הטבע).

חוזרים על טעויות ׳מלחמת יום־כיפור׳!

אותה טעות שכבר נעשתה פעמים רבות, חזרה ונעשתה שוב בלבנון:

מחזיקים אלפי חיילים ישראליים בתוך לבנון, ולא מאפשרים להם לסיים את המבצע שלשמו הובאו לשם לכתחילה.

לכתחילה היתה הצעת אנשי הצבא, תוך כדי הבאת ראיות מוכחות מפיהם של המומחים לעניני בטחון, שאם יסיימו את המבצע בבת-אחת, היה פועל גורם ההפתעה (כי אף אחד לא התכונן לכך), והיו מסיימים אותו בהצלחה!

ועוד זאת: כבר הוזכר בכמה הזדמנויות, שזמן זה היה שעת הכושר גם מבחינה מדינית, היות שנשיא ארצות-הברית, עזב את עיר הבירה, וושינגטון, דבר שהפריע לו מללחוץ, ולא עוד אלא שהודיעו לישראל שהוא עוזב את המדינה למשך תקופה זו!

ולמרות זאת, אחרי שהתחילו במבצע, נפל עליהם פחד מפני הגוי שבקרבם, מפני היצר הרע, דבר שהביא אתו פחד כפשוטו בפני הגוי - דבר שהגוי לא תבע אותו כלל, וכשם

7) תפילת יום-כיפור - נוסח "ועל חטא".

326

שבנוגע ליצר הרע גירו אותו ועשו יותר ממה שהוא רצה, כך גם בנוגע לגוי, שפחדו וחששו ממנו גם בענינים שהוא לא התכונן כלל להפעיל לחץ, ועצרו את התקדמות הצבא, ונתנו הוראה לא להתקיף אלא אם הצד שכנגד מתקיף!

כתוצאה מכך נופלים קרבנות רחמנא-ליצלן במשך שבועות וחדשים אלו, אשר בדרך הטבע היו יכולים למנוע אותם, וכדעת כל המומחים בצבא שאמרו פה אחד, שהדרך היחידה להבטיח מינימום של נפגעים, קרבנות ופצועים, בין אצל היהודים ובין אצל הגוים היא התקפה מהירה ככל האפשר.

כאשר מושכים את המבצע, הרי זה גורם, כאמור, לריבוי קרבנות.

אותו הדבר היה גם ב"מלחמת יום הכיפורים", כאשר מדינאים אלה שהיו נפולים ברוחם בפני הגלות לא איפשרו לקבל את עצת אנשי הצבא שיש לערוך גיוס כללי מיד -דבר שאם היו עושים אותו היו חוסכים הרבה קרבנות, כי ההרתעה שבעצם הגיוס היתה מפחידה את השונאים כך שלא היו יוצאים למלחמה כלל.

דבר זה כבר גלוי וידוע לעין כל, ששיקולם של המדינאים היה רק מחמת הפחד של "אל תתגרו באומות"⁴²⁹, ולכן הם פחדו לנקוט בפעולה שיכולה להתפרש כמעשה התקפתי, והדבר הביא, בנוסף על הפצועים, למאות קרבנות, אשר האלמנות והיתומים של קרבנות אלה עדיין מסתובבים בארץ הקודש, ומוגי לב אלה שמנעו את הגיוס פוגשים באותם אלמנות ויתומים!

ולמרות זאת, כאשר הגיע מקרה דומה, במלחמת לבנון, חזרו על אותה טעות. היתה ישיבה מיוחדת שבה דנו בשאלה כיצד לנהוג בענין מלחמה זו, ואמרו שיש שתי דרכים: דרכם של אנשי הצבא - האומרים שיש לסיים את המבצע במהירות המקסימלית, וככל שיקדימו את סיומו יחסכו יותר קרבנות (הן בין יהודים והן בין לא^-יהודים). וישנה הדרך השניה - דרכם של המדינאים, דרך ההיסוס.

ואלה שעשו את הטעות הגורלית בעת מלחמת יום כיפור, חזרו על אותה טעות, והחליטו לנהוג כעצת המדינאים, דבר המביא אתו קרבנות רבים מדי יום ביומו במשך חדשים רבים!

כדי להתמודד עם הבעיה האמורה מצאו דרך חדשה: להשתיק את העיתונים ולא לספר על הקרבנות! הקרבן נפל, האלמנה והיתום מסתובבים - מהי העצה? - אומרים לעיתונים: אל תפרסמו זאת, כדי לא להכביד על ליבם של יהודים!

זהו אמנם דבר טוב: היות וליהודי צריכה שתהיה מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, וישנה מצוה בתורה⁹ ״ואהבת לרעך כמוך״ - אך מנצלים מצוה זו בכדי להשתיק את העיתונות -וכך מושכים את הדבר ולא מאפשרים את סיום המבצע!

אם היו שומעים בעצתם של אנשי הצבא, ומאפשרים את ביצוע מלחמת שלום הגליל בימים אחדים, היו חוסכים הרבה קרבנות הן בבני ישראל והן בצד השני, ולא היו מגיעים למעשה שאירע במחנות הפליטים.

 

אשר המעשה הזה הביא עמו את הקמת ׳ועדת החקירה', שהקימו, כביכול, כתוצאה מ״גאון יעקב״ (בלשון סגי נהור) - ועדה שמטרתה לחקור ולדרוש יהודים על מעשיהם, ומפחדים להזכיר לועדה אשר לכל לראש, ובתור התחלת הדו״ח שלהם יש לזכור שהמעשה עצמו בוצע בידי פלוני-בן-פלוני, הנמצא עדיין בחיים, והוא אף חבר ב'או״ם', ומקבלים אותו בוושינגטון במחיאות כפיים ובצעקות שיש לסייע לו!

אבל היות ש״קטן נתתיך בגויים"¹⁰ (כלשון ההפטרה), והגוי הזה היה צריך לסיוע, לכן, אחרי שהועדה תפרסם בדו״ח שהוא האשם, יש מקום לחקור ולדרוש מי היה המסייע למעשים אלו, ואם היה סיוע בכלל, או כדבריו, שהיה זה מעשה שנעשה בלי שום סיוע כי הוא מעשה של צדק ויושר, אלא שיש כאלה שעמדו מן הצד ושתקו, או אפשר שאף אחד לא עמד מן הצד גם כן, כי הוא לא ידע כלל מכך!

ענין זה שמדברים אודותיו עכשיו, יש רק קומץ של אנשים שיכולים להשפיע בנידון, ובעוונותינו הרבים הם יושבים ושותקים!

• 9) קדושים יט, יח.

• 10) לשון הכתוב - ירמיהו מט, טו. עובדיה א, ב.

328

כשכואב - צועקים!!!

לכאורה היו צריכים לצאת בזעקות מחאה: הייתכן?! - אף-על-פי-כן עסוקים בכל דבר, רק לא בדבר זה. ובעיקר עסוקים בחישוב הקולות שתקבל מפלגה פלונית בבחירות הבאות.

נכון, זה דבר חשוב - אך ראשית כל יש להבטיח עניני פיקוח נפשות! ענינים של "גאון יעקב"! ענינים של קידוש השם והפכו! - במקום זה יושבים ועושים חשבונות, מה כדאי יותר למפלגה, והיות שבמפלגה עצמה יש כמה מנהיגים, יש להתחשב עם דעת כולם.

על-פי התורה קיים כלל⁴³⁰ ש"דבר אחד לדור"! אין "שני דברים לדור". אפילו הכהן הגדול שהיה בקודש הקדשים, המובחר בין הכהנים, היה צריך להיות אחד בלבד. -המדובר הוא ב"קודש הקדשים", לא סתם קודש - ולמרות זאת אומרת התורה שאסור לעשות שני כהנים גדולים משום איבה!

וכאן, במפלגות - אין מפלגה שאין בראשה שנים שלשה ארבעה או חמשה מנהיגים, ש"אין דעותיהם שוות", דבר המקשה על קבלת החלטות.

העובדה שיש יותר ממנהיג אחד אינה כמו בבית^-דין (כביכול) שכולם בדעה אחת -אלא כל אחד אומר את ההיפך מן השני, שהרי "אין דעותיהם שוות", ובפרט כשמתערבים פניות אישיות - שאין כאן המקום לדבר בענין שאינו שבחן של ישראל.

מזכירים זאת רק בדרך אגב, ולא סתם 'דרך אגב', אלא משום שכשכואב אין ברירה וחייבים לצעוק! האדם הצועק יודע שהצעקה לא תועיל להחלשת הכאבים, אבל הוא צועק לא משום שכך אומר שכלו - אלא משום שכואב לו!

ובענין זה קיימת על-כל-פנים איזו תקוה:

כשיצעקו פעם אחר פעם, ולא מאחורי הפרגוד אלא בפומבי, ויראו שלא מתביישים וצועקים, ויכול להיות שימשיכו לצעוק גם ביום הבחירות - אולי הדבר יעזור סוף-סוף, והממונים על הדבר יסדרו להם סדר עדיפויות נכון יותר, להבטיח לכל לראש את שלומם ובטחונם של היהודים והלא^-יהודים הגרים בארץ ישראל, ואחר-כך להתעסק בדברים אחרים.

לימוד התורה - בטחון לאומה!

נקודה נוספת בענין:

לכל לראש, מצד הבטחון בקב"ה, יש להשתדל לחזק את לימוד התורה וקיום המצוות. - זה צריך להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות.

וחיזוק עניני תורה הוא גם עזרה לבטחון בני-ישראל כפשוטם, משום שבחור היושב ולומד תורה, הריהו מגין על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו. -אלא שיש, כמובן, מעלה בבחור זה העומד על הגבול - שמעלתו היא המסירות-נפש בפועל.

יוצא איפוא, שיש בשניהם מעלה, הן בבחורים היושבים ולומדים תורה והן באלה העומדים על הגבול.

ענין זה הוא בכל העולם כולו: כך ברא הקב"ה את עולמו, שבכל ענין יש מעלה לגבי השני, ובלשון חז"ל¹² הידוע "יותר ממה שהבעל-הבית עושה עם העני - העני עושה עם בעל-הבית". פירוש הדברים: התורה אמנם אומרת שהוא עני, עני הצריך לצדקה, אך תוך כדי דיבור מסבירה התורה שאין העני צריך להרגיש את עצמו נחות חס-ושלום משום כך, כי בשעת מעשה הוא עושה עם בעל-הבית יותר ממה שבעל-הבית עושה עמו.

וכך בעניינו: לכאורה היושב ולומד תורה אינו דומה כלל לזה העוסק בעובדין דחול, אפילו עובדין דחול נעלים ביותר; אך מכל-מקום, בהכרח לומר שגם העוסק בעובדין דחול יש בו מעלה, ולא סתם מעלה אלא מעלה גדולה ביותר, היות שהוא זה אשר בממונו תלוי העוסק בתורה. - וכידוע מאמר חז"ל¹³ בדבר הקדמת זבולון ליששכר, שזהו משום שזבולון העוסק בעניני מסחר הוא המספק את צרכיו של יששכר העוסק בתורה.

בכל אופן, היות ויש מעלה בשניהם - מובן, שאלו הממונים על כך, צריכים לדאוג לכל לראש לבטחון בני-ישראל היושבים בארץ ישראל, וזאת, על-ידי עזרה מתאימה לישיבות, והן על-ידי קבלת החלטות מתאימות בעניני בטחון.

• 12) ויקרא-רבה פל"ד.

• 13) בראשית-רבה פע"ב. מדרש-תנחומא ויחי סי"א.

330

והלואי שהדברים האמורים לעיל יעזרו על-כל-פנים מכאן ולהבא, לפחות במקצת, ואולי יצטרפו עוד כמה שיתחילו לזעוק על המצב האיום, מבלי בושה ולא מאחורי הפרגוד, ובפרט בין אלה הנמצאים בארץ הקודש. ואם יש צורך - לדפוק על השולחן, כי יש לזכור שזהו דבר שתלוי בו בטחון הארץ כפשוטה!

מעלימים את השלכות "קעמפ-דייוויד"!

והתוצאה המיידית מן המחאה תהיה - לא למסור רחמנא-ליצלן עוד שטחים הנמצאים ביד ישראל, לא להעלים (אפילו אם הדבר גורם צער) את ההיזק הרב והצרות הנובעות ממסירת שדות הנפט למצרים, ועוד ועוד.

כבר דובר פעמים רבות, שהיות והקב"ה יודע כי אנו נמצאים בחושך כפול ומכופל -לכן הוא עושה דברים כאלה שאף אחד לא יוכל להכחישם, וכך גם בענין ה"שלום" עם מצרים.

הם התגאו בכך שעל-ידי מסירת השטחים למצרים הביאו "שלום בארץ", ואף הביאו כמה ראיות לדבריהם - וזאת, למרות העובדה (הידועה להם), שתיכף עם חתימת הסכמי קעמפ^-דייוויד, הפרו המצרים את ההסכם, ולא היתה זו הפרת הסכם גרידא, הפרה של הבטחה מסויימת - אלא הפרה בעניני בטחון הקשורים עם פיקוח נפשות ממש!

ועד כדי כך - שמסירת השטחים שבין ארץ הקודש למצרים (למרות שאלו הם שטחים בחוץ לארץ) שגרמה לקירובם של המצרים אל ארץ הקודש - הביאה עמה הסתננות מחבלים עם פצצות אל ארץ הקודש משטחה של מצרים.

וה"עצה" שמצאו לכך - להנחות את העיתונים שלא ידפיסו ידיעות אלה - לא הועילה היות ועיתון מסויים בחוץ לארץ לא התבייש וכיון שראה עד היכן הדברים מגיעים הוא הדפיס ופירסם בעיתונו את סיפור המעשה בפועל, שלפני כחודשיים מצאו מכונית^-תופת בבאר^-שבע, ורק בדרך נס ניצלו ממנה!

ואינני יודע אם באמת ניצלו ממנה לגמרי, או שמספר הנפגעים היה קטן ממה שהיה יכול להיות, והרי אפילו נפש אחת מישראל היא עולם מלא⁴³¹!

וכאמור, במשך ששה שבועות לא איפשרו לפרסם סיפור זה, וכל כך למה - כי סיפור זה ימחיש את ה"הישג" שבהסכמי קעמפ^-דייוויד!

במעשה מחריד זה אנו רואים כיצד ההנהגה בארץ ישראל היא באופן "הולך ומוסיף" בצד השלילי רחמנא-ליצלן:

קודם כל מחזירים שטחים הדרושים לשם הגנה ובטחון (כך, שהטענה ששטחים אלה הם מחוץ לארץ - אין לה משקל); כשיושבים בישיבה של מומחים, הרי קולם של 'מוגי הלב' היה חזק יותר, והם לא איפשרו להתחשב עם דעת המומחים לעניני בטחון, ולכן התקבלה החלטה כדעת המדינאים.

ואחר-כך, כאשר הגיעו לארץ ישראל מחבלים ממצרים, מחבלים כאלה שלא היו יכולים להגיע לארץ ישראל אילו היה חצי האי סיני מפריד בין מצרים וארץ ישראל (כי השטח הוא גדול והיה מספיק זמן להיוודע על בואם ולנקוט בפעולה), והציבו מכונית^-תופת בעיר ואם בישראל ובדרך נס ניצלו ממעשה חבלה זה - העצה לזה היא שמשתיקים את המעשה!

ורק כאשר העיתון בחוץ-לארץ פירסם ידיעה זו, כבר לא היתה ברירה ופירסמו זאת גם בארץ, אך גם זה - באופן של "מגלה טפח ומכסה טפחיים"!

המצב מבהיל עוד יותר בכך שבעלי ההשפעה בארץ ישראל, הן הדתיים והן הלא^-דתיים, הן הראשים והן אלה שאינם ראשים - שותקים!

ויהי רצון, אשר מכאן ולהבא יעסקו בזה כל אלה השייכים לכך, ועם כל הרעש הדרוש לכך, ולא יתביישו, ולא יפחדו שמא זה יזיק להם באיזה ענין שיהיה. ודבר זה יעזור, לכל לראש כלפי הקב"ה. ואם כן, כבר אין שום תפיסת מקום אצלו מה תהיה התוצאה מכך בענינים הקשורים עם בשר ודם.

נוסף לכך: הענין אינו כדאי גם מבחינה מעשית. שהרי "אמת מארץ תצמח"¹⁵, ואי אפשר לרמות אלא מקצת אנשים לזמן מועט, אבל בסופו של דבר מתגלה האמת, כשם שהתגלו ההפרות של הסכם "קעמפ^-דייוויד" על-ידי מצרים, והתגלו הצרות הנובעות מכך שמעכבים מספר חדשים את החיילים בגבול לבנון.

15) תהלים פה, יב.

332

בכל אופן מכאן ולהבא הכל ישתפר, וכשם שזכינו לגאולת י"ט בכסלו - כך נזכה, שכל יהודי יעשה את התלוי בו שיהדותו תהיה ב"קומה זקופה", עד ל"ונתתי שלום בארץ", שלום אמיתי, הבא על-ידי הקב"ה, ועל פי רצונו של הקב"ה.

ושלום זה יביא עמו מצב ש"אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם", ועוד בימי הגלות האחרונים יקויים הכתוב "ואולך אתכם קוממיות" - "בקומה זקופה" ונלך לקבל את פני משיח צדקנו שיראה לנו את נרות ציון הקשורים עם נרות חנוכה - בבית המקדש השלישי שיבנה על-ידי משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת י"ט כסלו תשמ"ג)

אין למסור אף שעל מארץ ישראל:

ובאופן כזה (שלימות העם יחד עם שלימות התורה) באים לארצנו הקדושה, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹, הנקראת "פלטרין של מלך"^{432 433} -ארמונו של הקב"ה, שניתנה באופן של ירושה, "נחלת עולם", ל"עם עולם" על-ידי "אלקי עולם", הן אותם חלקים שכבר ניתנו לבני-ישראל בפועל ממש, בסבר פנים יפות ובאופן של נסים, שבוודאי מחזיקים בני-ישראל בכל שטחים אלו ואינם מחזירים חס-ושלום אפילו "שעל" אחד בלבד, ועל-ידי-זה זוכים בני-ישראל לקבל את שאר שטחי ארץ ישראל -בביאת משיח צדקנו, שאז יקבלו בני-ישראל את כל ארץ ישראל בשלימותה, "שלימות הארץ", בדרכי נועם ובדרכי שלום, מכיון שמקבלים זאת מהקב"ה בעצמו, ששמו "שלום"⁴³⁴ .

(מעובד ע"פ שיחת ל"ג בעומר תשמ"ג)

אין אמונה במצרים - כפשוטו!!!

מדברי רש"י בסיום פרשתנו¹ - "ולא פנה אל רהבים², ולא בטח על מצרים הקרויים רהב" - נלמדת הוראה לזמנינו זה, ובהקדים:

אם בעבר היו זקוקים לחפש רמזים שפסוק זה בתורה הולך על מלכות יון, פסוק זה על מלכות אדום, פסוק זה על מלכות רומי, וכיוצא-בזה - הרי בימינו אלו, כאשר נמצאים בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות, בעקבתא דמשיחא, מראה הקב"ה את כל הענינים באופן גלוי, ללא צורך ברמזים.

ובנוגע לעניננו - מה-שכתוב "לא פנה אל רהבים, לא בטח על מצרים הקרויים רהב" -הרי בימינו אלו רואים זאת באופן גלוי, בנוגע להסכמי קעמפ^-דייוויד שנחתמו עם ה'שר' של מצרים (לא השר של מצרים למעלה, אלא) פשוטו כמשמעו:

"ולא זכר שר המשקים את יוסף - בו ביום, וישכחהו - לאחר מכאן"³:

בו ביום שנחתם ההסכם לא היה בדעתו של השר המצרי לקיים את ההסכם, ותיכף ומיד התחיל בהפרתו - כידוע לכל!

ואם-תמצי-לומר שלכתחילה לא היה בטוח שהיהודים יכבדו את ההסכם - אזי "וישכחהו לאחר מכאן": גם לאחרי שראה שהיהודים מקיימים את ההסכם על כל פרטיו, ונותנים למצרים שטחים נרחבים, ביד נדיבה - ממשיך השר המצרי להפר מצדו את ההסכם, ועד שמחדיר מחבלים מגבולו לשטחה של ארץ ישראל!!

לפני שהחזירו למצרים את השטחים (כפי שסוכם בהסכמי קעמפ^-דייוויד) היה גבולה של מצרים רחוק מישובי בני-ישראל מרחק של מאות מילין, ובמילא לא יכלו המצרים להחדיר מחבלים מגבולם שיוכלו לפגוע חס-ושלום בישובי בני-ישראל; אבל כאשר החזירו למצרים את השטחים הבטחוניים - קירבו את גבולה של מצרים לישובי בני-ישראל, תוך כדי סיכון בטחונם של בני-ישראל, וכפי שרואים עתה בפועל שהמצרים מחדירים

• 1) מ, כג.

• 2) תהלים מ, ה.

• 3) וישב, שם.

334

מחבלים לשטחה של ארץ ישראל! ומה שמפרסמים בעיתונים אודות החדרת המחבלים -הרי זה פחות מאשר מגלה טפח ביחס לעובדות בפועל ממש!

וכאשר שואלים את השר המצרי לפשר הדבר, מדוע אינו מכבד את ההסכם שחתם עליו - יש בידו מענה מן המוכן: בתורתכם נאמר - טוען השר המצרי - "לא פנה אל רהבים, לא בטח על מצרים הקרויים רהב". ואם-כן, אתם בעצמכם גרמתם לכם כל זאת, בכך ששמתם את מבטחכם על מצרים!

וכאמור - כל זה נובע כתוצאה מרגשי^-נחיתות כלפי הגוי, שלכן בוטחים בו ורוצים למצוא חן בעיניו!

וגם לאחרי שרואים את התוצאות של הנהגה זו - וכפי שכיום מודים כבר כולם על

הטעות החמורה שנעשתה בחתימת הסכמי קעמפ^-דייוויד היות ורואים בפועל ממש

שהחזירו הכל תמורת לא כלום - הנה במקום ללמוד משגיאות העבר ולשנות את ההנהגה בעתיד, ממשיכים להתנהג באותו אופן!

אם מדברים כבר אודות 'ועדת^-חקירה' - אזי צריכים לחקור ולמצוא מי הם אלו האשמים בשגיאה החמורה שנעשתה בחתימת הסכמי קעמפ^-דייוויד (לסכן את בטחונם של בני-ישראל כדי למצוא חן בעיניו של הגוי), ואת מי מהשרים צריכים 'להוריד' בשל טעות חמורה זו, והעיקר - את מי 'להושיב' כדי שטעות כזו לא תשנה בעתיד - "הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים"!! יהודי שבוטח בה', ומתנהג לפי הוראות התורה!

ללמוד מאברהם אבינו

ובכל ענינים אלו צריכה להיות הנהגתו של יהודי באופן ש"נראית לו דמות דיוקנו של אביו"⁴³⁵:

כאשר יהודי הולך לעשות איזו פעולה שהיא, ובפרט פעולה הקשורה עם בטחונם של רבים מבני-ישראל - עליו להתבונן כיצד היה מתנהג בענין זה אביו וזקנו עד לאברהם אבינו, ובעניננו - וכי יעלה על דעתו של מישהו שאברהם אבינו היה מסכים לתת שטחים (הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל) למצרים?!

אדרבה: לא זו בלבד שאברהם אינו מתפעל כלל מפרעה מלך מצרים, אלא (כאשר יש צורך בכך, אזי) "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים גו'"⁵, ועד שפרעה מעניק לו ריבוי כסף וזהב, כך ש"אברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב"⁶, ועד כדי כך שפרעה בעצמו שולח אנשים ללוות ולשמור את אברהם מפני אלו שעלולים לעשות דברים בלתי^-רצויים (כפי שמפרש רש"י⁷ ש"המצרים שטופי זימה הם"), כלומר, שמירה מפני 'מחבלים'!

אברהם אבינו אינו צריך את שטחם של מצרים, ואדרבה: "ויעל אברם ממצרים"⁸, אבל פרעה צריך לשלוח אנשים כדי ללוותו ולשמור עליו מפני מחבלים (שטופי זימה). ובעניננו - מתבטאת השמירה מפני 'מחבלים' כפשוטם, בכך שבני-ישראל מחזיקים בשטחים הבטחוניים שבין גבולה של מצרים לישובי בני-ישראל!

וכאשר מתנהגים באופן הנהגתו של אברהם אבינו - אזי נפעל הענין של "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"⁹, וכמבואר במדרשי-רז"ל¹⁰ שעל-ידי-זה קנה אברהם אבינו את כל ארץ ישראל, וכפי שהובטח לו¹¹ "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

ובפשטות - שבקרוב ממש זוכים לשלימות הארץ ביחד עם שלימות העם ושלימות התורה בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, ומתוך שמחה וטוב לבב.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת וישב תשמ"ג)

• 5) לך-לך יב, יז.

• 6) שם יג, ב.

• 7) שם יב, כ.

• 8) שם יג, א.

• 9) שם, ז.

• 10) בבא-בתרא ק, א.

• 11) לך-לך טו, יח.

336

מתנת ה׳ - מוסרים ב״שתי ידים"!

כאשר יהודי יודע ומרגיש שהגלות אינה מקומו האמיתי, ומה שנמצא בגלות ("בנים שגלו מעל שולחן אביהם") הרי זה רק באופן עראי, מכיון שהוא מוכרח לקיים את רצונו של הקב"ה ששלחו בגלות למשך זמן מסויים (ואינו רוצה למרוד חס-ושלום בהקב"ה), אבל הוא מצדו חפץ לצאת מהגלות - הרי מובן בפשטות שכאשר הקב"ה נותן (לא חס-ושלום בשר ודם בכחו ועוצם ידו) ליהודים שטחים של ארץ ישראל (עוד בהיותו בגלות) מחזיק הוא בשטחים אלו בשתי ידיו¹, ואינו מוותר אפילו על 'שעל' אחד^{436 437}!

ישנו אמנם הענין של "לא יעלו בחומה"⁴³⁸, כלומר, שאין למהר ולהשיג את כל שטחי ארץ ישראל על-ידי בנין של כח - היות ועל-זה-נאמר "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי"⁴³⁹, כלומר, שצריכים לעסוק בביטול הענין של "חטאינו", ובדרך ממילא יתבטל כללות הענין של "גלינו מארצנו"⁴⁴⁰, ואז יקבלו בני-ישראל - מהקב"ה - את כל ארץ ישראל בשלימותה, ללא ענין של מלחמה וכיוצא-בזה;

אבל כאשר מדובר אודות שטחי ארץ ישראל שהקב"ה כבר נתנם לבני-ישראל -מחזיקים בני-ישראל בשטחים אלו בשתי ידים, ואינם מוותרים מאומה!

וכמו כן בנוגע לשטחי חוץ לארץ הקשורים ונוגעים לבטחונם של יהודים הנמצאים בארץ ישראל או בחוץ לארץ - שאין לוותר חס-ושלום על שטחים אלו, מכיון שוויתור כזה כרוך עם ענין של סכנה ופיקוח-נפש, ואדרבה: היות וישנו חשש ש"משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם" - אזי "יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת", וכל זה -אפילו כאשר מדובר אודות נכרים שצרו על עיירות ישראל "על עסקי תבן וקש" בלבד, ולא רק כאשר צרו בפועל, אלא אפילו כאשר ישנה שמועה שהם "ממשמשים לבוא"⁴⁴¹.

וכאשר יהודים מתנהגים על-פי הוראת השולחן-ערוך, ועומדים בזה בכל התוקף - אזי נופל פחד על אומות העולם, וכמו שכתוב⁷ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ואז - אינם מנסים אפילו לפגוע ביהודים חס-ושלום, ואדרבה: "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"⁸. כלומר, שהם יברחו משטחי ארץ ישראל ומהשטחים הקשורים לבטחונה של ארץ ישראל, ותועלת הדבר תהיה גם עבורם - עבור האינם יהודים, ואפילו עבור מחבלים, שגם הם לא יפגעו, היות וינוסו! וזוהי הדרך היחידה להשכנת שלום אמיתי!

לצאת מהגלות ה״פנימית"

ומכיון שישנם יהודים שהכניסו את עצמם לגלות פנימית ועמוקה ביותר (הן בין אלו הנמצאים בחוץ לארץ, והן בין אלו הנמצאים בארץ הקודש) - 'רגש נחיתות' ופחד איום כלפי גוים ו'גוי'שקייט', וכתוצאה מכך מתנהגים הם היפך רצון ה' והיפך רצון התורה בכל הקשור לבטחונה של ארץ ישראל - הנה יהי-רצון ש"יערה עליהם רוח ממרום"⁹ ויתחילו לצעוק "ונשאתני ממצרים"¹⁰, כלומר, שיבקשו מהקב"ה שיוציאם ויגביהם מכל המיצרים והגבולים!

ולא זו בלבד שמכאן ולהבא יפסיקו לפחד מפני 'גוי'שקייט', אלא אדרבה: יהיה נראה לכל שמכיון שיהודים מתנהגים על-פי רצונו של הקב"ה, הנה גם בהיותם בזמן הגלות ובארצות הגלות - נעשים הם הבעלי^-בתים האמיתיים על המציאות כולה. וכמבואר בירושלמי¹¹ על-הפסוק¹² "לא^-ל גומר עלי", שכאשר יהודי פוסק - על-פי השולחן-ערוך -אודות ענין הקשור עם מציאות העולם, נפעל כן במציאות העולם. ובעניננו: כאשר יהודי פוסק - על-פי שולחן-ערוך - שהגוי צריך להתנהג כך וכך, הרי הגוי מתנהג כן בפועל, היות ו"מזליה חזי"¹³!

• 7) תבוא כח, י.

• 8) שם, ז.

• 9) ישעי' לב, טו.

• 10) לשון הכתוב - ויחי מז, ל.

• 11) נדרים פ"ו ה"ח.

• 12) תהלים נז, ג.

• 13) ראה מגילה ג, א.

338

ועד שהקב"ה ממלא את בקשת בני-ישראל - "ונשאתני ממצרים" - ומוציאם מהגלות בחסד וברחמים, בקרוב ממש, ובאופן של "ארו עם ענני שמיא"⁴⁴², ומביאם לארצנו הקדושה כפי שהיא בשלימותה, ובתכלית השלימות - "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך"⁴⁴³. כלומר, שבני-ישראל מקבלים מאת הקב"ה - מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה - את כל השטחים השייכים לארץ שבעה האומות ותיכף ומיד של עשרה אומות, כולל "קיני קניזי וקדמוני", כפי שהבטיח הקב"ה ב"ברית בין הבתרים"⁴⁴⁴ - "לזרעך נתתי את הארץ הזאת . . את הקיני גו'".

מתעלמים לחלוטין ממבצעי ה׳טבח׳!

ישנו ענין העומד על הפרק שבו רואים בגלוי ובהבלטה עד כמה גדול רגש הנחיתות כלפי גויים וגוי'שקייט, וכן את תוצאת הדברים - שלא זו בלבד שאין מקבלים שום ענין של כבוד, אלא אדרבה: על-ידי-זה מתבזים עוד יותר בעיני האומות, כדלקמן.

וכוונת הדברים - למצב המבהיל הקשור עם הקמת ועדת^-החקירה כדי לחקור את המאורעות שאירעו במחנות הפליטים⁴⁴⁵:

מבלי להיכנס כלל להשאלה הצריך היה למנות הועדה בכלל, ועוד וזהו העיקר - האם היתה האפשרות לא למנותה למרות הלחץ מבחוץ ומבפנים - הרי המקרה היה שנוצרים ומוסלמים נלחמו זה בזה - "וסכסכתי מצרים במצרים"⁴⁴⁶ - ובעקבות כך נערכה שחיטה ורצח במחנות הפליטים.

וכאשר הולכים 'לחקור' את פרטי המאורע - הנה במקום להתייחס לעצם המאורע, כלומר, מי הם אלו שעשו את המעשה בפועל ממש, ומי הוא זה אשר נתן להם את הפקודה לעשות זאת, שזהו הענין העיקרי והחשוב במאורע זה, הנה במקום זה עורכים חקירה ודרישה בענין צדדי:

היות שנתעוררה קא-סלקא-דעתך שיתכן שיהודים ידעו אודות המאורע ולא סיכנו את חייהם כדי לנסות למנוע מלחמה בין נוצרי למוסלמי, אשר לכן צריכים לחקור יהודי פלוני, ויהודי שני ושלישי, האם היה בדרגת 'צדיק גמור', או 'צדיק שאינו גמור', או שמא 'בינוני' - בזה שאולי לא קיים את חובתו לעשות שלום בין הנוצרים למוסלמים!

מי מקים 'ועדת^-חקירה' זו - יהודים בעצמם, ומקימים אותה בירושלים עיר הקודש, ומטרתה הבלעדית - לחקור ולשפוט את היהודים על שלא סיכנו את חייהם למנוע מלחמה בין נוצרי למוסלמי (אם אכן יתברר סוף-סוף אשר היה בידם למחות ואשר ידעו אודות המאורע מקודם לכן)!

אם מישהו רוצה להאשים את היהודים על אי-התערבותם בין הנוצרים, שעל-פי החוק הבין^-לאומי של האומות היו הם בעלי-הבתים הבלעדיים במקומות ההם, כ"א למנוע אותם ולעכבם מלהכנס למקומות ההם ששם נמצאו המוסלמים - הנה לכל לראש צריכים לחקור מי הם שנכנסו ומי עמד בראשם ומי הם שעשו זאת בפועל ממש, ומי הוא שנתן להם את הפקודה לעשות זאת, ולהכריז ולפרסם זאת ללא כל פחד, ורק לאחר שהאשמים בעצם המאורע יבואו על ענשם, אז מקום לחקירה ופירסום מי היה בידו למחות ולא מיחה!

ובפועל ממש - עד עצם היום הזה לא נשמע כלל בעיתונות וכיוצא-בזה, אשר בתכניתה או שכבר עסקה 'ועדת^-החקירה' בעצם המאורע וכל עיסוקה מתבטא רק בחקירת היהודים ה"אשמים" - כביכול בדבר אי התערבות! - הנהגה שלא היתה דוגמתה לעולמים!

וכל זה למה - מפני 'רגש הנחיתות' והפחד כלפי גוים וגוי'שקייט: מפחדים לומר מי הוא הגוי שנתן את הפקודה לבצע את הדבר, ומי הם הגויים שביצעו את פקודתו בפועל!

רק בישראל "לא שמעו" מי הטובחים!

אפילו אם תרצה לומר אשר לכתחילה היה מקום לפחד שלהם מפני הגוי (שלא להזכיר את שייכותו למאורע זה) - הרי עתה לא קיים עוד חשש זה, היות וגויים כבר פרסמו זאת, כפי שנדפס בכמה-וכמה עיתונים:

פורסם בעיתון מסויים שהפקודה להכניס את ה'פלנגות^-הנוצריות' למחנות הנ"ל ולעשות שם מה שעשו - ניתנה על-ידי נשיא לבנון, ואלו שביצעו זאת בפועל - הם אנשי חיל שלו!

ולמרות זאת - לא עולה בדעת אף אחד שיש להענישם על כך, ואדרבה: נותנים להם עזר וכבוד, ומחשבים אותם ל"מובחרים שבעם" - על זה שעשו מעשה של 'נקמת דם', בהתאם ל"מנהג" המקובל אצלם (הן אצל הנוצרים הנ"ל והן אצל המוסלמים) מדורי דורות, לשלם "עין תחת עין", "נפש תחת נפש", ועד שענין זה נחשב אצלם ל"מצוה"!

ולעומת זאת - את מי מאשימים - את היהודים שאולי ידעו אודות המאורע ולא סיכנו את חייהם למנוע זאת, ועד כדי כך, שיש אומרים שהיהודים נתבקשו על-ידי (באי כח) נשיא לבנון שלא להתערב בענינים הפנימיים של מדינתו, ואף-על-פי-כן, הם האשמים מכיוון שלא התנגדו לדרישתו של נשיא לבנון!

כאשר עורכים חקירה ודרישה - אפילו אצל אומות העולם, ובפרט על-פי "תורת אמת" - ורוצים לקבוע פסק-דין אמיתי, אזי מתחילים (לכל לראש) לברר את כל הפרטים הקשורים עם עצם המאורע, ורק לאחרי-זה יש מקום לחקור האם ישנו מי שהי' יכול למחות ולא מיחה!

וכאמור לעיל - כיום אין צורך כבר בעמידה בתוקף מבלי להתפעל מה תהיה התגובה כאשר יפרסמו שהוא נתן את הפקודה - מכיון שהוא בעצמו גילה ופירסם זאת!

הסיבה הרשמית שלא מתעכבים - כיום - על עצם המאורע, היא - מכיון שכולם יודעים זאת. אבל מובן בפשטות שאין כל הצדקה לסיבה זו, מכיון שענין זה נוגע לאופן ניסוח הדו"ח שמכינה 'ועדת החקירה', עם כל ההשלכות שתהיה בהתאם למסקנותיה!

בכל אירוע כיוצא-בזה שמתחילים בהצהרה גלויה וברורה שכל המאורע אינו שייך ליהודים כלל וכלל, לכתוב ולהדגיש את כל פרטי המאורע מתחלתו - "ויהי בימים ההם וכו'", כלומר, שבמקום פלוני ובזמן פלוני אירע כך וכך, ומאורע זה לא היה באופן של "נקרה נקרית", אלא מלכתחילה ניתנה פקודה על-ידי פלוני בן פלוני שאנשי הצבא שלו יכנסו למקום פלוני - ששם נמצאים אלו שיש להם עמהם 'חשבונות' [בהתאם למנהג קבוע מדורי^-דורות אצל שני הצדדים, כנ"ל], כדי שיעשו שם מה שעשו, ואותם אנשים ביצעו את הפקודה שניתנה להם.

ורק לאחרי שיפרטו את כל פרטי המאורעות הנ"ל, בצירוף השמות הקשורים בפרשה -הנה רק לאחרי כל זה שייך להתחיל לחקור האם ישנו מי שידע אודות המאורע והיה יכול למחות על כך ולנסות למנוע זאת, תוך כדי סכסוך עם נשיא המדינה שהוא הבעל-הבית 341

במדינה זו, ואחר-כך על-פי החוק הבין לאומי יכול לתבוע אותו בפני ה'או"ם' על התערבותו בעניניה הפנימיים של מדינה זרה, ובהתאם לכך לקבוע האם בכל זאת היה צריך יהודי זה למסור את נפשו כדי לנסות למנוע זאת, והאם יש מקום להענישו על זה!

שורש הנגע - "רגש הנחיתות" מהגוי!

וכאן רואים עד כמה גדול וחמור 'רגש^-הנחיתות' כלפי הגוי:

ישנם הטוענים שאסור להתגרות בגויים, ולכן, טענו שיש להזהר שלא לפרסם מי הוא שנתן פקודה זו ומי הם אלו שביצעו את הפקודה בפועל.

טענה זו נתבטלה כבר, היות ואומות העולם עצמם 'הרעישו' כבר אודות ענין זה. ולמרות זאת, ממשיכים היהודים לחקור ולדרוש אודות "אשמתם" - כביכול - של היהודים במאורע זה!

וכאן עומדים אומות העולם ומשתוממים: כיצד יכולים לאבד את ההכרה של כבוד עצמי, אף לא במדה הכי קטנה?!

לאחרי שהכל יודעים מי נתן הפקודה לעשות את הדבר, ומי ביצע הדבר בפועל - באים היהודים ומקימים ועדת^-חקירה המתעלמת לגמרי מעצם המאורע, ועל-כל-פנים עוברת בשתיקה גמורה על זה ועוסקת לחקור ולדרוש האם ישנו יהודי שהיה יכול למחות ולא מיחה, שאז צריכים להענישו על זה, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעובדה שאותו אחד שנתן את הפקודה לעשות את המעשה (שהוא האחראי לעצם המעשה) - הנה לא זו בלבד שאף אחד אינו חושב להענישו, אלא חולקים לו כבוד!

כאשר ישנה טענה באו"ם נגד ישראל - טוענים היהודים: מה שעשו עמהם מודיעים הם, ומה שהם עשו אינם מודיעים. כלומר, היתכן לדבר על "עוולה" של יהודים מבלי להזכיר שהעוולות שנעשו ליהודים על-ידי המחבלים הם כמה פעמים ככה ולא מאותו הסוג כלל!

ולעומת זאת - כאשר העמידו יהודים בנסיון דומה, מתנהגים הם באופן כזה: הם בעצמם מעלימים את מעשיהם של הגוים במאורע זה, וכל החקירה והדרישה בועדת^-החקירה מתנהלת כולה נגד היהודים שאולי ידעו אודות המאורע ולא ניסו לעכב ולמנוע זאת!

ויתירה מזו: חקירתם של היהודים מלווה בבזיונות - "זילותא דבי דינא" (אם בכלל אפשר לקרוא לזה "בית^-דין") - שלא מסתפקים בזה שכבר חקרו יהודי מסויים, אלא חוזרים וקוראים לו פעם נוספת, בכדי לחקור אותו בשנית, תוך כדי פירסום בכל העיתונים שתפסו אותו ב'דבר שקר' [לפרסם דבר כזה - קודם שועדת החקירה הגישה את ממצאיה, וקבעה פסק הדין - לא נעשה אפילו אצל אומות העולם!], מבלי להזכיר כלל אודות עצם המאורע - מי הם אלו שעשו זאת בפועל, ומי נתן את הפקודה לכך!

נשמת היהודי - אינה בגלות!

והנה, מה שעבר עבר, ומספיק כבר להיות שקועים במצרים - להיות במצב של רגש-נחיתות כלפי מצרים באופן המתואר לעיל, ועל-כל-פנים - לתקן מכאן ולהבא מה שניתן לתקן בזה.

וכאמור לעיל - כאשר יהודי נמצא בגלות עליו לדעת שאין זה מקומו האמיתי. ולכן, הוא מבקש מהקב"ה לצאת מהגלות, ופשיטא שחס-ושלום להכניס את עצמו לגלות עמוקה עוד יותר!

וכפתגם כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר נשיא דורנו⁴⁴⁷ (בשם אביו) - שרק הגוף הלך בגלות, ואילו הנשמה לא נמסרה כלל לגלות! ולכן, גם בזמן הגלות צריך יהודי לעמוד בכל התוקף בכל הקשור לעניני התורה ומצוותיה.

ואם ישנם יהודים שמצד בחירתם החפשית הכניסו את נשמתם לגלות - אזי "יערה עליהם רוח ממרום"⁹, וינצלו מגלות זו, ובאופן של "ונשאתני ממצרים". כלומר, שתמורת המצב של גלות פנימי שבו היו שקועים עד עתה - יוסיפו מכאן ולהבא בכל עניני התורה ומצוותיה, לימוד התורה וקיום המצוות, וכל עניני קדושה, ובאופן של "מצוה גוררת מצוה".

ואז תמלא "ארץ הקודש" את תפקידה באופן המתאים - כראוי לארץ שנקראת (בלשון כל עם ועם) בשם "ארץ הקודש", שקדושתה מתבטאת [ולא בכך שיש בה ריבוי נשק המופץ ברחבי העולם, רחמנא ליצלן, כי אם] בזה שיש בה "מקומות קדושים", מקומות שבהם קבורים צדיקים שתמיד נקראים "חיים" ובה יושב "עם קדוש" - "ממלכת כהנים וגוי קדוש"²⁰ (שהרי בין אם רוצים בכך או שאין רוצים בכך - ברא הקב"ה את בני-ישראל באופן שהם "ממלכת כהנים וגוי קדוש")!

ומכיון שבני-ישראל הם "עם חכם ונבון"²¹ - הרי מרצונם הטוב²² מתנהגים הם בהתאם לכך, על-ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה בפועל ("המעשה הוא העיקר"²³). ובודאי שמתנהגים הם בתוקף המתאים בכל הקשור לבטחונה של ארץ ישראל, ועושים זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום - באופן שלא יגרם נזק לאף אחד, היות וכולם ינוסו - "בשבעה דרכים ינוסו לפניך".

והמעשה הוא העיקר - להוסיף בכל עניני התורה ומצוותיה, החל מהמבצעים הידועים:

אהבת ישראל ואחדות ישראל, חינוך עצמו וחינוך הזולת, תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים - יבנה וחכמיה, נרות שבת קודש ויום-טוב, כשרות האכילה ושתיה, טהרת המשפחה, וכן המבצע שלכל יהודי יהיה אות באחד מספרי התורה הכלליים. ועל-ידי-זה מבטלים את סיבת הגלות ("מפני חטאינו"), ובדרך ממילא - "מיד הן נגאלין"²⁴.

(משיחת עשרה בטבת תשמ"ג - מוגה)

• 20) יתרו יט, ו.

• 21) ואתחנן ד, ו.

• 22) ראה רמב"ם הל' גירושין פ"ב ה"כ.

• 23) ראה אבות פ"א מי"ז.

• 24) רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

344

תוקם וועדת חקירה לכשלונות ׳קעמפ-דייוויד!

גם כאשר נמצאים בזמן הגלות צריך להיות הענין של "שלימות הארץ" במדה האפשרית. כלומר, שאותם חלקים של ארץ ישראל שהקב"ה כבר נתנם לבני-ישראל באופן נסי - אין מוותרים חס-ושלום אפילו על שעל אחד בלבד, היות שוויתור כזה הוא היפך התורה, ועד לענין של פיקוח נפש, רחמנא ליצלן!

וכמדובר כמה-פעמים שכל וויתור על שטח מסויים בסיני - מסכן את בטחונם של בני-ישראל, ועד שהדברים הגיעו לידי פיקוח נפש ממש - פצועים והרוגים, רחמנא ליצלן!

ידוע ומפורסם לכל שמאז שהחזירו את ימית - חודרים מחבלים לתוך גבולותיה של ארץ ישראל, על ידי דרכונים, כאשר הם מצויידים בכלי^-נשק, ושם מתחברים הם אל המחבלים הנמצאים בארץ ישראל, ועושים 'מעשי תעתועים', עד לפציעת והריגת יהודים, רחמנא-ליצלן, ה'-יקום-דמם!

ויתירה מזו: זה כבר משך זמן שה'מוסד' מסר את שמותיהם של המחבלים, את מספרי הדרכונים שלהם, ולמרות שיודעים מי הם ומה מעשיהם - מפחדים לעשות להם דבר, מכיון שחתמו על החוזה האומלל של קעמפ^-דייוויד, שבו התחייבו להכניס לארץ ישראל כל מי שיש בידו דרכון! - האם מחוייב אתה להכניס רוצח?!

וכך הולך הדבר ונמשך כמה-וכמה חדשים, ולמרות שמאחורי הקלעים מדברים ומבקשים לעצור תופעה זו - מפחדים לעשות משהו, ולכן נמשכים אותם מעשי תעתועים, המביאים לידי קרבנות נוספים!

וטעם הדבר - מפחדים "מה יאמרו הגוים"! - אפילו הגוים ישמחו כאשר יתפסו את המחבלים ויענישו אותם, ובודאי שישמחו כאשר יפסיקו לתת להם מעבר חופשי!

וכאמור - הדברים ידועים ומפורסמים, אלא שניתנה הוראה שלא לדבר ברבים על נושא זה, כדי שלא להפחיד וכיוצא-בזה!

כאשר מדובר אודות נושא הכרוך עם פיקוח נפש של יהודי אחד בלבד - אסור לשתוק, וצריכים להשתדל בכל הדרכים האפשריות שמכאן ולהבא יפסק הדבר! וגם - לתבוע שיפרסמו ויודיעו מהו הטעם שלא נעשה דבר בקשר למחבלים הנ"ל, למרות שידעו אודות קיומם ומעשיהם!

מקימים 'ועדת חקירה' בקשר לענינים שכולם יודעים שאין זה אשמתם של יהודים כלל (מלבד ענין של שתיקה), ולעומת זאת - מדובר כאן אודות דבר הידוע וברור לכל, ולא רק פעם אחת, כי אם כמה פעמים, ותוצאות הדבר ברורים גם הם - קרבנות נוספים מבני-ישראל, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא"¹, ולמרות זאת, לא עושים מאומה!

ויהי-רצון שהדיבור והרעש אודות ענין זה יעזור על-כל-פנים מכאן ולהבא [למרות שהתעוררות זו באה מחוץ^-לארץ, ואף שישנם כאלו שמאיזה סיבה שתהיה - היפך אהבת ישראל - אינם רוצים להתחשב בדברים אלו, וסבורים שצריכים להלחם נגד, אפילו כאשר הדבר כרוך בקרבנות של נפשות מבני-ישראל, רחמנא-ליצלן], ומכאן ולהבא לא יצטרכו עוד לדבר על ענינים כגון דא.

ומכיון שנמצאים ב"עת רצון" - בודאי לא יזיקו חס-ושלום דברים אלו לאף אחד, כי אם שהדברים יפעלו את פעולתם הטובה - לשנות את המצב ולהעמידו על תיקונו.

(מעובד ע"פ שיחת תענית אסתר תשמ"ג)

1) ראה סנהדרין פ"ד מ"ה.

346

עמידה נחושה אפילו אצל ילד קטן!!!

ההדגשה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל - כל-כך חשובה - עד כדי כך שהתורה פותחת בבראשית משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"¹, כדי שבני-ישראל ידעו מה להשיב על טענתם של אומות^-העולם "לסטים אתם" - "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"!

וענין זה מסביר רש"י^{448 449} לבן חמש שמתחיל ללמוד מקרא - "מה טעם פתח בבראשית . . שאם יאמרו אומות^-העולם". כלומר, שאפילו ילד בן חמש צריך לדעת מה להשיב על טענתם של אומות העולם "לסטים אתם" - עד כדי כך נוגע ענין זה!

וכל זה - למרות שמדובר אודות מענה לשאלתו של הגוי שהוא ילד קטן בלבד, ולא אדם מבוגר, כי - אדם מבוגר לא ישאל שאלה כזו ("לסטים אתם") אצל ילד יהודי בן חמש שנים! הוא יודע שאצל בני-ישראל ישנם חילוקי דרגות, ישנם למדנים וכדומה. ולכן, כאשר יש לו שאלה הנוגעת לכללות עם ישראל - בודאי שלא ישאל זאת אצל ילד בן חמש! אלא מאי - ילד יהודי בן חמש עלול לפגוש ילד קטן גוי שיאמר לו "לסטים אתם", ואף-על-פי-כן, ענין זה (שארץ ישראל שייכת לבני-ישראל) נוגע כל כך - עד שהתורה אינה מוכנה שילד יהודי בן חמש ישמע את הטענה "לסטים אתם" וישאר ללא מענה בפיו (באמרו שהוא עדיין ילד קטן, ורק כאשר יגדל ידע מה לענות). ולכן, תיכף ומיד כאשר ילד יהודי

מתחיל ללמוד מקרא (בן חמש שנים למקרא), אומרים לו: "אם יאמרו אומות העולם

לישראל לסטים אתם . . הם אומרים . . ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"!

ובעוונותינו הרבים, חושך הגלות הוא כפול ומכופל כל כך, עד שהטענה של "לסטים אתם" נשמעת לא רק מפיהם של אומות העולם, כי אם גם מפיהם של יהודים - כפי שרואים במוחש בימים האחרונים!

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ ויקרא תשמ"ג)

מסירת שטחים - היפך הדמוקרטיה!

על ארץ ישראל - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹, נאמר הפסוק² - "ונתתי שלום בארץ". ארץ ישראל שייכת לכל-אחד-ואחד מישראל בכל מקום שהוא, כפי שקובעת התורה.

ולכן - פשוט שאין רשות לאף אחד לתת לגוי שטחים מארץ ישראל [ובפרט כאשר שטחים אלו ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה בנסים גלויים], מבלי לקבל רשות על כך מכל אחד ואחת מבני-ישראל בכל מקום שהוא - 13 מליון יהודים כן ירבו!

ולא יועילו כאן שום טענות של דמוקרטיה וכיוצא-בזה. כלומר, היות ונתקבלה החלטה [להחזיר אי^-אלו שטחים] על-ידי מספר מצומצם של אנשים, והחלטה זו אושרה ברוב קולות של 120 אנשים [שביניהם ישנם גם גוים!], לכן צריכים להתנהג על-פי החלטה זו, כי - איזה חשיבות יש להחלטה שאושרה על-ידי 120 אנשים ביחס לחוות-דעתם הברורה של 13 מליון יהודים [שהם הבעלי^-בתים האמיתיים של כל ארץ ישראל], שאומרים בפירוש שארץ ישראל היא "נחלת עולם" שניתנה על-ידי "אלקי עולם" ל"עם עולם"!

אדרבה: דמוקרטיה מחייבת שאסור לקחת שטח של אדם מסויים ללא רשותו - זהו ענין של גזל! ולא רק גזל היחיד, אלא גזל הרבים - גזילה מ^-13 מליון יהודים! ובפרט שאיסור גזל הוא אחד משבע מצוות-בני-נח³, שבהם חייבים כל אומות-העולם. וענין זה יכולים להסביר גם לגויים שבין אותם 120 חברי-כנסת - שבחג השבועות נתן הקב"ה לבני-ישראל את התורה, וצוה עליהם לכוף את כל באי עולם לקבל את המצוות שנצטוו בני נח.

הנהגה באופן של גזילה - היא היפך האמת, הצדק והיושר, ובעיקר - היפך התורה והיפך רצון הקב"ה! ובפרט כאשר מדובר אודות גזילה מ-13 מליון יהודים, ובריש גלי -הנהגה כזו לא היתה ולא תהיה לעולם! - ו"דבר אלקינו יקום לעולם"⁴. היינו, שבודאי יקיים הקב"ה את הבטחתו "ונתתי שלום בארץ", ובאופן של דרכי נועם ודרכי שלום.

• 1) עקב יא, יב.

• 2) בחוקותי כו, ו.

• 3) ראה רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"א.

• 4) ישעי' מ, ח.

348

 

 

סירוב הגוי - אות משמים!

שלום אמיתי - "ונתתי שלום בארץ"¹ - הוא שלום המיוסד על קיום התורה ומצוותיה, שאז קובעת התורה שזהו שלום אמיתי, שלום שניתן על-ידי הקב"ה, כדיוק הלשון: "ונתתי שלום בארץ". וודאי שאין להאחז ב"שלום" שמציעים אלו המנגדים לה' ולתורתו, רחמנא-ליצלן, היות והנהגתם היא היפך פסק-דין השולחן-ערוך² בהלכות שבת שאסור לתת לגוים חלקים משטחים שבהם גרים בני-ישראל!

ובודאי תהיה ההנהגה באופן של "ואולך אתכם קוממיות"³ - עמידה בקומה זקופה, מבלי להתפעל מדברי ה'גוי' הנמצא בלבו של כל יהודי - שהרי הקב"ה בראו באופן שיש בלבו גם חלל הימני (מקום משכן היצר-טוב) וגם חלל השמאלי (מקום משכן היצר-הרע)⁴, אלא שענין זה הוא מתוך כוונה להפוך את היצר-הרע לקדושה. ולכן, פשוט שיהודי אינו מתפעל מדבריו של ה'גוי' שבקרבו, ובודאי שאינו רץ אחרי מישהו ה"מגלה פנים בתורה שלא כהלכה"⁵ - אולי ימצא הנ"ל איזה 'תירוץ' עבורו שיוכל לשמוע בקולו של היצר-הרע!

וכל התחבולות והמזימות והמחשבות של אלו שמתנהגים היפך השולחן-ערוך - בודאי שלא יבואו לידי פועל, כי "עוצו עצה ותופר גו'"⁶. ואפילו אם יהיו יהודים שיתעקשו לתת לגוים חלקים מארץ ישראל - הרי יעשה הקב"ה שהגוי לא ירצה לקבלם!

וכבר היה לעולמים בעבר: כאשר שלחו משלחות של שרים ועמדו בפני הגוי כ"עני בפתח", וביקשו ממנו שיקח חלקים משטחי ארץ ישראל - בא הגוי וירק בפניהם ונתן להם סטירת^-לחי, באמרו שאינו רוצה לקחת שטחים אלו, וכך חזרו הם כלעומת שבאו, בפחי^-נפש ומתוך רגש של בושה - שהתביישו לספר כיצד זרקו אותם!

הגוי - אינו משנה את תפקידו. ולכן, כאשר הקב"ה לא רוצה ששטחים אלו יבואו לידיו של הגוי, הנה גם כאשר באים יהודים ומציעים לתת שטחים אלו לגוי - הרי הגוי אינו מוכן

• 1) בחוקותי כו, ו.

• 2) סשכ"ט ס"ו.

• 3) בחוקותי שם, יג.

• 4) ראה תניא פ"ט.

• 5) אבות פ"ג מי"א. סנהדרין צט, א ואילך.

• 6) ישעי' ח, י.

350

לקבלם! - הוא אמנם מלביש זאת בטענה שכלית (שאינו מסתפק בשטחים אלו, מכיון שרוצה את הכל וכיוצא-בזה), אבל הסיבה האמיתית לסירובו לקבל את השטחים היא -היות ו"מזליה חזי"⁴⁵⁰ שענין זה הוא היפך רצונו של הקב"ה!

וכאמור - למרות שכבר היה לעולמים מצב כזה, ולא רק פעם אחת, אלא כמה פעמים, וכבר ראו את כל מה שנגרם כתוצאה מכך - קרבנות רבים, רחמנא-ליצלן, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא"⁴⁵¹ - בכל-זאת, אין הדבר מרתיע אותם להמשיך להתנהג בדרך זו!

ויהי-רצון שבעמדנו בערב חג השבועות - "יערה עליהם רוח ממרום"⁴⁵², ומכאן ולהבא יתחילו לעמוד בתוקף ובגאון יהודי, בקומה זקופה, בכל הקשור להנהגה על-פי הוראות התורה; לא כדאי להתנהג היפך התורה, לרוץ אחרי הגוי ולהתחנן לפניו שיסכים לקחת חלקים משטחי ארץ ישראל - כאשר פעולה זו לא תועיל מאומה, ואדרבה: הם עוד יספגו ממנו עלבונות ובזיונות רבים, כפי שכבר היה בעבר!

ומכאן ולהבא יתנהגו על-פי הוראות התורה. כלומר, שעומדים "קוממיות", בקומה זקופה, בכל הקשור לעניני יהדות, הן בנוגע לחייו הפרטיים של כל-אחד-ואחד מישראל, וביתר שאת ויתר עוז - כאשר מדובר אודות ענינים כלליים השייכים לכמה-וכמה מבני-ישראל, ובפשטות: כאשר מדברים עם גוי - צריכים לומר לו שארץ ישראל ניתנה באופן של "נחלת עולם" ל"עם עולם" עד סוף כל הדורות. ולכן, כל שטח ושעל בארץ ישראל שייך לכל יהודי עד סוף כל הדורות, ללא כל חילוק אם הוא גר בארץ ישראל או במקום אחר, אם הוא בדור זה או בדור אחר. ולכן, אף אחד אינו יכול לנהוג 'מעשה בעלות' בשטחי ארץ ישראל, היות והם שייכים לכל יהודי באשר הוא, עד סוף כל הדורות!

וכאשר מדברים עם הגוי בתוקף המתאים - אזי זוכים לקבל יחס של כבוד אמיתי. כלומר, שהם בעצמם פונים ומבקשים לסייע לבני-ישראל בכל עניניהם, ועד שהם מחשיבים זאת לענין של כבוד עבורם! - ויהי-רצון שכל זה יהיה בדרכי נועם ודרכי שלום, עד שזוכים לשלום ושלימות בכל הענינים; שלימות התורה, העם והארץ, מתוך שמחה וטוב לבב.

 

 

לא עומד בלחץ? - חזור הביתה!!

כשמתגרות המלכיות זו בזו, אזי בני-ישראל - בנוסף לכך שעליהם להוסיף בתפלה וכיוצא-בזה, שזוהי הפעולה העיקרית הנפעלת על-ידי כל בני-ישראל - ישנו ענין נוסף הקשור לפעולה בדרכי הטבע (שגם בזה חייבים לפי התורה) אצל אלו השייכים לכך, והיא - העמידה בתוקף הכי גדול בכל הקשור לענין של בטחון, מבלי לוותר מאומה על דבר שיכול להעמיד בסכנה חס-ושלום את בטחונם של בני-ישראל.

וכמדובר כמה-פעמים בארוכה שראו במוחש את התוצאה שהיתה בעקבות הוויתורים על עניני בטחון, ולא רק פעם אחת, אלא פעם אחר פעם. ולמרות זאת, חוזרים וממשיכים להתנהג באותה שיטה, מבלי ללמוד מאומה מטעויות העבר.

בקעמפ^-דייוויד חתמו על "חוזה שלום" אומלל, בו החזירו למצרים את כל עניני הבטחון - שטחים אסטרטגיים, שדות נפט וכו', ובכך העמידו בסכנה את בטחונם של 2^-3 מליון יהודים (כן ירבו) הדרים בארץ הקודש. וכל זה - תמורת פיסת נייר בלבד, חתימה על "הסכם שלום", שעכשיו רואים בעליל עד כמה שוה ערכו של שלום זה... הלואי ישאר מצב הדברים כפי שהוא כיום, ולא באופן גרוע יותר, רחמנא ליצלן!

היה אמנם לחץ כבד לחתום על הסכם זה, כולל - לחץ גם מיהודים! ולכן - טוענים הם - היה הכרח לחתום על ההסכם. - אם אינך יכול לעמוד בפני הלחץ - אזי חזור לביתך! כיצד יכול אתה להעמיד בסכנה את בטחונם של בני-ישראל אך ורק מפני שאינך יכול לעמוד בפני לחץ?!

ואדרבה: אילו היה נעמד בתוקף שלא לחתום על הסכם כזה (המסכן את בטחונם של בני-ישראל), והיה מראה שהוא מתכונן לארוז את מזוודותיו ולחזור לביתו - היו רצים אחריו עם כל גינוני הכבוד, פורשים לרגליו שטיח אדום וכיוצא-בזה, ואז היה הוא הקובע את תוכן הדברים שבהסכם השלום.

מצב הדברים אז היה באופן שנשיא ארצות-הברית היה מוכרח לצאת עם הסכם חתום בידי שלשת המדינות (ישראל מצרים וארצות-הברית), בכדי להפגין את יוקרתו לקראת הבחירות. לו - כלל לא היה אכפת מה יהיה תוכן ההסכם, מה שנגע לו בעיקר הוא - שלא לצאת ללא הסכם חתום בידי שלשת המדינות. ולכן, אם היו עומדים בתוקף המתאים שלא

353

להסכים בשום פנים ואופן לוותר על עניני בטחון - היו חותמים "הסכם שלום" כאשר עניני הבטחון היו נשארים בידי בני-ישראל!

ולמרות זאת, מפני העדר ההרגש של "גאון יעקב", ואדרבה: ההשתדלות להתרפס ולמצוא חן בעיני הגוי - העמידו בסכנה את בטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש!

הבטחות שמזיקות לישראל - אסור לקיים!

זאת ועוד:

גם לאחרי שהתחוורה להם הטעות המבהילה שעשו בחתימת "חוזה השלום" - לא התאים להם להודות על טעותם ולשנות את דעתם, אלא המשיכו 'לשחק' כאילו הסכם זה מהוה "נצחון גדול" עבור בני-ישראל, ויש לחגוג את המאורע במסיבות^-ראוה ואיחולי 'מזל טוב'!

כך התנהגו לאורך כל התקופה של ביצוע פרטי ההסכם, שלב לאחרי שלב, החזרת שליש סיני, שני שלישים מסיני, החזרת שדות הנפט, עד להחזרת כל שטחי סיני, בד בבד עם פירוק ישובי חבל ימית - תקופה שארכה משך זמן רב, לאחרי שהיה כבר ברור לכל גודל הטעות שבזה. ולמרות זאת המשיכו הם ליישם ולבצע את פרטי ההסכם!

גירשו יהודים מחבל ימית, וזאת - למרות שניתנה להם הבטחה ברורה שדבר כזה לא יקרה, וכל זה למה - מפני שהתחייבו והבטיחו לגוי לעשות כן.

הגע עצמך:

אדם שנשבע בנקיטת חפץ (בספר תורה!) שמתחייב להזיק לעשרה בני^-אדם, האם יעלה על דעת מישהו שיש לאפשר לו לקיים את ההבטחה שקיבל על עצמו בשבועה?! -גם עורך^-דין גוי ואפילו ילד קטן - יודע ומבין עד כמה מופרך ומושלל הדבר: האם מפני שקבלת על עצמך החלטה כזו נאפשר לך להזיק לבני-אדם?! - אדרבה צריכים להעניש אותך על קבלת החלטה זו!

ובפרט כאשר מדובר אודות החלטה והבטחה להזיק ולסכן את בטחונם של 2^-3 מליון יהודים (לא רק עשרה בני^-אדם) - הרי פשיטא שאפילו לאחרי כל ההחלטות, ההתחייבויות והשבועות, היה אסור לאפשר את קיום הבטחה זו!

ולמרות זאת, מפני גודל הרצון להתרפס ולמצוא חן בעיני הגוי - העדיפו לסכן את בטחונם של בני-ישראל (גם לאחרי שהיו מודעים לגודל הסכנה) כדי להראות לכל הגוים שהם אנשים המתנהגים ב"צדק ויושר", שלא לזוז כמלא נימה מקיום הבטחתם, תהיה איזו שתהיה, גם הבטחה המסכנת את בטחונם של בני-ישראל!

וכאמור, גם לאחרי שראו בעליל מה שנגרם כתוצאה מהנהגה זו - לא לומדים מטעויות העבר, וממשיכים ללכת באותה דרך - להתרפס בפני הגוי ולמצוא חן בעיניו, וזאת - תמורת כל מחיר שבעולם!

כיום מודים כבר כולם שחתימת הסכמי קעמפ^-דייוויד היתה טעות חמורה ביותר - כפי שכבר נדפס בארץ^-ישראל כל המאורעות שבדבר לפרטיהם. וכמו-כן מודים כיום בנוגע לטעות שנעשתה בפעמים הקודמות כאשר החזירו את שטחי סיני למצרים. ולמרות כל זאת - ממשיכים להתנהג באותו אופן, פעם אחר פעם.

אותם מחדלים במלחמת ׳שלום הגליל׳!

וכמו כן התנהגו עתה במלחמת שלום הגליל:

כדי להשיג את המטרה הרצויה - היו צריכים תיכף ומיד להכנס לתוך ביירות, ולהפטר אחת ולתמיד מכל המחבלים, אם על-ידי גירושם מלבנון ופיזורם בשאר הארצות, או בדרכים אחרות. ובפועל - היו "רודפי^-שלום" (אלו ש"רודפים" ומרחיקים את השלום) שהתערבו עם שיקולים פוליטיים של נשיאת^-חן בעיני הגוי, ולא אפשרו להכנס לתוך ביירות כדי לסיים את הפעולה, וגרמו לעצור באמצע הפעולה, ולהשאיר את החיילים כפי שהם חשופים לפניעה מצד המחבלים, מצב שהביא לריבוי קרבנות ה'-יקום-דמם!

המצב הכי גרוע הוא - להתחיל בפעולה מסויימת ולהשאר באמצע במצב של "פוסח על שתי הסעיפים"!

מסופר בתנ"ך⁴⁵³ אודות דבריו של אליהו הנביא לבני-ישראל: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". כלומר, שהמצב של הליכה אחרי הבעל רחמנא-ליצלן, הוא טוב יותר מאשר המצב של "פוסחים על שתי הסעיפים", כי כאשר הולכים אחרי הבעל חס-ושלום, הנה בסופו של דבר יחזרו בתשובה, מה-שאין-כן כאשר נמצאים במצב של "פוסחים על שתי הסעיפים", שאז לא יודעים שצריכים לחזור בתשובה⁴⁵⁴.

וכן בעניננו - כאשר התחילו בפעולה שנועדה להבטיח את שלומם של בני-ישראל, וכבר שילמו עבור זה מחיר כבד ביותר - קרבנות מבני-ישראל, ולאחרי כל זה - מפסיקים באמצע הפעולה, ונשארים במצב של "פוסחים על שתי הסעיפים": את הפעולה לא סיימו, ולאידך - השאירו את החיילים חשופים לפניעה מצד המחבלים, תוך כדי מתן^-הוראה שאין להם לירות!

וכל זה למה - כדי למצוא חן בעיני הגוי, היות ומפחדים שמא הגוי לא יהיה שבע-רצון מפעולה זו!

דובר כמה-פעמים שארצות-הברית היתה מעוניינת בסיום הפעולה בשלימותה, ומטעם זה - עזב נשיא ארצות-הברית את עיר^-הבירה לתקופה מסויימת, מתוך תקוה שינצלו את הזמן כדי לסיים את הפעולה. ולמרות זאת, הצורך להתרפס בפני הגוי ולישא^-חן בעיניו הוא עד כדי כך - שגם כאשר כל-אחד-ואחד מבין בפשטות שגם הגוי מסכים ומעוניין בדבר, מפחדים הם לעשות זאת!

וכתוצאה מזה - מגיעים למצב שצריכים לשחרר את אלפי המחבלים, ולאפשר להם לחזור למקומותיהם באופן מאורגן, ולהמשיך - רחמנא-ליצלן - בכל פעולותיהם!

כוונת הדברים אינה למחלוקת ולדיון שהתנהל בארץ ישראל האם היה צורך לשחרר אלפי מחבלים תמורת שחרורם של ששה יהודים - לא על זה מדובר עתה, כי אם על הדברים שהביאו לידי מצב זה - "תחלתו בפשיעה וסופו באונס"! שזהו ההרגש שיש צורך להכנע תיכף ומיד בפני כל לחץ, היפך הגמור מהנהגה באופן של "גאון יעקב"!

 

וכאמור, שורש הבעיה היא - רגש הנחיתות בפני הגוי והצורך להתרפס בפניו ולישא^-חן בעיניו.

וענין זה, לדאבוננו, גובר והולך: אם בעבר הסכימו להכנע בתנאי שיקבלו פיסת נייר, הרי כיום מוכנים להכנע גם ללא פיסת נייר - אלא תמורת הבטחה בעל-פה בלבד, בה-בשעה שיודעים איזה ערך יש להבטחה זו! וכל זה - כדי לישא-חן בעיני הגוי!

מוכנים להחזיר שטחים נוספים למצרים - אלא הנס הוא שמצרים אינה מוכנה לקבל! הלואי שימשיך המצב באופן כזה! וכמו-כן מוכנים ורוצים להחזיר את השטחים של לבנון, וזאת - למרות שראו את תוצאותיה של שיטה זו.

הגוי - מתפאר במעשיו; והיהודי - משלם את המחיר!

 

ועוד הגדילו לעשות - כאשר הקימו בירושלים ועדת חקירה על מנת לחקור את חלקם של היהודים במאורעות שאירעו במחנות הפליטים, כדי להראות לכל העמים את גודל מדת ה״צדק והיושר" של בני-ישראל, שלא נמנעים מלהוקיע את אנשי הצבא על שלא מילאו את תפקידם באופן המתאים.

הכל יודעים ברור מי הם אלו שעשו את המעשה בפועל ממש - הם עצמם מודים בזה, ואדרבה: הם עוד "מתפארים" בכך שקיימו את המנהג והמסורת של "נקמת גואל הדם" הנהוג אצלם.

ועל-פי-זה - אפילו אם רצונם של שופטי ועדת החקירה להראות עד כמה דוגלים הם ב"צדק ויושר", עד כדי כך שאינם נרתעים למתוח ביקורת על יהודים - היו צריכים לפתוח את הידו״ח׳ שלהם בהודעה ברורה וחד-משמעית, שחקירתם העלתה שבפועל ממש נעשתה הפעולה על-ידי אלו ואלו, להוקיעם ולדרוש שיענישו אותם, ורק אחר-כך יש מקום להמשיך ולכתוב אודות חלקם של בני-ישראל בדבר, שלכל היותר אינו מתבטא אלא בכך שידעו אודות המאורע ולא ימסרו את נפשם' להתערב ולמנוע סכסוך של שני אומות!

מצד אחד טוענים שאין זה תפקידם של יהודים להיות ׳שוטר של המזרח התיכון׳. וביחד עם זה - מאשימים אותם על שלא התנהגו כישוטר׳, להתערב ולמנוע סכסוך שבין שני אומות!

אלא מאי - רגש הנחיתות כלפי הגוי הוא גדול כל כך, עד שאינם מעלים על דעתם את האפשרות להכריז שהגוי הוא זה שביצע את הפעולה (למרות שהדבר כבר ידוע ומפורסם), ולכן מאשימים הם רק את היהודים על "חלקם" (כביכול) בפרשה זו!

בימים ההם - בזמן הזה!

ובזה ישנה הוראה ולימוד מימי חנוכה:

נצחונם של בני-ישראל בימי חנוכה הוא - שנשארו נאמנים לעם ישראל, לתורה ומצוותיה, והלכו עם התוקף של "גאון יעקב", מבלי להתפעל מהלחץ של היוונים והמתייוונים - יהודים ש"רדפו" אחרי היוונים, התרפסו בפניהם והשתדלו לישא^-חן בעיניהם, תמורת כל מחיר!

אבל לדאבוננו, ישנם גם כיום יהודים שהולכים בשיטתם של המתייוונים, והם אלו שגרמו לכל המחדלים השונים, הן במלחמת יום-כיפור, הן בהסכמי קעמפ-דייוויד, הן במלחמת שלום הגליל והן בשאר הענינים שהיו בינתיים!

ולפלא, שבכל המקרים הצליחו אותם "מתייוונים" להטות את הכף, להשפיע ולפעול על כולם (גם אלו שהם בעלי מעמד גבוה יותר בממשלה) שיסכימו לדעתם!

אותם "מתייוונים" יכולים להיות יהודים שמניחים תפילין בכל יום, אבל בענין זה - הם בבחינת "תינוקות שנשבו", היות וקבלו חינוך שצריכים להתפעל מהגוי, להתרפס בפניו ולהשתדל לישא^-חן בעיניו, ובלשונם: יהודי בביתך ואדם בצאתך!

ולכן, אף שבענין זה הם בבחינת "תינוקות שנשבו" - אין זה מצדיק את העובדה שממנים יהודי כזה בתור 'שר' ומנהיג בישראל, כאשר רואים שהנהגתו ושיטתו גורמת למחדל אחרי מחדל!

כשכואב - צועקים!!!

לכאורה, יש מקום לשאלה: מהי התועלת בכל הדברים האמורים - הרי כבר דובר ברוח זו כמה-וכמה פעמים, ובכל-זאת לא הועילו הדברים?! - הנה המענה לכך בפשטות:

רואים במוחש שטבע האדם הוא - שכאשר חותכים בסכין את אצבעו הקטנה, צועק הוא מרוב כאב. וכאשר שואלים אותו: וכי חושב אתה שצעקה זו תמעיט את הכאב? -משיב בשלילה. הוא לא 'טפש' לחשוב שיוושע על-ידי צעקתו, הוא יודע שיש לטפל בזה באופן כך וכך, וכאשר מדובר אודות מקרה חמור יותר — יש לקרוא לרופא וכיוצא-בזה. אך אף-על-פי-כן, התגובה הראשונה שלו (ללא כל חשבון) היא - צעקה! וטעם הדבר -היות ומדובר אודות חתך שנעשה באצבע שלו, דבר הכואב לו!

והנמשל - מובן ופשוט!

אבל ביחד עם זה, ישנה עצה שהיא בודאי תועיל (במוקדם או במאוחר), והיא - הוספה בתפלה, הן בהתחלת התפלה - "הריני מקבל עלי כו'", והן בסיום התפלה - "אך צדיקים . . ישבו ישרים את פניך"⁴⁵⁵.

וכאמור - עצה זו חייבת להועיל, על-פי המבואר ב"תורת אמת" אודות גודל העילוי של תפלת הציבור, שמכיון ש"הן אל כביר ולא ימאס"⁴⁵⁶ - הרי בודאי שתפלה זו מתקבלת ופועלת פעולתה - שנפעל הענין של "ישבו ישרים את פניך" - "לישב בשלוה".

ואלו שהתנהגו עד עתה באופן בלתי^-רצוי - הנה על-ידי פעולה זו, בודאי "יערה עליהם רוח ממרום"⁴⁵⁷, ומכאן ולהבא הנה הם בעצמם ישנו את הנהגתם, ויתחילו להתנהג על-פי הוראות התורה - לעמוד בתוקף של "גאון יעקב".

ועל-ידי-זה נזכה בקרוב ממש לשלימות הענין של "ישבו ישרים את פניך" - "יראה . . אל פני האדון ה'"⁴⁵⁸, בבית-המקדש השלישי, כאשר יקויים היעוד⁴⁵⁹ "והיה מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני", שאז יהיה ענין העליה לרגל בכל שבת ושבת, ובודאי - בשבתות מיוחדות, כשבת זו - שבת חנוכה, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת מקץ תשד"מ)

ההסטוריה מוכיחה - אסור להיכנע ולוותר!

[דיבר אודות ה"גאון יעקב" והתוקף שבו יהודי צריך לנהוג, ואחר-כך אמר]:

ומזה מובן לאידך, עד כמה מושללת ומופרכת לגמרי ההנהגה של כניעה בפני הגוי, לוותר ולהחזיר לו ענינים שונים, עד לענינים שבהם תלוי - בדרך הטבע - בטחונם של בני-ישראל, כפי שהתנהגו בימינו אלו - שהחזירו למצרים שטחים אסטרטגיים, שדות נפט וכו' - ענינים הקשורים עם פיקוח-נפש ממשי, ולאחרי ככלות הכל - משלים את עצמם שבזה מתבטא "גאון יעקב", רחמנא ליצלן!

לדאבוננו, נתנסו כבר בני-ישראל בכל המצבים, ונסיון זה צריך להקנות להם ידע כיצד עליהם להתנהג על כל צרה שלא תבוא. ואכן, בימי הביניים - "לא תקום פעמיים צרה"¹ -נוסו שני השיטות במעשה בפועל, הן השיטה של כניעה וויתור לגויים תמורת הבטחות, והן השיטה של עמידה בתוקף, ב"גאון יעקב":

היו עשרות מקרים בכמה-וכמה מקומות שבהם פנו אומות-העולם ליהודים והבטיחו להם חגיגית שלא יאונה להם כל רע, לא תיפול אחת משערת ראשם ארצה, וזאת - בתנאי שימסרו את הנשק שלהם, כדי להראות שאין להם שום כוונות בלתי^-רצויות, ולהביע בכך את אימונם המלא בהבטחות והערבויות שנותנים להם אומות-העולם.

ובנוגע לפועל: באותם מקרים שבהם נכנעו ומסרו את הנשק על סמך ה"הבטחות" -הנה לא זו בלבד שההבטחות לא קויימו כלל וכלל, הרי בכניעה זו הפסידו את כל הנשק שבעזרתו היו מסוגלים - על-פי דרך הטבע - להגן על עצמם; ואילו באותם מקומות שבהם עמדו בתוקף של "גאון יעקב" - הנה אפילו כאשר הדבר לא הסתיים בנצחון, היו כמה-וכמה שהצליחו להנצל, ובכלל - העמידה בתוקף היתה "נקמה בגויים", וזאת - לא מפני שיהודים להוטים לעשות נקמה בגוים, אלא כדי שהדבר יועיל ליהודים הנמצאים במקום אחר, כי כאשר יראו שנעמדים בתוקף ואוחזים בכלי נשק - ירתיע הדבר אותם מכאן ולהבא.

1) לשון הכתוב - נחום א, ט.

360

וכאמור - שני שיטות אלו נוסו כבר בעבר, ולא רק פעם אחת, אלא כמה וכמה פעמים, ובכל המקרים היו התוצאות באופן האמור.

ולאחרי הנסיון המר הזה - ממשיכים ללכת בשיטה של כניעה וויתורים, וכאמור -החזירו למצרים את שדות הנפט ושטחים אסטרטגיים, וזאת - תמורת "הבטחות" בעלמא, שכיום רואים את ערכן ושוויין!

מדוע אינם מוכנים בשום אופן ללמוד מנסיונות העבר?! מדוע ממשיכים באותה שיטה שכבר הוכיחה את גודל הסכנה שהיא טומנת בחובה?! וזאת - אפילו לאחרי שנוכחו לדעת ששיטה זו גרמה למאות קרבנות ה'-יקום-דמם, אשר אפילו נפש אחת מישראל היא עולם מלא⁴⁶⁰!!

האם בשביל עקשנות שלא להודות על טעויות העבר - ההליכה בשיטה של כניעה וויתורים - צריכים להמשיך לסכן את בטחונם של בני-ישראל?!

אצל "מקולקלים שבאומות" לא מצינו הנהגה כזו! אפילו אומות-העולם עצמם השתוממו לראות שיהודים מתנהגים כן! מעולם לא העלו על דעתם אפשרות כזו - שיתנו למצרים את הדברים החיוניים ביותר לבטחונם של בני-ישראל! ומה גם - שיעשו זאת מתוך חגיגות ואיחולי מזל^-טוב!

תוצאות הסכם ׳קעמפ-דיוויד׳ - מאות קרבנות!!

ישנם הטוענים שעל-ידי הסכם^-השלום עם מצרים (תמורת הוויתורים על כל עניני בטחון) נמנעה שפיכות^-דמים נוספת. - טענה זו היא טשטוש מוחלט של המצב האמיתי, כי ההיפך הוא הנכון:

אם לא היו מחזירים למצרים את שדות הנפט והשטחים האסטרטגיים - לא היתה מצרים מסוגלת לעודד ולתמוך בפעולתיהם של המחבלים, הן תמיכה באותם מחבלים שחודרים משטחה לשטח של ארץ^-ישראל, והן תמיכה בשאר המחבלים, אם על-ידי משלוחי כסף ונשק, או על-ידי קבלת^-פנים חמה לראש^-המחבלים מתוך חיבוקים ונשיקות! וכל זה -כתוצאה מהתעצמותה של מצרים בעקבות כל הוויתורים של בני-ישראל!

כלומר: לא זו בלבד שהסכם^-השלום לא מנע שפיכות^-דמים, אלא אדרבה - בעקבות הסכם-השלום שהביא להתעצמותה של מצרים, גבר כחם של המחבלים, דבר שהביא למאות קרבנות ה'-יקום-דמם, ורק בחסדי ה' לא היה מספרם גדול עוד יותר! - אוי ואבוי לנחמה כזו - שהרי אפילו "נפש אחת מישראל" היא "עולם מלא"!

לא צריכים להיות פוליטיקאי מוצלח בכדי להבין את גודל הסכנה של כניעה וויתורים, ובפרט כאשר רואים את תוצאות הדברים בפועל ממש - הן בדורות הקודמים, והן בדורנו זה - אותו מצב של "שבעים זאבים" הנמצאים מסביב ל"כבשה אחת" - "עם אחד", אשר למרות היותו "מפוזר ומפורד בין העמים"³ - הוא "עם אחד", שענין זה קאי על כל בני-ישראל שבכל הדורות, שהרי "ציבור אינו מת"⁴.

וכאמור - למרות כל הנ"ל ממשיכים בדרך זו, וכוונתי - לא רק לדברים שהיו בשנים שעברו, אלא לדברים שנעשו בשנה זו עצמה, שנת תשד"מ (או תשמ"ד), אשר למרות שעברו חדשים ספורים בלבד, הספיקו במשך זמן קצר זה לעשות כמה-וכמה דברים בלתי^-רצויים בדרך זו!

הסיבה להתרפסות - שקועים בגלות

מניין נובעת, איפוא, הסיבה לעסקנות כזו? - גם על כך ישנה הוראה ולימוד מסיפור יציאת-מצרים:

אודות יציאת-מצרים נאמר⁵ - "כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". ולכאורה תמוה: לשם מה היה צורך שפרעה יגרש את בני-ישראל ממצרים - הרי בהיותם במצרים היו בני-ישראל במצב של גלות ועבודת פרך, ובודאי רצו מעצמם לצאת מגלות מצרים?!

אלא מאי - היו יהודים כאלו שהיו שקועים כל כך בגלות וגוי'שקייט, עד שחשבו שהגלות היא דבר טוב, ולכן, היה הכרח שפרעה יגרשם מגלות מצרים.

• 3) אסתר ג, ח.

• 4) הוריות ו, א.

• 5) שמות ו, א.

362

וכן הוא בעניננו: ישנם יהודים שרגש^-הנחיתות שלהם כלפי גוים וגוי'שקייט הוא גדול כל כך, עד שאינם מסוגלים להשתחרר מרגש הכניעה והנחיתות כלפי הגוי! ועד כדי כך -שנדמה להם שזהו דבר טוב, בזה מתבטא אצלם "גאון יעקב", רחמנא ליצלן!

בקדושה קיים המושג של "אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא"⁴⁶¹. היינו, לא רק דבר שהוא מלכתחילה אור ומתוק, אלא עילוי גדול יותר - שהחושך עצמו נהפך לאור, והדבר המר עצמו נהפך למתוק. ומכיון שכן, טוען הלעומת-זה, שיתנו לו גם מעין זה, כדי שיוכל להיות ענין הבחירה. וזוהי הסיבה לכך שקיים לא רק מצב של חושך ומרירות, אלא יתירה מזו - "שמים חושך לאור ומר למתוק"⁴⁶²: על מצב של חושך - אומרים שזהו אור, ועל דבר הכי מר - אומרים שזהו דבר מתוק, כך שמחשיבים את מצב הגלות לדבר טוב! ואין להאריך בדבר המצער והמבהיל, ובפרט שסוף-כל-סוף בודאי "יערה עליהם רוח ממרום"⁴⁶³ וישובו מדרכם.

ויהי-רצון שבקרוב ממש נזכה לענין של אתהפכא לאמיתתו - אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, ובפשטות - ביטול כל הענינים הבלתי^-רצויים, ואדרבה - הפיכתם לקדושה. וזוכים לשלימות העם, ביחד עם שלימות התורה וביחד עם שלימות הארץ.

ובפשטות, שבקרוב ממש יוצאים כל בני-ישראל מהגלות, וכולם יחדיו באים לארצנו הקדושה, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"⁴⁶⁴, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת בא תשד"מ)

פיקוח נפש - אינו קשור לקדושת ארץ ישראל אלא לקדושת עם ישראל!

יש לעמוד בתוקף של "גאון יעקב" בכל הקשור לשמירה על גבולותיה של ארץ ישראל - שאותם חלקים מארץ ישראל שכבר נתן הקב"ה בידי בני-ישראל מתוך נסים גלויים, לא יעלה בדעתו של אף אחד לתתם בידי אומות-העולם, וזאת - נוסף לכך שאף אחד אינו בעל-הבית לתת חלק מארץ ישראל לאומות-העולם, שהרי כל חלקי ארץ ישראל "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹, שייכים (לא רק ליהודים שבדור זה, אלא) לכל העם היהודי בתור עם נצחי, החל ממתן-תורה ועד סוף כל הדורות.

וביחד עם זה, אין לצאת למלחמה כדי לכבוש שטחים נוספים. שכן, עדיין לא הגיע הזמן לכך - זאת יעשה משיח צדקנו; יכולים לדבר בדרכי נועם ודרכי שלום כמה שרוצים, אבל חלילה וחס להעמיד בסכנה אפילו נפש אחת מישראל - מלבד כאשר מדובר בפיקוח-נפש, שדוחה את הכל, שאז ישנו חיוב לעשות הכל כדי להצילו, כפסק-דין התורה: "יוצאין עליהן בכלי-זיין ומחללין עליהן את השבת"². ובזה אין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ-לארץ, מכיון שאין הדבר קשור עם קדושת ארץ ישראל, אלא עם קדושת עם ישראל.

ומתוך שמחה, ובתוקף המתאים - יחזיקו בני-ישראל בכל השטחים שניתנו להם על-ידי הקב"ה בנסים גלויים, ויעשו כל מה שביכולתם להגן על כל נפש מישראל, שמהדרכים לזה - להעניש את אלו שמתנפלים על יהודים, ובמיוחד - אם הזיקו ליהודים בפועל. וכמובן: למנוע זאת מלכתחילה. וזאת, ע"י שלוקחים שטח נוסף או שעורכים גיוס נוסף, וכיו"ב.

ולכל לראש ובעיקר - לחזק את ה'נשק' האמיתי של עם ישראל: קיום התורה ומצוותיה במעשה בפועל, שעל-ידי-זה זוכים לקיום היעוד "ונתתי שלום בארץ"³ - שלום אמיתי!

והיות שמדברים ל"עם חכם ונבון"⁴ - יש לקוות שהדברים יפעלו את פעולתם, ולא עוד אלא שגם אלו שלכתחילה היה צורך להתווכח עמהם ולשכנע אותם - יתנו תודה על-כך שהעמידום על האמת ועל השלום.

(מעובד ע"פ שיחת כ' טבת תשמ"ה)

• 1) עקב יא, יב.

• 2) שו"ע אורח-חיים סשכ"ט ס"ו. עירובין מה, א.

• 3) בחוקותי שם, ו.

• 4) ואתחנן ד, ו.

364

תחילת הנפילה - ההסכם עם מצרים!

אודות מדינת מצרים, אמרו חז"ל¹: "כל המלכויות (וגלויות) נקראות על-שם מצרים -על-שם שהם מצירות לישראל". וככה הוא המצב עד לזמננו זה - כידוע לכל הצרות שסבלו בני-ישראל ממדינת מצרים, עד לצרה הכי אחרונה הנקראת 'חוזה קעמפ^-דייוויד' - שמאז, החלה הנהגה של "החילות לנפול לפניו"^{465 466} רחמנא-ליצלן:

בתחילה החזירו למצרים חלקים מסיני, אחר-כך את שדות הנפט, עד שהכריחו את הצבא הישראלי לגרש את היהודים מהעיר ימית! וזאת - לאחרי שתושבי ימית הובטחו "חגיגית" שישארו שם לעד ולעולמי עולמים, והשקעו שם דם ויזע, כסף וזמן, והעיקר -התושבים השקיעו בה אמונתם בקדושת ארץ ישראל וקדושת כל הענינים הקשורים בזה -ואיש זה עצמו שנתן את הבטחה האמורה - חזר והורה שיעזבו את ימית וציוה על הצבא היהודי לגרשם בפועל, בטענה, שמוכרחים לעשות זאת!

וכך נמשכת הירידה בכיוון זה - "החילות לנפול לפניו" - ויתור אחר ויתור; ועד כדי כך הגיע מצב הדברים, שעל ידי הנהגה כזו מעמידים נפשות עם ישראל (שאפילו "נפש אחת" היא "עולם מלא"⁴⁶⁷) בסכנה ממש.

וכפי שקרה במלחמת לבנון, שלפי דעת כל המומחים בעניני צבא - הן היהודים והן הגויים - אם היו נכנסים לשם על-מנת לסיים את המבצע תיכף ומיד, אפשר היה לסיימו במשך ימים אחדים (ועתה כבר מודים הכל בכך), ובפרט שנשיא ארצות-הברית נסע אז מחוץ למדינה ושהה שם כמה ימים, ובכך נתן אפשרות לבצע את הענין מבלי לחצים מארצות-הברית, שכן היה לו תירוץ מוכן על אי-לחצו - בכך שנמצא מעבר לים].

ויתירה מזו: דיעה זו הושמעה גם מפי שר (שבעבר היה איש צבא), בהדגישו אמנם, שדעתו זאת היא רק על-פי שיקולים צבאיים. אבל למסקנא, אמר, היות וגם הוא 'פוליטיקאי' - ואצלו אין למעלה מפוליטיקה - הנה מצד שיקולים פוליטיים אין לסיים את המבצע! [הכל יודעים שפוליטיקה מורידה לשאול תחתית ר"ל, אמנם - טוען הוא - מאחר שאין דבר למטה ממנו, הרי זה גופא ראיה שאין לך דבר יותר גדול שמוכרחים להתחשב עמו...].

בשביבי ביטחון - לשאול אנשי ביטחון

על-פי הלכה, כאשר יש שאלה בענין השייך לצבא, יש להתנהג על-פי הוראתם של המומחים לעניני צבא. אולם, תנאי עיקרי בדבר - שדעתו מבוססת רק על שיקולים צבאיים טהורים (שזוהי המומחיות שלו), שאז על-פי הלכה יש חזקה ש"אין אומן מרע אומנתו"⁴; מה-שאין-כן כאשר מחווה דעתו על-פי שיקולים פוליטיים - ובפרט אם לקח שוחד (ובפרט אם הבטיחו לו בגדי^-שרד השוים כמה אלפי דולר או כסא של שר (שעל-ידי-זה תהיה לו האפשרות לוותר על עוד ענינים) וכיוצא-בזה) - אין לו שום סמכות על-פי הלכה.

ורחמנא-ליצלן נתקבלה דעתו, ותמורת זה שמבצע זה היה יכול להסתיים במשך ימים אחדים ממש (לא היו צריכים אפילו בכל עשר האצבעות למנות מספר הימים - גם אצבעות יד אחת היו מספיקים) - נצטוו אנשי הצבא היהודי להשאר על עמדם מבלי לתקוף את האויב ולא לסיים מלאכתם, ועל-ידי כך נפלו רחמנא-ליצלן מאות קרבנות (נוסף לפצועים)!

ועוד זאת - שלאחרי כל זה לא נפעל מאומה והוצרכו לעזוב את המקום עם בזיונות! ואין להאריך בדבר המצער עד כדי הבהלה ממש. ובכלל אין כאן המקום לדבר שלא בטובתם של ישראל, ורק מזכירים זאת בקיצור, אולי יועילו הדברים מכאן ולהבא.

ונחזור לעניננו - אודות מצרים: אותם אנשים שגרמו לצרות שנזכרו לעיל, הרי הם אותם המנהיגים עתה, ומשתדלים בכל התוקף להמשיך בדרך זו - הן בדרום לבנון, הן בגליל וכו' - לוותר על עוד שטחים מארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה באופן נסי; מחפשים רק לשון מתאימה להכשיר את דעת הקהל שיוכלו לקבל זאת (וכשם שגירשו יהודים מ"ימית", כך יכולים לגרש יהודים מעוד מקומות כו' רחמנא-ליצלן - ואל תפתח פה לשטן), וכן בנוגע למצרים - שמחפשים דרכים לוותר למצרים בעוד כמה ענינים.

(מעובד ע"פ שיחת פורים תשמ"ה)

4) ראה חולין כז, א ואילך. ובתוס' שם.

366

שני השיחות דלהלן נאמרו בעקבות "הסכם לונדון" שהתגבש בצורה סודית באותם ימים. הסכם שדיבר על מסירתם של שטחים נוספים לאויבים.

התרפסות כה מחפירה - לא היתה מעולם!

[דיבר בקשר למצב בארץ הקודש, ובמיוחד - ביהודה ושומרון]:

במקום שתהיה ההנהגה באופן של "אחידת שומרון"¹, שכאשר יהודים זכו להתיישב וליישב חלקים מיהודה ושומרון, יקיפום עיר חומה ויסמכו להם עיירות רבות מישראל, דבר שיביא לידי ברכה - במקום זה רצים אחרי (גוים, ולא סתם גוים, אלא) רוצחים ומחבלים, כדי למצוא חן בעיניהם, שיסכימו לקחת שטחים מיהודה ושומרון! ולא עוד, אלא שלא מתביישים לעשות זאת בפרסום ובריש גלי!!

מצב כזה - שפלות וכניעה בפני הגוי בצורה מחפירה כזו - לא היה מעולם אפילו בחוץ^-לארץ, מקום הגלות כפשוטו! וגם בארץ ישראל לא היה הדבר בצורה מחפירה כזו -לרוץ אחרי מחבלים ורוצחים כפי שקורה בתקופה האחרונה! והדבר הכי מגוחך - שעדיין ישנם הטוענים שנמצאים בזמן של "אתחלתא דגאולה"^{468 469} (דבר המופרך בלאו-הכי, כמדובר כמה-פעמים בארוכה).

מכריזים השכם והערב שמוכנים לכל: שלטון משותף תוך אימון הדדי, אוטונומיה וכל שאר הענינים כיוצא-בזה, שכן, הדבר הכי חשוב הוא - שיוכלו לשבת ביחד עם אותם רוצחים ומחבלים מסביב לשולחן עגול.

ומה הלאה - יודעים כולם, גם הם בעצמם, שמדובר אודות רוצחים ומחבלים, אשר, גם לאחרי שיבטיחו ויחתמו - אין לסמוך עליהם, כך שגם לאחרי שתהיה בידם הבטחה וחתימה, אין כל ערך וחשיבות לדבר יותר מאשר פיסת^-נייר!

משל למה הדבר דומה - לאדם היושב עם רוצח מסביב לשולחן עגול כדי לבוא אתו לידי הסכם, ובעת מעשה אוחז הרוצח בידו סכין, ודוקר אותו!

השיטה האיומה - ותוצאותיה!

הפלא הכי גדול שבדבר הוא - שעדיין לא למדו לקח מהטעויות שנעשו בעבר:

אין זו הפעם הראשונה שמוכנים להחזיר שטחים תמורת הסכם שלום - יש תקדים לכך בחתימת החוזה האומלל של קעמפ-דייוויד [מקום שקראוהו על שם דוד מלך ישראל], שבו החזירו למצרים את הכל, תמורת חתימה על "הסכם שלום", אשר, כיום מודים כבר כולם על הטעות החמורה שנעשתה אז. ולמרות זאת, ממשיכים ללכת באותה דרך גם בקשר ליהודה ושומרון!

כדאי להזכיר כמה מהעובדות בקשר לחוזה השלום עם מצרים - כדי שיפקחו את העינים ויראו מה הם התוצאות של דרך זו:

יהודים שיגעו ועמלו והזיעו לבנות ישובים חדשים בארץ ישראל - גורשו מבתיהם ונחלתם, אנשים נשים וטף!

ולא עוד, אלא שהכריחו חיילים שמקריבים את חייהם למען הגנת ארץ ישראל והדרים עליה - שהם בעצמם יגרשו יהודים מנחלתם בארץ ישראל!

חיילים צעירים שהולכים בתום^-לב להגן על הארץ והדרים עליה עד כדי מסירת^-נפש -מכריחים אותם (תוך כדי ניצול העובדה שיש להם עול ומשמעת כלפי בשר^-ודם) לגרש יהודים מנחלתם בארץ ישראל!

וכל זה בשביל מה - כדי לתת שטחים אלו לגוים, וביניהם גופא - למצרים, שהיא

השורש לכל הגלויות⁴⁷⁰, היינו, שכל הגלויות של בני-ישראל, גלות בבל, מדי, יון ואדום,

מקורם ושרשם הראשון - מצרים!

עצם העובדה שנותנים לגוים שטחים שלדעתנו שייכים לארץ ישראל - ארץ שנתן הקב"ה לכל בני-ישראל, מהדור שנכח במעמד הר סיני, עד לדור שיקבל את פני משיח צדקנו, באופן של "נחלת עולם" - חמורה היא ביותר;

אך מעבר לזה, גם לשיטתם של אלו הטוענים "והיינו גם אנחנו ככל הגוים"⁴⁷¹ - הרי מדובר אודות דבר המהוה סיכון חמור לבטחונה של ארץ ישראל והדרים עליה! החזרת

שטחים אסטרטגיים למצרים מהוה סיכון חמור לבטחונם של שלשה מליון יהודים, כן ירבו, היושבים בארץ הקודש!

נוסף לכך, החזירו למצרים את כל בארות הנפט - לאחרי כל העמל והיגיעה שהשקיעו יהודים בפיתוחם של בארות הנפט, וכן הכספים הרבים שהושקעו בכך, כולל כספים שנתרמו על-ידי יהודים בעת המגבית של "כל נדרי". ובשביל זה הסתכסכו עם אחד מ'אילי^-ההון' היהודים שהשקיע שם כספים רבים, ועד היום, אין לדעת אם הגיעו עמו לכלל הבנה - בה בשעה שנפט הוא דבר הכי חיוני לקיומה של ארץ ישראל, כולל - קיומם של ארבעת ערי הקודש, ירושלים חברון צפת וטבריה, וכל שאר ערי ומושבות בני-ישראל שבארץ הקודש, וכל זה - אפילו מבחינה כלכלית (גם במצב של שלום), ובפרט מבחינה בטחונית, כאשר יש צורך להפעיל כלי^-נשק!

והגדילו לעשות - בכך שנתנו הוראה שהחזרת השטחים ובארות הנפט, תהיה מלווה ב"טכסים חגיגיים" וחינגאות של שמחה.

ומה קיבלו בשביל זה - חתימה על "חוזה שלום", אשר, שני החותמים משני הצדדים, וכן הממוצע שביניהם, ידעו היטב עד כמה אפשר לסמוך על אמינותה של חתימה כזו! וכפי שרואים כיום את התוצאות המעשיות!

לחץ כבד?! - התפטר!!!

עוד בשעתו, כאשר התנהלו המגעים לחתימת ההסכם, קבלתי ידיעות ברורות על התכניות [אמנם לא מאלו שניהלו את המגעים, כי אם מאנשים אחרים, יהודים ואינם^-יהודים (להבדיל) שיש להם מהלכים בחוגי הממשל בוושינגטון, אשר, לא היססו לסכן את מעמדם הפוליטי על-ידי מסירת ידיעות אלו], והבעתי מחאה תקיפה על תכניות אלו, והבהרתי את הדברים באופן דמילתא בטעמא - שהדבר מהוה סיכון חמור ביותר לבטחונם של היהודים הישובים בארץ הקודש.

ובעצם, לא היה כל חידוש בדבר, שכן, אלו שניהלו את המגעים לחתימת ההסכם, ידעו היטב את גודל הסכנה לבטחונה של ארץ ישראל הכרוכה בהחזרת השטחים ובארות הנפט - לידיה של מצרים.

ולמרות זאת, החליטו שיש לסכן את בטחונם של היהודים שיושבים בארץ הקודש, להעמידם במצב של סכנת נפשות, רחמנא ליצלן, כדי לקבל חתימה על הסכם שלום!

יודעים בדיוק מי הם אלו שניהלו את המגעים, מי הם אלו שהכריעו לקבל החלטה זו, ומה היו הסיבות שהניעו אותם לכך.

טענו בשעתו, שמפעילים עליו לחץ כבד שאינו יכול לעמוד בו, ואינו רואה מוצא אחר מלבד להסכים לפירוק הישובים, החזרת השטחים והחזרת בארות הנפט - תמורת חתימת הסכם שלום.

על כך עניתי [לאותו אדם שבאמצעותו התנהלו חילופי הדברים, על מנת להעבירם לזה שהיה אחראי לחתימת הסכם השלום] שאם מרגיש שאינו יכול לעמוד בלחץ כה כבד ואינו רואה מוצא אחר - אזי העצה היעוצה שיתפטר מתפקידו, ויתן את התפקיד למישהו אחר שיוכל לעמוד בלחץ! כיצד יכול הנך - המשכתי לטעון - לקחת על עצמך אחריות לסיכון בטחונם של שלשה מליון יהודים, אך ורק בגלל שמפעילים עליך לחץ כבד שאינך יכול לעמוד בו?!

הנך מודה שוויתורים אלו מהווים סיכון רציני למצב הבטחון, אלא מאי, טענתך שאין לך ברירה מכיון שמפעילים עליך לחץ כבד שאינך יכול לעמוד בו - ובכן, ישנה עצה פשוטה: הכבד ושב במקומך, ותן את ההנהגה למישהו אחר שיוכל לעמוד בלחץ כזה, כדי שלא לסכן את בטחונם של שלשה מליון יהודים!

אתה אמנם אינך יכול לעמוד בלחץ כזה, אבל יתכן שימצא מישהו אחר שיוכל לעמוד בלחץ כזה! ואם-כן, מי יאמר שדוקא אתה הוא זה שמוכרח לקבל את ההחלטה בדבר -כאשר ההחלטה זו מהוה סיכון לבטחונם של היהודים היושבים בארץ הקודש?!

אין לך אדם שנולד 'שר', ועל-אחת-כמה-וכמה 'ראש ממשלה' - ואדרבה: אצלו אישית מודגש הדבר ביותר - שהרי במשך כמה-וכמה שנים היה במצב של גלות בחוץ^-לארץ, וגם לאחרי בואו לארץ ישראל היה משך זמן שהוכרח להתחבא, ורק אחר-כך הגיע מצב שהיה יכול להסתובב באופן חפשי ולהביע את דעותיו, אבל עדיין היה רחוק ממצב של שלטון, ועד לאחרי כמה מהפכות - עלה לשלטון!

ואם-כן מה הרעש בכך שכאשר מגיע מצב שלוחצים עליו לסכן את בטחונם של היהודים היושבים בארץ הקודש - יתפטר מתפקידו בגלל שאינו יכול לעמוד בפני לחץ כזה?!

גם לאחרי שיתפטר מתפקיד של ראשות-הממשלה, יוכל להמשיך לחיות חיים תקינים ככל אדם, הן בנוגע לחיי המשפחה והן בנוגע לחיים חברתיים, מעמד מכובד וכדומה. ואדרבה: במקרה כזה - לא תרבץ על מצפונו האחריות הכבדה שהוא הוא זה שהעמיד את כל היהודים היושבים בארץ הקודש במצב של סכנה בטחונית חמורה!

ואפילו אם הוא אינו רואה מישהו אחר שיוכל לעשות יותר טוב ממנו - אין זו הוכחה, היות והוא משוחד! תחזיר את המנדט שלך לאלו שבחרו בך, והם ימצאו מישהו אחר שיוכל לעמוד גם בפני לחץ כזה, כדי שלא לסכן את בטחונם של שלשה מליון יהודים!

אין ׳חופש הפרט׳ למתאבדים!

זאת ועוד:

אפילו אם כל שלשת מליון היהודים יבחרו בו, ויסמכו את ידיהם על החלטתו - הרי כשמדובר אודות דבר שיעמידם במצב של סכנת נפשות, אין הדבר תלוי בהם כלל!

משל למה הדבר דומה - לאדם שיחליט לאבד את עצמו לדעת, באמרו, שהוא בעל-הבית על עצמו, ואף אחד אינו יכול לומר לו כיצד להתנהג בחייו הפרטיים, היות והוא חי ב"מדינה דמוקרטית".

גם במדינה דמוקרטית כמו ניו^-יורק - כאשר יטפס אדם על 'גשר ברוקלין' ויאיים לקפוץ לתוך הנהר, יזעיקו מיד את המשטרה ומכבי^-האש, ויעשו את כל המאמצים להערים עליו ולמנוע ממנו לבצע את איומו!

ואם הדברים אמורים בנוגע לחייו של אדם אחד - הרי על-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות בטחונם של שלשה מליון יהודים, שאין רשות לאף אחד, גם לא להם בעצמם, לסכן את בטחונם!

ובכן, גם אם אי^-אפשר לתבוע מממנו לשנות את עמדתו ולעמוד בתוקף (שהרי אינו חייב להתנהג לפי עמדתו ושיטתו של מישהו אחר) - אפשר לתבוע ולדרוש ממנו שיתפטר מתפקידו, ולא יהיה הוא הגורם לסיכון בטחונם של שלשה מליון יהודים!

והטענה שכל אלו שכיהנו בראשות^-הממשלה לפניו לא עשו כן - אין לה מקום בשכל כלל:

דברתי פעם עם יהודי שיסגור את החנות שלו בשבת, והשיב לי, כיצד יכול הנני לסגור את החנות בשבת, כאשר במשך כל שנות קיומה של החנות, למעלה מחמישים שנה, גם כאשר היתה בידי מנהלים יהודים, היתה החנות פתוחה בשבת?! אמרתי לו, הנך 'יהודי פקח', ובכן, מכיון שיודע הנך שבנוגע לשמירת שבת ישנו ציווי מפורש בעשרת^-הדברות -מה איכפת לך כיצד התנהגו בעליה הקודמים של החנות?!

ובמכל-שכן וקל-וחומר בנדון-דידן - לא רק שמירת שבת, ובנוגע ליהודי אחד, כי אם פיקוח-נפש (שדוחה את השבת), ובנוגע לשלשה מליון יהודים:

מכיון שהנך מבין ויודע היטב שחתימה על הסכם שלום בתנאים כאלו (החזרת שטחים, בארות הנפט וכיוצא-בזה) מהוה סיכון חמור לבטחונם של שלשה מליון יהודים - כיצד יכול הנך לקחת על עצמך אחריות כבדה כזו, אך ורק בגלל שאינך רוצה להתפטר מתפקידך כראש-ממשלה כשם שלא עשו זאת ראשי-הממשלה שקדמו לך?!

מצרים - המרויחה הבלעדית!

ובכל אופן, לאחרי כל השיקולים והיסוסים - החליטו על פירוק הישובים, החזרת השטחים ובארות הנפט למצרים, בתמורה להסכם שלום. והתוצאות - לא אחרו לבוא: הפרות חוזרות ונישנות של הסכם השלום מצדה של מצרים, עד כדי כך, שכיום, מודים כבר כולם, שלמרות המחיר הכבד ששילמו בשביל אותו מסמך הקרוי "הסכם שלום" - לא השיגו ולא כלום!

"שלום" - מאן דכר שמיה?!

ואפילו מה שטוענים שהרויחו מצב של 'אי^-לוחמה', שאין צורך להעמיד עשרות אלפי חיילים שישמרו על הגבול - הרי [נוסף לכך שהמחיר הכבד ששילמו היה על שלום ולא על מצב של אי^-לוחמה, דבר שלכל הדעות היה ניתן להשיג ללא כל וויתור] יבדקו ויראו עד

372

כמה (או אם בכלל) נכונה עובדה זו במצב ההוה, האם אמנם אין צורך בעשרות אלפי חיילים שיבטיחו מצב של אי^-לוחמה עם מצרים לאחרי כל המקרים שאירעו לאחרונה.

ועוד ועיקר: החזרת שטחים כדי שלא יצטרכו להעמיד חיילים על הגבול - משרתת אך ורק את האינטרסים של מצרים!

מצרים החליטה שמוטב לה לקבל לרשותה את הכל (כל השטחים וכל בארות הנפט) מבלי להקריב אפילו חייל אחד בלבד! הם ידעו שהדבר יקח אמנם משך זמן, אבל אף-על-פי-כן, כדאי להתאזר ב"סבלנות", שכן, בסופו של דבר יקבלו את הכל, וכאמור, מבלי לאבד אפילו חייל אחד בלבד!

ואותם יהודים "פקחים" - מילאו את רצונה של מצרים להשיג כל מה שרצתה בדרך הקלה ביותר, ועוד "הרויחו" - טוענים הם - שלא צריכים להעמיד חיילים על הגבול!

מבחינתה של מצרים - רוצים הם שיתנו להם את הכל, ואז לא יצטרכו בכלל להחזיק צבא על הגבול!!

ולאחרי שרואים את כל מהלך הענינים והתוצאות של החזרת שטחים בשביל חתימת הסכם שלום - ממשיכים לדבר ולפעול בכיוון זה גם בנוגע ליהודה ושומרון!

התחילו עם ימית, כל השטח של סיני ובארות הנפט - ומתכוננים להמשיך כן עם יהודה ושומרון, וחושבים אפילו על ירושלים!! ואין פוצה פה ומצפצף!

• ׳התחייבנו׳ - טענה מגוחכת!

הטענה היא, כביכול, שהתחייבו על כך עוד בקעמפ^-דייוויד, ובמילא, אין ברירה, שהרי חייבים להראות לעולם כולו שיהודים הם אנשים ישרים שאפשר לסמוך על הבטחה שלהם, שכן, "מלה" שלהם היא "מלה"!

ובכן:

• א) כאשר מדובר בענין של פיקוח-נפש - הרי פיקוח-נפש דוחה את כל התורה כולה, ובודאי שדוחה הבטחתו של מישהו, הבטחה שמסכנת את בטחונם של שלשה מליון יהודים!

• ב) הטענה אודות כיבוד ההסכמים היא שיקול מדיני^-פוליטי, ובנושאים של פיקוח-נפש - אין להתחשב בדעתם של פוליטיקאים הקובעים את עמדתם על-פי שיקולים מדיניים; בנושאים אלו יש לשאול את חוות^-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון - מהי דעתם מבחינה בטחונית טהורה, מבלי לערב שיקולים מדיניים כלל!

והגע עצמך:

אדם שיש לו שאלה בקשר לטיפול ברגלו החולנית (גם כאשר אין זה חולי שיש בו סכנה) - לא יעלה על דעתו להביא שאלה זו ל"הצבעה" של 'בעלי-בתים', גם אם יהיו חכמים גדולים ביותר, אפילו חוזים בכוכבים; כל מי שיש מוח בקדקדו, יודע ומבין שבכל הקשור למצב הרפואי של הרגל - יש לברר אצל רופא, ובין הרופאים גופא - רופא שמתחמה בטיפול ברגל (ולא רופא שמתמחה בטיפול בראש, גם אם הוא מומחה גדול ביותר בתחום שלו), שיש לו אינטרס לרפא את הרגל.

ואם הדברים אמורים בנוגע לרגל, הרי על-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר בנוגע לראש, כלומר, דבר הנוגע בפיקוח-נפש ממש, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לפיקוח-נפש של שלשה מליון יהודים - בודאי ובודאי שאין מה להביא את השאלה ל"הצבעה" של פוליטיקאים שאין להם מושג בעניני בטחון, ואפילו אם יש להם מושג בעניני בטחון -מערבים הם שיקולים נוספים, שיקולים מדיניים, מפלגתיים או אפילו אישיים! בשאלה כזו צריכים לקבוע אך ורק מומחים לעניני בטחון שמביעים את דעתם מבחינה בטחונית טהורה, מבלי לערב שום שיקולים אחרים.

הנגיעה וההתרפסות - מעוררים חוסר אמון!

• ג) גם מבחינה פוליטית, ידוע ומפורסם לכל הרושם השלילי שקיבלו אותם פוליטיקאים בעיני הפוליטיקאים האמריקניים, אפילו אינם^-יהודים, בעקבות חתימת הסכם השלום בקעמפ^-דייוויד - כאשר הכל נוכחו באזלת^-ידם ורגשי^-הנחיתות שלהם, בוותרם על הדברים הכי חיוניים לבטחונה של ארץ ישראל והעם הדרים עליה, בשביל פיסת^-נייר בלבד!

כל פוליטיקאי נורמלי עמד תמה ומשתומם לנוכח הדרך שבה ניהלו את המשא^-ומתן באופן שהביא לוויתורים וחתימה על הסכם אומלל שכזה!

374

והתמיהה הכי גדולה - בעיניהם של כל הפוליטיקאים - שלאחרי שכולם נוכחו וראו בעליל את האפסיות וחוסר^-הערך בחתימת הסכם שלום, ועד כמה מכבד אותו הצד שכנגד - ממשיכים אותם "פוליטיקאים מומחים" להכריז נאמנה על דבקותם באותו הסכם אומלל, אשר, הם מצדם לא יסוגו מכל מה שהבטיחו, ויוסיפו לתת עוד ועוד, גם בנוגע ליהודה ושומרון! זה מה שמכונה אצלם "שיקולים מדיניים"!

הפרת ההסכם - צפוי מראש!

כאשר מנהלים מדיניות שכזו - אין כל פלא בכך שהצד שכנגד אינו חושב מלכתחילה לכבד את התחייבותו, בהיותו מודע לחולשתם של אותם פוליטיקאים, שבכל מקרה, ימשיכו הם מצדם לכבד את ההתחייבות שלהם, כדי להראות לכל העולם כולו את גודל "אמינותם"!

יודע הפתגם שאין זה 'קונץ' לרמות טפש! וכן הוא בעניננו: כאשר יהודי, השייך ל"עם חכם ונבון"⁴⁷², מחליט להתנהג כטפש - אין זה 'קונץ' להערים עליו ולשטות בו!

ובעצם, אין כאן 'הערמה' כלל, שהרי הם בעצמם יודעים שהצד שכנגד אינו מכבד את ההתחייבות שלו. ולמרות זאת, מתוך ידיעה זו נגשים לכתחילה לחתום עמהם הסכמים נוספים!

ועל-דרך הצחות - יש מכאן משום 'לימוד^-זכות' על הצד שכנגד שאינו מכבד את התחייבותו בהסכם. ובהקדמה:

דובר כמה-פעמים בתקופה האחרונה אודות פסק-דין הרמב"ם⁴⁷³ "לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח". ומובן, שציווי זה כולל את כל בני^-האדם שבכל

העולם כולו, גם אלו שהם במצב של רוצחים ומחבלים - שיש לפעול עליהם שיטיבו את

דרכם, ויתנהגו באופן המתאים לישובו של עולם, "לשבת יצרה".

ובכן, שאלני פעם יהודי: מכיון שהנכם מדברים כה רבות בזכותם של אומות^-העולם, שיש צורך לפעול ולהשפיע עליהם - שמא יש לכם איזה 'לימוד^-זכות' על אותם ערבים שאינם מכבדים התחייבות שחתמו עליה?

והשבתי לו, אכן, יש בידי 'לימוד^-זכות' עליהם: בתור יהודי תלמיד^-חכם, כיצד היית פוסק - שאלתי אותו - את דינו של גוי שאומר דבר שקר, אבל, באופן שאינו מרמה אף אחד, היות והכל יודעים ששקר בפיו!

בנוגע ליהודי - היות וישנו ציווי "מדבר שקר תרחק"⁷, הרי אסור עליו לומר דבר שקר באיזה אופן שיהיה, גם כאשר הכל יודעים ששקר בפיו; אמנם, בנוגע לגוי - מכיון שהציווי "מדבר שקר תרחק" אינו בכלל שבע מצוות בני^-נח, וכל האיסור של רמאות אינו אלא כתוצאה מכללות הציווי אודות הנהגה על-פי צדק ויושר - הרי כאשר הכל יודעים ששקר בפיו, אינו מרמה אף אחד!

ועל-דרך-זה בעניננו:

כאשר חותמים על הסכם מתוך ידיעה שאין בכוונתו של הצד השני לכבד את ההסכם -אזי אי^-כיבוד ההסכם אינו בגדר של שקר (על-פי חוקי^-המדינה כפי שפוסק שופט גוי), שהרי לא היתה כאן רמאות כלל, מכיון שכולם ידעו מלכתחילה שאין בכוונתו של הצד השני לכבד את ההסכם; ולא עוד, אלא שעצם החתימה מצדו על הסכם זה היא "מעשה טוב" - שהרי על-ידי-זה גורם הרגשה טובה לאותו צד שרוצה וחפץ כל-כך בחתימה זו, למרות שיודע עד כמה שהיא חסרת^-ערך!

״דעת תורה״ ללא מקור - אינה דעת תורה!

נקודה נוספת שיש צורך להבהיר בענין זה:

ישנם הטוענים שהדרך של וויתורים על צרכי בטחון חיוניים בשביל חתימת הסכם שלום היא - "דעת תורה".

7) משפטים כג, ז.

376

ובכן, דובר כבר פעמים רבות שישנו פסק-דין⁴⁷⁴ מפורש כיצד צריכים להתנהג במקרה של "נכרים שצרו על עיירות ישראל כו'", והדברים ידועים ומפורסמים לכל, ואין צורך לחזור על זה פעם נוספת.

וכאשר בא מישהו וטוען ש"אין זה שייך לעניננו" ללא כל טעם והסבר שכלי בתור מקור לדבריו - אין ממש בדבריו! - הדרך לקבוע פסק-דין ש"דעת תורה" היא באופן כך וכך, מבלי להביא מקור וסמוכין לדבריו - לא נשמע כזאת בישראל!

והגע עצמך:

אפילו בנוגע לפסק-דין שניתן על-ידי סנהדרין הגדולה, ביחד עם ראש הסנהדרין - יכול לבוא הבעל^-דין, יהודי פשוט שבפשוטים שאין לו מושג בידיעת התורה, ולדרוש שיאמרו לו "מאיזה טעם דנתוני"⁴⁷⁵, ואז צריכים לומר לו את המקור לפסק-דין זה!

ואם הדברים אמורים בנוגע לדין-תורה בעניני ממונות, אפילו בפרוטה אחת בלבד - הרי על-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות פסק-דין בענין של פיקוח-נפש, ולא רק פיקוח-נפש של יהודי אחד, שגם הוא "עולם מלא"⁴⁷⁶, אלא פיקוח-נפש של שלשה מליון יהודים!

ובכלל, יש כאן דבר מוזר ביותר:

אותו מקור שעליו מסתמכים בקביעת דעת תורה זו - כותב בפירוש בכמה ממכתביו (שראו את אור הדפוס) שאין לו יד ושם בהוראת הלכה למעשה, מכיון שכל עסקו הוא בלימוד המסכתות שלומדים בישיבות, באופן של שקלא-וטריא ופלפול, כדרך הלימוד בישיבות. ולפתע, כשמדובר אודות פסק-דין בענין הכי חמור, ענין הנוגע לפיקוח-נפש של שלשה מליון יהודים - בענין זה נעשה "פוסק" בישראל!

אדרבה: ישאלו שאלה זו אצל רבנים ומורי^-הוראה הדרים בארץ ישראל, אשר, בהיותם על אתר, נקל להם לבחון ולראות את המצב הבטחוני מקרוב - גם אם אינם יודעים (או שעושים עצמם כמי שאינם יודעים) את מהלך המחשבה בוושינגטון על מדיניותם של אותם פוליטיקאים שמוותרים על הצרכים החיוניים ביותר לבטחונה של ארץ ישראל כדי לזכות בפיסת^-נייר הקרויה "הסכם שלום" - וישמעו מהם את הפסק-דין וההלכה בתורה -האם מותר לסכן את בטחונם של שלשה מליון יהודים על סמך הבטחה של רוצחים ומחבלים!

כאמור לעיל - הובהרו דברים אלו כאשר התחילו המגעים בנושאים אלו, בכל האופנים האפשריים, הן בחשאי, והן על-ידי מחאה פומבית, ולא רק פעם אחת, אלא כמה וכמה פעמים, עד שראיתי שאין כל תועלת בדבר.

אמנם, מכיון שבימים האחרונים נתחדשו המגעים בנושאים אלו בקשר ליהודה ושומרון - יש למחות על כך בכל התוקף, ולעורר את דעת הציבור, שיפקחו את עיניהם ויראו את גודל הסכנה, רחמנא-ליצלן, כאשר ימשיכו בדרך זו!

וכולי האי ואולי - ישנו את שיטתם מכאן ולהבא, ויעמדו בתוקף שלא לוותר על שום חלק מארץ ישראל.

ונתינת^-כח מיוחדת בעמדנו בכ"ה מר^-חשון - על-פי הסיפור וההוראה ממגילת תענית¹ אודות המאורע של "אחידת שומרון" שאירע ביום זה, שכאשר בני-ישראל זכו להתיישב במקום מסוים, הקיפוהו עיר חומה. ולא עוד, אלא שנסמכו למקום זה עיירות רבות מישראל, עד לסיום הענין, "והיו קורין אותה ערי נברכתא", היינו, שענין זה הביא לידי ברכה.

סירוב הגוי - נס משמים!

ויש להוסיף בזה עוד ענין - לתוספת עידוד, ובהקדים:

אמנם, בטוחים אנו ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁴⁷⁷, ובודאי ישמור מכל עניני סכנה. אך אף-על-פי-כן, מטבע האדם שכאשר רואה את האפשרות לכך גם בדרך הטבע, אזי נקל לו יותר להמשיך את חיי היום^-יום בלימוד התרה וקיום מצוותיה מתוך מנוחה, שמחה וטוב לבב.

ובכן, כבר היה לעולמים מצב דוגמתו, ואף-על-פי-כן, בחסדי ה', לא בא הדבר לידי פועל:

מיד לאחרי מלחמת ששת הימים - שלחו משלחת לוושינגטון כדי להודיע שמוכנים לסגת ולהחזיר את כל השטחים!

באותה תקופה, מיד לאחרי הנצחון הגדול, מתוך נסים גלויים שלמעלה מדרך הטבע לגמרי - לא עלתה על דעתו של אף אחד להעיז ולדרוש את החזרת השטחים! לא ערפאת, לא מצרים, לא ירדן, ולא סוריה - אף אחד מהם לא חלם על אפשרות שכזו!

כולם היו המומים מהנצחון המופלא של בני-ישראל, ולא העלו על דעתם שקיימת אפשרות שיוכלו לקבל בחזרה שטחים אלו, ובודאי - לא בדרך של מלחמה, וכפי שראו בפועל שבמשך כמה-וכמה שנים החזיקו בני-ישראל בכל אותם שטחים.

ואף-על-פי-כן, מבלי שאף אחד יחשוב לדרוש זאת - באו והציעו בעצמם שמוכנים להחזיר את כל השטחים, את כל סיני, את כל יהודה ושומרון. ולא עוד, אלא שאפילו בנוגע לירושלים - מוכנים לוותר ולהכריז שתהיה שייכת לכל שלש העמים!

והגדילו לעשות - שבנוסחת^-ההצעה הקדימו את המוסלמים ליהודים - מוסלמים יהודים ונוצרים!

כאשר שמעתי על כך - שאלתי: האם אמנם נאמרו הדברים בסדר זה - מוסלמים יהודים ונוצרים, תחילה מסולמים ורק אחר-כך יהודים?! וכשנתברר שאכן דייקו לומר בסדר זה דוקא - טענתי, שרגש^-הנחיתות כלפי הגוי עובר כל גבול:

לא זו בלבד שבאים מעצמם להציע לגוים שותפות בבעלות על ירושלים, אלא עוד זאת, שמקדימים אותם לפני היהודים - מוסלמים תחילה ואחר-כך יהודים, בה-בשעה שגם אומות העולם יודעים שירושלים היתה שייכת בראש ובראשונה ליהודים!

גם אומות העולם יודעים מה שכתוב ב"בייבל" [תנ"ך] (ונוסף לכך, מובא הדבר גם בספרי דברי הימים שלהם) - שירושלים היתה שייכת ליבוסי⁴⁷⁸, ואחר-כך כבשו בני-ישראל את ירושלים, ובמשך כמה-וכמה דורות היתה שייכת ליהודים בלבד. ורק אחר-כך נכבשה ירושלים על-ידי המוסלמים, ולמשך תקופה קצרה - על-ידי הנוצרים.

ומכיון שכן, כאשר מדובר אודות זכות תביעה על ירושלים - הרי בראש ובראשונה שייכת ירושלים ליהודים (שהרי מן היבוסי לא נשאר שריד ופליט שיבוא בתביעה), ורק אחר-כך יכולים לבוא מוסלמים ולטעון שהם כבשו את ירושלים, ואחר-כך גם נוצרים.

ואף-על-פי-כן באים יהודים בעצמם ואומרים שלא זו בלבד שמוכנים להתחלק בבעלות על ירושלים עם מוסלמים ונוצרים, אלא עוד זאת, שמקדימים את זכותם של המוסלמים לפני הזכות שלהם!! עד כדי כך גדול רגש^-הנחיתות כלפי הגוי!

על שאלה זו לא קבלתי תשובה - מלבד העובדה שכך החליטו השרים. וכשלא היתה תשובה בפיו - העביר את נושא הדיבור לענין אחר!

ונחזור לעניננו - עצם העלתה של הצעה זו להחזיר את השטחים:

כאשר שמעו בוושינגטון את תוכן הדברים של אותה משלחת - לא יכלו להאמין למשמע אזניהם, שאכן, מתכוונים בכל הרצינות להחזיר את השטחים!

ובכל אופן, לאחרי שהצליחו לשכנע אותם שאכן זוהי כוונתם - הרי בהתאם לבקשתה של המשלחת, העבירו הודעה והצעה זו לערבים.

וכאן אירע הנס - שלמרות כל זה לא הסכימו הערבים לקחת מה שרצו היהודים לתת! הטענה הרשמית היתה שרצונם לקבל יותר ממה שהיו מוכנים לתת להם, אבל בכל אופן, בנוגע לפועל - לא הסכימו הערבים לקחת מה שרצו היהודים לתת להם!

ובנוגע לעניננו:

מכיון שכבר היה לעולמים נס כזה - הרי רואים כבר כיצד יכול להיות נס כזה גם בימים אלו, כלומר, אפילו אם ימשיכו חס-ושלום ללכת באותה הדרך כפי שהלכו עד עתה, יעשה הקב"ה נס שהערבים לא ירצו לקחת!

הוספה בשמחה - תגביר הביטחון!

ומכיון שכן - יכול כל-אחד-ואחד מאתנו, בתוככי כלל ישראל, להוסיף בכל עניני תורה ומצוותיה, מתוך מנוחה, שמחה וטוב לבב, בהיותו סמוך ובטוח ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

והוספה מיוחדת - בענין השמחה - המודגשת ביותר בחודש כסלו, החל משבת מברכים חודש כסלו, ובפרט בקביעות שנה זו - ששבת מברכים חודש כסלו חל בכ"ה מר^-חשון, אחד הימים שהובאו במגילת תענית בנוגע לענין של שמחה.

והתקווה חזקה שאכן יקיימו את הדברים האמורים - להוסיף בענין השמחה - בפועל ממש, ומה גם שעל-ידי-זה יגרמו לי להיות במצב ש"דבריו נשמעים".

וכאשר יהודי אחד מוסיף בעניני תורה ומצוותיה, ובפרט בענין השמחה, ועל-אחת-כמה-וכמה הוספה שנעשית על-ידי רבים מישראל - הרי על-ידי-זה ממהרים ומזרזים את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, כפסק-דין הרמב"ם⁴⁷⁹ שאפילו על-ידי קיום "מצוה אחת" בלבד, "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

ואז יהיו כבר כל הענינים בשלימותם: שלימות הארץ - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"⁴⁸⁰, כל ארץ ישראל לגבולותיה, ויתירה מזה: "ירחיב ה' אלקיך את גבולך"⁴⁸¹; שלימות העם ושלימות התורה ומצוותיה בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו - יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים.

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ חיי-שרה תשמ"ו)

מעתיקים הכישלון - ליהודה ושומרון!

התחלת פירוש רש"י על התורה¹ היא בפסוק² "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", תוך כדי שלילת טענת אומות-העולם, מכיון ש"ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

אמנם, לדאבוננו, הרי אופן ההנהגה בארץ הקודש היא להיפך ממש: לאחרי כל נצחון שהקב"ה הנחיל לצבא הגנה לישראל, בנתנו להם שטחים של ארץ ישראל מתוך נסים גלויים - מיהרו הפוליטיקאים לשלוח שליחים להודיע ולהכריז על נכונותם ורצונם להחזיר לגוים את שטחי ארץ ישראל שנתן הקב"ה לבני-ישראל.

כך נהגו מיד לאחרי הנצחון במלחמת ששת הימים - שלחו משלחת לוושינגטון להודיע שמוכנים להחזיר את הכל (מלבד ירושלים העתיקה, ועוד כמה ענינים דוגמת זה) - בה-בשעה שבאותו זמן לא היה מי שיעלה על דעתו אפשרות שכזו! הנס היה, איפוא, שהערבים לא הסכימו לקחת מה שרצו לתת להם!

בתקופה שלאחרי-זה - נסעו שוב (הם עצמם, או תלמידיהם שהלכות באותה שיטה) וחתמו על 'הסכמי קעמפ^-דייוויד', שבהם התחייבו להחזיר את כל השטחים.

ומה קיבלו עבור כל זה - "פיסת נייר", אלא, שעל "פיסת נייר" זו תתנוסס המילה "שלום". שכן, על-ידי-זה יזכה לכבוד והערצה בעיני כל העמים, ולא עוד, אלא שיזכה לקבל "פרס נובל לשלום".

'נובל' - שעל שמו נותנים פרסים אלו - היה גוי שייצר לעולם כולו עניני השחתה, הרס וחורבן, עבור כל המלחמות שבהם נהרגו מאות אלפי אנשים! אמנם, מאיזו סיבה שתהיה, זכה שגם חלק מכספו - כסף שהרויח מייצור כלי משחית - הוקדש לקרן שממנה נותנים פרסים עבור ענינים טובים, חידוש בחכמת הרפואה, חידוש בהנהגה של שלום וכיוצא-בזה.

ובכן, לקבל פרס זה - כדאי איפוא להעמיד בסכנה של פיקוח-נפש ממש את כל העם היושב בציון!

• 1) בראשית א, א.

• 2) תהלים קיא, ו.

382

כיום מודים כבר כולם שהסכמי קעמפ^-דייוויד גרמו צרות^-צרורות - הן מבחינה בטחונית, והן מבחינה כלכלית:

החזרת שטחים אסטרטגיים המהווים ערובה לבטחונה של ישראל, פירוק הישובים בחבל ימית, החזרת בארות הנפט, שבכך החריבו במו ידיהם את מצבה הכלכלי של המדינה כולה - שכן, כדי להשיג מעט נפט, מיצרך הכי חיוני שאי^-אפשר להתקיים בלעדו בחיי היום^-יום, זקוקים לחסדיו של המצרי, למצאו במצב^-רוח טוב, שיסכים למכור מהנפט שהחזירו לו, ולהזהר שלא יהיה 'ברוגז' - מכיון שאז יחזיר את השגריר שלו, ולא ירצה לדבר עמהם כלל, ואז יצטרכו להשיג חבית נפט מ... דרום^-אמריקה! - בה-בשעה שבארות הנפט היו ברשותם של ישראל!

אף אחד - לא בוושינגטון, לא בירדן ולא במצרים - לא העלה על דעתו, אפילו בחלום, שיסכימו לוותר ולהוציא מידם כל זה - דבר הכי מופרך שאין לו שום הסברה בשכל אנושי, לא רק שכל אלקי, אלא אפילו שכל של נפש הבהמית!

אלו שחתמו על הסכם זה - הוצרכו להתחרט ולחזור בהם משיטתם בכל הקשור לבטחון הארץ, שיטה שהלכו בה במשך 40 שנה! ומדוע עשו זאת - מפני שלא יכלו לעמוד בלחץ, לחץ כזה שלא היה אלא מן השפה ולחוץ, שכן, קרטר (נשיא ארצות-הברית דאז) בעצמו לא האמין שיש אפשרות שיסכימו לחתום על הסכם כזה, וכל מה שלחץ, לא היה אלא כדי לצאת ידי-חובת דרישת היסטייט-דעפארטמענט‘ (משרד החוץ) וכיוצא-בזה.

ולאחרי כל זה, כאשר רואים שחתימת "הסכם שלום" זה הביאה "בכיה לדורות" -ממשיכים ללכת באותה הדרך גם בנוגע לירדן, בכך שיוצאים בהכרזה שמוכנים להחזיר את יהודה ושומרון, כדי שיכימו לחתום על פיסת נייר שעליה תתנוסס המלה "שלום"!

יתירה מזה:

בנוגע לחתימת "הסכם שלום" - איבדו כבר את התקווה, אבל אף-על-פי-כן, ממשיכים "להתחנן" שיסכים לכל הפחות שיכתבו ששני הצדדים מסכימים להפגש יחדיו מסביב לשולחן עגול. ולא עוד, אלא אפילו לאחרי שהצד השני ביטל את הבטחתו להסכים ל'פגישה' בלבד (מצד הלחץ שהפעילו עליו שאר הערבים, וביניהם, גם ערבים שגרים ביהודה ושומרון) - "לא מתייאשים", אלא יוצאים בהצהרה גלויה: ידעו כל העמים שאי^-ההסכמה לפנישה לשלום אינה אלא מצד השני, אבל היהודים מצדם, להיותם "עם חכם

383

ונבון"³, אוהבי שלום ורודפי שלום, מוכנים ומזומנים בכל עת ובכל שעה, שכאשר הצד השני יראה ״חסד גדול״ ויודיע שמסכים לפנישה - מוכנים מיד לנסוע לאיזה מקום שירצה הצד השני ובאיזה זמן שירצה, כדי לדון על איזה ענין שירצה, ללא כל תנאים מוקדמים!

כל העולם מתרגש - מלבד... הערבים!

שיטתם היא - שבדרך זו מעוררים רגש של "כבוד" ו״הערצה" ליהודים אוהבי השלום בעיני כל העמים - "מלבד"... הערבים עצמם, אשר, כל וויתור וכל התחנפות, מחזקת ומעודדת אותם, וכתוצאה מזה - מוסיפים בפעולות של חבלה בכל רחבי ארץ ישראל!

בתקופה האחרונה שומעים על מקרים רבים של חבלה בהם נהרגו כמה-וכמה מישראל, אזרחים או חיילים - בירושלים העתיקה, בחברון, בשכם ובראמאלה!

 

ה׳תירוץ' שמשמיעים על כך הוא - שאין זה אלא "מקרה" בעלמא: חייל שהיה צריך לנסוע ממקום למקום, עצר טרמפ, ו"במקרה" ישב במכונית מחבל שהתנפל עליו והרגו!

פרצה שריפה מסתורית באוהל של חיילים, שבה ניספו, רחמא-ליצלן, שמונה חיילים, ונפצעו עוד כמה - גם זה אינו אלא "מקרה" בעלמא.

אבל, ״מקרים״ אלו הפכו לימעשים שבכל יום', רחמנא ליצלן!

כיצד עולה בדעתו של מישהו להטעות את העולם כולו - בחשבו שיעולם גולם׳ -שהריגת עשרות יהודים ברחבי יהודה ושומרון אינה אלא ״מקרה״ בעלמא?!

אפילו כשקורה דבר כזה פעם אחת בלבד, אין להתייחס לכך כאל מקרה סתם, כי אם, לחקור ולדרוש ולמצוא את סיבת הדבר; ובפרט כאשר "מקרים" אלו הפכו לימעשים שבכל יום׳!

• 3) לשון הכתוב - ואתחנן ד, ו.

384

מעובדה אחת ויחידה - מתעלמים לגמרי:

מדוע בתקופה שלפני קעמפ-דייוויד רעדו מחייל ישראלי, ואילו כיום - המצב הוא להיפך ממש, שחייל יהודי עם נשק, שמהלך ברחובותיה של ירושלים, חברון, או אפילו תל-אביב - אינו בטוח שלא יבוא ערבי מאחוריו, יתנפל עליו, ויעשה לו, רחמנא-ליצלן, מה שעשה בעבר!

מה שהשתנה בינתיים הוא - "הסכם השלום" עם מצרים, וההכרזה שמוכנים להחזיר גם את יהודה ושומרון תמורת אותו "הסכם שלום"!

לא רוצים פיתרון - רק רושם!

 

אותם מנהיגים שהולכים בשיטה זו מכירים גם הם במחדל - בלשונם - השורר כיום במצב הבטחוני, וכדי לכפר עליו - החליטו על פעולה שתעורר רושם גדול בעולם כולו: התקפה צבאית על בסיסי מחבלים ב... תוניס!

מדינה שנמצאת במרחק מאות מילין

(= 2,460 קילומטר) מארץ ישראל, שבה גרים

גם כמה אלפים מאחינו בני-ישראל, שקיבלו שם יחס הכי טוב - במדינה זו בחרו לערוך פעולה צבאית, תוך כדי סיכון חייהם של הטייסים שהשתתפו בפעולה זו, אשר, המטרה של הריגת מספר מסויים של מחבלים הנמצאים בריחוק מקום, אינה בערך כלל לגודל הסכנה שבפעולה זו, שרק מצד הנס שהראה הקב״ה, חזרו מפעולה זו בשלום.

במדינה זו, כאמור, בחרו לערוך התקפה צבאית - לא בסוריה, בירדן או במצרים, מדינות השוכנות בגבולה של ארץ ישראל, ובהן נמצאים שונאים גלויים, שאינם שומרים את שנאתם ״בסוד״!

הטענה הרשמית היא, כביכול, שמומחים צבאיים החליטו שאין הגיון בפעולה צבאית בירדן וכיוצא-בזה, מפני ששם עומדים בכוננות לקראת אפשרות כזו; מה-שאין-כן בתוניס - הרי אף אחד לא יעלה על דעתו שיעשו 'שגעון' כזה ללא כל תועלת!

לאמיתו של דבר, ידעו גם הם שפעולה זו אינה מהוה תשובה ופתרון למצב הבטחוני, כוונתם לא היתה, איפוא, אלא לערוך פעולה שתעורר רושם גדול (מבלי להתחשב בכך שעל-ידי-זה מסגירים סודות צבאיים לאויב), ובינתיים, ישכחו כולם אודות המחדל במצב הבטחוני ברחבי ארץ ישראל.

מעלימים האמת מהציבור!

"עצה" נוספת יש להם - שלא לפרסם מקרים כאלו בכלי^-התקשורת!

מתקבלת ידיעה על דקירת יהודי בירושלים העתיקה, ועל-דרך-זה כמה וכמה מקרים שהרגו יהודים ביהודה ושומרון - אזי נותנים הוראה להעלים מקרים אלו, ולא לדווח עליהם בכלי^-התקשורת, כדי שלא להסעיר את דעת^-הקהל!

וכי מדובר כאן אודות הסערת דעת^-הקהל?!

מדובר אודות פיקוח-נפש של בני-ישראל בעתיד, שכן, אותם מחבלים שביצעו פעולות אלו בעבר, אינם במצב שכבר סיימו את מלאכתם ועכשיו הולכים לטייל או לישון, אלא, עוד ידם נטויה, רחמנא-ליצלן, ובראותם שהצליחו להרוג יהודי, וממשיכים להסתובב חפשי, הרי זה מעורר אותם להמשיך במעשיהם ביתר שאת וביתר עוז, רחמנא ליצלן!

אין זה בגדר 'השערה', כי אם, מקרים שאירעו בפועל!

ואם-כן, מהי איפוא התועלת בהעלמת העובדות על ריבוי מקרים אלו?!

בסופו של דבר - מתגלה מקרה מסויים ועוד מקרה, ואז אין ברירה, ומוכרחים להודות שאכן אירע כך וכך, אלא שמפרסמים מיד שאין זו פעולת^-חבלה, כי אם "מקרה"!

אך גם "עצה" זו לא מועילה - שכן, גם כאשר מעלימים מקרים רבים, ולא מרשים לפרסם אודותם בכלי^-התקשורת בארץ ישראל, הרי בסופו-של-דבר מתפרסמים הדברים בכלי^-התקשורת בחוץ^-לארץ, ובפרט שהמחבלים עצמם מפרסמים בכל העולם כולו שארגונם עשה כך וכך, ואז מתברר ש"מקרים" כאלו ישנם לעשרות... כך שבודאי אין זה "מקרה" בלעמא, כי אם, התגברות פעילותם של המחבלים בצורה הכי חמורה שלא היתה מעולם!

כחומרת הכישלון - כך חומרת התירוצים!

לאחרונה עלתה בדעתם "המצאה" חדשה לגמרי:

בפגישה שהתקיימה בין קבוצת יהודים עשירים מארצות^-הברית (שזקוקים לתמיכתם הכספית, ובמילא, צריכים להתייחס אליהם) לבין אישים בעלי תפקידים רשמיים בארץ ישראל - הביעו יהודי ארצות-הברית את גודל תדהמתם לנוכח חומרת המצב הבטחוני, בשאלה תמימה: מה קרה לפתע בתקופה האחרונה?!

הרי גם עד היום הזה - טענו - לא היו הערבים "אוהבי ישראל" גדולים, ולא אויבים קטנים. ואם-כן, מה קרה בתקופה האחרונה שהתרבו בגדה המערבית מקרי^-חבלה, עד להריגת נפשות ממש, שלא בערך לגבי המצב בכל השנים שלפני-זה?!

מה ענו להם אותם "חכמים" - לא יאומן כי יסופר - שמצב זה הוא לטובתם של ישראל!!

הא כיצד?! - הצליח ה'מוח היהודי' למצוא "המצאה מחוכמת" באופן של 'איפכא מסתברא':

הריגת חיילים יהודים בעת מילוי תפקידם - הסבירו להם - מקוממת את הערבים תושבי יהודה ושומרון נגד ארגוני המחבלים של אש"ף שביצעו מעשים אלו, בראותם שאין בהם שמץ של מדה אנושית, עד כדי כך, שמסוגלים להרוג חייל בעת שעומד על המשמר, ובמילא, מכאן ולהבא לא יושיטו להם עזר וסיוע בפעולותיהם!

גם הערבים שהם תושבים קבועים ביהודה ושומרון - המשיכו להסביר להם - אינם "אוהבי ישראל" במיוחד כפי שמכריזים בעצמם. אך אף-על-פי-כן, השיטה שלהם היא שיש לנהוג במתינות יותר.

במה מתבטאת ה"מתינות"? שינוי בשיטה שיש לגרש את היהודים מארץ ישראל? -בשום אופן לא! זוהי שיטתם!! שינוי בשיטה שיש להזיק ליהודים? - גם לא! זוהי שיטתם!!! - אלא מאי, יש לנהוג ב"מתינות", במדה מסויימת של אנושיות, כלומר, כאשר חייל אוחז ברובה ועומד על משמרתו בתור בא^-כח של הממשלה - באותה שעה על-כל-פנים לא יפגעו בו!

ולכן, כאשר הערבים, התושבים הקבועים ביהודה ושומרון, רואים שארגוני המחבלים אינם נוהגים ב"מתינות", והורגים גם חיילים על משמרתם - אזי יכעסו עליהם, ויודיעו להם שמכאן ולהבא עליהם 'לשקול בדעתם' אם ימשיכו לתמוך בהם ולהושיט להם עזר וסיוע, אם לאו!

שמעתם מימיכם "המצאה מחוכמת" יותר מזו?!...

בשטחי יהודה ושומרון, הנתונים תחת שלטון צבאי (לא שלטון אזרחי) - מסתובבים מחבלים שהרגו כבר עשרות אנשי צבא, אשר, "נפש אחת מישראל" היא "עולם מלא"⁴ (ובפרט כמה עשיריות מישראל). ומטבע הדברים - מצב כזה מחליש את הפחד של הערבים מפני הצבא הישראלי ומעודד אותם להוסיף בפעולות חבלה.

ובכן, העצה היעוצה - לדעתם של אותם "חכמים" - להטיל פחד על המחבלים, היא -לא על-ידי-זה שיתפסו את המחבלים ויענישו אותם [אף מחבל אינו פוחד מ"עונש" של ישיבה בבית^-סוהר ישראלי - אדרבה: שם יקבל את צרכיו, אכילה, שתיה ודירה - מן המוכן - מה שאינו זוכה לקבל כאשר מתגלגל בכפרו... ומה גם שתוך זמן קצר תתבצע עיסקה של 'החלפת^-שבויים', שבה ישחררו אותו, ביחד עם עוד מאות מחבלים כמותו, עבור 3^-5 יהודים, כפי שהיה בעבר ונעשה כבר באופן של "תמידים כסדרם"], וגם לא על-ידי משטר חזק וקפדני, שידעו מלכתחילה שלא יעלה בידם לעשות איזה מעשה חבלה,

אלא אדרבה: יגבר גל הפיגועים, רחמנא-ליצלן, עד שגם ערביי יהודה ושומרון יביעו את מורת^-רוחם על אופן הפעילות החבלנית, ואז... תבוא הישועה, על-ידי-זה שהערבים תושבי יהודה ושומרון יפסיקו לתמוך במחבלים!

כסף - לא צריכים המחבלים מערביי יהודה ושומרון, יש להם כסף מעל הראש - מערב^-הסעודית, ושאר מדינות הנפט, אשר, לעומת היהודים שהחזירו את בארות הנפט שהקב"ה נתן בידם, מחזיקים הם בנפט שברשותם, ועל-ידי-זה מפעילים לחץ בכל העולם כולו! וכאמור, חלק מהרווחים של עסקי הנפט - מיועד עבור המחבלים ביהודה ושומרון, ברבת עמון ובשאר המקומות כיוצא-בזה!

• 4) סנהדרין פ"ד מ"ה.

388

אלא מאי - עד עתה התייחסו ערביי יהודה ושומרון למחבלים של ארגוני אש"ף (מירדן וסוריה) בסבר פנים יפות; אמנם, כשיראו שהמחבלים "העיזו" להרוג חיילים על משמרתם - אזי "יכעסו" עליהם, וכתוצאה מזה - "יפסיקו" את הפעילות החבלנית!

"הסברה" זו נקראת "המצאה פוליטית" שאין כמוה, אשר, אנשים בעלי תפקיד רשמי, כאמור, אינם מתביישים לומר ולהסביר דברים אלו לקבוצת יהודים שמתייחסים אליהם מתוך הכבוד הראוי, מפני שהצליחו במסחר, וזקוקים לתמיכתם הכספית!

שמעתם מימיכם הסברה כזו - שהריגתם של עשרות חיילים ברחבי יהודה ושומרון היא "טובה גלויה", רחמנא ליצלן?!... מי ישיב לנו את אותם עשרות חיילים שנהרגו?! כיצד לא מתביישים בפני האלמנות והיתומים?!

וכאמור, הסיבה היחידה להתדרדרות המצב הבטחוני היא - "הסכם השלום" עם מצרים, והודעות חוזרות ונשנות על הנכונות להחזרת יהודה ושומרון תמורת פיסת נייר הנקראת בשם "הסכם שלום"!!

הצרה הגדולה היא - שאין זה "מה שהיה היה", אלא מכריזים בפירוש שיש להמשיך באותה שיטה, "אכלתי ואוכל עוד"! כך התנהגתי בעבר, ואינני הראשון, שהרי כך התנהג מי שקדמני, ובמילא, אמשיך גם אני להתנהג באותה שיטה!

שמעתם מימיכם טענה שכזו?! מכיון שבעבר היה מי שנכשל והכניס את כלל ישראל בסכנה, כאמור, בכיה לדורות, היה-לא-תהיה, אשר לכן, ימשיך גם הוא באותה הדרך, מכיון שאיננו הראשון!

כופים להצביע נגד המצפון

ואם לא די ב"הסברה" זו - מעלים את הנושא להצבעה, כביכול, שהרי זוהי 'מדינה דמוקרטית'... אלא מאי, כל חברי המפלגה חייבים להצביע כך וכך, ואינם מתביישים להכריז בפרהסיא, שאף שבין חברי המפלגה ישנם כאלו שמצפונם האישי מחייב אותם להצביע באופן אחר, למרות זאת, מחייבת אותם המפלגה להצביע על-פי ציווי והוראת המפלגה, היפך מצפונו האישי!

'דיקטטורא' כזו - במסוה של 'דמוקרטיא - לא ניתן למצוא בשום מקום בעולם, אפילו לא ברוסיה הסובייטית! - אוי ואבוי שהגענו למצב כזה שצריכים להביא ראיות מהם -שאפילו "מקולקלין שבאומות" לא מתנהגים כך!

הייתי בעצמי ברוסיא^-הסובייטית, ויודע הנני את דרכם והנהגתם: כאשר מכריחים לעשות דבר מסויים - מסבירים הם שה"מצפון" מחייב את ההנהגה בשיטת הקומניזם, כך מחייבת שיטת ׳מארקס׳, כללי ה״צדק והיושר", השיטה שאסור לפגוע בשכרו של השכיר, ושאר ענינים כיוצא-בזה. ומוסיפים, שאם פלוני יביע את מצפונו האישי באופן אחר -יושיבוהו בכלא, או ישלחוהו לסיביר... אבל, להכריז בגלוי ובאופן רשמי שמישהו יצביע היפך מצפונו האישי - דבר כזה לא יעשה שום מנהיג בקרמלין!

אמנם, בארץ הקודש המצב כיום הוא אחרת: מכריזים בגלוי ובאופן רשמי, שגם אם המצפון האישי מחייב באופן כך וכך - אין להתחשב עם המצפון האישי, אלא יש להצביע היפך המצפון, וזאת, לא מפני ההסברה שהמצפון צריך לחייב באופן אחר, כי אם, מפני ציווי המפלגה!!

דיקטטורה נוראית - במסווה של "דמוקרטיה"!

ישנם 3^-5 אנשים שהם מנהיגי המפלגה, ועל פיהם ישק כל דבר שיעשו כל חברי המפלגה, מבלי להתחשב כלל וכלל בחוות^-דעתם, כל אחד מחברי המפלגה עסוק בעבודתו באותה מחלקה שניתנה לרשותו. אבל, בנוגע לענינים הקשורים עם כללות הנהגת המדינה -קובעים מנהיגי המפלגה, ועל-פי החלטתם, חייבים להצביע כל חברי המפלגה, ללא כל נפקא-מינא מהי דעתם ומצפונם.

בנו של רב, ואולי גם בעצמו רב, שמצפונו מחייב אותו באופן כך וכך, ורוצה להצביע בהתאם למצפונו. אומרים לו: בשום אופן לא!

לכל הפחות, אכבד ואשב בביתי - טוען הלה - ולא אבוא בכלל להצבעה. אומרים לו: בשום אופן לא! חובתך לבוא להצבעה, ולהצביע נגד מצפונך האישי!

המפלגה - מסבירים לו - מוציאה אותך ממצב של בעל-הבית. ולא רק בנוגע לגופך, אלא גם בנוגע לנשמתך, ובמילא, חובתך להצביע כציווי המפלגה, גם אם הדבר הוא בניגוד למצפונך!

ואם לא תבוא להצביע כציווי המפלגה - מאיימים עליו - יזרקו אותך מהמפלגה, ממשרתך ומפרנסתך, ותסבול רדיפות, אתה ואשתך ובני ביתך, עד סוף כל הדורות, כפי שכבר היה לעולמים!... - את 'מצפונך האישי' - אומרים לו - תחזיק בחדר^-השינה... אבל בצאתך לרחוב, עליך לצעוק ולהכריז את דבר המפלגה! וזאת, ללא כל נפקא-מינא מי היה אביך, איזה חינוך קבלת, איזה חינוך אתה נותן לבניך; כל מה שנוגע אינו אלא דבר אחד ויחיד - דבר המפלגה!

ומביא ראיה מעצמו: הוא בעצמו התחנך בתלמוד^-תורה ובישיבה, וגדל כיהודי דתי, ולא עוד, אלא שנולד על-ידי ברכתו של צדיק, ומתפאר בכך! ולמרות זאת, בנוגע לעניני המפלגה - מתנהג כך וכך!

ומוסיפים להסביר: לא יתכן שכל אחד יקח את החוק לידיו, שהרי "לא תוהו בראה לשבת יצרה"⁴⁸², ובמילא, יש לחוקק חוק בנוגע לכל המדינה כולה, ובענין זה - יש לסמוך על בקיאים והמומחים, ראשי ומנהיגי המפלגה, וכל השאר - יכולים ללכת לישון ביחד עם ה"מצפון" שלהם, כשיקומו בבוקר, יציצו בעיתון של המפלגה, ויראו את הודעתו של מזכיר המפלגה אודות החלטת מנהיגי המפלגה, ובהתאם לכך - יצביעו בגלוי!

ואחר-כך יפרסמו בכל העולם כולו שהצעה פלונית קבלה "רוב קולות" של באי^-כח העם! אשר, חלקם קומונסטים, חלקם נוצרים, חלקם ערבים, וחלקם - להבדיל יהודים! "סליחה" על הביטוי "להבדיל" - חס-ושלום לחלק בין אחד לשני, שהרי זה היפך ה'דמוקרטיא'!

לפתע, נזכרים ב"דמוקרטיא"! היכן היא הדמוקרטיא כאשר צריכים להתחשב בדעתם האמיתית של רוב העם - כאשר יצביעו בהתאם לדעתם ומצפונם?!

האם שאלו מישהו מהי דעתו אודות החזרת שדות הנפט?! מהי דעתו אודות גירוש יהודים מימית, או אודות הכוונה לגרש יהודים מירושלים העתיקה!!

עד עתה, אמנם לא גירשו יהודים מירושלים העתיקה, בינתיים, מתבטא הגירוש בכך שלא מאפשרים להגדיל ולהרחיב את התיישבותם, של יהודים בירושלים העתיקה (ועל-דרך-זה בחברון ובשכם), בה בשעה שמצד ריבוי הילודה הטבעית הולך וגדל מספרם של הערבים!

ילודה טבעית - טוענים הם - היא ענינו של הקב"ה ואסור לפגוע בתינוק ערבי כשם שאסור לפגוע בתינוק יהודי, ואדרבה - מוסיפים לטעון - הפלה אצל בן^-נח חמורה יותר מאשר הפלה אצל בת^-ישראל, כפסק-דין התורה⁶.

ואחר-כך מסבירים את טעם האיסור לגידול הרחבת ההתיישבות היהודית - כדי שלא להסעיר את הרוחות, שהרי חייבים להתחשב בדעת הרוב, ומכיון שבירושלים העתיקה חיים 65,000 ערבים, מהווים הם את הרוב המכריע, ובמילא, על פיהם ישק כל דבר!

כאשר דיקטטורא כזו - שאין כמותה בכל העולם כולו, אפילו לא ברוסיא^-הסובייטית -נקראת בשם "דמוקרטיא", הרי אין כל פלא בכך שפיסת^-נייר נקראת "שלום", והריגת חיילים יהודים, רחמנא ליצלן, נקראת "טובה גלויה"!!!

׳לא תעמוד על דם רעך׳!

לכאורה, מהי התועלת בכל הדיבור האמור, ואדרבה - מכיון שיכעסו על דיבורים אלו, יוציאו את כעסם על-ידי-זה שלא יתנו עבור ענינים הקשורים עם זה שצועק ומרעיש נגדם!

ובכן:

לכל לראש - בענין הקשור עם שפיכת^-דמים ממש, ישנו ציווי⁷ "לא תעמוד על דם רעך"! [ומה שפלוני ופלוני שותקים - אינני יודע תירוץ לזה, שאלה זו צריכים לשאול אותם]. ונוסף לזה, בדבר שנוגע וכואב באמת - לא מתחשבים אם הצעקה תועיל אם לאו, הצעקה היא מפני שהדבר נוגע!

ועוד ועיקר:

מטבעו של יהודי שהוא "בעל חלומות", על-דרך הכתוב⁸ על יוסף "בעל החלומות", ועל-פי המבואר על הפסוק⁹ "נוהג כצאן יוסף - כל ישראל נקראים על-שם יוסף". נמצא,

• 6) נח ט, ו. וברש"י שם. וברמב"ם הל' מלכים פ"ט הי"ד.

• 7) קדושים יט, טז.

• 8) וישב לז, יט.

• 9) תהלים פ, ב. וברש"י שם.

392 שכל יהודי הוא כמו יוסף - "בעל חלומות". וטבע זה נותן ליהודי כח לסבול את צער ויסורי הגלות, ובפרט - הצער והיסורים שגורמים יהודים לעצמם, "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"^{483 484}.

ומכיון שכן, נזכרים יהודים - נכדיו של יוסף - אודות חלומותיו של יוסף, אשר, עם היות שישב בבית^-הסוהר, הרי סוף-כל-סוף הגיע למצב ש"בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו"¹¹.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך, ואמר:) אינני חושב שצעקותי יועילו שלא ירימו יד ורגל מבלי לקבל ממני רשות - עד כדי כך - אינני חולם; ה'חלום' הוא, איפוא, שכולי האי ואולי יועילו הצעקות שמכאן ולהבא יוסיפו בשמירה ממשית בירושלים העתיקה, בחברון ובשכם, ואפילו... בתל^-אביב!

ולא ידמו לעצמם שיוכלו להטעות את ה'עולם גולם' שזהו מצב של שלום אמיתי, ופעולות החבלה אינם אלא "מקרה" - יש לזכור שסוף-כל-סוף העולם איננו "גולם", וגם כאשר נדמה לפעמים ש"בלעו" את התירוץ וההסברה, כמוזכר לעיל אודות ההסבר שנתנו לקבוצת יהודים מארצות-הברית - הרי לאמיתו של דבר 'הבינו היטב' את ה"הסברה", אלא שהחליטו שבלאו-הכי לא יוכלו לשנות את המצב! יש לנו את הענינים שלנו בארצות-הברית - חשבו לעצמם, ואיננו יכולים לעזור לכם - כאשר רצונכם להמשיך ולדרדר את המצב בכל השטחים, בפוליטיקא, בבטחון, בכלכלה, בחינוך, ובכל שאר הענינים!

מעולם לא היה חינוך פרוע כמו מצב החינוך בארץ ישראל כיום! בארצות-הברית ישנם לכל-הפחות בתי-ספר שאינם זקוקים לממשלה, מה-שאין-כן בארץ ישראל - זקוקים כולם לממשלה, וזו מכריזה דברים ברורים שאין להתחשב במצפון, כי אם, בהוראת המפלגה!

ואין להאריך בענינים שאינם בשבחן וטובתן של ישראל; ה'חלום' הוא, איפוא, אולי יתקנו, במקצת על-כל-פנים, בקשר לכל הענינים האמורים לעיל.

ללמוד מימי חנוכה

ונסיים בענין הקשור עם חנוכה:

ישנה אמנם "מלכות יון הרשעה"¹² - היושבת בסוריא, ברבת עמון, בערב^-הסעודית וכיוצא-בזה. אשר, ידה נטויה לשלוט, רחמנא ליצלן, על העם היושב בציון.

ולמטרה זו - מחפשים "מתייוונים" [כולל - יהודי שקיבל חינוך דתי, ובחייו הפרטיים עושה כמה-וכמה ענינים טובים, ובענינים שאינם קשורים עם המפלגה - יש לו יחס חיובי לדת, ויעשה טובה ליהודי דתי; זהו רגש של יהודי בכלל, ובפרט יהודי הדר בארץ הקודש, ועל-אחת-כמה-וכמה יהודי שראה נסים גלויים בחייו הפרטיים, עד לנס הכי גדול - שנתנו בידו (על-פי טבע) לקבוע בענינים הנוגעים לפיקוח-נפש של מאות אלפי יהודים], שיעזרו להם, רחמנא-ליצלן, בהגשמת מטרתן.

ובכן, לאחרי שאמרנו "ועל הנסים" במשך שמונת ימי חנוכה - בטוחים אנו, שלמרות היותנו "חלשים" ו"מעטים" בגשמיות, ואילו "מלכות יון הרשעה" הם "גבורים" ו"רבים" בגשמיות, הרי "בשעתא חדא וברגעא חדא" זוכים "להודות ולהלל לשמך הגדול", על הנסים הגלויים שרואים לעיני בשר ממש, עד לנס העיקרי - שיראו בעיני בשר - את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת מוצאי זאת-חנוכה תשמ"ו)

12) נוסח התפילה - "ועל הניסים".

394

התגברות השמאל - סכנה לשלימות הארץ!

[דיבר אודות התגברות השמאל הבאה לידי ביטוי במצבו השפל של החינוך, ואמר]:

התגברות השמאל, באה לידי בטוי (לא רק בנושא החינוך, אלא) גם בשאר נושאים חשובים. ולכל לראש - בנוגע למצב הבטחוני בארץ הקודש:

במקום להצהיר ולהכריז בגלוי לעיני כל העמים על זכותם ובעלותם הבלעדית של בני-ישראל על כל חלקי ארץ ישראל (כולל החלקים שצריכים לקבל, בדרכי נועם ובדרכי שלום), בגלל הבטחתו של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו, ליהודי הראשון, אברהם אבינו, בברית בין הבתרים, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת"¹, כל עשר אומות - ממשיכים כמה-וכמה מהראשים בנסיונות בלתי^-פוסקים למסור חלקים מארץ ישראל, כאשר הדאגה היא רק למצוא את הנוסחה המתאימה, כדי שמסירת השטחים לא תתפרש כהתקפלות מוחלטת וכסטירת^-לחי מצלצלת.

המצב הבטחוני בארץ ישראל הולך ומתדרדר באופן מבהיל - עד שיש מקומות שיהודים נמצאים שם בסכנת נפשות ממש; הורגים יהודים בפועל רחמנא-ליצלן, בשעה שכמה מאלה שמתפקידם הדבר, לא עושים די כדי לתפוס את המחבלים, כנראה משום שכאשר יתפסו אותם ויצטרכו לטפל בהם, תעמוד בפניהם הבעיה של "מה יאמרו הגויים", והצורך להצטייר בעיני העולם כ"אנשי^-שלום".

גם כאשר כבר תפסו מחבלים והושיבו אותם בבית^-כלא - הרי כעבור זמן החליפו מאות רבות מהם תמורת כמה יהודים בודדים.

מבחינה הלכתית - יתכן שיש מקום לדבר, שכן סוף סוף, מהשבויים של בני-ישראל, כל אחד מהם הוא "עולם מלא"^{485 486} [לא רק "חשוב", אלא גם "מלא"]. אבל, אלו שהחליטו על שחרור מאות המחבלים - לא ביררו באיזה תנאים מותר החילוף, ובאיזה תנאים אסור ומושלל אפילו מבחינה בטחונית, וכמפורסם שכמה מהמחבלים שהוחלפו - נתפסו בפעולות חבלנות על ידיהם עצמם.

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ וישב תשמ"ח)

זכותנו על הארץ - התורה בלבד!

צריכים לספר ולהסביר לילדים שיש להם נשמה, "חלק אלקה ממעל ממש"¹, שהיתה במעמד הר סיני בעת מתן התורה, ואצל הנשמה - קיום התורה-ומצוות הוא-ענין של חיים. ואז, בודאי יבקשו וידרשו הילדים עצמם מהוריהם שיתנו להם הדבר העיקרי שבו תלויה כל חיותם!

בארץ ישראל נהוג לטפל בתינוקות במוסד שנקרא 'טפת חלב'. אמנם, כאן לא מדובר אודות 'טפת חלב', כי אם, אודות דרישה לתת לילדים 'טפת חיים'!

גם במדינה דמוקרטית - כשיגישו עתירה לבג"ץ (בית דין גבוה לצדק) במקרה שהילד תובע את הוריו שמונעים ממנו ענין של חיות, יש להניח שיפסקו [אף שאין בטחון בדבר לאחרי מה שפסקו בנושא 'מיהו יהודי'...] שחייבים למלא את רצונו של הילד בדבר שנוגע לחייו ממש! וכידוע מאמר הרס"ג² "אומתנו איננה אומה כי אם בתורתה" - מאמר שגם הם רגילים לצטטו. אלא, שטוענים ש"נשתנו העתים", ובימנו אלו "ככל הגוים בית ישראל".

לשיטתם זו - לולי התורה - אין הצדקה להתיישבותם של יהודים בארץ ישראל, לא רק בירושלים העתיקה, ששם יש רוב לערבים [אף שהסיבה היחידה לכך אינה אלא בגלל הנהגת השלטון היהודי להפריע ולהקשות ולא לאפשר ליהודים להתיישב בירושלים העתיקה], וב"מדינה דמוקרטית" קובעים כל דבר על-פי דעת הרוב, אלא גם בכל שטחי ארץ ישראל - שכן, התשובה היחידה לטענתם של אומות-העולם לישראל "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים" - היא, מה שכתוב בתורה³ "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"⁴, כמבואר בפירוש רש"י בהתחלת התורה.

[ומה שטוענים שיש להתחשב בדעתם של אומות-העולם שנותנים כסף ליהודים שבארץ ישראל - הרי, את הכסף נותן הקב"ה, גם לאומות-העולם, ובפרט ליהודים].

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ נשא תשמ"ח)

• 1) ראה תניא רפ"ב.

• 2) ר' סעדיה גאון בספרו האמונות והדיעות - מאמר שלישי רפ"ז.

• 3) תהלים קיא, ו.

• 4) בראשית א, א.

396

עסקני הציבור - ראשונים במאבק!

והוראה מיוחדת לעסקני ציבור - שעליהם מוטלת עוד יותר האחריות ד"והצילו

העדה":

עסקן ציבורי, שנבחר ע"י הציבור, היינו, שכמה וכמה אנשים, ש"אין¹ דיעותיהם שוות" ², באו לדעה אחת ובחרו^{487 488 489} בפלוני בן פלוני לעסקן ציבורי, כיון שמכירים בהכחות והכשרונות המיוחדים שניתנו לו מהקב"ה⁴⁹⁰ - צריך הוא לנצל את כחותיו וכשרונותיו לטובת הציבור במילואם ובשלימותם, וכן לנצל כדבעי את הברכה וההצלחה היתירה שזוכה לקבל מצד כח וזכות הציבור, וכן ע"י תפילת הציבור⁴⁹¹, כפי שרואים במוחש בצרכי ציבור באמונה שזוכים להצלחה שלא^-בערך שבגללם נבחרו כעסקני ציבור, וזוכים לברכה מיוחדת בכל המצטרך להם, ברוחניות ובגשמיות גם יחד, שעי"ז יוכלו למלא תפקידם ושליחותם מתוך מנוחה, שמחה וטוב לבב, שאז העבודה היא באופן נעלה יותר.

ובכל זה - כההוראה דפרשתנו "מטות" - שעבודתם היא בתוקף המתאים⁴⁹², ו"מסעי" -שאינם מסתפקים בהישגי העבר, אשר, ככל שתגדל מעלתם יכולים וצריכים להוסיף עוד יותר, "ילכו מחיל אל חיל"⁴⁹³, מיום ליום, וביום זה עצמו משעה לשעה כו' ובזה גופא -מתוך ידיעה והכרה שאי^-ניצול הכחות בשלימות המתאימה (כולל גם האפשרות להוסיף יותר ויותר) היא (לא רק חיסרון סתם, אלא) בבחינת "מכה נפש" חס-ושלום דהציבור שבחר בו בתור עסקן ציבורי, ובמילא, האחריות גדולה יותר מאשר ענין שנוגע לעבודתו הפרטית (גם כשכולל את עצמו עם הציבור).

ואם הדברים אמורים בעסקני ציבור בכל מקומות מושבותיהם של בנ"י, עאכו"כ בנוגע לעסקני ציבור בארץ הקודש, "ארץ⁴⁹⁴ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"⁴⁹⁵, שניתנו להם כחות נעלים יותר, וצריכים לנצלם במילואם ובשלימותם.

כולל ובמיוחד - לפעול בתוקף ולהשפיע שלא לוותר, ח"ו, אפילו על שעל אחד מארצנו הקדושה^{496 497}, כיון שהקב"ה¹¹ נתנה לבנ"י באופן שעוד לפני הגאולה ישבו בה בנ"י כבני^-חורין - "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"⁴⁹⁸, מתוך מנוחה ובטחון אמיתיים, עד שזוכים תיכף ומיד להכניסה לארץ וירושת הארץ דהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

(משיחת שבת-פרשת מטות-מסעי תשמ"ט)

רודפים אחרי הגוי!

כאן המקום להזכיר אודות ענין שלימות הארץ - שגם בזמן הגלות, לפני ביאת משיח צדקנו, צריכים בני-ישראל להחזיק בשטחי ארץ ישראל שכבר ניתנו להם על-ידי הקב"ה, וחלילה וחס לתת חלקים מארץ ישראל, אפילו שעל אחד, לאומות-העולם.

ארץ ישראל שייכת לקב"ה, לעצמותו ומהותו יתברך, ואיך יתכן לקחת דבר השייך לעצמות-ומהות יתברך וליתנו לגויים?! - דבר הכי מבהיל!!

והעיקר - שענין זה כרוך בפיקוח^-נפש של רבים מישראל, כדעתם הברורה של המומחים לעניני בטחון.

ולמרבה הצער - ישנם יהודים מראשי המנהיגים בארץ ישראל שלא מפסיקים לדבר ולהשתדל בדרכים שונות על-דבר החזרת שטחים לגוים, רחמנא-ליצלן, והכל יודעים שבין היועצים שלהם ישנם כאלו שמקיימים קשרים עם ערבים ויודעים את שמותיהם של אותם ערבים, וביניהם, אלו שעוללו דברים איומים ליהודים - היה-לא-תהיה - מהם מקבלים "עצות" בענינים הנוגעים לבטחון של היהודים היושבים בארץ הקודש!

הנהגה זו אינה אלא התחנפות בפני הגוים, בגלל "שוחד" של כבוד, או ממון וכיוצא-בזה! - רק ההתחנפות והרדיפה אחרי הגוים לתת להם משטחי ארץ ישראל - מביאה את הערבים לדרוש לקבל משטחי ארץ ישראל, ומגרה אותם להתקוממות.

בוושינגטון (מלכות של חסד) - החליטו כבר מזמן ששטחים אלו צריכים להשאר בבעלותם של יהודים; הערבים עצמם התייאשו כבר מזמן לקבל שטחים אלו; ורק יהודים מסויימים לא מרפים מנסיונותיהם להחזיר שטחים מארץ ישראל - שעל-ידי-זה מגרים את הערבים.

וכאמור, הכל יודעים זאת, ואינני מבין מדוע לא מרעישים על זה! - ולא עוד, אלא, שיש כאלו שרוצים לתת לזה גושפנקא כאילו זוהי ההנהגה שצריכה להיות על-פי התורה!

כשמעוררים אודות הפעולה של אומות-העולם לקיים מצוות בני-נח - יוצאים נגד, באמרם, תוך כדי זלזול, "זה מה שחסר לנו שגוים יקיימו מצוות" - בה-בשעה שישנו פסק ברור ברמב"ם¹ ש"צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח"!

ומהו הפלא שיוצאים בגלוי נגד פסק-דין מפורש ברמב"ם - כשיוצאים בגלוי נגד לימוד הרמב"ם!!!

במקום להשפיע על תלמידיהם שילמדו תורה, גמרא עם פירוש רש"י ותוספות, רמב"ם ושולחן-ערוך - מבטלים אותם מלימוד התורה בשביל להפריע ליהודים ללמוד רמב"ם!

וכל זה - בגלל היפך אהבת ישראל, אף-על-פי שבנוגע לכל-אחד-ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, מפורש בכתוב ובחז"ל (עוד לפני שלומדים בתורת הבעש"ט גודל ההפלאה דאהבת ישראל) ש"כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו"² (של הקב"ה)! - כל זה לא מפריע להם להתנהג באופן דהיפך אהבת ישראל, ומזה באים לכל ההמשך שלאחרי-זה, עד ש"ויצא העגל הזה"³.

ויהי-רצון שמכאן ולהבא לא יצטרכו לדבר בענינים אלו, כי אם, בענינים טובים -להוסיף בלימוד התורה, גמרא, רש"י ותוספות, רמב"ם, שולחן-ערוך ונושאי כליו, כולל ובמיוחד שולחן-ערוך של רבינו הזקן, וכן המשנה ברורה, וכל חיבוריהם של גדולי ישראל, ראשונים ואחרונים ולהוסיף גם בבניית בנינים חדשים, כנ"ל בארוכה.

ונחזור לעניננו - שיגשו עתה לקבל המשקה עבור מסיבות והתוועדויות בקשר לעניני בניה, והעיקר, כאמור, שבקרוב ממש נזכה לבנין בית-המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת האזינו תשמ"ט)

• 1) הל' מלכים פ"ח ה"י.

• 2) זכריה ב, יב.

• 3) לשון הכתוב - תשא לב, כד.

400

אף אומות העולם מודים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל!

ששייכותם של בני-ישראל לארץ ישראל כולה (ארץ עשר אומות), "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", היא, באופן של חקיקה, שאי-אפשר להפריד ביניהם, כמודגש בהענין ד"ברית בין הבתרים", "כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, כמ"ש העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" ("וכמ"ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך גו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה"), "להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים".

. . ובזה נכללת גם העמידה בתוקף על שלימות הארץ שכבר נתן הקב"ה בידם של בנ"י בפועל ממש - עי"ז שיודעים ומכריזים בגלוי לעין-כל (גם לאומות העולם) ש"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", ובפרט שגם בלאו-הכי יודעים זאת אומות העולם בעצמם, ועד שהם בעצמם קורין לשטח זה של כדור הארץ בשם "ארץ ישראל", ולא רק "ארץ ישראל", אלא "ישראל" (כפי שנקרא באופן רשמי בכמה ארצות ממשלות דאומות-העולם), ישראל - על-שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל"; והעמידה בתוקף על שלימות הארץ הקשורה בשלימות התורה והעם - נעשית גם ההכנה המתאימה לירושת כל ארץ ישראל שהבטיח הקב"ה בברית בין הבתרים (עשר אומות), מתוך מנוחה, דרכי נועם ודרכי שלום.

(משיחת שבת-פרשת חוקת, ז' תמוז תש"נ - מוגה)

לא להחזיר אף שעל מארץ ישראל!!

כולל ובמיוחד (עי״ז) שגם ברגעי הגלות האחרונים עומדים בתוקף על שלימות הארץ בנוגע לחלקי הארץ שכבר ניתנו ע״י הקב״ה לבעלותם של בני-ישראל שלא להחזיר חס -ושלום אף שעל משטחי ארץ ישראל לאומות העולם.

(משיחת שבת-פרשת שלח, מברכים-החודש, תנש״א - מוגה)

התאספות האומות - "לריק"!

בימים אלה התאספו אומות העולם

 

(שבעים אומות) באופן של "רגשו גוים

ולאומים יהגו"¹, לטעון לישראל "לסטים אתם נו"׳, לא רק בנוגע לעזה או שומרון, אלא גם (ולכל לראש) בנוגע ליהודה כולל ירושלים,

עיר הבירה של ארץ ישראל, ״קרית חנה דוד״² - בה בשעה שהכל יודעים את התשובה לטענה זו המפורשת בהתחלת פירוש רש״י על התורה: "כל הארץ של הקב״ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו . . נתנה לנו".

[ולמרבה הפלא - היו בכלל זה גם מדינות שדרכם להשתדל ולעשות כל התלוי בהם למען הצדק והיושר בעולם, כפי שראו גם בהנהגתם בקשר למאורעות במפרץ הפרסי באופן המתחייב על-פי צדק ויושר (למנוע מצב של גזילה איש מרעהו, מדינה ממדינה כוי), כי גם בענין זה התנהגו באופן בלתי-רצוי ביחס לבני-ישראל].

ויש לומר ההסברה בזה (שמאורע בלתי^-רצוי זה אירע דוקא בתקופה שבה רואים נסים גלויים) - על-דרך האמור לעיל שהסדר בעולם הוא באופן של העלם חושך, ורק אחר-כך נעשה גילוי האור, ומזה מובן שאין להתפעל מזה ש"רגשו גוים ולאומים יהגו", כיון שאין זה אלא ״ריק״ (כסיום הכתוב), ״כל ריגושן . . לריק"³, כיון ש״יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו"⁴, ולכן עומדים בני-ישראל בכל התוקף בכל הקשור לשלימותה של ארץ ישראל (ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לירושלים), בידעם ש״כל הארץ של הקב״ה היא, הוא בראה . . ונתנה לנו".

ויש-לומר יתירה מזה  - שהענין ד״רגשו גוים ולאומים יהגו" גופא הוא מסימני

הגאולה, כפי שכותב רש״י ש״רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח".

• 1) תהלים ב, א.

• 2) ישעי׳ כט, א.

• 3) מדרש תהלים וילקוט-שמעוני עה״פ.

• 4) תהלים שם, ד.

402

ויהי-רצון והוא העיקר - שלאחרי כל סימני הגאולה תבוא כבר ותיכף הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"⁴⁹⁹, שאז יהיה שלימות הענין ד"עולם חדש", "נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים"⁵⁰⁰, ובאופן ש"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי⁵⁰¹ כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"⁵⁰².

(מעובד ע"פ שיחת שבת-בראשית תנש"א - מוגה)

מסירת השטחים - פיקוח-בפש!

כיון שהקב״ה נתן בפועל את עיר שכם והשטחים דיהודה ושומרון (עי״ז ש״נכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן" במלחמות שהיו לבנ״י בשנים האחרונות) - הרי בטוח ופשוט, שמצד פיקוח-נפש אסור על-פי תורה להחזירם חס-ושלום (כפס״ד בשו״ע או״ח הלי שבת).

(משיחת שבת-פרשת וארא, מברכים-החודש שבט, תנש״א - מוגה)

ביטול מוחלט של מחשבה אודות מסירת שטחים

ויש לעורר גם על-דבר השמירה על שלימותה של ארץ ישראל - לבטל לגמרי ("כעפרא דארעא") הקא-סלקא-דעתך והדיבור על-דבר מסירת שטחים מארץ ישראל שבידינו לאומות-העולם, אפילו לא שעל אחד, ואפילו לא חוט השערה, אלא לשמור על שלימות הארץ (שכבר ניתנה בפועל על-ידי הקב״ה לבעלותם של ישראל בזמן הזה), ביחד עם שלימות העם ושלימות התורה - שלימות משולשת ונצחית.

(משיחת חמשה-עשר בשבט תשנ״ב - מוגה)

"רב" עם "סמיכה" מדבר כך?!

מכל הנ"ל מובן בפשטות עד כמה מושללת בתכלית ההכרזה שהתפרסם לאחרונה -שיהודים בארץ ישראל צריכים להכנע ללחץ של אומות-העולם בקשר לארץ ישראל בגלל אל תתגרה באומות¹, היות והם (היהודים) נמצאים תחת השליטה של אומות-העולם ותלויים בחסידהם, עד - יותר מכך: שההצלה וקיום היהודים בארץ ישראל (היתה) תלויה באומות-העולם, רחמנא-ליצלן היה-לא-תהיה!

לכל לראש (א): רחמנא-ליצלן לומר שהקיום היהודי הוא בספק רחמנא-ליצלן היה-לא-תהיה. עם ישראל הוא נצחי היות והם עם ה' הקב"ה הינו נצחי (כפי שכתוב² "אני ה' לא שיניתי ואתם בני-ישראל לא כילתם", ועוד, ועוד).

שנית (ב): כל יהודי יודע בפשטות, שהתחלת ופתיחה כל התורה כולה היא: "בראשית", ורש"י מפרש על-זה³: "בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית":

מובן איפוא בפשטות ממש, שלא אומות-העולם הם בעלי-הבית על בני-ישראל רחמנא-ליצלן!

והיות שזוהי ההתחלה ופתיחה על כל התורה - הן תורה שבכתב והן תורה שבעל-פה ("פירושה" של תורה שבכתב שניתנה יחד עם תורה שבכתב⁴) שזה כולל "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש"⁵, התורה שנלמדה ונתוספה אצל בני-ישראל במשך כל הדורות - הרי מובן ש"בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית", זהו יסוד בכלל התורה כולה.

[כמובן, בפשטות, ובמכל-שכן וקל-וחומר מזה שכל ענין שבתורה - גם הסדר שבתורה - הוא בתכלית הדיוק, על-אחת-כמה-וכמה בנוגע ל"בראשית", ההתחלה של כל התורה

• 1) דברים ב, ט.

• 2) מלאכי ג, ו.

• 3) בראשית א, א. וראה רמב"ן שם.

• 4) הקדמת הרמב"ם בספר היד בתחילתו.

• 5) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252 הע' 20-21.

404

(שהתחלה של כל דבר, אפילו בלשון בני אדם, היא בדיוק הכי גדול, על-אחת-כמה-וכמה בתורה)].

ולמרות זה - נעמד יהודי להכריז בפומבי לפני כו"כ עשיריות מישראל אשר באו לשמוע "תורה" - שקיומם של ישראל תלוי באומות-העולם!

הפליאה בדבר חזקה יותר בבואנו עתה מהימים טובים של חודש תשרי כאשר יהודים אמרו כמה פעמים בתפילותיהם "אתה בחרתנו מכל העמים"⁵⁰³!

ועד כדי כך הדבר בפשטות - שאף אחד לא 'חלם' שיש צורך להבהיר זאת, ובפרט יהודי... - אפילו אומות-העולם מכירים בכך שבני-ישראל הם העם הנבחר. ובמשך הדורות היה זה דבר הפשוט. עד שאפילו בדורות שהיו העלמות והסתרים כו' (כבזמן המשכילים וכיוצא-בזה), לא היה נעמד רב שיש לו סמיכה ומכריז דבר כזה!

ו(ג) ה"טענה" של אל תתגרה באומות וכו' והחסדים שמקבלים מאומות-העולם - אין לה כל שייכות לזה, כי מובן ופשוט, שאל תתגרה באומות וכו' אין זה נוגע חס-ושלום כלל וכלל ל"בראשית בשביל ישראל" ול"אתה בחרתנו" - וכמדובר לעיל.

ועוד ועיקר (ד): הרי מובן שבפשטות, שכאשר המדובר הוא בענין קיום התורה-ומצוות - לא שייך על זה הציווי אל תתגרה וכו'. ועל-אחת-כמה-וכמה בנדון-דידן - כאשר המדובר הוא על פקוח נפשות בעקבות החזרת שטחים, כפסק דין בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכט (כמדובר כמ"פ), ש"נכרים שצרו על עיירות ישראל . . אם באו על עסקי נפשות . . ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת . . ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצין לבוא אלא על עסקי קש ותבן מחללין עליהן את השבת שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

(משיחת שבת-פרשת בראשית תשנ"ב - מוגה)

יחידות ר׳ הלל זיידמאן - כסלו תשכ״ח

ר' הלל זיידמן: הנשיא שז"ר אמר לי: אני מבין שכולם שואלים מדוע הרבי אינו בא ארצה. אני אינני שואל (אמר שז"ר והוסיף:) אינני משיא עצות לרבי, במיוחד מיום שנכנסתי לשלטון. אבל דבר אחד אני כן מבקש, שהרבי יואיל לצוות על מספר חסידיו ואנשי מעשה, שיעלו לירושלים העתיקה על מנת לשקם מחדש את שכונת חב"ד, מיסודו של ה"צמח צדק" ז"ל. מר משה סגל כבר השתקע שם. המרכז מטעם הממשלה לעניני ירושלים העתיקה קבל הוראות להעניק כל עזרה למטרה זו. יבואו אנשי מסחר, תעשיה ומלאכה, בכדי שהיושב בשכונה יהיה נושא (את) עצמו. פוסקים שאסור לעזוב את שטחי ארץ ישראל, אבל הם עדיין אינם שלנו - כל זמן שיהודים אינם מיושבים בהם.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אנו מוכנים לזה, ואף מונח כסף למטרה זו. גם מקוה אני שימצאו אנשים להגשמתה. אולם, גורלה של ירושלים העתיקה עדיין מונח בספק. מחפשים איזו נוסחה שלפיה הרובע ישאר ערבי. מובן, שאין בכוחה של שום ממשלה לוותר על ירושלים, כי לא תתקיים במקרה זה אף יום, אבל מחפשים נוסחה שלפיה ירושלים העתיקה תשאר בשלטונה של ישראל "לפנים", בעוד שלמעשה ישאר ה"סטטוס קוו", ולא יהיה מקום לישוב יהודי שם. אם היה לליובאוויטש הרבה כסף היינו מסתכנים, אבל אין לנו, ואיך אפשר להשקיע כספים על ספק.

אשר לבית כנסת חב"ד בעיר העתיקה - עשינו לשיקומו ושיפוצו כדין (כאן סיפר לי הרבי בסיפוק רב אודות ביקורו של שז"ר בבית כנסת זה למחרת יום הולדתו), אבל שכונה שאני.

ר' הלל זיידמן: מדוע מחפשים בישראל נוסחה?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: משום שוואשינגטון מפעילה לחץ, וכמובן אי-אפשר להתעלם ממנו, והרי לא אדרוש ממר אשכול שיתקוטט עם וואשינגטון בגלל שכונת חב"ד. אף אם היה שואל בעצתי לא הייתי מייעץ לו נוכח התלות באמריקה מבחינה בטחונית.

אם הממשלה היתה באמת איתנה בהחלטתה לא לזוז - לא היתה וואשינגטון מפעילה לחץ, אבל כאשר הגויים מרגישים בחולשה באיזו נקודה, ושאפשר ללחוץ - לוחצים...

ר' הלל זיידמן: זה חדש לגמרי בשבילי. בהיותי בארץ ישראל שוחחתי עם כמה ראשי מפלגות וכולם היו מאוחדים בדעתם בדבר ירושלים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: זה באופן רשמי, אבל למעשה זה לא כך.

ר' הלל זיידמן: דיברתי עם מנחם בגין בעת שביקר כאן באחרונה, ולא שמעתי ממנו שום דבר על זה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: גם הוא אינו די איתן בנדון זה. דיברתי על זה עם איש מן הצמרת בישראל, והוא בהיותו איש ישר אמר לי, שאינו מסכים איתי, ועד שהטיף לי, אם יפול חס-ושלום חייל אחד, והרי פקוח-נפש דוחה את כל התורה כולה וכו'.

ר' הלל זיידמן: הרי אפשר לברר את הדבר?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: מסופקני אם אפשר לברר. אינני מאמין אם לממשלה עצמה ברורה עמדתה בנדון זה, ויתכן שיעבור עוד זמן עד שתוברר.

(נדפס ב'יחי המלך' גליון 300)

יחידות מר אבנר שאקי - תשכ״ח

כ"ק אדמו"ר שליט"א: מדוע מונעים את ההתיישבות בעיר העתיקה?

והוסיף: עשו שגיאה בזה שלא שילחו את הערבים. ואמר: היו צריכים לומר לכל אחד ואחד מהערבים: 'אתה חייב מיתה כי הנך מורד, אבל בכל-זאת קח מאה ל"י והפעקל שלך [=חבילתך] ולך'.

ואז, כאשר היו באים למצרים (או לסוריה) ומסתובבים שם ומספרים את הטוב שבישראל, ובאמת היינו חייבים מיתה אלא שישראל "רחמנים בני רחמנים" ולכן הניחו לנו. אבל כעת - שהשאירו את הערבים במקומותיהם - הם מדברים רעה, ועוד מעט יהיו בחירות, ומכיון שישראל היא מדינה דמוקרטית - יתנו להם לבחור, ומי יודע מה יהיה. ובטח יבנו להם במקום החורבות שלהם שיכונים חדשים...

כ"ק אדמו"ר שליט"א: האם ההתעוררות בארץ ישראל קיימת?

הנ"ל: התקרר כבר בהרבה, אך עדיין נשאר, בפרט אצל אחינו הספרדים.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אצל כולם יש התעוררות, רק שאצל הספרדים זה בגלוי. ובכלל, אצלם קל לפעול, כי הם בטבע מגלים רגשותיהם מה-שאין-כן האירופאיים כובשים את רגשותיהם.

הנ"ל: הרסו בתים סביבות הכותל, בשלטונות שקלו אם לעשות זה או לא - טוב עשו?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: טוב עשו, ובמילא גם בלי זה היו מבקשים פיצויים, וטוב שהיה שם אחד "עז פנים" שלקח בולדוזר והרס את הבתים. ובאמת, גם ג'ונסון ידע שהבולדוזר לא הסתובב שם בטעות, אלא שצריך מלמעלה פארגלעטן...

. . כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה שמחכים לעולים חדשים - מי יודע מתי הם יבואו... ואפילו כשיבואו - הרי הם לא נולדו בארץ ואינם מוכשרים כל-כך לפיתוחה... צריכים לתבוע ולדבר אודות הגברת הילודה, ולומר שארץ ישראל גדלה וצריכים ליישב אותה, ואני מבטיח שישמעו, ויהיו עשרת אלפים - עד מאה אלף - ילודים יותר, ואלו שנולדו בארץ -מכירים אותה ומוכשרים יותר לפיתוחה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ר' חנינא בן דוסא היה "מלומד בנסים", והיה רגיל בהם תדיר, מה-שאין-כן אנו. אם עושים נס - אזי מתווסף באמונה, אבל יש הרבה נסים ויכולים לטעון שזה "כחי ועוצם ידי", וכן ב'מלחמת ששת הימים' היו הרבה נסים והיתה נתינת-מקום לטענה הנ"ל, לכן אמר הקב"ה - תעשו בעצמכם ותראו אם יש לכם הכח לכך, ובינתיים יש כשלון אחר כשלון...

בעת ביקור האדמו״ר מגור זצ״ל, ט׳ אלול תשל״ח

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הלואי ויהיה כך בנוגע לעמידה איתנה ובתקיפות בכל הקשור לשלום. [הובא משקה ואדמו"ר מגור אמר: לחיים, שתהיה שנה טובה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בטוב הנראה והנגלה, לחיים].

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הוזכר קודם בנוגע לתוקף ושלום, - ומכיון שאתם הנכם זקן האדמורי"ם בארץ^-ישראל, כדאי היה שתצאו לפרסם בתוקף לקיים פסק^-הדין של השולחן^-ערוך שכאשר הם באים "על עסקי תבן וקש" יש לעמוד עם נשק וכו' - וממילא יהיה "תפול עליהם אימתה ופחד".

האדמו"ר מגור: אכן רואים שכל השירה כתובה בלשון עבר, מה-שאין-כן "תפול

עליהם אימתה ופחד" כתוב בלשון הווה, [כ"ק אדמו"ר שליט"א העיר שזהו בלשון עתיד].

והיינו: ישיר שייך להעבר, מה-שאין-כן "תפול גו'" צריכים גם בזמננו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כיון שישנם כאלה שהם "הירא ורך הלבב", ויש להבטיח ש"אל ירך לבב אחיו כלבבו" (כפי שקראנו בשבת הקודמת) - יש לפרסם "קול קורא" שזהו דין בשולחן^-ערוך (שאיננו קשור ב"קדושת הארץ" "עליה בחומה", וכל כיוצא^-בזה) החל על כל ריכוז יהודי בכל מקום שהוא (אפילו בחוץ^-לארץ), שאפילו בשבת יש לצאת כנגדם בכלי נשק, ואף כאשר הם באים על עסקי קש ותבן - כיון שזהו ב"ספר" (ליד הגבול).

ופירסום "קול קורא" זה - שיפעול רושם חזק - הוא עתה בבחינת "דבר בעתו":

ראשית, קראנו זה עתה בשבת הקודמת (פ' שופטים) שכהן, מדריך, או שופט צריכים להשתדל לחזק.

שנית, זה יביא תועלת בנוגע ל"הירך ורב הלבב", שלכל^-הפחות לא יתערבו. - אמרתי שרואים דבר פלא: בנוגע ל"הירא ורך הלבב", היו צריכים לכאורה, לעשות דבר פשוט, לשכנעו שאין לו ממה לפחד, כאן רואים בדיוק להיפך: "ילך וישוב לביתו" שכן אין פנאי לשנות דעתו, מה שצריך להבטיח הוא ש"אל ימס לבב אחיו כלבבו", במילא יכול הוא ללכת לביתו ולעשות כל הדברים הטובים בביתו.

אילו היו יוצאים בתוקף של "מאן מלכי רבנן", עם תוקף של דין השולחן^-ערוך, היו הדברים פועלים למעלה, וכך הדרך ממילא פועלים גם למטה.

האדמו"ר מגור: "מלכי רבנן" הוא לשון רבים, אין הכוונה לאחד.

כ"ק אדמו"ר שליט"א (בחיוך): אני אשתדל למצוא עוד כמה, ישנם כבר כמה - דרוש אבל, שאחד יצא בתוקף. כפי שהזכרתם קודם, הרי עתה, בנוגע לענינים רבים הקשורים ב"יראת שמים" הוטב והוקל. הרי על-אחת-כמה-וכמה יש להשתדל בענין כזה, הנוגע לפיקוח^-נפשות, וזהו, דבר שהכל מודים בו!

האדמו"ר מגור: אולי תבואו לארץ^-ישראל, ונפעל בכך.

כ"ק אדמו"ר שליט"א (בחיוך): אני אשתדל לפעול בכך כאן - כאן בחוץ-לארץ ישנו גם "הירא ורך הלבב". (ובהמשך להמדובר לעיל בענין ה"קול קורא") יהיה זה "דבר בעתו" וענין "שהזמן גרמא".

האדמו"ר מגור: פועלים כבר בכך.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אבל זהו בחשאי. - הדרך לשלום "ונתתי שלום בארץ" היא כאשר עומדים באופן של "ואולך אתכם קוממיות" - כפירוש רש"י שזהו "בקומה זקופה".

כ"ק מו"ח אדמו"ר המשיל פעם משל מפנס - כאשר הוא עומד באמצע הרחוב, מתקבצים סביבו אנשים ויהודים, מה-שאין-כן כאשר הפנס איננו עומד באמצע הרחוב, אין רואים אנשים, אין יודעים מי סובר גם הוא כך, ומי סובר להיפך.

ובעניננו: כאשר יודעים מפסק^-דין השולחן^-ערוך, יש להכריז ולפרסם זאת, ובפרט בתקיפות, "מלכא רבנן" וכו'. [ובקשר להדאגה שזה לא לשון יחיד (כנ"ל) - יהיו הרבה יותר מכמה מנינים!].

האדמו"ר מגור: ישנה מועצת גדולי התורה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: עד שהם יפרסמו זאת - יקח זמן רב, יעשו אסיפה, יביאו מזכיר וכו' וכל שאר הדברים הטובים.

איתא בספרים - בנוגע לפסקי^-הדינים של ה"בית יוסף" (מחבר השולחן^-ערוך), שהם פסקים שנפסקו על-ידי מאתיים בעלי סמיכה, וכיון ש(כאמור) זהו דין הכתוב בשולחן-ערוך, ישנם מיד מאתיים הסוברים כך!

בעת ביקור אדמו״ר מסדיגורא, ד׳ תמוז תש״מ

האדמו"ר מסדיגורא:  רציתי לשאול עוד מהי דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע

לשטחים האם יש לזה דין כיבוש יחיד או לא.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: מאז ומתמיד התפלאתי: הגמרא אומרת שישנה מציאות של "טענו חטים והודה לו בשעורים", והגמרא מביאה זאת בקשר לבית-דין בישראל. מעולם לא הבנתי מדובר הרי בדיינים מומחים, ובאים שני אנשים "נורמליים" כיצד יתכן מציאות של "טענו בחטים והודה לו בשעורים"? וזו קס"ד שצריך לפרש מהו הדין?!

המצב עתה בארץ ישראל אין לו שום שייכות לכיבוש יחיד וכיבוש רבים - יהודים נמצאים במעמד ומצב של "מצור", כשהם מוקפים רחמנא-ליצלן במאה מליון ערבים. ואם-כן זה דין פשוט, ואין כל נפק"מ אם יש קדושת הארץ או לא - כאשר שלשה מליון -יהודים. כן^-ירבו, נמצאים בשטח זה, מוקפים סביב על-ידי ערבים, מוסלמים או מצריים (כפי שהם מוכנים) והערבים אינם אומרים שרצונם ב"תבן וקש", הם אומרים מפורשות שרצונם בשטח נוסף.

וא"כ אפילו היה הדבר בחוץ^-לארץ, הרי במקרה זה פסק-דין מפורש בשו"ע שאפילו ישנם רק 3 יהודים בשטח זה, המסוגלים לשאת נשק, ואין להם בית^-דין, אין להם "דוד מלך ישראל" אין להם "מלכות", ואפילו לא "ז' טובי העיר" [השולחן^-ערוך אינו מתנהנ זאת בז' טובי טובי העיר].

הרי (קובע השו"ע) כיון שזהו מעמד ומצב זה שיש מקום לספק ש"תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם" [אין הכוונה ב"הארץ" - ארץ ישראל, אלא, אותו שטח בו מצויים יהודים היכן שזה יהיה, אפילו בחוץ^-לארץ, ובמסכת עירובין (מקור דין זה) מובא דין זה במפורש בקשר (לחו"ל) לנהרדעא].

הדין הוא שצריך לצאת כנגדם עם נשק בעצם יום השבת, ואפילו כשעדין לא באו אלא "ממשמשים לבא".

עכשיו הדבר הוא ברור, שהרי הם אומרים בפירוש שרצונם הוא בשטח, ולא ב"קש ותבן" - רוצים הם את מזרח ירושלים.

וכבר אמרתי - ועכשיו הדבר שוב איננו בגדר סוד - (על הטענה שיש להחזיר שטחים כדי להשתיק את הערבים): כאשר היה הנצחון ב"מלחמת ששת הימים" (כפי שזה נקרא) -שכבשו את ירושלים, מערב הירדן, וכל השטחים אודותם מדובר כעת.

הרי מיד בשבוע שלאחר מכן, באה הנה (לארה"ב) משלחת מטעם הממשלה (בירושלים או תל-אביב) ופנו לנשיא ארה"ב דאז, בבקשה שיתווך בין ישראל למצרים והערבים שמסביב, כדי שיסכימו לקבל את השטחים בחזרה לידיהם. הם אמרו אז, למרות שבאמת נצחנו במלחמה אך כוונתנו לא היתה בשביל השטחים, אלא כדי להשיג "שלום".

אני יודע מי השתתף אז במשלחת, וכעת יודעים זאת כולם - היתה זו ממשלת ליכוד לאומי (כפי שקראו לה) שגם בגין הי' חבר בה, אשכול היה ראש הממשלה, והיו חברים בה באי^-כח, כל המפלגות.

ממילא, הטענה שנאלצים להחזיר שטחים מפני ש"אל תתגרה בגוי קטן" - היא היפך המציאות, שהרי את אותה משלחת שלחו בזמן שהיה נצחון, ואף אחד מהערבים לא חלם שירצו להחזיר משהו בחזרה, הם פחדו שמא יגרשו אותם כמו אלו שברחו מתל^-אביב!

המצב היום הוא דומה: קודם טענו שע"י כך יהי' שלום, אך עכשיו הרי הם אומרים בפרוש שברצונם לקבל את ירושלים העתיקה, ואת יהודה ושומרון, ובנוסף לכך - הרי אינם מבטיחים כלל שלום, וגם לו היו מבטיחים, הרי סאדאת וחוסיין [חוסיין נמצא כאן עתה בארה"ב בביקור - אי אפשר לדבר עליו בגלל "הכנסת אורחים"...], שניהם אומרים בפירוש שהם נבחרו למשך זמן, ואין ביכולתם להתחייב לדברים שיקרו לכשיבואו ממלאי-מקומם. וגם לולי היו אומרים זאת בפירוש היינו יודעים זאת.

בנוסף לכך, תביעותיו של סאדאת עצמו - גדלו פי כמה, מדרישותיו לפני שלש שנים, דבר המתבטא גם בכך שאז הוא לא תבע ב"אותיות אמשטרדם" שהוא מוכרח לקבל את ירושלים העתיקה. - את ירושלים העתיקה הזכרתי רק כדי להדגיש את הענין, אך כדי לא לסטות מהענין העיקרי הריני להדגיש שאין כוונתי עתה בנוגע לירושלים העתיקה דוקא.

לנגד עיני עומדים דברי הגמרא בעירובין לגבי נהרדעא, שבה התגוררו יהודים [וגם היו בה סוגים שונים של יהודים: וישנו סיפור שאירע שם ביוהכ"פ], והגמרא אמרת שצריך לבחון דבר אחד: אם הארץ נוחה ליכבש לפניהם או לא; וכך זה נפסק בשולחן^-ערוך -וממילא זה נכלל בגדר דין "פקוח נפש", שלגבי פקוח-נפש אסור להמתין עד אשר יבואו לשאול, אלא צריך ללכת מיד ולהכריז את מצב הדברים.

נמצאים אנו הרי במצב של חושך כפול ומכופל, ולכן מראה הקב"ה דברים ברורים, כדי שיתבטלו כל סוגי הספיקות:

חשבו שכאשר הערבים ישמעו שעומדים להחזיר שטחים, יהיה שקט; המציאות היא שמאז שהתחילו לדבר אודות החזרת השטחים התרבו המחבלים ממה שהיו עד כה, מעולם לא היו כל כך הרבה מחבלים כפי שהיו מזמן חתימת ההסכם ב"מחנה דוד" [כך קורים לזה, על דוד נאמר הרי "דם לרוב שפכת", ודוקא ב"מחנה דוד" חתמו על הסכם המעמיד בפיקוח^-נפשות, רחמנא ליצלן, שלש מליון יהודים!].

ועוד מתגאים בכך שזהו "חוזה" שנחתם ב"מחנה דוד", והערבים טוענים כעת שזהו מעט, ולא לזה התכוונו, והיהודים עומדים ודנים מה יותר טוב ל"פיקוח נפש".

אין צורך משום ראיות, ה"בית יוסף" כבר הבהיר זאת בפירוש (מיוסד על הגמרא בעירובין לגבי נהרדעא) שאפי' "ממשמשים לבא" "על עסקי תבן וקש" - יחשוב יהודי ויטען, לכאורה, הרי רצונם בסך הכל בקצת עשב וקצת קש, ומיד (אומרים הם) נחזור בחזרה - יאמר היהודי - תן להם קצת עשב ואח"כ נראה מה יקרה, שכן אף פעם לא יהיה מאוחר מלהלחם בהם - קובעת "תורת אמת" שהיא גם "תורת חיים" שאסור להניח להם להכנס אפילו רגעים ספורים כדי להבטיח מצב שלא תהא "נוחה הארץ ליכבש לפניהם", ובעצם יום השבת (לא כתמיד שצריכים לפתוח במלחמה ג' ימים קודם השבת) יש לעמוד עם נשק ולהכריז שלא יתנו להם להכנס.

אדמו"ר מסדיגורא: הרי בזמן חנוכה לא נלחמו בשבת.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: זה היה קודם שנקבע ה"פסק דין".

טענה דומה לזו טוענים מדוע מכריז אני שעומדים אנו עוד לפני "אתחלתא דגאולה": היתכן?! הרי גדול בישראל מסויים אמר כך, וגם גדול שני, כך מובא גם בירושלמי, בשיר^-השירים רבה, וברמב"ן שגאולת ישראל תהא קמעה קמעה כ"איילת השחר"?!

השבתי על כך: לשם מה זקוקים אתם לראיה (לכך שזו אתחלתא דגאולה) טובה יותר מכך שר' עקיבא אמר על שמעון בן כוזיבא שהוא משיח, וקרא עליו הפסוק "דרך כוכב מיעקב" הנפק"מ הוא רק שזה הי' קודם שנפסק הדין ע"י הרמב"ם שגאולת ישראל תהיה כאשר יקום יהודי מבית דוד וכו' ו"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (ללא כל התחשבות בדמוקרטיה) יכריח יהודים לקיים מצוות, והוא יהיה זה ש"יבנה ביהמ"ק במקומו" ולאחר מכן "ויקבץ נדחי ישראל"- וסדר זה בתהליך הגאולה מביא הרמב"ם בשני מקומות (כדלקמן).

אדמו"ר מסדיגורא: הרי ישנם ספיקות מה יהי' קודם.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הספיקות מובאות בירושלמי והרמב"ם הרי ראה את הירושלמי.

אדמו"ר מסידוגרא: גם בספרי.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הספרי וכל שאר ספרים אלו היו לפני הרמב"ם, כולל שיר השירים רבה. היה אחד (לא אזכיר את שמו כיון שהוא כבר בעולם האמת) שנהי' בעל תשובה והתנהג בתכלית ההידור, אך מצאו אותו אוכל בשר^-עוף בחלב, כששאלוהו, היתכן?! הרי מהדר אתה בכל הדברים, וכיצד יתכן שאתה אוכל בשר בחלב? והוא השיב שמובא בגמרא שכך נהג ר' יוסי הגלילי, ושאלוני אם זה נכון - השבתי, בודאי שזה נכון, זוהי הרי גמ' מפורשת, אלא שההבדל הוא שזה היה בטרם נפסקה ההלכה.

וכן הוא הדבר בנוגע לעניננו: בירושלמי מעשר שני יש אמנם שתי דעות מה קודם "בונה ירושלים" או "נדחי ישראל יכנס"; לאחר מכן בא הרמב"ם שראה את הירושלמי, הספרי, את הבבלי וכו', - וקבע פס"ד פעמיים: בתחלת פרק יא של הלכות מלכים ובסופו [אינני בקי ברמב"ם... אך ענינים אלו כבר שננתי בע"פ!].

אח"כ התעוררה טענה: בפרק שלאחר מכן קובע הרמב"ם כי "כל אלו הדברים וכו' לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", ממילא מה הראי' ממה שכתב בפרק י"א - כאשר הרמב"ם בעצמו קובע שהסדר אינו ברור!

השבתי שדברי הרמב"ם בפי"ב מוסבים על דבריו באותו פרק, אך לא על מה שכתב בפי"א, שא"כ, אפשר להרחיק לכת ולומר שהרמב"ם חזר בו מכל מה שכתב בפי"א...!

אדמו"ר מסדיגורא: האם הדין ל"ג' שבועות" נוגע למצב כיום?

416

כ"ק אדמו"ר שליט"א: למצב היום - אין כל קשר ל"ג' שבועות" - וכפי שאמרתי - דין זה (השו"ע בהל' שבת) חל גם על נהרדעא כמפורש בגמרא.

אדמו"ר מסדיגורא: האם עתה לאחרי שה"יו^-ען" (האו"ם) נתנו רשות האם בכלל חל הדין דג' שבועות?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: מספרים על ר' יחזקאל לנדא ה"נודע ביהודה", שהגיע פעם לעיר שהיו בה הרבה לומדים שסברו שיודעים הם ללמוד יותר ממנו, וקיפחוהו בהלכות בפומבי - ועל הכל השיב בהצלחה, עד שהוא אמר פעם משהו שגרם לסערה, היתכן שרבה הראשי של פראג אמר דבר שלא כהלכה! הוא ביקש שהות להתבונן, ולבסוף הודה שהצדק עמם - אך יחד עם זה הוסיף, שכנראה השאלה שנשאל עלי' לא היתה נוגעת למעשה, ולאחר מכן הסביר את הדברים:

כשרב פוסק דין, וזאת לאור ציווי הקב"ה, מתעוררת קושיא: פס"ד זה מקבל הרי תוקף של משה רבינו (שהרי הרב הוא סמוך "איש מפי איש" עד משה) - כיצד, אפוא, אפשר לסמוך על בשר^-ודם? התשובה לכך היא בדוגמת הביאור בדין גבי עדים זוממין "הרגו אין נהרגים" שכן כיון שהיתה הריגה בפועל, והקב"ה איפשר זאת, הרי סימן שכך צריך היה להיות. ועד"ז בעניננו - כאשר לרב יש סמיכה להלכות אלו, והוא רב עפ"י שו"ע - לא יאפשר הקב"ה שיצא מידו מכשול.

במה דברים אמורים? כאשר זה נוגע למכשול, אך כאשר הדברים נוגעים רק לכבודו של הרב, אין הקב"ה מחוייב, כביכול, לרדת ולעזור לו שיקלע לאמת. ולכן - סיים ה"נודע ביהודה" - בודאי השאלה בה נשאלתי לא היתה נוגעת למעשה, ולבסוף ביררו ומצאו שאכן כך היה.

השאלה של "ג' שבועות" איננה נוגעת היום לפועלו.

כיון שלנמצאים בא"י "אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ" ללא כל קשר לג' שבועות, ואלו הנוסעים מהכא להתם, הנה, בדיוק כפי שדיברתי עמכם בנוגע לתל^-אביב, מדבר אני עמם, שכל מדריך הרוחני, או רב העוזב את חו"ל הוא עריק הבורח מן המלחמה בהתבוללות.

בזמנים שעברו, כשרב נסע לא"י הוא השאיר ממלא^-מקום כמותו, ואם היה זה ראש ישיבה דאג להשאיר עשר תלמידים במקומו, - אך עכשיו: רב, מלמד או ראש-ישיבה העוזב את ניו^-יורק, שיקגו בוסטון, או לונדון בשל רצונו ללמוד תורת א"י בארץ ישראל - הרי הוא פשוט בורח "מן המערכה"! [ועד"ז גם בנוגע ל"ג' שבועות" (חסר קצת) לזה צריך פשוט "עליה בחומה", כי ב"ג' שבועות" מוזכר דוקא "עליה בחומה" ולא סתם מצד (חסרון) א"י].

האדמו"ר מסדיגורא: המהרש"ל כותב בנוגע לימי כורש שאז לא הי' זה בגדר "עלי' בחומה" שכן, זה היה ברשות האומות, עד"ז עתה, שהם נתנו רשות.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: עתה נהי' שינוי - אם ישאלו את האומות לא יתנו רשות.

האדמו"ר מסדיגורא: כיון שנתנו רשות פעם אחת זה מספיק.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: על^-כך יטענו שהם נתנו רשות כל זמן שהם בעלי^-הבתים והדבר הוא באפשרותם, גוי הרי איננו יכול לתת לצמיתות - והוא לא יעשה דבר שאיננו בידו.

כשבלפור וכיו"ב הצהירו - היתה תוקפה של ההצהרה מוגבלת לכל ימי חייו, וכהונתו כמיניסטער בלבד, ואז היו צריכים לעמוד בדיבורם. ולאחר מכן הם בעצמם התחרטו -והצרות עם הערבים התחילו כבר בחייו (של בלפור), כיום הראה הקב"ה "נס" שהגוים אינם רוצים לקחת, הזמינו לכאן את מלך ירדן והיו צריכים לפעול עליו שיסכים ליטול את השטחים שארץ-ישראל מעוניינת למסור לו מצדה של הירדן - והוא מסרב לקבל.

כל הצרה היא שצריכים לפעול על יהודים שלא ירצו למסור שטחים. וכאמור לעיל - לא בגלל כיבוש יחיד או כיבוש רבים, ג' שבועות או קדושת הארץ, שלימות הארץ או לא תחנם - אלו ענינים שונים, אך אין להם כל קשר לענין ד"פיקוח^-נפש"; הפס"ד המובא בשולחן^-ערוך ממסכת עירובין עם כל ה"סערה" - מקורו במצב ד"נהדרדעא" - בחו"ל.

וכפי שאמרתי קודם, מעולם לא היו רח"ל כל^-כך הרבה מחבלים, כפי שישנם כיום לזמן חתימת ה"חוזה" - אלא שהממשלה הורתה להשתיק את הענין כדי שלא תיווצר פאניקה (אם זו הסיבה).

. . בכל אופן, שירבו שמחות אצל יהודים ושיהא "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" אולם לפני ה"וכבשוה" בשטחים חדשים, אסור לחשוב אודות עזיבת השטחים שישנם כבר, וכפי שדובר לעיל - ענין של פיקוח^-נפש אסור להמתין עד שיבואו לשאול על כך.

אדמו"ר מסידגורא: מה יכול אני לפעול בכך.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ראשית יש לפרסם "קול קורא" וכיו"ב. (כאן נשמט קטע לא ברור) . . ואם בכל זה לא הי' די - ראו עתה דבר מבהיל, עבר כבר חודש ועדיין לא נמצא אפילו אחד מאותם שירו בליל שבת^-קודש [על בחורי הישיבה בחברון הי"ד] ל"ע ול"ע, ומי היורה בבחור^-הישיבה יהושע סלמה הי"ד, בחברון. לש.ב. (שירותי הבטחון) דארץ ישראל מפורסם בעולם כבולשת היעילה ביותר, ועם זאת לא רק שלא מצאו את המרצחים, הם גם אינם אומרים שיש בידיהם כיוון למציאת האשמים.

כאשר התעסקו עם ערבי והלה רק נפצע - מתפארים הם בכך שעצרו 300 חשודים, וישנם כיווני חקירה, ובודאי גם ימצאו את האשם, ואילו במקרים האמורים לעת^-עתה לא כלום, ואין איש שם לבו על כך!

[פעם היו מתבטאים - שה"עוולה" אינה גדולה בכך שאין פוסקים כן - אין דנים כלל, ולא ידוע כי קיימת כאן שאלה כלשהי!].

ובאמת - אילו היו מוצאים את הרוצח שירה (ל"ע) ביהושע סלמה הי"ד - אזי לא הי' קורה מה שקרה בליל שבת^-קודש - שכן היו מענישים אותו והם היו רואים כו' בחינת "למען ישמעו גו' ויראו". וכאמור, מאז עברה תקופה של חודש - ושותקים!

והרי אילו תזכו - תהיו אתם ה"סוללים את הדרך" ומפרסמים, ובקול רעש גדול דוקא. -שזהו ה"קול גדול ולא יסף" מאז מתן^-תורה - בבחינת "תלמיד ותיק שעתיד לחדש" את דין הגמרא שנקבע ע"י הבית^-יוסף בשולחן ערוך לגבי "נהרדעא" שניתן למשה מסיני.

ואין צורך לחדש בכך מאומה - כי אם לחזור על פס"ד הנ"ל, ולהוסיף - שזהו דבר שהזמן גרמא הקשור ב"פיקוח^-נפשות".

לא חשובים כאן פלפולים וכל ויכוחים, ואין צורך לנגוע (לפגוע) באף אחד -כשהולכים על סמך דברי הב"י, ועל כתפיו, שאז ה"ז בדוגמת המשל דננס העמוד ע"ג הענק, שהננס רואה למרחוק יותר, כיון שעומד הוא גבוה (על כתפי הענק), וכשאומרים "בית יוסף" - אין הכוונה שצריכים לגשת לארון הספרים להוציא ספר שלו ארבעה חלקים, והוא עסוק בלהט דוקא בחלק "חושן משפט"...

זהו דין מפורש ב"אורח חיים" (הראיתם למדן שיתעסק בלהט ב"אורח^-חיים"?!...), אשר כשמו כן הוא מורה דרך בחיי היום-יום לכל יהודי: מיד כשיעור משנתו יאמר מודה אני, אח"כ יברך על נטילת ידים, ברכות השחר. ובחלק זה הכניס הב"י גם את הדין של פיקוח^-נפש.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בכל האמור כוונתי כשתשובו לאה"ק תעשו "שטורעם" בנושא זה.

האדמו"ר מסדיגורא: מה רוצים אתם ממני דוקא, מה כבר ביכולתי לפעול?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אני תובע זאת לא רק מכם, כי^-אם מכל מי שמזדמן לי לשוחח עמו, ומכל מי שנופל לידי. אלו שאינם משוחדים יודעים את האמת. לדוגמא, ראש האלופים בארצות^-הברית, מר קעזיען, שיצא עתה לפנסיה (ולכן כבר אינו תלוי באף אחד -ובאפשרותו לומר את האמת) פירסם שכל נסיגה ולו הקטנה ביותר מהשטחים מהווה סכנה בטחונית - פקו"נ - ממש.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: דבר פלא הוא שדוקא את ג' המקומות שכם חברון וירושלים שנקנו בקנין כפשוטו - תובעים הערבים. הצרה היא בהסברה - שלא אומרים להם שכן מפורש בתורה ("בייבל" בלשונם).

האדמו"ר מסדיגורא: ואם יסבירו להם שכך מפורש ב"בייבל" האם זה יועיל?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הם מאמינים ב"בייבל", והוכחה לכך ב"יו^-ען" (או"ם) פותחים את הישיבות בציטוטים מה"בייבל". גם קרטר הוא מאמין דתי - ובעצמו מוסר ביום ראשון שיעור ב"בייבל".

אינני מבין, מדוע מתביישים לומר להם שכך כתוב ב"בייבל", דבר שהי' מסייע שיבינו. כשחיים הרצוג ביקר כאן בשמחת^-תורה, אמרתי לו: כיון שאתה לוי, וחברון שייכת ללויים - תכריז ב"יו^-ען" שחברון שייכת לך, ואינך מוותר עלי'. הוא עשה כן, והגיעו לכאן ידיעות על^-כך. הגיעוני ידיעות מב' הצדדים (מאה"ק ומוואשינגטון) שקרטר בעצמו התפלא

420

שהיהודים נסוגו יותר מכפי שהוא קיווה. והסיבה לכך מפני שהממשלה נפולה מאוד בעצמה.

האדמו"ר מסדיגורא: אאמו"ר אמר פעם עה"פ "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" שלכאורה צריך היה להיות כתוב להיפך - בגלל שהיינו בעיניהם לכן גם היינו בעינינו?! אלא הביאור בכך הוא שכיון שבעינינו היינו כחגבים, לכן, בעיניהם היינו עוד יותר נמוכים - כנמלה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הן הן הדברים, כיון שאמרתם וכולם שמעו זאת (כ"ק אדמו"ר שליט"א הסתובב לכיוון הנוכחים הראה בידו, והמשיך:) שכולכם צריכים לפרסם מה שנאמר כאן שלא צריכים להיות כל^-כך נפולים.

האדמו"ר מסדיגורא: בנמלים ישנה מעלה, שהרי לומדים גזל מנמלה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: "אלמלי לא ניתנה תורה (ח"ו) היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה", ויתירה מזו מצינו ששלמה המלך הלך ללמוד חכמה מנמלה - אך לעניננו החסרון מספיק כשנפולים כ"חגבים".

כ"ק אדמו"ר שליט"א פנה להרב אברהם שפירא מחסידי סאדיגורא, ואמר: כיון שאתם בעה"ב ולפעמים בעה"ב יכול לפעול יותר, במילא כל הדברים שדברתי קודם בנוגע לשטחים, צריכים אתם גם^-כן לפעול בהם. והוסיף כ"ק אדמו"ר שליט"א : יש לעשות הכל - ליישב מיד את כל הגבול בגלל הצורך הבטחוני, ואילו בהתנחלויות שמקימה הממשלה זה מתעכב זמן רב ממתינים לסידורי מים, חשמל וכו'.

הר"א שפירא העיר כי תוכניתו של יגאל אלון (להחזרת השטחים) היתה טובה יותר, ולפיה היו מחזירים פחות שטחים משהחזיר בגין.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: שבתוכנית אלון חסרון אחד עצום לחתוך את ארץ^-ישראל לשני חלקים. אלו היודעים כיצד התנהלה המלחמה בין פולין וגרמניה - מבינים שכל החורבן הי' בגלל שפולין נחתכה לשני חלקים.

בעת ביקור הרה״ג ר׳ אפרים אליעזר הכהן יאלעס, א׳ דחול המועד פסח תש״מ

כ"ק אדמור שליט"א אמר להגרא"א שפסק דין שפירסם בנוגע איסור החזרת השטחים באה"ק ת"ו - פעל פעולתו עם הפס"ד של שאר הרבנים, שהם בדוגמת סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו. ומכיון שפסקו כך למטה, פועלים הדברים גם למעלה.

כתוצאה מכך - המשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א - הרי גם אלו הרוצים להחזיר בפועל את השטחים, וגם אלו שדעתם אינה יציבה תשתנה דעתם, בבחינת "אע"ג דאיהו לא חזי [שזהו כתוצאה מפס"ד הנ"ל] מזלייהו חזי" ואלו כאלו יכריזו בגלוי שאסור להחזיר שטחים!

בעת ביקור הרה״ג ר׳ אפרים אליעזר הכהן יאלעס, ב׳ דחול המועד פסח תשמ״ב

הגרא"א יאלעס: האם יש ענין "להרחיב את ארץ ישראל" לקראת בוא המשיח או כהכנה לזה וכיו"ב?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע לעשיית מלחמה הרי זה פס"ד ברור ברמב"ם שצריך ע"ז רשות ממלך או מסנהדרין - דברים שעכשיו אינם. אמנם כשמשיח יבוא הוא הרי יהיה מלך. וע"כ האם לצאת למלחמה, לשם כך, תשובתי היא בפירוש: לא! הדבר אסור, אך בכל הקשור להוספה בלימוד התורה וקיום מצוות הרי על זה מספרת הגמ' בסנהדרין שר' יהושע בן לוי שאל את אליהו "אימתי אתי משיח" (מתי יבוא משיח) וענה לו: "היום אם בקולי תשמעו". היינו, שכל יהודי ע"י שמוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות הרי הוא מקרב עוד יותר את ה"היום אם בקולי תשמעו".

אך כעת המדובר הוא אודות פיקוח נפש, ובכל הקשור לפיקוח נפש ישנו פסק דין ברור בהל' פיקוח נפש שגם כאשר מבקשים הם רק "קש ותבן" ואולם על^-ידי כך "תפתח הארץ לפניהם" הרי אז הפס"ד הוא ברור ש"מחללין עליהן את השבת" ומתייצבים למולם עם כלי נשק.

דין זה הובא בגמרא אודות נהרדעא, שם היה קיבוץ של יהודים ונפסק הדין ש"מחללין עליהם את השבת" "ויוצאים עליהם בכלי זיין שמא תפתח הארץ לפניהם"!

הגרא"א יאלעס: מהו ה"רעש" הגדול שעושים בקשר להחזרת ימית, מילא בקשר לנפט ושטחים הרי הדבר היה נוגע מצד בטחון?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: בימית גרים יהודים, בדיוק כשם שהדבר היה בנהרדעא, נהרדעא היתה עיר בחו"ל שבה דרו יהודים. שם גרו הן יהודים והן גויים. הוא הדין גם בברוקלין, באם ח"ו יבואו גויים ויבקשו קש ותבן, אם ע"י כך "תפתח הארץ לפניהם" הרי זה פס"ד שאזי "יוצאים עליהם בכלי זיין אפילו בשבת"!!

כאן מדובר אודות ימית אשר בה מתגוררים רק יהודים, ורוצים חלילה לגרשם משם ולתת עיר זו למצרים, בשעה שהם, המצרים, אומרים בפירוש שרצונם לא (רק) בקש ותבן כי אם ש"תפתח הארץ לפניהם"?!

איני מדבר מצד קדושת הארץ - הבעיה בימית היא רק מצד פיקוח נפש של 3 מליון יהודים היה^-לא^-תהיה!

טוענים כי המדובר הוא בשלום. וכי ראיתם פעם דבר שכזה? שתי מדינות עושות ביניהם שלום, צד אחד נותן הכל ואילו הצד השני אינו נותן מאומה, לא שהם נותנים מעט מדי הם אינם נותנים מאומה!  הדבר היחידי הוא שאפשר לנסוע לשם ולראות את

הפירמידות, וכי ראיתם מעודכם "הישג" שכזה?

הם אינם מתכוונים כלל לשם שלום, מה שקרה הוא שלאחר שנלחמו במשך עשרות שנים ולא הצליחו לקבל את השטחים החליטו לקחת את השטחים ע"י "שלום", ובאותו חוזה "שלום" שנחתם ב"קעמפ^-דייוויד" חתום בגין עצמו כי תוך 5 שנים חייבים להגיע להסדר עם הפלסטינאים?!

אלו הטוענים כי המדובר הוא בשלום - נוטלים על עצמם אחריות לבטחונם של 3 מליון יהודים!!

ובפרט אלו המקשרים זאת עם תורה, כי ע"י זה מקבלים הם עוד כמה דולר לישיבה...

[כשהרב יאלעס ניסה לסנגר על ענין זה העיר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: הרב יאלעס! אמנם הנך כהן ולכן עליך ללמד זכות ואולם כך בדיוק הם פני הדברים!!].

מעולם לא הבנתי את דברי הגמרא "טענו חיטים והודה לו בשעורים" הרי לכאורה זהו דבר "מוזר", יושבים בבי"ד טוען האחד "חיטים" ואילו השני עונה לו "שעורים"?!...

כעת רואים זאת במוחש: טוענים שזה שלום, בה בשעה שהם עצמם טוענים שלאחר מכן הם יעשו שלום עם שאר הערבים...

סיכמו הרי מפורש שלאחר מסירת השטח לא יהיו שם אנשי צבא - והמציאות היא ש-24 שעות לאחר מכן כבר הביאו לשם אנשי צבא וכששאלו אותם היתכן?! ענו שהם היו לבושים בלבוש אזרחי. תשובה זו ענו לשרים בעלי שכל בעוד שלמעשה זה תירוץ טוב עבור ילדים קטנים...

ולאחר מכן עוד נוסעים המצרים לארה"ב ומבקשים מרייגן שיתן להם נשק יותר ממה שמקבלת ישראל, וכששואלים אותם הרי נמצאים אנו בשלום וא"כ לשם מה לכם הנשק? הם עונים שצריכים זאת לצורך המלחמה עם לוב.

כל זאת מראה שהמצב הוא ממש מבהיל!!!

(לאחר המלחמה שלחו משלחת לארה"ב והדבר מזכיר את הסיפור עם הדד מלך ארם שגם שם נאמר "אחי הוא").

וממילא על-ידי מסירת ימית מתקרבים הערבים בעוד 10 ק"מ לתל^-אביב, לבני^-ברק ולכפר^-חב"ד.

לפני כמה שבועות הביע בגין תמיהה על הרעש שמעוררים אודות ימית בזמן שימית הרי אינה ארץ ישראל.

אך, כפי שהדגשתי, כאן לא מדובר בכלל בקשר לקדושת הארץ, כאן מדובר אודות פיקוח נפש ממש!!! וזהו פסק דין מפורש בהלכה שאסור למסור שטחים אלו! ויתירה מזו - בפיקוח נפש ישנו כלל ש"הנשאל הרי זה מגונה" והוא אף מכונה "שופך דמים".

בעת ביקור הרה״ג ר׳ אפרים אליעזר הכהן יאלעס, א׳ דחול המועד פסח תשמ״ג

הגרא"א יאלעס: מהי דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א על המצב שם?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: יש ליטול מן המנהלים - שם - את הבחירה, ואז הם יתנהגו כראוי. בינתיים נוהגים הם שלא כדבעי.

וכאמור מספר פעמים, כי "לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה", ועל כך נשאלת השאלה: הלא הקב"ה ברא יראת שמים, אהבת ה' וכו'. ובשעה שישנו יהודי שאצלו לא קיים "ובחרת בחיים", ר"ל - להיכן הלכה כל אותה כמות היראה שניתנה לו?

והתשובה לכך: האוהב את האכזרים, שונא את הישרים. - במדרש נאמר בלשון שונה -כשחסר פחד ה', מנוצל הפחד, לפחד מן הגוים, וממילא, נבהלים מן הגוי.

קורים שם מעשים מבהילים - בפרט עתה בלבנון - ודברים שהעולם לא ראה מעודו.

הביאו חיילים, הציבו אותם במקומם, ואסרו עליהם להתקדם, ולירות - עד שירו עליהם תחילה, ולא מניחים להם לשוב אחורנית!

ערפאת עצמו טען, כי בכניסתה ללבנון הוכיחה ישראל חולשה, בכך, היא ניצבת כבר חצי שנה ללא הפסק, על מקומה, בעוד שהי' ביכולתה לכבוש מיד.

העמידו חיילים במצב, בו ניתן לירות עליהם רחמנא-ליצלן - ואכן, יורים עליהם - וצוו עליהם, כי - כדי שלא יכעסו בוושינגטון - אסור להם להתחיל!

כפי שדובר פעם, בהקשר לדין בשולחן-ערוך, כי "הבא להורגך השכם להורגו" - לא הרוג אותו בפועל. אלא, כשהשונא מבחין כי "השכם להורגו", אין הוא מסתבך לכתחילה.

שיערו אמנם, כי זוהי רק דרשה, ותו לא. אולם נוכחו אחר-כך לדעת, כי הם עצמם הודו, כי אילו נערך גיוס (במלחמת יום כיפור) לא היו מסתבכים. ובשעה שעושים טעות, ו"עבר ושנה". שבים על אותה טעות, פעם שלישית! אותה טעות ואותן צרות. הלא זה פלא גדול?!

אותם שהכריחו את הבהלה - תחילה ממצרים, ועכשיו מארה"ב - אותם אלה אינם מניחים לתקן את "מיהו יהודי", באותה "סערה", ומאותו טעם, כי הדבר נעשה לשם שמים.

425

אסור לגרום לשנאת ישראל עם הרפורמים. אסור לגרום לפילוג אצל הקונסרוטיווים. היתכן, יצטוו להכניס "כהלכה"? - הכל לשם שמים!

ואותם אלה טוענים, כי היה צורך לפנות את השטחים ולמסרם למצרים, ולמסור להם את הנפט וכו', כדי שיהי' שלום בעולם - הכל לשם שמים.

טענתי לכתחילה, כי זהו הגרוע מכל. שונא שמעניקים לו יותר עוצמה, לא יחפש שלום משום כך. לכן, הוא רק יבטיח את יכולתו לנצח. וראו זאת בפועל!

עכשיו הלא ישנו המעשה עם "מיהו יהודי", בו נוכחו מי הצביע לכאן, ומי לשם.

בעת ביקור ראש עיריית אריאל מר רון נחמן, יום א׳ פ׳ תזריע, כ״ו אדר שני תשמ״ט

מר נחמן: ברצוני לבקש את עצת וברכת הרבי בנושא חשוב ביותר: אני נמצא בארה"ב כבר בפעם החמישית, והנני מבחין שביהדות כאן יש רפיון-רוח והיסוסים לגבי עתיד יהודה ושמורון. הם חוששים מפני נסיגה ואני מגלה שבנושא זה יש אבדן אמונה.

בקשתי היא, שכב' הרבי יורה לי מה לאמר לאנשים אלו, ושיתן את ברכתו לחיזוק.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: צריך לדבר עם האנשים האחראים בארץ הקודש ולדרוש מהם לפרסם כי כל השמועות בדבר החזרת שטחים, רחמנא^-ליצלן, אין להם כל יסוד בהוה, ביחס למעשה. ואדרבה: ימשיכו להחזיק בשטחים האלו מתוך שמחה רבה, מתוך שלום ובדרכי נועם.

חשוב יותר לומר זאת לאנשים בארץ ישראל (מאשר לאנשים כאן שאין להם דעה בארץ ישראל). הרי ראש הממשלה עתיד לבקר כאן עכשיו. עליו להסביר לכל מי שמוכן לשמוע ולכל מי שביכלתו להשפיע עליו, כי השמועות על החזרת שטחים אין להם כל יסוד כלל וכלל. ארץ ישראל תשאר שלימה כפי שהיא עתה. ובקרוב ממש - משיח צדקנו ישלים גם את שאר החלקים. וכל זה - בדרכי נועם ובדרכי שלום, בלי כל מלחמות. וכיון שגם אתה גר בארץ ישראל, הרי זה תלוי גם בך. עליך לעמוד בתוקף על שלימות השטחים ועל שלימות כל הארץ.

יש לעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום ולדעת כי עמידה תקיפה לא מפריעה לשלום כלל וכלל. להיפך: כאשר הצד השני שומע שישנה סברא ("קא^-סלקא^-דעתך") להחזיר משהו, זה מה שגורם לאינתיפדה וכל שאר הדברים שאינם רצויים כלל וכלל, הבאים כתוצאה מכך שהם שומעים מהיושבים באה"ק שיש מקום לדיון על עתיד השטחים, ולכן הם נוקטים צעדים בכוונה להרויח משהו וכו' וכו'.

כאמור, אין צורך בשום תיגרה ומלחמה ורק השמועות הללו, בדבר החזרת שטחים מחזקות את אלו שאינם מעונינים בשקט ומנוחה.

ויהי רצון שתהיה לך הצלחה רבה, וכאמור, שבקרוב תוציא לאור עלון חדש עם כל ההוספות שתיתוספנה תיכף ומיד ממש.

בעת ביקור מר אלייקים רובינשטיין, חשו ן תש^״נ

כ"ק אדמו"ר שליט"א לחץ את ידו ואמר: שמעתי עליכם רבות. השי"ת יעזור שתהיו כמו אליהו הנביא שהביא את שליחותו של הקב"ה. עד^-עתה הבאתם שליחות מבשר^-ודם, כעת תביאו שליחות מהקב"ה.

הנ"ל: השבוע אנו נוסעים עם ראש הממשלה מר שמיר לוושינגטון להפגש עם פרזידנט בוש. אין אלו זמנים קלים, כי היום המצב בוושינגטון השתנה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הרי אתם יודעים שכדי להשיג משהו בארה"ב צריך להוכיח שתקיפים בדעות ושלא מתכוננים לוותר. לא כדי להכעיס אותם אלא מפני שאחרת לא ייתכן. אי אפשר לדרוש מארץ ישראל לעשות דבר שהוא היפך הקיום והיפך החיות שלה.

הנ"ל: זה באמת מה שהוא [מר שמיר. - המו"ל] יעשה, כי אלו לא זמנים קלים.

(מר רובינשטיין אמר שאיננו מבין היטב אידיש, וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר [בחיוך]: "אז תסביר להם בלה"ק". . מכאן ואילך דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א בלה"ק).

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הפתרון למצב המדיני הוא ההיפך ממה שנהגו בעבר, כי בעבר אחזו הממשלות בקו שצריך לוותר - ולא רק על משהו אלא על ענינים עקרוניים - ובעבורם יקבלו משהו. וזהו היפך טבעה של ארה"ב. ארה"ב נוסדה ע"י עמידה חזקה על^-כך שא"א לוותר על דברים חיוניים, ולמרות שאנגליה צעקה וצרפת היתה נגדה, וכל העולם היה אז נגד ארה"ב - הרי מכיון שנקטו קו זה הצליחו ומצליחים עד היום.

הנ"ל: אנו אומרים להם שמה שעבורם מדיניות חוץ - עבורנו הוא ענין של קיום, וזה הרי הבדל גדול. אבל לא כל^-כך קל להסביר להם את זה, כי בזמן האחרון הלחץ הערבי גדל.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: (כשהוא מורה באצבעו הקדוש על עצמו. - המו"ל) לא נעים לי לומר שלדעתי המציאות אינה כזו. בעבר התחילו לומר שדבר פלוני חשוב לנו אך מכיון שנמצאים בין שבעים אומות מוכרחים לוותר, וכשמתחילים בויתורים כבר אי-אפשר למצוא את הנקודה שעליה אין לוותר.

הנ"ל: יחסית אני סובר שראש^-הממשלה באמת עומד על דעתו. כבוד הרבי, הבעיה האמיתית שלנו היא המציאות הישראלית, הפילוג והפיצול הגדול.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הרי מר שמיר היה היחידי שלא הסכים להסכמי "קעמפ^-דייוויד"... הוא הבין שזה לא מתאים לפרטנר כמו ארצות^-הברית. זה היה יכול להתאים לפרטנרים אחרים, אבל ביחס לארה"ב הגישה היחידה שהצליחה עד כה, היתה עמידה בתוקף וההסברה שאין זה ענין של עקשנות אלא זהו ענין חיוני, ושטובת ארה"ב דורשת שארץ ישראל תהי' חזקה במזרח התיכון, כי היא השותפה ובת-הברית היחידה האמיתית של ארה"ב במזרח התיכון.

. . כ"ק אדמו"ר שליט"א: רואים כמה צדק שמיר בשיטה שלו שנלחם נגד "קעמפ^-דייוויד", ורואים את הצרות שנגרמו על-ידי "קעמפ^-דייוויד", עד היום סובלים צרות מחוזה זה. ובכל אופן, מה שהיה - היה, מכאן ולהבא יהי-רצון שיהיה - בני ישראל תמיד מחפשים ראשי תיבות, ועל שנת תש"נ אומרים בני-ישראל שהיא ר"ת - "תהא שנת נסים".

הנ"ל: הלוואי, אמן.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: וממילא אם תקבל על עצמך שהשנה הזו היא שנת נסים, ואין להתחשב בחוקי הטבע, כי אם בדרך הנסים, שזו היא דרכו של עם ישראל.

הנ"ל: אמן, כן יהי רצון.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: (כשהוא מצביע כלפי מעלה. - המו"ל): לא רק יהי רצון, אלא כבר יש רצון.

בעת ביקור מנמל משרד החוץ אורי סביר - חשון תש״ג

מנכ"ל משרד החוץ מר אורי סביר: אנו זקוקים לברכת הרבי לפעולותינו כאן שיהודים יעלו ארצה, וכן שיתמכו ביזמת השלום שלנו, שראש הממשלה הציע, ושלום על ישראל.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: צריך לא רק שלום, אלא בעוונותינו, צריך גם חוזק המתאים להגן על כל הענינים, ולא רק הגנה אלא, כמפורסם, שהצלחה הכי מובטחת היא כשמתקיפים, ולא מחכים עד שהצד השני עושה את זה.

הנ"ל: אנחנו צריכים שלום ובטחון, ושהיהודים יתמכו בנו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כדאי להזכיר לו [למר שמיר] מזמן לזמן שהוא היה היחידי שהתנגד להסכמי "קעמפ^-דייוויד".

הנ"ל: יש עכשיו יוזמה חדשה של הממשלה בנוגע לבחירות בשטחים, ועם הרבה סבלנות והרבה כוח נצליח בזה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: זה ענין השנוי כל^-כך במחלוקת עד שאינני מאמין שכבר הוחלט בממשלה, מה צריכה להיות בסופו של דבר עמדתה של ישראל בנושא...

הנ"ל: עם ישראל רוצה לחיות בשלום ובבטחון, ואנחנו רק צריכים לשכנע את האמריקנים שזה אמנם כך.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: לאמריקנים אין בחירה חופשית כי הם תלויים בהחלטת הקב"ה. לבני ישראל, לעומת זאת, הקב"ה נותן בחירה חופשית איך להתנהג אפילו בדבר שהוא נגד רצונו של הקב"ה, והוא מאמין ובטוח בעם ישראל שסוף סוף יבחרו דווקא את הקו המתאים במאה אחוז לקו של תורתנו הקדושה, ואז תהיה תורה שלימה לעם ישראל בארץ ישראל השלימה.

בעת ביקור מר עודד בן עמי - ו׳ ניסן תש״ג

כ"ק אדמו"ר שליט"א:  יהי רצון ש"קול ישראל" יהי' מלא רק בבשורות טובות

בגשמיות וברוחניות, ושהגשמיות תהי' חדורה ברוחניות.

מר עודד: אמן ואמן.

מר עודד: מהי דעתו של הרבי בענין זה שאין כעת ממשלה בישראל?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הצד הטוב שבזה, הוא - שבמשך הזמן שאין ממשלה רשמית, הענינים תלויים במר שמיר, ואני מקווה שהוא יעמוד בתוקף שתהי' שלימות העם, ושלימות השטחים, ושלימות כל הארץ - ביחד עם שלימות התורה, כיון שהם תלויים זה בזה.

מר עודד: אז רצוי שמר שמיר יהיה ראש הממשלה?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אינני מתערב בפוליטיקה. ועוד והוא העיקר - אני מקוה שתיכף ומיד יהי' ראש הממשלה שם משיח צדקנו.

אבל במשך הרגעים עד שיבוא משיח, אזי צריך שתהיה השיטה כפי שהיתה השיטה שלו, שאי^-אפשר לוותר על שעל מכל השטחים.

ויש לעשות זאת בדרכי שלום, כי דוקא עי"ז יהי' שלום במדינה, ובסביבותיה, משא"כ כשיתחילו לוותר - אין לדבר סוף, וככל שיתנו להם, תתגבר תאוותם של שונאי ישראל שיתנו להם עוד ועוד, שזה יביא דוקא לתוצאות של היפך מנוחת הנפש, והיפך השלום.

תוכן דברי כ״ק אדמו״ר שליט״א להרב אלימלך גיימן - ניסן תש״ג

עמדתי מאז ומקדם זה כמה עשיריות שנים - וגם נתפרסם כמה-וכמה פעמים במשך שנים אלה - שמטעם פיקוח^-נפש (מן הערבים) אסור לתמוך במפלגה המנהלת משא ומתן עם הערבים ע"ד החזרת שטחים מארץ הקודש (יש"ע - יהודה, שומרון, עזה) להערבים -במפלגה בעת בחירות, ואיסור תמיכה במנהיגיה בנוגע לארגון והקמת ממשלה. כי אז בדרך ממילא זוהי תמיכה באחריותם נגד הערבים, החזרת השטחים - מיש"ע ועוד - פיקוח-נפש של בני-ישראל שליט"א, ועמדתי זו לא נשתנתה כלל וכלל.

נוסף על הנ"ל - ועיקרי ביותר, שמוסיף עוד יותר על הענין דפקו"נ דבנ"י שליט"א לא רק בכח אלא עובדא דהווה ר"ל, והוא: שמאז שהמפלגה הנ"ל נפגשו עם באי^-כח הערבים וניהלו מו"מ עמהם (אף שהפרטים לא נתפרסמו לע"ע בכתבי^-עת בארץ הקודש), והידיעה על דרך פגישה זו נתפרסמה במכ"ע אחרים ובמילא בין הערבים, וכתוצאה מזה מביאות -על-פי טבע ושכל - זה שהערבים בכל מקום המשיכו בפעולות, והזיקו כמה וכמה מאחינו בנ"י שליט"א ועד לידי רצח ר"ל, ולא רק בארץ הקודש אלא גם במדינות אחרות, ומי יודע שבעת דיבורי אלה, הרי "לא תפתח פה כו'" ברגע זה ממש לא אירע משהו ליהודי, היל"ת, כי עוד ידם נטויה.

וידוע שבכדי למנוע זאת - זהו רק באם הממשלה תהי' כזו שיש לה יד תקיפה, ויד חזקה עליהם וכמו שראינו בעבר. ויכולים לברר על-דבר כל הנ"ל באה"ק על-ידי המומחים לאותו דבר. ומכיון שלפי^-עניות^-דעתי - בחירה במפלגה הנ"ל תגרום לפיקוח-נפש. מוכרחני על-פי שו"ע להביע דעתי עוד-הפעם, ולעורר על-כך שאסור לבחור בהנ"ל.

על-דבר ההצעה לבחור בהנ"ל לזמן קצר ואח"כ לצאת מהממשלה וכו': 1) מי יבטיח שעי"ז תתבטל ממשלתו. 2) והוא העיקר - עצם הסברא מפרסום שהמפלגה הנ"ל תעלה על כסא הממשלה, ועוד יותר - שכך יהיה בפועל, יתן חיזוק עוד יותר לערבים, והתוצאות מי ישורנה, לזה לדעתי אסור להרשות למפלגה הנ"ל להקים ממשלה אפי' לרגע אחד.

ביקור מר שלמה גזית, כ״ז סיון תש״נ

מר שלמה גזית (ראש המודיעין לשעבר) ביקש "לדבר עם הרבי כמה דקות".

. . כ"ק אדמו"ר שליט"א: שיהיו בשורות טובות והצלחה רבה. אף שבאופן רשמי אינך מכהן עוד במשרה ההיא, הרי בנוגע לתועלת בענינים אלו, בודאי תמצא דרך להשפיע עליהם שילכו בדרך הנכונה לשלימות העם ושלימות הארץ התלויים בשלימות התורה.

הנ"ל: ברצוני לומר משהו על המצב בממשלה: אני אינני ולא הייתי מעולם איש מפלגה, אבל אני מכיר היום את כל אנשי מפלגת העבודה, ויכולני להעיד שהם חרדים לבטחון ארץ ישראל לא פחות מאחרים. אין יסוד לידיעה שיש הסכם בין פרס לערפאת או הפלשתינאים. זהו שקר וכזב.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אתה בודאי מכיר את טבע הערבים, ולא רק הערבים אלא כל בני נח, שאינם מתעמקים למצוא סיבות נסתרות, אלא מקבלים את הדברים בפשטות. ובעניננו: עצם העובדה שאיש המייצג כמה וכמה יהודים - נפגש עם ערבים באופן ידידותי ומנהל עמם מו"מ על החזרת שטחים - דבר שמתפרסם תיכף ומיד - לא רק על^-אתר, אלא גם בין כל הערבים בעולם, גם אלה הנמצאים בדרום אפריקה וכדומה - מהווה עבורם הוכחה ברורה שיש על מה לדבר.

ובהתאם לכך הם מסיקים את המסקנות ומתנהגים למעשה בפועל כפי שמבינים את הדברים בדרך הפשוטה ביותר. (בחיוך:) הם לא שומעים לא לי ולא לך, ואפילו לא למר שמעון פרס - הם עושים כפי שהם מבינים בפשטות בהתאם לעובדה האמורה.

הנ"ל: הנושא של החזרת שטחים יובא בכל מקרה אל העם. לא יעשו דבר בלי בחירות או משאל^-עם.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אתה מדבר על הנסיגה עצמה, ואני מדבר על התנהגות הערבים כלפי היהודים עכשיו, בירושלים העתיקה, ביהודה ובשומרון.

הנ"ל: מצב זה הוא בממשלת הליכוד.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כשאדם מסיר מעצמו את האחריות, אין זה אומר שגם הקב"ה מסכים לכך שהוא פטור מאחריות זו. הדברים אמורים גם בנוגע אליך וגם בנוגע לשמעון פרס.

יהי רצון, שלא יהיה צורך בכל הפלפולים מכיון שתיכף ומיד יבוא משיח צדקנו ואז יתבטלו כל הבעיות באופן הכי טוב ובדרכי שלום - על-זה בודאי יסכימו כל המפלגות...

בעת ביקור ראש עיריית אריאל מר רון נחמן, סיון תש״ג

מר רון נחמן: אני נמצא בארה"ב בשליחות מדינית, ואני עתיד להרצות, בפני יהודים ובפני גויים במשך ששה שבועות. מהי העצה שהרבי יכול לתת לי ככיוון דרך? מה להגיד ברדיו ובטלוויזיה על המצב בארה"ב לגבי הערבויות? איך צריך להתנהג ומה צריך לומר?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כפי שאמרתי כמה פעמים - ארצות הברית מעונינת בטובת ארץ ישראל כי הצד שכנגד הם הערבים והערבים הם נגד ארה"ב. הם מעונינים שלארה"ב לא תהי' הצלחה, אלא אירן וכיו"ב יצליחו. אלא שלאחרונה התערבו כאן מחשבות זרות, מחשבות צדדיות, וצריך למצוא מה להשיב על הענינים שהתווספו כאן לאחרונה.

קל לברר זאת על-ידי שימצאו את הנאומים של נשיאי ארה"ב בעבר, בהם הסבירו לפני כל עם ועדה איך לטובת כל העולם צריכה להיות ארץ ישראל חזקה, כדי לא להניח לסורי' ולאירן וכיו"ב להתפשט, שהרי הם נגד ארה"ב לא פחות מאשר נגד ארץ ישראל ואולי עוד יותר.

קל להסביר זאת כי לא צריכים לחדש משהו, אלא רק למצוא את העיתונים של לפני שנתיים ושלש שנים, ושם יש את כל הענינים בפרטיות מן המוכן.

435

בעת ביקור העיתונאי רן אדליסט, כסלו תנש״א

העיתונאי רן אדליסט: האם הרבי מחזיק עדיין בדעה שצריך להחזיק בכל השטחים?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אם אני יכול להשפיע עליך, אז השפעתי צריכה להיות בכיוון זה שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וכל הנותן חלק ממנה למישהו אחר הוא גוזל את עם ישראל.

הנ"ל: אפילו אם זה כולל מלחמה נגד העולם?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אלו הרוצים להלחם בעם ישראל, אינם זקוקים לסיבה מיוחדת, כיון שהם רוצים להזיק לישראל ואין כל נפק"מ באם ישראל יהיו באופן כך או באופן כך. אני בא מרוסיה, וברוסיה היו תמיד עלילות^-דם על יהודים, לא בגלל שהיהודים היו אשמים, אלא בגלל שהגויים חיפשו להעליל ולהזיק לישראל.

הנ"ל: לא יתכן שהגויים יעשו אתנו שלום אי^-פעם?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אין נפק"מ מה אתה תעשה ומה אני אעשה. באם יש להם כח אין זה תלוי בי או בך למנוע את זה. זה תלוי בקב"ה והקב"ה אינו זקוק לעידוד שלי, כי כל אחד מישראל בכל מקום שהוא, ועאכו"כ בארץ ישראל הוא בנו יחידו של הקב"ה. אל תחפש ענינים והסברים שיכולים להחזיר משהו מארץ ישראל. לא כדאי לבזבז זמן לחפש טעמים אולי להחזיר משהו מארץ ישראל.

דברי כ״ק אדמו״ר שליט״א אל מר משה שי׳ קצב, יו״ד שבט תשנ״ב

כשהוצג מר משה קצב, לחץ כ"ק אדמו"ר שליט"א את ידו (והמשיך להחזיק את ידו כל משך זמן הדיבור) ובירכו: שיזכה בתור תפקידו לקבץ עם ישראל, תורת ישראל והקב"ה, שג' אלו לא ינתק.

והמשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א: שמעתי לאחרונה שמועה מוזרה ומבהילה בנוגע לדיבורים והחלטה של הממשלה בארץ ישראל, אודות מסירת חלקים מארץ ישראל. לפועל מדברי כעת אודות תכנית לתקופה של 5 שנים שקוראים לזה אוטונמי', אבל לא משנה באיזה אופן מדברים על זה ומסבירים את זה שהרי בפועל דיבורים אלו וענינים אלו הם בגדר האיסור המפורש ד"לא תחנם" שאסור למסור שום חלק מארץ^-ישראל לאוה"ע! ודיבורים אלו יביאו סוכ"ס למסירת חלקים מארץ ישראל בפועל, וממילא נמצא שזה שמדברים אודות זה ה"ז כפירה בה' ובתורתו ובארץ-ישראל ובקדושת ארץ-ישראל.

דיבורים אלו אודות תוכנית האוטונומי' הינם צעד ראשון למסירת חלקים מארץ ישראל ולא רק חלקים קטנים אלא חלקים גדולים כמו יהודא, שומרון, עזה, חברון וירושלים וכו', והרי זה ענין של פקוח נפשות ממש! וכאמור שלא משנה מה שהיהודים חושבים ואומרים ומסבירים את זה אלא איך שאוה"ע מפרשים זאת, והם מפרשים זאת שמדובר אודות תכנית שסופה מסירת חלקים מארץ-ישראל בפועל והקמת מדינה פלסטינאית.

אתה הרי מבין ערבית, אז תשאל לערבים הגרים שם ותראה שהם יגידו לך שמה שהם מתכוונים אודות מה שמדברים על אוטונומי' של 5 שנים פירושו בפועל שמוסרים להם חלקים מארץ ישראל כדי להקים מדינה פלסטינאית, וממילא אין זה נוגע כלל איך היהודים יפרשו את זה כי העיקר הוא איך שהגויים מסתכלים ע"ז.

רק עצם הדיבור בנוגע לתוכנית האטונומי' הוא חילול ה' וחילול הקודש. זה שיש בארץ ישראל יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות הרי זה בנוגע להם בפרטיות, אבל כאן המדובר שממשלת ישראל תכריז מלחמה גלוי' נגד ה' ותורתו.

ובנוגע למה שמסבירים שאין המדובר אלא אודות מינהל עצמי שינהלו לבד את החינוך שלהם וחקלאות משלהם וכו' אבל לא עניני חוץ וביטחון ושזהו רק לנסיון, ה"ז ענין של

דיפלומטי' ובזה לא אתווכח היות שכנראה אתה מבין יותר טוב ממני בזה, אבל כאן אין

437

המדובר אודות דיפלומטי' אלא אודות דיבורים ר"ל אודות מסירת חלקים מארץ ישראל, ועצם השקו"ט אודות ענינים אלו הרי זה חילול ה', נגד ה' ותורתו וכו', ובמילא אין שום חילוק איזה מטעמים ומעדנים (דיפלומטי') יעשו מזה היהודים.

ובנוגע לזה שאומרים שהיות שיש כעת עלי' מרוסי' וכמו"כ זקוקים לערבויות מהממשל דארה"ב וכו' ולכן מתחשבים במה שתאמר ממשלת ארה"ב, הרי בפועל זהו הצעד הראשון למסור חלקים מארץ ישראל. והא ראי' שהרי הם עצמם אומרים שמה שעושים זה הוא בגלל שנתרשמו מהגויים ושיש לחץ וכו', אז אח"ז כשיבוא עוד לחץ אז שוב יתרשמו מאוה"ע ואין לדבר סוף, וכפי שראו זאת בפועל בעבר שכשנכנעים ללחץ ה"ז מביא עוד לחץ.

(מר משה קצב אמר שבשנה שעברה הי' אגרת מהנשיא ג'ורג בוש שמתנגד למדינה פלסטינאית והשנה הוא כתב רק שאינו בעד מדינה פלסטינאית, אז רואים כאן שינוי.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: ורואים לאיזה כיוון הולך השינוי).

לא יתכן שיהודי המאמין בה' ובתורתו יהי' ח"ו שותף לענינים כאלו ולתת חתימה לענין כזה. ולפי"ז עדיף שהממשלה תתבטל ולא תהי' ממשלה יהודית שהרי לא מדברים אודות תוכניות אלו אלא אך ורק בגלל לחץ אוה"ע (כפי שהם בעצמם אומרים), אז באם כך הוא המצב הרי לפי"ז עדיף שיקימו - ר"ל ממשלה של אוה"ע בארץ ישראל והם יחליטו לכתחילה מה לעשות עם ארץ^-ישראל, ולכה"פ אז לא יהיו יהודים שיחתמו על ענינים כאלו!

אתה בטח מכיר את מר מנחם בגין שבהתחלה לא הסכים לעניני "קעמפ^-דייוויד" והי' בתוקף נגד זה, אבל בסוף התחיל לעשות ויתורים, וכפי הנשמע עד היום מתחרט ע"ז שויתר על חלק מארץ ישראל.

במילא אם אנשים שלא מאמינים בהקב"ה היו עושים את זה הי' אפשר להבין, אבל אנשים שמאמינים בהקב"ה שמהם יבוא חתימה אודות מסירת חלקים מארץ ישראל הרי זה חילול ה'.

שמיר מאמין בהקב"ה ובקדושת ארץ ישראל, ולכן ה"ז דבר בלתי מובן כלל שדוקא הוא יסכים לדבר כעת אודות תוכניות שפירושם מסירת חלקים של ארץ ישראל.

ביטחון של ארץ ישראל הוא מה' אחד, ובאם יתנהגו בהתאם בכל התוקף הדרוש כפי שצריכים אז אין מה לדאוג בנוגע לבטחון ארץ ישראל!

בינתיים מדברים רק אודות ענין של 5 שנים מכיון שמפחדים להגיד ברור שרוצים למסור חלקים מארץ ישראל, אבל י"ל שכוונתם ברורה שסוכ"ס ימסרו חלקים מארץ ישראל. עפ"י השערתי - שמיר בעצמו יודע את זה ויותר טוב ממני.

לשמיר יש הרבה זכויות בנוגע לארץ ישראל מתחיל עוד מהזמן של האירגון וכו', שאז כשהי' (ע"פ תורתנו) שליטה לאוה"ע על ארץ ישראל לחם שמיר נגד זה, ועכשיו הוא זה שמדבר אודות מסירת חלקים מארץ ישראל.

ובנוגע לפועל לדעתי - צריכים לראות ששמיר יבטל מיד את ההחלטה והדיבורים אודות אוטונומי'.

אני כל הזמן לחמתי שתהי' ממשלה של שמיר, וכשם שעשיתי הכל שיהי' ביכולתי שתקום דוקא ממשלה שראש הממשלה יהי' שמיר הרי באם ימשיכו בכיוון זה אודות דיבורים כאלו אזי אני מנחם מענדל יהי' הראשון שילחם בכל התוקף ובכל הכחות שלי נגד שמיר שתתפרק הממשלה!

עד היום הי' רק מר שמעון פרס נגד ממשלת שמיר, אבל באם שמיר ימשיך בכיוון זה אודות דיבורים של אוטונומי' אז אני ג"כ יהי' נגד ממשלת שמיר.

באם שמיר אינו יכול לעמוד מול הלחץ של אוה"ע, שיכריז זאת בגלוי שאינו יכול לעמוד מול הלחץ ואינו יכול להיות יותר ראש הממשלה!

שמיר פירושו כפי שכבר אמרתי כמה פעמים בעבר שכתוב שזה דבר הבוקע אבן קשה, אז ששמיר ישים שמיר בכל התוקף על ההחלטה בענין דיבורים אלו אודות מסירת חלקים מארץ ישראל זה יבקע ויתבטל ותתבטל לגמרי כל החלטה ומחשבות אודות ענינים כאלו.

מר משה קצב: הרבי שליט"א הוא זה שהקים את הממשלה הנוכחית, ואנחנו רוצים את המשך ברכתו של הרבי לממשלה, שמכניס קדושה לממשלה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כששמיר יכניס בארץ ישראל קדושה אז זה יתן לו את הכח לעמוד מול הלחצים.

השר משה קצב: שמיר בטח יהי' חזק.

439

כ"ק אדמו"ר שליט"א: עד עכשיו הי' חזק, ובמילא בנוגע לעכשיו צריכים לראות שיפסיקו מיד את הדיבורים אודות אוטונומי'.

והמשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א: בטח תמסור זאת למר שמיר ובטח לא תקפיד על שהנני מטיל עליך שליחות בלתי נעימה, אבל תמסור זאת בכל התוקף כפי שאני אמרתי את זה, ולמה לי לעשות שליח בעצמי שילך אליו וימסור את הדברים בכל התוקף. וסליחה ע"ז שדיברתי כ"כ קשה כי באמת היו צריכים לדבר ע"ז באריכות יותר גדולה וכהנה וכהנה, אלא שאין הזמן כעת להאריך בזה.

ויה"ר שתבשר בשו"ט בכ"ז וידברו רק אודות ענינים של קדושת ארץ ישראל וקדושת עם ישראל. בשורות טובות.

גורלה של העיר חברון

ב"ה, יב אלול, ה' תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר אריאל שי' אלוף שרון

שלום וברכה!

הנני מאשר בתודה קבלת מכתבו מכ"ד אב, שהגיע באיחור קצת, ואתו הסליחה על איחור המענה.

לתוכן מכתבו, כפי שדברנו כאן - תמים דעה אני עמו בנוגע לשטחים המשוחררים וכו' וכו', וכפי שעמדנו על הענין בארוכה, אבל, לצערי, אינני מסכים עמו אשר ההזזה בתגובת הציבור בארצנו הק' תשפיע לשנות העמדה של החוגים הקובעים בזה. וכפי הידיעות שלי -ממקורים שעד עתה היו נאמנים - אין כל שינוי בנוגע לפועל בדעת החוגים האמורים, והלואי ותפעול ההזזה בדעת הציבור לשנות על-כל-פנים העמדה הבלתי רשמית אבל המתגשמת בפועל בשמירת צביונה הערבי של ירושלים העתיקה (בהסברה שצריך לשמור על הסטאטוס קווא, כפי שהי' ציורו של חלק זה של העיר בעת כיבושה בשנה העברה, שהרי זהו נגד "הצדק והיושר" וכו' לנצל את הכיבוש לכפות משהו על התושבים שנמצאו בה בעת הכיבוש). ומובנות התוצאות מעמדה זו בהנוגע לפועל ועד למעשה יום-יום, ובפרט שלדעתם יוצאים ידי חובת הציבור היהודי על ידי שיושיבו גם מאחינו בני ישראל בסביבות חלק העיר האמור.

מובן שכותב אני זה למר באופן בלתי רשמי ובאופן אישי, כי אין זה מעניני לדבר בגנותם של בני ישראל, ובפרט כאלו אשר בידם לפעול גדולות ונצורות בענינים האמורים לעיל ואין עושים זה מטעמים שונים ומשונים, ואדרבה.

מובן גם כן שאין כוונת מכתבי זה להאשים את מישהו, ומה תועלת בהאשמה זו, כי אם להביע צערי עכ"פ בכתב למר ולאלה אשר לפי הבנתו תהי' תועלת להודיע להם מתוכן שורותי אלו.

באם כך הוא המצב בנוגע לירושלים עיר הקדש, על אחת כמה וכמה - עד כמה גרוע המצב בנוגע לחברון, שאך ורק ערבים יושבים בה ולא היתה מעולם מקום למקדש וכו' והישוב הערבי בה הוא מבוסס ומפותח ועל פי השמועות - גם מסודר, שכל זה מחזק עוד יותר העמדה האמורה לעיל. - למרות האמור חזרו ודרשו ע"ד האפשריות בנוגע ליסוד ישיבה וכו' וקבלתי מענה ברור, אשר "מוטב לי" להתענין ע"ד ישיבה בירושלים מאשר בחברון. מובן שבתוך המתנחלים (למרות עמדת החוגים האמורים לעיל) נמצאים כמה חב"דניקים (מהם בגלוי ומהם בסתר), ובודאי ידוע גם למר ע"ד מעמד של המתנחלים ומצבם שם, שלא רחוק הוא ממצב אסירים וכו' וכו'. וההסברה ג"כ, כנ"ל, מבוססת על "הצדק והיושר", והבסיס המשותף לכל תופעות אלו הוא - מה יאמר העולם "הגדול" וכו' וכו'. וכפי שדברנו בעת ביקורו של מר כאן.

ולדוגמא, באם - "הי' לא תהי'" - יהי' סכסוך בין נער ישראלי ונער ערבי בחברון, וכיון ששם רבו הנערים הערבים על בני ישראל אפשר שהי' לא תהי' יספוג הנער הישראלי מכות וכו'; לצד מי, לפי דעת מר, תעמוד המשטרה הישראלית הצבאית הנמצא במקום? ובפרט אם יבוא ראש העיר (שכמדומה הי' לו חלק בפרעות ובפוגרום בחברון ל"ע ול"ע) וירים קול רעש וצעקה על הפרובוקציות של בני ישראל וכו' וכו'.

זהו ג"כ הטעם למה "ששאלתי" את מר בהיותו כאן, ע"ד הרקע והסיבה לאופן כיבוש ירושלים העתיקה בשנה שעברה, שנפלו שם בקרב כמה וכמה מבחירי הצבא הישראלי, שלא לפי ערך הקרבנות בשאר החזיתות.

דרך אגב, ואולי אין זה אגב, עדין חייב לי מר מענה על זה (כפי שדיברנו בהיותו כאן, שיחקור ויענני), שהידיעות שקבלתי בזה - וכנ"ל ממקור שהי' נאמן עד עתה - וכפי שאמרתי בשיחתנו למר, הי' בזה הוראה וציווי (מבלי ערעור) מלמעלה. והלואי שאתבדה. אף שדיבורי עם מר בזה הי' בסגנון של שאלה ונתינת מקום לספק.

ועוד להוסיף, ששאלתי בזה לא היתה בתור סקרנות ח"ו בענין כאוב כ"כ, כי אם להורות על מהלך המחשבה של אלו שנתנו הוראה האמורה, שכמה מהם קובעים גם עתה, ולצערנו ואולי גם לבשתנו לא חלה בזה כל הזזה בהשקפתם, שהרי גם אז ידוע הי' מראש שזה יגרום לקרבנות יותר. ומזה מובן גם בנוגע להמצב בחברון ובירושלים וכו' עתה.

מובן ג"כ שאינני מתייאש ח"ו משנוי במצב האמור, אבל עד אז - אין כל מקום ותועלת מעשית שמישהו יפנה בקול קורא לעלי' להתיישב בחברון, אפילו אלו שלא ייענו בפועל ורק ענין של תעמולה בזה והבעת מהלך המחשבה, ועל אחת כמה וכמה אלו שיש סיכויים טובים שקול קורא שלהם יביא לעלי' בפועל, ובמילא - להתנגשות עם העמדה האמורה ולחילוקי דיעות חריפים ולגזירות נגד העולים - שיתגלו בקהל, ולא רק בקהל היהודי כ"א גם אצל הגויים, שיראו שאלה הקובעים - מצמצמים את המתנחלים והעולים, ועוד יותר מצמצום וכו' וכדי בזיון ועידוד רוח שונאיהם של ישראל.

בכל זה כנ"ל אינני מתיאש, אלא שלא ההזזה בדעת הציבור היהודי תפעול שנוי, כי אם השגיאות של הערבים והתומכים בהם, וכמו שהי' בעבר, ששגיאות כאלו הכריחו בשנה שעברה את רודפי השלום להסכים סוף סוף להגנה ובמילא למלחמת תנופה. והלואי שבעתיד יהי' זה באופן קל יותר ולא יגע ח"ו לא בנפש ולא בגוף ואפילו לא בממון של אחינו בני ישראל בכל מקום שהוא.

נפלא הדבר עד כמה התואר שניתן לבני ישראל בתורתנו, תורת חיים, "עם קשי עורף" לא רק שהוא עומד בתוקפו עד היום הזה, כי אם - מנצלים אותו בדרך שהיא היפך התורה וענינים החיוניים של עם בני ישראל. ודוגמא מהשבועות הכי אחרונים, חטיפת המטוס של אל-על על ידי אנשי אלז'יר, שראו הכל ברור תגובתם אפילו של אלו שלכאורה צריכים היו להיות מידידי עם ישראל, ולמרות כל זה מכריזים יישר-כח לאומות העולם על הפתרון שנמצא "נצחון המוסר שבזה" וכו'. אפילו אם תמצא לומר שהי' הכרח להסכים על הסחיטה (בשביל להציל הנפשות) וכו', הרי מי מכריח להכתיר את פלוני ופלוני כאיש מוסרי וכצדיק גמור וכמופת לרבים וכו'? אלא שאין להקשות על עם קשי עורף, כנ"ל. ועד כדי כך גדל ענין הקשי-עורף באמונה בחסד לאומים (למרות הודעת נביאינו וחוזינו אשר חסד לאומים חטאת), שאפילו הפלישה הטשכית ג"כ לא החליש והזיזה אמונה טפלה זו. ואף שלכאורה אין ענין טשכי' שייך לתוכן מכתב זה, אבל שייכות פנימית בזה - שהיא מראה על מצב הרוח של אחדים מהקובעים מהלך הענינים בארצנו הק', מהלך המתבטא במעשים בפועל, מעשים מכאיבים ומצערים וגם מדאיגים בנוגע לעתיד (הקרוב עכ"פ - עד שיסורו מעמדתם האמורה).

443

ומסיימים בדבר טוב - נתינת תודה על הפ"ש החמה שמסר מר מביקורו בכפר חב"ד, אשר כפי המכתבים והידיעות שקבלתי משם הי' זה בדברים היוצאים מן הלב ובחמימות, והוסיף להם עידוד וחיזוק, אשר כל אחד זקוק לזה והם בכלל, ובפרט בימים אלו רבי המאורעות, ובארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ככתוב בתורתנו. ואשר, מצד השני, אויבים סביב לה ושמיום ליום רואים יותר נקודות החולשה בהיחס אליהם מצד השלטון בארצנו הק' שלדעתו צריך להתנהג עמהם בכפפות של משי ובזהירות יתירה, ובאם יש סכסוך בין ערבי לישראלי הרי לכל לראש צריך לברר מה יאמרו בבירת מדינה פלונית או אחרת, ובהתאם לזה להחליט מה לעשות. ולכן מזמן לזמן מרשים האויבים לעצמם יותר ענינים של פרעות, ועל אחת כמה וכמה הפרעות, ומפרעות לחבלנות וכו' וכו'.

ובהתקרבנו לשנה חדשה, הרי כנוסח הידוע יהי רצון שתכלה שנה זו והתופעות הבלתי רצויות שהיו בה, יכלו לגמרי ובהחלט, ולשנה הבאה וגם בימים האחרונים של שנה זו -יתחילו הברכות, כולל ג"כ מפנה עיקרי בעמדה האמורה ומבלי לחכות למאורעות בלתי רצויים שיצריכו השנוי. והרי ראו נסים מה' הכל יכול בעבר הקרוב, וכל יכול הוא לחולל נסים כהנה וכהנה, ובנוסח המסורתי - בטוב הנראה והנגלה.

[מצורף ד' קטעי מכ"ע...]

בכבוד ובברכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה למר ולכל בני ביתו שיחיו

מ. שניאורסאהן

כאמור לעיל, מפני הנקודות הכאובות שבמכתבי זה - כתוב הוא למר באופן אישי, אלא שברשותו להראותו או למסור תכנו למי שלפי ראות עיניו תהי' תועלת בזה. ואסיים בתקוה שמתאימה למכתבי אליו הכתוב בגלוי לב ובאריכות לפי ערך. יגיב מר על כל הנקודות שבו גם כן באופן האמור, נוסף על המענה לשאלתי האמורה ולעוד שאלות שתקוות מר היתה לברר אותן ולענות עליהן אחרי חזירתו לארץ.

צער מההגבלות על ההתיישבות בחברון

ב"ה, י"ג מרחשון, ה'תשכ"ט

ברוקלין, נ.י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה משה צבי שי' הלוי (סגל)

שלום וברכה!

. . מכתבו בנוגע לחברון נתקבל מאז, ולפלא קצת שהרי בהמצאו על אתר בודאי ידועים לו הפקפוקים והשקו"ט בנוגע לחברון מצד אלה הקובעים מהלך הענינים בא"י וביניהם, אשר לצער הכי רב ולבשתנו לעת עתה עכ"פ רבו המשמאילים על המימינים ומאמינים וד"ל. ובודאי ידוע לו ג"כ ע"ד ההגבלות וכו' וכו' בעד אלו שהעיזו להתנחל בחברון. ואין להאריך בדבר המצער ועד ליחס.

* * *

המצב הקשה בחברון

ב"ה, כ"א כסלו, ה'תשכ"ט

ברוקלין, נ.י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' הרב מ. לוינגר שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום ז' בכסלו, שבו מוזכר גם על דבר מכתבו הקודם,

והנה מה שלא עניתי עליו הוא מתאים להוראת חכמינו ז"ל אין משיבין על כו', כוונתי שגורל עיה"ק חברון לצערנו הכי גדול וגם לבשתנו - עדין מוטל בספק. פשוט שאין כוונתי לגורלה האמיתי, שהרי היא עיר האבות והיא מקום מערת המכפלה, מארבע ערי הקודש אשר באה"ק ת"ו וכו' וכו', ובפרט על פי המבואר ומודגש על ידי נשיאי חב"ד לדורותם, ומהם הנדפס באגרת הקדש של אדמו"ר האמצעי, ממלא מקומו של אדמו"ר הזקן (בעל התניא והשלחן ערוך), בעת שיסד הישוב בחברון עיה"ק תובב"א בשנת תקפ"ג (נדפס לאחרונה בספר מאה שערים ע' ט"ו). ועיין הסיום שם: "ובעצמו קנה בעיה"ק הנ"ל את הבהכ"נ הקטנה על שמו כדי שיהי' לו אחוזת נחלה שם". וכן עשו גם נשיאי חב"ד לאחריו.

כי אם כוונתי בקשר להשקו"ט המתנהלת בחשאין חדר לפנים מחדר - אבל מפורסמת היא בין הגויים וכו' וד"ל - מה להחזיר מהשטחים המשוחררים ומה אין להחזיר וכו'. ואף שזה כשנה ויותר שבנוגע לחברון מתנהלת שקו"ט חמורה בזה, וגם אז רבו הדיעות להחזרתה, הרי לאחרונה הולכת דעתם וגוברת, ואין להאריך בדבר המבהיל. ובכלל לא הי' רצוני להעלות זה על הכתב, בפרט שהיד הוי' תקצר, וכמו שעד עתה לא בא הדבר הנ"ל לפועל - מפני הנס הגלוי שאין הגויים מסכימים להיכנס לשקו"ט ע"ד החזרת השטחים אף שהתנאי היחידי שדורשים מהם הוא שיסכימו בדיבור לעשות שלום, [וכולא עלמא ידעי שאין לדיבור זה כל תוקף בנוגע להנהגתם להבא]. ואין מיאונם זה אלא, כנ"ל, נס גלוי מהשמים למעלה מדרך הטבע לגמרי, [בכדי לעכב החזרת השטחים?],

אבל הרי אמרו חכמינו ז"ל אין סומכין על הנס (אף שהלואי ויאריך וכו' וכו'), לכן אין בידי למלאות בקשות כת"ר בענינים שכותב. וכנ"ל לא מן הגויים אני מפחד ח"ו, שהרי הם אינם בעלי בחירה, כי אם מדעת הטועים (והרי אפילו אם הטעות הוא בשוגג ואונס וכולי אין נפ"מ בהנוגע להתוצאות ומעשה בפועל) מאחינו בנ"י שבעלי בחירה הם. ויש מהם שהלבישו הענין באיצטלא דמצוה וכולי וד"ל.

כנ"ל יש להאריך כהנה וכהנה בכל הענין, אלא שאין כוונתי כלל וכלל להחליש את כת"ר והנלוים אליו בשיטתם ועניניהם. וכל הכתוב לעיל הוא אך ורק על פי הציווי דוהייתם נקיים מהוי' ומישראל, במענה על תוכן מכתבו.

בכבוד ובברכה

* * *

החזרת שטחי ארץ ישראל - מסכנת הבטחון

כסלו תשכ"ט

(לכבוד מו"ה שלמה יוסף זוין)

. . נתקבל מכתבו כנ"ל ומצו"ב העתק המענה שלי להרב לוינגר שי' שפנה (גם) אל כת"ר בזה.

וככתוב במכתבי, ספק גדול הי' אצלי האם לכתוב את הנ"ל, וגם לאחרי פתרון הספק -בא הכתוב בקיצור נמרץ.

באריכות קצת יותר - דיברתי בזה עם הוו"ח וכו' מהר"י שי' עלינסון. ואחת מכוונותי בזה היתה (וכפי שבקשתיו) שימסור דברי לכת"ר, שמטעמים מובנים לא רציתי להעלותם על הכתב כל זמן שיש ברירה למנוע סכנה, ר"ל, לנפשות - בדרכים אחרים.

אל בינת כת"ר אשען, כפי שאמרתי גם למר עלינסון, האם למסור תוכן מכתבי לאלו שפנו לכת"ר בנוגע לחברון וכיו"ב, וכן גם על דבר תוכן שיחתי עם מר עלינסון, אף שבכל אופן ביקשתיו למסור הדברים למר ח.מ שפירא שי', כיון שעל פי הידיעות הוא מראשי האומרים והמארגנים את המצדדים להחזרת שטחים, עכ"פ בחלקם, שזה מסכן לא רק הבטחון על הגבול, כ"א הבטחון בכל אה"ק ת"ו בדרך הטבע, וד"ל. [ו"החכמה" דהלחץ על אנשי הצבא והבטחון שלא לומר דעתם גלוי' בזה ובכל התוקף - איני מבינה כלל]. ובפרט שאין כל תועלת וריווח בהחזרת שטחים, שהרי פיהם דיבר שוא, כפי שראו בעבר בנוגע לכל הבטחות של שלום וכו'. ובל' רש"י מספרי בהעלותך (ט, י) בשבוע שעבר:

הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, והאריכו חכמים ז"ל בכל הגוונים דחסד לאומים

חטאת. וברור הוא שלא ירויחו מאומה על ידי החזרת שטחים, וכפי שראו בעבר ואפילו בעבר "הקרוב" כשחזרו לפני י"ב שנה מתעלת סואץ וכולי וכולי וד"ל. ובפרט בשנה האחרונה שבכל פעם שמתגבר פרסום הדעת ע"ד החזרת שטחים וצדקה לעכו"ם וכולי -מתגבר גל החבלנות ועד להוספת חלל בפו"מ וקרבן באה"ק ת"ו, הי"ד, וכפי שראו במוחש.

על דרך כתבי בהעתק מכתבי המצורף, גם בזה יש להאריך כו"כ - אלא אלו הם הענינים שהשתיקה יפה להם. ואין כדאי שהכתב יכתוב בגנותן של ישראל - מכ"ש וק"ו שאין לדבר בגנותן של ישראל.

ונפלא הדבר עד כמה צודקין דברי חכמינו ז"ל על כל צעד ושעל, שאמרו כל המוסיף גורע, שעפי"ז מובן הקשר דשני הציוויים לא תוסיפו ולא תגרעו בכתוב אחד ובחדא מחתא (ואתחנן ד, ב; ראה יג, א), שדוקא אלו וואס קאכן זיך שבתקופתנו זו נתוספה מצוה (עלי' לאה"ק ת"ו, ודוקא במנין תרי"ג ודלא כדעת הרמב"ם) ויש מוסיפין דאך ורק בה תלוי קיום כל התומ"צ וקיום עם ישראל וקיום אה"ק ת"ו, ובמילא [מותר לנסוע בספינות דחילול שבת בפהרסיא וכו' ש]הכל נדחה מפני מצוה זו, [על אחת כו"כ איסורים קלים יותר], והוסיפו ענין על ענין להכריז בפומבי דעתה הוא באמצע דאתחלתא דגאולה, היפך פס"ד מפורש ברמב"ם [שבודאי ידע ע"ד הירושלמי ומהיסוד להרמב"ן שיה"ש והסוגיות בסנהדרין ובכ"מ וכולי] - הרי דוקא ביניהם רבו אלו הרוצים להחזיר השטחים, או חלקם, וכו' וכו'. ואין רצוני להאריך בזה, כיון שיראתי לנגוע במהלך מחשבת כת"ר [וכפי ששמעתי פעם מידידנו¹ שליט"א - שבפגישותיו עם אנשים משתדל למצוא את המחבר וצד השוה שביניהם והמאחד אותם - ולא להדגיש ולחטט אחר המפריד והמבדיל ועכ"פ המחלק ביניהם. ופשיטא שכן הוא בנוגע ליחסינו - שלי ושל כת"ר, ותקותי שזהו כמים הפנים לפנים]. וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה - הכרזת "אתחלתא דגאולה" - ענין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על ענין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל, הי"ד.

והביאור הוא על דרך שראו בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו -נסתיים הדבר בקרבנות ר"ל. על דרך זה הוא גם בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה. [ואף שהמצב נסי והצלה גדולה של מליונים מישראל, אבל - אין זה הגאולה מהגלות הרביעי, ואדרבה - על פי כל הסימנים זהו - ירידה למטה יותר בחושך הכפול ומכופל דגלות זה, דאומרים לחושך אור וכו']. ועונש המר הוא - דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן באה"ק ת"ו וכו', הי"ד.

1) מו"ה שניאור זלמן שזר.

448

"דרך אגב" קבלתי ידיעה במענה על הטענה שלי ע"ד הסכנה הנשקפת ע"י ויתור על איזה שטח כפי שהארכתי בזה, ונמסרו דברי על ידי מקור נאמן בשליחותו ע"ע - וכפי הידיעה הגיעו עד לדיבור בזה בין אנשי הממשלה; והמענה בזה הי' שאין משגיחין בטענה וראי' . . הבאה מאיש שאפילו פעם אחת לא ביקר באה"ק ת"ו. אף שכמובן טענתי היתה שזה מסכן מליונים מבני ישראל הנמצאים באה"ק ת"ו, ואינו ענין שידונו אודותי וכו' כ"א בהיסמך על הכלל קבל את האמת ממי שאמרו.

ועד"ז בנוגע לאתחלתא דגאולה. על טענתי שהרי פס"ד גלוי הוא ברמב"ם, והרמב"ם בודאי ידוע הי' לו הכתוב בכל מקומות הנ"ל - הי' המענה שהעתיקו פירוש מעוד איש אחד וביאור מעוד איש אחד, מבלי להגיב ולהזכיר כלל את דברי הרמב"ם. ומענה זה בא גם מכאלו שיודעים שפס"ד הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים - ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס - לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד משיח צדקנו.

דרך אגב, טענה וראי' מוזרה קיבלתי - שיש כמה מקומות שכתוב או שמובן שם שזהו אתחלתא דגאולה וכו' - אף שהפירוש שם אינו שייך כלל לעניננו! והוא על דרך הסיפור באיכה רבה (א, נא) שבעת חורבן ביהמ"ק, געתה פרתו של יהודי ואמר ערבי שעתה חרב ביהמ"ק, ותיכף ומיד געתה פרתו פעם שנית ואמר עתה נולד מושיען וגואלן של ישראל, ז"א אתחלתא דגאולה. ופשיטא שלא עד"ז השקו"ט דידן.

ויתירה מזה, ידוע מאמרו הנפלא של רבינו הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל (פלח הרמון, ר"פ שמות, ע' ז), ובודאי ידע אדה"ז שרשב"י נסתתר במערה י"ג שנה מפני גזרות מלכות רומי. - ובחנה אריאל תולדות (מז, ב) כותב: תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים.

* * *

׳ארץ ישראל׳ ולא ׳מדינת ישראל׳

ב"ה, י"ט סיון, ה'תשכ"ט

ברוקלין, נ.י.

מרת גאולה תחי' כהן⁵⁰⁴

ברכה ושלום!

לפני זמן מה קבלתי מכתבה, ומפני סיבות בלתי תלויות בי נתעכב המענה עד עתה.

. . לפלא (קצת) על הפליאה שלה בזה שכמה חוגים, וביניהם גם אני, לא קבלו ואינם מקבלים גם לא משתמשים בתואר "מדינת ישראל". והרי הטעם מובן ופשוט: ארץ כנען ניתנה לנחלה לעם ישראל מתחיל מברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, ותמורת השם ארץ כנען נקבע השם ארץ ישראל, קביעות במשך כמה אלפי שנה, קביעות בתורה ועד לקביעות בפי העם מקטן ועד גדול. ואין ענינים כאלה ניתנים להצבעה ולהכרעת הרוב, הכרעה שעלולה להשתנות מפעם לפעם, שינוי אשר על פי טבע אי אפשר לדעת צורתו. ולאחרי כל המאורעות השונים ומשונים שקרו לאחרונה - משונים לטוב, אבל לצערנו יש גם משונים לצד ההפכי - גם בנוגע לשינויי שם זה אי אפשר להיות בטוח כלל. אבל באמת אין זקוקים לחשש זה שלא לקבל את התואר המחודש, כיון שכאמור - לדעתי אין זה ענין הניתן להצבעה, כמו שלא ניתן להצבעה איך ייקרא עם ישראל, אם כפי שנקרא בתורה - עם ישראל, או כנען וכולי. והוא הדבר גם בנוגע לארץ ישראל.

ואם תמצא לומר הרי עוד נקודה בזה, באם היו זקוקים להוספה, אשר שינוי שם זה מחליש תביעת ובעלות עם ישראל על ארץ ישראל, כולל אפילו השטח המוגבל שנשתחרר בשנת תש"ח, כיון א) שם חדש נותן לכל הענין אופי של חידוש שנתחדש בתש"ח, ובמילא גם התביעה והבעלות על ארץ ישראל מתחילה אז, על כל פנים יש בה מעין איזה חידוש שהוא, היפך עמדת התורה וכדברי רש"י בתחילת פירושו על התורה -

ומדגיש אני את זה, שהרי מנהג עמנו מדורי דורות אשר בן חמש למקרא, זאת אומרת שדברי רש"י מופנים הם לבני ישראל מתחיל מהגיל של חמש שנים -

אשר אם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, יענו בני ישראל: כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

ובודאי ידוע לה שזו היתה אמנם טענת כמה וכמה מאומות העולם גם בתקופתנו, ולא מצאתי מענה אחד כי אם המענה הכי עתיק המסורתי שבדברי חכמינו האמורים.

ב) יש מפרשים תואר האמור "מדינת ישראל" שזהו חלק מגישה הכללית ותכנית הכללית של נהי' כגויים כמשפחות הארצות, תכנית אשר בלשון הכתוב הרבה חללים הפילה, חללים בגוף וגם בנפש במובן הרוחני, ולצערנו ובעונותינו עדין עושה שמות בתוככי בני ובנות ישראל.

תמי' נוספת כאשר קושיא כהאמורה באה ממנה, שהרי עד עתה אמרתי ברור שהיא נמנית על אלו האומרים אשר ארץ ישראל היא של עם ישראל, ואשר גבולותי' מצויינים בתורה בפרטיות (בפרשת מסעי) ככתוב: זאת תהי' לכם הארץ לגבולותי' סביב גו'. אלא שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, אבל גם בזמן הגלות היא ארצנו ואדמתנו. ותואר האמור (מדינת ישראל) הרי הוא נותן מקום לומר בנוגע לחלקי ארץ ישראל שאינם אלא שטחים כבושים על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והרי כל ענין של כיבוש משמעותו לקיחה בחזקה מיד הבעלים על ידי כוחי ועוצם ידי.

אין רצוני להאריך בפרשה כאובה זו ובעיקר בהסיבה הכללית לכל האמור, כונתי הגישה של נהי' ככל הגויים, ובודאי גם אין צורך לאריכות משלי, כיון שבטח קוראת עד"ז בעתונות ובספרים המופיעים בארץ כנען (לשיטת מחברי המאמרים והספרים האמורים, אלא שחלק מהם אומרים זה גם בגלוי ואחרים - מרמזים שזוהי כונתם).

ואחרון חביב, נתינת תודה על הקורת רוח שנגרמה לי על ידי שהעלתה הנידון דרבוי הילודה בארצנו הקדושה (ובכל תפוצות ישראל), ותקותי שלא תסתפק בהדיון עד"ז פעם ושתים מעל דפי העיתונות, כי אם ממשיכה בזה באופנים המתאימים וביתר שאת.

ויהי רצון שתבשר טוב בכל הכתוב וגם בעניני' הפרטיים אודותם דובר בעת ביקורה כאן.

* * *

׳ארץ ישראל׳ ולא ׳מדינת ישראל׳

ב"ה, מחרת ימי הגאולה, יב-יג תמוז, ה'תשכ"ט.

ברוקלין, נ.י.

הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם דורש טוב לעמו

בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות

מו"ה שניאור זלמן שליט"א¹

שלום וברכה!

הפעם אפתח בהעיקר דגעדיכטע:

בתמהון הכי גדול (מהול בצער רב) קראתי מכתב כ'. ונוסף על עצם התוכן - הרי הם הן טענות וכו' סטמאר עלי: וואס האט איר (הכוונה - אלי) זיך צוגעטשעפעט צו ארץ ישראל און צו ארץ הקודש און צו ברית בין הבתרים וכו' און מישט אריין דעם אויבערשטען וכו' וכו'^{505 506} - הרי כל אלה שהשתדלו בזה וכל אלה שעמדו ועומדים עתה בראשה וכל אלה המדברים בשמה אומרים ומדגישים ומכריזים שזהו - מדינה שנתייסדה בשנת תש"ח באותם השטחים שהבריטים עזבו אותם ו"ההגנה" גרשה משם את הערביים (או שנכנסה לשם בלי התנגדות) וב"כ אומות העולם (והקמוניסטים דמועה"ב - בין אלו שבראשם) התדברו ביניהם אשר יאשרו את זה, בשטח שחלקו בארץ ישראל וחלקו מחו"ל ישראל.

פשוט שהמענה שלי הוא - להד"ם. אין הנ"ל ענין חדש וכו' כ"א אשר בשנת תש"ח שחררו חלק חשוב מארץ ישראל (ודרך אגב - כבשו שטח פלוני מחו"ל שצירפו אותו כהוספה וטפל להעיקר - אר"י).

שוללים דברי אלה בטענה שזהו חידוש שלי והראי' - שבכל שנה ושנה מכריזים - שנת פ' (לא - לשחרור כו' או ליסוד ממשלה וכו', כ"א) ליסוד "מדינת ישראל". ופשוט שאין זה

"דינגעניש אין ווערטער"⁵⁰⁷ - כ"א עיקר ויסוד כל הגישה: דבר שנתייסד בתש"ח ברצון או באישור או״ה - אין בו כל תוקף ותוכן לענות על טענות הערביים, הואטיקן, האו״מ וכוי והכנעניים (הגלוים ושבסתר) שמבני ישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות כו'.

איני משלה א״ע שבטענות צדק ויושר ינצחו באו״מ, בואטיקן וכו' - אבל גורם הכי חושב הוא במורל של הנוער (כולל - דהצה״ל), הסטודנטים דארצה״ב (ובטח גם שאר ארצות) וכו'. ועוד ועיקר: הגישה שהמדובר ע״ד ״מדינת ישראל שנתייסדה באישור האו״מ בשנת תש״ח״

(ולא ע״ד - בני ישראל שחזרו לארץ ישראל, ארץ ירושתם מזמן יהושע בן נון - ירושה שאין לה הפסק, ואף אם גזלוה בחוזק יד)

גישה שנעשתה יסוד ועיקר מהשקפת עולמם של הקובעים העמדה והדיבור והפעילות והיחסים עם או״ה בכלל ובפרט - הרסה ומהרסת, הזיקה ומזקת האינטרסים החיוניים של -אפילו מדינת ישראל (כידוע כאן בנגע לארצה״ב ולאו״מ, ובטח כן הוא גם בשאר המדינות), ועד שהביאה סו״ס לקרבנות ממש - וזהו שהכריח אותי לצאת ממסגרת שלי ולדבר בענינים אלה - שאחרים היו צריכים להתריע עליהם. וד״ל.

מרוב צערי כתבתי את הנ״ל ועדיין לא נגעתי רק ״בקצה המטה״, ומבלי לצטט עובדות - גם לא ״מחדשים לבקרים״ מה שקרה אתמול (ממש), ולפני השבת וכו'. ולמה אצער גם את כ'.

מראש לא שערתי שתהי' אריכות הנ״ל, אבל כיון שכבר נכתב - איני רוצה לקצץ בה. ואת כ' הסליחה.

ועל סדר מכתבו: ״לתת לי להיות חבד״י״ - כ' הי' חבד״י עוד קודם שנולדתי. וכן יקום בעז״ה לאויו״ש טובות.

המושג מדינה - באם המדובר באילת וסביבותי' (שהם מחוץ לכיבוש יהושע ועזרא) ויעניקו להם עצמאות ביחס לירושלים ולאר״י בכלל - אזי מדינת ישראל יקרא להם.

בנוגע לירושלים וכו' - כבר הוקבע השם ע"י בורא העולם ומנהיגו: עד לכיבוש יהושע - ארץ כנען ולאחר זה - ארץ ישראל. ותו לא ניתן הענין להצבעה ולמשאל עם וכו'.

פשוט שאין לי כל התנגדות להשם מדינה גם בנוגע לרוב שטח זה. ואדרבא ע"פ תורה -ארץ ישראל כוללת מקדש ומדינה (כלשון חכמים במשנתם), כמו שכוללת יהודה וגליל וכו' - אבל המדובר במכתבי הוא ע"ד המחלוקת שהייתה בין שני השמות (וההשקפות -כנ"ל) "ארץ ישראל" ו"מדינת ישראל" ונצח האחרון (והנני מוסיף) לע"ע (כי תקותי ובטחוני כי סו"ס ינצח גאון ישראל שבכאו"א מבנ"י - ויכריזו ולעיני כל העמים אשר טעות הי' מעיקרא וארץ ישראל נקראת בשם ובתוכן וכו').

לא אמרתי לו זאת ע"ע כו' - למה אצערו וללא כל תועלת (כי אינו רואה מה יכול לעשות בזה)?

כתבתי עד"ז - לא לעתונאית, כ"א לזו שאירגנה לימוד התורה בחוגים שבדרך הטבע לא היו כל סיכויים לזה (שגם ע"ז וכיו"ב - חרון אף סטמר עלי), שניהלה (ותקותי שנמשיך לנהל) תעמולה נגד מגפת ההפלות וכו' - ומהמנגדים לפעולות אלו חשדו שאני מהגורמים לפעילותה זו ונפלו על ההמצאה להסבירה שאני מנגד למדינת ישראל והראי' שסגנוני תמיד אר"י ולכן - אין לה להשתדל... בנוגע ללימוד התורה וכו'. וחששתי לחלישות בפעילותה ולכן כתבתי לה הנ"ל.

"נשבעתי אמונים למדינת ישראל" - פשוט שיודע אני עד"ז. ולפלא שלא שם כ' לבו שזמן רב לפני השבועה בקשתיו שלא יסרב למינוי זה ויותר מבקשה סתם - ובודאי יודע שגם אז ידעתי ע"ד טקס ההשבעה וכו'. אבל בטוחני שבעת שנשבע ואמר "אמונים למדינת ישראל" נתכוון ברור לארץ ישראל ויתרה מזו - לארץ הקודש ויתרה גם מזו - לארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

שיחת חב"ד צ"ל גלוית לב ומחוייב ורשאי להגיד את אשר בלבבו - ויתרה מזו שהנני מצריך את זה כאחד מעיקרי הידידות בינינו, ובסגנון הידוע חדוה תקיע בליבאי מסטרא דא ע"ז, וצערי הוא על אשר בלבבו חושדני במה שאין בי. ואדרבא - אני אומר וכופל ומשלש שהעם היושב בציון - יושב בארץ ישראל, ארץ מיוחדת שאין דוגמתה - ואין המדובר כלל במדינה שבין מדינות סוריא ולבנון וירדן ומצרים - ותובע ולא "במעט התרגשות" ככתבו, כ"א בהתרגשות רבה - שהב"כ בואשינגטון ובאו"מ יכריזו ע"ז ובדפיקה על השולחן -והנכרים שבואשינגטון דעתם ג"כ כן, אבל ב"כ ישראל עונים שנצטוו לא לדבר בסגנון כזה ופשיטא לא לדפוק על השולחן כי הם ב"כ מדינה אשר קיבלה רשות ואישור שבין מדינות תתחשב ולכן יתנהגו בנימוס מדיני. וכשפעמיים פקע כח סבלנותו של הב"כ באו"מ ואמר מקצת "שבחם" בפומבי - אזי במשך כד שעה יצאה והגיעתו נזיפה חמורה מירושלים: היתכן כו', והכריחוהו לחזור בו בפומבי. ובדרך הטבע - זה וכיו"ב הוא המעודד את התגרות ואת החבלנים וכו' - ועד לקרבנות ממש הי"ד.

. . בהוקרה ובכבוד ובברכה,

מ. שניאורסאהן

* * *

כיבוש רוחבי של חברון - יבסס כיבושה בפשטות לצמיתות

ב"ה עש"ק פרשת "עלי באר ענו לה" תשכ"ח

מו"ה ברוך שי' נחשון וזוגתו

שלום וברכה!

...ויה"ר שירבו הוא וחבריו שיחי' - שבחברון, בתורה (הנגלה והחסידות) ובתפלה ברעו"ד בעיר האבות שעי"ז יבססו כיבושה ברוחניות וככתוב לעיל זוהי גם הדרך לבטל המונעים מבית לכיבוש לצמיתות כפשוטה (כי מונעים מבחוץ אין - לע"ע עכ"פ - כי אם קול עלה נדף).

שהרי מתקרב קץ גלותנו, גלות אחב"י שבאה"ק ת"ו ובחו"ל גם יחד.

בברכה

* * *

נחת רוח מהעמידה בתוקף על שלימות הארץ

ב"ה, ראש חודש אדר א' ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר רחבעם שי' זאבי

שלום וברכה!

בנועם קבלתי פ"ש ממנו על ידי ידידנו מר שלמה שי' מידנצ'יק, שמסר לי גם מכתבו.

מובן שמדווחים לי על דבר היחסים והקשרים הידידותיים שבין כפר חב"ד ופיקוד המרכז, ובודאי ככל דבר טוב ימשיכו בזה באופן דהולך ומוסיף.

הנני מודה לו מקרב לב בעד דבריו הלבבים, והשם יתברך מקור הברכות יברך את כ' ואת כל אשר לו בכל המצטרך, ובמיוחד בהצלחה רבה בתפקידיו ובמילוי משאלות לבבו לטובה.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות.

קורת רוח מיוחדת ושמחה פנימית גרם לי כתבו ע"ד שלימות הארץ, כי בטוחני שאף שהזכיר יודא ושומרון כוונתו לכל ארץ ישראל לגבולותי' כמסומן בתורתנו תורת חיים הנתונה מאלקי הארץ והשמים.

ותקותי חזקה אשר בשאר רוח אשר למר ובהשפעתו יחדיר השקפה זו בחוגים שיגדלו ויתרחבו ועד שתקבע השקפה זו את הקו ואת המשא ומתן עם האומות - כי כל הקובעים את הקו יראו את המציאות כמו שהיא, כוונתי שנסיגה חס ושלום מן הגבולות דעתה הרי זו הזמנה גלוי' לפלישה ולהתקפה ולפעולות מחץ על כל נקודה בארץ, ערעור המצב הבטחוני ועד לסכנה ממש, רחמנא ליצלן.

ובודאי אשר מר וחבריו שי' מכירים את המצב בזה בטוב עוד יותר. ואתו הסליחה על האריכות שלי בזה.

* * *

חידוש התנחלות חבדי״ת בחברון

ב"ה, ראש חודש אדר א', ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר מ. סורקיס שי'

שלום וברכה!

456

. . בודאי ידוע לכ' - שמלפני כשנתיים התחלתי לבקש ע"ד חידוש התנחלות חב"דית בחברון (למיעוטי ההצעה דבגבולותי' דוקא - מעין הסכם והכשר השיטה ד"רצחת וגם ירשת" כפשוטו ממש) - כמובן, בלי תוצאות אבל לא אמרתי נואש.

תדהמה מהידיעה שרועים למסור את חברון

ב"ה, ימי ההגבלה, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ וכו' מוהרש"ז שי' שרגאי

שלום וברכה!

. . לתוכן מכתבו, תמהתי בקראי מכתב כ', כיון שעל פי הידיעות ממקור שעד עתה הי' נאמן, הולכת ומתגברת בין קובעי הקו בזה בארץ ישראל הדיעה להחזיר ח"ו את חברון וסביבותי', אלא שמחפשים צורה חיצונית מתאימה, וד"ל.

* * *

כשעושים גבול ללא אחיזה, זוהי הזמנה לסכסוך

ב"ה, ימי ההגבלה, תש"ל

ברוקלין, נ.י.

מר אהרן שי' יריב

שלום וברכה!

. . נ.ב. בהמשך להכתוב בפנים מכתבי, ומענין לענין דומה, חבל על אשר נדלפה לעיתונים הידיעה ע"ד ההתערבות בסודאן.

לכתבו על דבר להתעקש בנוגע לקו התעלה וכולי, אף שאינני סטראטג וכיו"ב הרי גם בשכל הפשוט אין ברירה בזה, שהרי אי אפשר לעשות גבול באמצע שטח מבלי אחיזה כלשהי בתנאי השטח במקום, זאת אומרת שאם ח"ו לא תעלת סואץ הרי זה נסיגה לגבול מלאכותי שאפשר לשנותו משעה לשעה, ומה שחשוב עוד יותר שאי אפשר להגן עליו כי אם במאמצים הכי גדולים, ובדרך הטבע הרי אי אפשר להיות בטוח שאפילו מאמץ כזה

457

יועיל. במילים אחרות, קביעת גבול כזה הרי זה "הזמנה" לדיונים וסכסוכים ותיגרות וכו' בכל עת מצוא.

עוד להוסיף בזה שכנראה ההתאמצות מצד אלה שהתחילו להתערב בהענין אך לאחרונה היא לא כל כך בשביל כיבוש נוסף, כי אם בשביל האפשריות להשתמש בהתעלה [ל]האינטרסים שלהם. שמזה מובן שבאם הצד שכנגד יבוא לידי החלטה שהשימוש בתעלה אי אפשרי מפני שנהרס ונחרב, ואפילו לאחרי השתדלות רבה לא תהי מסוגלה כי אם לספינה הכי קטנה וכולי, סיכויים חשובים שחשבון זה ישפיע עליהם עכ"פ למעט ההתערבות שלהם. ובהמשך לשיחתי עם מר בענין דומה לזה, הרי השתדלות בכיון האמור אינה דורשת מאמץ כל כך כמו ההפצצות וכולי, ואפשר לעשות הדבר באופן שלא להתגרות במי שאין כדאי להתגרות בו, ולא עוד אפשר שייעשה על ידי "אחרים".

* * *

צער מהחלטת הממשלה לא לאפשר ישוב יהודים בחברון

ב"ה, ג' תמוז, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

מר אליעזר שי' לבנה

שלום וברכה!

מאשר אני קבלת מכתבו.

ולנקודה העיקרית אשר בו, בנוגע לחברון והתנחלות בה, לפלא קצת אשר אף שנמצא מר על אתר כנראה לא ידוע לו אשר מראש ולכתחילה לא הסכימו ע"ז ולא נתקבל ענין האמור אצל חלק חשוב מאותם הקובעים ענינים אלו בארצנו, ואלה התומכים בהם הלכו ורבו, ולאחרונה כנראה ידם על העליונה והולכת ומתגברת. במילים אחרות, כנראה שכל הענין איננו מעשי כלל, אלא שבעקבות המצב והיחסים בין המפלגות ובתוך המפלגות לא ברור באיזה סגנון ובאיזה אופן יבטלו הדבר. אבל כאמור אין זה אלא בנוגע לצורה החיצונית של הביטול ולא בנוגע לענין עצמו.

אין כוונתי לפרסם דברים אלו, שהרי א) אין עניני להלחם בממשלת ישראל בדברים כאלו אפילו באם היו סיכויים טובים לתוצאות; ב) בדרך הטבע ובהמצב הפוליטי בארץ ישראל כעת, אינני רואה כל סיכויים שתכנית ההתנחלות בחברון תבוא בפועל, על כל פנים בעתיד הקרוב, והלואי שאתבדה.

מובן כאב הלב וצער העמוק על הנ"ל, שבטוחני שזהו צערם של רוב מנין ורוב בנין של עמנו בני ישראל בכל מקום שהם. אבל למרבה הצער לא זהו הקובע כמה וכמה ענינים חשובים. ועד כדי כך שנעשו בזה דברים שלא הי' בהם כל צורך כלל וכלל ונוגעים בכבוד עם ישראל ועוד יותר וכו'. ולדוגמא בענין חברון עצמו:

עד עתה לא קבלתי ביאור, על כל פנים קצת ביאור, מה הי' ההכרח להחליט בפומבי בישיבת הממשלה ולפרסמה וכולי שמדובר ע"ד חברון, אשר ירשו בעוד זמן בנין דירות בשטח הסמוך לחברון; במלים אחרות הכרזה בשם כל העם היושב בציון אשר בחברון עצמה אסורה דירת בן ישראל! ומובן הטעם - כי שייכת היא לאלה היושבים בה עתה, ובסגנון התנכ"י "רצחת וגם ירשת", שהרי על ידי רציחה כפשוטה גורשו בני ישראל מעיר האבות. וה"נחמה" שבהחלטה האמורה, כפי שהביאו לי הבשורה ע"ד הנצחון הגדול בהחלטה זו, שהחליטו סוף סוף ליישב יהודים מחוץ לחברון, הרי מלכתחילה ידעו שגם בזה זקוקים יהיו לקבל אישור מכמה מעצמות, ובעיקר מוואשינגטון והסטייט דעפארטמנט (משרד החוץ), אשר מנהגו הוא שכל הויתורים מצד ישראל מתקבלים תיכף ומיד ואין שייך בזה חזרה וחרטה, מה שאין כן תביעות ישראל דנים בהן בשקו"ט ארוכה וכו' וכו'. והרי יכלו לעשות זה בחשאי - וכמו בירושלים - ולא לקבוע ולפרסם האיסור שבחברון ומטעם כל השרים!

שאלתי שאלה האמורה לפני כמה וכמה שבועות, וכנ"ל עד עתה לא קבלתי שום הסברה. ואין להאריך בדבר המצער.

* * *

459

שלום אמיתי בארץ - לא ע״י נכונות לפשרות וויתורים מרחיקי לכת

ב"ה י"ח מנחם אב התש"ל

ברוקלין נ.י

מר ארי' שי' שרון

שלום וברכה:

בתודה הנני מאשר קבלת מכתבו מה-16 לאוגוסט, ומפני חשיבות הענין ודחיפותו ממהר אני לענות עליו ובפרט לסיום מכתבו.

כפי שיחתנו כאן, לדעתי מקומו של כ' הוא בצה"ל ושם בעזר ה' מצליח ויצליח, וכמובן שזהו נוסף לתעלת הרבים, כוונתי לעם בני ישראל עם הקדש היושב בארץ ישראל ארץ הקדש, אשר ברכו ה' והצליחו להגן עליהם על ידי כשרנותיו ליגיעתו ומרצו וכו'.

שלכן וכפי שדברתי עם מר בהיותו כאן, בודאי ובודאי שעליו להמשיך במשרתו ובתפקידו הכי אחראי. ותקותי חזקה אשר באם אפילו נמצא מישהו שיחסיו עם מר צריכים שפור ותיקון מאיזה סבות שתהיינה, סוף סוף גם זה יודה על הרציניות של מר, רגש האחריות שלו והתמסרותו לתפקידו ועד שחי בו.

על פי האמור מובנת דעתי גם כן שאין כל סברה ח"ו שיפרוש מר לענין אחר, ועל אחת כמה וכמה לא בזירה הפוליטית, כולל משרת שר וכיוצא בזה, שאין זה תפקידו ולא בזה ינצל הכשרון והידע שלו, ואדרבה ואדרבה.

בהמשך לזה הלוואי שגם מר עזר שי' ויצמן לא היה פורש מהצבא, ואף שעל פי השמועה גרמו לו עלבון ולא קיימו הבטחה וכולי וכולי. הרי אין טעם להסברה אשר כיון שמישהו עשה עולה נגדו לכן יזיק את עצמו. והרי פרישתו מן הצבא גרמה היזק לעצמו נוסף על החסרון שכנראה נגרם להצבא על ידי אי ניצול של ידיעותיו וכשרונותיו, הדברים אמורים אפילו באם הי' נשאר בממשלה, ועל אחת כמה וכמה כפי שהתפתחו העינינים לאחרי זה.

אין עניני להתערב בענייני צבא וכיו"ב, אבל בכלל מוזר הדבר אשר באם ירצה חייל פשוט שהשקיעו בו חינוך צבאי של חדשים אחדים, לעזוב את הצבא, הרי זה נחשב ובצדק לפשע חמור ודווקא אלוף וכיו"ב שהשקיעו בו חינוך בדרגה הכי גבוה ומרץ וכסף וכו', אם הוא רוצה לעזוב הצבא הרי מניחים זה לשיקולו הפרטי, אפילו באם אומר בפירוש שטעמיו הם פרטיים, ואפילו כשברור שעל ידי זה יפסיד הצבא ובמילא המצב הבטחוני בכלל!

האמור הוא בתור מאמר המוסגר. אבל בנוגע למר, שכתוב לעיל, אין לי כל ספק וספק ספקא שתפקידו והצלחתו הוא דווקא בצבא, ובפרט עתה שנמצא בדרג גבוה וחיוני בנוגע למצב בכל הארץ, ובמה נחשב באם קשור זה באיזו אי-נעימות או חיכוכים וכולי לגבי תועלת הרבים והגנה על הרבים.

כל הנ"ל הוא אפילו במצב העכשווי, אבל אף שאינני פסימיסטי בכלל, הרי אין להתעלם מן המציאות שבאם ח"ו ימשיכו העניינים באופן טבעי, הרי מתחזק ומתבצר המצב של צד השני מעבר לתעלת סואץ, אשר בודאי למרות כל המחאות באופן רשמי מנצל האויב כל יום להגברת הכוח, הבאת נשק הכי יעיל וכולי, שהרי אין כל ספק אשר ארצות הברית לא תכנס למלחמה עם מועצת הברית בשביל זה, ואשר לתביעה ולצעקה היתכן שלא עמדה בהבטחתה (שלכתחילה איש לא האמין שלא ינצלו הפסקת האש על אחת כמה וכמה שלא האמינו בזה חברי הממשלה בא"י ובארה"ב, או בברית המועצות וכולי, וכפי שהיה לפני שלוש שנים, ולפני י"ד שנה, ולפני זה כמה פעמים) - ימשיכו ויתחבר הטענות ככל האפשר, ואחרי כן יחליטו סטאטוס קווא כפי שהוא בסוף הדין ודברים, שמזה מובן שבכל המשא ומתן ע"ד תנאי שלום - לאחרי שהצד השני התבצר וכולי - הרי בצד הישראלי תהי' ידו על התחתונה, כיון שהמצב הבטחוני השתנה מן הקצה על הקצה מיום הפסק האש עד יום סיום המשא ומתן ע"ד התביעות והתנאים וכולי.

וחוששני לומר - ואפשר אין זה חשש אלא אדרבה מעין תקוה - אשר כפי שהי' בתחילת מלחמת ששת הימים יעשה הצד השני צעד טפשי שיכריח לבטל הפסקת האש, ויעשה ה' עוד הפעם נסים ונפלאות שבמשך זמן הכי קצר לאחרי ביטול ההפסק וחידוש ההגנה -שהדרך היחידה לזה היא התקפה - יפעילו כל הכוחות לא באופן חצי-חצי כפי שהי' עד עתה, כי אם הגנה אמיתית, ואז יש תקוה אשר תופסק האש באופן של קיימא ויבואו סוף סוף לידי שלום; ולא כמו במצב העכשוי אשר כאמור לעיל היא הדרך המובילה ישר לחידוש מלחמה ר"ל אלא שבתנאים גרועים בהרבה ובהרבה משאר התנאים ביום הפסק האש.

הארכתי בהכתוב בקשר למה שמר כותב אשר מה שכתבתי ע"ד התעלה וכולי כבר עבר זמנו, כי חוששני לומר שבעוד זמן לא ארוך יהי' ענין האמור עוד הפעם אקטואלי, והלואי שלא אהי' צודק בהערכתי זו ואתבדה, אף שלדעתי לפי מהלך הרוחות עתה בדרך הטבע אין זה נראה.

נעם לי להוודע מידידנו מר ש.מ. שי' אשר השלום למשפחת מר והשלום לו, ויהי רצון אשר סוף סוף נתבשר על דבר שלום אמיתי בארץ, שבודאי אין הדרך לזה על ידי גילוי סימני חלישות ונכונות לפשרות וויתורים מרחיקי לכת, כפי הנוסח שמדברים עתה ועד שמתפרסם זה בכל העתונות; כי אם אדרבה, כפתגם הידוע, שבאם רוצים באמת בשלום צריכים להראות שמוכנים גם לההיפך בכל התוקף ובתנאים טובים.

* * *

העומדים בתוקף על שמירת הארץ, עדינים לעמוד בקו ההשפעה

ב"ה, י"ג אלול, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

מר יוסף צ'חנובר

שלום וברכה!

. . בטח הי' יחסי לשאלה האמורה אותו ושהוא עכשיו - גם לפני כמה וכמה שבועות, אבל עכשיו - ביתר שאת, ועל אחת כמה וכמה שכן היא דעתי בהחלט בקשר עם המצב בהווה, שדרוש ביותר שלא יהי' כל זיעזוע, אפילו זיעזוע קל, במסגרת המנגנון הבטחוני. ובפרט כפי שסיפר לי מר בביקורו כאן ומרמז על זה גם במכתבו זה, שעומד הוא בקשר הדוק עם העומדים בראש. ואם בעבר הלואי והיו אוחזים בקו תקיף יותר ולא היו מקבלים דעת הפשרנים והמוותרים, הרי בודאי שכן הי' צריך להיות עתה שכבר נוכחו בזה אפילו (על כל פנים חלק מ)הפשרנים, ולמרות זה ניכרת גם עתה נטי' מכמה אנשים שיש להם השפעה להמשיך בויתורים ובתחנונים וכו' (אף על פי שנוכחו שכל הצעה של פשרה מתפרשת בכל קצוי תבל כסימן מובהק לחולשה, ותיכף ומיד מביאה להתקפה עוד יותר), אי לזאת הרי מוכרחת עוד יותר נוכחות כל אלה התומכים בקו האמור בתפקידים שיש להם השפעה בשטח זה, ובפרט אלה שיש להם השפעה ישירה. והרי תקותי אשר מר הוא מאלה שתומכים בלבב שלם בסמכות עם ישראל שכדאי הוא לבטוח עליו, על אחת כמה וכמה צור ישראל הוא ה' יתברך ויתעלה, אשר בסגנון הכתוב עיניו בארץ הקודש (ובעם קדש בכל מקום שהם) "מראשית השנה ועד אחרית שנה", ומתהלך בקרב מחנה ישראל להצילם ולתת אויביהם לפניהם. ובודאי אשר לדכותי' דמר אין כל צורך בביאור נוסף לעמדתי בהאמור.

* * *

לאחר הטעות בחברון, יש לעמוד בתוקף שירושלים לא תחולק לשני הדתות

י"ג חשון תשל"א

הנני לאשר קבלת מכתבו, אף כי באיחור זמן.

ולאחר בקשת סליחתו אחזור עוד הפעם בנוגע לחברון. ולפלא הכי גדול מיהו זה ואיזהו אשר באופן בלתי רשמי אמר למר אחרת. וכפי שכתבתי במכתבי הקודם, אמירה בתקופתנו זו, אפילו כשנאמרת באופן חגיגי ורשמי וכו' כבר הורגלו שזה אומר רק מעט או לא כלום. ומה שמכאיב ומצער ביותר בנוגע לחברון הוא שלא הסתפקו באמירה בעלמא, ואפילו לא בכתיבה בעלמא, כי אם דווקא בצורת חוק, ועוד שנתקבל פה אחד ועל דעת כל שרי הממשלה.

לכתבו של מר שאמרו לו שהדירות שיבנו הרי זה במרחק 10 דקות ממערת המכפלה, תמהני השייכות להבעיה אודותה אנו דנים, והיא האם ישנו חוק ממשלת ישראל האוסר על יהודי לבנות דירה בחברון? ומה שקבעו מקום מחוץ לחברון במרחק של 10 רגעים או פחות ממערת המכפלה, הרי אין זה משנה כלום.

עוד נקודה להוסיף בעניין, וזהו היסוד ליחס השלילי גם להסעיף בחוק האמור שיבנו דירות מחוץ לעיר חברון, והוא בכמה פנים: (א) קבלת סעיף זה, הרי זה באופן אוטומטי מחייב קבלת כללות החוק, וד"ל; (ב) הדגשה בבניית דירות דווקא מחוץ לעיר, כשל המשתתף בבניית דירה חוץ לעיר, כשל המשתתף בבניית דירה חוץ לעיר גם הוא נותן ידו להדגשה האמורה; (ג) אלה הרוצים להשקיט דעת הציבור ולהרדימו ברמיזה או בלחישה שזהו על דרך שקרה בנצרת, שעל ידי שהתיישבו יהודים מסביב למושב הערבי סוף סוף העתיקו הערבים משם וכו' - אין זה בדומה כלל וכלל לחברון מכמה טעמים, ומהם שני טעמים עיקריים, ראשית, ישוב הערבים בחברון מבוסס הוא, וכפי השמועה הם בערך 50,000 איש, עם כל הנוחיות וכו', שבהדירות הנבנות מסביב לא יהיה באופן כזה לא בכמות ולא באיכות; זאת אומרת, שאין כל תקווה אפילו באם היה רצון כזה אצל אלה הקובעים את הקו (שלעת עתה אין רצון כזה כלל וכלל) שיקרה בחברון מה שקרה בנצרת. והשנית, כאן ישנו חוק רשמי שנתפרסם בכל העולם כולו, וכנ"ל.

אף שכבר כתבתי, אבל מפני רציניות העניין אכפול עוד הפעם, שכדאי להזעיק דעת הציבור בעוד מועד שלא ימסרו את ירושלים עיר קדשנו לשתי הדתות וגם להבדיל וכו' וכו' לדת ישראל, כי אם שבאופן רשמי מצהירים שירושלים אינה בסוג הדיון, הרי לצערי הרב ולבשתנו החיפוש עתה הוא למצוא נוסח שלא ירעיש את דעת הציבור של בני ישראל בארץ הקודש, לכסות על המציאות שימסרו ירושלים העתיקה (כמובן מטעמי צדק ודימוקרטי' ויושר וכו') לשלשה בעלים. והלוואי שהרעש עתה יקראני הרעה בעוד מועד ולא יבוא הנ"ל ח"ו וח"ו לפועל אפילו לא תחת מסווה שיד השלושה שווה בזה, או שהמשטרה תהיה משותפת וכיו"ב וכו' וכו', וככתבי, עדיין לא באו לידי מסקנא מהי הנוסחא שלא תשנה את המציאות המבהילה האמורה וביחד עם זה תתן האפשרות לבעלי התעמולה להדגיש שזה "הישג", מעין ה"הישג" דהפסקת אש ע"י התעלה לביטחון עם הקודש בארץ-הקודש (שע"י "הישג" זה בטלו במחי יד ברגע אחד כל ההישגים של צה"ל על גדולת תעלת סואץ) ומעין ה"הישג" של החוק האיום בעניין יהודי מיהו, שלפיהו גיור כשלוחו ועל ידי מישהו מבלי הבדל נעשה יהודי ושזהו הישג לדת ישראל וכו' וכו', וכדאי בזיון וקצף וצער וכאב לב.

בכבוד ואיחולים אשר סוף סוף אוכל ויוכל גם מר לבשר בשורות טובות על דבר השגים אמיתיים.

* * *

המצב הקשה בירושלים העתיקה

ב"ה, כ"א חשון, התשל"א

ברוקלין, נ.י.

הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ

עוסק בצ"צ צמ"ס וכו' רש"י⁵⁰⁸ שי'

שלום וברכה:

לכתבו של כת"ר אודות דברי בנוגע לירושלים עיה"ק תובב"א, שאמרו לו אשר להד"ם, הלואי שיהי' כן. אבל לצערי אין המצב בהוה כלל וכלל כמו שלהד"ם, ומה שמגדיל יותר את החשש הוא שמרדימים דעת הקהל והציבור - ובנוסח הידוע - טענו חטין והודה לו בשעורין, וגם על זה הזהרתי בדברי ע"ד הענין, אשר להוי ידוע שהעיכוב עתה הוא רק שימצאו נוסחה שתשביע רצון העולם-גולם, והפוליטיקאים כדרכם בהשיטה אשר עולם-גולם זהו רובא דרובא של כל אלה הנמצאים מסביבם. וכמה נוסחאות כבר המציאו, ביניהן זו שהזכרתי שתהי' (לא קרית מלך רב, כ"א "קרית שלשה מלכים"), וכיון שאין מלך בישראל ואיש כל הישר בעיניו יעשה שהרי חיים אנו במשטר דמוקרטי - "שלשה שותפים" ובסדר לפי הכמות, שהרי זהו המכריע בדמוקרטי': הנוצרים, המושלמים וכו'. [אמש נתחדשה ונדפסה בעתון הכי חשוב כאן - TIMES נוסחא חדשה - לקוחה מדבריו של שר החוץ בשם כל הממשלה - שבתרגומה לעברית הוא ש"רצון" הממשלה הוא קונטרול פוליטי של ירושלים, ולא לוותר על המקומות שבהם תלוי הבטחון כמו רמת הגולן, כן נקודות מסוימות בגדה המערבית של הירדן". וד"ל].

ויהי רצון, שבהתקרבנו לחדש הגאולה, חודש כסלו, ניגאל ועוד קודם ביאת משיח צדקנו מהמתיוונים בתקופתנו זו, ועל ידי יפוצו מעינותך חוצה, ענין ותוכן חג הגאולה די"ט כסלו, הרי תומ"י ידליק כל אחד ואחד נרות בשמן טהור דוקא שלא נגעה בו אפילו יד עכו"ם ואפילו לא הסיטו, להאיר בבת אחת את הבית ואת החוץ, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף אור.

מאחר שהחזירו את השטחים - כבר א״א להתחרט

ב"ה, מוצש"ק ויקרא, ה'תשל"א

ברוקלין, נ.י.

כבוד הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם ודורש טוב לעמו

בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן¹ שליט"א

שלום וברכה!

. . אף שמנהגי לא לערב את כ' בענינים הבאים להלן, וכמוזכר ג"כ בדיבורנו כאן -מצאתי לנכון, בתור יוצא מן הכלל, לכתוב הבא לקמן, כיון שדברי בזה באו בהמשך לאחד הנושאים בשיחתנו ועליו אכתוב -

סיכום הנדבר בזה בהתוועדות ש"ק זו וכן יומיים לפני זה בשיחה עם מר מ.ב. שי':

שאלוני מהי הסיבה אשר לאחרונה הפסקתי לדבר ע"ד שלילת החזרת השטחים המשוחררים, אף שלפני זמן כן דברתי בזה וכמה פעמים -

עניתי שהסיבה פשוטה, כי נשתנה המצב בעיקרו. דברתי בזה כל זמן שהי' הענין מעשי והייתה אפשרות לא להחזיר, וקויתי שאולי ע"י דיבורי [בחשאי, וכשלא הועיל - בפומבי] אתרום להכרעת הדעה של אלו האומרים לא להחזיר (ובמילא יעמידו את ואשינגטון וכוי בפני עובדות - יקימו ישובי קבע אזרחיים בשטחים וכו'). נצחה הדעה - להחזיר (ונתפרסם בין או"ה והותחל הלחץ). וכמו שאמרתי לפני כו"כ שבועות - ה"ז כבר לאחר ההחלטה להחזיר, ושארם-אל-שייך - בחכירות וכיו"ב. ועתה כבר אין היכולת לחזור בה - מפני הלחץ (לפי ידיעותי ממקור (שע"ע הי') נאמן בהחלט, לא יסכימו בואשינגטון בשום אופן למלחמה ואפילו לחשש של מלחמה במזרח התיכון, ולא ימנעו גם מהפסק הספקת נשק ועזר בכלל - וכבר המציאו "תירוץ" שאין זה לחץ ח"ו, כ"א העדר וסיוע והשתתפות בפעולה שאינה לרצונם - ואז אין אפשריות להחזיק בשטחים וכו'. ובוושינגטון מבינים זה). וכשאין תועלת ואין זה מעשי - אין מקום לדבר עד"ז [. .]. נוסף על האמור מכבר -שדיבור בהאמור יכול לפגוע מהמו"מ לקבל עזר מאקסימאלי עבור ההחזרה. ועוד, כיון

1) = שז"ר.

466

שעתה אין ענין דסכנת נפשות אלא להגדיל העזר כנ"ל - אסור לסכן נפשות דאנשי הצה"ל עי"ז.

אבל בטח [באם ח"ו תתעכב ביאת משיח צדקנו] כשיבוא זמן הבחירות יזכרו בנ"י מי הם אלה אשר תיכף ומיד לאחר הנצחון המפליא של מלחמת ששת הימים התחילו במו"מ איך להשתחרר ולהפטר משטחים המשוחררים.

(ובפרט שבאם, ר"ל, הנסיגה דשנת 1971 תביא לתוצאות דומות להנסיגה דשנת 1956 -ויזדקקו עוה"פ לנצחון מפליא, הנ"ל ירצו לאחרי הנצחון להתחיל עוה"פ במו"מ דומה וכו')

וידעו מי הם אלה המאמינים - וגם בנוגע למעשה בפועל - בשלימות ארץ הקודש ובשלימות גוי קדוש ובשלימות תורתנו הקדושה.

* * *

הפרת ההסכם מצד המצרים

ב"ה, ג' אלול ה'תשל"א

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר אהרן שי' יריב

שלום וברכה!

הפתעה נעימה היתה לי לקבל מכתב מר לאחרי הפסקה ארוכה כל כך - אף שכמובן דרשתי על דבר שלום מר והנעשה עמו ואת חבריו שיחיו אצל ידידנו בארץ הקודש.

ויהי רצון שיהי' מכתב זה גם כן התחלה טובה לתוכן טוב במכתבים הבאים מכאן ולהבא.

ולעיקר מכתב מר - על דבר ההסדר חלקי - תמהני קצת שסגנון המכתב נותן מקום להערכה שכאילו כל הענין תלוי בספק ויש מקום לדון לחיוב או לשלילה בכללות הדבר. והרי ידוע בחו"ל ובודאי ידוע זה למר ולדכוותי', אשר המדובר במצב ההוה הוא רק בנוגע לפרטים ולהזמן ומה יקבלו תמורת זה וחלף זה וכו'.

וכבר אמרתי בהזדמנות מתאימה, אף כי כמובן שלא על מנת לפרסם, אבל בשיחה עם אלה שעל דרך הרגיל קויתי שימסרו חוות דעתי גם לחוגי מר ולהקרובים עליו, והוא, אשר בסגנון הרגיל במשפט העברי המצב הוא "תחילתו ברצון וסופו באונס". כוונתי, שאף שלפני שנה ועל אחת כמה וכמה שנתים הי' הדבר תלוי כולו ברצון ישראל, האם לסגת מהתעלה או להשאר שם וכו', הרי ההתחלה תיכף לאחר מלחמת ששת הימים בהודעה "לכל המעונינים" שמוכנים להחזיר השטחים הכבושים (וכנראה גם בזה הי' דיוק לשלול הביטוי "שטחים המשוחררים"), הודעה שנכפלה בהזדמנויות רבות ביותר ושונות, ומה שאולי חשוב עוד יותר, הזהירות שלא לסתום את התעלה באופן שיודרשו שנים רבות לפתיחתה - הרי הי' כל זה בבחינת הצהרה גלוי' וברורה שמזמינים לפתוח את התעלה. ופשוט שלא עלה על דעת איש מעולם שימסרו את הבעלות על התעלה לישראל, ולא לארצות הברית, אלא שהי' מקום לספק האם ימסרו הבעלות למצרים לבדה, או למצרים בצירוף בעל בריתה בריה"מ, או למצרים בתור גרורת בריה"מ.

וידוע ג"כ לכל מתחיל בהנדסה שמה שהי' כתוב בעתונים אחדים שאי-אפשר להרוס התעלה או לסתום אותה כדבעי - אין לזה שחר. ובפרט שאורך התעלה הוא 100 ק"מ ויותר, ובגדה המזרחית שלה הרי לא היו משקיפים וכו' כל הלילות.

מתחזק הרושם הנ"ל ביותר כשנודע לכל מעונין בזה שלמרות שתיכף להפסקת האש, וביממה הראשונה ממש, הביאו לגדה המערבית טילים חדשים והמשיכו בזה במשך כל הזמן, מבלי כל תגובה מישראל (פרט למחאות בדיבור, שמתחילה לא היו סיכויים כלשהם שישנו המצב, כי אם לכל היותר - שעל ידי זה יקבלו מארה"ב קצת נשק יותר, ובכל אופן הרבה פחות מהנשק המובא בתכיפות לגדה המערבית).

מכיון שהפער בין הכוחות הי' הולך ופוחת, ובשום אופן אי אפשר הי' להדביק את כמות ואיכות הנשק מבריה"מ במדה ובמשקל הנשק מארה"ב, הרי כאמור לעיל, מה שהתחיל ברצון הפך לאונס על ידי הפעלת לחץ מכל הצדדים, כולל הידידים כביכול, עד שהמצב בחצי שנה האחרונה ואולי עוד לפני זה הוא שעתה כבר אין ברירה. ובודאי ידוע גם למר שאין זקוקים לענין הנקרא לחץ (בלשון הדיפלומטי) מארצות הברית, כי אם הפסקת אספקת נשק וממון ותו לא.

מה שמצער ומכאיב עוד יותר הוא אשר למרות שכבר הי' מצב דומה בעבר, ופעמיים, הנסיגה מהתעלה בשנת 1956 וההודעה ב-1967 שמוכנים להחזיר שטחים "הכבושים", ולא השיגו שינוי מהלך הרוח של המצרים ולא מהלך הרוח של בריה"מ ואפילו לא מהלך הרוח של ארה"ב - לטובת ישראל, ורק נתפרשה עמדה זו כחולשה ברוח על כל פנים של אלו הקובעים הקו בישראל ביחסי' עם מצרים, עם הערבים בכלל, וכן עם ארה"ב ובריה"מ - והרי בעולמנו שאינו עדיין עולם האמת והצדק והיושר, חולשה מזמינה לחץ ולא רגש של רחמנות שיביא למעשים בממדים ממשיים ומחליטים - הנה למרות כל זה ממשיכים בקו האמור ולמרבית הצער והכאב לא רק בדיבור אלא גם במעשים, ומנסים להשקיט דעת הציבור על ידי הסברות מוזרות. ולדוגמא, שישנם לישראל כמה ידידים מבין ממשלות אומות העולם, או שכיון שישראל עזרה למדינות באפריקה בכמה שטחים, ישתפו פעולה על כל פנים בהצבעה באו"ם שמצרים תגרש את בריה"מ, ועד להסברה שנשמעה לאחרונה - ולאחר בקשת סליחת מר בזה, כיון שהבא להלן התפרסם בשם החוגים הצבאיים - שכוח צה"ל הוא עתה גדול בהרבה מאשר הי' במלחמת ששת הימים. ואף שכמובן הצהרה זו אמיתית היא כשלעצמה, אבל הרי אין לזה כל שייכות למצב הדברים, שהרי מה שנוגע הוא המאזן בין כוח הצה"ל עתה - כלפי הכוח הנמצא מעבר לתעלה עתה ולא כפי שהי' כוחו של הצד שכנגד לפני שלש שנים. והן ידוע שגרוע המאזן עתה בהרבה מאשר הי' ב-1967, גרוע בהרבה גם בכוח אדם, שהרי אנשי צבא בריה"מ הנמצאים עתה במצרים רבים הם כמה פעמים ככה, בכמות ועוד יותר באיכות, ממה שהיה ב-1967.

אמת שקרה נס ומצרים מפני טעמים שאינם מובנים כלל עדין לא חתמה על פיסת נייר, פיסה שתוכנה תנאים שאיש אינו מקוה שיקיימום, ובמילא המצב תלוי ועומד. אבל כנ"ל צריך עיון גדול האם זה מחזק את המצב בגדה המזרחית של התעלה או את המצב בגדה המערבית של התעלה.

בטבעי אינני פסימי, ומובן אשר רצוני הוא למצוא פרטים המשמחים בשינוי המצב משנה לשנה. אבל למרות הרצון החזק אסור לאדם לרמות את עצמו באיזה ענין שיהי', על אחת כמה וכמה בענין רציני כהאמור.

ולסיים בדבר טוב, הרי מה שראיתי שינוי לטוב הוא בנוגע למצב הפנימי במדינת מצרים והערביות והיחסים שבין אחת לחברתה. ואם יש לזה שייכות עם השיחה שהיתה בינינו בעת ביקורו של מר כאן בנוגע להאמור, הרי זכות גדול הוא למר בהשפעתו בכיוון האמור, וגם בזה בודאי ידוע למר יותר ממני על דבר גודל החשיבות שבדבר.

אסיים מכתבי מעין הפתיחה, אשר יהי רצון שתוכן מכתב מר הבא יהי' משמח בהענינים הכתובים לעיל ובכלל, ויוכלל גם זה בברכת השנה טובה ומתוקה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, כנוסח המוסרתי של ימי חודש אלול שמאחלים איש לרעהו כתיבה וחתימה טובה לשנה החדשה, שחודש אלול הוא הכנה מתאימה לזה.

בכבוד ובברכה ובפ"ש חבריו שליט"א ואסיר תודה אהי' למר באם ימסור גם להם איחולי לשנה טובה ומתוקה.

נ.ב. מובן שברשות למר למסור תוכן מכתבי זה למי שימצא לנכון, ובודאי אקבל על כל פנים תגובת מר על התוכן, ותודה מראש.

ארשה לעצמי, כיון שנגע מר בשאלה של ההסדר חלקי, אולי יכול להסביר לי תמיהתי גדולה זה כשלש שנים, והיא, שלאחרי שידוע ומקובל אצל כל המומחים בלי יוצא מן הכלל, שבתקופתנו הגנה בשיטה כמו קו מאג'ינו וכיוצא בזה, זאת אומרת לסמוך על ביצורים ועל נוכחות פלוגות צבא "מצומדות וכבולות" בבנוקרים וכו', לא זו הדרך כלל בתקופתנו תקופת הסילונים והצנחנים וכו', ובפרט כשהחזית אורכה כמה מאות ק"מ (בצירוף החזית דהתעלה והחזית דים התיכון), כי אם רואים את כח הצבא בניידות שלו ובהכשרון להזיזו ממקום למקום בזריזות וכו'. והדברים אמורים אפילו כשישנן כמה נקודות אחיזה בנוף הטבעי, הרים וגבעות וכו' בהעורף של הקו, על אחת כמה וכמה כשנמצאים במדבר. ואפילו כשהקו הוא בעובי של כמה ק"מ, הרי המינימום של ההסדר חלקי בודאי שהוא יותר מעובי הקו. ובכל זה השקיעו הון רב ומרץ עצום בקו הגנה זה.

אמנם הי' בזה גם תועלת פסיכולוגית להציל את הנמצאים שם משעמום, בעי' רצינית ביותר במצב כזה, אבל אינו מסתבר לומר שזה הי' הפקטור המחליט בדבר.

ובאם מותר למר לגלות הטעמים ונימוקים שבדבר, תודתי נתונה למפרע באם יכתוב לי גם בזה ובפרטיות המתאימה.

• * * *

שלילת הנפת דגל ירדן בירושלים

ב"ה, אסרו חג השבועות, ה'תשל"ו.

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק ארוך - אף שבינתיים שאלתי עליו ע"י ידידינו המשותפים, נתקבל בימים אלה ספרו ירושלים במצור. ות"ח על שימת לבבו לשלחו לי. ואף שלא הי' הזמן גרמא לעיין בו כראוי, לא רציתי לדחות האישור.

והעיקר שהוא דבר בעתו, שהרי ידוע לכב' מצב ירושלים כמו שהוא עכשיו, שאף על פי שהמצור שהוא כותב עליו הי' - בחיצוניות - חריף יותר משהוא עכשיו, אבל לא כן מבפנים. וכמדובר כמה פעמים בארוכה, כי לגלות ב' פנים: הא' כאשר יהודי נמצא בתוך הגלות, ואף על פי כן יכול להיות בקומה זקופה, והב' כאשר הגלות נמצא בתוך היהודי, שמבחוץ לכאורה אין הגבלות, אבל בפנים גדול השיעבוד.

שלכן, אף על פי שבטוחני שעושה בלאו הכי, בודאי יוסיף בפרסומת ספרו, והעיקר בהדגשה שאינו רק עניין שהי' נוגע אז, אלא שמזה הוכחה ברורה איך צריכה להיות הגישה עכשיו, ולהרעיש דעת הקהל לשלול כל קא סלקא דעתך שרוחשים בחוגים מסויימים שיהי' דגל ירדן מתנופף על מקום קדש הקדשים ושיהודים ימסרו אותו במו ידיהם, הי' לא תהי'.

ויהי רצון שהרעש האמור יפעל שלא יעשו מזה ענין מפלגתי וכו'.

ואף-על-פי שבודאי יודע מזה, אבל לגודל חשיבות העניין אוסיף שהדיעה המבהילה הנ"ל כבר חדרה "לחלונות הגבוהים", ומן הצורך להשתדל בכל תוקף לבטל הדבר מעיקרא.

בכבוד ובברכה

• * * *

ארץ ישראל - נחלת עולם לעם ישראל

ב"ה, ערש"ק פ' בראשית, תשל"ז

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר נתן שי' ילין מור

שלום וברכה!

. . בטח אין כל צורך בהסתייגות שאין הכתוב לעיל מחייב לומר שהאידיאלים של שנינו הם שוים במאה אחוז, אבל נוסף אשר המדובר הוא לשיטתו, תקותי חזקה אשר בנקודה הפנימית, זאת אומרת שארץ ישראל הקדושה היא נחלת עולם של עם ישראל קדוש, דעתנו אידנטית, על פי מה ששמעתי בנוגע למר וחבריו, ונתחזק רושם זה אצלי עתה עוד יותר בקראי בספרו, אף כי לא בעיון הדרוש.

(נדפס בכפר חב"ד גליון 991)

* * *

״השואל - מגונה"

ב"ה, כ"ב טבת, ה'תשל"ז

ברוקלין, נ.י.

הרה"ג והרה"ח וו"ח אי"א נו"מ נכבד ונעלה איש המעלה

הרב מאיר יאודה נ"י גץ

שלום וברכה:

. . תשואות-חן על הפסק-דין המצורף במכתבו בנוגע לג' "שאלות" המפורסמות. והוספתי מירכאות לתיבת "שאלות", לאחרי שאמרו חכמינו ז"ל שהשואל הוא מגונה בפס"ד ברור בזה וצ"ל מפורסם וידוע לכל מצוה בגדול וכו', אלא שבחושך כפול ומכופל בגלותנו זה גם בזה צריך להיות פרסום נוסף וחדש.

(נדפס בכפר חב"ד גליון 991)

שלום ללא חרב של שלום

ב"ה, י"ג ניסן, ה'תשל"ז

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר שמעון שי' פרס

שלום וברכה:

הנני להביע לו בזה תודתי הלבבית בעד שימת לבבו ומירב ברכותיו בקשר עם יום ההולדת. וברכה אשיבנו בדברי חכמינו ז"ל כל המברך מתברך מאת ה' מקור הברכות שתוספתו מרובה על העיקר.

יברכהו ה' ואת כל אשר לו בכל המצטרך, ובפרט בהצלחה מרובה במילוי תפקידו הרם והכי אחראי.

ויהי רצון אשר בקרוב ממש נזכה כולנו יחד לקיום היעוד ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם ("אפילו חרב של שלום" - כגון משקיפי האו"ם) גו' ועד לסיום וחותם ברכת אדון הנביאים: וישכון ישראל בטח גו' אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך גו'.

בכבוד ובברכה לחג הפסח כשר ושמח

(נדפס כפר חב"ד גליון 991)

* * *

לא תחנם ואיסור החזרת שטחים

ב"ה, כ"ה תמוז, תשל"ז

ברוקלין נ.י.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי ציבור רב פעלים וכו'

הרב משה שי' בוצ'וקו מאנטרוי

שלום וברכה!

• א) לא תחנם - בתוקפו גם עתה על כל "שעל" שבגבולות אה"ק - ככל מל"ת שבתורה -בסגנון דעתה - שלימות הארץ.

• ב) אינו מהג' דיהרג ואי"ע - ולכן אינו דוחה פקו"נ וגם לא ספק פקו"נ.

• ג) הבירור מה ימנע פקו"נ: החזרת שטח פ' או ויתור עליו - צ"ל ע"י מומחים בענין זה דוקא (ולא ע"י פוליטיקאים וכיו"ב) היינו אנשי הצבא בתור אנשי צבא (לא כחברי מפלגה וכו').

• ד) כל אלה מסוג זה ששאלתי דעתם (במישרין או בעקיפין) בזה ענו פה אחד שהחזרת השטחים (וגם בסיני - מחוץ לגבולות אה"ק) מגבירה סכנת פקו"נ. לא נמצא ע"ע אף מומחה צבאי אחד שיאמר אחרת. שלכן אמרתי וכ"פ - שאסור להחזיר שטח (וגם בסיני) כי זהו פקו"נ, שגם בחו"ל דין ברור בשו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו-ז.

• * * *

ישוב כל השטחים בבת אחת

כ"ב חשון תשל"ח

(לכבוד מר אורי צבי גרינברג)

אולי ידוע כבר למר ממה שדברתי במוצש"ק פ' לך¹ אודות ההכרח הגמור ליישב בבת אחת כל השטחים, עכ"פ אותם שיש עליהם ערעור מאומות העולם. ולדעתי ברורה, רק זו

• 1) נדפס בכרך א' ע' 205 ואילך.

474 היא הדרך שיתייאשו שונאיהם של ישראל ר"ל ממזימתם הרעה בראותם אז מ'מיינט דאס מיט אן אמת' [- שמתכוונים לכך באמת]. וכפי שדברתי בזה כמה פעמים, אפילו אלה היראים מפני המחאה והערעור וכו', הרי ראו בעבר ורואים בהוה, שהמחאה תהי' בתקפה ובשלמותה בלי הבדל כלל באם יישבו נקודה אחת או כל הגבול.

ולצערי הגדול כנראה שאין חושבים אפילו על דבר תכנית האמורה, והוחלט, והעיקר שכן נעשה בפועל להתנהג כמו שהתנהגו בעבר, שלאחרי כל נצחון - שכולם היו למעלה מדרך הטבע - הן לאחרי מלחמת יוהכ"פ ומלחמת ששת הימים ומלחמת סיני וכו' עשו "חצי דבר", יותר נכון נאותו לקבל לחצי דבר שניתן מלמעלה - הנצחון, ולא החליטו ובתוקף הכי גדול ולא גמרו הענין האחת ולתמיד. וכמובן שזה גופא הזמין לחץ, ולא עוד אלא שהוסיפו ושלחו משלחת ושלוחים ובאי-כח להודיע שלא רק שלא יגמרו לנצל את הנצחון, אלא שמוותרים על חלק חשוב ממה שכבר השיגו. ואת התוצאות ראו בפועל, שלא רק שלא הביאו לשלום, אלא שהביאו להפכו - לפעולת דמחבלים והתשה ועד למלחמה ר"ל. וכנ"ל הלך הדבר ונשנה כבר יותר משלוש פעמים.

אינני יודע אם השקפת מר היא מה שקורים לזה נצית או יונית. אבל לאחרי שראו התוצאות מההנהגה האמורה לאחרי כל המלחמות שבעבר, ועד ששורש האיומים והלחץ דעתה - כנראה, הן תוצאות מהנ"ל, הרי לדעתי אין חילוק בזה בין נץ ליונה, והחילוק הוא בנוגע להחלטה אם להתנהג באותו אופן שהתנהג עד עתה מסיבות שונות ומשונות ומוזרות, להשלות את עצמם ואת כל המושפעים בתקות שוא, שאע"פ שההנהגה לא נשתנתה שמא בכל זאת תהיינה התוצאות הפוכות; או לנסות עכ"פ פעם אחת הנהגה חדשה, שהשכל הפשוט והנסיון בעבר מוכיחים שכדאי לנסות בזה.

באם הכתוב לעיל הוא ג"כ השקפת מר, ובטח ידוע למר היושב באה"ק המצב מקרוב, בודאי יעשה רעש הכי גדול, והרי כמה וכמה חוגים יושפעו ממנו ואולי גם ישמעו לקולו. ואע"פ שמן המובחר הי' לעשות כהאמור תומ"י כשהתנחלו בנקודה הראשונה, עכ"פ טוב עתה במאוחר מאשר להמשיך בההנהגה דשני צעדים לאחור ואח"כ צעד אחד קדימה. ובכוונה משנה אני את הסדר, כי לצערנו אפי' השיטה דצעד אחד לפנים ואח"כ שני צעדים לאחור - ג"כ יראים ממנה.

ויהי רצון אשר סוף-סוף יקויים היעוד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכתוצאה מיידית יבוטל כל הפחד דמה יאמרו אומות העולם ואם תשא חן וחסד בעיניהם הנהגה פלונית ופלונית, ועד לפחד מקול עלה נדף - באם יש חשש שנדף מרוח פיו של אינו יהודי. ואין להאריך בדבר המצער, ו"ה' עוז לעמו יתן" ללכת בקומה זקופה ובתוקף המתאים.

* * *

כל ויתור - ואפילו הקל ביותר - גורם לפיקוח נפש כפשוטו!

טבת תשל"ח

חוזר אני עוה"פ על דברי, שכל אלה (שנודע לי, כמובן) מאנשי צבא מומחים שנשאלו - בלי יוצא מן הכלל - ענו שכל וויתור ביהודה ושומרון וגולן ה"ז פקו"נ ממש בלי ספק.

אין בזה סתירה למש"כ להנ"ל ובפרט - בנוגע להחמשה שמפרטם, כי (עכ"פ בנוגע קצתם) ידוע שאמרו (וכמדומה שגם נדפס במכ"ע תוכן הבא לקמן, אלא שלא ב"אותיות דהלכה") "שאף שיש בזה סכנת פקו"נ, כיון שאפשר שעי"ז יבוא סו"ס שלום, ועוד ועיקר -שע"י הוויתור תמשיך ארצה"ב לשלוח נשק וממון וכו' - מוכרח להכנס לסכנה זו".

[כדוגמת רופא מומחה שיאמר: שיקולים רפואיים מחליטים שצ"ל חילול יוהכ"פ ע"י כה"ג וכו' -

אבל כיון שההצלה היא דשל חולה יחיד ולחיי שעה וכו' -

שיקולים דיר"ש מכריעים שימשיך הכה"ג בעבודתו ובתפלתו בקדה"ק ובהיכל לטובת הרבים ודכל ישראל].

כששאלום - הרי הוויתורים ערב מלחמת יוהכ"פ גרמו למאות קרבנות למחרתו, איסור דשר הבטחון לירות על הצבא הערבי שישב במנזר בירושלים העתיקה (או בבנין האו"מ?) בכדי שלא להרגיז את הואטיקאן (או האו"ם) גרמו לעשיריות קרבנות - ענו - שלא היתה ברירה מטעמים מדיניים הנ"ל.

הנקודה העיקרית (או בסגנון אחר): דעת הרופא מחליטה - ע"פ הלכה - כשמדבר בתור רופא (מטעמי רפואה ופקו"נ), אבל באם אומר דעתו בתור מדינאי ופוליטיקאי

(מטעמי פוליטיקא), שלדעתו מכריעים ומבטלים הטעמים הרפואיים - ה"ז היפך פס"ד השו"ע.

באם ישתנה המצב באופן נסי - ובמילא יאמרו מומחים צבאים בהווה - שמוכרח לוותר בכדי למנוע סכנת פקו"נ -

הרי על ב"ד לברר האין בזה דין דנכרים שצרו על עיירות ישראל (ואין נפק"מ בחו"ל -סיני - או באה"ק - שו"ע או"ח סשכ"ט ועוד), שאז יוצאים אפילו בסכנת פקו"נ (שהרי בנדו"ד הוא - סמוך לספר), ואפילו רק כשממשמשין לבא.

- ואם ודאי אינו בדין זה - צריך לוותר ע"פ שו"ע.

• * * *

כיצד ניתן לסמוך על ערבי שיעשה שלום

ב' אדר-ראשון תשל"ח

שבעוה"ר מפני הבלבולים דמעשה ארץ מצרים וכו' קשה למצא אוזן קשבת לכל שאר הענינים. ואמרתי על דרך הצחות, אשר כמו שהי' בגלות מצרים, שמפני הגלות לא שמעו אל משה, עד"ז בגלות המדומה של מצרים דעתה, שלאמתתו של דבר היא "ממלכה שפלה" ואולי פחות מזה, ובכל זאת כמה מאחב"י ממשיכים עליהם גלות מצרים ובנפילת רוח לפני נציגה, ועד לדבר הכי מוזר - שדוקא בנ"י הכתירו אותו לבא-כחם של כל הערבים! וכשדרש יהודה ושומרון, הרי המו"מ בתוככי בנ"י הוא האם צריך להחזיר כולו או להחזיר מקצתו וכו', שזהו היפך פס"ד ברור בתורה, "נוסף" על הפס"ד הברור בשו"ע, שכשעכו"ם ממשמשין ובאין אפי' על קש ותבן מחללים עליהם את השבת בכלי נשק וכו', כיון שהמדובר ביושבת על הספר. וההסברה היחידה לתגובה האמורה היא - שסומכים דוקא עליו שמבטיח שלום, אף שהוא בעצמו אומר שאין בידו להבטיח זה. ובאם הי' צורך להוכיח על החושך הכפול ומכופל דהגלות, ודוקא בשנים הכי אחרונות, הרי גם הנ"ל אחת מן ההוכחות. ובודאי לדכותי' דכת"ר אין צורך להאריך בכל האמור, אלא שאין אדם נתפס על צערו מלהתאפק עכ"פ לכתוב שורות האמורות...

• * * *

כשראש הממשלה מהסס בענינים של פיקוח נפש...

ב"ה ח' תמוז, ה'תשל"ח

ברוקלין נ.י.

מר...

שלום וברכה:

בנועם קיבלתי מכתבו מעש"ק פ' קרח בצירוף הקטע ממכ"ע שמו"ל. ות"ח על שימת לבבו לשלוח לי המאמר, אף שכבר קראתיו מקודם. ורואני שמכיר שאני מקוראי העתון.

כיון שהעלה תוכן הדברים, שהטעים בהסברה ובטוב טעם, אגלה לו מרחשי לבי בנושא זה- בינינו לבין עצמנו, והוא שיש אצלי אי הבנה ומבוכה, מהולה בצער, על אשר ידידנו מר מ.ב. (מנחם בגין) שליט"א מהסס דוקא בהגשמת הסיסמא בה דגל כל ימיו, אף שבודאי מבין אשר רבים מפרשים אי הגשמתה בפשטות, היינו אשר חזר בו מהגשמת הענין. כי לולא זאת אין הדבר מובן כלל וכלל, שהרי הכל יודעים וברור לכל אשר מחודש לחודש ואולי גם מיום ליום מתרבים המנגדים להגשמת סיסמה זו, ולא רק מבין אומות העולם אלא גם מבין אחינו בנ"י, ואפילו גם מבין מפלגתו הוא.

מובן שיודע אני התירוצים, שנמצאים בעולם דמוקרטי ובסביבה דמוקרטית וכו'. אבל אם בענינים קטנים - עכ"פ קטנים בערך לענין האמור - נוהגים עפ"י דעת יחיד או יחידים ואח"כ מחפשים תירוץ והיתר דמוקרטי, על אחת כמה וכמה בענין עיקרי שהכל מודים שהוא ענין של פיקוח נפשות ממש. ועל פי החוק הדמוקרטי שם, אילו היו שני אנשים מחליטים בענין זה, היינו התנחלות לאורך כל הגבול המזרחי והצפוני, הרי זה בסמכותם מלאה, ובהשגחה פרטית האיש השני הוא ג"כ תמים דיעה שצריך לעשות זה, ולעשות זה בהקדם, ויפה שעה אחת קודם. זאת אומרת שדוקא בענין זה תהי' זו פעולה הכי דמוקרטית, אפילו באם תמצא לומר שבענין של פיקוח נפש צריך לשלול דעת המוסלמים והקומוניסטים היושבים בכנסת, שתוקף ה"קול" שלהם הוא כתוקף הקול של שנים הנ"ל.

יש להאריך עוד בכגון זה, אבל בודאי שלכותי' דמר אין כל צורך בדבר, ובטח גם הכתוב לעיל ידוע לו בלאו הכי. רק מפני גודל הסכנה היל"ת, וביחד עם זה אשר על ידי אי-ההגשמה האמורה מזמינים לחץ מאחב"י, איני רואה רשות לעצמי שלא להזכיר הענין עכ"פ בקיצור.

ויהי רצון אשר כיון שמתקרבים אנו לשלושת השבועות של "בין המצרים", יעשה כל אחד התלוי בו לבטל סיבת הגלות, שהיא מפני חטאנו (גלינו מארצנו), שלדעתי ברורה היא בתוקפה אפילו באם הי' ספק וס"ס בזה, על אחת כמה במצב ההוה. וכשתבוטל הסיבה, יתבטל המסובב, ונזכה לגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו.

נדפס בכפר-חב"ד גליון 991)

* * *

איכלוס ירושלים העתיקה בלי לפגוע בכבשת הרש

ב"ה י"ד תמוז, ה' תשל"ח

ברוקלין נ.י.

לכבוד מר משה שי' שמיר

שלום וברכה:

מאשר אני קבלת מכתבו מכ"ט סיון עם המצורף אליו, העתק מכתב בנוגע לבית חב"ד אשר ברובע היהודי בירושלים העתיקה ת"ו שעל פי כותבו לא נענה. אולם מכתב זה לא הגיעני.

אבל בכל אופן בנוגע לפועל, בודאי ידוע למר, ואולי גם לאלה שפנו אלי במכתב הנ"ל, אשר בתוכנית חב"ד להרחיב כל הפעולות, כולל במיוחד הרחבת הפעולות בירושלים העתיקה ובעתיד הקרוב, אבל באופן מסודר, שלכן אי אפשר לעשות זה בחיפזון, ובפרט שזה תלוי גם בעוד כמה אנשים וברצונם ובהכנות שלהם. ובודאי שאין כל מקום לעשות פעולה בניגוד לתוכנית ההרחבה על ידי מסירות המקום לענין אחר, אף כי הכי נעלה ובשטח החינוך. ואשר להנימוק שזה רק לתקופת מעבר קצרה, הרי בודאי שאין איש יכול להבטיח תקופת המצבר, שהרי זה תלוי בכמה גורמים שאין ביד המבקשים כל שליטה עליהם. ודוקא מפני שהמדובר בפעולה הקשורה בענין חיוני כחינוך, הרי זה שולל תביעה ובקשה למעורבים בזה שלא יאריכו תקופת המצבר יותר על המדובר, כיון שגם חב"ד מעונין בכל עניני חינוך ולא ילחם נגד ענין של חינוך.

ועוד, וגם זה עיקר, שהענין הוא בדוגמת המשל בתורתנו, תורת חיים, על דבר כבשת הרש. שהרי מפורסם ויודע לכל אשר בירושלים העתיקה נמצאות דירות פנויות לעשרות, ואולי עוד יותר, ושייכות הן בסופו של דבר להממשלה שמתפקידיה העיקריים להבטיח חינוך מתאים לכל הדרים בארצנו הק', על אחת כמה וכמה להדרים בירושלים עיה"ק. והנה כשזקוקים לדירה לא מצאו דירה אחרת אלא בבית חב"ד, אשר גם עתה משמש החדר הפנוי לפעולות מזמן לזמן, במקום לדרוש מהממשלה ומהמשרדים הקובעים בזה לתת דירה הדרושה באחת מכמה וכמה הפנויות שם, ובפרט שהמדובר בתקופת מעבר קצרה. אתמה.

ולאחרי בקשת סליחת מר, אוסיף עוד בהנ"ל, אשר ידוע ומפורסם לכל מספרים הרשמיים בנוגע למספר הערבים הנמצאים בירושלים העתיקה ומספר אחב"י שם אשר בכמות הוא מיעוטא דמיעוטא בערך להנ"ל. מכמה טעמים, בין שמסכימים עליהם או לא, עומדות הדירות האמורות פנויות, כיון שלא כל אחד יכול לקבל על עצמו התנאים הנדרשים. וכשיש דרישה צודקת באופן חוקי (אפילו כלפי עמי הארץ) ליישב אחת הדירות לחינוך בני ובנות ישראל, נמשך המצב - על פי העתק המכתב הנ"ל - קרוב לשנה, והדירות עומדות פנויות וילדי ישראל הזקוקים לחינוך נמצאים במצב דיור בלתי מתאים כלל.

בודאי אשר ביד מר כחבר כנסת, וח"כ לא מן השורה, אלא שיש לו השפעה תקיפה, לעשות בנקודה האמורה שיהי' הפתרון טוב לישוב ירושלים העתיקה על ידי מוסדות בני ישראל ומשפחות בנ"י. ואולי מפתרון בעי' יחידה זו נגיע לפתרון הבעי' הכללית שתהי' ירושלים מתאימה תפקידה ויעודה להיות "קרית מלך רב" - רב ג"כ בכמות מספר בנ"י הדרים בה.

ובודאי לדכותי' דמר אין צורך באריכות בהאמור, ולכן אקצר במקום שהי' צריך להאריך. ובפרט שאי-איכלוס ירושלים העתיקה ע"י בני ובנות ישראל במשך יותר מעשר שנים, ואי איכלוס באופן מבהיל, אשר דוקא בזה מדקדקים על מילוי הקו עוד יותר ממאה אחוז, הרי לאחרי זה מהו הפלא שרבו תומכי סדאת בכל הארצות, ובעוה"ר ולמרבה הצער והקלון גם בארצנו הק', ארץ אשר תמיד עיני ה"א בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.

בכבוד ובברכת הצלחה ולבשורות טובות בכל האמור

• * * *

כשיהודים יעמדו בקומה זקופה - לא יהיה צורך במסים

ב"ה, כ"ג טבת, ה'תשל"ט

ברוקלין, נ.י.

הרה"ג וו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ רב פעלים וכו'

הרב שמחה הכהן שי' קוק

רב ראשי ואב"ד רחובות

שלום וברכה:

מכתב כת"ר נתקבל, אף כי נתאחר בדרך, ות"ח על שימת לבבו לדווח לי מהפגישה.

חכיתי עם המענה לראות איך יתפתחו הענינים, ועל פי השנויים המתרחשים בכל יום, ושנויים גדולים, החלטתי שלא לחכות יותר עכ"פ באישור מכתב כת"ר.

ולדכותי' בודאי למותר להדגיש שראינו נסים גלויים שהצד שכנגד מסרב לקחת מה שמציעים להם, ויבא הנס מכל מקום.

ויהי רצון שמכאן ולהבא לא יהי' צורך להזדקק לנסים כשיהיו יהודים עומדים קוממיות ובקומה זקופה, אף שעדיין החושך יכסה ארץ, וכמובן קומה זקופה לא מפני שכחי ועוצם ידי כו' אלא שהוי' אלקי צבאות משגיח ומגין על עמו ישראל על כל צעד ושעל ועד כי "אחישנה" גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה

(נדפס בכפר חב"ד גליון 991)

• * * *

שמירת הארץ קשורה לכל אחד ואחד מבני ישראל

י"ג מנחם-אב תשל"ט

שלום וברכה!

הפתעה נעימה היתה לי, לאחרי ההפסק הארוך, לקבל מכתבו מכ"ד בתמוז, שהגיעני באיחור זמן.

ובינתיים עוד נתוספו כמה מאורעות המוסיפים דאגה וצער במצב הכלי אודותו כותב. ומה שמבהיל עוד יותר הוא - הכיוון, אף שלכאורה טבעי הדבר, שהרי כמו שמצוה גוררת מצוה, כן בנוגע להפכו. אבל לאחרי כל זה ההתדרדרות היא מעבר להמשוער, אפילו כשלוקחים בחשבון אשר מצוה גוררת מצוה כו'.

לכתבו אודות מכתב הדרכה או עידוד וכו', הרי עמדתי בהענין ידועה ומפורסמת, ובפרט אשר בכל הזדמנות מתאימה - מדובר עד"ז, וכל שיהי' אפשר להעלות במכתב אחד - אינו בערך כלל להמצב ורציניות הענין, ולא בערך אפילו להמדובר מידי פעם בפעם.

ועוד וזהו העיקר: כל הזמן נמנע אני מלכוון דבריי בענין זה לתנועה מסויימת, אפילו לא לאנ"ש וכיו"ב. ומדגיש אני בפירוש הפכו, היינו שזהו ענין הנוגע לכל אחד ואחת מישראל. והטעם בזה מובן, נוסף על העיקר שכן הוא באמת, כדי לשלול מאלה אשר תואנה הם מבקשים לומר אשר הדברים מיוסדים על שיטה מיוחדת, או ששייכים הם לסוג מסויים, משא"כ בנוגע לכל שאר החוגים - אינם בתוקפם, או שגם הפכם מוצדק. ומאחר שכוונתם להצדיק פעולות ודיעות הנוגעות בפיקוח נפש ממש, היל"ת, של כו"כ מאחב"י שליט"א, משתמשים הם בכל אפשריות של הצדקת עצמו. וכיון אשר להם הכסף וצנורות פרנסה וכיו"ב, הרי המושפעים שלהם משוחדים. ולכן נמנע אני וזהיר מנתינת מקום לסילוף על ידי זה שדברי יהיו מופנים לאנ"ש בכלל או לתנועה מסויימת, וק"ל.

ויהי רצון אשר כיון שנכנסנו לשבעה דנחמתא, הבאים לאחרי תקופת בין המצרים המדגישה אשר "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" -

וכמדובר כמה פעמים, אשר אף כשגלינו ונתרחקנו, הרי היא ארצנו ואדמתנו, ובשני הענינים: בנוגע להארץ אשר היא בבעלות המלאה והנצחית של עם בני ישראל, ובנוגע לעם ישראל, אשר כאו"א לא רק שמותר לו לחוות דעתו בנוגע לארצנו ארץ אבות, אלא שגם מחוייב הוא לעשות זה ובכל התוקף המתאים -

הרי יעשה כל אחד ואחת כל התלוי בהם למעט החטאים שהם סיבת הגלות, כולל הגלות הפנימי של הנפש שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, על ידי חיים שלמים על פי התורה בשלמותה שניתנה מהוי' אלקי ישראל שהוא תכלית השלימות ונתן את הארץ בשלימותה בירושה ובמתנה שלמה להעם בשלמותו, ועל ידי פעולות האמורות דכל או"א ובשלמות האפשרית יתוסף בברכת ה' בכלל, ובפרט אשר יערה רוח ממרום על כל אחינו ואחיותינו התועים והטועים בענין העיקרי של שלמות הארץ ונחלתה נחלת עולם לעם עולם מאת אלקי עולם. וכדרכה של כל תשובה, אשר בלשון חכמינו ז"ל "הי' רגיל לקרות דף א' יקרא ב' דפים" כו', יתקנו וישלימו את העבר על ידי פעולתם בשלמות ובכפלים לתשוי' להגן על שלמות הארץ. וזכות ארצנו הק' ועמנו עם קדוש תעמוד להצלחת פעולות האמורות שלהם ושל כל אחד ואחת מאחב"י שליט"א בהצלחה מרובה, ובפרט שזוהי הדרך לשלום אמיתי ובר קיימא, וגדול השלום וכלי מחזיק ברכה וכל הברכות עדי תקויים הברכה העיקרית, לה אנו מצפים מתוך החושך כפול ומכופל בגלותנו זה בדרא דעקבתא דמשיחא, דור יתום והאחרון לגלות, ונזכה במהרה בימינו ממש שנהי' דור ראשון לגאולה האמיתית, אשר ישים הקב"ה קץ לחושך, חושך הגלות הפנימית וחושך הגלות כפשוטה, בביאת משיח צדקנו.

• * * *

שמירת הארץ כלל אינה קשורה ל״לא יעלו בחומה"

ט"ו באב תשל"ט

ועד"ז ה"שאלה" המצערת וגם מבהילה בנוגע להחזרת השטחים באה"ק תובב"א ע"י מ"צ, היפך ההלכה ברורה ופסוקה בשו"ע או"ח הל' שבת, סשכ"ט (בשו"ע אדמו"ר הזקן סעי' ו, ז). ולא די בזה אלא שעוד נוהגים בזה מעין מאמר חכמינו ז"ל "טענו חטים והודה לו בשעורים", ע"י שמטשטשים הענין כאילו השאלה היא בנוגע לאיסור דהלאו דלא תחנם וג' השבועות וכיו"ב, אף שברור שהמדובר הוא, הן באה"ק והן בחו"ל, בפיקוח נפשות ממש, כמו שכבר הי' ג' פעמים באה"ק ת"ו, הי' לא תהי'.

אבל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ויערה רוח ממרום על כל אחד ואחת לקיים "בחוקותי תלכו" - כפי' התו"כ, "שתהיו עמלים בתורה" ובמילא "את מצותי תשמרו ועשיתם אותם" (וזוהי הדרך האמיתית להמשיך הכתובים עד) "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' ואולך אתכם קוממיות".

• * * *

הצורך בפרסום הפס״ד מהכגסיה הגדולה - תרע״ז

שלהי חנוכה תש"מ

...בנוגע לענין שהזמן גרמא, פרסומה ככל הדרוש של החלטת מועצת גדולי התורה בכנסי' הגדולה - אלול, תרצ"ז - אשר "הארץ הקדושה אשר הקב"ה הציב גבולותי' בתורה הקדושה נתונה לעם ישראל עם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות הקודש הנתונה לנו ע"י הקב"ה בגבולותי' אין בו ממש".

ובפרט ובמיוחד שמאז הוחמר המצב בענין זה באופן עיקרי, וכל ויתור שהוא - הוא ענין של פיקוח נפש ממש,

וכפס"ד ברור בשו"ע אורח חיים הל' שבת סשכ"ט אשר, ר"ל היל"ת, תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם.

והשם השומר את עמו ישראל - ישמור את כאו"א, הן באה"ק והן בחו"ל.

ובמהרה בימינו ממש ישים קץ לחושך, החושך כפול ומכופל אשר בדרא דעקבתא דמשיחא.

אשר יגאלנו מגלותנו המר, כי ילחום מלחמת ה' ויצליח ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל ומלאה הארץ דעה את ה'.

• * * *

לישראל אין שום מחויבות לקיים את הסכמי קמפ-דיוויד

ב"ה . . . תש"מ

מר. . .

לוס אנג'לס, קליפורניה

[. . .]

נ.ב. מסיבות מובנות, התוספת הזאת מופיעה בנפרד והיא מופנית אליך, למרות שלפי כללי הטקס, היא הייתה אמורה להיות מופנית ישירות אל העורך והמוציא-לאור של "בני ברית מסנג'ר"⁵⁰⁹. למרות זאת, מאחר שלא היה לי שום קשר קודם איתו, ומאחר שהידיעה הזאת כוללת קריאה לפעולה, קרוב לוודאי שהדבר היה עלול ליפול עליו בהפתעה ואולי גם "להעמיד אותו במקומו". לפיכך, אני שולח זאת אליך על מנת שתעביר זאת הלאה אליו, בצירוף המלצתך, בייחוד מכיון שכתבת אלי מתוקף תפקידך הרשמי.

בהתאם למנהג היהודי, אפתח בהערה מקדימה הקשורה בשמו של כתב-העת שלכם -"בני ברית מסנג'ר". כפי שהשם מרמז, מטרתו היא להעביר מסר לקוראיו, ובאמצעותם למשפחותיהם ולידידיהם, שהנם בני ברית, "הבנים של הברית". הכוונה היא, כמובן, לברית בין הקב"ה ועמו, החל מהיהודי הראשון, אברהם אבינו. לפי הברית הזו, הקב"ה הבטיח לאברהם, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת...". הקב"ה חזר ואישר זאת לפני לידת יצחק, "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם . . ונתתי לך, ולזרעך אחריך, את ארץ מגוריך, את ארץ כנען, לאחוזת עולם".

מאחר שהתנ"ך נחשב מקודש לא רק בעיני יהודים אלא גם בעיני נוצרים ומוסלמים, אף אחד אינו יכול בכנות להטיל ספק בזכותם של בני ישראל על ארץ ישראל. למעשה, בהתאם לברית הזאת, הקב"ה הוציא את העם שלנו משיעבוד מצרים אל הארץ המובטחת, והעם שלנו קיבל בעלות עליה, ומאז זמנו של דוד המלך, היתה ירושלים לבירה הנצחית של הארץ, הרבה לפני שנולדה אף אחת מבירות העולם של ימינו. להוציא הפסקה קצרה של 70 שנה - גלות בבל - העם שלנו גר בארץ ישראל במשך 1340 שנה (2488-3828), וגם לאחר שהקב"ה מצא לנכון לשלוח את עמנו לגלות ולפזורה הנוכחית, הרי שתמיד, עד לימינו אנו, היה נוכחות יהודית ויישוב יהודי בארצנו, בשעה שכל בני ישראל בארצות הפזורה השתוקקו והתפללו (שלוש פעמים מדי יום) לשיבתנו לארץ מולדתנו ולרכושנו הנצחי - "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".

כעת, לאחרונה, אותן אומות עצמן אשר, בכוח הזרוע, ביקשו שוב ושוב לגזול מאיתנו את רכושנו הנצחי, קוראות תיגר על זכותנו על ארץ ישראל.

למרבה הצער, נמצאו כמה מנהיגים יהודים אשר, למען השלום, או ליתר דיוק אשליית השלום - ומכיוון שהם פחדו מפני איומים של אלימות נוספת בתוך עולם עויין וקשוח -היו מוכנים לוותר על חלקים מארצנו, ואכן עשו כך, מתוך אמונה בלתי מתקבלת על הדעת שבכך תתפייס דעתם של האוייבים שלנו. יתירה מזו, בניגוד לכל הנסיון והשכל הישר, אשר הוכיחו שוב ושוב שכל פעולה של פייסנות וויתור רק מזמינה לחצים חזקים יותר להיכנע לתביעות חמדניות עוד יותר, עדיין ישנם בתוך העם שלנו אנשים שמתעקשים להמשיך בכיוון עגום זה. מה שמכונה "הסכמי קמפ דייויד" הם רק השיא של השלב הראשון של מדיניות זו של תבוסתנות עצמית שסופה מר.

כפי שבוודאי שמעת, כאשר נפתחו שיחות "קמפ דייויד", חשבתי שזו חובתי הקדושה להפנות את תשומת הלב אל האופי האמיתי של המדיניות התועלתית הרת-האסון הזו. לא היה שום בסיס חוקי, משפטי או מציאותי, להיכנע ללחץ ולחתום על הסכם וחוזה, שבו הצד האחד נותן הכל והצד השני מקבל הכל; דהיינו, הצד הראשון מוסר משאבים ממשיים וחיוניים במונחים של טריטוריה, אמצעי הגנה, נמלי תעופה, בארות נפט; פירוק ההתיישבויות, וכו', כאשר כל אלה חיוניים לבטחונו, בשעה שהצד האחר מוסר בתמורה לא יותר מאשר הבטחות, כמו כינון קשרים, החלפת שגרירים, ו"נורמליזציה" של היחסים, דברים שכולם עלולים להתבטל בכל רגע בתואנה זו או אחרת. הזהרתי שההסכם רחוק מלהביא שלום אמיתי ומתמשך. ה"הסכם" הזה רק יגרה את תאבונם של אויבינו לעוד 'חטיפות', שיקבלו עידוד מעמדת הביטחון החלשה של היריב שלהם. הזהרתי גם שתהיה זו שטות לתת את מבטחנו בחלקה של ארה"ב בהסכמה זו, משום שזה היה ברור שארה"ב נטתה במידה רבה לעבר העמדה הערבית.

מאז החתימה על ההסכמים והחוזה של קמפ דייויד, התברר שהתוצאות שנגרמו מכך היו גרועות יותר מכפי שחששתי. כעת, בערך 18 חודשים מאוחר יותר, כל אחד יכול לראות בבירור שמצרים מעולם לא התכוונה לבצע את הבטחותיה במילואן. החל מהרגע שהיא קיבלה לידיה שטחים בסיני, פלח אחד אחרי השני, היא הפרה את התחייבותה לשמור את האזורים הללו מפורזים, למרות שלמען התועלת הנושא הזה הושתק. אפילו ברגע זה, מצרים עסוקה בחריצות בהכנות צבאיות התקפיות (בניית המנהרות מתחת לתעלת סואץ היא רק דוגמא זועקת אחת). דבר זה אינו צריך להתקבל בהפתעה, בהתחשב בכל ההתחייבויות המצריות שהופרו בתקופה שלאחר מלחמת יום כיפור, ואפילו מאז 1948. בו-בזמן, מצרים דורשת, ומקבלת, מארה"ב אספקה הולכת וגדלה של הנשק הכי מתוחכם, שלא לדבר על מה שקורה לעוד מדינות ערביות "מתונות" אחרות כמו ערב הסעודית, ירדן, ואפילו עירק.

כזו היא מדיניות ה"סיוע" של ממשלת ארה"ב שלנו. יש לציין גם שאפילו ביחס להתחייבויות האישיות שלה בקשר להסכמי קמפ דייויד, ובייחוד ביחס להבטחתה לגבי אספקת נפט בתור פיצוי על הוויתור על בארות הנפט בסיני - שהתגלו ע"י כושר המצאה ומשאבים יהודיים - נמצאה פירצה נוחה, שמצהירה שהמצב אינו "קריטי" כפי שהותנה; דבר שמחייב את המדינה לבזבז מיליוני דולרים בקנייה במחירים מופרזים בשוק הפתוח, ובכך נוצר לחץ קריטי על הכלכלה של ארץ ישראל, שהיא במצוקות איומות דיין גם ככה.

כל האמור בוודאי ידוע לך היטב, ומאחר שאתה קשור באמצעי התקשורת והחדשות, קרוב לוודאי שאתה יודע יותר טוב ממני מה קורה מאחורי הקלעים בוושינגטון ובקהיר.

השאלה היא: כעת, לאחר שחתמנו על הסכם קמפ דייויד, הטבענו עליו חותמות ושלחנו אותו בדואר, האם איננו חייבים לחיות עם זה? האם זה יהיה צודק מבחינה חוקית ומוסרית לקיים אותו באופן חד צדדי?

ישנן שתי תשובות עיקריות לשאלה זו. ראשית כל, הסכם מחייב כל אחד מן הצדדים כל עוד הצד השני מקיים את חלקו. כפי שצויין למעלה, והדבר מפורסם, המצרים לא פעלו בתום לב, והם הפרו, והנם מפרים, רבות מן ההתחייבויות שלהם בתוך ההסכם (אציין עוד דוגמא נוספת שזועקת, אשר הייתה אמורה לעורר זעזוע ציבורי גדול הרבה יותר מאשר הגלים הקטנטנים שהיא עוררה: המצרים עצמם הודו בכך, לאחר שהעובדה התגלתה, שהם דיווחו לאומות ערביות אחרות, כמו גם אש"ף, על המשא ומתן שהתנהל עם הנציגים של ארץ ישראל במסגרת הסכמי קמפ דייויד). לאור ההפרות השיטתיות של ההסכם בידי המצרים, הצד השני אינו צריך אף הוא להרגיש מחוייב מבחינה חוקית או מוסרית להתנהג לפיו.

התשובה השנייה, התקיפה באותה מידה, היא שהסכמי קמפ דייויד היו מבוססים על הנחה שראשית כל, שללה את תוקפם. ברור שלשום פקיד ממשלתי אין הזכות לחתום על ויתור על הבטחון של העם והמדינה שהוא מייצג, גם לא על הביטחון של העם והמדינה שהוא מייצג, גם לא על הביטחון של הדור הבא והדורות הבאים אחריו, משום שלשום אדם לא יכול להיות ייפוי כוח כזה, ממשי או מרומז. ובוודאי, במקרה הנוכחי, אף ייפוי כוח כזה לא ניתן - להפך; ישנה אחדות דעים ברורה ומפורשת שהביטחון של ארץ ישראל ושלושה וחצי מליון היהודים שבה אינו נושא למשא ומתן. ומאחר שלמעשה, הסכם קמפ דייויד אכן סיכן את בטחון העם וארץ ישראל, שום חתימה, או אפילו אשרור, לא יכולים להיות מחייבים.

דרך אגב, כעת הודה באופן רשמי חבר בעל מעמד גבוה בממשלה של ארץ ישראל ונציג מוביל במשא ומתן, שהסכם קמפ דייויד היה טעות, ושהמונחים היו צריכים לפחות להיות בצורה הפוכה, דהיינו, שמצרים היתה צריכה למלא את התחייביותיה לפני שוויתרו לה על סיני וכל מה שנלווה לכך.

לסיכום, למרות השוני הפוליטי, חילוקי הדעות והניגודים בחוגים יהודים מסויימים, הן בארץ ישראל והן כאן בארה"ב, אין שום יהודי בעולם שיסבול את המחשבה על רצח-עם של העם היהודי, "אפילו" בארץ ישראל עצמה, ויש לנו הזכות לצפות מכל הלא-יהודים ההגונים שיהיו שותפים לקביעה זו.

לפיכך. יהודים בכל מקום שהם מוכרחים להפסיק להחשות וחייבים לתבוע בכל אחד: לא עוד ויתורים! לא עוד מתנות חינם! לא עוד הפעלת לחצים!

וכאן הוא המקום שבו בקשתי מגיעה. אינני יודע מה אתה והעורך והמו"ל של ה-B.B.M[=^ העת של "בני ברית"] חושבים באופן אישי, בתור אדם יחיד, אודות המצב שתואר בקווים כלליים למעלה; אני גם לא מכיר במידה מספקת את העמדה שה- .B.B.M צידד בה בעבר. עם זאת, אני כן מאמין שכתב-עת שנושא את הדגל של בני ברית (במובן האמיתי של המושג, כפי שצויין למעלה), ואשר הוא כעת בשנתו ה-84, יש לו החובה הראשונה במעלה לפרסם לקוראיו הרבים, שרבים מהם הנם אישים מובילים בקהילות יהודיות שונות, את המסר של הברית האלוקית - את המסר של התורה, תורת חיים ותורת אמת, דהיינו: שארץ ישראל היא שלנו בזכות הברית האלוקית, כפי שאכן מכירים בכך כל אלה שמאמינים בקדושת התנ"ך; ו"עובדות החיים" ו"האמת" הן שיהודים אינם "דיירים" או "תוקפנים" בארץ מולדתם, אלא מה שהועבר לידינו הוא רק החזרת דבר לבעליו, דבר ששייך לנו בצדק מכוח הרצון והחסד האלוקי, ולא מכוח "החסד הכוזב" של האומות המאוחדות.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות אצילי נפש ולוותר על חלק כלשהו מארצנו הקטנטונת בתגובה לאיום של כוח, מאחר שהחזקת כל אינץ' אחרון ממנה היא עניין של ביטחון חיוני לשלושה וחצי מיליון יהודים, אנשים נשים וטף, כמו גם לעם היהודי בכלל.

ואסיים בהקשר של דבר בעתו, בבואנו מתשעה באב ולקראת כניסתנו לחודש אלול, החודש של חסד ורחמים אלוקיים במיוחד - יהי רצון שהקב"ה אכן יגלה את חסדו לעולם, ולעם היהודי, ויביא לנו גאולה אמיתית ושלמה על ידי משיח צדקנו, אשר יביא גם לידי שלמות של העולם תחת הריבונות של אלוקים, למעשה, כל אחד מאיתנו יכול לעשות הרבה כדי לזרז את התגשמותה של הבטחה אלוקית זו על ידי תנועה מתמשכת של תשובה - חזרה אל המהות היהודית, שהיא שזורה באופן בלתי ניתן להפרדה עם התורה והמצוות וחיי יהדות בחיי היום יום, כפי שהמורה והמדריך הגדול שלנו מכל הזמנים קבע: "ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין"

בברכה (חי"ק)

(נדפס בכפר חב"ד גליון 916)

* * *

המצב הבטחוגי רק מתדרדר מיום ליום, ולמפלה קוראים ניצחון ועצמאות

כ"ד שבט תשמ"א

באיחור זמן קבלתי מכתבו מנר א' דחנוכה, עם המצורף אליו. ומפני רבוי הטרדות נתעכב המענה שלי עוד יותר. ועוד, והוא העיקר, אשר השנויים החלים בענינים הבינלאומיים שבין אהקת"ו ואומות העולם, ובראשם ארה"ב, משתנים לעתים תכופות, ולצערי בכיוון הבלתי רצוי, לפי עניות דעתי. וכהוראת תורתנו הק' אל יתיאש אדם כו' מצפה אני בכל יום שמא סוף סוף יבוא שנוי לטובה, עכ"פ הזזה ושנוי שיעודד תקוה לשנוי לטובה. ודחיתי המענה שלי למכתבו שתוכנו כמובן מושפע מהמצב מבית ומבחוץ. הרי כל אדם רוצה לכתוב מכתבים משמחים ומעודדים ולא ההיפך.

כאמור לצערי הרב הרי בכל האופטימיות האפשרית ויותר - איני רואה שנוי בכיוון האמור, ואדרבה, אחיזה בשיטה הקיימת במשך כו"כ שנים הוליכה בכיוון של התדרדרות במצב הבטחוני, ביחסים הבינלאומיים ובתוקף האמונה אשר סוף סוף ישנם ענינים שאי אפשר לוותר עליהם בשום אופן. ומובן אשר האמור מדובר בנוגע למצב הגשמי, על אחת כמה וכמה בהערכת המצב הרוחני.

מה שמבהיל עוד יותר, ובלשון נביא הגאולה והישועה (ישעי' ה, כ) "שמים חושך לאור ואור לחושך", אשר ענין של נסיגה וכניעה וכו' קוראים לזה הישג ונצחון ועצמאות, וכל דרישה ובתוקף שלא להכנע ללחצים וכו' כנוה בשם "גלותיות" וכדומה. ובודאי לדכותי' דמר אין כל צורך באריכות בזה, ובפרט בהדברים המצערים ומבהילים, הן בגשמיות והן ברוחניות בכלל, ועוד יותר ברוחניות היהדות האמיתית במיוחד.

מובן ופשוט שאין עניני ולא כוונתי בכתיבת מכתבי לעורר יאוש ח"ו או העדר פעולה ורפיון ידים, והכתוב לעיל הרי זה בלשון הידוע, דאגה בלב איש ישיחנה, ובפרט דאגה תמידית, ודאגה בענינים האמורים. על אחת כמה וכמה בנוגע לתוכן מכתבו אודות המפעל שהוא וחבריו שי' רוצים לארגן, אשר נקודתו ארגון דעת הצבור, ובפרט בין אומות העולם, בנוגע ליחסים לאה"ק ולעם הדרים עלי', אשר זה מכמה וכמה זמן שנסיתי בעצמי ועל ידי ידידים לדבר בנקודות האמורות. והסיבה העקרית לחוסר הצלחה בזה היתה שכל הלחצים והנסיגות וכו' או רובם ככולם מבוססים ומוצאים עידוד מחוגים ידועים בארצנו הק', אשר יש להם השפעה, ולפעמים השפעה מחלטת בהנהגת היחסים הבינלאומיים, ועד שמזמינים לחץ אם ישירות או בעקיפין. וכמדובר כמה פעמים וכבר נתפרסם גם בעתונות, ראי' מוכחת בזה אשר תיכף לאחר נצחון מלחמת ששת הימים נשלחה משלחת רשמית, אף כי לא בפרסום, של באי כח הממשלה (- שרים) בעת ההיא בהצעה להחזיר כל השטחים שעברו לרשות בנ"י תמורת "שלום" כביכול.

בהמשך להאמור, עובדא המראה שלא נשתנו העתים בזה גם לאחרי כו"כ שנים, הוא אשר בהקדמה להמו"מ בקעמפ דייויד, בישיבות ההכנה לזה, שבה השתתפו באי כח הממשלות וראשי הממשלה בראשם, באה הצעה מצד הישראלי שכל הגדה המערבית תעבור למשטר של "טרוסטישיפ", אלא שה״טרוסטישיפ" תמסר לאה״ק. וכשהגיעה אלי ידיעה זו ושאלתי ממשתתפי האסיפה, הרי כל ענין טרוסטישיפ פירושו אפוטרופסות (שמקבלים מאחרים) ולא בעלות, עם כל התוצאות מהחילוק שביניהם - לא קבלתי כל מענה. באופן נסי לא נתפרסם הדבר, ובודאי גם כ' ישמור על הסוד, מלבד ליחידי סגולה שימצא לנכון לגלות להם, אף שאם יחידי סגולה הם - בודאי ידוע להם עד"ז.

הצעה אמורה לא נתקבלה על ידי הצד השני, כיון שגם לזה לא רצה להסכים. אבל הדבר ודאי נשמר בזכרון כל המשתתפים בהדיון, עם כל התוצאות מזה, ושותקים או גרוע מזה. ואף שבכל זה המפעל לכשעצמו גם כן דבר גדול, אבל אי אפשר לדבר בבת אחת בשתי הנוסחאות. ולדעתי העיקר עתה הוא מחאה הכי חריפה, בנוגע למצב הבטחוני כפשוטו, נגד הויתורים לכל הלחצים הפוגעים במצב הבטחוני, שפירושם אחר שאין גבול לויתורים הל"ת. ועוד נקודה חשובה לדעתי, אולי מפני שאני אפטימיסטי יותר מדי, שבאם היתה מחאה זו באה באופן בלתי פוסק ובחריפות הכי גדולה כדרישת המצב, היתה סוף סוף מצליחה, ובעתיד הקרוב. והשקפתי זו מבוססת גם על הנהגה בדרך הטבע, טבע היחסים הבינלאומיים. אף שכמובן וגם פשוט מאמין אני באמונה פשוטה שכמו שעד עתה הי' קיומו של עם ישראל בכל מקום, כולל גם ובעיקר באה"ק, באופן נסי, כן הוא גם עתה, וכלשון הידוע כבשה אחת בין שבעים זאבים, אלא שבתקופה האחרונה של הגלות והחושך כפול ומכופל נתוסף שכמה וכמה מבנ"י מתחננים בשם הכבשה, שה פזורה ישראל, קחו מאתנו חלק מארצנו הק' משום שאין בכוחנו להתמודד אתו, או - שהוא היפך הצדק שיהי' ברשות בני ישראל, או היפך היושר, או היפך הגאולה וכו'.

מבין השורות במכתב כ' הרושם אצלי אשר הוא וחבריו אינם מאמינים בהצלחת עמדה תקיפה האמורה. ולכן מקום למפעלם האמור ורצוי הוא (ומובן - עכ"פ במקסימום התוקף האפשרי במפעל כזה), אבל בנוגע לעמדתי הרי זו מובנת מכל האמור, ואחרי בקשת סליחתו וכו'.

ויהי רצון אשר כאו"א מאתנו ינצל כל האפשרויות שלו לחיזוק עמנו בני ישראל מכל מקום שהם, בטחונו - בגשמיות ובטבע ובטחונו ברוחניות ובברכת ה', אשר זה בזה תלוי, ואדרבה הראשון תלוי בהשני, ומתוך מרץ המתאים ובאופן דמוסיף והולך, בשמחה ובטוב לבב.

* * *

מוסרים הכל למצרים, ואין פוצה פה ומצפצף

ימי אלול תשמ"א

...לתוכן כתבו - ומבלי לגרוע כלל מחשיבות התכניות שכותבן - בטח ידוע למר וגם רואה במוחש איך שהנסיגה מפני הגוים נמשכת ובקצב מסחרר - וכוונתי נסיגת אלה מהיהודים באה"ק שגם הם הקובעים את ההנהגה בנוגע להשטחים, לחוזה "קעמפ דייוויד" (היפך המוחלט של מחנה "דוד"), במיוחד מסירת בארות הנפט תמורת פיסת נייר, ועוד.

ולחקירתי בחוגים שונים: היתכן, ולמה "אין פוצה פה ומצפצף" (חקירה חשאית, כמובן): נענתי - כי עייף העם מל"ג שנות מתח בלתי פוסק, ונוצרה תגובה (תת הכרה) דהגנה ו"חיסון", שכ"ז שייך להמנהיגים וכל "השאר" - "ישב תחת גפנו ותחת תאנתו"!

הבא להלן הובא מתוך גליון ה-1000 של השבועון כפר-חב"ד:

ראשיתה של הפרשה במאמר שפירסם הרב הראשי לאנגליה, הרב ד"ר ישראל יעקובוביץ ז"ל, בחודש חשון תשמ"א, ובו מתח ביקורת על כל אלו המתנגדים למסירת שטחים תוך השוואה ל'כהנא' ו'גוש אמונים', בכנותו את כולם 'קיצוניים'. בתגובה, כתב אליו מר פנחס (פיטר) קלמס ביחד עם קבוצת ידידים, והיו גם דיונים בכתב ובעל-פה של הרב הראשי עם אנשי ליובאוויטש באנגליה, אך כולם לא שכנעו את הרב הראשי.

מר קלמס שלח את מכתב התשובה של הרב יעקובוביץ אל הרבי, ובעקבות זה החלה התכתבות מפורטת ביותר בין הרבי והרב יעקובוביץ, במהלכה כתב הרבי אל הרב יעקובוביץ מכתבים ארוכים שהשתרעו על פני כעשרים עמודים. ההתכתבות הזאת נמשכה מכסלו תשמ"א עד ניסן תשמ"ב ובאיגרותיו הסביר הרבי בפירוט רב את הבסיס לעמדותיו, וכן יישב אחת לאחת את טענותיו של הרב הראשי.

במקביל, כתב הרבי למר קלמס עצמו מכתבים המבהירים את עמדתו, תוך שהוא מדגיש כי למרות שהוא לא שש לערב אדם מן השורה בויכוח בין רבנים, הרי במקרה זה, לאחר שמר קלמס עצמו ניהל התכתבות עם הרב יעקובוביץ ועם הרבי, הרבי מוצא לנכון להבהיר לו את עמדתו.

לפנינו מכתבו הראשון של הרבי אל מר קלמס בנושא זה:

איסור החזרת שטחים לא קשור לקדושת הארץ

ב"ה

נר ג' דחנוכה, תשמ"א

ברוקלין, נ.י.

מר פנחס מאיר קלמס (מר פ. קלימן)

45 שלדון אווניו הייגייט, לונדון

שלום וברכה:

הנני לאשר את קבלת מכתבך והמצורף אליו.

אני לא שש, מתוך עיקרון, לערב אדם מן השורה, למרות שהוא משכיל ובעל ידיעות, וגם אם יש לו 'סמיכה', בעניין שהוא נושא לדיון בין רבנים. למרות זאת, לאחר שקיבלת מכתב מפורט מאת רב, ואתה דורש הבהרה, אין לי ברירה אלא להפנות את עצמי לנושאים הקרובים בתגובה, למרות שבהכרח זה לא לעומק.

אני חייב לפתוח בנקודה כללית אבל מכריעה, והיא, שהטענות נגד מה שמניחים שהיא העמדה שלי מבוססות על מידע מוטעה, או על תפיסה מוטעית של העמדה שלי. למעשה, אני מתקשה להבין איך זה היה יכול לקרות, מכיון שהסברתי את העמדה שלי שוב ושוב. לכן אסכם אותה פעם נוספת:

• 1. אני מתנגד לחלוטין, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, לויתור על חלק כלשהו מן השטחים המשוחררים שכעת נתונים למשא-ומתן, כמו יהודה ושומרון, הגולן, וכו', מהסיבה הפשוטה, ורק מהסיבה הזאת, שויתור על חלק כלשהו מהם יהווה הפרה של פסק-דין ברור בשולחן-ערוך (אורח חיים סימן שכ"ט סעיפים ו,ז). הדגשתי שוב ושוב שפסק-דין זה אינו קשור כלל לקדושת ארץ ישראל, או ל"ימות המשיח", לגאולה ולשיקולים דומים, אלא אך ורק לפיקוח-נפש. דבר זה מודגש עוד יותר על ידי העובדה שהמקור של פסק-דין זה הוא בתלמוד (עירובין מה,א), שם הגמרא מציינת בתור דוגמה ל"עיר ספר" תחת המושגים של פסק-דין זה - את העיר נהרדעא שבבבל (עירק של ימינו) - שהיא בוודאי לא בארץ ישראל. הדגשתי שוב ושוב שזוהי שאלה של פיקוח-נפש, וצריך לדון בה אך ורק על בסיס זה, ולא על בסיס גאוגרפי.

• 2. פסק-הדין האמור עוסק במצב שבו גויים (המונח הוא 'גויים', לא 'אוייבים') צרים על עיר-ספר יהודית, למראית-עין כדי להשיג "תבן וקש", ואז לעזוב. אבל בגלל הסכנה האפשרית, לא רק עבור היהודים בעיר, אלא גם בערים אחרות, השולחן-ערוך קובע שכאשר מקבלים ידיעות אפילו רק על ההכנות של הגויים, היהודים חייבים להתגייס מיד ולאחוז בכלי נשק אפילו בשבת - בהתאם להלכה ש"פיקוח-נפש דוחה שבת".

• 3. אם קיימת שאלה האם הסיכון אכן יוצר מצב של פיקוח-נפש, אז - כמו במקרה של מחלה, בו מתייעצים בסמכות רפואית - הסמכות שצריכה לקבל החלטה מוענקת למומחים צבאיים. אם מומחים צבאיים מחליטים שיש סכנה של פיקוח-נפש, לא יכולים להיות שום שיקולים חשובים יותר, מכיון שפיקוח-נפש דוחה כל דבר אחר. ואם המומחים הצבאיים מצהירים שבה-בשעה שקיים סיכון כזה, עדיין צריך לקחת את הסיכון מסיבות אחרות כלשהן, כמו שיקולים פוליטיים (רצון טוב של הגויים) - זה יהיה בבירור בניגוד לפסק-הדין, משום שפסק-הדין דורש שפיקוח-נפש, ולא תועלתיות פוליטית, יהיה הגורם המכריע.

והנה, ביחס לשטחים המשוחררים, כל המומחים הצבאיים, יהודים ולא-יהודים, מסכימים שבמצב הנוכחי ויתור על חלק כלשהו מהם עלול ליצור סכנות בטחוניות חמורות. אף אחד אינו אומר שויתור על חלק כלשהו מהם יגדיל את כוח ההגנה של הגבולות. רק שכמה מומחים צבאיים מוכנים לקחת סיכון על מנת שלא להרגיז את וושינגטון ו/או לשפר את "התדמית הבינלאומית", וכו'. הליכה לפי קו זה, לא רק שתהיה מנוגדת לפסק-הדין הברור, אלא גם תתעלם מלקחים מן העבר שעלו ביוקר. דוגמה בולטת וטובה לכך היא "מלחמת יום-כיפור". ימים ושעות לפני ההתקפה, התקיימו ישיבות דחופות של הממשלה שדנו במצב יחד עם הצבא. מודיעין צבאי הצביע על ראיה שאין לטעות בה, שהתקפה מצרית משמשת ובאה, והמומחים הצבאיים יעצו לפתוח בהתקפת-מנע שתציל חיים של הרבה אנשים ותמנע פלישה. למרות זאת, הפוליטיקאים, בהסכמתם הכנועה של כמה מומחים צבאיים, לא קיבלו פעולה זאת, על יסוד הטענה שצעד כזה, או אפילו גיוס כללי, לפני שהמצרים יחצו בפועל את הגבול, פירושו יהיה הוקעה שלנו בתור תוקפנים, ויסכן את היחסים עם ארצות-הברית. החלטה זו היתה מנוגדת לפסק-הדין האמור של השולחן-ערוך, כפי שהודגש למעלה. התוצאות הטרגיות של החלטה זו אימתו את התוקף של עמדת השולחן-ערוך (אם יש צורך בכך), משום שחייהם של אנשים רבים הוקרבו ללא צורך, והמצב הגיע קרוב לאסון מוחלט, אילולא חסדיו של הקב"ה. מספיק לציין שראש הממשלה דאז הודתה אחר כך שבמשך כל חייה היא תהיה מוטרדת בגלל ההחלטה הטרגית.

• 4. אני יודע, כמובן, שישנם רבנים שדעתם היא שבמצב הנוכחי, כפי שהם רואים אותו, מותר - מנקודת המבט של השולחן-ערוך - למסור שטחים מארץ ישראל. אבל ידוע גם על איזה מידע הם מבססים את ההשקפה הזאת. טענה אחת היא שהמצב הנוכחי איננו בדיוק אותו המצב כמו במקרה ההיפותטי של נהרדעא שמצויין בתלמוד, מכיון שארץ ישראל איננה במצב של "צרו עליה גויים". טענה שנייה היא שהוויתור בהווה על כמה שטחים לא יסכן חיים.

ברור וגלוי לעין שטענות אלה מבוססות על מידע מוטעה. השכנים הערבים מוכנים מבחינה צבאית; יתירה מזו: הם אכן תובעים את השטחים הללו כאילו הם שלהם על מנת להחזיק אותם בבעלותם, ומכריזים בגלוי שאם לא יימסרו להם מרצון, הם יקחו אותם בכוח, ובסופו של דבר - את הכל. רב שאומר שפסק-הדין האמור בשולחן-ערוך איננו מתייחס למצב הנוכחי, נמסר לו מידע מוטעה לחלוטין ביחס למה שהמצב הוא באמת.

• 5. דוגמא נוספת לכך שניתן לסלף עובדות בפומבי היא בקשר למסירת בארות הנפט בסיני. היו שהזהירו באותו זמן שזאת תהיה שגיאה איומה למסור אותם, מכיון שנפט, בימינו ובדורנו, הנו כלי נשק חיוני והכרחי, משום שבלעדיו המטוסים והטנקים יוצאים מכלל פעולה בדיוק באותה ודאות כמו אם היו מחסלים אותם. למרות זאת, היו רבנים שהגנו על מסירת בארות הנפט - שוב, לאחר שקיבלו "מידע", וקיבלו את מהימנותו, שלמדינה יש כמויות ניכרות של רזרבות נפט שיוכלו להספיק למשך חודשים. כאשר הוצע להם לאמת את המידע הזה אצל אדם כלשהו שיש לו מושג כלשהו אודות ההגבלות הפיזיות של איחסון נפט להצטברות של רזרבות, במיוחד במדינה קטנה עם מרחב איחסון מוגבל - הם התעלמו מההצעה. ואכן, הממשלה גילתה במהרה שנחוץ לדרוש מארה"ב משלוחי נפט בדחיפות, מכיון שהרזרבות יספיקו רק לכמה ימים. יתירה מזו, חברי ממשלה חשובים הודו בפומבי שהיתה זאת שגיאה חמורה למסור את בארות הנפט.

יצויין גם כי מאז מסירת בארות הנפט בסיני - על-פי המספרים של הממשלה - היא שילמה כשניים וחצי מיליארד דולרים למצרים תמורת נפט מאותן בארות עצמן שנמסרו. שלא לדבר על העובדה שיש צורך לקנות נפט גם בשוק המקומי, והכל במחירים מופרזים.

• 6. במאמר מוסגר, ידוע מי סיפק לרבנים "מידע" זה. כאשר אחד הרבנים נשאל - לאחר שהתברר שפסק-הדין שלהם היה מבוסס על מידע שגוי - מדוע הוא אינו יוצא וחוזר בו בגלוי מהעמדה שלו, התשובה היתה שאם הוא יודה בגלוי שהוא הוטעה בידי יהודי חשוב, בעל זקן ופיאות, שפעיל בעניני יהדות, זה עלול לגרום חילול השם. לאחר שעדיין הובא בפניו הספק אם שיקול זה חשוב יותר על פי ההלכה מאשר תיקונו של פסק-דין שמשפיע על פיקוח-נפש של יהודים רבים - לא נתקבלה ממנו שום תגובה נוספת.

• 7. מתחו עלי ביקורת (וגם זה לעיני כל הציבור) על כך ששמתי דגש רב כל-כך על הביטחון של ארץ ישראל, בנימוק שמה שהגן על העם היהודי במשך הגלות הארוכה היה לימוד התורה וקיום המצוות; ומכאן שיהודים שומרי תורה אינם צריכים להפוך את עוצמתה של ארץ ישראל לגורם העליון. על כך יצאתי בטענה נגדית שהם לא קלטו את המסר, משום שלעמדתי אין שום קשר לארץ ישראל בתור שכזאת, אלא לפיקוח-נפש של היהודים שחיים בה - דבר שהיה נכון לגבי כל מקום אחר בעולם. "עדיין" לא קיבלתי תשובה על הטענה הזאת.

• 8. בדומה לכך הועלתה נגדי ביקורת על כך שהאשמתי את הממשלה בארץ ישראל באי-רצון למצוא ולעצור את מבצעי ההתקפה הרצחנית בחברון בליל שבת ההוא. אני לא יודע מה זה קשור לנושא של מסירת שטחים משוחררים! בכל אופן, העובדות הן כדלהלן. לפני שיצאתי להאשים בפומבי את הממשלה בכך שלא ניסתה לעצור את הרוצחים, ניסיתי לעשות מה שביכולתי מאחורי הקלעים. ידוע שהיו שתי אסכולות של מחשבה בממשלה בנושא זה. האחת סברה שזה יהיה דבר מועיל שלא להאיץ את המצוד אחר הרוצחים, על יסוד ההנחה שמציאתם והעמדתם לדין, וכו', עלולה להחריף את המתיחות; ולכן עדיף יהיה להביא את הנושא לידי רגיעה על ידי התמהמהות. האחרת סברה, שהממשלה צריכה לנקוט כל פעולה אפשרית כדי לעצור את הרוצחים ולהעניש אותם במהירות, לא רק בגלל ש"דם אחינו זועק אלינו מן האדמה", אלא גם, וחשוב לא פחות, מסיבות של פיקוח-נפש, כדי למנוע עוד התקפות דומות. שכן, כל מי שמכיר את המנטליות של החוגים הערביים הללו מהם הגיעו הטרוריסטים, יודע שאי נכונות להעניש אותם עלולה להתפרש על ידם כסימן לחולשה ולהוות עידוד לחזור על התקפות כאלה. הספק הזה נמשך לאורך שבועות. כאשר ראיתי שמדיניות הממשלה היתה שלא לפעול והדבר עלול להיות אסון חמור של פיקוח-נפש, הצהרתי את ההצהרה שלי בפומבי. למרבה המזל, היתה לזה השפעה, ובסופו של דבר המצוד התחיל להתנהל באופן רציני, והביא למעצרו המהיר של מנהיג הכנופיה.

במאמר מוסגר, הסיום העצוב של פרק זה, שהוא עצמו מהווה השתקפות של מצב העניינים בארץ ישראל, הוא שלמרות שעברו הרבה שבועות מאז שהרוצח נתפס, הוא לא הועמד לדין עד עתה, ועדיין לא הושמעה אף מילה לגבי המועד שבו זה יקרה. פירושים נוספים מיותרים.

עם זאת, צריך לציין שהמדיניות של המעטה בחומרתן של התקפות טרור ומניעת פעילות נגדית בכל מקום שהדבר אפשרי, היא, למרבה הצער, מדיניות שנמשכת שנים רבות, בוודאי בגלל הסיבות שציינתי למעלה, כפי שזה מאומת גם על ידי קטע העיתון המצורף בזה.

• 9. ביקורת נוספת שהועלתה נגדי היא שההצהרות שלי בנושאים הללו הן יותר פוליטיות מאשר רבניות. גם זה מביך אותי, כי מכיון שהנושא קשור לפיקוח-נפש, זוהי בוודאי חובתו של כל יהודי, בין אם הוא רב או אדם מן השורה, לעשות את כל מה שמותר על-פי השולחן-ערוך כדי לסייע לסיכול - או, בכל אופן, לצמצם - את הסכנה. במקרה של פיקוח-נפש, חייבים לעשות כל מאמץ אפשרי, אפילו אם יש ספק וספקות רבים אם המאמץ יצליח.

• 10. ביחס לנושא הקשור לקבלת הפנים שנערכה לאדם המעורב במחלוקת זאת כשהוא הגיע לניו יורק, כאילו אני, או השלוחים שלי, יזמו את ההפגנה נגדו, וכו' - אין צורך לומר שההאשמה הזאת היא לגמרי לא נכונה. - אפילו בדיון בעל-פה אני נזהר שלא לזהות בשמו אף אדם שנוקט עמדה מנוגדת, ואני מגביל את עצמי לנושאים ולא לאנשים. במיוחד כשהאדם מוכר לי באופן אישי ויש לי הערכה גדולה כלפיו, ומצידי - הוא עדיין נחשב לידידי.

לסיום, אני מוכרח לומר גם שבאופן כללי אני מוצא את עצמי בעמדה לא נוחה בכל מצב שבו אני מוצא שהדבר נחוץ שלא להסכים עם רב אורתודוקסי באופן פומבי בנושא הלכתי כזה. משום שכאשר אדם מן השורה רואה שישנם רבנים שהוטעו על ידי אנשים שמוסרים מידע מטעה, ובכל זאת אינם חוזרים בהם מהפסיקה שלהם אפילו לאחר שהמידע המוטעה התגלה, בהכרח שזה ישפיע על האמון שלו באמינות של הסמכות הרבנית באופן כללי. ובמיוחד דבר זה, כמובן, פועל בניגוד למדיניות הבסיסית ולעבודה של ליובאוויטש להפיץ יהדות תורנית-אמיתית, עם שימת דגש על כבוד התורה, וכבוד נושאי התורה האמיתיים, הרבנים שמקדישים את כל חייהם ללימוד תורה ואשר חיים בהתאם ומשמשים דוגמה ליהדות תורנית-אמיתית במידה המלאה ביותר.

המאחל לך חנוכה מאיר ומלא השראה,

בכבוד ובברכה,

[חי"ק (=חתימת יד קודשו)]

נקודה אחת שהיססתי אם לכלול אותה במכתבי, אבל החלטתי להוסיפה בנ"ב זה, היא זאת: רבנים אשר, בשונה מדעתי, קבעו את ההשקפה התורנית - וההלכתית - שלהם בשאלת מסירת שטחים משוחררים בארץ ישראל - ביססו אותה אף הם על העיקרון של פיקוח-נפש, אבל באופן הפוך מזה שלי. דעתם מבוססת על האמונה שמסירת שטחים משוחררים תקדם את המטרה של השלום עם הערבים וממילא תציל חיים. אם דיעה זו

תקפה, אזי נובע ממנה באופן חד-משמעי שהדחף של הטענה כפי שהוא נכון גם לגבי

הגולן, יהודה ושומרון מתייחס גם לעיר העתיקה של ירושלים; ובעצם, בתקיפות גדולה יותר, מכיון שהתביעה הקולנית להחזרת ירושלים העתיקה היא יותר כנה, ומושמעת פה-אחד ובאופן חזק על ידי כל הערבים, כולל מצרים, ערב הסעודית וכל העולם המוסלמי (בעוד שלא כולם הם כה "נלהבים" באשר ליצירת מדינה פלסטינית חדשה ועצמאית בגדה המערבית). לדידם של הרבנים האמורים, על מנת להיות עקביים מבחינה הלכתית, מסירת ירושלים העתיקה לא רק שהיא מותרת, אלא היא הכרחית! לפיכך, עם כל המצפון, הם מחוייבים מבחינה מוסרית לשלב בפסק-הדין שלהם את החזרת העיר העתיקה של ירושלים!

תקוותי שיתחזקו היחסים האישיים

(במקביל למכתבו אל מר קלמס, כתב הרבי מכתב לרב יעקובוביץ עצמו. וכך כתב לו הרבי:)

ב"ה, זאת חנוכה, ה'תשמ"א

ברוקלין, נ.י.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי ציבור כו'

מו"ה ר' ישראל שי' יעקובוביץ רב ראשי

שלום וברכה:

מאשר אני קבלת מכתב כת"ר מיום ה' לסדר "ופרצת" עם כל המצו"ב. ות"ח על שימת לבבו.

ובפרט על פי הידוע דברי מייסד תורת חב"ד, אדה"ז, שהביע שביעת רצון כשהיו מספרים לו הלשה"ר שדברו עליו, שאע"פ שכוונת המספרים היתה לקלקל היחסים, אבל על ידי כך היתה לו אפשריות להוכיח שאין כל יסוד לדברי הלעז וכו'.

ותקותי אשר על ידי העמדת הדברים על אמתתם יתחזקו היחסים האישיים, אפילו אם כת"ר לא יהי' תמים-דיעה על מאה אחוז עם עמדתי בענין החזרת השטחים, אף שתקותי חזקה שלאחרי שיווכח כי סילוף דברים הי' כאן, ישפיע זה על עמדתו הוא מכאן ולהבא.

כיון שמכתבו נתקבל כמה ימים לאחרי שקבלתי העתק מכתבו למר פ.ק. שי', ומגודל התמי' עניתי לו בהקדם לפי האפשריות מרוב הטרדות, מצו"ב העתק מכתבי מענה להנ"ל, שתקותי כנ"ל שבירור הענינים ישפיע על עמדתו מכאן ולהבא.

ורק אוסיף הערה שלא רציתי להכניסה במכתבי למר פ.ק., שלאחרי הלחץ לענות על פס"ד השו"ע שהוא מוקד השקו"ט, הי' המענה מאחד מראשי המנגדים - "דברים בטלים ומבוטלים!" ופשוט שלא מצאתי טעמים ונימוקים כאלה בשקו"ט בענין הלכתי בכלל, ובהל' פיקוח נפש בפרט. אבל לאחרי ששמעתי ביטויים ופעולות מעין האמור, בטלה תמיהתי. וד"ל.

בכבוד ובברכה לימי חנוכה מאירים בכל ימות השנה כולה

הצהרות ספקולטביות מול מציאות מסוכנת

מסתבר שגם לאחר שני המכתבים האמורים של הרבי - הרב יעקובוביץ המשיך לדבוק בעמדתו התומכת במסירת שטחים "למען השלום". בין היתר הוא טען את הטענות הבאות: א) הרבי כותב כי השיקול היחיד המנחה אותו הוא ההלכה בדבר פיקוח נפש, אך עובדה היא שיש רבנים שהגיעו לאותה מסקנה בדיוק בקשר לשטחים, דוקא בגלל קדושת ארץ ישראל. ב) אין ויכוח בקשר לעצם ההלכה לגבי "קש ותבן", הוויכוח בין הרבנים הוא סביב השאלה מה נקרא פיקוח נפש במצב הנוכחי. ג) פיקוח נפש קשור לא רק בתחום הצבאי. פיקוח נפש יכול לבוא גם כתוצאה מסנקציות כלכליות נגד ישראל, בעקבות סירובה להסכם שלום, שיובילו לרעב בין יהודים, או כתוצאה מכך שהערבים יהפכו להיות רוב בישראל, או עקב ירידה דרמטית במספר היהודים בארץ ישראל, בעקבות סיבות פוליטיות וכלכליות או בעקבות ייאוש מהסיכוי לשלום.

הרב יעקובוביץ טען גם שכל יהודי ירא שמים חייב לקבוע שבסופו של דבר בטחונם של בני ישראל תלוי לא בצבא ולא בגבולות המדינה, אלא בלימוד התורה וקיום המצוות. וזה צריך להיות המסר הכי דחוף של הרבנים שיודגש לפני כל דבר אחר.

הרבי כתב אפוא מכתב ארוך נוסף אל מר קלמס ובו הבהיר שוב את הנושא מכל היבטיו (וגם במכתב זה, בסיומו, העלה הרבי את נושא ההאשמה בדבר אחריותה של ליובאוויטש להתקפות נגד הרב הראשי, ודרש הוכחות לכך):

ב"ה

י"ג בשבת תשמ"א

ברוקלין, נ.י.

מר פנחס מאיר קלמס

45 שלדון אווניו הייגייט - לונדון, אנגליה

שלום וברכה:

הנני לאשר את קבלת מכתבך, כולל העתק ממכתבך מיום 5 בינואר, שבא בהמשך למכתבי מנר ג' דחנוכה.

אני חייב להודות שלאחר שקראתי את המכתב בתשומת-לב, עלי לחזור שוב על מה שכתבתי בהתחלת מכתבי הקודם, כלומר, שאני מתקשה להבין איך אפשר להבין את העמדה שלי בצורה מוטעית.

לפני שאגיב על ההערות שקשורות למכתבך מ-5 בינואר, עלי לשוב ולהדגיש את ההנחה הבסיסית שעליה נשענת העמדה שלי, שהיא הנושא היחיד שעומד לדיון. כל עוד

ההנחה הבסיסית וצורת ההתייחסות לא תובן באופן ברור וכל עוד לא דבקים בה, יכול

להימשך ספק לזמן בלתי מוגבל - למטרות מנוגדות. כל נושא זר שאינו קשור ישירות להנחה הבסיסית, הוא לא רלוונטי ומבלבל.

הנושא היחיד העומד לדיון - לפחות מהבחינה שאני עוסק בזה - הוא אך ורק נושא הלכתי של פיקוח-נפש, כפי שזה משפיע על השאלה של מסירת חלק כלשהו מהשטחים המשוחררים. יש לזכור גם שאנחנו לא עוסקים בשאלה אקדמית, אלא בשאלה אקטואלית ודחופה, כיון שכבר נעשתה פעולה מוחלטת ביחס לכמה שטחים (בסיני), וביחס לאחרים (יהודה, שומרון, הגולן, וכו'), התקבלו החלטות, וקרוב לוודאי שכמה מהם היו נמסרים לפני זמן רב, אילולא העובדה שהצד השני סירב לקחת אותם, משום שדרש יותר.

מכיון שהנושא הנידון, כפי שצויין, הוא נושא הלכתי טהור, היינו השאלה של פיקוח-נפש, הקדושה של השטחים איננה רלוונטית; וכך גם לא רלוונטית ההשתייכות הפוליטית או השיטה הפוליטית של האדם, או העמדה האישית שלו כלפי הממשלה, וכדומה. רב צריך לפסוק בנושא אך ורק מנקודת המבט האובייקטיבית של ההלכה, מבלי להניח לשום שיקולים או דיעות אחרות, להעיב על השיפוט ההלכתי שלו, למרות שיכול להיות לו כלפיהם רגש חזק.

תוך זכירת הדברים האמורים, אגיב כעת על ההערות שלב אחר שלב:

• 1. ההתייחסות לעמדתי ביחס לציונות ומדינת ישראל כגורם בפסק-הדין היא, כמובן, לא רלוונטית לחלוטין, כפי שציינתי למעלה, משום שכפי שהודגש בתוקף גם במכתבי הקודם, ההלכה מתייחסת באופן זהה לארץ ישראל ולכל מקום אחר.

• 2. מעניין הדבר שהציבו אותי, באותה נשימה, בקטגוריה של 'גוש אמונים' ו'כהנא', אשר בעמדתם בעניין הציונות ומדינת ישראל ככאלה, אין להטיל ספק, למרות שבעובדות בשטח העמדה שלהם לגבי מסירת השטחים איננה מבוססת על ציונות ועל מדינת ישראל, אלא על ברית-בין-הבתרים. זה רק מוכיח איך על ידי שמכניסים נושאים שאינם שייכים לעניין, עלולים להסיח את הדעת מן הנושא המרכזי והאמיתי, ולהתבלבל.

הצהרתי שוב ושוב, גם במכתבי הקודם, שעמדתי החד-משמעית נגד מסירת שטח כלשהו מיהודה ושומרון, וכו', היא בדיוק כמו לגבי החזרת בארות הנפט בסיני, וכל חלק שהוא מסיני. אפילו אותם רבנים ש"הגיעו לאותה מסקנה בדיוק לגבי השטחים בגלל הקדושה של ארץ ישראל" יודו שאין שום שאלה שכרוכה בקדושה ביחס לסיני ולנפט בסיני, אלא זוהי רק שאלה של פיקוח-נפש, פשוט וברור.

• 3. הטענה ש"ההסכמה בקרב הרבנים... איננה בקשר לדין של פיקוח-נפש, אלא בקשר לשאלה מה נכלל בפיקוח-נפש במצב הנוכחי", היא נכונה, כמובן. כבר אמרתי את הנקודה הזאת במכתבי הקודם, למרות שלא רציתי להדגיש אותה יתר על המידה, מסיבות מובנות. הצבעתי על כך שהרבנים האחרים ביססו את ההערכה שלהם לגבי המצב הנוכחי על מידע מוטעה שהוצג בפניהם יחד עם השאלה. ציינתי דוגמה בולטת אחת של מידע מוטעה בכך שנאמר לרבנים שלממשלה יש רזרבות נפט בכמות ניכרת שיכולות להספיק לכמה חודשים. נקודה אחרת של מידע מוטעה היתה שהמצב בארץ ישראל תואר בפניהם ככזה שאין להשוות אותו לאותו מצב שהגמרא במסכת עירובין מדברת עליו, כאשר האויב צר בפועל על בני ישראל, וישנה הסכנה של חדירה נוספת. זהו כמובן תיאור מסולף, משום שכל אחד יודע שהגולן, השומרון ויהודה הם ממש הגבולות עם סוריה וירדן, שנתונים תחת השפעה חזקה של אש"ף, וכו'. אויבים מוצהרים אלה לא רק צרים על ארץ ישראל, אלא ביצעו בפועל התקפות דמים, והצהירו בגלוי על הכוונה הנחושה שלהם לקחת הכל בחזרה בכוח. "הבדל" נוסף בין המצב הקיים לזה של הגמרא שעליו עוצבה באופן חלקי דעתם של אותם רבנים, היה שבמקרה של הגמרא האוייב בא לקחת "תבן וקש" שהיה שייך ליהודים, בשעה שבמצב הנוכחי, האויב תובע החזרת שטחים שנלקחו ממנו. גם טענה זו הודפסה, ולא באופן אנונימי.

כמובן, לא יכול להיות לי שום דיון עם אלה שמאמינים שלערבים יש טענה לגיטימית על החזרת השטחים ששייכים להם, מכיון שאין שום מכנה משותף לדון עליו. אבל הם צריכים בוודאי לזכור שאם לערבים יש טענה לגיטימית ביחס לשטחים שלפני 67', יש להם טענה לגיטימית זהה לגבי העיר העתיקה, וגם לגבי תל אביב, חדרה, וכל "פלסטין".

ויובהר בזאת, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"; אבל הציבור זכאי לדעת בדיוק על יסוד איזה נימוקים וסיבות הוא הגיע להחלטה שלו, וזהו דבר שאדם זכאי לדעת אפילו אם פסק-הדין עוסק בפרוטה אחת, שלא לדבר על פיקוח נפש של שלושה מליון יהודים, ואם היתה טעות בעובדות, הדיין צריך לחזור בו מדבריו ללא היסוס.

• 4. הרבנים שהצהירו ששטחים יכולים להימסר "למען השלום", ביססו את עמדתם, בין היתר, על המידע שסופק להם (לא בידי מומחים צבאיים) שויתורים טריטוריאליים יקדמו את המטרה של שלום עם הערבים. לפיכך, הם טענו שהעיקרון של פיקוח-נפש שהוא בשורשה של ההלכה לגבי "תבן וקש" איננו רלוונטי למצב הנידון, אלא להיפך.

למעשה, ברור מתוך ההלכה האמורה שהגורם הקובע הוא לא מה האויב תובע או מבטיח, אלא האם זהו מקרה של "תיפתח הארץ לפניהם" - פתיחת הארץ לפני האויב; במילים אחרות, לתת לאויב הזדמנות להבקיע פירצה באמצעי ההגנה.

האם מסירת השטחים אכן תהיה מקרה כזה או לא, היא כמובן דבר שמומחים צבאיים צריכים להחליט בו, ולא פוליטיקאים.

הטענה שגורל המדינה וחייהם של האנשים תלויים גם בגורמים מעבר לסמכות של מומחים צבאיים, ושאם יתעלמו מן הגורמים הפוליטיים והכלכליים, זה עלול להוביל מאוחר יותר לפיקוח-נפש, אינה משפיעה על ההחלטה המיידית ביחס למסירת שטחים. על אחת כמה וכמה, כאשר ברור שמסירת שטחים נוספים תחליש את הביטחון באופן מיידי, ותהיה צעד בלתי הפיך, בה בשעה שלא ניתן לצפות מראש את האקלים הפוליטי והכלכלי. כאלה הן, בסך הכל, הטענות האחרות ש"ויתורים טריטוריאליים תחת תנאים מסויימים עשויים להקטין את איום המלחמה, או להגדיל את היכולת של ישראל להגן על עצמה", וכו'. אלה הן הצהרות ספקולטיביות לגמרי, ואני בטוח ששום מפקד צבא לא היה מתערב על סיכונים כאלה. אני חוזר, ההלכה ברורה - ואחרי הכל, נקודת המבט של ההלכה היא שנמצאת בלב הוויכוח.

• 5. ביחס ל"מידע מוטעה", זה בוודאי מדהים, ואני מצטער על זה מאוד, שאני מואשם בהאשמת "אנשים כמו דיין, וייצמן ואינספור ישראלים מלומדים אחרים" בכך שהם קיבלו "מידע מוטעה". לא יכולתי להיות יותר ברור ומפורש במכתבי מנר ג' דחנוכה, בו דיברתי על המידע המוטעה שסופק לרבנים בידי צדדים אינטרסנטיים.

זה נכון, כמובן, שלכל הרבנים יש גישה לאותו מידע ביחס למצב, אבל למרבה הצער הם לא עשו שימוש בגישה הזאת, ולא הטריחו את עצמם לבדוק את המידע, כמו במקרה של הנפט בסיני, וכו'.

• 6. אני מקדם בברכה את ההערה "אני מסכים לחלוטין לגבי הנפט בסיני, וכו'". זה כמובן תומך בעמדתי, מלבד העובדה שאינני רואה שום הבדל בין מסירת הנפט בסיני או מסירת אינץ' אחד מסיני לבין מסירת אינץ' אחד מיהודה, שומרון והגולן, ואני לא יכול

504

לצפות "תקופה ממושכת של יחסים נורמליים לחלוטין עם כל השכנים הערביים", מלבד בימות המשיח, כאשר הזאב והכבש יגורו יחדיו בשלום.

• 7. ביחס לטענה בדבר "חילול השם" שהתייחסתי אליה, הסברתי באופן ברור במכתבי הקודם, ואני מציע לקרוא את זה שוב בעיון.

• 8. איני מבין מה כל כך מביך בקשר לנקודה הזאת. כמובן, כל יהודי ירא-שמיים חייב לקבוע שהביטחון של יהודים בכל מקום בעולם, ובייחוד בארץ הקודש, כרוך בלימוד התורה ובקיום המצות. אבל, כשזה מגיע לשאלה של פיקוח-נפש, או לכל מצב אחר, בין אם זה עניין של בריאות או של פרנסה, הקב"ה בעצמו ציוה שבנוסף לשמירה הקפדנית של תורה ומצוות, וביטחון מוחלט בקב"ה, יהודי נדרש לעשות מה שנחוץ לעשות על פי דרך הטבע. גם זה הוא חלק מההוראות של הרבנים.

• 9. ה"האשמה המוזרה נגד ממשלת ישראל בדבר שותפות לפשע (ההדגשה שלי) עם טרוריסטים", אכן היתה מביכה, ואף מזעזעת, אם איזשהו יהודי היה יוצא בהאשמה כזאת נגד איזשהו יהודי אחר, שלא להזכיר האשמה נגד הממשלה. עם זאת, אני חייב להודות שלמרות שהואשמתי בכל מיני דברים מוזרים, זוהי הפעם הראשונה שהאשמה כזאת יוחסה אלי. אני עומד מאחורי הקביעה שלי שישנה אסכולה של מחשבה בממשלה הסבורה ש"זה יהיה דבר מועיל שלא להאיץ את המצוד אחר הרוצחים על יסוד ההנחה שמציאתם והעמדתם לדין, וכו', עלולה להחריף את המתיחות; ולכן עדיף יהיה להביא את הנושא לידי רגיעה על ידי התמהמהות" (סעיף 8, מכתב מנר ג' דחנוכה). אבל זה שונה לגמרי משותפות לפשע (!) עם הטרוריסטים, שלא לדבר על כל התארים האחרים המיוחסים אל האסכולה האמורה על ידי הכותב, תארים שאי אפשר לחזור עליהם, במיוחד כאשר כל העניין הוא לא רלוונטי לנושא המרכזי.

אני עומד גם מאחורי ההאשמה שלי בדבר המעטה בחומרתם של התקפות טרור, וכו', כפי שקבעתי במכתבי הקודם. ביחס לשאלה "האם דעת הקהל הישראלית... אכן היתה מרשה מדיניות כזאת?" - כל מי שעקב אחרי העיתונות בארץ ישראל במשך השנים האחרונות יודע שהנושא צץ ועלה מזמן לזמן בעיתונים שונים, מכיוונים שונים ומנקודות מבט שונות, במאמרים ובמאמרי מערכת. צריך לזכור שאין זה מקרה של "אדישות" או רשלנות, משום שאף אחד לא מטיל ספק בעניין העמוק שיש לכל יהודי כלפי התקפות הטרור. זוהי שאלה של מדיניות בעלת כוונות טובות, למרות שלדעתי לא הגו בה כראוי. לאמיתו של דבר (למרות שלא רציתי להזכיר את זה במכתבי הקודם), ישנם גם רבנים שמסכימים עם האסכולה האמורה, על יסוד מאמר חז"ל "אל תתגרה בגוי קטן", ובמיוחד כשזה לא "גוי קטן" אלא גויים, וגדולים.

• 10. ביחס לענייני המדיניות ש"גוש אמונים" שואף אליהן - אינני יודע מה זה קשור לדיון. אני רק הגבתי על ההאשמה נגדי שאני "יותר פוליטיקאי מאשר רבני" - בתגובה הפשוטה, כי בנושא של פיקוח-נפש, כל יהודי, בין אם הוא רב ובין אם לאו, מחוייב על פי ההלכה להשתמש בכל האמצעים האפשריים למנוע זאת, כולל קשרים אישיים והשפעה באמצעות כל אישיות שיכולה להיות מועילה במצב הזה.

בכבוד ובברכה

• נ.ב . הבא להלן קשור להתכתבות הנלווית שלך, ולכן נכתב בדף נפרד, כך יש לך את האפשריות להעביר את זה הלאה יחד עם שאר המכתב, או לא.

• 1. ביחס לדיעותיהם של דיין, וייצמן ורבין, אני יודע שהם קבעו בבירור שמנקודת המבט של מומחים צבאיים, הם לא היו מצדדים במסירת שטחים, אבל מנקודת מבט פוליטית כמה ויתורים טריטוריאליים יכולים להיות מוצדקים.

• 2. האנשים שמסרו מידע מוטעה רבנים בנושא הנפט בסיני מוכרים בשמותיהם בארץ ישראל. כפי שאתה יודע, זה לא המנהג שלי להזכיר שמות.

• 3. ביחס לטענה בקשר לעיר העתיקה ברוח זאת ש"אדם חייב להציב את הקו במקום כלשהו" - ההלכה של פיקוח-נפש איננה מכירה בטענה כזאת, שבעצם, היא מהווה פירוש לא נכון של ההלכה ובניגוד מוחלט אליה. דבר זה גם צויין באופן ברור במכתבי הקודם.

דרך אגב, הטענה האמורה סותרת גם את הדיעה שצוטטה במכתב מ-5 בינואר בשמו של הרב סולובייצ'יק שהוא היה מוכן לוותר על הכותל המערבי כדי להציל חיי יהודים. זוהי גם דעתי, בהסתייגות זאת שהעיר העתיקה כפי שהיתה אחרי מלחמת ששת הימים, לא היתה שנויה במחלוקת ולא היתה לה אז שום נגיעה לשאלה של "תיפתח הארץ לפני האויב". אבל המצב של העיר העתיקה עכשיו הוא באותה קטגוריה של הגולן, יהודה ושומרון.

במילים אחרות, ואני מאמין שהרב סולובייצ'יק יסכים לכך, הקדושה של העיר העתיקה, כולל הקדושה של הכותל, לא היתה מצדיקה הקרבת חייו של חייל יהודי אחד ויחיד. אבל, כאשר זהו מקרה של "תיפתח הארץ", כפי שזה במצב הנוכחי, ביחס לירושלים שבתוך החומות - העיר העתיקה (כמו בכל מקום אחר) נכנסת תחת הדין של פיקוח-נפש שנותן מנדט לאחיזה בכלי נשק בשבת כדי להגן עליה (ולא בגלל ש"אדם חייב להציב את הקו במקום כלשהו").

רב לא יכול לחכות שיגשו אליו...

הוספה

אני מבין מתוך ההתכתבות שלנקודות מסויימות שאני קיבלתי אותם כמובנות מאליהם, לא ניתן שיקול דעת מספיק. לפיכך באה הוספה זאת, תוך נטילת סיכון שחלק ממנה מיותר.

• 1. הנושא הנידון ביחס למחלוקת מתמקד בשאלה לגבי ההלכה, שהיא פיקוח נפש. לפיכך, הן העמדה של הרבנים שדעתם שונה מדעתי, והן העמדה שלי, חייבות להישען באופן בלעדי על ההלכה וצריך לטפל בהן אך ורק בתור שאלה הלכתית.

• 2. השאלה איננה שאלה תאורטית, אלא שאלה מעשית שניצבת במקום גבוה בסדר היום המעשי, דהיינו, האם - על פי השקפת ההלכה - מותר, חובה, או אסור להחזיר שטחים משוחררים במה שמכונה 'הגדה המערבית' ועזה, וכן בסיני, כולל בארות נפט, מתקנים צבאיים, וכו'. פסק-הדין בשאלה הזאת חייב, כמובן, להיות מבוסס על הנסיבות המעשיות והעובדתיות של המצב כפי שהן משפיעות על הביטחון של ארץ ישראל ושל אחינו שחיים שם.

• 3. שני הצדדים במחלוקתם, היינו, הרבנים שפסקו שמבחינה הלכתית מותר לבצע ויתורים טריטוריאליים ואלה (כולל אותי) שמתנגדים לדיעה זאת, ביססו את ההחלטות שלהם על העיקרון של פיקוח-נפש; וההבדל הוא שהראשונים הסיקו שוויתורים טריטוריאליים ימנעו או יצמצמו פיקוח-נפש, בעוד שהאחרונים סבורים שוויתורים טריטוריאליים כלשהם עלולים ליצור או להחריף פיקוח-נפש.

• 4. לא יכולים להיות שום חילוקי דיעות בקרב הרבנים לגבי זה שבמקרה של פיקוח-נפש זוהי חובתו של רב שלא להישאר בשקט ולחכות עד שייגשו אליו כדי שיביע את

507

דעתו. רב שמחכה שייגשו אליו במצב כזה נקרא 'מגונה'. בדומה לכך, לא יכולים להיות שום חילוקי דיעות לגבי חובתו של כל יהודי, ללא יוצא מן הכלל לעשות כל דבר אפשרי (שתואם את השולחן-ערוך) על מנת למנוע את הסכנה של פיקוח-נפש. לרב עצמו אסור לחשוב שחובתו תיעשה פשוט על ידי הכרזת פסק-הדין שלו, אלא הוא חייב לבצע כל פעולה אפשרית בכיוון זה. למעשה, ישנם הרבה תקדימים של גדולי ישראל שבפועל עשו דברים בשבת וביום כיפור, אשר אלמלא המציאות של פיקוח-נפש היו עבירות חמורות ביותר.

• 5. מכיון שכפי שציינתי הגורם המכריע הבלעדי הוא פיקוח-נפש, זה לגמרי לא רלוונטי מהי ההשתייכות הפוליטית שלו או באיזו מפלגה תומך הרב שמוציא את פסק-הדין, כי אסור שפסק-הדין שלו יהיה מושפע, במידה הקטנה ביותר, על ידי שום דבר מלבד ההלכה לבדה.

• 6. ההוכחה שעליה הרב או בית-הדין מבסס את פסק-הדין חייבת להיות תואמת באופן קפדני את העיקרון של "דן דין אמת לאמיתו" - ופירוש הדברים שהשיפוט חייב להיות מבוסס על עובדות אמיתיות ועל אמת אובייקטיבית. אם יש ספק כלשהו ביחס לאמיתיות של ההוכחה המוצגת, זוהי חובתו של הרב או בית-הדין לחקור ולאמת את העובדות ולוודא את האמת האמיתית והמלאה; ולאחר שמתברר שפסק-הדין היה מבוסס על תיאור מסולף של השאלה או של העובדות שמוגשות אליהם, הם חייבים, כמובן, לחזור בהם ללא דיחוי מפסק-הדין המוטעה ולתקן אותו.

אני מקווה שהאמור למעלה יבהיר סוף סוף את הנושאים ואת הנקודות שכתבתי במכתבי הקודם וכן במכתב זה.

"ספירת מלאי" ודיווחים מאחורי הקלעים

בי"ד סיון תשמ"א היה מר קלמס אצל הרבי ביחידות. בעת היחידות הוא שאל את הרבי: האם יש איזו התפתחות בנוגע להתכתבות עם הרב יעקובוביץ? והרבי ענה לו (כפי שמר קלמס עצמו מספר בספרו "עצת הרבי תנחני"):

הייתי עסוק מאוד בשבועות האחרונים, ועדיין לא היתה לי אפשרות לענות. זאת אעשה בקרוב. ואולם בזמן האחרון נכתבו הרבה מאמרים המאשרים את עמדתי. הסיבה

508

האמיתית לכך היא, שמדי יום אני מקבל אישור נוסף לאמיתות חשדותי ב'בגידה' שהיתה ב'קמפ דייויד'. בכל יום שעובר מצטברים אצלי עוד גזרי עיתונים. בשבוע הבא אכתוב מכתב שלא ימצא חן בעיניו... הוא היה כה נרגז כאשר הטרוריסטים לא הובאו למשפט. התפרסמה ידיעה רשמית, אשר לפיה החיפושים אחרי ד"ר מנגלה הופסקו באמצעיתם בהוראת בן-גוריון, ומשום כך הוא מתהלך חופשי עד היום. ידוע לרבים מפקידי השלטון, כי בגלל הבחירות אין הממשלה רוצה להפעיל לחץ, שמא יזיק הדבר ליחסים עם אוסטרליה, וושינגטון או אש"ף. ובאשר להתקפות האישיות, הנה דוקא הארגון היחידי שלא מחה על הצהרותיו היה תנועת ליובאוויטש. גם אנודת ישראל מחתה, לאחר שכתב מה שכתב. אינני יודע מי סיפק לו מידע כוזב. הדבר היה ברור לגמרי לכולם.

ואכן, בחודש אלול אותה שנה כתב הרבי לרב יעקובוביץ את המכתב הבא:

...אשר כיון שכנ"ל כל ישראל בחזקת כשרות, על אחת-כמה-וכמה מנהיגי ישראל ורבני ישראל, שכוונתם בודאי, כלשון חכמינו ז"ל, מרבין שלום בעולם (בנוסף לבין היהודים),

יהי רצון שיתרבה השלום בכל העולם כולו, התחל מונתתי שלום בארץ, הארץ הידועה היא ארצנו הקדושה, שלום אמיתי המיוסד ונוהג על פי תורת חיים, הוראה בחיים, ותורת אמת, כהלכה פסוקה בשולחן-ערוך, כולל גם כן חלק או"ח, סי' שכח שהובא במכתבו. והרי השלום הוא כלי המחזיק ברכתו של הקב"ה, שיוסיף בכתיבה והחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

נ"ב: הנ"ב דלהלן בא באנגלית, בהתאם להתכתבות הקודמת שלנו בנושא זה, שהתנהל באנגלית.

כעת, כשאנחנו בחודש אלול, חודש של "ספירת מלאי", אינני יכול לדחות עוד את תגובתי לכמה נקודות בהתכתבות שלנו, שנכון לעכשיו עדיין לא נענו. הסיבה לאיחור היתה משום שקיוויתי שיהיו אי-אלו התפתחויות חיוביות שיהיה להן קשר לזה. למרבה הצער, התקוות הללו שלי לא התגשמו; בעצם, המצב הידרדר עוד יותר.

נתחיל בנקודה הבסיסית, שהיא, שאלת מסירת השטחים המשוחררים ביהודה, שומרון, וכו'. אני סבור, כפי שטענתי בתוקף מההתחלה, שלפי ההלכה אסור למסור אף שעל מהשטחים הללו. הדבר נכון לגבי בארות הנפט החיוניות בסיני, שלא היו צריכים לוותר עליהן. הטענה ש"למען השלום" מוצדק מבחינת ההלכה לוותר על השטחים ועל בארות הנפט, היא נבובה, משום שמה שהושג לא היה שלום אמיתי ובר-קיימא, אלא הבטחה של שלום על נייר, ומנסיון העבר וההווה, ידוע היטב מה השווי של הבטחות על נייר שכאלה.

מכיון שהוויתור על בארות הנפט הוא כעת עובדה מוגמרת והתוצאות כבר נהיו מוכחות לגמרי, הדבר יכול לשמש דוגמה לטענות המטעות ומוליכות שולל שהשתמשו בהן גם ביחס לנקודות האחרות השנויות במחלוקת. כאשר ציטטתי שמומחי הצבא הזהירו שמסירת בארות הנפט משמעותה ויתור על מקור חיוני ביותר, הן בעת שלום, והן, ואף יותר מכך, בעת חירום, והדבר עלול ליצור מחנק חמור הן על הכלכלה והן על הביטחון של הארץ, התשובה היתה, ראשית, שהיה מאגר רזרבי של נפט לשלושה חודשים (דבר בלתי אפשרי מבחינה פיזית בנסיבות בהווה. מכיון שלא ניתן לדחוס נפט, לא ייתכן שמדינה קטנה (מבחינה טריטוריאלית) כמו ארץ ישראל תוכל לספק מקום איחסון לכמות כה גדולה של רזרבות נפט, בין באיחסון תת-קרקעי ובין במכלים מעל הקרקע). ושנית, הבטחה של הצד השני לספק את כל צורכי הנפט. למרות זאת, מיד לאחר מסירת בארות הנפט, היה צורך לשגר שלוחים למקסיקו ולמקומות אחרים תוך מאמץ בהול להשיג נפט (במחירים מופרזים ובהובלה יקרה ביותר). מאוחר יותר, היה צורך לנהל משא-ומתן על חוזים לייבוא פחם ממדינות מרוחקות (דרום-אפריקה, אוסטרליה), זה מדגיש עוד יותר את חומרת מצב האנרגייה בארץ ישראל.

בדומה לכך, זמן קצר לפני ביקורו הנוכחי של ראש הממשלה ופמלייתו בוושינגטון, ידיד אישי שלי, ששוחח עם ידיד אישי שלו, אדם שהשתתף בצורה פעילה בכל הדיונים במשא-ומתן ב'קמפ דייויד', וישתתף בדיונים הבאים בוושינגטון, הצהיר בצורה די ברורה ששגיאות חמורות נעשו בחתימה על ההסכם, מכיון שאת אותן תוצאות (נורמליזציה, וכו') היה ניתן להשיג מבלי לוותר על כל הדברים שוויתרו. האחרון הגיב (ציטוט מדוייק): "בוא לא ניכנס לזה יותר מדי", והוסיף שכעת נבחנים דרכים ואמצעים להתרחק מהמדיניות הזאת, וכו'.

אתייחס לנקודה נוספת בדיון שלנו, והיא, הביקורת שלי על מדיניות הממשלה ביחס להתקפות טרור, שבתגובה לזה נמתחה עלי ביקורת על שהאשמתי את הממשלה בשיתוף פעולה חשאי עם הטרוריסטים, דבר שהוא, כמובן, לגמרי לא אמת. הביקורת שלי היתה רק על כך שאותה מדיניות של ותרנות והתרפסות מתפשטת בהרבה משרדים של הממשלה. יכולתי להזכיר כמה מהאירועים לאחרונה כדי לתמוך בטענתי, אבל אציין רק שניים. ראשית, בעוד שלאורך זמן היה ידוע לכל, אף שלא דובר על כך בציבור, התפרסם לאחרונה בתקשורת שבזמנו נתן ב.ג. הוראה לעצור את החיפוש אחר ד"ר מנגלה (יימח שמו) מיד כשהחיפוש נהיה אינטנסיבי.

שנית, דבר שאירע ממש לאחרונה, הפולמוס בקשר לחפירות בעיר דוד. אין כל צורך להדגיש מה היו הגישה והטיפול שהראתה המשטרה, בגיבוי שניתן מדרגים גבוהים, כלפי המפגינים נגד החילול הזה. לעומת זאת, כשהיתה הפגנה ערבית במקום אחר, אבל במצב דומה (המחילה החדשה שנתגלתה תחת הר הבית), הופסק מיד המשך המחקר. אין צורך בפירושים נוספים.

התפתחות נוספת שאירעה לאחרונה הוכיחה את ההשקפה שביטאתי במהלך מלחמת יום כיפור. עוררתי אז, על יסוד ההלכה שצריך לרדוף את האוייב "עד רדתה" היינו לכבוש את דמשק - לא כדי להחזיק בה, אלא כדי להבטיח שהיא "לעולם" לא תהווה עוד איום. אז כבר ידעו הכל שיועצים סובייטים היו נוכחים שם, עם מפקדות, וכו'. שעות ספורות בלבד של כיבוש היו מספיקות כדי להשיג את המטרה. אבל מסיבות "מוזרות", הדבר לא נעשה. התוצאות של הכישלון מוכחות, והודגשו לאחרונה במיוחד בהזזת טילי SAM'-n^, של הסובייטים, והפעולות הצבאיות שהיו נחוצות נגד חדירה סובייטית, כולל הפצצת הכור האטומי בעירק (למרות שהפעולה האחרונה מראה נטישה בריאה של מדיניות ההרגעה וההתרפסות).

בי"א שבט התשמ"ב כתב הרבי לרב יעקובוביץ:

במענה לההערות דכת"ר (בנספח למכתבו מר"ח שבט תשמ"ב) בנוגע להחזרת השטחים,

דברתי על האיסור לוותר עפ"י הדין בשו"ע הל' שבת סי' שכט מבלי כל שייכות לקדושת הארץ;

כן דיברתי בהזדמנות אחרת ע"ד קדושת הארץ וכו';

511

כן דברתי ע"ד הנצחון שהי' בנסים גלויים וכו'.

ובקיצור עכ"פ, המדובר לעיל הי' במענה לשאלות ולטענות שונות, כל מענה מתאים לשאלה אחת ושונה, מתחיל ועיקר להשאלה האקטואלית ע"ד החזרת שטחים ביהודא ושומרון והגולן. ועל זה הי' המענה, מיוסד על היחס הידוע של סורי' וירדן וכו', ובהיות כל השטח הנ"ל על הספר, שזהו דין ברור בשו"ע הנ"ל, דין של פקוח נפש, אפי' על ספק וס"ס וכו'. ובלשון הגמרא (אפילו) באם הי' זה בנהרדעא בבל.

עוד באה שאלה בפ"ע שבכלל אסור להתגרות באומות והקושי' דג' שבועות, שזוהי שאלה בנוגע להיחס לאוה"ע. ועל זה עניתי שכלל אין לזה שייכות לכל השטחים באה"ק כיון שההתגרות באומות וכו' היא לא בנוגע לשטחים שכבר נמצאים ביד ישראל.

עוד באה שאלה כיון שכבר חתמו החוזה האומלל דקעמפ דייוויד צריך מפני היושר לקיים מה שחתמו. על זה בא המענה שחוזה יכול לחייב את המוותר בנוגע למה שנמצא בבעלות שלו ולא המוותר מה שלא שייך לו כי אם נחלת עולם לעם עולם.

עוד באה שאלה שכיון שהנצחון במלחמה הי' על ידי כופרים, הרי זה נגד ה' ונגד תורתו ואסור להחזיק בזה וכו'. על זה בא המענה דאדרבה, ראו נסים גלויים אשר אין ביד בני אדם לעשותם, על אכו"כ ביד כופרים, אפילו את"ל שכופרים הם ולא תינוקות שנשבו בין העכו"ם.

ועד"ז בעוד מענות לשאלות שונות. אבל כמדובר בשאלה האקטואלית הרי חומרת ועיקר השאלה והרציניות שבה הוא ענין דפקוח נפש, ולכן בקשתי והדגשתי וכו"כ פעמים שלא לטשטש הענין על ידי שיעתיקו השקו"ט לשטחים אחרים.

יש להאריך בכל האמור, אבל בודאי לדכוותי' דכת"ר אין כל צורך בזה.

הרבי מצפה לתגובה

גם המכתב הבא של הרבי עוסק באותו נושא, לאחר שהרב יעקובוביץ שב והביע את עמדתו במכתב מיום ה' לפרשת שקלים:

ב"ה, ב' באדר תשמ"ב ברוקלין, נ.י.

512

הרב הראשי סיר ישראל יעקובוביץ

. . שלום וברכה:

אני מודה לך על מכתבך מיום ה' לפ' שקלים, בתגובה למכתבי הקודם מי"א בשבט.

עם זאת, אני חייב לומר שאני לא מוצא בו תשובה לנקודה המרכזית של מכתבי האמור, נקודה שהבעתי אותה באופן ברור למדי.

לפיכך לא נשארה לי ברירה אחרת מאשר לחזור ולומר באופן קצר ותמציתי את הנקודה הנידונה בתוספת לאותו מכתב. היא קוראת לתגובה קצרה וחד-משמעית, שאני מרגיש שאני זכאי לה - לא לכבודי ולכבוד בית אבא ובוודאי שלא בתור עניין של נצחנות ח"ו, אלא מסיבות שהוסברו במכתב הקודם.

בכבוד ובברכה לפורים שמח ומלא השראה

* * *

נחת-רוח מההצבעה נגד חוזה "קעמפ-דייוויד-סאדאת"

ב"ה, ימי הסליחות, ה'תשמ"ג

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר מנחם יצחק שי' שמיר

שר החוץ

שלום וברכה!

לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי, לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

בכבוד ובברכה

מ. שניאורסאהן

נ.ב. הפ"נ נתקבל וייקרא על הציון בעת רצון למילוי משאלות לבבו לטובה ובמיוחד להצלחה מירבית במשרתו הכי אחראית.

ארשה לעצמי - להוסיף הבא לקמן - ותקותי שיתקבל מתאים להרגש בו נכתב. ובסגנון הידוע: זכור יהיה בודאי על אומץ לבבו ותוקפו להצביע גלוי נגד החוזה ד"קעמפ דייוויד סאדאת".

ואיחולי אשר גם בעתיד יעמוד בתוקף זה להגנת גאון יעקב, נוסף על עמידה איתנה בעקרונות עליהם נלחם שנים רבות.

514

PDF created with pdfFactory Pro trial version www.pdffactory.com

¹

חיי-שרה ג, ואילך.

²

ואתחנן ד, ו.

³

נצבים ל, יט.

⁴

שמואל-א טו, כט.

⁵

רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ז.

⁶

תניא פ"ז.

3

⁷

שבת קיב, ב.

⁸

מה, א.

⁹

תהלים קמז, יט.

9

¹⁰

גיטין י, ב.

¹¹

סשכ"ט ס"ו.

11

¹²

תהלים כד, א.

¹³

רש"י בראשית א, א.

13

¹⁴

יומא פו, ב. ובריבוי מקומות.

¹⁵

שמואל-א טו, כט.

15

¹⁶

י"ג עיקרים לרמב"ם. הל' יסודי-התורה פ"ט ה"א.

¹⁷

ע"פ אבות פ"ג מ"ב.

¹⁸

ראה שבת קה, ב.

¹⁹

יתרו יט, ו.

17

²⁰

וישב לט, א.

²¹

שבת פט, ב.

²²

ויגש מה, ט.

²³

בראשית-רבה פט"ז, פה.

²⁴

ראה רש"י וישב שם.

²⁵

וישב שם, ג.

²⁶

שם, ד.

²⁷

גיטין י, ב.

19

²⁸

מקץ מב, יח.

²⁹

ראה אבות פ"א מי"ז.

23

³⁰

בשלח טו, טז.

³¹

עקב ח, יז.

³²

בשלח יג, יח.

25

³³

יתרו כ.

³⁴

קידושין לא, א.

³⁵

לשון הכתוב - תהלים כז, ד.

27

³⁶

ראה סנהדרין לא, ב.

29

³⁷

סשכ"ט ס"ו.

³⁸

יומא ט, ב.

³⁹

רמב"ם הל' חנוכה פ"ד הי"ד.

33

⁴⁰

ראה גם שיחת ה' דחנוכה תש"מ.

⁴¹

אסתר ג, ב.

⁴²

שם, ו.

⁴³

עקב ח, יז.

⁴⁴

ואתחנן ז, ז.

35

⁴⁵

ט, א.

⁴⁶

לשון הכתוב - תהלים כח, ג. ועוד.

⁴⁷

ע"פ ישעי' מט, כב.

⁴⁸

ע"פ משלי כא, א.

⁴⁹

אבות פ"א מי"ז.

37

⁵⁰

ברכות יט, א.

⁵¹

הל' גירושין פ"ב ה"כ.

⁵²

לשון הכתוב - בשלח יד, ח.

39

⁵³

ישעי' מט, יז.

41

⁵⁴

חיי-שרה כג, טו.

⁵⁵

אסתר ט, כח.

⁵⁶

אבות פ"ד מי"ז.

⁵⁷

מגילה ו, ב.

⁵⁸

אסתר שם, יט-כב.

⁵⁹

רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד.

47

⁶⁰

אסתר ח, יא.

⁶¹

שם ט, טז.

49

⁶²

תולדות כז, כב.

51

⁶³

ברכות נד, א.

53

⁶⁴

חגי ב, ח.

⁶⁵

אורח-חיים סשכ"ט ס"ו.

⁶⁶

בשלח יד, ח.

55

⁶⁷

מלכים-א ח, טז.

⁶⁸

תהלים קיא, ו.

⁶⁹

ראה לקו"ש ח"ד ע' 1309.

⁷⁰

נצבים ל, יט.

⁷¹

ראה זח"א ד, א.

⁷²

מכילתא דר' ישמעאל יתרו ספ"ה.

57

⁷³

אסתר ג, ח.

⁷⁴

שם ח, יז.

⁷⁵

ראה עירובין קד, א. ועוד.

59

⁷⁶

עקב ח, יז.

⁷⁷

אסתר ד, א.

⁷⁸

שם, טז.

⁷⁹

שם ט, טז.

⁸⁰

או"ח סשכ"ח ס"ב.

61

⁸¹

כתובות קיא, א - "שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות".

⁸²

ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

62

⁸³

שופטים יז, ז.

⁸⁴

שמות-רבה פ"ו. ויקרא-רבה פי"ט.

63

⁸⁵

רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד.

65

⁸⁶

ישעי' מט, כג.

67

⁸⁷

ראה רש"י בראשית א, א.

⁸⁸

תהלים קיא, ו.

⁸⁹

ראה ספר-השיחות תש"ה ע' 59. שם ע' 3 (שיחת שמחת-תורה תש"ה).

⁹⁰

תהלים קכא, ד.

⁹¹

לשון הכתוב - שם פד, ח.

⁹²

וירא יח, יט.

⁹³

בלק כג, כא.

69

⁹⁴

הלכות שבת סשכ"ט ס"ו.

⁹⁵

משלי ג, יז.

⁹⁶

בחוקותי כו, ג,ד.

⁹⁷

איוב כח, ג.

⁹⁸

ישעי' ס, ב.

⁹⁹

בא י, כג.

¹⁰⁰

משלי ו, כג.

71

¹⁰¹

תהלים קלז, ו.

¹⁰²

שבת לג, ב.

¹⁰³

ע"פ משלי כא, א.

¹⁰⁴

סוטה פ"ט מט"ו.

73

¹⁰⁵

בחוקותי כו, ו. וברש"י שם.

¹⁰⁶

שם, יג. וברש"י שם.

¹⁰⁷

ראה שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ק ס"ב ס"ז. וש"נ.

¹⁰⁸

ישעי' מ, ח.

75

¹⁰⁹

ראה פסחים קיג, א.

¹¹⁰

בחוקותי כו, יג.

¹¹¹

בבא-מציעא י, א. ועוד.

¹¹²

ראה שבועות מז, ב.

¹¹³

ישעי' מא, כ. איוב יב, ט.

¹¹⁴

נוסח התפלה - מוסף לג' רגלים.

77

¹¹⁵

רמב"ם הל' יסודי-התורה פ"ט ה"א. הל' מלכים פי"א ה"ג.

79

¹¹⁶

ע"פ לשון הכתוב - וילך לא, יב.

81

¹¹⁷

לכללות ענין זה ראה ביחידות האדמו"ר מסדיגורא - ד' תמוז ש.ז.

82

¹¹⁸

תהלים קכא, ד.

¹¹⁹

ראה רמב"ם הל' גירושין פ"ב ה"כ.

1) עקב יא, יב.

85

¹²⁰

רמב"ם הל' חנוכה פ"ד הי"ד.

¹²¹

87

¹²²

ע"פ משלי כא, א.

¹²³

= יהושע סלמה הי"ד. נרצח בי"ג שבט תש"מ. וראה בארוכה שיחת מוצאי ל"ג בעומר ש.ז. המו"ל.

89

¹²⁴

עמה"מ שער שעשועי המלך. שער היחוד והאמונה פ"ד.

¹²⁵

נצבים ל, טו.

¹²⁶

שם, יט.

¹²⁷

יורה-דעה סי' רמ"ב.

¹²⁸

ישעי' מ, ח.

91

¹²⁹

ויק"ר פ"ט, א. במדב"ר פי"ט, ג. לקו"ת שלח לז, ב.

¹³⁰

שלח לז, ב. לח, ב. מע"ח שער הארת המוחין פ"א.

¹³¹

ראה לקו"ת שם לח, סע"ג.

¹³²

סנהדרין קח, א.

¹³³

עש"מ מאמר חקו"ד ח"ב פ"ח.

¹³⁴

ישעי' ס, כא.

¹³⁵

סנהדרין שם.

¹³⁶

ראה "תשובות וביאורים" ס"ח ס"א ובהערה 5 שם.

93

¹³⁷

דברים ב, ב ואילך.

¹³⁸

שם ב, כד ואילך. שם ג, ב ואילך.

¹³⁹

ראה במדבר-רבה פי"ט, כ"ט. תנחומא חקת כג. וראה גם פירש"י על-הפסוק חקת כא, כג.

95

¹⁴⁰

ט, ה.

¹⁴¹

ראה אור-התורה ריש פרשתינו. שם ע' תצא. שם ע' תקד (בשם אור המאיר).

¹⁴²

עקב, יא, יב.

¹⁴³

שם ח, טו.

¹⁴⁴

ישעי' מט, כג.

97

¹⁴⁵

כו, א.

¹⁴⁶

בחוקותי כו, ו.

¹⁴⁷

שם, יג.

¹⁴⁸

גיטין י, ב.

99

¹⁴⁹

אורח-חיים סשכ"ט ס"ו.

¹⁵⁰

עירובין מה, א.

101

¹⁵¹

ראה מדרש-תנחומא תולדות ה.

¹⁵²

תהלים קכא, ד.

¹⁵³

ע"פ משלי כא, א.

103

¹⁵⁴

שם יד, ו.

105

¹⁵⁵

ברכות נה, ב.

¹⁵⁶

ראה בשלח יד, יג.

¹⁵⁷

ראה בבא-בתרא קנח, ב.

107

¹⁵⁸

לשון הכתוב - ישעי' ס, ב.

¹⁵⁹

לשון הכתוב - עקב ח, יז.

¹⁶⁰

בחוקותי כו, ו.

¹⁶¹

בשלח טו, טז.

¹⁶²

תבא כח, י.

¹⁶³

ישעי' ח, י.

¹⁶⁴

אסתר ג, ח.

109

¹⁶⁵

תהלים קכא, ד.

¹⁶⁶

עירובין מה, א.

111

¹⁶⁷

נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

¹⁶⁸

תורת כהנים ופירוש-רש"י על-הפסוק אחרי יח, ג.

¹⁶⁹

רש"י בראשית א, א.

1) שלח יג, לג.

113

¹⁷⁰

עקב ח, יז.

¹⁷¹

ראה גיטין ח, ב.

115

¹⁷²

ואתחנן ז, ב ובפרש"י. עבודה-זרה כ, א. רמב"ם הל' עכו"ם פ"י ה"ג-ד. טור-שולחן-ערוך יורה-דעה סי' קנא ס"ח ואילך.

¹⁷³

בראשית א, א.

¹⁷⁴

תהלים קיא, ו.

117

¹⁷⁵

תהלים יט, יג.

119

¹⁷⁶

ואתחנן ז, ז.

¹⁷⁷

ע"פ לשון הכתוב - שלח יג, לג.

121

¹⁷⁸

= כוונת הרבי היא נתינת תודה לממשל היוצא בארה"ב, על פעילותו למנוע מלחמות ולבצע שלום במקומות שונים בעולם - המו"ל.

¹⁷⁹

תהלים קכא, ד.

¹⁸⁰

סשכ"ט ס"ו.

122

¹⁸¹

שולחן-ערוך אורח-חיים סשכ"ט ס"ו.

¹⁸²

כתובות קיא, א.

¹⁸³

ואתחנן ז, ב ובפרש"י. עבודה-זרה כ, א. רמב"ם הל' עכו"ם פ"י ה"ג-ד. טור-שולחן-ערוך יורה-דעה סי' קנא ס"ח ואילך.

123

¹⁸⁴

עקב ח, יז.

¹⁸⁵

ראה שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל. ס' השטרות לר"י ברצלוני ע' 43. אוצר הגאונים קידושין סי' קמו-קנא.

127

¹⁸⁶

עירובין קד, א. וש"נ.

¹⁸⁷

עקב י, יז.

¹⁸⁸

מגילה כה, א. ועוד.

129

¹⁸⁹

אסתר ח, טו. וראה ילקוט-שמעוני אסתר רמז תתרנט ומגילה טו, ב על-הפסוק.

¹⁹⁰

ישעי' ה, כ.

¹⁹¹

סוטה מב, א.

131

¹⁹²

עקב ח, יז.

¹⁹³

ראה יב, כ.

133

¹⁹⁴

ראה רש"י בלק כב, ד.

135

¹⁹⁵

ראה פסחים פז, ב.

¹⁹⁶

נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

¹⁹⁷

רש"י בראשית א, א.

¹⁹⁸

יד, מה.

¹⁹⁹

מצורע יד, לד.

137

²⁰⁰

תנחומא (באבער) א, יא. ועוד. הובא בפרש"י עה"פ בראשית א, א.

²⁰¹

שבת פו, ב.

²⁰²

ראה רמב"ן (במלחמות), המאור ב"מ כו, ב. צפע"נ הל' תרומות (בהשמטות) נב, ג. השלמה ע' 63. ועוד.

²⁰³

יומא פה, ב (במשנה).

²⁰⁴

140

²⁰⁵

ראה סוטה מב, א.

²⁰⁶

יט, יא. פרש"י עה"פ (בסנהדרין פו, א. מכילתא יתרו כ, יג).

²⁰⁷

עירובין מה, א. טושו"ע ואדה"ז סשכ"ט ס"ו.

²⁰⁸

ראה פסחים לד, ב (וש"נ). סנהדרין קט, א.

141

²⁰⁹

לשון הכתוב - נצבים ל, יט.

²¹⁰

ישעי' מ, ח.

143

²¹¹

פ"ג.

²¹²

בא יב, לב.

145

²¹³

כו, נה.

1) תהלים קיא, ו.

²¹⁴

בחוקותי כו, ו.

²¹⁵

תהלים כד, א.

147

²¹⁶

שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקלו. ס' השטרות לר"י ברצלוני ע' 43. אוצר הגאונים קידושין סי' קמו-קנא.

²¹⁷

ראה רש"י בראשית א, א.

²¹⁸

משלי יט, כא.

²¹⁹

ישעי' מ, ח.

149

²²⁰

ראה 'היום-יום' ח"י אלול. כתר-שם-טוב הוספות סי' ג. וש"נ.

²²¹

תבוא כו, א.

²²²

עקב יא, יב.

²²³

ישעי' כט, א.

151

²²⁴

שבת יט, א.

²²⁵

= המדובר הוא אודות הדרישה לכיבוש דמשק (בעת מלחמת יום-כיפור). וראה בארוכה שיחת ש"פ נח תשל"ד. המו"ל.

²²⁶

עקב שם, יא.

153

²²⁷

תהלים יט, יט.

²²⁸

ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

²²⁹

בא י, כג.

²³⁰

מיכה ז, טו.

²³¹

בא שם, כא.

155

²³²

ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ה.

²³³

מנחות סה, א.

²³⁴

ראה שו"ע או"ח ספ"ט ס"ב.

²³⁵

משלי יט, כא.

²³⁶

157

²³⁷

= שיחה זו נאמרה מספר ימים לאחר רצח סאדאת (ח' תשרי תשמ"ב). המו"ל.

159

²³⁸

עקב יא, יב.

²³⁹

ישעי' ח, י.

²⁴⁰

בא י, כג.

161

²⁴¹

ואתחנן ד, ו.

²⁴²

ישעי' ס, ב.

²⁴³

משלי יט, כא.

163

²⁴⁴

עקב יא, יב.

²⁴⁵

ראה בארוכה סוכה ו, ב ואילך.

²⁴⁶

ראה שבת כא, ב.

165

²⁴⁷

ואתחנן ד, ו.

167

²⁴⁸

10) לשון הכתוב - וילך לא, יב.

²⁴⁹

= אודות מעשה זה ראה גם שיחת ש"פ צו תשמ"א. המו"ל.

169

²⁵⁰

אבות פ"ד מ"ב.

171

²⁵¹

ראה מצודת-דוד תהלים סה, ב.

²⁵²

= קודמו בתפקיד 'סאדאת' שנהרג בידי מוסלמים מצריים בתשרי תשמ"ב. המו"ל.

172

²⁵³

ראה שולחן-ערוך או"ח סי' פ"ט ס"ב.

²⁵⁴

משלי ג, יז.

²⁵⁵

177

²⁵⁶

ראה לך-לך טו.

²⁵⁷

ישעי' מ, ח.

²⁵⁸

כתובות קיא, א.

²⁵⁹

ראה פסחים קיג, א.

²⁶⁰

עקב ח, יז.

179

²⁶¹

וישלח לג, טו.

²⁶²

שם לו, ח ואילך. ובפירש"י.

²⁶³

כו, לב.

181

²⁶⁴

משלי כו, יז.

²⁶⁵

בחוקותי כו, ג.

185

²⁶⁶

משלי ג, יז.

²⁶⁷

ירמיהו י, י. וראה רש"י שם.

187

²⁶⁸

אבות פ"ג מי"א. וראה סנהדרין צט, א ואילך.

188

²⁶⁹

סשכ"ט ס"ו.

²⁷⁰

שופטים טז, יט.

²⁷¹

מה, א.

189

²⁷²

ישעי' לב, טו.

²⁷³

ראה סוטה מב, א.

²⁷⁴

ישעי' ס, כב. וברש"י שם.

²⁷⁵

איוב כח, ג.

191

²⁷⁶

לך-לך טו.

²⁷⁷

ראה פסחים קיג, א.

195

²⁷⁸

סוטה מב, א.

²⁷⁹

ישעי' לב, טו.

²⁸⁰

פ"ה הי"ט.

²⁸¹

לשון הכתוב - זכריה ח, יט.

197

²⁸²

ו, ח.

²⁸³

נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

²⁸⁴

ברכות ג, א.

²⁸⁵

ראה יב, כ.

199

²⁸⁶

הל' תשובה פ"ז ה"ה.

²⁸⁷

אבות פ"ד מ"ב.

²⁸⁸

ראש-השנה לא, א.

²⁸⁹

תמיד לג, ב.

201

²⁹⁰

ילקוט-שמעוני בהר רמז תרסז. וראה רש"י בהר כה, מב,נה.

²⁹¹

מדרש-תנחומא ראה ס"ח.

202

²⁹²

ו, א. וברש"י שם.

²⁹³

משלי יט, כא.

203

²⁹⁴

תהלים קכא, ד.

²⁹⁵

לשון הכתוב - ירמיהו ל, ז.

205

²⁹⁶

ראה עירובין קד, א. וש"נ.

²⁹⁷

רש"י מטות לא, כא.

²⁹⁸

לשון הכתוב - תהלים עד, יב.

207

²⁹⁹

בחוקותי כו, לו.

209

³⁰⁰

חושן-משפט סרכ"ח ס"ג.

³⁰¹

ראה אבות פ"ג מט"ז.

³⁰²

ראה עוקצין פ"ג מי"ב.

³⁰³

וירא יח, יט.

³⁰⁴

ישעי' כו, כא.

211

³⁰⁵

סנהדרין כט, א.

³⁰⁶

הלכות חנוכה פ"ד הי"ד.

213

³⁰⁷

שם, נא.

³⁰⁸

שם יח, יז.

217

³⁰⁹

שבת נה, א. ועוד.

³¹⁰

מלאכי א, ב.

³¹¹

ראה תניא פ"ב.

³¹²

לשון הכתוב - תהלים קד, לא.

³¹³

ישעי' ס, כא.

221

³¹⁴

אבות פ"ה מ"כ.

³¹⁵

מצו"ד ירמיהו ח, כ.

223

³¹⁶

ספרי דברים א, ב. ועוד.

³¹⁷

ראה שבת קה, ב.

225

³¹⁸

ישעי' לב, טו.

³¹⁹

רש"י יתרו יט, ב.

³²⁰

תהלים כ, ו,ח.

³²¹

עקב ח, יז.

229

³²²

תבוא כח, ז.

³²³

תענית כב, ב.

231

³²⁴

יומא כא, ב.

³²⁵

סוטה מח, ב.

³²⁶

מגילה טו, א.

³²⁷

ראה לקו"ש ח"ד ע' 1076 הע' 6.

³²⁸

לך-לך יב, ז.

233

³²⁹

ישעי' מט, כג.

³³⁰

ראה יב, כ.

³³¹

הלכות מלכים פי"א ה"ב.

³³²

צפניה ג, ט.

235

³³³

ראה שבת קה, ב.

³³⁴

ראה תניא פ"ו.

237

³³⁵

לשון הכתוב - תהלים מז, ה.

³³⁶

שופטים כ, ח.

245

³³⁷

עקב ח, יז.

³³⁸

ישעי' ב, ד.

247

³³⁹

לשון הכתוב - תבוא כח, ז.

³⁴⁰

עקב ח, יז.

³⁴¹

בשלח טו, טז.

249

³⁴²

בחוקותי כו, ו.

³⁴³

תענית כב, ב.

³⁴⁴

תבוא שם, י.

251

³⁴⁵

סנהדרין פ"ד מ"ה.

³⁴⁶

לשון הכתוב - ישעי' מא, כ. איוב יב, ט.

³⁴⁷

תבוא כח, ז.

253

³⁴⁸

לשון הכתוב- תשא לד, ו. תהלים פו, טו.

255

³⁴⁹

שם יט, ב.

³⁵⁰

ראה שבת קה, ב.

257

³⁵¹

ברכות ו, א.

³⁵²

תבוא כח, י.

³⁵³

מגילה ג, א.

263

³⁵⁴

ראה בראשית-רבה פ"ה. ילקוט-שמעוני בראשית רמז ח.

³⁵⁵

מלכים-א יח, כא.

³⁵⁶

איוב כח, ג.

³⁵⁷

ראש-השנה כה, א.

³⁵⁸

יחזקאל לז, כד-כה.

265

³⁵⁹

תניא רפי"ז.

³⁶⁰

שבת יט, א.

³⁶¹

ראה רש"י שופטים כ, כ.

267

³⁶²

תהלים כ, ו,ח.

³⁶³

ישעי' נא, כ. איוב יב, ט.

³⁶⁴

הושע יב, ו. עמוס ג, יג.

³⁶⁵

ישעי' ח, י.

269

³⁶⁶

לשון הכתוב - ישעי' מא, כ. איוב יב, ט.

³⁶⁷

ברכות פ"ה מ"ה. קידושין מא, ב ואילך. ובריבוי מקומות.

³⁶⁸

לשון הכתוב - בחוקותי כו, לו.

271

³⁶⁹

ראה קידושין מב, ב. ובריבוי מקומות.

273

³⁷⁰

תבוא כח, י.

³⁷¹

תהלים כ, ו,ח.

³⁷²

לשון הכתוב - שופטים כ, ח.

283

³⁷³

לשון הכתוב - בלק כה, ח.

³⁷⁴

פנחס כה, יב.

285

³⁷⁵

תבוא כח, י.

³⁷⁶

שם, ז.

³⁷⁷

זח"א רכה, ב.

³⁷⁸

משלי יד, כח.

287

³⁷⁹

ראה יב, כ.

289

³⁸⁰

ישעי' מט, כג.

³⁸¹

בחוקותי כו, ו.

³⁸²

תענית כב, ב.

291

³⁸³

ישעי' ח, י.

³⁸⁴

שם מ, ח.

³⁸⁵

אורח-חיים סשכ"ט ס"ו.

293

³⁸⁶

האזינו לב וברש"י.

³⁸⁷

ראה תניא רפ"ב.

³⁸⁸

עקב יא, יב.

295

³⁸⁹

ישעי' כז, יב.

³⁹⁰

לשון הכתוב - בשלח טו, טז.

³⁹¹

עקב ח, יז.

³⁹²

תבוא כח, ז.

299

³⁹³

ראה לקו"ד ח"ד תרצ"ב, א. ועוד.

³⁹⁴

תבוא כח, ז.

301

³⁹⁵

ברכה לג, א.

303

³⁹⁶

עירובין מה, א.

305

³⁹⁷

שער הגלגולים הקדמה ז ועוד. שער רוה"ק בענין היחודים על קברי צדיקים הקדמה ג (קח, ב).

³⁹⁸

פרק לז.

³⁹⁹

סוף פ"א.

307

⁴⁰⁰

איוב כח, ג.

⁴⁰¹

ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

309

⁴⁰²

לשון הכתוב - תהלים מז, ה.

⁴⁰³

ישעי' מ, ח.

⁴⁰⁴

שם ח, י.

⁴⁰⁵

לשון הכתוב - ואתחנן ד, ו.

311

⁴⁰⁶

ראה בבא-בתרא עד, א.

⁴⁰⁷

ברכה לג, א. לד, ב. ורש"י שם.

⁴⁰⁸

רש"י שם לג, כה.

⁴⁰⁹

שם, כו.

⁴¹⁰

עקב ח, יח.

⁴¹¹

ברכה שם, כה.

313

⁴¹²

נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

⁴¹³

ישעי' סא, ה.

⁴¹⁴

שם מט, כג.

⁴¹⁵

ראה זבחים יט, א.

⁴¹⁶

אורח-חיים סשכ"ט ס"ו.

315

⁴¹⁷

ראה שבת קה, ב.

⁴¹⁸

תהלים קג, כ.

⁴¹⁹

שם צה, ו.

317

⁴²⁰

ישעי' לב, טו.

⁴²¹

פסחים קט, ב.

319

⁴²²

בראשית א, כח. נח ט, א.

323

⁴²³

בחוקותי כו, יג.

⁴²⁴

שם, ו.

⁴²⁵

תבוא כח, י.

⁴²⁶

ברכות ו, א.

⁴²⁷

קידושין לה, א.

⁴²⁸

תענית כב, ב.

325

⁴²⁹

ראה כתובות קיא, א.

⁴³⁰

סנהדרין ח, א.

329

⁴³¹

סנהדרין פ"ד מ"ה.

⁴³²

עקב יא, יב.

⁴³³

ראה במדבר-רבה פי"ט.

⁴³⁴

ראה שו"ע אורח-חיים ספ"ט ס"ב.

333

⁴³⁵

ראה רש"י לט, א.

⁴³⁶

תוד"ה "חמרא" בבא-קמא צב, ב.

⁴³⁷

עיין ל"ת להאריז"ל ישעי' מ, יב.

⁴³⁸

כתובות קיא, א.

⁴³⁹

זכריה ד, ו.

⁴⁴⁰

נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

⁴⁴¹

שו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו.

337

⁴⁴²

דניאל ז, יג.

⁴⁴³

ראה יב, כ.

⁴⁴⁴

לך-לך טו.

⁴⁴⁵

אודות זה ראה שיחת י"ט כסלו ש.ז.

⁴⁴⁶

לשון הכתוב - ישעי' יט, ב.

339

⁴⁴⁷

ראה לקו"ד ח"ד תרצב, א.

343

⁴⁴⁸

תהלים קיא, ו.

⁴⁴⁹

רש"י בראשית א, א.

347

⁴⁵⁰

מגילה ג, א.

⁴⁵¹

סנהדרין פ"ד מ"ה.

⁴⁵²

ישעי' לב, טו.

351

⁴⁵³

מלכים-א יח, כא.

⁴⁵⁴

ראה גם בארוכה לקו"ש ח"א ע' 183 ואילך.

356

⁴⁵⁵

תהלים קמ, יד.

⁴⁵⁶

איוב לו, ה.

⁴⁵⁷

ישעי' לב, טו.

⁴⁵⁸

משפטים כג, יז.

⁴⁵⁹

ישעי' סו, כג.

359

⁴⁶⁰

סנהדרין פ"ד מ"ה.

⁴⁶¹

ראה זח"א ד, א.

⁴⁶²

ישעי' ה, כ.

⁴⁶³

שם לב, טו.

⁴⁶⁴

עקב יא, יב.

363

⁴⁶⁵

בראשית-רבה פט"ז.

⁴⁶⁶

אסתר ו, ג.

⁴⁶⁷

סנהדרין פ"ד מ"ה.

365

⁴⁶⁸

ראה מגילת תענית פ"ח.

⁴⁶⁹

ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

367

⁴⁷⁰

ראה בראשית-רבה פט"ז, ה. ל"ת להאריז"ל ריש פרשת תצא. ס' הליקוטים שם. ראה לקו"ש חט"ז ע' 91 וש"נ.

⁴⁷¹

שמואל-א ח, כ.

368

⁴⁷²

ואתחנן ד, ו.

⁴⁷³

הל' מלכים פ"ח ה"י.

375

⁴⁷⁴

שו"ע סשכ"ט ס"ו.

⁴⁷⁵

סנהדרין לא, ב.

⁴⁷⁶

ראה סנהדרין פ"ד מ"ה.

377

⁴⁷⁷

תהלים קכא, ד.

⁴⁷⁸

שופטים א, כא. שמואל-ב ה, ו. וראה פדר"א פל"ו.

379

⁴⁷⁹

הל' תשובה פ"ג ה"ד.

⁴⁸⁰

עקב יא, יב.

⁴⁸¹

שופטים יט, ח.

381

⁴⁸²

ישעי' מה, יח.

391

⁴⁸³

ישעי' מט, יז.

⁴⁸⁴

מקץ מא, מד.

393

⁴⁸⁵

לך-לך טו, יח.

⁴⁸⁶

סנהדרין פ"ד מ"ה.

395

⁴⁸⁷

ראה ברכות נח, רע"א. סנהדרין לח, א. ועוד.

⁴⁸⁸

ובפרט אצל בנ״י שחילוקי הדעות שביניהם הם יותר מחילוקי הדעות שאצל בני-אדם סתם, כנראה במוחש, וכמאמר העולם - ע״ד הצחות - שבין שני יהודים יש שלש דעות: שתי הדעות של כל אי מהם, ודעה שלישית - שכל אי אומר "איפכא מסתברא" מדברי חבירו.

⁴⁸⁹

ובפרט בנ"י שאצלם ישנו הענין דבחירה חפשית אמיתית (וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה רפ"ה. וראה לקו"ת אמור לח, ב. ובכ"מ).

⁴⁹⁰

וככל שיגדל ציבור הבוחרים בו, וכן כשבוחרים בו יותר מפעם אחת - ה"ז שולל עוד יותר את האפשרות שטעו בהערכת כחותיו וכשרונותיו של הנבחר.

⁴⁹¹

להעיר מנוסח ה"מי שברך" שאומרים בכל שבת לאחר "יקום פורקן" - "וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה כוי".

⁴⁹²

אבל כמובן, בדרכי נועם ודרכי שלום - "מקל נועם" (ראה זכריה יא, ז. סנהדרין כד, א).

⁴⁹³

תהלים פד, ח.

397

⁴⁹⁴

עקב יא, יב.

⁴⁹⁵

ומעין זה - גם בחוץ-לארץ, כפתגם הידוע "עשה כאן (בחו״ל) ארץ ישראל" (אג״ק אדמו״ר מהוריי״צ ח״א עי תפה).

⁴⁹⁶

להעיר מהשייכות לפרשת השבוע - ״זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה . . לגבולותי׳" (לד, ב).

⁴⁹⁷

כפתגם הידוע "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכחותינו אנו נשוב לארץ ישראל כו'" (לקו"ד ח"ד תרצב, א. ועוד), ודוגמתו גם בהשיבה לא"י לפני הגאולה, שאינה יכולה להיות "בכחותינו", אלא בכחו של הקב"ה.

⁴⁹⁸

אבות פ"ו מ"ב.

398

⁴⁹⁹

מיכה ז, טו.

⁵⁰⁰

בראשית-רבה פ"ל, ה.

⁵⁰¹

בדוגמת המעמד ומצב שהיה בתיבת נח (ראה המשך 'וככה' תרל"ז פצ"ה. ובכ"מ).

⁵⁰²

ישעי' יא, ט.

403

⁵⁰³

רמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ד.

405

⁵⁰⁴

כ"ק אדמו"ר הואיל לשגר "העתק" ממכתב זה למר שניאור זלמן שז"ר בציינו: "אינה ברורה אצלי תגובת מר ש' על הבא לקמן, אבל אמרתי שבכל אופן טוב יותר שיקבל ישר ממני העתקת מכתבי, משתגיע אליו בעקיפין ואולי גם בסילופין. בהוקרה ובכבוד ובברכה". - וע"ז נסוב המכתב הבא מיד בסמיכות.

⁵⁰⁵

= שז"ר.

⁵⁰⁶

= מה אתם (הכוונה - אלי) "נתפסתם" לארץ ישראל ולארץ הקדש ולברית בין הבתרים וכו' ומערבים את הקב"ה וכו' וכו'. 452

⁵⁰⁷

= ״וויכוח במילים״.

453

⁵⁰⁸

= רבי שלמה יוסף זוין.

465

⁵⁰⁹

=השליח של 'בני ברית'; כתב-עט היוצא-לאור על-ידי תנועת 'בני ברית'.

485