לכרך הראשון: קראתי ואין עונה כרך א'

 

 

"קראתי ואין עונה"

מנצלים את ה״עם חכם ונבון" לרמות את עצמם ואחרים שחברון שייכת לאחרים!

בימים אלה מתרחש דבר מבהיל ביותר, ובפרט בנוגע לחברון. ענין שלא יאומן כי יסופר: התאספו יחד כמה עשרות מישראל - ובמה מתעסקים ועל מה מנצלים את שכלם -לדון מהו ענינו של חברון - האם חברון נכבשה מאחרים, או שמא היא משוחררת משלטון זר!

ולא מתביישים מעצמם ומאחרים. אפילו לא מתביישים מהגויים שיודעים על-כל-פנים את הנאמר בתורה¹ שבכתב, שאת חברון, מערת המכפלה עם השדה שסביבה - קנה אברהם אבינו עוד קודם מתן תורה, ושילם על זה ארבע מאות שקל כסף. ואף יודעים אודות כיבוש יהושע וכיבוש עולי בבל - ובכל זאת נעמדים אותם יהודים קבל עם ועדה, ובאסיפה מיוחדת מראים חריפות של "עם חכם ונבון"^{1 2} - כיצד מטהרין את השרץ, שסברא זו היא למטה מטה באין ערוך מה'שרץ'.

ולא רק שמטהרים את הענין, אלא על מה מנצלים ה"עם חכם ונבון" את שכלם -במקום לנצלו ל"ובחרת בחיים"³, מתאספים כמה עשיריות מישראל, ואז אין ברירה לשכינה אלא לשרות עליהם [שעל עשרה מישראל שורה השכינה] ואם היה מלאך היה בטל במציאות אל-מול השכינה, אך הוא שנתנו לו שליחות לרדת נשמה בגוף ולעשות לו יתברך דירה בתחתונים - מהפך זאת ומנצל את השכל שנתן לו הקב"ה, לרמות את עצמו ואת הסובבים אותו, בכך שמכריז שחברון שייכת לאחרים - ומכריז על חברון כעל "שטח" שנעשה משוחרר.

לא מזמן קיבלתי מכתב מיהודי מניו-יורק. יהודי תמים המונח בלימוד. שהגיע עד כדי-כך, שהוא התייגע ואסף מאמרי חז"ל שמהם ניתן להביא ראיה - לפי טפשותו - שהיות וכבשו את השטחים, ומכיון שחתמו חוזה ו"נצח ישראל לא ישקר"⁴ - ממילא אסור להתחרט!

כיצד חותמים חוזה על שטחים השייכים לכלל ישראל?!

מה זאת אומרת שחתמו חוזה?! - הרי זה דבר שלא שייך להם?! זוהי נחלת כל עם ישראל. וכשמגיע מישהו - הרי עם כל המעלות והכוונות הטובות שיש לו - זה עדיין לא נותן לו בעלות ורשות למכור נכסים השייכים לשני ואפילו כשהשני הוא יחיד. בפרט כאשר ה'שני' הם אנשים רבים. ועל-אחת-כמה-וכמה כשה'שני' הם לא רק אנשים רבים של הדור הזה, אלא אנשי כל הדורות הקודמים, החל מההבטחה בברית בין הבתרים⁵ - אז, אמר הקב"ה לאברהם אבינו "נתתי - כבר נתתי", וכפי שמובא בכמה מפרשי חז"ל⁶ שמאז אכן נהיה "נתתי" - מעשה בפועל!

בתחילה חתמו על שטר, ואחר-כך מתעקשים שמכיון ש"לא ישקר" - ממילא מוכרחים להחזיק בשקר זה אשר באמצעותו לקחו רחמנא-ליצלן מעשרות דורות של בני ישראל את מה ששייך להם ונתנו זאת לשני.

אפילו אלו המאמינים שבצד השני ישנם גם חסידי אומות העולם - האם אתה בעל-הבית לתת נכסים וקרקעות ששייכים לעשרה דורות לפניך, ושיהיו שייכים לכל הדורות שלאחריך עד סוף כל הדורות?!

הקב"ה בחר בישראל מבין העמים, ובארץ^-ישראל מכל הארצות ובאופן של נחלת עולם! אמנם לאחר מכן "מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתינו"⁷. אך כמדובר כמה פעמים, ההדגשה שבזה היא, שאפילו בשעה ש"נתרחקנו" עדיין היא

"אדמתינו"! וגם כשיש רחמנא-ליצלן מעמד ומצב של "חטאינו", עדיין זוהי "ארצנו"!

שזהו בזמן הזה - זמן הגלות. ולעת עתה, רחוקים עדיין מה"אתחלתא דגאולה"⁸, וכפי שרואים את הירידה רחמנא-ליצלן מדרגא לדרגא! לא היה עד עכשיו כזה מצב שיעשו אסיפה מיוחדת של כמה עשיריות מישראל ושידברו בדיון רשמי על חברון, האם היא שטח משוחרר או שטח כבוש! והגרוע ביותר, שהעולם עומד מסביב ושותק!

• 5) לך-לך טו.

• 6) בראשית-רבה פמ"ט. ובכ"מ.

• 7) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 8) ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

2

ובכך מראים היהודים לעין-כל שהם סוברים רחמנא-ליצלן, שחברון אינה שייכת ליהודים, ורק בטעות - כבשו אותה! ושולחים שלוחים, המציעים שיקחו זאת בחזרה, ובכך מבטלים הם בעצמם את הטענה בה רוצים לרמות את עצמם - שסיבת הויתורים היא מחמת הלחצים שלוחצים עליהם, מאחר שגלוי וידוע, שהם מרצונם מציעים את הויתורים.

אין זה "כיבוש השטחים" אלא "שחרור והחזרת השטחים" לבעליהם!

וההוכחה הגדולה לכך היא, שמיד לאחר ש"כבשו את השטחים" (כך הם קוראים לזה אך האמת היא ששחררו והחזירו בגלוי, לעיני כל העמים, את הנכסים והגבולות לבעליהם האמיתיים) - עוד קודם לכל הלחץ וכשאף אחד מהגויים לא חלם שידברו עם ישראל על לקיחת השטחים בחזרה - שלחו אנשים בשליחות מיוחדת, ובכוונה בחרו לשליחות זו יהודי שומר תורה ומצוות, כדי שידעו שהצעה זו באה בשם התורה, רחמנא-ליצלן!

ושלוחים אלו הציעו לתת לערבים בחזרה את כל מה שכבשו במלחמת ששת-הימים. אז, לאחרי הנצחון הנסי והגלוי - לא רק שלא היה לחץ מוושינגטון, אלא אפילו מהערבים לא היה לחץ - הערבים ששמחו על כך שלא נוגעים בהם ולא עושים להם את מה שהם תיכננו לעשות באם הם היו כובשים - כלל לא העלו על דעתם ללחוץ! ואותם יהודים הם היחידים שהתעקשו על כך, ולצערינו יש להם דעה גם עכשיו, אלא שעתה נשענים הם גם על משענת קנה רצוץ - שמדוע הם עושים זאת כיון שישנו לחץ. אם אתה עושה זאת בגלל לחץ - מדוע אם-כן רצית להחזיר גם בשנת 67 כשלא היה לחץ?! וכשהיו בחירות היית צריך לומר שכשבוחרים בך - בוחרים אחד כזה שלא חזר בו מדעתו.

הקב"ה נותן אפשרות לאדם לעשות תשובה, מבלי הבט על כך שבמשך 119 שנה ושס"ד ימים היתה הנהגתו שלא כדבעי - אם הוא שב מדרכו, ואז לא רק ש"אין מזכירין לו דבר וחצי דבר"⁵, אלא עוד זאת ש"זדונות נעשו לו כזכויות"⁶. אך במה דברים אמורים -כשהוא התחרט על העבר, ואפילו אם לא התחרט על העבר - על-כל-פנים צריך שתהיה קבלה טובה על להבא.

ואילו הוא אומר בפירוש "אכלתי ואוכל עוד"! ולא רק שהוא אומר, אלא עושה מזה שיטה, עם לחץ על היהודים, שיסכימו לכך. ואחר-כך כשבאים לגויים ומדברים איתם, אומר הגוי שהוא לא מבין מה לוחצים?! הוא אפילו לא חלם שיציעו לו את זה! הוא אמר זאת רק מן השפה ולחוץ. שזה היה במשך השבועות האחרונים.

הגיע לכאן בא^-כח מישראל. וכשהיה בעיר הבירה - וושינגטון, כאשר נציג העיתונאים לא היה לידו, שאלו אותו: היתכן, על מה אתה מדבר?! אנחנו לא חלמנו שתוותרו בגלל הדרישות שלנו, אמרנו את זה רק כלפי חוץ!

איני יודע אם הוא ימסור זאת כשהוא יחזור לארץ^-ישראל - כי אז יוצא שהוא לא מילא את שליחותו, ומזה גם מובן שהיתה לו טעות בהערכה.

וכאמור, כבר מיד לאחר הנצחון שהקב"ה נתן באופן ניסי במלחמת-ששת-הימים שלחו את ההצעה: קחו בחזרה את כל השטחים, כולל חברון וירושלים העתיקה! אז, בשונה מהיום, גם את ההגבלה על ירושלים העתיקה לא עשו וגם אותה הציעו למסור (וגם אם לא היו מציעים למסור את ירושלים העתיקה אלא רק שטחים אחרים - אוי ואבוי!). ואת כל זה ניסו לקשר ולעשות בשם התורה.

ה'מזל' היה שהקב"ה הראה נס ועמי הארץ לא רצו לקחת!

וסיבת סירובם היתה כיון שלהם אין בחירה - הם מתנהגים כפי רצונו של הקב"ה. ליהודי יש בחירה חופשית - ולכן בחר בזה, אך לגוים אין בחירה והקב"ה מחליט בעבורם! אך גם היהודי מצווה לבחור "ובחרת בחיים"³ - אמנם החובל בעצמו פטור בדיני אדם, אבל כאן הוא חובל ביהודי שני, וחובל בכל היהודים, כולל כל היהודים במשך כל הדורות!

וכאמור, אין פוצה פה ומצפצף!

גם הגויים יודעים שחברון היא חלק עיקרי בארץ ישראל!

וזוהי ההוראה הנלמדת מיום ההילולא של בעל יום ההולדת ויום ההסתלקות (כ"ק אדמו"ר האמצעי):

בעומדו תחת שלטון ה'צאר' בממשלה שבה היו רדיפות הדת והתורה (נוסף על הרדיפות שהיו בפרנסת בני ישראל, וכידוע גודל הדחקות שהיתה בימיו בפרנסה כפשוטה)

- הוא גבה כסף מהיהודים, מהעניים. ובכסף זה ציוה לקנות שטחים בעיר האבות חברון, ואמר שזו תהיה נחלתו מכיון שזה שייך לו עם כל הפרטים שאין כאן מקומם.

וההוראה הנלמדת מזה:

אפילו שעומדים במעמד ומצב בדומה למעמד ומצב שהיה בגשמיות בתקופת ה'צאר' ברוסיה - אזי, מבלי להסתכל על רצונותיו, על הטבע שלו, על החינוך שלו ועל המלעיגים שסביבו - צריך שיהיה ליהודי את התוקף לומר בגלוי שאין מה להתווכח מהי חברון! חברון שייכת לארץ ישראל לגבולותיה!

חברון היא בתוך ארץ ישראל והיא ענין עיקרי בארץ ישראל, עם כל הפרטים שבזה. והגויים יודעים זאת לא פחות מהיהודים. וכאמור לעיל, שלפני כמה שבועות טענו לנציג הממשלה בישראל בעת ששהה בוושינגטון: אתם נותנים יותר ממה שמצפים מכם!

ויש להדגיש מה שרואים בפועל: ישנו עדיין שטר הקניה של אדמו"ר האמצעי בנוגע לשטח של חברון. וזאת מלבד ה"שטר קניה" התקיף והגדול ביותר - שזהו מה שכתוב בתורה. וכמו-כן הוא לא רק בנוגע לחברון.

בנוגע ל׳שמיטה׳ פשוט לו שהשטחים הם ארץ ישראל, אז איך הוא מתיר להחזיר אותם?!

לאחר-מכן נוסף עוד ענין:

באים לאותו רב שממנו רוצים להוציא את הפסק-דין אודות מסירת השטחים, ושואלים אותו אודות השטח שהוא רוצה, רחמנא-ליצלן, לפסוק שמותר למוסרו חזרה - את השאלה הבאה: מכיון שנמצאים עתה בשנת השמיטה כיצד אם-כן יש לנהוג באותו שטח בשמיטה? על-זה הוא עונה: עם^-הארץ אתה! מה בכלל אתה שואל שאלה שכזו?! - תסתכל ברמב"ם, תתבונן בכל הפוסקים, תסתכל בתורה-שבעל-פה ובתורה-שבכתב ותראה ששטח זה הוא חלק מארץ^-ישראל - הארץ המקודשת וחלה עליו חובת שמיטה. כך עשו לפני שבע שנים. וכך עשו בעשר שמיטות לפני שבעים שנה, וכך עשו במשך כל הדורות - בשטח זה נהגו בקדושת שביעית, מכיון שזו ארץ היהודים - זוהי ארץ קדושה!

ובאותו יום שהוא אומר בנוגע לשמיטה שזוהי "עם-ארצות" לעשות מכך ספק. ואומר על כך שאין זה דבר המצריך פלפולים ובית-דין אלא זהו דבר המפורש בתורה שבכתב שיש לנהוג בשטח זה מנהגי שמיטה מאחר וזה ארץ ישראל - בה-בשעה הוא פוסק פסק-דין שאת אותו שטח - מותר למסור!!!

והעולם מסביב עומד ושותק!!! אדרבה: הם שמחים ויש להם הנאה מזה שיהודים מתפלפלים בתורה ומוכיחים שהתורה יכולה ללכת אחרי הצדק והיושר של אומות^-העולם, האומר שאין לגעת בשטח ש(כלשונם) כבשו ממי שזה שייך לו!

וכאמור, זהו פיקוח-נפש בנוגע לחברון ובנוגע לשאר השטחים. ואם את חברון בה לא נותנים ליהודים להתיישב, ורובם ככולם שם לא יהודים - אין למסור - על-אחת-כמה-וכמה בנוגע למקום שחיים שם יהודים, ומעמידים אותם רחמנא-ליצלן בסכנה בפועל! וכמדובר כמה-פעמים אודות פסק-הדין הברור¹¹, שכאשר באים אפילו על עסקי "קש ותבן" ויש חשש שמא "תפתח הארץ לפניהם" - דבר העלול לגרום סכנה אפילו ליהודי אחד ויחיד -ואפילו כשהם רק "ממשמשים ובאים" - הדין הוא, אפילו בשבת, שצריכים לקחת נשק ולעמוד בכל התוקף ולומר: לא!

אך בפועל, ההנהגה היא בדיוק הפכית: לוחצים שיקחו את אותם שטחים! אלא שעושים זאת בחשאי. ואחר-כך מתחילים לחלק: בנוגע לשמיטה - יכול הינך לשמור על שטח זה, אך בנוגע למסירתו אל תעמוד מנגד - והוא אכן מסכים לכך. והראיה היא: שהוא כותב את זה!

וכאן מתעוררת השאלה: אם אכן התוצאות כל כך ברורות - כיצד באמת מגיעים למצב בו כותבים דבר שכזה?!

הלימוד זכות היחיד הוא, כדלהלן:

ישנו מאמר המבאר את סיבת היות שמו של הבעש"ט - "ישראל". שזהו על-דרך המבואר בכמה מקומות בחסידות שכשישנו רחמנא-ליצלן אדם מעולף ושום רפואה כבר לא עוזרת לו - אזי ישנה עצה, שילחשו לו באזנו את שמו הפרטי. ומכיון ששמו של האדם קשור עם עצם הנפש שהיא למעלה מהכוחות הגלויים שלה כפי שהם מתפשטים בגוף - אזי מעצם הנפש נמשך לכוחות המלובשים בגוף עד לכוחות הגלויים, עד שהוא מתעורר מעלפונו.

11) שו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו.

6

עד לדורו של הבעל-שם-טוב מצבו הרוחני של עם ישראל לא היה כל כך ב׳התעלפות'. כיון שעד אז לא היו עדיין הדורות של אחרוני האחרונים - מצבה של היהדות לא היה כל כך ירוד, ובמילא הרגישו את הכאב של הירידה ועדיין יכלו לסבול זאת. אך לאחר שהיו ״ראשונים כמלאכים״⁷ ואחר-כך ״אחרונים כבני אדם״ - הגיעו אחרוני האחרונים (שזה היה בזמנו של הבעל-שם-טוב) - ואז מצב היהדות נעשה נמוך עוד יותר - מצב של 'עלפון'.

ולכן (דווקא אז) שלחו מלמעלה את הבעל-שם-טוב ששמו ישראל, שהתגלותו היתה כעין ׳קריאת השם׳ של עם ישראל. קריאת השם - ״ישראל״ - שעוררה את עם ישראל מעלפונו הרוחני.

וזהו הלימוד זכות אותו ניתן ללמד עליהם: סיבת היותם של אותם אנשים מועטים עתה, במצב של 'התעלפות' רוחנית היא, כיון שראה הקב״ה שאם הם ירגישו את גודל הכאב אזי הם לא יוכלו לשאת זאת - לכן נתנם במצב של 'התעלפות' - שבגינו הם כותבים את כל הדברים המבהילים הנ״ל!

זהו הלימוד זכות היחידי אותו ניתן למצוא למעמד ומצב איום ומבהיל שכזה! - אוי ואבוי שיש כזה מעמד ומצב שבגינו צריכים להגיע לכזה תירוץ!!!

* * ו

כינוס של עשרות רבנים - ואף מילה על פיקוח-נפש!!

כשמתאספים כמה עשיריות מישראל אשר

 

כולם שומרי תורה-ומצוות, המצבירים את הפרשה בכל שבת ושבת, גם בשבתות בהם מדובר על גבולותיה האמיתיים של ארץ-ישראל, וחלק מהם קוראים את העיתונים

ויודעים מהו מצב העולם עתה. וכינוס ואסיפה זו היא לשם חיזוק התורה והיהדות - אז היתכן ששלשה ימים הם היו ביחד ודיברו על כל הענינים הכי חשובים, וקבלו החלטות טובות, אך על המעמד ומצב הקשור עם פקוח-נפש ממשי של יותר מכמה עשרות מבני ישראל - לא מזכירים?!

ואין פוצה פה ומצפצף!!!

ואחר-כך מדפיסים דו"ח, בו מזכירים את ההחלטות הטובות שקיבלו, מבלי להזכיר אפילו מלה אחת ויחידה אודות פיקוח-נפש של בני-ישראל!

אינך רוצה להזכיר זאת בגלוי?! - מה הפירוש שזה לא בגלוי, הרי זה נתפרסם בכל העולם כולו, ואי-אפשר לעשות סוד מכך!

התירוץ היחיד שענו לי על כך, הוא: מאחר שהם כבר אחרי בר^-מצוה - לך ושאל אותם! שאלתי, וענו לי: הוא כבר עשה... שאלתי: מה אכן נעשה בענין זה של פיקוח-נפש? ענה לי: אין כאן המקום להאריך בזה, ובהזדמנות שניה הוא ידבר אתו גם על ענין זה של פיקוח-נפש - אך בינתיים ישנם עוד הרבה החלטות אחרות וטובות שקיבלו ואותם יבצעו בפועל.

אמרתי לו - אתה יכול לשאול אותו: הרי ישנו דין בשולחן-ערוך שזה ששותק או זה המחכה עד שיבואו אליו וישאלו אותו על פיקוח-נפש - אזי על-זה פוסק השולחן-ערוך¹³ ש"הנשאל מגונה"! ואף הוא יודע מדין זה!

מכיון שהוא היה יהודי שיודע ללמוד, הוא ענה לי גם על זה: כתוב בגמרא¹⁴ "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע - כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע" וכיון שיודע שלא יתייחסו לכך - דבר שאינו נשמע - ממילא לא פוסק אודות זה. על כך טענתי: הרי זה לא על-פי שולחן-ערוך?! - "לא תעמוד על דם רעך"¹⁵ פירושו, על-פי השולחן-ערוך, שאפילו כשיש ספק, וספק^-ספיקא, ואלפית הספק, שמא המחאה תועיל - אזי הוא מוכרח למחות!

וכאמור, כאן לא עוסקים בפלפולים. היו זמנים בהם לא היתה ברירה, ואז התווכחו כיצד הבול נדבק. וכמדובר פעם בארוכה: בזמן 'משפט בייליס' ברוסיה - גם לאחר שהובררו העובדות לאשורן, התווכחו האם צריך להאשים אותו או לא. וכשפנו לקטיגור

• 13) שו"ע או"ח סשכ"ח ס"ב.

• 14) יבמות סה, ב.

• 15) קדושים יט, טז.

8 ואמרו לו: היתכן?! - הרי כתבו לך מכתב, ושם נמנו כל הראיות לכך שהאשמה מושללת כל יסוד?! - אזי מכיון שלא היה לו מה לענות, ענה: אבל אתם יודעים באיזו מעטפה היה המכתב מונח? - במעטפה עליה הודבק הבול כשהפנים כלפי מטה (אז היה נושא הבול את דמות דיוקנו של ה'צאר')! זו היתה התשובה שענה הקטיגור במשפט בייליס! הבול הודבק כשהפנים למטה!

אך בעניננו - מי מדבר על בול עם פנים למעלה או פנים למטה?! כאן אין שום מקום לפלפולים ואינך צריך לשאול אף אחד! השולחן-ערוך נדפס בצפת על^-ידי מרא דארעא דישראל, ה"בית^-יוסף", ושם יש פסק-דין ברור. ואינו פוסק חוק ללא טעם שאז יכולים להתווכח מהו הטעם, אלא הוא אומר את הטעם: "תפתח הארץ לפניהם"!

ולכן מביאים זאת גם הפוסקים שמדברים על דיני חוץ לארץ. אמנם במסכת עירובין⁸ יכולים להתווכח אם זה שייך על עיירות ישראל שבארץ ישראל או גם בחוץ לארץ, אבל מפרשי הש"ס והשולחן-ערוך מביאים את זה בנוגע לדיני חוץ לארץ גם בזמן הזה ללא שום נפקא-מינה, והכניסו זאת בהלכות שבת, עם הטעם: "תפתח הארץ לפניהם"!

וכיון שכך, אין מקום לתרץ שהמדובר הוא אודות שטח כזה או שטח אחר, שטח כבוש או שטח משוחרר, מאחר שהדין נאמר גם בנוגע לחוץ לארץ שהיא לא "ארצינו" ו"אדמתינו", שם אין שום שטח שהיה מלכתחילה של היהודים - ואף-על-פי-כן פוסקים שם, שמכיון שנמצאים כך וכך יהודים (ובשביל פיקוח-נפש מספיק יהודי אחד ויחיד), אז אפילו שארץ זו שייכת באמת לאחרים, כיון שזה חוץ לארץ, מכל-מקום כיון שכעת יושב שם יהודי וישנו חשש ש"תפתח הארץ" - ממילא ישנו דין זה עם כל התוקף!

חברון היא "עיר האבות" ולכן גם בוושינגטון התפלאו על הרצון למוסרה!

ולסיים בדבר טוב: העיר חברון נקראת "עיר האבות" גם בפי עמי הארץ שקוראים זאת בתנ"ך, ולמרות שאינם יודעים מהו ענינה של "תורת חיים" - הוראה בחיים, מכיון ש"מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל"⁹, אך בכל זאת, יודעים הם שהפירוש בתנ"ך הוא כפשוטו.

ומזה השתלשל שלפני כמה שבועות התפלאו בוושינגטון על זה שנותנים יותר ממה שרצו!

וזה בא בהמשך להאמור לעיל, שמזה גם ההוראה עם הנתינת כח עם התעוררות מיוחדת שנכנסים ליום הגאולה של אדמו"ר האמצעי, שזה קשור עם יום ההולדת ויום ההסתלקות שלו, שאז "כל עבודתו אשר עבד בו במשך ימי חייו עומד בגלוי, ופועל ישועות בקרב הארץ", אפילו "בגלוי" שנמשך למטה מקליפת^-נוגה כפי שהוא אומר באגה"ק, אבל צריכים שהיהודי לא יפריע! ואחר-כך היהודים ודאי יעזרו, והעיקר ש"הקב"ה עוזרו", שאז תהיה התעוררות מיוחדת, ומחברון מתפשט שבכל מקום שיש יהודי זה נעשה "ארץ".

(מעובד ע"פ שיחת אור ליום ועש"ק ויצא יו"ד כסלו תש"מ)

"דינא דמלכותא דינא" - אינו שייך כשזה סותר לשולחן ערוך!

ישנם כאלו המלבישים כל דבר באיצטלא של יראת שמים, ולכן טוענים: מכיון שנמצאים בארצות-הברית - צריכים לציית למושל המדינה, ובמילא צריכים לשאול אותו כיצד להתנהג, ובמיוחד שהדין הוא¹ - "דינא דמלכותא דינא".

אך, כשזה נוגע לשולחן-ערוך, שהרי על-פי השולחן-ערוך ארץ ישראל שייכת ליהודים בגבולותיה המפורטים בתורה. וזאת, נוסף לענין העיקרי, שישנו דין בהלכות שבת^{10 11} (שזה מודגש ביותר בשנה זו שהיא שנת השמיטה, שנה שכולה שבת) שאפילו אם היה שטח בחוץ לארץ בדוגמת השטחים שבסיני - שהם מחוץ לגבול - ויש שם סכנה "שמא תפתח הארץ לפניהם", ואפילו אם זה רק "חשש", ואפילו כשהם רק "ממשמשים ובאים", והם אומרים מפורש שהם רוצים להכנס באופן עראי לקחת לא יותר מ"תבן וקש" ואחר-כך ילכו למקומם - אזי הדין הוא שצריכים ליטול נשק בשבת, ולעמוד בכל התוקף.

דין זה שייך גם בחוץ לארץ, ושייך לכל הזמנים ולכל המצבים בהם האדם נמצא, ואפילו אם הוא כבר ירא^-שמים - יש לו את הזכות לעמוד בתוקף בעניין עיקרי של התורה ומצוותיה - פיקוח^-נפש! מכיון שכאן מדובר ב"שמא תפתח הארץ לפניהם", והוא מתעקש בתוקף על השטחים שבסיני שעל^-ידם יכולים לבוא לסכנה ש"תפתח הארץ לפניהם", ובפרט בשטחים שנמצאים בתוך ארץ ישראל.

אך כאן מתעוררת השאלה: הרי ישנו פסק הסותר לכאורה את הדין האמור, והוא: שצריכים לציית למלכות מכיון ש"דינא דמלכותא דינא"?!

ושתי תשובות בדבר:

• א) "דינא דמלכותא דינא" תקף רק בענינים שהם לא בסתירה לשולחן-ערוך, אך כאשר זהו נגד דין בשולחן-ערוך אין כל תוקף ל"דינא דמלכותא".

• ב) יתירה מזו: זה ש"דינא דמלכותא דינא" וצריכים לקיימו - אין הכוונה שצריכים לקיים את הדין בגלל שזהו דין המלכות, אלא צריכים לקיימו בגלל שהוא דין מפורש בשולחן-ערוך (ש"דינא דמלכותא דינא") - ולכן הוא מקיים את ה"דינא דמלכותא".

ומזה מובן, שלא שייך שה"דינא דמלכותא" יהיה בסתירה לשולחן-ערוך - היות וכל הסיבה שהוא מקיים את ה"דינא" זהו מפני שזה דין בשולחן-ערוך.

דוגמא לדבר: כשרופא מומחה אומר לאדם, שבשביל רפואת פלוני, עליו לעשות מלאכה בשבת או ביום-הכיפורים - שאז הדין שצריך לעשות את המלאכה, ואדרבה: על-ידי עשיית המלאכה מיתוסף בשמירת השבת, וזה נהיה דין בהלכות שמירת שבת - הנה הוא לא עושה את המלאכה בגלל שהדוקטור אמר לו לעשות מלאכה, אלא בגלל שעל-ידי שהדוקטור אמר לו לעשות את^-זה - זה נעשה דין בהלכות שבת, ולכן הוא עושה זאת בגלל שהשולחן-ערוך פסק שצריך לעשות.

וכן הוא בנוגע לעניני בטחון: שכששואלים אצל מומחה לעניני בטחון, והוא עונה (ולא משנה כיצד הוא מתנהג בשאר הענינים, מכיון שיש חזקה ש"אומן לא מרע אומנתו"³ ובפרט שזה "מילתא דעבידא לאיגלויי") ואומר שהעניין הזה נוגע ל"תפתח הארץ לפניהם" - אזי נוהגים כך לא בגלל שאותו 'גנרל' ואותו מומחה אמר כך, אלא מכיון שכך הדין בשולחן-ערוך, שבמצב כזה יש לנהוג כפי הוראתו של מומחה הביטחון.

אך אותו אחד שאמור להיפגש עם הגוי - חושב מה יהיה הלאה, שהרי לדעתו, הגוי ילחץ, וישראל זקוקה לטובתו - לו מבהירים: דוקא כשעומדים בתוקף - כדרישת התורה, ולא מצד "כחי ועוצם ידי"⁴ - אלא אומרים ללא בושה ועם כל הכבוד שציוותה התורה שבמקרה הזה יש לנהוג הפוך ממחשבתו של מושל המדינה - רק זה יביא לתוקף המדינה שלו, נוסף לתוקף שזה יביא לארץ ישראל ולעם ישראל.

אפילו הגויים שואלים: ׳היתכן - היהודים רוצים להחזיר שטחים?!

נמצאים כעת בזמן 'מוזר' ובמצב איום ונורא:

• 3) ראה חולין כז, א ואילך. ובתוס' שם.

• 4) עקב ח, יז.

12

כשהגיעה משלחת ישראל לוושינגטון ושם הביעה את הסכמתה לתת למצרים את בארות הנפט בעלמה וכיוצא-בזה - התפלאו מאוד האמריקאים: היתכן?! - איך אתם מוכנים לתת כזה דבר?!

אפילו מצרים לא שיערה שישראל תקיים את ההסכם, שכבר מראשיתו לא היה לו כל תוקף, מאחר ותוכנו הוא נגד היהודים היכן שרק יימצאו. ומי שחתם על זה אינו בעל^-הבית על אותם שטחים, אלא "לה' הארץ ומלואה"¹² - "וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"¹³. ולמרות שאין זה בגבולות ארץ ישראל, בכל זאת זה חלק בחוץ לארץ השומר על ארץ ישראל, ועל^-ידי מסירתו יכול חס-ושלום להווצר מצב ש"תפתח הארץ לפניהם".

ואף את הזמן שנקבע להחזרת השטחים - הקדימו בכמה חודשים. ולא זו בלבד, אלא שמתייחסים לזה כ"הישג", היות והחזרת השטחים מוקדם יותר תגרום שגם השלום יהיה מוקדם יותר. וכבר חישבו שהחודשים בהם הוקדם ההסכם עלו בעוד כמה מליוני לירות, היות והוסכם שהנפט שישאבו המצרים מאותם בארות שהיהודים עצמם כרו (והפעילו אותם על-ידי המכונות שנקנו בכסף יהודי) - יקנו היהודים בחזרה ועוד במחיר יקר יותר מהתעריף הרגיל של הנפט.

בכלל כל ההסכם הזה, הוא נגד וושינגטון וחברותיה שאינם מעונינות בהתחזקותה של מצרים, מפני שאז מצרים לא תזדקק כל-כך לארה"ב.

השתמשו עם תכונת ה"עם קשה^-עורף", בכדי להיות קשה^-עורף נגד השכל הפשוט, נגד השכל הישר, והעיקר נגד שכל התורה. ולא נותנים להם "סתם" את השטחים, אלא "מהדרין מן המהדרין" - כמה חודשים קודם הזמן שסוכם, כדי שיאמרו עליהם שהם "רודפי שלום".

מה זאת אומרת "רודפי שלום"?! - הרי זה בא על^-חשבון נשמות יהודיות ופיקוח^-נפש?! וכן בנושא הכסף - במקום לתת את הכסף למוסדות תורה, או לעניני בטחון -נותנים אותו למצרים עבור הנפט.

ועד כדי^-כך הגיעו, שכאשר אחד מבאי-כחה של הממשלה חזר מחוץ לארץ עשו 'רעש' מדבריו, שרואים שהיהודים הם עם כל-כך "יקר" ורודף שלום, עד שמוכנים לשלם מאות מליוני דולרים תמורת נפט ששייך להם, וכל-זאת מרצונם ללא לחץ [אלא שארצות-הברית כלל לא מעונינת שיעמדו בהסכם זה - ולא מפני "אהבת מרדכי" אלא פשוט מפני שהם לא רוצים שמצרים תסתדר ללא עזרתה] - עד לדבר הנורא ביותר: כשחתמו על החוזה האומלל הנקרא על שמו של דוד - עשו מסיבות עם שרים ורבנים מוזמנים, ונתנו מזל-טוב, וציוו לעשות מסיבות גם בחוץ לארץ על אותו הסכם שאימלל את היהודים וגם את הגויים.

והלואי שיפסקו הצרות שנוצרו מההסכם, היה-לא-תהיה - צרות שלא מדווחות בעיתונים בכדי שאף אחד לא ידבר עליהם, ורק כשעיתונאי לא^-יהודי מגלה אותם ומפרסם אותם ב'טיימס' - אז אין ברירה אלא לגלות זאת.

משתמשים בתכונת ה״עם קשה עורף" בכדי להילחם בתורה!

ו"מצוה גוררת מצוה"⁷: מנצלים את הקשיות^-עורף והמסירות^-נפש המושרשים ביהודי כדי למנוע מיהודים לגור בשכם (שהיא מהמקומות הספורים שעם-ישראל קנה בכסף מלא - וזה נכתב אף בתורה שגם הגויים מודים בנכתב בה, ועליה טענו כל הזמן שהיא שייכת ליהודים), בחברון ובירושלים העתיקה (אותה קנה דוד המלך מארונה המלך, ושילם עבורה בכסף שגבה מכל השבטים - ולכן היא נחלה שאינה מתחלקת לשבטים - שזה לא מדובר על ירושלים החדשה שמחוץ לחומה, אלא על ירושלים העתיקה ומקום המקדש).

עד שהגיעו לכשלון הגדול (בו איבדו את

 

התוקף ואת הקומה זקופה) אשר אירע בימים

האחרונים עם ראש-עיריית שכם.

או שלא מתחילים את הפעולה מלכתחילה, או שמתחילים ומסיימים - ואילו שם כבר התחילו עם החלישות של "ונהי בעיננו כחגבים"⁸, ולכן מיד כשרמזו לאחר^-מכן ממקום מסויים כך וכך, החלו לדון לכאן ולכאן, והסיום נעשה על-ידי שכתבו על דף בארוכה את הטעמים לכאן והסברות לשם, שכולם יודעים שלא זה המצב, ולא אלה הסיבות.

• 7) אבות פ"ד מ"ב.

• 8) שלח יג, לג.

14

שהטעם היחיד לזה, הוא: "ונהי בעינינו כחגבים"!

כתוב בספרי מוסר שכשהיצר^-הרע מגיע לאדם ואין לו שום דרך להכשילו לעשות ההיפך מרצון ה', אזי הוא מביא לו היתר מפורש מהתורה: שכתוב בגמרא¹⁴ "עבר ושנה נעשה לו כהיתר"! ואם-כן, היות שכבר חטא בדבר שלש פעמים - הרי הגמרא אומרת שלגביו אין זה איסור, אלא "לו" - זה נעשה "כהיתר"!

כל-זה טוב ויפה כשהכל הוא ב'דרך הצחות', כששני בחורי-ישיבה מתנצחים ביניהם בדברי חידוד - אך כאן מדובר אודות עניין של פיקוח^-נפש.

ובימים האחרונים לא הסתפקו בכשלון של                             r

^{1          1}         הנפט ב׳עלמה׳: שדות הנפט שבעלמה נמסרו

מסירת שדות הנפט ב"עלמה" שבכל יום בה׳ כסלו תש״מ - 25.11.1979.

משלמים למצרים כספים שנאספו על פתחי נדיבים והיו אמורים להגיע למטרות טובות ותמורת זאת משולמים כספים אלו עבור אותו נפט שהם עצמם נתנו לגויים - אלא יתירה מזאת: את הכספים מזרימים לאותו 'כיס' שכבר פורסם שהוא עומד בקשרים עם רוסיה הסובייטית. זהו גם אחד הטעמים מדוע וושינגטון לא רצתה בהסכם הזה, מכיון שהיא מעונינת שמצרים תזדקק לה, ושלא יהיה להם חופשיות שיוכלו להזדקק למי שרוצים (שעל-ידי הסכם זה ניתנת להם חופשית זו) וניתן להבין באיזה אופן זה יכול להשפיע, היה-לא-תהיה, על ארץ הקודש.

מי שרוצה לדבר נגד ההסכמים - משתיקים אותו!

ואין פוצה פה ומצפצף - כל ההסכמים עוברים 'חלק', לא מפרסמים אודותם ומי שרוצה לומר משהו נגד זה - מיד משתיקים אותו. ולא זו בלבד, אלא ממשיכים למסור ואף מלבישים זאת באיצטלה של יראת^-שמים - כיון שחתמנו על הנייר ו"נצח ישראל לא ינחם ולא ישקר"¹⁵ - ממילא אין אנו יכולים להפר זאת! - מה זאת אומרת "חתמנו", הרי הצד שכנגד הפר את ההסכם שעות ספורות בלבד לאחר חתימתו?!

וכשם ש״מצוה גוררת מצוה״ כך גם ״עבירה גוררת עבירה״⁷ - שלא זו בלבד שאין הם מפסיקים אלא הם ממשיכים - ״אכלתי ואוכל עוד״ - בשם מי הם חותמים ? !

כעת כיון שכבר אין על מה לשאת-ולתת, היות והם תובעים הכל - אזי כאן הגיעו היהודים התמימים של ארצות-הברית, שאינם מבינים בזה, והם אלו שלוחצים על ישראל להמשיך בכניעה ובנתינה.

וזאת, למרות ששמעו מהגויים בוושינגטון שזו השטות הגדולה ביותר שעשו, היות ועל-ידי-זה נמצאים בסכנה. - דברים אלו נאמרו על-ידי המפקדים האמריקאים לנציג ישראל בוושינגטון שהגיע כמה וכמה פעמים, כשמטרתו היא למצוא^-חן בעיניהם, אך הם בפועל אמרו לו: איננו רוצים שתתנו למצרים, היות וזה מגביר את כוחם על חשבון החשיבות של ארצות-הברית. אך על הטענה שהסכם זה מחליש את כחה של ארצות-הברית, עונים: כיון ש״נצח ישראל לא ישקר״, ואנו ״רודפי שלום״ - לכן, בכדי לכונן שלום ׳בשביל הנכדים' לא עושים חשבונות.

הלואי שהדרך הזאת תחזיק מעמד עד הנכדים!

אינני רוצה לבטאות בפה כמה שהמצב הוא איום ונורא! - לא רק המצב העכשווי, אלא גם מה שמתכוונים לעשות בעתיד - הוא איום ונורא, היה-לא-תהיה. שכל-זה נגרם על-ידי שמוסרים להם עוד ועוד דברים.

ויהי רצון, שכשם שראינו אצל בעל הגאולה

 

שכאשר הלשינו עליו שהוא הולך נגד הממשלה, ולכן הושיבו אותו במאסר - בכל-זאת, כשיצא הוא פירסם¹¹, שהצדקה ששלח לישראל (שהיתה תחת שלטון הטורקים) - היא זו שעמדה לו לשחרורו מהכלא. ואמר זאת, למרות הכתוב¹² "אל תתגרה בגוי קטן", וודאי בכל הממשלה. במילא רואים מזה, ש״אל תתגרה" אינו סותר לעמידה בתוקף, אלא דווקא על-ידי התורה מגיעים לתוקף.

• 11) אגה״ק סס״ד.

• 12) ראה פסחים קיג, א.

16

וכן בעניננו: אותם יהודים הגרים בארצות-הברית, שאליהם מגיע היצר^-הרע ומשכנעם שינצלו את כח השפעתם להשפיע על היהודים לוותר על חלקים נוספים, ולחזק את דעת המדינאים בוושינגטון הרוצים ללחוץ על היהודים שבארץ ישראל בזה שמסירת חלקים היא עניין של שלום - עליהם לדעת: היות ונפסק פסק-דין ברור בשולחן-ערוך שזה גורם ל"תפתח הארץ לפניהם" ממילא יהודי צריך לעמוד נגד זה, כיון שזה עניין של פיקוח-נפש. ולכן, עליהם ללכת בכח התורה - אשר "לא תהיה מוחלפת"¹⁶ - לממשלה ולעומדים בראשה ולהסביר להם את^-זה, ואזי יהיה כפי שאמר אדמו"ר^-הזקן: 'זכות ארץ ישראל היא שעמדה לי'.

וכשהולכים בכח התורה, ובאים לוושינגטון, לאולבני, ללונדון או לפריז, ומסבירים להם שאמנם 'מתפללים בשלומה של העיר'¹⁷, אך יש להם התחייבות כלפי מושא התפילות - שהוא הקב"ה. וניגשים אליהם בשיא התוקף - ולא מתוך תחנונים - מכיון שזה לא דבריו אלא התורה מדברת מפיו, ומסבירה שליהודי אין ברירה, מכיון שהשולחן-ערוך פוסק שעל-ידי-זה "תפתח הארץ לפניהם", ולכן צריך לאחוז בנשק - אזי "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן" - עד לזה שהם יסייעו לבטחון היהודים.

יהודי מוכרח לנהוג כרצון התורה!

אלא שישנם יהודים "מסיתים ומדיחים" - שהם תחילת העניין של "א^-ל זר אשר בקרבך"¹⁸ - וכמדובר, שאחד הלימודים מהגאולה הוא, שצריך לעשות גם בחוץ-לארץ -ארץ ישראל, וכן לסייע לארץ הקודש באופן שהתורה רוצה; בין אם הוא רוצה ובין אם לא - הוא שייך ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש"¹⁹ על-ידי שנולד יהודי או התגייר כהלכה, ולכן הוא מוכרח לעשות כרצון התורה, ולדבר בכל התוקף בכל מקום שיש לו השפעה, שזה דין של התורה הקשור בפיקוח^-נפש שעל-זה אף^-אחד לא יכול להתווכח.

ואז גם היהודים יתנהגו כך, ויעזרו ליהודים לשמור על חייהם - שזה נעשה רק על-ידי קיום הוראות התורה, ורק על-ידי-זה היהודים יהיו בתוקף ולא בחלישות (כעתה, שנתנו למצרים הרבה חלקים).

ויהי רצון, שנצא מכל הענינים הבלתי^-רצויים שהיו עד עכשיו, שנגרמו על-ידי שניצלו את הקשיות^-עורף ל"ונהי בעיננו כחגבים", ונעמוד בכל התוקף של "ואולך אתכם קוממיות"¹⁷, שזה קשור לנאמר בתחילת הפרשה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" - ואז יהיה כל^-טוב, החל מ"ונתתי גשמיכם בעתם"¹⁸ שזה קשור גם לארץ ישראל, וכפי שמסביר הרמב"ן (שם) שזהו המקור לכל הברכות, וזה נמשך על-ידי כל היהודים בכל מקומות פזוריהם.

ובקרוב ממש יתקיימו כל היעודים הללו כפשוטם, שיהיה "ונתנה הארץ יבולה", ואפילו

אילני סרק יתנו פירות. וכן ברוחניות, שאפילו אלו שאין בידם מעשים טובים - שהם

הפירות - הרי בימות המשיח גם הם יתנו פירות.

כן תהיה לנו בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו, שיהיה אור בסוף הגלות כפי שהיה לבני ישראל בצאתם ממצרים "אור במושבתם"¹⁹, ולאחרי-זה "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"²⁰ -בקומה זקופה²¹.

(מעובד ע"פ שיחת י"ט כסלו תש"מ)

• 17) בחוקותי כו, יג.

• 18) שם, ד.

• 19) בא י, כג.

• 20) בשלח יד, ח.

• 21) ראה רש"י בחוקותי כו, שם.

18

גם כשנמצאים בגלות יש ללמוד מהנהגת יוסף במצרים - "שם שמים שגור בפיו"

(דובר אודות הנהגת יוסף - שלמרות היותו במעמד עבד, התנהג כפי שלמד אצל אביו, וזה גרם שאדוניו הפקידו על כל ביתו).

ההוראה מזה לכל יהודי:

כש"יוסף הורד מצריימה"¹ החלה ראשית גלות מצרים, כמאמר רז"ל^{20 21}: "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל" ורק "זכותו גרמה לו" והגיע למצרים באופן של כבוד, על^-פי בקשת "אדון לכל מצרים"²² - שההתחלה בזה היתה על-ידי "ויוסף הורד מצריימה" - גלותו למצרים, שזה הביא לירידה של יעקב ובניו למצרים.

גלות מצרים היא תחילת ושורש ומקור לכל הגלויות שלאחריה, וכמאמר רז"ל²³ "כל המלכיות (גלויות) נקראו על שם מצרים".

זוהי ההוראה מהנהגת יוסף: גם כשיהודי נמצא בגלות - הוא צריך להתנהג באופן ש"שם שמים שגור בפיו"²⁴, עד שגם אומות^-העולם העומדים סביבו יבחינו "כי ה' אתו".

וזו הדרך היחידה על-ידה יהיה "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"²⁵ עד ש"ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו"²⁶: לא רק שאינן "מצירות לישראל", אלא אדרבה: (הן מסייעות ליהודים בענינם עד ש)הן מוסרות להם את עסקיהם שיתעסקו אתם, אפילו כשאנו נמצאים בימים האחרונים של הגלות, כשהמעמד ומצב הוא שאומות-העולם הם ה"מלכותא" והם המושלים (שלכן "דינא דמלכותא דינא"²⁷ בענינים שאינם נוגעים ליהדות).

שכל זה נפעל רק באם הנהגת היהודי היא באופן ש"שם שמים שגור בפיו" - שבכל הענינים שמתעסק עם הגוי, הוא מתנהג על^-פי הוראות הקב"ה שנמסרו בתורה.

וכשהיהודים מתנהגים על^-פי התורה - אזי מקיימים הם גם את הוראת התורה - הפסק^-דין הברור בשולחן ערוך⁹ שאסור למסור שטחים שעל-ידם נגרם חשש סכנה ליהודים, אלא אדרבה: צריכים להתייצב בתוקף המתאים - "יוצאים עליהם בכלי^-זיין".

ותוקף זה באופן ש"שם שמים שגור בפיו" - לא מצד "כחי ועוצם ידי"¹⁰, אלא מצד כחו ועוצם ידו של הקב"ה, ולכן לא מתחשבים במה שאומרים שהיהודים הם 'חלשים' ו'מעטים', היות והולכים בשליחותו של הקב"ה.

וודאי שאז "תיפול עליהם אימתה ופחד"¹¹ עוד קודם שיצטרכו להשתמש בכלי^-זיין, ויסתפקו בזה שיחזיקו את הכלי^-זיין, ועד שאפילו גם לא יצטרכו להחזיק את הכלי^-זיין אלא יצאו ידי^-חובה בזה שידברו בתוקף המתאים.

ועל-ידי הנהגה זו יבטלו את ה"לחצום לחץ גדול"¹², ועל^-אחת^-כמה^-וכמה שיבטלו את ענין ה"מתיוונים" - אלה הרוצים שיהיה "ככל הגויים בית יהודה"¹³, רחמנא ליצלן - היות והיהודים מתייצבים עם "גאון יעקב" - עם המעמד שיש להם מזה שהקב"ה "יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה"¹⁴ וה"גאון יעקב" ניכר אצלם בחיי היום^-יום, בכל הנהגותיהם.

ומגיעים למעמד ומצב של "חנו - כ"ה"¹⁵ - מעמד ומצב של חניה.

זאת אומרת: שהגם בהמצאם בגלות - הם עומדים באופן של חניה, כפי שהגמרא אומרת¹⁶: "כיון דכתיב¹⁷ על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כמאן דקביעי להו דמי" - כיון שמתנהגים "על פי ה'", ממילא נמצאים במצב של חניה ומנוחה. ואז יהיה "לכל בני ישראל היה אור במושבותם" עוד בהיותם במצרים ובימי הגלות - על-ידי שמוסיפים ב"נר מצוה ותורה אור"¹⁸, לימוד התורה וקיום המצוות.

• 9) או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 10) עקב ח, יז.

• 11) בשלח טו, טז.

• 12) ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"א.

• 13) יחזקאל כה, ח.

• 14) תהלים מז, ה. ועוד.

• 15) תקו"ז תי"ג (כט, א).

• 16) עירובין נה, ב.

• 17) בהעלותך ט, יח.

• 18) משלי ו, כג.

20

 

 

שלום יכול להיות רק ע״פ התורה; מסירת שטח מארץ ישראל - עד התורה וההלכה!

[דיבר אודות בניית 'שיכון חדש' בארץ הקודש]:

בניית שיכון חדש, לכל לראש זהו ענין השייך שלימות הארץ, ואין לשער את שכרו של הבונה בארץ ישראל. ומלבד השכר ישנו כאן ענין המחזק בפשטות את ארץ ישראל.

ובנוסף לכל-זה: בניית שיכון חדש (והדומה לזה) בארץ ישראל מראה לכל העולם כולו, שאותם אלה המדברים שטויות, שאפשר למסור אפילו משהו מארץ ישראל לגבולותיה (היה-לא-תהיה) - אזי, לא הם בעלי-הבתים על ארץ ישראל!!!

ובפרט שגם אומות-העולם לא בעלי-בתים על-זה! - אומות-העולם כבר אמרו בגלוי שלא הם חשבו וקיוו שימסרו - זאת מכריחים יהודים; יהודי אחד מכריח יהודי שני לומר שבשעה שימסרו שטח מישראל, יקרבו את השלום.

והנה, מאחר שהתורה ניתנה "לעשות שלום בעולם"¹, אם-כן השלום מוכרח להיות עלפי התורה! ומסירת שטח הגורם ל"תפתח הארץ לפניהם"² (שכך המצב בעניננו) - הוא היפך התורה והשולחן-ערוך!

ולכן, "שלום" זה, הוא היפך התורה - ולכן מ"שלום" זה לא יצא טוב לאף אחד! -שזהו אחד הביאורים מדוע הגויים אינם לוקחים זאת, מאחר ש"מזלייהו חזי"³ - מזלם למעלה רואה שאם הם יקחו את השטחים יגרם להם רק חוסר-מזל, ולא פחות גרוע מחוסר המזל של היהודים.

ההבדל הוא, שאצל הגויים חוסר-המזל מתבטא רק בכך. ואילו אצל היהודים ישנו חוסר-מזל נוסף, והוא שעושים היפך ציווי הקב"ה!

כל ההפחדות שהיהודים רוצים להפחיד את-עצמם - עליהם לדעת שפחד זה הוא עוד פחות מהפחד שישנו מ"קול עלה נדף"⁴. היות וגם ה"עלה נדף" (אשר מהם פוחדים), התחילו לפרסם בגלוי שכלל לא חשבו שימסרו להם את כל שמסרו בפועל.

• 1) סיום וחותם הל' חנוכה.

• 2) שו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 3) ראה מגילה ג, א.

• 4) בחוקותי כו, לו.

22

הפחד האפשרי היחיד - הוא כפי הכתוב בפרשתינו²⁸: "את האלוקים אני ירא". וכשפוחדים מהקב"ה - אזי, יראה זו מבטלת את כל היראות והפחדים מדברים אחרים. אפילו אם אלו פחדים שיש בהם ממש, ובפרט שהפחדים הם מ"קול עלה נדף" בלבד ועל-אחת-כמה-וכמה בעניננו - שהמדובר בפחדים שהם פחות מ"קול עלה נדף".

והזעקה עתה היא אחת ויחידה: לעשות פעולה "המעשה הוא העיקר"²⁹! - כל ההחלטות יפות וטובות - אולם העיקר שיהיה "מכת הפטיש על הסדן" (טאפארו דא פלאחו), שיהיה אפשר למשש זאת בידיים.

ובמעמד כמה-וכמה עשיריות מישראל, ובבית-הכנסת, ובמקום קדוש ד' אמות של תורה, של תפלה ושל הלכה - היכן שהרבי נשיא דורנו למד בחיים חיותו בעלמא דין נגלה וחסידות, והתפלל באותן ד' אמות - אז מודיעים ('דבר פראי') בהסכם כל הקהל כולו, עם כל הענינים הקשורים בזה, שייסדו שיכון חדש של עולי חב"ד ואנשי חב"ד, הן בירושלים עיר-הקודש והן בעוד מקום אחר בארץ הקודש.

(מעובד ע"פ שיחת ה' דחנוכה תש"מ)

ביאור ענינם של "ארבע כתות" במעב הנוכחי

[דיבר על הד' כיתות שהיו על הים, וביאר את טענתם, ואחר-כך אמר]:

מהיהודים נדרש שיהיה "ויסעו", שתוכנו הוא - להפסיק ללכת בדרכים הבלתי^-מובנות כלל וכלל שהלכו בהם עד עתה, ולהתחיל להתנהג בהנהגה אחרת המפורטת בתורתנו הקדושה, תורת חיים ותורת אמת שניתנה ונקראת על שמו של משה; ובתורה עצמה, השלימות היא - "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"¹ - ההלכות הפסוקות בשולחן ערוך.

ויש לומר על-דרך הצחות - מה שהפוסקים האחרונים מפרשים על הפסוק² "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" - שפסקי^-הלכה פוסקים כהרמ"א (רבי משה איסרליש). חלילה מלהתנגד לזה ולהסביר את דבריו לא כפשוטם וודאי שלא לעשות ההיפך מפסקיו.

והמדובר כאן הוא, על פסק-הדין הברור בשולחן ערוך הלכות שבת סימן שכט, שכאשר "נכרים ממשמשין ובאין" - למרות שעדיין לא הגיעו, אלא יש רק ספק וספק^-ספיקא (שכך הדין בפיקוח^-נפש, וזה סימן שמדבר בעניין פיקוח^-נפש בשבת) - נוטלים כלי^-זיין, אפילו בשבת, היות וישנו חשש - ולו הקלוש ביותר - ש"תפתח הארץ לפניהם".

ותמורת זאת, מתייגעים למצוא 'פשעט'לך', עושים אסיפות בהם מכריזים נגד הרמ"א בכל מיני לשונות, אך היות והרמ"א פסק - זה נעשה הלכה פסוקה, חתוכה והוראה נצחית, "ודבר אלקינו יקום לעולם"³, מפני שכך פסק הקב"ה.

הקב"ה הראה נס ונתן ליהודים שטח בו יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות, אפילו שזה שטח שאינו בגבולות ארץ ישראל, וודאי בחלקים ששייכים לארץ ישראל לגבולותיה. ודאי שאסור רחמנא ליצלן לדבר אודות ויתור על עוד שטחים - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום"⁴! אף אחד אינו יכול למסור אף טפח אמה ו'שעל' מארץ ישראל בכללות, ובפרט מהמקומות שאומות^-העולם לא יכולים להונות אותנו.

יש להבהיר: כשם שקודם מתן^-תורה היו ארבעה כתות על הים - אף עתה ישנם הכיתות

• 1) סוטה כה, א.

• 2) בשלח יד, ח.

• 3) ישעי' מ, ח.

• 4) שם ח, י.

24 הללו, אך יש לשלול זאת [אז, לא היה פלא גדול לטעון כך - אך היום, לאחר מתן-תורה וההיווכחות בתוצאות אותם כיתות - פלא בכלל שיש לשלול זאת].

כיתה הא':

ישנם המשכנעים אחרים שהשיטה להשאר ביהדות היא - "ניפול למצרים" - נוטלים בידיהם שטחים ומוסרים אותם למצרים. יודעים הם שהמצרים אינם מסתפקים ב"תבן וקש" אלא רוצים ודורשים הם הרבה יותר, ואף אומרים זאת במפורש.

כיתה זו כבר מסרה כמה ענינים, רחמנא ליצלן, שיש בהם עניין של פיקוח^-נפש כפשוטו!!! שאין הכוונה רק על פיקוח^-נפש במובנו הפשוט, אלא הכוונה גם על דברים המפעילים דברים שונים - כגון נפט, שנזקקים לו בכל מיני מצבים ובמיוחד במצב של פיקוח-נפש - ולמרות זאת מסרו יותר מתשעים אחוז מהנפט שהיה בידינו, בטענה: "ניפול למצרים", נסתמך על הבטחותיהם!

כיתה הב':

ישנה כת נוספת, הטוענת שצריכים למלחמה - להגן ולהפיל אימה כשיראו שמתכוונים ברצינות, ועל-ידי שיעמדו בתוקף - "תפול עליהם אימתה ופחד"³⁰, ולא מצד "כחי ועוצם ידי"³¹, אלא "בגדול זרועך" של הקב"ה, מכיון שכך נפסק בשולחן ערוך של הקב"ה.

גם לכיתה זו יש לומר: בגשמיות לא יצטרכו להלחם - ה' "יסדר" שכבר ילחמו בינם לבין עצמם, כך שהיהודים כלל לא יצטרכו ליטול בזה חלק; החלק של היהודים הוא, להיות מוכנים כפי שהיה ביציאת מצרים "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"³² -שיצאו עם חמשה מינים של כלי נשק. אכן, כשנמצאים בגלות כה חשוכה - נצרכים להגיע לכאלה לבושים.

כיתה ג':

ישנה עוד כיתה הטוענת שיש לסמוך על הנס. וזאת, למרות שכתוב בשולחן ערוך שצריך להתכונן עם נשק.

אנשי כיתה זו לא שייכים לזה, כיון שהם סומכים על הנס, ואף עושים טובה ומתפללים. סיבת התנהגותם באופן שכזה נובעת מכך ש"לא ברכו בתורה תחלה"⁸. כלומר, שאמנם לומדים הם תורה אך לא חושבים אודות נותן התורה - הקב"ה - שציוה שצריך ליטול כלי נשק היות ואם יתנו להם חלקים "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם" - אצלם, זה לא מונח כך, הם "סומכים על הנס"!

כיתה הד':

הם אלה שאומרים "ואנחנו נצווח" - על-ידי קול התורה וקול התפילה! - אמנם צריך שתהיה תפלה ותורה - אך השולחן-ערוך פוסק שמצוה שהזמן^-גרמא דוחה לימוד התורה, וצריך לעשות את המצוה כי הזמן^-גרמא, ועל-ידי-זה נפעל יתרון בלימוד התורה שבא לאחרי קיום המצוה שהזמן^-גרמא.

הדרך הישרה!

ועל כל אלה לנהוג באופן של "ויסעו" - הזנחת ההנחות שהיו עד עתה. ומכיון ש"אין לך דבר העומד בפני התשובה"⁹ - הקב"ה מסייע בידו לעשות תשובה. ואת כל האנשים ששכנע אותם לנהוג שלא כפי הדרך הנכונה - מחפש אותם ואומר להם "דברים שאמרתי לפניכם (כפי שאמר אחד האמוראים) טעות הם בידי"¹⁰, מכיון שראה בשולחן ערוך כיצד באמת יש לנהוג.

ואז הולכים "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"¹¹, יחד עם התורה שמאחדת את היהודים, יחד עם חלקם בעולם, כש"כספם וזהבם אתם"¹², ובאופן של "ונצלתם את מצרים"¹³ - מבררים את הניצוצי קדושה מכל מקום שהם, והולכים לקבל את פני משיח צדקנו - באופן של "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"² - בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת י' שבט תש"מ)

• 8) בבא-מציעא פה, ב.

• 9) רמב"ם הל' תשובה פ"ג הי"ד.

• 10) ראה עירובין קד, א. וש"נ.

• 11) בא י, ט.

• 12) ישעי' ס, ט.

• 13) שמות ג, כב.

26

הקב״ה אמר שצריכים את א״י - ואילו אותו רב טוען שלא צריכים אותה!

היות וחיים בעולם עם רעיונות פראיים - אזי נתחדש לאחרונה רעיון חדש והוא: העובדה שהתורה ניתנה במדבר זוהי ראיה שלא צריכים את ארץ ישראל.

שאותם הוגי רעיונות אלו - יביטו בחומש, ובחומש עצמו בעשרת הדברות¹ אשר ניתנו במתן תורה (שהם בפשטות היסודות דהיהדות) - ויראו שלאחרי ארבעה הדברות הראשונות מגיעים לדיבור "כבד את אביך ואת אמך" (ובדיבור זה אפילו אומות-העולם "נחה דעתם" היות שעד אותו דיבור הם טענו "כבוד עצמו הוא דורש"^{33 34}) אשר מיד ממשיך: "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך".

כלומר: הקב"ה אומר שבשעה שיהיה "כבד את אביך ואת אימך" לא יקבלו יותר הצלחה בלימוד התורה, ולא יקבלו עולם-הבא ("לחזות בנועם ה'"³⁵), אלא יקבלו את השכר - לחיות בארץ ישראל הגשמית.

ולא סתם לחיות על ארץ ישראל אלא "יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" - שיחיו עד מאה ועשרים שנה ועוד יותר בארץ ישראל כפשוטו!

למרות שהיהודים ידעו אשר הנשמה יוצאת מהגוף, היא מקבלת שכר נצחי - למרות זאת בכדי לקבל על-עצמם את הציווי של "כבד את אביך ואת אמך", לא אמרו שהם יקבלו על-זה שכר רוחני, גן-עדן, עולם-הבא, ש"י עולמות (או אפילו שי"א עולמות), אלא "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" - כלומר שהם יקבלו את ארץ ישראל הגשמית.

וזהו השכר היחידי שהקב"ה מצא צורך לכתוב.

ולכן, כאשר אחד מגיע ואומר שלא צריכים את ארץ ישראל הגשמית רחמנא-ליצלן, שילך וישאל את הקב"ה אם צריכים זאת או לא!

וכן שיביטו בתוך החומש ששם מסופר, כאשר היהודים יצאו ממצרים, אומר הקב"ה ליהודים⁴ "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה . . ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים גו'"! - ארבעה לשונות אלו אינן מספיקות, שהרי מיד ממשיך⁵ "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה". ולכאורה, הקב"ה הרי כבר הוציא את בני-ישראל ממצרים - מה הם עוד צריכים?! - על-זה אומר הוא ששלימות הגאולה היא כשיגיעו לארצינו הקדושה דווקא!

והיות וה"והבאתי אתכם אל הארץ" בא בהמשך ליציאת-מצרים. לכן, כשם שאת יציאת מצרים צריכים לחיות באופן תמידי כמו שנאמר⁶ "בכל דור ודור חייב אדם לראות את-עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים", באותה מידה, יש לחיות באופן תמידי את ההליכה לארץ ישראל.

אם הרב אינו מעונין להראות את מקורותיו - יש לדעת שהוא פסק נגד ההלכה!

וזה שהשני שואל: הרי התורה ניתנה במדבר ולא בארץ ישראל?! - יש לענות לו על-זה שזוהי כבר שאלה בת אלפיים שנה! שהרי המדרש⁷ שואל את השאלה, וגם עונה עליה -שאם התורה היתה ניתנת בארץ ישראל, אזי יהודי ארץ ישראל היו אומרים שהתורה שייכת רק להם. ולכן התורה ניתנה דווקא במקום הפקר, במדבר - בכדי להראות שהתורה שייכת גם ליהודי חוץ לארץ.

מופרך לגמרי לומר שכיון שהתורה ניתנה במדבר - זוהי ראיה שלא צריכים את ארץ ישראל, אלא אדרבה: דוקא בארץ ישראל נמצאת תכלית השלימות שאליה יכולים היהודים להגיע (גם בלימוד התורה שלהם), וכמאמר-רז"ל⁸: "אין תורה כתורת ארץ ישראל".

וכאשר רב מוסמך נעמד ואומר שלא צריכים את ארץ ישראל (ואומר זאת למרות שזה קשור עם פיקוח-נפש של ריבוי יהודים ולמרות שהרמ"א פוסק כך בפירוש בשולחן-ערוך

• 4) וארא ו, ו-ז.

• 5) שם, ח.

• 6) פסחים פ"י מ"ה.

• 7) ילקוט-שמעוני יתרו רמז רפו. ועוד.

• 8) בראשית-רבה פט"ז. ויקרא-רבה פי"ג, ה. ועוד.

28

הלכות שבת) - הרי שצריכים לשאול אותו "מאיזה טעם דנתוני"³⁶! - יש לדרוש ממנו שיראה את כל המקורות לפסק-הדין שלו.

ובאם הוא אינו רוצה לומר מהיכן הוא לוקח את מקורותיו - צריכים כל אלה העומדים סביבו לדעת שהוא עושה היפך ההלכה!!!

גם כאשר הרב פוסק בדין של שווה-פרוטה, ואפילו כשאחד מבעלי הדין הוא איש פשוט ביותר - הנה כששואל את הרב "מאיזה טעם דנתוני" - אזי צריך הרב לפתוח ולהראות לו את כל המקורות שמהם לקח הוא את הדין!!! - ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר זה מגיע לדין של פיקוח-נפש - אז וודאי שהרב צריך להראות את כל מקורותיו לפסק שלו, ובאם לא - צריכים כולם לדעת שהוא עושה היפך ההלכה, רחמנא-ליצלן!

לפני מספר שנים, דובר שכשמגיעים לענין של רפואה - הרי אף אם הדוקטור אינו מניח (שני זוגות תפילין וגם אם אינו מניח) אפילו זוג תפילין אחד - הדין הוא שכאשר הוא אומר שצריכים לחלל את השבת עבור ענין של פיקוח-נפש (וכן אם אומר שצריכים לחלל את יום-הכיפורים) - אזי חייבים לציית לו.

אמנם, אין הכוונה שמחללים שבת ויום-הכיפורים כיון שכך הרופא ציוה - אלא כיון שכך אומרת התורה. אולם התורה עצמה מצווה שיש לחלל את השבת כשהרופא אומר לעשות זאת.

ומדברים אלו - נעשה רעש ופטפוטי דברים: מה פירוש שצריך לציית לרופא, הוא הרי אינו שומר תורה-ומצוות?!

וכשאמרתי להם, שיפתחו את השולחן-ערוך, ויראו שאכן כך הוא הדין (שצריכים לציית לרופא מומחה) - הם ענו לי, שאינם רוצים ללכת להסתכל! - מפני שעסוקים בדברים אחרים וממילא אין להם זמן!

מקרה זו חוזר על עצמו גם עכשיו, בנוגע לשטחי ארץ ישראל: כשאומרים לאותם "רבנים" שפסקו שמותר למסור את השטחים - שיש לשאול מומחה לעניני צבא האם השטחים הינם בגדר של "עיר הסמוכה לספר" (ואם ימסרום זה יהיה ענין של פיקוח-נפש), שאז זה פסק-דין ברור שאסור למוסרם - עונים הם שכלל לא מתכוננים (לא היום, ואף לא מחר) לשאול את המומחה (לענינים אלו)!

בשו"ע וברמ"א³⁷ נפסק ש"בעיר הסמוכה לספר" - אפילו כשהנכרים באים "על עסקי קש ותבן" בלבד, "יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת", ו"אפילו לא באו עדיין אלא (רק) רוצין לבוא"! - ואילו הוא אוחז אחרת.

ולא זו בלבד: אלא כאשר שואלים אותו "מאיזה טעם דנתוני" - כלל אינו רוצה לומר מהם מקורותיו לפסק דינו!

היות והקב"ה נתן לו בחירה חפשית - לכן הוא יכול לבחור שלא לשאול מומחה לעניני צבא. ולא לומר "מאיזה טעם דנתוני" - אך תלמידיו מוכרחים לדעת שרבם עשה היפך ההלכה!!!

הדין ש״יוצאים עליהם בכלי זיק" - תקף גם בזמן שלום!

לאחרי-זה נוספה טענה חדשה:

שהדין בהלכות שבת מדבר רק בזמן מלחמה אולם בזמן "שלום" - הדין ש"יוצאין עליהם בכלי זיין" - אינו רלוונטי. ובפרט שזהו שלום שיש עליו עדים, ואף ערב, ולא סתם אלא ערב שהוא מעצמה (= 'סופר פאוור').

אולם כל זה היה יכול להיות נכון באם לא היה טעם למה אכן צריכים לצאת "עליהם בכלי זיין", ולחלל עליהם את השבת. ובמקרה כזה היה ניתן להתווכח האם פסק-דין זה רלוונטי בעת "שלום" או לא.

אולם ברגע שכתוב בפירוש טעם לדין זה (שכאשר גוים באים "אפילו על עסקי תבן וקש" ואפילו "לא באו אלא רוצים לבוא" אז "יוצאין עליהם בכלי-זיין") שזהו משום -"שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם" - ממילא אבן הבוחן היחידית לראות מתי דין זה חל, הוא אם "נוחה הארץ ליכבש לפניהם" או לא. ובאם-כן - אזי הדין חל ולא עוזרים שום סברות הגיוניות (כמו שדין זה אינו רלוונטי לתקופת שלום), היות וישנו טעם מפורש כיצד לבדוק האם ההלכה חלה.

ובעניננו: היות והכל מודים שהשטחים הם בגדר של "עיר הסמוכה לספר", ובאם ימסרום תהיה "הארץ נוחה ליכבש לפניהם" - לכן, יש לצאת "עליהם בכלי-זיין".

בנוסף להנ״ל - כעת כלל אין שלום!!!

נוסף לעובדה שגם בעתות שלום חל פסק-דין זה - הנה עתה אין כלל "שלום". וכעת כבר אפשר לגלות שעשו גיוס של חצי מליון אנשים לצבא, והעמידו אותם על אחד הגבולות בכדי שלא יהיה כלום. פעולה זו גילתה שצריכים לעשות כפי שהרמ"א פוסק, ש"יוצאין עליהם בכלי זיין".

וכן, מאז הסכם ה"שלום" שנחתם לפני כשנתיים, התרבו המקרים בהם חודרים מחבלים לשטחי ישראל הרבה יותר ממה שהיה לפני ה"שלום"! - אך את רוב המקרים מעלימים, ורק מקצת מהם - מגלים.

שמכל זה רואים עד כמה נהיה "שלום".

הטבע הוא, שכאשר נכנעים ללחץ אחד - זה מזמין לחץ נוסף, וכן הלאה. וכמו-כן בעניננו: בתחילה נכנעו ללחץ וויתרו על הנפט (שזה גרם להפסד כספי גדול מאוד), אחר-כך נכנעו ללחץ מארצות-הברית. וכשהערבים רואים כיצד ישראל נכנעת ללחץ אחר לחץ -הם מקבלים תוקף לתבוע עוד ועוד - ומזה באות כל התוצאות הקשות בדמותם של ריבוי מחבלים ומקרי חבלה וכדומה.

ולכן, אין מנוס, אלא מלהתנהג כפסק השולחן-ערוך (והרמ"א) שכאשר נכרים מגיעים ל"עיר הסמוכה לספר" - יוצאים עליהם בכלי זיין. כלומר, אנשי צבא שיגנו על הארץ.

ומלבד הענין של פיקוח-נפש, צריכה להיות גם הגנה על ארץ ישראל הגשמית, כמדובר קודם, שכבר בעשרת-הדברות כתוב בפירוש שיהודים מוכרחים את ארץ ישראל הגשמית!

וכפי שהרמב"ם אומר שיהודי מוכרח גשמיות - בני חיי מזוני ורוויחי בפשטות! -ובפרט ארץ ישראל הגשמית שזוהי תכלית השלימות שישנה אצל יהודים ואצל התורה. כלומר: אפילו יהודי העוסק בתורה אין לו להסתפק בתורה בלבד - אלא הוא צריך כל הזמן לדעת ששאיפתו היא להיות "על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך"¹¹. באם אין לו את הענין של ישיבה על ארץ ישראל - אזי חסר לו בלימוד התורה שלו!

אך כיון שנמצאים עדיין בזמן הגלות ו"אין סומכין על הנס"¹², וצריכים להגיע לדרכי הטבע בכדי להגן על ארץ ישראל - לכן צריכים שאנשי צבא יעשו זאת!

אולם חס-ושלום מלומר שיש תורה ויותר מזה לא צריך! - חייבים את ארץ ישראל!!!

לא זו בלבד שאסור למסור את א״י - אלא צריכים להכיר על-כך תודה לקב״ה!

והנה, בשעה שנותנים ליהודי טובה גשמית חייב הוא להודות על כך:

וכפי שהגרא מספרת¹³ ש"רצה לעשות חזקיה משיח", אך היות וחזקיה לא אמר שירה על הנס שאירע עמו - לכן לא נהיה משיח, ולכן נמשכת הגלות כבר למעלה משלושת אלפים שנה! ולכן נמצאים אנו בשנת ה'תש"מ בחושך כפול ומכופל!

וכל זאת, לא משום שחזקיה לא הכיר בניסו. אדרבה: חזקיה הכיר בנס שאירע עמו -אלא כל זאת אירע רק משום שלא מסר שירה בפיו!!!

וכן הוא גם בנוגע לארץ ישראל: לא רק שחס-ושלום מלומר שלא צריכים אותה, אלא צריכים להכיר בטובה שהקב"ה עשה עבור היהודים!

לכאורה, מדוע מדברים אודות ענינים אלו?! - הרי כיון שנמצאים בשבת עליה נאמר¹⁴ "וקראת לשבת עונג" - אזי לכאורה צריכים לדבר רק אודות ענינים של "עונג", ולא על ענינים המצערים, ובפרט כשנמצאים במקום קדוש?!

(ובפרט כשנמצאים בשבת מברכים-חודש אדר שזה מראה שאפילו כאשר יהודים נמצאים במצב ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן"¹⁵ - בכל זאת "קיימו וקיבלו היהודים"¹⁶).

• 11) עקב יא, כא.

• 12) ראה פסחים סד, ב. זח"א קיא, ב.

• 13) סנהדרין צד, א. (בלילה אחד הומתו כל צבא סנחריב שצר על ירושלים ומנה 185,000 חיילים).

• 14) ישעי' נח, יג.

• 15) מגילה יד, א.

• 16) אסתר ט, כז.

32

הביאור בזה: סיבת הדיבור אודות כך הוא - בכדי שלא ישאר שום רושם ושום מחשבה (הן למעלה והן למטה...) שישנו קא-סלקא-דעתך אצל יהודים שלא צריכים לנהוג כפי שנפסק בשולחן-ערוך.

לפרסם לעין כל: למרות שרב זה סמוך ״איש מפי איש״ - בכ״ז הוא לא פוסק!!!

וכיצד פועלים כזה רושם למעלה ולמטה?! - על-ידי שיפרסמו זאת לעין כל, שלמרות שזהו דין מפורש, שכאשר מגיעים לכזה מצב מוכרחים לשאול אצל מומחה באותו ענין -הרי שאותו רב לא שאל מומחה בענינים אלו.

ומכיון שכך - הרי שהוא מוציא את-עצמו מלהיות פוסק!

יש להכריז לעין-כל - שלמרות שרב זה הוא סמוך "איש מפי איש" - אולם היות והוא עצמו מודה שהוא לא שאל מומחה לאותו ענין, וכששואלים אותו "מאיזה טעם דנתני"⁹ -הוא אינו רוצה לענות - לכן הוא מוציא את עצמו מלהיות פוסק בישראל!

הטעם לזה שהוא אינו עונה "מאיזה טעם דנתני" - הוא פשוט משום שאכן אין לו כל מקור לדין זה! היות ופסק זה הוא היפך השולחן-ערוך, היפך הירושלמי והיפך הגמרא (בעירובין) בבבלי!

והטעם היחידי שהוא אומר שיש למסור שטחים - זה משום שכך החליט מראש, ולכן לא שייך לשנות זאת! - כך הוא החליט, ולך תעשה לו משהו!

והסיבה לכל הצרות - עד לפיקוח-נפש - היא שנאת חנם ושנאת אחים! - שישנם כאלו הגורמים לשנאה ומחלוקת בין יהודים!

וכפי שהגמרא מספרת³⁸ שעל-ידי שנאת חנם נחרב בית-המקדש, כיון ששנאה ומחלוקת אצל יהודים היא היפך היהדות והיפך התורה:

תורה ענינה שלום כמאמר-חז"ל³⁹ "כל התורה כולה ניתנה לעשות שלום בעולם" -ודוקא כאשר ישנו שלום בין יהודים, אז מצליחים. אך כאשר ישנם כאלה המסתובבים ומפיצים שנאת חינם ומחלוקת בין יהודים - זה גורם שיעשו היפך פסק-דין ברור בשולחן-ערוך, עד כדי-כך שמביאים יהודים לידי פיקוח-נפש רחמנא-ליצלן!

ומכיון שישנה שנאת חנם, צריכים לבטל זאת על-ידי אהבת חנם, בכך שיאהבו יהודי רק בגלל שהוא יהודי.

ויהי-רצון שלא נזדקק לדבר עוד אודות ענינים אלו, היות ויתגלה בעולם איך כל הענינים נוהגים על-פי התורה, ויתקיים "דבר אלוקינו יקום לעולם"¹⁹.

והיות שהגמרא פוסקת²⁰ ש"כלו כל הקיצין" - אזי שיבוא כבר משיח צדקנו "וילמד את כל העם כולו" גם עם אנשים פשוטים. והוא, יראה להם את כל המקורות למה שלומדים, ולא יאמר להם: אתה הנך איש פשוט ואינני מחוייב להראות לך את המקורות! - וכן הוא לא ידרוש שיעמדו לפניו, אלא הוא ירד לכל יהודי וילמד עמו כל התורה כולה - אפילו את האל"ף בי"ת.

ויתקיים מה שנאמר בפרשתינו²¹: "ושמתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר ועד הנהר" עד "כי ירחיב ה' את גבולך"²² - בגאולה האמיתית והשלימה שתגיע דווקא על-ידי פעולה הפכית משנאת חינם, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת משפטים, מברכים-החודש אדר (פרשת שקלים), תש"מ)

• 19) ישעי' מ, ח.

• 20) סנהדרין צז, ב.

• 21) כג, לא.

• 22) ראה יב, כ.

34

כשיהודי אוחז ב׳ידית׳ של נשיא הדור - בכוחו להפיל פחד על אומות העולם!

[דיבר אודות בניית שיכון חדש בירושלים¹]:

כאן המקום להעיר, שמקווים שלכל-הפחות, היום (ראש-חודש אדר) יוכלו להתחיל כבר בבניית השיכון בירושלים עיר-הקודש (אודותיו דובר ביו"ד שבט).

היות ונמצאים בעולם בו מונחים בדיפלומטיה, בפיסות נייר ובכתיבת ניירות, וצריכים לעבור את כל 'סדר ההשתלשלות' בשביל לקבל נושא מסויים - אז בעוונותינו הרבים נגרם צער רב, והמשרדים שצריכים למסור את הרשיונות לבניית השיכון בירושלים - הציגו דרישות שונות ומשונות: שיציגו בפניהם כל-מיני סוגי ניירות וערבויות.

ובינתיים עובר עוד יום ועוד יום, והצד שכנגד אינו נח אלא רק מגדיל את תביעותיו ודרישותיו. ובני-ישראל מפחדים ממנו - היפך הוראת המגילה ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"^{40 41}.

הנהגה זו לא היתה הנהגת מרדכי בלבד, אלא "הגידו לו את עם מרדכי"⁴². כל יהודי בעת שאוחז ב'ידית' של מרדכי שבדורו (נשיא הדור) - אז בכוחו ויכולתו (ואדרבה: בזה מתבטא תקפו) - ש"לא יכרע ולא ישתחווה". ואדרבה: "שמעו הולך בכל המדינות", וזה יפיל את פחד היהודים עליהם (על אומות-העולם) שלא יתעסקו - לא עם חברון, לא עם יהודה, לא עם שומרון, ועל-אחת-כמה-וכמה לא עם ירושלים עיר-הקודש.

אלא אדרבה: כיון שנפל פחד היהודים עליהם, הם רואים שהיהודים אוחזים ביידשקייט לא מצד "כחי ועוצם ידי"⁴³. ואמנם כיון ש"אתם המעט מכל העמים"⁴⁴ - צריכים היהודים להגיע לעזר וסיוע ממדינות שונות - אולם יחד-עם-זה יודע היהודי שהוא מודה בכל

התורה כולה [שזה מתבטא בכך שהוא כופר בכל העבודה-זרה כולה, ובפרט שהוא כופר

בדיבורים שמהם משמע שה'גוישקייט' הוא בעל-הבית בכל העולם - היות והקב"ה הוא בעל-הבית היחידי על העולם]. ולמרות ש"דינא דמלכותא דינא"⁶ - זהו רק בנוגע לדברים שאינם קשורים ליהדות (ולכן בהם הוא מוותר), אולם בשעה שזה נוגע לבטחון ושמירת עם ישראל - שלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ - אזי אף אחד מאומות-העולם אינו בעל-הבית עליו, ואדרבה: "שמעו הולך בכל המדינות", הוא נהיה בעל-הבית על כל העולם.

אולם, ישנם יהודים שכל-כך התרגלו למנהגי ודרכי העולם - עד שההרגל נעשה טבע שני⁷, ולכן אינם מסוגלים לאשר משהו לפני שמציגים בפניהם עשרות 'ניירות'. ולא מסתפקים בזה אלא אף מכנסים אסיפות וועידות, ורק לאחר חודשיים של המתנה - נותנים את החלטתם.

וכל-זאת, כאשר הכל מוכן כבר - הכסף, הרצון והענין. ולמרות זאת - הם ממתינים ואינם עושים את מה שנחוץ לטובתם, לטובתנו, לטובת כלל ישראל ולטובת כל שבעים אומות-העולם - בניית שיכון חדש בירושלים עיר קדשנו, קרית מלך רב.

ויהי-רצון שכשנכנסו לחודש אדר - הוא החודש "אשר נהפך להם"⁸ - הרי ש'יהפכו' את כל הסדרים שהיו עד עכשיו, ומיד יתנו רשיון, ואת כל העזרה שצריכים לתת, ושיכריזו על-כל-פנים שבימי סגולה הללו, ימי הפורים האלו - התחילו כבר לבנות בפועל את השיכון הזה בירושלים.

וכן כך צריך לעשות ולבנות כל יהודי מד' אמותיו - שגם כשיכנס אליו לא יהודי, הוא יראה שזהו בית יהודי היות והיהדות מופצת ונראית בכל פינה על-ידי קופה, ספר ומזוזה. ואין הכוונה שהיהודי יראה זאת כבית במובנו המצומצם - בבית הפרטי - אלא כל יהודי כאשר הולך ברחוב - אינו צריך להכריז שהוא בן אברהם יצחק ויעקב, היות ורואים זאת עליו "כל רואיהם יכירום כי זרע ברך הוי' המה"⁹.

ויהי-רצון שאותם ענינים העומדים כעת בדיבור - ירדו מטה במעשה, תיכף ומיד!

(מעובד ע"פ שיחת ראש חודש אדר תש"מ)

• 6) גיטין י, ב.

• 7) תניא פי"ד.

• 8) אסתר ט, כב.

• 9) ישעי' סא, ט.

36

הוראת המגילה: "לא יכרע ולא ישתחווה" לפני הגוי!

אחת ההוראות הנלמדות מסיפור המגילה היא:

לכל יהודי ישנו כח מיוחד ש"בשעתא חדא וברגעא חדא" - לא רק שיוכל לשנות את

הנהגתו להנהגה אחרת, אלא - יוכל להפוך את הנהגתו לגמרי וכהמובא במגילת אסתר¹ -

"ונהפוך הוא".

ובעניננו:

בעת מלחמת ששת^-הימים "ראו כל אפסי ארץ"^{45 46} את הנסים הגלויים שאינם מלובשים כלל בדרכי הטבע - שעשה הקב"ה לעם ישראל.

נס זה היה צריך לגרום ל"ארים נסי על ההרים"⁴⁷ - "נס" מלשון הגבהה - להגביה את היהודים על-ידי יהדותם, ולהכיר בכך שזה נס ומתנה מן השמים. וממילא, צריכים היו מיד להרבות ביהדות על-ידי בניית בתי^-כנסיות ובתי^-מדרשות, מקוואות^-טהרה, ועל^-אחת^-כמה^-וכמה ליישב את ארץ ישראל.

תמורת זאת - עוד תוך כדי הנס כבר שלחו שלוחים, התנהגו כ"עבדים כנעניים", ומיהרו לוושינגטון להתחנן שיקחו את השטחים אותם נתן הקב"ה בניסים גלויים, אך אותו גוי, שבגלל ה"לב מלכים ושרים ביד ה'"⁴⁸ - היה מחסידי אומות^-העולם - סירב לקחת בחזרה!

אין כל חילוק מה היתה סיבת סירובו - התוצאה "המעשה הוא העיקר"⁴⁹ - שהיה נס בתוך נס, שאותם גויים סירבו לקחת את השטחים שהיהודים קיבלו מן השמים ורחמנא-ליצלן הסכימו לוותר עליהם!

והמשיכו לרדת מדחי אל דחי: כיון שלא הצליחו לפעול על הגויים שיקחו הכל, החלו בשיטת 'צעד אחר צעד', לתת להם מעט מעט, כשבראש ובראשונה - הציעו לתת להם את ירושלים העתיקה!

וכשהגיעו לשלב של מסירת הנפט ואז החלו אנשים לזעוק: כיצד אתם מוסרים את הנפט?! - הרי על-ידו מפעילים מכונות ובתי-חרושת ובו גם תלוי בטחון מליוני היהודים הגרים בארץ - נמצאו הטיפשים שהסכימו לכתוב בעיתונים שמסירת הנפט לא תזיק לבטחון, כיון שיש מספיק נפט לכמה שנים - שקר זה, לא רק שהינו בגדר של "מילתא דעבידא לאיגלויי", אלא כלל אינו שייך במציאות: אדם נורמלי שאינו משוחד על-ידי אינטרסים מסויימים - אשר יברר מה זה נפט, כיצד ניתן לאחסנו ולכמה זמן יחזיק האחסון - לא היה מדפיס בעיתון שקר שכזה, וטעמו בצידו: כיון שהעיתון אינו נזרק, אלא נשמר בארכיון - הרי שלאחר שבוע, חודש, שנה או יותר, שאז יווכחו שאין זה מציאותי - יראו לו את הדברים שאמר, ויטענו: הרי כתבת שיש נפט במקום מסויים המספיק לכמה שנים?!

אך כאשר האנשים ראו את הכתוב בעיתון אשר ישנו נפט המספיק לכמה שנים, טענו: היות וזה הודפס בבירור 'שחור על^-גבי לבן', כנראה שיש בזה קורטוב אמת, כי אחרת - לא היו מדפיסים זאת.

וכשהצד שכנגד הבחין שבישראל נמצאים במצב של "יכרע וישתחווה" וכבר נתנו חצי - אף שאמרו שלא יוותרו על עוד - פתחו בתביעה חשאית שהפכה לגלויה: כשם שכבר ויתרתם על חלק שיש בו נפט, ואף אמרתם שיש מספיק נפט - לכן אתם צריכים להמשיך להיות 'אנשים טובים' ולתת עוד קצת, ללא מריבות.

עוד לפני החתימה עם המצרים הציעו אוטונומיה בגדה המערבית!

וכדי לקדם את חתימתם של המצרים על ההסכם - לכן, עוד קודם לחתימה כבר הציעו היהודים, שבגדה-המערבית - יהודה ושומרון - תהיה אוטונומיה! - משמעות האוטונומיה היא, שהיהודים יהיו שם - לא 'בעלי^-בתים', אלא - באי-כחם של אומות^-העולם לשמור על השטח עד שיגיעו לידי החלטה סופית.

ולמרות שהציעו זאת - דאנו שזה לא יודפס בעיתונים! - מדוע התחרטתם - הרי אתם לחמתם נגד האוטונומיה?!

ואילו היהודים לא היו מקלקלים על-ידי שליחת השלוחים למלך או לשר הרוצים בטובתם של ישראל (שהסיבה לכך היא מכיון ש"לב מלכים ושרים ביד ה'") - לא היינו נמצאים במצב כה איום ונורא בעניני בטחון - כפי שנמצאים עתה!

ועד כדי כך התדרדרו - שלפני שלשה ימים הדפיסו במיוחד שלפי השקפתם - המצב הבינלאומי של ישראל אף פעם לא היה כל כך טוב כפי שהוא עתה. והיות שלא רצו להיראות שוטים ולהיות לצחוק בעיני כולם - לכן הוכרחו להוסיף שאין זו דעת כולם אלא דעת אחדים מהם. אך מכל-מקום, ישנם אנשים הטוענים ומשכנעים שמצב זה הוא מצב טוב בה-בשעה שאין זה כך כלל וכלל! - הם החליטו שהם יכולים 'לעבוד' על העולם, לתת ולתת, עד - "אל תפתח פה לשטן"⁵⁰ - למה שזה יכול להביא.

אך זה לא יעלה בידם, כיון שלכל יהודי ישנה הנקודה העצמית שלו, שלא נותנת לו מנוח, וחודרת ותופסת אותו, ומגלה את פנימיות רצונו, שהוא (כפסק הרמב"ם⁵¹) - לעשות את רצון הקב"ה; ורצון הקב"ה הוא - שארץ ישראל לגבולותיה תהיה שייכת ליהודים!

ואפילו כשנמצאים בחוץ-לארץ - רצון הקב"ה הוא: כאשר באים גויים ודורשים "תבן וקש" - 'אבן^-הבוחן', לדעת כיצד לנהוג - היא ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך באופן ברור. אין צורך להגיע לחכמת בשר^-ודם ולהסבריו - היות והקב"ה מסר את התורה למשה, והיא נמסרה הלאה איש מפי איש, דור אחר דור, עד ה"בית^-יוסף" והרמ"א בשולחן ערוך (כפי הרמז השגור בפי האשכנזים [ובדורינו גם בפי הספרדים] - "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"⁵² - רמ"א).

ובפרט שבדבר זה מסכימים הרמ"א והבית^-יוסף - שאין חילוק כיצד מבקשים ומדוע מבקשים את ה"תבן וקש" - אלא כשיש חשש ש"תפתח הארץ לפניהם", צריך לאחוז נשק אפילו בשבת ואפילו כשהם רק "ממשמשין לבוא"!!

וכשרוצים לפרש שדין זה נאמר רק כאשר נכרים צרים על ישראל ומכריזים שיפתחו במלחמה (אלא שמלחמה זו היא על "תבן וקש", שאז צריכים להתכונן ולעמוד נגדם) ולא במקרה בו יושבים יחדיו שלשה נציגים, סביב שולחן עגול, וטופחים על השכם, ומבטיחים לעזור אחד לשני - הרי זה היפך דעת הבית^-יוסף והרמ"א!!!

אין צורך להסתכל בנושאי^-כליהם בכדי לדעת זאת - הם עצמם כותבים בפירוש, שהדין אינו בא למנוע מלחמה מיידית, או לגרום שיטפחו על השכם ולא יריבו - אלא טעם הדין הוא: "שמא תפתח הארץ לפניהם"!

הם אומרים במפורש: אנו רוצים את כל הארץ, כל יהודה ושומרון וירושלים העתיקה!

ובפרט, שכאן אין צורך להבין דבר מתוך דבר (שמתוך שהם רוצים "תבן וקש" - תפתח הארץ לפניהם), אלא הם אומרים זאת במפורש: אותם אלה המכונים בפי כמה יהודים "אחים" ו"ידידים^-טובים" אומרים בפירוש שאינם מסתפקים ב"תפתח הארץ", אלא רוצים את כל הארץ!

ואפילו ה"מתונים" שבהם אומרים שהם רוצים את כל יהודה ושומרון, עזה וירושלים העתיקה!!!

ואולי אחרי שיקבלו את כל זה - יהרהרו בדבר, האם לעשות שלום אמיתי, או למצוא כבר מה לעשות.

וכאמור: במעמד ומצב כזה, אפילו בחוץ-לארץ, פוסקים הבית^-יוסף והרמ"א, שאין כל חילוק אם הם מגיעים עם אנשי^-צבא או עם דיפלומטים, שולחים שלוחים, או יושבים בתוך בנין סביב שולחן עגול, סועדים, שותים תה וטופחים על השכם באחוות-אחים - אלא, הבחינה היחידה היא - האם "תפתח הארץ לפניהם" או לא!

וכאמור, דין זה חל אפילו כשהמצב המדובר הוא בחוץ-לארץ, על^-אחת^-כמה^-וכמה כשמדובר אודות ארץ ישראל, שם נוגע הרבה יותר ה"תבן וקש" וה'שעל' - היות והיהודים בארץ ישראל מקובצים ומצומצמים בשטח מאוד קטן - לכן, כל תזוזה יכולה מאוד להזיק, רחמנא-ליצלן!

ובפרט שכאן, הם אומרים במפורש מהי כוונתם ואת מה הם רוצים!

ולמרות זאת חוגגים ושמחים באמרם שלעולם לא היה מצב כה טוב עד שאפילו ישנה שגרירות מצרית בארץ ישראל. בכלל, מתעלמים שזה פתח פתוח למרגלים היכולים להימצא בבנין השגרירות ובבנין הסמוך, מכיון שכל מי שיגיע לבנין הזה יצטרכו לנהוג בו בכבוד ובדרכי נועם ושלום.

אין צורך לשער מהם התוצאות מכך - כל מי שרק רוצה יכול לדעת מה קורה בשגרירות ארצות-הברית בירושלים העתיקה בנוגע לבטחון ארץ הקודש, ומטעמים מובנים לא דשים בזה בעיתונות (ותבוא עליהם ברכה, שלא מפיצים מיד בעיתונים ענינים בלתי-רצויים), אך אנשי-הבטחון יודעים מה קורה שם.

אך מה שרוצים כעת לפתוח שגרירות שאסור להתקרב לשם ולעשות ביקורת - (אכן אין ברירה, אך) צריכים לדעת שזה דבר ומקור להביא ענינים של "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו״⁵³ מאותו בנין, הי׳-לא-תהיה!

ולא נמצא אחד ויחיד שיזכיר אודות זה, ואף לא עושים שום פעולה שתמנע את זה!

ההנהגה עד עתה היא בדומה לאחד שהכניס את אצבעו לקערה מלאה מים רותחים, וכאשר הרגיש שנכווה - נשב עליה בפיו, אך מיד לאחר מכן שב וקרב את אצבעו לקערה!

וכך    מתנהגים    עתה,    רחמנא-ליצלן:

 

בתחילה נתנו שטח בסיני, כולל את אבו^-רודס ושטחי הנפט, וכאשר מיד ראו את הצרות^-צרורות שנגרמו מכך - מיד החלו לעשות רוח, בדמות שליחת המשקיפים, בכדי שוושינגטון תביא עוד קצת כסף ונשק. אך מיד לאחר כמה חודשים - החלו שוב למסור שטחים, וכבר בעשרים-וארבע שעות הראשונות הכניסו המצרים לשטח ההוא מטוסים צבאיים, אלא שישראל ביקשה מהעיתונאים להעלים עובדה זו - מה נוגע כיצד זה מתפרסם בעיתונים ? ! - תעשה משהו לבטחון המדינה!!!

הרי כבר נכוות פעם אחת - מדוע אינך מחזיק את עצמך חזק^-חזק בכדי לא להיכוות שוב?!

הבטיחו למתיישבים שיהיו שם לעד - אך הפרו את ההבטחות!

ולאחרי-זה עשו דבר - "שומו שמיים" על הצרות שזה גורם עד-עתה: בהתחלה הראו דוגמא להתיישבות יהודית, והבטיחו להם שיהיו שם לעד ולעולמי^-עולמים, ומיד כשהגיעו מחו"ל - אותם מתיישבים ערכו להם קבלת^-פנים, והשקיעו בה בגוף, בממון, ובעיקר -בנשמה.

ולאחר^-מכן הראו דוגמא כיצד אינם מתחשבים בהבטחות שהבטיחו, וציוו והכריחו אותם להתפנות מאותם התיישבויות שהבטיחו להם לעין^-כל שלא יפנו אותם משם, עם כל מיני הבטחות.

וכשטוענים כלפיהם אודות המרמה שעשו - כנראה שהעיתונאים אינם מדפיסים זאת -אומרים מיד: מה אתם מספרים לנו מה הבטחנו ואמרנו לכם ושעשינו כך וכך - הרי אתם עצמכם יישבתם אותם ב"ימית" ומסביב לה, והבטחתם הכל, וכעת אתם מפנים אותם משם!

ואתם מצדיקים את עצמכם, בטענה שהבטחתם לצד השני ואינכם יכולים להפר את ההבטחה?!

וכפי הסדר ד"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", וכן הלאה - "מי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות" - החלו שוב ללחוץ! ולא כבעבר, שהמתינו כמה חודשים בין לחץ ללחץ, אלא מיד החלו לדרוש דברים. ואיימו, שאם לא יתנו להם - הם יעשו כך וכך.

הודפס בעיתונים שיש הרי עסק עם בני^-אדם - נשאלת השאלה: אם פתאום נהיית איש של פרנציפ, שאתה אומר שעבור שלום צריך לעשות הכל - מדוע פינית את "סעטלמענט" וביטלת את הבטחתך ונתת את זה. ומדוע אתה אומר למסור הכל בחמש שנים, אם זה דבר טוב - תעשה את זה בחמשה ימים?!

היה המעשה בשכם, שאמרו לראש-העיר כך וכך, ואח"כ אף הראו לו באצבע (רמזו לו) - היתכן שאינך מקשיב? אך לאחר^-מכן ביטלו את זה קבל עם ועדה. קיוו לתקן זאת, שכאשר יגיע משהו אחר יעמדו בתוקף - אך זה עתה הראו הפוך.

יכולים לתפוס את הרוצחים (בחברון) אך מפחדים מה״חלוגות הגבוהים"...

וגם זה לא עזר, והיה המעשה בחברון, שעד עתה לא תפסו את מי שירה (בבחור^-הישיבה יהושע סלמה הי"ד - ראה בארוכה שיחת מוצאי ל"ג בעומר ש.ז.) - כולם יודעים ומודים שהמשטרה והשב"כ נמצאים שם, וכשרוצים למצוא - מוצאים, ויודעים להיעזר בערבים - מדוע אם-כן לא מוצאים? - מפני שיודעים, שכשאר ימצאו זה 'יזיז' בחלונות הגבוהים!

הם עושים חשבון לעצמם: הרי אם נמצא את הרוצחים, נצטרך לנהוג בהם באופן כזה שבושה לנהוג בו בפני כל העולם - עדיף אם-כן, שיחשבו שאנו 'בטלנים' שאינם יכולים למצוא רוצח מאשר שנמצא אותו.

זה בדיוק כאדם החייב חוב, ועומדות בפניו שתי ברירות: או לשלם את החוב, או שיוותרו לו על החוב. ובמקום זאת, נוהג הוא בדרך שלישית: הוא מוחל לעצמו על החוב. -הם עצמם כבר מחליטים, שאם המצרים ינהגו כך וכך - אזי הם כבר ימצאו איזו אמתלא והסבר, וידאנו שזה יפורסם בעיתונות ויתקבל אצל האנשים בעולם, ועל-ידי-זה יפסיק הלחץ.

כך היה בשכם ובחברון: שני מקומות אלו נקנו על-ידי היהודים בכסף מלא, כנכתב בתורה^-שבעל^-פה ובתורה^-שבכתב, ועל שני מקומות אלו נכתב במדרש, שהם מקומות שצריכים להזהר בהם היות והם מוכנים לדברים בלתי^-רצויים. כך היה בשכם ולאחר-מכן בחברון.

בתחילה הכריזו בשיא התוקף שכשם שלערבי יש רשות להתיישב בירושלים, בתל^-אביב ובכל מקום שיהיה - כך גם ליהודי תהיה הרשות להתיישב בחברון (על-פי האמת צריך להינתן הרשות ליהודים להתיישב גם ברבת^-עמון, באלכסנדריה ובבגדד, שכך דרך כל העולם, אך כאן מדברים על חברון) שהשליטה בה נתונה בידי היהודים ומאז ומתמיד שייכת ליהודים - היות ואברהם קנה זאת ב"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"⁵⁴. ובפרט, כטענתם, שכעת יש שטר בעלות על כך שחברון שייכת ליהודים - ולכן, הכריזה הממשלה שהיא תתן את כל ההגנה ואת כל האפשרויות לגור בחברון במנוחה - היות וכך צריך להיות על-פי החוק.

וכשהערבים ראו שמתכוונים ברצינות - מיד ירדו שלב-אחר-שלב בתביעותיהם.

אמנם בתחילה הגיעו להחלטה שלא יישבו - אך בפועל, ישבו באופנים שונים. אך אחרי^-הפרגוד באו אליו בטענה: אתה עצמך אמרת שתעשה הכל עבור שלום, ואתה עצמך אמרת שחוזה קעמפ^-דייוויד אין למעלה ממנו - ואם-כן מדוע פתאום שינת את דעתך והעמדת את השלום בסכנה בשביל חברון?! - מדוע צריכים להתמקח על חמש או עשר בתים?!

היישוב היהודי בחברון עדיין מחזיק קצת - אך לא מכיון ש"לא יכרע ולא ישתחווה"¹¹, אלא בעזרת תירוצים וסיבות. אמנם, יש לקוות שה' יעזור וימצאו תירוץ נוסף אך התוקף צריך לבוא מסיבה אחרת!

מהמגילה למדים, שלמרות שהיהודים "נהנו מסעודתו" - ובפרט כאן שזו לא היתה סעודה של רשע אלא של שליח לעשות טובות ליהודים - בכל-זאת - מלמדת אותנו המגילה - כאשר לאחרי זה נמצאים במעמד ומצב של "עם מרדכי" - הרי הנקודה העיקרית (של עם מרדכי) היא "לא יכרע ולא ישתחווה" - זה מה שהחזיק את היהודים במשך אלפיים שנות גלות, ועל-ידי-זה שמרו על "דתיהם שונות מכל עם"¹².

מסירת אבו-רודס - ״תחילת נפילה - ניסה"

וכאמור, אף שישנו הכלל בתורה¹³ ש"אין צועקין על העבר" - מסירת "אבו^-רודס" שזה היה "תחילת נפילה - ניסה"¹⁴ ולאחר-מכן החזרת שדה^-הנפט "עלמה" ואת "ימית" - אך על-כל-פנים, ראו לפני כחצי שנה - שאז עמדו בתוקף - שההתמקחות היתה שלא בערך יותר טובה מעכשיו.

הרי בסופו-של-דבר, בכל מקרה יאלצו להפסיק לוותר - ואם-כן, שיפסיקו עכשיו, בכדי שמשהו יישאר בידינו.

וכמדובר כמה פעמים, שלא די בהכרזת הכרזות - מכיון שראינו שהכריזו הכרזות ומיד למחרת התחרטו. הדרך היחידה היא: לעשות מעשה בפועל - ליישם את מה שהכריזו, וזה מראה שהתכוונו באמת, והראיה שעשו מעשה.

• 11) אסתר ג, ב.

• 12) שם, ח.

• 13) ברכות נד, א.

• 14) סוטה מד, ב. פירש"י שופטים כ, ט.

44

ליישב את הגבולות כדי שלא "תפתח הארץ לפניהם"!

אכן, כעת קשה יותר ליישב את כל הגבול מאשר לפני שלש שנים - אך לא מדובר כאן אודות בניית ישובים ומרכזים, אלא לעשות רק בניה על הגבול שעל-ידו לא תוכל הארץ להיפתח לפניהם, וזו גם תהיה סיבה טובה לא להחזיר, היות ואין בונים כדי להרוס ולגרש, אלא בונים מבצע על הגבול (שהוא פרוץ) כדי שלא "תפתח הארץ לפניהם" - וכאמור שאת זה יכולים לעשות בימים ספורים.

וכאמור, אף שזה קשה הרבה יותר מאשר לפני שנה - אך זה מה שיש לעשות. מה-גם שעל-ידי עמידה בתוקף זו - המצב יהיה הרבה יותר טוב מאשר אם ימשיכו בויתורים ולא ישמרו על הגבול.

ולעשות זאת תוך כדי הדגשה לצד שכנגד, שלא רוצים לגרש אף אחד, לא רוצים לבנות ישובים חדשים או ערים חדשות - אלא רק לשמור על הגבול!

אך לאידך, כלל לא צריכים להסביר מדוע יש לשמור על הגבול - היות ואת זה כולם יודעים, ואף לא צריכים להביא ראיות לכך ממעשי המחבלים, רחמנא-ליצלן - שאותם בלאו-הכי מעלימים ומסתירים בכדי שלא יירד מצב^-הרוח, ואף מפרסמים שמעולם לא היה מצב בינלאומי כה טוב בין ישראל לעמים, עד כדי כך, שטוענים שמסירת הנפט היא טובה לישראל, ואף האיומים שמאיימים מדינות ערב על ארצות-הברית בכדי שילחצו על ישראל - זה גם לטובה, כטענתם. וזאת אומר בפירוש אותו אחד המכונה כ'מסבירן משרד החוץ'.

אך האמת היא שהלוואי ולא היינו מגיעים למצב בו אנו נמצאים עתה - מצב גרוע ביותר! - הלוואי שהיו נעצרים ומסתפקים בזה שהם מחזיקים בנפט של אבו^-רודס ועלמה (בנוסף לכל ה'עומק אסטרטגי' וכל מה שקשור לתכניות מלחמה) - שגם זה גרוע ביותר, אך ידוע פתגמו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (הריי"ץ - בשם זקנו הוד כ"ק אדמו"ר המהר"ש): "אם טוב הוא טוב - יותר טוב הוא לא יותר טוב"?! - וכן להיפך.

וכאן לא הסתפקו במה שויתרו - אלא בתחילה ויתרו על אבו^-רודס, לאחר-מכן הגיעו למצב גרוע יותר - העניקו להם את עלמה, ואחר-כך גרוע יותר - זריקת היהודים מימית, וכך המשיכו בדרך זו עד שהגיעו לסיפור בשכם, ועכשיו לסיפור בחברון - מוותרים על ערים ומרכזים - שמאחורי^-הפרגוד כבר ויתרו עליהם שנים קודם.

פסק השו״ע - תקף אף ב״תבן וקש" ובפרט כשהם אומרים בגלוי מהי כוונתם!!!

על בטחון הארץ אי-אפשר לוותר! - ולכן, היות וכל המקומות האלה קשורים לבטחון הארץ - לא ניתן לוותר עליהם! - ואשר לכן, יש ליישב את כל הגבולות (הן את הגבול המזרחי, הן הגבול הצפוני, והלוואי שלא יחשבו על עוד גבולות) בטענה האמיתית המיוסדת על השולחן^-ערוך¹⁵ הפוסק שכשיש אפשרות ש"תפתח הארץ לפניהם" - צריכים למנוע זאת, אפילו בשבת, אפילו כשרק "ממשמשין לבוא" ואפילו כשזה רק בשביל "תבן וקש".

ואין כל חילוק היכן מדברים אודות הויתורים: סביב שולחן עגול, או בחזית. ובפרט כעת שהם כבר אומרים במילים ברורות מהי דרישתם ואת מה הם רוצים.

ויהי רצון, שעל^-כל^-פנים מכאן ולהבא - היהודים יעשו את הקב"ה לבעל^-הבית. ויתירה מזו: שהוא יהיה גם בעל^-הבית על מה שנעשה בעבר - אלא שלשם כך צריכים את עבודת התשובה, שתשובה מהפכת את המעשים שנעשו בתחילה היפך רצון ה' - לזכויות.

אך בכדי שהעבר יתוקן, ראשית כל, מכאן ולהבא יש להתנהג בצורה הראויה - שמעתה והילך לא ימסרו שטחים ואף יציבו שמירה קפדנית על הגבול. וכשיבקשו מהם למסור את השטחים - יעמדו בתוקף - "לא יכרע ולא ישתחווה".

לקבל בחזרה את כל השטחים - גם את אלו שכבר החזירו לערבים!

אך גם תשובה זו אינה עדיין תשובה שלימה, אלא "תשובה מיראה" - תשובה שלימה תהיה בשעה שיעשו "ונהפוך הוא" - שיחזרו בהם גם בנוגע לענינים שאירעו בעבר - והוא: שיקבלו בחזרה את כל הדברים שהיו שייכים ליהודים, כולל גם את כל השטחים של ארץ ישראל לגבולותיה.

שזה צריך להיעשות בדרכי שלום - על-ידי שיראו שמתכוונים לכך באמת, ועומדים עלזה בתוקף, והראיה שעשו מעשה בפועל - וממילא זה יביא שזה יהיה בדרכי נועם, ולא תיפול שערה ארצה מראשם של היהודים, ואדרבה: זה ימנע מהמחבלים מלעשות את מה

• 15) הלכות שבת סשכ"ט ס"ו.

46

שהם עושים עתה, רחמנא-ליצלן, מעשים שלמרות שנמנעים מלפרסם אותם - זה לא משנה את היותם.

זוהי ההוראה שצריכים ללמוד מימי הפורים - שאנו "עם מרדכי", ולכן "לא יכרע ולא ישתחווה" וכפי הכתוב במגילה⁵⁵ ש"לא יסופו מפי זרעם". כלומר, שתכונה זו - שיהודי "לא יכרע ולא ישתחווה" - נמשכת עד סוף כל הדורות! - נבחרי ונציגי הציבור - צריכים לנהוג כך כפשוטו! - ו"יפה" - לא רק יום אחד קודם, אלא - "שעה אחת קודם"⁵⁶.

ומפורים מגיעים לשושן^-פורים, שזה תוספת יום על היום^-טוב. ובפרט בירושלים העתיקה, שהיא ירושלים האמיתית, מוקפת חומה. ובשונה משאר חלקי ירושלים עליהם יש שקלא^-וטריא מה נקרא "סמוך" ומה נחשב "נראה" - על ירושלים העתיקה אין שום שאלות, אלא קוראים בה את המגילה בחמשה עשר באדר - שושן-פורים.

ויהיה "מסמך גאולה לגאולה"⁵⁷ - גאולה פרטית על-ידי שלימות התורה, שזה יביא לידי "משלוח מנות איש לרעהו" - לימוד עם אותו אחד שחסר לו משהו בתורה, וודאי שיעשו "מתנות לאביונים"⁵⁸ - לאלה שאין להם מושג ביהדות אך בעצם נפשם הם "תאבים לכל דבר", לא רק לענינים הפשוטים שביהדות, אלא גם לשלימות - קיום מצוות בהידור, ולימוד התורה בשלימות עם פנימיות התורה.

וזה יאחד את היהודים, ואז יתאחדו שלשת השלמויות - שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ, וזה יביא ל"מסמך גאולה לגאולה" - גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

ואז יחגגו את חג המצות בירושלים העתיקה, בבית^-המקדש הנצחי, ובינתיים יהיה "ילחם מלחמת ה' וינצח" - שמשיח צדקנו יסיים את הגלות ויביא את ה"אתחלתא דגאולה" יחד עם הגאולה השלימה, "ויבנה מקדש במקומו"⁵⁹, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת פורים תש"מ)

לא יכרע ולא ישתחווה״ - פועל ש״נפל פחד היהודים עליהם"!

מגיעים אנו מימי הפורים, שיסוד הנס של פורים היה ה"לא יכרע ולא ישתחווה"¹ של מרדכי ושל כל היהודים שעל-ידי ה"לא יכרע ולא ישתחווה" נפעל ש"נפל פחד היהודים עליהם"² ועד ש"שמעו הולך בכל המדינות"³.

ומכיון ש"ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"⁴ - אזי מזה נלמדת הוראה לכל הדורות הבאים: על-ידי ההנהגה באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" זה פועל ש"נפל פחד היהודים עליהם".

ועל-זה ישנם הטוענים: הכל טוב ויפה - אך היות ואנו מה"עם חכם ונבון"⁵, במילא אנו מבינים בשכל את כל הענינים, ולשם מה צריכים להראות אותם (בכך שלומדים הוראה מימי הפורים)?!

אך מה שמבינים בשכל אינו דומה כלל למה שרואים בעיני בשר. ואף המציאות היא, שמנס מתפעלים יותר. והגם שבליובאוויטש לא התפעלו ממופתים, ו"הם היו פזורים תחת השולחן ולא היה זמן להתכופף ולהגביהם" - זאת מכיון שהיו טרודים בענינים אחרים. אך מכל-מקום, מצד חושך הגלות, ומכיון שהנשמה נמצאת בגוף - זקוקים לנס כדי לעורר את האדם. כל בן^-אדם - אם רק יתבונן, ויתבונן במטרה לראות את האמת, מה שקרה אתו אתמול ושלשום - יראה שקרו עימו נסים גלויים.

ואפילו במדינה זו (ארצות-הברית), שלא זקוקים לנסים שלמעלה מדרך הטבע עבור פרנסה וכיוצא-בזה - אף-על-פי-כן, אם רק יתבונן, יבחין שקרו אתו נסים גלויים, ואדרבה, במדינה זו יותר מבכל מדינה אחרת. - זה מדובר אודות נסים הקורים ליחיד בחיי היום^-יום. אך ישנם גם נסים כלליים השייכים לרבים, ולדוגמא: נס פורים, עם כל השתלשלות הענינים עד ל"נפל פחד היהודים עליהם".

• 1) אסתר ג, ב.

• 2) שם ח, יז.

• 3) שם ט, יד.

• 4) שם, ד.

• 5) ואתחנן ד, ו.

48

גם בימים אלו ממש אירע נס גלוי של "נפל פחד היהודים עליהם". החל מי"ג אדר, שאז היה "להקהל ולעמוד על נפשם"⁶⁰ ולאחרי-זה סיום הנס ב"שושן פורים".

הנס שארע לאחרונה בקשר להצבעת ארצות-הברית נגד ישראל

והנס שאירע זה עתה יש לו קשר מיוחד עם ירושלים, היות ומשם יצאה ההחלטה -להתנהג ההיפך מ"לא יכרע ולא ישתחווה" - לתת את אבו^-רודס ואת שדה^-הנפט בעלמה -שבו נמצא חלק גדול מהנפט שארץ^-ישראל צריכה לקיומה. וכן ההחלטה לסלק יהודים מישובם שבנו בממונם, בגופם ובנשמתם - עובדות שהעמידו ריבוי יהודים בסכנת פיקוח^-נפש!

והיות שירושלים היתה מקום הקלקלה, ומשם הגיע ה"יכרע וישתחווה" - לכן קרה הנס ב"שושן פורים" דווקא - כדי שיפרסמו ויכריזו ש"לא יכרע ולא ישתחווה".

הנס שאירע בי"ג באדר, ואחר-כך בט"ו באדר, הוא כדלהלן:

בשבת האחרונה, י"ג אדר, הצביעה ארצות-הברית על גזירה שהיא נגד היהודים - שעל-זה כולם אומרים פה^-אחד, שכלל לא ניתן להבין מדוע הם הצביעו בעד גזירה זו, שהרי בארצות-הברית ידעו שעל-ידי הגזירה הזאת יהיה "רעש" בעולם, והם יאלצו להתחרט -ולמרות זאת הצביע נשיא ארצות-הברית בעד הגזירה.

ואפילו לפי הפרשנים האומרים שלא עשו זאת בכוונה, אלא שחל שיבוש במסירת המסר - זה גופא למעלה (או למטה) מדרך הטבע - היות ולנשיא יש שבעה שרים ולכל אחד מהם שבעה מזכירים - ולכן אין זה מדרך הטבע שיחול שיבוש כזה במסירת המסר. ועל-אחת-כמה-וכמה אם זה לא היה עקב שיבוש, אלא בכוונה - ודאי שזה למעלה (או למטה) מדרך הטבע.

כל-זה התרחש בי"ג אדר - אז עדיין לא ידעו מה יהיה אחר-כך וכיצד להתגבר על-זה -על-דרך מה שהיה בי"ג אדר בזמן אחשוורוש שהחזיקו במלחמה - "נקהלו לעמוד על נפשם"⁶¹ - ולא ידעו מה יקרה בסוף, ורק מפני שהתנהגו באופן ש"לא יכרע ולא ישתחווה" -השתנה כל המצב ו"נפל פחד היהודים עליהם", ועד שאחשוורוש אמר למרדכי ואסתר "כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך"⁸.

וכך בדיוק אירע עכשיו, לאחר מה שאירע בי"ג אדר: היות ואצל היהודים היה העניין של "לא יכרע ולא ישתחווה" בי"ד אדר (פורים) ובט"ו אדר (שושן פורים), ועוד קודם לזה (בתענית אסתר ובשבת זכור) היתה התעוררות אצל היהודים - זה פעל שיהיה "נפל פחד היהודים עליהם". ואכן, בט"ו אדר הביע מושל המדינה חרטה על מה שהצביע, וזה התפרסם לעין^-כל, עד שזה פורסם בכל ה"שבע ועשרים ומאה מדינה", וכתבו אודות זה בכל העיתונים.

הבעת חרטה זו היא למעלה מדרך הטבע אף מההצבעה עצמה: היות וכאן ראו במוחש כיצד "נפל פחד היהודים עליהם"! ראו לעיני בשר את כל המאורעות שהתרחשו בזמן המגילה. ואין צורך להסתכל במגילה בכדי לדעת את ניסיה - אלא פותחים את העיתונים ורואים את כל הנסים של המגילה כפי שהם כתובים בלשון המדינה. וכהפתגם הידוע: כשמשיח יבוא - זה יתפרסם בעיתונים.

כלומר, היות שנמצאים בדור של "עקבתא דמשיחא", אזי נעשה שכל המגילה תכתב בעיתונים, כדי שכל אחד יוכל להבין שעל-ידי ש"נפל פחד היהודים עליהם" הם התחרטו על כל מה שהצביעו יומיים קודם, בדיוק כפי שאירע אז.

אך כנראה יהיו את אותם אלו שמיד יאמרו אשר לא "יד ה' עשתה זאת"⁹, אלא הכל נעשה על-פי דרכי הטבע. גם בזמן המגילה היו כאלו שניסו להסביר את כל המאורעות בדרך הטבע - שאחשוורוש פשוט כעס על ושתי. אך כשמתבוננים במאורעות שאירעו בזמן המגילה, נוכחים לדעת שזה למעלה מדרך הטבע.

ההוראה מהנס - להפסיק להתפעל מהגויים ומלחציהם!

וכן בעניננו: כשמתבוננים קצת בכל הפרטים שאירעו כאן רואים שאין לזה שום הסברה על-פי הטבע; הן מה שלכתחילה הצביעו, ועל-אחת-כמה-וכמה מה שבסוף התחרטו

• 8) שם ח, ח.

• 9) ישעי' מא, כ. איוב יב, ט.

50

ובטלו את הגזירה. וכפי שכתבו בכל העיתונים שזה היה משום ש"נפל פחד היהודים עליהם", וכן יהיה "נפל פחד היהודים עליהם" עד סוף כל הדורות.

היות והקב"ה עשה כזה נס גלוי בזמנינו - אין הכוונה שיסתפקו בזה ולא יעשו כלום, אלא הכוונה היא לפעול הלאה שתבוא התעוררות מכיוונם של היהודים, שיתחילו להתנהג באופן ש"לא יכרע ולא ישתחווה" - בכל התוקף!

 

ובפשטות: שיפסיקו להתפעל מהגויים, מעניני גויים ומהלחצים של הגויים, אלא יישבו את כל גבולות ארץ ישראל תיכף ומיד. לא כפי שנהגו עד עתה, החל מ"מלחמת ששת^-הימים", שמיד לאחר הנצחון (שהיה על-ידי נסים גלויים מהקב"ה) הגיעו בדחיפות למסקנא שיש להחזיר את כל השטחים. ואחר-כך שני יהודים שאיבדו את^-עצמם לגמרי בפני הגויים - עשו את החלטת האו"ם '242' -

ממנה סובלים צרות^-צרורות עד היום הזה, היה^-

לא^-תהיה!

אחד משני היהודים הללו בא מרוסיה, וגר ב'תחום המושב', והצטבר אצלו פחד עצום מהגויים, ולא רק מהמושל שגר בלנינגרד, אלא מכל גוי שגר בשכנותו. אחר-כך כשהגיע לארצות-הברית, עלה לגדולה ואף עשה כמה טובות ליהודים וליהדות - אך הפחד העצום מהגויים שהצטבר בעיירתו, נשאר אצלו גם במדינה זו.

היהודי השני הגיע מהקצה ההפכי: הוא תינוק שנשבה בין הנכרים, וגדל בסביבה לא יהודית, והיה מוקף רק בגויים ובענינם. ולכן, בשעה שהסתכל על העולם עשה חשבון על אצבעותיו שהגויים מרובים מהיהודים באין-ערוך. וכשישב היכן שנמצא, ראה -שכשמרימים את הידיים, אז "הידיים ידי עשיו" הם בריבוי גדול, ואילו יד יעקב יש רק אחת; והוא לא ידע שאצל יעקב העיקר הוא "הקול קול יעקב" שזה באין^-ערוך למעלה מ"הידיים ידי עשיו"⁶² - ולכן איבד עצמו לגמרי בפני הגויים.

וכן היה לאחר-מכן בקעמפ^-דייוויד ("מחנה דוד"): נבהלו מהגויים ונכנעו ללחצים. שזה בדיוק ההיפך מההנהגה שהיתה צריכה להיות ב"מחנה דוד".

והביאור בזה: כשמזכירים את השם "דוד" - מיד מייחסים זאת גם לגלות, היות וכולם יודעים את הסיפור של דוד וגלית - גלית היה מגודל מאוד ולא הגיע 'סתם', אלא הגיע עם כלים - "כובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש", כמפורט בתנ"ך¹¹.

מה-שאין-כן דוד היה קטן, והיו לו לא יותר מאשר אבנים קטנות - אך כיון שזרק אותם עם ה'לב היהודי' - קיבל אותם גלית במצחו, "ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה".

והנה, בדיוק כפי שהתרחש אז אצל דוד וגלית, שלמרות שגלית היה איש מדות - כפי שמעידה התורה - בכל-זאת דוד לא התפעל ממנו והלך נגדו בלבו היהודי, "בשם ה' צבאות אלוקי מערכות ישראל" - הרי כך בדיוק היו צריכים להתנהג גם כשהגיעו ל"מחנה דוד" (קעמפ^-דייוויד) - לא להתפעל מהגויים. ולמרות זאת, שכשהגיעו ל"מחנה דוד" התנהגו בהנהגה הפוכה מהנהגת דוד עם גלית - אבדו את^-עצמם לגמרי בפני הגויים ונכנעו ללחציהם.

ועד, שהציעו מעצמם לתת כמה דברים - אותם לא גילו בשעת^-מעשה, אלא רק לאחר-מכן. ועד כדי^-כך, שכשהיום מגיעים למצב בו לא נכנעים ללחצים ולא רוצים לתת -אומרים הגויים: הרי אתם בעצמכם הצעתם זאת, אז מדוע כעת אתם לא רוצים לתת את^-זה?!

יישוב הגבולות בפועל יראה לגויים ש״אין על מה לדבר"!

ולכן 'מרעישים' כבר כמה שנים - החל ממלחמת יום^-הכיפורים - שיש ליישב את כל גבול ארץ^-ישראל. ודוקא כך יוכיחו לגויים שמתכוונים באמת שכל ארץ ישראל שייכת ליהודים, ושצריך לשמור על כולה מפני פיקוח^-נפש.

אבל כל זמן שלא מיישבים את כל הגבול בפועל ממש - אלא רק מדברים, (שבדיפלומטיה הדיבור לא שווה כלום - כידוע) מבינים הגויים שמפחדים לעשות זאת, ולכן הם ממשיכים ללחוץ עוד יותר, היות והם רואים שדרכם צליחה.

מה^-שאין^-כן כאשר יישבו את הגבול בפועל ממש - ראשית: זה יגביל אותם עצמם שלא יוכלו להתחרט מזה. ועוד ועיקר: זה יראה לגויים שאין מה לדבר על-זה, מכיון שזה כבר

11) שמואל-א יז.

52 לגמרי מאוכלס, והם יבינו שאין טעם ללחוץ מכיון שזה כבר לא יועיל.

ולמרות שכעת לא כל^-כך קל ליישב את הגבול כפי שהיתה האפשרות מיד לאחר מלחמת יום-הכיפורים, ואפילו לא כפי שהיתה האפשרות לפני שנה או חצי שנה - אך הרי "אין צועקין על העבר"⁶³ וגם כעת עדיין לא מאוחר לעשות זאת, והרבה יותר קל לעשות זאת עכשיו מאשר מחר ומחרתיים.

ולכן צריך לנצל את ההזדמנות מיד, וליישב תיכף ומיד את כל הגבולות!

אין כל קושי ליישב את השטחים, הן משום שאף ערבי לא גר שם - ולכן אפשר ליישב את הגבול בריבוי יהודים, יחד עם אנשי^-צבא האוחזים בנשק. והן משום שהצבא מוכן לעשות זאת ולא יתנגד להצעה כזו - בנוסף לעובדה שההוצאות ליישוב הגבול באופן כזה אינן כה גדולות. ואפילו באם ישנן כמה עיירות ערביות על הגבול - אפשר ליישב בכל שאר הגבול, מצפון ומדרום לעיירות אלו.

ולכן צריך לעשות זאת תיכף ומיד, ודוקא זה יבטיח בכל התחומים, מכיון שזה יראה באופן ברור לכל אחד שאין כבר מה לדבר אודות שטחים אלה - היות והם מיושבים.

וכאמור, אם היו עושים זאת לפני כמה שנים - לא היו מדברים היום כלל אודות מסירת שטחים, אך לכל^-הפחות שיעשו זאת עכשיו, ועל^-ידי^-זה יימנעו הדברים שעלולים להווצר מחר או מחרתיים.

ואדרבה: הגויים עצמם משתוממים מדוע לא אכלסו את הגבול עד עתה.

לא מדובר כאן על בניית ערים באופן שדורש זמן רב - כמו שאחד אמר שזה יקח שלוש שנים והשני אמר חמש שנים - היות שעד שיעשו זאת, באפשרות הגויים ללחוץ חזק, ויכנעו ללחץ, וכלום לא יצא מזה.

וכפי שרואים זאת בפועל: כל עוד שזה נשאר בדיבור ולא נעשה בפועל - הגויים לא מתפעלים, ולוחצים לחץ נוסף, בידעם שהיום אפשר לומר כך ומחר אפשר לומר בדיוק ההיפך, כפי שכבר היה כמה וכמה פעמים, החל מהענינים שהתדברו עליהם ב"מחנה דוד", שמיד למחרת אחד אמר כך והשני אמר בדיוק הפוך.

ניתן ליישב את הגבולות תוך כמה שעות!

אך כשיעשו מעשה בפועל ויישבו את כל הגבולות במשך כמה שעות ספורות ולא במשך כמה שנים - אז "אין אחר מעשה כלום"¹³ ולא יוכלו לעשות כלום כדי לשנות זאת.

ודוקא אז יהיה גלוי לעין^-כל שלא מדברים 'סתם', אלא מתכוונים באמת - שבכדי שלא "תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם", לכן יש להגן על^-עצמם והדרך היחידה לעשות זאת היא: על-ידי יישוב כל הגבול בהרבה אנשים יחד עם חיילים חמושים.

ופעולה זו ניתן לעשות על-ידי שעוקרים את הרגשי^-נחיתות שיש בפני הגוי ו'גוי'שקייט', ולא מתפעלים מה"גוי קטן", היות ויודעים שמדובר כאן בפיקוח^-נפש, שעל-זה יש פסק^-דין ברור בתורה שכשנמצאים במצב של פיקוח^-נפש - למרות שנמצאים עמוק בתוך הגלות, בחושך כפול ומכופל - אסור להתפעל מהגויים, ואפילו אם הוא "גוי גדול" -אלא צריכים לקחת כלי-נשק ולהיות מוכן להגן על-עצמם מכל הסיכונים.

וזה פסק^-דין ברור לא רק ליהודים אלא גם לגויים, צריכים רק לומר להם זאת בכל התוקף וגם הם יסכימו לזה בכל התוקף, מכיון שהם יראו שזה אמת - ומאמת כולם מתפעלים.

ולא כמו אותם אלה שכאשר רק רואים גוי - מתבטלים לגמרי ממציאותם, בגלל הרגשי^-נחיתות שיש להם כלפי ה'גוי'ישקייט' הנמצא בתוכם. ואף-על-פי שמצד הזמן הנה הנה בא משיח צדקנו - אבל במצב נפשו הוא אוחז רחוק מ"אתחלתא דגאולה", היות ונפשו נמצאת בעומק החושך הכפול ומכופל של הגלות. ולמרות שכ"ק מורי^-וחמי אדמו"ר אמר¹⁴ שהנשמות לא הלכו בגלות (אלא רק הגופים) - זהו כפי שהעניין מצד^-עצמו, אך היות ויהודי הוא בעל-בחירה - יש לו את הבחירה להמשיך ולתקוע גם את נשמתו בגלות!

ולכן הוא מרגיש נחות לגמרי בפני הגוי, מפני שסובר שהוא צריך לרוץ אחרי הגוי ודוקא כך הוא נעשה למציאות. ועל-זה אומרים לו: תדע שאתה יהודי ו"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם"¹⁵ ונתנו לך שליחות למסור את הפסק^-דין של השולחן-ערוך והרמ"א, שאפילו כשנמצאים בזמן הגלות, ואפילו לא בארץ הקודש אלא מחוצה לה - כאשר ישנו

• 13) בבא-מציעא יז, א.

• 14) ראה לקו"ד ח"ד תרצ"ב, א.

• 15) שמואל-א טו, כט.

54

מעמד ומצב של פיקוח^-נפש, צריכים ליטול כלי^-נשק ולהישמר מכל הסיכונים.

והעיקר הוא - שיממשו זאת בפועל, ומה שיותר מהר, ולא לחכות עד שיעשו מסיבות וועדים. וכן שלא יתפעלו מ"מה יאמרו הבריות" באו"ם - שהם טוענים שליישב את הגבול זו לא דרך טובה לגשת לעניין, וזו לא דרך דיפלומטית - היות שיודעים ש"לי הכסף ולי הזהב נאם הי צבאות"⁶⁴, וכמו-כן "לי השכל", ולכן הדרך הנכונה והישרה על-פי שכל זה דוקא כאשר מתנהגים כפי ציווי הקב"ה.

ושיפסיקו לתרץ תירוצים, שלא עשו מכיון שזה הבטיח כך והשני הבטיח כך, שאוי^-ואבוי על כל התירוצים ואף רואים בפועל לאן מובילים התירוצים - לעוד ועוד וויתורים. וכשהגוי רואה שרק מתרצים תירוצים, ובפועל מוותרים לו כל מה שהוא רוצה - הוא דורש יותר, כי אין לו מה להפסיד, ועד שהם דורשים הכל, כפי שהם אומרים בפירוש.

ולכן הדרך היחידה היא להתנהג כפי שפוסק הרמ"א בשולחן ערוך, שכשמדובר אודות עיר הסמוכה לספר, צריכים לאחוז בנשק ולעמוד בגבול, לשמור על כל השטחים. ודווקא כשמתנהגים כפי שפסק הרמ"א בשולחן ערוך⁶⁵ - מתקשרים עם משה (ר' משה איסרליש) עד למשה רבינו - ואזי בטוחים שודאי נצליח. ויקויים "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"⁶⁶, וכידוע ש"יד רמה" (על דרך הצחות) מרמז על הרמ"א, שכשבני-ישראל נאחזים ברמ"א -"יוצאים ביד רמה" מהגלות לגאולה האמיתית והשלימה.

הטענה שלבני-ישראל מספיק המדבר והתורה - ההיפך מנוסח התפילה!

ובנוגע לאלה הטוענים שליהודים מספיק המדבר והתורה, ולא צריכים את כל שטחי ארץ ישראל, רחמנא ליצלן - שידעו, שזה ההיפך מהתפילות שיהודים מבקשים כבר דורי-דורות מהקב"ה שלוש פעמים ביום "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ו"לירושלים עירך ברחמים תשוב", והיפך תפילת יום-טוב "מפני חטאינו גלינו מארצנו"! - שאלה הם תפילות שאנשי^-כנסת^-הגדולה קבעו שבני-ישראל יבקשו, ושבני-ישראל מבקשים זאת בפועל כבר אלפי שנים עד היום הזה!

ומי שטוען שלא צריך את ארץ ישראל, ומתבטא ביטויים שונים על פסק^-דין הרמ"א -יהי לו אשר לו, אך "אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר"¹⁹.

ואם רוצים להתווכח אתו - שיאמרו לו להביט בסידור בתפלת "שמונה^-עשרה" של ימות החול, ובתפילות שבת ויום-טוב - ויראה מה בני-ישראל מבקשים בכל יום! - וכל טענותיו גורמות רק לבלבול ואינן מועילות לא לתורה, ולא לעבודה, ולא לגמילות^-חסדים.

וצריך לדעת שעל פסק^-דין הרמ"א אין מה להתווכח, ולחדש פירושים ופשטל'ך - היות ופסק-דין זה נכתב יחד עם טעם: "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

ויהי רצון, שיהיה "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" על-ידי משיח צדקנו, שהוא יבטל את כל הגויים ואת כל הגוי'שקייט, והוא יביא את ה"אתחלתא דגאולה" ואחריה את הגאולה האמיתית והשלימה, ויקויים "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"²⁰ בקרוב ממש ובשמחה וטוב^-לבב.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת תשא (פרשת פרה) תש"מ)

• 19) תהלים כ, ח.

• 20) מיכה ז, טו.

56

כששואלים את אותו רב מנין לו שצריך להחזיר השטחים - אין לו תשובה!

בהפטרת פרשת פקודי מובא אודות ירושלים הפסוק¹: "לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית כו'". פסוק זה - וכן "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"^{67 68} -קשורים לענין שהזמן גרמא:

נמצאים אנו בהעלם והסתר, ובחושך הגלות הכפול ומכופל שהתגבר כל-כך, עד שמגיע יהודי בעל זקן ומנצל את כח ה'בחירה החפשית'⁶⁹ שניתנה לו עבור "ובחרת בחיים"⁷⁰ - כדי לבחור ולומר ששטחי ארץ ישראל, עד לירושלים עיר-הקודש - בהם בחר הקב"ה, "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - צריכים לתתם רחמנא-ליצלן, לגויים!

ועוד יותר: אותו יהודי טוען שכך יש לעשות על-פי התורה!

בכך גדל עוד יותר החושך הכפול והמכופל של הגלות - שהרי מטרת התורה היא לפעול "אתהפכא חשוכא לנהורא"⁷¹, שהתורה תאיר את העולם - ותמורת זאת, הוא לוקח את התורה ומשתמש בה להרבות ולהעמיק את החושך כפול ומכופל.

לא נשמע אף פעם כדבר הזה!!!

ואף מביא 'פשטע'לך' לסברה מבהילה זו: היות והתורה ניתנה במדבר, זוהי ראיה שאין צריכים את השטחים של ארץ ישראל.

שיפתח את הספר הקרוי 'מכילתא' אותו כתבו תנאים, ויראה שם⁷² את הסיבה לכך שהתורה ניתנה במדבר ולא בארץ ישראל: בכדי שיהודי ארץ ישראל לא יאמרו שהתורה שייכת רק לארץ ישראל - אלא התורה שייכת לכל היהודים, גם ליהודי חוץ לארץ, וגם לאותו יהודי הנמצא במדבר^-שממה.

וכששואלים אותו מהיכן הוא למד בתורה שצריך להחזיר שטחים - הוא לא עונה!

גם כאשר ילד קטן מגיע לברר אצל 'גדול בישראל' מקור לפסק-דין שפסק - מחוייב אותו רב לענות מה מקורו לדין שפסק!

אם הוא עונה שאין לו פנאי להשיב, ואין זה לפי כבודו - צריך הוא לדעת שזה היפך הנהגת התורה, והיפך אהבת^-ישראל - הקשורה ל"ואהבת את ה' אלוקיך"⁷, ועל-ידי הנהגה כזו, הוא דוחה יהודים מהיהדות, היות ועל-פי תורה "לא הביישן למד"⁸, אלא התלמיד מוכרח לשאול את רבו מה שאינו מבין, ועיקר העיקרים - שרבו חייב לענות לו.

ועד, שמסופר בגמרא⁹ שר' פרידא למד עם תלמידו 400 פעמים אותו ענין, בכדי שיבין. זאת אומרת: למרות שהוא למד עם תלמידו 399 פעמים, והתלמיד עדיין לא הבין - בכל-זאת לא התפעל ר' פרידא, ולמד אתו פעם נוספת.

ואילו בנדון^-דידן - אפילו פעם אחת הוא אינו מעונין להסביר לתלמיד!

אצל אומות-העולם יש אמנם כזה אחד, שמה שהוא יגיד - יקבלו ללא פיקפוקים. אך אצל היהודים, אמנם "כל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה"¹⁰ (שזה נלמד במכילתא מהפסוק¹¹ "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שהאמונה בה' קשורה באמונה במשה), אך יחד עם זה, צריך התלמיד לשאול, כשיש לו שאלה, אפילו את משה רבינו - ומשה רבינו צריך לענות לו, ואף להראות לו את המקור! - זוהי דרך והנהגת התורה.

ואין המדובר דוקא כשבא תלמיד גדול, או גאון גדול, ושואל מה המקור לדבריו של הפוסק - אלא אפילו כשבא יהודי פשוט מהשוק ושואל "מהיכן דנתוני" - מוכרח הרב לענות לו.

ואם הוא עונה (שהוא לא ישיב מהיכן מקורו היות) ודבריו הם "הלכה למשה מסיני" -אזי הוא צריך לציין מתי בדיוק הוא עמד על הר סיני, ולהראות בדיוק את המקום שעמד בהר סיני, כשהקב"ה מסר לו זאת.

• 7) ואתחנן ו, ה. עקב יא, א.

• 8) אבות פ"ב מ"ה.

• 9) עירובין נד, ב.

• 10) סנהדרין קי, א.

• 11) בשלח יד, לא.

58

ואם המדובר הוא בסתם הלכה, וכששואלים אותו מה מקורו - מוכרח הוא להראות את המקור. והתירוץ שאין לו פנאי לכך, ואינו לפי כבודו - זה לא תירוץ על-פי תורה, היות ועל-פי תורה הוא מוכרח להראות את המקור, כשהתלמיד שואל אותו.

הרי על-אחת-כמה-וכמה כשהמדובר הוא שמראים לו שבתורה מפורש בדיוק להיפך ממה שפסק - שכשמגיע מצב של פיקוח-נפש, אזי ב"עיר הסמוכה לספר", צריך ליטול "כלי^-זיין", למרות שהגויים באים "על עסקי תבן וקש" - ודאי שאז צריך הוא לענות מה ה"מקור" לפסק-הדין שפסק.

חרטת ארצות-הברית מגזירתה גגד ארץ ישראל - נס משמיים!

ומזה באים להוראה הנלמדת מהדברים שנפגשים בהם בחיי היום^-יום.

כמדובר בארוכה (בשיחה הקודמת), שבימי הפורים האלה אירע נס בדיוק כפי שאירע בפורים הראשון:

בי"ג אדר שנה זו, ארצות-הברית הצביעה על גזירה נגד ארץ ישראל; ולאחר-מכן, על-ידי שהיהודים התנהגו באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה"⁷³ - "נפל פחד היהודים עליהם"⁷⁴, ובי"ד אדר (פורים) ובט"ו אדר (שושן פורים) - מושל המדינה הביע חרטה על מה שהצביע.

שזהו דבר מופלא ביותר: שאף פעם לא קרה ש"מושל בכיפה" יאמר בפרסום הגדול ביותר: "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי"⁷⁵, ואפילו מלך 'קטן' ושר 'קטן' - לא עשו זאת אף פעם, וודאי שלא "מושל בכיפה". ואילו כאן הוא אמר, שמה שעשה קודם - היה טעות. ולמרות שיכל לעשות זאת בשקט ובחשאי - עשה זאת בפרסום הכי גדול.

הטעם היחיד להנהגתו הוא - ש"נפל פחד היהודים עליהם". "פחד" זה נגרם כתוצאה מכך שהיהודים התנהגו באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה". ולמרות שבתחילה היו כאלה ש"נהנו מסעודתו" של המלוכה, שהתבטלו תמורת כסף וכבוד - בכל-זאת, הגיעו גם הם אחר-כך לתנועה של "לא יכרע ולא ישתחווה" - שזה מיד פעל ש"נפל פחד היהודים עליהם".

ולמרות שמושל המדינה חזר^-בו רק בגלוי, אבל לא חזר^-בו בעצם. מכל-מקום, עצם זה שחזר בו, ואפילו שזה רק כלפי חוץ - הוא דבר גדול ביותר. ואם היהודים ימשיכו להתנהג, גם לאחר המעשה, באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" בתוקף - זה יפעל עליו שמה שעשה רק בגלוי, יהיה אצלו דבר אמיתי.

וכך היה גם בזמן המגילה:

למרות שהמן נתלה ביום השני של פסח - מכל-מקום, בכל ה"שבע ועשרים ומאה מדינה" היה ספק האם אכן אחשוורוש חזר^-בו ממה שאמר קודם-לכן להמן "והעם לעשות בו כטוב בעינך"¹⁵, או שמא לא.

רק (שנה לאחר תליית המן) כאשר היהודים עמדו בי"ג אדר באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה", ו"נקהלו לעמוד על נפשם" - שהם נטלו כלי-נשק וניהלו מלחמה עם שונאיהם - רק אז הגיע הנס לשלימותו!

זאת אומרת: היות והיהודים לא הסתפקו בעמידה באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" רק בשעת הגזירה, אלא המשיכו לעמוד באותו תוקף גם במשך כל השנה כולה, ועד שניהלו מלחמה עם שונאיהם - זה פעל שהנס יהיה בשלימות.

ומזה מובן בנוגע לעניננו: למרות שיש האומרים, שזה שמושל המדינה חזר^-בו מהצבעתו נגד ארץ^-ישראל - הוא כלפי חוץ - אזי זה עצמו (שהוא חזר בו ואפילו שזה רק בחיצוניות) דבר^-פלא. ואם היהודים ימשיכו גם הלאה לעמוד באותו תוקף - ודאי זה יפעל שהחיצוניות תהיה דבר אמיתי, ויהיה באמת "נפל פחד היהודים עליהם", בדיוק כפי שהיה "בימים ההם".

שזה נעשה דוקא על-ידי שהיהודים מתנהגים באותו אופן כפי שמרדכי התנהג בזמנו:

מבלי להתחשב בכך שהוא "יושב בשער המלך" ושנעשה אחר-כך משנה למלך -כשהגיע לענין שנוגע ליהודים וליהדות, לא התפעל משום דבר, והראה שלא "כחי ועוצם

15) אסתר ג, יא.

60

ידי עשה לי את החיל הזה"⁷⁶ אלא "וילבש שק ואפר"⁷⁷, וציווה על היהודים להתענות -"צומו עלי"⁷⁸, ועד שקיבץ ילדים יהודים, ועד שהגיעו למצב שהיו צריכים להגיע ל"נקהלו לעמוד על נפשם"⁷⁹, ועשו זאת כפי שהשולחן-ערוך מלמדינו.

הרבנים צריכים להתנהג כמרדכי ויוסף - לא להתפעל מהגוי!

ועל-דרך התנהגות של מרדכי בזמן אחשוורוש, ושל יוסף בזמן פרעה, כך צריכים להתנהג הרבנים בזמן הזה - לא להתפעל מכלום.

וכששואלים רב 'בטלן' המסתגר בחדרי^-חדרים - האם על-פי הלכה צריכה הממשלה לממן את הישיבות - הוא עונה: ודאי שכן! וכששואלים אותו, האם אפשר לפרסם זאת בשמו? הוא משיב: לא צריכים ללכת ולפרסם מכיון שהוא בעצמו ילך ויפרסם.

וכששואלים אותו לאחר-מכן: האם מותר לוותר על שטחים שזקוקים להם בכדי למנוע פיקוח-נפש? הוא משיב: אחרתם, מכיון שכבר פירסמתי את הדין, שהקב"ה כבר מזמן פסק בשולחן-ערוך שלו שזה אסור. ולא זו בלבד: אלא ההשואל כזו שאלה הוא "שופך דמים", והנשאל כזו שאלה הוא "מגונה" (כפסק ההלכה⁸⁰ "הנשאל מגונה") מפני שעוד קודם היה לו לפרסם ברבים - באופן כזה שלא יהיה אחד ויחיד שלא ידע מהדין הזה - שזה אסור!

ודוקא כשמתנהגים באופן הזה - ממלאים הם את תפקידם כראוי.

ה"רעש" שעשו אודות זה - עזר ופעל שלא ישתקו אלא יאמרו בבירור את פסק^-הדין, ועד שלכמה רבנים היה את האומץ לשלוח מכתבים למושל המדינה.

רב אינו צריך להחריש בטענה שבין^-כה לא יקשיבו לפסק הזה ורק כשיבוא השני לשאול יגיד לו את הפסק - אלא בתור רב מוכרח הוא למחות (כפי שעשו אותם רבנים ששלחו מכתבים למושל המדינה למרות שידעו שזה לא יועיל) ולא להתפעל מכך שאולי לא יקשיבו לזה.

ולכן, על הרבנים גם למחות אודות הפיקוח-נפש שיש בארץ ישראל ולומר את פסק-הדין הברור בשולחן-ערוך הלכות שבת סימן שכט, שכאשר מתקרבים גויים ל"עיר הסמוכה לספר . . על עסקי תבן וקש . . ואפילו לא באו אלא ממשמשים לבוא - יוצאין עליהם בכלי^-זיין ומחללין עליהם את השבת".

ואילו כעת נוצר בארץ ישראל מצב שכמותו לא היה מעולם: רב פסק שבשביל פיקוח^-נפש צריך להחזיר שטחים!

הוא כלל לא מתענין אצל מומחי הבטחון האם זה ענין של פיקוח-נפש! - היפך פסק התורה שקודם שפוסקים דין בנוגע לענין מסויים יש לשאול אצל המומחים לדבר!

וכשבאים אליהם בטענות מדוע אינם שואלים מומחים - הם עונים ששאלו אצל מומחים - וכששואלים אותם: מי הם המומחים אותם שאלתם? - הם לא עונים!

וגם אם הם ביררו אצל המומחים - צריך לברר האם הם הציגו את השאלה הנכונה או שמא סיפרו למומחים 'סיפורי סבתא' - שהרי בנושא זה הם מערבים ענינים אחרים כמו "ג' שבועות"⁸¹ ו"אתחלתא דגאולה"⁸², יחד עם כל עניני השקר שאין להם שום קשר לענין שדנים עליו, שהוא - פיקוח-נפש ממשי של שלשה מליון יהודים בארץ הקודש!

ולציין שההדגשה אינה רק על ארץ הקודש - היות והפסק-דין בשולחן-ערוך הוא אודות "עיר הסמוכה לספר" שזה שייך גם בחוץ לארץ ואפילו במדבר שממה (שנמצאים בו יהודים).

והטעם לזה שכשהגויים באים "על עסקי תבן וקש . . יוצאים עליהם בכלי^-זיין ומחללין עליהם את השבת", מבואר בפירוש: "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

יש להתנגד למסירת שטחים - אף אם זה יפריע להפצת המעינות!!!

זוהי 'אבן^-הבוחן' היחידה האם מותר לתת שטחים או לא: האם כשימסרו שטחים "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", או לא!

שאלת מסירת השטחים לא תלויה בשום דבר אחר - לא קבלת כסף לישיבות, קבלת כבוד, או שזה יפריע להפצת המעיינות ולמבצעים - השאלה היחידה היא: האם "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

ואם-כן, כפי שהמציאות בפועל לדעת כל המומחים - אסור למסור שום שטח, אלא צריך לעמוד עם כלי^-נשק ולהגן על כל השטחים. ומכיון שזה פסק-דין ברור בשולחן-ערוך - אין מה להתווכח על זה!

ואם בנוגע לשלמה המלך כשרצה ללמוד את הפסוק⁸³ "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" עם טעם הדבר, "עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה ואמר: למה אמר הקב"ה לא ירבה לו נשים - לא בשביל שלא יסור?! אני ארבה לי לא יסור!" - אמר הקב"ה: יאבד שלמה ואלף כיוצא-בו, אך מהתורה - לא תיבטל אפילו אות אחת⁸⁴ - הרי על-אחת-כמה-וכמה בעניננו, שאותו 'רב' אמר דבר הנוגע לשלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ.

וכאן רואים את עומק החושך הכפול והמכופל שנמצאים בו: עד עכשיו שללו את טענת הגויים "ליסטים אתם" היות ו"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - ואילו עכשיו נוצר מצב שיהודים טוענים "ליסטים אתם".

אבל ברור שגם את^-זה הקב"ה ישלול, וסוף-כל-סוף אותו רב יתחרט ויאמר: "דברים שאמרתי טעות הן בידי" היות ובשולחן-ערוך כתוב הפוך ממה שאמרתי. מהשולחן-ערוך אי^-אפשר להתעלם, וודאי שלא ללכת נגדו!

באם הוא 'יזכה' - הוא עצמו יודה שטעה; ואם לא - תלמידיו יגלו את טעותו, ואחד מהם יפרסם שמה שאמר אינו אמת, ועל-ידי-זה יצא מתלמידיו היפך הענין של יראת^-שמים.

למרות שאותו אחד אמר לאחר-מכן שאף^-פעם לא אמר דברים כאלה אודות החזרת שטחים - אבל תלמידיו אומרים זאת בשמו. אותם תלמידים הם כ"דתן ואבירם" - שכל רצונם הוא ללבות מחלוקת בין יהודים. יודעים שלאחרונה הם היו כאן בניו-יורק ואף

יודעים את שמותיהם, אך כהרגלי אינני מזכיר שמות, היות ואין בזה כל תועלת, ובפרט שאותם אלה שצריכים לדעת מי הם - יודעים.

ומכיון שאומרים זאת בשמו, והוא יודע זאת - הרי הוא צריך למחות ולהכריז שזה לא אמת.

אך הוא טוען, שאם יפרסם זאת יהיה חילול ה'! - הרי החילול ה' יהיה של אותם "דתן ואבירם"! - לזה הוא חושש, אך לחילול שם^-שמים וחילול השולחן-ערוך - אינו חושש!

וכאמור, הסיבה שהם אומרים כך בשמו, היות והם "דתן ואבירם", והם מנסים תמיד -אולי יצליחו - לגרום מחלוקת בין יהודים.

לפני ביאת משיח - "מתרוצצים שולי הקדירה״ - ומנסים להמשיך את הגלות!

וכהמשל הידוע, שלפני שנר נכבה - הוא קופץ. וכן בלילה - החושך הכי גדול בלילה הוא לפני עלות השחר. וכן בבישול - ממש לפני שנגמר בישול המאכל מתחילים להתבשל שולי הקדירה. והנמשל: לפני ביאת משיח צדקנו - מתחילים שולי הקדירה להתרוצץ, אולי יוכלו לעכב ולהמשיך את הגלות - עוד רגע. ומנסים לעשות זאת על-ידי שמטילים מחלוקת בין יהודים, מכיון שלעתיד^-לבוא לא יהיו מחלוקות - לכן הם מנסים 'לחטוף' זאת בימי הגלות האחרונים.

וההוראה שצריכים ללמוד מזה בפנימיות: בימי הגלות האחרונים, צריכים להתחזק יותר בענין של "אהבת^-ישראל" שזה קשור לאהבת ה'. מהמנגד לומדים כיצד להתחזק באהבת ישראל. וודאי שהם לא יצליחו להנהיג את מה שהם רוצים, ואדרבה: הם יעשו תשובה.

ויהי-רצון, שמהנס שאירע בימי הפורים האלו ילמדו את ההוראה המתאימה: לעמוד בתוקף בנוגע לירושלים עיר^-הקודש, ועל-אחת-כמה-וכמה שיעמדו בתוקף בנוגע לפיקוח-נפש של כל ארץ^-ישראל, שזה חמור יותר ורציני יותר מהענין של ירושלים.

ועל-ידי שהיהודים יעמדו בתוקף בכל הענינים, כולל הענין של "אהבת^-ישראל" - זה יביא את משיח צדקנו, שהוא "מלך מבית דוד, הוגה בתורה . . כדוד אביו, כפי תורה

שבכתב ושבעל-פה"⁸⁵ - והוא לא יכתוב בתורה את מה שהוא רוצה, אלא כפי שהוא לומד את אמיתית התורה - מה שהתורה רוצה וזה חודר אצלו במחשבה ובדיבור ועד למעשה. "וילחום מלחמת ה'" - הוא ילחם בשביל לבצע את רצונותיו של הקב"ה. ואחר-כך "ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל" - עד שיביא את ה"אתחלתא דגאולה" ואחריה את הגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש בעגלא דידן.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מברכים-החודש ניסן, תש"מ)

הסיבה שהבטחון והכלכלה מתנענעים - היות ומתנענעים בעגיגי יהדות!

נמצאים בזמן אשר בו כל הענינים מתנענעים - הן בנוגע לעניני בטחון והן לכלכלה ופרנסה.

הסיבה לזה היא - היות ומתנענעים גם בעניני יהדות ותורה ומצוות.

והיות ונמצאים בכזה מצב - צריכים להגיע, יותר מתמיד, לשמירה של "שומר ישראל" - ומצב זה גופא מעורר עוד יותר את ההבטחה ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹. ובפרט בנוגע לארץ ישראל שכלפיה יש גם את ההבטחה "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"².

כאמור, הסיבה שמתנענעים בנוגע לבטחון וכלכלה, היא מכיון שמתנענעים בנוגע לעניני יהדות.

במקום להחזיק חזק בדרך הישרה, שהיא הדרך של תורתנו הקדושה, תורת אמת ותורת חיים - במקום זה, מתנענעים: פעם בדרך האמיתית - דרך התורה, ופעם, רחמנא-ליצלן, בדרך אחרת.

ובזה - ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך הלכות שבת סימן שכ"ט שההנהגה צריכה להבטיח את המצב הבטחוני, ולמרות שישנו פסק-דין ברור - בפועל מתנענעים.

בשעה שעושים את מה שכתוב בתורה - אזי וודאי שישנו את כח התורה "אין עוז אלא תורה"³, שנהיית שלילה גמורה של "תפתח הארץ לפניהם".

והיות שמצוה גוררת מצוה⁴, לכן קיום הדין הנ"ל בשלימותו - מביא שיוסיפו ביתר שאת וביתר עוז בקיום כל המצוות.

. . היות שצריכים לפעול גם בדרכי הטבע, ואצל יהודים דרכי הטבע קשורים לתורה למצוות - אז תמורת זה שישנם יהודים שמתנענעים רחמנא-ליצלן, ומביאים זאת לידי

• 1) תהלים קכא, ד.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) שיר-השירים-רבה פ"ב.

• 4) אבות פ"ד מ"ב.

66

מעשה בפועל - עד שהם מביאים שאף אצל הגויים יהיה נענוע - שזה מוסיף עוד יותר בלבול בכל הענינים שבעולם.

• . . לכן, הפעולה שכל יהודי צריך לעשות בכדי לשלול ולבטל את הנענוע הוא - להחזיק חזק יותר (ההיפך מנענוע) בתורה ובמצוות - הן בנגלה והן בחסידות. ובעיקר - במעשה בפועל.

• . . וזה יכריח אשר במקום מה שהיה עד היום, שהתנענעו בנוגע למצב הבטחוני - הרי שמהיום ישנו את המצב מן הקצה אל הקצה, ויתחילו לעמוד בתוקף.

• . . וכשהיהודים יעמדו בתוקף - יתבטלו במילא הבלבולים מצד אומות-העולם - היות וכל הבלבולים באים מצד זה שהיהודים מתנענעים.

ועל-ידי כך, לא רק שאומות-העולם לא יפריעו, אלא (בימים האחרונים של הגלות יהיה - "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁸⁶) - אף הם יעזרו ליהודים בכל עניניהם.

(שיחת י"ג ניסן תש"מ - נדפס בלקו"ש חכ"ב - מוגה)

לילדי ישראל ישגו הכוח לפעול כלפי רעיון מסירת השטחים - "ותופר" - הפרה מעיקרא!

על כל יהודי ויהודי לנהוג באופן של "עוצו עצה ותופר"¹:

ראשית - כלפי ה"אל זר אשר בקרבך"², היצר-הרע; ולאחרי-זה בעניני העולם - שכל יהודי כשהולך בשם ה' "עמנו אל" (ולא בתוקף של עצמו "כוחי ועוצם ידי"³) הרי שבכוחו לפעול שיהיה "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום".

זוהי הסיבה - שחדלו באופן זמני מלמסור עוד שטחים, היות וה"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז"⁴ של ילדי ישראל התערב בזה ופעל שיהיה "להשבית אויב ומתנקם". וה"מפי עוללים" התבטא בכך שילדי ישראל זעקו "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום" והמשיכו "כי עמנו אל" - היינו, שהכל בכוחו של הקב"ה, "יד ה' עשתה זאת"⁵!

אך ה"תופר" צריך להיות עקירת והפרת הדבר מעיקרו. ולא כפי שעושים - שמוסרים שטחים, מפסיקים למוסרם, ושוב מוסרים.

ומסירת שטחים זו - היא טפשות שאין כמוה! - מעשה זה הוא נגד התורה, נגד השולחן-ערוך, נגד ההגיון הפשוט ואפילו נגד ההגיון של אומות-העולם (שלהם אין שום קשר עם "נפש השנית בישראל" שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"⁶) שתמהו כיצד ישראל מוסרת ענינים שאין שום הגיון במסירתם!!!

תמורת ההנהגה באופן של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"⁷ (שזאת משום ש"אנחנו בשם ה' אלוקינו נדגול" ו"נזכיר" שמזה נהיה "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"⁸ - באותו יום) - הנה תמורת זאת, התנהגו באופן של "ונהי בעינינו כחגבים"⁹, והחלו לפחד מהגויים!

• 1) ישעי' ח, י.

• 2) ראה שבת קה, ב.

• 3) עקב ח, יז.

• 4) לשון הכתוב - תהלים ח, ג.

• 5) ישעי' מא, כ. איוב יב, ט.

• 6) ראה תניא רפ"ב.

• 7) תבוא כח, י.

• 8) תהלים כ.

• 9) שלח יג, לג.

68

וכאמור, גם לילדים היהודים ישנו הכוח לפעול שיהיה "ותופר" במלואו - שיתנו בחזרה את הדברים השייכים ל(כל ה)יהודים, שעליהם אף-אחד אינו יכול לוותר היות ובעל-הבית היחיד על שטחים אלו - הוא כלל ישראל!

ורצונו האמיתי של כלל ישראל הוא לנהוג כפסק התורה - הפוסקת בצורה ברורה שארץ ישראל ניתנה "נחלת עולם לעם עולם" מ"אלוקי עולם" - "ברצונו נתנה להם"^{87 88} ו"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"¹¹.

וכיצד יפעלו הילדים שיהיה "ותופר"? - על-ידי שישירו וינגנו - שניגון מורה על שמחה (הפורצת גדר), וכידוע ביאור כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר⁸⁹ שכשיוצאים למלחמה, יוצאים עם ניגון של נצחון (שזהו אחד מתכסיסי המלחמה כיצד להשיג נצחון בטוח).

אמנם ניתן גם להשיג את הנצחון כשעומדים עם כלי-נשק (שזה כידוע רק הלבוש הטבעי, מאחר שהנשק האמיתי הוא "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁹⁰ וכן תורה, מצוות ותפילה) - כפסק השולחן-ערוך אולם זה לא שייך לילדים יהודים! - לא הם צריכים לעסוק בענינים אלו. ענינם הוא לשיר "עוצו עצה" ו"דברו דבר". להראות ש"עמנו אל" (וזאת, על-ידי שהם עושים את ההשתדלויות לקבל חינוך כשר על טהרת הקודש, בכדי שהם "ילכו מחיל אל חיל"⁹¹ - מלשון 'חיילים' - חיילי בית-דוד).

וכשיוסיפו ביתר שאת וביתר עוז בענינים הנ"ל. ובהכרזת נצחון לפני כל עמי הארץ ש"עמנו אל", ונוהגים באופן של "שמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"⁹², שהיכן שיהודי הולך אז "ה' אלוקיו עמו", במילא מתקיים הענין של "ותרועת מלך בו"⁹³. שפירושו של "תרועת" הוא, שבירה - שבירת כל הענינים הבלתי רצויים. או אז, בלי שום ספק (שכפי שהפסיקו עתה להיכנע, אזי גם-כן) יהיה ה"תופר" - עקירת כל הענינים מעיקרם. כלומר, שיתחילו לקבל בחזרה בדרכי נועם ובדרכי שלום.

וגם אם ישנו מצב של "וסכסכתי" בין אומות-העולם - זה לא נוגע באף יהודי. אלא אומות-העולם מסוכסכים רק בינם לבין עצמם.

[אחר-כך הורה לכל הילדים לומר 'לחיים' ולשיר "עוצו עצה ותופר"].

* * *

מסירת השטחים - מקח טעותן המצרים לא מקיימים ואין בכוונתם לקיים...

ישנם פוליטיקאים התמהים: היתכן?! - כיצד ניתן לבקש בחזרה את כל השטחים שכבר מסרו?!

ראשית: מלכתחילה זה היה מקח טעות; מלכתחילה מסרו הם שטחים שלא הם היו בעלי-הבתים עליהם (אלא שטחים השייכים לכל עם ישראל. לא רק ליהודים החיים בדורינו זה, אלא לכל היהודים מאז ברית בין הבתרים. ולכן לכל יהודי מראש ועד סוף כל הדורות, ישנה הזכות לחוות דיעה בנוגע לארץ ישראל. בפרט שזהו פסק-דין בתורתינו הקדושה) והמוסר דבר שאינו שייך לו - מלכתחילה המסירה אינה מסירה. מה-גם ששטחים אלו פגעו בבטחון ישראל (וכמדובר כמה-פעמים, די שזה יפגע ביהודי אחד, ובפרט שבעניננו זה לא פוגע ביהודי אחד בלבד...).

שנית: שטחים אלו נמסרו, תוך התנאת תנאים מסויימים, שעל המצרים למלא. אולם בפועל, המצרים לא קיימו שום תנאי!

שלישית: (לא רק שהמצרים לא קיימו את התנאים בעבר, אלא גם לא מקיימים אותם בהווה. ולא זו בלבד, אלא) הם אומרים במפורש שכלל אין בכוונתם לקיימם בעתיד!!!

שלוש סיבות אלו, מוכיחות שכל מסירת השטחים היתה מלכתחילה 'מקח טעות'.

ולכן, יש להמשיך בכיוון הנכון ולאט לאט יחזירו את כל מה שמסרו בטעות. וכל זאת ניתן לעשות כשידברו בתוקף, ויוכיחו לעולם שמתכוונים באמת למה שעושים!

רק על-ידי יישוב יהודים בכל הגבולות - ניתן להוכיח לעולם שאנו מתכוונים למעשינו באמת!!! - היות ומפעולה שכזו - לא ניתן להתחרט, כיון שיישוב הגבולות הוא מעשה בפועל!

ולכן, (אין להסתפק בהחלטות ובהצהרות גרידא, אלא) יש ליישב יהודים על כל הגבולות ולא באופן עראי אלא באופן של קבע! - ואין לתכנן עבור פעולה שכזו תוכניות וכדומה, מאחר שעבור זה נדרשים חודשים ואף שנים. אלא לעשות זאת בבת-אחת, בין רגע!

וכשיעשו זאת לכל אורך הגבול יחד עם הצהרה ברורה שזה מטעמי בטחון, וכיון שכך פסק הקב"ה בשולחן-ערוך⁹⁴, ושאם לא יעשו כך הרי שזה פיקוח-נפש ויחד-עם-זה יכניסו לשם אנשי צבא (היות וצריך לבוש טבעי, כמדובר) - הרי כשאומות-העולם יראו שזה נעשה (ובפעולה זריזה) - יבינו שמפעולה זו כבר אי-אפשר להתחרט ולכן - יסכימו לכך.

וכאשר כל זה יתבצע בדרכי התורה ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"⁹⁵ - הרי שכלל לא יצטרכו להגיע לענינים של היפך השלום, אלא תספיק ההפחדה שבאמצעותה "ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". יתירה מזו: רק פעולה תקיפה זו, היא הדרך היחידה, הברורה והבטוחה ביותר ל"נתיבותיה שלום" - שלום אמיתי ובר קיימא.

וזוהי ההכנה הקרובה לקיום ההבטחה ש"בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם", "ונתתי גשמיכם בעתם", ול"ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"⁹⁶, ואפילו אילני סרק שעד עתה לא היתה להם שייכות (מצד סיבת שונות ומשונות) לפירותיהם של צדיקים (אלו מעשים-טובים) - הם גם-כן יתנו "עץ השדה ייתן פריו".

וכל זה יביא את ה"קץ שם לחושך"⁹⁷ - החושך הכפול והמכופל של הגלות, שהחושך הוא בחוץ - "החושך יכסה ארץ"⁹⁸ - אולם "לכל בני ישראל היה אור במושבותם"⁹⁹ על-ידי-זה שיש "במושבותם" את ה"נר מצוה ותורה אור"¹⁰⁰ - וזה (ה"נר מצוה ותורה אור") יביא מיד את ה"קץ שם לחושך" - הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת י"ד אייר, פסח-שני, תש"מ)

על-ידי ש״ראו כל אפסי ארץ כי שם ה׳ נקרא עליך״ - "ויראו ממך!

מאחר ובכל שמחה צריכים להזכיר את ירושלים, כנאמר¹: "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", וענין זה צריך להיות תחילת וראשית השמחה - "ראש שמחתי", ויתירה מזו: עניין זה צריך להיות באופן של "אעלה" - שזכירת ירושלים תעמוד למעלה מכל עניני השמחה - לכן גם כשמתכנסים ביום שמחתו של רבי שמעון בן יוחאי, שזו שמחה גדולה -צריך להתחיל את "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" במאמר של רשב"י, שממאמר זה ניתן ללמוד הוראה בנוגע למצב העכשווי בירושלים [היות ומאמר זה הוא חלק מהתורה-שבעל^-פה - לכן הוא הוראה נצחית לכל הדורות]:

"כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן"^{101 102} - כל הדברים הטובים שאומות^-העולם עושים בשביל היהודים - הם עושים זאת בשביל טובתם העצמית.

מזה מובן, שבכדי שאומות^-העולם יעזרו ליהודים - זהו רק כשהם מתכוונים ויודעים שזה לטובתם העצמית. אך כאשר משכנעים אותם ומסבירים להם שטובתם דורשת אחרת, הרי אז בטל ה"חסד לאומים" - העזרה שמקבלים מהם. והיות ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹⁰³ - צריך שהקב"ה יחדיר להם את ההשקפה האמיתית שכשהם יעזרו ליהודים גם להם יהיה טוב.

ולכן, צריך לדעת ש"אנו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים"¹⁰⁴, שהוא עושה את הכלים המתאימים שאומות^-העולם יקלטו את האמת (שהעזרה ליהודים היא לטובתם), ואז הם יעזרו ליהודים בכל צרכיהם.

ומכיון ש"אנו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים", מובן מאליו שצריך לחזק את הקשר עם "אבינו שבשמים", על-ידי הוספה בלימוד תורתו וקיום מצוותיו.

והיות והקב"ה משלם "מדה כנגד מדה", ובמדה טובה הקב"ה נותן הרבה יותר ממה שעשו, לכן, כשיהודי מוסיף בקיום רצון הקב"ה - הקב"ה מוסיף לו "כמה פעמים ככה" ב"יעשה רצונך כרצונו"⁵ - לתת ליהודי את המצטרך "בעין יפה".

ומכיון שהשפעת הקב"ה היא באותו ענין שפועלים בו - מובן, שבכדי לפעול ש"יעשה רצונך כרצונו" בנוגע לבטחון ארץ ישראל - הרי לכל^-לראש, יש לקיים את הוראת הקב"ה באותו ענין:

שזוהי הלכה מפורשת בשולחן ערוך אורח^-חיים⁶, שאסור לתת לאינו^-יהודי דבר היכול לפגוע בבטחון ארץ ישראל.

וכשיהודי עומד על כך בכל התוקף - מכיון שאין זה התוקף שלו, אלא התוקף של הקב"ה שכך כתב בתורתו. וכאשר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך"⁷ - שאומות^-העולם רואים שעם ישראל עומד בתוקף על הוראות הקב"ה, ואינו מסתיר זאת, אלא "נקרא עליך" - שמראה לכולם שהוא עומד בתוקף על הוראות הקב"ה - אזי ממילא "ויראו ממך" - אומות^-העולם יראים מהיהודים. עד ש"תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך" - כחו של הקב"ה - "ידמו כאבן"⁸ - שהם נעשים כאבן דומם שאינו יכול לפעול לבד, וכל הנהגתו היא רק כפי רצון האדם המחזיקו.

העמידה בתוקף תפעל שהגויים יקיימו שליחות הקב"ה: עזרה ליהודים בכסף ובנשק

הם לא יוכלו לעשות דבר לבד, וודאי לא נגד היהודים, ואפילו לא לאיים על היהודים, אלא לעשות את שליחות הקב"ה בלבד - שהיא: עזרה ליהודים בכסף, בנשק ובהתערבות דיפלומטית, ועד שכל מציאותם תהיה "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁹ -שעוד במצב שהם ה"מלכים" וה"שרים", והיהודים עדיין בגלות - כל מציאותם תהיה לעזור ליהודים בכל המצטרך.

• 5) ראה אבות פ"ב מ"ד.

• 6) הלכות שבת סשכ"ט ס"ו.

• 7) תבוא כח, י.

• 8) בשלח טו, טז.

• 9) ישעי' מט, כג.

74

החל ב"ונתתי שלום בארץ" - שזהו ראשית-הכל, כיון ש"השלום שקול כנגד הכל"^{105 106} -שיהיה שלום בכל מקום שנמצאים בו יהודים, ועל^-אחת^-כמה^-וכמה "בארץ" - בארץ הידועה, ארצנו הקדושה, הארץ שכל העמים קוראים לה "ארץ הקודש". ועד לסיום

הברכות - "ואולך אתכם קוממיות - בקומה זקופה"¹¹.

והדרך לזרז את קיום היעוד "ואולך אתכם קוממיות - בקומה זקופה", היא על-ידי שעוד בזמן הגלות מתנהגים באופן כזה - לא מתביישים ביהדות, אלא הולכים בקומה זקופה. וכאמור לעיל, ש"שם ה'" צריך להיות "נקרא עליך".

וכשהולכים בכיסוי ראש ברחוב בין אנשים שאינם^-יהודים, או אפילו כשיושבים בישיבה של שרים או ישיבה של האו"ם. וכששואלים אותו: מדוע אתה מכסה את ראשך? -אינו מתבייש אלא עונה: אני מתנהג כך היות וכתוב¹⁰⁷ שכיסוי הראש קשור ליראת-שמים, היינו, שירא מהקב"ה שנמצא בכל מקום, וגם במקום ששם מתנהלת האסיפה.

ומכיון שגם בהיותו שם, הרי הוא ירא מהקב"ה ששומע את כל מה שאומר - לכן לא ידבר חס^-ושלום מלה שהיא היפך האמת, אלא יאמר את האמת שארץ ישראל ניתנה על-ידי "אלקי עולם" ל"עם עולם" - שעברו את כל הגלויות וכל הקשיים - באופן של "נחלת עולם" - ירושה תמידית!

ובמשך כל הדורות, כל ארץ ישראל היתה שייכת לכל יהודי בפרט, ולכל היהודים בכלל, ואף אחד לא יכול ליטלה מאתנו, היות וכך קבע הקב"ה ו"דבר אלוקינו יקום לעולם"¹⁰⁸.

ועל-ידי שילכו בקומה זקופה, יפסיקו להבהל ולפחוד מהגויים ומה'גוי'שקייט', ובפרט לאחר שראו שכשרודפים אחר הגויים - הם מנצלים זאת להזיק ליהודים, רחמנא ליצלן.

ועד המאורע שאירע ביום השבת ב"עיר

 

האבות" לא הרחק מאברהם יצחק ויעקב.

והלואי שזה לפחות יפעל שינוי עיקרי בהנהגת היהודים - שינוי מקצה לקצה: במקום שימשיכו באותה תנועה, לתת לגויים ול'גוי'שקייט' - שיעמדו בתוקף ב"גדול זרועך" של הקב"ה, ע"י שיחזיקו בתוקף בתורתו הקדושה שהיא החוזק האמיתי של היהודים - "אין עוז אלא תורה"¹⁴.

ועל-ידי שיחזיקו חזק בתורה ובמצוותיה, ובפרט במצוה הקשורה לחינוך ילדי ישראל -מקרבים את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת ל"ג בעומד - בעת ה'פאראד' - תש"מ)

14) שיר-השירים-רבה פ"ב, ג. ובכ"מ.

76

שיחה זו נאמרה ימים ספורים לאחר רצח ששה יהודים ליד 'בית-הדסה' (ליל שבת-קודש פ' אמור תש"מ). בשיחה זו קובע הרבי כי אי-התגובה לרצח קודם שאירע בעיר, הוא הגורם לרצח שאירע כעת.

כשנותנים מתנה (ארץ־ישראל) צריכים להכיר טובה עבורה ולא להיות כפוי טובה!

ידוע ציווי התורה¹ "אל תתגרה בגוי קטן", ובפרט שכך יש לנהוג בחושך הכפול והמכופל של זמן הגלות.

אך יחד עם זה - מצוה התורה שיש להתנהג באופן של "ואולך אתכם קוממיות"^{109 110} -ש"עבדי אתם ולא עבדים לעבדים"¹¹¹, לא כפופים לאף אחד ולא עבדים של אף אחד, אלא עבדים לקב"ה בלבד. שכשנוהגים כך מגיעים למצב של "עבד מלך כמלך"¹¹², ועד (כגירסא השניה) ל"עבד מלך - מלך" ללא כ"ף הדמיון. וזאת היות והוא מתנהג בהתאם לעבדו של המלך, בשומרו את שני הציוויים: "לא תתגרה בגוי קטן" - הוא לא מתגרה באומות אחרות. אך יחד עם זה - הוא לא מוותר כקוצו של יו"ד על שום דבר הקשור ליהדות, תורה ומצוותיה.

ועל-אחת-כמה-וכמה שאינו מוותר על מה שהקב"ה הראה בו נס גלוי - ועד שכל יהודי ואפילו אומות^-העולם, אומרים ש"יד ה' עשתה זאת"¹¹³ - וזה: הנצחון של "מלחמת ששת הימים", שבאופן ניסי, למעלה מדרך הטבע לגמרי, הקב"ה החזיר את ה"נחלת עולם" -(שעוד קודם היתה שייכת ליהודים, אלא ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו"¹¹⁴) - ליהודים - לא באופן רוחני, אלא בצורה גשמית - הקב"ה לקח את הארץ הנבחרת שהיתה תחת ממשלה של עובדי עבודה^-זרה, ונתנה לעם הנבחר.

אך בפועל הגיעו ל"גלינו מארצנו" - שמורידים מעצמם את הבעלות על הארץ. אמנם הקב"ה לא נתן להם את הארץ לגמרי, אך נתנה באופן ניסי בכדי שהם יהיו ה'בעלי-בתים' שם.

ועל-זה באה ההוראה מהקב"ה: כשנותנים מתנה - צריכים להכיר טובה עבורה, ולא לומר שהיא דבר נחות ולא עיקרי ואפשר להסתדר בלעדיה ולכן אין להחזיק בה - אלא כל שעל מארץ ישראל הוא גדול באיכות (ואפילו בכמות) - היות וזה שעל מ"ארץ הצבי"⁷. וכפי שהגמרא⁸ מסבירה, שכשם שצבי כאשר מתווסף לו יותר בשר - מתרחב העור ממילא, כך כשמגיעים לאותו מקום יהודים ועניני יהדות - המקום מתרחב עד להתרחבות בגשמיות, כפי שהגמרא מספרת מעשה שהיה.

והיות וקיבלנו את הארץ מתנה מאת הקב"ה בעצמו - לכן אסור עלינו להיות כפויי^-טובה, רחמנא ליצלן. כפיות טובה היתה חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת (מלבד החטא שבאכילה), והיא היפך אמירת התודה לה' במצוות ביכורים, בה אומרים את ה"והגדת" שמשמעותה היא הכרת טובה והודיה לה' על המתנה שהנחיל לו, ועד להבטחה שלשנה הבאה (ועד סוף כל הדורות) הוא ישנה ויביא שוב ביכורים, על-ידי שיקח את המתנה גם לשנה הבאה, ויתנהג על-פי התורה.

שכל הנ"ל הוא שלילת מסירת הארץ מצד כפיות טובה בלבד.

אך כעת התרבה כל-כך החושך כפול ומכופל של הגלות עד שהגיעו למצב (שלא זו בלבד שלא מכירים טובה, אלא יתירה מזו הגיעו למצב) של פיקוח^-נפש!!!

ובהקדים: בכדי שלא יהיו ספיקות כיצד לפרש את הגמרא, ואיזה סברות עמוקות ללמוד בה - נתן הקב"ה את השולחן-ערוך בו יהיו פרוסות ההלכות בצורה ברורה וללא כל ספק מהי ההלכה.

הדין דלקמן הוכנס בהלכות שבת, והדין: בשעה שנוצר מצב שיש ספק ואפילו ספק^-ספיקא שתפתח, חס-ושלום, הארץ ותהיה נוחה ליכבש בפניהם - אזי צריכים להתייצב נגדם עם נשק, למרות כשכל מטרתם היא קש ותבן.

• 7) דניאל א, טז,מו.

• 8) כתובות קיב, א.

78

התורה נצחית - ושום שוחד לא ישנה זאת!

הלכה זו היא פסק^-דין ברור של מלך מלכי המלכים הקב"ה בתורתו - "התורה הזאת לא תהיה מוחלפת"¹¹⁵ - שום שוחד, שום כסף, שום כסא ושום ציבור - לא ישנה אפילו כקוצו של יו"ד מתורתו של הקב"ה, בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל-פה, שעל שניהם פסק הרמב"ם בספרו היד החזקה, שהאומר על התורה שבעל^-פה שאין היא תורה מן השמים -כופר בעיקר!

והדין ברור: כשיש חשש ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם" - צריכים לאחוז בנשק!

אך החושך כה כפול ומכופל עד כדי כך, שגם במצב כזה לא תפסו את^-עצמם לנהוג עלפי שולחן-ערוך, אלא מחפשים מוצא בדרכים דיפלומטיות, עושים וועדות ומארגנים אסיפות, נושאים^-ונותנים ומתקוטטים על הכסאות - אך בפועל, מכל הדיבורים לא יוצא שום דבר! ועדיין נוחה הארץ להיכבש לפניהם.

הרי מיד נוכחו לדעת שהם לא תובעים "תבן וקש" בלבד אלא שטחים - ולצמיתות. בתחילה הם דרשו שטח מסויים, כשעבר זמן מסויים - דרשו שטח נוסף, ועד שדרשו את ירושלים, ובכל-זאת לא היה די^-תוקף לומר שזה מופרך לגמרי היות וכך כתב הקב"ה בתורתו - "התורה הזאת לא תהא מוחלפת" - שהיא נצחית בכל המקומות ובכל המצבים, כולל דין זה שאסור למסור להם דבר העלול לגרום ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

אך בפועל נתנו להם נפט, נתנו להם שטחים, נתנו להם הרים וגבעות!  ענינים

המעמידים בסכנה את כל מי שנמצא בארץ ישראל! עד שכך אומרים כל המומחים הגויים לעניני צבא בחוץ לארץ - וזה אף פורסם בשמם בכתבי^-עת הן בחוץ לארץ והן בארץ [גם מומחים יהודים מארץ ישראל אמרו זאת - אך חלקם הורדו מכיסאותיהם, חלקם הוצרכו להתחרט ולהסביר שלא לכך התכוונו, ועל חלקם הטילו אימה עד^-כדי^-כך שמלכתחילה הם שתקו!].

ישנם הטוענים: הרי צריכים שלום, והצד שכנגד הם אוהבי ישראל, ועד שהערבים הנמצאים במקום פלוני רק מצפים לרמז מהיהודי שהוא רוצה שלום, ומיד הם ירוצו ויפלו על צווארו וינשקוהו ("וישקהו" ללא נקודות מעליו אלא נשיקה אמיתית) וזה יבטיח שלום לבנים ולנכדים.

ובכדי להוריד טעות זו - יש לדעת שהאומרים כך אינם "טועים" (אלא 'שקרנים'), היות וכל אלה שעתה מדברים כך באופן חפשי - הם אלה שטענו בתחילה שזוהי סכנת נפשות ממש!!!

וכדלקמן:

לא מגיבים ולא רוצים למצוא את רוצח הבחור יהושע סלמה!

דבר איום אירע בעיר חברון: ירו על בחור

 

ה'-יקום-דמו - שלא היה לו נשק - באמצע העיר! עובדה זו כשלעצמה מראה במי מדובר, ועם מי יש לנו עסק. מלבד העובדה שעוד קודם לרצח כבר אמרו בגלוי ראש העיר וראשי שאר העיירות מה הם רוצים - רק שכעת זה הגיע למעשה בפועל. והיה^-לא^-תהיה לטעון שהגיע השלום, וכל הערבים - ובפרט אלו היושבים בעיר העקובה מדם - יהיו אוהבי ישראל!

ודאי ש"יד ה'" היתה בזה בכדי שסוף-כל-סוף יראו את האמת ה"בולטת לעיני השמש" ואף כל אומות^-העולם מבחינים בה. אך ישנם אנשים ספורים, שלדאבוננו "יצרם אנסם", והם לא נבהלו אפילו ממאורע זה - ולא זו בלבד, אלא הם יודעים עד היום הזה היכן נמצא מי שביצע את הרצח.

מפורסם בכל העולם כולו שהבלשים המובחרים, היודעים לפעול דברים נסתרים, ענינים שעבורם מוכרחים לערמומיות ולתחבולות, וכמו מציאת משהו בצד שכנגד - הם אלה הקשורים ל'מוסד' ולשב"כ.

והנה, עברו כמה שבועות רצופים ועם כל שירותי הבטחון המהוללים - עדיין לא מצאו את מי שירה באותו בחור^-ישיבה!! הסיבה היחידה לכך שלא מצאו אותו, היא: שלא רוצים למצוא את הרוצח, היות וחוששים מ"מה יאמרו הגויים" ואם ימצאו אותו יהיו מוכרחים לעשות לו משהו - לכן לא 'מוצאים' אותו.

ולמרות שרצח זה התרחש באמצע העיר ולא במדבר, ובעיר שיש בה אנשי-קשר ומשתפי^-פעולה מבין הערבים, שהם יודעים את כל הידיעות המתרחשות לפנים מהפרגוד -80

בכל-זאת מכריזים: לא יודעים, לא מוצאים. ולא עושים מאומה נגד מי שירה על יהושע סלמה ה'-יקום-דמו!

ועד^-כדי^-כך התדרדרו: למחרת המאורע - ירד הנושא מסדר^-היום בעיתונים. הפסיקו לדבר כליל על כך שיש התחייבות בטחונית למצוא את הרוצח ומסייעיו, ולהגיב בפעולה מעשית ראויה בכדי שיהיה "למען ישמעו וייראו"¹¹⁶.

וביותר אינו מובן: ידוע, שכאשר חיפשו את "יוסל'ה" [שוכמאכר] - כלל לא התחשבו בעולם. הסיחו את דעתם מבטחון שלשה מליוני יהודים בארץ הקודש, ותמורת זאת שלחו מרגלים לכל העולם כולו - תוך בזבוז הון כסף - בכדי למצוא את "יוסל'ה" הידוע. ואילו כעת, כשמדובר אודות שפיכות^-דמים בעיר האבות - כבר עברו שבועות, ו"אין פוצה פה ומצפצף" היכן נמצא הרוצח!

וכל הויכוח הוא רק, אם רצו או לא רצו מלכתחילה למצוא את הרוצח, היות ופחדו מכך שודאי ימצאוהו, כיון שיודעים את כל הדרכים למוצאו - כמו שמצאו את כל מי שרצו למצוא - על-ידי המרגלים הנמצאים במחנות הערבים ובעריהם, כידוע ומפורסם - אינני מגלה כאן סודות, אלו דברים הידועים לכולם.

ישנה דעה נוספת, לפיה יודעים מי הרוצח וכבר יודעים היכן הוא נמצא, אך אם יפרסמו זאת יהיו מוכרחים ללוכדו, אך היות ופלוני בן פלוני עלול להתרגז מכך - לכן החליטו להמנע בכלל מלדבר אודות זה, וממילא ישכחו מכל הענין וכך יחזור לשרור השקט והשלווה, ובלשונם - "שלום על ישראל" - הזהו השלום שתמורתו רוצים הם לוותר על הכל?!

אכן, הם רוצים לוותר על הכל - לא כדעת הטועים שזה יפסק בירושלים עיר הקודש -אלא מנוי וגמור עמם להחזיר את ירושלים!!! הם רק ממתינים לזמן המתאים שהרוחות ירגעו, ואז יכינו נוסח - בעזרת כמה דיפלומטים ופוליטיקאים - עבור דברים מסויימים, כך שיגישו זאת בכזה 'מגש' - שידברו אודות דברים אחרים וצדדיים מבלי הדגשת הנקודה האמיתית, שמוסרים את ירושלים עיר הקודש, וכך אף לא ירגיש בזה, וממילא אף אחד לא יתלונן על-זה.

המתירים למסור השטחים - מתירים גם את מסירת בני-ברק, כפר-חב״ד וקרית-צאנז!

וכאמור, אין מדובר כאן אודות קדושת ירושלים, אלא על "תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם". ואותם אלה האומרים שמותר למסור שעל בגולן, ביהודה ושומרון וכיוצא^-בזה -הרי בכך הם פוסקים את אותו דין בדיוק גם על הר^-הבית, על ירושלים העתיקה, על ירושלים החדשה, על בני^-ברק, על כפר^-חב"ד, על קריית^-צאנז ועל כל חלק בארץ ישראל -שעל כל אלה חל הדין שכשרוצים למוסרו - או אפילו שעל ממנו - אזי זה גורם ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם".

אך בפועל, באים ומשכנעים אותם שיפרסמו שדין זה הוא רק אודות יהודה ושומרון ואין הוא קשור להלכות שבת, אך בפועל זהו היפך הנאמר בשולחן ערוך שכל הטעמים הנ"ל חלים גם על בני^-ברק, על כפר^-חב"ד, על תל-אביב, על חדרה, על נצרת, על ירושלים העתיקה ועל ירושלים החדשה וכן על כל ארץ ישראל כולה, היה^-לא^-תהיה!

היות והשתיקו את רצח סלמה ה'-יקום-דמו, ושכנעו את עצמם שעל-ידי שישתיקו זאת יהיה שקט, והגדילו לעשות ואמרו שעל-ידי-זה לא רק שיהיה שקט, אלא גם "שלום על ישראל" וזוהי הדרך לשלום אמיתי, רחמנא ליצלן - זה פתח את הפתח למה שאירע בשבת^-קודש האחרונה בעיר האבות חברון¹¹⁷!!

כבר עברו שלושים ושש שעות מאז, ועדיין לא שומעים על מעשה בפועל - רק עושים אסיפה אחת ואסיפה שניה.

 

וכיצד הענישו את המסית?! לקחו אותו וזרקו אותו בין אחיו הערבים. במקום להשאיר אותו בחברון תחת משמר גירשו אותו לבין אחיו הערבים שם הוא חופשי לומר את דעותיו, להסית ולהדיח - וכל זאת הוא אומר בתור ראש העיר חברון, עיר האבות! - מדוע מניחים לו לצאת, הרי שם יכול הוא להזיק הרבה יותר לארץ ישראל מאשר במצב בו הוא נמצא תחת משמר?!

והסיבה שהשתיקו זאת אינה בגלל היהודים - אדרבה: ביהודים הם אינם מתחשבים כלל. לא מפריעה להם העובדה שיבואו כמה 'ילדים' ויעשו רעש - יניחו להם להרעיש ולאחר^-מכן ימשיכו להתנהג כרצונם, אמנם בתחילה לא תהיה ברירה ויניחו ל'ילדים' לתפוס שטח, אך לאחר כמה שבועות כבר יצוו עליהם להסתלק.

הסיבה לכך שהם משתיקים זאת: הם פוחדים שמא ישמעו בוושינגטון שאין להם תוקף, עד^-כדי^-כך, שיורים ביהודי צעיר והורגים יהודים - באמצעות יריות ורימוני-יד - באמצע הלילה, במקום פתוח שגרים שם שישים או שבעים דיירים.

אומות-העולם מסתכלים עלינו כמו "סמרטוטים"!

ואירועים אלו מתפרסמים בחוץ לארץ עוד קודם שזה מתפרסם בארץ, היות ובארץ מנסים לעשות מזה סוד או לפחות לדחות את הפירסום בכמה שעות, ורק כשזה פורסם כבר בחוץ לארץ - לא נשארה להם כל ברירה והוכרחו לפרסם זאת. וכך - למרות שלא רצו בכך - ראו בארצות-הברית איזה 'סמרטוטים' הם! דורכים להם על הראש והורגים להם יהודים באמצע עיר האבות - והם לא מגיבים במאומה!

ואפילו אם היה להם את התוקף לפעול כנדרש - עדיין לא היו נחסכים כל הקרבנות והדם שנשפך, רחמנא-ליצלן, מאז תחילת חתימת החוזה האומלל של 'קעמפ^-דייוויד', שמאז התרבו המחבלים וקרבנות המחבלים, כידוע ומפורסם (ולמרות שהצנזורה של ארץ הקודש אינה מניחה לפרסם זאת - יודעים זאת בחוץ לארץ, וכך בסופו-של-דבר גם בארץ הקודש יודעים מכך).

ואותם אלה שאמורים להכריע את הכף יודעים מזה - ובכל-זאת, ממשיכים באותה שיטה, שהיכן שרק נמצא גוי - לכל^-לראש מכריזים "ואנחנו כורעים ומשתחווים"! ולאחר^-מכן מחכים לרמז ממנו, מה מותר לעשות ומה אסור. וכשהוא מרמז שאפשר לכתוב בעיתונים שעומדים בתוקף - מדפיסים בעיתונים שעומדים בתוקף!

ואחר-כך כשהגיע יהודי תמים ותבע: "תעשו משהו בפועל"! - לא היתה ברירה, והיו חייבים לעשות משהו. ומה עשו?! שחררו את אותו ערבי מהשמירה שעליו, וכביכול "גירשוהו" - הובילוהו לבין הערבים, והוא חזר מיד 'לעבודתו' - לעשות עם חבריו מה שעליו לעשות כעת רחמנא-ליצלן. וכשחשבו שעדיין אין זה מספיק, עשו 'טובה' ליהודים: פוצצו בתים!

מובן איזה רושם זה יוצר אצל מנהיגי המחבלים, וכיצד 'יבהלו' מכך, בשעה שרואים שבמקום לפגוע בהם בצורה ישירה - מפוצצים בתים, "שפך חמתו על עצים ואבנים"¹²!

אמנם, אמת הוא שלפי מצב הממשלה, גם פיצוץ בתים הוא מעשה גבורה - שהרי זה היפך טבעם ורגילותם במשך שנים רצופות, בהם התרגלו להוביל את היהודים, היהדות וארץ ישראל בתור עבדים למצרים, עבדים לפלישתים, עבדים לערבים, ובפרט עבדים לאדונים (שמהם מקבלים כסף ונשק) היושבים בארצות-הברית.

וממשיכים לנהוג כפי שהיה בחטא עץ הדעת - "אכלתי ואוכל עוד" - מבטיחים שימשיכו להתנהג בהתאם להתנהגות שהיתה עד עתה, שחס^-ושלום לעשות דבר העלול להרגיז את פלוני בן פלוני.

וכשקיבלו את ההחלטה בנוגע לחברון - שאלו, מדוע לא עושים כלום במעשה בפועל?! וענו בחשאי, שאי^-אפשר לעשות מעשה בפועל היות ולא רוצים להתגרות בוושינגטון!

והגרוע שבדבר: הלאו את המצפים לפעולה מעשית, ולמעשה - לא עשו כלום בכדי להראות את התוקף - שאת התוקף אפשר להבהיר רק על-ידי מעשה בפועל.

הרצח בחברון - תוצאה מאי-תגובה על הרצח הקודם!

וכאמור, בשבת-קודש האחרונה ראו את התוצאות מכך שלא הגיבו - האירוע בעיר האבות חברון. ועדיין לא לכדו אפילו לא אחד ויחיד שנטל חלק בזה, למרות שיש מודיעין, וישנן ידיעות, ויודעים מה לעשות בכדי למצוא מישהו, וכשתופסים מישהו - יודעים כיצד להגיע לשני, ועד שמגיעים לאותו אחד שירה בראש.

אמנם "גדול הוא הרועה ששומר את הכבשה הנמצאת בין שבעים זאבים"¹³, וישנו הענין של "וצויתי את ברכתי"¹⁴ - אך עבור כל זה - צריך כלי המלובש בדרכי הטבע.

• 12) לשון המדרש - איכה-רבה פ"ד.

• 13) מדרש-תנחומא תולדות ה.

• 14) בחוקותי כה, כא.

84

שזהו גם הפסק-דין של השולחן-ערוך. - אמנם כולם יודעים ש"גדול הוא הרועה", ושהמגינים האמיתיים הם התורה והמצוות - אבל גם רבי יוסף קארו וכל המפרשים ידעו מזה, ובכל-זאת זה לא מנע מהם מלפסוק יחד עם מאות רבנים, פסק^-דין המודפס גלוי ומפורש - שמסירת שעל אחד מהשטחים זהו סכנת נפשות ופיקוח^-נפש ממש!

והרי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹¹⁸, ועל^-כן לא צריכים לראות ולהתחשב בשטויות ובטעויות שעשו וש"יצרו (של פלוני בן פלוני) הוא שאנסו"¹¹⁹ - והקב"ה ירחם ברחמיו הגדולים בלא להתחשב בשום חשבונות, בפרט, שכידוע "כלו כל הקיצין", וישנם יהודים - ש"יצרם אנסם" - שכבר אינם יכולים לחכות ומוכרחים לצאת מן הגלות.

(מעובד ע"פ שיחת מוצאי ל"ג בעומר תש"מ)

כשנוגעים בשלימות הארץ - נוגעים בשלימות עיני ה׳.

[דובר אודות ה'מבצעים']:

החל מהמבצעים הידועים: מבצע אהבת ישראל; מבצע חינוך; מבצע תורה; מבצע תפילין; מבצע מזוזה; מבצע צדקה; מבצע בית מלא ספרים - יבנה וחכמיה; מבצע נרות שבת קודש; מבצע כשרות האכילה ושתיה; מבצע דטהרת המשפחה והמבצע של ביטול החוק האומלל 'מיהו יהודי'. ובעיקר המבצע של ביטול ועקירה מהשורש (עד שלא ישאר שום רושם כלל) של מחשבה אודות נגיעה בשלימות ארצינו הקדושה - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹.

והיות שהוא והשגחתו אחד (ולכן - במקום שעיניו של הקב"ה, שם הוא נמצא) - מובן שכאשר נוגעים רחמנא-ליצלן בשלימות ארצינו הקדושה - נוגעים כביכול בשלימות עיני ה'.

(מעובד ע"פ שיחת יום ב' פרשת בהעלותך, אור לי"ב סיון, תש"מ)

טענות המרגלים חוזרות על עצמן מפי "שלום עכשיו"

בפרשתינו¹ מסופר אודות פרשת המרגלים. מסיפור זה ניתן להפיק הוראה פשוטה בגשמיות לימינו אלה.

ובהקדים:

מעשה המרגלים אירע בעת שבני ישראל לא היו בארץ ישראל - הם היו במדבר, שם לא חסר להם דבר: אכלו מן - לחם שאין בו פסולת, שתו מים מבארה של מרים ונהנו מענני הכבוד שהרגו את הנחשים והעקרבים, יישרו את דרכם וגיהצו את בגדיהם.

ולכן, כשעמדו להכנס ולכבוש את ארץ ישראל, ולשם כך שלחו את המרגלים - שיבקרו קודם את הארץ - אזי הם חזרו וטענו שעדיף להשאר במקום בו נמצאים כבר כל הענינים המועילים ולא להסתכן בכניסה לארץ, היות ו"עז העם היושב בארץ", ו"ארץ אוכלת יושביה היא".

המרגלים רצו למנוע את בני ישראל מסכנה. - אך בפועל אירע בדיוק להיפך: המרגלים - הם אלה שהביאו את הסכנה לכל בני ישראל!

מזה למדים הוראה לזמנינו, בארץ ישראל כפשוטה - במכל^-שכן וקל-וחומר:

כאמור, אז - בני ישראל היו במדבר, ושם היו להם כל הדברים הטובים - ולכן טענו המרגלים שעדיף להשאר שם ולא להכנס לארץ.

ואילו כיום - שהקב"ה מסר את ארץ ישראל ליהודים, והיהודים נמצאים שם בפועל [לא חס^-ושלום באופן של 'עצמאות' היות אף פעם לא היו תלויים כל כך בעזרה שמקבלים מאומות^-העולם, כפי שהמצב עתה - אך על-כל-פנים ברוחניות, יש ליהודים שם את כל הבעלות (ואף בגשמיות היהודים הם ה'בעלי^-בתים בפועל בכמה וכמה ענינים)] - אזי מגיעים כאלה יהודים שצועקים "שלום עכשיו"! ואליהם מצטרפים גם הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים, האומרים שצריכים למסור לערבים חלקים מארץ ישראל שהם תחת בעלות היהודים.

1) פרק יג.

86

הם אינם אומרים "שב ואל תעשה" כטענת המרגלים, כלומר להישאר תקועים במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל - אלא, הם אומרים למסור בפועל את הבעלות שכבר ישנה על ארץ ישראל!

וטענת "שלום עכשיו" - וכן טענת הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים - היא בדיוק כטענת המרגלים בשעתו "עז העם היושב בארץ", שלכן אין לכבוש וליישב את ארץ ישראל!

״שלום עכשיו״ טוענים: הערבים יותר חזקים מהיהודים - ולכן יש למסור להם את הארץ!

מאחר ובירושלים מתגוררים 60,000 ערבים, הרי הם הרבה יותר חזקים מהיהודים המתגוררים שם - "חזק הוא ממנו", ולכן לא צריכים לאפשר ליהודים להתגורר בירושלים העתיקה.

ואם כבר מתגוררים שם יהודים - צריכים לשלחם משם בכח. ועד שצריכים למסור את כל ירושלים העתיקה, כולל הר הבית וקדש-הקדשים - לערבים!!

וכך טוענים גם בנוגע לחברון: היות ומתגוררים שם 50,000 ערבים, הרי הם הרבה יותר חזקים מהיהודים המתגורים שם. ונוסף לזה, גם יש להם יחס לאברהם אבינו, שנמצא במערת המכפלה בחברון - ואם-כן, לא צריכים גם שם לאפשר ליהודים להתגורר, ואת היהודים המתגוררים שם - לשלוח משם!

ועל^-דרך^-זה טוענים שצריכים למסור את כל השטחים שהערבים רוצים, כיון ש"עז העם היושב בארץ" ו"חזק הוא ממנו" - הם חזקים מאתנו!

ונוסף לזה, "כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות . . ושם ראינו את הנפילים בני ענק הנפילים" - האחד רוצח גדול, השני גזלן גדול, השלישי גנב גדול, הרביעי דיפלומט גדול, ואחר יודע הרבה שפות, וכיוצא^-בזה.

ונוסף לכל טענות אלו, הם גם מכריזים "שלום עכשיו"! - מלבד כל הטענות יש לצדם גם את תוקף ענין השלום, ש"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"¹²⁰, ועוד באופן של "שלום עכשיו" - עתה יהיה "שלום על ישראל"¹²¹.

ונוסף לזה, הם גם צועקים שמסירת כל השטחים לערבים, הוא מעשה של צדק ויושר, ובמילא, אכן צריכים לתת את כל שטחי ארץ ישראל לערבים.

ועל^-ידי^-זה - הם טוענים - ימנעו סכנה מכל היהודים, כיון שהיא "ארץ אוכלת יושביה": אם 'יגרו' את הערבים ולא יוותרו למה שהם רוצים - הם "יאכלו" את היהודים היושבים בארץ ישראל.

מה^-שאין^-כן כאשר יוותרו להם, וימסרו להם את השטחים שהם רוצים - יהיה שלום ו"שלום עכשיו"!

והטוענים זאת - הם יהודים, עדה קדושה מישראל, על^-דרך המרגלים בזמנם. ואפילו הקומוניסטים המצטרפים אליהם - הם יהודים, היות ו"ישראל אף^-על^-פי שחטא - ישראל הוא"⁴.

ובכח זה שהם "עדה קדושה" מבני ישראל, באים הם וטוענים כיום שהערבים יותר מדאי חזקים מכדי שנוכל לכבשם - "עז העם היושב בארץ", יחד עם שאר טענות "שלום עכשיו" האמורות לעיל, וכן טענות הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים.

טענות אלו הם תרגום מדויק מטענת המרגלים בשעתו!

אך כשם שאז ראו את מה שהמרגלים המיטו על בני ישראל, שדוקא הם העמידו בסכנה ממש - על^-דרך^-זה מובן - בנוגע למה ש"שלום עכשיו" מביאים עתה על היהודים ועל ארץ ישראל, שהם הינם ה"מהרסייך ומחריבייך"⁵ של העם היהודי ושל ארץ ישראל, רחמנא ליצלן (כפי שמוכח מזה גופא שאליהם הצטרפו גם הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים).

ולמרות שהם צועקים "שלום עכשיו" והרי אין לך דבר יותר גדול מהשלום - אבל לאידך - "אין שלום אמר ה' לרשעים"⁶: יודעים מה כוונותיו של אש"ף, וכפי שהם אישרו את^-זה עוד הפעם לאחרונה באסיפה, שכוונתם היא לצוות על כל היהודים ללכת מכל ארץ ישראל!!

• 3) לשון הכתוב - תהלים קכה, ה. קכח, ו.

• 4) סנהדרין מד, א.

• 5) לשון הכתוב - ישעי' מט, יז.

• 6) שם מח, כב.

88

ואין זה סוד - הם אומרים זאת בגלוי, וזה הודפס בכל מקום, וכל אחד יודע מזה. ואין זה דבר חדש - כבר 32 שנה (החל מתש"ח) שהם מכריזים זאת!

ואם^-כן, מובן שכל הסכם שיסכמו אתם לא יוביל לשלום!

ואפילו כאשר מוותרים להם, בתנאי שיחתמו על פיסת נייר שעושים שלום לפי שעה -כרצון "שלום עכשיו" - לא רק שזה אינו מועיל, אלא זה מביא סכנה בפועל על היהודים!

כפי שראו בפועל: בעת מלחמת "ששת^-הימים", היו יהודים שטענו שלא רוצים לכבוש את ירושלים העתיקה. ולאחר מכן כשכבשו בהכרח את ירושלים העתיקה ואת שאר השטחים - שלחו מיד שלוחים לוושינגטון, ללונדון ולפריז, שידעו שרוצים למסור הכל לגויים.

הרי היא מתנה שהקב"ה נתן לבני-ישראל - ומתנה זו באו יהודים למסור לגויים?!

והסיבה היחידה שלא מסרו את השטחים בפועל - היות והגויים אינם בעלי בחירה, אלא "לב מלכים ושרים ביד ה'"¹²² - הקב"ה לא הניח לגויים שיקחו זאת!

מאז שראו הערבים את רצון היהודים לוותר - החלו בטרור!

אך הערבים ידעו מהשלוחים ששלחו, וזה חיזק אותם ונתן להם יותר תוקף במעשי^-הטרור שלהם הנמשכים עד היום הזה, ומתחזקים יותר ויותר, רחמנא ליצלן.

ולא כדעת הטועים, החושבים שהטרור החל לאחרונה - זהו שקר גמור! - הטרור נמשך כבר לצערנו מדי חודש בחודשו מאז מלחמת ששת^-הימים, היות והערבים קיבלו תוקף כאשר נוכחו לדעת שהיהודים מפחדים ושולחים שלוחים שרוצים לוותר!

וכן היה הלאה: בכל פעם שהיהודים כבשו משהו מהערבים - רדפו יהודים אחרי הגויים למסור מה שכבשו, ורוצים שלום ורוצים "צדק ויושר".

וכל פעם זה נתן יותר תוקף וחיזוק לערבים. ועד שהגיע למצב כזה שהרגו יהודי, בחור^-ישיבה, בחברון, במרכז העיר¹²³!

ומהאמור לעיל מובן כיצד "שלום עכשיו" מביא סכנה ממשית על היהודים ועל ארץ ישראל, רחמנא ליצלן, ולמרות זאת - ממשיכים הלאה לדרוש למסור עוד שטחים לערבים, תמורת פיסת^-נייר שעליה כתוב שעושים שלום.

ולא מסתפקים בשטחים הרבים שכבר נתנו להם, שבאותם שטחים ישנו נפט שזקוקים לו וזה אף החליש את הבטחון ועוד ענינים, רחמנא-ליצלן.

וכל זה עושים בטענה שבתמורה מקבלים "שלום עכשיו". וכיון שיהודים הם "עם חכם ונבון"⁹ - הם ודאי יסתדרו בשלימות ללא הנפט וללא שטחי-הבטחון.

וכאמור, זוהי אשלייה הכי גדולה שתמורת הויתורים מקבלים שלום - הרי רואים בפועל מהי כוונת הערבים!

ואפילו אם נאמר (המציאות היא ודאי לא כך, כנ"ל) שמקבלים תמורת זה שלום אמיתי לפי^-שעה - כפי שטוענים "שלום עכשיו" - הרי ידוע, שכאשר מדברים אודות דבר המהלך ונמשך, לא מסתכלים רק על המצב בהווה אלא מסתכלים כיצד זה ימשך וישתלשל בעתיד, היינו, לאיזה כיוון זה ילך:

אפילו אם מצב הדבר שמהלך ונמשך אינו טוב בהווה, אך הוא מוביל לדבר טוב -מתחשבים בדבר שאליו הוא מוביל; ובאותה מידה אם המצב העכשווי הוא דבר טוב, אך הוא מוביל למצב לא טוב - גם כאן מתחשבים בדבר אליו הוא מוביל.

ועל^-דרך^-זה בנידון^-דידן: רואים בפועל לאן מובילה הגישה של וויתור לערבים. ואפילו אם ישלו את עצמם שבינתיים זה שלום, "שלום עכשיו" - אין זה משנה, היות ורואים שזה מוביל לכיוון בלתי^-רצוי, כיון שכוונתם אינה לשלום, אלא לשלח את כל היהודים מארץ ישראל, כנזכר לעיל!

ואבן^-הבוחן בכל דבר שמסתפקים בו כיצד להתנהג - הוא כפי מה שכותב משה רבינו, זאת^-אומרת תורת משה - השולחן ערוך.

וכפי שהיה צריך להיות אצל המרגלים, שלפני שהם טענו "עז העם היושב בארץ" - הם היו צריכים לגשת מיד למשה ולשאול אותו, להסתכל מה כתוב בתורת משה.

9) ואתחנן ד, ו.

90

היינו, שגם כאשר עושים חשבונות על^-פי שכל, ומגיעים למסקנא ש"עז העם היושב בארץ", ומצד צדק ויושר צריך לתת לערבים שטחים - צריך לפתוח את השולחן ערוך "הישן" (שמשה רבינו קיבל מהקב"ה, ולכן הוא נצחי והוראותיו נצחיות בכל הזמנים) ולראות מה דעת השולחן ערוך בנוגע לאותו ענין.

והיות והשולחן ערוך ניתן על-ידי הקב"ה שהוא מנהיג את העולם ויודע את כל חשבונות הצדק והיושר, ואדרבה: הוא טבע הטוב ו"טבע הטוב להיטיב"^{124 125} - ודאי שכאשר מתנהגים בדרך השולחן ערוך יהיה טוב אמיתי לכל אנשי תבל.

אמנם הקב"ה נתן שני אופנים כיצד להתנהג: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'"¹¹ - אך יחד עם זה הוא נתן לנו את השולחן ערוך בכדי לעזור לאדם לבחור בחיים - "ובחרת בחיים"¹²⁶.

ואם עושים חס-ושלום היפך ממה שמשה רבינו אמר בשולחן ערוך - זה על^-דרך הדין בשולחן ערוך¹²⁷ שאחד המשווה עצמו למשה רבינו - דינו מלקות. כאשר אדם עושה כפי המונח אצלו ולא כפי המונח אצל משה רבינו בשולחן ערוך - הוא מראה בזה שדעתו ומציאותו משתווים למשה רבינו!

ואפילו בכזה מצב - יש לדעת שהקב"ה הוא "טבע הטוב להיטיב", הוא אותו ה' שהיה במתן^-תורה ואותו ה' שהיה בבית^-המקדש - והוא ודאי יוביל ויפעל את כוונתו מכיון ש"דבר אלקינו יקום לעולם"¹²⁸, החילוק הוא רק בזמן - האם הוא יפעל זאת קודם או יותר מאוחר.

וכאשר יהודי מחליט לבחור בחיים - הרי הוא "מונע" מהקב"ה לפעול זאת לבד.

ההוראה מחג הגאולה י״ב-י״ג תמוז: מסירות נפש עבור השולחן־ערוך:

ההוראה שלמדים מחג הגאולה י"ב^-י"ג תמוז - שיהודי אחד התייצב בכל התוקף נגד מלוכה אדירה, ועד שהיו שטענו על-זה: איזה מין סדר הוא זה להיכנס למצב סכנה?!

איי, מה יהיה עם תלמידים ? - לזה הקב״ה ידאג.

הוא העמיד עצמו במסירות^-נפש בפועל, ושלח שלוחים כדי להחזיק את היהדות אצל שניים^-שלושה מליוני יהודים שהיו באותה תקופה במדינה ההיא.

ומזה נלמדת ההוראה, עד כמה צריך להתייצב בתוקף עבור תורת משה ועבור השולחן ערוך שמשה קיבל מהקב"ה.

זוהי הוראה ברוחניות הענינים. אך כמדובר קודם בארוכה ישנה הוראה משבת פרשת שלח ומחטא המרגלים גם בגשמיות - כפי שזה שייך בזמננו בגשמיות בארץ ישראל כפשוטה:

כשם שאז טענו המרגלים "עז העם היושב בארץ" - שסכנה לכבוש ולהתיישב בארץ ישראל - על^-דרך^-זה, טוענים היום מספר יהודים שצריך "שלום עכשיו", ומצטרפים אליהם הקומוניסטים ו(להבדיל) הערבים, וטוענים: כיון שהערבים הם רבים וחזקים, צריך לתת להם מה שהם רוצים ולא ליישב את השטחים.

ומהמשך הסיפור בתורה אודות המרגלים - יש ללמוד הוראה נצחית גם לטענות של "שלום עכשיו" בימינו, כמדובר לעיל בארוכה.

היות והתורה היא נצחית ("דבר אלוקינו יקום לעולם") ובאופן של "פעולה נמשכת", וכיון שהתורה היא תורת חיים - הרי היא נותנת הוראות כיצד להתנהג בחיים לעולמי^-עד.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת שלח תש"מ)

אין כל דמיון בין המרגלים ל״שלום עכשיו״ - הדמיון הוא רק בעצם החטא...

בכמה וכמה הזדמנויות הושוו אנשי "שלום עכשיו" למרגלים. אך יש להבהיר, ובהקדים, שעם היות, שלא ניתן לומר "להבדיל" - היות ושניהם יהודים, בכל-זאת, הדמיון ביניהם הוא לא 'דמיון', וכדלהלן:

המרגלים השתייכו ל"דור דיעה"¹ ובאותו "דור דיעה" - הם נבחרו על-ידי משה רבינו להיות נשיאי העדה.

גם חטאם - חטא המרגלים - לא היה 'סתם' חטא. וכמבואר בלקוטי-תורה^{129 130} שהמרגלים היו מעולם המחשבה או (על-כל-פנים) מעולם הדיבור¹³¹ וחטאם התבטא בכך שלא היו מסוגלים לסגת ולרדת ממדריגתם.

ואף על מה שאומרת המשנה¹³² ש"המרגלים אין להם חלק לעולם-הבא" - מבואר¹³³, שמקומם נעלה יותר מעולם הבא ולכן לא ניתן לתת להם 'עולם-הבא' - מאחר שזהו שכר נחות יותר ממדריגתם הם [שמזה מובן עד כמה נעלית מדריגתם: מעלת עולם-הבא היא כה גדולה, עד שאפילו "חלק" מעולם-הבא נחשב לשכר רב וכנאמר¹³⁴ - "כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא" (כיון שהיהודים הינם - "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"¹³⁵ מהקב"ה). ולמרות זאת, בנוגע למרגלים אומרים ש(לא רק חלק מעולם-הבא, אלא) כל עולם-הבא קטן מידי עבורם, ולכן "אין להם חלק לעולם-הבא"!].

והנה, גם לפי הפירוש הפשוט ב"מרגלים אין להם חלק לעולם-הבא" - שזה אכן היה עבורם עונש. אולם יש להדגיש, כי לאחר שנגמר העונש, אז מובן שהם נתעלו חזרה למדריגתם¹³⁶ היות ומטרתו של עונש מהתורה ("תורת חסד") - אינו עבור העונש, אלא בכדי להשיל ולהוריד את העבירות המסתירות על נפשו של היהודי - בכדי שיוכל לקבל שכר.

נוסף לזה: הגמרא מספרת בבבא-בתרא⁹ שרבה-בר-בר-חנה ראה את ה"מתי מדבר" (שזה כולל גם את המרגלים) ו"דמי כמאן דאיבסמי" ("בפנים צהובות כשתויי יין"¹⁰) שזה מראה שהיה אצלם את הענין של "נהנין מזיו השכינה" (ועל-דרך הסיפור שצהבו פניו של ר' אבהו כיון שהוא מצא "תוספתא עתיקתא"¹¹) - ומכל-זה מובן ש(גם לפי הפירוש כפשוטו) יש להם חלק לעולם-הבא.

. . מכל הנ"ל מובנת גודל מעלתם של המרגלים. ובמילא מובן שכלל לא ניתן להשוות את "שלום עכשיו" והקומוניסטים (ולהבדיל הערבים), למרגלים עצמם.

וזה שכן השוו בין המרגלים ל"שלום עכשיו" - הוא מצד חטא המרגלים עצמו:

החטא של "שלום עכשיו", החטא של הקומוניסטים (והחטא של, להבדיל, הערבים -היושבים בכנסת) - הוא כמו חטא המרגלים, כמדובר כמה-פעמים בארוכה¹².

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת קרח תש"מ)

• 9) עג, ב ואילך.

• 10) פרש"י שם.

• 11) ירושלמי שבת פ"ח ה"א. שקלים פ"ג ה"ב.

• 12) ראה שיחת שבת-פרשת שלח ש.ז.

94

כשהוריהם של הגויים עדיין אכלו בשר-אדם - היהודים כבר חונכו לצדק ויושר!

בשיעור החומש של יום זה¹ - יום החמישי, מסופר אודות הכנותיהם של היהודים קודם כניסתם לארץ ישראל. ולאחרי-זה ממשיך לספר - כיצד נכנסו בפועל לארץ ישראל; מיד בכניסתם - ציוה הקב"ה ליהודים שלא יגעו במה ששייך לאומות אחרות. יחד-עם-זה הורה הקב"ה^{137 138} שאת ארץ סיחון ועוג שהיו הכניסה, הפרוזדור והמפתן לארץ ישראל¹³⁹ - כן יכבשו, היות וזה שייך לגמרי ליהודים!

מסיפור זה יש להפיק לימוד והוראה, ובהקדים:

בארץ ישראל הרי נמצאים גם אומות אחרות, ולכן בשעה שיגיעו אותן אומות וישאלו את היהודי - איך ביכולתך לומר שכל ארץ ישראל, שייכת לכל היהודים - בשעה שנמצאות שם אומות אחרות?!

וממשיכים לטעון עוד כלפי היהודי: אתה אומר שכאשר תגיע הגאולה תימסר כל ארץ ישראל ליהודים. וממילא כל העם היהודי, עם הילדים בראשם - יכנסו בקרוב לארץ ישראל! - זאת-אומרת שארץ ישראל תיושב לחלוטין ביהודים! - כיצד יתכן שתעשו כזה דבר והרי זה כלל לא שייך לכם?!

ואת זאת מבאר הקב"ה בשיעור החומש של היום - אשר בו מובא: שהקב"ה הורה ליהודים שדבר שאינו שייך להם, אלא לאומות אחרות - שלא יגעו בזה! רק ארצות כסיחון ועוג, שייכים להם לחלוטין!

ומזה יש להפיק הוראה כלפי כל אותם אומות הטוענים שיהודים לוקחים דברים שלא שייכים להם: כשהוריהם וזקניהם עוד היו פראיים לגמרי, רצו ביערות ואכלו בשר-אדם, וכלל לא היו שייכים לשום ענין של צדק ויושר - כבר אז, חינכו את היהודים שיקחו רק דברים ששייכים להם (היות והקב"ה נתן להם זאת) - אך מה ששייך למישהו אחר אסור לקחת!

 

ככל ש׳רשעת הגויים׳ גוברת ותקיפה - כך תקיפה הברית שכרת הקב״ה לאבותינו!

בפרשת עקב¹ נאמר: "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב". כלומר, ש"רשעת הגויים האלה" (בנוסף לברית שכרת עם האבות) היא זו שגרמה לקב"ה לתת את ארץ ישראל ליהודים.

והנה, באותה מידה ש"רשעת הגויים האלה" - עדיין תקפה והולכת וגוברת מדור לדור -הרי שעל-אחת-כמה-וכמה שהברית שכרת הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב - עדיין בתקפה עומדת. ואת השבועה והברית הזו - ניתן לקשר לתחילת הפרשה "והיה עקב תשמעון". שענינו של "עקב" הוא (כפי שמפרשת זאת החסידות^{140 141}) - "עקבתא דמשיחא".

ולכן, היות ונמצאים אנו עתה בזמן של "עקבתא דמשיחא" - לכן, צריך כל יהודי (יותר מתמיד) להכריז ברבים ובתוקף, שארץ ישראל ניתנה באופן של "ברית-עולם" לאבותינו על-ידי הקב"ה (אשר בורא ומהווה את העולם בכל רגע ורגע מאין ואפס - ליש, ובפרט את ארץ הקודש, אשר עליה יש השגחה מיוחדת מאת הקב"ה - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹⁴²).

ולכן, יש לבטל כל משא-ומתן ואפילו מחשבה אודות מסירת חלקים מארץ הקודש ("ארץ הצבי" ו"ארץ טובה ורחבה") רחמנא-ליצלן.

ועל-ידי שיעמדו בתוקף, ובפרט שעל-זה יש את הכח והתוקף של הקב"ה - "גדול ונורא" - על-ידי-זה הופכים את ה"נחש שרף ועקרב"¹⁴³ - שלא רק שהם לא יפריעו ויפגעו ביהודים (הפרעה המתבטאת בכך שהם מעונינים שבני-ישראל ימסרו את ארץ הקודש) -אלא (כשהם יראו יהודי הולך בתוקף התורה והקב"ה, אזי) הם אף יסייעו להם וכנאמר: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"¹⁴⁴.

 

הליכה בקומה זקופה - היא הדרך היחידה לשלום!

[דיבר אודות שלימות העם ושלימות התורה]:

כך גם נגיע לשלימות הארץ, שהארץ הקדושה שהקב"ה נתן לגוי קדוש, לנחלה - תהיה בידו בשלימותה, וכפי שכתוב בתחילת הפרשה¹: "כי תבוא אל הארץ . . וירשתה וישבתה בה" - הארץ כולה לגבולותיה בשלימותה.

וזה יביא שיהיה "ונתתי שלום בארץ"^{145 146} - שלום אמיתי, על-ידי קיום כל התורה כולה, ובכללה - קיום ההלכה הברורה בשו"ע הל' שבת, סימן שכ"ט, שכל יהודי ויהודי מוכן להגן על כל שטח הנמצא בידי יהודים בכל מקום ומקום, מבלי לוותר לגוי. ולא כהאומרים שיש להשיג את השלום דווקא על-ידי ויתורים לגויים - שכן השלום יושג רק על-ידי קיום מלא ותקיף של התורה וההלכה הנ"ל בהלכות שבת (במיוחד בשנה זו - שנת השמיטה).

וכפי שהקב"ה קבע ופסק בהחלטיות בתורה שבכל מקום בו נמצאים יהודים, בין בארץ ובין מחוצה לה - כשגויים באים ודורשים ויתורים, גם אם המדובר הוא רק על "תבן וקש" - גם אז יש לעמוד ולהגן ולשמור על כל שטח שבידי היהודים בשלימותו, מבלי לוותר.

זוהי הדרך היחידה והבטוחה לשלום אמיתי - שלום מן הקב"ה "ונתתי שלום בארץ"; שלום ושלימות בכל מקום בו נמצא יהודי ומקיים תורתו ומצוותיו, ואז גם נהיה "ואולך אתכם קוממיות"¹⁴⁷ - הליכה בקומה זקופה מבלי להירתע; אמנם, התורה אומרת שבענינים שאינם מנוגדים לתורה ומצוות הרי "דינא דמלכותא דינא"¹⁴⁸ - אבל גם זה, הוא רק בענינים שאינם נוגעים לתורה ואף זה רק בגלל שהקב"ה עצמו אמר לנו לקיים במקרים אלה את דין המלכות, ולא משום שאנו מפחדים מן הגוי - אך יחד-עם-זה התורה מצווה לקיים את כל המצוות וכל ההלכות שבתורה, ובכלל זה ההלכה המובאת בהלכות שבת שבנושא של פיקוח-נפש התורה מצווה אשר "יוצאין עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת".

(מעובד ע"פ שיחת יום ג' פרשת תבוא - לילדי מחנות הקיץ - י"ד אלול תש"מ)

עד לחתימת החוזה האומלל - היה בידינו נפט בחינם!

ישנו מעשה טפשות שכעת זהו הזמן לדבר עליו, והיות ובעבר כבר נעשה מעשה כעין זה - לכן יש לחשוד שיעשו זאת אף עתה, וכדלהלן:

למרות שנשאר עדיין ברשות ישראל שטח ובו נפט (שאותו לא החזירו למצרים) -מצהירים טפשים אלו שהיות ויש 'לשמור על המילה' - לכן צריכים לתת גם נפט זה למצרים. וזאת, למרות שהמצרים כלל לא קיימו את הבטחותיהם!

עד עתה, כבר נתנו תשעים אחוז מהנפט שהיה ברשות ישראל! - כיום, מודים כולם שבמקרה ולא היו נותנים למצרים את הנפט - לא היו זקוקים להגיע לסיוע של קבלת נפט מבחוץ!! היות ונפט זה, יכול היה לספק את צרכיה של ישראל.

ישנם אמנם רמאים שרצו 'למכור' לציבור בישראל - ש(מלבד הנפט שמסרו למצרים) השאירו נפט רזרבי שיספיק לתקופה של כמה חודשים - אך כעת, מודים כולם שהמקסימום שניתן לאנור אפילו בארץ רחבת ידיים כארצות-הברית - הוא רק למשך חודשים ספורים (ובישראל: למשך שבועות ספורים).

כעת התגלה שמאז שישראל מסרה את הנפט - כבר שילמה יותר משנים וחצי בליון דולר עבור קניית והכנסת נפט חלופי לארץ ישראל.

ולא זו בלבד: חלק גדול מהכסף ששולם - שולם עבור אותו נפט שנשאב כעת מהשטחים שנמסרו למצרים לפי החוזה האומלל שנעשה בקעמפ-דיוויד!

עד לחוזה אומלל זה, היה לנו נפט בחינם, ואז גם יכלו לשכלל זאת. ואילו כעת, לא זו בלבד שמתחננים לקבל מנפט זה - הנה גם משלמים על-זה שנים וחצי בליון דולר!!!

וכסף זה שמשלמים עבור הנפט, הוא הרבה יותר מהכסף שיקבלו מארצות-הברית במשך שנתיים אלו!

כבר אז, הזהירו אותם שלא יעשו כך! - אתם מוסרים את הנשק שלכם לאלו שמצהירים יום אחר יום שרק במקרה שישראל תמשיך לתת - הם ישבו בשקט!

וכעת, לאחר החתימה: הן ארצות-הברית לא מלאה את התחייבויותיה (בנוגע לנגב ומענקים נוספים) והן מצרים.

הנכרים לא צרים רק על עיירות ישראל - אלא על כל ארץ ישראל לגבולותיה:!!

ולאחרי כל-זה עדיין ישנם יהודים הטוענים דבר מבהיל, שאנו לא נמצאים במצב של "נכרים שצרו".

אך על כך נפסק בשולחן-ערוך¹, שאפילו במצב בו הם מעונינים בלא יותר מקש ותבן, ואף אומרים שלאחר שיקבלו את הקש והתבן הם חוזרים למקומם - הדין הוא ש"יוצאין עליהם בכלי-זיין" אפילו בשבת, ודין זה חל לא רק בארץ ישראל, אלא גם בחוץ לארץ (כפי שהגמרא^{149 150} אומרת בפירוש שב'נהרדעא', שהיא בבבל קיים אותו דין).

טוענים הם, שכעת אין את המצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל", היות ובמקרה של "נכרים שצרו" ישנו חשש שמא תהיה מלחמה. מה-שאין-כן עתה: כעת נפגשים שני ידידים אחד מצרי והשני ישראלי (יחד עם ידיד שלישי אמריקאי), ואף אחד אינו חושב על מלחמה! - אף אחד אינו מנסה להפחיד באמצעות מלחמה או נשק - בסך-הכל משוחחים ביניהם שני מלוכות כיצד להגדיל את הידידות בין המדינות!

. . המצב העכשווי גלוי וברור: כל גבולות ארץ ישראל, הן מצרים בדרום, הן סוריא בצפון, והן ירדן במזרח - כל ארבעת הרוחות של ארץ ישראל מיושבים עם צבא עוין - "צרו כותים על ישראל" - כולל הגבול עם מצרים!

פעם עוד רצו להעלים זאת. אך בשנתיים האחרונות כל-כך חדלו מלהתבייש, עד שחדלו מלהסתיר זאת! - כולם יודעים וזהו דבר גלוי, שעל גבול ישראל ומצרים הרי נוסף לפקידי המכס (שיושבים שם באפס מעשה היות ומצרים אינה מאפשרת, לבינתיים, מעבר חופשי של סחורות בן ישראל למצרים - ולכן לאנשי המכס אין מה לעשות. קורה שישנו אחד 'יוצא מן הכלל' ואז ישנה עבודה לחצי שעה) - נמצאים שם גם שומרי הגבול! - אך אין המדובר ב'שומרי-גבול' המוצבים בין שני מדינות שאינן חוששות ממלחמה! - בגבול ישראל מצרים מוצבים מחנות צבא שלמים!

לא ניתן לעשות מכך כל סוד - די בנסיעה על הגבול בכדי לראות זאת במוחש!

אך קיים חילוק בין סוריה וירדן (הגובלות עם ישראל ממזרח ומדרום) למצרים: סוריה וירדן אומרות במפורש שרק במקרה וישיבו להם את השטחים, וישיבו להם את ירושלים העתיקה ויתנו שלטון לאש"ף, ויעניקו שוויון זכויות לערביי ירושלים החדשה - הרי שרק אם ימולאו כל התנאים האלה - לא תהיה מלחמה!!!

אך אם לא תבצעו תנאים אלו - מצהירות סוריה וירדן - עליכם לדעת, שנפתח במלחמה (רחמנא-ליצלן היה-לא-תהיה) - כנגד היהודים!

הכרזת המלחמה כבר אינה בגדר עתיד! - כבר עכשיו מבצעים מלחמה, אלא שהיא מתבצעת על-ידי המחבלים! - המחבלים אינם מקבלים כסף מאנשים בודדים, אלא הם ממומנים ישירות על-ידי 'מממשלות הכותים' - המלוכות הערביות השוכנות באפריקה ובתימן!

מצב זה - הוא ענין של "נכרים שצרו" במפורש! - ולא "צרו" בלבד, אלא הם כבר מנהלים מלחמה!

המצב בגבול מצרים: "נכרים שצרו" ולא סתם, אלא "מחנות צבא שצרו"!

על גבול מצרים המצב זהה לחלוטין! - אלא שמנהיג מצרים פועל בדרכים אחרות:

אין הוא פותח מיד במלחמה, אלא קודם מחכה שיקבל את כל מה שהובטח לו ללא מלחמה - שזהו הנפט וכיוצא-בזה. ולאחר-מכן יהיה לו הרבה יותר קל לנהל מלחמה, כשכל מרחבי הדלק והבטחון - אינם ברשות ישראל!

אך ישנם שמתפלאים על-כך: הרי הוא "רודף שלום", ואם-כן מדוע שירצה במלחמה?! - ועל-כך המענה ברור: הוא רוצה שטחים, הוא מעונין בדברים שנמצאים בשטחים והוא מעונין שישיבו לו את המכונות.

ובכדי לקבל דברים אלו בחזרה עומדות בפניו שני אפשרויות: האפשרות הראשונה, היא להלחם על כך, כפי שעשה קודמו (נאצר) בעת מלחמת יום-הכיפורים. אך לאחר שראה שדרך זו אינה בטוחה, החליט לנסות את האפשרות השניה, והיא: לקבל את כל השטחים ואת כל הנפט - ללא מלחמה. ולאחר-מכן, אף פעם לא יהיה מאוחר מלפתוח במלחמה.

ולכן, גם בגבול המצרי ישנו מצב של "צרו כותים על ישראל"! - ואין-זה "צרו" באופן סמלי בלבד, שעומד חייל בודד או שנים כדי להודיע ששטח זה שייך למצרים - אלא נמצאים שם מחנות צבא שלמים.

וכדי שלא תיווצר טעות אשר יחשבו שאינם מתכוננים למלחמה - שולחת מצרים נשק לגבול ישראל מידי יום ביומו!!! - אם אתם אכן אוחזים ב"שלום" - אם-כן מדוע אתם שולחים לשם כל-כך הרבה נשק?! - עדיף שתשלחו מכונות עבור בניה!

ולמרות שאין כאן המקום להבהיל ולצער את ישראל, מוכרחים להזכיר זאת היות ורואים את גודל החושך הכפול והמכופל של הגלות:

בשעה שקוראים בכל-יום בעיתונים שעל כל שלושת הגבולות עומדים אנשי צבא, שמאפשרים מעבר למחבלים, או ששולחים מתוכם מחבלים אשר עורכים מלחמה בארץ ישראל. וכן בגבול עם מצרים חונים מחנות צבא - עדיין מדמיינים לעצמם שאין זה המצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל"! - מדמיינים הם לעצמם שאין-זה המצב כפי שהיה בנהרדעא, שעליו פסקה הגמרא ש"יוצאין עליהם בכלי-זיין".

אכן, האמת היא שקיים חילוק בין מצבינו היום לסוגיית הגמרא בעירובין: בגמרא מדובר בנוגע למצב ש"צרו כותים", על עיירות ישראל בלבד. אך כיום המצב הוא ש"נכרים צרו" על כל ארץ ישראל! - על כל ארבעת גבולות מכל הכיוונים!

אף כשספק אם דין השו^״ע שייך לעניננו - הרי זה ספק פקו''נ ובפרט שזה פקו''נ וודאי:!!

ורק בחסדי ה' ש"גדול הרועה" ה"שומר את צאן מרעיתו"¹⁵¹ (ו"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹⁵² ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹⁵³) - בינתיים הכל שקט. וזאת, למרות שמאז שנחתם החוזה ב'קעמפ-דיוויד' נהיו יותר מחבלים;

אינני מעונין לקרוא למקום בשם "מחנה (=קעמפ) דוד" - אוי ואבוי שמשתמשים בשמו של דוד המלך לדברים שכאלה! - אוי ואבוי שמתפארים בעובדה שב"מחנה דוד" - רוצים לקיים תנאים אשר הם הפכיים לחלוטין מ"דוד מלך ישראל", מהשולחן-ערוך, מהיהדות ומההגיון הפשוט.

בשום מקום בעולם לא נשמע שמוסרים נשק לזה שפוחדים ממנו!!!

וכשמוסרים להם את הנפט - לא מוסרים להם דבר שבאמצעותו תהיה תאורה, או הפעלת מכונות חשמליות - אלא מוסרים להם נשק!!!

כל המדינות, בראש ובראשונה, מנצלים את הנפט עבור נשק, בטחון, הגנה והתקפה, ורק מה שנשאר - מנוצל עבור שלום!

וכשמתחילים להתפלפל ולומר, שמדובר בשני ידידים טובים, שכל מטרתם היא להגדיל ולחזק את השלום שביניהם - זהו נוסח מבהיל ומצער ביותר!!! - ובפרט, שמצרים מודיעה בפירוש, שרק כאשר ימסרו להם ענינים מסויימים (בנוסף למה שנמסר להם עד עכשיו) - רק אז יהיה אפשרי לדבר בנוגע לשלום! ובאם לא - מבהירה מצרים - הרי שאז על ישראל לדעת שישנם כמה ממשלות ומלכויות ערביות אשר בדעתם יש להתחשב! מה-גם, שהוא חייב לציית לדרישות העם - ולידידים הטובים מסוריא ותימן וכדומה.

ולמרות כל זאת, טוענים שהמדובר בידידים טובים! - הנה, מביאים ראיה, הם אפילו מתנשקים איש על צווארי רעהו! - וכל זאת, כאמור, בשעה שנשיא מצרים מודיע בפירוש את כוונותיו!

ונוסף לכל זה: כל מה שדובר 'מאחורי הפרגוד' בין ישראל למצרים - נמסר לאחר מכן ישירות לאותם אלו שמודיעים בגלוי שהם מנהלים מלחמה בשעה זו.

 

אפילו אם היה ספק בסוגיא של הגמרא בעירובין, ובדין השולחן-ערוך (אם זה שייך למצב הנוכחי) - הרי כאן זה ספק של פקוח-נפש היה-לא-תהיה, של 3 מליון יהודים!

ובפרט שבעניננו הפיקוח-נפש כלל לא בגדר ספק!!!

כשחתמו את החוזה היו צריכים עדיין לקיים איזו התבוננות קלה, למה זה אמור להוביל. אך כעת, כשעברו זמנים אלו, והחלו לדבר בדיבורים ברורים מכל הצדדים - הרי זה יצא מגדר ספק לגמרי, וזהו וודאי גמור!!!

ישראל נותנת שטחים; מצרים נותנת ״הבטחות״ ובמקרה הטוב - פיסות גייר...

לאחר מכן נוספה טענה חדשה: כיצד ניתן לקרוא לזה "צרו נכרים על ישראל", בשעה שמנהיג מצרים הביע חרטה, ומודיע שמעונין להיפגש ולדבר.

קודם לכן - הוא ניהל 'ברוגז' וכלל לא רצה 'לדבר', אך כעת מעונין הוא להיפגש וגם לדבר. ובאם הוא מביע את רצונו להיפגש ולדבר, הרי זו הראיה הברורה ביותר, שהינו הידיד הטוב לעם היהודי. ולכן - טוענים הם - האם צריך 'להתחשבן' עמו על מה שעשה בעבר?! - הרי ברור שיש למסור לו את כל מה שרוצה!

היות ו"דעת" היא לא רק ל"נבון נקל" (כפסוק¹⁵⁴ "דעת לנבון נקל") אלא אפילו ל"אי-נבון"! לכן, מדוע שמנהיג מצרים לא ירצה להפגש?! - הרי כשהוא יפגש יהיו שלשה צדדים:

ארצות-הברית יכולה רק 'להרויח' מכך, היות וזה יוכיח על חוזקם. הם הקובעים המושלים והשולטים, ושני הצדדים מתחשבים שהקביעה של ארצות-הברית היא קביעתה של ידידת אמת.

הצד של מצרים וודאי שרק ירוויח! היות ומה נדרש ממנו?! - הוא הרי לא נדרש לשום דבר! - אף אחד לא דורש ממנו לקיים את כל הפרטים והסעיפים שנחתמו ב"מחנה דוד". אלא רק מתכננים למסור לו עוד ועוד.

אלא מאי? - מאחר וישנם עקשנים (או איך שהם קוראים להם בעלי "מרה שחורה") שאומרים שאסור למסור - לכן 'דורשת' ישראל "נייר חתום" - דורשת היא שמצרים תחתום על הנייר! - אך גם זאת מצרים אינה מעונינת לעשות!!!

ולאחר ש"יחתמו" על הנייר, מה תרוויח ישראל?! - היא תרוויח שמצרים תשלח שגריר. וממילא, כאשר ישראלי ירצה 'ויזה' למצרים, הוא לא יצטרך לעבור דרך תיווכה של מדינה שלישית - אלא יוכלו ללכת 'ישר' לשגרירות מצרים ולקבל את הויזה!

וכך התנהל הדבר עד עתה, הכל נמסר למצרים - ולא התקבלה מהם שום תמורה, חוץ מהבטחה בכתב (ב"מקרה הטוב", כי בדרך כלל הסכימו "רק" להבטחה בעל-פה).

ולכן, מדוע שמצרים לא ירצו להיפגש?! - עד עכשיו הם הרי רק קיבלו. הדבר היחידי שהם עוד יכולים "להפסיד" הוא - שהם יידרשו 'לחתום' בכתב על נייר שעליו יופיע שמהיום והלאה ישראל ומצרים יהיו 'ידידים טובים', ומצרים תשלח שגריר אשר ינפיק ויזות ויאפשר לכל ישראלי לנסוע למצרים!

כמה זמן "שלום" זה ימשך? - זה תלוי בהרגש שעלול להתחלף היה-לא-תהיה בין-רגע!

ולכן, אם מנהיג מצרים לא ירצה להיפגש - זוהי תהיה השטות הגדולה ביותר שיכולה להיות מצידו!

אלא אם-כן תתקיים התקווה שבישראל יחזיקו בשכל הפשוט והישר ויעצרו את ההחזרה, עד שמצרים יקיימו את כל התנאים - שאחד התנאים הוא, לא לבסס את המחבלים, ובפרט שלא להדליף ולמסור להם (או לנציגיהם) את אותם ענינים סודיים שדוברו בין המעגל המצומצם של שלשה אנשים אלו (ארצות-הברית, ישראל ומצרים).

אך לפועל, כולם יודעים והם בעצמם הודו בכך, שמנהיג מצרים בעצמו מעביר להם הכל!

ולא זו בלבד, אלא "אכלתי ואוכל עוד"! - הוא ממשיך ומעביר להם. ומסביר שהסיבה לכך שהוא מעביר להם את המידע החסוי שברשותו, הוא מכיון שקיים לחץ ממאה מליון ערבים, ובמדינתו ישנם לא יותר משלושים מליון אנשים. ונוסף לזה - ממשיך הוא לבאר את טעמו למסירת ה'סודות - היות ונזקקים לסיוע הכספי מאותם מדינות (מה-גם שתושבי מדינות אלו הם מאותו גזע ומאותו סוג דת).

ואף אחד לא יכול להשלות את עצמו שכל הטעמים הנ"ל לא יתבטלו לאחר שייחתם נייר נוסף! - כל הסיבות האלו יהיו בתקפם ובמציאותם גם לאחרי שיחתמו על נייר נוסף ('הסכם האוטונומיה') נוסף על הנייר שחתמו ב"קעמפ-דיוויד".

ולמרות כל זאת, מסתובבים 'חוזים בכוכבים', חולמי חלומות ומחפשים רמזים: שהיות ובמצרים הסכימו להתיישב עוד-פעם מסביב לשולחן ולדבר - זהו סימן שישנה תקוה כלשהי שיוכלו להגיע לאיזה שהוא הישג.

וזוהי ההוכחה שחזרו הענינים לקדמותם. כלומר, שמצרים כבר אינה חושבת להעביר מידע למחבלים ולעשות דברים שהם היפך ה'שלום'.

למרות העובדות הנ״ל - עדיין ישנם הפוסקים שכעת אין "נכרים שצרו"...

הרי הגמרא¹⁵⁵ אומרת במפורש שענין בלתי-אפשרי כמו "לעייל פילא בקופא דמחטא" (הכנסת פיל בחור של מחט) - לא יכול להיות גם חלום! - הדבר כה מופרך, עד שאפילו לא ניתן לחלום זאת!

ואילו כאן - מנהיג מצרים חוזר ואומר, שהוא נתון תחת לחץ של כמה וכמה ממשלות (של אחיו, בני-דודיו וקרוביו - ואינו יכול להתנתק מהם) ומודיע בפירוש - שהתחרט מכל מה שהבטיח.

ולמרות כל זאת, באים יהודים אלו ומדפיסים בתור פסק הלכה, שכל מה שדובר במסכת עירובין ובשולחן-ערוך - כלל לא שייך למצבינו, היות ובעניננו מדובר על שני ממשלות שהם הידידים הגדולים ביותר! - ולכן, פוסקים הם שגבולות ישראל אינם במצב של "נכרים שצרו"!

ויהי-רצון ש"תשועת ה'" הרי היא כ"הרף עין"¹⁵⁶ - במילא עדיין ישנו מקום לעוד כמה-פעמים "כהרף עין" ב(סיום)שנת תש"מ. ובפרט שנמצאים אנו בערב ראש-השנה, והיות שישראל בטוחים ש"אלקים קרובים אליו" - לכן, וודאי שיזכו בדין.

. . ושתהיה תשועת ה' כהרף עין - ובראש ובראשונה, שכולם יקבלו שכל הישר ובפרט אלה הנמצאים בארץ ישראל (וכידוע¹⁵⁷ אשר "אוירא דארץ ישראל מחכים"), ויקיימו את הדין הפשוט והברור אשר אין בו כל ספק! - הדין הכתוב בשולחן-ערוך הלכות שבת סימן שכ"ט.

ואותו רב שהציגו בפניו מקרה של שעורים ופסק כבמקרה של שעורים, ולאחר-מכן התברר שהמקרה הוא של חיטים, הרי ש"שגיאות מי יבין"¹⁰ - ושעכשיו ידע באופן ברור שהמדובר הוא בנוגע לחיטים, ולכן יפסוק את ההלכה בהתאם לזה!

(מעובד ע"פ שיחת ליל ערב ראש השנה, כ"ט אלול, תש"מ)

10) תהלים יט, יג.

108

אומות העולם יפחדו מאיתנו - רק כשנראה תוקף גשמי הבא מצד ציווי הקב״ה!

היות ונמצאים בזמן ש"החושך יכסה ארץ"¹ - לכן ישנם יהודים הטועים אשר נדמה להם, שניתן להשיג שלום שהוא היפך התורה והיפך השולחן-ערוך! - עד לפסק-דין בשולחן-ערוך אורח-חיים הלכות שבת סימן שכ"ט - בהלכה זו כתב הקב"ה בבירור אשר יש להתנהג באופן של "קוממיות", בכל התוקף (לא תוקף של "כוחי ועוצם ידי"^{158 159}, אלא החוזק והתוקף) של התורה.

ורק כשנעמדים בחוזק זה - ניתן להגיע ל"ונתתי שלום בארץ"¹⁶⁰, היות ואז יתקיים ה"תפול עליהם אימתה ופחד"¹⁶¹, כיון שזה (כהמשך הפסוק) "בגדול זרועך". ומה"אימתה ופחד" נוצרת יראת-כבוד, מפני ש"ראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"¹⁶², ש('יראו ממך') זוהי יראת-כבוד.

והגם שיוצאים עם נשק גשמי וכדומה - זהו מכיון שכך רוצה הקב"ה שינהגו בזמן הגלות - על-פי דרכי הטבע - וכל זאת, בכדי להרתיע את הגויים מלגעת ביהודים ובדבר השייך להם - ו(מפני שזהו רצון הקב"ה - אזי) גם תוקף שבאמצעות כלי-נשק הוא על-פי השולחן-ערוך.

ורק על-ידי עמידה בתוקף מגיעים ליראת כבוד אמיתית מכיוון כל אומות-העולם, מבלי הבט איך שהם דיברו קודם-לכן. אלא דעתם תתהפך, היות ו"עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום", כיון ש"עמנו א-ל"¹⁶³.

ומבארים בגלוי לכל העמים, הגם שעם ישראל "מפוזר ומפורד בין העמים"¹⁶⁴, כלומר, שאנו נמצאים בגלות. עם-כל-זה, עליהם לדעת, שסיבת היותנו בגלות היא - אך ורק מפני שהקב"ה שלח אותנו לשם, לא חס-ושלום כיון שכך החליטה אחת מהשבעים אומות, אלא רק מפני שכך רצה הקב"ה, ולכן נמצאים אנו בגלות! - וכיון שהקב"ה הוא זה שהכניסנו לגלות, הוא גם זה שיוציאנו מהגלות, ולכן זה יכול להיעשות "בשעתא חדא וברגעא חדא".

ביטול הגלות נעשה על-ידי שלימות התורה - הימנעות מחטאים. וכידוע ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו"⁸.

וברגע שמתבטלת סיבת הגלות - אזי "לא עיכבן אפילו כהרף עין"⁹. וכפי שכתוב¹⁰ "כימי צאתך מארץ מצרים" - כך גם יהיה "אראנו נפלאות" ביציאה מהגלות - ש"בשעתא חדא וברגעא חדא" יבוא משיח צדקנו ויבטל את חושך הגלות. ואז - בתחילה תהיה ה"אתחלתא דגאולה"¹¹; לאחרי זה הגאולה עצמה; ורק לאחר-מכן הקיבוץ גלויות, ועוד קודם לכן ה"יבנה מקדש במקומו"! - כך פוסק הרמב"ם¹² - מורה הנבוכים - בספרו "יד החזקה"! ובשם ספרו זה מרמז הרמב"ם שאין להתחשב בשום חשבונות. וכשהולכים עם כוחו של הקב"ה - זה נהיה "יד החזקה", המתגברת על כל החשבונות, על כל האומות ועל כל העולם.

כלומר: גם בזמן הגלות, הדרך האחת והיחידה שעל-ידה יהיה "ונתתי שלום בארץ" -שלום אמיתי ללא פחדים; "ושכבתם ואין מחריד" שלום בר-קיימא (שיהיה טוב גם ליהודים וגם לאומות-העולם) זהו רק כשהולכים בדרך התורה ש"כל נתיבותיה שלום"¹³ ו"ניתנה לעשות שלום בעולם"¹⁴.

ומכיון ש"דבר אלקינו יקום לעד"¹⁵ - ממילא יבוטלו כל העיצות, רחמנא-ליצלן, לנגוע בשלימותה של ארץ הקודש "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹⁶, שעל-ידי פגיעה בשלימות הארץ פוגעים גם בשלימות התורה.

• 8) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 9) ראה רש"י בא יב, מא.

• 10) מיכה ז, טו.

• 11) ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

• 12) הל' מלכים פי"א ה"ד.

• 13) משלי ג, יז.

• 14) ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ד הי"ד.

• 15) ישעי' מ, ח.

• 16) עקב יא, יב.

110

ועל-ידי השמירה על שלימות הארץ, התורה והמצוות - יתקיים בגלוי הפסוק "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹⁶⁵ - גם בזמן הגלות! - שהשמירה על המצוות כוללת בתוכה גם המצוות הקשורות להלכות שבת, ש(כפי שהוזכר קודם ש)אם "צרים על עיירות ישראל". היינו, שמגיעים גויים לעיר הסמוכה לספר, בה מתגוררים יהודים, בין בארץ הקודש ובין מחוצה לה (וכפי שהגמרא¹⁶⁶ מביאה את הדוגמא מנהרדעא, אשר היתה בבבל), ואומרים שברצונם להיכנס לארץ ישראל אפילו לזמן קצר בלבד - הנה כיון שישנו אפילו ספק-ספיקא ש"תפתח הארץ לפניהם" (ובמיוחד אם הם אומרים זאת) - או אז (הן בנהרדעא והן בארץ הקודש) נעמדים עם כלי-נשק, ומחללים עליהם את השבת.

והיות והולכים בתוקף של "גדול זרועך" - ממילא הם "ידמו כאבן"; שעומדים על מקומם כאבן. ועל-ידי-זה "תפול עליהם אימתה ופחד". ובכך מניחים ליהודים לבצע את שליחותם "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".

(מעובד ע"פ שיחת ח"י תשרי, אור ליום ב', ג' דחוהמ"ס, תשמ"א)

ארץ ישראל בכלל וירושלים בפרט - שייכת לכל יהודי ויהודי מעם ישראל!

[דיבר אודות הכניסה לארץ ישראל]:

. . ובכניסה בשלימות לארץ ישראל, ימצאו שם גם את ארץ הקודש בשלימותה המלאה, את העם היהודי בשלימותו המלאה, ויקיימו את התורה גם-כן בשלימות, כפי שנאמר בהקהל "לעשות את כל דברי התורה הזאת"¹ - לקיים את הדברים הכתובים בתורה.

ובארץ הקודש עצמה - לבוא לירושלים עיר הקודש, אשר היא עיר הבירה של כל ארץ ישראל ושל כל יהודי היכן שרק ימצא. - היות ו"ירושלים לא נתחלקה לשבטים"². היא נרכשה ונבנתה על-ידי דוד מלך ישראל, כך שלכל יהודי - מילדים קטנים ביותר והלאה -יש בה חלק.

ואף אחד לא יכול למסור ממנה שום דבר, כיון שהיא אינה שייכת לו, כל יהודי הינו בעל-הבית על כל ירושלים, עם הכותל המערבי, הר-הבית וכל הענינים הקשורים לירושלים.

(מעובד ע"פ שיחת - לתלמידים ולתלמידות - ג' דחוהמ"ס תשמ"א)

• 1) וילך לא, יב.

• 2) יומא יב, א. מגילה כו, א. ועוד. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ז הי"ד.

112

נחלת עולם - גם בזמן הגלות!

ישנם הטוענים שהיות ובני-ישראל נמצאים בגלות - אם-כן, זוהי ראיה שלאחרי שהקב"ה "נטלה מהם ונתנה לנו" - החזירה שוב לגויים.

המענה לטענה זו טמון במילים "מפני חטאינו גלינו מארצנו"¹. למרות שנשלחנו מארץ ישראל לגלות, עדיין נשארה ארצנו - הארץ שלנו.

הקב"ה אמנם שלח אותנו לגלות, אך זה לא נוגע כהוא זה לבעלותינו על ארץ ישראל -היות והיא נתנה לנו כ"נחלת עולם" ושוב אינה יכולה להינתן למישהו אחר.

וכמשל הידוע ממלך שהגלה את בנו מעל שולחנו - רחמנא-ליצלן לומר שכעת יכניס אליו בן אחר במקומו.

ולמרות שמלכתחילה "נתנה להם" והיתה זו ארץ כנען, אך לאחר-מכן זרק אותם משם -כפי שנאמר "מעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות"^{167 168} - ו"נטלה מהם ונתנה לנו"¹⁶⁹. ומאז, שייכת ארץ ישראל ליהודים. ואף שהיהודים נמצאים במקום אחר ולא בארץ ישראל - זה לא נוגע כלל לבעלות על ארץ ישראל שנשארת בידם.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת בראשית (התוועדות א') תשמ"א)

ארץ ישראל שלנו!

. . עד שיעמדו "קוממיות", עם קומה זקופה עוד בזמן הגלות, שזה יבטל את ה"ונהי בעינינו כחגבים"¹ שמפריע לכיבוש ארץ ישראל, שהינה כבר ארצינו, הארץ שלנו.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת בראשית (התוועדות ב') תשמ"א)

דווקא כשיחזיקו בכל שטחי ארץ ישראל - יהיה שלום!

דבר ברור הוא אשר מה שהקב"ה נתן ברשות ישראל - הרי שיש להחזיק בו בשלימות.

ורק אז יכול להיות מצב של שלום אמיתי, ואדרבה - האופן היחיד לשלום אמיתי - הוא דוקא כשאוחזים ב'שלימות הארץ'; בשעה שמחזיקים, בכל התוקף, כל חלק מארץ ישראל - אשר הקב"ה הביא בגשמיות ליהודים - רק מזה יכול להיות שלום.

ועמידה בדרך זו מהווה הכנה קרובה לכך שהקב"ה יביא את כל ארץ ישראל לגבולותיה ליהודים - אפילו חלקים, שמאיזה סיבה שתהיה, נמצאים בינתיים ברשותם של האינם-יהודים.

ורק כשעומדים בתוקף על השטחים הנמצאים ברשות היהודים - יכול להיות מצב של "ושכבתם ואין מחריד"¹, היות ו"תפול עליהם אימתה ופחד (לא מחמת ה"כחי ועוצם ידי"², אלא) בגדול זרועך - ידמו כאבן"³.

ולא רק שהם לא יגעו ביהודים, אלא אדרבה - "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁴.

(משיחת יום ג', י"ז כסלו, תשמ"א - לקו"ש ח"כ ע' 424 - מוגה)

• 1) בחוקותי כו, ו.

• 2) עקב ח, יז.

• 3) בשלח טו, טז.

• 4) ישעי' מט, כג.

114

השטחים - תשמישי קדושה!

ישנם שטחים מארץ ישראל אשר במשך זמן מסויים - לא היו ברשותם של בני-ישראל, אלא ברשותם של הגויים.

וכשנהיה "עת רצון" אצל הקב"ה, והחזיר בחזרה שטחים אלו לרשות היהודים - הרי יש להתייחס אליהם כאל "תשמישי קדושה" אשר הקב"ה העניק ליהודים, ולכן נדרשת שם שמירה מיוחדת.

וחלילה מלחשוב אודות נתינתם של שטחים אלו - אפילו לשעה קלה - לרשות הגויים! - שטחים אלו לא ניתנו לרשותינו בגלל "כוחי ועוצם ידי (עשה לי את החיל הזה)"¹, אלא שטחים אלו קיבלנו "בגדול זרועך", בכוחו של הקב"ה - בנס גלוי מן השמים.

וכשאוחזים בשלימות את שטחי ארץ ישראל - הן ברוחניות שזה תורה ומצוות. והן בגשמיות - שאוחזים בשלימות בכל שטחי ארץ ישראל (אשר "גושא ואוירא טהור"^{170 171}) ולא מניחים לתת "אף שעל" מהשטחים הנמצאים בארץ הקודש לרשותם של הגויים (שבזה מקיימים את מצוותו של הקב״ה ״אשר קדשנו במצוותיו ןצרנר״) - אזי נעשים קשורים ומחוברים עם הקב"ה, למעלה מכל גלות.

(מעובד ע"פ שיחת י"ט כסלו תשמ"א)

לא לבעוט בניסי הקב״ה!

כל שעל מארץ הקודש - אשר הקב"ה הביא אותו ליהודים בניסים גלויים - הרי שחס-ושלום מלבעוט בניסי ה' ובמתנתו.

. . ופשוט וברור שאסור לתת לגוי חס-ושלום אפילו 'שעל' מארץ ישראל.

(משיחת יום ד', עשרה בטבת, תשמ"א - לקו"ש ח"כ ע' 533 - מוגה)

בתנ״ך מובא בבירור התוצאה מכך שיהודים סומכים על ״משענת הקנה הרצוץ . . מצרים"...

שמירתו של הקב״ה ישנה בכל זמן. בפרט עכשיו (שהעולם רועש ורועד) שזקוקים לזה.

המצב עתה דומה לתקופה עליה מסופר בהפטרה (שנבוכדנצר מלך בבל יצא למלחמה על מצרים היות ו)אז בטחו בני-ישראל על "משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים"¹.

וכמו-כן עכשיו: סומכים כל-כך על 'פרעה' (שפרעה אינו שם של מלך פרטי אחד, אלא כל מושלי ארץ מצרים נקראו בשם פרעה) עד שמוכנים לחתום עמו ״חוזה שלום״. ולא זו בלבד: אלא אכן עשו חוזה ואף חתמו עליו!

אלה שחתמו את החוזה, הם לומדי תנ״ך (ואף עושים פירושים בספרים) - ואם-כן, מן הראוי שיתבוננו בתנ״ך, ויראו אשר כתוב שם במפורש אודות מצב שכזה!

גם אם סיפור זה לא היה מובא בתנ״ך - אזי באם היו רוצים להתבונן מקרוב היו מבינים שלמעשה סומכים על "משענת קנה רצוץ"!

בזמנו, הסיבה שהביא הקב"ה את נבוכדנצר על מצרים היתה "לכבודן של ישראל". אך זאת רק כאשר היהודים אכן מחזיקים את עצמם ב״כבודן של ישראל". אמנם כשאין את זה (ואז ממילא אין מי שבא להלחם על מצרים), אזי הוא אומר שהוא יודע יותר טוב מהקב״ה, יותר טוב מהתורה ויותר טוב מההלכה!

אך אין צריכים כל לימודים חדשים על כך, בשביל לדעת שמסירת שטחים הוא היפך ההלכה. בשולחן-ערוך² נפסק ש״נכרים שצרו על ערי ישראל" אפילו על עסקי קש ותבן צריכים לצאת עליהם למלחמה.

אם הרב המשוחד סובר שיש למסור את סיני - הרי שאז יש למסור גם את ירושלים וב״ב

בנוסף לכך ישנו "רב" (שאינו יודע ברור את המצב) שתמורת שוחד שמקבל עבור המוסד שלו - פוסק שעל-פי הלכה צריכים למסור שטחים. והנה, על-פי תורה כאשר

• 1) מלכים ב יח, כא. ישעיה לו, ו.

• 2) סשכ״ט ס״ו.

116

מקבלים שוחד נפסלים מלפסוק את הדין. אי-לכך, אותו רב על-ידי שקיבל מתנה - פסל את עצמו מלפסוק בדין! והיות שהוא משוחד - הוא פוסק נגד ההלכה!

אומרים הם תירוצים מבהילים שלעולם לא היו נופלים בשכל! עד שאומרים שאין כאן כלל מצב של "נכרים שצרו על ערי ישראל" אלא המצרים הם "אוהבי שלום"!

לומר זאת - זהו שלילת והיפך ידיעת המציאות! - צריכים לומר בתוקף שזהו מצב של "נכרים שצרו"!

אין לזה כל קשר לגאולה, לקדושת הארץ, ול"לא תחנם"¹⁷² - זהו דין שחל אפילו (בנהרדעא ש)בחוץ לארץ!

מסרו את הנשק החשוב ביותר שיכול להיות - את הנפט!

ולמרות כל זאת - פוסק "רב" שעל-פי הלכה צריכים למסור את השטחים! וכל זאת, היות וקיבל שוחד!

לאחר-מכן המציאו תירוץ נוסף להצדקת מעשיהם: הדין של "נכרים שצרו" הוא רק כאשר הם באים לקחת דברים השייכים ליהודים, אך כאן הם פשוט באים לקחת מה שהיה שלהם.

כיצד יכולים לתרץ תירוץ שכזה: הרי הדין של "נכרים שצרו" הוא שאסור לאפשר מצב ש"תפתח הארץ לפניהם", וזאת אפילו אם הם רוצים לקחת רק "קש ותבן" ואפילו אם הם חוזרים אחר-כך למקומם - ובפרט שכאן הם אומרים שהם רוצים להשאר?!

רש"י¹⁷³ מזהיר (ש"כח מעשיו הגיד לעמו"¹⁷⁴) בכדי למנוע טענה של גויים ("לסטים אתם")! ואילו כאן באים יהודים וטוענים זאת! - מי היה מעלה בדעתו שיהודים יטענו כך?!

 

ואם סוברים אותם יהודים שצריכים למסור להם את כל מה שהם תובעים - אם-כן, יש למסור להם את רמת הגולן, יהודה ושומרון, ירושלים העתיקה, תל אביב, חדרה, בני-ברק, וכפר חב״ד!

ובכלל, הרי כולם יודעים מהעבר של מושל מצרים (והוא אף כתב את דברי ימיו) -היתה לו שייכות עם היטלר וחבריו!

תסמרנה שערות הראש מכך שיהודי טוען כלפי אחיו "לסטים אתם"!!!

הנהגה זו היא בדיוק להיפך מהענין של

"ולכל בני-ישראל היה אור"⁶ שאז אפילו בתוך בית המצרי היה ליהודי אור, ואילו עתה - אצל המצרי מואר ואילו אצל יהודים ישנו חושך כפול ומכופל, נתנו כל כך הרבה, ורוצים למסור עוד יותר!

ונוסף לכל זה - היהודי עצמו טוען כלפי אחיו "לסטים אתם"!

ולא זו בלבד, אומרים הם שבהחלטתם למסור את השטחים הם סומכים על 'יהודי עם זקן׳ שפסק להם כך!

התורה הרי כבר פסקה⁷ ש״שוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". כלומר: בנוגע לענינים אחרים הוא יכול להיות יהודי עם זקן, חכם וצדיק - אך בנוגע לנושא הזה התורה פוסקת במפורש "יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"!

והיות שהוא לקח שוחד - ממילא ניטלה בחירתו איך לפסוק!

• 6) בא י, כג.

• 7) שופטים טז, יט.

118

ומי שאומר ששוחד לא מעור ומסלף - הרי הוא הולך נגד התורה! - דוד המלך אמר¹⁷⁵ "שגיאות מי יבין", ולו אינו מתאים לומר זאת!!! - לא הוא ולא תלמידיו מסוגלים לומר ש"שגיאות מי יבין"!

ואין פוצה פה ומצפצף!

הרי מדבר כזה - תסמרנה שערות הראש!!!

וכל זאת למרות שקיבלו מסר מוושינגטון, שיפסיקו לחשוב אודות ענינים כאלה! וכיצד מנצלים את מה שהוא אמר - ממשיכים להתנגד בדיוק כמקודם!

לשמור שמיטה בעיר זו, צריך; להוציא העיר מרשותינו, גם צריך - הסוף סותר להתחלה!

נוסף לכל הנ"ל:

טוענים הם שהיות והיום בני-ישראל אינם שומרים תורה-ומצוות כדבעי - לכן "נטלה ממנו ונתנה להם" - בדיוק להיפך ממה שרש"י לומד עם זה (ש"נטלה מהם ונתנה לנו")!

וזאת בשעה שארץ ישראל נקראת "ארצנו" - גם בשעה שאנו ב(חושך הכפול והמכופל של ה)גלות ("גלינו מארצנו"). שזוהי הסיבה, שגם עתה צריכים לשמור את כל המצוות התלויות בארץ (תרומות ומעשרות [וכבשנה שעברה - שנת השמיטה]).

כששאלו אצל אותו "רב" האם יש להקפיד על מצוות התלויות בארץ ישראל בעיר זו -ענה שיש לקיים מצוות אלו! וכששאלו אותו האם צריכים למסור עיר זו - השיב שיש למסור עיר זו ולהוציאה מרשותינו!!!

כיצד יכול הוא לענות תשובה, שתחילתה סותרת לסופה?!

ואותו רב ותלמידיו לא הסתפקו בזה, אלא מפרסמים את פסק-דינם שעל-פי הלכה יש למסור את השטחים, גם בשפה האנגלית - שפה שגם הגויים מבינים!!!

ולא סתם, אלא פירסמו זאת בעיתון הכתוב באנגלית, ולא בסתם כתבה אלא זה מופיע ב("עדי אריאל" ה)מאמר של העורך הראשי!!! - כל אחד שלוקח את העיתון לקרוא, הרי זה הדבר הראשון שהוא קורא!!!

ואת כל הדברים הנ"ל - המתפרסמים גם בקרב אומות-העולם - הם מפרסמים בשם ההלכה!!!

מה הם מערבים את הקב"ה?! מה הם מערבים את התורה?!

וענין זה נמשך כבר שבועות וחודשים!!!

ואין פוצה פה ומצפצף!!!

אין כאן ענין של להלחם אתו, אבל היות שזה דבר מודפס שכל אחד יכול לראות -ממילא חייבים לעשות הכחשה!!!

גם לא יעלה על הדעת שיאמרו שהם התכוונו אחרת, מאחר שברגע שזה הודפס - כבר לא נוגע כלל 'מה הם חשבו', היות שזה כבר מודפס!

וכשם שאצל תינוק, לפי מעשיו רואים מי הם אביו ואמו (כמאמר-חז"ל⁹ - "שותא דינוקא בשוקא - או דאבוה או דאמי'" (מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע) כמו-כן כאן אלה שעושים זאת (אלה הטוענים שהם 'מעמידים את הדת על תילה') רואים לפי מעשיהם אצל מי הם נתגדלו!!!

. . ויהי-רצון שמה שכתוב בהפטרה (אודות כך שישראל סמכו על "משענת הקנה הרצוץ") - ישאר בעבר בלבד, ושעכשיו יהיה רק לימוד נבואת ירמיה ושלא נתפעל מזה ש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים"¹⁰, עד לגאולה האמיתית והשלימה "יעמוד מלך מבית דוד . . וילחם מלחמת ה' וינצח"¹¹, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ פרשת בא, ה' שבט תשמ"א)

• 9) סוכה בסופה ובפרש"י.

• 10) ישעי' ס, ב.

• 11) רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד.

120

הויתור על הנפט - מיותר, מסוכן, הרחיק את השלום וקירב את המלחמה!

כבר דובר כמה-פעמים שהחוזה האומלל של 'קעמפ-דיוויד' היה ועודנו ביש-מזל, צרה וסכנה עבור יהודים. והיות שכך, לכן גם כלפי כל העולם מהווה חוזה זה - סכנה צרה וביש מזל!

וכל זה - למרות שלכאורה זה הביא 'שלום'! - כעת נתגלה ששלום בין כך היה כבר. והויתור על הנפט וכדומה - לא רק שלא הוסיף כלום ל'שלום', אלא אף הגדיל את סכנת המלחמה. וזאת, כיון שבמסירת הנפט (וכדומה) נחלש מאוד צד אחד - ישראל - שבלאו-הכי הם "המעט מכל הגויים"¹! וזאת, ללא כל צורך כלל!

בושינגטון התפלאו מאוד כיצד ישראל נותנת בידים את הנשק הכי הכרחי (שבימינו אלה הנשק ההכרחי ביותר הוא נפט).

למרות שהם לחצו - היה זה רק לחץ מדומה ותו לא! (אז ידעו מכך רק יחידי סגולה, אך כעת זה כבר התפרסם) אולם אלה שחתמו ידעו מזה - ולמרות זאת, נכנעו ללחץ זה עד שהגיעו למצב ש"היינו בעינינו כחגבים"^{176 177}! - ומלבד זאת שהלחץ היה רק כלפי פנים (ואף זה שהם השתתפו בוועידה היה היות ואינם בעלי-בחירה). הרי ידוע ופשוט, שארצות-הברית היתה זקוקה ל"שלום" זה הרבה יותר מאשר ישראל ומצרים וזאת משום ה"בחירות"!

ולא זו בלבד: המצרים, בראותם שישראל מוותרת על דברים הכי חיוניים, ואף הגדילה

את סכנת המלחמה - הרי שאפשרו לעצמו להגביר את הלחץ עוד ועוד! - חתימה זו

אפשרה למצרים לדרוש "הב הב" - תן עוד יותר ועוד יותר!

והגדילו לעשות: נוסף על-זה שחתמו אז, ונוסף לזה שהבינו שכל זה יביא למלחמה! -עדיין מצהירים שגם על-מה שעדיין לא וויתרו - יוותרו! - גם את המעט שנשאר מהדלק והנפט יתנו למצרים, היות וכך נכתב בפיסת-נייר; פיסת-נייר, אשר חוץ מהיהודים אף אחד לא קיים זאת! - אך את כל פרטי אי-קיום זה מסתירים מהעולם, ובמיוחד מהיהודים!

אמנם אי-אפשר לתת לארצות-הברית הכרת טובה על-כך, אולם הכרת טובה מסויימת יש לתת לו¹⁷⁸ על-כך שהוא התכוין לעשות שלום. אך יחד-עם-זה לא משתנית חומרת העובדה שבשעה שדיברו איתו - הראו לו את מפת ארץ ישראל והוכיחו לו בבירור כי כל שטח שירד (ובפרט - נשק שימסר) יגדיל את הסכנה.

ולכן, לנו יש רק את ההבטחה¹⁷⁹ ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" - הוא לא יניח לזה להתרחש, והוא יביא שתהיה שלימות ארץ ישראל לגבולותיה ובדרך של שלום. וזאת, על-ידי שיהודים יעמדו בתוקף כפי שנפסק בהלכות שבת¹⁸⁰. ובפרט, שהמצב העכשווי קשה הרבה יותר מהמצב המתואר באותו סעיף.

מציאות מסולפת ופסק-דין מסולף!

נוסף לכל זה:

לפני תקופה מסויימת היו כאלו שתיארו לרבנים מצב הפכי בדיוק מהמצב כפי שהוא עתה בפועל. על-יסוד התיאור המסולף, פסקו הרבנים פסק-דין שאכן מתאים למציאות המסולפת אך לא למציאות העכשווית. וכאמור, המצב הנוכחי חמור הרבה יותר מהמצב אודותיו מדובר באותו סעיף בשולחן-ערוך.

והנה, על-זה שקיבל שוחד כבר לא ניתן לפעול - אך היות ומדובר בפיקוח-נפש, ובפרט שהמשוחדים יודעים שהכוונה אליהם, מה-גם שהרבנים יודעים שהם פסקו פסק-דין מסולף על מציאות מסולפת - לכן - על הרבנים לפסוק פסק-דין המבוסס על המציאות הנוכחית והנכונה - מציאות שמובילה לפיקוח-נפש של שלשה מליון יהודים, היה-לא-תהיה.

והיות שאין עניני לנקוב בשמות - לכן, לא אעשה זאת, אך כאמור: המשוחדים יודעים שאליהם אני מתכוין.

(מעובד ע"פ שיחת י' שבט תשמ"א)

מסירת חלק בחו״ל - מזיקה רק ליהודי המקום; מסירת חלק בא״י - מזיקה לכל יהודי העולם!

כל יהודי, כשיעשה את ההכנות לפורים צריך לוודא ולדאוג (שלא רק הוא אלא) שכל בני-ישראל יחוגו את חג הפורים בתכלית השלימות;

ובמיוחד היהודים הנמצאים במצב אשר בו הם זקוקים לעזרה מיוחדת, כמו: יהודים השוהים בבתי אבות, בתי רפואה, בתי כלא. ובפרט יהודים המשרתים ב'צבא הגנה לישראל', אשר עומדים בגופם ושומרים ומגינים במסירות-נפש ממש על גבול ארץ ישראל - בכדי לשמור על "שלימות הארץ" כפשוטו.

ומשלימות גופם (של אנשי הצבא) באים לענין "שלימות הארץ":

אשר אסור להחזיר, חס-ושלום, אף 'שעל' מארץ ישראל; ומסירת החלק הקטן ביותר מארץ ישראל גורמת למצב של פתיחת הארץ לפניהם¹, שזה ענין של פיקוח-נפש ממשי.

ולכן אין לזה כל שייכות לשבועה ש"לא יעלו בחומה"^{181 182} ולציווי ש"לא תחנם"¹⁸³ - היות שענין זה קשור עם פיקוח-נפש. אשר מצד הבטחון של הארץ ויושביה אסור למסור ממנה אף שעל.

בנוגע לשלשת הארצות של קיני קניזי וקדמוני, שבני-ישראל יקבלו לעתיד-לבוא, וכן בנוגע לארץ שבעת העממין אשר הקב"ה עוד לא מסר לבני-ישראל - עדיין יש מקום לעיין האם יהודים צריכים זאת בגלל בטחון ארץ-ישראל.

אך בנוגע לארץ אשר הקב"ה כבר מסר לבני-ישראל - הרי זה דבר ברור שזקוקים לה מצד בטחון, ואין להחזיר ממנה אף 'שעל'.

והנה, נוסף לטעם הקודם שאסור להחזיר מאומה מארץ ישראל - היות שזה פיקוח-נפש, אשר טעם זה שייך גם בחוץ לארץ - מתווסף כאן טעם נוסף, אשר שייך דווקא בארץ ישראל:

כאשר מוסרים משהו מארץ ישראל - הרי זו גזילה של כל העם היהודי בכל מקום שהם!

וזאת, מכיון שהקב"ה העניק את ארץ ישראל לכל-אחד-ואחד מישראל; אמנם בני-ישראל הלכו לגלות - אך החלק מארץ ישראל שהקב"ה מסר להם תמיד נשאר ברשותם.

והיות שארץ ישראל שייכת לכ ל-אחד-ואחד מישראל - גם לאלו הדרים בחוץ לארץ -לכן, אין לאף אחד את הזכות והיכולת להחזיר זאת. היות וארץ ישראל אינה רכוש פרטי של זה שמוסר - אלא שייכת לכל בני ישראל!

ולכן, אם חס-ושלום, מחזירים משהו מארץ ישראל - הרי זו גזילה מכל בני-ישראל. ואף בחוקי העולם אין לאף אחד הזכות למסור משהו אשר שייך לזולתו!

והנה, זהו דבר חידוש ופלא שמוצאים רק בנוגע לארץ ישראל:

בחוץ לארץ - כאשר עוזבים שכונה אחת על מנת לדור בשכונה אחרת - מצד טעמים של שטות - הרי שאז מזיקים לעצמם וליהודים הדרים בשכונה אשר ממנה יצאו⁴ - אבל אין מזיקים לשאר היהודים הדרים במקומות אחרים;

אבל כאשר מוסרים חלק מארץ ישראל - הרי שאז מזיקים לכל יהודי ולכל היהודים בכל העולם כולו, היכן שרק ימצאו - מאחר שארץ ישראל שייכת לכל יהודי ולכל היהודים בכל קצוי תבל, כיון שהקב"ה נתן להם זאת!

לעתיד-לבוא יחלקו אמנם את ארץ ישראל לשבטים - אך כעת (בזמן הגלות), כל 'שעל' מארץ ישראל שייך לכל יהודי ולכל היהודים יחד.

אשר לכן: אסור לאף אחד למסור חס-ושלום שום חלק מארץ ישראל, היות ואין זה שייך לו!

ואותם אלה הטוענים ורוצים למסור משהו מארץ ישראל - זה מכיון שהם יראים ונרתעים מ"קול עלה נידף"⁵; או מכיון שהם נחותים בפני 'גוי'שקייט'; או בגלל שהם לוקחים שוחד, ו"השוחד יעוור עיני חכמים"⁶! - הוא אמנם נשאר חכם, ויש לו עיניים - אך

• 4) לקו"ש חלק ו' ע' 350 ואילך.

• 5) בחוקותי כו, לו.

• 6) שופטים טז, יט.

124

עיניו מכוסות, ולכן משלה הוא את עצמו, אשר רק מה שהגוי אומר - הינו אמת, ודוקא דרך ה'פוליטיקה' היא דרך האמת שעל ידה אפשר להגיע להתנהגות הנדרשת!

ולמרות שהוא עצמו גם יודע ש"השוחד יעוור עיני חכמים" - אך עיניו כה מכוסות - עד שחושב שמה שהוא רוצה - זוהי האמת!

דבר זה פשוט גם ל'בן חמש למקרא'; היחיד שאינו מבין זאת הוא זה אשר השוחד מעוור את עיניו!

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת ויקרא, פרשת זכור, תשמ"א)

אסור לוותר על נס שהביא הקב''ה, בפרט - שהוויתור גורם לסכנה!

התורה פוסקת¹ שכשישנו מצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל" - לא עושים שום חשבון של "אל תתגרה בגוי קטן"² או בגוי גדול - היות ו"נכרים שצרו" מביא לפיקוח-נפש, אשר דוחה את כל התורה כולה - כולל גם את הענין של "אל תתגרה".

ובפרט שאת השטחים האלו קיבלו במתנה ובאופן ניסי מהקב"ה. ולכן, הגם שיש את ה"אל תתגרה" והשבועה של "אל תעלה בחומה"³ - אבל ממה שהקב"ה נתן - אסור למסור אף שעל.

ההנהגה צריכה להיות כפי שהיה בזמן פורים:

אם היהודים לא היו עומדים בתוקף לדרוש יום נוסף (לכלות את האוייבים) - אזי פורים היה יום אחד בלבד! - שלכאורה - למי אכפת אם פורים יהיה רק יום אחד?!

והביאור בזה: אילו פורים היה יום אחד בלבד - אזי היה מתבטל כל הענין של נס פורים. היות וכל הנס היה - שהתבטלה מחשבת המן. אך אם לא היו מבקשים יום נוסף -הרי אז מחשבת המן היתה עדיין תקיפה, וממילא כל הנס שהקב"ה עשה - בהביאו את פורים - היה מתבטל. כי ללא העיקר (ביטול מחשבת המן) - הנס אינו נס.

ואף כל הגזירה הזו (שבעקבותיה הגיע פורים) השתלשלה מהנהגה בה 'ויתרו' על הנס:

ידוע אשר למרות שנלחמו בעמלק - הניחו לאגג לחיות. ובשעות הספורות שנותרו עד ל"וישסף שמואל את אגג"⁴ - הוא עשה מעשה ונולד בן שממנו יצא המן⁵. כלומר: רק בגלל שלא ניצלו את הנס של הקב"ה - והשאירו את אגג בחיים (למרות שמיד לאחר-מכן, נהרג בידי שמואל) - הגיעה גזירת המן.

וכשהגיע נס פורים, לא ויתרו היהודים על הנס - אלא אכן ביטלו בפועל את 'מחשבת המן', והביאו את הנס של פורים לידי ביטוי.

• 1) שו"ע סשכ"ט ס"ו. עירובין מה, א.

• 2) ראה פסחים קיג, א.

• 3) כתובות קיא, א.

• 4) שמואל-א טו, לג.

• 5) ראה פתיחתא לאסתר-רבה ז.

126

ומסיפור זה יש ללמוד הוראה לזמנינו:

הקב"ה מסר לבני-ישראל את שטחי ארץ ישראל באופן ניסי! - וכשנותנים לגויים שטחים אלו - הרי שבכך מבטלים את הנס שעשה הקב"ה.

וכולם מודים אשר שטחים אלו ניתנו ליהודים בנס - ולא מכיון ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"¹⁸⁴;

אי-לכך, מובן ששטחים אלו אשר ניתנו באופן ניסי - לא ניתן למסור!

והנה, גם אם לא היה זה דרך נס - הרי בפועל שייכים שטחים אלו לכל יהודי¹⁸⁵. ואם אפילו פחות משוה-פרוטה השייך לשני - אסור לקחת, הרי על-אחת-כמה-וכמה שכשמוסרים 'שעל' (השייך לשני) למישהו אחר - אז וודאי שזוהי גזילה!

ומלבד כל העובדות הללו (ששטחים אלו נמסרו בצורה ניסית, ושהם שייכים לכל יהודי) - הרי כאן ישנו חשש "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

כלומר, שכשיש מצב של פיקוח-נפש - אין כל מקום ל"אל תתגרה בגוי קטן" (או גוי גדול - שנכרים שצרו על עיירות ישראל הם לא גויים קטנים אלא גויים גדולים) - אלא צריכים להסתכל רק על הנקודה שזהו פיקוח-נפש.

למרות שזה פקו''נ - פוסק רב, בעקבות השוחד שקיבל, שיש למסור שטחים!!

ולמרות כל הנ"ל - באים מספר 'חכמים' - הסבורים שהם חכמים יותר מהתורה -ופוסקים שצריכים למסור שטחים!

ומאחר שהם משוחדים (וכולם יודעים שהם לקחו שוחד) - אזי הם מכניסים בתורה רק את הדינים מהם הם אוחזים!

בתחילה אותו רב - בכלל סירב לפסוק דינים, היות והוא היה 'עסוק' בלימוד 'תורה לשמה'. אך פתאום כשזה הגיע לנושא של פיקוח-נפש - הנה בעקבות השוחד שקיבל -התיר לעצמו לפסוק!

התורה קובעת⁸ אשר השוחד "יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"! וכשלוקחים שוחד - אסור לפסוק שום הלכה, היות ואז נוטה ליבם לטובת המשחד!

ובפרט שבעניננו, יודעים בבירור שהמשחדים נתנו את הכסף רק בתנאי שאותו רב יפסוק שצריכים למסור שטחים! - הם אמרו במפורש שאם יפסוק כך - יקבל את הכסף, ואם לא - לא יקבל.

בשעה שהוא לוקח שוחד לצורך עניניו הפרטיים - הרי שאז עדיין ישנה תקווה שהוא יעשה תשובה - היות ויבוא היצר-הטוב ויעוררו לתשובה.

אך כשהוא לוקח שוחד לצרכי קדושה - הרי שאז אין כל סיכוי שיראה בטעותו. היות ובמקרה כזה, מגיע אליו היצר-הרע, לבוש במעיל ארוך - ומראה לו רשימה ארוכה של תלמידים (בנוסף לרשימת התורה שהם למדו) - אשר אותם מחזיקים בכסף ה'שוחד' הזה שהוא קיבל!

בלי הכסף הזה - טוען אליו היצר-הרע - מי יודע אם היו יכולים לפעול את הדברים האלו!

אך כל זה טוב עד שמגיע התלמיד ושואל - "מאי האי"?! - ומכיון שלתלמיד אי-אפשר לומר שזה בגלל כסף - מתרצים לו, שאדם מסויים אשר פעם היה בצבא - אומר שצריכים למסור את השטחים. ואמנם זה יזיק לבטחון - אך לאידך, ארצות-הברית דורשת שנמסור, ובכדי לא לקלקל את יחסי המדינות - כלומר: לשמור על הפוליטיקה - צריכים למסור את השטחים.

׳רב׳ זה - בנוסף לעובדה שהוא משוחד, הוא גם שקרן וחנפן...

כיצד 'רב' אומר דבר שכזה, והרי הוא אמור לדבר בשם התורה, ולתורה לא נוגע שום פוליטיקה! - לתורה נוגע פיקוח-נפש בלבד!!! - ולכן גם על הרב אסור להתחשב בסיבות פוליטיות אלא עליו לפסוק את הדין על-פי תורה! - ועל-פי תורה - אסור למסור שטחים, היות וזה מזיק לבטחון!

8) שופטים טז, יט.

128

ואף שהוא כבר פסק שיש למסור שטחים - הוא עדיין יכול להתחרט. וכפי שמצינו שאפילו רבא לא חשש לומר "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי"¹⁸⁶! - ואם רבא יכל לומר זאת - וזה אף נדפס בגמרא - וודאי ופשוט שאותו רב בטח יכול לומר "טעות היתה בידי"!

הקב"ה עזר, ואותו אחד שכעת סומכים עליו - הדפיס ספר זכרונות, בו כותב הוא בפירוש (באמירה בעל-פה - ניתן להתווכח אם הוא אמר הוא לא אמר, אך כאן, הוא הדפיס זאת בפירוש) שמסירת השטחים (מה שמסרו כבר, ומה שמתכוננים למסור) - מהווה סכנה בטחונית ("תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם"). וממילא - מסכם הוא - אסור למסור עוד!!!

הדפסת זכרונות אלו, דוקא עכשיו - זה השגחה פרטית. היות והדפסתם עכשיו - אינה מביאה לו, לא כבוד ולא תועלת לבחירות הבאות. אלא סיבת ההדפסה היא - בכדי להראות לנו מלמעלה בצורה ברורה, שכעת כולם יודעים (מאחר שכאמור, זה הועלה על הכתב -והודפס) מהי דעתה האמיתית של ארצות-הברית: שמצד בטחון אסור למסור את השטחים. ובמילא, הרב כבר לא יכול לתרץ לתלמידים, שהוא פוסק שיש למסור את השטחים - בגלל שכך חושבת המדינה השניה!

אדרבה: המדינה השניה בכלל טוענת ש(מצד סיבות בטחוניות) - אסור למסור את השטחים!

וסיבת הדיבור בכל-זה היא לא בשביל לדבר רע על מישהו - ואפשר גם לקרב אותו לתורה ומצוות - אלא בשביל שיתקנו את הענין.

בכלל יש לדעת שעל הקב"ה נאמר^{187 188}: "לא יקח שוחד", ו"אלוקיהם של אלו שונא שוחד".

ולכאורה איזה שוחד אפשר לתת לקב"ה?! - אלא זה מדובר אודות שוחד של תורה: היות ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"¹¹ - לכן סבור הוא שיתן לקב"ה 'שוחד' בדמות תורה ויראת-שמים! - ועל-זה אומרים שהקב"ה "לא יקח שוחד"; אי-אפשר 'לקנות' את הקב"ה חס-ושלום בזה שלוקחים את הכסף ומחלקים אותו לישיבות!

ובנוסף ל'שוחד' שהוא לוקח - הוא גם שקרן; היות והוא טוען שהמצב עכשיו הוא לא מצב של פיקוח-נפש.

ובנוסף לזה שהוא 'שקרן' - הוא גם חנפן.

מעמידים כעת את בנ״י בסכנה מיידית בשביל למנוע פיקוח נפש בעתיד...

והטענה המגוחכת - שמסירת שטחים נדרשת בשביל למנוע מצב של פיקוח-נפש בעוד מספר שנים (היות ואם לא ימסרו שטחים הגויים 'יתרגזו') - הרי זה לא תירוץ, וכדלהלן:

פעם הגיע אלי מישהו ואמר לי שהוא מבקש היתר לחלל שבת. עניתי לו: ממה נפשך?! - אם אתה רוצה לשמור שבת - מה אתה צריך היתר לחלל שבת, ואם אתה לא רוצה לשמור שבת חס-ושלום - אם-כן מה אתה בכלל צריך היתר בכדי לחלל את השבת?!

הוא ענה לי, שכעת הוא לומד רפואה והמבחנים העיקריים נערכים בשבת - אי-לכך -

בכדי להצליח - מבקש הוא היתר לכתוב בשבת. ונימוקו עמו: מאחר שבעוד חמש שנים

הוא כבר יהיה רופא מומחה שיוכל לטפל בחולים (בארבע שנים הראשונות עדיין לא שולחים אותו לחולים) - הנה יכול להיות שהוא יצטרך לטפל גם בחולה מסוכן - אי-לכך, רוצה הוא כעת לחלל שבת בשביל הפיקוח-נפש ש(אולי) יהיה רק עוד חמש שנים.

וכגודל הגיחוך שבזה - מובן גם גודל הגיחוך בטענה שיש עכשיו למסור שטחים -בשביל למנוע את הפיקוח-נפש ש(אולי) יהיה עוד כמה שנים! - בה-בשעה שכשימסרו את השטחים - אזי יהיה מצב של פיקוח-נפש מיידי - "תפתח הארץ לפניהם"!

מנסים למנוע פיקוח-נפש ש(אולי) יהיה בעוד כמה שנים - והמחיר שמשלמים תמורת זאת - הוא פיקוח-נפש מיידי וממשי!

ולכן, היות שמסירת שטחים מובילה לפיקוח-נפש - ממילא אסור למסור שטחים! -וכל זאת, גם כאשר זהו רק ספק פיקוח-נפש. היות ובפיקוח-נפש, גם אם יש מאה ספיקות -הכל לחומרא!!!

פיקוח-נפש דוחה את כל התורה כולה! וגם את הציווי של "אל תתגרה בגוי", היות וישנו החשש של "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

ומפתיע הדבר שדווקא בדין של "אל תתגרה בגוי" - יש לו חיות מיוחדת (והיות שמטבעו יש לו 'דרך-ארץ' בפני הגוי - לכן דווקא בדין זה משקיע הוא את כל מרצו).

'רגש הנחיתות' בפני הגוי - הוא זה שמוביל למסירת השטחים. זוהי הסיבה שגם את ירושלים - אותה קבלו מלמעלה בצורה ניסית - רצו למסור! - בתחילה אמנם לא הודו בכך, אך כעת הודפס בספר הנ"ל שכך באמת היה.

וודאי שלא ניתן לטעון שמחזירים זאת בעקבות לחץ - היות והם רצו למסור עוד קודם שהתחילו לחצים (ואדרבה: רק מכיון שהם הציעו למסור את השטחים בחזרה - החלו הלחצים).

ויהי-רצון שיתקיים "ליהודים היתה אורה - זו תורה"¹⁸⁹, שהאור האמיתי - לא מגיע מפוליטיקה, אלא האור האמיתי - הוא אור התורה. וזאת יראו, על-ידי שיוציאו שולחן-ערוך ויראו מה כתוב בתורה.

אור אמיתי אינו האור כדוגמת ה"שמים חושך לאור"¹⁹⁰ - ועל-דרך אלו המתנגדים לגיור כהלכה, שאלו אשר מתנגדים לגיור כהלכה - הם אותם אלו שמתנגדים לאי-מסירת השטחים. ולמרות שלכאורה אלו שני ענינים שונים - אך הצד השוה שבהם, שהם היפך ההלכה.

ושיהיה "ויקר - זה כבוד" - כבוד אמיתי לא כבוד המדומה (של "חנפנים", "שקרנים", "מספרי לשון הרע" וכל שאר אלו המשתייכים לד' כתות שלא זוכים לקבל פני שכינה¹⁹¹) -אלא כבוד מהתורה, שזוהי האמת.

ושאותם חנפנים ושקרנים יפתחו את השולחן-ערוך, ושם יראו את הכתוב אשר "שויתי ה' לנגדי תמיד" - ויחליטו לשנות את הנהגתם, למרות שזה יעלה להם בקצת 'כבוד'. ואם ישאלום כיצד חזרו בהם מדעתם - אזי שינהגו לפי ההמשך שם "ואל יבוש אדם מפני המלעיגים".

מציאות הגויים - לשמור על היהודים, בדוגמת הכלב השומר על אדונו...

ויש להדגיש: אמנם "לא ברצוננו גלינו מארצנו ולא בכוחותינו נשוב אליה"¹⁵, אך כשהמדובר הוא בנוגע לשטחים שהקב"ה העניק ליהודים במתנה ובדרך נס - יש לעמוד עליהם בכל התוקף.

במיוחד, שכל מציאות הגויים - היא בשביל לשמור על היהודים. וכפי שחנניה מישאל ועזריה אמרו לנבוכדנצר, שכשישנו ציווי של הקב"ה, אזי - "את וכלבך שוין"; הוא אמנם היה מלך, אך כשיש ציווי של הקב"ה - אזי הוא וכלבו - שוים.

וההסבר בזה:

ענינו של הכלב הוא - לשרת את אדונו; הוא שומר על הבית או על העדר מפני גנבים וגזלנים.

ולמרות שבפועל זה נראה בדיוק להיפך - ולדוגמא: במדינה זו הנוהג הוא שהכלב (כשהוא קשור לטבעת ושלשלת ארוכה) הולך בראש ונראה כמורה-דרכו של האדון.

ברם, למרות שהכלב הולך לפני האדון - אך מפעם לפעם בודק הוא, האם האדון עדיין צועד מאחוריו - וכל זאת, היות ובאמת הכלב רק משרת לאדונו.

וכפי שאמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר: למרות שהנך 'מלך' - בכל זאת, לא אתה הוא זה שעושה ומבצע חוקים וכדומה - אלא הקב"ה בחר אותך שתשמור על מה שהוא רוצה. ולמרות שלא תמיד רואים זאת במוחש - אך שורש הכוונה ומציאות הגויים - היא לשמור על היהודים; בדוגמת הכלב.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת צו תשמ"א)

15) לקו"ד ח"ד תרצ"ב, א.

132

כיצד אתה מעונין להתנהג בעדק בשעה שהמצרי היפר מיד את הבטחתו?!

אותם אלו המתאנים ומתנגדים לגיור כהלכה - הם גם אלו שמתנגדים ל"שלימות הארץ"! - מעונינים הם להחזיר שטחים שהקב"ה נתן על-ידי נס לבני-ישראל.

אף שהכל מודים ששטחים אלו קיבלנו לא מחמת "כחי ועוצם ידי"¹, אלא בזכות נס שעשה הקב"ה - וכפי שראו במוחש בעת מלחמת ששת הימים - למרות זאת ישנם יהודים אשר רוצים להחזיר לערבים את השטחים!

שטחים אלו, כלל אינם נכללים בשלשה ארצות שנקבל כשיהיה "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך"^{192 193} (לעתיד לבוא) - אלא אלו שטחים שהקב"ה נתן עכשיו לבני-ישראל, ארץ שבעה עממין, וגם אותם רוצים למסור לגוים!

ולא רק שרוצים למסור - אלא כבר החזירו בפועל - בטענה שעל-ידי-זה יהיה שלום!

היתכן?! - כיצד יכול להיות על-ידי-זה שלום - הרי שטחים אלו נוגעים לבטחון המדינה, ואם מחזירים אותם הרי אז נוצר מצב של פיקוח-נפש ממשי; ולא זו בלבד, אלא מצרים אינה נותנת מאומה עבור זה!!!

וכששואלים אותו - מה הוא קיבל ממצרים תמורת מה שנתן, הוא עונה שהוא קיבל הבטחה חתומה על נייר שיהיה שלום ויחסים טובים.

אך גם אם נאמר שאכן ישראל תעמוד בתוקף על מה שנכתב בנייר - הרי זה רק נייר, וכאשר חותמים על נייר אפשר להתחרט למחרת היום; ואילו אתה הרי מחזיר שטחים כפשוטם, בפועל ממש - שמזה כבר לא ניתן לחזור!

ועוד יותר: השטחים שמסרת אינם 'סתם שטחים', אלא שטחי הנפט שבהם יכולים המצרים להשתמש לא רק להגנה אלא גם להתקפה!

ומה הוא עונה? - שאנו, בתור יהודים צריכים להוכיח שאנחנו עם המתנהג בצדק וביושר, ומקיים את מה שמבטיח!

כיצד יתכן שאתה מעונין להתנהג על-פי צדק ויושר ולעמוד על מילתך - בה-בשעה שבמצרים, מיד לאחר שחתמו על הנייר - כבר התנהגו הפוך ממה שחתמו!

וכמו העובדה הידועה שלמרות שהמצרים סיכמו וחתמו שהם לא יכניסו אנשי צבא לשטח שהוחזר (מדבר סיני)! - למרות זאת, ברגע שקיבלו את סיני לרשותם - מיד הציבו שם מחנות צבא!

וכדי שלא ישתמע שמפירים הם הסכם חתום - מצאו עצה: הם הורו לאנשי הצבא להתלבש בבגדים אזרחיים בעת שטסים לשטחים שהוחזרו להם!

את מי הם מרמים?! - הרי ידוע לכל שהם אנשי צבא!

בשטחים שישראל מסרה למצרים - מתאמנים מחבלים בגלוי...

ולא זו בלבד: המצרים הכניסו לשטחים אלו את מחבלי אש"ף ומאמנים אותם שם בתכסיסי מלחמה ומכשירים אותם להיות טרוריסטים!

באותם שטחים (הנמצאים על גבול ארץ ישראל) שישראל החזירה למצרים - מחנכים מחבלים, במטרה מפורשת לנסוע למקום מסויים, ואף מראים להם את המקום; לא בירדן או בערב הסעודית, אלא במקום פלוני, ולבצע שם מעשי חבלנות רחמנא-ליצלן!!!

ואימוני טרור אלו אינם נעשים בסתר (כפי שבני-ישראל, להבדיל, היו לומדים במרתפים ברוסיה) - אלא מאמנים את המחבלים בגלוי לעין-כל, וכולם יודעים מזה!!!

רק שבעיתונים הרואים-אור בארץ ישראל - אין מרשים לפרסם זאת. אך בעיתוני חוץ לארץ כתבו על כך.

וכאשר שואלים את אותם יהודים שהחזירו את השטחים, מה יש להם לענות על-כך? -עונים הם תירוץ מן המוכן: להד"ם - לא היו דברים מעולם!

וכשמראים להם עובדות אלו - אומרים הם: די בכך שראינו זאת, ואין צורך להמשיך ולדבר על-כך; ישנם דברים חשובים יותר שצריך לדבר עליהם!

אפילו מצרים עצמה אינה רוצה את אש"ף בשטחים אלו - אלא שלחצו עליהם מבחוץ שיקבלו לשם את המחבלים. ועל-דרך מה שמבואר¹⁹⁴ בנוגע לזקני מואב וזקני מדין - "לעולם מואב ומדין שונאים זה לזה" - אבל כאשר היו צריכים להילחם נגד בני-ישראל - כולם התאחדו. וכך הוא בדיוק בנוגע למצרים ואש"ף.

ולמרות כל זאת (שיודעים שאש"ף נמצא שם וכוונתם האמיתית) - מתעלמים מזה (ומעלימים זאת אף מאחרים) וטוענים שעל-ידי החזרת השטחים - נעשה שלום!!!

רחמנא-ליצלן לשלום שכזה!!!

ויהי-רצון שלכל-הפחות מכאן ולהבא - לאחר שראו את כל הצרות שנגרמו ממסירת השטחים - אזי יחדלו לחלוטין מהחזרת השטחים.

מעולם לא היו נחותים בפגי הגוי - כעתה, ועוד קוראים לזה ׳עצמאות׳...

הסיבה העיקרית לכך שיהודים מתעקשים (הן בנוגע ל"שלימות העם" והן) בנוגע ל"שלימות הארץ", היא, מחמת 'רגש הנחיתות' הנורא שיש בקרבם כלפי הגוי.

ולכזה מצב של 'רגש-נחיתות' קוראים הם "עצמאות"!!!

אפילו כאשר היתה ממשלה של גויים, ושוטרים גויים - גם אז לא היו נחותים כל-כך בפני הגוי כפי שהמצב הוא עתה - שהיושבים בממשלה (ובכנסת) והשוטרים - יהודים!

להיהודים אלה אין את התוקף וה"גאון יעקב" שנדרש מיהודי!

יהודי כזה כשרואה את הגוי מחייך אליו - מאבד את עשתונותיו לגמרי, ומוכן לעשות עבורו הכל!!!

תמורת 'חיוך' (או ספק-חיוך) מהגוי - מוכן הוא להכניס לסכנת-נפשות שלש וחצי מיליון יהודים, היה לא תהיה!!!

והנה, מאחר שלנויים אין בחירה - לכן, מוכרח לומר, אשר כל מה שאירע בשטחים כמו: שליחת אנשי צבא מצריים לשם, הכנסת אש"ף ושאר הענינים שחזרו בהם מהבטחתם

• - הוא רק נסיון שהקב"ה העמיד לבני-ישראל - לנסותם עד מתי ועד היכן, יהיו יהודים נחותים בפני הגוים! - עד מתי ימשיכו למסור שטחים - אף שרואים לאיזו סכנה הובילו!

ויהי-רצון שמאחר ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"⁴ - לכן לא ירצו לקחת את מה שיהודים רוצים למסור להם. מה-גם שבאמת הם כלל לא צריכים ורוצים זאת - אלא פשוט היהודים 'דוחפים' שהגוים יקבלו את זה!

ויהי-רצון שעוד בזמן הגלות יקויים "ולכל בני-ישראל היה אור במושבותם"⁵, שבני-ישראל יעמדו "ביד רמה"⁶. ועל-ידי-זה נזכה שגם נצא מהגלות "ביד רמה", בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת שמיני תשמ"א)

• 4) ע"פ משלי כא, א.

• 5) בא י, כג.

• 6) לשון הכתוב - בשלח יד, ח.

136

ניצוצות הקדושה מפוזרות בין אומות-העולם - על היהודים ללקטן!

בכל מקום בו יהודי נמצא, אפילו כשהוא נמצא במקום בו השלטון הוא של גויים - עליו לדעת שסיבת היותו שם היא בכדי לברר את ניצוצות הקדושה שנמצאים בגויים שבאותו מקום.

וזהו הפירוש ב"צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן בין האומות"¹ (לא כדעת

הטועים שהצדקה היא שפיזר את עם ישראל, אלא) - שצדקה עשה עמם בכך שפיזר את

ניצוצות הקדושה בין האומות.

בירור הניצוצות יכול להיעשות בשני צורות:

האופן הראשון הוא כבימי שלמה - שכל ניצוצות הקדושה מכל העולם כולו (כמלכת שבא) נשאבו אליו (כלאבוקה).

האופן השני (שעליו נאמר "צדקה . . שפיזרן בין האומות") הוא כהמצב הנוכחי -שמכיון ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו"^{195 196} - אזי נמצאים בגלות. ובכל מקום בו נמצאים - צריכים לברר את הניצוצות.

ולכן, הגויים פוחדים מהיהודים, היות וה'מזל' שלהם רואה - שכל הסיבה שהיהודים נמצאים ביניהם הוא בכדי לברר את הניצוצות הקיימים שם.

והכח לזה ישנו מזה ש"ארץ כנען" ("נחלת גויים") - שבתחילה היתה אצל אומות-העולם - נתנה הקב"ה לבני-ישראל באופן של ירושה - ל"אחוזת עולם" - "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"¹⁹⁷. וזוהי ההוראה מהמובא בפרשתינו¹⁹⁸ "ונתץ הבית" (שעל-ענין זה מפרש רש"י¹⁹⁹: "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן") - כשנכנסים לארץ ישראל ורואים בית, הנה למרות שהוא שייך לאמורי - היהודים צריכים להיכנס ולשבת שם, ואפילו לנתץ את הבית - וכל זאת, בכדי לאסוף את ניצוצות הקדושה הנמצאים שם.

לשבור ולנתץ את הכנסת!

בהמשך לזה, כאן המקום להזכיר אודות הפראות שישנה לכמה יהודים - אשר למרות העובדה שאת ארץ ישראל נתן הקב"ה ליהודים באופן של "אני נותן לכם לאחוזה"⁵ - בכל-זאת, נלחמים הם בפסוק זה (פסוק שנכתב בתורה שבכתב, שאף הצדוקים והגויים מודים בה) ומצד פחדנותם נותנים הם בפועל חלקים מארץ ישראל.

מסירת שטחים מארץ ישראל אינה נוגדת רק להלכה, אלא היא אף נגד ההגיון הפשוט, ונוגדת (לא רק לשכל ולמדות של נפש-האלוקית, אלא) אפילו לשכל ולמדות של נפש הבהמית; היות ואפילו הפחדן הגדול ביותר לא יכנס מרצונו לרקוד בתוך האש ולא יציג מרצונו את גרונו לשחיטה.

ומעשה זה של מסירת חלקים מארץ ישראל - כמוהו כקפיצה לתוך האש!!!

והנה, אותם אלה שרוצים למסור חלקים מארץ ישראל - למרות שעליה נאמר "אני נותן לכם לאחוזה" - יושבים ב'כנסת'.

וכיון שכך, צריך להיות "ונתץ הבית"!!!

הכנסת הנוכחית היא לא הבית האמיתי, היות ובבית זה יושבים קומוניסטים, מוסלמים ונוצרים - עד שישנם שם כאלו שרוצים למסור את כל ארץ ישראל! - הם צועקים שבשביל שלום הכל כדאי, אפילו מסירתה של כל ארץ ישראל (שעובדה זו התפרסמה לא רק בשבועונים אלא אפילו בעיתונים היומיים)!

ולכן צריך להיות - "ונתץ הבית" - ועשייתו של בית חדש - בית אמיתי!

וכמדובר כמה-פעמים שכעת העולם רועש - ומיום ליום מזדעזע יותר ויותר! עד שהיום כבר הפסיקו לרמות ולטעות, שהחוזה הטראגי שנחתם ב'קעמפ-דייוויד' לפני מספר שנים -הוא דבר טוב.

כעת כבר לא עושים חגיגות לכבוד זה; ואף הפסיקו כבר למחוא כפיים ולטפוח על השכם ולומר 'מזל טוב' על חוזה אומלל זה.

אשר באמת - במקום לקבוע יום זה של החתימה על החוזה האומלל - כיום טוב, היו צריכים לקבוע יום זה כיום מר, איום ונורא, מצער ומבהיל.

חתימת חוזה אומלל זה, היא בכיה! - איני רוצה לומר "בכיה לדורות" היות ומשיח תיכף מגיע - אך מקץ שנתיים ימים - רואים שהלחץ של היהודים למסור שטחים - נהיה רק גרוע יותר!

לעולם לא היה בדברי ימי עם ישראל מצב בו יהודים בעצמם - מציעים לעשות דבר כה מבהיל כמסירת חלקים מארץ ישראל אשר שייכים להם - לרשותם של הגויים!

במשך הדורות עברו היהודים צרות רבות - אולם צרה כזו שמתרחשת מאז לפני שנתיים - לא היתה מעולם!!!

ויהי רצון שה"מטמוניות של זהב" אצל היהודים יבואו לידי גילוי, וישתמשו עם זהב זה עבור בית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-מצורע, ז' ניסן, תשמ"א)

כששואלים התלמידים את רבם כיצד שינה את דעותיו, הוא עונה: "שבו ותלמדו"...

כאשר עוסקים במלחמה ב'גויי'שקייט' (כיבוש הארץ - "אשר ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"¹) - צריכים לסיימה "עד רדתה", אפילו בשבת.

ולא כאותו אחד "גדול בישראל" לבוש 'קפוטה' הטוען:

פעם היה הוא אכן עסוק במלחמה עם 'גויישקייט', אך כעת עסוק הוא בענינים אחרים; ביום שישי אכן נלחם הוא ב'גויישקייט', וכן ביום ראשון - אך בשבת: הוא יתיישב ללמוד תורה, ובמיוחד ש"בשבת ניתנה תורה"^{200 201}!

אם הוא מחזיק את עצמו כבעל-הבית על התורה - הרי התורה אומרת שכיבוש הארץ הוא אפילו בשבת?! ואם-כן איך אתה בתור 'בעל-הבית' על התורה, לוחם כנגד זה, ובפרט שפעם דיברת אודות כך בחיוב?!

ולתלמידיו התמהים על השינוי שהתחולל ברבם (שפעם דיבר אודות חשיבות הענין ואילו עתה שינה את דעתו), וסבורים שזה חילול השם - מתרץ באומרו: 'שבו ותלמדו'!

ועד-כדי כך הגיע המצב: פעם ביקר רב זה בכותל המערבי - וכשראה את האברכים והבחורים מניחים תפילין עם יהודים - לא יכל לעצור בעצמו ואמר לסובבים אותו שזהו דבר חיובי! - כאשר זה הודפס בעיתון גנבו תלמידיו את העיתונים (עיתונים השווים יותר מכדי פרוטה)!

גניבה זו נעשתה בדעתו, בגלוי, בפרהסיא וברבים - ואין מוחה!!!

[את העיתונים הם עדיין לא החזירו וגם אם ירצו אכן להחזירם - זוהי שאלה על שלימות הכפרה, שימורק לגמרי²⁰², היות וזה בגדר "אחטא ואשוב"²⁰³ - ובפרט שבנידון דידן הם כלל לא החזירו!].

פעולה זו נעשתה על-ידי אלו אשר נמנין על הד' כיתות של "ליצים, חנפים, שקרנים ומספרי לשון הרע שאינם מקבלין פני שכינה"²⁰⁴, ואף-על-פי-כן הם נמנים על אוכלי שולחנו! ואף עשו זאת בדעתו! וכמדובר כמה-פעמים, אשר העובדה שאיש אינו מוחה על-כך - חמורה, לפעמים, מהמעשה עצמו!

למרות שזה התרחש לפני כשנה - התאפקתי מלדבר על-כך עד עתה - וזה שאני מדבר על-זה כעת, מכיון שלמדנו היום בפרשת קדושים, "לא תגנובו"^{205 206}.

ומכיון שכעת הם רוצים לדחות ולא לתקן את חוק 'מיהו יהודי' - הרי שלכן הם חידשו את המלחמה נגד מבצע תפילין, נגד הבעש"ט ותורתו ונגד תיקון אותו חוק!

״נכרים שצרו״ - נכתב בהל׳ שבת ולא בהל׳ פקו''נ, היות וזה חלק עיקרי מהשבת!!

ההוראה מאחרון-של-פסח והשבת שלאחריו היא - שיש צורך מיידי להתעסק בכיבוש הארץ ("אשר ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"), בכיבוש יריחו, מנעולה של ארץ ישראל, וזה נוגע גם לענין של "נכרים שצרו על עירות ישראל . . יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת"²⁰⁷. אשר דין זה חל אפילו בחוץ לארץ. ואף הגמרא פוסקת דין זה בנוגע לנהרדעא, שהיתה בבבל - ארץ אשר בה קיימים ענינים שליליים²⁰⁸ - ולמרות זאת נפסק דין זה!

ודין זה נכתב בהלכות שבת, לא בהלכות פיקוח-נפש - אשר לכאורה, ישנו צורך על-כל-פנים לחזור על-כך בהלכות פקוח-נפש, ואדרבה: שם צריך להיות עיקר מקומו, ולא בהלכות שבת, כיון שדין זה הינו רק פרט ב(הלכות) שבת - ולפועל כתוב זה זה בהלכות שבת דווקא?! שהסיבה לזה היא שהלכה זו היא חלק עיקרי מענין השבת, שמצוה להלחם "עד רדתה" ואפילו בשבת!

(מעובד ע"פ שיחת ש"פ קדושים, מברכים החודש אייר, תשמ"א)

מנהיגי מדינות - לכאורה תרבותיים - מתנהגים בצורה פראית!

המצב הנוכחי בו שרוי כעת העולם - מכריח שהקב"ה יתנהג עם כל יהודי בצורה ניסית. היות ובדרך הטבע בכל יום מצב העולם נעשה גרוע יותר ויותר - ומתרחשים בו מאורעות שאף אחד לא היה מעלה על דעתו את התרחשותם.

אילו היו עוסקים רק בלימוד התורה במקום לקרוא עיתונים - לא היה נגרם 'פיזור-נפש' - מענינים אלו. אך היות וקוראים עיתונים, במקום ללמוד תורה - רואים שבכל יום נוצר עוד מצב בלתי רצוי, שביום שלפניו לא היו יכולים לשער שכך תהיה התפתחות הענינים.

מדובר אודות אנשים ומנהיגי מדינות - שהם לכאורה 'שכליים' ו'תרבותיים' - שיש להם ציור אדם, רמ"ח אברים ושס"ה גידים. ולמרות זאת - מתנהגים הם בצורה פראית!

ורק בחסדו של הקב"ה - ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹ - מתנהלים הענינים למעלה מדרך הטבע!

וכפי שדובר כמה-פעמים שכבר מיד לאחר מלחמת ששת^-הימים, נמצאו 'פחדנים' ששלחו שלוחים להודיע שמוכנים להחזיר את כל מה שכבשו. אך הקב"ה עשה נס והגויים לא הסכימו לקחת.

ואף לאחר-מכן לא למדו מהצרות שנגרמו על-ידי הנהגה כזו בעבר, ושוב חזרו על אותה טעות. וזאת, כאשר חתמו על ה'חוזה' בקעמפ-דייוויד, והתחילו להחזיר לצד שכנגד את הנשק החיוני ביותר, וללא כל תמורה! - חוץ מנייר חתום שאין לו כל ערך, וגם בנוגע לנייר זה גופא ישנם וויכוחים מהו פירושו ומהי כוונתו.

וכשבאים בטענה: היתכן להחזיר את כל הענינים בשעה שרואים שמצרים לא מקיימת את הבטחתה, ומתנהגת באופן הפכי - הרי-זה כשם שמדברים אל הקיר!

ולמרות כל זאת - עדיין שולחים שליחים ומפצירים במצרים שיקחו שטחים נוספים, היות ואצלם העיקר הוא שיוכלו לשבת ליד שולחן עגול, ולהכריז שזהו 'שלום נצחי'!

1) ע"פ משלי כא, א.

142

בעבר הראה הקב"ה נס שהגויים לא רצו לקחת מלכתחילה, בתקוה שעל-ידי-זה ילמדו היהודים כיצד צריכה להיות ההנהגה האמיתית. אך כנראה שזה לא הועיל מאומה. כיון שבפועל, ישראל החזירה לצד שכנגד % כמות מהשטחים, ורוצים להחזיר עוד רחמנא ליצלן - עד שהקב"ה הראה דבר שאף אחד לא שיער: הצד שכנגד לא רוצה לקבל יותר, מאחר שרוצה לקבל את הכל.

וכיון שלעת^-עתה עדיין ישנם חלקים ביד בני-ישראל - ממילא צריך שיהיה "ובחרת בחיים"²⁰⁹, לבחור בדרך הנכונה, והיא: שאסור להעמיד בסכנה את בני ישראל על-ידי פעולה שתגרום ש"תפתח הארץ לפניהם" רחמנא-ליצלן!

וכל מה שחתמו נגד השולחן-ערוך - אין לזה ממשות כלל וכלל, מאחר שהקב"ה הוא בעל-הבית על כל העולם ו"דבר אלקינו יקום לעד"²¹⁰, ומה שחתם - כלל אין זה ברשותו.

(מעובד ע"פ שיחת א' דראש-חודש אייר תשמ"א)

כשנפגשים עם מנהיגי המדינות - לעמוד בתוקף ולתבוע בחזרה את מה שוויתרו!

מבואר בפוסקים¹ שלכל-אחד-ואחד יש חלק ונחלה בארץ הקודש, ועל-ידי-זה יש לו חלק בכל ארץ ישראל.

ומאחר שברכתו של הקב"ה היא באופן של "לו יהיה - ממון הרבה", הרי ודאי שה"ממון" שלו - חלקו בכל ארץ-ישראל (שנכס וממון אמיתי הוא נכסי דלא ניידי, קרקעות) - הוא באופן של "שלימות", ויתירה מזו: באופן של "הרבה".

כלומר, שכל ארץ ישראל היא באופן של "שלימות הארץ" - על-ידי-זה שלא מוותרים חס-ושלום על חלקים מארץ ישראל, ואדרבה: משתדלים לעשות ככל האפשר כדי לקבל בחזרה את כל מה שוויתרו עליו בעבר.

וכשהולכים לפנישה עם מנהיגי מדינות - זה צריך להיות באופן של "אל יבוש מפני המלעיגים"², ולא כדעת הטועים שעל-פי טבע צריכה פגישה זו להביא לוויתורים נוספים חס-ושלום - אכן, על-פי טבע יתכן שכך יהיה, אבל מאחר ש"לב מלכים ושרים ביד ה'"³, הרי-הוא מתפלל לה' שתוצאותיה של הפגישה יהיו באופן דטוב הנראה והנגלה, ובעת הפגישה צריך הוא לעמוד בתוקף ולא לוותר על שום דבר חס-ושלום. ואדרבה: לתבוע בחזרה את כל מה שויתרו בעבר, ותיכף ומיד.

וללמוד מהנהגת הצד שכנגד - שמה שמקבלים בחזרה, הרי-זה רק התחלה לקבל עוד ועוד, עד שארץ ישראל תהיה באופן של "שלימות הארץ" מדן ועד באר-שבע, "מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר"⁴, "נהר פרת", כפשוטו.

וכל-זה - באופן המותר בזמן הגלות, אבל בתביעה תקיפה ו"ביד רמה"⁵, לא לוותר על אף שעל, ועד ל"שלימות הארץ" האמיתית - כאשר "מיד הן נגאלין"⁶.

(מעובד ע"פ שיחת יום ג', ערב-ראש-חודש סיון, תשמ"א)

• 1) ראה שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקלו. ס' השטרות לר"י ברצלוני ע' 43. אוצר הגאונים קידושין סי' קמו-קנא.

• 2) שו"ע בתחילתו.

• 3) ע"פ משלי כא, א.

• 4) משפטים כג, לא.

• 5) לשון הכתוב - בשלח יד, ח.

• 6) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

144

הלימוד מגביהה בן פסיסא - לא להתפעל!

בשנה זו חלה הקביעות של שבת מברכים חודש תמוז בכ"ה סיון.

במגילת תענית¹. מסופר, מה שהתרחש ביום זה לפני אלפי שנים, ואילו לא היינו יודעים שזה התרחש אז - סבורים היינו שסיפור זה הודפס בעיתוני כ"ה סיון תשמ"א.

והיות וסיפור זה מובא בתורה שבעל-פה - שהיא חלק מהתורה - מובן שמפרטי סיפור זה יש ללמוד כיצד לנהוג כעת.

המאורע שהתרחש בכ"ה סיון הוא כדלהלן:

בני ישמעאל, בני מצרים ובני כנען, פנו בתלונות על היהודים - למי ששלט, ויכל לפעול עליהם - בטענה שהארץ בה דרים היהודים, אינה שייכת להם.

בני ישמעאל טענו אשר היא שייכת להם, היות וישמעאל הוא יורשו של אברהם; בני מצרים טענו אשר כל מה ששייך ליהודים, נלקח על-ידם מהמצרים בעת יציאת-מצרים, ואף הביאו לכך ראיה מהכתוב בתורה^{211 212}: "וינצלו את מצרים". ובני כנען טענו "ארץ כנען שלנו".

דרישתם, אפוא, מגוי זה היתה - אשר יפעל על היהודים שימסרו להם את ארץ ישראל.

בכדי להגיב על טענותיהם שלחו היהודים את 'גביהה בן פסיסא' - אשר לא התפעל מבני ישמעאל, מצרים וכנען, ובהוכחות מהתורה דחה את כל טענותיהם, ולא זו בלבד, אלא אף הוכיח להם שהם צריכים לשלם עוד ליהודים.

כיון שענה את התשובה בסגנון כזה אשר גם גוי הבין אותה, והיות שענה את תשובותיו על-פי התורה - "תורת אמת" - נתקבל המענה אצל אותו גוי. ובעקבות כך אמר (אותו גוי) לבני ישמעאל, בני מצרים ובני כנען: "תשובה ניצחת השיב אתכם אם אתם מחזירין תשובה - מוטב. ואם לאו - הרי אתם לו לעבדים". כששמעו זאת, ביקשו שלשה ימים בכדי לענות לו - וכלשון הסיפור: "הלכו ולא מצאו תשובה מיד הניחו בתיהם כשהם מלאים, שדותיהם כשהם זרועות, כרמיהם כשהם נטועות, הלכו וברחו להם".

ולכן - מסופר במגילת תענית - קבעו יום זה (כ"ה סיון) ליום-טוב [אמנם מגילת תענית נתבטלה אחר-כך³ - אך זהו רק בנוגע לענינים שלילים, אך יום-טוב זה, אף שנכתב במגילת תענית ולמרות היותו רק חלק מהתורה שבעל-פה - מכל-מקום מצויין לעד].

ולכן, יש להפיק מכך הוראה ברורה בכל שנה ושנה בהגיע התאריך כ"ה סיון, ובמיוחד שהמצב עתה, הוא בדיוק רב, כהמצב דאז!

וההוראה היא: שצריכים לנהוג כפי שהיהודים נהגו אז, ולענות על הטענות הנוכחיות - בדיוק כשם שענו אז. ובאם אכן ינהגו כך - לא רק שיערבו לכך שלא ימסרו חס-ושלום מאומה מארץ ישראל - אלא גם מה שכבר מסרו יקבלו חזרה מהם, מפני שזה באמת שייך ליהודים, ורק לפי-שעה נמצא ברשות הגוים.

״שלימות הארץ״ אינה ענין של ליובאוויטש - כך כתוב בתורה!

זה אינו ענין של ליובאוויטש, אלא זה ענין הכתוב בתורה. אך ישנם כאלה המפרשים שהיות וליובאוויטש גורסת כך - הרי זה נהפך לענין השייך לליובאוויטש בלבד, וממילא מדמיינים לעצמם, שכאשר הינם נוהגים היפך הכתוב ב'מגילת תענית' - אינם פוגעים בתורה - אלא בליובאוויטש בלבד. אך בפועל זהו השבח הגדול ביותר עבור ליובאוויטש -כפי שכל יהודי מתייחס בתור שבח לכך שאומרים שאם אין נוהגים כפי הכתוב בתורה -פוגעים בו!

אין כל צורך לעשות מכך מבצע ופעולה מיוחדת - אלא כל אחד צריך להפיק בעצמו את ההוראה הפשוטה והברורה כיצד יש לנהוג כאשר גויים טוענים שארץ ישראל שייכת להם.

אמנם זהו הפסד שעד עתה לא השיבו להם על-כך, ואם-כן מה יום מיומיים?! - אך על-כל-פנים, כאשר ישיבו להם מכאן ולהבא, יחסכו בכך את כל הבעיות.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת קרח, מברכים-החודש תמוז, תשמ"א)

3) ראש-השנה יח, ב.

146

שלום אמיתי - רק על-ידי התורה!

הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי היא - כאשר מתנהגים בדרך התורה שאז לא מחזירים פירור יהדות לעניני 'גוישקייט' רחמנא-ליצלן, ולא מחזירים פירור חינוך יהודי לחינוך של 'גוישקייט', ולא מחזירים גרגיר אדמה מארץ הקודש לעניני 'גוישקייט', ועל-אחת-כמה-וכמה שלא מחזירים זאת לגויים.

וכהוראת פרשת השבוע, פרשת פנחס - "אך בגורל יחלק את הארץ"¹. היינו, שכל ארץ ישראל ניתנה בירושה לכל-אחד-ואחד מישראל ולכל ישראל, באופן של "נחלת עולם", שהרי כל ישראל כולם (שהיו במעמד הר סיני) שמעו ממשה רבינו את הוראות התורה, וביניהם, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל באופן של "נחלת עולם".

(מעובד ע"פ שיחת י"ב תמוז תשמ"א)

הדרך הנכונה - עמידה בתוקף!

כשמתנהגים על-פי רצון התורה - הרי בכך נפעל הענין של "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"¹. כלומר, שכל ארץ ישראל בשלימותה שייכת לכל-אחד-ואחד מישראל, ולכללות עם ישראל כפי שהוא בשלימותו; שהדרך היחידה לפעול ענין זה היא - כאשר עומדים בתוקף בנוגע לכל עניני התורה ומצוותיה, זאת אומרת, שלא מתפעלים ולא מתבטלים בפני אומות העולם, ופועלים את הענין של "לתת להם נחלת גוים", בדרכי נועם ובדרכי שלום.

ובכך נהיה "ונתתי שלום בארץ"^{213 214}, החל מארץ הקודש, ועל-ידי-זה בכל העולם כולו -היות שכל העולם כולו הוא "כח מעשיו", וכמו-שכתוב²¹⁵ "לה' הארץ ומלואה", שזה הולך על ארץ ישראל, ולאחרי זה ממשיך - "תבל ויושבי בה", כל העולם כולו. ולכן פועלים בני-ישראל שכל העולם כולו יתנהג ע"פ רצון הקב"ה, ואז נפעל ענין השלום בכל העולם כולו.

(מעובד ע"פ שיחת כ' מנחם-אב תשמ"א)

לא ניתן לסחור בארץ ישראל, היות והיא שייכת לכל היהודים!!

מבואר בגמרא, בראשונים ובאחרונים אודות זה שארץ ישראל ניתנה לבני-ישראל הן באופן של מתנה ("נותן לך"), והן באופן של ירושה ("וירשתה") - מאחר שכל-אחד-ואחד מישראל חביב אצל הקב"ה כבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם¹.

ועל-פי-זה מובן בפשטות שאין ביכולת אף אחד לפגוע בקשר שבין בני-ישראל לארץ ישראל - כי ארץ ישראל שייכת לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל בתור יחיד, וכל-שכן כאשר מתאספים כמה-וכמה מבני-ישראל.

וכאשר יבוא מישהו וינסה לעשות "מסחר" עם ארץ ישראל - הנה גם כאשר כותבים וחותמים ומפרסמים בכל העולם כולו - אין זה פועל שום שינוי, מאחר שאין זה שייך אליו. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"^{216 217}, לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל בתור יחיד, ולכן אין ביכולת אף אחד לעשות מסחר עם ארץ ישראל, כי על-פי התורה אי-אפשר לעשות "מסחר" בדבר השייך לזולת!

ומובן בפשטות שכאשר יבוא מישהו ויטען שמפני ה"צדק" וה"יושר" רוצה הוא לקחת את הנחלה שהקב"ה נתן לבני-ישראל, ולתת אותה לאינם-יהודים - הרי מובן מהי מדת ה"יושר" שבזה, ואיזה קיום יהיה לענין זה!

אין הכוונה לפגוע בכבודו של מישהו - רק להדגיש שהמחשבה שצריכים להתפעל מהגויים ולוותר להם, נובעת מחושך הגלות, והיות שהוא נמצא בגלות, לכן נדמה לו שצריכים לקחת חלק מארץ ישראל ששייך לבני-ישראל, ולתת זאת לאינם-יהודים, ומה גם שהוא אינו בעל-הבית על זה!

וכל אריכות הדיבור בזה היא למותר - כי "תורת אמת" הבטיחה שאף-על-פי ש"רבות מחשבות בלב איש"²¹⁸ (טבע האדם הוא שלכתחילה חושב באופן מסוים, ותיכף הוא חושב מחשבה הפכית), למרות זאת "עצת ה' היא תקום", ו"דבר אלקינו יקום לעד"²¹⁹. אמנם ניתנה לו הבחירה שיוכל לבלבל את עצמו עם ריבוי מחשבות, אבל כלל אין זה נוגע לפועל, כי "עצת ה' היא תקום"!

ומה שעורכים אסיפות ומטכסים עצות - הנה "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל"⁵.

ויהי-רצון שהיות ונמצאים עתה בחודש אלול, שאז המלך נמצא בשדה - "יערה עליהם רוח ממרום"⁶, ומכאן ולהבא יתנהגו באופן המתאים.

זאת אומרת: גם כאשר צריכים לדבר עם "עשו איש שדה"⁷, ויתכן שהוא אינו "אוהב ישראל" - אין מתפעלים ממנו, כי יהודים יודעים שהם הולכים ביחד עם הקב"ה, ובפרט שבחודש אלול נמצא המלך בשדה, ובמילא - "דבר אלקינו יקום לעד"!

אלא צריכים להשתדל שהענין של "דבר אלקינו יקום לעד" יהיה מלכתחילה, ולא שיעשו פעולה הפכית, ורק אחר-כך יתחרטו מזה ויצטרכו לסמוך על זה שבסופו של דבר "דבר אלקינו יקום לעד". אלא, מלכתחילה צריכים ללכת בדרך האמת - על-פי הוראת "תורת אמת" וזוהי הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי בעולם, מאחר שהתורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"⁸.

וכאשר רוצים לפעול שלום אמיתי, שלום בר-קיימא, עד סוף כל הדורות - הרי זה דוקא כאשר מתנהגים על-פי הוראת התורה, ש"כל נתיבותיה שלום", מאחר שהשלום שנפעל על-ידי התורה קשור עם הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו, שברא את העולם על-פי התורה, כמאמר רז"ל⁹ "אסתכל באורייתא וברא עלמא", ולכן כאשר ההנהגה היא על-פי התורה, נפעל שלום אמיתי ובר-קיימא.

ולא כאותם שמנצלים את ענין הבחירה ללכת בדרכים עקלקלות, בחשבם שיתחכמו על הקב"ה וימצאו דרך טובה יותר לפעול בעולם שלום צדק ויושר - בה-בשעה שבעת מעשה הרי הם מאמינים באמונה שלימה שהקב"ה ברא אותם ואת העולם כולו, ובורא זאת גם

• 5) שם ח, י.

• 6) שם לב, טו.

• 7) ראה תולדות כה, כז.

• 8) משלי ג, יז.

• 9) זח"ב קסא, ב.

150

עתה, אף-על-פי-כן, חושך הגלות גדול עד כדי כך שחושב להתחכם על הקב"ה ולמצוא דרכים אחרות לפעול שלום בעולם (שלא על-פי הוראת התורה)!

וכאמור לעיל שכאשר המלך נמצא בשדה, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ויתירה מזו: מראה פנים שוחקות לכולם - הרי בוודאי שכל-אחד-ואחד מישראל מתנהג על-פי הוראות התורה, ועושה זאת מתוך שמחה וטוב לבב, ובאופן שהוא מודע לאמת רגע אחד קודם, ועל-ידי-זה חוסך לעצמו את כל הבלבולים המיותרים, מאחר שהולך בדרך הישר - דרך התורה.

זאת אומרת, שהנהגתו היא על-פי תורת הבעש"ט^{220 221} על-הפסוק¹¹ "והיה כי תבוא אל הארץ גו'", היינו, שעבודתו בחיי היום יום היא באופן של רצון ומרוצה לקיים רצונו של הקב"ה.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות יהודי שזכה להימצא בארץ הקודש עליה נאמר²²² "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ובארץ הקודש גופא - בירושלים עיר הקודש "קרית חנה דוד"²²³, דוד מלך ישראל - שהוא בודאי התנהג על-פי הוראות התורה, ולא הניח שיהיו ענינים שהם היפך התורה, ועל-אחת-כמה-וכמה לכתוב ולחתום באופן שהוא היפך הוראות התורה, ולומר שימשיך בדרך זו רחמנא ליצלן - למרות שרואה בעצמו את כל הצרות שנוצרו עקב החתימה הקודמת!

מידי שנה משלמת ישראל חצי מליארד דולר על נפט שהיה שלה...

דוגמא לדבר:

קודם שראש הממשלה הגיע לארצות-הברית - התחילו לדבר בגלוי שמתחרטים על כמה ענינים שחתמו עליהם לפני-כן, מאחר שרואים שהחזירו את הכל, ולא קיבלו דבר תמורת זה, זולת 'פיסת-נייר' - אבל לא יודעים כיצד לצאת מהסבך!

ולמרות זאת - ביקשו שלא להאריך בדיבור בענין זה, מאחר שזהו דבר המצער, ובעיקר - כדי שלא ליצור רושם בעולם שיהודים אינם עומדים בדיבורם!

היתכן לחשוש מדבר זה - הרי גם הם לא עמדו בדיבורם, כי לאחרי 24 שעות מחתימת ההסכם, כבר הפרו את ההסכם! אלא שאז העלימו זאת, ועתה מספרים זאת בגלוי!

וכמו-כן בנוגע להחזרת 'שדות הנפט' - שזהו דבר מבהיל ביותר: כלכלת המשק (וודאי צרכי ההגנה) בכל העולם כולו תלויה בנפט, ולמרות זאת הלכו והחזירו זאת בידים!

וכאשר שאלו: היתכן?! - היתה התשובה שיש נפט בכמות המספיקה לשלשה חדשים, ועוד תירוצים כיוצא-בזה - שאין להם מקום במציאות כלל וכלל, וכמו שיאמרו ש-2 ועוד 2 הם - 5! (החילוק הוא רק - שזה פשוט גם בשכלו של ילד קטן, והמדובר - פשוט בשכלו של אדם שיודע אודות נפט).

וכעת גילו כבר שמידי שנה בשנה קונים נפט ממצרים בשווי של 500,000,000 דולר! -והמדובר אודות הנפט שמפיקים משדות הנפט שהיו בידי יהודים, ובארות נפט שהוקמו בידי יהודים!

ויתירה מזו: הספקת הנפט ממצרים לישראל כלל אינה ודאית, כי זה תלוי ב'חסד' של מצרים, וכפי שרואים שבד בבד עם הנסיון להרגיע את הרוחות על-ידי הבטחה (שאין לה שחר) שיש נפט מוכן למשך שלשה חדשים - שלחו שליחים מעבר לים, למכסיקו, לדרום אפריקה ולאוסטרליה, כדי שישלחו משם 'פחם' עבור ארץ-ישראל, כי ישנו חשש שיצטרכו להחליף את הפקת האנרגיה על-ידי נפט, להפקת אנרגיה על-ידי פחם!

הכל מבינים את גודל הטירחא וגודל ההשקעה הכספית וריבוי הזמן הנדרש להחליף את כללות הנהגת המשק וההגנה מאנרגיה המיוצרת על-ידי נפט לאנרגיה המיוצרת על-ידי פחם, ובפרט כאשר מדובר אודות משלוח פחם ממקומות רחוקים, שזה קשור עם כמה-וכמה הרפתקאות מצד ריחוק המקום!

וכל זה אינו דבר שהתחדש זה עתה - ידעו זאת גם מקודם, ולמרות זאת, הלכו והחזירו את בארות הנפט למצרים!

[כאן מופיע קטע נוסף שלא פורסם ב'הנחה' (הובא בספר 'שלום שלום ואין שלום'): "במצרים יתחלף בקרוב מי ששולט במדינה, ואשר מי שיבוא במקומו כבר מתכונן לכך... עלול לקרוא במצרים מה שקרא באירן - נבואה שהתגשמה שבועיים לאחר-מכן, ברצח סאדאת - המו"ל].

וכמו-כן עשו בנוגע ל'מלחמת יום הכיפורים':

״לא כבשו את דמשק כי היו צוקים וסלעים״ - תשובה ליצנית וילדותית...

תיכף לאחר הנצחון שהיה במלחמה זו, הנה במקום לסיים את המלחמה באופן של "עד רדתה"²²⁴ - נעצרו באמצע הדרך (כפי שהיה במלחמת ארם)!

וכאשר שאלו: היתכן?! - היתה התשובה שמאחר וישנם ריבוי סלעים בדרך, אין

הטנקים יכולים להמשיך בדרכם²²⁵!

אינני יודע אם זה שענה תשובה זו הוא "פרא אדם", או שחשב שזה ששומע את התשובה אינו מבחין בין ימינו לשמאלו! תשובה כזו, שהצבא אינו יכול להתקדם מפני שישנם סלעים בדרך - לא עונים אפילו לילד קטן, אם רוצים רק לדבר ברצינות!

ולא זו הדרך להתחמק מטענות צודקות על-ידי אמירת 'ליצנות' או 'בדיחות' וכיוצא-בזה - מאחר שמדובר אודות ענינים הנוגעים להנהגת כל עניני המדינה בכל מקום בעולם, כולל בארץ הקודש, כי בזמן הגלות צריכים להגיע לדרכי הטבע.

[אודות ארץ הקודש נאמר²²⁶ אמנם "למטר השמים תשתה מים". כלומר, שבסופו של דבר צריכים להגיע לברכותיו של הקב"ה, ולא רק בסופו של דבר, אלא אדרבה, ההתחלה היא על-ידי ברכותיו של הקב"ה - אבל הקב"ה רוצה שבינתיים יתנהגו על-פי דרכי הטבע "אדם חורש אדם זורע כו'"].

להשתדל לקבל את השטחים שנמסרו - בחזרה!!!

וכאמור לעיל שהיות ונמצאים עתה בחודש אלול, חודש הרחמים, שאז נמצא הקב"ה בשדה עם כל-אחד-ואחד מישראל, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות מי שיכול לתקן את עניני העבר על-ידי הקבלה טובה על להבא - הרי בודאי שינצלו את נתינת הכח של חודש אלול, ויחליטו מכאן ולהבא להתנהג על-פי הוראות התורה, ולא צריכים לחכות עבור זה עד ראש-השנה, אלא להתחיל זה תיכף ומיד מח"י אלול.

ולכל לראש - לומר עד כאן ולא יותר! אין אנו בעלי-בתים על נכסיו של הקב"ה, ומאחר ש"ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", אין אנו יכולים להחזיר זאת לאינם יהודים!

ואין לטעון ש"אין צועקין על העבר"¹⁷ - כי זהו ענין שנוגע בהוה, וגם בעתיד:

לכל לראש - לא להחזיר שטחים נוספים לאינם יהודים, ויתירה מזו: להשתדל לקבל בחזרה את השטחים שהחזירו לפני-זה.

זאת אומרת: היות שרואים בפועל שכל הענין עתה אינו יציב - צריכים לוודאות שאם ההסכם מתבטל הרי אף אחד לא חולק שכל הדברים חוזרים לקדמותם, מאחר שמלכתחילה היה זה 'מקח טעות'. ולכן, צריכים כל השטחים ליפול לידי יהודים, כפי שהיה לפני-זה.

ומן הראוי לעשות זאת תיכף ומיד, ויפה שעה אחת קודם - ועל-ידי-זה יחסכו כאבי-ראש ובלבולים מיותרים.

וכמדובר כמה-פעמים שהעמידה בתוקף היא הדרך היחידה להגיע לשלום אמיתי - ולא לשלום כזה שמנצלים אותו לענינים של היפך השלום, כפי שרואים בדרום לבנון ובסוריה -שלכתחילה עשו 'רעש' שצריכים לשמוח ולעשות סעודות גדולות היות שהצליחו להשכין שלום באיזור למשך כמה-וכמה דורות, וכעת רואים בפועל שהם מנצלים את השלום הזמני כדי לחזק את עמדותיהם, וכעת החליטו שאין ברירה ומוכרחים לפרסם זאת ברבים!

אף פעם לא היו כל כך הרבה מחבלים כפי שזה לאחרונה - ה'מזל' הוא שתופסים חלק מהם, ולכן אפשר להעלים ולא לספר אודות מספר המחבלים שתפסו!

ולכן, הדרך היחידה להגיע לשלום אמיתי - הרי זה דוקא כאשר מתנהגים על-פי הוראות התורה, כנזכר-לעיל בארוכה.

ואין כאן המקום להאריך בכל הנ"ל - מאחר שזוהי התוועדות חסידית הקשורה עם (יום הולדתם של) הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן ותורת החסידות, אלא חייבים להזכיר ענין

17) ברכות נד, א.

154

שהזמן גרמא, מאחר שישנם כאלו שרוצים להמשיך בדרך של "עוצו עצה" ו"דברו דבר" כמקודם, למרות שרואים את התוצאות של שיטתם!

ויהי-רצון שמכאן ולהבא לא יצטרכו לדבר עוד בנוגע לענינים אלו, ובמילא יוכלו לדבר רק דברי תורה, ש"פיקודי ה' ישרים משמחי לב"²²⁷.

ובעמדנו בערב שבת פ' תבוא - יתכונן כל-אחד-ואחד מישראל לשבת פ' תבוא, על-ידי לבושים המתאימים, שהלבושים האמיתיים של בני-ישראל הם - המצוות, שנקראים בשם לבושים.

ולהתכונן להכתרת מלך מלכי המלכים הקב"ה בראש-השנה - על-ידי ההכנה המתאימה החל מח"י אלול, שהוא יום החשבון בנוגע לעבודת חודש תשרי העבר, וכללות העבודה תהיה באופן דהולך ומוסיף אור, מיום ליום, היינו, שכל יום יהיה מואר עוד יותר באור של "תורה אור", אור התורה והיהדות.

ועל-ידי-זה מתוסף אור גם בעניניו הגשמיים של כל-אחד-ואחד מבני-ישראל - למרות שנמצאים עדיין בזמן הגלות, ועדיין רחוקים מאתחלתא דגאולה²²⁸, כפי שרואים במוחש שהולכים מדחי אל דחי בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות.

וזוכים ש'בשעתא חדא וברגעא חדא' הופך הקב"ה את החושך כפול ומכופל של זמן הגלות בכל העולם כולו, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לבני-ישראל, שעל-ידי שמתנהגים על-פי הוראות התורה, הנה גם כאשר נמצאים במצרים, נמצאים הם במעמד ומצב ש"לכל בני-ישראל היה אור במושבותם"²²⁹, כפי שהיה ב"ימי צאתך מארץ מצרים"²³⁰.

וכפי שלומדים עם בן חמש למקרא ומספרים לו, שכאשר בארץ מצרים היה חושך, ובאופן של "וימש חושך"²³¹, הנה "לכל בני-ישראל היה אור במושבותם", ויתירה מזו: כאשר יהודי נכנס לביתו של המצרי, הנה למרות שאצל המצרי היה חושך, היה אצל היהודי אור - מאחר שהוא הלך עם האור של "תורה אור", על-פי הוראות "תורת משה", ועד שזה פעל אחר-כך שהמצרים נתנו לבני-ישראל את כליהם, כמו שנאמר²³"וינצלו את מצרים".

הוראה מסיפור הגמרא: כאשר עמדו בתוקף - המצרים ברחו...

ולכן, כאשר בני-ישראל מתנהגים על-פי התורה, ומדברים בגלוי על-פי הוראות התורה, הרי זה פועל גם על אומות העולם - כמסופר במסכת סנהדרין²⁴ שכאשר בני מצרים באו לבני-ישראל בטענה "תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו", הנה כאשר יהודי דיבר בתוקף בשם התורה, ואמר "אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר²⁵ "ומושב בני-ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" - הנה כאשר בני מצרים שמעו זאת "מיד הניחו שדותיהן כשהם זרועות . . וברחו".

וסיפור זה הוא "מעשה רב", ומסופר במסכת סנהדרין, שענינה - פסקי דינים, ומאחר שזהו סיפור המובא בתורה הנצחית, מובן שיש בזה הוראה נצחית.

וכאמור לעיל שכאשר המלך נמצא בשדה עם כל-אחד-ואחד מישראל, הרי הוא מסייע לכל-אחד-ואחד לתקן ולהשלים את עניני העבר, עד לאופן של שלימות, ועל-ידי-זה זוכים לשלום האמיתי - מאחר שהולכים בדרך האמת, על-פי הוראת "תורת אמת".

ובשעתא חדא וברגעא חדא נפעל הענין שישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין²⁶. היינו, שיוצאים מהחושך הכפול והמכופל של זמן הגלות "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"²⁷, ותמורת הגלות בעניני גוי'שקייט זוכים לעמוד בקרן אורה, אור התורה והיהדות, וזוכים לאתחלתא דגאולה, ותיכף ומיד לאחרי זה - "מיד הן נגאלין", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת ח"י אלול תשמ"א)

• 23) שם יב, לו.

• 24) צא, א.

• 25) בא שם, י.

• 26) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

• 27) בא י, ט.

156

ויתורים וחנופה - מזמינים לחץ נוסף!

כאשר מדברים עם אומות-העולם - צריכים לומר להם את האמת - על-פי הוראת התורה. אסור ללכת בדרכים של שקר - להתחנף לגוי, לשלוח לו מכתבי חיבה, להתנשק אתו וכדומה, ולומר לו שמוכנים להחזיר לו שטחים נרחבים מארץ הקודש - מאחר שהנהגה זו היא היפך התורה!

שקר זה אינו מועיל מאומה, כי הגוי יודע שדברים אלו הם דברי שקר, ואדרבה: הנהגה זו מחזקת אצל הגוי את רגש הבזיון כלפי יהודים, בראותו שתמורת הענין ד"אתה בחרתנו מכל העמים"¹ ישנם יהודים בעלי 'רגש נחיתות' כלפי הגוי, ויתירה מזו: מפחדים מהגוי, ובגלל פחד זה מוכנים הם לתת לגוי שטחים נרחבים של ארץ הקודש וכיוצא-בזה, למרות שדברים אלו פוגעים בבטחונם של יהודים!

כאשר מתנהגים באופן האמור - פועלים אצל הגוי שידרוש ויתבע דברים נוספים, צעד אחרי צעד - בראותו שתביעתו מתקבלת, ומוכנים לתת לו את מה שדורש, מבלי לתת כל תמורה!

ולאחרי כל זה טוענים שהנהגה זו נובעת מתוך אהבת השלום ואהבת ישראל! - אי אפשר לפעול את ענין השלום על-ידי הנהגה שהיא היפך הוראת משה רבינו, שעליו נאמר^{232 233} ש"אוהב ישראל היה", והיפך רצונו של הקב"ה - ששמו "שלום"²³⁴!

ולמרות זאת, ישנו מי שאומר שהוא "אוהב שלום" ו"אוהב ישראל" הכי גדול, ולכן 'מתחכם' הוא לעומת הקב"ה, וטוען שהוא יפעל בעולם שלום של שקר, על-ידי וויתור לגוי, וויתור על עניני יהדות כלפי "גוי'שקייט", וכיוצא-בזה!

לשם מה הולכים בדברים של שקר?! - הרי יודעים שזהו היפך רצונו של הקב"ה, ולכן לא יועיל הדבר מאומה, כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"²³⁵, ו"דבר אלקינו יקום לעד"²³⁶!!

במקום להודות - מסתירים את התוצאות החמורות!

ועתה פעל הקב"ה - "באופן נסי" - שהעולם כולו מזדעזע באופן מבהיל ביותר, ובודאי שלאור מצב זה 'יתפסו' את כל הצרות צרורות שגרמו יהודים לעצמם על-ידי חתימת ההסכם הידוע ב'קעמפ^-דייוויד':

מאז חתימת ההסכם החזירו את שדות הנפט - שזהו אמצעי בטחון הכי חשוב, ולא רק בנוגע לעת מלחמה, אלא זהו מצרך חיוני ביותר עבור כלכלת המדינה בחיי היום^-יום, ודבר זה - החזירו בידים!

החזירו שטחים השייכים לארץ הקודש - למרות שהקב"ה נתן שטחים אלו לבני-ישראל באופן של נסים גלויים!

וכאשר חשבו שעל-ידי-זה יצליחו 'לקנות' את הגוי - רואים עתה בפועל שההיפך הוא הנכון: על-ידי-זה פעלו שהגוי ימשיך ללחוץ ולתבוע עוד ועוד, בראותו שכל תביעה מצדו מתקבלת, ולכן הוא מכריז ומודיע שמה שמקבל עתה שטח מסויים בלבד, הרי זה באופן זמני בלבד, וצריכים לדעת שהוא תובע עוד חלקים, ואין לדעת מתי יחליט לעצור

מתביעותיו ודרישותיו!

והעיקר - מחזירים את כל הענינים הנ"ל, ומבטיחים להחזיר עוד ועוד, וכל זה - תמורת 'פיסת נייר' בלבד!

ויתירה מזו: הצד שכנגד לא כיבד את תנאי ההסכם, ולאחרי 24 שעות הכניסו אנשי צבא לאותם שטחים שנאסר עליהם להכניס אנשי צבא - על-פי ההסכם שחתמו הם עצמם!

[תירוצם היה שאנשים אלו לבושים בגדים אזרחיים, ועוד 'שטויות' כיוצא בזה - שגם זה שאמר תירוצים אלו ידע שאין בהם ממש כלל!].

ולמרות זאת, התנהגו יהודים ב"חכמה": הם לא גילו אודות ה"סטירת לחי" שקבלו כעבור 24 שעות מהחזרת השטחים - הצד שכנגד קיבל את השטחים בסבר פנים יפות, ותיכף ומיד הפר את תנאי ההסכם! בחשבם שהעלמת העובדות תשנה את המציאות!

5) ראה ישעי' מ, ח.

158

והעולה על כולנה - לאחרי כל זה לא נמנעו מלגרש יהודים מארץ ישראל, תוך כדי שימוש בחיילי צה"ל המוסרים את נפשם להגן על ארץ ישראל והדרים עליה - היות שבהסכם הנ"ל נאמר שאסור ליהודים להתיישב בשטחים אלו!

הצד שכנגד הראה כבר בפועל שאינם מכבדים את תנאי ההסכם, ואילו יהודים מדקדקים על "חוט השערה" בתנאי ההסכם, גם כאשר דבר זה מתנקם בבטחונם של 3 מליון יהודים כן ירבו (על-ידי החזרת הנפט, החזרת שטחים אסטרטגיים, ועוד ענינים -שאין כאן המקום להזכירם)!

הנהגה מתאימה - תועלת לעתיד וגם לעבר!

ואין לטעון ש"אין צועקין על העבר" - כי ישנם כמה ענינים שעדיין אינם בגדר של עבר, ולכן, כאשר יהודים יעמדו בתוקף המתאים, לא יצטרכו להחזיר עוד שטחים לגויים וכו'.

ולא זו בלבד אלא יתירה מזו: לאחרי הנס שהראה הקב"ה - יכולים לתבוע - ובצדק -גם את השטחים שהחזירו כבר, ולכן אין זה כבר בגדר של 'עבר' שלא ניתן לתקן.

ובפשטות: החזרת השטחים היתה מתוך תנאי שהדבר לא יפגע בבטחונם של יהודים -היות שחתמו על הסכם של שלום, אבל עתה - לאחרי החלפת העומד בראש של הצד שכנגד²³⁷ - אין מי שיכול להבטיח שהסכם השלום ימשך!

וכל זה - אפילו אם תמצי לומר שהעומד בראש שלפניו התכוון ורצה באמת את השלום, אע"פ שקרוב לודאי לומר שצעד זה היה רק כדי שיוכל לקבל בחזרה את הנפט והשטחים כו', תוך כדי חישוב שלא כדאי לנסות לקחת זאת בדרך מלחמה, כאשר ביכלתו לקבל זאת בסבר פנים יפות, על גבי 'מגש של כסף'!

[היהודים מחזירים זאת אמנם מתוך כאב לב, צער גדול וכדומה - אבל לא איכפת לו מחשבתם והרגשתם, העיקר הוא שמראים סבר פנים יפות, מתנשקים אחד עם השני, ועורכים חגיגות, וקוראים "אחי אתה" (על-דרך המסופר בתנ"ך⁷ אודות מלחמת ששת הימים שהיתה עם מלך ארם)!]

על-פי האמור לעיל מובן שעתה רואים בפועל (מה שידעו גם בעבר) את השגיאות והטעויות שעשו בעבר - כאשר החזירו בידים את הדברים שבהם תלוי (על-פי דרך הטבע) המצב הכלכלי והבטחוני של היהודים הנמצאים בארץ ישראל!

ולכן, מכאן ולהבא צריכים יהודים להתנהג על-פי הוראת התורה - לעמוד בתוקף המתאים ולא להתפעל מהגוי, ובפרט כאשר מדובר אודות ענינים הקשורים עם פיקוח נפש!

וכפי שרואים בפועל שעל-ידי עמידה בתוקף המתאים מתבטל הלחץ של הגוי -ולדוגמא: כאשר דובר אודות ירושלים עיר-הקודש, נעמדו יהודים בתוקף ואמרו שירושלים חייבת להשאר 'עיר הבירה' של ארץ ישראל, כי כן הוא רצון הקב"ה - התבטל לחץ זה. וכמו-כן מובן שאם היו נעמדים בתוקף המתאים שלא להחזיר את שדות הנפט, היה מתבטל הלחץ בכיוון זה.

ולמרות זאת, ישנם כאלו שמנהלים עדיין משא ומתן בנוגע לירושלים עיר-הקודש -למצוא 'נוסחא דיפלומטית' [שפירושה - שקר] שתאפשר את החזרת ירושלים לערבים חס-ושלום, מבלי שהדבר יעורר רעש ותגובות זעם!

ובודאי שמבלי הבט על כל השגיאות והטעויות שעשו בעבר - הרי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁸.

ויהי-רצון שמכאן ולהבא ידברו עם אומות-העולם בתוקף המתאים, ולהדגיש להם שדברים אלו הם על-פי הוראת הקב"ה בתורתו הנצחית.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ד' דחג הסוכות תשמ"ב)

• 7) מלכים-א כ, לב.

• 8) תהלים קכא, ד.

160

׳מחאה׳ כנגד היצר הרע!

כאן המקום לעורר גם אודות כללות הענין של "שלימות הארץ". ובהקדים:

למרות שב"הושענא רבה" צריכים להיזהר שלא לומר על יהודי שיש לו מחשבה בלתי רצויה חס-ושלום - בכל-זאת, מותר וצריכים לדבר נגד היצר-הרע, שהנהגתו היא באופן של "עוצו עצה", לנסות לפעול על יהודי לחשוב אודות דבר בלתי רצוי, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר רצונו לפעול על יהודי לדבר ולעשות דבר בלתי רצוי - דבר שיפגע בשלימות הארץ - "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹.

הנה כל הפעולות של היצר-הרע הם באופן של "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום", ועד שלא נשאר מזה שום רושם כלל - "כי עמנו אל"^{238 239}!

זאת אומרת: כל הענינים הבלתי רצויים שהיו בעבר הרי הם בטלים ומבוטלים לגמרי, וביטולם נעשה מתוך שמחה גלויה, שהיא קשורה עם חסדים הגלויים. ולכן, גם כאשר בני-ישראל נמצאים בימי הגלות האחרונים, הרי מעמדם ומצבם הוא באופן של "לכל בני-ישראל היה אור במושבותם"²⁴⁰.

(מעובד ע"פ שיחת ליל הושענה-רבה תשמ"ב)

רצונו של הקב"ה (שלימות הארץ) - הוא הרצון האמיתי של כל יהודי!

קודם הקפה החמישית אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

נמצאים אנו עתה ב"עת רצון" - זמן עריכת ה"הקפות" של שמיני-עצרת ושמחת-תורה, ולכן זוהי שעת הכושר לבטל ענינים בלתי רצויים. ובפרט שכללות ענין ה"הקפות" קשור עם ענין התורה, והתורה היא בעלת-הבית על מציאות העולם, אפילו על ענינים שהיו בעבר, ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לעניני ההוה והעתיד.

ובהקדים:

למרות שאין זה הזמן לדבר בגנותן של ישראל - הרי הענין שידובר לקמן אינו מצד רצונו האמיתי של יהודי (כי כל-אחד-ואחד מישראל רוצה לקיים את רצון הקב"ה) אלא רק מצד זה ש"יצרו אנסו"¹. כלומר, שיצרו מתמודד עמו ולפעמים אונסו לעשות היפך רצונו האמיתי.

ובנוגע לעניננו:

לאחרונה החל היצר-הרע להתנגד לכללות הענין של "שלימות הארץ", "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"², ששלימותה קשורה עם "שלימות העם", כדאיתא במדרשי-רז"ל³ "כשברא העולם חלק הארצות . . ובחר בארץ ישראל . . ובחר לחלקו ישראל . . יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי". זאת אומרת, שהקב"ה נתן את כל ארץ ישראל לעם ישראל באופן של "נחלת עולם".

והנה, מאחר שכך נאמר בתורה, תורה נצחית, "תורת אמת" ו"תורת חיים", היינו, שהתורה נותנת הוראה אמיתית ונצחית בחיים - הרי בודאי שענין זה (שארץ ישראל בשלימותה שייכת לעם ישראל בשלימותו) הוא ענין של קיימא, באופן אמיתי ונצחי.

• 1) ראה רמב"ם הל' גירושין פ"ב ה"כ.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) מדרש תנחומא ראה, ח.

162

ולעומת זאת - כל תחבולות היצר (שמתנגד לענין זה) אין להם מציאות כלל, כי מאחר שזהו היפך רצון הקב"ה, הרי זה ענין של 'שקר', היפך האמת, אפילו כאשר מדברים בלשונות 'דיפלומטיים' וכדומה - ולכן אין לזה מציאות כלל.

ומה גם שזהו היפך רצונם של בני-ישראל - מליארדי יהודים שהיו במשך כל הדורות, שהרי כאשר ישאלו אותם בקשר ל"שלימות הארץ" - בודאי שיאמרו שאינם מסכימים כלל וכלל שיפגעו ב"שלימות הארץ".

ויתירה מזו: גם היצר-הרע בעצמו אינו רוצה לפגוע ב"שלימות הארץ" חס-ושלום, אלא הוא מוכרח לעשות את מלאכתו (לנסות לדבר עם יהודי שיעשה היפך רצון הקב"ה חס-ושלום), ותכלית הכוונה (גם כוונת היצר-הרע) היא - שיהודי יגלה ויראה לעין כל את כחותיו הנעלים, שהוא שייך ל"עם חכם ונבון"²⁴¹, ועד שזה מתבטא גם בעניני עולם-הזה הגשמי והחומרי, שכאשר "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים", הנה "עליך יזרח ה' גו'"²⁴², ולכן אינו נשמע לפיתויי היצר.

ובפשטות: מאחר שהקב"ה נתן את כל ארץ ישראל לכל בני-ישראל עד סוף כל הדורות, הרי בודאי שאף אחד אינו יכול לשנות זאת.

וגם כאשר "יצרו אנסו" ועושה פעולות שהם היפך הענין של "שלימות הארץ", ועד שמדבר עם גוים שיתנהגו באופן כזה רחמנא ליצלן - הנה סוף כל סוף הרי הוא תופס את האמת, ורואה שגרם (גם לעצמו) צרות צרורות!

אבל למרות זאת, מאחר שבני-ישראל קשורים עם התורה, והתורה היא בעלת-הבית על מציאות העולם כולו, כולל גם בנוגע לעניני העבר - הנה כאשר יהודי מחליט שמכאן ולהבא לא ישמע עוד לפיתויי היצר, אלא יתנהג על-פי הוראת התורה ומצוותיה, הרי בכחו ויכלתו לתקן ולשנות גם את הענינים שהיו בעבר.

ולכן, יהודי צריך לדעת שהדרך היחידה שעליו לבחור בה היא דרך התורה ומצוותיה -כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"²⁴³.

פסק-דין משפיע גם על אומות-העולם!

והנה, מאחר שנמצאים אנו עתה ב"עת רצון" - כללות ענין היום-טוב, ובפרט בעת עריכת ה"הקפות" דשמיני-עצרת - שהם באים לאחרי שבעת ימי הסוכות, שבכולם גומרים את ההלל, ובאמירת הלל מודגש הענין של "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים"⁷, והטעם לזה - "כי גבר עלינו חסדו גו'". כלומר, שאומות העולם יודעים ומכירים ש"גבר עלינו חסדו גו'" - הרי זו שעת הכושר לבטל מלכתחילה את כללות ההתנגדות לענין של "שלימות הארץ", ובאופן שיתבטלו גם הענינים הבלתי רצויים שהיו בעבר.

ולכן, מן הראוי שבהקפה זו ("מלך עולמים") ילכו כל הרבנים הנמצאים כאן [הכוונה -לרבנים שעוסקים בפסקי הלכה בפועל (לא רק לימוד התורה בפני-עצמה, למרות שזהו ענין נעלה ביותר)], שעליהם נאמר⁸ "מאן מלכי רבנן", והם יפסקו פסק-דין בנוגע לפועל שכל ארץ ישראל בשלימותה שייכת לעם ישראל.

ומאחר שהפסקי דינים שלהם אינם באופן ד"כחי ועוצם ידי"⁹, אלא בכחו של הקב"ה, כי הם סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, שהוא נסמך ע"י הקב"ה - "מלך עולמים", הנה כאשר הם פוסקים פסק-דין בנוגע לפועל, ובפרט ב"עת רצון", הרי הפסק-דין של "מלכי רבנן" נמשך מ"מלך עולמים", ובמילא הרי זה פועל ב"עולמים", היינו שזה פועל וניכר בכל העולמות כולם, עד עולם-הזה הגשמי והחומרי, ואפילו אצל אומות העולם.

ועל-ידי-זה פועלים שהנהגת כל העולם כולו תהיה על-פי רצונו של "מלך עולמים" -שהוא מורה כיצד צריכה להיות הנהגת כל בני האדם, הן בני-ישראל והן אומות-העולם, וצוה שאומות-העולם יתנהגו עם בני-ישראל באופן של "ועמדו זרים ורעו צאנכם"¹⁰, "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"¹¹. כלומר, שאומות-העולם יסייעו לבני-ישראל בכל עניניהם, ובמיוחד בנוגע לעניני יהדות.

(מעובד ע"פ שיחת ליל שמיני-עצרת תשמ"ב)

• 7) תהלים קיז.

• 8) ראה גיטין סב, א.

• 9) עקב ח, יז.

• 10) ישעי' סא, ה.

• 11) שם מט, כג.

164

פגיעה ב״חלק״ משלימות הארץ - פגיעה בשלימות כולה!

כאן המקום להזכיר גם אודות הענין של "שלימות הארץ", "הארץ" בה"א הידיעה -ארץ הקודש, "ארץ אשר . . עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"¹.

ובהקדים:

כאשר מדובר אודות "שלימות" בדבר מסויים, הנה כאשר הענין נפעל בשלימותו, אין זה באופן שנוסף פרט מסויים בלבד, אלא על-ידי-זה נפעל עילוי בכללות הענין - שכללות הענין הוא בשלימות.

דוגמא לדבר:

קיום מצות סוכה על-פי דין הוא גם על-ידי ב' דפנות וטפח. וכאשר מקיימים מצות סוכה בהידור, ובונים ד' דפנות בסוכה - אין זו הוספה של דופן ומחצה בלבד, אלא זוהי הוספה בכללות קיום המצוה, שקיום כללות המצוה הוא באופן של הידור, בתכלית השלימות^{244 245}.

כמו-כן הוא בנרות חנוכה: קיום מצות נר חנוכה באופן דמהדרין מן המהדרין הוא -על-ידי הוספת נר בכל לילה. והנה, כאשר מדליק בלילה הב' - שתי נרות, אין זו הוספה של הנר השני בלבד, אלא גם הדלקת הנר הראשון היא באופן נעלה יותר - כי הדלקת נר זה היא על-ידי יהודי שמקיים מצות נר חנוכה באופן של מהדרין מן המהדרין²⁴⁶.

וכן מצינו בהקרבת הקרבן תמיד של יום-הכיפורים - שתוספת הקדושה של יום-הכיפורים מתבטאת גם בהקרבת הקרבן תמיד של יום זה, למרות שבכל יום מקריבים קרבן תמיד.

ועל-דרך-זה בנוגע לכלי שרת שצריכים להיות מלאים דוקא - הנה כאשר מוסיפים את הטפה האחרונה לכלי, שעל ידה נעשה הכלי מלא, הרי אין זו הוספה של טפה אחת בלבד, אלא על-ידי-זה נפעל עילוי ושלימות בכל הכלי, שהוא כלי מלא. וכן מובן שכאשר ישנו כלי מלא ומוציאים ממנו טפה אחת, פוגמים בכל הכלי, מאחר שמבטלים את שלימות הכלי.

ועל-דרך-זה מובן בנוגע לשלימות הארץ:

למרות שבזמן הגלות ארץ ישראל אינה בשלימותה - הרי היא שייכת לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל, גם אלו הנמצאים בחוץ^-לארץ. וכמובא בספרים⁴ שלכל-אחד-ואחד מישראל יש אמה על אמה, או ד' אמות על ד' אמות, בארץ ישראל.

ומאחר שענין השלימות אינו נפעל בבת אחת (בדוגמת כלי שרת ששלימותם נפעלת על-ידי-זה שמוסיפים עוד טפה ועוד טפה) - מובן שגם כאשר ארץ ישראל אינה בשלימותה עדיין, צריכים להשתדל לפעול את הענין של שלימות הארץ, וודאי שלא לפגוע בשלימות הארץ על-ידי-זה שנותנים "שעל" (לא רק אמה) מארץ ישראל לאינו^-יהודי, שבזה פוגעים בשלימות ארץ ישראל כולה!

ישנם כאלו הרוצים לישא חן בעיני אומות העולם, ולכן סבורים הם שצריכים לתת לאומות העולם חלקים מארץ ישראל!

בריש פרשת בראשית מבאר רש"י⁵ "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם . . הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". ואם-כן, גם אומות העולם יודעים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. וכמבואר במדרשי-רז"ל⁶ שהקב"ה אמר "יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי". ולמרות זאת, ישנם יהודים שנותנים חלקים מארץ ישראל לאומות העולם! - אמנם בחרו בו ברוב קולות, ונותנים לו כבוד, אבל מי נתן לו רשות לגזול חלקים מארץ ישראל, השייכים לבני-ישראל, ולתתם לאומות העולם?!

וויתורים ונסיגות הם ההתגרות בגוי!

והטענה הידועה "אל תתגרה בגוי קטן"⁷, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות

• 4) ראה שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקלו. ס' השטרות לר"י ברצלוני ע' 43. אוצר הגאונים קידושין סי' קמו-קנא.

• 5) א, א.

• 6) מדרש-תנחומא ס"ח.

• 7) ראה פסחים קיג, א.

166

"גוי גדול" - הרי דובר כבר כמה-פעמים שהכניעה ללחץ אחד גורמת ללחץ נוסף כפי שראו זאת בעבר!

וכמדובר כמה-פעמים, שבכל פעם שיהודים נתנו שטחים נוספים לאומות העולם - הרי זה דבר פלא ב'וושיגטון', כי שם לא האמינו שיהודים יחזירו אמנם שטחים אלו! באופן רשמי לחצו הם אמנם שצריכים להחזיר שטחים אלו, אבל לחץ זה היה רק כדי לישא חן בעיני פלוני, ומתוך תקוה שהיות ובני-ישראל הם "עם חכם ונבון"²⁴⁷, הרי בודאי שלא יתנהגו באופן שהוא היפך הצדק והיושר, על-ידי גזילת שטחים (אפילו "שעל" אחד) השייכים לבני-ישראל באופן ד"נחלת עולם", ולתתם לאומות העולם!

ולמרות זאת, מתנהגים יהודים באופן דהיפך הצדק והיושר - מחזירים שטחים אסטרטגיים, מחזירים נפט, ומגלים סודות הקשורים עם ייצור נשק - ועל-ידי-זה מסכנים את בטחון היהודים היושבים בארץ הקודש!

וכמדובר כמה-פעמים שעל-ידי שנכנעים ללחץ של אומות העולם ומסכימים להחזיר שטח מסויים, הרי זה מעורר אצלם את החשק והתאוה ללחוץ ולתבוע שיחזירו להם שטח נוסף, וכן הלאה! - מה-שאין-כן אם היו נעמדים מלכתחילה בתוקף המתאים שלא מוכנים להחזיר אף שעל!

כאשר היה הלחץ לחתום על "חוזה השלום" ב'קעמפ^-דייוויד', לא היה הכרח לוותר על כל השטחים והנפט. הלחץ שהיה בשעתו מצד נשיא ארצות-הברית - היה רק שלא לעזוב את המקום מבלי להשאיר "חוזה שלום" חתום, אבל לא היה הכרח שתמורת חתימת "חוזה השלום" יחזירו את הכל!

היתה אפשרות לעמוד בתוקף המתאים ולומר שלעת עתה חותמים על "חוזה השלום", ומבטיחים להחליף 'שגרירים', לפתוח את הגבולות בפני 'תיירים', והעיקר - להתנשק וליפול איש אל צוואר השני, ולומר "אחי הוא" - אך בנוגע לשטחים - ידברו על זה באחרית הימים!

אלא שלא היה להם את התוקף המתאים לומר שלעת עתה לא מדברים על החזרת שטחים, ולכן חתמו על "חוזה השלום" תוך כדי סיכון בטחונם של היהודים היושבים בארץ הקודש!

הפיגועים האחרונים - תוצאה של הוויתורים!

טענתם היחידה היא - שלמען ה״שלום" מוכרחים לעשות כל דבר, ולכן, מותר לסכן את בטחון ארץ ישראל למען ה״שלום״! - אין הלכה כזו שלמען ה״שלום" מותר לסכן את בטחון ארץ ישראל, אדרבה: פיקוח נפש דוחה את כל הענינים!

והרי רואים במוחש שמאז חתימת "חוזה השלום" התרבו מעשי החבלה על-ידי המחבלים - באמרם בפירוש שמעשי חבלה אלו הם כתוצאה מחתימת "הסכם השלום", בראותם שעל-ידי לחץ מסויים יכולים הם להשיג כל מה שדורשים! ולכן אומרים הם "אכלנו ונאכל עוד"!

ומעשי חבלה אלו מסתיימים בקרבנות

 

רבים של נפשות מישראל היה-לא-תהיה -

ועד למאורע שאירע זה עתה באנטוורפן, שהיא עיר ואם בישראל - ויהי-רצון שמכאן ולהבא לא יהיו עוד מאורעות כאלו.

וכמו-כן ישנם מקרים של מעשי חבלה שמעלימים ולא מפרסמים אודותם, כדי שלא לגרום בהלה בציבור, ולכן יוכל הציבור לישון בשקט ובשלוה, ללא ידיעת מאורעות אלו -כך שהציבור לא יוכל לטעון ולהרעיש עולמות: היתכן שממשיכים באותה שיטה של נסיגה וכניעה ללחצים, כאשר רואים במשך כל הזמן את התוצאות החמורות הבאים כתוצאה מהנהגה בשיטה זו! - וכדי למנוע את טענת הציבור כולו, מעלימים מקרים של "קטלא פלגא" (כתוצאה ממעשי חבלה אלו), ועד שמעלימים אפילו מקרים של "קטלא כולה"⁹ רחמנא ליצלן!

9) ראה בבא-בתרא סה, א.

168

וכאמור לעיל שכאשר המחבלים רואים שיהודים נכנעים לכל לחץ קטן - הרי זה מעורר אותם להוסיף במעשי החבלה שלהם, ולתבוע ולדרוש דברים נוספים. ולכן, בהכרח שיהודים יעמדו בתוקף המתאים, ולא יכנעו לשום לחץ, ובאופן של "למען ישמעו וייראו" ¹⁰ שיהודים הם עם תקיף, ויש להם גם את הכלים הגשמיים הדרושים לעמידה בתוקף!

ועל-אחת-כמה-וכמה שאסור להכנע ללחץ ולהחזיר ענינים הנוגעים לבטחונה של ארץ הקודש, וענינים הקשורים עם פיקוח נפש ממש היה-לא-תהיה - על ענינים אלו אסור לוותר כלל, אלא רק כאשר מדובר אודות ענינים שאינם קשורים עם בטחון ארץ הקודש, ענינים שאינם פוגעים בשלימות הארץ, שלימות העם, ושלימות התורה.

אין להתחשב ב׳הצהרות׳ על עתיד טוב

וכמדובר כמה-פעמים שכאשר מדובר אודות ענין הקשור עם פיקוח נפש בהוה - הרי זה דוחה את כל הענינים, גם כאשר אפשר לעשות 'חשבון' שעל-ידי-זה יוכלו להציל מישהו בעתיד.

ולדוגמא: כאשר רוצים לקחת אבר מאדם חי כדי להציל חיי חולה בעתיד (לאחרי משך זמן) - הרי זה בדוגמת הורג נפש, כי "מה לי קטלא פלגא מה לי קטלא כולה".

וכן בנוגע לעניננו: אסור להעמיד יהודים בסכנה של פיקוח נפש בהוה, על יסוד 'השערה' שעל-ידי ה"שלום" ימנעו פיקוח נפשות בעתיד - לאחרי ג' דורות, עבור הנכדים והנינים!

פעם^{248 249} פנה אלי אברך שלמד רפואה, בבקשת היתר לעבור בחינות בכתב ביום השבת. כי במקום שלמד רפואה נהגו לערוך את הבחינות ביום השבת, כאשר הבוחנים פנויים מההרצאות, ויש להם פנאי לערוך את הבחינות - ולכן, אין לו ברירה, והוא מוכרח לעבור בחינות בכתב ביום השבת.

שאלתי אותו: הרי אתה יודע שישנו איסור סקילה על כתיבה בשבת, וכיצד עולה בדעתך שאתן לך היתר לכתוב בשבת - כיצד אפשר לתת היתר על זה, ומה יעזור ההיתר, כאשר הדבר כרוך עם איסור סקילה?!

וענה לי: זהו ענין של פיקוח נפש - כי כאשר יעבור את הבחינות שנערכות ביום השבת, יקבל תעודת הרופא, וכאשר יעסוק ברפואה הרי בודאי שיזדמנו לו מקרים הכרוכים עם פיקוח נפש ממש, ויוכל להציל חיי אדם כתוצאה מכך שעבר את הבחינות ביום השבת!

ולכן, לדעתו ברור שזהו דבר המותר, כי פיקוח נפש דוחה את כל הענינים, כולל שמירת שבת, ופנייתו אלי היתה רק כדי לאשר את סברתו!

הנה כשם שכל אחד מבין בפשטות שה'פלפול' הנזכר-לעיל הוא פלפול של הבל, כמו כן מובן בנוגע לעניננו - שאסור להעמיד יהודים בסכנת פיקוח נפש בהוה, על יסוד 'הצהרות' שרוצה להשלות את עצמו שעל-ידי-זה ימנע פיקוח נפש עבור הדורות הבאים!

וכמובן בפשטות שהחזרת שטחים אסטרטגיים והחזרת הנפט - הרי זה ענין הכרוך עם פיקוח נפש בהוה ממש, כי על-ידי-זה מסכנים את בטחונם של היהודים היושבים בארץ הקודש מיד (ולא לאחרי כמה חדשים ושנים)!

וכמדובר כמה-פעמים שהנפט הוא דבר המוכרח להתנעת טנקים ומטוסים, והחזרת בארות הנפט (באופן שצריכים להגיע לחסדי זרים ולקנות נפט) גורמת שיחסר נפט (לא בעוד כמה חדשים, אלא) למחרת! וכמובן בפשטות שאין אפשרות להחזיק נפט בכמות כזו שיהיה מן המוכן עבור כמה חדשים - אלא על-ידי שמחזיקים את בארות הנפט באופן שישנה אפשרות לשאוב את הנפט מן המעיין!

כאשר שאלו רבנים אם מותר להחזיר שטחים תמורת ה"שלום" - הנה אלו שפסקו שמותר, הרי זה רק משום שלא העמידו בפניהם את השאלה לאמיתתה, מאחר שלא סיפרו להם שהחזרת השטחים גורמת סכנת פיקוח נפש בהוה, ואילו ה"שלום" אינו אלא הבטחה על גבי הנייר בלבד, ועל-אחת-כמה-וכמה שהבטחה זו אינה מחייבת מאומה את ה'מחבלים', כולל את הערבים שגרים בארץ הקודש (שיהודים מספקים להם את כל צרכיהם, מעניקים להם חינוך במכללות, למרות שיודעים) שאחר-כך מצטרפים הם לשורות המחבלים!

ולכן, בהכרח שמכאן ולהבא יעמדו בתוקף שלא להחזיר שום ענין שיכול לפגוע בבטחון של בני-ישראל - נוסף על זה שהכניעה ללחץ אחד, מעוררת את הרצון והחשק לתבוע וללחוץ עוד יותר!

והטענה שאין צועקין על העבר - הנה עתה ישנה שעת הכושר להתחרט ולדרוש בתוקף להחזיר את כל הענינים שויתרו עליהם בעבר, ועל-אחת-כמה-וכמה שמכאן ולהבא לא ימשיכו להתנהג כפי שהתנהגו בעבר, היפך מ"מצוה גוררת מצוה"²⁵⁰!

(מעובד ע"פ שיחת יום שמחת-תורה תשמ"ב)

התרפסות יהודים שומרי מצוות - נזק כפול ומכופל!!!

כאשר 'סאדאת' הופיע במקום מסויים - היה מודיע מראש שלא יכינו עבורו "דבר אחר", מאחר שאינו אוכל זאת, ואף הודיע שלא יכינו עבורו "יין", מאחר שאינו שותה זאת - והנהגה זו פעלה שכיבדוהו, ואמרו עליו שהוא 'אדם גדול', ולא היה כמוהו בדורנו -היפך הנהגה הנזכרת-לעיל!

ולעומת זאת - כאשר 'בא^-כוחו' הופיע בפני עשרות יהודים שומרי תורה-ומצוות בחייהם הפרטיים - הרי הם נעמדו לכבודו, כדי לכבד את זכרו של ה"מנוח" [שאינני יודע באיזה מדור הוא נמצא עתה], בידעם שיפרשו זאת כאות הסכמה שהוא עומד על גביהם!

וכמובן בפשטות שכאשר נכנס אדם שלמטה ממנו במדרגה - הרי בודאי שלא יקום לכבודו, וכן כאשר נכנס אדם השוה אליו, גם לא יקום לכבודו, אלא דוקא כאשר נכנס אדם גדול וחשוב ממנו, ולדוגמא: רב או ראש ישיבה מפורסם - הרי אז הוא נעמד לכבודו.

ואם-כן, כאשר הוא קם לכבודו של ה'בא^-כח' של ה"מנוח" - הרי הוא מפגין בזה את הסכמתו שהוא העומד על גביו!

ועושים זאת בפני כל עם ועדה, בידעם שיושבים כתבים ועיתונאים זרים, שהם מצלמים ומנציחים את המאורע, ואחר-כך יפרסמו זאת במקום הרצוי ובמקום שאינו רצוי, זאת אומרת, אפילו אם יהודים לא יפרסמו זאת, הרי זה יתפרסם על-ידי אומות העולם!

ואחר-כך הוא בא וטוען: מה אומרים היהודים שהם ה"עם הנבחר"¹, וארץ ישראל שייכת להם - הרי יהודים שומרי תורה-ומצוות נעמדו לכבודו, והראו בכך שהוא עומד על גביהם?!

אשר לכן - הוא מכריז ומודיע שתביעתו היא להחזיר את ירושלים לידי הערבים!

וטענתו היא - שאין לו ברירה: היות והוא מוקף עם מאה מליון ערבים, שהם רוצים שעיר בירתם תהיה ירושלים העתיקה - הנה בכדי שסופו לא יהיה כסוף קודמו^{251 252}, מוכרח הוא לפעול בכיוון זה!

ולאחרי כל זה באים כאלו ואומרים שהעיקר הוא שנמצאים במעמד ומצב של "שלום". כלומר, שאפשר להתדבר על כל הענינים כולם, כולל החזרת ירושלים לידי הערבים חס-ושלום!

פתגם זה יפה הוא, ואף אפשר לכתוב עליו 'ספר חקירה' שלם - אבל לא כאשר מדובר אודות ענין של פיקוח-נפש של כמה וכמה מבני-ישראל!

והרי פיקוח-נפש אינו קשור לעניני דת, גם אצל אומות-העולם הרי זה ענין חמור ביותר!

התמורה לכל הוויתורים - ביקור בפירמידות!!

וכמדובר כמה-פעמים אודות גודל הטעות בחתימת "חוזה השלום" - שמחזירים את כל הענינים הקשורים עם בטחון, נפט, שטחים אסטרטגיים, ללא קבלת כל תמורה, מלבד "פיסת נייר"!

כעת מפרסמים כבר שעשו שגיאה וטעות חמורה ביותר בחתימת "חוזה השלום", מאחר שרואים כבר שלא קבלו שום תמורה על כל מה שנתנו לערבים - ולמרות זאת משתדלים שלא לדבר על זה, באמרם שנקלעו למעמד ומצב כזה שאי אפשר כבר לשנות מאומה, ולכן חייבים לכבד את כל פרטי ההסכם!

עושים אסיפה עם הצד שכנגד, וה"הישג" אליו שואפים להגיע הוא - לנסות לדחות את מועד ה'נסיגה' בכמה ימים ספורים! לא עולה על דעתם כלל להודיע שמכאן ולהבא לא יחזירו שטחים נוספים, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא עולה על דעתם כלל לתבוע שרוצים לקבל את השטחים שהחזירו מקודם לכן, מאחר שזה היה "מקח טעות"!

וכאמור לעיל שההחלטה היא שחייבים לכבד את כל פרטי ההסכם, ולהחזיר את כל השטחים שהסכימו להחזיר. אך מאחר שאין זה 'מעשה סוחר' להחזיר הכל בבת אחת, מנהלים משא ומתן שה'נסיגה' תהיה בכמה שלבים, ומנסים לדחות זאת בעוד יום או יומיים!

מוותרים על כל הענינים הקשורים עם בטחון - למרות שבמשך 30 שנה מסרו נפשם על ענינים אלו!

וכל זה - בכדי להראות לאומות העולם שיהודים עומדים בדיבורם, ומכבדים את כל פרטי ההסכם שחתמו עליו - למרות שהצד שכנגד הפר את התנאים תיכף ומיד!

וכמדובר כמה-פעמים שתיכף ומיד לאחרי שהחזירו חלק מהשטחים למצרים, הפרו המצרים את תנאי ההסכם, והכניסו לשם אנשי צבא - לכתחילה ללא מדים, ואחר-כך גם עם מדים!

וכאשר ניסו לדבר על זה ׳מאחורי הקלעים' (כי לא רצו שזה יתפרסם) - טענו המצרים שלא כדאי לקלקל את יחסי השלום בשביל דבר פעוט כזה, ובהזדמנויות המתאימה ידברו אודות ענין זה!

וכאשר לחצו שוב שצריכים להפסיק להפר את תנאי הסכם השלום - הציעו המצרים שתמורת זאת מוכנים הם לתת "מחווה", והיא: במקום להמתין שבועיים כדי להשיג 'אשרת כניסה' למצרים - כפי שהיה נהוג עד עתה - מוכנים הם לתת 'אשרת כניסה' במשך יומיים בלבד! ואם תמצי לומר - ישנה אפשרות שיסכימו לתת 'אשרת כניסה' במשך יום אחד בלבד!

וסוף^-כל^-סוף יגיעו "ימי האושר" - שלא יצטרכו 'אשרת כניסה' כלל כדי להכנס למצרים, כי ה״שלום" יהיה באופן נעלה כל כך עד שיוכלו לצאת ולהכנס בחפשיות!

ואז יוכלו להסתובב נערים ונערות יהודים עם נערים ונערות מצריים - עם כל התוצאות העלולות לבוא כתוצאה מזה!

ה"הישג" היחידי שהושג על-ידי "הסכם השלום" הוא - שנותנים רשות ליהודים לבוא

ולבקר במצרים, ולראות את הבנינים היפים, ואת העתיקות. זאת אומרת: סוף-כל-סוף זכו להגיע למעמד ומצב שאפשר להחליף 'תיירים' בין שתי המדינות.

 

התיירים שבאים ממצרים לארץ ישראל -"נער יספרם", ואילו התיירים שבאים מארץ ישראל למצרים - הנה לולי הקשיים לקבלת 'אשרת כניסה', היו מאות אלפי יהודים נוסעים לבקר באלכסנדריה של מצרים, ובשאר

174

מקומות, ומבזבזים שם עשרות אלפי שקלים!

יהודים נוסעים למצרים כדי "לזכות" לראות את האתרים ההיסטוריים שבמצרים, ו"לזכות" להצטלם על גבי גמל סמוך ל'פרמידות' - מקום קבורתו של פרעה שעינה את בני-ישראל, או פרעה שקיבל את העשר מכות, ומבזבזים כסף כדי לקנות 'מזכרות' לזכור את היום המאושר ש"זכה" להצטלם על גבי הגמל סמוך ל'פרמידות', ואחר-כך יראה את התמונות לבניו ולנכדיו!

ותקוותו - בעזרת השם - שלתקופת הימים יסע שוב לבקר במצרים, והפעם - עם כל בני משפחתו!

ולמרות שמצד תנאי הכלכלה משתדלים שלא להוציא כספים מארץ ישראל, אף-על-פי-כן, מבזבזים על הטיולים במצרים עשרות אלפי שקלים, ולא זו בלבד שחייבים לבזבז את כל הכסף שהכינו לקראת הטיול [כי אם יחזור מהטיול עם סכום כסף, יאמרו עליו שהוא 'בטלן', ולכן לא הצליח לבזבז את כל הכסף], אלא לווים כסף נוסף עבור הוצאות הטיול, יותר ממה ששיערו מראש!

הסבא שלו היה יהודי 'בטלן', הוא גר בעיירה קטנה שהיתה בקושי ד' אמות על ד' אמות, או מאה אמה על מאה אמה, והיה בקי בש"ס, והכיר רק את אנשי עירו, ועזר לכל-אחד-ואחד מהם כפי יכלתו - אבל מעולם לא יצא ל"עולם הרחב", וודאי שלא היה יכול לתאר לעצמו שיסע לטייל בארץ מצרים, ולראות את ה'פירמידות'!

אבל הוא אינו 'בטלן' כמו סבו - הוא "זכה" לבקר במצרים, ולהצטלם על גבי גמל סמוך ל'פירמידות'!

ובזבז כסף רב על טיול זה - למרות שהיה יכול לתת את הכסף עבור החזקת ישיבה, ואז אותם מנהלי ישיבה לא היו נזקקים ל"שוחד" אותו קיבלו תמורת שתיקתם על פיטור^-עובדים שאינם רוצים לחלל את השבת!

הכל תלוי ברצון הגוי, רחמנא-ליצלן

וכמדובר כמה-פעמים שאין לטעון ולומר שזהו דבר שהיה בעבר, ואין אפשרות לתקן זאת - כי זהו ענין שנוגע גם לעתיד, מאחר שאלו שהחזירו את השטחים אומרים "אכלתי ואוכל עוד", וכאשר הגוי רואה שמתפעלים ממנו וממלאים את תביעתו, מובן בפשטות שזה מעורר את רצונו לתבוע עוד ועוד!

דברתי בעבר עם יהודי בעל השפעה גדולה, שהיו לו חלק בדיונים אודות חתימת "הסכם השלום", ואמר לי שחתימת ההסכם היתה תחת לחץ כבד ביותר - למרות שהיו יכולים להסכים עקרונית לחתימת "הסכם שלום", ובנוגע לפרטי התנאים שבזה - לדון במעמד ומצב של מנוחה, ללא לחץ!

ושאלתי אותו: הרי עתה רואים את התוצאות של חתימת הסכם זה - ואם-כן, כיצד חושבים להתנהג בעתיד באותו אופן, ומדוע לא משנים את אופן ההנהגה?! - ואמר לי: שנקלעו עתה למצב שאין ניתן לשנות זאת, ומוכרחים לקיים כל תנאי ההסכם.

ושאלתי אותו: מה יהיה הסוף?! - וענה לי: ה' יעזור! - שמחתי מאוד לשמוע שהוא מאמין ובוטח בה', אבל אמרתי לו שה' רוצה לעזור כאשר עושים פעולות בדרך הטבע בהתאם לרצונו!

ושאלתי אותו: עד מתי ימשיך מעמד ומצב זה והנהגה זו?! - ואמר לי: ה' יודע -נפרדנו אמנם בידידות, אני מאמין בה' והוא מאמין בה', אבל בנוגע לפועל, אם ימשיכו באופן הנהגה זו, הרי אלו שמחליטים עד מתי תימשך הנהגה זו - יהיו ה'מחבלים' (אש"ף')!

תמיכה בישיבות - תמורת אי-מחאה!

והתשובה לכל ענינים אלו היא - שהכל כדאי למען ה"שלום". ועד שלמען ה"שלום" כדאי אפילו להתנהג היפך רצון הקב"ה. וכמסופר בפרשתנו³ אודות דור הפלגה, שלמרות שאמרו "נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה", בכל זאת "לא נאבדו מן העולם", מאחר ש"היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם".

אבל בנוגע לעניננו - רואים בפועל שישנה מריבה גם במפלגה אחת גופא, וכל שני אנשים שבמפלגה רבים ביניהם על כל דבר קטן וגדול, מלבד כאשר מדובר אודות "כפיה דתית", שבזה מאוחדים כולם!

3) רש"י יא, א. ילקוט-שמעוני נח ס"ב.

176

ומחלוקת זו ישנה גם ב"עולם התורה" - מעולם לא היה חושך כפול ומכופל ב'עולם התורה' כפי שזה לאחרונה:

בכל הדורות היו חילוקי דרגות בין יהודים - היו יהודים שהנהגתם היתה באופן של "צדיק גמור", היו יהודים שהנהגתם היתה באופן של "בינוני", והיו יהודים שהנהגתם היתה באופן הפכי; אבל תמיד היו אחדים שמחו בתוקף על הנהגה בלתי רצויה.

אבל עתה נעשה מצב כזה ש"אין פוצה פה ומצפצף"! - וכל זאת משום שפלוני בן פלוני קיבל צ׳ק עבור הישיבה שלו, כדי שישתוק ולא ימחה על ענינים הקשורים עם פיקוח-נפש של בני-ישראל!

וטענתו היא - שכאן מדובר אודות תלמידי הישיבה שלו, ושם מדובר אודות פיקוח-נפש של יהודי אחר!

התחלקות ופירוד זה - בין תלמידי הישיבה שלו ובין שאר בני-ישראל - לא היתה מעולם!

שלום אמיתי רק על-פי תורה!

וכמדובר כמה-פעמים ש"שלום" אמיתי יכול להיות רק על-פי תורה. וכאשר מתנהגים על-פי התורה מקרבים את הגאולה באופן של "משיח נאו (=עכשיו)", וכאשר מתנהגים באופן הפכי, גורמים שהגלות תמשך רגע נוסף. כלומר, שמעכבים את בני-ישראל ואת השכינה רגע נוסף בגלות!

וכאמור לעיל ששלום אמיתי יכול להיות רק על-ידי הנהגה על-פי רצון הקב"ה - ששמו של הקב"ה "שלום"²⁵³, ורק על-פי הוראת התורה - ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"²⁵⁴.

ויהי-רצון שלאחרי גודל הירידה המתוארת לעיל בארוכה - יתחיל כבר המעמד ומצב של עליה, וכידוע הפתגם²⁵⁵ שזהו גלגל החוזר בעולם. כלומר, שכאשר מגיעים לשפל המדריגה, באופן שאין למטה ממנו, הרי בהכרח שצריך להתחיל ענין העליה.

ובפרט כאשר נמצאים ביום השבת לאחרי חצות, רעוא דרעוין - הרי זה הזמן המתאים להתחלת ענין העליה.

זאת אומרת: גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של "לכל בני-ישראל היה אור במושבותם"⁷, וימי הגלות האחרונים יהפכו לשעות בלבד -עד שנזכה לאתחלתא דגאולה, ולגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו. ואז תהיה ארץ ישראל במעמד ומצב של "שלימות הארץ", יחד עם "שלימות העם" ו"שלימות התורה" - במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת נח תשמ"ב)

• 6) שבת קנא, ב.

• 7) בא י, כג.

178

בזמן הגלות - קשר נעלה יותר לארץ ישראל

כשמדברים אודות ארץ ישראל - צריכים לומר לאומות-העולם בתוקף המתאים שאין להם שייכות כלל לארץ ישראל, כיון שב"ברית בין הבתרים"¹ הבטיח הקב"ה לתת את ארץ ישראל לעם ישראל, ובאופן של "נחלת עולם", מאחר שניתנה על-ידי הקב"ה, שהוא "אלקי העולם".

והנה, בזמן שבית-המקדש היה קיים, וכל בני-ישראל ישבו במנוחה על אדמתם - הרי לכל-אחד-ואחד מישראל היתה בעלות על חלק מסויים בארץ ישראל (שזו היתה נחלתו הפרטית), ונוסף לזה היתה לו שייכות כללית לכללות ארץ ישראל.

אבל בזמן הגלות, הנה קלקלתן זוהי תקנתן - היינו, שכל-אחד-ואחד מבני-ישראל הוא בעל-הבית על ארץ ישראל כולה (מאחר שעתה אין ארץ ישראל מחולקת באופן שכל אחד יודע היכן נחלתו), מבלי הבט היכן הוא נמצא (בארץ ישראל או מחוצה לה) - כי כל ארץ ישראל ניתנה לכללות עם ישראל.

ומובן בפשטות שאף אחד לא יכול לשנות זאת, ולכן אלו שנותנים חלקים מארץ ישראל לאומות-העולם - אין לזה שום ערך וחשיבות כלל, כי "דבר אלקינו יקום לעד"^{256 257}.

ואין זה בסתירה כלל עם האיסור שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות²⁵⁸, "אל תתגרה בגוי קטן"²⁵⁹ - כי בעניננו מדובר אודות ענין שהקב"ה נתן לבני-ישראל למעלה מדרך הטבע, וכפי שכולם מודים שאין זה באופן של "כחי ועוצם ידי"²⁶⁰ חס-ושלום, אלא באופן נסי.

זאת אומרת: היות שנמצאים עתה בסוף זמן הגלות, קודם הגאולה, לכן נתן הקב"ה לבני-ישראל חלקים נוספים של ארץ ישראל. ולכן צריכים בני-ישראל להיות באותם חלקים של ארץ ישראל.

וכמבואר ברמב"ם⁶ שלעולם יהיו בני-ישראל בארץ ישראל. וכפי שמבאר הרגצ'ובי⁷ שהיותם של בני-ישראל בארץ ישראל נוגע לכללות הקיום של י"ב שבטים בישראל, כי החלוקה דמנשה ואפרים לב' שבטים (שאז ישנם י"ב שבטים) היא רק בנוגע לנחלת ארץ ישראל, "ואם-כן, אם לא יהיה שום ישראל בארץ ישראל שוב לא יהיה נפקא מינה כלל (בין מנשה לאפרים), ויהיה שבט אחד, ונמצא דכלה שיבטא", היפך מזה ש"גמירי דלא כלה שיבטא"⁸.

גם הגוי יודע שאין לו נחלה בארץ!

והנה, בענין זה ישנה הוראה מפירוש רש"י בפרשתנו⁹:

אשר בו מבואר שעשו הלך מארץ כנען "מפני יעקב אחיו"¹⁰ - "מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתה לו הארץ הזאת, ולא בפרצון השטר".

זאת אומרת: כללות הענין של ירושת הארץ קשור עם פרצון ה"שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך¹¹ המוטל על זרעו של יצחק". ולכן, היות שבני-ישראל פרעו את ה"שטר חוב", שייכת ארץ ישראל אליהם, ואילו אומות-העולם - אין להם שייכות כלל לארץ-ישראל, כפי שאמר עשו "אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ כו'".

יתירה מזו:

אומות-העולם יודעים גם הם מה שכתוב ב"בייבל" (=תנ"ך), ואם-כן, יודעים הם שכאשר יעקב חזר מבית לבן, הנה למרות שעשו ישב כבר בארץ כנען, ובאופן שהקים שם את כל משפחתו ובנה ערים. למרות זאת, "ויקח עשו . . את כל נפשות ביתו . . ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". כלומר, שעשו (ולא יעקב) הלך

• 6) ספר-המצוות, מ"ע קנג.

• 7) צפע"נ לרמב"ם הל' קדה"ח פ"ה הי"ג.

• 8) בבא-בתרא קטו, ב. וברשב"ם שם.

• 9) לו, ז.

• 10) שם, ו.

• 11) לך-לך טו, יג.

180

לחפש לעצמו מקום אחר. וכדיוק רש"י: "וילך אל ארץ - לגור באשר ימצא", היינו, שעשו בעצמו לא ידע לאן הולך, "לגור באשר ימצא"!

זאת אומרת: למרות שארץ זו נקראת עדיין "ארץ כנען" (ולא ארץ ישראל), ויעקב מגיע זה עתה מ"ארם נהריים" (בית לבן). כלומר, שהוא לא "ישראלי", ועשו וכל משפחתו יושבים כבר בארץ זו משך זמן רב - למרות זאת, כאשר עשו שומע שיעקב בא, הרי הוא לוקח את כל משפחתו וכל קנינו, והולך לחפש לעצמו מקום אחר, בידעו שאין לו שייכות כלל לארץ ישראל, כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל!

ולא זו בלבד שעשו מפנה את ארץ-ישראל והולך לחפש לעצמו מקום אחר, אלא הוא מציע ליעקב את עזרתו - "אציגה נא עמך מן העם אשר אתי"²⁶¹, שיעזרו ליעקב בכל עניניו!

וכאשר הגוי (עשו) מתנהג באופן כזה, הרי זו גם טובתו האישית - כמסופר בהמשך הפרשה שכאשר עשו הלך והתיישב "בהר שעיר", היה כללות הענין של "אלה תולדות עשו . . בהר שעיר - התולדות שהולידו בניו משהלך לשעיר"²⁶² - כמסופר בהמשך הפסוקים אודות "אלופי עשו", ועד ל"מלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל". ועל-פי-זה מובן שכאשר הגוי מתנהג באופן האמור - הרי זו טובתו האישית.

וכמו שכתוב בפרשת בחוקותי²⁶³ "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם גו'", וברש"י שם: "זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה". כלומר, שאומות-העולם אינם יכולים למצוא מנוחה ונחת רוח בארץ ישראל, מאחר שאינה שייכת אליהם (אלא לבני-ישראל בלבד), ולכן טובתם היא שיעזבו את ארץ ישראל, ויניחו לבני-ישראל לדור בארצם!

וכאמור לעיל שאומות-העולם יודעים כל זאת, ומוכנים להתנהג באופן האמור - כפי שאמר עשו "אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ ולא בפרצון השטר". זאת אומרת: היות שעשו הוא בנו של יצחק, אינו מתנהג ברמאות לומר שמקבל על עצמו את פרצון השטר, אלא הוא אומר את האמת: "אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ ולא בפרצון השטר".

ניתוק מהתורה גורר ניתוק משלימות הארץ

וכמדובר כמה-פעמים ש"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"¹⁵: אומות-העולם יודעים שאין להם שייכות כלל לארץ ישראל, אבל ישנם יהודים שאינם רוצים להתנהג על-פי התורה, ולכן פונים הם ומודיעים לאומות-העולם שהם מוכנים לתת להם שטחים השייכים לארץ-ישראל, ומבקשים מהם שלא יעזבו את השטחים של ארץ-ישראל!

הם אינם מוכנים לפרוע את ה'שטר חוב' שיהודי חייב להתנהג על-פי ציווי הקב"ה, ולכן, מתנהגים הם באופן הפכי מהוראת התורה, ונותנים חלקים מארץ-ישראל לגויים.

תשאל את הגוי מה כתוב ב"בייבל" (=תנ"ך), ואז תשמע ממנו שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל!

ואם מתבייש הנך לשאול אצל הגוי - אזי שאל את נכדך מה למד בפרשת השבוע [הוא בעצמו שכח כבר מה שלמד בפרשת השבוע לפני הרבה שנים, אבל נכדו למד זה עתה פרשת השבוע עם פירוש רש"י - ראש הפשטנים] ואז יאמר לך נכדך: סבא! למדתי בפרשת השבוע שעשו לקח את כל משפחתו ואת כל רכושו והלך מארץ כנען מפני יעקב אחיו, באמרו "אין לי חלק . . במתנה שנתנה לו (ליעקב) הארץ"!

וכל זה - נוסף על דברי רש"י בהתחלת פרשת בראשית¹⁶: "כל הארץ של הקב"ה היא . . ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"!

אבל הצרה היא שאינו רוצה להתנהג על-פי הוראת התורה - ובמילא הוא פוגע ומהרס ב"שלימות הארץ"!

וכמדובר כמה-פעמים אודות חתימת "חוזה השלום" ב'קעמפ^-דיוויד' - שמאז המצב הולך ומתדרדר רחמנא ליצלן:

החזירו את בארות הנפט, החזירו שטחים אסטרטגיים, החזירו שטחים נרחבים שבהם אפשר לערוך אימונים עבור הצבא, ומחזירים שדות^-תעופה, ואין פוצה פה ומצפצף -למרות שבכך מסכנים את בטחונה של ארץ ישראל, ומגדילים את הסיכויים לאפשרות של

• 15) ישעי' מט, יז.

• 16) א, א.

182

מלחמה באזור חס-ושלום! - אף פעם לא היה המצב קרוב כל כך למלחמה חס-ושלום, כפי שנעשה לאחרונה!

וכאמור לעיל שאין פוצה פה ומצפצף, ואדרבה: צוהלים, ועורכים 'סעודות שמחה', ולוחצים ידים - מתוך 'אשליה' שזהו מצב של שלום, למרות שגם הם יודעים שאין הדבר כן!

וכמדובר כמה-פעמים שאפילו אומות-העולם לא האמינו שיהודים יוותרו על כל הענינים בצורה ומחפירה כזו. ואפילו הצד שכנגד היה מעוניין יותר לחתום "הסכם" עם אנשים בעלי תוקף, ולא עם אנשים שאין להם דעה עצמית, אלא נכנעים תיכף ומיד לכל לחץ!

ויתירה מזו: לאחרי חתימת "חוזה השלום" - הנה גם כאשר רואים שהצד שכנגד מפר את תנאי ההסכם פעם אחר פעם, מעלימים מהציבור עובדה זו, וממשיכים להתנהג כאילו לא קרה דבר, וממשיכים לקיים מצדם את תנאי ההסכם, באמרם שיהודים חייבים ליצור את הרושם (כלפי אומות-העולם) שהם אנשים נאמנים, ומכבדים הסכם שנחתם על ידם!

האמנם אנו "לא מורדים באומות"?!

והגדילו לעשות - בחתימת "מזכר ההבנה" עם ארצות-הברית נגד רוסיה הסובייטית (במקרה שיכנסו לאזור וכדומה) - שזהו דבר גרוע ביותר שלא היה לעולמים:

ממשלת ישראל לא העיזה מעולם לצאת למלחמה גלויה נגד רוסיה הסובייטית, ודוקא בימים האחרונים לא היה להם דבר יותר טוב לעשות מאשר לחתום על "מזכר הבנה" עם ארה"ב נגד רוסיה הסובייטית! - זוהי באמת מרידה באומות העולם!

והעיקר - שזהו באופן של "מתעבר על ריב לא לו"²⁶⁴. היינו, יציאה במלחמה גלויה נגד רוסיה הסובייטית בענין שאינו שייך כלל לארץ ישראל:

תוכנו של "מזכר ההבנה" הוא - שבמקרה וברית המועצות תכניס 'רגל' למדינות שבאיזור המזרח התיכון, כגון: ירדן, סוריה, ערב הסעודית, תימן, כווית, פרס (אירן), עיראק וכדומה - אזי יעזרו חיילי צה"ל לארצות-הברית במלחמתם נגד ברית-המועצות.

ובשביל זה נוסעים במיוחד לארצות-הברית [תוך חילול שבת] כדי להגיע ל״הישג" של חתימת מסמך זה בשם ממשלת ישראל, ובשם כלל ישראל בכל העולם כולו!

וזאת - למרות העובדה שבחלק ממדינות אלו יש כבר שליטה לברית-המועצות, והעיקר - אין זה ענין השייך לארץ ישראל כלל וכלל!

ולמרות זאת, חותמים על מסמך כזה שיכריחו את חיילי "צבא הגנה לישראל" למסור את נפשם ולהלחם נגד רוסיה הסובייטית, בענין שאינו נוגע כלל לבני-ישראל ולארץ ישראל!

וענין זה בא כתוצאה מפעולה קודמת - שמכריחים חיילים יהודים לגרש יהודים שהתיישבו בחלקים שונים של ארץ ישראל!

ומובן גודל הגיחוך שבחתימת "מזכר ההבנה" נגד רוסיה הסובייטית - לאור העובדה שכאשר ממשלת ישראל צריכה להחליט באיזה ענין שיהיה, שואלים ומתחשבים בדעתם של ה׳קומוניסטים' היושבים בכנסת (שהם באי-כחם של אלו היושבים ברוסיה הסובייטית), ולאידך - יוצאים הם במלחמה נגד רוסיה הסובייטית!

ומה שטוענים שכניסתם של הסובייטים למדינות הנ"ל מהוה סכנה לבטחונה של ארץ ישראל - הרי הם עצמם החזירו בידים את כל הענינים הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל על-פי דרך הטבע (על-ידי החזרת הנפט והשטחים וכוי) ואחר-כך באים הם ״לדאוג״ לבטחונה של ארץ ישראל?!

ולאחרי כל זה ישנם כאלו השואלים ב״תמימות": מדוע מתריעים לאחרונה שמצב העולם הולך ומתדרדר, והעולם נע ומזדעזע ומתפורר - הרי מיום ליום הולך ונחתם הסכם נוסף לטובת בני-ישראל?! - אף פעם לא האמינו אומות-העולם שיגיעו למצב כזה שממשלת ישראל תעיז לחתום על "מזכר הבנה" נגד רוסיה הסובייטית, ואף פעם לא היה מצב כללות העולם קרוב למלחמה כל כך כפי שהמצב הוא לאחרונה בין אוה״ע!

 

וכמדובר כמה-פעמים שאין פוצה פה ומצפצף - לאחד נותנים כבוד, לאחד נותנים (עבור חתנו) כסף - מוסיפים עוד שקל עבור הישיבה שלו, ולאחד נותנים לחתנו נכסים דניידי ונכסים דלא ניידי, כדי שלא יעוררו רעש על כל הנ"ל, ולאחד אומרים שהיות שבין-כה אינו מבין בענינים פוליטיים, מן הראוי שלא יתעסק בענינים אלו, ויסמוך על "פיקחים" ממנו שהם ידעו כיצד להתנהג בנוגע לכל ענינים אלו!

והנה, הקב"ה תובע מבני-ישראל שהנהגתם תהיה באופן של "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו"²⁶⁵ - הפסיקו לקרוא עיתונים! הפסיקו להתעניין בפוליטיקה! אלא תוסיפו ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ובקיום המצוות בהידור!

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת וישלח תשמ"ב)

ארץ ישראל מתנת עולם לעם עולם

כאשר הקב"ה נתן את ארץ ישראל לבני-ישראל, הרי זה באופן של "נחלת עולם", גם בדורנו זה.

ובפרט שבדורנו הרי כל זה שארץ ישראל נמצאת ברשות בני-ישראל - הוא ענין נסי לגמרי, כי לאחרי כל הגזירות שהיו בדור שלפנינו (היה-לא-תהיה), הרי כל-אחד-ואחד מבני-ישראל הוא "אוד מוצל מאש"¹ הגלות, והצלתו היא - כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, בארץ הלזו התחתונה בכלל, ועל-אחת-כמה-וכמה בארץ ישראל, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"².

ובנוגע לארץ ישראל - ישנם גבולות שנקבעו על-ידי הקב"ה, וזוהי כל ארץ ישראל לגבולותיה. ובזה גופא - ישנם שטחים מסוימים שהקב"ה עדיין לא נתן לבני-ישראל, והסיבה לזה היא - "מפני חטאינו גלינו מארצנו"³, ובלשון רבותינו נשיאינו⁴ - לא מרצוננו גלינו מארצנו וכו'.

אבל לאידך - אותם שטחים שהקב"ה נתן כבר לרשותם של ישראל מתוך נסים גלויים (מבלי הבט על המעמד ומצב בנוגע לעניני יהדות) - הרי בודאי שאף אחד לא יכול לשנות זאת, כי זוהי "נחלת עולם", שניתנה ל"עם עולם" מ"אלקי עולם", על-ידי הכריתת ברית ב"תורת עולם"!

ואפילו בנוגע לאותם שטחים שעדיין לא ניתנו לרשותם של ישראל - הנה מאחר שהסיבה היחידה לזה היא "מפני חטאינו גלינו מארצנו", הרי מובן שכאשר "ישראל עושין תשובה מיד הן נגאלין" (כפס"ד הרמב"ם⁵), ואז מקבלים בני-ישראל את כל השטחים השייכים להם.

• 1) לשון הכתוב - זכריה ג, ב.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 4) ראה לקו"ד ח"ד תרצב, א. ועוד.

• 5) הל' תשובה פ"ז ה"ה.

186

ולא זקוקים למלחמה בכלי זיין כדי לקבל שטחים אלו, כי מקבלים זאת בדרכי שלום -שלום המיוסד על-פי התורה, ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"²⁶⁶.

אין סמכות למסור את מתנת ה׳!!

וכאמור לעיל שארץ ישראל ניתנה לבני-ישראל באופן של "נחלת עולם", ולכן אין ביכולת אף אחד לשנות ענין זה. ואפילו מי שמנסה להשלות את עצמו שהוא פיקח יותר מ"תורת אמת" ומ"אלקים אמת" - אין ביכלתו לתת חלקים מארץ ישראל לגויים, כי הוא לא בעל-הבית על דבר השייך לכל בני-ישראל במשך כל הדורות, החל מאברהם יצחק ויעקב, י"ב השבטים, שבעים נפש שירדו למצרים, ששים ריבוא שנכנסו לארץ בכיבוש יהושע בן נון, וכל הדורות שלאחרי-זה עד דורנו זה, כולל בני-ישראל שיהיו בדורות הבאים, עד סוף כל הדורות!

ועל-פי-זה-מובן שאף אחד אינו בעל-הבית להחזיר 'שעל אחד', 'חצי שעל' או אפילו נקודה אחת מארץ ישראל לאינם^-יהודים - כי אין זה דבר השייך אליו, אלא הוא צריך לשאול את דעתם של כל בני-ישראל במשך כל הדורות, והרי כולם מכריזים (מי בגלוי ובפירוש ומי שלא בגלוי) שאינם מסכימים להחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם-יהודים!

ונוסף לזה - ועיקר: כאשר רוצים לקחת חלקים מארץ ישראל, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ולתתם לאינם-יהודים - הרי זו "מלחמה" (לא רק נגד "תורת ה'", אלא גם) נגד הקב"ה בעצמו, שהוא בעל-הבית על ארץ ישראל!

שלום "אמת" - רק על-פי "תורת אמת"!

ואלו ה"דואגים" לפעול למען ה"שלום" - הנה הדרך היחידה להגיע לשלום אמיתי הוא - אך ורק על יסוד "תורת אמת", שניתנה מ"ה' אלקים אמת"²⁶⁷, ודוקא כאשר מתנהגים על-פי דרכי התורה יכולים לפעול שיהיה שלום אמיתי בין ישראל לעמים.

מה-שאין-כן כאשר מתנהגים באופן של 'שקר', ובלשון העולם - מפני דרכי שלום -באופן של 'דיפלומטיה'. וכידוע מה שאמר אחד מגדולי הדיפלומטים - ש'דימפלומטיה' פירושה: אמירת היפך האמת בה בשעה שהאומר עצמו יודע שזה היפך האמת (כי לומר את האמת יודע גם אדם פשוט, ובשביל זה לא זקוקים ל'דיפלומטיה')!

ובפרט שגם אומות העולם מרגישים ויודעים שאומרים להם שקרים - היפך תורת ישראל, ולכן הם חושדים שמה שהיהודים אומרים להם באופן כך הרי זה רק בדיבור בעלמא, ותיכף ומיד מחפשים דרכים ועצות כיצד להתנהג באופן הפכי.

והעיקר - "שקר אין לו רגלים", ולכן, אי אפשר להצליח כאשר הולכים בדרכים של שקר, כי אין לזה קיום כלל.

ואדרבה: כאשר יהודים אומרים לאומות העולם את האמת, על-פי הוראת "תורת אמת" - הרי זה פועל על אומות העולם, וכפי שרואים במוחש בנוגע לאותם ענינים שנעמדו עליהם בתוקף המתאים, מבלי להתפעל מאומות העולם, שכאשר דיברו בתוקף, והלכו בדרך הצדק והיושר - הצליחו בזה!

ויהי-רצון שמכאן ולהבא יתבטלו כל הענינים הבלתי-רצויים, כי יערה הקב"ה רוח ממרום על כל-אחד-ואחד מבני-ישראל, וכל בני-ישראל יתנהגו מכאן ולהבא - על-פי הוראת התורה.

השוחד יעוור חכמים - גם בנוגע לשלימות הארץ

וכמובן שלימוד הוראות התורה צריכה להיות על-פי הלכה, ולא באופן של "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה", באמרו שזוהי ההלכה²⁶⁸!

'הלכה' חייבת להיות בנויה על עדות של אמת, ועל חקירה ודרישה שנעשתה מתוך כוונה לבחון את מצב הדברים לאמיתתם.

ובנוגע לעניננו: כאשר מדובר אודות ענין הקשור עם פיקוח נפש ובטחון של שלש מליון יהודים כן ירבו, יהודים הנמצאים בארץ הקודש - צריכים לשאול את חוות דעתם של המומחים לעניני בטחון!

וכמדובר כמה-פעמים אודות פסק-הדין בשולחן-ערוך אורח חיים בהלכות שבת²⁶⁹ -שאסור לגרום ש"תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", ובעניננו - על-ידי-זה שנותנים לגוים חלקים מארץ ישראל!

וישנם כאלו שמנצלים את השימוש ב"תורת ה'" כדי להלחם נגד פסק^-דין מפורש בשולחן ערוך!

אין להם "סבלנות" ללכת ולברר את חוות דעתם של המומחים לעניני בטחון, ומסתמכים - בנוגע למצב הבטחוני של ארץ ישראל - על דעתו של 'תינוק', שאין בו דעת, למרות היותו כבר לאחרי בר^-מצוה!

ובפרט כאשר מדובר אודות אחד שמקבל שוחד ושומע עדות מפי עדים שקבלו שוחד -הרי "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"^{270 271}, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות אחד שמלכתחילה לא היה חכם!

יודעים מי הם אותם 'עדי שקר' שקבלו שוחד, יודעים את שמם, שם אביו ושם אמו והיכן הוא דר, ועד היום הזה סומכים על עדותם כדי לפרסם ברבים דין הנוגע לבטחונם של^-3 מליון יהודים כן ירבו - באופן של היפך ההלכה!

מנהיגים סדרים חדשים בתורה - לצוות לגנוב עיתונים, להכות, ולומר שכך עלה בדעתי לומר שהדברים בטלים ומבוטלים, ללא הוראת מקור בתורה, בניגוד לפסק דין ברור בשולחן-ערוך אורח-חיים הלכות שבת! - לא היתה כזאת בישראל!!

ובודאי שלא יצליחו בכל זה, ואפילו אם יצליחו בזה - רחמנא ליצלן - לרגע קטן, "מפני חטאינו", הרי בודאי שמיד לאחרי-זה יראו שזהו טיעון שאין לו יסוד בתורה כלל וכלל -כיון שעל-פי פסק התורה (מיוסד על דברי השולחן-ערוך, מסכת עירובין¹¹, ובכל המפרשים) אסור לוותר על שטח השייך לבני-ישראל ולתתו לגוים, כאשר הדבר כרוך בפגיעה בענין הבטחון!

ובפרט שיודעים בפירוש שאותם שפסקו היפך ההלכה לקחו שוחד - אחד מהם קיבל סוג שוחד כזה, והשני קיבל סוג שוחד אחר. ויתירה מזו: אחד מהם אמר בעצמו על מישהו שאין לסמוך על דבריו כי הוא 'לא נורמלי' [כך היה לשונו, ויודעים מי אמר זאת, ועל מי אמרו זאת, ולמי אמרו זאת], ולמרות זאת, לפני כמה ימים ספורים התחשבו שוב בדעתו!

וכל זה - ביודעם שמדובר אודות ענין הקשור עם פיקוח נפש של^-3 מליון יהודים, ולמרות זאת, לא מצאו לנכון לטרוח לברר את חוות דעתם של המומחים לעניני הבטחון -מהו המצב הבטחוני בחודש כסלו תשמ"ב! ולאחרי זה - להתגבר על חולשתו ולומר שהיות ומדובר אודות ענין של פיקוח נפש, הנה מכאן ולהבא (על-כל-פנים) הרי גם הוא מודה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ולכן, אסור לתת לגוים חלקים השייכים לארץ ישראל!

ותמורת זאת - הנהיגו סדר חדש בלימוד התורה ובפסקי הלכות (כנ"ל), כולל - ציווי על גניבת עיתונים וכדומה!

יתמו חטאים - ולא חוטאים

ויהי-רצון שבעמדנו ביום סגולה זה - יקויים כללות הענין של "פדה בשלום נפשי"¹², וכפי שהיה בגאולת י"ט כסלו בפעם הראשונה - "בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך"¹³.

ובפרט שעתה הרי המעמד ומצב באופן שאומות העולם יודעים כבר שאין להם יכולת (ולכן אינם רוצים עוד) לפגוע בבני-ישראל, והיחידים שמנסים עדיין לפגוע בעניני יהדות הם - "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"¹⁴, אותם עדי שקר שקבלו שוחד!

אך אף-על-פי-כן, בודאי שלא יצליחו לפגוע בעניני יהדות, כי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"¹⁵!

• 12) תהלים נה, יט.

• 13) אסתר א, טז.

• 14) ישעי' מט, יז.

• 15) תהלים קכא, ד.

190

ויהי-רצון ש"יערה עליהם רוח ממרום"²⁷², רוח טהרה, ובמילא יתבטלו כל הענינים הבלתי^-רצויים, ויבערו ממחנה ישראל את כל ארבעה הכתות הידועות²⁷³ - ליצנים, חנפים, שקרנים, ומספרי לשון הרע. זאת אומרת: שיבטלו החטאים ולא החוטאים, כי החוטאים עצמם יחזרו בתשובה - ויפה שעה אחת קודם.

וכפסק הרמב"ם (שהובא לעיל) "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה", היינו, שסוף-כל-סוף יהיו מוכרחים לחזור בתשובה, אלא שניתנה להם הבחירה לעשות זאת רגע אחד קודם, ולעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום.

ועל-ידי-זה - "מיד הן נגאלין", לכל לראש - גאולה מהגלות הפרטי שלהם, וגאולה פרטית זו ממהרת את הגאולה הכללית של כללות בני-ישראל, באופן של "אחישנה"²⁷⁴, היינו, שזוכים לקיום היעוד "קץ שם לחושך"²⁷⁵, בגאולה האמיתית והשלימה.

והנה, גם כאשר נמצאים בחושך הגלות - הנה מאחר שהקב"ה נתן שטחים מסוימים מארץ ישראל לרשותם של בני-ישראל, אין אף אחד יכול לתת שטחים אלו לאינם^-יהודים, כי הקב"ה הוא בעל-הבית על שטחים אלו, והוא נתן זאת לאברהם יצחק ויעקב ולבניהם אחריהם באופן של "נחלת עולם".

וההנהגה באופן האמור - היא הדרך היחידה להבטיח שלום אמיתי ובר-קיימא גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות.

דרך הוויתורים - היפך ההגיון אפילו של הגוי!

וכמדובר כמה-פעמים שאומות העולם עצמם מצפים לשמוע מבני-ישראל את מחשבתם האמיתית - כי אומות-העולם יודעים כיצד צריך להיות קו המחשבה של יהודי בנוגע לארץ ישראל, ולכן כאשר רואים שיהודים מדברים אתם בלשונות דיפלומטיים, ומציעים להם שיסכימו לקחת עוד חלק ועוד חלק מארץ ישראל (כדי לשאת חן בעיני הגוי, ושהגוי יאמר עליו שהוא איש צדק ויושר) - אין אומות-העולם מאמינים למשמע אזניהם, ובטוחים הם שדיבורים אלו הם רק בפה, ומאחורי הפרגוד עושים הם פעולות הפכיות.

ובפרט כאשר אומות-העולם רואים שאין היהודים מדברים בלשון יהודית - הוא אמנם מדבר בלשון הקשור עם אותיות מרובעות, אבל תוכן הדברים הוא באופן של "קול עלה נדף"²⁰!

ובזה רואים שבעקבתא דמשיחא מתקיים מה שכתוב²¹ "ונסו . . ואין רודף", אלא הרודף היחיד הוא - ה'גוי'שקייט' שבחלל השמאלי, המפחיד אותו שמא יחשוב הגוי באופן מסויים, בה בשעה שהגוי אינו חושב כלל אודות ענין זה, כי מספיק לו להתעסק עם ה'צרות' שלו!

וכמדובר כמה-פעמים אודות גודל הטעות שבחתימת החוזה הידוע שנחתם ב'קעמפ^-דייוויד', [אינני רוצה לקרוא לזה בשם 'מחנה דוד' - כי זהו היפך ענינו של "דוד מלך ישראל חי וקיים"²², וזהו היפך ענינו של "מחנה", מחנה כהונה, מחנה לויה, ואפילו מחנה ישראל - אין זה מקום שיהודי יכול להמצא שם באופן של חניה ("מחנה"), כי זהו ענין של שקר],

שעל-ידי-זה העמידו בסכנה את בטחונו של עם ישראל כולו, כי מחזירים את כל הענינים הקשורים באופן טבעי עם בטחון, מבלי לקבל עבור זה שום תמורה. הדבר היחידי שמקבלים כתמורה הוא - תביעה נוספת, "תן לי" עוד יותר! ומצב זה הולך ונמשך עד עתה!

אף אחד לא תיאר לעצמו שיחזירו את שדות הנפט - שזהו אמצעי בטחון הכי הכרחי עבור היהודים הדרים בארץ הקודש - להפקיר זאת, ובמשך 24 שעות עברו שדות הנפט לרשותו המלאה של הצד שכנגד!

ואלו הטוענים שעל-ידי-זה מונעים מלחמות - הנה הכל חפצים ב'שלום', השאלה היא רק לאן מוליכה דרך זו - לשלום או למלחמה!

• 20) לשון הכתוב - בחוקותי כו, לו.

• 21) שם, יז.

• 22) ראש-השנה כה, א.

192

והרי כל אחד שמבין בטבע האדם יודע שכאשר הנתבע נעשה חלש, נעשה התובע תקיף וחזק יותר, ובעניננו: אם יהודים רוצים שאומות-העולם יתחשבו בהם, הרי הם צריכים להראות להם תנועה של תוקף וחוזק (חוזק כזה שאומות-העולם מתחשבים בו). ותמורת זה - לוקחים את אמצעי הבטחון החשובים ביותר ונותנים לצד שכנגד, וכאשר הצד שכנגד רואים עם מי יש להם עסק, תובעים הם עוד יותר ועוד יותר - תוך כדי חישוב שאינם זקוקים למאמץ מלחמתי מאחר שמשיגים את חפצם ורצונם ללא כל מלחמה!

ומובן בפשטות שהנהגה זו אינה מקרבת את השלום - כי אף אחד אינו משתדל לעשות שלום עם מישהו שאין לו כח כלל, ואדרבה: על-ידי הנהגה זו מסכנים את בטחונם של^-3 מליון יהודים כן ירבו, מאחר שמבטלים בידים את אמצעי הבטחון החשובים ביותר!

ובפרט ששאר המדינות הערביות מעודדות את אלו שחתמו על הסכם השלום לפתוח במלחמה עם הצד החלש, ולכן, העדר התוקף, ויתירה מזו: כאשר מבטלים את אמצעי הבטחון, שזה מוסיף עוד חלישות - הרי זה פועל יותר לאפשרות של מלחמה חס-ושלום!

שלום - אפשרי גם בלי וויתורים!

ואין כוונתי לומר שלא היו צריכים לחתום על מסמך האומר שיהודים רוצים שיהיה שלום, ולא רוצים מלחמות - אלא הכוונה שהיו יכולים לחתום על הסכם שלום מבלי לפגוע באמצעי הבטחון הכי חשובים, כי אם היו עומדים בתוקף המתאים, היה נחתם אותו "חוזה שלום", ללא אותם וויתורים מרחיקי לכת!

וכמדובר כמה-פעמים שחתימת "חוזה השלום" לא היתה תלויה בהחזרת שדות הנפט, היינו, שאם יסכימו להחזיר את שדות הנפט, יחתם "חוזה שלום", ולא יהיו מלחמות, ואם לא יסכימו להחזיר את שדות הנפט, לא יחתם "חוזה שלום", ותפרוץ מלחמה (כפי שמנסים לומר אלו שרוצים להטעות את הציבור) - כי "חוזה שלום" היה מוכרח להחתם בגלל האינטרסים של ארצות^-הברית. ולכן, אם יהודים היו מגלים קצת תוקף, ומודיעים שבשום אופן לא יחזירו את שדות הנפט, היתה ארצות-הברית לוחצת על מצרים לחתום על "חוזה שלום" גם ללא קבלת שדות הנפט - כי ארצות-הברית היתה מוכרחת להשיג "חוזה שלום" בכל מחיר!

[ולכל היותר היו יכולים להבטיח שלא יכבשו שטחים נוספים (כפי שהיה עם הארמיה השלישית), או להסכים על ענינים שאינם פוגעים בבטחונם של בני-ישראל, אבל לא לוותר על אמצעי בטחון הכי חשובים].

ולכן, כל הוויתורים היו מיותרים לגמרי, ולא הועילו מאומה להשגת "חוזה השלום", ואדרבה: כל וויתור גרם ללחץ על וויתור נוסף, וכל וויתור החליש את הצד המוותר, וחיזק את הצד שכנגד, ועד שהצד שכנגד מאיים שאם לא יסכימו לוותר, אזי יפתח במלחמה!

וכל זה לא מספיק עדיין כדי ללמוד מטעויות העבר, אלא ממשיכים עדיין באותה שיטה - מחזירים שטחים נוספים, שדות תעופה חיוניים, שטחים נרחבים שבהם נערכים אימוני הצבא וכיוצא-בזה, וכל זה - מפחד "קול עלה נדף"!

וכאמור - אילו היו נעמדים בתוקף המתאים, היה הצד שכנגד מפסיק את הלחץ, כי גם הוא מעוניין במנוחה, אבל בראותו שיכולים להשיג דברים על-ידי לחץ, הרי הוא ממשיך ללחוץ ולתבוע, וכך נחלש הצד המוותר, וכל זה מקרב את סכנת המלחמה רחמנא ליצלן!

(מעובד ע"פ שיחת י"ט כסלו תשמ"ב)

194

אין לאיש רשות לבעוט במתנת ה׳!

ארץ ישראל ניתנה לבני-ישראל בברית בין הבתרים¹ - "ברית עולם", מ"אלקי עולם", ל"נחלת עולם".

ועל-פי-זה מובן שאין ביכולת אף אחד לשנות ענין זה, ואפילו אם נמצא מישהו מבני-ישראל הטוען שמוכן ורוצה לתת חלקים מארץ ישראל לאינם^-יהודים - מובן בפשטות שאין הדבר ביכלתו כלל, מאחר שארץ ישראל שייכת לכל בני-ישראל במשך כל הדורות, ולכן אין ביכלתו להתנהג כבעל^-הבית ולהחזיר אפילו שעל מארץ ישראל לאינם^-יהודים, כי אין הדבר ברשותו. והנהגה זו (לתת למישהו דבר שאינו ברשותו) היא היפך הצדק והיושר (כולל - צדק ויושר של אומות העולם) לגמרי!

ובפרט כאשר מדובר אודות חלקים בארץ ישראל שניתנו מהקב"ה לבני-ישראל באופן של מתנה, בסבר פנים יפות, בחסד חנם, ומתוך נסים גלויים - הרי חס^-ושלום לבעוט במתנתו של הקב"ה, ולהחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם-יהודים רחמנא ליצלן!

נמצאים אנו אמנם בזמן הגלות, ולכן ישנם חלקים של ארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל, ובנוגע לשטחים אלו ישנו הציווי "אל תתגרה בגוי"^{276 277}; אבל כאן מדובר אודות שטחי ארץ ישראל שכבר ניתנו מהקב"ה לבני-ישראל מתוך נסים גלויים, ולכן אין לזה שייכות כלל עם הענין של "אל תתגרה בגוי" - אין זה ענין של התגרות כלל וכלל, כי שטחים אלו ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה!

ישנם הטוענים שהחזרת שטחים לאינם^-יהודים תביא ל"שלום" - לא יתכן שהנהגה שהיא היפך התורה (לבעוט במתנתו של הקב"ה) תגרום לדבר טוב, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא יתכן שהנהגה זו תביא לענין השלום!

ואדרבה: כאשר מתנהגים על-פי התורה, ומסבירים לכולם (כולל אינם^-יהודים) - בסבר פנים יפות - שהיות והקב"ה נתן שטחים אלו לבני-ישראל במתנה גמורה, אין ביכולת אף אחד לשנות זאת - זוהי הדרך להשכנת שלום אמיתי!

כדי לפעול שיהיה שלום אמיתי - הכרח להתנהג על-פי הוראות התורה, "תורת אמת", והוראת התורה היא שצריכים לומר את האמת:

כאשר מדברים עם אינם^-יהודים, אסור לדבר אתם באופן של שקרים, באופן של 'דפלומטיה', אלא צריכים לומר להם את האמת: בברית בין הבתרים נתן הקב"ה את ארץ ישראל לבני-ישראל באופן של "נחלת עולם", ולכן אסור לנו להיות כפויי טובה ולא לקבל את מתנתו של הקב"ה, ועל-אחת-כמה-וכמה שאסור לנו לחשוב (וודאי לדבר) אודות קא-סלקא-דעתך להחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם^-יהודים, היינו, לאחרי שהקב"ה "נטלה מהם ונתנה לנו", יבוא מישהו וירצה ליטול חלקים מארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל ולהחזירם לאינם^-יהודים רחמנא ליצלן!

לא היתה כזאת בישראל! ובודאי שגם בעתיד לא יהיה דבר זה בפועל - כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"³!

ה״פסקים" להיתר מסירת שטחים - יסודם בשוחד ושקר!

וכמדובר כמה-פעמים שישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך⁴ שאסור לסכן את בטחונם של יהודים על-ידי-זה שמחזירים שטחים של ארץ ישראל לאינם^-יהודים - זהו ענין של פיקוח נפשות ממש!!

ולמרות זאת ישנו מי שרוצה לומר שהחזרת שטחים מותרת על-פי תורה - למרות שזהו היפך התורה לגמרי!

הוא שומע עדות מעדים שקבלו שוחד, ומעידים עדות שקר, ועל-פי עדותם - ללא בירור אצל המומחים לעניני בטחון - קובע הוא פסק-דין באופן האמור, היפך התורה לגמרי!

ויתירה מזו: על אחד מהם אמרו כבר (הם בעצמם) שהוא 'לא נורמלי'⁵ (כמפורסם הדבר בארץ הקודש) - ולמרות זאת, ממשיכים להתחשב בדעתו גם מכאן ולהבא! וטעם הדבר -"כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"⁶!

• 3) ישעי' ח, י.

• 4) או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 5) ראה גם שיחת י"ט כסלו ש.ז.

• 6) שופטים טז, יט.

196

וכבר ראו בעבר מה היו התוצאות מהנהגה באופן האמור!!

הדרך היחידה שעל ידה יכול להתקיים ה"עולם קטן זה האדם", באופן ש"העולם עומד" ו"העולם קיים" - הרי זה דוקא כאשר מתנהגים על-פי התורה, ללא קבלת שוחד, וללא עדות שקר - שהם א' מהד' כתות שאינן מקבלות פני שכינה²⁷⁸!! ואין כאן המקום להאריך בדברים שהם היפך זכותם של ישראל, ובפרט כאשר נמצאים ביום התענית.

ויהי-רצון שבעמדנו ב"עת רצון" זו - "יערה עליהם רוח ממרום"²⁷⁹, ואותם שהעידו עדות שקר יחליטו לשוב בתשובה, ולתקן את המצוות - מה שניתן עדיין לתקן - וישנו חלק גדול שניתן עדיין לתקן!

ובפשטות:

אותם עדי שקר צריכים ללכת לאלו שהעידו בפניהם, ולהתוודות על האמת - שהעידו עדות שקר ובזה הכשילו אותם, ולהתחנן בפניהם ולבקש מהם רחמים שיעזרו להם לתקן את המצוות, היינו, היות שעל סמך עדותם (עדות שקר) יצא מכשול - פסק-דין היפך האמת בענין הקשור עם פקוח נפש, לכן מבקשים ומתחננים אותם עדי שקר, שאלו שפסקו את הפסק-דין הנזכר-לעיל (על סמך עדותם) יפרסמו 'גילוי^-דעת' שפסק זה שפסקו קודם היה על יסוד דבריהם של עדי שקר (שקיבלו שוחד), ולכן הדברים בטלים ומבוטלים מעיקרם!!

וכאמור לעיל שהדרך היחידה לפעול שלום (כולל שלום בין בני-ישראל גופא) היא -כאשר מתנהגים על-פי "תורת אמת", והרי התורה אינה סובלת שקר, חנופה, לשון הרע, ועל-אחת-כמה-וכמה הנהגה הפכית מאהבת ישראל רחמנא ליצלן!

וכפי שמסיים הרמב"ם הלכות תעניות²⁸⁰ - "והאמת והשלום אהבו"²⁸¹, היינו, שהנהגת האדם צריכה להיות חדורה בענין האמת. - להודות על האמת זוהי אמנם עבודה גדולה, ואין זה דבר נעים כלל, אבל הקב"ה נותן כח לכל-אחד-ואחד מישראל לשוב בתשובה.

ומאחר שכללות ענין התשובה יכולה להיות "בשעתא חדא וברגעא חדא וביומא חדא" - מובן שגם בענין זה יכולה להיות התשובה תיכף ומיד כפשוטו, היינו, שאלו שעל ידם היה הכשלון דפסק-דין היפך התורה, יבואו ויתחננו בפני אותם שפסקו פסק הנ"ל שיסייעו להם לתקן את המצוות - בנוגע לאותם ענינים שאפשר עדיין לתקן, ולאחר-מכן ימשיכו בתיקוני תשובה בנוגע לאותם ענינים שאין בידם לתקנם.

ואלו שפסקו פסק זה - ילמדו הם את ההוראה משיעור חומש היומי אודות ההנהגה באופן של ענוה וקטנות, היינו, לא להכריז שכולם מוכרחים לציית ולשמוע בקולו, אלא להתנהג באופן ד"ונפשי כעפר לכל תהיה" - כפי שיודע כל יהודי שזוהי הדרך היחידה לבוא למעמד ומצב של "פתח לבי בתורתך"¹¹ (שאז הוא פוסק פסק-דין על-פי רצון הקב"ה ("תורתך"), ולא באופן של "רבות מחשבות בלב איש"¹²).

(מעובד ע"פ שיחת עשרה בטבת תשמ"ב)

• 11) ברכות יז, א.

• 12) משלי יט, כא.

198

שיחה זו נאמרה ימים ספורים לאחר שממשלת ישראל 'סיפחה' את רמת-הגולן לשטח ישראל (י"ט טבת תשמ"ב).

אלפיים שנה ללא רמת הגולן?!

בפרשת וארא נאמר¹: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי ["הרימותיה לישבע בכסאי" (פירש"י)] לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'".

זאת אומרת: ארץ ישראל ניתנה בשבועה, לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל, בכל מקום ובכל זמן, באופן של ירושה - שאין לה הפסק. וכמובן בפשטות שאין ביכולת אף אחד לעשות איזו פעולה ואפילו דיבור בלבד בניגוד לענין זה.

גם הגוים יודעים שארץ ישראל שייכת לבני-ישראל, ואפילו בזמן הגלות, כאשר "מפני חטאינו גלינו מארצנו"^{282 283}, הרי גם אז נקראים בני-ישראל בניו של הקב"ה, ובלשון חז"ל²⁸⁴ "בנים שגלו מעל שולחן אביהם". ולכן, גם בזמן הגלות שייכת ארץ ישראל לבעלותם הבלעדית של בני-ישראל, כי כבר נשבע הקב"ה שכל ארץ ישראל לגבולותיה היא ירושת כל-אחד-ואחד מישראל, ובאופן של "נחלת עולם", ולעתיד לבוא "ירחיב ה' אלקיך את גבולך"²⁸⁵.

וחס-ושלום שיהודי יאמר (אפילו בדיבור בלבד) שיש לו קא סלקא דעתך שיש צדק בדבריו של גוי, ולכן, צריכים להחזיר לו שעל השייך לארץ ישראל - למרות שהקב"ה נשבע ונתן זאת לבני-ישראל באופן של "מורשה"! - חס-ושלום להוציא מהפה דיבורים שכאלה!

וזוהי ההדגשה שבפרשת וארא:

עוד קודם מתן-תורה, וקודם האותות והמופתים שניראו בעשר המכות - כבר נשבע הקב"ה לאברהם ליצחק וליעקב שארץ ישראל תהיה "מורשה" לבניהם ובנותיהם [שהרי גם בנות נוחלות בארץ, ועד שישנה פרשה שלימה בתורה בענין זה - פרשת צלפחד, שהן קבלו ירושה בארץ, כולל חלק הבכורה של צלפחד אביהן] - עד סוף כל הדורות!

להשלים בשאט נפש עם המשך הגלות - היה לא תהיה!!

ולאחרי כל זה - נעמד לו יהודי במעמד עשרה מישראל ויותר, ומכריז ברבים ובפרהסיא שצריכים להחזיר חלקים מארץ ישראל לגוים רחמנא ליצלן, באמרו: כשם שעם ישראל התקיים אלפיים שנה ללא רמת הגולן, כמו כן יתקיים עם ישראל עוד אלפיים שנה ללא רמת הגולן!

לא היתה כזאת בישראל שיהודי - ואפילו אינו יהודי - יאמר שעם ישראל יכול להשאר בגלות עוד אלפיים שנה - היה-לא-תהיה!!!

אנשי כנסת הגדולה תיקנו שכל יהודי יאמר בתפילתו - שלשה פעמים בכל יום - "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "כי לישעותך קוינו כל היום". וביום השבת - שאז אין רוצים להזכיר את צער הגלות - אומרים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" (ועד"ז בכל יום חול), היינו, שכל יהודי יראה בעיניו את ביאת המשיח.

וזוהי תפילתו של כל-אחד-ואחד מישראל לפני הקב"ה, וגם אותו יהודי (שאמר את הדברים הנ"ל) מתפלל כן, ואומר "כי לישעותך קוינו כל היום" - היינו, שמצפה לישועתו של הקב"ה (בגאולה העתידה) ביום זה.

ועל-דרך-זה אומרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף-על-פי שיתמהמה עם-כל-זה אחכה לו בכל יום שיבוא"⁵ - לא כפי שאותם שקרנים רוצים לפרש שהתיבות "בכל יום" הם על "אחכה לו" ("אחכה לו בכל יום"), ואילו "שיבוא" - יתכן שיהיה לאחרי אלפיים שנה ("אל תפתח פה לשטן"⁶)!! - כל אחד שמבין פירוש התיבות, יודע ש"אחכה לו" שייך רק על דבר שצריך לבוא תיכף ומיד - "אחכה לו בכל יום שיבוא"!

• 5) י"ג עיקרים לרמב"ם.

• 6) ברכות יט, א.

200

ולאחרי כל זה - נעמד אותו יהודי ומכריז: עם ישראל יכול להתקיים עוד אלפיים שנה ללא רמת הגולן - פירושו של דבר: אלפיים שנה נוספים בגלות, כפי שעם ישראל התקיים ללא רמת הגולן באלפיים שנות הגלות!!!

הרמב"ם אומר²⁸⁶ ש"הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" - ואותו יהודי מכריז שעם ישראל יכול להתקיים אלפיים שנה נוספים בגלות רחמנא ליצלן!!

ובזה רואים את הענין ההפכי מ"מצוה גוררת מצוה"²⁸⁷:

התורה אומרת²⁸⁸ שהעולם יתקיים ששת אלפים שנה - "שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב". היינו, שלאחרי ששת אלפים שנה לקיום העולם, יהיה הענין של "חד חרוב", שאז יהיה "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"²⁸⁹.

והנה, כאשר כותבים שטרות על-פי תורה, כגון: כתובה, וכיוצא-בזה - כותבים ששנה זו היא: שנת חמשת אלפים שבע מאות ארבעים ושתים לבריאה. זאת אומרת, שהתורה אומרת דברים ברורים שנשארו כך וכך שנים (258 שנים) לסיום ששת אלפי שנות קיום העולם, ולאחרי-זה יהיה "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". היינו, אופן נעלה ביותר בעולם, ועד שנקרא "חד חרוב".

ולעומת זאת - נעמד לו יהודי ומכריז ברבים שיתכן שהעולם יתקיים עוד אלפיים שנה, ולא זו בלבד, אלא - אלפיים שנות גלות, ללא רמת הגולן!!!

התורה אומרת שקיום העולם יהיה רק ששת אלפים שנה - והוא מוסיף עוד למעלה מאלף ומחצה שנים!!!

וכאמור לעיל - היפך הענין ש"מצוה גוררת מצוה": התורה אומרת שקיום העולם יהיה רק ששת אלפים שנה, והוא אומר שהעולם ימשיך להתקיים עוד אלפיים שנה (למעלה מאלף ומחצה שנים יותר ממה שכתוב בתורה); התורה אומרת ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" (כנ"ל מדברי הרמב"ם), ואותו יהודי אומר שהגלות תמשך עוד אלפיים שנה - אלפיים שנה נוספים ללא רמת הגולן!!!

יהודי וגלות - לא הולכים ביחד!

יהודי ומציאות הגלות הם שני הפכים, ולכן, מצד עצם מציאותו של היהודי, לא תיתכן הגלות, וכמאמר רז"ל¹¹ שלא יתכן אצל בני-ישראל מציאות העבדות והגלות, כי הקב"ה אומר "שטרי קודם".

ועל-דרך-זה מובן בנוגע לשייכותה של ארץ ישראל עם בני-ישראל: כאשר באים גוים וטוענים שיש להם שטר בעלות על ארץ ישראל, אומר להם הקב"ה "שטרי קודם", כי הקב"ה הוא בעל-הבית על כל ארץ ישראל (והעולם כולו), והקב"ה נתן את בעלותו על ארץ ישראל לבני-ישראל, וכמאמר רז"ל^{290 291} "אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי".

וגם כאשר בני-ישראל נמצאים בגלות ("מפני חטאינו גלינו מארצנו") - עדיין נקראת ארץ ישראל "ארצנו" (גלינו מארצנו").

והנה, בנוגע לכללות ענין הגלות אמרו חז"ל: "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". היינו, שצריכים לבכות ולקונן על רוע הגלות, ולבקש מהקב"ה שיבטל את ענין הגלות!

וישנה הבטחת הקב"ה שבני-ישראל אינם צריכים לחכות חס-ושלום מאות או עשרות שנים כדי שיוכלו לצאת מן הגלות - אלא בידכם הדבר תלוי, וכפסק-דין הרמב"ם ש"הבטיחה תורה" שכאשר ישראל עושין תשובה "מיד הן נגאלין"!

וכללות ענין התשובה אינו תלוי במשך זמן - כי "בשעתא חדא וברגעא חדא" יכול יהודי לעשות תשובה, ויהודי נוסף עושה תשובה - מבלי להתפעל ולחשוב 'מה יאמרו הבריות' - מאי נפקא-מינא 'מה יאמרו הבריות' - צריכים להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה!

והרי הקב"ה אומר דבר ברור בתורתו שקיום העולם יהיה "שיתא אלפי שני" בלבד, וכן ציוה לכל יהודי להתפלל לפניו "כעבדא קמי מריה", ולומר "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "כי לישעותך קוינו כל היום", ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ואמונתו של יהודי בביאת המשיח צריכה להיות באופן ד"אחכה לו בכל יום שיבוא" - ולכן, כאשר קורה שיהודי מתבטא באופן שאינו רצוי (כנ"ל), מוטלת עליו החובה לחזור בתשובה, מבלי להתפעל ולחשוב 'מה יאמרו הבריות'!

אבל כנראה שאותו יהודי אינו רוצה לצאת מן הגלות, באמרו שהגלות הוא דבר טוב חס-ושלום, ולכן, ברצונו להשאר בגלות!!

אין להתחשב באלו החפצים להישאר בגלות!

ובקשר לזה - ישנה הוראה בסוף פ' שמות:

כללות פרשת שמות מספרת אודות מעמדם ומצבם של בני-ישראל בהיותם בגלות מצרים - החל מהתחלת הפרשה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", וסיומה -סיפור קושי הגלות, עוד קודם שהביא הקב"ה את המכה הראשונה על מצרים (שזה מסופר בפ' וארא).

ובסוף פרשת שמות נאמר²⁹² - "כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" ("על כרחם של ישראל יגרשם"), זאת אומרת: היו יהודים שלא רצו לצאת מגלות מצרים, ועל זה אמר הקב"ה - "ביד חזקה יגרשם מארצו": גוים יגרשו את בני-ישראל מן הגלות!!

על-פי-זה מובן שכל הענינים המנגדים ללימוד התורה כדבעי ולקיום המצוות בהידור, ודיבורים הנ"ל נגד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש - לא יעכבו את ביאת משיח צדקנו, ובפשטות: ביאת משיח צדקנו תהיה תיכף ומיד, "אחכה לו בכל יום שיבוא", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", וטעם הדבר - כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"²⁹³!!

וגם כאשר מדברים באופן האמור במעמד עשרה מישראל ויותר - אין לזה ערך כלל, כי מאחר שדיבורים אלו הם היפך התורה, הרי ישנו כלל¹⁵ ש"אין שליח לדבר עבירה", ובעניננו - דברי אותו יהודי במעמד עשרה מישראל אינם בשליחות הרבים, אלא דבריו של היחיד והפרט בלבד!

ועל הדברים כגון אלו נאמר: "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א^-ל"¹⁶ -הקב"ה נמצא עמנו, עם כל בני-ישראל ועם כל-אחד-ואחד מישראל (כולל יהודי הנ"ל). ולכן, סוף-כל-סוף יהיו מוכרחים כל בני-ישראל (כולל יהודי הנ"ל) להתנהג על-פי התורה והמצוה, ויעשו זאת מאהבה, ומתוך שמחה וטוב לבב, מאחר שישנה הבטחת הקב"ה¹⁷, "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" - הקב"ה בעצמו יכריח אותו לעשות תשובה, ויערה עליו רוח ממרום, ויודה על האמת - שעשה דבר בלתי רצוי (מסיבות שונות ומשונות), ומה שעבר עבר, ומכאן ולהבא - "דבר אלקינו יקום לעד"¹⁸, "כי עמנו א^-ל"!

ומאחר שהקב"ה הוא "שומר ישראל", מושיע וגואל ישראל, גם כאשר בני-ישראל נמצאים "בקרב הארץ"¹⁹ - הרי בודאי שהקב"ה יעשה זאת "בשעתא חדא וברגעא חדא" -"מיד הן נגאלין".

ביטויי חולשה ברבים - התגרות חמורה בגויים!

נוסף על האמור לעיל אודות דבריו של פלוני - ישנו ענין נוסף בזה: הדברים הגיעו לאזניהם של שונאי ישראל רחמנא ליצלן!

ישנו סרט הקלטה מדבריו, וזה הגיע גם לידי אומות-העולם, והדברים תורגמו לאנגלית, ומצטטים דברים אלו - "בשם אמרם" - באו"ם!

ונוסף על תרגום הדברים באנגלית (שזוהי השפה הראשונה המדוברת באו"ם) - תורגמו הדברים (כפי הנראה) גם בשפות אחרות, וכך מופצים דבריו בקרב שונאי ישראל!!!

• 15) ראה קידושין מב, ב. ובריבוי מקומות

• 16) ישעי' ח, י.

• 17) שם כז, יב.

• 18) שם מ, ח.

• 19) לשון הכתוב - ואתחנן ד, ה.

204

אין לך התגרות באומות גדולה מזו!!!

וכל-שכן וקל-וחומר: אם צריכים להזהר שלא להתגרות באומות על-ידי-זה שלוקחים מהם דבר מסויים (כפי שאמר פלוני) - הרי על-אחת-כמה-וכמה שצריכים להזהר שלא לגרות את האומות על-ידי-זה שאומרים להם שיש קא-סלקא-דעתך אצל יהודי לתת לגוי בעלות על חלק (אפילו שעל) בלבד מארץ ישראל - ארץ שהקב"ה נתן בשבועה לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל, באופן ד"מורשה"!

בני-ישראל נמצאים במצור ובשביה, מוקפים ב"שבעים זאבים". ואם-כן, חס-ושלום לגרות את האומות שיכולו לבוא בטענה שישנו יהודי שאמר שהצדק כדבריו של הגוי, ולכן, צריכים לתת לו חלקים מארץ ישראל! - חס-ושלום לומר דבר כזה - "אל תפתח פה לשטן"!!

ואף שדברים אלו נאמרו על יסוד 'עדות שקר' - הרי אצל אומות העולם אין נפקא-מינא מהי הסברת הדברים - הם שומעים את מסקנת הדברים, ומצטטים את הדברים בשם אומרם!

והמצב עתה הוא שהדבר כבר נעשה בפועל (ואי אפשר לשלול זאת באופן של "אל תפתח פה לשטן"): הדברים הוקלטו על גבי סרט הקלטה, וכבר תורגמו והגיעו לידי אומות העולם, והם מצטטים דברים אלו "בשם אומרם"!

והלואי שהדבר יסתיים בציטוט הדברים בלבד, וזאת מאחר ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"²⁹⁴, ולכן בודאי שהקב"ה ישמור ויציל את בני-ישראל מכל אלו שמגרים את האומות, וההצלה תהיה באופן של "וממנה יוושע"²⁹⁵.

הזהירות מפני התגרות באומות - אינה יכולה להיות על ידי הרכנת וכפיפת הראש כלפי הגוים, תוך כדי הבאת משל מ'ימי הביניים' - שכאשר אמרו ליהודי לרקוד לפני הגוי, עשה כן, וקראו לזה 'מה יפית'!!!

ואומרים זאת בתור דוגמא בנוגע לימינו אלו - שיהודים צריכים להתנהג באופן כזה רחמנא ליצלן! והדבר מתפרסם בין אומות העולם! ואין פוצה פה ומצפצף!!!

ובזה רואים את גודל החושך כפול ומכופל של זמן הגלות:

מדברים דיבורים אלו ביום חול, תוך כדי ידיעה שהדברים מוקלטים על גבי סרט הקלטה ותוך כדי ידיעה שישנו מסביבו עולם ובו אומות העולם, שהם שונאי ישראל, שהרי "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב"²², וסוף-כל-סוף יגיעו הדברים אליהם - ואין לך התגרות באומות גדולה מזו!!

הכל מוקלט - נשאר רק להודות!

וכאמור לעיל - הדברים מוקלטים על גבי סרט הקלטה, ואי אפשר להכחיש או לשנות את הדברים - אפילו אם היו רוצים לעשות זאת, ובפרט שכלל אינם מעונינים להכחיש דבריהם אלא אומרים "אכלתי ואוכל עוד"!!

אין זו הפעם הראשונה שדברו דברים ברוח דומה ברבים ובפהרסיא, אלא שבעבר השתיקו את כל המאורע, ואילו עתה - הולכים עושי דבריו ומפרסמים את הדברים!

הלואי שהיו משתיקים את כל המאורע ומפסיקים לדבר אודות ענין זה, אבל תמורת זאת - באים "עדי השקר" שלו, "ליצנים", "חנפים", "שקרנים", ו"מספרי לשון הרע", שכולם "אין מקבלין פני שכינה"²³ - ומחפשים כל מיני תירוצים והסברות, ומנסים לשנות את תוכן הדברים, "לא כך אמרתי אלא כו'" - בה בשעה שאפשר לשמוע את הקלטת הדברים, ולשמוע בדיוק מה אמר פלוני!

אלו המעונינים להגן על כבודו (ולכן מחפשים תירוצים ואופנים כיצד לשנות את הדברים) - היה מוטב שיקבלו 'שכל' ויבינו שאי אפשר להכחיש ולשנות דברים שהוקלטו על גבי סרט הקלטה, ולכן, מוטב להם (כדי להגן על כבודו) להשתיק את הדברים!

ולאותם "שקרנים" המנסים לשנות ולפרש את דבריו באופן אחר - צריכים לומר: במקום להסביר זאת ליהודים, תלכו לאו"ם ותנסו להסביר להם את פירושיכם, ונראה אם תצליחו לשכנע אותם בה בשעה שישנו סרט הקלטה שבו אפשר לשמוע את הדברים באופן מדוייק!!

• 22) רש"י וישלח לג, ד.

• 23) סוטה מב, א.

206

וכאמור לעיל - אלו שרוצים להגן על כבודו, באמרם שזהו "כבוד התורה" - הרי "כבוד התורה" האמיתי הוא שלא יאמרו ש"דעת תורה" היא שהעולם יכול להתקיים עוד אלפיים שנה (היפך דברי התורה שקיום העולם יהיה רק ששת אלפים שנה), ועל-אחת-כמה-וכמה -אלפיים שנות גלות נוספים רחמנא לצלן!! - דיבורים כאלו אינם מנחילים כבוד אמיתי! אם דואגים באמת עבור "כבודו" - אין דרך אחרת חוץ מדרך האמת, על-פי "תורת אמת"!

ולכן, מוטב שפלוני יודה שדבריו בטלים ומבוטלים, ומה שאמר כן - היה בשוגג ובאונס!

וכפי שהגמרא²⁹⁶ מספרת אודות גדולי ישראל - אמוראים - שלא התביישו להודות ולומר: "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי".

ויתירה מזו: אפילו משה רבינו "הודה ולא בוש כו'" - באמרו ש"לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות"²⁹⁷! ולמרות שישנו פסק-דין בשולחן-ערוך שאסור לאדם לדמות את עצמו למשה רבינו (וישנו עונש בזה) - אף-על-פי-כן, משה רבינו הורה וסלל את הדרך עבור כל-אחד-ואחד מבני-ישראל, שעל-פי התורה - צריך להודות על האמת, גם כאשר צריכים לומר שדבריו הקודמים בטלים ומבוטלים!

ובעמדנו ביום סגולה, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, שאז מתגלה הענין של "פועל ישועות בקרב הארץ"²⁹⁸ - ישנה נתינת כח מיוחדת שתהיה "ישועה" לפלוני ("ישועה" הבאה מהקב"ה - "ישועתך") ויוכל לפעול על עצמו (באופן קל יותר ממה שנראה) ולהודות שטעה בדבריו! ולא להתפעל מכל מה שאומרים לו אותם ליצנים, חנפים, שקרנים, ומספרי לשון הרע - שאין מקבלין פני שכינה!

משתמשים ב״חפץ חיים״ - לקיטרוג על עם ישראל!

נוסף על האמור לעיל - משתמשים הם בשמו של ה"חפץ חיים" - כדי לפתוח פה לשטן ולומר דברים אלו - "שומו שמים"!!!

ולא זו בלבד - אלא מוסיפים ואומרים שהיהודים הם האשמים - רחמנא ליצלן - במה שאירע בשנות השואה!

ולא זו בלבד - אלא מוסיפים ואומרים: היות שבארצות-הברית ישנו קיבוץ גדול של בני-ישראל, כמה מליוני יהודים כן ירבו, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", וישנם ריבוי ישיבות, בתי כנסיות ובתי מדרשות, בהם נמצאים יהודים "עובדי ה'", לומדי תורה ומקיימי מצוות בהידור - צריכים הם לדעת שהמאורעות שהיו באירופה בשנות השואה, יכולים לחזור ולהשנות רחמנא לצלן, היה-לא-תהיה, ו"אל תפתח פה לשטן", ואפילו לא לחשוב על ענין כזה, אפילו אצל שונאי ישראל!

ודברים אלו מתפרסמים אצל שונאי ישראל!!!

וכל הנ"ל נאמר ב"חדא מחתא", וכאמור - מקשרים זאת עם ה"חפץ חיים", ולמרות כל זה - אין פוצה פה ומצפצף!

ישנם תלמידים של ה"חפץ חיים" שהם עדיין בעלמא דין, והם יודעים את האמור לעיל, וחלקם היו נוכחים בעת אמירת דברים אלו, ואף-על-פי-כן - אין פוצה פה ומצפצף!!

ה"חפץ חיים" כתב כמה ספרים: משנה ברורה, ועוד, ואחד מספריו נקרא "חפץ חיים", כי בספר זה מבואר בארוכה אודות הענין דשמירת הלשון - בהתאם לכתוב²⁷ "מי האיש החפץ חיים וגו'". ועל שם ספרו זה - נקרא בשם "חפץ חיים".

ובספרו "חפץ חיים" מבאר בארוכה את גודל הענין דשמירת הלשון, ומונה כמה מצוות עשה ומצוות לא תעשה הקשורות עם שמירת הלשון. וכל זה מיוסד על הפסוק "מי האיש החפץ חיים וגו'" - אינני רוצה לפרט מה שכתוב בהמשך הכתובים!!

ולאחרי כל זה - משתמשים הם בשמו של ה"חפץ חיים", כדי לדבר דיבורים הנ"ל -היפך לגמרי מהמבואר בספר "חפץ חיים" אודות גודל הענין דשמירת הלשון!!

בגמרא נאמר בפירוש⁶ "אל יפתח אדם פיו לשטן", ובפרט על-פי המבואר בארוכה ב"חפץ חיים" גודל וחומרת הענין של שמירת הלשון! - ולמרות זאת, משתמשים בשמו של ה"חפץ חיים" לדבר באופן הפכי משמירת הלשון: שקרים, חנופה, ליצנות, לשון הרע, ושנאת ישראל!

27) שם לד, יג.

208

לפי שיטתם - יש למסור לאויבים גם את ירושלים העתיקה והכותל המערבי!!

ובנוגע לטענתם שאסור להתגרות באומות - הרי [נוסף על האמור לעיל שאין לך גירוי האומות גדול מזה שנעשה על-ידי דבריו של פלוני] דובר כמה-פעמים שכלל זה קאי רק בנוגע לשטחים שעדיין אינם נמצאים תחת בעלותם של בני-ישראל, מה-שאין-כן בנוגע לשטחים שכבר נתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה.

אך לפי שיטתם - שכלל זה ("אל תתגרה") תקף גם על השטחים הנמצאים כבר ביד בני-ישראל - אם-כן, בראש ובראשונה תקף כלל זה גם על ירושלים העתיקה, ביחד עם הכותל^-המערבי, וכל הבתי כנסיות ובתי מדרשות אשר שם - כי כשם שאומות-העולם תובעים בחזרה את רמת הגולן, תובעים הם ביתר שאת וביתר עוז את ירושלים העתיקה, היה-לא-תהיה!

וכידוע ומפורסם לכל כאשר חתמו את ההסכם הידוע בקעמפ^-דייויד - הודיע הצד שכנגד שאין מדברים עתה על התביעות שיתבעו הערבים בעתיד [כי לכל לראש צריכים הם לקבל את כל מה שניתן על-ידי לחץ - למרות שמדובר אודות לחץ של "קול עלה נדף"²⁹⁹, כי אם היו נעמדים בתוקף, היה מתבטל הלחץ], אבל זאת צריכים לדעת - שהתביעות של 100.000.000 הערבים בתקפם עומדים! ותביעתם - לחזור לגבולות 1967, כולל החזרת ירושלים העתיקה, ולאחרי-זה ידונו הם מה אפשר לתבוע עוד!!!

וכמדובר כמה-פעמים שהסכמי קעמפ^-דייוויד הם "צרה שלא היתה ליעקב כמוה", ועד היום אין יכולים לצאת מהסבך שנגרם על-ידי חתימת הסכם זה:

לכל לראש - נתנו לגוים בידים את המצרך החיוני ביותר הנחוץ הן לכלכלת ארץ ישראל, והן לבטחון ארץ ישראל! ומוסיפים ואומרים: "אכלנו ונאכל עוד" - מבטיחים לתת לגוים עוד ועוד!

ומה שמנסים להשלות את הציבור שפעולות אלו יקרבו את השלום המיוחל - אי אפשר לקרב את השלום על-ידי פעולות המגבירים את הסכנה למלחמה היה-לא-תהיה, על-ידי-זה שנותנים לשונא את כלי הנשק!!

מגרשים יהודים מארץ הקודש מטעמים של "צדק ויושר" - לא יתכן ש"צדק ויושר" יחייב לגרש יהודים מארץ הקודש רחמנא לצלן!!

הקב"ה תובע מבני-ישראל שיתנהגו על-פי "תורת אמת", ובפרט כאשר מדובר אודות ענינים הקשורים עם ארץ ישראל, ארץ שעליה נאמר²⁹ "אמת מארץ תצמח"! - ישנם כאלו המנסים לקבור את ה"אמת" ב"ארץ", ועל זה אומרים להם שבסופו של דבר "אמת מארץ תצמח", כי אין דרך אחרת מלבד דרך האמת - שדרך האמת קשורה עם הקב"ה, כמאמר-רז"ל³⁰ שחותמו של הקב"ה אמת, וזוהי הדרך המביאה לשלום אמיתי - ששמו של הקב"ה שלום !

והנה, תמורת זה שיהודים צריכים להתנהג בדרך האמת, וכאשר מדברים באופן בלתי רצוי צריכים להודות על האמת ולומר שהדברים בטלים ומבוטלים (כנ"ל בארוכה) - ישנם יהודים שלמרות היותם לומדי תורה וחובבי תורה, רוצים הם לעשות "טובה" לאותו יהודי, באמרם לו: "קצין תהיה לנו", ונותנים לו "יישר-כח" על דבריו, ומוסיפים ואומרים: "עלה בכחך זה"! - הנהגה זו היא היפך הטובה עבורו (כנ"ל), והעיקר - זהו היפך התורה!!

וכאמור לעיל - מתייגעים למצוא דרך כיצד לשנות בדבריו, באמרם ש"מותר לשנות מפני דרכי שלום" ו"מותר לשקר מפני דרכי שלום" - לא עלה מעולם על דעת אף א' שיש לשנות ולשקר מפני "שנאת ישראל"!!

תמורת זאת שצריכים להודות על האמת כו' - מארגנים ועורכים "אסיפות" כדי להחליט כיצד להוסיף בהפצת "שנאת ישראל"!!!

וכידוע שדבר הנאמר בפני שלשה אנשים (בדוגמת אסיפות הנ"ל) - לא שייך בו הגדר של "לשון הרע" - כי הדבר ידוע ומפורסם לכל!

הסכמתם למסירת חלקים מארץ ישראל - נובעת מה״שנאת ישראל" שיש להם!

אין זו הפעם הראשונה שבאותו חוג מתנהגים באופן של "שנאת ישראל":

לפני כמה חדשים באה אשה בעלת תשובה (ויש אומרים שהיא גיורת) אל יהודי הנ"ל,

• 29) תהלים כה, יב.

• 30) שבת נה, א. ועוד.

210

והוא גירש אותה מחדרו! וכאשר לא רצתה לצאת - ציוה למשמשים שלו [אותם "שקרנים" ו"חנפים"] להוציאה מחדרו!

הנהגה זו נובעת משנאת ישראל - היפך הוראת התורה שצריכים להתנהג באופן של אהבת ישראל. ובפרט כאשר מדובר אודות אשה - כמבואר בשולחן-ערוך³⁰⁰ ש"דמעתה מצויה"!

• - יודעים את שמה של האשה, יודעים היכן היה מאורע זה, יודעים בחדרו של מי אירע הדבר, ויודעים מי הם המשמשים שהוציאוה מחדרו!

רק היות שסיפור זה לא התפרסם בעיתונות - חושבים לעצמם אותם יהודים שאפשר להמשיך להתנהג באופן כזה!

למאי נפקא-מינא אם סיפור זה התפרסם בעיתונות או לא - "כלפי שמיא גליא", וכמאמר רז"ל³⁰¹"הפנקס פתוח והיד רושמת"!!!

• - אין הכוונה לפגוע בעולם-הבא של מישהו - שיהיה לכל יהודי "שלש מאות ועשר עולמות"³⁰² - אלא כוונת הדברים היא: כאשר נמצאים בעולם-הזה התחתון, הגשמי והחומרי, צריכים להתנהג באופן של אהבת ישראל "כולנו כאחד"!

דרך התורה היא - "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"³⁰³ - לעשות צדקה וחסד (אהבת ישראל) עם יהודי, ולא לגרש אשה בעלת תשובה מחדרו, ובפרט כאשר מדובר אודות גיורת - כידוע גודל הזהירות באופן ההנהגה עם גר (ועד שיש בזה ריבוי לאוין)!

לא רציתי לספר סיפור זה עד עתה, כי קויתי שיפסיקו בשנאת ישראל שלהם, אבל עתה רואים שהם ממשיכים ללכת בדרך זו!

אותם יהודים יוצאים בתעלומה של שנאת ישראל, הם יוצאים נגד צדיקים - "ועמך כולם צדיקים"³⁰⁴ - ומשדלים יהודים שלא יסכימו שבנותיהם ינשאו לבחורים שלמדו בישיבות אחרות!!! - זוהי "שנאת ישראל טהורה" (היינו, ללא כל ענין של קדושה וכוונה לשם שמים)!

וכמבואר במדרז"ל³⁶ שהנהגה באופן של אכזריות על רחמנים (שנאת צדיקים - "ועמך כולם צדיקים") קשורה עם רחמנות על אכזרים - ועל-פי-זה מובן שההנהגה באופן של שנאת ישראל, קשורה עם הדיבורים אודות הצדק של אומות-העולם בנוגע לחלקים בארץ ישראל!!!

״שנאת ישראל״ - מלחמה בה׳ ובתורתו!

וכן בעניננו:

נוסף על אמירת דברים הנ"ל בשבוע שעבר - הנה במקום להודות על האמת ולהתחרט, עורכים אסיפות כיצד להגביר את התנועה של שנאת ישראל!

לכאורה, אין עניני להיות "שוט" אצל הקב"ה, ואין זה מחובתי למחות ולעורר על דברים שנאמרו בארץ הקודש, בירושלים עיר-הקודש, ובמעמד כמה מגדולי ישראל!!! -אבל אף-על-פי-כן, מדברים עתה אודות ענין זה, כי הם ממשיכים באותם פעולות של שנאת ישראל!

ויתירה מזו: שולחים שליחים מארץ ישראל לחוץ לארץ (לניו-יורק) לראות מה אפשר לעשות בחוץ-לארץ כדי להגביר ולהוסיף בשנאת ישראל!

בנוגע להוצאת ספרי קודש מארץ ישראל לחוץ לארץ, ישנה שקלא-וטריא באחרונים, ומחפשים היתרים על-זה. אבל להוציא "שנאת ישראל" מארץ ישראל לחוץ-לארץ - דבר כזה לא היה מעולם עד לחושך כפול ומכופל של ימים אלו!

נערכה כבר אסיפה בחוץ-לארץ בנוגע לענין זה (כיצד להגביר שנאת ישראל), ונקבע כבר תאריך לאסיפה נוספת! - ותקותם של משתתפי האסיפה היא, אולי לא ידעו שהם השתתפו באסיפה זו!

• 36) ילקוט-שמעוני שמואל רמז קכא.

212

הם שוכחים ש"כבר היה לעולמים": הראשונים שבאים לספר את הפרטים אודות אסיפות כאלו (שבהם מדברים אודות שנאת ישראל) הם - מאותם אנשים שהשתתפו באסיפות אלו, או תלמידיהם!

וטעם הדבר מובן בפשטות: אותם אנשים חדורים בשנאת חנם, והם שונאים גם את אלו שבפניהם אמרו את ה"עדות שקר"! - וכאשר ישנה "שעת הכושר", מתגלה דבר זה בפועל ובגלוי - מרצונם או שלא מרצונם - הם יוצאים מאסיפה זו ומזיקים את משתתפי האסיפה!!!

וכמאמר רז"ל³⁰⁵ "סהדי שקרי אאוגרייהו זילי - השוכרים אותם מבזים אותם וקלים הם בעיניו" - ולכן, אותו "עד שקר" ילך בעצמו ויספר את כל מה שהתרחש באסיפה, והוא יספר את האמת!

וכמדובר כמה-פעמים שאין דרכי להזכיר שמות של אנשים כו' - אבל אלו שהשתתפו באסיפה זו יודעים מי השתתף באסיפה זו, ומה היה תוכן הדברים שנאמרו באסיפה זו!

ומאחר שבאסיפה זו השתתפו יותר משלשה אנשים - יודעים הם שזהו ענין הנעשה בפרהסיא, ולכן, בודאי שהדבר יתפרסם, ולא ימלט שבמשך הימים הבאים לא יתפרסמו יותר פרטים מאסיפה זו!

הרמב"ם פוסק³⁰⁶ להלכה בספרו "יד החזקה" - ש"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", זאת אומרת: אין הכוונה שיש חלק בתורה שענינו שלום ואהבת ישראל, ויש חלק בתורה הקשור עם היפך ענין השלום ואהבת ישראל חס-ושלום - אלא "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם". ואם-כן, כאשר מדברים אודות שנאת ישראל - הרי זו מלחמה בה' ובתורתו!!

האם מישהו התעלף לשמע דברים כאלה?!

לכאורה יכולים לשאול: מהי התועלת בזה שמדברים עתה אודות ענינים אלו - הרי אין צועקין על העבר, ומה יועילו כל הצעקות?!

והתשובה לדבר: כאשר נעשה "דבר מבהיל" הפוגע בבטחונם של בני-ישראל בכל מקום שהם - הנה כל יהודי "נורמלי", שאיכפת לו אודות עם ישראל, אינו עושה חשבונות אם כדאי לו לצעוק, אם צעקותיו תועלנה וכו' - כאשר הדבר כואב באמת, צועקים באמת!!

ואם יבוא מישהו ויאמר שהוא "בעל מוחין גדול", וביכלתו להתאפק ולא לצעוק למרות גודל הכאב - הנה כאשר חותכים (רחמנא ליצלן) את אצבעו הקטנה שברגלו השמאלית, הרי הוא מזדעזע מכאב וצועק! וכאשר שואלים אותו: פעלת משהו על-ידי הצעקה?! -הרי הוא מודה שלא פעל מאומה, אבל אף-על-פי-כן הרי הוא צועק - כי הדבר כואב לו!!!

כאשר הולכים בדרך שהיא היפך האמת - ישנם מאות דרכים כיצד להזיק ליהודי היל"ת; ישנם שבעים אומות, אלו היושבים באו"ם, וכל אלו ה"נסחבים" אחריהם. אבל כאשר הולכים בדרך התורה, ישנו "שולחן ערוך" המגביל ואומר כיצד צריכים להתנהג [ואם הוא רוצה להתנהג היפך דברי השולחן-ערוך - צריך הוא למצוא איזה ביטוי ב"שולחן-ערוך" שיוכל לפרשו כרצונו, כדי להרגיע את מצפונו האישי!]. ולכן, כאשר רואים שיהודי מתנהג באופן מבהיל - הרי אין דרך אחרת אלא לצעוק שהדבר כואב, וצעקה זו היא הסימן שהדבר כואב לו!

ובענין זה - ישנו סיפור שמספרים אודות ה"חפץ חיים":

כאשר מלכות פולין גזרה פעם גזירה נגד היהודים, הלכה "משלחת" של יהודים מכובדים כדי לפעול למען ביטול הגזירה, ולא הצליחו לפעול מאומה.

כאשר באו אל ה"חפץ חיים" כדי לדווח על התוצאות (שלא פעלו מאומה) - סיפרו לו שדיברו עם השר, ואמרו לו את כל הטענות שלהם, אבל הדבר לא הועיל מאומה. אמר להם ה"חפץ חיים": האם מישהו מכם התעלף בשעת מעשה?! - אם הדבר היה נוגע באמת -היה מישהו מכם מתעלף!!

ועל-דרך-זה בנדון-דידן:

נעמד לו יהודים ומדבר ברבים אודות אלפיים שנות גלות נוספים - האם מישהו מהעומדים התעלף לשמע דיבורים אלו??!!

214

אותו יהודי דיבר אודות קיבוץ של מליוני יהודים הנמצאים בארצות-הברית, באופן כזה שלא רוצים לדבר אפילו על שונאי ישראל - האם מישהו מהשומעים התעלף לשמע

דיבורים כאלו??!!

ולא זו בלבד - אלא לאחרי כל זה הולכים ומארגנים אסיפה, ומחליטים לארגן אסיפה שניה ושלישית, כדי למצוא דרכים לחזק ולהוסיף בשנאת ישראל!!

ומובן בפשטות שסוף-כל-סוף לא יצליחו בכל מזימותיהם - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹⁶! "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"¹⁴!

(מעובד ע"פ שיחת כ"ד טבת תשמ"ב)

״נכרים שצרו״ - יוצאים עליהם בכלי-זיין אפילו בשבת - גם בחוץ לארץ!

הנהגת בני-ישראל צריכה להיות באופן של "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר"¹, וכפי שאמר דוד "ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות"².

זאת אומרת: מאחר שבני-ישראל נמצאים בגלות, וכידוע פתגם כבוד-קדושת מורי-וחמי אדמו"ר נשיא דורנו³ "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל" - לכן ישנו ציווי "שלא יעלו ישראל בחומה . . שלא ימרדו באומות-העולם"⁴:

אבל יחד עם זה - כאשר מדובר אודות מצב של "נכרים שצרו על עיירות ישראל", "בעיר הסמוכה לספר", הנה אפילו אם העיר היא בחוץ לארץ "נהרדעא" שבבבל - ישנו פסק-דין ברור בגמרא ובשולחן-ערוך⁵ ש"יוצאין עליהן בכלי-זיין ומחללין עליהן את השבת", וטעם הדבר - "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ ליכבש לפניהם".

זאת אומרת: למרות שביום השבת אסור לעשות "עובדין דחול", ובפרט לצאת עם "כלי-זיין", שזהו איסור מן התורה. בכל-זאת, ישנו פסק-דין ברור בשולחן-ערוך הלכות שבת ש"יוצאים עליהם בכלי-זיין ומחללין עליהם את השבת". וכאמור - הלכה זו מפורשת בהלכות שבת. היינו, שפעולת היציאה בכלי-זיין ביום השבת קשורה עם כבוד וקדושת השבת, כמובן ממאמרי רז"ל⁶ "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

ועל-פי-זה מובן שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות, ואפילו בחוץ-לארץ (ב"נהרדעא" שבבבל) - מצווה התורה לעשות פעולות בדרך הטבע, ולצאת בכלי-זיין.

אף דוד המלך נקט בפעולה טבעית, וכמו שכתוב⁷ "ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים . . וישם אותם בכלי . . ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו ותבטע האבן במצחו

• 1) תהלים כ. ח.

• 2) שמואל-א יז, מה.

• 3) לקו"ד ח"ד תרצב, א.

• 4) כתובות קיא, א.

• 5) עירובין מה, א. שו"ע או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 6) יומא פה, ב. ובריבוי מקומות.

• 7) שמואל-א יז, מ-מט.

216

ויפול על פניו ארצה" - שעצם לקיחת "חמשה חלוקי אבנים" והשימוש בהם, נחשבת לפעולה טבעית.

ובאמצעות פעולה זו לא רק שנתבטלה גבורתו של גלית הפלשתי, אלא יותר מכך: "ויראו הפלשתים כי מת גבורם³⁰⁷. היינו, שנתבטלה מציאותו לגמרי. ועל זה אמרו הנשים בשירתן "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו³⁰⁸.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת בשלח תשמ"ב)

עמידה בתוקף - הדרך היחידה שאומות-העולם יכבדו את בגי-ישראל!

בני-ישראל צריכים לעמוד בתוקף ובמצב של "לא יכרע ולא ישתחווה"¹ - בנוגע

לשלושת השלמויות - שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ.

יהודים לא מתפעלים מה'גוי'שקייט' הפנימית, ובוודאי שלא מתפעלים מגויים כפשוטם; לא מתפעלים מאיומים ומלחצים - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"²!

ובוודאי ש"נפל פחד היהודים עליהם": כאשר בני-ישראל מתנהגים כ"יהודים". היינו, שכופרים בעבודה זרה ומודים בכל התורה כולה - נופל פחדם על כל העמים הנמצאים סביבם, וכלל לא נזקקים למלחמה חס-ושלום.

ואדרבה: זוהי הדרך היחידה להשכנת שלום אמיתי - הן בארץ הקודש, כמו-שכתוב "ונתתי שלום בארץ"³, ובאופן של "חרב לא תעבור בארצכם", אפילו חרב של שלום⁴. והן בנוגע לכל העולם כולו, כמו-שכתוב⁵ "לא ישא גוי אל גוי חרב".

וכאשר אומות-העולם רואים שבני-ישראל עומדים בתוקף בנוגע לכל הענינים הקשורים עם קיום התורה והמצוות, באופן של "לא יכרע ולא ישתחווה" - הרי זה פועל עליהם שיתנו כבוד ויקר לבני-ישראל, "עם מרדכי"⁶, שהנהגתם היא בדוגמת הנהגתו של מרדכי היהודי - "לא יכרע ולא ישתחווה".

ולכן, בכדי שבני-ישראל יהיו במעמד ומצב של "עם אחד" - "שלימות העם", ויחזיקו בכל ארץ ישראל "שלימות הארץ" - הרי הדרך היחידה לזה היא - העמידה בתוקף של "לא יכרע ולא ישתחווה"!

יהודים צריכים להכריז בפשטות שכל-אחד-ואחד מהם הוא "יהודי" - "כופר בעבודה-זרה ומודה בכל התורה כולה". היינו, שהנהגתו היא על-פי הוראות התורה ("שלימות

• 1) אסתר ג, ב.

• 2) ישעי' ח, י.

• 3) בחוקותי כו, ו.

• 4) תענית כב, ב.

• 5) ישעי' ב, ד.

• 6) אסתר ג, ו.

218 התורה"), ובזה לא שייכים שום חשבונות של דיפלומטיה ופוליטיקה - כי מדובר אודות "תורת אמת" שניתנה מהקב"ה - "אלקים אמת", ו"חותמו של הקב"ה אמת"³⁰⁹ - הקב"ה "חתם" כל דבר שברא בעולם שקיומו יהיה רק כאשר מתנהג על-פי "תורת אמת", שאז יש לו קיום אמיתי.

ומזה מובן שכאשר בני-ישראל מתנהגים על-פי "שלימות התורה", נפעל כללות הענין של "שלימות העם" ו"שלימות הארץ", ומתוך שלום אמיתי, הן בארץ הקודש, ועל-ידי-זה - בכל העולם כולו.

(מעובד ע"פ שיחת י"ב אדר - לילדי צבאות ה' - תשמ"ב)

אי-ישוב חברון וירושלים תיכף לאחר מלחמת ששת-הימים - שגיאה חמורה ביותר!!

. . הרבי חזר ואמר בקול שחובה קדושה להרחיב את היישוב היהודי בעיר העתיקה. אחר דיבר בהרחבה רבה ובפירוט רב שיש לעשות מאמץ גדול ליישב לא רק את הרובע היהודי אלא גם את הבתים ברובע המוסלמי ומבנים סמוכים. "לדעתי", אמר הרבי, "זו לא רק מצוה של יישוב ארץ ישראל, אלא גם משימה דחופה שחייבים לבצעה. כל אחד ואחד חייב לעזור. אנחנו חייבים להוכיח את בעלותינו על ארץ ישראל". הרבי אמר בכאב: "הקב״ה עשה איתנו ניסים, ואין להבין את ממשלת ישראל שאינה עושה את מה שצריך לעשות", ואז סיפר: "עם שחרור ירושלים וחברון פניתי לגורמים רשמיים ברמה הגבוהה ביותר - בחלונות הגבוהים - וחזרתי על פנייתי כמה פעמים בענין הבתים מחוץ לרובע היהודי ובתוך חומות העיר העתיקה, וביקשתי גם שיישבו את הבתים הרבים והשטחים הרבים שבחברון". אומרים לי, המשיך הרבי, "שהדבר נוגד את מדיניות הממשלה שלא להרגיז את הגויים, וגם לגבי ירושלים עונים כך! ממשלות ישראל עשו שגיאה חמורה שמיד עם השחרור לא שמו יד על כל הבתים הללו ולא יישבו אותם ביהודים. דבר זה אי-אפשר להבין!"

"אני סבור", המשיך הרבי, "שעדיין לא מאוחר. אמנם אי-אפשר לעשות כיום מה שהיה אפשר לעשות מיד לאחר מלחמת ששת הימים, אך עדיין לא מאוחר. אם היום כבר לא ניתן לעשות דברים בכוח - אפשר לפעול בכסף. בכל מקרה צריכים לעשות מעשים בפועל - לקנות את הבתים וליישבם ביהודים - כדי שיהודים יתיישבו בירושלים שבין החומות ולא רק באזור החדש, שבו חיות כפי ששמעתי רק 400 משפחות. זה לא מספיק!". כאן ביקש ממני הרבי להיפגש בעניין זה עם השר בורג ואחר שאל אותנו לדעתנו על מדיניות הממשלה ומעשיה. כשענינו שאיננו בקיאים בפוליטיקה במידה מספקת, הרבי השיב: "אני רואה שאתם מתחמקים מלשוחח עמי בפוליטיקה".

המשך בעמי 215 ^

ילדי ישראל המנצחים את ה״יצר" - ישפיעו על אלו הרוצים למסור חלקים מארץ ישראל!

מאחר שהקב"ה נתן את כל ארץ ישראל לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל עד סוף כל הדורות - מובן, שכל הענינים שנעשו בכיוון ההפכי, לקחת חלקים מארץ ישראל ולתתם לגויים, רחמנא-ליצלן - אין להם ממשות כלל כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹!

הקב"ה נתן לבני-ישראל את כל ארץ ישראל לגבולותיה, באופן נצחי - "נחלת עולם" ל"עם עולם" מ"אלקי עולם"; אלא שבנוגע לחלקים מסויימים שבה (אותם חלקים שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל), רצונו של הקב"ה שבאופן זמני יהיו הם ברשות אחרים (אבל גם אומות-העולם יודעים - "מזלייהו חזי"² - שחלקים אלו שייכים לבני-ישראל); אבל כאשר מדובר בנוגע לאותם חלקים שניתנו כבר לבני-ישראל, ובני-ישראל התיישבו שם ועוסקים שם בלימוד התורה וקיום מצוותיה - הרי בוודאי שאין אפשרות לאף אחד לתת חלקים אלו לאומות-העולם, וכל ה"עצות" והדיבורי שטות והבל בכיוון ההפכי (לתת מחלקים אלו לאומות-העולם) - אין להם ממשות כלל, "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום", וטעם הדבר - "כי עמנו אל"!

ומאחר שהקב"ה הוא "בעל הבית" היחיד של הבריאה כולה - הרי בוודאי ש"דבר אלקינו יקום לעד"³!

ויהי-רצון אשר בזכות אותם אלו (ילדי ישראל) שמנצחים את ה"יצר" בכל יום ויום -יצליחו גם אותם יהודים (שעדיין חושבים ומדברים באופן בלתי רצוי - לתת חלקים מארץ ישראל לגויים) לנצח את ה"יצר" שלהם, ונצחון היצר יהיה באופן של "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך - בשני יצריך"⁴, ועד למעמד ומצב של "בכל מאדך" - ללא כל חשבונות וללא חישובים פוליטיים שבלאו-הכי אין להם ממשות כלל, מאחר שהם נגד רצונו של הקב"ה.

• 1) ישעי' ח, י.

• 2) מגילה ג, א.

• 3) ישעי' מ, ח.

• 4) ואתחנן ו, ה. וברש"י שם.

220

ועל-ידי-זה תתגלה אהבת הקב"ה לבני-ישראל - "אהבתי אתכם אמר ה'"³¹⁰ - גם בנוגע לאותם יהודים שמסיבות שונות ומשונות חשבו עצה ודיברו דבר בלתי רצוי (נגד רצונו של הקב"ה), כולל, החזרת שטחי ארץ ישראל לגויים - כי מאחר שהם מנצחים את ה"יצר", ומגלים את ה"חלק אלקה ממעל ממש"³¹¹ שבנפשם, אזי מתגלה אהבת הקב"ה אליהם,

ובאופן של "ישמח ה' במעשיו"³¹². היינו, שהקב"ה יכול לשמוח ולהתפאר בהם, מאחר

שנתגלה אצלם הענין של "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"³¹³. ובקרוב ממש זוכים לגאולה האמיתית והשלימה - באופן של "שלימות העם", "שלימות התורה" ו"שלימות הארץ".

(מעובד ע"פ שיחת ל"ג בעומר תשמ"ב)

לאחר ההערה האישית, הרבי המשיך לדבר על המצב המדיני בארץ ועל הנזק שיהודים מתוכנו גורמים לעם ישראל, כמו קבוצת "שלום עכשיו" וחברי-כנסת הנגררים אחריהם שנלחמים ביהדות התורה, ואז חזר ושאל אותנו: ״ומה אתם אומרים על זה?״ - השבתי שזה אחד הדברים הנוראים שבאו על עם ישראל. אחר הוספתי שמצער הדבר שגם מספר דתיים נגררים אחריהם. הרבי אמר: "לא זו בלבד, אלא שאלה אנשי גלות ברוחניותם ובליבם. לא מספיקה חירות הגוף. העיקר הוא גירוש הגלות שבלב ואלה לא הצליחו להשתחרר ממנה והיא תקועה בלבם. הרבי חזר על הביטוי "גלות בלב" כמה וכמה פעמים וטען שהיא מעכבת את הגאולה... הרבי התבטא: "יש לעשות ולפעול להוציא הגלות מלב היהודים בארץ ישראל, כי אינם בני חורין כל-עוד הגלות בלבם".

יש לציין שהרעיון בדבר גירוש הגלות מהלב היה מוכר לנו מדברי הרבי כבר לפני-כן, משום שבאותה תקופה הרבי הזכיר זאת בהזדמנויות רבות, כאשר דיבר ומחה ללא הרף נגד הסכמי "קמפ-דייוויד". אמרנו אפוא לרבי שרעיון זה חדר לציבור ועשה רושם גדול מאז הרבי השמיע אותו לראשונה, וסיפרנו לרבי שחזרנו על רעיון זה פעמים רבות גם כתושבי העיר העתיקה וגם אני אישית, בפגישותי עם אישים שונים במסגרת תפקידי. כשאמרנו זאת, ניכרה על פני הרבי קורת-רוח ואחר חזר ושאל אותנו: "אני רואה שאתם מתחמקים מפוליטיקה. אימרו לי את דעתכם על ממשלת ישראל, ומדוע ומה חולשתה". - אמרתי מה שנראה לי לפי דעתי באשר לאופן תפקודו של ראש הממשלה והשרים שמה שמאחד אותם הוא רק הרצון לשבת על כיסא של שר... הרבי נאנח אנחה כבדה ואחר שאל: ומה על קולה של היהדות הדתית? איפה היא ואיפה קולה? - עניתי שכוחה של היהדות הדתית קטן, ובכנסת הנוכחית צומצמה בשליש, והוספתי שרבים בציבור מזהים את המפלגות הדתיות בכנסת כקבוצות סחטניות שלא לפי כוחן.

(מתוך יחידות של מר משה שטרן - זי אייר תשמ"ב - נדפס בכפר -חב"ד גליון 670)

אין להתפעל מחתימות על ניירות שטותיים, אשר הפוכים מרצון הקב״ה!

גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, וישנם חלקים מסויימים של ארץ הקודש שנתינתם לבני-ישראל על-ידי הקב"ה מתעכבת עדיין [היות שעדיין לא ניצחו את היצר לגמרי, ונשאר עדיין מקצת מהענין של "חטאינו", ולכן חסר עדיין בשלימות הארץ] - הנה כאשר מדובר אודות אותם חלקים שהקב"ה נתנם כבר לבני-ישראל, ונתנם באופן נסי, הרי בוודאי שבני-ישראל מחזיקים בהם, ואינם נותנים "אף שעל" לאינם יהודים!

ואין להתפעל מכל העצות של אלו הרוצים לתת לגויים חלקים מארץ ישראל, רחמנא-ליצלן, וכן אין להתפעל מדיבורי שטות וחתימות על ניירות של שטות, היפך רצונו של הקב"ה - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹!

ובפרט כאשר ילדי ישראל מוסיפים בכל עניני התורה ומצוותיה, שעל-ידי-זה מתחזק יותר הקשר של בני-ישראל עם הקב"ה, כמבואר בזהר² שהקב"ה תורה וישראל הם דבר אחד, ואז מודגש יותר הענין של "כי עמנו אל", ובדרך ממילא - מתבטלים כל העצות והדיבורים והחתימות שהם היפך רצונו של הקב"ה!

(מעובד ע"פ שיחת ג' סיון תשמ"ב)

• 1) ישעי' ח, י.

• 2) ח"ג עג, א.

222

שיחה זו והבאות לאחריה נאמרו על רקע מבצע 'שלום הגליל' שהחל בט"ו סיון תשמ"ב. בשיחות אלו קורא הרבי לסיים את המבצע במהירות האפשרית, ובכך לחסוך בחיי אדם. הרבי מצביע על הזדמנויות שונות שניתנו משמיים בכדי שיוכלו לסיים את המבצע - אולם לא נוצלו; טעות זו של אי-סיום הפעולה, מדמה הרבי, לטעויות שאירעו בהסכמי קעמפ-דייוויד ובמלחמת יום-כיפור - בהם העדיפו לקבל את חוות-דעתם של המדינאים, ולא את חוות-דעת אנשי הצבא.

הרגש תוקף הגלות - דווקא בארץ הקודש

בהמשך להמדובר אודות כללות הפעולה של מעשינו ועבודתינו (בכל הענינים האמורים לעיל), שעל-ידי-זה זוכים לכניסה לארצנו הקדושה בגאולה האמיתית והשלימה -הרי זה הזמן המתאים להזכיר אודות היהודים הנמצאים כבר עתה בארץ ישראל.

גם היהודים הנמצאים כבר בארץ ישראל - נמצאים בחושך כפול ומכופל של הגלות, שהרי בית המקדש אינו בנוי, וכל המצוות התלויות בזמן שבית-המקדש היה קיים אינן שייכות עתה.

ואף שבטוחים אנו "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו"¹ - הרי פעולה זו צריכה להעשות על-ידי הקב"ה (הנותן שליחות זו למשיח צדקנו). אך בפועל רואים אנו ש"עדיין לא נושענו"^{314 315}, ואם-כן, גם היהודים הנמצאים בארץ הקודש שרויים בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות!

ואדרבה: כאשר נמצאים בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, סמוך למקום 'הר הבית', ורואים את ה'כותל המערבי', שריד בית מקדשנו - אזי מרגישים את חשכת הגלות יותר מאשר בחוץ לארץ!

ומובן, שאין הכוונה בזה לפעול על יהודי נמיכות^-רוח ועצבות חס-ושלום, אלא הכוונה בזה היא - לעודד ולזרז כל-אחד-ואחד מישראל לעשות את כל התלוי בו כדי לבטל את סיבת הגלות, שאז תבוא הגאולה העתידה, ויבנה בית המקדש:

סיבת הגלות היא - "מפני חטאינו גלינו מארצנו"³, ומובן, שכאשר מבטלים את סיבת הגלות ("חטאינו"), מתבטל בדרך ממילא גם המסובב - כללות ענין הגלות.

ולכן, כל פעולה טובה הנעשית על-ידי יהודי, במחשבה, בדיבור או במעשה - ממעטת ומחלישה את סיבת הגלות, וכאשר מצטרפים כמה-וכמה פעולות טובות של כמה-וכמה יהודים ביחד, מבטלים את כללות הענין של "חטאינו", ועל-ידי-זה מתבטל כללות ענין הגלות.

ועל-ידי-זה זוכים לבנין בית-המקדש - העומד בנוי ומוכן למעלה, אלא שהקב"ה ממתין ומבקש מבני-ישראל שיתנו לו את האפשרות (כביכול) להוריד ולהמשיך את בית-המקדש בפועל ממש, על-ידי טהרת לבו של כל-אחד-ואחד מישראל, טהרת ארץ ישראל, טהרת הר הבית - טהרה מענינים שהם היפך רצון הקב"ה, על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות בחיי היום-יום.

ובזה מגרשים את חשכת הגלות, וזוכים לקיום היעוד "קץ שם לחושך"⁴, וזוכים לאתחלתא דגאולה, ותיכף ומיד, באופן של "אחישנה"⁵ - לגאולה האמיתית והשלימה, על-ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

רוצים שוב להחזיר שטחים!

ובפרט בימים אלו - כאשר ארץ ישראל זקוקה לברכה מיוחדת, מפאת המצב המיוחד שבו שרויה ארץ ישראל בימים אלו:

שוב הראה הקב"ה נסים גלויים - שיד ישראל על העליונה, ועד לנצחון למעלה מהמשוער לגמרי, כי הפעולות שהיו אמורות להתבצע במשך ב' ימים בוצעו בפועל במשך יום אחד (ואפילו פחות מזה) בלבד, ועד שכל אנשי הצבא אמרו פה אחד שראו בעיני בשר נסים גלויים למעלה מדרך הטבע - "יד ה' עשתה זאת"⁶.

• 3) נוסח התפילה - מוסף לג' רגלים.

• 4) איוב כח, ג.

• 5) ישעי' ס, ב. וברש"י שם.

• 6) לשון הכתוב - שם מא, כ. איוב יב, ט.

224

ולמרות זאת, ישנם כאלו שרוצים לחזור פעם נוספת על הטעות שעשו במלחמות הקודמות (ג' או ד' פעמים) - לפחד מ'גוי'שקייט' ומגוים, ולהחזיר להם את השטחים שקיבלו מהקב"ה באופן נסי!

טעות זו נעשתה בפעמים הקודמות, ותוצאותיה - מלחמה נוספת!

מבואר במדרשי-רז"ל³¹⁶ שאילו זכו ישראל היתה גאולת מצרים גאולה נצחית שאין אחריה גלות. וכן בעניננו: גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, הנה אם יהודים היו מתנהגים על-פי השולחן-ערוך לאחרי הנצחון במלחמות שלפני-זה, ועומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר לגויים חלקים מארץ ישראל שניתנו להם על-ידי הקב"ה באופן נסי, ועל-דרך-זה בנוגע לחלקים שלמרות שאינם שייכים לארץ ישראל, זקוקים לשטחים אלו כדי לשמור על בטחונה של ארץ ישראל (שהיהודים הנמצאים בארץ ישראל יוכלו לישון בשקט ובבטחון, ולא יצטרכו להתחבא במקלטים) - לא היו באים כלל לידי מלחמה זו (שאפילו אם לא רוצים לכנותה בשם 'מלחמה' - הרי לכל הדעות אין זה 'שלום')!

ולמרות שרואים את התוצאות הבאות על-ידי כניעה ללחצים, ופחד מפני גוים - אף-על-פי-כן, ישנם כאלו שרוצים לחזור על טעות זו פעם נוספת!

הסיבה האמיתית לתופעה של פחד מגוים היא - הפחד והשפלות בפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, שזוהי נפשו הבהמית, "א^-ל זר אשר בקרבך"³¹⁷, שאין לך גלות גדולה מזו כאשר אדם מפחד מפני הגוי'שקייט שבקרבו, וככל שיהיה מעמדו ותפקידו האישי באופן מכובד -הרי הוא נמצא בגלות עמוקה ביותר!

הגוי עצמו מעוגין בהשלמת המבצע!!

כמו כן ישנם כאלו 'פוליטיקאים' שבאו עם חשבונות מבהילים, היפך השכל והטבע לגמרי, וטענו שצריכים להפסיק ולא לסיים את הפעולה בהתאם לתכנית שנקבעה מראש (להבטיח שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל) - מפני הפחד שלהם מהגוים!

אנשים אלו ערכו אסיפות, "עוצו עצה" ו"דברו דבר"⁹, והצליחו אמנם לעכב את תהליך הפעולה במדה מסויימת, ולכן נמצאים עתה במעמד ומצב שבו נמצאים!

וכמדובר כמה-פעמים - אלו המתנהגים באופן האמור, עושים מעשים כאלו שהגוים עצמם לא חשבו כלל לתבוע זאת מהם. ועל-דרך-זה בעניננו:

הודיעו מלכתחילה שנשיא ארצות-הברית עוזב את עיר הבירה למשך עשרה ימים, וזו היתה הוראה ברורה שיכולים לערוך פעולה זו ללא כל לחץ מצד ארצות-הברית [שהם היחידים שיש מקום להתחשב בדעתם, מאחר שבדרך הטבע הם נותנים כסף וכלי נשק] למנוע ולעכב פעולה זו, וזאת - למרות שגם כאשר נשיא ארצות-הברית נמצא בגרמניה או באנגליה וכיוצא-בזה, יכול הוא להתקשר טלפונית ולהפעיל לחץ מכל מקום שבו הוא נמצא - ואף-על-פי-כן, לא הופעל לחץ כזה, וזו היתה הוראה ברורה שנותנים משך זמן של עשרה ימים כדי לערוך פעולה זו בשלימותה, ללא כל לחץ מדיני!

ולאחרי כל זה - התערבו פחדנים אלו (הנמצאים בגלות עמוקה ביותר שהיא פחד ושפלות בפני ה"א^-ל זר אשר בקרבך"), ועיכבו את תהליך הפעולה במדה מסויימת, וכאמור: סיבת הדבר היא - פחד שוא מפני הלחץ של אומות-העולם, בה בשעה שהיתה הוראה ברורה שלא יהיה כל לחץ מדיני, כדי לתת אפשרות לסיים את הפעולה בשלימות!

ובפרט כאשר רואים בפועל שהעולם נמצא במעמד ומצב של "וסכסכתי מצרים במצרים"¹⁰. כלומר, שהגוים ושונאי ישראל עסוקים במלחמות שלהם, בינם לבין עצמם, ואין להם פנאי לעסוק בענינים אחרים (שזהו הטעם, בפשטות, לבחירת זמן זה דוקא לשם עריכת פעולה זו) - הרי בודאי שזהו הזמן המתאים לסיים ולהשלים פעולה זו בשלימותה, בדרך הטבע - הרי זו גם אפשרות להשלים זאת באופן הכי טוב ויעיל, תוך מינימום של קרבנות.

לנצל את הפרת ההסכם - לסיום מבצע ׳שלום הגליל׳!

• 9) לשון הכתוב - ישעי' ח, י.

• 10) שם יט, ב.

226

לכאורה, הרי עשרה ימים אלו - כבר עברו, ואם-כן, מהי התועלת בזה שמדברים עתה על ענין זה?! אלא ידוע שתשובה מועילה בכל מקרה, ובפרט כאשר רואים שאפילו לאחרי שחתמו הסכם של הפסקת אש, הפר הצד שכנגד את קיום ההסכם, ובודאי שזהו בהשגחה פרטית - כדי לתת הזדמנות נוספת לסיים את הפעולה בשלימותה.

זאת אומרת: אמנם היו יכולים לסיים את הפעולה בשלימותה במשך עשרה ימים אלו, אך למרות זאת, מאחר שעדיין לא סיימו זאת (מפני אותם פחדנים) - נותן הקב"ה הזדמנות נוספת שיוכלו לסיים את הפעולה בשלימותה, מאחר שהצד שכנגד הפר את ההסכם שחתם עליו.

ולא זו בלבד שכאשר הצד שכנגד מפר את ההסכם יכול גם צד זה להפר את ההסכם, אלא צד זה מוכרח להגיב ולהפר את ההסכם גם הוא, שאם-לא-כן, הרי זו הוכחה שמפחדים מהצד שכנגד, שזוהי היפך המטרה של פעולה זו!

וגם בענין זה - ישנם הטוענים שלא צריכים לפרסם שהצד שכנגד הפר את ההסכם, אלא לשמור זאת בסוד, ולהמשיך לכבד את ההסכם גם כאשר רואים בפועל שהצד שכנגד מפר את ההסכם!

ומביאים ראיות שכך התנהגו לאחרי חתימת הסכמים שונים בשנים שעברו, עד לחתימת החוזה האומלל ב'קעמפ^-דייוויד', שגם כאשר ראו שהצד שכנגד הפר את ההסכם מיד למחרת חתימת ההסכם, למרות זאת הודיעו בפירוש שצד זה ימשיך לכבד את ההסכם!

הרי רואים בפועל מה הם התוצאות מהנהגה זו?! - לא כדאי לדבר אודות ענינים שהם היפך מעלתן של ישראל, אך בכל זאת מזכירים זאת, כדי שלאחרי עשיית טעות זו כמה פעמים, לא יחזרו שוב על אותה טעות!

ולכן, בהכרח לסיים את הפעולה בשלימות, שתכליתה - לעשות את כל האמצעים בדרך הטבע (מאחר שנמצאים אנו עדיין בזמן הגלות) שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל, הן בגליל - בצפון, הן בדרום, הן במזרח והן במערב, בכל ארץ ישראל לגבולותיה. בפרט שבטחונה של ארץ ישראל נוגע וקשור לבטחונם של כל בני-ישראל בכל מושבותיהם.

החלטות בטחוגיות - רק על-פי אנשי הצבא!!

227

כדי להוסיף בנתינת כח שיוכלו לעמוד בנסיון זה - לסיים פעולה זו בשלימותה, ללא כל התפעלות מאותם פחדנים, ובפרט כאשר רואים את התוצאות מהנהגה זו - צריכים להקשיב לדברי אנשי הצבא, שהם המומחים הבלעדיים לעניני בטחון (ללא עירוב שיקולים פוליטיים ומדיניים), שכולם מכריזים באופן ברור שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כי זוהי הדרך היחידה (על-פי טבע) להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש.

ומאחר שזוהי חוות^-דעתם של כל אנשי הצבא, מטעמי בטחון טהורים - הרי חוות^-דעת זו נעשית הוראת הקב"ה בתורתו (בשולחן^-ערוך), שניתנה מחדש ב"זמן מתן תורתנו".

וזוהי הדרך היחידה להשכנת בטחון ושלום אמיתיים. כלומר, שגם קודם שזוכים לתכלית השלימות בענין השלום (בגאולה העתידה), יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד"¹¹.

לא לחזור על טעויות העבר!!

ונוסף לזה:

רק סיום הפעולה בשלימותה, באופן שיובטח בטחונם ושלומם של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש - יכולה להצדיק את הקרבנות שנפלו למען פעולה זו ה'-יקום-דמם, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ופיקוח נפשו של כל אחד מהם דוחה את כל התורה כולה. ולכן, מאחר שהיה הכרח לערוך פעולה זו כדי להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים בארץ הקודש, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כדי להצדיק - עד כמה שאפשר - את הקרבנות הללו. ובפרט שעל-ידי-זה ימנעו קרבנות נוספים, שלא תאבד עוד אפילו נפש אחת מישראל, שהיא "עולם מלא"¹².

ויהי-רצון שבפעם הזו לא יעשו את אותה הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות - אלא יסיימו פעולה זו בשלימותה (כל זמן שפחדנים אלו לא שולחים עדיין שליחים לבקש ולהתחנן שיקחו בחזרה את השטחים - כפי שהיה בפעמים הקודמות)!

• 11) בחוקותי כו, ו.

• 12) סנהדרין פ"ד מ"ה.

228

ולא להתפעל מהפחדנים שמנסים למנוע זאת, ומובן בפשטות שאין מה להתפעל מהם -כי כאשר שואלים אותם: היתכן שאתם דורשים לעשות אותה טעות שנעשתה בפעמים הקודמות, הרי ראיתם בפועל מה היו התוצאות של טעות זו?! - אין להם מה להשיב! וזוהי התשובה הברורה ביותר!

ו"יערה עליהם רוח ממרום"³¹⁸ - שגם הם ישנו את דעתם, וכולם יחד יעמדו "כאיש אחד בלב אחד"³¹⁹ - כדי לקבל על עצמם להתנהג על-פי הוראות הקב"ה בתורתו - "תורת אמת" ו"תורת חיים", הוראה אמיתית בחיי היום^-יום, הן בנוגע לחיים הפרטיים בתור אדם פרטי, ובפרט כאשר מדובר אודות חייו בתור איש^-ציבור, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות ענין כללי הנוגע לבטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכאשר יחליטו גם הם להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה - הרי בודאי שלא יחליטו לעשות את הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות, וגם דעתם תהיה שיש לסיים פעולה זו בשלימותה.

לחזק את רוח (ורוחניות) אנשי הצבא!

ובנוגע לאנשי הצבא, שהם זכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש בגופם -ימשיכו הם במילוי תפקידם ושליחותם להבטיח (בדרכי הטבע) את בטחונם ושלומם של בני-ישראל, ויסיימו פעולה זו בשלימותה.

ומובן, שאנשי הצבא ממלאים את תפקידם ושליחותם באופן ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", "ובשם אלקינו נדגול"³²⁰, לא באופן של "כחי ועוצם ידי"³²¹ חס-ושלום. אלא יודעים שכאשר נמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל של הגלות, רוצה הקב"ה שישתמשו בנשק גשמי, ויעשו פעולות בדרך הטבע להבטחת בטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכשהולכים בכחו של הקב"ה - עוזר הקב"ה שלא יצטרכו להשתמש בנשק בפועל ממש, כי עצם הידיעה שישנם כלי נשק תפיל אימה ופחד על הצד שכנגד, עד שיברחו על נפשם. וכמו-שכתוב¹⁷ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - שענין זה קשור עם קיום מצות תפילין, כדרשת חז"ל¹⁸.

וכפי שידועים סיפורי הצבא - שבכמה-וכמה מקומות כשראו שבאים יהודים, ברחו לכל עבר, ולא היה צורך להשתמש בכלי הנשק.

ובודאי יהיה כן גם בעתיד הקרוב - כאשר ילכו בכחו של הקב"ה, "בשם ה' אלקינו נזכיר" כולל - קיום הוראת הקב"ה שאסור לוותר על שטחים מארץ ישראל (או שטחים החיוניים לבטחונה של ארץ ישראל) שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות (שלכן ישנם שטחים מארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל, כי צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו).

ולכן, צריכים להשתדל לחזק את הקשר של אנשי הצבא לכל עניני יהדות, ולכל לראש -בטחון אמיתי ב"ה' אלקי הצבאות", שהוא המנהיג של כל הצבאות, החל מ"צבאות השם", צבאו של הקב"ה, ובעניננו - "צבא הגנה לישראל", שזכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש ממש.

וכדי לחזק את בטחונם ב"ה' אלקי הצבאות"¹⁹ - צריכים לחזק את הקשר שלהם לכל עניני יהדות, עד למעמד ומצב דקיום כל עניני התורה ומצוותי' בחיי היום^-יום.

ובזה ישנו ענין מיוחד הנפעל על-ידי כתיבת אות בספר תורה לזכותו של כל-אחד-ואחד הנמצא ב"צבא הגנה לישראל" - שבודאי השתדלו לרשום כל-אחד מהם באחד מספרי התורה הכלליים - כי על-ידי-זה מתקשר כל-אחד-ואחד מהם בקשר אמיתי ונצחי עם עוד 304,804 יהודים (כמספר האותיות שבספר תורה), וכאשר הצד שכנגד רואה (כי "מזלייהו חזי"²⁰) שכל יהודי קשור והולך ביחד עם עוד 304,804 יהודים - הרי זה מטיל עליו אימה ופחד, ולא זו בלבד שאינו מתחיל במלחמה, אלא הוא בורח כל עוד נפשו בו.

וכאשר הולכים בכחו של הקב"ה, "בשם ה' אלקינו נזכיר", ומכריזים בכל הזדמנות שכל ענין נעשה "בעזר השם" ו"בסייעתא דשמיא", ומניפים את הדגל של הקב"ה, "בשם

• 17) תבוא כח, י.

• 18) ברכות ו, א.

• 19) הושע יב, ו. עמוס ג, יג. ועוד.

• 20) מגילה ג, א.

230 אלקינו נדגול", היינו, שמכריזים ש"ה' אלקי הצבאות" הולך בראש - אזי זוכים לקיום היעוד "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכמו שכתוב³²²: "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך". וכל אחד מאנשי הצבא ממלא את תפקידו ושליחותו בתכלית השלימות, וחוזר לארצנו הקדושה בריא ושלם בנשמתו ובגופו.

ועל-ידי-זה פועלים שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של בטחון ושלום, וכמו שכתוב "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד . . וחרב לא תעבור בארצכם", "אפילו חרב של שלום"³²³ - חיילי האו"ם וכיוצא-בזה, כי כל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ביד בני-ישראל, באופן של שלום אמיתי. ועל-ידי-זה מתחזק בטחונם בכל מקום שהם.

(מעובד ע"פ שיחת כ"ב סיון תשמ"ב)

היות שהסיפור עם "גכיהה בן פסיסא" אירע בזמן הגלות - מובן שהוא שייך גם לימינו!

בספר 'דבר יום ביומו' המציין את המאורעות שאירעו בכל יום ויום, על הסדר של כל ימות השנה - מובא סיפור שאירע בכ"ה סיון, על-פי המבואר במגילת תענית¹.

ובהקדים:

סיפור זה מובא גם במסכת סנהדרין², אבל שם נאמר שסיפור זה אירע בכ"ד בניסן.

והנה, כאשר רוצים לתווך בין שני מקומות אלו ולומר שאין מחלוקת בדבר - מסתבר יותר לתקן את הגירסא שבגמרא על-פי הגירסא שבמגילת תענית. כלומר, שגם בגמרא צריך להיות התאריך של כ"ה סיון (ולא כ"ד ניסן).

וטעם הדבר: כאשר מתקנים את הגירסא שבגמרא בהתאם לגירסא שבמגילת תענית -הרי התיקון מתבטא בשינוי שני תיבות בלבד: כ"ה במקום כ"ד, וסיון במקום ניסן (מה-גם שבשני התיבות סיון וניסן ישנם ג' האותיות ס', י', ן', כך שהתיקון אינו גדול כל כך). מה-שאין-כן, אם רוצים לתקן את הגירסא שבמגילת תענית בהתאם לגירסא שבגמרא - הרי נוסף לכך שצריכים לשנות מכ"ה סיון לכ"ד ניסן, צריכים לשנות גם את המקום שבו מובא סיפור זה, כי הסדר של מגילת תענית הוא - שבפרק ראשון מדובר אודות חודש ניסן, בפרק שני אודות חודש אייר, ובפרק שלישי אודות חודש סיון. ועל-פי-זה - אם נאמר שהגירסא הנכונה היא כגירסת הגמרא, היו צריכים לכתוב סיפור זה בפרק ראשון של מגילת תענית (ולא בפרק שלישי). ולכן, מסתבר יותר לתקן את הגירסא שבגמרא על-פי הגירסא שבמגילת תענית - כ"ה בסיון.

במגילת תענית מובא סיפור שאירע בכ"ה סיון - בזמנו של אלכסנדר מוקדון, בזמן בית שני.

זאת אומרת: מאורע זה אירע בזמן שמצבם של בני-ישראל לא היה באופן של גאולה שלימה - כי בזמן בית שני היו בני-ישראל במעמד ומצב נמוך יותר מאשר בזמן בית ראשון,

• 1) פ"ג.

• 2) צא, א.

232

כשם שבית שני היה למטה מבית ראשון, שהרי בבית שני חסרו חמשה דברים, ולכן נאמר בו "ואכבד" - חסר ה'³²⁴.

ויתירה מזו: איתא בספרי קבלה שבזמן בית שני היתה ספירת המלכות במעמד ומצב נמוך יותר ממעמדה ומצבה במשך שבעים שנה של גלות בבל.

ואלו השואלים - היכן המקור לזה בנגלה דתורה?! - מפורש בגמרא³²⁵: "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל", ומכיון ש"מלאכי זה עזרא"³²⁶ , שהיה בהתחלת בית שני, מובן - שזמן בית שני היה נמוך יותר אף משבעים השנה של גלות בבל - היות שבכל שבעים השנה של גלות בבל היתה נבואה בישראל (נביאים אחרונים על-כל-פנים), מה-שאין-כן בזמן בית שני, שרק בתחילתו היה מלאכי (עזרא), מהנביאים האחרונים³²⁷.

והנה, כשם שסיפור זה אירע כאשר בני-ישראל לא היו במעמד ומצב של גאולה שלימה, מובן - שסיפור זה שייך גם לימינו אלו, כאשר נמצאים בחשכת הגלות.

ובפרט שסיפור זה שייך במיוחד לימינו אלו, ועד שאין כל צורך לבאר מהי ההוראה הנלמדת מסיפור זה בנוגע לימינו אלו, כי הדבר מובן מעצמו, כדלקמן.

תוכן הסיפור הוא:

"בכ"ה בסיון איתנטלו דימסנאי (עוררין בעלי חמס שהיו רוצים ליטול חלק) מיהודה ומירושלים. כשבאו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו מי ילך וידון עמהם, אמר להם גביהה בן פסיסא . . אני אלך ואדון עמהם . . אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם.

אמרו ישמעאלים: כתוב בתורה³²⁸ "ביום ההוא כרת ה' את אברהם לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואנו מזרעו של אברהם - כיון שישמעאל בן אברהם - ולכן, נחלוק עמכם. השיב להם גביהה בן פסיסא: כתוב בתורה⁸ "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות". וכתוב בתורה⁹ "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" - ברחו להם.

ועוד באו כנענים ואמרו ארץ כנען שלנו היא, שכן כתוב בתורה¹⁰ "ארץ כנען לגבולותיה". אמר להם גביהה בן פסיסא: וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קיים, הרי כתוב בתורה "ויאמר ארור כנען עבד עבדים"¹¹, עבד שקנה נכסים, עבד למי ונכסים למי. ולא עוד, אלא שיש לכם שנים הרבה שלא עבדתם אותנו. אמר להם אלכסנדר: תשובה ניצחת השיב אתכם, אם אתם מחזירין תשובה הרי מוטב, ואם לאו הרי אתם לו לעבדים. אמרו תן לנו זמן ג' ימים. הלכו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו בתיהם כשהיו מלאים, שדותיהם כשהן זרועות, כרמיהם כשהן נטועות, הלכו וברחו להם. תנא: אותו שנה שביעית היתה, ועשו אותו היום יום טוב.

באו המצרים ואמרו בתורתם אנו מביאין עליהם ראיה. שנאמר¹² "ושאלה אשה משכנתה", ס' ריבוא אנשים יצאו מאצלינו כולם טעונין כסף וזהב, שכן כתוב בתורתם¹³ "וינצלו את מצרים". יתנו לנו כספינו וזהבינו. אמר להם גביהה בן פסיסא: כלום אתם מביאין ראיה אלא מן התורה. כתוב בתורה¹⁴ "ומושב בני-ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה". ס' ריבוא היו אבותינו והעבידום בחומר ובלבנים ובכל עבודה חנם בלא שכר, ראו כמה פעולתינו לנו לכל יום ויום סלע לכל אחד ואחד ביום, ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיע למאת שנה עד שהיתה כל מצרים שלהם, הלכו משם בבושת פנים". עד כאן תוכן הסיפור.

כשמדברים עם גוי בתוקף - הוא בורח ואף משאיר ליהודים את נכסיו!

מסיפור זה רואים שכאשר יהודי מדבר עם אומות-העולם באופן המתאים. כלומר, שהוא אומר להם בפשטות ובתמימות שכך וכך כתוב בתורה (ב"בייבל" - כפי שזה נקרא

• 8) תולדות כה, ו.

• 9) שם, ה.

• 10) מסעי לד, ב.

• 11) נח ט, כה.

• 12) שמות ג, כב.

• 13) בא יב, לו.

• 14) שם, מ.

234

בלשונם) - הנה אפילו כאשר הדברים נאמרים על-ידי יהודי פשוט ביותר, ואפילו יהודי "גבן" (כגביהה בן פסיסא), למרות זאת, מאחר שדבריו הם דברי התורה - הרי הדברים פועלים את פעולתם.

ומובן, שזוהי גם טובתם של אומות-העולם - כי כאשר הם הולכים ובורחים להם (כבסיפור הנ"ל), אינם ניזוקים כלל, אלא הם נשארים שלמים בגופם ונפשם, מאחר שהם מתנהגים באופן המתאים אליהם.

ולא זו בלבד שהם הולכים ובורחים להם (ובמילא אין צורך להילחם עמהם), אלא הם עוד משאירים בתים מלאים שדות זרועות וכרמים נטועים - כפי שאוהבים נוהגים, ולא כשונאים, שגם כאשר נאלצים לברוח, שוברים והורסים הם את הכל, כדי שהשונא לא יוכל להנות מדברים אלו.

וההוראה מזה בנוגע לימינו אלו - פשוטה וברורה, ואין צורך לפרט זאת!

ויהי רצון שגם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, יעמדו בני-ישראל בתוקף התורה, ויחזיקו בכל שטחי ארץ ישראל שניתנו להם על-ידי הקב"ה, ועד שגם אומות-העולם יכריזו ששטחים אלו שייכים לבני-ישראל, ולכן מסייעים הם לבני-ישראל בענין זה, על-דרך ובדוגמת היעוד דלעתיד לבוא - "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"³²⁹.

ובקרוב ממש זוכים לשלימות כל ארץ ישראל לגבולותיה, כולל - "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך"³³⁰, ארץ קני קניזי וקדמוני, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שינצח כל האומות שמסביבו - כפסק הרמב"ם³³¹, ולאחרי-זה - יבנה בית-המקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל, שאז "הרי זה משיח ודאי", "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר³³² אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".

וכל זה נפעל על-ידי מעשינו ועבודתינו, שעל-ידי-זה מאירים את העולם באור התורה ומצוותיה - בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת שלח, מברכים-החודש תמוז, תשמ"ב)

סיום מבצע ׳שלום הגליל׳ - ימנע קרבנות!

ידוע שכשעושים מעשה - לא מספיקה התחלת המעשה בלבד, אלא המעשה צריך להיות בשלימותו. ודוקא כאשר המעשה הוא מעשה שלם, אזי מתבטאת השלימות של התחלת המעשה (ועל-דרך לשון חז"ל¹ "המתחיל במצוה אומרים לו גמור", כדי שמעשה המצוה יהיה בתכלית השלימות).

והנה, הדברים האמורים (שהמעשה צריך להיות בשלימות - מעשה שלם) - נוגעים לענין של מעשה בפועל בימינו אלו (בהתאם להוראת רבותינו נשיאנו שכל ענין צריך להתבטא בעבודת ה' במעשה בפועל) - בהמשך להמדובר לעיל (שיחת כ"ב סיון) בנוגע למצב הבטחון בארצנו הקדושה "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"² (למרות שמטעמים מובנים אי אפשר לדבר אודות ענין זה באופן של אריכות הביאור, ולגלות כל הפרטים שבדבר): לדעת המומחים בעניני ביטחון - הנה כדי להבטיח (בדרך הטבע) את ביטחונה של ארץ ישראל ובטחונם של בני-ישראל הדרים עליה, בהכרח לסיים את מבצע "שלום הגליל" בשלימות, ולא להשאיר את הפעולה באמצע, כי בהעדר סיום הפעולה - "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם. . "³!

וכפי שראו בפועל בפעמים הקודמות - שכאשר לא סיימו את הפעולה בשלימות, הנה לא זו בלבד שהדבר לא הביא למנוחה ושלום, אלא אדרבה העדר סיום הפעולה גרם למלחמה נוספת לאחרי כמה שנים, וגם בינתיים לא היה מצב של מנוחה ושלום, כי היו פעולות חבלה על-ידי מחבלים וכיוצא-בזה (למרות שלפעמים ניסו להעלים זאת במסוה של "תאונת דרכים" וכיוצא-בזה), זאת אומרת שהעדר סיום הפעולה (בפעמים הקודמות) גרם לקורבנות נוספים, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא"⁴!

ולמרות זאת, ישנם 'מדינאים' המפעילים לחץ שלא לסיים את מבצע "שלום הגליל" (שזהו מבצע שנועד להבטיח את ביטחונם ושלומם של יהודי ארץ ישראל) - למרות שגם

• 1) ראה מדרש תנחומא עקב ו. ועוד.

• 2) עקב יא, יב.

• 3) מסעי לג, נה.

• 4) סנהדרין פ"ד מ"ה.

236

הם יודעים מה היו התוצאות מהנהגה זו בפעמים הקודמות!

'מדינאים' אלו נמצאים בגלות פנימית ובטלים כלפי ה"אל זר אשר בקרבך"³³³, ולכן בטלים הם לגמרי כלפי הגויים, בחשבם שעל-ידי-זה יהיה מצב של מנוחה ושלום בה-בשעה שההיפך הוא הנכון, כי כאשר מראים לגוי שמפחדים ממנו, הרי בכך "מגרים" אותו עוד יותר! וכאמור לעיל: 'מדינאים' אלו מעכבים את השלמת מבצע "שלום הגליל", למרות שהיו יכולים לסיים זאת בימים הקודמים במספר קטן יותר של קורבנות!

נשיא ארצות-הברית עזב את "עיר הבירה" למשך עשרה ימים, וזו היתה הזדמנות טובה לסיים את מבצע "שלום הגליל", ללא כל לחץ מצד ארה"ב - כי למרות שכולם יודעים שגם כאשר נמצאים במקום אחר יכולים לדבר ולהפעיל לחץ על-ידי הטלפון (ולא רק שיכולים לדבר אלא מדברים בפועל, ויודעים את כל הנעשה), אף-על-פי-כן ב"עלמא דשיקרא"³³⁴ יכולים להסתפק ב"תירוץ" שהיות ואינו נמצא במקומו - אינו יודע מה נעשה בדיוק, וכאשר יבוא למקומו (לאחרי עשרה ימים) יעשה סוף לדבר.

ולכן, במשך עשרה ימים אלו יכלו לסיים את המבצע בשלימותו, ולהסיר לגמרי את הסכנה (בדרך הטבע) המאיימת על ביטחונם של יהודי ארץ ישראל. וכל זה אפילו מבלי להתחשב בניסים הגלויים שראו אנשי הצבא, היינו אפילו בדרך הטבע יכלו לסיים זאת במשך עשרה ימים! ובפרט כאשר ראו - החל מהיום הראשון - שזהו ניצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי (כפי שאמרו אנשי הצבא), הרי בודאי שהיו יכולים לסיים זאת בפחות מעשרה ימים.

ה'מדינאים' וה'פוליטיקאים' (אלו שלוחמים נגד "מיהו יהודי" ונגד שמירת שבת) ניסו להסביר את הניצחון באופן כזה ואחר; אבל אלו שהיו על-אתר, שהם אנשי הצבא המוסרים את נפשם כדי להגן על ארץ ישראל והדרים עליה (כולל הגנה על ה'מדינאים' היושבים בירושלים ומעכבים את סיום מבצע "שלום הגליל") - ראו כולם שזהו ניצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, ואם-כן בודאי שהיו יכולים לסיים זאת במשך פחות מעשרה ימים.

ואף-על-פי-כן, לא סיימו עדיין את כל הפעולה - בגלל אותם 'מדינאים' המתנגדים לכך וכתוצאה מזה - ישנם עתה קשיים נוספים וקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!

למרות שהיתה הזדמנות לסיים את הפעולה - לא עשו זאת!

וכמו-כן ישנו מבצע נוסף (מבצע סתר) שהורד מסדר היום בגלל אותם 'מדינאים' -למרות שזהו מבצע הקשור עם ביטחונם של בני-ישראל:

אנשי הצבא הגישו תכנית מדוייקת ומפורטת לערוך מבצע מסויים (תוך מינימום של קרבנות) כדי לחסוך את הקרבות על ביירות ועל הכבישים וכו', ובכך היו חוסכים מאות פצועים ועשרות הרוגים הי"ד, ולמרות זאת הוסרה תכנית זו מסדר היום, בגלל התנגדותם של "מדינאים" אלו באמרם "מה יאמרו הבריות"!

[אין כל צורך שהשומעים כאן יבינו אודות איזה מבצע מדובר, אלא הכוונה היא רק -שידעו שענין זה ידוע, ומאחר שאני יודע זאת, הרי פשיטא שיודעים זאת בוושינגטון, בקהיר, בדמשק, בלונדון ובפריז, וכיוצא-באלו!].

ולאחרי זה היתה הזדמנות נוספת לסיים את מבצע "שלום הגליל" וכן לערוך את 'מבצע הסתר' דלעיל: כאשר 'ראש הממשלה' בא לארצות-הברית למשך עשרה ימים, מתוך תקווה שינצלו ימים אלו כדי לסיים זאת, וכאשר יבאו בטענה: היתכן?! - יהיה לו "תירוץ" שכל זה קרה כאשר הוא לא היה בשעת מעשה, ולכן לא היה יכול למנוע זאת (על-דרך האמור לעיל בנוגע לנשיא ארצות-הברית). וכאמור לעיל - אף שכולם יודעים שגם כאשר נמצאים בריחוק מקום מקבלים את כל הידיעות באמצעות הטלפון. בכל זאת, כלפי חוץ מספיק התירוץ הנ"ל.

וכאמור: כוונת נסיעת 'ראש הממשלה' היתה בכדי שאנשי הצבא יוכלו לסיים את הפעולות הנ"ל. וכפי שמצינו בהלכה⁷ את המושג "הלכה ואין מורין כן": זוהי אמנם פעולה המביאה תוצאות טובות (הן בעולם-הזה והן בעולם-הבא), אך בכל זאת, כאשר רוצים להעלות ענין זה באסיפה ב"כנסת", כדי שיפסקו לו האם צריכים לעשות כך וכך - מתחילים

• 7) שבת יב, ב. עירובין ז, א. ועוד.

238

לצעוק, היתכן?! - אין זה הוגן על-פי צדק ויושר - על-פי הכללים של פוליטיקה ודיפלומטיה של ה'מדינאים' באמרם שאין זה מתאים לאנשים "נורמליים"!

כאשר מדובר אודות פעולה שתכליתה שמירת חיי אדם - הרי זו זכותו וחובתו הכי גדולה של כל אדם "נורמלי"! והרי המדובר הוא הן בנוגע לשמירת חייהם של בני-ישראל, והן לשמירת חייהם של הצד השני - שגם הם נבראו בצלם אלוקים!

ולכן אם היו מנצלים את הזמן ש"ראש הממשלה" היה בארצות-הברית, והיו מסיימים את הפעולות הנ"ל - היו כולם מרוצים מזה: אמנם "אין מורין כן" ומשום זה נסע "ראש הממשלה - כדי שיהיה לו "תירוץ" שהוא לא ידע וכדומה. אך אף-על-פי-כן, אם היו עושים זאת בפועל - היו כולם מרוצים מזה היות והדבר היה מביא תועלת לצד השני, שחלק מהם נשארו בחיים (בשונה ממצב בו הדבר נמשך והולך, שאז גם הם נפצעים ונהרגים), ולכן היו כולם מרוצים מזה, והיו מודים על הפעולות הנ"ל!

ולמרות זאת, לא ניצלו ימים אלו כדי לסיים את הפעולות הנ"ל. וכל זאת - מפני אותם 'מדינאים' שהתנגדו לכך!

כבר מספר פעמים טעו והעדיפו להאזין לדעת המדינאים - ועדיין לא לומדים לקח!

אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות כזו - להעדיף את חוות-דעתם של ה'מדינאים' לעומת חוות-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון! - זוהי טעות שחזרה ונשנתה כמה פעמים בחתימת החוזה האומלל של 'קעמפ-דייוויד', במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת סיני - בניגוד מוחלט לחוות-דעתם של אנשי הצבא המבוססת על טעמים ביטחוניים כפי שהם אמרו בפירוש (ואמרו זאת גם במבצע "שלום הגליל") שהדבר יביא לקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!

ב'קעמפ-דייוויד' החזירו שטחים נרחבים החיוניים ביותר לביטחונה של ארץ ישראל (כדי שלא יוכלו לפגוע ממצרים במערבה של ארץ ישראל) - כפי שמכריזים ומרעישים עתה (בנוגע למבצע "שלום הגליל") שבהכרח להרחיק את השונא מהגבול למרחק כזה שלא יוכלו להפגיז את ישובי הגליל - ובכל זאת, החזירו שטחים ביטחוניים אלו!

החזירו את בארות הנפט - שזהו הנשק העיקרי בימים אלו על-פי דרך הטבע (והרי הקב"ה רוצה שכל ענין יהיה בדרך הטבע), ולא רק בשעת מלחמה, אלא זהו מצרך חיוני ביותר שבלעדיו לא ניתן לנהל את המשק!

ויתרה מזו: בארות נפט אלו כלל לא היו תחת בעלותם (של יהודים). ואם-כן, הם אינם בעלי-הבתים החוקיים שיוכלו לתת למצרים את בארות הנפט: על-פי החוק הבנלאומי (לא רק על-פי תורה) שייכים בארות הנפט לאותן חברות שהשקיעו בחפירת הבארות ושאיבת הנפט. ולמרות זאת, החזירו את בארות הנפט ללא בעלות חוקית עליהם. ולכן, יש עתה 'צרות צרורות' מהבעלים החוקיים של בארות הנפט, היות והם תובעים מאות מליוני דולרים עבור בארות הנפט!

ולאחרונה גילו כבר שנוסף על החזרת שטחים בטחוניים והחזרת הנפט - עלה הדבר הון תועפות: 17 בליון דולר! ועדיין אין זה הסוף!

ונוסף לזה - וגם זה עיקר: אנשי הצבא שפכו את דמם עבור שטחים בטחוניים אלו, מתוך אמונה פשוטה שעל-ידי-זה מגינים הם על בטחונה של ארץ ישראל ובטחונם של בני-ישראל, ואם-כן, כאשר מחזירים שטחים בטחוניים אלו - הרי הקרבנות שנפלו מבני-ישראל (שאפילו אחד מהם הוא "עולם מלא") הם ללא כל תועלת בדרך הטבע!

בשביל שיקולים פוליטיים של מדינאים - מאבדים קרבנות מבני-ישראל (שכל אחד מהם הוא "עולם מלא") ללא כל תועלת!

בקשר למלחמת יום הכיפורים הודתה ראש הממשלה דאז שאם היו שומעים לדעתם של אנשי הבטחון והיו מכריזים 'גיוס' בזמן המתאים, היו חוסכים (בדרך הטבע) מאות קרבנות של בני-ישראל! - כפי שהיא עצמה פירסמה זאת בכתב ובדפוס, "למען ישמעו וייראו"!

מאות קרבנות אלו היו בטוחים שעל-כל-פנים מכאן ולהבא לא יחזרו שוב על טעות זו -ואף-על-פי-כן, חזרו שוב על אותה הטעות בחתימת ההסכמים בקעמפ-דייוויד!

כל מה שמסרו למצרים ב׳קעמפ-דייוויד׳ - לשווא!!

וכמדובר כמה-פעמים - כל מה שהחזירו בקעמפ-דייוויד היה מיותר לגמרי, והחזירו זאת על לא דבר:

אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושלא להחזיר שדות הנפט - היו חותמים את "הסכם השלום" גם באופן כזה, והראיה: הצד שכנגד תבע שיחזירו את ירושלים, ולמרות זאת, כאשר עמדו בתוקף והבהירו שזה דבר שלא בא בחשבון - חתמו את "הסכם השלום" גם בלי החזרת ירושלים. ועל-דרך-זה מובן בנוגע לשטחים הבטחוניים ושדות הנפט, שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" באופן כזה!

וטעם הדבר: מצרים היתה אז במצב של בהלה ומבוכה, העדר הכלכלה והעדר הסדר, ונשיא מצרים דאז פחד מפני הפיכה בשלטון (כפי שמפחדים עתה בערב-הסעודית, בסוריה ובירדן), ולכן, היה מוכרח להראות לכל העולם כולו, ובפרט לתושבי מצרים, שהוא השיג "הסכם שלום" עם ישראל. וכן בנוגע לנשיא ארצות-הברית דאז - שהיה מוכרח להשיג "הסכם שלום" בין ישראל ומצרים כדי להציל את יוקרתו האישית בחשבו שעל-ידי-זה ייבחר שנית לתפקיד של נשיא ארצות-הברית. ולכן, בכל מקרה היו מוכרחים לצאת מקעמפ-דייוויד עם "חוזה שלום".

ובהזדמנות זו ניסה נשיא מצרים להשיג הישגים נוספים (מלבד עצם חתימת "חוזה השלום"): הוא ניסה ללחוץ שיחזירו את ירושלים, וכאשר הקב"ה עזר שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים, הרפה ללחוץ על ענין זה, כי השגת "חוזה השלום" היה חשוב עבורו יותר מאשר החזרת ירושלים. ובאותה מידה ניסה להשיג את השטחים ושדות הנפט, אבל מובן בפשטות שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" גם ללא קבלת דברים אלו, כי חתימת "הסכם השלום" היתה חשובה לנשיא מצרים (ולנשיא ארצות-הברית) יותר מאשר השגת שטחים נרחבים במדבר!

זאת אומרת: ככל ש"הסכם השלום" היה חשוב בעיני המדינאים של ארץ ישראל (בחשבם שעל-ידי-זה ימנעו מלחמות), היה הדבר חשוב יותר לנשיא מצרים - כדי להציל את שלטונו במצרים. ולכן, בכל מקרה היה מוכן לחתום על "הסכם שלום", גם אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושדות הנפט, כשם שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים, ובפרט ששדות הנפט וכו' חיוניים לבטחונה של ארץ ישראל (על-פי דרך הטבע) יותר מאשר ירושלים העתיקה!

ולכן: גם אם היו מחזירים למצרים דבר סמלי בלבד - ד' אמות על ד' אמות ממדבר סיני, בחלק הסמוך למצרים (לקהיר) - היו יוצאים גם אז בקול תרועה אודות חתימת "הסכם שלום", והיו מחבקים ומנשקים איש לרעהו, וכל זה היה יכול להיות באופן ששדות הנפט והשטח הבטחוני של מאות קילומטרים המפסיק בים מצרים לישראל [כפי שצועקים עתה בפה מלא שכדי שיוכלו לישון במנוחה בגבול הצפון של ארץ ישראל, מוכרחים שטח של הפסק שיהוה 'רצועת בטחון'] - היה נשאר בידי ישראל!

והטענה הידועה שעל-ידי "הסכם השלום" מנעו עתה חזית נוספת (עם מצרים) - הרי אדרבה: אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר ענינים אלו (היפך ממה שעשו בקעמפ-דייוויד), לא היו צריכים להלחם עתה בלבנון!

וכמדובר כמה-פעמים - כדי למנוע מלחמה על-פי דרך הטבע, הרי זה דוקא על-ידי-זה שמטילים אימה ופחד על הצד שכנגד שיפחד לצאת במלחמה; מה-שאין-כן כאשר נותנים לו את שדות הנפט (שזהו ה"נשק" הכי חשוב) ואת השטחים הבטחוניים, הרי הוא רואה שמפחדים ממנו, ועל-ידי-זה 'מגרים' אותו עוד יותר!

הברירה היחידה: לפרסם את שמם של מעכבי המבצע:

לכאורה: "אין צועקין על העבר", ואם-כן מהי התועלת לדבר עתה אודות הטעויות שעשו בקעמפ-דייוויד וכיוצא-בזה, מהי התועלת לדבר בגנותם של ישראל, ולצער את בני-ישראל על-ידי שמיעת דברים אלו?! - אלא כל זה הוא כדי להזהיר שלא יעשו שוב אותה טעות שנעשתה כבר כמה פעמים - להעדיף את דעת המדינאים על דעת אנשי הצבא שהם המומחים לעניני בטחון!

וכאמור לעיל - בפרטים מסויימים חזרו כבר על אותה טעות גם עתה, כאשר לא סיימו את מבצע שלום הגליל (וכן מבצע הסתר שהוזכר לעיל) בימים הראשונים (כאשר נשיא ארצות-הברית ממקומו, וגם לאחרי-זה - כאשר ראש הממשלה נסע מארץ ישראל לארצות-הברית), בהתאם לחוות-דעתם של אנשי הצבא שעל-ידי-זה יחסכו קרבנות, ולמרות זאת לא עשו כן, מפני התנגדותם של המדינאים!

ומדינאים אלו ממשיכים לעכב את סיום מבצע שלום הגליל, ובגללם נופלים קרבנות נוספים רחמנא-ליצלן, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ונוסף לזה ישנם פצועים רבים!

242

וכל זה - מפני שהמדינאים אינם מוכנים להודות על טעותם בזה שעכבו וממשיכים לעכב את סיום המבצע!

ל"ראש הממשלה" בזמן מלחמת יום הכיפורים היה התוקף להודות בגלוי על הטעות שעשתה בהעדיפה את דעת המדינאים לעומת דעת אנשי הבטחון, שעל-ידי-זה נפלו מאות קרבנות ומאות פצועים ללא כל צורך! - אבל מדינאים אלו אינם מוכנים להודות על טעותם, ולא זו בלבד אלא הם ממשיכים לעכב את סיום המבצע!

והנה, גם לאחרי שכבר נעשתה הטעות (שלא סיימו את מבצע שלום הגליל עד עתה) -הרי מצד רחמיו המרובים של הקב"ה עדיין לא נשללה האפשרות לסיים את הפעולה, ויכולים עדיין לסיים זאת מתוך מיעוט קרבנות, או אפילו ללא קרבנות כלל, וזאת - כאשר ישמעו לדעתם של אנשי הצבא.

אינני משלה את עצמי שכאשר יזכירו למדינאים הנ"ל את הטעויות שנעשו בעבר (בקעמפ^-דייוויד, וכיוצא-בזה) ישנו תיכף ומיד את דעתם ויתחרטו מהשיטה שבה הולכים הם במשך זמן רב;

אודות "יראת שמים" אין מה לדבר עמהם - הם לא מפחדים מהקב"ה, ולא מפחדים מהשולחן ערוך, ולכן יוצאים הם במלחמה נגד "מיהו יהודי", נגד "שמירת שבת", וכיוצא-בזה;

את הבושה מפני בשר ודם [שהרי כולם יודעים שפלוני בן פלוני התנהג כן במלחמת יום הכיפורים, וכתוצאה מזה נפלו קרבנות מיותרים, ולמרות זאת, מתנהג גם הוא בדרך זו] -איבדו הם לגמרי, ולכן, נשארה רק ברירה אחת כדי לפעול עליהם שישנו את הנהגתם:

"הוא וחבריו יכולים לדבר רק בשם הערבים אך לא בשם היהודים":::

לפרסם ברבים שכולם ידעו שפלוני בן פלוני עיכב את סיום מבצע 'שלום הגליל' בעתו ובזמנו, למרות דעתם המוחלטת של אנשי הצבא שחייבים להשלים ולסיים מבצע זה בשלימותו (כפי שפורסם אפילו בעיתוני ארץ ישראל, למרות הצנזורה).

וכאשר כולם ידעו שהוא עיכב זאת, אזי לא יבחרו בו (ולא בתלמידיו ובמפלגתו) בבחירות לכנסת הבאה! ולא יתנו לו לדבר בשמם של יהודי ארץ ישראל [הוא וחבריו יכולים לדבר בשם הערבים (שלהם הביאו תועלת על-ידי עיכוב סיום המבצע), אבל לא בשם יהודים!] - כנראה שזהו הדבר היחיד שיפעל עליהם!

וכולי האי ואולי - יפעל איום זה על המדינאים החפצים להמשיך לשבת על הכסאות, ולתפוס עמדה בחיים הפוליטיים של ארץ ישראל - שיפסיקו לשחק עם חישובים פוליטיים ומדיניים על חשבון בטחונם של היהודים הנמצאים בכל ארץ ישראל לגבולותיה!

והעיקר: היות ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁸ - הרי ההוספה בכל עניני יהדות בודאי תוסיף בהצלחת כל ענינים אלו.

זאת אומרת: אפילו אם הדברים האמורים לעיל לא יפעלו שינוי אצל המדינאים [שגם אז הרי טבע האדם לצעוק כאשר ישנו כאב, למרות שיודע שהצעקה לא תבטל את הכאב] -הרי ישנו דבר שבודאי יכול להועיל: כאשר בני-ישראל יוסיפו בכל עניני יהדות, ובמיוחד ב"מבצע תפילין", שעל-זה-נאמר⁹ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכן בנוגע למבצע של רישום בני-ישראל בספר התורה הכללי, על-ידי-זה שכל יהודי קונה אות אחת בספר תורה, וכן בנוגע ל"מבצע צדקה", שהיא שקולה כנגד כל המצוות, והעיקר (מה שנוגע לימינו אלו) - סגולתה המיוחדת לקרב את הגאולה.

ומובן, שבכל ענינים אלו יכול לפעול כל-אחד-ואחד מישראל (מבלי לבקש רשות מאף אחד), ולעשות זאת באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה.

ובנוגע לפועל:

מן הראוי שכל-אחד-ואחד יוסיף במצות הצדקה, וחלק מזה - לזכותם של יהודי ארץ ישראל (כדי שיתוסף בשמירת הקב"ה עליהם), ובמיוחד - לזכותם של חיילי "צבא הגנה לישראל", שאינם מתחשבים עם חשבונותיהם הערמומיים של הפוליטיקאים והמדינאים, אלא הם עומדים במסירת נפש ממש להגן על ארץ הקודש והדרים עליה, ובזכות מצות הצדקה (שמקיימים לזכותם) יתוסף בהגנתם על-ידי "ה' אלקי הצבאות"¹⁰.

הירא ורך הלבב - שלא יתרברב!!

• 8) תהלים קכא, ד.

• 9) תבוא כח, י.

• 10) לשון הכתוב - הושע יב, ו. עמוס ג, יג.

244

ונוסף לזה - יתנו חלק מהצדקה לזכותם של המדינאים, שיצאו סוף-כל-סוף מהגלות הפנימי והעצמי אצל היצר-הרע, "אל זר אשר בקרבך" (שכתוצאה מזה מפחדים הם מהגוים), ויזכרו שהם שייכים לעם אלקי אברהם יצחק ויעקב, וגם להם ניתנה התורה ומצוותיה, והוראת התורה היא - שכאשר מדובר אודות ענין הכרוך עם פיקוח נפש, צריכים לשאול את חוות-דעתם של המומחים לדבר, ובעניננו: אנשי הבטחון, שדעתם ברורה שהיו צריכים לסיים כבר את מבצע 'שלום הגליל', ועל-כל-פנים - לסיימו עתה.

ולמרות שקשה לתבוע מהם שיעמדו בתוקף המתאים ל"גאון יעקב"¹¹, הרי יכולים לתבוע מהם דבר קל יותר מזה (ובפרט על-ידי-זה שיתנו צדקה לזכותם) - שלא יתערבו כלל בעניני בטחון!

וכמדובר כמה-פעמים בארוכה אודות הכתוב בתורה שבכתב (שאפילו הצדוקים מודים בה) בנוגע לאופן הנהגת המלחמה - שקודם היציאה למלחמה הכריזו "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו"^{335 336}. ולכאורה אינו מובן: כאשר הולכים למלחמה צריכים ריבוי אנשי צבא, ומובן, שכאשר נוסף עוד איש צבא, הרי זה מוסיף בנצחון המלחמה. ואם-כן, מדוע אומרים "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" - לכאורה, מוטב לפעול עליו שלא יהיה "ירא ורך הלבב"?!

והתשובה לדבר, בפשטות: התורה מתחשבת עם טבע בני אדם, ולכן, כאשר מדובר אודות "איש הירא ורך הלבב", אין אפשרות להקדיש זמן כדי לחנכו שלא יהיה "הירא ורך הלבב", כי החינוך לזה דורש זמן רב, והיציאה למלחמה צריכה להיות תיכף ומיד ולכן אומרים לו "ילך וישוב לביתו", כדי שלכל הפחות לא יפריע לנצחון המלחמה - "לא ימס את לבב אחיו כלבבו".

וכמו-כן בנוגע לעניננו: היות שאין זמן לחנך את המדינאים שיעמדו בתוקף המתאים ל"גאון יעקב" [ובפרט כאשר הוא מחזיק את עצמו ל"חכם מכל האדם", והראיה - שבחרו בו לשבת על הכסא] - מבקשים מכל אחד מהם: תעשה טובה לעם ישראל ושב בביתך, "ילך וישוב לביתו"; ישלמו לך פנסיה, יתנו לך מכונית פרטית עם נהג צמוד, יקחו אותך לטיולים, יקחו אותך לישיבות המפלגה - העיקר שלא תתערב בענינים שאין לך שום מושג בהם, ואל תחווה את דעתך בעניני בטחון באופן הפכי מדעתם האחידה של כל אנשי הבטחון, תן למומחים בעניני בטחון לטפל ולקבוע כיצד להתנהג על-פי שיקולים בטחוניים!

מסיימים בטוב!

ולסיים בדבר טוב - נסיים בדברי הרמב"ם¹³: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש . . אשר נדבה רוחו אותו . . לעמוד לפני ה' לשרתו . . יהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם . . ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי". כלומר, שהקב"ה שומר ומגין על גורלו של כל-אחד-ואחד מישראל.

וכדי למהר ולזרז את שמירת הקב"ה על כל-אחד-ואחד מישראל (כולל - על-ידי הפעולה של סיום המבצע כדי להבטיח את בטחונם של יהודי ארץ ישראל) - אתן עבור כל-אחד-ואחד מהמסובים שטר של דולר, כדי לתת זאת (ביחד עם הוספה משלו) לצדקה, בזמן העיקרי של נתינת הצדקה - בבוקר לפני התפילה, או על-כל-פנים קודם תפילת מנחה, ולתת זאת לזכות עצמו ולזכות כלל ישראל, ובמיוחד - לזכותם של חיילי 'צבא הגנה לישראל', שהם יצליחו לסיים את המבצע הנ"ל במיעוט הכי אפשרי של אבידות, ויתירה מזו: ללא כל אבידות.

[ועי"ז יחסכו קרבנות מיותרים גם בצד השני - כאמור לעיל שגם הם נבראו בצלם אלקים, ותפקידו של היהודי לדאוג גם לחייו של כל-אחד-ואחד משאר אומות העולם].

ויסיימו את המבצע הנ"ל בהתאם להוראת התורה שצריכים להתנהג על-פי דעתם של אנשי הבטחון, שלדעת כולם חייבים לסיים זאת בשלימות (כפי שאמרו בפירוש כמה פעמים). ויסיימו זאת ללא בלבולים מהמדינאים שעיכבו זאת עד עתה, וממשיכים באסיפותיהם, ואחריתם מי ישורנו - כי ההוספה בנתינת הצדקה לזכותם תפעל ש"יערה עליהם רוח ממרום"¹⁴ וילכו וישובו לביתם, ויתנו לאנשי הבטחון לנהל את כל הענינים הקשורים עם בטחון.

• 13) הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ג.

• 14) ישעי' לב, טו.

246

והקב"ה יתן תוספת כח מכחו וחכמתו - לכל אלו שרוצים ויכולים לסיים את המבצע הנ"ל, שיצליחו לעשות זאת ללא כל בלבולים, וידעו שאין זה באופן של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"³³⁷, אלא כפי שראו עד עתה נסים גלויים למעלה מדרך הטבע לגמרי, ויקויים היעוד⁹ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ועד שיפחדו להתחיל עם בני-ישראל.

ועל-ידי-זה יבטיחו את בטחונם ושלומם של יהודי ארץ ישראל גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, שהדרך היחידה לזה היא - לא לוותר על עניני בטחון, ולסמוך על 'ניירות' שאין להם ערך כלל (כפי שהתנהגו בקעמפ^-דייוויד, כנ"ל בארוכה), אלא להתנהג על-פי הוראת התורה, "תורת אמת" ו"תורת חיים", הוראה אמיתית בחיים - לשמוע לדעתם של אנשי הבטחון (ולא לשמוע לדעתם של המדינאים, ובפרט לאחרי שרואים את התוצאות שהם הביאו, ועוד ידם נטויה)!

וסוף-כל-סוף הרי המדינאים עצמם יתנו 'תודה' על זה שלא הניחו להם לעשות ענינים בלתי^-רצויים, ענינים הגורמים לתוצאות איומות כפי שהיו בעבר, ולאו דוקא בעבר של קעמפ^-דייוויד, אלא אפילו בעבר הקרוב, לפני 10 ימים, 15^-20 ימים, כאשר עיכבו את אנשי הבטחון שלא יוכלו למלא את תפקידם!

ומתוך דרכי נועם ודרכי שלום, ואהבת ישראל אמיתית (אפילו בין המדינאים ואנשי הבטחון), הקשורה עם אהבת התורה ואהבת הקב"ה, אשר "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"⁸ - נזכה ללכת בשמחה ובטוב לבב לקראת קיום היעוד³³⁸ "לא ישא גוי אל גוי חרב", בביאת משיח צדקנו בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ג' תמוז תשמ"ב)

ניסים גלויים - על-ידי חיילי ישראל

בדורנו זה, מודגשת ביותר זכותם של כל אחד-ואחד מישראל - כי כל יהודי הוא בבחינת "אוד מוצל מאש"¹. היינו, שלאחרי כל הגזירות המבהילות שהיו - נשאר מאמין בה' ובתורתו.

ובפרט כאשר מדובר אודות היהודים הנמצאים בארץ הקודש, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה"² - כמובן בפשטות גודל הזכות להמצא ב"אוירא דארץ ישראל", ועד שענין זה מתבטא גם בנוגע לגשמיות וחומריות הגוף.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות היהודים שמוסרים נפשם וגופם ממש בכל יום כדי להגן על ארץ הקודש וכל הדרים עליה - שזכותם גדולה ביותר, והם נמצאים במצב הכי נעלה, וכפי שהדבר מתבטא בנסים הגלויים שהקב"ה הראה להם בימים האחרונים, בקשר לפעולות הקשורות עם בטחונה של ארץ ישראל.

ומאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים - הרי רצונו של הקב"ה הוא שכאשר מתחילים לעשות דבר טוב, ובפרט פעולה הקשורה עם פיקוח נפשות (בטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש), צריכים להשלים ולסיים את הפעולה לתכליתה.

ובהקדים המענה על השאלה הידועה - שהקב"ה מראה נס רק על-ידי צדיק הכי גדול, ואם-כן כיצד אומרים שראו נסים גלויים?

והתשובה לדבר, בפשטות:

ישנם עשרות סיפורים בש"ס ומדרשים אודות נסים שנעשו אפילו ע"י בעלי^-חיים, ועל-אחת-כמה-וכמה על-ידי בני אדם, סוג ה"מדבר", וזאת - מבלי הבט על מעמדו ומצבו של זה שעל ידו מחליט הקב"ה לעשות נס לבני-ישראל!

זאת אומרת: הקב"ה אינו מוגבל כלל בשכלו של בן^-אדם, ולכן, כאשר הקב"ה מחליט לעשות נס לבני-ישראל, יכול הוא להחליט לעשות נס זה אפילו על ידי בעל^-חי, או על-ידי

• 1) לשון הכתוב - זכריה ג, ב.

• 2) עקב יא, יב.

248

בן-אדם בכל מעמד ומצב שהוא - כפי שמחליט הקב"ה על ידי מי להראות את הנס, אפילו אם הדבר לא מוצא חן בעיני בשר ודם!

ומאחר שמצינו בתורה עשרות סיפורים אודות נסים שהראה הקב"ה לאו דוקא על-ידי צדיקים גדולים - הרי סיפורי התורה מהווים הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום, שהקב"ה יכול להראות נסים גלויים על ידי מי שהוא רוצה, ללא כל הגבלות בדבר.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות בני אברהם יצחק ויעקב, ובפרט יהודים שעומדים במסירת נפש בפועל ממש כדי להגן על הארץ והדרים עליה - הרי בודאי שהם ה'כלים' הכי מתאימים שעל ידם יהיו נסים גלויים!

וכפי שהיה לאחרונה - שחיילי צבא הגנה לישראל ראו נסים גלויים: בכמה-וכמה מקומות אליהם הגיעו - ברחו מפניהם, "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³³⁹!

ומובן בפשטות שחס-ושלום לומר שנסים גלויים אלו שראו במשך השבועות והימים האחרונים הם מצד "כחי ועוצם ידי"³⁴⁰ דבשר ודם - רחמנא ליצלן מלחשוב כך! אלא ודאי זהו אך ורק כחו ועוצם ידו של הקב"ה, "בגדול זרועך ידמו כאבן"³⁴¹, שרק הוא יכול להראות נסים גלויים (בדוגמת הנסים שראו לאחרונה)!

ניסים נוספים - על-ידי "לב מלכים ושרים"!

נוסף לנסים הגלויים שראו אנשי הצבא - ישנם עוד עניני נסים שלא שיערו כלל שכך יהיו פני הדברים:

הוזכר כבר בהזדמנויות קודמות שנשיא ארצות-הברית נסע ממדינה זו למשך עשרה ימים - שזה היה נס גלוי והוראה ברורה שישנם עשרה ימים שבהם יכולים לסיים את המבצע של הגנת ובטחון ארץ ישראל ללא כל לחץ מצד ארצות-הברית, מאחר שנשיאה אינו נמצא במקומו.

ולאחרי זה היו עוד תשעה ימים שבהם נסע ראש הממשלה מארץ ישראל לארצות-הברית - כדי שיוכלו לסיים פעולה זו במשך ימים אלו, ולא תהיה שום טענה נגדו, מאחר שהוא נמצא מעבר לים.

אבל בעוונותינו הרבים, לא ניצלו ימים אלו במילואן, רחמנא ליצלן!

והנה, מאחר שהקב"ה הוא "א-ל רחום וחנון"⁶, נותן הוא עדיין אפשרות נוספת לסיים את הפעולה הנ"ל - בהראותו נס גלוי נוסף:

כאשר ראש הממשלה בא לעיר הבירה של ארצות-הברית - נפעל שינוי ביחס כלפי היהודים והערבים מן הקצה אל הקצה: אף אחד לא שיער שארצות-הברית תסכים ותתמוך במצב הקיים עתה, שהרי יום אחד לפני-זה היתה התנגדות גמורה לדבר, ואף-על-פי-כן נפעל שינוי מן הקצה אל הקצה. היינו, לא זו בלבד שלא הפעילו לחץ על ישראל, אלא אדרבה: הוסיפו בעזר ובסיוע לישראל!

ואם תמצי לומר - הרי נסים אלו אינם קטנים יותר מהנסים שראו חיילי צבא הגנה לישראל!

ונוסף לזה היה עוד נס (לא קטן יותר): ה"חילופי גברא" במדינה זו (החלפת שר החוץ של ארצות-הברית) נעשית בעצלתיים - שזוהי הוראה ברורה שיכולים וצריכים לנצל ימים אלו באופן המתאים ללא כל לחץ, כי ישנו תירוץ עבור כל "עמי הארץ" שיש לתת שהות זמן עד ששר החוץ החדש ילמד את התפקיד ויוכל למלא את מקומו של שר החוץ הקודם, והוא צריך לערוך היכרות עם כל הגורמים הקשורים בדבר, ולהתרגל לזה.

ומובן, שאין להאריך בענינים אלו, היות והם ענינים שהשתיקה יפה להם!

לנצל את ההזדמנות האלוקית!

והנה, מאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים בכל הענינים האמורים לעיל - הרי אף-על-פי שלא ניצלו את ההזדמנויות הקודמות. אף-על-פי-כן, צריכים על-כל-פנים לנצל את הימים הבאים באופן המתאים. היינו, לסיים את הפעולה שנועדה להבטיח את בטחונם של יהודי

6) לשון הכתוב - תשא לד, ו. תהלים פו, טו.

250 ארץ ישראל שיוכלו להיות במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד"³⁴², כי "חרב לא תעבור בארצכם", אפילו "חרב של שלום"³⁴³ (על-ידי חיילי האו"ם - אוי ואבוי ל"שלום" שהם מסוגלים להביא!).

וסיום פעולה זו תהיה מתוך בטחון אמיתי ובטחון גמור בקב"ה - שאז יראו נסים גלויים גם מכאן ולהבא, ובדרכי נועם ודרכי שלום, היינו, שלא יהיו זקוקים לענין של מלחמה כלל, כי על-ידי יראת הקב"ה אצל כל-אחד-ואחד מישראל, יקויים היעוד³⁴⁴ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ומאחר שהם יברחו - לא יהיה צורך במלחמה כלל.

וכמדובר כמה-פעמים שסיום הפעולה הנ"ל היא הדרך היחידה (על-פי דרך הטבע) כדי להבטיח שעל-כל-פנים מכאן ולהבא יוכלו יהודי ארץ ישראל להיות במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד", גם כאשר נמצאים בסוף זמן הגלות.

(מעובד ע"פ שיחת ז' תמוז תשמ"ב) שיחה זו שהוגהה על-ידי הרבי מסכמת את שלושת השיחות -כ"ב סיון, ג' תמוז, ז' תמוז.

סיום מבצע ׳שלום הגליל׳ - הכרח גמור!

איתא בשולחן-ערוך הלכות שבת¹: "נכרים שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת, ואם באו על עסקי נפשות, ואפילו באו סתם, ויש לחוש שמא באו על עסקי נפשות, ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבא, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת, ובעיר הסמוכה לספר, אפי' אינן רוצים לבא אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

וכמדובר כמה-פעמים שהלכה זו אינה קשורה עם קדושת ארץ ישראל כלל, אלא כן הוא גם בעיירות בחוץ לארץ, ובזמן הגלות - כאשר ישנו מצב של סכנה ופקוח-נפש, חייבים לצאת בכלי זיין כמפורש במסכת עירובין²: נהרדעא שבבבל.

ומזה מובן גודל ההכרח לסיים את הפעולה שנועדה להסיר את הסכנה לבטחונם של היהודים הנמצאים בארץ ישראל, הן בגליל - בצפון, והן בדרום, הן במזרח והן במערב, בכל ארץ ישראל לגבולותיה, שיוכלו לחיות במעמד ומצב של "ושכבתם ואין מחריד"³ (גם קודם הגאולה). ואין להשאיר את הפעולה באמצע, ועוד, בהעדר סיום הפעולה הרי, בלשון הכתוב⁴ - "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם גו'"!

וכפי שמכריזים אנשי הצבא, שהם המומחים לעניני בטחון, שמטעמי בטחון טהורים (ללא שיקולים מדיניים) חייבים לסיים את הפעולה בשלימותה. וכמדובר כמה-פעמים שהתורה קובעת שבעניני בטחון צריכים להתנהג על-פי חוות^-דעתם של המומחים לעניני בטחון, כשם שבעניני רפואה צריכים להתנהג על-פי חוות^-דעתם של הרופאים.

ונוסף לזה:

• 1) טושו"ע ואדה"ז או"ח סשכ"ט ס"ו.

• 2) מה, א.

• 3) בחוקותי כו, ו.

• 4) מסעי לג, נה.

252

רק סיום הפעולה בשלימותה, באופן שיובטח בטחונם ושלומם של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש - יכולה להצדיק את הקרבנות שנפלו למען פעולה זו ה'-יקום-דמם, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ופיקוח נפשו של כל אחד מהם דוחה את כל התורה כולה, ולכן, מאחר שהיה הכרח לערוך פעולה זו כדי להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים בארץ הקודש, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כדי להצדיק - עד כמה שאפשר - את הקרבנות שנפלו ובפרט שעל-ידי-זה ימנעו קרבנות נוספים, שלא תאבד עוד אפילו נפש אחת מישראל, שהיא "עולם מלא"³⁴⁵.

הקב״ה "מאותת" - לסיים המבצע!!

ובפרט לאחרי שהקב"ה הראה נסים גלויים בפעולה זו - ניצחון למעלה מהמשוער לגמרי, כי הפעולות שהיו אמורות להתבצע במשך יומיים בוצעו בפועל במשך יום אחד (ואפילו פחות מזה) בלבד, ועד שכל אנשי הצבא אמרו פה אחד שראו בעיני בשר נסים גלויים למעלה מדרך הטבע - "יד ה' עשתה זאת"³⁴⁶.

וכפי שידועים סיפורי אנשי הצבא - שבכמה-וכמה מקומות שראו שבאים יהודים, ברחו לכל עבר, "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁴⁷, ולא היה צורך להשתמש בכלי נשק.

ומאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים בפעולה זו - הרי בודאי שרצונו הוא שיסיימו פעולה זו בשלימותה, בהתאם להוראת התורה להתנהג על-פי דעת המומחים לעניני בטחון.

ובהקדים המענה על השאלה הידועה - שהקב"ה מראה נס רק על-ידי צדיק הכי גדול, ואם-כן כיצד אומרים שראו נסים גלויים?

והתשובה לדבר, בפשטות:

ישנם עשרות סיפורים בש"ס ומדרשים אודות נסים שנעשו אפילו על-ידי בעלי^-חיים, ועל-אחת-כמה-וכמה על-ידי בני אדם, סוג ה"מדבר", וזאת - מבלי הבט על מעמדו ומצבו של זה שעל ידו מחליט הקב"ה לעשות נס לבני-ישראל!

זאת אומרת: הקב"ה אינו מוגבל כלל בשכלו של בן^-אדם, ולכן, כאשר הקב"ה מחליט לעשות נס לבני-ישראל, יכול הוא להחליט לעשות נס זה אפילו על ידי בעל-חי, או על-ידי בן^-אדם בכל מעמד ומצב שהוא - כפי שמחליט הקב"ה על^-ידי מי להראות את הנס, אפילו אם הדבר לא מוצא חן בעיני בשר ודם!

ומאחר שמצינו בתורה עשרות סיפורים אודות נסים שהראה הקב"ה לאו דוקא ע"י צדיקים גדולים - הרי סיפורי התורה מהווים הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום, שהקב"ה יכול להראות נסים גלויים על ידי מי שהוא רוצה, ללא כל הגבלות בדבר.

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות בני אברהם יצחק ויעקב, ובפרט יהודים שעומדים במסירות נפש בפועל ממש כדי להגן על הארץ והדרים עליה - הרי בודאי שהם ה'כלים' הכי מתאימים שעל^-ידם נסים גלויים!

ומובן בפשטות שחס-ושלום לומר שנסים גלויים אלו שראו במשך השבועות והימים האחרונים הם מצד "כחי ועוצם ידי"⁸ של בשר ודם (אפילו כאשר מדובר אודות יהודי, ויהודי שיש לו מעלות) - רחמנא ליצלן מהאי דעתא! אלא ודאי זהו אך ורק כחו ועוצם ידו של הקב"ה, "בגדול זרועך ידמו כאבן"⁹, שרק הוא יכול להראות נסים גלויים (בדוגמת הנסים שראו לאחרונה)!

לא מנצלים את ה״סייעתא דשמיא"

נוסף לנסים הגלויים שראו אנשי הצבא - ישנם עוד עניני נסים שלא שיערו כלל שכך יהיו פני הדברים:

הודיעו מלכתחילה שנשיא ארצות-הברית עוזב את 'עיר הבירה' למשך עשרה ימים, וזו היתה הוראה ברורה שיכולים לערוך פעולה זו ללא כל לחץ מצד ארצות-הברית [שהם היחידים שיש מקום להתחשב עמהם, מאחר שבדרך הטבע הם נותנים כסף וכלי נשק] למנוע ולעכב פעולה זו, וזאת - למרות שגם כאשר נשיא ארצות-הברית נמצא בגרמניה או באנגליה וכיוצא-בזה, יכול הוא להתקשר טלפונית ולהפעיל לחץ מכל מקום שבו הוא

• 8) עקב ח, יז.

• 9) בשלח טו, טז.

254 נמצא - ואף-על-פי-כן, לא הופעל לחץ כזה, וזו היתה הוראה ברורה שנותנים משך זמן של עשרה ימים כדי לערוך פעולה זו בשלימותה, ללא כל לחץ מדיני!

ולכן, במשך עשרה ימים אלו יכלו לסיים את המבצע בשלימותו, ולהסיר לגמרי את הסכנה (בדרך הטבע) המאיימת על בטחונם של יהודי ארץ ישראל. וכל זה - אפילו מבלי להתחשב בנסים הגלויים שראו אנשי הצבא, היינו, אפילו בדרך הטבע יכול לסיים זאת במשך עשרה ימים; ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר ראו - החל מהיום הראשון - שזהו נצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי (כפי שאמרו אנשי הצבא), הרי בודאי שהיו יכולים לסיים זאת בפחות מעשרה ימים!

ולאחרי זה היתה הזדמנות נוספת לסיים את מבצע 'שלום הגליל' - כאשר "ראש הממשלה" בא לארצות-הברית למשך עשרה ימים (לערך) מתוך תקוה שינצלו ימים אלו כדי לסיים זאת, וכאשר יבואו בטענה: היתכן?! - יהיה לו 'תירוץ' שכל זה קרה כאשר הוא לא היה בשעת מעשה, ולכן לא היה יכול למנוע זאת (על-דרך האמור לעיל בנוגע לנשיא ארצות-הברית). וכאמור לעיל - למרות שכולם יודעים שגם כאשר נמצאים בריחוק מקום מקבלים את כל הידיעות על-ידי הטלפון, בכל זאת, כלפי חוץ מספיק ה'תירוץ' הנ"ל.

ולכן, אם היו מנצלים את הזמן שראש הממשלה היה בארצות-הברית, והיו מסיימים את הפעולות הנ"ל - היו כולם מרוצים מזה; אמנם "אין מורין כן", ומשום זה נסע ראש הממשלה בכדי שיהיה לו 'תירוץ' שהוא לא ידע. אך למרות זאת, אם היו עושים זאת בפועל היו כולם מרוצים מזה, כי הדבר היה מביא תועלת גם לצד השני, שחלק מהם ישארו בחיים (מה-שאין-כן כאשר הדבר נמשך והולך, שאז נפצעים ונהרגים גם הם), ולכן היו כולם מרוצים מזה, והיו מודים על פעולות הנ"ל;

אבל בעוונותינו הרבים, לא ניצלו ימים אלו במילואן, רחמנא ליצלן!

והנה, מאחר שהקב"ה הוא "א-ל רחום וחנון"³⁴⁸, נותן הוא עדיין אפשרות נוספת לסיים את הפעולה הנ"ל - בהראותו נס גלוי נוסף:

כאשר ראש הממשלה בא לעיר הבירה של ארצות-הברית - נפעל שינוי ביחס כלפי היהודים והערבים באופן דמן הקצה אל הקצה; אף אחד לא שיער שארצות-הברית תסכים ותתמוך במצב הקיים עתה, שהרי יום אחד לפני-זה היתה התנגדות גמורה לדבר, ואף-על-פי-כן נפעל שינוי מן הקצה אל הקצה. היינו, לא זו בלבד שלא הפעילו לחץ על ישראל, אלא אדרבה: הוסיפו בעזר ובסיוע לישראל (למרות שלעת-עתה אין מפרסמים זאת)!

ואם תמצי לומר - נסים הנ"ל אינם קטנים יותר מהנסים שראו חיילי צבא הגנה לישראל!

נוסף לזה היה עוד נס (לא קטן יותר): ה"חילופי גברא" במדינה זו (החלפת שר החוץ של ארצות-הברית) נעשית בעצלתיים - שזוהי הוראה ברורה שיכולים וצריכים לנצל ימים אלו באופן המתאים ללא כל לחץ, כי ישנו תירוץ עבור כל "עמי הארץ" שיש לתת שהות זמן עד ששר החוץ החדש ילמד את התפקיד ויוכל למלא את מקומו של שר החוץ הקודם, והוא צריך לערוך היכרות עם כל הגורמים הקשורים בדבר, ולהתרגל לזה.

ומובן, שאין להאריך בענינים אלו, כי הם ענינים שהשתיקה יפה להם!

והנה, מאחר שהקב"ה הראה נסים גלויים בכל הענינים האמורים לעיל - הרי אף-על-פי שלא ניצלו את ההזדמנויות הקודמות. בכל זאת, צריכים על-כל-פנים לנצל את הימים הבאים באופן המתאים. היינו, לסיים את הפעולה שנועדה להבטיח את בטחונם של יהודי ארץ ישראל.

הסיבה האמיתית - "הגוי אשר בקרבך"!

והנה, למרות כל האמור לעיל - ישנם מדינאים המעדיפים שיקולים פוליטיים על פני שיקולים בטחוניים:

מדינאים אלו באו עם חשבונות מבהילים, היפך השכל והטבע לגמרי, וטענו שצריכים להפסיק ולא לסיים את הפעולה בהתאם לתכנית שנקבעה מראש - מפני הפחד שלהם מהגוים!

אנשים אלו ערכו אסיפות, "עוצו עצה" ו"דברו דבר"¹¹, והצליחו אמנם לעכב את תהליך הפעולה במדה מסויימת, ולכן נמצאים עתה במעמד ומצב שבו נמצאים!

11) ראה ישעי' ח, י.

256

וכאמור: סיבת הדבר היא - פחד שוא מפני הלחץ של אומות-העולם, בה בשעה שהיתה הוראה ברורה שלא יהיה כל לחץ מדיני, כדי לתת אפשרות לסיים את הפעולה בשלימות!

[ובפרט כאשר רואים בפועל שהעולם נמצא במעמד ומצב של "וסכסכתי מצרים במצרים"³⁴⁹, היינו, שהגוים ושונאי ישראל עסוקים במלחמות שלהם, בינם לבין עצמם, ואין להם פנאי לעסוק בענינים אחרים (שזהו הטעם, בפשטות, לבחירת זמן זה דוקא לשם עריכת פעולה זו) - הרי בודאי שזהו הזמן המתאים לסיים ולהשלים פעולה זו בשלימותה, ובדרך הטבע - הרי זו גם אפשרות להשלים זאת באופן הכי טוב ויעיל, תוך מינימום של קרבנות].

אבל אף-על-פי-כן הפחד שלהם מפני הגויים הוא גדול כל-כך - עד שהם מתנהגים באופן שהגויים עצמם לא חשבו לתבוע זאת מהם!

הסיבה האמיתית לתופעה של פחד מהגוים היא - הפחד והשפלות בפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, שזוהי נפשו הבהמית, "א^-ל זר אשר בקרבך"³⁵⁰, שאין לך גלות גדולה מזו כאשר אדם מפחד מפני ה'גוי'שקייט' אשר בקרבו, וככל שיהיה מעמדו ותפקידו האישי באופן מכובד - הרי הוא נמצא בגלות עמוקה ביותר!

לא לומדים דבר מטעויות העבר!!!

אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות כזו - להעדיף את חוות^-דעתם של המדינאים לעומת חוות^-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון, זוהי טעות שחזרה ונשנתה כמה פעמים: בחתימת החוזה האומלל של קעמפ^-דייוויד, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת סיני - שבכל פעם העדיפו את חוות^-דעתם של ה"מדינאים", למרות שזו היתה בניגוד מוחלט לחוות^-דעתם של אנשי הצבא המבוססת על טעמים בטחוניים, כפי שהם אמרו בפירוש (ואמרו זאת גם במבצע שלום הגליל) שהדבר יביא לקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!

בשביל שיקולים פוליטיים של 'מדינאים' - מאבדים קרבנות מבני-ישראל (שכל אחד מהם הוא "עולם מלא"), ללא כל תועלת!

בקשר למלחמת יום הכיפורים הודתה ראש הממשלה דאז שאם היו שומעים לדעתם של אנשי הבטחון והיו מכריזים 'גיוס' בזמן המתאים, היו חוסכים (בדרך הטבע) מאות קרבנות של בני-ישראל! - כפי שהיא עצמה פירסמה זאת בכתב ובדפוס, "למען ישמעו וייראו"!

והנה, מאות קרבנות אלו היו בטוחים שעל-כל-פנים מכאן ולהבא לא יחזרו שוב על טעות זו - ואף-על-פי-כן, חזרו שוב על אותה הטעות בחתימת ההסכמים בקעמפ^-דייוויד:

בקעמפ^-דייוויד החזירו שטחים נרחבים החיוניים ביותר לבטחונה של ארץ ישראל (כדי שלא יוכלו לפגוע ממצרים במערבה של ארץ ישראל) - כפי שמכריזים ומרעישים עתה (בנוגע למבצע שלום הגליל) שבהכרח להרחיק את השונא מהגבול למרחק כזה שלא יוכלו להפגיז את ישובי הגליל - ואף-על-פי-כן החזירו שטחים בטחוניים אלו!

החזירו את בארות הנפט - שזהו ה'נשק' העיקרי בימינו אלו על-פי דרך הטבע (והרי הקב"ה רוצה שכל ענין יהיה בדרך הטבע), ולא רק בשעת מלחמה, אלא זהו מיצרך חיוני ביותר שבלעדו אי אפשר לנהל את המשק!

ויתירה מזו: בארות נפט אלו לא היו תחת בעלותם (של יהודים שבארץ), ואם-כן הם אינם הבעלי בתים החוקיים שיוכלו לתת למצרים את בארות הנפט: על-פי החוק הבינלאומי (לא רק על-פי תורה) שייכים בארות הנפט לאותן חברות שהשקיעו בחפירת הבארות ושאיבת הנפט, ולמרות זאת, החזירו את בארות הנפט ללא בעלות חוקית עליהם, ולכן, עתה יש צרות צרורות מהבעלי^-בתים החוקיים של בארות הנפט, כי הם תובעים מאות מליוני דולרים עבור בארות הנפט!

ולאחרונה גילו כבר שנוסף על החזרת שטחים בטחוניים והחזרת הנפט - עלה הדבר (קיום החוזה דקעמפ^-דייוויד) על-פי הודעות רשמיות - לעת-עתה בהון תועפות: 17 בליון דולר; ועדיין אין זה הסוף!

והעיקר: אנשי הצבא שפכו את דמם עבור שטחים בטחוניים אלו, מתוך אמונה פשוטה שעל-ידי-זה מגינים על בטחונה של ארץ ישראל ובטחונם של בני-ישראל, ואם-כן, כאשר מחזירים שטחים בטחוניים אלו - הרי הקרבנות שנפלו מבני-ישראל (שאפילו אחד מהם הוא "עולם מלא") הם ללא כל תועלת בדרך הטבע!

המצרים השתוקקו להסכם - בכל מחיר!!

וכמדובר כמה-פעמים - כל מה שהחזירו בקעמפ-דייוויד היה מיותר לגמרי, והחזירו זאת על לא דבר:

אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושלא להחזיר שדות הנפט - היו חותמים את "הסכם השלום" גם באופן כזה, והראיה: הצד שכנגד תבע שיחזירו את ירושלים העתיקה, ואף-על-פי-כן, כאשר עמדו בתוקף והבהירו שזהו דבר שלא בא בחשבון - חתמו את "הסכם השלום" גם בלי החזרת ירושלים העתיקה. וכמו-כן מובן בנוגע לשטחים הבטחוניים ושדות הנפט, שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" באופן כזה!

וטעם הדבר: מצרים היתה אז במצב של בהלה ומבוכה, העדר הכלכלה והעדר הסדר, ונשיא מצרים דאז פחד מפני הפיכה בשלטון (כפי שמפחדים עתה בערב^-הסעודית, בסוריה, בירדן וכו'). ולכן, היה מוכרח להראות לכל העולם כולו, ובפרט לתושבי מצרים, שהוא השיג "הסכם שלום" עם ישראל. וכמו-כן בנוגע לנשיא ארצות-הברית דאז - שהיה מוכרח להשיג הסכם שלום בין ישראל ומצרים כדי להציל את יוקרתו האישית בחשבו שעל-ידי-זה יבחר שנית לתפקיד נשיא ארצות-הברית, ולכן, בכל אופן היו מוכרחים לצאת מקעמפ^-דיוויד עם "חוזה השלום".

ובהזדמנות זו ניסה נשיא מצרים להשיג הישגים נוספים (מלבד עצם חתימת "חוזה השלום"): הוא ניסה ללחוץ שיחזירו את ירושלים העתיקה, וכאשר ה' עזר שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים העתיקה, הרפה ללחוץ על ענין זה, כי השגת "חוזה השלום" היתה חשובה עבורו יותר מאשר החזרת ירושלים העתיקה. ובאותה מידה ניסה להשיג את השטחים ושדות הנפט, אבל מובן בפשטות שאם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר זאת, היו חותמים את "הסכם השלום" גם ללא קבלת דברים אלו, כי חתימת "הסכם השלום" היתה חשובה לנשיא מצרים (ולנשיא ארצות-הברית) יותר מאשר השגת שטחים נרחבים במדבר!

זאת אומרת: ככל ש"הסכם השלום" היה חשוב בעיני המדינאים של ארץ ישראל (בחשבם שעל-ידי-זה ימנעו מלחמות), היה הדבר חשוב יותר לנשיא מצרים - כדי להציל את שלטונו במצרים, ולכן, בכל מקרה היה מוכן לחתום על "הסכם שלום" גם אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר את השטחים הבטחוניים ושדות הנפט, כשם שעמדו בתוקף שלא להחזיר את ירושלים העתיקה. ובפרט ששדות הנפט וכו' חיוניים לבטחונה של ארץ ישראל (על-פי דרך הטבע) יותר מאשר ירושלים העתיקה!

ולכן: גם אם היו מחזירים למצרים דבר סמלי בלבד - ד' אמות על ד' אמות ממדבר סיני, בחלק הסמוך למצרים (לקהיר) - היו יוצאים גם אז בקול תרועה אודות חתימת "הסכם שלום", והיו מחבקים ומנשקים איש לרעהו, וכל זה היה יכול להיות באופן ששדות הנפט והשטח הבטחוני של מאות קילומטרים המפסיק בין מצרים לישראל [כפי שצועקים עתה בפה מלא שכדי שיוכלו לישון במנוחה בגבול הצפון של ארץ ישראל, מוכרחים שטח של הפסק שיהווה 'רצועת בטחון'] - היה נשאר בידי ישראל!

והטענה הידועה שעל-ידי "הסכם שלום" מנעו עתה חזית נוספת (עם מצרים) - הרי אדרבה: אם היו עומדים בתוקף שלא להחזיר ענינים אלו (היפך ממה שעשו בקעמפ^-דייוויד), לא היו צריכים להלחם עתה בלבנון!

וכמדובר כמה-פעמים - כדי למנוע מלחמה על-פי דרך הטבע, הרי זה דוקא על-ידי-זה שמטילים אימה ופחד על הצד שכנגד שיפחד לצאת במלחמה; מה-שאין-כן כאשר נותנים לו את שדות הנפט (שזהו הנשק הכי חשוב) ואת השטחים הבטחוניים, הרי הוא רואה שמפחדים ממנו, ועל-ידי-זה 'מגרים' אותו עוד יותר!

נוסף לזה: ידוע שלמחבלים נמסר מידע צבאי על-ידי מצרים כתוצאה מהסודות שגילו היהודים למצריים בעקבות הסכם השלום.

אולי סוף סוף ילמדו קצת לקח!

לכאורה: "אין צועקין על העבר", ואם-כן מהי התועלת לדבר עתה אודות הטעויות שעשו בקעמפ-דייוויד וכיוצא-בזה, מהי התועלת לדבר בגנותם של ישראל, ולצער את בני-ישראל על-ידי שמיעת דברים אלו?! - אלא כל זה הוא כדי להזהיר שלא יעשו שוב אותה טעות שנעשתה כבר כמה פעמים - להעדיף את דעת המדינאים על דעת אנשי הצבא שהם המומחים לעניני בטחון!

וכאמור לעיל - בפרטים מסויימים חזרו כבר על אותה טעות גם עתה, כאשר לא סיימו את מבצע שלום הגליל בימים הראשונים (כאשר נשיא ארצות-הברית נסע ממקומו, וכן

לאחרי-זה - "ראש הממשלה" נסע מארץ ישראל לארצות-הברית), בהתאם לחוות^-דעתם

של אנשי הצבא שעל-ידי-זה יחסכו קרבנות, ואף-על-פי-כן לא עשו כן, מפני התנגדותם של המדינאים!

ומדינאים אלו ממשיכים לעכב את סיום מבצע שלום הגליל, ובגללם נופלים קרבנות נוספים רחמנא^-ליצלן, שכל אחד מהם הוא "עולם מלא", ונוסף לזה ישנם פצועים רבים! וכל זה - מפני שהמדינאים אינם מוכנים להודות על טעותם בזה שעכבו וממשיכים לעכב את סיום המבצע!

לראש הממשלה בתקופת מלחמת יום הכיפורים היה התוקף להודות בגלוי על הטעות שעשתה בהעדיפה את דעת המדינאים לעומת דעת אנשי הבטחון, שעל-ידי-זה נפלו מאות קרבנות ומאות פצועים, ללא כל צורך! - אבל מדינאים אלו אינם מוכנים להודות על טעותם, ולא זו בלבד אלא הם ממשיכים לעכב את סיום המבצע!

והנה, גם אחרי שכבר נעשתה הטעות הנ"ל (שלא סיימו את מבצע שלום הגליל עד

עתה) - הרי מצד רחמיו המרובים של הקב"ה עדיין לא נשללה האפשרות לסיים את

הפעולה (דמבצע שלום הגליל), ויכולים עדיין לסיים מתוך מיעוט קרבנות, או אפילו ללא קרבנות כלל, וזאת - כאשר ישמעו לדעתם של אנשי הצבא.

ויהי-רצון שבפעם הזו לא יעשו את אותה הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות - אלא יסיימו פעולה זו בשלימותה.

ולא להתפעל מהפחדנים שמנסים למנוע זאת, ומובן בפשטות שאין מה להתפעל מהם -כי כאשר שואלים אותם: היתכן שאתם דורשים לעשות אותה טעות שנעשתה בפעמים הקודמות, הרי ראיתם בפועל מה היו התוצאות דטעות זו?! - אין להם מה להשיב! וזוהי התשובה הברורה ביותר!

ו"יערה עליהם רוח ממרום"¹⁴ - שגם הם ישנו את דעתם, וכולם יחד יעמדו "כאיש אחד בלב אחד" - "נגד ההר"¹⁵, כדי לקבל על עצמם להתנהג על-פי הוראות הקב"ה, "ה' אלקי הצבאות", בתורתו - "תורת אמת" ו"תורת חיים", הוראה אמיתית בחיי היום^-יום, הן בנוגע לחיים הפרטיים בתור אדם פרטי, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות חייו בתור איש^-ציבור, ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות ענין כללי הנוגע לבטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכאשר יחליטו גם הם להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה - הרי בודאי שלא יחליטו לעשות את הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות, וגם דעתם תהיה שיש לסיים פעולה זו בשלימותה.

שליחותם של אנשי הצבא - בכוחו של ה׳

והנה, אנשי הצבא שזכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש בגופם - ימשיכו הם במילוי תפקידם ושליחותם להבטיח (בדרכי הטבע) את בטחונם ושלומם של בני-ישראל, ויסיימו פעולה זו בשלימותה.

ומובן, שאנשי הצבא ממלאים את תפקידם ושליחותם באופן ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", "ובשם אלקינו נדגול"¹⁶, ואין זה באופן ד"כחי ועוצם ידי"⁸ חס-ושלום, אלא יודעים שכאשר נמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, רוצה הקב"ה שישתמשו בנשק גשמי, ויעשו פעולות בדרך הטבע להבטחת בטחונם ושלומם של בני-ישראל.

וכאשר הולכים בכחו של הקב"ה, ומקיימים הוראותיו [כולל - קיום הוראת הקב"ה שאסור לוותר על שטחים מארץ ישראל (או שטחים החיוניים לבטחונה של ארץ ישראל) שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות (שלכן ישנם שטחים מארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל, כי צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו)] - עוזר הקב"ה שלא יצטרכו להשתמש בנשק בפועל ממש, כי עצם הידיעה שישנם כלי נשק תפיל אימה ופחד על הצד שכנגד, עד שיברחו על נפשם.

• 14) ישעי' לב, טו.

• 15) יתרו יט, ב. וברש"י שם.

• 16) תהלים כ, ו,ח.

262

ולכן, צריכים להשתדל לחזק את הקשר של אנשי הצבא לכל עניני יהדות, ולכל לראש -בטחון אמיתי ב"ה' אלקי הצבאות", שהוא המנהיג של כל הצבאות, החל מ"צבאות השם", צבאו של הקב"ה, ובעניננו - "צבא הגנה לישראל", שזכו להגן על ישובי בני-ישראל מתוך מסירת נפש ממש.

וכדי לחזק את בטחונם ב"ה' אלקי הצבאות" - צריכים לחזק את הקשר שלהם לכל עניני יהדות, עד למעמד ומצב דקיום כל עניני התורה ומצוותיה בחיי היום יום.

ובמיוחד - על-ידי קיום מצות תפילין, כדרשת חז"ל³⁵¹ שהכתוב³⁵² "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - קאי על תפילין שבראש.

ועל-דרך-זה ישנו ענין מיוחד הנפעל על-ידי כתיבת אות בספר תורה לזכותו של כל-אחד-ואחד הנמצא ב"צבא הגנה לישראל" - שבודאי השתדלו לרשום את כל-אחד-ואחד מהם באחד מספרי התורה הכלליים - כי על-ידי-זה מתקשר כל-אחד-ואחד מהם בקשר אמיתי ונצחי עם עוד 304,804 יהודים (כמספר האותיות שבספר תורה), וכאשר הצד שכנגד רואה (כי "מזלייהו חזי"³⁵³) שכל יהודי קשור והולך ביחד עם עוד 304,804 יהודים - הרי זה מטיל עליו אימה ופחד, ולא זו בלבד שאינו מתחיל במלחמה, אלא הוא בורח כל עוד נפשו בו.

וכאשר הולכים בכחו של הקב"ה, "בשם ה' אלקינו נזכיר", ומכריזים בכל הזדמנות שכל ענין נעשה "בעזר השם" ו"בסייעתא דשמיא", ומניפים את הדגל של הקב"ה, "בשם אלקינו נדגול", היינו, שמכריזים ש"ה' אלקי הצבאות" הולך בראש - אזי זוכים לקיום היעוד "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". וכמו-שכתוב⁷ "בדרך אחד יצאו אליך ובשעה דרכים ינוסו לפניך", וכל אחד מאנשי הצבא ממלא את תפקידו ושליחותו בתכלית השלימות, וחוזר לארצנו הקדושה בריא ושלם בנשמתו ובגופו.

ועל-ידי-זה פועלים שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות יהיו בני-ישראל במעמד ומצב של בטחון ושלום, וככתוב "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד . . וחרב לא תעבור

בארצכם"³, אפילו "חרב של שלום"²⁰ - חיילי האו"ם וכיוצא-בזה, כי כל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ביד בני-ישראל, באופן של שלום אמיתי. ועל-ידי-זה מתחזק בטחונם של כל בני-ישראל בכל מקום שהם.

הוספה במצוות - לחיזוק הבוגדים בדבר

דובר כמה-פעמים שכאשר יהודי מוסיף בעניני התורה ומצוותיה בכל מקום שהוא - הרי על-ידי-זה באה הוספה בהמשכת ברכותיו של הקב"ה לכל בני-ישראל, מאחר שכל יהודי הוא חלק מכללות עם ישראל, וכל בני-ישראל הם מציאות אחת - "כאיש אחד בלב אחד", "נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם"²¹.

ואם הדברים אמורים בנוגע לכל מצוה, הרי על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע למצות הצדקה, שסגולתה המיוחדת - שהיא "שקולה כנגד כל המצוות"²², כמבואר בארוכה בספר התניא קדישא²³ שבמצוה זו מודגש ביותר כללות הענין של בירור נפש-הבהמית וחלקו בעולם. היינו, שעל-ידי-זה שהעולם כולו יהיה יותר בהתאם לרצונו של הקב"ה, ועד שמסיים בתניא שם: "ולכן אמרו רז"ל²⁴ שמקרבת את הגאולה" - גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ולכן, כדאי שכל-אחד-ואחד יוסיף בכל עניני יהדות, ובפרט במצות הצדקה (המיוסדת על מבצע אהבת ישראל, שזהו "כלל גדול בתורה"²⁵), ויעשו זאת לזכותם של אנשי הצבא המגינים על ארץ הקודש - שכל זה יוסיף בהצלחת סיום פעולתם בתכלית השלימות.

ונתינת הצדקה תהיה גם לזכותם של אלו שבידם נתונה ההחלטה (על-פי דרכי הטבע) כיצד להתנהג בשעות ובימים הקרובים - שיצליחו לכוין ולהחליט ולעשות בהתאם לרצונו

• 20) תענית כב, ב.

• 21) נצבים כט, ט.

• 22) בבא-בתרא ט, א.

• 23) פרק לו.

• 24) בבא-בתרא י, א.

• 25) ראה רש"י קדושים יט, ח.

264

של הקב"ה (בדוגמת הענין של "ארץ ישראל", "שרצתה לעשות רצון קונה"³⁵⁴), ולעשות זאת בזריזות (באופן של ריצה), ומתוך שמחה וטוב לבב.

והכוונה גם לזכותם של אלו ה"פוסחים על שתי הסעיפים"³⁵⁵, ואינם יכולים להחליט אם להתנהג על-פי רצון הקב"ה, או להתנהג על-פי רצון ה"א^-ל זר אשר בקרבך" (להבדיל) -שיצליחו לעמוד בנסיון זה, ולהחליט להתנהג על-פי רצונו של הקב"ה, ומתוך שמחה וטוב לבב.

ונוסף על ההוספה במצות הצדקה מתוך אהבת ישראל - יוסיפו גם בשאר המבצעים הכלליים: חינוך, תורה, תפילין, מזוזה, בית מלא ספרים - יבנה וחכמיה, כשרות האכילה ושתיה, וטהרת המשפחה ונרות שבת-קודש ויום-טוב.

ויהי-רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום היעוד "קץ שם לחושך"³⁵⁶, הן חשכת הגלות בחוץ לארץ והן חשכת הגלות בארץ ישראל, ונזכה לאתחלתא דגאולה, ותיכף ומיד - גאולה האמיתית והשלימה, כי "הנה זה בא" - משיח צדקנו, ביחד עם אליהו הנביא, וביחד עם "דוד מלך ישראל חי וקיים"³⁵⁷, כמו-שכתוב³⁵⁸ "ודוד עבדי מלך עליהם . . ודוד עבדי נשיא להם לעולם", שהוא יוליך את כל-אחד-ואחד מישראל, הן היהודים שבחוץ לארץ והן היהודים שבארץ ישראל - לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

(משיחת כ"ב סיון, ג' תמוז, ז' תמוז תשמ"ב - מוגה)

...הרבי מליובאוויטש גילה בקיאות בלתי רגילה בנעשה בישראל בתחום הצבאי, הבטחוני והפוליטי וכן במג יעה הבינלאומיים. בייחוד בכל הקשור לפקידות בוואשינגטון. כן גילה הרבי בקיאות בפרטי פרטיהם של הקרבות שהתחוללו במלחמת ששת הימים. - "יהיה זה המשגה הגדול ביותר שלנו״ - אמר הרבי לאלוף שרון - "אם ניסוג מן הגבולות החדשים. חוסר הבטחון של ממשלת ישראל. חוסר האמונה בכוחנו רק הם העלולים להזמין עלינו לחצים. צריך להפסיק לנסות ולמצוא חן בעיני הגויים. זה לא עזר מעולם ולא יעזור לעולם. צריך שתיפסק ההססנות בישראל. חובה לעקור את הגלות מארץ ישראל. - "אילו היתה הממשלה מחליטה ליישב את השטחים המשוחררים ומוציאה קול קורא ליהדות העולם להתיישב בשטחים אלה, בטוח אני כי חצי מיליון יהודים צעירים היו נענים לאתגר זה".

בהתיחסו לפתרונות שונים שהוצעו, המחייבים נסיגה מלאה או חלקית של ישראל, אמר הרבי מליובאוויטש, תכניות אלה עלולות לגרום החרפת המתיחות בעתיד. "אלה הם פתרונות שבניגוד לדרך הטבע״ - אמר. לדעתו יושבת ישראל כיום בגבולות טבעיים. בצער הוסיף הרבי, כי כל דבר הנדון בממשלת ישראל נודע מיד לגויים. הוא פנה לאלוף שרון בשאלה: "מדוע הצבא לא מביע דעתו בתקיפות בענין הגבולות״? השיב לו שרון: ״זה ענין פוליטי״... - פסק הרבי בהינף יד של ביטול: "זה לא ענין פוליטי זה ענין בטחוני. אני מאמין באמונה שלמה שאנו יכולים וחייבים לשבת בשטחים".

(מתוך יחידות של מר אריאל שרון - נדפס ב"הרבי - שלושים שנות נשיאות" - עי 112)

לסיים המבצע "עד רדתה"!

מכללות פרשת בלק ישנה הוראה, השייכת ביותר לימים אלו ממש. היינו, לא רק שזוהי הוראה השייכת לעבודת ה' מחר ומחרתיים, או הוראה שהיתה נוגעת לעבודה של אתמול ושלשום, אלא זוהי הוראה השייכת לימים אלו ממש (בנוגע למצב בארץ הקודש), שהרי "התורה היא נצחית"¹, בכל זמן ובכל מקום:

"בלק" כפשוטו הוא מציאות של מנגד לבני-ישראל. וכאשר ישנו מציאות של מנגד, צריכים לבטלו מכל וכל. ובפרט לאחרי שמתחילים בשבירת וביטול המנגד, שאז מוכרחים לסיים את הפעולה בתכליתה.

וגודל ההכרח לסיים את הפעולה (לאחרי שהתחילו בה) - מובן מדברי הגמרא^{359 360} "אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת, ואם התחילו אין מפסיקין, וכן היה שמאי אומר עד רדתה אפילו בשבת". זאת אומרת: לאחרי שכבר התחילו בשבירת וביטול המנגד, אזי בהכרח לסיים את הפעולה "עד רדתה", "לשון רידוי, שתהא כפופה לך"³⁶¹ כולל גם הפירוש שעושים מהם מציאות ירודה ופחותה, ללא כל תוקף כלל. וענין זה צריך להעשות "אפילו בשבת", מאחר שההתחלה בזה היתה כמה ימים לפני-זה.

ומאחר שישנו ציווי מיוחד "עד רדתה אפילו בשבת", מובן, שלא זו בלבד שפעולה זו אינה פוגעת בקדושת השבת, אלא אדרבה: קדושת השבת מחייבת פעולה זו, וכמדובר כמה-פעמים שקדושת השבת גופא מחייבת לעסוק בענין של פיקוח נפש גם כאשר הדבר כרוך בפעולה שמצד עצמה היא פעולה של חילול שבת.

״עד רדתה״ - ללא נפגעים!

והנה, מאחר שמדובר אודות סיום הפעולה ד"עד רדתה" ביום השבת - הרי זה נפעל באותו אופן שהיה כיבוש יריחו, מנעולה של ארץ ישראל, כי כיבוש יריחו היה ביום השבת:

יריחו היתה מוקפת חומה, "סוגרת ומסוגרת . . אין יוצא ואין בא"⁴. ומסופר בתנ"ך⁵ שכיבוש יריחו היה על-ידי-זה שיהושע צוה לכהנים "שאו את ארון הבית ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות עברו וסובו את העיר . . הלוך ותקוע בשופרות", "ויהי ביום השביעי (שבת היה⁶) . . ויסובו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים . . ויתקעו בשופרות . . ותפול החומה תחתיה".

וכמו-כן מובן בנוגע לעניננו - שאין צורך כלל להכנס לתוך העיר, כי עצם העובדה שהעיר נמצאת במעמד ומצב של "סוגרת ומסוגרת . . אין יוצא ואין בא"' הרי זה פועל "אימתה ופחד"⁷ על כל אלו שנמצאים בעיר, ועד ש"בשבעה דרכים ינוסו לפניך"⁸! - וכל זה נפעל על-ידי-זה שיודעים שאין זה "כחי ועוצם ידי"⁹ חס-ושלום, אלא "בגודל זרועך" של הקב"ה, ואז - "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן"!

וזהו גם כללות הענין שהולכים עם "ארון הברית", שהוא מורה על הקשר עם הקב"ה באופן של "ברית" - למעלה מטעם ודעת, ומתנהגים על-פי הוראות התורה - תורת משה, כפי שהוראות אלו נמסרות לבני-ישראל על-ידי יהושע משרת משה.

יש להודות על הטעות!

[מאמר המוסגר: כאשר מתנהגים על-פי הוראות התורה - מובן, שכאשר עושים טעות ואומרים דבר שאינו מתאים להוראת התורה, אין כל סיבה שלא להודות על הטעות, מאחר שהוא נמצא במעמד ומצב שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו היא - למלא את הוראות התורה.

ובפרט כאשר מדובר אודות יהודי שמכריז בעצמו שמעולם לא עסק בפסקי הלכות בנוגע למעשה בפועל, וכל עסקו הוא בלימוד מסכתות אלו שלומדים בישיבות (כפי שנתפרסם כבר במכתבים שלו) - אם-כן, מדוע רוצה אתה לפסוק הלכה בענין זה - תשאל

• 4) יהושע ו, א.

• 5) שם ואילך.

• 6) רש"י שם, טו.

• 7) לשון הכתוב - בשלח טו, טז.

• 8) תבוא כח, ז.

• 9) עקב ח, יז.

268

זאת אצל רב מורה הוראה, שעוסק בפסקי הלכות במשך שנים רבות, ושימש רבנים מורי הוראה בישראל, והוא יאמר לך כיצד צריכים להתנהג בנוגע למעשה בפועל!].

גם "הציונים" מודים שאלה ניסים גלויים

וכאמור - צריכים לדעת שאין זה באופן של "כחי ועוצם ידי" חס-ושלום, אלא "בגדול זרועך" של הקב"ה. היינו, שבני-ישראל הולכים בכחו של הקב"ה - "בשם אלקינו נדגול", ו"בשם ה' אלקינו נזכיר"^{362 363}, היינו, שעוד קודם הנפת הדגל ד"בשם אלקינו נדגול", צריך להיות "בשם ה' אלקינו נזכיר". ובפרט לאחרי שאנשי הצבא ראו נסים גלויים ממש, היינו שראו במוחש ש"יד ה' עשתה זאת"¹¹!

ישנם 'ציונים שמאלניים' שעדיין מכריזים שזהו "כחי ועוצם ידי": היות שיש להם 'ממשלה', ולממשלה יש "צבא" - הרי זה כחו ועוצם ידו של הצבא! - חס-ושלום לומר דבר כזה, ובפרט כאשר רואים נסים גלויים שאין להם שום הסברה מצד דרכי הטבע! אפילו ה'ציונים' עצמם (הימניים) מודים שזהו אך ורק בכחו ויכלתו של הקב"ה, "ה' אלקי הצבאות"³⁶⁴, ורק ה'מקולקלים' שבהם אומרים שזהו "כחי ועוצם ידי" חס-ושלום! - לא היתה כזאת לעולמים לומר על נסים גלויים שלמעלה מהטבע לגמרי שזהו "כחי ועוצם ידי"!!

וזהו גם הקשר לפרשת בלק, ששם מדובר אודות העצות והדיבורים של בלק ובלעם נגד בני-ישראל, וכל זה היה באופן של "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א^-ל"³⁶⁵!

ומובן, שענין זה שייך רק לאחרי שישנו מציאות של מנגד - כי לולי זאת אפשר לחיות בעולם ריבוי שנים ולא לראות במוחש ש״עמנו א-ל", ודוקא כשישנה מציאות של מנגד, וישנו "עוצו עצה" ו"דברו דבר" נגד בני-ישראל - הנה כאשר הקב"ה עושה נס באופן של "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום", אזי רואים בגלוי ובמוחש ש"עמנו אל".

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת חוקת-בלק י"ב תמוז תשמ"ב)

יש לסיים המבצע!!!

[דיבר אודות הזריזות ברישום החיילים בספר-תורה הכללי (שזהו ענין הקשור עם פקוח-נפש רחמנא-ליצלן), ואחר-כך אמר]:

כאן גם המקום להזכיר (מענין לענין באותו ענין) אודות העדר הזריזות במבצע שלום הגליל:

לדעת כל המומחים והמבינים והיודעים, יכלו לסיים את מבצע שלום הגליל במשך ימים ספורים בלבד, ובפועל - הולך ונמשך הדבר זמן רב.

במקום לסיים את הפעולה - עוסקים בעריכת אסיפות, שולחים שליחים, מברקים ומכתבים, ומבררים מהי חוות^-דעתם של כל ה'יועצים' למיניהם, ועד היום הזה עדיין לא סיימו את הפעולה בשלימותה. וזאת - למרות שמידי יום ביומו (שלא מסיימים את המבצע) ישנם פצועים נוספים, ולפעמים - יותר גרוע מזה, רחמנא ליצלן!

טענתם העיקרית היא - היתכן לסיים את המבצע בחפזון, הרי צריכים להשיג את דעת הרוב של 120 האנשים היושבים בכנסת, שביניהם - ערבים, קומוניסטים, נוצרים, וכיוצא-בזה!

כאשר מדובר אודות סכנה של פיקוח-נפש אין צורך לברר מהי דעת הרוב, ובודאי אסור להתחשב בדעתם של פחדנים ומוגי לב, אפילו כאשר הם מסבירים שדעתם מבוססת על שיקולים פוליטיים (בהיותם "מדינאים" וכיוצא-בזה) - אלא צריכים לעשות הכל כדי להסיר את הסכנה של פיקוח-נפש (אפילו כאשר מדובר אודות ספק וספק ספיקא בלבד), מבלי לערב בדבר שיקולים פוליטיים!

אותם אגשים - ואותם טעויות!

אלו שמתנגדים ומעכבים את סיום מבצע שלום הגליל - הם אותם אנשים (או תלמידיהם של אלו) שהפעילו לחצים להחזיר את השטחים שהקב"ה נתן לבני-ישראל תוך כדי נסים גלויים במלחמת ששת הימים:

במלחמה הנ"ל ראו נסים גלויים ממש, ועד שאפילו אלו שלא היו שייכים להזכרת שם שמים, הנה לא זו בלבד שהם התחילו להזכיר שם שמים, אלא יתירה מזו: הם הכריזו ואמרו ש"יד ה' עשתה זאת"¹.

ולאחרי כל זה - נסעו הם (או שלוחיהם - "שלוחו של אדם כמותו"^{366 367}) כדי להודיע בוושינגטון שלא חושבים להשאר ולהחזיק בשטחים אלו, אלא רוצים שהערבים יקחו בחזרה שטחים אלו (ועל-כל-פנים רובם ככולם של השטחים)!

מובן שוושינגטון היתה מופתעת מהתפתחות זו, ולא האמינו שם שמתכוונים אמנם ברצינות להחזיר את השטחים, בחשבם שיש כאן איזו 'ערמומיות'. אבל לאחרי שהפצירו שיאמינו להם שאכן זוהי כוונתם, וסוף-כל-סוף ניכרים דברי אמת - הנה כאשר באו לתת שטחים אלו לערבים, היה 'נס' שהערבים לא הסכימו לקבל, מאחר שרצו לקבל עוד יותר!

ולמרות הנהגתם באופן כזה - נשארו לשבת על הכסאות!

ועל-דרך-זה אירע במלחמת יום הכיפורים:

הוזכר בהתוועדות שלפני-זה אודות הספר שהודפס בקשר למאורעות דמלחמת יום הכיפורים, ששם הודתה ראש הממשלה דאז שכתוצאה מזה שלא הכריזו על גיוס מלא, מפני שיקולים פוליטיים (למרות דעתם הברורה של אנשי הצבא המומחים בעניני בטחון) -שילמו מחיר כבד של מאות הרוגים ואלפי פצועים, רחמנא ליצלן!

כיום אי אפשר עוד להעלים את פרטי הדברים שהעלימו בשעתו - כולם יודעים כבר מה היתה דעתם של אנשי הצבא מטעמים בטחוניים, וכולם יודעים מי אלו שאמרו שצריכים להתנהג באופן שהוא היפך ענין הבטחון, מפני פחדם מ"קול עלה נדף"³⁶⁸, בהיותם בתוך גלות פנימית ובשפלות כלפי ה'גוי' שבתוכם, ורוקדים 'מה^-יפית' (כפי שהיה בימים עברו) בפני ה'גוי'שקייט' שבתוכם, בחשבם שבזה מתבטא התוקף והאומץ שלהם!

ובעוונותינו הרבים, קיבלו את דעתם של אלו האחרונים, למרות שזהו למטה מכל ענין של שכל והבנה והשגה, וכאמור - שילמו על זה במחיר כבד של מאות הרוגים ואלפי פצועים, שכמה וכמה מהפצועים עדיין לא נתרפאו לחלוטין עד היום הזה, וכאשר הם הולכים ברחוב ופוגשים את פלוני בן פלוני (שאשם בקבלת ההחלטה להתנהג באופן הפכי מענין הבטחון) - אין לו מה לענות להם!

וכל זה לא מרתיע את אלו שמעכבים את סיום מבצע שלום הגליל מפני שיקולים פוליטיים - שלא ימשיכו להתנהג באותה שיטה שכבר ראו בעבר את תוצאותיה כמה פעמים!

ולא זו בלבד שזוהי שיטתם הפרטית, אלא הם עושים כל אשר ביכלתם לכפות את דעתם על אנשי הצבא, ולהפריע להם לעשות את מלאכתם באמונה, כאשר לדעתם של אנשי הצבא ברור במאת האחוזים שהדרך היחידה להשכנת בטחון אמיתי (ויתירה מזו: שלום אמיתי) היא - לסיים את מבצע שלום הגליל!

וכפי שרואים בפועל שכל הוויתורים והנסיגות בעבר, היוו את ההכנה למלחמה הבאה!

״חזית נוספת״ - טענה דמיונית!

הטענה שחתימת "חוזה השלום" בקעמפ^-דייוויד מנעה עתה חזית נוספת - הרי טענה זו היא שלא במקומה כלל:

אילו היו עומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר את שדות הנפט ואת השטחים האסטרטגיים (החיוניים ביותר לענין הבטחון), היו חותמים את "חוזה השלום" גם באופן כזה, ואז לא היתה מצרים במעמד ומצב של תוקף - ובדרך ממילא לא היו מגיעים כלל לחזית ראשונה, כידוע שרוב הכסף והנשק שבידי המחבלים, התקבל ממצרים!

ויתירה מזו: מצרים הודתה כבר שהעבירה

 

לערבים, ובעקבות זה - למחבלים, מידע צבאי

שהגיע לידה בעקבות חתימת "חוזה השלום", כאשר ישראל ומצרים נעשו "ידידים נאמנים" שאינם מעלימים "סודות" אחד מרעהו!

ולמרות שידעו זאת לפני כמה-וכמה חדשים - בכל זאת המשיכו להחזיר את שדות הנפט, ושטחים בטחוניים, שטח לאחרי שטח, עד שהקריבו את הגבול למספר קילומטרים אחדים בלבד לערים הכי גדולות ומאוכלסות בישראל (הלואי שדבר זה לא יזיק לאף אחד, גם לא לאלו שאשמים בזה)!

כעת טוענים כולם שכדי להבטיח את בטחון הישובים בצפון הארץ, בהכרח שתהיה רצועת בטחון של 45 קילומטר, ואם-כן, נשאלת השאלה: מדוע אתם בעצמכם הבאתם את המצרים שיהיו בסמיכות ממש לישובים של בני-ישראל, על-ידי-זה שהחזרתם בידים שטחים נרחבים (כתוצאה מחתימת החוזה בקעמפ^-דייוויד)?!

סיכון בגי-ישראל - בשם הערק והיושר!

נוסף על האמור לעיל שהיו יכולים לסיים את מבצע שלום הגליל במשך ימים ספורים בלבד - היו כמה נסים גלויים שהראו בעליל את מדת האפשרות לסיים את המבצע ללא שום לחצים פוליטיים:

מיד עם התחלת מבצע שלום הגליל, נסע נשיא מדינה זו (ארצות-הברית) אל מחוץ לגבול המדינה, שזו היתה הוראה ברורה שיכולים לסיים את הפעולה במספר ימים ללא כל לחץ מצדו, מאחר שהוא לא נמצא במקומו.

ולאחרי זה נסע ראש הממשלה מארץ הקודש למספר ימים, מתוך תקוה שינצלו את העדרו כדי לסיים את הפעולה בשלימותה.

ולמרות זאת, המשיכו לערך אסיפות עם הפוליטיקאים, וכאשר פנו אליהם בטענה הנ"ל: הרי אתם מודעים לצרות שגרמתם במלחמת יום הכיפורים על-ידי התחשבות בשיקולים פוליטיים, ואם-כן, מדוע ממשיכים אתם באותה הדרך?! - אזי נשארו חייבים מענה, אך בנוגע לפועל - ממשיכים לכבול את ידיו של זה שבידיו מופקדת האחריות על ענין הבטחון!

מדוע אתה מניח להם לכבול את ידיך?! - הרי בידך הופקדה האחריות על ענין הבטחון, ואם-כן, "אין שליח לדבר עבירה"³⁶⁹ - אפילו בעבירה קלה, ובפרט כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש בפועל ממש!

ונוסף לזה: כאשר ראש הממשלה היה כאן (בארצות-הברית) - אירעו דברים שונים ומשונים: אף אחד לא העלה על דעתו שיבטיחו לו כסף ונשק (ובודאי שלא ילחצו), כדי שיסיים את הפעולה בשלימותה!

ולאחרי כל זה - בשובו לארץ הקודש עורך הוא עוד אסיפה, ומזמין לאסיפה את כל אלו שברשותם להשתתף באסיפה זו! - לשם מה צריך אתה לכנס אסיפה כללית, תזמין לאסיפה את המומחים לעניני בטחון בלבד, וכפי שנקבע לכתחילה שישנה 'ועדה' בת אנשים ספורים בלבד שתפקידה לטפל בנושאים בטחוניים!

וכאן מתחילה הטענה הידועה אודות צדק ויושר (שלכן צריכים להתחשב בדעת הרוב וכיוצא-בזה) - בה-בשעה שהם עצמם אומרים שכאשר מדובר אודות אש"ף הרי הם אינם שייכים כלל למושג של צדק ויושר!

וכאמור לעיל - למרות שהיו עשרה ימים שבהם לא היה נשיא ארצות-הברית בעיר הבירה, ולמרות שהיו תשעה ימים שבהם לא היה ראש הממשלה בארץ הקודש - לא ניצלו זאת כדי להשלים את מבצע שלום הגליל!

ולאחרי-זה היה נס נוסף - שהחילופי-גברא במדינה זו נמשכו זמן רב (כמדובר לעיל בארוכה), וגם הזדמנות זו לא נוצלה להשלמת הפעולה!

וברחמיו המרובים נתן הקב"ה הזדמנות נוספת: נשיא ארצות-הברית נסע מעיר הבירה כדי לחזות בנחיתת החללית ארצה, וזאת - למרות שהנשיא שלפניו ראה זאת מעל מסך הטלוויזיה וכיוצא-בזה, ופירוש הדבר בפשטות (לא רק עבור פוליטיקאים ו'חכמים גדולים') הוא - כדי לתת הזדמנות נוספת להשלים את הפעולה במשך שעות אלו שאינו נמצא בעיר הבירה!

זאת אומרת, שהקב"ה נותן כמה-וכמה הזדמנויות כדי להשלים את הפעולה - 24 שעות, 36 שעות, 48 שעות, ועוד יותר: "עד רדתה ואפילו בשבת" - מתוך כוונה שינצלו זמן זה, ובנוגע לפועל - לא מנצלים את הזמן, אלא עורכים עוד אסיפה ועוד ישיבה, מפרסמים בעיתונים, מארגנים הפגנות אחד נגד השני [יודעים מי נותן את הכסף עבור ההפגנות, אין זה סוד כלל!] - רצונכם לחיות בחלומות, אזי תחיו בחלומות; אבל משום זה לשנות תכנית הקשורה עם פיקוח-נפש - לא היה הדבר לעולמים, ואין זה בגדר האנושיות כלל (לא רק מצד שולחן-ערוך, אלא מצד אנושיות)!

והעיקר - בינתיים מחזיקים את אנשי הצבא ומעייפים אותם, ולאחרי כל הזהירות ישנם פצועים נוספים, ואף אחד לא יודע למה מחכים!

ומובן שאין מה לחכות שהפוליטיקאים ישנו את דעתם - בודאי שמשיח יבוא לפני-זה! הם אינם מוכנים כלל לשנות את דעתם, ואין כל סיכוי שיצליחו לפעול עליהם לשנות את דעתם, כי שינוי דעתו של אדם יכולה להיות כאשר מראים לו במוחש שהוא טעה בדבר מסויים, ואילו בעניננו - הרי הם עצמם יודעים מה היו תוצאות מאופן הנהגתם בעבר (במשך שלשה פעמים), וכאשר מזכירים להם אודות ענין זה אין כל מענה בפיהם, ובכל-זאת, מסיבות שונות ומשונות ממשיכים הם בדרכם!

מהשמים מאותתים: לנצל את הניסים - עכשיו!!

נוסף על האמור לעיל אודות ההזדמנויות שלא נוצלו להשלמת הפעולה - אירע ענין נוסף שהוא בדוגמת 'שוט' שמראים לתלמיד כדי שיטיב את דרכו, כדלקמן.

ובהקדים: בהיותי תלמיד בחדר, היו אומרים שישנו חילוק בין התלמידים בנוגע ליחס שלהם כלפי ה'שוט' של המלמד: ישנו תלמיד שכדי לפעול עליו ענין מסויים, אין ברירה אלא להשכיבו על השולחן ולהצליף עליו עם ה'שוט', כי לולי זאת אינו יודע שהכוונה היא אליו; אבל תלמיד נורמלי - מספיק שמראים לו את ה'שוט' שאוחזים ביד, כדי לפעול עליו שיתנהג כדבעי.

ובנוגע לעניננו - לאחרונה אירע דבר מסויים, שההסבר היחיד בדבר הוא, שזהו בדוגמת ה'שוט' שמראים לתלמיד כדי להזהירו:

ישנם 'תחנות רדיו' בארצות-הברית שיש להם אנשים בעלי קשרים הדוקים לפני ולפנים בוושינגטון, שכל ענינם - להודיע ולפרסם שבעוד שעות ספורות יאמר נשיא המדינה כך וכך. ומובן, שכאשר הם מפרסמים דבר מסויים, בודאי שקודם הפירסום ביררו היטב אודות אמיתיות הדברים, כי מאחר שזהו דבר העתיד להתגלות תוך מספר שעות בלבד, הרי בודאי שלא יפרסמו דברים בלתי נכונים, כי אז יפסידו הם את אימון הציבור.

באותו יום שבו היה נשיא ארצות-הברית אמור לתת הכרזה פומבית אודות מדיניות החוץ, נתפרסמה ידיעה בכל התחנות (ושמעו זאת גם בארץ הקודש) שבעוד מספר שעות יודיע נשיא ארצות-הברית את חוות^-דעתו אודות המצב בלבנון והיחס כלפי ארץ ישראל -בהתאם לרצונם של אש"ף (אינני רוצה לחזור על הדברים שנתפרסמו).

ובפועל ממש - הנה כעבור שעות ספורות בלבד, כאשר נשיא ארצות-הברית נשא את דבריו באופן רשמי, בפומבי ובפרסום הכי גדול - נאמרו הדברים הפוכים ממה שפורסם קודם לכן: אין שום טענות נגד ארץ ישראל; לא עברו על שום הבטחה; היתכן להשוות הפעולה בלבנון לפלישתה של ברית-המועצות לאפגניסטן כאשר אין קשר כלל בין הדברים מאחר שזוהי פעולה של הגנה ולא התקפה, וכיוצא-בזה - היפך הדברים שפורסמו קודם לכן!

וכאמור לעיל - לא יתכן שהדברים שפורסמו קודם לכן ברדיו לא נבדקו כדבעי, כי אומן לא מרעי חזקתו⁵, ולכן, בידעו שכל אומנתו היא לפרסם קודם לכן מה שיארע בעוד שעות ספורות, הרי בודאי שלא יאמר שום דבר על דעת עצמו, היפך דעת מחלקת המדינה, היפך דעת הנשיא, והיפך דעתם של שני מזכירי המדינה - מי שמסוגל לחשוב שהם אמרו זאת על דעת עצמם ולא מתוך ידיעה ברורה - אינו אפילו בגדר "פתי יאמין לכל דבר"⁶!

ולכן, הביאור היחיד למאורע זה הוא - כדלקמן: פרסום זה נעשה מתוך כוונה לבחון מה תהיה תגובתם של העסקנים היהודיים לשמע דברים כאלו, תוך כדי השערה שפרסום כזה יגרום בודאי לתגובה רעשנית מצד העסקנים היהודיים.

ובפועל - לא היה כל רעש כתוצאה מפרסום זה; כל-אחד-ואחד היה עסוק בעניניו הוא - אחד הלך לטייל, אחד הלך לשחק 'גולף', אחד המשיך בעסקיו, והדתיים שבין העסקנים -אמרו תהלים, אבל לא עוררו שום תגובה ומחאה מתוך רעש, מלבד ההסתודדות בינם לבין עצמם היתכן שנשיא המדינה עומד לשאת דברים ברוח זו, ומה יש לעשות לאחרי שידבר באופן כזה.

וכאשר נשיא המדינה דיבר באופן רשמי ובפומבי באופן הפכי ממה שפורסם קודם לכן - היה הדבר הפתעה גמורה, כי בדרך הטבע לא ציפה אף אחד לשמוע דיבורים כאלו, ואין זה אלא נס גלוי מן השמים!

• 5) ראה חולין כז, א ואילך.

• 6) לשון הכתוב - משלי יד, טו.

276

ועל-פי-זה - הצער והפחד שהיה במשך הזמן מאז הפירסום אודות הדברים שידבר נשיא המדינה עד לדיבורו בפועל ממש - הרי זה כמו שמראים לתלמיד שישנו 'שוט' בידי המלמד כדי שיטיב את דרכו!

ומובן, שגם כאשר רואים שהדבר היה באופן של איום בלבד, אין הכוונה שהתבטלה מציאות ה'שוט' - כי השוט עדיין עומד קיים, אלא שנותנים ארכה אחרי ארכה, יום יומיים וכו', ולכן צריכים להזדרז ולסיים את הפעולה בשלימותה, כי בסופו-של-דבר יתכן שהאיום יתממש בפועל!

ולאחרי כל הנ"ל - אין שום תזוזה בנוגע לפועל!

וכאמור לעיל - "אין שליח לדבר עבירה". ולכן, האחריות והאשמה בדבר מוטלת על אותם ב' או ג' אנשים שבהם תלוי הדבר להחליט ולבצע את סיום הפעולה בשלימותה, בהתאם לחוות^-דעתם של המומחים לעניני בטחון.

שקועים בטפל ומזניחים העיקר!

תמורת ההשתדלות לסיים את מבצע שלום הגליל - עוסקים בהשתדלות להסביר ולהוכיח לכולם עד כמה אנשי אש"ף אינם 'אנשים הגונים'! - על זה מבזבזים זמן, כסף, אנרגיה והשתדלות!

וכאשר מנצחים בזה, היינו, שפועלים שפלוני בן פלוני 'יודה' שאנשי אש"ף אינם 'אנשים הגונים', ויתכן אפילו שהוציאו דבר שקר מפיהם, ויתכן אפילו שהפגיזו פעם לעבר אזרחים חפים מפשע - הרי זו חגיגה גדולה ביותר: הצליחו לפעול שפלוני בן פלוני יודה ויכיר בעובדה זו, למרות שעד עתה לא הכיר בזה!

הכל יודעים ומכירים מי הם אנשי אש"ף, ואף אחד לא זקוק לראיות והוכחות שהמדובר הוא אודות "פרא אדם"! - אלא, כאשר שני פוליטיקאים מדברים זה עם זה, אין נפקא-מינא כלל מהי האמת, ולא מתחשבים בזה ששניהם יודעים את האמת לאמיתתה - אלא מדברים בהתאם לכללי הפוליטיקה, היינו, כאשר נשאלת שאלה מסויימת צריך להיות המענה כך וכך; אבל בנוגע לפועל - יודעים הכל מי הם אנשי אש"ף, ובפרט שהם עצמם מכריזים על הדבר בכתב ובדפוס.

[ועד"ז בנוגע לקשר עם רוסי' הסובייטית: הכל יודעים אודות ענין זה, ואין זה בגדר סוד כלל, אלא שסוכם שלא לדבר על הדבר, כדי שלא להרגיז אותם וכו'. וכידוע שכאשר מעירים לאדם על חסרון מסויים, הרי אפילו כאשר חסרון זה אינו אמיתי כועס הוא ומתרגז על הדבר, ועאכו"כ כאשר מעירים לו על חסרון אמיתי!].

ולכן, אין לייחס חשיבות להשתדלות להוכיח לעולם כולו שאנשי אש"ף אינם אנשים הגונים, ואין לחשוב שפעלו משהו בזה שערכו מסיבת עיתונאים שבה הכריזו שאנשי אש"ף אינם צדיקים גמורים, ואפילו לא בינונים - חידוש נפלא! חבל על הזמן שמבזבזים עבור השתדלות זו, ובפרט שהשתדלות זו גורעת מההשתדלות בדברים חשובים באמת!

וכן מובן שאין לייחס חשיבות לשקלא-וטריא האם להותיר למחבלים לצאת עם נשק כבד או נשק קל וכיוצא-בזה - כי בנוגע לפועל ממש אין כל הבדל בדבר: הכל יודעים שאפילו אם המחבלים יצאו בעירום ובחוסר כל, הנה תיכף ומיד בבואם לאחת המדינות ששם אין בעלות עליהם, אזי יציידו אותם בכל כלי הנשק, הן נשק קל והן נשק כבד.

ואם-כן, הדיון בזה הוא רק אם יציאתם תהיה באופן של כבוד או באופן של כניעה. ולכן, למרות שמגיע להם לצאת בעירום ובחוסר כל, ללא כלי משחית בידיהם כלל - הרי כל הוויכוח וההשתדלות בדבר אינה כדאית כאשר זוהי סיבה המעכבת את יציאתם בהקדם האפשרי!

ולכן, בהכרח להשלים ולסיים את הפעולה בזריזות, וכל מה שמעכבים יותר את הדבר -גורמים שהצד השני יעמיד תנאים חדשים מידי יום ביומו, ובדרך ממילא צריכים לערוך אסיפה וישוב הדעת בנוגע לכל תנאי בפני-עצמו, ובינתיים - מרוויחים המחבלים זמן!

ונוסף לזה: אי אפשר לדעת מה ילד יום, ויתכן שככל שמתארך הזמן יותר, מעמידים בספק את האפשרות לסיום הפעולה - אמנם לא מצדם הם, אבל בדרך הטבע יתכן שסיום הפעולה לא תתאפשר מצד מדינות אחרות (וביניהן - מדינה זו, שכבר הראתה את השוט, כנ"ל בארוכה).

לסיים המבצע - לפני "ימי בין המצרים"!

ועוד - וגם זה עיקר (למרות שלכאורה זה דבר של 'בטלנות'): צריכים לנצל את הזמן שנותר עד ג' השבועות כדי לסיים את הפעולה בשלימותה, מאחר שעל-פי תורה ישנו חילוק בין הזמן שלפני ג' השבועות לזמן דג' השבועות.

בודאי יהיו כאלו שיטענו: מהי השייכות של דין בשולחן-ערוך (אודות ג' השבועות) לפוליטיקה, בטחון וצבא?!

הרי הדבר מובן בפשטות: השולחן-ערוך הוא של הקב"ה בורא העולם ומנהיגו, שהוא קבע שההנהגה בעולם עד ג' השבועות תהיה באופן כך, ובג' השבועות - באופן כך, ולכן, צריכים לנצל את הזמן שנשאר עד ג' השבועות, שזהו זמן מסוגל יותר לדבר (כפי שראו בפועל שהיו כמה-וכמה הזדמנויות לסיים את הפעולה, כנ"ל בארוכה).

חשבתי לעצמי אם להזכיר אודות ג' השבועות אם לאו, כי יתכן שיתפסו דוקא על נקודה זו, כדי להחליש את שאר הטענות וההסברים דלעיל - אבל מוכרחני להזכיר נקודה זו, מאחר שזהו ענין עיקרי ביותר.

הם אינם מחפשים אחר האמת, אלא "תואנה הם מבקשים" - כיצד לבטל את הדברים שאינם לפי רוחם, ולומר "איפכא מסתברא"! ולכן, ינסו הם בודאי למצוא את הנקודה החלשה (לדעתם) שבדברים - נקודה זו שאצלי היא החזקה ביותר - ולטעון: אין לערב את השולחן-ערוך עם עניני בטחון!

היתכן לבוא בטענה כזו - בטחון אמיתי קשור ונפעל על-ידי הקב"ה כפי שהם עצמם הודו שבכל המלחמות היו נסים ונפלאות שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, שסיבתם היחידה היא - "יד ה' עשתה זאת"¹!

בכל מאורע שידם היתה מעורבת בדבר - היתה 'נסיגה' (אינני רוצה לומר לשון חריפה יותר מזו); ובכל מאורע שידם לא היתה מעורבת - היה נצחון שלמעלה מדרך הטבע לגמרי!

וכאמור לעיל - צריכים לנצל את הימים שנותרו עד ג' השבועות כדי לסיים את הפעולה בשלימותה, ויפה שעה אחת קודם; אם התחילו בזה כבר בי"ג תמוז - תבוא עליהם ברכה, ואם לאו - אזי רגע אחד לאחרי י"ג תמוז מוטב משני רגעים לאחרי י"ג תמוז!

לא איכפת לי אם השייכות של י"ג תמוז למבצע שלום הגליל מובנת על-פי 'פוליטיקה' אם לאו; אלא העיקר שהדבר יתבצע בפועל ממש, כי סוף-כל-סוף אין כל הבדל מהו השכל והחכמה שבדבר, אלא "המעשה הוא העיקר" - להשלים את מבצע שלום הגליל בזריזות, ויפה שעה אחת קודם.

ויהי-רצון שיסיימו את המבצע בשלימותו באופן של יפה שעה אחת קודם כי אין כל הסברה לעכב את סיום וגמר הפעולה.

אין עורך ב״לחימה בשטח בגוי"!

ובקשר לטענה שסיום המבצע בשלימותו על-ידי הכניסה לתוך העיר יגרום לקרבנות חס-ושלום - הרי זו שטות לומר שאין דרך אחרת לכבוש מקום מצומצם כזה מלבד על-ידי התקדמות צעד אחר צעד בתוך העיר, אלא בודאי יכולים לסיים את כל הפעולה מבחוץ, מבלי להכנס לתוך העיר!

ובפשטות: מאחר שנמצאים בעיר זו עצמה (לא בריחוק 40 או 20 מייל, ואפילו לא בריחוק מייל אחד בלבד) - שהרי לא כל העיר ביירות נמצאת בידי המחבלים, אלא חלק מסויים בלבד - ומקיפים את המחבלים מכל הצדדים, והמקום הוא מצומצם (אמנם לא ד' אמות על ד' אמות בלבד, אבל שטח שאינו תופס מקום כלל ביחס לתותחים וכיוצא-בזה המוכנים כבר במקום הנ"ל) הרי בודאי שיכולים לעשות "תל" מכל שטח זה, ללא צורך בכניסה בפנים!

וכאשר הצד השני יכיר בעובדה שהכוונה היא אכן להשתמש בתותחים אלו - הרי בודאי שיכנעו תיכף ומיד, ללא כל תנאי!

הקהל הרי אוהב איזה דבר של 'שטורעם' - הרי ישנה הוכחה פשוטה שנמצאים כבר בתוך העיר ביירות; על השולחן מונח ספר תניא שהודפס בביירות לפני מספר ימים, כך שהיה זמן להביא את ספר התניא לכאן, באופן שיהיה מונח על השולחן בעת ההתוועדות של י"ב וי"ג תמוז!

ומה שיכלו להדפיס את ספר התניא בעיר ביירות - הרי זה משום שאנשי "צבא הגנה לישראל" עשו את ההכנה לדבר וסייעו בהדפסת ספר התניא!

ובד בבד עם הדפסת ספר התניא בעיר ביירות, ערכו התוועדות חסידית עם אנשי הצבא, ואמרו "לחיים" - "לחיים" לאנשי הצבא, ו"לחיים" לכל עם ישראל, ולמדו שם בספר התניא, והתפללו ונתנו לצדקה - בבית הכנסת ובית המדרש הנמצא בביירות מאז ומקדם, עוד לפני שהיתה מציאותם של אנשי אש"ף, וימשיך להתקיים גם לאחרי שתתבטל מציאותם!

וכמו כן מונח כאן על השולחן ספר התניא שנדפס בעיר צור (שחורבנה קשור עם בנינה של ירושלים), וכן הדפיסו את ספר התניא בעיר צידון, וכיוצא-בזה, וממשיכים להדפיס את ספר התניא בעוד כמה מקומות בלבנון.

ומובן שפעולה זו של הדפסת ספרי התניא במקומות אלו ענינה - הפצת המעיינות חוצה בפועל ממש, כולל - לימוד בספר התניא עם אנשי "צבא הגנה לישראל", נוסף על הנחת תפילין, שעל-זה-נאמר³⁷⁰ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

וכאמור לעיל - היות ונמצאים מתוך העיר ביירות, מובן, שיכולים לעשות "תל" מכל השטח שבו נמצאים המחבלים, מבלי לקדם אפילו חייל אחד לתוך שטח זה. מספיק להודיע 5 דקות קודם הפעולה שכל מי שרוצה יכול להתפנות ולעבור לצד השני של ביירות, או לצאת לגמרי מביירות.

ובאופן כזה יכולים לסיים את הפעולה בשלימותה מבלי לאבד אפילו נפש אחת מישראל, ואפילו ללא פצועים, ויתירה מזו: לא יהיה צורך לפגוע אפילו בגויים, ואפילו לא באנשי אש"ף - כאשר הם ישתכנעו שאין זה איום בעלמא, אלא אמנם מתכוונים לעשות "תל" מהשטח שבו הם נמצאים!

האויב סומך על ה״פוליטיקאים הפחתים"!

ולא להתנהג כפי שהתנהגו במלחמות הקודמות - שלמרות שראו נסים גלויים במלחמה, שבה נחל הצד שכנגד מפלה ניצחת, הרי מבחינה פוליטית עשו מזה נצחון עבורם - כך היה לאחרי כל אחת מהמלחמות! והצד שכנגד מקווה שגם הפעם יקרה כך, רחמנא ליצלן, והסיבה לתקווה זו מצדם היא מפני שאלו שגרמו לצרה זאת בעבר, מתערבים בזה גם עתה, ולצערנו, מתחשבים בדעתם, ולא רק כפי שמתחשבים בדעת המיעוט, אלא חושבים אפילו להתנהג כך בפועל!

וכאמור לעיל - הדבר תלוי בידיהם של שנים או שלשה אנשים, שביכלתם להחליט ולבצע את סיום הפעולה "בשעתא חדא וברגעא חדא", ללא כל קרבנות.

ומובן שאין לחכות שה'פוליטיקאי הפחדן' יודה על טעותו במלחמות שעברו, ויודה שהוא אשם בהריגתם ובפציעתם של חיילים רבים - היות ולמרות שבסופו-של-דבר יהיה מוכרח להודות על זה, אין פנאי להמתין עד שיודה על הדבר, אלא צריכים לסיים את הפעולה בשלימותה.

ולכן, אותם שנים או שלשה אנשים שבידם הדבר תלוי - צריכים לעשות כן באופן של הלכה למעשה, ולא לארגן אסיפות כדי לקבל את הסכמת כולם, אלא לעשות זאת באופן של "הלכה ואין מורין כן"⁸ - בהתאם לזה שנמצאים אנו בשבוע שבו קורין פרשת פינחס, שהוא התנהג באופן של "הלכה ואין מורין כן", כמבואר במדרשי-חז"ל.

וזוהי הדרך היחידה למנוע קרבנות משני הצדדים, וזוהי הדרך היחידה לקוות ששוב לא יהיה צורך במלחמות, כי מכאן ולהבא יהיה מעמד ומצב של שלום קיים ואמיתי, גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים, וזו תהיה הכנה קרובה לביאת משיח צדקנו - במהרה בימינו ממש.

* * *

דובר לעיל אודות הפעולה שצריכה להעשות על ידי היהודים הנמצאים בארץ הקודש, החל מאותם היהודים שבהם תלוי הדבר (על-פי השגחה פרטית) להחליט באמת שלא להתפעל מה'פוליטיקאים הפחדנים', ולסיים את מבצע שלום הגליל בשלימות, "בשעתא חדא וברגעא חדא", ללא קרבנות משני הצדדים.

וכאמור לעיל - בכדי לפעול זאת, צריכים להראות שמתכוונים אמנם לעשות זאת בפועל ממש, ואז מספיקה הכנת הנשק בלבד כדי להטיל אימה ופחד על הצד שכנגד.

8) ראה שבת יב, ב. ובריבוי מקומות.

282

ובפרט כאשר הדבר קשור עם הנשק האמיתי - "אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", "ובשם אלקינו נדגול"³⁷¹, כפי שהדבר מתבטא במבצע תפילין, וכן בשאר כל המבצעים (כולל ענין הכשרות שבצבא).

ובכללות - עצם העמידה להגן על ארץ הקודש ועל "גוי קדוש" הדר בה, עד כדי מסירת נפש בפועל ממש - הרי זו זכות גדולה ביותר, כי אין דבר נעלה יותר מאשר מסירת נפש בפועל ממש! ואם-כן, עבור פעולה זו עצמה ראויים לנסים גלויים!

ובין הנסים גלויים, נכלל גם ה'נס' שאותם שנים או שלשה אנשים (שבהם הדבר תלוי) ישכחו אודות מציאותם של שאר האנשים, וימלאו את השליחות הקדושה המוטלת עליהם - לסיים את מבצע שלום הגליל, לאחרי שכבר התחילו בזה.

אפילו אם נאמר שהיה מקום לדון אם להתחיל במבצע זה, הנה לאחרי שכבר התחילו בזה, והכניסו את הצבא למעמד ומצב זה - הרי בודאי שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה.

מכשילים את ה״גיתוח" בפעם הרביעית!!!

ומשל למה הדבר דומה - ל"איש הירא ורך הלבב"³⁷² שיכנס לחדר^-ניתוחים ויראה שרופאים מתחילים לבצע ניתוח לחולה רחמנא ליצלן, ובראותו את טפות הדם הראשונות, יתחיל להפציר ברופאים שיפסיקו לנתח את החולה, וימתינו עד שהחולה יחזור לאיתנו מהתחלת הניתוח, ואז ינתחוהו שנית, וכן הלאה, כי כיצד אפשר להמשיך בניתוח כאשר רואים שדמו של החולה נשפך?! - והרי מובן בפשטות מה תהיה תגובתם של הרופאים למשמע רעיון כזה!

וכמו כן הוא בנמשל - בנוגע למצב הבטחוני של 3 מליון יהודים (כן ירבו) הנמצאים בארץ הקודש:

לאחרי שהתחילו בניתוח הראשון, בא "איש הירא ורך הלבב" וצוה להפסיק באמצע הניתוח, באמרו שצריכים לערוך אסיפה, צריכים לברר מהו חוות^-דעתו של פלוני ופלוני

(שאם-לא-כן אין זה דמוקרטיה), וצריכים לשאול בחוץ^-לארץ. וכמו-כן אירע בניתוח השני והשלישי.

ועתה אוחזים בניתוח הרביעי, שכבר נעשה ברובו, תוך כדי הקרבת מאות קרבנות ה'-יקום-דמם, ומאות פצועים, ולמרות זאת ישנם כאלו שעולה בדעתם שבכדי להביא למצב של שלום וכיוצא-בזה, אזי העצה לזה היא - להפסיק באמצע הניתוח, ולא לרפאות את המקום הנגוע, וזאת - לאחרי שנפלו מאות קרבנות, ובמשך הזמן שלאחרי-זה יערכו אסיפות וכינוסים, ויבקרו בכמה-וכמה מדינות, ואז יראו איך יפול דבר!

כיצד מניחים לעשות 'נסיונות' כאלו בנוגע ל^-3 מליון יהודים?! - הרי במשך שלשה פעמים ראו שהנהגה זו גרמה לצרות צרורות?!

וכאמור - אותו מעמד ומצב חוזר ונשנה זה כמה פעמים בהעתק מושלם! ישנם אמנם שינויים מידי פעם, כי לא יתכן שפני הדברים יהיו לעולם באותו מעמד ומצב בדיוק, אבל נקודת ותוכן הענין הוא באופן שוה: תמיד אותם האנשים (או תלמידיהם), ותמיד אותן הטענות - שצריכים להשתדל לישא חן בעיני אומות העולם, ולא להתנהג באופן של "עם לבדד ישכון", וזוהי הדרך לשלום, צדק ויושר!

הכל יודעים שהקב"ה רוצה שההנהגה תהיה בדרך הטבע, ולכן זקוקים לסיוע של אומות-העולם בממון ונשק וכיוצא-בזה - אך המציאות היא שאומות-העולם נותנים ממון ונשק, ללא כל תנאים והגבלות (ורק כלפי חוץ מכריזים אודות הגבלות מסויימות), אלא שמעלימים זאת מ^-3 מליון יהודים, או שמספרים להם חצי אמת בלבד!

ויתירה מזו: לא זו בלבד שאומות-העולם נותנים סיוע בממון ובנשק, אלא הם רוצים ומעונינים שיסיימו את הפעולה בשלימותה, "בשעתא חדא וברגעא חדא", אלא באופן רשמי לא רוצים לפרסם זאת, כי הפירסום מעמיד אותם במצב בלתי נוח, שאז צריכים הם להצטדק אם הם ידעו או לא ידעו, אם הם כעסו או לא כעסו. ולכן, מוטב שלא להתייעץ עמהם באופן גלוי (ומה שעושים בחשאי - הרי עושים זאת בלאו-הכי).

וכאמור לעיל - ישנם שנים או שלשה אנשים שבידם תלוי הדבר להחליט אודות סיום הפעולה, ולכן, עליהם מוטלת כל האחריות שבדבר, היינו, היות שהם התחילו בניתוח זה, שעלה במאות הרוגים ופצועים, וניתוח זה בוצע כבר ברובו - אזי מוטלת עליהם האחריות לסיימו בהקדם האפשרי.

ואם לא יעשו כן - יהיה הדבר בדוגמת הכשלון שהיה במלחמת יום הכיפורים, כפי שהודתה ראש הממשלה דאז שבמשך כל ימי חייה לא תוכל לסלוח לעצמה על זה שהעדיפה את שיקולם של המדינאים לעומת השיקול של אנשי הצבא, ובמשך כל ימי חייה יעמדו לנגד עיניה אותם הרוגים ופצועים שנפלו כתוצאה מכשלון זה!

ובפרט שעתה מדובר אודות מספר גדול יותר של הרוגים ופצועים, ולאידך - בנקל יותר לסיים את הפעולה "בשעתא חדא וברגעא חדא", מבלי להכנס לתוך העיר, אלא מבחוץ בלבד (כנ"ל) ובפרט שישנם גם אלו הנמצאים בפנים, שאין כאן המקום לדבר ולפרסם אודות ענין זה.

סיום המבצע יביא ברכה

ויהי-רצון שעל-ידי סיום הפעולה באופן של "הלכה ואין מורין כן" (כנ"ל) יהיה המעמד ומצב של "המגפה נעצרה"¹¹ (לאחרי שכבר נפלו ריבוי קרבנות) - על-דרך המסופר בסיום הפרשה הקודמת (פרשת בלק).

וכפי שפעולת פינחס הביאה למעמד ומצב של "הנני נותן לו את בריתי שלום"^{373 374} - כמו כן יהיה בנוגע לעניננו, שסיום פעולה זו בשלימותה יביא למעמד ומצב של שלום, באופן האפשרי בזמן הגלות.

וזו תהיה הכנה קרובה למעמד ומצב של שלום אמיתי - כאשר יסתיים כללות ענין הגלות, ותהיה אתחלתא דגאולה, ביחד עם הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, "בשעתא חדא וברגעא חדא".

(מעובד ע"פ שיחת י"ג תמוז תשמ"ב)

לסיים מבצע ״שלום הגליל״ - בדרכי נועם, אולם בכל התוקף!

[דיבר אודות שלימות הארץ]:

יש לסיים לגמרי את הפעולה הקשורה עם בטחונה של ארץ ישראל, לאחרי שהתחילו כבר בזה, ואוחזים כבר קרוב לסיום.

ודוקא משום זה שכבר אוחזים קרוב לסיום ישנם כאלו שנדמה להם שהדבר כרוך בקשיים - וכידוע המשל של בעל הגאולה שדוקא בסיום הלילה, ברגעים האחרונים של הלילה, קרוב לעלות השחר, נדמה שחושך הלילה הולך וגובר ביותר.

ומובן, שאין זמן להמתין עד שיחנכו אותו ויסבירו לו שעוד מעט מגיע עלות השחר, ולאחריו נץ החמה - כי הגאולה צריכה להיות באופן של "מיד הן נגאלין"¹. ולכן, צריכים לסיים את הפעולה, לאחרי שהתחילו בה ואוחזים כבר קרוב לסיומה, וצריכים לסיימה באופן הזריז ביותר.

ובודאי ש"הקב"ה עוזרו"², "הבא ליטהר מסייעין לו"³, ובלשון הכתוב - "הוי' לי בעוזרי"⁴.

זאת אומרת: ישנם ענינים שבהם זקוקים - על-פי דרך הטבע - לעזרה וסיוע מבני אדם, כשם שיהודי זקוק לתשעה יהודים נוספים בכדי שיוכל להתפלל בציבור. ולכן, ישנם ענינים שבהם זקוקים ל'צבא הגנה לישראל', ועד שפעולתם היא בגדר מצוה, ואדרבה: זוהי אחת המצוות החשובות ביותר - מצוה הקשורה עם פיקוח-נפש. אבל יחד-עם-זה - יודעים הם ש"אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", ו"בשם אלקינו נדגול"⁵, על-דרך דגלם של ה"מכבים" שהיה כתוב עליו "מי כמוכה באלים ה'"⁶!

• 1) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.

• 2) ראה קידושין ל, ב. בבא-בתרא עה, א.

• 3) זח"ב עט, ב.

• 4) תהלים קיח, ז.

• 5) שם כ, ו,ח.

• 6) בשלח טו, יא.

286

ובפרט כשהם מקיימים מצות תפילין - עליה נאמר³⁷⁵ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", שאז לא זקוקים כלל למלחמה, אלא "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁷⁶!

ובפרט כאשר לכל-אחד-ואחד מהם יש אות בספר תורה. והרי עתה מותר לגלות -שבאור ליום חמשה עשר דחודש תמוז, כאשר "קיימא סיהרא באשלמותא"³⁷⁷, סיימו את כתיבת ספר התורה הכללי הקשור עם 'צבא הגנה לישראל', שהאותיות שבספר תורה זה נקנו על-ידי חיילי צבא הגנה לישראל ובני-ביתם. וכאמור - סיום כתיבת ספר-תורה זה נערך בט"ו תמוז "ברוב עם הדרת מלך"³⁷⁸.

ויהי-רצון שפעולה זו תהיה 'כלי' גמור לכל הענינים האמורים - על-ידי-זה שיניחו להם לסיים את הפעולה, בדרכי נועם ובדרכי שלום, אבל בכל התוקף, עד ש"בשבעה דרכים ינוסו לפניך" (שאז לא יפגעו גם הבורחים).

. . ויהי-רצון שהדיבור בכל הענינים הנ"ל יבוא במעשה בפועל - היינו, שיסיימו את כיבוש הארצות שמסביבות ארץ ישראל (באותם מקומות שהדבר מוכרח כבר עתה) כדי להבטיח את בטחונה של ארץ ישראל, בהתאם להוראתם של המומחים לעניני בטחון -שהרי התורה אומרת שבנוגע לעניני בטחון צריכים לשאול את חוות-דעתם של המומחים לעניני בטחון, ולהתנהג על-פי הוראתם.

ובכך יבטלו את חשכת הגלות - כאשר יפסיקו לבלבל אותם ולהפריע להם, ואדרבה: יסייעו להם למלא את שליחותם הקדושה להגן על בטחון ארץ הקודש ובטחון "גוי קדוש" הנמצאים בה.

וזוהי הדרך לנצחון אמיתי - היינו, נצחון שאין בו מציאות של מנוצחים כלל, מאחר שזהו מעמד ומצב של שלום אמיתי, במהרה בימינו ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ט"ו תמוז תשמ"ב)

לסיים את כל הפעולות המסייעות לבטחון ארץ ישראל!

על-ידי כללות הענין של "שלימות התורה", יחד עם "שלימות העם", זוכים ל"שלימות הארץ", ועד לקיום היעוד¹ "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך", כולל - ארץ קיני קניזי וקדמוני.

ובהקדמה לזה - מוסיפים בכל הפעולות הקשורות עם בטחון ארץ ישראל לגבולותיה. ואפילו כאשר מדובר אודות פעולות הצריכות להיעשות מחוץ לגבולות ארץ ישראל, וכדי להבטיח את בטחונה של ארץ ישראל - על-ידי-זה שגם שם ישנה שליטה מלאה וממשלה מלאה, באופן של "ברצון קיבלו עליהם". ומסיימים את כל הפעולות הטובות שהתחילו לעשות בקשר לבטחונה של ארץ ישראל לגבולותיה, ואשר אוחזים כבר בסיום פעולות אלו.

וכדי לחזק ענינים אלו - צריכים להוסיף עוד יותר בכל הענינים הקשורים עם יראת ה', שעל-ידי-זה זוכים לקיום היעוד² "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ועד ש"בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³.

עד שזוכים לקיום היעוד "קץ שם לחושך"⁴ - כי "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל"⁵.

(מעובד ע"פ שיחת שבעה עשר בתמוז תשמ"ב)

• 1) ראה יב, כ.

• 2) תבוא כח, י.

• 3) שם, ז.

• 4) איוב כח, ג.

• 5) ישעי' ח, י.

288

להחזיק בכל השטחים שהקב״ה נתן לבני-ישראל!

על-ידי שלימות העם ושלימות התורה - זוכים בקרוב ממש ל"שלימות הארץ", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד³⁷⁹ "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך", ארץ קני קניזי וקדמוני.

וההכנה לזה היא - על-ידי הענין של "שלימות הארץ", באופן השייך בזמן הגלות. היינו, שבני-ישראל מחזיקים באותם שטחים שניתנו להם כבר על-ידי הקב"ה - בכחו ועוצם ידו של הקב"ה.

ועל-ידי-זה זוכים לשלימות כל ארץ ישראל לגבולותיה, בגאולה האמיתית והשלימה.

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת מטות-מסעי, מברכים-החודש מנחם-אב, תשמ"ב)

הדרך היחידה להפחיד את האוייב - על-ידי כלי-זיין!

כאשר רוצים להטיל "אימתה ופחד" על האוייב שיפחד לצאת במלחמה, הרי הדרך לזה - על-פי טבע - כאשר מראים לו שנמצאים במעמד ומצב של חוזק ותוקף גדול, שענין זה מתבטא ב"כלי זיין".

זאת אומרת: הטלת אימה ופחד על האוייב שיפחד לצאת למלחמה - אינה נפעלת על-ידי-זה שמדברים עמו ומסבירים לו אודות צדק ויושר, כי לא אכפת לו מצדק ויושר! וכמו-כן אי אפשר לפעול זאת על-ידי חתימות על 'חוזה שלום' (על-דרך החוזה שנחתם ב'מחנה דוד'), שאז מתחיל משא ומתן. אלא הדרך היחידה לפעול שהאויב יפחד לצאת למלחמה, היא - כאשר מגלים תוקף וחוזק, ועל-פי דרך הטבע הרי זה קשור עם "כלי זיין".

(מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת דברים, שבת חזון, תשמ"ב)

כשיחזיקו בתוקף בשטחים שכבר כיתגו - יקבלו את שאר השטחים השייכים לעם ישראל!

גם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים - על בני-ישראל לעמוד בתוקף המתאים בנוגע לכל עניני התורה והמצוות.

ובזה נכללת גם העמידה בתוקף המתאים בכל הקשור להחזקת שטחי ארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, כפסק-דין השולחן-ערוך בחלקו הראשון "אורח חיים", בהלכות שבת סימן שכ"ט (ס"ו) "יוצאים עליהם בכלי זיין . . שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". היינו, עמידה בתוקף מוחלט, תוך ניצול של דרכי הטבע - "יוצאין עליהם בכלי זיין", אף שבפועל ממש לא צריכים להשתמש בהם, היות שהאויבים ינוסו - "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"¹.

והנה, כל ארץ ישראל לגבולותיה נבחרה על-ידי הקב"ה עבור בני-ישראל, העם הנבחר. ומה שהקב"ה נתן ברצונו חלקים מסויימים משטחי ארץ ישראל לאומות-העולם - הרי זה "לרגע קטן" בלבד, והכוונה בזה היא רק - כמו שכתוב² "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם".

ולכן, כאשר בני-ישראל מחזיקים בתוקף בכל שטחי ארץ ישראל שכבר ניתנו לבני-ישראל, ובפרט שנתינתם לבני-ישראל היתה מתוך ניסים גלויים, על-ידי-זה זוכים בני-ישראל לקבל מהקב"ה את כל השטחים השייכים לגבולותיה של ארץ ישראל בשלימותה.

ומובן, שהעמידה בתוקף היא - לא באופן של "כחי ועוצם ידי"³ חס-ושלום, אלא שהולכים בכחו ובשליחותו של הקב"ה, שצוה להכין 'כלים' בדרך הטבע, למרות שיודעים שאת הנצחון הוא זה שמנחיל.

ומובן, שרצונו של הקב"ה שגם אומות-העולם לא ינזקו, כולל אומות-העולם שלעת-עתה אינם 'אוהבי ישראל' - אלא "בשבעה דרכים ינוסו לפניך", שגם האויבים לא ינזקו.

• 1) לשון הכתוב - תבוא כח, ז.

• 2) ראה יג, ד.

• 3) עקב ח, יז.

290

ואלו מבין אומות-העולם שלא ימלטו - יכירו וידעו בחשיבותם של עם ישראל - ולכן, יחשב עבורם לכבוד ולזכות כאשר יוכלו לעזור ולסייע לבני-ישראל. ובלשון הכתוב³⁸⁰: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך".

כלומר, לא רק שאומות-העולם אינם חושבים (ועל-אחת-כמה-וכמה שאינם עושים מאומה) להרע חס-ושלום, לבני-ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ובפרט בארץ הקודש, אלא אדרבה: הם משתדלים לשמור על בני-ישראל ולסייע להם בכל הקשור לבטחונם, כך שכבר בזמן הגלות נפעל היעוד "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", "וחרב לא תעבור בארצכם"³⁸¹ - אפילו חרב של שלום³⁸². היינו, שכל בעלי-העצה, האו"ם וכיוצא-בזה מכל אומות-העולם, שאומרים [ויתכן שכך הוא באמת] שכוונתם ורצונם לענין של שלום -הנה גם ענינים אלו לא יעברו בגבולה של ארץ ישראל.

ועד שזוכים שהקב"ה נותן לבני-ישראל את כל שטחי ארץ ישראל בשלימותה - בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת ח"י אלול תשמ"ב)

חודש אלול יפעל שגם המערערים יאמינו שהקב״ה נתן את ארץ ישראל ליהודים!

על-ידי ההוספה בשלושה הקוין שעליהם העולם עומד (תורה, עבודה וגמילות חסדים) - זוכים לשלימות המשולשת: שלימות העם, שלימות התורה ושלימות הארץ - וגם כאשר נמצאים בימי הגלות האחרונים - נמשכת ברכתו של הקב"ה שיהיה שלום אמיתי בארצנו הקדושה, וכמו שכתוב "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד"¹.

ומובן, שאין להתפעל מטענותיהם של אומות-העולם, וכן אין להתפעל מדבריהם של יהודים שבאו כתוצאה מה'גוישקייט' שבהם, ובעמדנו בימי חודש אלול, אשר אז נמצא המלך בשדה - בודאי יגיעו גם לידי המסקנא האמיתית שהקב"ה הוא בעה"ב על העולם כולו, והוא נתן את כל ארץ ישראל לגבולותיה בתור "נחלת עולם" לכל-אחד-ואחד מבני-ישראל וכללות עם ישראל עד סוף כל הדורות.

ולמרות שלפי שעה ישנם חלקים מארץ ישראל שלא ניתנו עדיין לבני-ישראל, וצריכים להמתין לביאת משיח צדקנו, שאז ינתנו לבני-ישראל כל שטחי ארץ ישראל - למרות זאת: אותם שטחים שכבר ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, ובפרט שנתינתם היתה מתוך ניסים גלויים, הרי ודאי שהם שייכים ל"עם עולם" כ"נחלת עולם", וברור שבני-ישראל מחזיקים בכל שטחים אלו. וזוהי הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי, באופן של "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".

וגם כאשר בני-ישראל נמצאים בימי הגלות האחרונים - רוצה הקב"ה שיהיה אצלם מצב של שלום ובטחון - "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", ועד שנמצאים במעמד ומצב של "ואולך אתכם קוממיות"².

וכשבני-ישראל מתנהגים על-פי הוראת התורה ומצוותיה, כולל בנוגע לענין עיקרי זה, שמחזיקים בשטחי ארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל באופן של "נחלת עולם" - זוכים לקבל את כל שטחי ארץ ישראל בשלימותה, בדרכי נועם ובדרכי שלום - בביאת משיח צדקנו.

(מעובד ע"פ שיחת כ"ז אלול - לנשי ובנות חב"ד - תשמ"ב)

• 1) בחוקותי כו, ו.

• 2) שם, יג.

292

כשכמה מבגי-ישראל גמעאים ביחד - בכוחם להחליט שארץ ישראל שייכת לעם ישראל!

כאשר מתאספים כמה-וכמה מישראל יחד, ומתאחדים כולם - גדל כוחם ביתר שאת וביתר עוז.

ולכן, הרי זה הזמן המתאים להחליט (כולם יחד כאיש אחד) שכל ארץ ישראל

לגבולותיה שייכת לרשותם ובעלותם של בני-ישראל באופן של "נחלת עולם", כמבואר בפירוש רש"י ריש-פרשת בראשית: "מה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים . . ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

וכולם ביחד מחליטים שבני-ישראל מחזיקים - בתוקף של הקב"ה - בכל שטחי ארץ ישראל שכבר ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה ולא מוותרים על אף "שעל" השייך לארץ ישראל. וכל אלו החושבים באופן אחר - "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"¹, ובודאי ש"דבר אלקינו יקום לעד"^{383 384}!

ומאחר שבני-ישראל הולכים בשליחותו של הקב"ה - הרי הם מקיימים את כל הוראותיו של הקב"ה בתורה, כולל - השמירה על בטחון כל מקום שנמצאים בו יהודים, כפסק-דין השולחן-ערוך בהלכות שבת³⁸⁵: "נכרים שצרו על עיירות ישראל . . יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת . . שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", וכל זה - אפילו כשיש ספק וספק ספיקא (בכל הדינים הקשורים עם פיקוח-נפש), "ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא".

וזהו פסק-דין להלכה למעשה בפועל, ובשולחן-ערוך גופא מופיע פסק-דין זה ב"הלכות שבת". היינו, שקדושת השבת מתבטאת בפעולת ההגנה על בני-ישראל ביום השבת. וכמדובר כמה-פעמים שכאשר התורה מצווה לעשות מלאכה מסויימת (שאסור לעשותה ביום השבת) מפני פיקוח-נפש, הנה פעולה זו עצמה היא חלק מקדושת השבת: "כדי שישמור שבתות הרבה".

וכאשר בני-ישראל מתנהגים בהתאם להוראותיו של הקב"ה - הרי זו הדרך היחידה לפעול שלום אמיתי ובר-קיימא, היות והקב"ה הוא "מלך שהשלום שלו"⁴.

וענין זה נפעל כבר גם כאשר בני-ישראל נמצאים בזמן הגלות - על-ידי-זה שמתנהגים על-פי הוראת הקב"ה לשמור על בטחונה של ארץ ישראל. ופעולה זו היא הכנה קרובה לקיום היעוד⁵ "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך". היינו, שבני-ישראל מקבלים את כל ארץ ישראל בשלימותה, כולל - ארץ קיני קניזי וקדמוני, ארץ עשר אומות - "שלימות הארץ".

(מעובד ע"פ שיחת ליל ערב ראש השנה תשמ"ג - כ"ט אלול תשמ"ב)

ארץ ישראל - חדורה בגילוי אלקות!

. . ועל-ידי-זה ממהרים יותר את ״שלימות הארץ״ - שלימותה של ארץ ישראל שלא יוכלו לפגוע בחלק הכי קטן (אפילו פירור אחד) שבה, וזאת - לא מיבעי בעניני יהדות, אלא אפילו בענינים גשמיים, וטעם הדבר - היות וזוהי ״ארץ אשר . . תמיד עיני הי אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה". היינו, לא רק ב״ראש השנה" או ערב ראש השנה, לא רק בימים נוראים, שבתות וימים טובים ומועדים, אלא בכל יום ובכל רגע במשל כל השנה כולה - רואים בגלוי שכל ארץ ישראל חדורה בגילוי אלקות, "עיני הי אלקיך בה", ועד כדי כך, שאפילו אינם-יהודים רואים זאת בגלוי. ולכן, לא זו בלבד שאינם פוגעים חס-ושלום בארץ ישראל, אלא אדרבה - הם מגינים על ארץ ישראל מפני ענינים בלתי-רצויים.

(מעובד ע״פ שיחת אי דראש-חודש אלול תשד״מ)

• 4) ראה במדבר-רבה פי"א, ג.

• 5) ראה יב, כ.

294

תפקידם של אומות-העולם לסייע לבני-ישראל!

בשיעור חומש היומי¹ נאמר: "זכור ימות עולם . . שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" -"הראשונות", ש"בהנחל עליון גוים . . יצב גבולות עמים למספר בני-ישראל". היינו שכל קיומם של אומות-העולם ("יצב גבולות עמים, קיימם ולא אבדם") הרי זה רק "בשביל מספר בני-ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים נפש".

ומאחר שכל קיומם של אומות-העולם היא אך ורק לטובתם של בני-ישראל - מובן, מהי התוצאה הנגרמת להם כאשר הם מנסים לפגוע חס-ושלום בבני-ישראל ובעניני יהדות!

ובהמשך נאמר: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". היינו, שבני-ישראל הם נחלתו של הקב"ה, כי נשמת כל-אחד-ואחד מישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש"^{386 387}.

ומפני היותם נחלתו של הקב"ה, לכן נותן להם הקב"ה "נחלת עולם" - ארץ הקודש, "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"³⁸⁸, ובפרט בראש השנה - "רשית השנה" כפשוטו, ומראש-השנה נמשך ענין זה על כל השנה כולה, ובפרט -למחרת ראש-השנה.

וממשיך: "ימצאהו בארץ מדבר . . יצרנהו כאישון עינו". היינו, גם כאשר בני-ישראל נמצאים בגלות, שזהו המעמד ומצב של "ארץ מדבר" - גם אז הקב"ה שומר ומגין עליהם באופן של "יצרנהו כאישון עינו". לא רק בדוגמת ה"עין" סתם (אחד האיברים הכי חשובים), אלא "כאישון עינו", החלק החשוב ביותר בעין עצמה - "השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו", ולכן, "כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו"!

ובסיום שיעור החומש היומי נאמר: "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". היינו, שבני-ישראל נמצאים ביחד עם הקב"ה באופן של "בדד".

וזוהי ההוראה הנלמדת מהשיעור חומש היומי:

אומות העולם יודעים ("מזלייהו חזי"⁴) שכל קיומם הוא - בשביל בני ישראל, כמו שכתוב "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". ולכן, לא זו בלבד שאינם מנסים לפגוע חס-ושלום בבני-ישראל, בידעם ש"יצרנהו כאישון עינו", "כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו", אלא אדרבה: הם מסוגלים לסייע לבני-ישראל בכל עניניהם.

ומובן, שהענין של "מזלייהו חזי" נמשך ופועל למטה. וכתוצאה מזה משנים הם את הנהגתם בפועל ממש, ומתחילים להתנהג באופן של "מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁵, גם כאשר נמצאים בזמן הגלות.

והנהגה זו היא גם לטובתם של אומות-העולם - כי כאשר אומות-העולם מסייעים לבני-ישראל בכל עניניהם, יכולים בני-ישראל להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל ג' הקוין שעליהם העולם עומד, ועל-ידי-זה נפעל קיום ועמידת העולם כולו - גם אצל אומות-העולם, היינו, שהעולם יפסיק להזדעזע, אלא יהיה במעמד ומצב של "העולם עומד" ו"העולם קיים".

ואם הדברים אמורים בנוגע ליחס של אומות-העולם לבני-ישראל בכל מקום שהם - הרי על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע ליחס של אומות-העולם כלפי היהודים הנמצאים בארץ הקודש, ובארץ הקודש גופא - בירושלים עיר הקודש.

והיות ש"עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות, ועתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל"⁶, ובזה נכלל הפירוש הפנימי של "ירושלים", מלשון "יראה שלם" - מובן, שיראה זו מתפשטת בכל העולם כולו, כמו שכתוב⁷ "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", "נפל פחד היהודים עליהם"⁸.

וכל זה נפעל על-ידי-זה שבני-ישראל עומדים בתוקף המתאים - ובפרט בבואנו מראש-השנה שאז נפעל הענין ד"יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה"⁹ - היינו,

• 4) מגילה ג, א.

• 5) ישעי' מט, כג.

• 6) ילקוט-שמעוני ישעי' רמז תקנג.

• 7) תבוא כח, י.

• 8) אסתר ח, יז.

• 9) תהלים מז, ה. עמוס ו, ח.

296

שבני-ישראל עומדים בתוקף של "גאון יעקב" בנוגע לכל הקשור לשלימות התורה ומצוותיה, שלימות העם ושלימות הארץ.

ובזה נכלל גם השמירה על בטחון הארץ. ולכן, צריכים לסיים את כל הפעולות הקשורות עם בטחון הארץ, באופן של "המתחיל במצוה אומרים לו גמור", שזוהי הוראת הקב"ה בתורתו, והוראה זו היא גם נתינת כח שיוכלו למלא את רצון הקב"ה מתוך שמחה וטוב לבב.

(מעובד ע"פ שיחת צום גדליה תשמ"ג)

297

נחלת עולם - גם בזמן הגלות!

גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות [וכפתגם הידוע¹: "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכחותינו אנו נשוב כו'"] - ישנו הענין של "שלימות הארץ" ביחס לחלקי ארץ ישראל שניתנו כבר לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, בפרט שנתינתם לבני-ישראל היתה מתוך נסים גלויים, ולכן, חלקים אלו נשארים בשלימותם ביד בני-ישראל באופן של "נחלת עולם", ומאחר שזוהי "מתנה" של מלך מלכי המלכים הקב"ה, צריכים להתייחס לזה בהתאם לכך!

וזאת יודעים גם אומות העולם - כפי שמסביר רש"י² לילד בן חמש שנים, שכאשר יבואו אומות העולם ויטענו איזו טענה בקשר לארץ ישראל, צריכים לומר להם: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"³, "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"!

ובנוגע לחלקי ארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה - ממתינים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יוחזרו לבני-ישראל כל חלקי ארץ ישראל - בדרכי נועם ובדרכי שלום

. . בהמשך להמדובר לעיל אודות "שלימות הארץ" - הנה היות שלדאבוננו ישנם עדיין כמה 'עקשנים' - אזי ינגנו עתה "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"⁴. ולכן, בודאי שעקשנותם תתבטל, וגם הם יתנהגו על-פי השולחן-ערוך.

(מעובד ע"פ שיחת ו' תשרי תשמ"ג)

• 1) ראה לקו"ד ח"ד תרצב, א. ועוד.

• 2) בראשית א, א.

• 3) תהלים קיא, ו.

• 4) ראה ישעי' ח, י.

298

שלימות הארץ, העם והגאולה - תלויים בשלימות התורה

גם ברגעים האחרונים של זמן הגלות הקב"ה שומר את בני-ישראל בכל מקום שהם, ובפרט היהודים הנמצאים בארצנו הקדושה.

והנהגת כל בני-ישראל תהיה באופן של שלימות התורה. כלומר, שמקיימים את כל מה שכתוב בתורה, כולל - ציווי התורה שאסור לפגוע חס-ושלום בבטחון של ישוב יהודי, שדין זה אמור גם בנוגע לישובי בני-ישראל בחוץ לארץ, ובפרט שאסור לפגוע חס-ושלום בבטחונה של ארץ ישראל (שבזה נכללים גם המקומות שאינם בגבולות ארץ ישראל, מכיון שזה נוגע לבטחונה של ארץ ישראל).

ולכן, בודאי שבני-ישראל מחזיקים - ובתוקף - בכל חלקי ארצנו הקדושה שהקב"ה החזיר כבר לבני-ישראל, ובפרט שהחזרתם לבני-ישראל היתה מתוך נסים גלויים.

וכשמתנהגים על-פי שלימות התורה, כולל ציווי התורה לשמור על שלימות הארץ -ממהרים עוד יותר את הגאולה, שאז תהיה שלימות הארץ בתכלית, כלומר, כל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ביד בני-ישראל ביחד עם שלימות העם - שאפילו יהודי אחד בלבד לא ישאר חס-ושלום בגלות, היות "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"¹, כלומר, שהקב"ה אוחז בידו של כל-אחד-ואחד מישראל ומוציאו מן הגלות.

וכשמתנהגים על-פי הוראת התורה לעמוד בתוקף שלא יפגע חס-ושלום בטחונה של ארץ ישראל - אזי מתבטלים בדרך ממילא כל הענינים הבלתי רצויים. כלומר, שלא יצטרכו להשתמש בכלי נשק, כי עצם הידיעה שישנם כלי נשק תפעל כבר ש"תפול עליהם אימתה ופחד"^{389 390}. והיות שאחיזת כלי הנשק אינה מצד "כחי ועוצם ידי"³⁹¹ חס-ושלום, כי אם מצד ציווי הקב"ה - אזי "בגדול זרועך (של הקב"ה) ידמו כאבן", כאבן ממש. ויתירה מזו: "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁹², ובמילא לא יפגעו הם עצמם, מכיון ש"ינוסו לפניך".

(מעובד ע"פ שיחת ערב יום-הכיפורים תשמ"ג)

׳צו׳ התורה: לנעול את הארץ!!!

בתחילת שיעור החומש היומי¹ מדובר אודות ברכתו של משה רבינו לשבט דן, שבט נפתלי ושבט אשר, ולאחרי-זה מופיע הפסוק² "ברזל ונחושת מנעליך גו'", שפסוק זה מדבר אודות כל בני-ישראל, כדברי רש"י: "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל".

ותוכן הדברים הוא: "ברזל ונחושת מנעליך - שהיו גבוריהם (של כל ישראל) יושבים בערי הספר, ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה, כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת".

ובזה מודגשת הוראת התורה בנוגע לאופן השמירה על ארץ ישראל - שצריכים לנעול אותה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת ("ברזל ונחושת מנעליך"), כדי "שלא יוכלו האויבים להכנס בה"!

מובן וגם פשוט ששמירתה של ארץ ישראל נעשית על-ידי הקב"ה בעצמו - "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"³; אך אף-על-פי-כן, רצונו של הקב"ה שיעשו גם 'כלים' בדרך הטבע, ולכן, "היו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה כו'".

וכן הוא פסק-דין השולחן-ערוך בהלכות שבת⁴: "נכרים שצרו על עיירות ישראל . . בעיר הסמוכה לספר, אפילו אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת (בכך ש"יוצאים עליהם בכלי זיין"), שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". וזהו תוכן הדברים דלעיל - "גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ומזה מובן במכל-שכן וקל-וחומר שאין לתת שטחים מארץ ישראל לגוים, ואדרבה: "גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה"; ישנם אמנם שטחים השייכים לארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, ובנוגע

• 1) ברכה לג, כב.

• 2) שם, כה.

• 3) תהלים קכא, ד.

• 4) סשכ"ט ס"ו.

300

לשטחים אלו - צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו [ובפרט על-פי פתגם רבותינו נשיאנו³⁹³: "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכחותינו אנו נשוב כו'"]; אבל כאשר מדובר אודות שטחי ארץ ישראל שניתנו לבני-ישראל על-ידי הקב"ה, ונתינתם היתה עוד באופן דנסים גלויים - הרי בודאי שבני-ישראל צריכים להחזיק בשטחים אלו, ובאופן ש"נועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

וכאשר מתנהגים על-פי הוראתו של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו - אזי נפעל הענין של "ברזל ונחושת מנעליך" בתכלית השלימות. כלומר, שארץ ישראל נעשית "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כך ששום דבר בלתי רצוי אינו יכול להכנס בתוכה -"שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ויתירה מזו: אפילו אם ישנו אדם הנמצא בפנים שהנהגתו היא באופן בלתי אנושי, וברצונו להזיק, רחמנא-ליצלן, על-ידי החזרת שטחים מארץ ישראל לגוים (פעולה הגורמת להרס וחורבן, מבלי הבט על כוונותיו בענין זה) - אין הדבר מועיל לו מאומה, כי היות ומדובר כאן אודות "מנעולים ובריחים של ברזל ונחושת" על-פי התורה, הרי מובן שאין ביכלתו של אף אחד להחליש את תפקידם - לשמור מפני אויב ומזיק!

"מנעולים ובריחים" הנעשים על-ידי בשר ודם - ישנה אפשרות לפתחם או לשברם, או לעקוף אותם מן הצד וכיוצא-בזה; אך כאשר מדובר אודות "מנעולים ובריחים" שעל-פי התורה (שזה נעשה כאשר מתנהגים על-פי הוראות התורה) - אין ביכלתו של אף אחד להחליש ולמנוע מהם למלא את תפקידם בשלימות!

והשמירה של "ברזל ונחושת מנעליך" נעשית באופן שאין צורך במלחמה כלל - שהרי לא שייך לומר שה'מנעול' יצא במלחמה! ונמצא - שענין זה מביא תועלת גם לצד שכנגד, כי כאשר אין צורך במלחמה - אין הרוגים ופצועים גם אצל הצד שכנגד, ופעולת ה'מנעול' היא רק לשמור "שלא יוכלו האויבים להכנס בה", כי "בשבעה דרכים ינוסו לפניך"³⁹⁴, ופשוט שאינם יכולים לפגוע בפנים חס-ושלום.

עמידה איתנה - מזמינה סיוע מהגוי!

ובקשר לטענה הידועה שמכיון שנמצאים אנו בזמן הגלות צריכים להתחשב גם עם דעתם של אומות העולם, כי בזמן הגלות זקוקים (בדרך הטבע) לעזר וסיוע דמלכי אומות העולם ושרותיהם, ולכן צריכים להכנע חס-ושלום ללחצים של אומות-העולם (כי לולי זאת מי יודע אם ימשיכו בעזר וסיוע) - הנה על זה באה ההוראה בהמשך הכתוב:

"ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך", ומפרש רש"י⁷: "כימים שהם טובים לך, כמנין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם . . הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותו לארצכם".

זאת אומרת: גם כאשר נמצאים בחשכת הגלות, כאשר "החושך יכסה ארץ"⁸, ובפרט בחושך הכפול והמכופל של "עקבתא דמשיחא" - הרי גם זמן זה נכלל ב"מנין ימיך". ולכן, כאשר ההנהגה היא על-פי הוראות התורה, אזי מתקיים הענין של "כימיך דבאך", ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל".

ומזה מובן שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות וזקוקים לעזר וסיוע של אומות-העולם -הנה לא זו בלבד שאומות-העולם נותנים את העזר והסיוע הדרוש, אלא יתירה מזו: אין כל צורך לבקש זאת מהם (ועל-אחת-כמה-וכמה שאין צורך ללחוץ עליהם ולשכנע אותם שיסכימו לתת זאת), כי הם באים מעצמם לתת את כספם וזהבם לארץ ישראל, "כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . מזיבות אותו לארצכם", בידעם שענין זה מהוה תועלת גם עבורם - "כל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם".

וכל זה נפעל על-ידי-זה שבני-ישראל עומדים בתוקף המתאים - באופן של "ברזל ונחושת", בהתאם להוראת התורה.

וכפי שראו בפועל - שכאשר בני-ישראל עמדו בתוקף המתאים, קיבלו את כל הסיוע הדרוש מאומות-העולם; ולעומת זאת - כאשר לא עמדו בתוקף, ונכנעו ללחצים שונים, הנה כאשר הגיע זמן של סכנה והיו זקוקים לסיוע - היו זקוקים להתווכח ולהתדיין על כל

• 7) ברכה שם.

• 8) ישעי' ס, ב.

302

צעד ושעל, וגם לאחרי-זה - לפעמים פעלו, לפעמים פעלו רק למחצה, ולפעמים - אפילו פחות ממחצה, וכל זה - נוסף על הבזיונות שבהם היה מלווה הדבר!

ומכל זה רואים שהנהגת בני-ישראל צריכה להיות באופן של "ברזל ונחושת מנעליך", ואין להתפעל כלל מהלחצים של אומות-העולם, כי אדרבה: כאשר בני-ישראל עומדים בתוקף המתאים, על-פי הוראת הקב"ה בתורתו, אזי אומות-העולם באים מעצמם לתת לבני-ישראל את העזר והסיוע הדרוש להם - "כימיך דבאך . . כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל".

וזוהי ההוראה הנלמדת מהשיעור חומש היומי - יום חמישי של פרשת ברכה, כלומר, שזוהי הוראה השייכת לפרשת "ברכה" - "וזאת הברכה אשר ברך משה גו'"³⁹⁵, מכיון שזוהי הדרך לקבלת ברכותיו של הקב"ה, באופן גלוי "וזאת הברכה", מורה באצבעו ואומר זה.

ואין צורך בלימוד רמזים ו'פשעט'לאך' בפסוקים אלו של פרשת ברכה - כי כל האמור לעיל מובן מפשטות הכתובים ופירוש רש"י בפשוטו של מקרא, והדברים מודפסים בכל החומשים, ואין דרך אחרת לפרש את הפסוקים הנ"ל מלבד הפירוש האמור לעיל פשטות הכתובים. ובפרט כאשר מדובר אודות היהודים הנמצאים בארץ הקודש - שאינם זקוקים שיפרשו להם את דברי רש"י באידיש או באנגלית, אלא מבינים את לשונו של רש"י ללא צורך בפירוש נוסף.

אפילו היצר הרע תמה על ההתרפסות!

אך על-פי-זה נשאלת השאלה: היות והדברים הנ"ל פשוטים כל כך - כיצד יתכן אם-כן שישנם בני אדם שמתנהגים באופן הפכי, היפך היהדות היפך האנושיות והיפך השכל הפשוט?!

והתשובה לדבר: יהודי הוא בעל בחירה. ולכן, ביכלתו לבחור להתנהג באופן שהוא היפך השכל הפשוט ואפילו היפך מחשבתו של היצר-הרע עצמו. כלומר, שהוא מכריח את יצרו-הרע לעשות דבר שאפילו על דעתו (של היצר-הרע) - לא עלה.

זאת אומרת: נוסף לזה שבכל מקום נמצאים בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות - הרי הוא מכניס את עצמו בגלות עמוקה יותר, ומכניס את יצרו-הרע לחושך כפול ומכופל יותר מהחושך של היצר-הרע מצד עצמו!

וכמבואר בספרי מוסר¹⁰ על הכתוב¹¹ "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" - שלכאורה אינו מובן: הלא כל החטאים נעשים על-ידי "יצר הרע" ומפני מה מייחדים שישנו חטא מסויים שהוא "חטאנו לפניך ביצר הרע"?! - והביאור בזה: ישנם ענינים שאינם עולים אפילו על דעתו של היצר-הרע, אבל ישנו מי שחוטא עם היצר-הרע שלו, כלומר, שהוא מכריח את היצר-הרע לעשות דבר שלא היה עולה על דעתו, וזהו "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע"!

ובנוגע לעניננו:

שלשה פעמים נעשתה אותה טעות שהחזירו שטחים מארץ ישראל לגויים, ובכל פעם ראו את התוצאות שנגרמו מכך, רחמנא ליצלן. ולמרות זאת, רוצים לחזור על אותה טעות פעם רביעית ופעם חמישית, למרות שיודעים שהפעם החששות לתוצאות גרועות הם באופן חמור יותר מאשר בפעמים הקודמות!

המצב החמור שבו נמצאים עתה הנו תוצאה של הטעות שנעשתה בחתימת החוזה בקעמפ-דייוויד, שבכך קרבו את מצרים לימית. כלומר, תמורת זה שמצרים היתה רחוקה מגבול ישראל מרחק של מאות קילומטרים, קרבו את מצרים שתהיה על הגבול עצמו! ועתה רוצים להמשיך באופן כזה גם משאר צידי ארץ ישראל, רחמנא-ליצלן!

הנהגה כזו היא היפך השכל הפשוט של הגוי, ועל-אחת-כמה-וכמה היפך שכלו של יהודי, ובפרט כשמדובר אודות יהודי שהקב"ה נתן לו כח להשפיע על יהודים נוספים [הוא חושב - כנראה - שזהו מפני שהוא 'חכם גדול' אבל האמת היא שאפילו אם הוא היה 'חכם' סתם (לאו דוקא 'חכם גדול') לא היה מתנהג היפך חכמת התורה; ולאידך - גם כאשר מדובר אודות 'חכם גדול' הרי זה מפני שהקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל"¹²], אלא

• 10) של"ה שער האותיות אות י'.

• 11) תפילת יום כיפור - נוסח "ועל חטא".

• 12) לשון הכתוב - עקב ח, יח.

304

שהוא מכריח את יצרו-הרע להתנהג היפך השכל הפשוט, למרות שהוא יודע מה היו התוצאות מאופן הנהגה זו בעבר, ולא פעם אחת, אלא כמה פעמים!

ועוד ענין בזה: האם מפני שישנו מישהו החוטא ביצר-הרע שלו - צריך אדם נורמלי להתפעל ממנו, להתנהג כמותו או להתחשב בדעתו, כאשר מדובר אודות ענין הנוגע לרבים?! - הנהגה זו אין לה מקום אפילו כאשר מדובר אודות אדם יחיד, ובפרט כאשר מדובר אודות ענין של בטחון הנוגע לרבים מבני-ישראל!

הנהגה תקיפה - תועלת גם לגויים!

והנה בעמדנו בימים שבין יום-הכיפורים לסוכות - אין להאריך בענינים אלו, ובודאי שמכאן ולהבא יתנהגו כל בני-ישראל על-פי פסק-דין השולחן-ערוך דלעיל, שנקודתו היא - שמירה על בטחונם של בני-ישראל, וכמפורש הטעם - "שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

וכמדובר כמה-פעמים שפסק-דין זה אינו קשור עם קדושת הארץ דוקא, אלא כן הוא גם בחוץ לארץ, ואדרבה: בסוגיית הגמרא³⁹⁶ שבה הובא דין זה, מדובר אודות 'נהרדעא' שבבבל - חוץ לארץ. זאת אומרת, שהמדובר כאן הוא אודות בטחונם של בני-ישראל בכל מקום שהם.

ולכן, אין כל הבדל אם מדובר אודות משא ומתן מסביב לשולחן עגול או מרובע, חילופי מכתבים וטפיחות^-שכם ונשיקות אחד לשני, וכיוצא-בזה; הדבר היחיד שנוגע כאן הוא - "שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם"!

וכאמור - זוהי הדרך היחידה לענין של ברכה - "וזאת הברכה", ובפרט כאשר רואים במוחש מה היו התוצאות של ההנהגה באופן הפכי, ולעומת זאת - כאשר התנהגו על-פי הוראות הקב"ה בתורתו, הצליחו תמיד!

והנהגה באופן האמור היא גם "ברכה" לצד שכנגד - שאין פוגעים בו כלל כי "בשבעה דרכים ינוסו לפניך".

וכאשר הצד שכנגד בא אל ארצו שנותן לו הקב"ה במרחק ממקום ישובם של בני-ישראל (כך שלא יוכלו לפגוע חס-ושלום בשלומם ובטחונם של בני-ישראל), הרי גם הוא מנהל את חייו באופן של "לשבת יצרה"¹⁴, על-ידי קיום שבע מצוות בני-נח.

״גמילת״ הארץ - מסור לכל יהודי באשר הוא!

לכאורה, כל האמור לעיל שייך רק לאותם יהודים ה"יושבים בערי הספר", שהם צריכים לנעול אותה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת, וכן בנוגע לאותם יהודים שבכחם להשפיע על מצב הדברים, שהם צריכים לדעת שההנהגה צריכה להיות באופן של "ברזל ונחושת מנעליך", ואז - "וכימיך דבאך", ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל". מה-שאין-כן כאשר מדובר אודות כל-אחד-ואחד מישראל, כולל - היהודים הנמצאים בחוץ לארץ, שאין להם כל השפעה (לכאורה) על הענינים הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל, ואינם יכולים (לכאורה) לפעול מאומה בדבר.

אך אף-על-פי-כן, היות וזה פסוק בתורה שניתנה לכל-אחד-ואחד מישראל - "מורשה קהלת יעקב"¹⁵, הרי בהכרח לומר שענין זה שייך לכ ל-אחד-ואחד מישראל, כלומר, שכל-אחד-ואחד מישראל יכול לפעול בענין זה באופן התלוי בו, כדלקמן.

ובהקדים:

למרות שכל-אחד-ואחד מישראל מקבל את כל התורה כולה - הרי רואים בפועל שישנם יהודים שלמדו רק חלק מסויים בתורה, ובכך יש להם שייכות גם לשאר חלקי התורה - ע"ד מאמר-רז"ל¹⁶ "הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר", מכיון שעמל בתורה.

וכמדובר כמה-פעמים שלכל יהודי ישנו חלק בתורה השייך במיוחד אליו - כפי שאומרים¹⁷ "ותן חלקנו בתורתך". וכפי שרואים בפועל שישנם חילוקים אצל גדולי ישראל בין 'בעלי הלכה' ל'בעלי הגדה', 'בעלי דרוש' ו'בעלי רמז' וכיוצא-בזה, וזאת - למרות שכל-אחד-ואחד מישראל יורש את התורה כולה על כל חלקיה.

• 14) לשון הכתוב - ישעי' מה, יח.

• 15) ברכה שם, ד.

• 16) סנהדרין מט, ב.

• 17) אבות פ"ה מ"כ.

306

ולכן, כשם שמצינו בנוגע לכללות התורה כולה, כמו כן הוא בנוגע לכל ענין פרטי שבתורה (פסוק בתורה וכיוצא-בזה) - שישנם בו ריבוי פירושים ואופנים. וכמבואר בכתבי האריז"ל³⁹⁷ שבכל ענין בתורה ישנם ששים ריבוא פירושים על-פי פשט, על-פי רמז, על-פי דרוש ועל-פי סוד, כנגד ששים ריבוא נשמות ישראל. ועל-פי המבואר בתניא³⁹⁸ שכל אחד מששים ריבוא נשמות אלו מתחלקת לששים ריבוא ניצוצות שכל ניצוץ הוא נשמה אחת -מובן, שבכל אחד מפירושים ואופנים הנ"ל ישנם עוד ששים ריבוא פירושים ואופנים.

זאת אומרת: כאשר מדובר אודות לימוד הוראה מפסוק מסויים - הנה מילוי ענין זה בשלימותו שייך רק לנשמה כללית, אבל ביחד עם זה ישנו גם לימוד באופן השייך לכל-אחד-ואחד מישראל באופן פרטי.

ועל-דרך-זה מובן בנוגע לעניננו - שההוראה הנלמדת מהפסוק "ברזל ונחושת מנעליך" שייכת לכל-אחד-ואחד מישראל, ובפרט על-פי הדגשת רש"י "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל", כלומר, שאין זה ענין השייך לשבט מסויים (כמו הפסוקים שבהתחלת השיעור חומש היומי), אלא "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל", ולכן, בודאי שביכלתו של כל-אחד-ואחד מישראל לפעול בענין זה, באופן השייך אליו, כדלקמן.

ועד כדי כך - שאפילו ילד קטן בן חמש שנים, שמתחיל ללמוד חומש עם פירוש רש"י, ביכלתו לפעול בענין של "ברזל ונחושת מנעליך", וילדה קטנה - עוד לפני גיל חמש שנים, שגם היא מקבלת את התורה בירושה, והראיה - שלא זו בלבד שמותר לה ללמוד תורה, אלא אדרבה: היא חייבת בלימוד התורה, כפי שמונה אדה"ז בהלכות ת"ת³⁹⁹ כמה-וכמה ענינים בתורה שנשי ישראל חייבות ללמוד, כדי לדעת את ההלכות הצריכות להן בנוגע למעשה בפועל. הלואי היו האנשים בקיאים בכל אותם ענינים שהנשים חייבות ללמוד!...

...מכיון שכל אחד ואחת מישראל (כולל ילד וילדה קטנים) יורשים את התורה כולה, הרי בודאי שהפסוק "ברזל ונחושת מנעליך" שייך גם אליהם, כלומר, שגם הם יכולים לפעול ולסייע בבטחונה של ארץ ישראל, שתהיה באופן של "ברזל ונחושת מנעליך".

הוספה במצווה - ה״געילה" היעילה

וגם כאשר הם נמצאים בפינה רחוקה - מוטלת גם עליהם האחריות לשמירת בטחונה של ארץ ישראל, מכיון שכל ארץ ישראל היא "נחלת עולם" של כל אחד ואחת מישראל, כי כשם שיורש את התורה כולה, כמו כן יורש את כל ארץ ישראל, בהיותו בן אברהם יצחק ויעקב, ובת שרה רבקה רחל ולאה (בדוגמת בת יחידה שהיא בגדר יורש).

זאת אומרת: כאשר כל אחד ואחת מישראל, כולל ילדים קטנים, לומד תורה ומקיים מצוות - הרי הוא פועל את הענין של "ברזל ונחושת מנעליך" עבור כל בני-ישראל (מכיון שכל אחד מתקשר עם כלל ישראל על-ידי קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך"²¹ - כפי שמביא אדמו"ר הזקן בהתחלת סידורו "נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות-עשה של ואהבת לרעך כמוך"). כלומר, שעל-ידי לימוד התורה וקיום המצוות נפעל הענין של "ברזל ונחושת מנעליך", היינו, שארץ ישראל נעשית "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כך "שלא יוכלו האויבים להכנס בה".

ומזה מובן שביכלתו של כל-אחד-ואחד מישראל לפעול ולסייע בשמירת בטחונה של ארץ ישראל באופן של "ברזל ונחושת מנעליך" - כי על-ידי-זה שמוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות, נוסף באמיתית הענין של "ברזל ונחושת". כלומר, שהקב"ה אוסף את כל התורה והמצות ("ברזל ונחושת") של כל בני-ישראל ב'מחסן' מיוחד לכך (כנהוג בצבא), ומשם מחלקו הקב"ה בכל מקום ומקום בהתאם לצרכיו, כך שבכל מקום ומקום שבו נמצאים בני-ישראל נפעל הענין של "ברזל ונחושת מנעליך".

ועל-פי-זה מובן שכל האמור לעיל נוגע לכל אחד ואחת, ופשיטא שאין הכוונה לעורר אצלו חשק לחפש עיתון כדי לדעת את כל פרטי הדברים הקשורים עם בטחונה של ארץ ישראל - כי לא זו הדרך שבה יוכל לפעול משהו למען בטחונה - אלא הכוונה היא שכל-אחד-ואחד יוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות, שעל-ידי-זה ביכלתו לפעול את הענין של "ברזל ונחושת מנעליך" בכל מקום שהוא נמצא, ובאופן של "פועל ישועות בקרב הארץ"²².

• 21) קדושים יט, יח.

• 22) תהלים עד, יב.

308

ויהי-רצון שבעמדנו בסוף ואחרית זמן הגלות - יקויים בקרוב ממש היעוד "קץ שם לחושך"⁴⁰⁰, ועל-אחת-כמה-וכמה שיתבטל לגמרי החושך כפול ומכופל של זמן הגלות, ו"מיד הן נגאלין"⁴⁰¹, בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ליל י"ג תשרי תשמ"ג)

אומות-העולם יודעים שארץ ישראל שייכת לבני-ישראל!

אצל אברהם אבינו מצינו שאומות-העולם אמרו לו: "נשיא אלקים אתה בתוכנו"¹. זאת אומרת: למרות שבחיצוניות ובגלוי היה זקוק אברהם אבינו לסיוע של אומות-העולם (כי כך היה רצונו של הקב"ה) - הנה גם במעמד ומצב זה הכירו אומות-העולם והכריזו בגלוי שאברהם אבינו הוא "נשיא אלקים". וכן מצינו אצל הבעש"ט - בידוע כמה סיפורים אודות היחס של אומות-העולם כלפיו באופן של מורא וכבוד. וענין זה נמשך מאברהם אבינו והבעל-שם-טוב - לכל-אחד-ואחד מישראל בכל הדורות. עד לימינו אלו - בנוגע ליחס של אומות-העולם כלפי בני-ישראל. ובמיוחד - כלפי היהודים הנמצאים בארץ הקודש:

למרות שנמצאים בזמן הגלות, שאז זקוקים לעזר וסיוע של אומות-העולם (מפני שכך הוא רצונו של הקב"ה) - הנה גם במעמד ומצב זה יודעים אומות-העולם שכל-אחד-ואחד מישראל הוא "נשיא אלקים אתה בתוכנו", כי "מזלייהו חזי"². והענין של "מזלייהו חזי" פועל על הנהגתם במעשה בפועל - שהם משתדלים לסייע לבני-ישראל בכל עניניהם.

ענין זה (יחסם של האומות כלפי בני-ישראל, ובפרט אלו הנמצאים בארץ הקודש) מודגש גם בשיעור חומש היומי³: "הארץ אשר נשבעתי לאברהם . . לזרעך אתננה": היות שאומות-העולם יודעים שארץ ישראל שייכת לבני-ישראל (כי זוהי "הארץ אשר נשבעתי לאברהם . . לזרעך אתננה") - הרי הם מסייעים לבני-ישראל בכל הקשור לשלימות הארץ. באופן של "והיו מלכים אומניך גו'", וכל זה - גם כאשר נמצאים בזמן הגלות.

וכמודגש בפרשת השבוע (פ' ברכה) - בנוגע לכל ישראל, נוסף על הברכות הפרטיות דכל שבט בפני-עצמו - "ברזל ונחושת מנעליך", היינו, שארץ ישראל היא נעולה באופן שהאויבים אינם יכולים ליכנס בה, ונוסף לזה: "כימיך דבאך - כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל שתהא מבורכת . . וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם כו'"⁴, כמדובר בארוכה בהתוועדות הקודמת.

(מעובד ע"פ שיחת ליל א' דחג-הסוכות תשמ"ג)

• 1) חיי-שרה כג, ו.

• 2) מגילה ג, א.

• 3) ברכה לד, ד.

• 4) שם לג, כה. ובפירש"י עה"פ.

310

בביתו - הנהגה ראויה; אך עם הגוי - היפך התורה!!!

בחג הסוכות מודגשת ביותר תלותם של אומות-העולם בבני-ישראל, עד שכל קיומם של אומות-העולם תלוי בפעולתם ועבודתם של בני-ישראל (הקרבת שבעים פרים בחג הסוכות). ענין זה נוגע ביותר לימינו אלו (ענין שהזמן גרמא):

לא זו בלבד שליהודי אין מה לפחד מאומות העולם, בידעו שהקב"ה נמצא אתו, אלא אדרבה: אומות העולם יודעים גם הם שכל קיומם תלוי בהשפעה שמקבלים מבני-ישראל (על-ידי הקרבת השבעים פרים בחג הסוכות).

ועל-פי-זה מובן באיזה אופן צריכה להיות הנהגת כל-אחד-ואחד מישראל כאשר בא במגע עם גוי, ולא כאותם יהודים השוכחים - רחמנא-ליצלן - אודות "גאון יעקב"¹, ומתבטלים לגמרי בפני הגוי, ומוכנים להתנהג באופן כזה שהגוי אפילו לא היה מעלה על דעתו שיתנהגו באופן כזה - היפך ממה שהגוי היה מצפה מהם! ועל-אחת-כמה-וכמה -היפך דברי ה"שולחן ערוך"!

בחייו הפרטיים יכולה להיות הנהגתו באופן המתאים, אבל כאשר מדובר אודות ההנהגה מחוץ לחייו הפרטיים, כאשר צריך לבוא במגע עם גוי - אזי מאבד הוא את ה"גאון יעקב", ומתנהג באופן הפכי מדברי ה"שולחן ערוך", ובאופן שהוא היפך התועלת של שמירת בטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש, ובטחונה של כללות ארץ הקודש.

ולכן, צריכים לדעת ש"דבר אלקינו יקום לעד"^{402 403}, עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"⁴⁰⁴. וכל זה - גם כאשר "עצה" זו באה מיהודי שהנהגתו היא באופן הפכי מההנהגה המתאימה לאדם השייך ל"עם חכם ונבון"⁴⁰⁵. והיפך החכמה היא עד כדי כך -שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו לראות ולהכיר במאורעות שאירעו אצלו ואצל כלל ישראל ביום זה עצמו ובימים שלפני-זה, שבהם ראו כמה-וכמה ענינים של השגחה פרטית, מבלי הבט על הענינים שעשו באופן דהיפך החכמה!

וכאמור - "דבר אלקינו יקום לעד", "עוצו עצה ותופר . . כי עמנו אל", וזאת - אף שנמצאים עדיין בזמן הגלות, ואף-על-פי שעל-ידי ההנהגה להתבטל בפני הגוי - מכניסים את עצמם ואת אלו המושפעים מהם בגלות עמוקה יותר, רחמנא-ליצלן, על-ידי-זה שמכניסים אותם בגלות פנימית ובהתבטלות מוחלטת ביחס ל'גוי'שקייט'!

בפיהם מכריזים הם וצועקים שזוהי "אתחלתא דגאולה"⁵, אך במעשיהם - הם מרחיקים, רחמנא-ליצלן, את הגאולה, בכך שעושים מעשים 'גלותיים' - היפך התורה והיהדות - בארץ הקודש! - יהודים אלו הם "תינוקות שנישבו" בידי היצר-הרע ובלשון הרמב"ם⁶ "יצרו הוא שתקפו", ועד כדי כך - שהוא מאבד לגמרי את רגש הבושה: בחייו הפרטיים הוא מקיים מצוות, ויחד עם זה - באותם ענינים שביכלתו להשפיע על הסביבה, הרי הוא מתנהג היפך השו"ע והיפך התועלת של שמירת בטחונה של ארץ ישראל!

והנה, בעמדנו ב"עת רצון", "זמן שמחתנו", אשר אז נפעלים כל הענינים על-ידי ענין השמחה - הרי בודאי שיתבטלו כל הענינים הבלתי^-רצויים באופן של שמחה, ועד לשמחה באופן שהיא פורצת כל הגדרים. ומכאן ואילך תהיה הנהגת כל-אחד-ואחד מישראל מתוך "גאון יעקב", בידעו שמלך מלכי המלכים הקב"ה נמצא ביחד עמו, ובהיותו מלך מלכי המלכים, בודאי רוצים כל מלכי אומות העולם למלא את רצונו של מלך מלכי המלכים -"והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁷.

מלכי אומות העולם רוצים להתנהג כ"והיו מלכים אומנייך", ואין לו ליהודי לבלבל אותם על-ידי תחנונים שאינם במקומם ותחנונים שהם היפך האמת (שבלאו-הכי אינם מועילים מאומה, היות ולא מאמינים שאמנם מתכוונים לכך באמת, ולכן, פועל הדבר פעולה הפכית)!

וכאשר יהודים עומדים בתוקף של "גאון יעקב" - אזי מתגלה "גאון יעקב" באופן גלוי לעין כל, ועד שאומות העולם מסייעים לבני-ישראל בכל עניניהם, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ג' דחג-הסוכות תשמ"ג)

• 5) ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הע' 51.

• 6) הל' גירושין פ"ב ה"כ.

• 7) ישעי' מט, כג.

312

גבורת "גועלי" הארץ - כח אלוקי!

כאשר ישנם אלו המרעישים אודות גבולותיה של ארץ ישראל - יש לדעת שגבולותיה של ארץ ישראל נקבעו בתורה על-ידי משה רבינו, והיות ו"משה אמת ותורתו אמת"¹ - הרי זו הוראה אמיתית ונצחית בכל הדורות, ובלשון פרשתנו^{406 407}: "וזאת הברכה אשר ברך משה . . עד הים האחרון" - "עד היום האחרון".

ועל זה נצטוו בני-ישראל לשמור על גבולותיה של ארץ ישראל - הן השבטים שהיו סמוכים לספר - שהיו צריכים להיות גבורים; והן כל ישראל - "עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גבוריהם יושבים . . ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה כו'"⁴⁰⁸. כלומר: היות ויהודי מתקשר עם הקב"ה, "רוכב שמים בעזרך ובגאוותו שחקים"⁴⁰⁹, הרי הקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל"⁴¹⁰, ועל-ידי-זה נעשה כל-אחד-ואחד מישראל "גבור" אמיתי, וביכלתו לשמור על גבולותיה של ארץ ישראל.

ומכיון שהקב"ה מצוה לשמור על ארץ ישראל, באופן של "ברזל ונחושת מנעליך"⁴¹¹, שתהיה "סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת", כדי "שלא יוכלו האויבים להכנס בה" - הרי מובן בפשטות עד כמה מושלל בתכלית הרעיון לוותר ולתת לגוי אפילו "חוט השערה" בלבד משטחה של ארץ ישראל - היפך הוראתו של הקב"ה שצריכים לשמור ולהגן על ארץ ישראל "שלא יוכלו האויבים להכנס בה"!

הגוי עצמו חפץ ב״געילת" הארץ

וכאשר ישנו מי שטוען שמכיון שנמצאים בגלות וזקוקים לעזר וסיוע של אומות העולם, צריכים לוותר על חלקים מסויימים בארץ ישראל (על-פי דרישת אומות-העולם) כדי לישא חן בעיני אומות-העולם, ועל-ידי-זה יבטיחו את המשך העזר והסיוע - הנה על זה באה

ההוראה מהשיעור חומש היומי, שכאשר יהודי מתנהג על-פי רצונו של הקב"ה (לשמור על ארץ ישראל, ולא לוותר לגוי), אזי "וכימיך דבאך":

רש"י מפרש לילד קטן בן חמש שנים ש"כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותם לארצכם". כלומר: לא זו בלבד שאומות-העולם נותנים עזר וסיוע, אלא יתירה מזו - אין צורך אפילו לבקש זאת מהם, מכיון שהם באים ומציעים את עצמם לתת עזר וסיוע, ועד ש"כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל . . שהן מזיבות אותם לארצכם".

ועד כדי כך ש"הכסף והזהב כלה מהם", כלומר: למרות שנתינת כסף וזהב לבני-ישראל גורמת למחסור אצלם [וישנם כאלו שטוענים: היתכן לתת כסף וזהב עבור יהודים הנמצאים בארץ ישראל בשעה שיש צורך לקצץ בתקציב עבור כמה-וכמה ענינים] למרות זאת, נותנים הם כסף וזהב עבור ארץ ישראל בסבר פנים יפות, ועד שהם מציעים את עצמם לענין זה, וסוף-כל-סוף יגיעו לידי הכרת האמת שעל-ידי-זה הרי הם עצמם מקבלים תועלת, וכדברי רש"י: "שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה" - מארץ ישראל.

על-פי-זה מובן שאין מקום להתפעל מהטענה שצריכים לוותר כדי לישא חן בעיני אומות-העולם, ועל-ידי-זה יבטיחו את המשך הסיוע - כי: נוסף לזה שהלחץ של אומות-העולם (שנותנים את הסיוע) הוא כלפי חוץ בלבד [וכפי שראו בעבר שכאשר וויתרו על דברים מסויימים, רחמנא-ליצלן, עורר הדבר תמיהה הכי גדולה אצל אומות-העולם שהפעילו את הלחץ (כביכול) לוותר בזה, מכיון שהלחץ היה כלפי חוץ בלבד, תוך כדי תקוה שלא יוותרו על דברים אלו, ולא רק מפני טובתם של ישראל, אלא מפני טובתם של אומות-העולם, כי הוויתור על דברים אלו מהוה 'צרה' עבורם], הרי העיקר הוא - ש"כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום . . כל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל כו'".

ועל-ידי כללות ההנהגה באופן ד"עושים רצונו של מקום", כולל ביטול ה"חטאינו" -ממהרים ומקרבים עוד יותר את ביטול כללות ענין הגלות (המסובב ד"חטאינו", "מפני חטאינו גלינו מארצנו"⁴¹²), וזוכים לגאולה העתידה, שאז יקויים היעוד "ועמדו זרים ורעו צאנכם"⁴¹³.

זאת אומרת: לא זו בלבד ש"מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך"⁴¹⁴ [שענין זה שייך גם כאשר נמצאים בזמן הגלות^{415 416}], כלומר, שה"מלכים" ו"שרותיהם" הם מאומות-העולם (אלא שהם "אומנייך" ו"מניקותייך"), ויהודי הוא 'משנה למלך' בלבד, אלא יתירה מזו: "ועמדו זרים ורעו צאנכם".

יודעים היטב מה התוצאה ולמרות זאת ממשיכים באותה שיטה!

והנה, מכיון שליהודי ניתנה בחירה - ישנם כאלו שמתעקשים לנצל את השפעתם כדי לעשות ענינים שהם היפך הבטחון של היהודים הנמצאים בארץ ישראל, וגם כאשר רואים את הצרות-צרורות כתוצאה מאופן הנהגתם, ממשיכים הם בדרכם - לסכן ולהזיק לבטחונה של ארץ ישראל!

וכך הולכים וחוזרים על אותה טעות - להתנהג היפך הוראות ה"שולחן ערוך"¹¹ ש"יוצאים עליהם בכלי זיין . . שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם", תוך כדי סיכון בטחונה של ארץ ישראל, וגם כאשר רואים את התוצאות של הנהגה זו -שהדבר הביא לקרבנות רבים, רחמנא-ליצלן - ממשיכים להתנהג בדרך זו!

כיום ידוע ומפורסם מה שדובר בדיונים שהתקיימו ערב מלחמת יום הכיפורים:

אנשי הצבא הודיעו שמטעמי בטחון חייבים לערוך גיוס כללי, ובכך ימנעו קרבנות רבים היה-לא-תהיה, או שמלכתחילה לא תהיה מלחמה כלל. וכאן התערבו אלו שהפעילו לחץ שלא יעשו זאת, וטענתם היתה: "מה יאמרו הבריות", צריכים להראות לאומות העולם את 'טיבם' של היהודים, שלא זו בלבד שאינם מתחילים במלחמת התקפה (לכבוש ארצות אחרות), אלא אפילו לא מתחילים במלחמת מנע, וממתינים הם עד שהצד השני יתחיל בהתקפה!

והתוצאות מהנהגה זו - ידועות לכל: מאות קרבנות מבני-ישראל, רחמנא ליצלן, שהיו יכולים למנוע בדרך הטבע אם היו מתנהגים על-פי חוות-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון!

וכעת חוזר ונשנה הדבר במלחמה זו:

על-פי התכנית הראשונה (ראשונה במעלה) שהגישו אנשי הצבא היו יכולים לסיים את הפעולה כולה במשך ימים ספורים בלבד, ובכך היו חוסכים ריבוי קרבנות מבני-ישראל [נוסף על הקרבנות של שונאי ישראל, שגם ביחס אליהם מוטב שינוסו], ורק מפני לחצם של הפוליטיקאים (מסיבות של "מה יאמרו הבריות" וכיוצא-בזה) נמנע הדבר, ומצב זה הולך ונמשך כמה חדשים, ובכל יום ויום נוספים קרבנות מבני-ישראל, רחמנא ליצלן!

וכאמור לעיל - למרות שכולם יודעים מה היו התוצאות מהנהגה זו במלחמת יום הכיפורים, ועד כדי כך שראש הממשלה דאז הודתה (ופרסמה בדפוס) על ה'טעות המרה' שעשתה בזה שהעדיפה את דעתם של הפוליטיקאים על דעתם של אנשי הצבא (שדעתם היתה מבוססת על שיקולים בטחוניים טהורים), ולנגד עיניה יעמוד לעולם שהיא זו אשר גרמה לנפילתם של מאות הקרבנות שנפלו במלחמה זו, ולעולם לא תוכל לסלוח לעצמה על 'טעות מרה' זו [ודבריה תורגמו ונדפסו בכמה שפות, והגיעו לכמה-וכמה ערי בירה של אומות-העולם!] - הנה לאחרי כל זה באים אותם אנשים שהשתתפו ונתנו יד להנהגה זו (או התלמידים שלהם שהולכים בדרכם), וממשיכים להתנהג בדרך זו, בידעם שבכך גורמים הם קרבנות נוספים, רחמנא-ליצלן!

רק אתמול ביקר פלוני ב"בית החיים" שבו קבור אותו חייל שהוא אחראי לנפילתו על הגנת ארץ ישראל במלחמת יום הכיפורים [על-ידי-זה שלא נהג כחוות-דעתם של אנשי הצבא, מפני סיבות של "מה יאמרו הגוים"], והיום מעז הוא להמשיך להתנהג באותה השיטה בדיוק, בידעו שבכך גורם הוא לנפילתם של קרבנות נוספים, רחמנא-ליצלן!

ולמרות זאת - אין פוצה פה ומצפצף! הוא ממשיך לשבת על כסאו, וממשיך בשיטתו להזיק ולסכן, רחמנא-ליצלן, את בטחונה של ארץ ישראל!

וכאמור לעיל - אנשי הצבא הגישו תכנית שבה יכלו לסיים את הפעולה במשך ימים ספורים בלבד, תוך מיעוט של קרבנות (הן מהיהודים והן (להבדיל) מאומות-העולם), ואותם אנשים (או תלמידיהם) ממשיכים להתנהג בשיטה בה התנהגו בערב מלחמת יום

316

הכיפורים - להתחשב בחשבונות של "מה יאמרו הגוים", ולעכב ולסחוב את מהלך הענינים משך זמן רב, בידעם שעל-ידי-זה גורמים לפצועים והרוגים נוספים, רחמנא-ליצלן!

ישנם ה"מתנחמים" בזה שהצליחו לגרש את אש"ף מביירות. - כיום יודעים כבר (מה ששיערו מראש) שמביירות פונו רק מקצת מהמחבלים, וחלק גדול מהם שינו את לבושם וכדומה ונשארו בביירות, ויתירה מזו: אפילו אלו שפונו משם - חזרו לאחרי זה לביירות, וממשיכים לעשות את מעשיהם!

ואותם יהודים עומדים על משמרתם לסייע למחבלים במזימתם, רחמנא-ליצלן, על-ידי-זה שממשיכים לעכב את סיום הפעולה!

שורש הנגע - "הגוי אשר בקרבך"

הנהגה כזו נובעת מרגש^-נחיתות ופחד מפני ה'גוי' שבלבם פנימה - ה"אל זר אשר בקרבך"⁴¹⁷, וזוהי הסיבה לתביעתם וטענתם התמידית: "מה יאמרו הגוים"!

יהודי שמתנהג כן - נמצא בגלות פנימי ועמוקה, בכך שהוא מכניס את נשמתו בגלות; כל בני-ישראל נמצאים בגלות בגופם בלבד, אך הוא מכניס בגלות גם את נשמתו!

ולכן, הרי הוא משתדל למצוא חן בעיני הגוי, ובראותו שלנוי יש "סבלנות" לקבל אותו ולדבר עמו ובפרט כאשר הוא "זוכה" לקבל מהגוי לחיצת^-יד או טפיחה על השכם, וחולק לו כבוד ככל גינוני המלכות - הרי אז מוכן הוא לוותר על הכל, רחמנא-ליצלן, כדי לישא חן בעיני הגוי! וכל זה - למרות ידיעתו שהגוי לא נותן בו אימון כלל, כי הגוי אינו מסוגל להבין כיצד אפשר לוותר על ענינים שהם בבחינת נקודת הבטחון של ארץ ישראל, ולתתם בפועל ליד זרים! ולכן, חושד הוא ביהודי שהוא מעמיד פנים.

הנהגה זו היא היפך הענין של "גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו"⁴¹⁸! הוא חש ומרגיש את עצמו לקטן, ולכן משתדל למצוא חן בעיני הגוי, ולצורך זה הרי הוא כורע על ברכיו - "נשתחוה ונכרעה" - בפני הגוי, תמורת ה"נשתחוה ונכרעה לפני ה' עושנו"⁴¹⁹.

בחייו הפרטיים יתכן שהוא יהודי דתי; אבל כאשר מדובר אודות ענינים כלליים -הנהגתו היא כאילו שלא קיים "בורא עולם", רחמנא-ליצלן!

הקשר עם הקב"ה - טוען הוא - צריך להיות רק "באהליך". כלומר, בחייו הפרטיים; אך "בצאתך", כאשר צריכים לצאת לעולם - נזכר הוא בהנהגתם של ה"משכילים" - ששיטתם היתה לעשות חילוק בין ההנהגה "באוהליך" להנהגה "בצאתך":

"באוהליך" יודע אתה שישנו בורא העולם ומנהיגו, אבל "בצאתך" - יש 'גוי'שקייט', החל מ"אל זר אשר בקרבך", המושל ושולט עליו עד כדי כך שהוא מתנהג כאילו לא היה "בורא עולם"!

צריכים להתחשב - טוען הוא - עם פלוני שיושב בעיר^-בירה זו, ועם פלוני שיושב בעיר^-בירה שניה ושלישית, מכיון שזוהי 'עיר^-בירה'! וכאשר מזכירים לו ש"יש בעל-הבית לבירה זו" - טוען הוא: מה יש לערב 'בטלנות' של "שולחן ערוך" (רחמנא-ליצלן) עם

ענינים הקשורים עם הנהגת העולם?!  - ביחס להנהגות העולם - הוא ה'חכם', הוא

הפוליטיקאי והדיפלומט שיודע את הדרך למצוא חן בעיני הגוי!

כלומר: המחלוקת בנושא זה אינה רק אם לוותר לגוי ולתת לו "שעל" משטחה של ארץ ישראל או שמא לא, אלא נקודת המחלוקת היא - האם "יש בעל-הבית לבירה זו", כלומר, האם הקב"ה הוא "בעל-הבית" (במלוא מובן המילה) בוושינגטון, לונדון, פריז ושאר ערי-הבירה בעולם כולו!

ויהי-רצון אשר בעמדנו במקום קדוש, "בית גדול", שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה ¹⁵ - תתקבל תפלת ובקשת בני-ישראל¹⁶ "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישעותך קוינו כל היום", ותיכף ומיד, כפסק-דין הרמב"ם¹⁷: "מיד הן נגאלין".

ועד אז - יתנהג כל-אחד-ואחד מבני-ישראל באופן של "גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", בידעו שכאשר מתנהג על-פי ציווי השולחן ערוך - הרי זה תחת אחריותו של בורא העולם ומנהיגו ו"לב מלכים ושרים ביד ה'"¹⁸!

• 15) רש"י מלכים-ב כה, ט. מגילה כז, א.

• 16) שמונה-עשרה.

• 17) הל' תשובה פ"ז ה"ה.

• 18) ע"פ משלי כא, א.

318

קח הכל - רק אל תזיק לבטחון ישראל!

ומה שאינו מבין זאת בשכלו, ובמשך עשרות שנים התנהגו בעניני העולם כאילו שאין בעל-הבית לבירה זו, רחמנא-ליצלן - "יערה עליו רוח ממרום"⁴²⁰, ומכאן ולהבא ישנה את הנהגתו.

ובודאי יקבל הקב"ה את תפלתם של ישראל שמחשבתם ומזימתם של אלו שהתנהגו באופן האמור לא תפגע חס-ושלום בבטחונם קיומם ובריאותם של יהודים, שלא יהיה -כתוצאה מזה - אפילו פצוע אחד מבני-ישראל חס-ושלום, ועל-אחת-כמה-וכמה - לא יותר מזה.

ואלו שהתנהגו באופן האמור לעיל - הנה מבלי הבט על גודל עקשנותם, ומה שגרמו על-ידי הנהגה זו - "יערה עליהם רוח ממרום", ומכאן ולהבא ישנו את הנהגתם.

מה שמדברים ומדגישים כל כך שעל-ידי הנהגתם גרמו הם כך וכך - הנה מכיון שמדברים זאת במקום קדוש, הרי בודאי שלא תהיה לזה השפעה שלילית חס-ושלום, כי אם על-דרך מה שמצינו בנוגע ל"כוס של ברכה" ש"מצטרף לטובה"⁴²¹ בלבד, ובעניננו -אולי יפעלו הדברים האמורים שאותם שהתנהגו כן ישנו את הנהגתם מכאן ולהבא!

ולכל הפחות - לפעול עליהם שמכאן ולהבא יפסיקו להתערב ולחוות דעה בעניני בטחון!

יתנו לך את כל הכבוד האפשרי; כסא מכובד, תואר של כבוד, דירה, מכונית עם נהג צמוד ומשכורת מכובדת - העיקר שתרחם על יהודים, ותפסיק לחוות דעת בעניני הבטחון -הכבד ושב בביתך!

אתה רוצה לשבת על הכסא - אזי קח את הכסא לביתך, ושב עליו שם! אבל אל תסכן אפילו נפש אחת מישראל, ועל-אחת-כמה-וכמה - עשיריות ומאות מישראל, היה-לא-תהיה!

וכאמור - יכולים להציע לו את כל עניני הכבוד ואפילו לתת לו תואר של "מנהיג ישראל", אבל בתנאי אחד - לבקש ממנו "בקשה נפשית": אל תתערב בענינים הקשורים עם בטחון! ובפרט כשאתה יודע את כל הצרות^-צרורות שגרמת על-ידי הנהגה זו, שמזה סובלים עדיין עד היום הזה!

תעסוק בכל מה שאתה רוצה: תכתוב כתבות, לך לאסיפות, תכין לך אנשים שיטפחו על שכמך, או שמצד עצמם יטפחו על שכמך - הם יודו לך על החסד וטוב ורחמים שעשית עם היהודים ועם ארץ ישראל - בזה שפעלת על עצמך להפסיק להיות מנהיג בעניני צבא!

ויהי-רצון שבקרוב ממש יקויים היעוד שאומרים בהפטרת חג הסוכות²¹ - "והיה כל הנותר מכל הגוים . . ועלו מידי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות".

ובעמדנו ב"זמן שמחתנו" - הנה היות ושמחה פורצת גדר, תפרוץ שמחה זו את גדרי הגלות. ועוד לפני-זה - "לכל בני ישראל היה אור במושבותם"²², גם כאשר נמצאים בארץ

מצרים, ומתוך אורה ושמחה - שמחה של תורה ושמחה של מצוה יוסיפו בני-ישראל

בלימוד התורה והידור בקיום המצוות, וזו תהי' ההכנה המתאימה (ברגעי הגלות האחרונים) לקבלת פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(מעובד ע"פ שיחת ליל ו' דחג-הסוכות תשמ"ג)

• 21) זכריה יד, טו.

• 22) בא י, כג.

320

התערבות הפוליטיקאים - גורמת לריבוי קרבנות!

בקשר למלחמת "שלום הגליל":

דעתם הברורה של אנשי הצבא היתה שיש לסיים מיד ובשלימות את הפעולה שנועדה להבטיח את שלומם ובטחונם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש. היתה בידם תכנית ברורה כיצד לבצע פעולה זו במהירות האפשרית, ובמינימום של קרבנות (או אפילו ללא כל קרבנות).

אך בפועל - התערבו הפוליטיקאים ועכבו את אנשי הצבא מלסיים את הפעולה

בשלימותה, והורו להם ללכת באיטיות, צעד אחרי צעד, כדי שבאותו הזמן יוכלו לערוך "אסיפות" וכדומה, ועל-ידי-זה גרמו למאות קרבנות, וכל זה - למרות שידעו את חוות^-דעתם של אנשי הצבא שעיכוב הפעולה יגרום לקרבנות נוספים!

עד כדי כך גדולה שפלותם ורגש הנחיתות שלהם כלפי הגוי - שכלל לא איכפת להם שיהיו קרבנות נוספים רחמנא-ליצלן, העיקר שלא להרגיז את הגוי בזה שלא מתייעצים אתו על כל פרט ופ�