• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ג שבט התשפ"ג (04.02.2023) פרשת בשלח

ראיון / כך נעצור את תוכנית הגירוש

חמישים שנה אחרי שאביו אליקים העצני היה מראשוני המתיישבים בחברון, יחד עם כל בני המשפחה, בועז העצני חוזר לאותן שנים והיחס כלפי הערבים אז • הוא מתווה קווים ברורים למאבק על שלימות הארץ: "צריך להגדיל משמעותית את מספר המתיישבים" • על המיזם ׳חומש תחילה׳ ומה שעומד מאחורי הרעיון לשוב אל הישוב
כך נעצור את תוכנית הגירוש
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

17 שנה אחרי הגירוש מגוש קטיף, וחמישים שנה אחרי הגעת המתיישבים היהודיים לחברון, פנינו לפובליציסט בועז העצני מקרית ארבע, כדי לשמוע מפיו על אירועי אותם ימים ועל ההשלכות והמסקנות גם להיום.

בימים אלו אתה מציין 50 שנה למגוריך בחברון וקרית ארבע.ברשותך, בוא נחזור לאירועי אותם ימים.

אבי והרב לוינגר, שניהם למעשה ייסדו את הזרם המרכזי של ההתיישבות האידיאולוגית ביהודה ושומרון. אני הייתי אז, במלחמת ששת הימים, בן 10, ומלון פארק של חברון היה בפסח הראשון אחר-כך, כשהייתי בן 11.

ומאז נשארתם בקרית ארבע?

לא. צריך להבין שאבי היה מבוגר בערך ב 15 שנה מהרב לוינגר, שהוא היה המבוגר מכל הגרעין של הצעירים שמיד התקבץ סביבו. אבא שלי היה צריך זמן "לקפל את העניינים שלו", גרנו אז ברמת גן, ברמת חן, והיה לו משרד עורכי דין מאוד מצליח בתל-אביב, והוא לא יכל יום אחד פשוט לסגור ולהגיע. היינו משפחה עם 4 ילדים, וכל היתר היו זוגות צעירים, נשואים, או שהתחתנו שם. אז לא היה שייך שאנחנו נגור בבית הממשל או במלון פארק וכדומה, אלא יכולנו לבוא רק למקום מגורים סביר כמו קרית ארבע. קרית ארבע התחילה להתאכלס בשנת 1971, אז אנחנו הגענו שנה לאחר מכן. אבל אבי ליווה את זה, והיינו כל הזמן בקשר, והיינו באים כל הזמן לבקר, והתעסקנו עם העניין של חברון כל הזמן.

אז בוא נחזור לזה. איך אבא שלך מצא את עצמו מתעסק בזה, להיות חלק מזה, מאיפה נולד כל הדחף להיות חלק מאיזשהו גרעין מצומצם, שפלש למלון כדי לעשות שם את הפסח?

כשהוא שמע במלחמת ששת הימים שחברון שוחררה, הוא מתאר את זה "קיבלתי זרם חשמל", מיד הוא אמר "אני הולך לחברון". הוא לא יודע בעצמו להסביר את הדחף הזה. תבין, הוא למד בבית-ספר נאצי. הוא הלך יום-יום, כמה שנים, לבית-ספר נאצי. הוא נכנס לכיתה א' כשהיטלר ימ"ש עלה לשלטון, אז ה"שלום כיתה א'" היה שיעורי גזענות, תורת הגזע. הוא היה היהודי היחידי בבית-ספר, וכולם מצביעים עליו כדוגמא למה שהם לומדים בשיעורים. אחרי הלימודים, היה חוג בבית-כנסת של ארץ ישראל ולימודי עברית. כלומר, המפלט מהאמבטיות של זבל והביצה שהוא היה בה ביום, בלימודים, אז אחר הצהריים הוא היה עם יהודים על לימודי ארץ ישראל עם המפה של ארץ ישראל ועברית. שיעור מולדת כזה. וזה יצר אצלו כנראה יחס מאוד חזק לכל העניין הלאומי. המשפחה הייתה משפחה דתית, אבל הוא מצא את עצמו מתרחק מזה, כנראה בגלל היחס הנוקשה בבית, כשהתחיל הסיפור של ארץ ישראל הוא התחיל קצת להתקרב, בייחוד לציונות הדתית. אז הוא אמר "אני הולך לחברון", והוא היה כל כך נחרץ, שאמא שלי לא העיזה להתווכח איתו בכלל. זה היה רעיון מטורף. היינו אז גרים בוילה ברמת חן, שזה אזור יוקרה, ועברנו למקום ש"שכוח א-ל" זו מילה קטנה עליו.ערבים, כבישים פרימיטיביים, בקושי יש חשמל ומים, בקושי יש טלפון, הטלפון היה עם מרכזן ערבי בהתחלה. היית מרים את השפופרת והיה עונה לך ערבי שלמד עברית ואתה אומר לו לאיזה מספר להתקשר. אלו היו התנאים...

תוכל לתאר קצת יותר איך נראו אז החיים עם התושבים הערביים, בתקופה שאחרי המלחמה?

הערבים אז היו מאוד ידידותיים, היו יחסים טובים איתם. זה לא היחס שיש להם היום. זה לפני הטעויות שעשינו. היינו רואים פועלים ערבים עומדים בצמתים ומחכים להסעה, ואבא שלי אמר לי "אתה רואה את אלה? בידינו לקבוע אם הם יהיו פועלים או שיהיו מחבלים", אז בהמשך מדינת ישראל קבעה שהם יהיו מחבלים, והם נהיו מחבלים.

מה היו הטעויות?

הטעות הייתה, קודם כל, לא לנקות את השטח מארגוני הטרור. היו אנשים שהסתובבו בשטח ואמרו "אני נציג של הפת"ח" - לא חמוש, אלא נציג של הרעיון של הפת"ח, אני נציג של החזית העממית, וזה שאנחנו הרשינו את זה ולא דיכאנו את זה, זה פתח את הפתח. אחר כך בשנת 75 שמעון פרס היה שר הביטחון ורבין היה ראש ממשלה, ושמעון פרס ה"חכם" החליט שהוא עושה מה שהיום קוראים "אביב ערבי" - בחירות דמוקרטיות לרשויות הערביות המקומיות, ואז במקום ראשי השבטים האותנטיים שהיו ביחסים טובים איתנו, נבחרו נציגי ארגוני הטרור. ואז התחילו לזרוק אבנים, והתחילו מעשי רצח.... אחר כך הרפיון שלנו ובעיקר אירוע שחרור המחבלים בעסקת ג'יבריל בסוף 85 היא שהולידה בסוף 87 את האינתיפדה הראשונה, שהיא הולידה את אוסלו, ואוסלו הולידה את המפלצת שהיא הרשות הפלסטינית שהיא אויב בתוך הארץ. שיתוף הפעולה והיחסים הסבירים שהיו פה בין יהודים לערבים נגמר ברגע שהכנסנו את כנופיית הטרור של אש"ף. מה זה אש"ף? הארגון לשחרור פלסטין, שחרור מאיתנו. הכנסנו אותם לארץ, נתנו להם שטח, נשק, כסף ולגיטימציה בינלאומית. ואת זה אנחנו אוכלים עד היום.

אתה מצביע בצורה מפורשת שבעצם האשמים העיקריים במצב הביטחוני ביהודה ושומרון זה ישראל בעצמה...

ברור. תבין, ערבים יש להם את הרצונות שלהם, תפקידנו לשלוט ולדכא את מי שנגדנו. הרוב הגדול אצלם רוצה להתפרנס. ברגע שאנחנו לא רק שלא דיכאנו את הטרור אלא נתנו לו לפרוח ועודדנו אותו על ידי שחרורי מחבלים ודברים כאלה, אז אנחנו הובלנו לזה. בידינו היה להחליט לאן העסק הזה יזרום.

17 שנה אחרי הגירוש מגוש קטיף, והטראומה שמא יקום שוב ראש ממשלה מימין (או משמאל) שיוביל מהלך שכזה, עדיין קיים. מה צריך לעשות כעת כדי לסלק כל רעיון שכזה מעל הפרק?

יש כאן כמה אמצעים. קודם כל, תהיה גדול, אל תהיה קטן. כלומר, הרבה יהודים אי אפשר לפנות. למה פתאום רוב הזרמים במדינת ישראל מדברים על זה שצריך לשמור על גושי ההתיישבות? מה עושה אותם גוש? הגודל. אז אם אתה מקים מקומות גדולים אז אתה לא יכול לפנות כל כך הרבה אנשים, ואין לך כסף בשביל פיצויים ובשביל כל המהלך הזה, לכן זה נהיה מקודש ונהיה גוש. וזו המסקנה - לגדול, לגדול, לגדול. זה קודם כל, ושהבעיה תהיה קשה. 

דבר שני, לא לצעוק שוב את הסיסמה המטורפת "יש לנו אהבה והיא תנצח". באהבה לא מנצחים - אתה מנצח עם מקל גדול. הממסד של מדינת ישראל, הוא ממסד רקוב למדי - העם הוא נפלא, אבל הצמרת מסואבת ורעה ומושחתת ושמאלנית, ורעה ולא מקצועית וחסרת מוטיבציה, אני מדבר על הצמרת המשפטית, הביטחונית, התקשורתית והפוליטית, ובטח האקדמית, והאמנותית, והתרבותית, כל זה - הצמרת הזאת יודעת להעריך אותך - לפי מה? לא לפי התועלת שאתה מביא, לא לפי הטוב שאתה מביא, לא לפי היתרונות שבך, אלא לפי היכולת שלך לגרום נזק. פוטנציאל הנזק.

כך אנו רואים את הבדואים משתלטים על שמורה בהר מירון - אבל לא מתעסקים איתם, כי הם מוציאים נשק, וכשהבדואים משתוללים לא מתעסקים איתם וכו'. כלומר, תשדר שאיתי לא מתעסקים… אני לא רוצה לפרט עכשיו, אבל הגישה הכללית היא 'אוי לכם אם תעזו להתעסק איתנו'. ואת השפה הזאת הם מכירים. וכשאתה מגיע אליהם ואומר "יש לנו אהבה והיא תנצח", הם צוחקים. הם לא מבינים את הבדיחה. זה מבחינתי הפקת הלקחים הנדרשת.

היית בין יוזמי 'חומש תחילה', מה עומד מאחורי הרעיון?

מה הייתה מטרת ההתנתקות הזאת? כל רצועת עזה. שרון שלף את זה כדי לזרוק פיתוי לאותה צמרת מדוברת, פיתוי כזה שיעזבו אותו במנוחה בפרשת השוחד שהוא נחשד בו בתיק האי היווני (הייתה טיוטת כתב אישום על שוחד שהוא קיבל מאיש העסקים דודי אפל, שנתן שוחד לשרון. זה היה החשד. דודי אפל כבר עמד לדין על זה, ונגד שרון הייתה טיוטת כתב אישום על שוחד, טיוטה שעמדה להפוך לכתב אישום תוך כלום זמן). ואז הוא שלף את ההתנתקות הזאת והם ויתרו על זה בצירוף זמנים מאוד מפתיע (אגב, הואיל ולא יכול להיות שגונזים את תיק השוחד של שרון בלי שיהיה מישהו שנתן את השוחד, אז ביטלו את האישום הזה נגד אפל, אבל מצאו אישום אחר להפיל עליו).

אז שרון אמר אני יוצא מעזה. הוא לא התכוון לצאת מציר פילדלפי, כי אובדן השליטה שלנו בציר פילדלפי הפכה את עזה לסוריה וללבנון, והוא לא רצה לצאת מ"התוחמת הצפונית". כל השטח הזה היה עד מלחמת ששת הימים שטח מפורז, וזה לא היה בידי מצרים, (כמו לטרון, שהיה שטח מפורז). היישובים אלי סיני ודוגית היו בשטח מפורז. הוא לא התכוון לתת להם את זה. 

מה שקרה אז שבשביל לקבל תמיכה אמריקאית בתוכנית הזאת, האמריקאים דרשו א. את כל רצועת עזה, כולל ציר פילדלפי והתוחמת הצפונית, ב. כדי שזה ייראה כמו תחילתה של דינמיקה - אמרו לו 'תן לנו משהו גם ביהודה ושומרון'. ואז הוא החליט על עקירת חומש, שנור, גנים וכדים. 

אחרי הנסיגה, הממשלה החליטה שאנחנו מוותרים על רצועת עזה, ההחלטה הזאת לא חלה על צפון השומרון. כל השטחים של היישובים והדרכים אליהם שהיו מוגדרים C - נשארו C, לא היה הבדל במעמד של השטח אחרי הנסיגה. סך הכל זרקו את היהודים, הרסו את היישובים, ולא השתנה כלום חוץ מזה. ולמה? כי את זה הוא עשה לצאת ידי חובה בשביל לעמוד בתנאי האמריקאי. ושם צה"ל שולט, ומספיק בהחלטת ממשלה או כנסת, חקיקה פשוטה מאוד של ביטול ההתנתקות בצפון השומרון כדי לחזור - ואנחנו נמצאים שם. 

בשביל לחזור לעזה צריכים מלחמה, בשביל לחזור לצפון השומרון צריך הצבעה. ואת זה ביבי מנע בכל תקופתו... הפתרון שם הוא מאוד פשוט, ושים לב - המקום שהפך להיות חור שחור של טרור, זה אזור ג'נין וצפון השומרון, במילים אחרות: המקומות שבהם אין יהודים. אין יהודים, אין צבא. כשאין צבא - יש טרור. נורא פשוט, וזה עובד כמו שעון. לכן הפתרון, גם לביטחון, זה התיישבות.

שים לב שגם אייזנקוט, הגאון התורן, אמר שצריך את השליש הצפוני של יהודה ושומרון, להפוך כבר למדינה פלסטינית, כלומר, אזור ג'נין. את זה הוא אמר בינואר. במרץ, זה התפוצץ לנו בפרצוף בתל אביב ובני ברק, כי כל המחבלים הגיעו משם, חוץ מאלו מאום-אל-פאחם, שגם הם, רדיקלית זה צפון השומרון.

לכן הוקם מטה חומש תחילה, כי מדובר בצעד מאוד מעשי שיחזיר את הליטה לשטח שבמילא בידינו לכל דבר.

המנהל האזרחי פוגע בביטחון הלאומי

למעלה מעשרה עצורים בניסיון הקמת מאחז יהודי בשומרון

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...