10,000 שקלים למשאית לחמאס: ממשלת ישראל ממשיכה לאפשר את הזרמת הסחורות לעזה

חמאס גובה, ישראל מתאמת

הנתונים שנחשפו היום מציבים סימן שאלה חריף על מדיניות הכנסת הסחורות לרצועת עזה: לפי דיווחי סוחרים שהועברו על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, חמאס דורש כ־10,000 שקלים עבור כל משאית סחורה הנכנסת לרצועה, ומחייב את הסוחרים למכור כ־30% מהסחורה במזומן. לטענת הסוחרים, הדרישה נועדה לאפשר לארגון להשתלט על הכספים ולהרחיב את שליטתו הכלכלית.

הדברים עולים ממכתב שהעביר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יורם הלוי, לבכירים בקהילה הבינלאומית. במכתב דווח כי סוחרים במגזר הפרטי הודיעו על הפסקת תיאום הכנסת הסחורות לרצועה, בעקבות מנגנון המיסוי הכפוי שמפעיל חמאס והאיומים כלפי מי שמסרבים להיכנע לדרישותיו.

לפי הדיווח, אנשי מנגנוני הביטחון של חמאס עצרו את בנו של אחד הסוחרים והעבירו אותו לכלא עבאס, לאחר שאביו סירב לדרישות המיסוי. האירוע החריף את חששם של הסוחרים והוביל להודעה על הפסקת התיאומים.

מי משלם את המחיר?

על פי המכתב, יעד הכנסת הסחורות במסגרת הסכם הפסקת האש עומד על 600 משאיות ביום. המגזר הפרטי אחראי לכמחצית מהמשאיות הנכנסות לרצועה מדי שבוע, ולכן הפסקת פעילותו עלולה לפגוע ביכולת לעמוד ביעד שנקבע.

וכאן עולה השאלה שאסור לממשלת ישראל להתחמק ממנה: כיצד מתנהלת מדיניות הכנסת הסחורות כאשר גורמי הסחר מדווחים על גביית כספים כפויה, איומים והשתלטות של חמאס על חלק מהתמורה? אם הארגון מצליח להטיל מסים על משאיות ולהכתיב לסוחרים כיצד לקבל תשלום, כיצד מובטח שהזרמת הסחורות לא תסייע גם לביסוס שליטתו הכלכלית?

הדיווח אינו מוכיח שכל משאית מממנת ישירות פעילות צבאית של חמאס, אך הוא מעלה חשש ממשי לניצול מסחרי של מנגנון הכנסת הסחורות בידי ארגון הטרור. חשש כזה מחייב תשובות ברורות, פיקוח הדוק ושינוי מנגנונים שאינם מצליחים למנוע את גביית הכספים הכפויה.

מתאם פעולות הממשלה בשטחים הבהיר כי האחריות להשלכות הפסקת פעילות הסוחרים מוטלת על חמאס, וקרא לגורמים הבינלאומיים למנוע את התערבות הארגון במנגנון הכנסת הסיוע והסחורות ואת ניצולו להתעצמות כלכלית וצבאית. עוד התריע כי חמאס עלול לנצל את הפסקת הפעילות להפצת טענות על מחסור בסחורות ולהטלת האחריות על ישראל.

במקביל, מתפ״ש הודיע כי ימשיך לתאם הכנסת סיוע הומניטרי ואספקה באמצעות האו״ם, ארגונים בינלאומיים ומדינות תורמות. לפי הערכתו, הנתמכת בבדיקות מקצועיות של האו״ם וגורמים נוספים, כ־250 משאיות ביום באמצעות ערוצים אלה מספקות מענה לצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה ברצועה.

הנתונים מחייבים את הממשלה להציג לציבור תשובות: אילו מנגנוני פיקוח מבטיחים שכספי הסיוע והמסחר אינם מחזקים את חמאס? מה נעשה כדי להפסיק את גביית הכספים הכפויה? ומדוע לא הוצגו עד כה פתרונות יעילים יותר למניעת ניצול הסחורות בידי הארגון?

הסיוע לאוכלוסייה האזרחית והמאבק בחמאס אינם חייבים לסתור זה את זה. דווקא משום כך, על ישראל לוודא שהמנגנון פועל לטובת האוכלוסייה ולא הופך למקור הכנסה עבור ארגון הטרור. הציבור זכאי לדרוש שקיפות, פיקוח ותשובות ברורות — ולא להסתפק בהמשך תיאום המשאיות כאילו הנתונים שנחשפו אינם מחייבים בחינה מחודשת של המדיניות.