אחת בשנה

לאחר מתן תורה, עלה משה רבינו להר סיני כדי לקבל את לוחות הברית. לאחר ארבעים יום, כשירד עם הלוחות, נחרד לראות כי בני ישראל עשו להם עגל. הוא עלה להר לארבעים ימים נוספים כדי להתפלל על עם ישראל. לאחר מכן, עלה בפעם השלישית להר סיני כדי לקבל את הלוחות השניות. עליה זו הייתה בראש-חודש אלול, ומשה רבינו שהה בהר ארבעים יום שהסתיימו בעשירי בתשרי. ביום זה ירד משה רבינו לעם ישראל עם הלוחות השניות, ובישר כי ה' סלח להם בשמחה ואמר "סלחתי כדבריך". מאז, נקבע יום זה ליום סליחה ומחילה עבור עם ישראל.

יום הכפורים הוא היום המקודש ביותר בשנה. כאשר בית המקדש קיים, נכנס אז הכהן הגדול לקודש הקדשים ומקטיר שם את הקטורת. גם היום, מתרוממים בני-ישראל ביום זה לדרגה רוחנית נעלית, עד שהם דומים למלאכים: לובשים בגדי לבן, לא אוכלים ושותים, ומתפללים כל היום.

ברם, לאחר שיהודי השיג את הדרגה הקדושה העליונה ביותר, יוצאת בת-קול במוצאי יום-הכיפורים ומכריזה: "לך אכול בשמחה לחמך"! זו בעצם משמעותה האמיתית של קדושה. להיות קדוש פירושו: להתנהג בחיי היום-יום לפי מצוותיו של הקב"ה, כנאמר "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו...". כך מתעלה ומתקדש גם גופו של היהודי, ועמו ענייניו הגשמיים ואף כל שאר חלקי העולם הגשמי המספקים את צרכיו.